איפה איציק ? - חלק א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

הכל זה סיפורים, יודעים עיקריים. איציק, אתה שם! איציק, אתה שומע? צעק הממקף במכשיר הקשר. איציק, אתה שם? אתה שומע אותי?

איציק, איציק, איציק, אתה שם?

אתה שומע אותי? איציק, איציק! יום אחד הגיע אליי אבא ובן, ואבא אומר, תעשה טובה, אתה האחרון שאנחנו מגיעים אליו. היינו אצל מקובלים, היינו אצל רבנים, היינו פה, היינו שם.

לא יודעים מה לעשות. הילד הזה, אנחנו חושבים שיש בו גלגול של נשמה בתוכו, שמדברת מתוכו.

תביא את הילד.

ילד, יש לך גלגול בבנים?

אומר כן.

איך קוראים לו? אומר דני. דני, אנחנו החלטנו,

אנחנו מוציאים אותך.

דיברנו כבר עם הדוקטור,

יש לו זריקה גדולה כזאת,

עם מחט כזאת ארוכה,

הוא מכניס לך את זה בטבור והוא שואב את דני ככה החוצה, שואב, שואב, שואב, הוא יצא ויותר לא יחזור.

בסדר?

אמר לו, לא, לא, לא, אין לי דני, אין לי דני.

אין.

אמרנו, רגע, אבל אתה אמרת שיש.

אין, אין, אין, אין. נגמר דני, נגמר.

היה איציק, היה איציק. אנשים מדומיינים.

איציק.

איפה אנחנו? מה השאיפות שלנו בכלל? לאן אנחנו רוצים להגיע? לאן?

יש איזו תוכנית מוגדרת?

שום דבר. סוחבים את החיים והולכים עליהם. בן אדם הולך עם מזוודה וכל הזמן מתלונן.

היי, אין לי כוח כבר.

אין לי כוח. כמה זמן אתה סוחב?

20 שנה סוחב את המזוודה. טוב, תעזוב את המזוודה רגע.

לא, לא, לא, לא יכול. אני תמיד עם המזוודה.

סוחב את המזוודה, סוחב, סוחב, סוחב.

בסוף בא אחד ואומר,

מחיית דינקט. פתח, פתח רגע, נראה מה יש שם. פותחים,

לא יודעים, חושבים שיש לו אוצר, יש לו משהו,

הוא לא רוצה לעזוב.

פוסחים, מה הם עושים? אבנים.

איזה... למה אתה סוחב את האבנים? וואלה, לא יודע, לא יודע. אני כבר רגיל, כבר רגיל. אני הולך עם המזוודה?

אני כבר רגיל.

אם אתה מתלונן שזה כואב והכול, ואתה גם לא יכול למכור את האבנים בשקל, אתה לא מרוויח מזה כלום.

עזוב את המזוודה. לך, שתחרר.

שתחרר.

שתחרר, שתחרר, שתחרר, שתחרר, שתחרר, שתחרר, שתחרר, שתחרר, שתחרר, שתחרר. קלטות מספר 222-223 ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ורחמם ירוויח.

אנחנו נמצאים שנה וארבעה חודשים מאז פרוץ האינתיפאדה.

המצב לא משתפר, רק מחמיר,

ואנחנו נמצאים על פתחה של מלחמה כוללת.

בפעמים האחרונות שהיינו כאן הסברנו והתרענו שהמצב ילך ויחמיר,

ומאז למעשה,

לצערנו הרב, ראינו שהגזרות היו יותר קשות ומספר ההרוגים היה קטסטרופלי.

למה זה קורה לנו?

כיוון שאנחנו רחוקים קצת מהשם יתברך.

וכשהקדוש ברוך הוא רוצה לגאול את עמו,

צריך שהעם יהיה קרוב.

וכיוון שעדיין אנחנו רחוקים,

אז כל דודי דופק,

פתחי לי אחותי, רעייתי, יונתי, תמתי.

הקדוש ברוך הוא פונה אלינו בלשונות של חיבה, אבל לצערנו הרב אנחנו לא מבינים.

והסברנו כבר בפעמים הקודמות,

קול דודי דופק, בתחילה הוא דופק חלש,

לא שומעים, הוא דופק יותר חזק,

לא שומעים, יותר חזק,

לא שומעים, הוא פורץ את הדלת.

בהתחלה הוא דפק חלש,

בהתחלת האינתיפאדה זה היה חלש, טרטר, בגילו.

מטחי יריות,

לא שומעים, מרגמות, פצמרים, יותר חזק,

לא שומעים,

דולפינריום, סברו, לא שומעים,

חיפה, ירושלים, 30 הרוגים ליומיים, 200 פצועים,

יתומים ואלמנות,

לא שומעים, עמנואל, עשרה הרוגים,

לא שומעים, מלחמה כוללת.

למה? אם יש חירשים, לא שומעים, צריך להיכנס, לתפוס כל אחד ביד ולהגיד לו, הלו,

אתה לא שומע?

זאת אומרת, אנחנו במצב שמתקרבים

למה שאנחנו אומרים.

וזה כמובן התגלגל

למה שאמרנו כבר מקודם, תשע שנים,

שהמוסלמים ישלטו תשעה חודשים בארץ ובעולם כולו,

בישראל ובעולם כולו תשעה חודשים,

כמו שכתוב בגמרא בסנהדרין ובנביא מיכה.

לפני הבחירות, כשאמרנו,

לא ביבי, לא ברק,

לא שרון

ולא שרונן,

לא הבינו מה אני מתכוון.

אבל היום כשאנחנו רואים ששרון נהיה שרונה,

תש כוחו כאן נקבה,

יש לו את ההזדמנויות פז, שבוש כבר דחף אותו,

תגמור את העניין.

והוא התמהמה, והתמהמה, והתמהמה,

ומלא רלוונטי הפך להיות ערפאת אחר השבוע, רלוונטי.

וכבר אומרים לו, הנה שבוע שקט, יאללה,

תתחיל לחלק ולתת.

אז זה לא שרונה?

אבל אני אומר גם,

לא תן עט,

לא מיטשן,

לא זיני ולא בושה.

גם כן, בושה הולך להכניס אותנו בקרוב לגוג ומגוג.

זה כדור מתגלגל.

עכשיו הוא גמר לכאורה עם הטליבאן, חכו, אנחנו עוד לא יודעים מה אל-קאעידה ממתין לו בפינה

עם מה שיש להם,

אבל נגיד שזה הולך להיגמר, הוא עכשיו צריך, הוא הבטיח

שהוא יטפל בכל הטרור, יש לו עיראק,

יש לו סוריה,

יש לו איראן,

והוא יגלגל אותנו לקראת.

וזה מה שכתוב בזוהר הקדוש, יקראנו תמיד,

שישמעאל יעוררו מלחמות בעולם ויילחמו באדום,

כל הסיפור הידוע.

אבל פה בארץ מילא היו בוטחים בקדוש ברוך הוא ומאמינים בקדוש ברוך הוא,

ולא היינו שומעים את שרון כל הזמן אומר,

אין לנו על הלסמוך אלא על כוחנו.

די, לא סומכים על אף אחד,

אנחנו ניקח את גורלנו לידינו.

אה,

אם הוא אומר ועומד מאחורי זה,

אז לאלה שמאמינים בכוח, בטנקים, במטוסים, לפחות אלה היו נרגעים.

אבל אנחנו, שיודעים שאין ביטחון רק בשם יתברך,

ואם השם לא ישמור עיר, שווא שקט שומר,

אז אנחנו יודעים שזו גזירה משמיים שיש לנו את שרון עכשיו.

כמו שהיה גזירה ביבי וגזירה ברק וגזירה שרון.

אבל לפחות לאלה שבוטחים בכוחי ועוצם ידי, מסכנים.

רק ראיתי איזה משהו שהביאו על שולחני,

וזה משקף, אני חושב, את המצב.

השמאל איים, שרון יעלה לשלטון, וואי, וואי, וואי.

טהרן, איראן, אסואן,

הוא יפרק, יפציץ, מלחמת עולם, יסבך את כולם.

גרעינים יעופו מדימונה, מה יהיה פה?

ואם אתם זוכרים את שרון בקליפ של הבחירות עם הטרקטורון,

חשבנו שהוא יעשה צלחות מהפלסטינים.

היום זה ברוורס,

אחורה.

שום דבר לא עושה.

סבא לשרון, לא עושה כלום, כלום.

אז ראיתי פה משהו, אני חושב שזה משקף קצת.

איציק עמד במגדל השמירה

והתבונן שוב ושוב בתמונות ששלחה לו אשתו.

לפתע פגעה אבן במגדל.

הוא הסתכל החוצה, החשיכה הקשתה על הרעות.

יתר ביטחון נידק את רצועות הקסדה שלו.

אלה הכללים,

ולכללי הבטיחות בצבא נודעת חשיבות עליונה.

בום, בום, בום.

פגיעות האבנים במתכת נשמעו כיריות.

איציק הסתכל שוב החוצה וראה דמויות

מתגודדות מעבר לדיר שעל הגבעה.

הוא שרבב את קנה הרובה שלו מבעד החלון,

בתקווה שמראהו ירתיע

את מיידי האבנים.

לפתע ניפצה אבן גדולה את שמשת הפלסטיק העבה של החלון.

איציק התכופף אינסטינקטיבית,

לאחר מכן התרומם במקומו בזהירות,

וראה במעלה הגבעה המון ערבי פרוע מתקדם לעברו.

צעיר ערבי אחד כבר ניצב על גג הצריף הקטן שממול,

כשהוא מוריד ממנו בצהלה את דגל ישראל.

למרבה המזל,

המתנחל הבודד שהתגורר שם היה בחתונה באותו ערב,

והצריף היה ריק מהדם.

לבד מהכלב שנמח אל תוך הלילה.

איציק

היה המגן היחידי

על הגבעה המבודדת.

היה לו ברור שהזדקק לעזרה, ומהר.

הוא הרים קשר לחבריו שיצאו לסיור בג'יפ.

התשובה שקיבל הייתה

שגם הם נתונים תחת מטר אבנים.

בכל אופן, אמרו,

אנחנו בדרך חזרה אליך.

מטר האבנים הלך וגבר.

הן היכו על מגדל השמירה בקצב של פופקורן קופץ.

איציק ירה באוויר יריות אחדות,

לא ממוקדות, כדי לאיים על תוקפיו,

אך הערבים המשיכו להתקדם לעבר המגדל שלו.

הוא היה חייל טוב וממושמע,

וככזה מעולם לא חשב לירות על התוקפים,

מבלי לקבל פקודה ישירה ומפורשת לכך.

הרבנים

לימדו אותו שממשלת ישראל,

המייצגת את מלכות ישראל, היא ממשלת קודש,

וצבא ישראל הוא צבא קודש.

מתוך כך,

נובעת החובה לכבד את מערכות הפיקוד ולציית להן.

כך לימדו רבניו.

איציק התקשר למ״כ,

תיאר את המצב

וביקש רשות לירות לעבר תוקפיו.

המתן,

השיב לו הקול הצעיר, אבדוק עם הממ״ם.

הממ״ם היסס.

למען האמת, הוא לא היה מבוגר הרבה יותר מחייליו.

בהוראות הפתיחה באש לא היו ברורות וחד משמעיות.

בעיצומן של שיחות שלום רגישות,

הוא לא רצה להיות זה שיצית את המזרח התיכון.

תגידו, שיחכה עד שישמע מהמ״פ מה הוא אומר.

שמע את המ״מ, משיב למ״כ.

המ״פ אמר שהתקשר למג״ד.

אחרי עשר דקות של קווים דפוסים עלה המג״ד על הקו.

למה לקחת סיכון שעל המג״ד את עצמו? זאת הבעיה של המח״ט, לא הבעיה השני.

הבנתי את הבעיה אישית במח״ט, העסוק לשאלתו של המג״ד.

אדבר עם האוגדונר ואשוב אליך.

כן, כן, אני שומע. נפלתה הנחה עמוקה מחזהו של האוגדונר

כאשר קיבל את הדיווח מהמח״ט.

לדעתו,

הצבא אינו צריך להיות השמרטף לכל משוגע שרוצה להתנחל על איזו גבעה שוממה בגדה.

אבל מאחר שהוראות הפתיחה ואש הוחלפו מדי שבוע מחדש,

בהתאם להתקדמות או לנסיגה במשא ומתן,

הוא החליט שכדאי להעביר את השאלה לאלוף הפיקוד.

לאלוף לא הייתה תשובה.

הוא לא ישתוקק להיות בכותרות דווקא עכשיו.

אם יקרה משהו, כל האשמה תיפול על כתפיו.

חוץ מזה הוא חייל, לא פוליטיקאי.

לפיכך החליט להתקשר לרמטכ״ל.

שיחת טלפון למטה הרמטכ״ל הבהירה שגם הרמטכ״ל לא התכוון לחסל את

הקריירה שלו על ידי מיקוד מצלמות התקשורת העולמית על צה״ל ועליו.

אבל מאחר שמדובר בחייל הנמצא בסכנה מוחשית,

הוא מיהר ליצור קשר עם שר הביטחון.

חייל נמצא תחת מיטר אבנים על גבעה ליד שכם, האם אפשר לתת לו אור ירוק לירות?

מדוע אתה שואל אותי, שר הביטחון? תתקשר לראש הממשלה.

אני?

תתקשר אתה, זה התפקיד שלך?

ראש הממשלה, שקלת עניין בכובד ראש.

לא היה זה הזמן המתאים לתגובות ספונטניות.

צריך להביא בחשבון את כל הגורמים, את כל הנסיבות,

את כל התמונה המורכבת.

צריך ראייה כוללת.

תשיג לי את הנשיא בטלפון,

אמר לעוזרו.

הנשיא שלנו, אדוני?

שאל העוזר. לא, לא את שלנו, את נשיא ארצות הברית.

נשיא ארצות הברית לא היה במשרדו.

הוא בכלל לא היה בבית הלבן.

הנשיא נסע לחופשה של יומיים כדי להעביר בהם את הזמן בנעימים במשחק גולף.

שיחת הטלפון תפסה אותו בעיצומו של משחק גולף מרתק.

תגיד לו שימתין.

אמר לעוזרו, כשעיניו אינן משות מן הכדור.

הנשיא נשך את שפתיו,

ריכז את מבטו,

לאחר תנופות ניסיון אחדות באוויר,

הניף את המחבית והעיף את הכדור.

הכדור טס מעל המדשה הירוקה,

לעבר הגומה,

כשהנשיא עוקב אחריו במתח,

מבלי להסיר את מבטו לשנייה.

נו,

נו, צעק הנשיא, ישר לגומה.

אבל הכדור פגע בשפת הגומה וקפץ מעליה.

לעזאזל לחש הנשיא בחמת זעם.

ראש ממשלת ישראל על הקו הזכיר העוזר,

ושוב הושיט לעברו את הטלפון הסלולרי.

כן, כן, עוד רגע, מרמל הנשיא.

מחה בכובע הגולף את הזעם על מצחו,

אחרי כמה לגימות מים קרים,

פנה לעוזרו שעדיין המתין לו עם הטלפון ביד.

הלו, אדוני הנשיא, שלום, אמר ראש הממשלה.

כן, שלום, השיב הנשיא. מה שלומך, אדוני, תעני ראש הממשלה? אני בחופשה, אמר הנשיא קצרון.

כן, אדוני, אני יודע, אדוני.

ואני מצטער על כך שאני מפריע לך,

אדוני,

אבל חייל שלנו בסכנה,

ואני רוצה לדעת אם מותר לו לפתוח באש.

לפתוח באש?

באמצע שיחות השלום?

מה, אתם מטורפים?

אנחנו עושים כמיטב יכולתנו, אדוני הנשיא, אמר ראש הממשלה.

מה עם גז מדמיע? שאל הנשיא.

הרוח מפזרת אותו.

אז תשמשו בכדורי גומי.

הם כבר לא מפחידים אף אחד.

אז תתחילו לעשות ויתורים?

בשני הצדדים, עם קצת גמישות, אפשר להסתדר.

עם עזרתך אדיבה, אדוני הנשיא, אני בטוח שנסתדר.

ראש הממשלה, שיתוף זיעה, הניח את השופרת במקומה,

מייד התקשר לשר הביטחון והודיע לו,

אותן ההוראות נשארות.

אותו דבר?

שאל שר הביטחון בטון מהוסס משהו.

נכון, אותו דבר, צעק ראש הממשלה.

סליחה על השאלה,

אבל מה בדיוק הכוונה? הרי אתה יודע כמוני שבכל שבוע ההוראות משתנות.

הן אינן משתנות כל שבוע זעם המנהיג הישראלי. מדיניות הממשלה ברורה,

ההוראות ברורות,

ופקודה זו פקודה.

אסור לחייל לפתוח באש,

אלא אם כן נשקפת סכנה לחייל.

כן, אדוני, ישיב שר הביטחון,

ובעוד בטרם הוריד את השופרת הורה להשיג לו מיד את הרמטכ״ל.

הרמטכ״ל התקשר לאלוף הפיקוד.

אלוף הפיקוד התקשר למפקד האוגדה.

מפקד האוגדה התקשר למח״ט.

המח״ט התקשר למג״ד.

המג״ד התקשר למ״פ.

המ״פ התקשר לממ״ם.

המ״מ התקשר למ״ם.

המ״ם התקשר מיד למגדל השמירה.

איציק, אתה שומע?

צעק הממכ״ם במכשיר הקשב.

איציק, אתה שם?

אתה שומע אותי?

איציק?

איציק?

איציק?

אתה שם?

אתה שומע אותי, איציק?

איציק, אתה שם?

היה איציק.

היה איציק.

ככה זה נראה עם שרונה.

אה, זה לאלה שבוטחים.

אלה שבוטחים בכוחותינו, איי, איי, איי, אלה שבוטחים.

אם אנחנו נפתח בכוחותינו,

איפה איציק? איפה איציק?

איפה איציק?

אם אנחנו לא נתחיל להבין שיש פה גזירה משמיים,

וכל החכמים,

בלוחמים, ומר ביטחון, ברמטכ״ל הקודם, בראש הממשלה,

וכולם,

ועמאה ואחד, וכולם היו כבר בכל התפקידים.

ושום דבר. אתם זוכרים מה אמר ביבי?

שלום עם ביטחון.

מה אמר ברק?

ביטחון עם שלום.

מה אמר שרון?

אני אביא שלום,

אני אביא ביטחון.

ומה אני רואה שקורה?

שלום לביטחון.

לא ביטחון ולא שלום.

רק דבר אחד יש בערבית, סלמאט.

מה זה סלמאט?

א-סלאם-מאט.

מת השלום, סלמאט.

זה.

אבל מה לעשות?

הקדוש ברוך הוא אומר לו, עמי שומע לי ישראל בדרכיה לכו כמעט אויביהם אכניע בעל צריהם אשיב ידי. אם תשמעו לי, אומר הקדוש ברוך הוא,

אני אטפל לכם בכל האויבים. אני?

יש לי בעיה לטפל בכל האויבים?

טיפלתי בעולם ומלואו.

עולם ומלואו.

מבול הבאתי לעולם. מבול.

שמתי את נוח בתוך תיבה לבד.

סגרתי עליו בתוך התיבה, ויסגור השם בעדו.

שנה בתוך תיבה.

עולם בפני עצמו מעל למים,

ועולם שלם נמחה.

יש לי בעיה להוריד גשם בלי הפסקה?

לא סוגר את השיבר.

פתוח.

בעיה לקדוש ברוך הוא? יש לו בעיה להוציא הוריקן?

קצת רוח וקצת

אבק קצת חול ככה.

וכמו פורפרה אומרים ערים ככה.

יש לו בעיה לקדוש ברוך הוא שלבא תפרוץ מכמה הרי געש

ותשטוף כמה ערים וכפרים? יש לו בעיה?

יש לו בעיה להדליק את הארגנטינאים שייכנסו לסופרמרקטים והקניונים ויפזזו וישדדו? יש לו בעיה להדליק אותם?

אין לו בעיה.

ממשלה רק נמחרה, אחרי השבוע כולם התפטרו.

מה הפחד?

יש לו בעיה הקב' לעשות אנדרמוסיה בעולם?

אין לו בעיה.

אבל מה?

צריך לתת לקב' סיבה.

אם אנחנו לא בוטחים בו, אם אנחנו הולכים בדרכיו, אז למה שהקב' יעזור לנו אם אנחנו בכלל לא רוצים לעזר בו?

אנחנו רוצים לעזר בבוש!

אנחנו דואגים שבוש יעזור לנו, שייתן לנו תקציב,

שייתן לנו נשק,

שיהיה ידיד שלנו. סומכים עליו!

אבל כבר הבטחנו לקב' ברוך הוא,

אשור לא יושיענו על סוס לא נרקב ולא נאמר עוד אלוקינו למעשה ידינו. כבר הבטחנו כמה פעמים לקב' ברוך הוא.

חלאס, לא בוטחים באף אחד, רק בך, רק בך.

בטח באחד,

ואל תפחד.

לא,

לא רק שלא בוטחים,

מחקים את הגויים

ומתאמצים ללכת בדרכיהם.

מחר,

מחר,

מה יש מחר? אתם יודעים מה יש מחר?

מה יש מחר?

סילבסטר.

סילבסטר.

מה זה סילבסטר? אתם יודעים מה זה סילבסטר?

מה זה?

מה זה? מה זה? מי זה?

סילבסטר, מי זה?

אני אגיד לכם כמה דברים על סילבסטר.

האם ידעתם שחג הסילבסטר לזכרו של האפיפיור סילבסטר הראשון בימיו של הקיסר קונסטנטינוס בשנת 314 עד 335 לספירת הנוצרים?

האם ידעתם שהאפיפיור סילבסטר נחשב לגדול רודפי היהדות בדורו,

שהפיץ את תורת הנצרות באכזריות בחרב ובהרג רב של יהודים בכל רחבי האימפריה הרומית?

האם ידעתם שאותו סילבסטר שונא יהודים קיבל מהקיסר קונסטנטינוס את האדיקט מילאנו,

שהוא כתב סמכות המקנה זכויות יתר לנוצרים בכל האימפריה הרומית,

והפכה את הכנסייה לכנסיית מדינה?

הכנסייה בראשות סילבסטר חוקקה בעקבות כתב זה חוקים שטניים נגד היהודים ובוטלו כל זכויותיהם האזרחיות?

האם ידעתם שאותם חוקים שנמשכו במשך דורות רבים, גם לאחר נפילת האימפריה הרומית,

הופצו בכל העולם כולו והיו הבסיס לרדיפת היהודים בימי האינקוויזיציה,

הפוגרומים ושאר הפרעות?

האם ידעתם שיום הסילבסטר היה יום קבוע לפוגרומים ורצח כנגד יהודים במסורת הנוצרית?

האם ידעתם שבליל 31 בדצמבר 1400,

לשם משל,

בזמן חגיגות היין של הנוצרים וליל הסילבסטר,

יצאו בפוגרום מאורגן ראשון נגד יהודים,

והפוגרומים פרצו במקביל בערים באנגליה, צרפת וגרמניה?

האם ידעתם שבליל הסילבסטר 31 בדצמבר 1941 חיילים גרמנים רצחו בלילה אחד יותר מ-600 יהודים, נשים זקנים וטף, בוורשה כדי לחגוג את החג, חג הסילבסטר?

האם ידעתם שבליל 31 בדצמבר 1942 מכונות ההשמדה באושוויץ עבדו בקצב מטורף יותר מאשר בימים רגילים,

ולשמחת החוגגים השמידו ללא רחם אלפי יהודים,

ראו עדויות ממשפט אייכמן,

אך האפיפיור ברומא בירך את מאמיניו לרגל הסילבסטר,

העולם הנאור כמנהגו נהג?

זעקות הקורבנות נבלעו במצהלות השיכורים שחגגו את הסילבסטר.

האם ידעתם שיום הסילבסטר הוא יום דתי-נוצרי מובהק,

בעל אופי אלילי?

אימוץ יום זה מהווה תמיהה במנהגיהם,

באורח חייהם והשתלבות בחגם?

האם ידעתם שאיסור עבודה זרה יהיה עבירה חמורה ביותר בתורה,

ושצריך יהודי למסור את נפשו עליה?

וכך נאמר בפתיחה של מסכת עבודה זרה,

לפני עדיהן של גויים, לפני יום חגיו,

לפני הסילבסטר,

שלושה ימים אסור לשאת ולתת עימהן.

וזאת שמא ילכו בחגם ויודו לאליליהם ויעבור ישראל על שם אלוהים אחרים לא תזכירו.

האם ידעתם כל זאת? זה מקצת מן הדברים.

יש כאלה עוד שמתפרנסים ממכירת צלבים,

מזהב,

מתכשיטים וכל מיני דברים בשביל שהם יוכלו לחוג את חגם,

שהוא עבודה זרה.

וילדי ישראל, לצערנו הרב,

יוצאים בלילה כזה עד חצות לילה הרגע הקריטי ומחכים.

אוי ואבוי, אוי ואבוי, איזה ביזיון.

איזה ביזיון.

נו,

ואחר כך מה?

אנחנו רוצים שהקדוש ברוך הוא ירחם עלינו.

אנחנו רוצים להיות כמו הגויים.

הקדוש ברוך הוא לא התחייב.

הקדוש ברוך הוא לא התחייב לגויים, הוא התחייב ליהודים.

הוא התחייב ליהודים, כי לי בני ישראל עבדים, כי לי, לי.

אם אתם נהיים...

אז אני שומר עליכם, אני איתכם, אבל אם לא,

אני מוסר אתכם ביד נבוכדנצר ואנשיו,

וחייליו, ביד הגויים אני אמסור אתכם.

אבל מה לעשות, יהודים יקרים,

אנחנו לא רוצים להתבונן שאנחנו כבר נטבעים

בהתבוללות גדולה. אתם חושבים שיש רק 90% התבוללות באמריקה ו-75% באירופה, זן תולים?

אתם חושבים שזה זה?

גם אנשים שיושבים פה בתוך הקהל, שחלקם חובשי כיפה,

גם הם יש להם חלק בהתבוללות. הם בעצמם.

אדם שמחובר לטלוויזיה, מהי שם?

תרבות הגויים.

אין תרבות יהודית שם.

תרבות הגויים. הוא מכניס את זה לראשו, לילדיו.

זו התרבות שלו.

אדם ששומע את המוזיקה שלהם ומתחבר אליהם, לא אל היהדות.

אדם שהולך לפי מנהגיהם.

מסורת שלהם,

ימים שלהם, תאריכים שלהם, הכול שלהם.

מה יש לך, סממנים יהודיים?

במה?

ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי. להיות לי?

איפה להיות לי?

תארו לכם

פרופסור כבה בכנס בהרצלי הקרא לחילונים לקחת לידיים את הזהות היהודית.

בדיון על העם היהודי כמרכיב בחוסן הלאומי, בכנס בהרצליה אתמול אחר הצהריים, קרא נשיא אוניברסיטת בר-אילן פרופסור משה כבה לידידיו מהרוב היהודי החילוני במדינת ישראל להתארגן

ולקחת את הזהות היהודית בידיים.

וכך הוא קרא,

אל תיתנו לנוער להיפרד ממורשת ישראל.

אם הרוב החילוני יאבד את זהותו היהודית, לא יהיה עם יהודי.

לציבור החילוני-יהודי חסרה מנהיגות תרבותית

וחסרים להם קודים מאחדים,

חסרים להם עקרונות ברורים,

ובכך טמונה סכנה לעם היהודי.

אני רוצה שהציבור היהודי הגדול,

הרוב החילוני,

יאמץ לעצמו אסטרטגיות של הישרדות יהודית, אמר כבה.

זו פשרה של פרופסור.

הישרדות. הוא לא אומר שובו ליהדות, שובו לשורשים.

הישרדות. תחזיקו משהו לפחות.

משהו.

הוא הגדיר בחדל את העובדה שחיזוקו של העם היהודי ברחבי תבל מעולם לא היה על סדר-היום הלאומי של מדינת ישראל באופן רציני.

במשך כ-50 שנים או יותר התייחסו ליהודי חוץ-לארץ בניכור מוחלט,

אפילו בבוז.

אמר והוסיף,

המאבק נגד האנטישמיות בעולם,

גם הוא לא היה בראש סדרי העדיפויות של מנהיגי ישראל.

הנה, היה המקרה הנורא של

נפילת התאומים.

מה דיברו פה בחדשות?

כמה ישראלים נהרגו?

כמה ישראלים היו שם?

לא הזכירו את המילים יהודים. אתם יודעים שהרבה יהודים נהרגו שם?

הרבה.

אבל לא הזכירו יהודים.

ישראלים?

ישראלים. מה הם יהודים?

לא שייכים לפה.

לישראל שייכים רק הישראלים, יהודים לא.

ואני מחכה, אולי יגידו יהודים, כי אני יודע שיהודים נהרגו שם.

יהודים, שומרי תורה ומצוות,

ממונסי רק שבעה יהודים חרדים שהיו להם עסקים שם.

שום מילה על יהודים, רק ישראלים. סופרים ישראלים.

כמה ישראלים?

פחות ישראלים, יותר ישראלים.

הכול לישראלים.

כי הם מתעלמים מהמילה יהודי.

ישראלי זה תחליף ליהודי.

זאת הבעיה.

אם ככה אנחנו נראים, אז למה אנחנו יכולים לצפות?

והנה אני אגיד לכם כמה דברים שהחפץ חיים זכר צדיק וקדוש לברכה אמר.

המשגיח

של ישיבת לכוד בארצות הברית אמר,

שמעתי ממרן ראש הישיבה רבי אהרן קוטלר זכר צדיק לברכה,

שיש לו קבלה מהחפץ חיים,

שהמלחמה האחרונה תהיה

התחלתא דגאולה.

זה יהיה התחלת הגאולה, המלחמה הזאת שלפנינו עכשיו.

ובין תורה אמיתי,

מי ששוקן על התורה והוא אמיתי,

שמובדל ומנותק מן הגויים,

אין עליו שום שליטה.

מצאנו במצרים

שהיו שניים ששתו מאותו כוס,

מצרי שתה דם

ועברי שתה מים.

זאת אומרת, במציאות אין שום שליטה

על יהודי שמובדל מן הגויים.

הגוי מחזיק כוס מלא דם.

היהודי מכניס קש,

שותה מים.

אם אתה מנותק מן הגוי,

אין שליטה לגוי עליך.

ועוד הוא מבין בשם

רבי אהרן קוטלר,

שיש לו קבלה מהחפץ חיים בשעת מלחמת העולם הראשונה.

הלכו הרבה לחפץ חיים, שאלו אותו,

אם זה הקץ,

הוא מלחמת גוג ומגוג.

אמר החפץ חיים,

אחרי מלחמה זו, מלחמת העולם הראשונה,

יהיה הפסק.

אחר כך שוב תהיה מלחמה ושוב תהיה הפסקה.

זו מלחמת העולם השנייה.

ואחר כך תהיה שוב מלחמה זו, מלחמה שלפנינו,

ועם מלחמה זו יבוא המשיח.

כך אמר

החפץ חיים, זכר צדיקה וברכה,

במלחמת העולם הראשונה.

כשהיו דיבורים על פצצת אטום,

ואנשים דיברו וחששו איך אפשר להינצל ממנה,

אמר המשגיח שיחה שלמה לבני הישיבה,

ואמר בתמיהה,

איך בן תורה שואל שאלות כאלה?

בן תורה שמובדל ומופרש מן העמים,

אין לו שום חשש סכנה.

מאה אחוז מובטח לו שיהיה ניצל.

אין בזה שום שאלה ולא ספקות.

כתוב, להבדיל אתכם מן העמים להיות לי.

חכמים זיכרונם רכה אומרים,

אם אתם מובדלים מן העמים,

אתם שלי,

ואם לאו, אתם של נבוכדנצר וחבריו.

באר המשגיח,

אם מובדלים מהגויים נמצאים ברשותו של הקדוש ברוך הוא,

ואין עליכם שום שליטה,

אתם נמצאים בפלנטה אחרת.

זאת אומרת,

צריך להתרחק מכל מה ששייך לגויים

ולהתייהד, מה שנקרא, ורבים מעמי הארץ מתייהדים לחזור לשורשים היהודיים המקוריים.

יש לנו את התרבות הנפלאה שהעניקה לכל העולם תרבות.

אנחנו צריכים לקחת את החיקויים העלובים מהם.

את מה שהם לקחו מאיתנו ושינו,

אנחנו מחזירים אלינו.

אמר פעם המשגיח, יש לי קבלה איש מפי איש מרבי יהושע לייב דיסקין,

זכותו יגן עלינו, אמן, שבמלחמה האחרונה, קודם ביאת המשיח,

כל היראים, היהודים היראים, יינצלו.

ומה זה יהודי ירא?

מובדל מן הגויים.

לא מדובר פה להיות אחד מלמ״ד ו׳צדיקים,

אלא אם הוא מובדל מחוקות העמים,

אין לו שייכות עם העיתונים שלהם,

המוזיקה שלהם, הספרים שלהם, מנותק מהם,

אז אומר הקדוש ברוך הוא, אתם שלי ונמצאים ברשות אחרת ואין שום שליטה עליכם.

אבל אם אורחות חיינו מסתכמים בטלוויזיה, בעיתונות וברדיו,

שכל זה רק להג ושיח מאומות העולם,

אין תרבות יהודית, לא ישראלית, יהודית,

אז איך אתה רוצה להיות מחובר לקר. איפה אתה קשור לקדוש ברוך הוא?

איפה הקדוש ברוך הוא יתחייב לך?

אם אתם לי,

אומר הקדוש ברוך הוא, אתם ברשותי, אף אחד לא יוכל לגעת בכם. אם אתם לא לי,

אם אתם לא לי, אז אתם לנבוכדנצר וחבריו, לערפאת וחבריו,

לכל המסתינים שיהיו.

אין עליכם שמירה, רחמנא נצלן.

זאת אומרת, עם ישראל צריך להבין,

מדברים איתכם עכשיו ברחל ביתך הקטנה ופרסו את השמלה.

זה המצב, לצערנו הרב.

לא רק אלה שחילונים,

אלה ששומרי תורה ומצוות צריכים למהר עכשיו, למהר,

בשביל להתרחק מכל סממנים גויים ולהתחבר ליהדות במאה אחוז,

ולנקות את הבית ואת השולחן ואת הסלון ואת הכול,

מכל דבר ששייך.

כשיגיע רגע המבחן, ההבטחה, כמו ששמעתם מפי החפץ חיים,

שאם היה בדורנו חי,

ודאי כשהיינו שואלים אותו שאלה, זה היה כמו אורים לתומים.

על החפץ חיים, זכר צדיק קדוש לברכה,

אמרו בשמיים שהוא תנא קטן.

אתם יודעים מי זה היה, חפץ חיים, זכר צדיק קדוש לברכה,

שזכה שהספרים שלו התפשטו בכל העם היהודי?

אין היום אחד שעובר יום והוא לא לומד על חפץ חיים.

או בלקות לשון הרע,

או במשנה ברורה,

או בשאר ספריו וחיבוריו.

אין.

לזכות לזכות כזאת,

זה רק מי שהקדוש ברוך הוא שם עינו במיוחד עליו,

והוא ראוי לכך.

והוא אומר את הדברים והוא ידע. עוד לא הייתה מלחמת העולם השנייה, והוא ידע שתהיה. והוא אמר שתהיה גם השלישית, ואיתה יבוא המשיח.

אז אנחנו נמצאים על הפתח.

כל הסימנים לפנינו.

כל מה שכתוב בכתובים, כל מה שכתוב בנביאים, הכול אנחנו רואים לפנינו.

למה אנחנו מחכים, שנקבל את המכה, חלילה?

נהיה מאוחר?

למה לא להתעורר קודם?

למה לא לחזור לשורשים האמיתיים שלנו

וללכת בדרכי אבות?

מה אנחנו מתבקשים בסך הכול? לקיים כמה מצוות

ולקבל על זה שכר גם בעולם הזה, גם בעולם הבא?

אבל לצערנו הרב, מה נעשה?

החברה,

כל הזמן שאתה מחובר לחברה,

והחברה הזאת כולה יונקת מאותם מקורות,

אז מה אתה רוצה שיהיה?

הנה, התפרסם באחד העיתונים.

מעריב באינטרנט הביא את זה.

משרד החינוך מפרסם,

התכנים בטלוויזיה הממלכתית,

תת-תרבות.

התכנים בשני ערוצי הטלוויזיה הממלכתיים הם תת-תרבות, כאן נכתב בחוברת שיצאה לאחרונה לאור בחסות משרד החינוך.

בחוברת נכתב כי מכשיר הטלוויזיה הוא משאבת הזמן היעילה ביותר,

וגם משפך הפסולת התרבותית ההרסני ביותר.

לכן נדרשת עבודת צינון רבה כדי למצוא בטלוויזיה תוכניות הראויות לצפייה.

זה לשיטתם של החילונים.

אני לא צריך מסנן ללכלוך.

לא צריך לכלוך בכלל ולא מסנן.

נשאיר את הבית נקי.

למה שהביוב יעבור דרכי ואני אסנן?

אפשר לא להכניס אותו.

אז אם הם מגיעים לזה, ומשרד החינוך מפרסם את זה,

מה אנחנו מאמצים את זה בידיים פתוחות?

מה יש שם?

ליצנות?

צחוק ועיתול?

יש דברים רציניים? מה יש שם?

איזו תוכנית תרבותית יש שם?

מה אפשר ללמוד? וממי?

משמש?

מירח?

ממי?

מי יש שם?

אלא מאי?

מסכנים אנשים.

לא מחוברים לתורה,

לא למצוות,

לא ליהודים יראי שמיים,

לא לתלמוד תורה, לא לכלום. מסכנים, מה יעשו?

מה יעשו?

לימדו אותם, צריך לשרוף זמן. איך שורבים זמן הכי טוב?

איך נהנים מלשרוף את החיים?

איך נהנים?

יושבים מול המכשיר הזה ובוהים ככה.

ככה אהההה.

ואחר כך הוא הולך לישון. אין קשר עם המשפחה,

אין עם הילדים,

לא יודעים אם הכינו שיעורים,

חזרו או לא חזרו,

באו או לא באו,

קום, קום, קום, לך לישון, לך לישון.

לא ראה, לא שמע, לא כלום, מה זה נמנמת?

יש על זה, זה החיים.

ככה צריך לראות יהודי? אוי ואבוי.

הרב אליעזר בן דוד סיפר שיום אחד הוא הלך בארצות הברית,

וניגש אליו גוי, והסתכל עליו,

ואמר לו, תגיד, אתה יהודי?

אתה יהודי?

אמר לו, כן, אני יהודי, מה קרה?

הוא אומר, תשמע, אנחנו בארץ שלנו, מאיפה שאני בא,

אין יהודים,

אין יהודים, אבל אני קראתי עליכם בתנ״ך,

בתנ״ך אני קראתי, אתם הבנים של אלוקים,

בנים אתם, לשם אלוקיכם, אתם הבנים של אלוקים. זו פעם ראשונה שאני רואה את הבן של הקדוש ברוך הוא הולך ברחוב.

הוא אומר,

הוא אומר,

אז למה אתה רועד? למה אתה רועד? מתרגש. הוא אומר לו,

מעניין אותי,

כשהבן של הקדוש ברוך הוא הולך ברחוב,

על מה הוא חושב?

בטח הוא לא חושב על מה שאני חושב,

על מה הוא חושב.

אמר הרב אליעזר בן דוד,

בושתי וגם נכלמתי. הגוי הזה הבין

מה היהודי, הבן של הקדוש ברוך הוא, צריך לחשוב, איזה מחשבות קדושות, טהורות, בטח יש לו בראש.

זה הגוי הבין

מקריאת התנ״ך.

מה אנחנו, מה אנחנו?

מה אנחנו? כל אחד יחשוב מה הוא חושב ברחוב, השם רע. אם הוא יעצור רגע לחשוב מה הוא חושב ברחוב, הוא לא ממשיך ללכת.

איפה אנחנו? מה השאיפות שלנו בכלל? לאן אנחנו רוצים להגיע? לאן?

יש איזו תוכנית מוגדרת?

שום דבר. סוחבים את החיים והולכים הלאה.

היום מגיעה עלי אישה,

שתהיה בריאה.

היא ובעלה.

מה יש?

יש לה חרדות.

חרדות.

היא לא יכולה לישון בלילה.

יש לה חרדות, יש לה בעיות.

אני מסתכל עליה,

בהבחנה שאני מסתכל עליה, אין לה בעיה מיוחדת. שום דבר.

שום דבר.

היא אומרת שאשפזו אותה שהייתה קטנה בבית-החולים,

נתנו לה זריקות לכדורים,

ושם קשרו אותה וזה, ונתנו לה זריקות וכל מיני דברים. בקיצור,

יש לה קצת טראומות מזה וכל מיני דברים,

והיא מטופלת בכדורים מפה ומשם. ואני מסתכל עליה,

ואני לא מבחין שיש לה איזו בעיה. אמרתי לה, גברת,

תשמעי, לפי מה שאני רואה עלייך,

אין לך שום בעיית בריאה.

יש לך רק בעיה אחת.

הבעיה,

שאת החלטת לסחוב את העבר איתך לכל מקום.

זהו. את כל הזמן מסתכלת מה עבר,

ומה היה,

ומה עשו לך,

ומה קרה,

ומה הפסדת,

מה יכול לעשות,

וככה,

ואת סוחפת את זה איתך, וזהו, אין לך כלום.

ולכן את כל פעם חושבת, אולי יבואו, עכשיו קשרו אותי, עשו לי, ככה, ככה, ככה,

ואת כל הזמן סוחפת את זה.

איך שאני מדבר אותה, אני רואה איך היא מתרכזת במחשבה וחושבת.

מה חשבת, אני אומר לה? מה חשבת?

היא אומרת, חשבתי, איך אני אוכל בלי זה? אני לא אוכל בלי זה. אמרתי לה, את רואה מה הבעיה?

את רואה מה הבעיה?

אמרתי לך, תתפטרי מזה.

תתפטרי מזה. תגידי לי, אם כלם רודף אחרייך לכל מקום,

איפה שאת הולכת, הוא נכנס, אתה רוצה לבקר את ההורים, הוא נכנס איתך, ואת הולכת לשם, הוא נכנס, ואת הולכת לסופר מרקס, הוא הולך איתך.

לכל מקום.

זה כלב! המחשבות האלה רוטפות עליו. זה כלב! מה את לוקחת אותו לכל מקום?

שתערררים ממנו.

עוד פעם רואה אותה חושבים.

מה?

מה עכשיו?

עוד פעם.

אמרתי לגברת, תקשיבי טוב.

את יודעת מה?

תארי לך בן אדם הולך עם מזוודה וכל הזמן מתלונן.

אין לי כוח כבר.

אין לי כוח. כמה זמן אתה סוחב?

עשרים שנה סוחב את המזוודה.

טוב, תעזוב את המזוודה רגע.

לא, לא, לא, לא יכול. אני תלמיד עם המזוודה.

סוחב את המזוודה, סוחב, סוחב, סוחב.

בסוף בא אחד ואומר,

מחיית דינה. פתח, פתח רגע, נראה מה יש שם.

פותחים,

לא יודעים, חושבים שיש לו אוצר, יש לו משהו,

הוא לא רוצה לעזוב.

פותחים, מה, מוצאים? אבנים.

למה אתה סוחב את האבנים? וואלה, לא יודע, לא יודע. אני כבר רגיל, כבר רגיל. אני הולך עם המזוודה?

אני כבר רגיל.

אם אתה מתלונן שזה כואב והכול, ואתה גם לא יכול למכור את האווינים בשקט, אתה לא מריח מזה כלום.

עזוב את המזוודה, לך,

תשתחרר.

אמרתי לה, גברת, את צוחפת במזוודה עם הבנים,

עם סיפורים מפעם,

עם פעם, כאב לך, עשו לך, עשו, מה, גם אני כאב לי. הרביצו לי אפילו, נפלתי, קיבלתי מכות, היו לי כל מיני בעיות.

גם אני יש לי, אני גם כן שר. אבל זרקתי כבר את המזוודה.

למה את לא המשיכה במזוודה? עזבי אותה.

תתחילי מפה חדש.

לאט-לאט ראיתי שזה מתחיל להתבאר. היא מתחילה להבין, זה התחיל להצחיק אותה. היא צוחקת מזוודה עם הבנים

וכלב רודף עליה לכל מקום ולא מתערר בהם.

בסוף היא אומרת, טוב, תגיד, אני אלך לטיפול. יש מישהו באיזשהו מקום שאמר שאני אבוא לטיפול?

אמרתי לה, מה הטיפול הוא עושה? הוא אומר שיש טיפולים, הוא עושה משהו במוח הימני

ועוד שני טיפולים כימותרפיים.

כמה עולה? אמרתי לה.

אמרה לי, 600 שקל טיפול.

אמרתי לה, למה אני יודע, חשבון זה 4,800 שקל, נכון?

מה, ישחק לך במוח הימני

וייתן לך כמה עשבים לאכול?

בואו לקחת 4,800 ואתם ממשיכים במזווד הזה, בכלא, ותלכי הלאה.

מה, תחפשי עוד 5,500. לא חבל?

עזבי אותו, שיטפל במוח של אשתו ואל תלכי 4,800. תקנה חלוקית, תקנה מילונות, תקנה זה.

רק בזה, ביבריה.

שובילה.

תתחילי לחייך.

כן, כן, כן. תתחילה לחייך.

אמרתי לה, עכשיו תשמעי, אני אתן לך ברכה.

לא ברכה כובעת, אם תחליטי שמעכשיו את בריאה,

את בריאה.

די, עזבי אצלי את המזוודה, אל תיקחי אותה.

נתתי לה ברכה, יצא מבסוטי,

חדש, הלכה לקניות, שופינג.

אנשים סוחבים כלום, כלום סוחבים.

כלום.

זה עונש, עונש. אנשים מכניסים עונש.

אין תקווה, אין עתיד, אין כלום.

כל הזמן הם עצמם, עצמם.

מפתחים תלות, תלות.

תשומת לב צריכים. מסכנים, ישימו לב. איי, כואב. אה, אה, אה.

הכל זה סיפורים, יודעים עיקריים.

יום אחד הגיע אליי אבא ובן, אבא ובן,

ואבא אומר, תעשה טובה, אתה האחרון שאנחנו מגיעים אליו. היינו אצל מקובלים, היינו אצל רבנים, היינו פה, היינו שם.

לא יודעים מה לעשות. הילד הזה, אנחנו חושבים שיש בו

גלגול של נשמה בתוכו, שמדברת מתוכו.

מה אתה אומר?

כן?

טוב,

תביא את הילד.

ילד, יש לך גלגול בפנים?

הוא אומר, כן.

איך קוראים לו? הוא אומר, דני.

דני? איך אתה יודע שיש בפנים דני?

הוא אומר, הוא לפעמים מדבר.

והוא אומר, אני דני.

אמרתי לו, הוא אומר, אני דני, או אתה אומר, אני דני?

הוא אומר, לא, הוא אומר. אמרתי לו, הוא משנה את הכול? הוא אומר, כן.

אני אומר, נו, נדבר איתו.

הוא אומר, לא, עכשיו הוא לא רוצה לדבר.

עכשיו הוא לא רוצה לדבר.

אמרתי לו, ומה קורה כשהוא בא ומדבר וזה?

תספר לי סיפורים.

טוב, אמרתי, אתה יודע מה? בואו נלך לרב שלי. נלך לרב שלי ביחד.

לקחתי את האבא והילד, הלכנו לרב.

הרב שאל אותו כמה שאלות, לא ראה משהו. הוא אמר, מה התופעות שהוא אומר? כשהוא לוקח גמרא או משנה, מתחיל ללמוד,

הוא מתחיל לעלה לו את הידיים ומפריע לו, לא נותן לו ללמוד.

לא נותן לו. דני הזה, לא נותן לו ללמוד.

אז הרב אומר לו, רק רגע, הוציא גמרא מאזן, תן לו, אמר לו, קח, תתחיל את המשנה.

הילד קורא, קורא, דקה,

אומר לו, איפה דני?

לא מפריע לו שום דבר.

הוא אומר, לא, זה ככה, זה בא, זה פה, זה שם.

שמעתי את זה.

פתאום האבא, תוך כדי שיחה, הוא מסביר,

אני בעצם,

אני בעצם אבא שלו, אבל אני התגרשתי מאימא שלו ועכשיו נשאתי אישה חדשה,

והתופעה הזאת הופיעה אחרי הנישואים האלה, שנכנס בו הדבר, והוא סיפר איך זה נכנס והכל.

אמרתי, טוב, תגיד לילד רגע שייצא.

שאלנו את הילד, אבל אתה רוצה שייצא ממך הגלגול הזה של דני?

אז הוא אמר, כן. יצא החוצה.

אמרתי לה, אבא, תשמע,

אני חושב שהילד הזה רוצה תשומת לב ממך. צומי, צומי.

בגלל שבכלה חדשה ואתה נותן לה את מירב תשומת הלב והוא מרגיש שהוא זניח,

אז הוא כנראה יותר חכם ממך, החליט שיש לו דני.

ועם דני אתה הולך ומסתובב איתו כל היום, ממקום למקום,

ונוסעים וחוזרים ותקנה לי ותקנה לי דני גם,

יש פה שתיים כבר,

וככה מסתובבים,

ועל הכיפאק.

אז יש לי פתרון,

יש לי פתרון.

אנחנו נכניס אותו, ומה שאני אגיד, אתה תגיד כן.

מה שאני אגיד, אתה תגיד כן.

הילד נכנס,

איך שהוא נכנס, אמרתי לו, תשמע, דני,

אנחנו החלטנו,

אנחנו מוציאים אותך.

איך מוציאים?

מחר אתה הולך לבית חולים,

פה בבילינסון,

דיברנו כבר עם הדוקטור,

יש לו זריקה גדולה כזאת,

עם מחט כזאת ארוכה,

הוא מכניס לך את זה בטבור,

והוא שואב את דני ככה, החוצה, שואב, שואב, שואב, הוא ייצא ויותר לא יחזור.

בסדר?

אמר לו, לא, לא, לא, אין לי דני, אין לי דני, אין.

אמרנו, רגע, אבל אתה אמרת שיש.

אין, אין, אין, אין. נגמר דני,

נגמר.

אנשים מדומיינים,

אנשים מדומיינים.

היה אחד בהרצאה, הגיע אליי בדרום,

בהרצאה אמר שיש לו גם כן. נדבק בו נשמה, יש לו דיבוק, דיבוק.

אמרתי לו, למה, איך אתה יודע? התחלתי לשאול אותו כל מיני שאלות, תשמעו את זה בקלטת,

איך מוציאים דיבוק.

בקיצור, אני שואל אותו כמה שאלות, אז הוא אומר,

הוא לא יכול, 24 שעות הוא מקלל.

ובפרט שהוא ראה רבנים, ישר הוא מקלל.

אמרתי לו, אבל חמש דקות אני ואתה מדברים, אתה לא מקלל. בוא, אני אקח אותך איתי תמיד, לא תקלל.

כי אתה לא מקלל כבר חמש דקות.

ההוא נזכר שהוא באמת לא קלל,

פתאום התחיל, בוא תמום, בוא תמום.

הוא אמר ככה, אמרתי לו גם כן, בוא תמום.

הוא אמרתי לו, גם אני יודע לעשות כמוך.

אין לך כלום, אל תדאג, אין לך שום דבר.

כשיקרה לך מקרה כזה, תגיד,

1, 2, 3, 4. תגיד, 1, 2, 3, 4. תתחיל להגיד, 1, 2, 3, 4. מה אתה לא רואה?

נרגע עוד פעם, 1, 2, 3, 4.

ארבע פעמים עשינו את התרגיל, יצא דיבוק.

זהו, נגמר.

כן.

אז כן, צריך תשומת לב, לא שמים לב אליו.

מתחיל לקלל, כולם שמים לב אליו.

הנשים בבעיה, חיי החברה שלנו על הפנים.

כולם רוצים תשומת לב.

תשאלו את הנשים,

כמה תשומת לב הן רוצות מהגברים?

מהבעלים?

כמה הן רוצות?

תשומי, תשומי. היום זה הדבר הנצרך. וואי, וואי, וואי.

חיי משפחה אפשר היום לתקן.

אם מדברים כל הזמן שלום בית, שלום בית, שום דבר.

קצת תשומי.

צלצל פעם ביום באמצע היום.

שר עליהם, מה נשמע?

מה?

צלצלת? חגיגה.

לעשריך, איך חשבת עליי?

איי, איי, איי.

זהו, נגמר. קנית את עולמך, נגמר. תבוא, תראה איזה אוכל, תראה איזה יופי, מסודר, הכול.

למה אתה בא אין אוכל?

היא רוצה שתבקש.

תבקש.

ואז היא תספר לך למה היא לא הכינה.

מה, אתה חושב שאני מבלה?

מה, כל הילדים, מי הביא, מי רחץ, מי עשה, מי חיפש, מי חיתן, מי תיתן?

מה קרה לך?

או אחרי שהוא שמע את כל מה שיש,

אתה רוצה עוד משהו לאכול? די, אני שמח.

אכלתי את כל הסיפורים, אכלתי הכול.

הולך לישון נעים, למה?

היית נותן צומי, מסיעת טלפון עד.

כל החיים זה ככה.

אתה רואה את השכן.

הוא לא אומר לו שלום,

אחר כך הוא עושה לך ברטמה גם כן.

שמה, אתה רואה אותו מהכברך עושה, בוקר טוב,

השלמך. זה הכול, תלך.

הוא מרגיש חשוב,

אבל אם לא אמרת לו שלום,

הייתה יכולה לחושב את עצמו.

הוא רק לא רואה אותי בכלל,

אני אראה לו מה זה.

מחר ירצח את עצמי מאמיני, לא יקבל.

שמה, תחייך לכל...

כמו באמריקה, באמריקה הכל חרטה.

גוד מורי, דוד מורי, סילבופלי, מדאם,

בוצ'וק, חריטה, כל העולם חרטה.

וככה מוכרים, מוכרים, מוכרים, מוכרים, מוכרים.

רק בישראל כולם עצבנים, כולם רציניים, כולם זה. לא, אני דו-גריאני, אני לא יכול ככה.

אמיתי, אמיתי.

אם אתה אמיתי, תהיה עם הקדוש ברוך הוא,

תהיה אמיתי עם אנשים, תצא לך נזק.

אבל מה לעשות, יהודים יקרים, ככה המצב, לצערנו הרב.

בכל אופן, מה שאני רוצה להגיד לכם

זה שאנחנו צריכים להתחזק, להתחזק.

יש לנו אלוקים אחד יחיד ומיוחד,

זן ומפרנס את כל העולם כולו.

הבריאות בידו,

החיים בידו, השמחה בידו,

השלווה בידו, הנחת בידו, הילדים בידו,

הכול בידו.

אם אתה קרוב אליו, תקבל מידו.

אם אתה לא קרוב אליו,

אז תחפש מי שקרוב אליו וקרוב לקרוב אליו,

ותתרוצץ כל החיים.

ואתה יכול להיות בקשר ישיר, זה אבא שלך.

דבר איתו, תפנה אליו.

תרצה אותו,

תפייס אותו,

תלך בדרכיו.

יש אבא שלא רוצה להעניק לבן שלו כל מה שהוא יכול אם הוא הולך בדרכיו.

אפילו יותר מכפי כוחו ויכולתו הוא ינסה לעשות בשביל בנו.

בן שמביא ציונים טובים,

שמשקיע בלימודים,

שמתאמץ,

שמכבד את ההורים, ההורים לא יעניקו לו הכול?

ודאי שכן.

ואבא שבשמיים,

שרוצה רק את טובתנו,

וברא אותנו בשבילנו, לטובתנו,

ורוצה להעניק לנו הכול, ומבטיח שייתן,

למה אנחנו לא עושים מה שהוא מבקש את המינימום ונקבל?

ואני רוצה להראות לכם סרט קצר,

שיחזק אתכם מאוד מאוד.

יהודי באנגליה,

נכה על כיסא גלגלים,

שלא

הלך

על רגליו מלידה,

על כיסא גלגלים. לא קיבל חמצן.

לא קיבל חמצן.

מגיע להרצאה ושואל, האם אפשר לעשות עסקה?

מה עלי לקבל

בשביל שאני אוכל לצאת מכיסא הגלגלים?

טוב, אבל אדם שלא הלך מלידה זה לא פשוט. אי-אפשר להתחייב על דבר כזה.

בכל אופן, בסופו של דבר

אני אומר לו שאני מאמין גדול

שאני מוכן לבקש בעבורו,

אבל אני מאמין גדול שאם הוא יהיה פרפקט,

יהיה מושלם וילך בדרכי התורה,

במצוות, כמו שצריך,

אז הקדוש ברוך הוא,

אל רחום וחנון,

3,300 שנה עשה ניסים לעם ישראל,

עוד נס אחד לא קשה לו.

רק מה?

צריך שתהיה פרפקט. השאלה אם אתה מוכן.

הוא הסכים.

יהודים יקרים, היהודי הזה,

אורך הרגליים שלו מהברך, הוא בן 30,

אורך הרגליים שלו מהברך

15 סנטימטר, הרגליים ככה.

15 סנטימטר זה דבר כזה קטן.

אחרי הברכה שהוא קיבל על עצמו,

תוך חודשים ספורים הרגליים שלו יתארכו בעוד 10 סנטים.

היום, היהודי הזה

הולך על רגליו,

אומנם על קביים,

אבל עולה כבר מדרגות.

זה נס של תחיית המתים.

אין הסבר לזה.

רק דבר אחד, אמונה וביטחון בקדוש ברוך הוא.

מי שמאמין בשם, בוטח בו,

ועושה את מה שהקדוש ברוך הוא רוצה בשלמות,

הקדוש ברוך הוא מהפך את הטבע בשבילו.

בואו נראה, נתחזק, נבין ונתקרב לאבינוש בשמיים.

בבקשה.

כן, עוד שאלה.

בבקשה, שר.

אני מעוניין לדעת האם יש הסכם שנוכל לעשות בינינו.

כאדם דתי,

האם יש משהו שאני צריך לעשות כדי שיעזור לי לקום מכיסא הגלגלים?

אתה על כיסא גלגלים מלידה או לאחר לידה?

מלידה, כן.

ככה נולדת?

כן.

אני לא מכיר הרבה אנשים,

גם לא שמעתי על הרבה אנשים שקמו מכיסא גלגלים מדובר כשנולדו כך.

כאלה שהיה להם לאחר מכן, שמענו.

אבל מלידה זה קשה.

מה הרופאים אומרים?

שאין, שמה.

אני נולדתי שישה שבועות לפני הזמן.

נולדתי שישה שבועות לפני הזמן.

בזמן שנולדתי, האינקובטור לא היה מוכן ולא מתואר,

כך שבשתי הדקות הראשונות של חיי חייתי בחוסר חמצן,

ולצערי נפגעתי בחלק התחתון של גופי,

ברגליי.

דייוויד חולה במחלה שנקראת סלווול פרלזי,

פיסטי.

לא סבבה מפגיעה מוחית בזמן הלידה או לפני הלידה,

שזה גרם בעיית בכוח התנועה שלו ובחור שנים לשלוש.

כשהייתי בערך בן 15 מצבי היה גרוע מאוד,

ורגליי מן הברכיים ומטה היו עקומות,

כך שגובה הברכיים ומטה היה כ-15 סנטימטר.

בשלב זה הייתי מאוד מדוכא מהמצב, וחשבתי לעצמי,

אני לא רואה את עצמי חי כך,

אני לא מאושר,

ולא ראיתי כל סיבה להתעורר בבוקר.

ומוחים חזק, עם הידיים חזק,

כמה שאתה מוחק כפיים יותר חזק,

אתה מוחק תיקים יותר.

אז עכשיו אנחנו נבחר את כל התיקים של היהודים באנגליה לפחות.

אני תמיד הייתי איש דתי,

ואני מאמין ברבנים, ומאמין בתפילה ובכל דבר דתי.

חבר שלי הציע לי להיפגש עם הרב אמנון יצחק,

והוא נתן לי קלטות וידאו של הרצאות הרב אמנון יצחק.

באחת הקלטות ראיתי קטע על אישה שלא יכלה להביא ילדים,

וקיבלה ברכה מהרב אמנון.

ואחרי כמה חודשים, כמו שרואים בווידאו, חזרה אישה לרב,

כשהיא מחזיקה את ינוקה בידיה.

אנחנו נגיד גם את הנוסחה, יש לזה נוסחה.

מה הנוסחה?

הקדוש ברוך הוא,

אנחנו ממליכים אותך.

אז חשבתי לעצמי, למה שלי זה לא יקרה?

ואז חשבתי לעצמי שאפילו אם נצטרך לטוס לישראל,

ואפילו בסוף שבוע כדי לקבל ברכה ולחזור,

זה כדאי.

כשהתכוונתי לנסוע שמעתי מחבר שהרב אמנון מתכוון להגיע ללונדון וכמובן שחיכיתי.

הרב הגיע והלכתי להרצאה.

כשראיתי את כל האנשים חשבתי לעצמי, הנה ההזדמנות שלך חיכיתי הרבה הרבה זמן,

ואני הולך לשאול את השאלה שלי בתקווה להיענות.

כן, עוד שאלה.

בבקשה, שם.

אני ראיתי הרבה מהקלטות שלך.

התרשמתי במיוחד מהקלטת שבה רואים את האישה אשר אכלה ללדת.

כאדם דתי אני מעוניין לדעת האם יש הסכם שנוכל לעשות בינינו,

האם יש משהו שאני צריך לעשות כדי לצאת מכיסא הגלגלי.

תראה, אני לא קוסם.

בדרך כלל, בדרך כלל, על פי טבע, מי שנולד עימו מהסוג הזה,

אז הוא לא יכול לצרפה, על פי טבע.

אבל לפעמים הקדוש ברוך הוא,

מחליט שהוא עושה ניסיון.

אני לא מבטיח לך שאם תהיה פרפקט,

שאתה תהיה בריא,

שנוכל לעמוד וללכת, אני לא מפריע דבר כזה. אין לי כוח לזה ואני סופר.

אבל אני בצור מאמין,

אם הייתי במצב שלך, הייתי מאמין שזה אפשרי.

מה הייתי עושה?

הייתי עושה כל מה שצריך לעשות ומתפלל ומבקש מהקדוש ברוך הוא.

אבל בשביל זה אתה צריך להיות ברוך הוא, בשביל שלא תהיה סיבה למידת הדין לקטרק ולומר שזה לא בסדר.

להגיד לך,

לא יכול, אבל לבקש בשבילך, אני מוכן,

אם אתה מוכן, לעשות את החלק שלך.

להיות צדיק.

אתה מוכן?

בטח, 100%. אתה שומר מצוות עד היום?

כן.

אתה נולדת בבית דתי?

כן.

אתה הולך עם ציצית?

כן.

אתה תגדל מהיום זקן?

כן.

מי שבירך רבותינו,

כבוד ראש הממשלה, עד לעקו, משה ואהרון, דוד ושלמה, מכל הקדוש בטובות הדברים, מי יבלך את השם הטוב?

דוד בן יוסף.

דוד בן יוסף, השם ישלח לו תרופה ומשועה קרובה מהרה לעמון וכסאו. אמן.

אחרי כמה חודשים

לדברי הרופאים,

מה שקרה לדייוויד הוא דבר בלתי רגיל.

מפני שבדרך כלל, כשאדם מתבגר הוא נחלש ולא מתחזק.

האם יש משהו שאני צריך לעשות כדי שיעזור לי לקום מכיסא הגלגלית?

כעת ישנם שאלים מאוד מרשימים שהרופאים בעצמם מתקשים להסביר.

כמו כן,

אני יכול לעלות ולרדת במדרגות כשאני נתמך בצד אחד בקוויים ובצד שני במקה המדרגות.

ניסיתי לעשות זאת לפני שנה, והתעלפתי בעקבות מסוימת זה.

ברוך השם, בששת החודשים האחרונים אני עולה ויורד במדרגות לבדי.

כל מה שאני רוצה בעיקרון זה לקפוץ החוצה מכיסא הגלגלית ולתרום אותו לצדקה. זאת תהיה המתנה הטובה ביותר שאני אי פעם יכול לתת למישהו.

סוף סוף אני רוצה ללכת לישיבה ולקיים את החלום שלי

להיכנס ולצאת מהישיבה בלי עזרת אף אחד.

החלק השני של החלום הוא ללכת אל מתחת לחופה,

ובלי להשתמש בכיסא גלגלית.

אני לא מכיר הרבה אנשים,

אם לא שמעתם הרבה אנשים שקמו בכיסא גלגלית מדובר כשנולדים כאן,

אבל הם ללכת להם בעיה.

אין בקדוש ברוך הוא בעיה.

אם הוא מחזיק עם שלם ברוסים לאורך כל ההיסטוריה, אפשר גם פה יכול להיות נס.

תודה.

אנחנו נגיד ברכה כאן מיהודי שצריך שיחזור לו הזיכרון, בעזרת השם יתברך,

לרפואה שלמה. דוד בן עמליה,

השם ירפא אותו רפואה שלמה בתוך שאר חולה עמו ישראל מהרה, ובפרט

יחזיר לו את זיכרונו מהרה. אמן.

טוב, נשאלתי פה בינתיים בחשיכה,

יש פה בחורצ'יק

ששואל האם

כדאי ללכת, עכשיו הוא מסיים את הלימודים,

האם כדאי ללכת

לצבא או לישיבת הסדר?

אביו רוצה שילך לצבא,

והוא היה בקריית מלאכי בישיבה, התחזק שם, והוא רוצה לדעת

מה נכון.

אני אקריא לך פה מתוך פרק ראשון, ישיבה וצבא,

שיחות הרב צבי יהודה קוק.

הוא כותב ככה

שתים עשרה,

תלמוד תורה ב'

בהוצאת מרכז לתרבות ישראלית. הוא נשאל,

האם יש בלימוד בישיבת הסדר צד של ביטול תורה מפני תקופת השירות בצבא,

שדווקא לימוד שם מלכתחילה?

והוא משיב,

הישיבות הגבוהות השלמות

בשקידת התורה והדרכתה

הן העיקריות להגדלת התורה והאדרתה.

בישיבות ההסדר המסודרות,

עם התחשבות בהכרחיות הצבאית,

הינן השניות בערך

במדרגות רוממות התורה,

עם הצורך והחשיבות שיש בהן לפי מציאותנו עכשיו.

זה אומר הרב צבי יהודה קוק,

שהישיבות הגבוהות

הן הראשונות במעלה,

בישיבות ההסדר שניות במעלה,

ובמכתב

מ״ח באדר,

מכתב מ״ח באדר תשל״ח הוא כותב

אין להשוות הערך של ישיבות ההסדר לזה של ישיבות גבוהות.

התעכבות הראויים לישיבות הגבוהות

היא כחטא של ביטול תורה.

זאת אומרת,

מי שיכול ללכת לישיבה קדושה ומעדיף ללכת לישיבת הסדר,

הרי זה כחטא של ביטול תורה.

סוף חלק א',

המשך בקלטת מס' 223, איפה איציק?