לא להתיאש מהחיים! [קליפ]
"אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון את לבו לשמים".
הקב"ה לא סופר שעות. הוא מסתכל על הלב שלך ואתה מנצל את הזמן, איפה הלב שלך מונח בשעה שאתה לומד? יש אנשים שיושבים ליד הספר ולומדים וחושבים כל הזמן, קופץ להם כל מיני דברים שצריכים לסדר, שצריך לקנות, צריך לשעות, צריך זה... הקב"ה לא מסתכל על כמות, כמות. איכות הוא רוצה. איכות בלימוד.
תפרקו כל דבר לדבר מפני עצמו. תגידו אם זאת רק הייתה הבעיה, החיים לא היו מאושרים? הרי כולם יש להם בעיות יש אנשים היום בחפץ מוכרים לך את הבעיות וקונים את שלך.
תלכו לבית חולים ותגידו לי אם אתם רוצים להחליף מישהו שמה במיטות. ושמה תנוחו ויבואו לבקר אותם הרופאים. כל פעם, והאחריות, ויש לכם גם פעמון תוכלו לצלצל כל פעם מתי שתרצו משהו.
אז אתם בינתיים בחוץ, רק מתלוננים. לא להתלונן! יש בעיות יותר. תמיד תודו לה' במה שיש. למה? כי הוא נותן לנו במינון, בדיוק מה שצריך לרפאות את נפשנו. זה בתנאי שאנחנו מודים שהיסורים הם כפרה. אבל אם אנחנו מתרעמים, מתלוננים, הוא יראה לנו שקבלנו רק מעט. והוא יראה לנו שהחוב יותר גדול! למה לך להתעסק עם זה? תן להקב"ה הוא עושה לך עם רווח. הוא מסדר לך את זה.
אבל בסדר, כולם בסוף מחייכם. זה בסדר, בסדר. יוצאים למרפסת ולוקחים את החנג'ורי ויש כאלה גם לוקחים בירה. הוא מרגיש שמה על המרפסת שכבר כל העולם שלו. יש לו סיגריה, יש לו בירה.
אז זאת אומרת, רבותי, אסור לנו להתייאש. אנחנו אסור לנו להתייאש מהחיים. אבל תזכרו זה מחריד. שעה ללמוד ביום, אתה תינוק בן שלוש אחרי 72 שנה. אתם מבינים איזה פדיחה.
אז לכן, בן אדם צריך לדעת שצריך לנצל את החיים. חבל. קיבלנו חיים, זה מתנה שאין כדוגמתה. לא יודעים להעריך את החיים. רק שמתקרבים למוות. וחבל. חבל. אם אתם לא יודעים לא מתי בסוף, מתים כל רגע.
הרגע לא נוצל, מת סופית, עולמית.
אז בלי תורה זה מוות. התורה היא חיינו.
שבירת הטמבלויזיה.