פושט יד – עשיר - חלק ב

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

קלטת מספר 209, פושט יד עשיר, חלק ב'.

אנחנו יהודים ללא שינוי.

ישראל רוצה שינוי.

ישראל רוצה שינוי. למה?

כיוון שלא היה לה עבר

והיא לא הצליחה,

אז היא רוצה שינוי.

עם ישראל הוא ללא שינוי, העם הישראלי המקורי.

3,300 שנה ללא שינוי. דבר שהוא אמיתי,

לא צריך לשנות.

דבר שלא מצליח, משנים אותו.

הבנת מה ההבדל?

אם את רוצה להיות אמיתית,

אל תשתני מדרך האימהות הקדושות.

כן, עכשיו,

ידידנו, תנו לו את המיקרופון.

משה, משה. איך, משה?

בן שמחון, משה.

כן, בבקשה. אני גדלתי בבית מרובת ילדים.

אם אתה יכול, לעמוד בבקשה.

אני עומד.

כן.

סלחתי כדבריך.

אני גדלתי בבית משפחת מרובת ילדים.

למדתי בבית ספר רבי עקיבא.

הנהל שלי היה אבי צרור חיים.

אני עכשיו עובר לנושא אחר,

שאיחדתי עליו שיעורים בכיתה ו'.

הרי לוט,

כשהקדוש ברוך הוא נתן מגפה על עם ישראל,

והוא קילל, ואשתו מרים הסתובבה והיא נפטרה,

איך הוא המשיך את הדור של עם ישראל?

האם הוא קיים יחסים עם בנותיו,

או אברהם אבינו, נגיד הוא היה נמצא בארצות הברית,

אז ממנו יצאנו?

או מילות.

את זה בשיעורים שהכנתי קיבלתי שמונה.

לא קיבלתי עשר, בגלל שלא הבנתי מאיפה אנחנו יצאנו,

או

מאברהם אבינו,

או מילות ובנותיו. זאת אומרת, אם היה גילוי עריות,

או לא היה גילוי עריות.

ואת זה אני עד היום,

אף אחד לא מסביר לי את זה נכון.

זה השני אחוז שחסר לך.

זה השני אחוז שחסר לי בתשובה,

בכיתה ו', זה בדיוק לפני 32 שנה,

זה חלף.

אני היום בגיל 45,

ואף אחד מתחמק מהתשובה הנכונה.

אולי אף אחד פה אולי,

כנראה שגם להם היה שמונה במלחד. אני רוצה לפגוע באף אחד פה.

הם לא יודעים בכלל אפילו את השאלה.

טוב, הבנתי את השאלה, אני מקווה שאני יודע את התשובה.

כך, המילות יצאו עמון ומואב.

עמון ומואב, העמונים והמואבים.

היה גילוי עליון? כן, כן. היה גילוי עליון? כן, כן. אז למה המורה לא נותנה לי עשר?

איך היא נותנת לך עשר? המורה שלך לא ידעה תנ״ך!

המורה שלך לא ידעה תנ״ך!

לא, אני רציני עכשיו. גם אני רציני. המורה שלך לא ידעה תנ״ך!

אתה רציני? בטח רציני!

כבודו הרב יצחק, זאת אומרת שהדור שלנו יצא מילות?

לא, מאברהם אבינו. ידוע שזה,

אני יודע, זאת שאלה שאני לא רוצה לשאול אותה. אל תשאל, מה שאתה לא רוצה אל תתעייף.

אבל מילות, מה יצא מבנותיו?

אמרתי, עמון ומוהם, שני עמים. זאת אומרת, היו ממזרים.

לא ממזרים, למה אתה אומר ממזרים?

הוא כנראה נכסים עם פלוטיו. כן, אבל לא, הם שיקרו אותו, נתנו לו יעיל לשאול. כן, אבל לא הייתה תורה. הם שקפו אתו. כן, כן, כן, אבל עדיין לא הייתה תורה.

ידוע. עוד לא הייתה תורה. ידוע לי. עוד לא הייתה תורה. ידוע לי. זה אני יודע. די, אז לא היה ממזרים.

אין דבר כזה. מה זה, אין דבר כזה? איך אין ממזרים אם זה קיים? זה היה. אמרתי לך, אבל לא הייתה תורה עדיין.

טוב.

תודה. תודה רבה. תודה, בן שמחון.

ברוך תהיה.

הנה, יש שם עוד אחד שם, כן.

ערב טוב.

ערב טוב.

בימים אלה, בחודש הבא,

עומד לבקר פה אפיפיור בחודש מרץ.

כן. ואני קראתי שהוא יבקר גם במזרח התיכון,

כולל בירדן.

כן?

וקראתי היום בעיתון

שהוא יעלה אל הר נבו ויישא ברכה.

עכשיו שרתי השאלה פה, שרתי השאלה פה,

אני חושב שמתיישש בהר נבו,

הרי הר נבו ידוע שהוא הר במקום קדוש.

עד כמה שנאמר, נדיע, עד כמה שזה.

אז איך הוא נותן ברכה שם בהר נבו? תראה, הוא מברך בהרבה מקומות, אבל זה לא עוזר.

עוד לא,

הר נבו זה מקום שהוא, זה מקום קדוש. שיעלה על איזה הר שהוא רוצה.

מצידי שיישאר שם גם.

כן.

תן לו, תן לו שם. רגע, מאחוריך, כן.

איזה הצדקה הייתה לשואה?

שאלה ארוכה.

יש קלטת שנקראת

נבואות שהתגשמו בטייפ,

שעה וחצי בנושא הזה,

ויש קלטת חדשה שיצאה, מונטריול,

שמדברת גם כן כחצי שעה בנושא הזה.

אין הצדקה לשום דבר.

אין הצדקה.

מה פירוש הצדקה?

אנחנו הגורמים לעשות לעצמנו רעות.

אין הצדקה. זאת אומרת, כאילו באו ועשו לנו דבר, וכאילו זה לא הוגן, מה זה ומה הצדקה? אין דבר כזה.

אדם מושך על עצמו או זכויות

או עבירות, כמו שהקדמתי והסברתי קודם. אם בחוקותיי תלכו, ואם לא,

אז תקרא את פרשת כי תבוא, ששם מתוארת השואה,

תקרא בחוקותיי,

ותקרא האזינו.

תראה איך הקדוש ברוך הוא מפרט בדיוק מה יהיה אם לא נלך בדרך השם.

בדיוק הוא מפרט.

עכשיו יצאה קלטת חדשה אתמול,

שקוראים לה לוגוס אתוס פתוס.

תשמע את הקלטת הזאת, שם אני מראה כמה פוגרומים וכמה צרות

עברו היהודים

במאות שנים רק. אני לא אמרתי את הכול, רק מאות שנים.

אתה תשתומם מה העם היהודי עבר. ולמה?

כי הוא לא משכיל להשתנות וללכת בדרך הפשוטה והברורה.

כל הזמן הולך עיקש ופטלטול.

זאת הבעיה.

כן. כל העמים נקשיבים. מה? כל העמים הולכים נקשיבים. אבל אין להם, נכון, אבל אין להם ברית עם הקדוש ברוך הוא,

אין להם התחייבות.

אנחנו התחייבנו נעשה ונשמע,

ולפי מה שהתחייבנו אנחנו מחויבים.

אם לא היינו מתחייבים,

אז לא היו עונשים אותנו.

על מה שהתחייבת, מענישים אותך.

כן.

מצד אחד,

יש שכר ועונש.

כן?

מצד שני,

יש...

אומרים שלכל יהודי יש לו חלק לעולם הבא.

עכשיו, איך זה מסתדר עם זה שיש ילדים שלא הספיקו להגיע לעולם,

וכבר הם נקדפים בדמי מהם? הללו לא הספיקו לעשות, לא הבינו, המוח שלהם הוא אותו.

לא רק זה, הם גם לא חייבים במצוות, עוד יותר. הם עדיין לא חייבים במצוות, כי הם עדיין לא הספיקו. זה כיוון שהם נענשים על גלגול קודם שלהם ולא על עכשיו,

כי באמת הם לא חייבים במצוות ולא מגיע להם שום עונש.

אבל אני שמעתי את הלטק שלך, ואתה אמרת שאין גלגול נשמות,

אלא שיש אוצר של נשמות שנמצא תחת כיסא הכבוד, שהוא מחולק לאנשים,

וכאשר ייגמר האוצר הזה,

ואז אולי יגיע מלך המשיח.

שמעת קלטת לא שלי,

ואם שמעת קלטת שלי, זה נכון שיש אוצר של נשמות,

וכשיאכלו הנשמות מן האוצר אז יבוא מלך המשיח, זה נכון, זה דברי הגמרא בסנהדרין.

אז יש גלגול או גלגול? בטח שיש גלגול. גלגול זה לא קשור לאוצר. מהאוצר יורדות, ואחר כך חוזרות, ומי שלא תקנה, חוזרת עוד פעם שלוש פעמים, על שלושה פשעי ישראל,

ועל ארבעה לא אשיבנו,

ואחרי שלושה גלגולים, אם אדם לא תיקן, אז הוא מתגלגל או בצומח או בחי או בדומם,

עד שהוא ייתקן, שלא יידח ממנו, נידח.

אז באופן תיאורטי יכול להיות מצב שזה לא יסתיים לעולם.

לא שלא יסתיים, יסתיים,

אבל יסתיים ארוך מאוד,

וחבל שהנשמה תסבול מספר פעמים של גלגולים, כשהיא הייתה יכולה לסיים את זה בפעם אחת או שתיים.

ולגבי שכל עם ישראל יש להם חלק לעולם הבא,

אז למה צריך

כביכול

להתאמץ עכשיו יותר,

כדי שיהיה לנו יותר קל להגיע? יפה, שאלה נפלאה. נכון, כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא,

אבל קודם כול אתה צריך להבין, לכל אחד יש חלק שונה לפי מה שהוא הכין. זה דבר אחד.

ושתיים, לכל ישראל יש חלק, אבל בוא ותיטול את חלקך. אתה צריך גם לזכות בחלק.

זה שיש לך חלק, יש. אתה רוצה לקחת אותו,

תקיים את התנאים.

לדוגמה,

אבא הוריש ל-11 מבניו ירושה,

אז לכל אחד יש חלק.

אחד לא בא, לא רוצה את החלק. לא רוצה.

אמרו לו, תשמע, בוא, יש לך חלק. לא רוצה.

לא רוצה.

אז יש לו חלק, והוא לא יקבל את החלק. למה?

הוא לא בא לקבל.

ויש אחר שבא לקבל את החלק.

אבל אמרו לו, תשמע, אבא בצוואה השאיר תנאים.

אם תקיים את עשרת התנאים, תקבל את כל החלק.

אם תקיים שני תנאים, תקבל שני חלקים.

אם תעשה שלושה,

יקבל שלושה עלקים.

כל אחד יקבל את החלק לפי מה שהוא קיים, בתנאים.

הבנת עיונים?

שמעת, השאירה הייתה שאלה טובה. בטח,

התשובה עוד יותר טובה.

כן.

רציתי לשאול, למה בעצם באנו מטומאה,

מגלגול עריות,

מגילוי עריות?

מי אמר לך שבאנו מטומאה מגילוי עריות? באנו מגילוי עריות.

למה באנו מגילוי עריות?

כי ככה זה התחיל בעצם. אתה אמרת לפני...

מה פתאום? זה לא בעניין אחר, לא קשור. עזוב, אל תערבב אותנו.

אנחנו לא עמון ולא מועם.

מההתחלה באנו מקין והבל.

כן.

ומי היה? אדם וחווה. והחיות שלהם. קין והבל. כן, כן. איזה אחיות?

כאילו, זה לא משנה. היה להם אחיות.

והם חיו עם אחיות, ולא היה איסור. זה רשום בתורה? סליחה. כן. איזה תורה?

בתורה שלנו, בתנ״ך, כתוב. בתנ״ך זה רשום?

כן.

תראה רש״י על המקום, אומר לך מפורש,

הוא בסדר הדורות. לא כמו רש״י, סליחה. אין לנו משמעות. אני מדבר על התנ״ך עצמו. התנ״ך עצמו, רש״י מסביר את התנ״ך עצמו. רש״י לא מסביר את דעתו, הוא מסביר את התנ״ך עצמו.

רשום קין ואבן, נולדו קין ואבן ויכול. נכון. לא כתוב אמא של אברהם. הייתה לו אמא? מה? לא כתוב השם של אמא של אברהם ולא כתוב שהייתה לו אמא. הייתה לו אמא?

או שהוא בא מהאוויר?

הייתה לו אימא, זה בוודאי. הייתה לו אימא, לא כתוב, אבל אם לא כתוב, סימן שלא הייתה לו אימא.

לא כל מי שהיה, למה לא היו צריכים, כאילו, לא כל מי שהיה כתבו אותו,

מי שהייתה חשיבות

לכתוב אותו לסיבת מה,

פרסמה אותה התורה. מי שלא היה לו חשיבות, לא פרסמה.

אבל יש חשיבות.

מה חשיבות?

ברור שבשביל להביא ילדים

צריך היה נשים, נכון?

נכון.

אז התורה רמזה את זה בלשונות עת ועת,

שהן לשונות ריבוי,

כמו שכתוב, גם זה לרבות משהו.

פירושו של דבר, התורה ריבתה אצל השם של קין והבל

ריבוי של עת, שזה אומר שהיו להם חיות תאומות. רגע.

ובסדר הדורות כתוב גם שמותיהם, קראו להם כלמנה ובלבירה.

זאת אומרת,

הדברים הם ידועים, רק הן לא היו חשובות ומפורסמות,

ולא היה עניין ללמוד מהן משהו,

לכן לא הזכירה אותם התורה, כמו שלא הזכירה הרבה אנשים

ונשים שברור שהיו, אבל לא נכתבו.

אמא של אברהם לא חשובה? אני חושב שזה...

היא הייתה חשובה, היא הייתה חשובה שהביאה את אברהם אבינו, ולא חשובה ללמוד ממנה משהו.

לכן הגמרא אומרת ששמה היה אמתלי בת כור נבו.

מה?

זאת אומרת,

כתוב לנו את זה,

אבל לא היה צריך לכתוב את זה בתורה עצמה.

בסדר הדורות שעבר איתנו במשך הדורות,

הרבה דברים אנחנו יודעים,

אבל לא כולם היו ראויים להיכתב בתורה. לדוגמה, הנביאים

היו נביאים, מאות אלפים נביאים בעם ישראל, מאות אלפים,

אבל לא נכתבו לנו רק 48 נביאים ו-7 נביאות.

כל נביא שדיבר לדורו ודיבר לדורות הבאים,

פרסמה התורה.

כל מי שדיבר רק לדורו ולא לדורות הבאים, לא פרסמה התורה.

זאת אומרת, התורה באה לא רק לספר מה היה,

אלא גם לתת מסר מכל מה שהיה שהיא כתבה לכל הדורות שיש ללמוד מזה.

לכן היא פרסמה את אלה ולא את אלה.

תודה.

כן, יש לה שאלה, מי זה? פה, הנה לידך, שם.

אני שמעתי את הקלטת שלך ולא הבנתי אותה.

רציתי שתסביר לי.

היה רשום, שמעתי, שאישה שעושה הפלה,

אם היא לא תצום או כל דבר כזה, היא תבוא עוד פעם לגלגול.

כן.

אני אמרתי באחת ההרצאות, כשהלכו לרב חיים קנייבסקי שליטא

ושאלו אותו, זוג

שביצעו הפלה,

מה התיקון שלהם, מה עליהם לעשות.

אז הוא אמר להם שביום

שהייתה הפלה, אם הם זוכרים את היום,

יטענו שניהם תענית

כל שנה,

כל ימי חייהם, לתקן את הפגם הזה.

זאת אומרת, יעשו תענית. אם זה היה, נגיד, באלף אדר,

והייתה הפלה, באלף אדר, כל שנה הם יעשו תענית צום, מהבוקר עד הלילה, לא יאכלו ולא ישתו,

בשביל לתקן את הפגם כל ימי חייהם.

עכשיו,

אדם שלא עשה תיקון ולא חזר בתשובה על המעשה עצמו,

עלול לבוא בגלגול וגם יהיה עובר שיעשו לו הפלה כתיקון. ומי שלא זוכר? מי שלא זוכר את היום, אמר הרב חיים קנייבסקי שליטא,

שיבחר לו יום בשנה, ואותו יום יהיה קבוע כל שנה.

כן, תני לה מאחורה.

ואם בחרתי את יום כיפור? אם בחרתי את יום כיפור,

אז זה יפה מאוד מצידך,

אבל זה מועיל רק לצום של יום כיפור.

אי אפשר לצום באותו יום פעמיים.

כן, שם יש לשאלה בסוף, כן.

בתחילת ההרצאה הרב דיבר על זה שחומר ורוח לא יכולים,

קודם כל יש לנו את השאלה אחת יותר.

בתחילת ההרצאה הרב אמר שחומר ורוח לא יכולים לגור בכפיפה אחת, זה כמו אש ומים.

אז אם אנחנו צריכים בעולם הזה לנסות

ולבטל כמה שיותר את החומר ולחיות רק ברוח,

אז למה לא באנו לעולם כמלאכים?

כי הרי מלאכים הם חיים רק על הרוח,

ואין להם את החומר, הם לא זקוקים לו.

אז אם באנו לעולם כאנשים,

או כבני אדם, או כיצור שהקדוש ברוך הוא ברא אותנו,

שזקוקים גם לחומר וגם לרוח,

סימן שהחומר הזה יש לו משמעות נוספת. זאת אומרת,

ברור שצריך לשאוף לחיים של רוח, אבל צריך לשלב את זה ביחד.

זאת אומרת, סימן שכן אפשר לגור בכפיפה אחת,

כי אחרת היינו נבראים או כמלאכים או כחיות שחיות רק בחומר או רק ברוח.

ובכן, שאלה טובה, אבל לא נכונה.

זאת אומרת,

את צריכה להבין,

אליהו הנביא היה כמוני כמוך,

גם חומר, גם רוח, והוא עבד על עצמו והוא הפך להיות מלאך ממש.

זאת אומרת,

אדם, תפקידו באמת להגיע לדרגה הגבוהה ביותר.

אנחנו לא שואפים לזה,

אז אנחנו לא מגיעים לזה.

הגאון מוויננה הסתפק במינימום של המינימום ההכרחי לקיום הגוף. הוא ישן רק שעתיים ביממה,

כן?

והוא אכל לחם שהוא שרה אותו במים

והיה שולק אותו לבפנים בשבילו ליהנות מהאוכל הזה.

תקשיבי טוב.

הוא רצה להגיע למעלות הכי גבוהות של התורה, והוא הגיע, הוא הגיע למעמד גדול מאוד,

שהגיע לדרגות של ראשונים.

פירושו של דבר,

הוא החליט שהוא רוצה לעבוד באמת על עצמו, להתנתק כמה שיותר

מענייני החומר.

הוא לא התנתק לגמרי, כי בשביל להמשיך לחיות צריך משהו חומר,

אבל את המינימום.

אבל כשאני דיברתי, לא דיברתי להגיע לדרגה הזאת עדיין. אני דיברתי

שכמה שאדם רוצה ליהנות מהעולם הזה,

ודאי שהענה הזאת, כמו שאמרתי, יושב עם קפה ורוצה שיהיה לו סיגריה, ורוצה כיסא מעור, ורוצה את כל התאוות של העולם הזה,

חומר לשם חומר,

ודאי שזה ישפיע על השגת הרוח.

אבל אם זה מינימום,

זאת אומרת,

הוא לא מכוון,

נגיד יזדמן לו כיסא עור, זה מה שהיה.

אז הוא לא יגיד, אני לא יושב על כיסא עור כי אז יש לי הרבה חומר. לא זו הכוונה.

נכון שיש אנשים שאם יביאו להם גם כיסא עור שהוא מרופד,

יעדיף לו לשבת על ספסל, נכון.

אבל זה אנשים שרוצים דרגה יותר גבוהה.

זה לא ביקשתי מהאדם הממוצע.

אבל שאדם ירצה גם לאהוב ולחבוט את החומר כחומר,

ולחשיב אותו כמהות בפני עצמו שראויה,

זה טעות למי שרוצה

לקנות רוחניות.

וזה בא על חשבון זה.

זו הכוונה.

וזאת הטעות למעשה של המזרחיסטים,

נקרא לזה ככה, של הדתיים הנאומיים,

שהם למעשה גם משלבים את

החומר עם הרוח, זאת אומרת,

הם גם עובדים במטרה להשיג את מה שאפשר. לא בקטע של תאוות.

אני לא מדברת בקטע של תאוות, אלא להשיג וילה וכל זה. אני מדברת על דברים מינימליים שאני כאילו באה מהזרם הזה. והזרם הזה הוא זרם שמנסה לעבוד וללמוד. זאת אומרת, זה בא ביחד.

המטרה היא להשיג חיים טובים גם מהבחינה החומרית. ומה הכוונה? לא בקטע של תאוות, אני חוזרת על זה.

וגם ללמוד. זאת אומרת, קובע היטב התורה, אבל גם עובד. זאת אומרת, זה לא הולך... שמעתי.

אני אגיד לך מה הגמרא אומרת.

הגמרא אומרת

לא ניתן עולם הבא

אלא לחנינא בן דוסא,

ולא ניתן עולם הזה אלא לאחאב בן עמרי.

בינונים אין להם לא עולם הזה ולא עולם הבא,

אומרת הגמרא.

לא ניתן עולם הבא אלא לרבי חנינא בן דוסא,

שעל רבי חנינא בן דוסא מה נאמר?

נאמר שרבי חנינא בן דוסא, כל העולם ניזון בשביל חנינא בני,

וחנינא בני די לו בקו חרובין מערב שבת עד ערב שבת.

חנינא בן דוסא היה עני מרוד.

חנינא בן דוסא היה אוכל מערב שבת עד ערב שבת קו חרובין.

חרוב זה מאכל לא משביע,

ומאחל שאומרת הגמרא עליו בברכות שהוא כמו חרבות לגוף.

וזה היה מאכלו.

בכל העולם כולו ניזון, ניזון בזכות,

בשביל חנינא בני.

תארי לך,

בגלל שהוא הסתפק ולא רצה ליהנות מהעולם הזה,

אלא במינימום של המינימום,

כל העולם הזה כולו ניזון ממנו, בזכותו,

והוא מובטח לחיי העולם הבא.

והוא גם זכה להיות בעל מופת גדול,

שחכמי ישראל תמיד נזדקקו לו בעניין גשמים ובעניינים אחרים.

זו ההגדרה של הגמרא,

מי שרוצה לזכות לחיי העולם הבא. לא רק זה יזכה,

אבל זה ודאי, זה הקצה שוודאי זוכה לחיי העולם הבא. לעומת זאת, הקצה האחר,

עולם הזה,

אחאב בן עמרי.

אחאב בן עמרי היה מלך,

והמלך הזה היה רשע מרושע,

שעקר תורה ומצוות והכול, ונלחם והעמיד עבודה זרה והכול והכול,

הוא היה לו עולם הזה מלא.

הוא נהנה, הוא כפר באלוקים.

הוא לא היה לה הרהור חרטה אחת.

הוא לא היה לו שום דבר.

הוא חי את העולם הזה במאה אחוז.

אז אומרת הגמרא, אלה הקצוות.

בינונים?

אין להם לא עולם הזה ולא עולם הבא. למה? מה זה בינוני?

הוא רוצה לשלב.

הוא רוצה גם ליהנות מהעולם הזה.

הוא רוצה שיהיה לו גם עולם הבא.

אומרת הגמרא, זה אין לו לא זה ולא זה. למה?

בשעה שהוא הולך ליהנות מהעולם הזה,

הוא נזכר שזה על חשבון העולם הבא.

כי הוא אומר, בוא'נה, אני אהיה משקיע עכשיו, אני הולך עכשיו שבת,

הולך לי לטייל, מטייל.

הלכה השבת.

אז אני מטייל, אני נהנה, נהנה, נהנה,

אבל שבת לגרסה ניתנה, ואפשר ללמוד תורה,

והמעלה של שבת זה פי אלף מיום חול,

ואפשר לזכות בכל כך הרבה מעלות,

ואני הולך לטייל. אז נכון, אני רוצה להיענות, אני רוצה לטייל. נכון? לך תטייל.

אבל באותה שעה אתה יודע גם מה ההפסד.

אז אין לך הנאה גמורה מהטיול בשבת, כי פה, מאחורה, בעורף,

אתה נזכר שזה על חשבון זה שאתה יכולת לקנות עולם הבא.

רגע,

רגע, עוד לא גמרתי.

אבל מצד שני,

אם הוא הולך לעשות עבירה, נגיד, כן, הוא הולך לעשות עבירה,

אותו דבר, הוא מפחד. למה הוא מפחד?

הוא מפחד כי בשעה שהוא עושה עבירה והוא מתהווה תאווה אסורה,

הוא יודע שיבוא על זה עונש.

כשהוא הולך לעשות מצווה,

הוא הולך לעשות מצווה,

אבל הוא אומר, בשעה הזאת שאני יושב ועושה מצווה פה,

יכולתי להיות עם החבר'ה שם.

למה? כי אצלו יש חשיבות גם למה שעושים האחרים.

ממילא כשהוא נמצא בשני העולמות הוא תמיד מרגיש מפסיד כזה

ותמיד הוא מרגיש מקופח.

יוצא שאין לו העולם הזה במאה אחוז

ואין לו העולם הבא במאה אחוז.

יוצא שהוא קרח משני הצדדים.

אז מה קורה?

אם אדם ירצה, כמו שאני אמרתי,

שהתכלית של החיים שלו יהיו תורה ומצוות

וכל מה שהוא יעשה,

אם הוא ילך לטייל בשבת זה לא יהיה לשם הטיול,

אלא לדוגמה, הוא כבר למד הרבה,

הוא ישב, והוא צריך עכשיו קצת אוויר, קצת אוויר, בשביל שהוא יוכל להמשיך הלאה בעבודת השם,

וזו המטרה, גם זו תורה.

אבל אם הטיול הוא לשם טיול, עזוב אותי, בחייאת דינק, למדתי, מספיק, תן לי לטייל.

זאת אומרת, הוא רואה את הטיול בפני עצמו כעניין בפני עצמו,

זה מפסיד.

לכן תראי כמה התורה מאפשרת שבעצם אדם יחיה חיים שמשולבים בחומר,

וזה תלוי רק בכוונה האמיתית שלו, לא שהוא אומר את זה סתם.

לשמיים יודעים שבאמת זו כוונתו,

הוא ירוויח שני עולמות.

אני יורד לפעמים לקנות דבר, נגיד במכולת, כן?

אז אני יורד לקנות במכולת.

אז אני יכול להגיד, אוף, אין פה ילד שירד.

אני יכול לעשות אחרת. אני אומר, הרי אני מכוון לקיים מצוות גמילות חסדים עם אשתי ועם בניי,

ואני יורד למכולת להביא מצרכים,

ואני מקיים מצוות עשה מן התורה של גמילות חסדים.

יש אחד ירד למכולת ויקרא לעצמו פראייר, והוא יהיה באמת כזה,

כי ככה הוא חושב, הוא לא חושב על מצווה,

והוא לא יודע שיש בזה מצווה.

אז זה היה רק טרחה, הוא ירד, עלה, וזה הכול.

אני יודע שיש בזה מצווה.

אני מתכוון לשם מצווה,

זה מצווה בדיוק אותה ירידה.

אם אדם יכוון כל ימיו,

שכל מעשיך יהיו לשם שמים,

גם מעשיך,

המעשים שלך, שמעשיך, לענייניך וצרכיך,

יהיו לשם שמים, הם לשם שמים.

אבל אם בן אדם יתכוון רק לעניין שלו,

שאמר שלמה המלך, מה יתרון לאדם בכל עמלו,

אם זה עמלו שהוא עמל רק בשבילו, לא לשמים,

אז מה נותר לו מכל זה, אומר שלמה המלך? לא נותר לו כלום.

לכן המלצתי לכם על הדרך, בתחילה,

שהאדם יתכוון כל רגע בחייו

למלא את הרצון האלוקי בבריאתו.

ואפילו אם הוא ישתמש בדברים חומריים,

בכוונתו תהיה כזאת,

יעלה לו כעניין רוחני.

הבנת?

בבקשה, פה יש שאלה, כן. שנייה, אבל אני למנתי, הרי כתוב...

כתוב תורה שאין עם המלאכה סופה שהיא גוררת עוון. סופה בטלה וגוררת עוון.

אז למה אנשים בעצם, הרבה בעצם בעיקר מהמגזר החרדי לא יוצאים לעבוד, אלא כל הזמן לומדים?

שאלה יפה. אז הם צריכים כאילו לעבוד גם, גם בעצם העבודה יש הרבה מוסרות. שאלה יפה.

חבל שאין לי פה את לשון הרמב״ם, אבל אם תיקחי כסף, כסף, כסף, זה קלטת שלי שהוצאתי בעניין, תשמעי את זה בפירוט, אבל אני אגיד לך בעל פה לפי זיכרוני.

כתוב ברמב״ם

שבעצם

אדם

שרוצה לתלות את עצמו על הציבור,

על קופת צדקה,

הוא רוצה ללכת ולהגיד, אני אלמד תורה ואני אתפרנס מן הציבור, עליו נאמר שזו תורה שסופה בטלה וגוררת עוון וכו', והרסת דת וכל מיני מילים חריפות.

אבל זה אדם שהתכוון להטיל את עצמו על הציבור. פירושו של דבר,

פעם הייתה כל עיר מחויבת לעשות קופה ציבורית של כסף

כדי לפרנס אנשים שאין להם אוכל, או אנשים שלומדים תורה וכו' וכו'.

אם אדם אמר, אני לא הולך ללמוד תורה לשם תורה,

אלא אני הולך ללמוד כמו מובטל,

כמו שיש מובטלים היום, הם אמרו שמה אני אעבוד?

אם אני מקבל שכר מובטל ולא צריך לעבוד, לא רוצה לעבוד.

אם זה מבחינה כזאת שאדם בא ללמוד תורה בשביל שיוכל לקבל כסף, עליו נאמר זה.

אבל אם זה בן-אדם שבא בשביל ללמוד תורה,

אז ודאי אם אין קמח אין תורה, מישהו צריך לתת לו.

ויש אנשים שמוכנים לתת לו, ובשביל זה עשו קופת צדקה,

שייתנו לאנשים כאלה, זה נקרא תומכי תורה.

אין בזה שום בעיה.

דבר נוסף,

מה שכתוב,

שמחלוקת רבי ישמעאל ורבי שמעון,

שצריך לשלב יפה תורה עם דרך ארץ,

שהגיעת שניהם משכחת עוון,

אז כתוב שם שיש רבים שעשו כרבי שמעון ולא עלתה בידם, אבל מעט עשו וכן עלתה בידם, וצריך מדרגת ביטחון,

ויש חלק שלא, לכן ישלבו.

יפה תורה עם דרך ארץ. זאת אומרת, לשלב את שני הדברים. אבל אם אדם יכול גם בלי שילוב להשיג את אותה מטרה,

אם הוא יכול להשיג את אותה מטרה, אדם,

יצר הרע לא יפריע לו, יישב וילמד תורה ויעסוק בתורה, ויצר הרע לא יפריע לו,

אז ודאי שעדיף יותר ללמוד תורה.

אבל אם לא, אם הוא לא יכול לשבת כל הזמן ללמוד,

אז כתוב שיגיעת שניהם

משכחת עוון, על ידי שהוא יגיע גם בתורה

וגם במלאכה, כיוון שהוא לא מסוגל כל הזמן תורה,

העיקר שזה ישכיח ממנו את העוון, כי אם הוא יהיה עסוק בשני דברים,

בשעה שהוא עסוק, ראשו מונח בדברים

ולא יעשה עוון.

אז זו העצה לאנשים שלא מסוגלים ללמוד כל היום.

אבל אדם שכן מסוגל, ודאי שזו מעלה גדולה, שהרי הקדוש ברוך הוא בחר

שבט שלם שקוראים לו שבט לוי ואמר להם, אתם לא תעסקו בשום דבר,

אתם לא תצאו למלחמה,

אתם לא תלכו אפילו למלחמת מצווה.

אתם כלום. אתם רק לומדים תורה. אתם שבט שלי.

אתם נחלתי.

אני, אני אפרנס אתכם.

אני אדאג לכם.

אתם עלי.

ואני חייב את כל ישראל

לתת לכם מעשרות

שיפרנסו אתכם, כי אתם תשמרו עליהם בכוח התורה שלכם.

ואתם תלמדו אותם את אורחות התורה.

וצריכים כמוכם.

ושבט שלם היה פטור.

כל אחד, אומר הרמב״ם, ופוסק בסוף ערכות שמיטה ויובל,

שישב ועסק בתורה,

ועזב חשמונות האנשים ובני-האדם,

והלך ועזב את הכול וישב ועסק בתורה, הרי זה קודש קודשים.

והרי הוא משבט לוי ופטור מן הכול,

בדיוק כמו שבט לוי.

כל אחד מבעי העולם, אומר הרמב״ם.

זאת אומרת, זאת המעלה הגדולה ביותר. אין מעלה יותר גדולה מזאת.

אבל מה נעשה שהיום משבשים את הדברים, משבשים את הדעות,

בגלל שיש לחץ חברתי ובגלל שהשמאל צועק.

אז יש כמה אנשים נבהלים, הצעקנים,

אז הם משנים,

מסדרים פינות, מיישרים כיוון,

וככה מתחילים לגמגם ואומרים כן, וצריך לשלם.

הקדוש ברוך הוא אומר לא צריך,

אז מה אם טומי לפיד אומר?

הקדוש ברוך הוא אומר. למה טומי לפיד אחראי על גן עדן?

אבל יש גם לחץ חברתי בכיוון הרפואי. שמעתי.

שדפני בואי ימצא התורה. יהודי לא לחיץ.

לא, אני מתכוונת שבהרבה ישיבות למשל של החרדים נגיד.

אז כאילו,

הרבה חרדים חושבים שזה, כאילו, ברור שזה טוב ללמוד תורה, וככל שעומדים זה...

זה ברור שזה טוב.

אבל הרבה כאלה לא מסוגלים ללמוד כליהם רק תורה.

יש עליהם עוד לחץ,

שאם אתה לומד רק תורה, אז אתה גדול.

אז הם לא יוצאים בעצם לעבוד,

והם מפסידים שתי הצדדים, כי הם לא לומדים באמת,

ואז הם מתי מידרדרים ורואים היום גם הרבה חרדים,

שהם לא... לא להגזיל. אני רואה את זה. כן, אבל לא הרבה.

יש, אבל לא הרבה.

הרבה, יש, אבל לא הרבה. נכון, בכל חברה יש.

אבל אני רוצה להסביר לך דבר אחד.

אם תשאלי עכשיו,

יהודי שישב בישיבה ולא ילמד הרבה תורה, בסדר?

יהודי שיצא לעבודה ויהיה מצוין בעבודה,

אבל הוא יעשה עבירות. למה?

כי הוא לא ישמור את העיניים,

הוא יעבור על עוטתורו,

הוא יעשה כל מיני דברים מסורים,

יכול להיות שהוא ייכשל בגזל של ממון של אחרים,

יכול להיות כל מיני דברים אחרים.

מה יהיה עדיף לו מבחינת שמים?

מה יהיה עדיף לו,

שיהיה לו 5,000 שקל בכיס עם מלא עבירות,

או שיהיה לו 1,500 שקל בכיס עם הרבה מצוות?

לשמים יגידו לו, עדיף אפילו שלא יהיה לך כלום,

בלא תעבור עבירות.

זה ברור.

אז לא אכפת לנו מה הלחץ החברתי אומר, אכפת לנו מה יותר טוב ליהודי בתור יהודי, לא מה אכפת לחברה הישראלית.

מעניין אותנו מה יהודי כיהודי צריך לעשות.

אם הוא לא יכול לשבת בכלל, ודאי שהוא צריך לעבוד.

הרי אמרנו שהגיעת שניהם משגחת עוון.

זאת אומרת, עדיף שהוא יעבוד, כמובן, ולא יתבטל. בטלה, התורה לא מסכימה.

בטלה, לא.

או לומד או עומד או שניהם. אבל לא בטלה, זה ברור. לא איש ולא אישה.

אבל בסך הכללי, ברור שעדיף כך.

כן, תן לו פה, הנה, יש פה שאלה, בבקשה, כאן, עם הלבן.

כבוד הרב, אומרים שכתוב בתורה שהנשמות חצובות מכיסא הכבוד.

מתחת כיסא הכבוד. מתחת כיסא הכבוד.

וכמובן שכיסא הכבוד זה הקדוש ברוך הוא.

לא, זה לא הקדוש ברוך הוא, זה רק משל.

אין כיסא שם, אל תדאג.

לא, זאת אומרת שאנחנו חצובים, כאילו יש, מתחת, זה מושגים רוחניים. אין כיסא ואין מתחת ואין מעל.

מושגים רוחניים. עזוב, אל תסתבך.

אבל זה מה שמייחד אותנו בתור יהודים,

בתור אנשים עם נשמות דושן? כל הנשמות שנבראו, נבראו מהעולם העליון.

יש חלק שנבראו מעולמות גבוהים וחלק מעולמות נמוכים יותר.

אומות העולם נוצרו בעולם העשייה, ואנחנו בעולמות יותר גבוהים. זהו, זה מה שאתה צריך לדעת. אז העולמות הגבוהים קרובים לקדוש-ברוך-הוא. יש עולמות הביאה, אצילות, בריאה, יצירה, עשייה. כן.

השאלה שלי, אם אנחנו ממקור כל כך טהור וקדוש, איך אנשים מסוגלים לרצוח ויש בהם את הטבע הרע הזה?

הבנתי.

בניגוד לנשמה הקדושה. שמעתי, אז הפוך.

בגלל שהנשמה קדושה והגוף כל כך עכור,

כמה שהדבר יותר טהור הוא יותר מזדהם, יותר מתלכלך, קל יותר להיפגע.

זאת אומרת, דבר שהוא יותר מחוספס הוא יותר שמור.

קח לדוגמה עץ.

עץ

הוא מגושן, אז הוא פגיע פחות. כך אדם,

כך אדם, קרה.

אפילו שהוא יהיה מוצק ונראה, אבל הוא פגיע מאוד. החומר שלו מאוד פגיע.

זאת אומרת,

אדם צריך להבין

שכמה שהוא יותר גבוה, כמה שהוא יותר גדול, כמה שהנשמה יותר חשובה,

אז הוא מזומן יותר לפגעים.

קח לדוגמה, ירדו שני מלאכים

מהעולם העליון,

ירדו וראו את בנות הארץ וחטאו בהן.

זאת אומרת, מלאכים ירדו לעולם הזה,

הגיעו לעולם הזה, והם בעצמם נכשלו. מלאכים, מלאכים שאין להם יצר רע במושגים שלנו.

זאת אומרת,

כמה שהדבר יותר גדול, יותר טהור, הוא יותר פגיע.

עכשיו אתה צריך להבין,

כל הגדול מחברו,

יצרו גדול ממנו.

עכשיו, כמה שהאדם יותר,

אז לכן יש לו יותר.

לדוגמה,

אנחנו נצטווינו בכל כך הרבה מצוות, אתה מבין?

שהמצוות מטרתן שמירה עלינו.

אומות העולם נצטוו בשבע.

זאת אומרת, השמירה עליהן פחות.

אנחנו צריכים שמירה יותר גדולה.

אנחנו בני מלאכים.

צריך יותר שמירה, יותר זהירות, יותר זה.

מאותנו מחפש היצר הרע יותר מכל דבר אחר.

כן.

החרדים לומדים תורה,

ורציתי לראות איזה מצב ייווצר, בוא נאמר ככה,

שכולם ילמדו תורה,

ולא יהיה כסף בעצם.

מה יקרה אם כולם ילמדו תורה? החרדים בעצם מגיעים למצב כזה שהם לומדים תורה,

ומקבצי נדבות.

שומע.

בלי הנדבות האלה הם לא יחיו.

שמעתי.

ובכן, הוא שואל מה יקרה אם כולם ילמדו תורה,

אז מאיפה יהיה לחרדים כסף?

לא, לעם ישראל. לעם ישראל, זה החרדים שיהיו. אם כולם ילמדו תורה, אתה אומר, כולם יהיו חרדים, אז מאיפה יהיה כסף?

אני לוקח את הדוגמה של המלאטי,

של החרדים בעצם, שהם לומדים תורה,

ואין להם כסף.

הם צריכים צדקה.

הבנתי.

ככה, שתבין.

קודם כל, אתה צריך להבין, אם היהודים יתחילו ללמוד תורה, יבוא משיח.

אם יבוא משיח, פירושו של דבר, לא יהיה עניות בכלל. בדיוק הפוך. מעדנים מצויים כעפר, איש תחת גפנו, תחת תאנתו. לזה אנחנו מייחלים.

לא יהיו מלחמות, יהיה שלום אמיתי,

בלי אולברייט, בלי דמיסרוס, בלי דמיסרוסוס, בלי אף אחד.

יהיה בסדר גמור.

אבל אתה צריך להבין דבר אחד,

זה הדבר האידיאלי.

ומלאה הארץ דעה את השם כמים לים מכסים. אדרבה, לא צריך לפחד מזה, צריך לשאוף לזה.

אבל אתה צריך להבין דבר אחד,

כסף לא חסר.

יש מעט, תקשיב, אבל לא חסר.

היה אדמו״ר אחד שאמר, אם תאמרו שאין לי כסף,

אתם צודקים.

אם תאמרו שחסר לי כסף, אתם טועים.

אתה מבין מה ההבדל בין אין לי לבין חסר לי?

יש אדם עני,

שאתה אומר לו, אני מסכן,

חסר לו.

הוא אומר לך, לא חסר לי.

זה שאני עני, זה נכון.

בלי הביטוח הלאומי, סליחה שאני קוטע אותך, בלי ביטוח לאומי וכל הדברים הקטנים, הם לא היו חיים.

שמעתי. שמעתי. זה אתה מבין.

אבל הקדוש-ברוך-הוא זן ומפרנס,

ולא ביטוח לאומי.

ואם ביטוח לאומי לא ייתן,

אז יש מי שייתן,

ולא אלמן ישראל.

וכמו שאתה אומר, יש הרבה חרדים שהאמצעים שלהם דלים ביחס לאחרים, זה נכון,

אבל הם פחות עניים מאלה שיש להם כסף.

אתה יודע למה?

כי הם מסתפקים במועט

ולא חסר להם.

מה הפירוש? אני רוצה שתבין.

מה ההגדרה בחברה הישראלית

לעני?

אדם שחסר לו.

מה ההגדרה לעשיר

אחד שלא חסר לו, נכון?

נלך לפי הגדרה ונמשיך.

אדם

שהוא עני,

אמרנו שהוא נקרא אדם שחסר לו, נכון?

אם נראה עני שלא עובד,

לא עושה כלום ולא מתאמץ בשביל להביא לעצמו פרנסה,

סימן שלא חסר לו.

אחד שלא חסר לו, מה אמרנו? זה עשיר.

יוצא שהעני עשיר.

אם נראה עשיר

שהוא ממשיך לעבוד ולעבוד ולעבוד בשעות נוספות,

סימן שחסר לו.

ומה אמרנו מי שחסר לו?

עני.

זאת אומרת, עניות ועשירות לא נמדדות בכמה יש,

באם חסר או לא חסר.

דוגמה,

אני אכלתי עשר גרם לחם,

שבע.

אתה אוכל קילו רעב,

אז מה אנחנו נגיד עכשיו?

שאני רעב או שאתה רעב?

אתה רעב.

מה, אבל הוא אכל קילו וזה עשר גרם.

לא הכמות שאוכלים קובעת מי רעב

ומי לא,

אלא אם יש עדיין חסרון או לא.

לא עשיר זה מי שיש לו מיליון דולר או 100 מיליון דולר. זה לא עשיר.

אם לא. המשנה אומרת, איזה הוא עשיר?

השמח בחלקו. פירושו של דבר יש לו את חלקו. הוא יודע איזה חלקו.

הוא שמח בחלקו.

הוא לא נזקק לעוד.

הוא לא נזקק. הוא נזקק. הוא מבקש צדקות. עוד פעם. אני לא דיברתי עליו.

תקשיב מה שאני מדבר.

הקופת צדקה, סליחה על ה... שמעתי אותך. מה זה אומר?

אני אחזור עוד פעם. שהוא לא נזקק.

אני אגיד לך עוד פעם.

יש אחד, נגיד, פושט יד. אין אצלנו עניים כאלה שפושטים יד, כמו שאתה חושב, חרדים.

הם מקבלים פחות,

כן, אבל הם לא הולכים לבקש. יש מעט שפושטים יד כמו בכל חברה, אבל לא.

החרדים לא פושטי יד. הם אנשים שיש להם אמצעים יותר דלים, נכון.

אבל תקשיב הבדל אחד.

תקשיב.

בעל עסק הוא פושט יד.

יש כאלה גם פושטים רגל.

מה זה הוא פושט יד?

הוא מתחנן שיעשו איתו עסקה.

הוא פונה אל ההוא. הוא מפחיל משרד פרסום.

הוא פונה לכל מקום. הוא מתחנן, הוא פושט יד. הוא מדביק מודעות.

הוא עושה פרסום. הוא רוצה עוד.

הוא פושט יד שיהיה לו עוד.

אבל אם בן-אדם יושב בכולל,

זה עובד. עובד, זה פושט יד.

פושט יד להביא עוד כסף.

רק אתה לא מכיר את המושג הזה כך,

כי אתה מכיר פושט יד.

אלא למי שעושה תנועה כזאת.

פושט יד, לפי המשנה, זה כל מי שרוצה עוד.

כל מי שרוצה עוד, הוא פושט יד. לא צריך לעשות כך.

אם אני בא ולא פושט יד, הוא אומר, תן לי כסף.

זה פושט יד או לא פושט?

הוא פושט יד והוא פוטר בעזרת זה, שהוא עובד בעצם,

אני לא מבין, תקשה הבנה.

אני מסביר פשוט. אבל אתה לא מסביר את זה, נכון. אז אני מסביר עוד פעם,

תקשיב.

אני מבין אותך.

פושט יד זו מילה שבאה להגדיר אדם נצרך,

נכון?

פושט יד משמעותה אדם נצרך.

אדם שצריך עוד, זה נקרא פושט יד?

כן.

אדם שמייחל לעוד עבודה, הוא נצרך או לא נצרך?

אז מה אכפת לי אם הוא עשיר שנצרך או עני שנצרך?

שני פושטי יד.

אחד פושט יד עם מודעות גדולות להביא עוד מיליונים,

אבל בלי המיליונים הוא חסר,

ויכול להיות אדם עני, עני בהגדרה שלך שהוא לא פושט יד. נסתפק ב-1,500 שקל, ומספיק לו. הוא יותר עשיר מהמיליונר.

הוא יותר עשיר באמת.

לא בהגדרה, באמת הוא יותר עשיר.

כי מה הוא צריך?

הוא צריך שתייה, אכילה, ניתן לישון,

הוא לא צריך יותר.

אדם כזה הוא העשיר.

אין יותר עשיר ממנו.

לא כמה כסף יש, זה עשירות.

אני רוצה לראות אדם שנותנים לו כסף והוא לא לוקח,

כן?

לא נאמר ככה. אתה רוצה לראות? אני אראה לך כאלה אלפים בבני-ברק,

שאתה בוא, תרצה לתת לו כסף. הוא לא ירצה לקחת ממך.

הוא אומר לך, אני לא עני, מה אתה רוצה לתת לי? יש לי מה שיש לי, אני לא רוצה.

אראה לך אלפים כאלה.

יש אנשים שמוכנים לשלם לאברכים כסף, לפרנס אותם ממש במשכורת שמנה,

שיהיו שותפים איתם בתורה שלהם, והם לא מסכימים.

הוא אומר, מה פתאום, אני אמכור לך חצי מהמצוות שלי מהתורה שלי בשביל כסף?

לא מוכן.

יותר מזה,

יש אנשים שרוצים ללמוד תורה דווקא מתוך דוחק ומתוך צמצום.

למה?

שגדולה אחת בצער ממאה שלא בצער.

הפוך, הוא מחפש לעבוד את השם יתברך,

כמו שכתוב,

פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמד.

אם אתה עושה כן, אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא.

שואלים כולם,

טוב לך לעולם הבא, אני מבין.

בן אדם שמוכן בשביל התורה לאכול לחם

צר ומים לחץ ולישון על הרצפה ולחיות חיי ייסורים,

כל זה הוא עושה בשביל ללמוד תורה?

ודאי שיש לו עולם הבא.

אבל מה כתוב בו?

אשריך בעולם הזה?

איזה אשריך?

ולראות אותו יושב ברצפה,

בכל שאוכל, בכל ששותה,

וכתוב אשריך בעולם הזה?

אז מסבירים כן. מה כתוב שם? תשמע מה כתוב.

אם אתה עושה כן, אשריך,

אם תעשה כן ותחיה ככה בצורה הזאת, אתה תראה שאשריך בעולם הזה.

אשריך? למה תרגיש?

כי אני לא נזקק, אני לא קם,

לא נקרע לי זה, נקרע לי החליפה,

אוי, אוי, עלו על המיטה,

לכלכו את הקירות, שרטו לי את האוטו. אין לך כלום, ברוך השם, שום דבר.

לא דאגות, לא צרות, לא מחכה, לא סידרו אותך, לא גנבו לך, אין מה לגנוב.

החדר פתוח, הבית פתוח, אין לך שום בעיה.

אשריך בעולם הזה.

אתה מבין? אתה לא מכיר את זה, אתה צריך לחיות ככה.

אם אתה עושה כן, אז תראה.

אבל זה מה שאנשים לא מבינים. חושבים שכסף מביא אושר. טעות.

כסף מביא צרות.

כן.

כל מי שחושב לקיים את התורה מפנים,

הרי שבסופו של דבר,

יהיה סוף שהוא יקיים אותה בתוכו שלנו.

נכון.

אז אני אסביר לך למה. אז הוא יקיים אותה בתוכו שלנו.

אגיד לך למה.

בטח, בטח. כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימא מעושר. למה, למה, למה?

לא פרס, לא פרס, לא פרס. תשמעו,

תשמעו דבר, תשמעו דבר.

כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימא מעושר. מה פירוש?

אם אדם זכה לקיים תורה מעוני,

וזה לא הוציא אותו מדעתו,

והוא לא כפר באלוקיו,

והוא קיים את התורה,

והוא עמד בניסיונות של עוני, וזה ניסיונות, זה ניסיונות. אתה רואה את השכן מצליח, אתה רואה נוסע עם אוטו, אתה הולך ברגל,

אתה זה, וזה לא מפריע לך.

אתה עמדת בניסיון הזה, אם כבר הושרשת בדבר הזה,

הקדוש ברוך הוא מוכן לתת לך עושר. למה?

הוא יודע, אחרי שזה הפך להיות אצלך טבע,

גם אם הוא ייתן לך עושר, לא תצא מגדרך ותמשיך לעבוד את הבורא,

וגם העושר שיינתן לך, תשתמש אתו לצורך

שהשם רוצה, לתת צדקות לאחרים, לסייע לאחרים,

לתת רווח והצלה לכולם.

הפוך, לך מגיע עושר. למה?

לא בשביל שעכשיו תהיה אחד שיתחיל לנסוע במכוניות ולטייל, לא בשביל זה.

בגלל שהוא יודע שאתה תעמוד גם בניסיון של עושר.

כן, הילד הזה, בבקשה. דיברת בשיעור על שבע העולמות.

אני רוצה שתסביר לי בפירוץ.

שבע ארצות, ארצות.

אתה תקרא ספר מעם לא עז, בתחילה בספר פרשת בראשית. כתוב שם שבע עולמות עליונים, שבע ערכיים, שבע ארצות,

ששם יש תיאור מדויק מה יש בכל עולם ועולם ובכל ארץ וארץ.

בסדר, מותק?

תודה, חבודי.

כן, תן לי ידך, הנה שם אישה. שנייה, שנייה. אני לא מבינה את הקטע הזה של החרדים, שהם מוכרים חוטים אדומים ובקבוקי מים וכל הדברים האלה. הם מוכרים דברים שעולים ממש שקלים ומוכרים אותם ב-70 שקל, 100 שקל.

זה הדרך לעשות, וזה גנוב.

היא אומרת שהיא מכירה חרדים שמוכרים חוטים אדומים והולכים עם בקבוקי מים ומוכרים בקבוק מים ב-70 שקל.

אז קודם כול, חרדים לא מוכרים וחרדים שלומדים תורה לא עושים דברים כאלה.

יש אנשים עם זקן, נכון? עם זקן וכל זה, לא חרדים.

אדם שמוכר חוטים אדומים זה אדם שמוכר חוטים,

זה לא חרדי.

והחוט לא שווה גרוש,

ואל תקני את החוט האדום, אין בו שום דבר. את יכולה לקנות חבילה של חוטים

וכמה חבילות במחיר של החוט הזה,

והוא גם לא מועיל לחוט הזה,

חוץ מזה שזה מראה שמי שלוקח אותו טיפש, עבדו עליו.

דבר שני,

בקבוקים של מים את יכולה למלא את אצלך מהברז, אין שום בעיה.

ואת לא צריכה לקנות ב-70 שקל בשום מקום.

מים זה מים,

הבנת? ומי שמכר לך את זה, ואת היית מוכנה לשלם על מים 70 שקל,

תודה רבה אם את מוכנה לשלם על מים 70 שקל,

אבל אין בזה יותר מאשר מים.

דבר נוסף,

יש כאלה שמוכרים בירושלים לתיירים

קופסאות סרדינים שכתוב עליהן, אוויר מארץ-ישראל.

ויש כאלה שקונים את זה בדולר.

ועוד כתוב שם שאם פותחים

את הקופסה אין אחריות על התכולה.

את מבינה? אז יש אנשים שרוצים שיהיה להם אוויר של ארץ-ישראל.

אם אדם מוכן לקנות ב-70 שקל מים, מוכרים.

אם אדם מוכן לקנות חוג בכסף, מוכרים.

כל מה שאדם מוכן לקנות, מוכרים.

מה עם קמיעות? איזה קמיעות?

קמיעות.

קמיעות.

אל תשתמשי בקמיעות.

הדבר הכי טוב זה שולחן ערוך.

אם תראי, כתוב בשולחן ערוך שצריך קמע,

תקני.

אם לא כתוב, אל תקני.

תסתפקי רק בשולחן ערוך. עם זה נכנסים לגן-עדן, למקום הכי גבוה.

מה שלא כתוב בשולחן ערוך, לא צריך.

בלי תוספות.

כן, הנה פה, פה אישה עם הקובה. רגע, אחר כך אתה, אחר כך אתה. בסדר, אחר כך.

כן.

אדם שנפטר מן העולם, סימן שהוא סיים את התיקון שלו.

ו... לא מחייב.

כתוב רשעים לא יחצו ימיהם, סימן שלוקחים אותם לפני.

אנחנו צריכים לחזור בעוד גלגול?

אם אדם לא סיים, הוא צריך לחזור בעוד גלגול.

למה אני באתי לעולם לתקן גלגול שמישהו אחר עשה? שלך, לא של מישהו אחר.

את רק את, הנשמה, נכנסת בגוף אחר, אבל הנשמה זה אותה נשמה.

את זה נשמה, לא גוף.

מה שאת רואה במראה...

אז אם זו אני, אז למה לחזור כל כך פעם? זה לא את, זה הנשמה.

אז אם זאת הנשמה שלי, אז למה היא תשלים? כי היא צריכה לרדת עוד פעם בגוף, להשלים את התיקון.

איך היא תשלים את התיקון? סך הכול היא חוזרת בתוך איזשהו כלי.

נכון.

וצריכה להשלים את התיקון, נכון? אז למה שהיא תחזור להשלים? אז איך היא תשלים?

שתשלים בפעם אחת.

אבל היא לא השלימה.

הגיע הזמן, נגמר החיים. היא לא השלימה.

מה עושים עכשיו?

אתן לך דוגמה. היית במבחן,

אמרו שעתיים במבחן,

28 תשובות, עשית 12. נו, מה עכשיו? נגמר הזמן, נגמר המבחן. מה עכשיו? חסר לך, נכון?

עושים לך טובה, אומרים עכשיו, המבחן חוזר,

תשלימי את התשובות.

אז את אומרת, למה להשלים?

למה לא גמרתי פעם ראשונה?

מה זה למה? לא גמרתי. הנה, נתנו לך שעתיים, נתנו לך עשרת רשיון תשובות.

לא עשית, מה נעשה?

מה, הם נותנים לי יותר? אז אולי, מה ייתנו לך יותר? יותר זמן. אה, במקום 100 שנה, תחילי 200. למה? כי את, עלה לאט. אנחנו לא מגיעים ל-100 שנה, אנחנו רואים שיש אנשים שהולכים לפני הזמן. שמעתי, אבל נתנו לך, נגיד, 100 שנה ולא נשמע. איך אני יודעת כמה זמן נותנים לי? אני אמרתי, כמה יתנו לך?

גם אני לא יודע. אבל אם בסוף לא השלמת,

נתנו לך 70 ולא השלמת,

תצטרכי לבוא עוד פעם להשלים.

אבל אם את בגלגול שלישי, את בבעיה?

כי כבר לא תבואי בתור אדם.

תבואי בתור דומם או צומח או חי, כדאי לך להשלים הפעם, כי את לא יודעת איזה גלגול את.

נשתדל. מאוד.

תן לו, תן לו, פה, בחור, כן.

ערב טוב כבוד הרב.

כן.

רציתי לשאול,

אני חו...

אני לא שומר שבת, לא כלום, אני... אתה חרדי, לא שומר שבת. לא, אני לא חרדי, סליחה. אה, סליחה, סליחה, טוב. לא חרדי, לא שומר שבת, לא כלום. כן.

מאמין באלוהים, הכול טוב ויפה. כן. דיברת מקודם על משיח. כן.

אני לא...

לא רואה משיח באופק, אתה יודע?

אתה לא רואה שבת באופק, איך תראה משיח באופק? לא, ברצינות, אתה מקודם שאל...

הוא שאל אותך שאלה,

ואתה אמרת לו משהו על משיח.

נכון.

ברצינות, אתה מפסיק פה הרבה אנשים, ואותי זה לא מצליח. אני אמרתי את התנאים שיבוא משיח. אני אמרתי לו

שככל שנראה שהקיטוב גדול,

מתקיים מה שאמרו חכמים,

שאו בדור שכולו זכאי או בדור שכולו חייב. לא צריך לראות משיח. משיח, מה בפתח פתאום?

זה לא... בואו שני וחמישי, אני שואל איזה דתי,

שיוצא לי לדבר עם הרבה חברים שלי שהם דתיים,

מחר, מוחרתיים, עוד צריך להגיע. כי אנחנו חייבים להאמין

שבכל רגע הוא יכול להתגלות. נכון, זו חובתנו.

ככה אנחנו מצווים. לא, החרדים אומרים פרשנים. זה כמו שאתה, נכון, כמו שאתה יושב, נגיד, בלבנון,

ואומרים לך, כל רגע צריך לצאת.

כל פעם אומרים לך, צריך לצאת, צריך לצאת.

אבל מה?

צריך לצאת, עוד לא יצאו. עד שיצאו.

אז אומרים תאריכים, תאריכים, תאריכים.

אומרים תאריך מסגרת, תאריך זה, תאריך תמונה,

תאריך, תאריך, תאריכים, יש תאריכים.

אבל אתה צריך להבין, צריך להיות מוכן לצאת.

ברגע שהוא יבוא, יבוא.

תגיע הפקודה, נעשה מה שצריך,

אבל צריך להאמין בכל יום

שבכל יום הוא ראוי להתגלות, נכון?

זהו.

לכן אומרים לך, כל יום, היום, בעזרת השם. היום.

תודה.

אבל כדאי שתתחיל להיות חרדי, יוני.

למה כשהוא יבוא, תהיה לך בעיה?

כן.

רגע, רגע, יש פה בן אדם פה עם זקן, עומד? כן, תן לו שמה.

שאל, בני, שאל.

לגבי הכשרויות, תעמוד, תעמוד בבקשה. אתה יכול להסביר לקהל הרחב לגבי הכשרויות?

היום אפילו לא נותנים הימור

לרבנות הראשית.

מה דעתך בנושא?

לגבי כשרויות יש להיקלטת שאני מדבר על זה ברחבה.

אני אגיד רק בקצרה.

כשרויות, צריך לדעת שיש שוני בין כשרות לכשרות.

כשרויות פרטיות,

כגון בדאצ, העדה החרדית,

הרב לנדאו ואחרות,

חתם סופר ועוד, הן כשרויות טובות ביותר.

אני לא יכול להזכיר את כולם,

אבל כל אחד יודע מה זה כשרות טובה יותר ומה פחות.

במסגרת של רבנות, לצערנו הרב,

אין להן תקציב בשביל לשים במשך כל הזמן משגיח צמוד.

אז הביקורת היא רק לפרקים.

זו השגחה פחות טובה. זה כמו שישימו לך שומר על הבית,

והשומר, בשעה שאתה לא נמצא, נמצא רק שעה,

ואחר כך 23 שעות יש זמן לפורצים להיכנס ולצאת.

ויש מקום ששמים שומר 24 שעות, השגחה.

יש הבדל בין השגחה להשגחה.

איפה שהשגחה יותר הדוקה,

יותר טובה,

אני אוכל. איפה שהיא פחות, אני לא אוכל.

כן.

אמרת שאי אפשר להסתמך רק על קמיעים, נכון?

הדרך זה שהרב הוא כדורש, הוא דקן המקובל, מפיץ יותר.

הוא לא מפיץ אותם. יש אנשים שבאים ומבקשים ומתחננים שהוא יכתוב להם קמיע.

הוא לא מפיץ אותם, הוא לא סוחר של קמיעות.

אבל יש דברים שהוא יודע שצריך לעשות כך וכך, והוא עושה.

זה לא אומר שכל קמיע שנכתב הוא גם מועיל.

יש כאלה שכן מועילים, יש כאלה שלא מועילים.

יש מי שיודע ויש מי שלא יודע.

הראיה, אם זה הועיל או לא הועיל.

אבל אנחנו לא מבוקשים, על-פי שולחן ערוך,

להשתמש בדברים האלה. אין לנו חיוב.

רק אנשים חלשים, שלא רוצים לעשות מה שהתורה אומרת,

לדוגמה, לחזור בתשובה

ועל-ידי תשובה אמיתית להירפא,

מחפשים דרך קלה, בואו נשלם כמה כסף, ניקח משהו, נתלה פה ונשים שם ונגמור את הסיפור.

מחפשים דרך קלס, פונים ומבקשים דווקא דברים כאלה,

בגלל שהם רוצים להשתמט מהעבודה האמיתית. מה צריך לעשות?

תן לו, נשאר. תן לו. תודה.

תודה רבה. יש לי שאלה.

אתה, יש לך כל כך דרגה של ביטחון, כל כך הרבה, כאילו, גבוהה, ואתה פותח בשם, ויש לך את כל הפרנסה ואתה עם שבעה ילדים שוגרים.

כן, אבל אתה היית בצבא לפני איזה 22 שנה, נכון?

מה אף כמינה שאתה לא לוקח את הביטוח הלאומי,

וכאילו, את כל הבטחת ההכנסה שלך? מה זה נותן לך? מה, אתה שירת את המדינה, אתה צריך לקחת את כל השכר.

מה נפקא מינה פה, כאילו, מה זה נותן לך?

מה זה נותן לך אם אני לוקח או לא לוקח?

לא,

אני שואל, כאילו, מה זה נותן לך אם אני אקח? לא, אני שואל, כאילו, מה אני עונה? אתה שואל ואני עונה. לא, אני שואל, כאילו, מה אני עונה?

מה זה ייתן לך שהיא לא תיקח?

מה זה נותן לך אם אני אקח?

כשאני רואה פה שאתה כנראה יוצא

אתה אומר, אני פותח בשם, אני לא חי על אף אחד, אבל יש לך פה כסף שכל כך חשוב. כסף זה הפתרון לכל דבר? לא, אבל חייבים לך את הכסף הזה. אז מה הם חייבים?

אני יכול לקבל בתור ארגון שופר הרבה כסף ולא רוצה לקחת מהמדינה. לא רוצה.

לא תרציתי את זה לעצמי, אבל, לא, אם אני אקח מה יהיה אחר כך לכדורגל,

לא יישאר כסף לכדורגל.

מה יעשו? במי יפעטו?

אתה מבין?

יש לך תשובות טובות, תודה.

כן,

תהיה בריא.

כן, תן לילדונת פה המתוקה.

יש לי שאלה על הכשרות.

אני עד עכשיו הייתי אוכלת שוקולד עילית ללא ידיעה,

וחברה שלי אמרה שכתוב שזה מפקד חלב נוכרי,

ואמרו לי שזה נוכרי שחולף את הפרות.

האם מותר לראות את זה? עילית לא אוכלים כשאין על זה השגחה.

יש עילית מגדים שיש על זה השגחה של הבדץ.

עילית מגדים,

בדץ.

לא עילית מגדים, אין על זה השגחה, לא אוכלים.

אפילו אם זה טעים.

מי אמר שאסור לאכול חזיר?

התורה הקדושה.

הוא אומר, מי אמר שאסור לאכול חזיר? התורה אומרת

שאסור לאכול חזיר, ותשמעו מה שלחו לי עכשיו עיתון מספרד.

כתוב כאן בעיתון ספרדי שיצא השבוע,

והוא מדבר על חזיר.

בכתבה שיש כאן, רואים את הכותל המערבי, ואנשים מתפללים,

וכתוב

ששלושה מיליון ישראלים צורכים חזיר בישראל,

אף שזה אסור מהתורה,

ובזמן השואה יהודים העדיפו למות ולא לאכול חזיר.

איפה היהודים של אז ושל היום?

את זה כותב עיתון ספרדי של גויים.

איפה היהודים של זמן השואה לעומת היהודים של היום?

שלוש מיליון

אוכלים חזיר, רחמנא ניצלן.

עיתון בספרד

אומר לנו, תתביישו.

יהודים יקרים,

אתם שומעים?

אתם יודעים שיוסי שריד ניסה למנוע ממני להיכנס למתנ״ס גילו בירושלים, לתת הרצאה?

שמעתם על זה?

כן, כן.

אז הלכנו לבית משפט, ובית המשפט פסק שעם לא נצחק כן ידבר, ובסוף התקיימה הרצאה, וברוך השם דיברנו. אחר כך באוניברסיטה העברית הוא ניסה למנוע מאיתנו לדבר שם,

אז ברוך השם לא הצליח, וההרצאה רק נדחתה,

והיא תתקיים בזמן הקרוב.

אבל הוא מנסה להצר את צעדינו,

ואנחנו החלטנו להעניש אותו.

אני לא יודע ראש ועד שאני עוד.

לא, עזוב.

שיחיה הרבה, אני אגיד לך למה.

אני אגיד לך למה.

כמה שהוא יחיה יותר, אנחנו נפיץ יהדות יותר.

אנחנו עכשיו הולכים להעניש אותו.

מה אנחנו עושים? מפיצים קלטות דווקא.

קלטות דווקא קוראים לזה, קלטות דווקא.

כל מקום שאומר שלא ישמעו קלטות דווקא, אנחנו נפיץ.

למה?

בשביל שיהיה דווקא.

עכשיו, כל יהודי פה שרוצה להיות שותף איתנו ולהוכיח ליוסי שריד

שכמה שהוא ימלע תורה,

תורה תהיה פי כמה וכמה ויותר,

זכות המצווה תהיה עליו.

אז מי שרוצה בעזרת השם בכלל להיות שותף איתנו במבצע דווקא,

שירים את היד בעזרת השם ויקבל גם ברכה מיוחדת.

למה יוסי?

הנה, בואו, בואו, בואו. מי עוד רוצה לעשות דווקא ליוסי שריד?

כולם שואלים, מה זה שמח בחור בילדותיך? מה זה הפקרות? כל אחד יכול לעשות מה שהוא רוצה?

אבל מה כתוב בסוף הפסוק?

כי על כל אלה יביאך האלוקים במשפט.

שלמה המלך אמר,

שיצר הרע אומר לאדם

סמך בחור בילדותיך.

זאת אומרת, תהנה, תעשה מה שאתה רוצה. אתה בחור צעיר, כל זמן שאתה צעיר תנצל את הכוחות שלך ותעשה מה שאתה רוצה.

עד כאן דברי יצר הרע.

שלמה המלך אמר, הבל הבלים, אמר קהלת הכל הבל. אבל איך הוא סיים את ספרו?

סוף דבר הקול נשמע.

את האלוקים ירה ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם.

מה הפירוש?

סוף דבר, פירושו יש עולם הבא.

סוף דבר הקול נשמע.

איפה הקול נשמע, סוף דבר?

אדם מת, משמיעים לו משהו?

הוא לא שומע כלום, אדם מת, לא?

לא, אומר שלמה המלך, לא, אדם לא מת.

כל דבר יביא אלוקים במשפט על קול נעלם.

על כל דבר.

הקדוש ברוך הוא דן את האדם, לכן מזהיר שלמה המלך, שלא תבין ולא תטעה.

תדע לך, תהביל את ההבלים.

תדע שהעולם הזה הבל.

תדע לך שכל מה שיש בעולם הזה סופו להיגמר.

אבל סוף הדברים כולם,

שהכל יישמע, ואתה תצטרך לתת דין וחשבון. לכן,

אם שלמה המלך היה סובר שאין עולם הבא,

אז מה אכפת לאדם אם הוא שמר או שמע לשם או לא,

אם כולם מתים כאחד,

ואין המשך, ואין שכר,

ואין עונש, ואין עולם הבא?

למה אתה אומר לי, את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם?

לא רוצה לשמור, מה יקרה לי? כלום. אין עולם הבא, אין עונש, למה שאני אשמור?

אלא הוא אומר, לא, יש! וזה יישמע, ותיתן דין.

לכן שים לב, את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם.

אהיה מנוי בשופר.

רצונך בקלטות טייפ,

וידאו וסידי חדשים באופן קבוע ומיידי ליציאתם.

אהיה מנוי בשופר במחיר 80 שח לחודש.

תקבל טייפ, וידאו וסידי הביתה חינם, כולל משלוח, תוך 48 שעות מרגע יציאתם לאור.

במחיר 80 שח לחודש. תהיה מנוי בשופר.

אהיה מעודכן.

תהיה מנוי בשופר. בפרטים נוספים, טלפון 03-67-7779.

אהיה מעודכן.

אהיה מעודכן.

תהיה מנוי בשופר.

אם רצונכם לשמוע עוד על יהדות,

או אם יש לכם שאלות בנושאים הקשורים ליהדות,

צלצלו אלינו ל-03-677-7779-036-777.

או אם לרצונכם להיכנס לאתר האינטרנט של ארגון שופר,

www.supar.net