שאלות בענייני פרנסה ומזונותיו של האדם
ש. ערב טוב
הרב: ערב טוב
ש. שתלום לכבוד הרב, רציתי לשאול לגבי ענין של פרנסה ומזונות. ידוע שמזונותיו של אדם נקצבים לו בראש השנה לכל השנה, בעצם למה אנחנו משקיעים את זמננו בעבודה, הולכים ומתייגעים במשהו שקצוב מראש, או שבעצם אני יכול פשוט להוריד בכמות העבודה שאני עובד יום יום, ללמוד תורה ואני אקבל בכל מקרה את מה שאני צריך לקבל?
הרב: אתה צודק במאה אחוז ואני מבין שיש לך בעיה בבית.
ש. לא, ברוך ה' לא
הרב: אז למה אתה לא עושה?
ש. מה אני לא עושה?
הרב: את מה שאמרת
ש. אני משתדל, אני כבר שנה וחצי אפשר להגיד חוזר בתשובה, אני לא מקיים את כל המצוות, את התשובה אני יודע, אבל אני רוצה לשמוע ממך איך זה קורה, איך זה שאני בחדשים שאני כמעט ולא עובד, ואני מודה, ובחדשים שאני עובד כפול, אני בסופו של דבר מקבל את אותו דבר.
הרב: וגם אם לא תקבל אותו דבר, בסוף השנה ינוקו לך עד אז הוצאות כאלה ואחרות שלא תוכל להשתמש, כי לא מה שמכניסים לכיס זה מה שמשתמשים.
ש. אוקי
הרב: מכל מקום, אתה צודק במאה אחוז, כל העבודה זה ענין של קללה שנתקלל אדם הראשון אחרי שחטא "בזעת אפך תאכל לחם", אבל אדם שיש לו בטחון בה' מלא יכול לא לעבוד לגמרי לגמרי לגמרי וכל מזונותיו וצרכיו יגיעו עד אליו. זכה - מלאכתו נעשית ע"י אחרים, אבל הוא צריך להיות במידת הבטחון המלא והשלם, כמו שה' אומר "השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך", אם אתה משליך עליו את כל בטחונך הוא יכלכל אותך בטוח. אבל לא כולם יש להם דרגת הבטחון, יש להם הבנה בדרגת הבטחון אבל אין להם בטחון, כי אם כמה ימים הם יעבדו ולא יהיה להם מה לאכול אז כבר הם יתחילו להסתפק, פה זה הנקודה, כמה אדם יכול למתוח את נקודת הבטחון לפי הרמה האישית שלו. ברמה המקסימלית זה כמו שאמרתי, אפשר לא לעבוד לעולם. אבל ברמה האישית - זה תלוי כמה דרגת הבטחון, כמה הוא למד שער הבטחון של רבינו בחיי, כמה הוא הפנים וכמה הוא מסוגל לעמוד בנסיון. ברור שבכל מצב, בין אם הוא עומד בנסיון בין אם הוא לא עומד, בין אם הוא עובד בין אם הוא לא עובד, בין אם הוא שוכב בבית חולים וצריך להוציא הרבה כסף על תרופות ובין אם הוא בריא, תמיד יהי הלו אותו סכום שהוא צריך לקבל והוא יחיה, כי מי שנותן חיים נותן מזון, כי בשביל לחיות צריך מזון. אז אם קצבו לאדם שבעים שנה לחיות ברור שהוא לא יכול בלי לאכול שבעים שנה, אז הוא חייב לאכול במשך השבעים שנה, ואם נקצב לו שהוא יחיה שבעים שנה אז הוא יחיה, גם אם הוא לא יעבוד, החיים לא תלויים בעבודה.
ש. גם אם אני לא שומר את כל המצוות
הרב: גם אם אתה לא שומר, גם אם אתה לא שומר אבל בוטח בה' באמת, הבוטח בה' חסד יסובבנו.
ש. ולמה אתה מתכוון שאתה אומר בוטח בה', ברור שאני אם אני עושה איזשהי השתדלות אז אני מה, אני פחות בוטח בה' אז זה לא נכון
הרב: נכון אתה פחות בוטח בה', ולא עוד, אלא גם כשאתה עושה השתדלות אתה אומר לעצמך שאתה מקיים גזירה של השתדלות שאתה רוצה להתפטר ממנה ואתה יודע שהיא לא מביאה כלום, אבל מחמת הגזרה ומחמת שיש לך חוסר בבטחון עדיין, לכן הגזרה הזאת חלה עליך. אתה גזרת על עצמך אותה, לא מישהו אחר, כי אתה החלטת ללכת לעבוד.
ש. אוקי, והכל הברכות לפרנסה שאנחנו מבקשים ברכה לפרנסה, אז כמו שאני בעצם שואל, אם הכל קצוב והוא נותן את לחמם בעיתו ובזמן שלו וזה מגיע כמו שצריך בזמן שלו, בשביל מה אני צריך ברכה לפרנסה אם בכל מקרה זה קצוב לי מראש
הרב: לפעמים יש עכבות,
ש. מה זה העכבות האלה? מה עוצר את הפרנסה?
הרב: העכבות האלה יכולות להיות כל מיני סיבות, לדוגמא שאדם הוא עשה דברים שבגינם הוא צריך להפסיד כסף, ואז ממילא יכול להגיע אליו הכסף אבל לא ישתמש בו, לא יהנה ממנו. אם נותנים לו ברכה אז אפשר לעקוף את הגזרה, אם רק לעקוף או לבטל זה תלוי, אבל בסך הכללי המטרה של הברכה היא להועיל במקום שאפשר שתהיה עכבה. לדוגמא, הקב"ה קוצב גשמים לשנה הקרובה כמו שהוא קוצב פרנסה, אז הוא מחליט שיהיה גשמים, לפי המצב של ישראל מגיע להם בראש השנה גשמים בשפע, אבל עד חשון הם כבר קלקלו את מעשיהם שלא מגיע להם גשמים, מה עושה הקב"ה - אומר מדרש תנחומא, הקב"ה לא חוזר בו ממה שהוא הבטיח, הוא מביא את הגשמים, אבל איפה? בימים, באגמים, בהרים ובמדברות, אז כמות המשקעים תהיה אבל במקומות שלא יהנו מהם. הפרנסה תגיע, הכיס יהיה מלא.
ש. בעזרת ה'
הרב: אבל בסוף מה אומרים - אני לא גומר את החודש, כשעבדתי בחמשת אלפים עוד נשאר לי משהו, מרויח 15 - לא גומר את החודש. מה קרה? אין ברכה.
ש. בעצם הקב"ה קילל את אדם הראשון בגלל שהוא חטא
הרב: נכון
ש. אבל הוא ידע שאדם הראשון יכול לוותר לעצמו על הקללה
הרב: נכון. אבל הוא גם ידע שצריך שיהיה לו בטחון מאה אחוז, והוא גם ידע שלא לכולם יהיה מאה אחוז בטחון.
ש. אבל בכל מקרה המזונות של אדם מגיעים לו, אם זה מאה אחוז או לא מאה אחוז הם מגיעים בכל מקרה.
הרב: כמו שאמרנו.
ש. תודה רבה.
הרב: תהיה בריא.