לחוש את האמונה...
- - - לא מוגה! - - -
בואו תשמעו מעשה מדהים
שיסביר לנו את הדברים של היסוד שלמדנו פה.
מה זה מה שנותן השם,
צריך לדעת ולהעריך ולשמור ולהתייחס לזה
בבחינת
צדיקים
ממונם חבים עליהם מגופם.
מעשה ברבי שמעון
בר-חלפתא
שהלך בדרך
ופגעו בו שני כפירי אריות.
יא וואי וואי.
בן אדם הולך בדרך, לא אריה אחד,
שניים.
לא אריה זקן, כפירים, צעירים,
רעבים,
רעבים, באים לפניו.
והם באים לטורפו.
אתם יודעים מה זה, באים לטורפו, הם לא הולכים לאט-לאט ככה.
אתם ראיתם אריות שהם
שועטים לקראת הטרף?
מה אתם עושים
במקום להביא שמעון בר-חלפתא בסיטואציה כזאת?
נגיד הם נמצאים 100 מטר מכם
והם שניהם שועטים ככה, הופ,
הופ,
הופ, עוד כמה ניטורים,
חלאם.
מה אתם עושים?
נו, תגידו לי.
וידוי,
שמע ישראל,
יפה מאוד.
זה ממש ייתן התפעלות גדולה לאריה והוא יתחשב בכם.
אה?
שוחט אותם. שוחט אותם, אתה בכלל קטן עליך.
שמשון היה יכול ללמוד אצלך במכון.
כן.
אתם יודעים מה הוא עשה?
הוא התפלל להשם.
ומה הוא עבר להשם? לא תאמינו.
כנראה שהוא היה תמוני.
למה הוא אמר לקדוש-ברוך-הוא, פוסו.
אמר לקדוש-ברוך-הוא,
הכפירים שואגים לטרף
ולבקש מהן אוכלם.
תן להם לאכול. מה הם באים אלי?
מה, אני הקדוש-ברוך-הוא?
הכפירים שואגים לטרף, אז הם מבקשים ממך,
תן להם אוכל.
הם לא, הם יאכלו אותי.
מה עושה הקדוש-ברוך-הוא?
שומע פסוק?
מה יכול לעשות?
פסוק.
מוריד להם בשר מן השמיים.
יורד נתח בשר גדול מן השמיים,
שהאריות אוכלים
את הבשר ומותירים ממנו.
נשאר הבשר.
גמרו לאכול,
קנחו ככה,
השאירו את הבשר הנותר והלכו.
רבי שמעון בר חלפתא לוקח את הבשר.
אתם הייתם נשארים עוד לקחת את הבשר?
הוא נשאר.
חיכה עד שגמרו את הבשר, לקח את הבשר.
מה אתם עושים אם יש לכם חתיכת בשר כזאת שירדה מהשמים והאריות אכלו אותה ולא אתכם?
מה אתם עושים?
שומר.
שומר.
איפה שומר?
בארון.
זה יטליע אחרי יום.
מה עושים?
מחזירים אותו למעלה.
מחזירים למעלה?
איזה גובה את יכולה לזרוק?
אמרו לך, אני לא אמרתי את זה שירדנו שם.
איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי. אם זה היה בימינו.
כל המצלמות של כל הטלוויזיות, כל הטחנות, אפילו אל-ג'זירה, כולם מצלמים.
עושים מזה סרט-סרט, חבל על הזמן.
מה עושה רבי שמעון בר חלפתא?
לוקח את הבשר,
נכנס לבית-המדרש,
ושואל את החכמים,
האם זה כשר או לא.
מה אומרים לו?
אין דבר טמא יורד מן השמיים.
טוב, אחרי שמתברר לו,
מה הוא עושה?
הולך לאכול.
לא משאיר ולא בטיח ולא שום דבר. הולך ישר לאכול.
מה, רק אריות אוכלים? גם אני אוכל.
לא יאומן כי יסופר. איך הוא עושה כזה דבר? איך הוא לא שומר?
איך הוא לא מסתובב בשוק, מראה לכולם איך?
מה ההיגיון בזה? מה קרה פה?
אתם יודעים מה ההסבר?
מה ההסבר?
תראה, להוריד חתיכת בשר מהשמים זה כמו להוריד את המן מן השמים.
זה לא סתם נס.
להוריד בשר מן שמה ירד מן למיליונים, ל-60 ריבואו.
למיליונים. הקב'-הוא הוציא אותם,
אז הוא צריך לזון אותם.
במדבר אין אוכל, אז הקב'-הוא דואג להוריד אוכל.
אבל זה בן-אדם יחיד, לא עם שלם.
בן-אדם יחיד, אומר הקב'-הוא פסוק,
והקב'-הוא מורד כמו מן
לבן-אדם אחד.
ולא בשבילו,
בשביל העריות.
זה מדהים.
ומה הוא עושה?
הולך לאכול את זה.
אתם יודעים למה?
כי בשבילו,
יהודי, עבידי כמה האריות שאומרים לי, אם הוא מודיע לו תקרא גם בשבילו.
כן, יפה, החשבון שלך נכון.
ויכול להיות שהם ראו את רבי שמעון בר חלפתיו, מסתכל עליהם ויצר להם תיאבון.
כי אתה יודע, לפעמים כשמסתכלים על מישהו שהוא אוכל, אז הוא ממעט באכילה, לא נעים.
אולי האריות האלה היה להם ככה איזה רגשן.
מכל מקום
הוא הולך ואוכל. אתם יודעים למה?
כי אצל רבי שמעון בר חלפתה,
הבשר באתליז
והבשר שירד מהשמיים,
הנותן אותו נותן.
את זה נותן השם
ואת זה נותן השם.
מה ההבדל בין הבשר שקנית באתליז לבשר שירד מהשמים?
הוא ידע שמי שנותן לי אפשרות לקנות באתליז ונותן לי בשר זה השם,
ומי שמוריד מהשמים עכשיו באמצע היום זה השם.
ובשביל מה הוא נותן? בשביל לאכול. זוכרים?
אבל הנותן הוא אחד, אתם מבינים את זה?
אנחנו זוכרים שקונים מהאתליז את הבשר שהנותן זה השם?
כשאנחנו קונים לבנייה אנחנו חושבים שזה השם נותן?
אנחנו זוכרים את זה בכלל? שותים חלב? שותים קולה? אנחנו זוכרים שהשם נותן? איפה זוכרים שהשם נותן?
אם אנחנו נקבל רק מהשמים ככה איזה דיאט ירד לנו ככה בסיבוב,
אז אנחנו נגיד שאו השכן זרק או שהשם נתן.
אבל אם נהיה במדבר, נגיד שהשם נתן, נכון? ומה עם זה שאנחנו שותים כל יום ואוכלים?
אנחנו לא חיים חיי אמונה בתחושה,
בתחושה, לחוש אמונה.
אנחנו פה מאמינים, פה,
אבל לחוש אמונה אנחנו לא חשים.
בני גד ובני ראובן חשו אמונה.
כשהם ראו את הארץ,
ארץ מקנה,
הם הבינו שזה בדיוק
מה שמתאים למתנה האלוקית שנתן להם
צאן ובקר ומקנה רב ועצום.
אמן.
חזק וברוך.