פושט יד – עשיר - חלק א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

מתי מקודם דיברת על קהלת, שהוא אמר, שכל הדברים שהוא אמר, אבל בעצם שלמה המלך לא האמין בעולם הבא?

למה הוא לא האמין בעולם הבא? כי זה מה שרשום בספר. מה כתוב? הוא גם כאילו בהקדמה לספר, בספר קהלת, אז רשום שהוא בעצם היה כופר והוא לא האמין.

באיזה הקדמה של משרד החינוך?

משרד החינוך כופר.

לכן, משרד החינוך מפיץ ספירה.

אבל הוא בעצמו ישב בספר שצריך לאכול ולשתות. אז אני אגיד לך מה הכופרים כתבו.

הכופרים כתבו כך בכוונה, הם יודעים גם את התשובה,

אבל הם החליטו לכתוב את כפירתם. זה כאילו הפירושים של הרב הזה שרשם את כל ה... כסותו.

מה שקראתי. אה, הוא הכסותו, כן.

החרדים לומדים תורה.

רציתי לראות איזה מצב ייווצר, בוא נאמר ככה,

שכולם ילמדו תורה,

והחרדים בעצם מגיעים למצב כזה שהם לומדים תורה ומקפצי נדבות.

ככה, שתבין.

קודם כל, אתה צריך להבין, אם היהודים יתחילו ללמוד תורה, יבוא משיח.

אם יבוא משיח, פירושו של דבר לא יהיה עניות בכלל, בדיוק הפוך. מעדנים מצויים כעפר, איש תחת גפנו תחת תאנתו. לזה אנחנו מייחלים.

לא יהיו מלחמות, יהיה שלום אמיתי,

בלי אולברייט,

בלי דמיסרוס, בלי דמיסרוסוס, בלי הכחל.

בלי נגיד, אתה גר בתוך סביבה שהיא דתייה, כמו בהתנחלות,

בהתנחלויות.

אז אתה שומר כאילו על הדרך, איך אתה מדבר? זה ממש הכול, הכול אסור, הכול אסור. מה הכול אסור?

צריך להתלבש כמו, לא יודע.

מה, אנשים, כמו מה נתלבש? כמו מה?

מה, שחור?

לא, לא. מה, ארוך?

כן.

מה, הרבה בגדים?

כן. למה אתם לא נותנים לאנשים החרדיות, כאילו, אתם, אין אנשים חרדיות שיש להם נפצעת, או כאילו, שמה ש... מה יותר חשוב, אני שואל, הלקוח או הילד שלה?

בשביל מה היא צריכה ללכת לעזור לאדם זר בשעה שהבן שלה קודם מכל בחינה?

את רוצה להיות עורכת דין בשביל קריירה?

בגלל שהחברה מדברת פמיניזם?

תורת ישראל מכבדת את האישה יותר ממה שאת חושדת.

בעל עסק הוא פושט יד.

יש כאלה גם פושטים רגל.

מה זה הוא פושט יד?

הוא מתחנן שיעשו איתו עסקה.

הוא פונה להוא, הוא מפעיל משרת פרסום.

הוא פונה לכל מקום. הוא מתחנן, הוא פושט יד, הוא מדביק מודעות.

הוא רוצה עוד.

הוא פושט יד שיהיה לו עוד.

אבל אם בן אדם יושב בכולל,

יכול להיות אדם עני,

עני בהגדרה שלך שהוא לא פושט יד, מסתפק ב-1,500 שקל. זה מספיק.

הוא יותר עשיר מהמיליונר.

אשריך בעולם הזה.

אשריך. למה תרגיש? כי אני לא נזקק, אני לא קם.

לא נקרע לי זה. נקרע לי עריפה. אוי, אוי, עלו על המיטה.

לכנכו את הקירות.

שרטו לי את האוטו. אין לך כלום, ברוך השם.

שום דבר.

לא דאגות, לא צרות,

לא מחכה, לא סידרו אותך, לא גדלו לך, אין מה לקנות.

החדר פתוח, הבית פתוח, אין לך שום בעיה.

אשריך בעולם הזה.

קלטות מספר 208-209, פושט יד, עשיר.

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, מהשם עלינו ברחמיו ירוויח.

ובכן, יהודים יקרים, שנה זו

שנה מאוד מסוגלת לדברים טובים לעם ישראל,

אבל גם הפוך.

אם עם ישראל יתפוס את הזמן, אפשר שנזכה לגאולה,

אבל אם לא חלילה,

אז יכול להיות ששנה זו תהיה קשה מאוד.

לכן צריך להתארגן, לראות כל אחד מה יכול להוסיף

במצוות מעשיות,

הוא כלפי עצמו, כלפי בני ביתו, כלפי חבריו, קרוביו, ידידיו.

כמה שאפשר יותר להוסיף מעשייה למען כלל ישראל.

ובכן, יהודים יקרים,

אנחנו ניתן אפשרות גם לשאלות ותשובות בהמשך לציבור היושב כאן.

אבל לפני כן הייתי רוצה

לומר לכם

שהקדוש ברוך הוא אוהב אותנו מאוד מאוד ונתן לנו עושר רב שניתן איתו לקנות

עולם הבא בגדול מאוד.

בכל יום

מופקדות לחשבונכם 86,400 שניות

של חיים שבהן כל אחד יכול לקנות עולם הבא.

86,400 שניות ביממה יש.

כל שנייה אפשר לקנות איתה עולם הבא.

אם אדם יודע לנצל את הזמן,

לנצל את החיים,

הוא יכול להיות עשיר אדיר.

אבל זה תלוי

אם הוא יודע לנצל את הזמן.

כמה זמן אדם חי?

יש אומרים שבעים שנה, ואם בגבורות שמונים שנה.

זאת אומרת,

שבעים שנה,

כתוב אם יש נותנו בהם שבעים שנה, ואם בגבורות שמונים שנה.

אז מה זה ימי שנותנו בהם שבעים שנה?

למעשה, כל אדם מאיתנו חי רגע אחד.

רגע אחד.

כיוון

שהרגע הקודם מת

והרגע הבא עוד לא בא,

אז כמה האדם חי? רגע.

אם יהיה לו עוד רגע,

הרגע הקודם, הרגע הקודם מת,

מה עם הרגע הבא?

עוד לא בא.

אז כמה זמן

אדם חי? רגע.

עוד פעם,

כמה אדם חי? רגע.

מה אם הרגע הקודם מת?

מה אם הרגע הבא עוד לא בא?

רגע.

איך אדם אומר לחברו, תן לי רגע?

זאת אומרת, חיינו מצורפים

מרגע ועוד רגע ועוד רגע.

זאת אומרת,

החיים בנויים מרגע ועוד רגע ועוד רגע,

ואם אדם יודע לנצל אותם,

אז הרווח הוא גדול מאוד.

ואני אתן לכם דוגמה.

אני היום, בלי עין הרע,

כבר בגיל ששת אלפים שנה.

איך ששת אלפים שנה?

חילקנו עד היום כעשר מיליון קלטות.

כל קלטת בערך שעה וחצי,

אז זה חמש עשרה מיליון שעות של תורה.

כל אחד שומע בממוצע שלוש שעות,

אז זה יוצא ארבעים וחמש מיליון שעות של תורה.

גיל העולם, ששת אלפים שנה,

זה רק ארבעים ושתיים מיליון שעות.

זאת אומרת,

אני חי לפני האדם הראשון

ולומד תורה בלי הפסקה

כבר ששת אלפים שנה,

וזה הספקתי לעשות בסייעתא דשמיא תוך חמש שנים.

זאת אומרת,

אם אדם יודע מה אפשר לעשות ברגע,

אז הוא יכול להכניס ברגע שעה של חיים.

לא רק לנצל את הרגע,

אלא להפוך רגע לשעה.

זאת אומרת, מה שניתן לעשות בשעה, אפשר לעשות ברגע.

זה, כל אדם ניתנה לו אפשרות, אלא

הוא צריך להבין איך עושים זאת.

ואין הגבלות אצל הקדוש ברוך הוא לתת לאדם בלי גבול של שכר.

נחלה בלי מצרים.

רק אם אדם יחשוב למה ניתנו החיים,

מה התכלית שלהם

ומה בסופו של דבר הוא רוצה להגיע.

יש ששוכחים את התכלית ומתעסקים בענייני העולם,

להרבות

קניינים בעולם, נכסים, רכוש,

וכל היום טרודים בזה,

וגם קצת שלווה, קצת בילוי,

למה שנקרא חיים טובים.

כן, אבל שוכחים דבר אחד,

שזו לא המטרה שניתנו החיים,

כי החיים הם רק תחילת הדרך,

וסוף הדרך

זה סוף החיים,

אבל אז זה תחילת החיים האמיתיים,

חיי הנשמה.

הנשמה נכנסת בתוך גוף,

והמטרה של הנשמה בסוף לצאת.

ולמה היא צריכה את הכנת המעבר, הגוף?

משום שאם הגוף, היא צריכה לעשות מצוות,

להישמר מעברות,

ועל ידי זה היא צוברת זכויות.

ברגע שאדם קונה לעצמו זכויות רבות,

יום אחד הוא נפטר מן העולם.

הנשמה יוצאת מן הגופה,

ובשעה שהיא יוצאת מן הגופה,

כל מה שהיא אספה כל ימי חייה, זוהי האישיות שלה.

אם אדם הרבה לקנות קניינים רוחניים,

מצוות ומעשים טובים,

אז האישיות שלו היא אישיות של צדיק.

הנשמה הזאת היא של צדיק.

ואם חלילה הפוך,

אז זאת נשמה של אינו צדיק,

וכל אחד לפי מעלתו, כמה שהוא זכה בימי חייו

לקנות מצוות, וכמה שזכה ללמוד תורה,

כך יקבל שכר לחיי נצח.

אז אסור לשכוח את הדבר הזה ולשים אותו מול העיניים תמיד,

שכל המטרה זה לא להישאר כאן,

אלא לצאת מכאן.

והשאלה עם מה יוצאים מכאן, זאת השאלה.

אדם שמסיח דעתו לרגע מן הדבר הזה שאני אומר,

מסיח דעתו מן החיים שלו.

פשוט מאוד, נותנים לו זמן

והוא קובר אותו.

נותנים לו זמן והוא קובר אותו.

לדוגמה,

אדם ישן ביממה

שמונה שעות בממוצע,

מתוך 24 שעות זה שליש.

אם אדם חי 72 שנה,

שליש זה 24 שנים.

24 שנים אדם ישן.

נתנו לו לחיות 70 שנה, הלך לישון 24. זה לא בזבוז איום ונורא?

שמונה שעות הוא עובד,

זה עוד 24 שנים שהלכו.

ומה עם נסיעות הלוך ושוב?

ומה עם אכילה ושתייה? אז כמה נשאר לו בכלל לחיות?

אז מכל זה מה יוצא?

מכל זה מה יוצא?

כמה הוא יכול לאסוף כבר דברים?

אבל אם אדם יודע שהתכלית זה החיים הנצחיים,

והעיקר זה קיום תורה ומצוות,

ועל זה הוא בונה את כל מהלך חייו,

אז גם אם הוא ישן,

זה בשביל שיוכל לקיים תורה ומצוות? זה גם חלק מהמצווה.

אם הוא עובד,

זה חלק מן המצווה בשביל לקיים תורה ומצוות.

אבל אם לא,

זה פשוט מאוד לקחת את הזמן לבזבז אותו,

ואין לו מזה שום דבר.

על זה אמר שלמה המלך, עליו השלום.

הבל הבלים, אמר קהלת, הבל הבלים, הכל הבל.

כי מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש?

מה נותר לאדם מכל עמל שעמל תחת השמש?

מה נותר לו?

שום דבר לא נותר לו.

פירושו של דבר,

אדם צריך לדעת, ימדדו אותו לפי מה שהוא הותיר.

הותיר בעולם הזה זה לאחרים, לא בשבילו.

אבל הותיר לנשמתו,

עשה מצוות,

זה הותיר לעצמו.

לכן אומר שלמה המלך עליו השלום,

מתחת לשמש לא נותר לו כלום מזה.

אבל אם הוא עשה דברים מעל השמש, דברים רוחניים,

אז נותר ונותר לו.

על זה האדם צריך להתבונן ועל זה הוא צריך לעמול

כל ימי חייו.

אבל איך שאנחנו רואים בני אדם, רוב בני אדם חיים את הרגע ותו לא.

הם יכולים בקושי להסתכל במטר הקרוב אליהם, ולא יותר.

אנשים לא מפליגים להתבונן הלאה.

אנשים חיים בתחושה שהם לא הולכים לעזוב את העולם, ובפרט לא בזמן הקרוב.

אנשים לא יודעים

מה מצפה להם.

וכל רגע שעובר,

זה קניין לנצח נצחים שניתן לזכות או להפסיד.

תארו לכם עד כדי כך, מתארים לנו חכמים,

שאדם לא חושב אם הוא אוכל עוגה,

יושב, נגיד נכנס למסעדה, מבקש עוגה,

50 שקל עוגה מיוחדת,

כנס קפה,

קפוצ'ינו,

יושב,

אוכל עוגה חמש דקות.

כמה עלתה העוגה?

חמישים שקל.

לא.

על העוגה הזאת הוא שילם עולם הבא.

מה הפירוש?

באותן חמש דקות הוא היה יכול לקנות חיי עולם הבא,

ובאותן חמש דקות הוא אכל עוגה.

מהעוגה לא יישאר לו כלום,

אבל מהחמש דקות, אם נצא לרוחניות, יישאר לו נצח.

זאת אומרת, הוא ויתר על נצח

בשביל עוגה.

ככה אדם צריך להתבונן.

לא שלא צריך לאכול כלום ולא לשתות כלום ולא לישון.

אבל אם כל הדברים שאדם עושה הם לאותה מטרה של לימוד תורה ומצוות,

קיום רצונו יתברך,

ובין הדברים,

הוא גם לפעמים צריך לפוש בשביל

לרענן את עצמו, הוא צריך לנוח,

הוא צריך לאכול טוב,

צריך איזו מתיקה מדי פעם ככה,

שיהיה לו יותר נוח, יותר קל.

אם זה דברים שמשרתים את המטרה הזאת,

את ההבנה הזאת, את ההליכה בזה של לימוד תורה ומצוות,

הרי כל זה משמש כתורה ומצוות.

אבל אם זה סתם הנאות עולם הזה בשביל להתפנן,

לשבת, לאכול, לנוח,

זו המטרה,

זה הפסד של החיים, זה לקחת חיים ולקבור אותם באדמה.

זה המבט האמיתי שהתורה מלמדת אותנו,

למה האדם נברא בעולם.

בני אדם עוזבים את העולם,

כל יום עוזבים אנשים את העולם,

אבל בן אדם צריך לדעת מה לוקחים איתם.

אם ישבו פה אנשים ויכבדו אותם,

יגידו, פשש, פלוני היה כך וכך,

אבל הקדוש ברוך הוא לא מעריך את הבן אדם הזה, לא יעזור כל הפשש וכל ההתלהבות,

לא יעזור שום דבר.

אם יהיו בני אדם שלא יעריכו את הבן אדם, והקדוש ברוך הוא מעריך אותו, מה האדם צריך יותר מזה?

אברהם אבינו,

כשהיה בדורו, כל העולם יצא נגדו,

והוא יצא נגד העולם כולו.

הוא נקרא אברהם העברי,

שהוא היה בעבר אחד של העולם,

בכל העולם, בעבר השני.

הוא אברהם העברי.

אז העולם הוקיר אותו?

העריך את מעשיו?

לא.

בתחילה ודאי לא, אפילו זרקו אותו לכבשן האש.

רדפו אותו, הכניסו אותו למאסר בכותא עשר שנים.

אברהם אבינו, לא היו לו חיים קלים.

הוא היה צריך לשבר את הצלמים

בעבודה זרה של אביו, שהיה סוחר גדול בצלמים, טרח.

ולמרות כל זאת, מגיל קטן, בהיותו בן שלוש, כבר הכיר את בוראו.

בוא, הולך אברהם אבינו זה,

ומבין דבר אחד.

אם רואה אדם בירה דולקת, עיר בירה דולקת ומאירה, עם פנסים ורחובות והכול,

הוא אומר, חייב להיות בעל לבירה.

לא יכול להיות. אפילו אם אני אכנס ואני אסתכל ולא אמצא אדם,

אני חייב להגיד שיש בעל לבירה.

כמו שאם הייתי מגיע לאולם הזה

ולא היה פה איש,

והייתי רואה את כל המנורות והנברשות וכל הדברים,

הייתי אומר, ודאי יש בעל לאולם הזה.

אברהם אבינו, בהיותו קטן, אמין.

יש בעל לבירה.

העולם הזה, כוכבים למעלה, נברשות,

שמש, ירח, עולם שלם,

מורכב, מושלם.

חייב שיהיה בעל לבירה.

זה ילד קטן, בן שלוש, מבין.

וזה לא רצו להבין

כל חכמי אומות העולם ודורו.

אבל הוא טיפה ועוד טיפה הוסיף להם דעת, ודיבר, והתווכח, ועמיד במות, ודיבר לאנשים, והכול.

ובסופו של דבר,

אברהם אבינו ניצח.

העולם הכיר בזה שיש בורא לעולם.

נשיא אלוקים אתה בתוכנו.

כך אמרו לו מלכי אומות העולם,

שהוא נשיא אלוקים.

פירושו של דבר,

שהם הגיעו להכרה שאכן

יש בורא לעולם,

אם כי אין יהודים יקרים.

אחרי שאנחנו מבינים את הדברים האלה,

וגם ילד בן שלוש יכול להבין אותם,

איך יכול להיות שאנחנו שוכחים כל הזמן את המטרה האמיתית, למה באנו לעולם?

איך אדם חי כל ימי חייו ושוכח את הנקודה הזאת?

וכל פעם יש לו תזכורת.

כל פעם שומעים, חלילה, שמישהו נפטר.

הולכים לנחם הבנים,

ואומרים, תראה, זה מה סופו של אדם.

אדם הלך לחתונה,

והדרך קרה לא כך, נפטר מן העולם.

ילד קטן קרה לא כך, בסוף כך.

וכן, על זה הדרך, דבר אחרי דבר.

נשאלת השאלה, יש לנו כל כך הרבה רגעים של התעוררות בחיים, להתבונן,

ואף על פי כך שאנחנו מגיעים להחלטה שאכן החיים

זה דבר ארעי וזמני,

וצריך להיות בן אדם טוב והכול,

בסופו של דבר אנחנו חוזרים לסורנו, רגע אחד אחרי עשרה.

אדם מגיע לבית קברות,

רואה קבורה של אדם,

ואחרי שהוא רואה את הקבורה, הוא אומר, תראה מה זה חיים,

תראה מה זה בן אדם,

תראה מה זה, לא שווה שום דבר.

יוצא החוצה, מישהו עקף אותו,

מתחיל לריב, מתחיל לקלל, כאילו לא ראה כלום, לא ידע כלום.

איך זה?

אדם, אם לא ירגיל את עצמו להתבונן שחיים זה ערך עליון, זה המתנה הכי גדולה, זה דבר שאסור להפסיד,

זה דבר שצריך לנצל,

הוא פשוט מפסיד את החיים שלו.

זה מה שאנחנו צריכים להאמין.

אם יש שאלות, עד כאן אני מוכן לשמוע.

אם יש בורא לעולם, למה הוא נסתר?

בורא עולם לא נסתר, צריך לראות אותו גם כשנחשב שהוא נסתר. איך אפשר לראות אותו? אתה אומר, נסתר?

מי העמיד את הכוכבים?

זה נסתר?

אם אני רואה פה נדרשות... יש כוח גרביטציה.

כן, אבל מי עשה את הכוכבים?

מי עשה את כוח הגרביטציה? מאליו, הכל מאליו. מאליו? כן. מאליו.

יפה מאוד.

אז כל מי שמבין בעולם הזה מבין שזה לא בא מאליו.

אני רואה פה נדרשות.

אני יכול להגיד שאלה באו מעליהם?

בטח, עשו אותם במבעל ב... מה פתאום? נגיד מאליו.

מה? נגיד מאליו.

מה זאת אומרת מאליו? אם כאלה נדרשות קטנות... יש מעור דוד, שרוצה את חשמל.

או, אז אתה מבין שחייב להיות מישהו.

גם כוכבים זה אותו דבר.

כן, בבקשה.

עם ישראל שלושת אלפים שנה קיים.

השאלה היא למה העם הזה צריך לעבור כל כך הרבה ייסורים,

כל כך הרבה תלאות,

להגיע למצרים, לחזור לארץ,

כשכבר הם היו לפני זה בארץ,

כשיש להם הבטחה שהם יהיו, אז למה מוציאים אותם בכלל מארץ ואחר כך צריכים להחזיר אותם עם כל מיני אותות ומופתים,

והם צריכים לעבור ייסורים כל כך גדולים, ואחר כך באה ההבטחה, אתם תגיעו לארץ, אז הוא באיזה שלב.

אז לכן זה קרה בעשרות השנים האחרונות שאנשים עולים לארץ.

למה צריך לעבור את כל הייסורים האלה בשביל להגיע ולהיות במדינה שהובטחה למעשה עוד ימים ימיבם?

שאלה טובה.

ובכן,

לקדוש ברוך הוא יש תוכנית.

כמו שהייתי יכול בהשוואה לומר,

בשביל מה צריך להיות תינוק קטן,

ואחר כך להיות עם טיטולים,

ואחר כך עם מוצץ,

וגן ילדים, ובית ספר, ואחר כך בישיבה, ואחר כך בתיכון,

ואחד כאן ואחד אחרת,

ואחר כך להיות אבא, ולהביא ילדים, ולהיות סבא, ואחר כך למות.

ואחר כך חוזרים בחזרה לאותו מקום שבאנו.

בשביל מה צריך את כל זה? תשאיר אותנו איפה שהיינו, ולא צריך את כל המסלול.

אלא מה?

רואים שיש בזה כוונת מכוון, זה לא נעשה סתם.

יש פה איזה דבר, כמו שאתה שואל, צריך להבין למה.

אחד מן הדברים שעם ישראל בשביל לקבל את התורה היה צריך

לבטל את החומר.

פירושו של דבר, בשביל לקבל תורה צריך לבטל את החומר.

כשאדם רוצה שני דברים, גם חומר וגם תורה, גם רוחניות,

זה לא הולך בכפיפה אחת.

זה כמו אש ומים, אומר רבנו בחייה.

זאת אומרת, אש ומים זה שני הפכים?

כשמתגבר זה, זה על חשבון זה?

תמיד. אם האש חזקה וחמה, היא מעדה את המים. ואם המים רבים והאש קטנה, הם מכבים.

הם לא יכולים לדור בכפיפה. זה על חשבון זה. אותו דבר בעניין העולם הזה.

אם אדם רוצה לקבל תורה במדרגה הגבוהה ביותר, הוא צריך לשעבד את החומר שלו לגמרי,

שלא ישלוט עליו.

אז הוא יכול לקבל תורה.

אבל אם אדם קשור לחומר והוא רוצה ללמוד תורה,

עם כורסה מעור ועם קפה לידו,

ועם עוגיות,

ועם סיגריה,

וכל רגע להתאוורד, לפתוח את החלון,

לשבת ככה עד שהוא ישב, עד שיתחיל, עד שזה כבר נגמר היום.

דבר שני, זה גם לא לימוד. אדם לא יכול ללמוד במצב כזה. אתה מבין שכל הזמן הראש שלו בעצם תפוס

לדברים חומריים.

זאת אומרת, עם ישראל עבר את כור ההיתוך במצרים,

את אפסיות החומר,

את חוסר השביות שלו,

ואז, אחרי שעיבוד גדול,

יוצא משם, אומנם במ״ט שערי טומאה,

ותוך 49 יום הוא עולה משער לשער, עד שהוא מגיע לשיא במעמד הר סיני לקבל את התורה במדרגת נביאים.

בשביל להגיע למדרגה זו,

היו צריכים לעבור את הדבר הזה.

יש דברים מתלווים לזה, כן? זה בעומקם של דברים קצת,

אבל יש גם גזירות

של עם ישראל,

שמה נבחר להם? אם עם ישראל יחטאו,

אז מה יהיה להם? או שיהיו להם עונשי שמים או שיהיה להם שעבוד גלויות. אברהם אבינו בחר לנו שעבוד גלויות.

וכשעם ישראל חוטא,

אז מתחיל שעבוד.

כשהאחים מכרו את יוסף,

אז מתגלגל שעבוד.

אז זה הצד הנגלע של הדברים.

יש דברים יותר עמוקים.

אבל יש מהלך שהקדוש-ברוך-הוא בחר בו,

שעם ישראל יעברו אותו לטובתם,

גם כתיקון וגם כהכנה.

ואכן,

עם ישראל מכל העמים השכיל והאמין

שצריך לקבל את התורה בכל תנאי, ואמרו נעשה ונשמע מה שאומות העולם לא השכילו לעשות.

וזכינו לתורה.

זכינו לתורה שהיא אור לכל העולם כולו.

זכינו לתורה שמעניקה לנו חיי העולם הזה וחיי העולם הבא.

אבל אם אנחנו מהלכים בדרכיה,

אז כל ההבטחות הטובות יקוימו.

אבל אם אנחנו לא הולכים בדרכיה,

אז יש גם הבטחות אחרות שיקוימו.

ולצערנו הרב, אנחנו מכונים עם קשה עורף, ואנחנו רואים את זה, כן?

אז אם אנחנו מגיעים למצב כזה של קשיות עורף,

אז צריכים ליישר לנו את העורף.

אם אדם מתקשה,

אז הוא צריך לקבל את המכות.

המכות באות לחנך אותו, להחזיר אותו לדרך הסלולה.

אם הוא חוזר מייד, אז נפסקות הגזירות.

אבל אם אדם לא חוזר מייד, אז ממשיכים.

והקדוש ברוך הוא אומר,

אם אתם לא תסכימו,

אם אתם לא תקבלו את דבריי,

אם אתם תלכו איתי בקרי,

אני אלך איתכם מחמת קרי.

ואם זה לא יעזור,

אני אתן לכם פי שבע נייסרה אתכם.

ואם זה לא יעזור, עוד פעם פי שבע.

אין בעיה, אתם מחליטים מה הכללים.

אם תחליטו לחזור,

אתן לכם את כל ההבטחות הטובות. בן רגע יכול לבוא משיח.

אם נחליט שאנחנו חוזרים בתשובה,

אותו יום אנחנו נגלים.

היום, אם בקולו תשמעו.

אם בקולו תשמעו, היום בא משיח.

אבל זה תלוי בנו, הוא מחכה לנו, לא אנחנו לא.

אבל אתה רואה שיש קשיות עורף.

אני אתן לך רק דוגמה מאתמול.

הביאו לי פה חומר מעיתון הארץ.

היה אתמול חוק בכנסת שהעבירו אותו ואחר כך האשימו את החרדים במחטף.

מה היה?

ככה כתוב בעיתון הארץ,

מחטף דתי בכנסת,

תלמידים ערבים יחויבו ללמוד תורת ישראל.

כל תלמידי החינוך הממלכתי בישראל,

לרבות התלמידים בבתי הספר הערביים,

יהיו חייבים מעתה ללמוד את תורת ישראל.

ככה אומרת הכתבה.

עכשיו צריך להבין,

היה חוק שהציע חבר הכנסת אמנון רובינשטיין.

אנחנו נקריא קטע קטן ממה שכתוב בחוק,

וחברי הכנסת הדתיים אמרו להכניס עוד דבר אחד. אם אתה כבר מכניס את כל הדברים האלה, תכניס גם תורת ישראל, שילמדו סוף-סוף.

מגיע אחרי 52 שנה שילמדו גם תורת ישראל.

חברי הכנסת הדתיים התכוונו שהחוק הזה יהיה כמובן

של היהודים עם ההשלכות עם זה שגם אלה ערבים,

אז אם הערבים לא רוצים ללמוד, הם לא חייבו דווקא שהערבים ילמדו את זה.

הם התכוונו שאנחנו סוף-סוף,

היהודים, נלמד תורת ישראל.

אז צריך, מגדירים את זה בעיתונות ב-"הארץ", מאת גדעון אלון.

כל תלמידי החינוך הממלכתי בישראל, לרבות התלמידים בבתי הספר הערביים, יהיו חייבים מעתה ללמוד את תורת ישראל.

החוק אושר בניגוד מוחלט לכוונתו של יוזם הצעת החוק.

חבר הכנסת אמנון רובינשטיין ממרצ,

שהיה המום מהמכתב שעשו חברי כנסת מהמפלגות הדתיות.

ואחר כך כתוב שחבר הכנסת פריצקי ניסה למנוע את ההצבעה בקריאה השלישית.

אז היה 20 מול אחד, פריצקי.

הוא עמד בפרץ ולא עזר לו.

אבל מה קרה אחר כך?

חבר הכנסת רובינשטיין, שנכח באולם,

היה כה המום המתרחש

שלא השתתף בהצבעה.

לא השתתף בהצבעה. אתה שומע?

מחוקק החוק לא משתתף בסוף בהצבעה.

הצעת החוק המקורית

היא לחנך אדם להיות אוהב אדם

ואוהב עמו וארצו,

ולהיות אזרח נאמן למדינה.

להנחיל את העקרונות שבהכרזה על הקמת המדינה ועל ערכיה כמדינה יהודית ודמוקרטית.

ללמוד את תולדות ארץ-ישראל ומדינת ישראל.

אתה שומע?

החינוך הממלכתי רוצה להעניק לכל האזרחים

שילמדו

תולדות ארץ-ישראל ומדינת ישראל,

כאילו הכול התחיל לפני 52 שנה.

ומה עם היסוד של כל העם הזה,

תורת ישראל?

לא הכניס אמנון רובינשטיין.

חבר הכנסת רובינשטיין לא הסתיר את אכזבתו מנוסח החוק שאושר,

והוא אמר כך,

ההסתייגות הזאת לא תביא אחדות,

אלא רק פילוג.

למה שיהיה פילוג? אם ילמדו תורת ישראל זה יביא פילוג?

תורה שמדברת בערכים הכי סוציאליים,

הכי טובים, הכי נאורים. אומות העולם למדו מאיתנו.

זה יביא לפילוג? למה שזה יביא לפילוג?

אבל הוא אומר כך,

לפי התיקון לחוק, גם הערבים יצטרכו ללמוד את תורת ישראל.

והוא אומר, בשבוע הבא אגיש הצעת חוק

שתשנה את החוק שאושר אמש,

לא אתן יד לחוק כזה,

שעל הנייר מחייב את כולם, כולל המגזר הערבי, ללמוד תורה.

שמעת מה הוא אומר?

שיהיה חוק שיהיה צריך ללמוד תורת ישראל בשום אופן,

ובפרט אם יצטרכו הערבים ללמוד.

אבל אתה, שהיית שר חינוך,

אתה דאגת שילמדו אסלאם יהודים בבתי ספר,

נצרות, ילמדו יהודים.

היום לומדים אסלאם ונצרות יהודים כדת,

כדת.

ולומדים תורת ישראל כהיסטוריה.

זאת אומרת, תנ״ך זה היסטוריה.

זה כן, על זה אתה לא צועק.

אבל חלילה שערבים ילמדו תורת ישראל?

לערבים אין כל כך בעיה עם תורת ישראל. היא הבסיס לתורה שלהם.

הנביא שלהם אמר שהנביא משה הוא נביא אמת, והם מאמינים ב-21 נביאים, ביניהם הנביאים שלנו.

להם יש פחות בעיה ממה שלך, אמנון רובינשטיין,

יוסי שריד ופריצקי.

אז מה אתה דואג כל כך אם הערבים ילמדו תורת ישראל?

והחוק היה אמור להיות בשביל יהודים.

תשמע מה קרה.

חבר הכנסת אלפרט אמר כי עד עכשיו לימדו בבתי הספר עבודות זרות, קוראן,

כתות ואמונות טפלות,

ולהבדיל, רק תורת ישראל לא יכלו ללמוד.

אז חברי הכנסת הדתיים סוף-סוף אמרו,

בסדר, מקבלים את החוק כמו שאמרת,

אבל תוסיף גם תורת ישראל.

הצביעו 20 מול אחד. מה יש? חוק, עבר חוק,

כמו שעוברים חוקים אחרים.

מה אמר חבר הכנסת פריצקי?

אמר בתגובה כי החרדים הוכיחו שוב שאין להם אלוקים.

בשום מדינה מערבית אין מלמדים תורה.

זה עם הארץ שאין כדוגמתו.

הוא אומר,

החרדים הוכיחו שוב שאין אלוקים. הפוך, החרדים הוכיחו שיש אלוקים ורוצים שכולם ידעו שיש אלוקים.

תורת ישראל תגלה לכולם.

ומה שאתה אומר, שבמדינה מערבית לא מלמדים תורה, נכון, כי אין להם אלוקים.

אז מה אתה רוצה?

אצלנו יש אלוקים, אז שילמדו שיש אלוקים.

מי שירצה להאמין בו, שיאמין.

מי שלא רוצה, זו בעיה שלו.

אבל תלמד, כמו שאתה מלמד אסלאם,

כמו שאתה מלמד נצרות, בחינות בגרות.

זה היה היום. אתה שומע?

תקשיב.

באותו עיתון, מתחת כתבה נוספת.

מה כתוב בכתבה?

לימודי

חובה ודמוקרטיה, מדע וטכנולוגיה בכל בתי הספר.

עכשיו,

משרד החינוך יפרסם בראשית מרס,

בהוראת בגץ,

את תוכנית היסוד של מערכת החינוך.

מדובר ב-75% מתוכנית הלימודים, שעל-פי החוק

צריכים כל בתי הספר ליישם בתוכנית הלימודים.

תוכנית היסוד של בתי הספר היסודיים שהגיעה לידי הארץ כוללת, בין היתר, את המקצועות, שים לב,

אנגלית, חשבון, הנדסה, מולדת וחברה,

אזרחות ודמוקרטיה,

גיאוגרפיה, היסטוריה, מדע וטכנולוגיה,

חינוך גופני ומחשב.

רוב המקצועות בתוכנית היסוד אינם נלמדים

בחינוך

החרדי לבנים.

חלקם אינם נלמדים גם בחינוך החרדי לבנות.

פרסום התוכנית ייצור לחץ כבד על משרד החינוך לעקוף את לימודי היסוד

גם במוסדות אלה,

או להעביר אותם למעמד של מוסדות פטור שמקבלים תקציב נמוך בהרבה.

שומע איזה עלילה?

החוק הזה,

על-ידי בג״ץ,

יחייב את כולם ללמוד את כל המקצועות האלה, ומי שלא ילמד את המקצועות האלה,

מה יקרה? הוא יהיה מוסד פטור שמקבל תקציב נמוך בהרבה,

וצפוי שהתוכנית תהפוך למוקד מתח בין חילונים לחרדים.

שים לב, משרד החינוך

הולך וכופה על החרדים

חינוך נגד רצונם על-ידי בג״ץ,

אפילו שזה יגרום לחיכוך בין החרדים לחילונים,

זה כן, כי החילונים החליטו שהם רוצים שהדתיים ילמדו מה שהם רוצים.

אבל הדתיים שבאו ואמרו, אנחנו מסכימים עם כל החוק שעברתם,

רק תכניסו את תורת ישראל, אומרים, זו כפייה.

מה כפייה?

מה כפייה?

יהודים, מותר לו לבקש שבארץ היהודים סוף-סוף ילמדו יהדות.

מה יש?

זה לא.

אנחנו נכפה עליכם בשביל שלא תסכימו,

ונוציא לכם מוסד פטור,

ואז אתם לא תקבלו את התקציב שמגיע לכם,

וככה אנחנו נעשה.

זה בכפייה אפילו שיהיה חיכוך.

אבל אתם, אם תכניסו את תורת ישראל,

זה מה שיהיה.

אתה יודע מה?

ביקשתי שיוציאו לי את מגילת העצמאות,

ואני נדהם.

תשמע מה כתוב במגילת העצמאות.

בארץ ישראל קם העם היהודי

ובה עוצבה דמותו הרוחנית,

הדתית והמדינית,

ובה חי חיי קוממיות ממלכתית,

ובה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל אנושיים

והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי.

אתה שומע?

מגילת העצמאות.

מדינה שרצתה להיות חילונית,

פותחת עם זה שהעם היהודי העניק את ספר הספרים לכל העולם כולו.

והיום אומרים,

ללמוד תורת ישראל?

חס ושלום, לא יהיה חוק כזה.

אני אחליף את החוק, אומר רובינשטיין.

שילמדו תורת ישראל?

שמעת דבר כזה?

אני ממשיך וקורא במגילת העצמאות, ואני לא מאמין.

ותעניק לעם היהודי מעמד של אומה שוות זכויות בתוך משפחת העמים.

זאת אומרת, עם ישראל, סוף סוף,

תהיה לו מדינה, הוא יישבע לכל העמים.

אז משתבחים במגילת העצמאות שעם ישראל יהיה שווה לכל העמים.

אתה שומע איזה שבח?

ויהודי לא ישווה ליהודי אחר בתוך מדינת היהודים.

להיות שווה לגויים, כן,

אבל שיהודי ישווה ליהודי במדינת היהודים, לא.

ואני ממשיך לקרוא במגילת העצמאות ולא מאמין לו עוד דבר.

כתוב, מדינת ישראל

תהא מושתתת על יסודות החירות,

הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל.

אתה שומע? אני לא מאמין.

מגילת העצמאות אומרת שהמדינה הזאת תהא מושתתת על יסודות החירות,

הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל. בואו נפתח את התנ״ך, נקרא מה כתוב.

ואחר כך, מה עוד כתוב?

תבטיח חופש דת, מצפון, לשון,

חינוך ותרבות.

כל אחד יהיה לו את החופש של דת,

חינוך ותרבות.

אז איך אתם שוללים ממני את האפשרות ללמד את בניי בבתי ספר,

תורת ישראל,

כשמגילת העצמאות אומרת את זה?

אתה מבין איפה אנחנו נמצאים, רחמנא ליצלן?

מה זה? שומו שמיים.

עוד דבר שהתברר השבוע,

דבר מדהים.

יוסי שריד,

שר החינוך,

אמר שתלמידים משס יקבלו 70% ממה שמקבל

יהודי אחר או גוי.

70%. איך זה מתחיל?

הוא אמר שבמשרד החינוך פתאום הוא ברר,

ונתגלה לו שיש מושג שנקרא ילד נלווה.

ילד נלווה, הכוונה גוי.

אז הוא אמר, מה?

מגדירים ילד גוי

שאינו שווה

לילד שמוגדר יהודי?

מה זה, סדום?

ילד גוי

לא שווה לילד שמוגדר יהודי?

מה זה, סדום?

ככה הוא אומר.

אחר כך הוא אומר בפירוש,

אני אתן לשס

רק 70% מהתקציב שמגיע להם. זאת אומרת,

ילד משס שווה 70% מילד גוי.

גוי שווה ליהודי, אחרת זה סדום.

אבל ילד משס יקבל רק 70%

כי הוא שווה 70% מגוי. זה לא סדום, זה סדום בעמורה.

עכשיו, למה הוא אומר את זה, אתה שומע?

כי שש״ס זה מפלגה לא ממלכתית מספיק.

זאת אומרת

שילד ערבי הוא יותר ממלכתי מילד של ש״ס.

הבנת? הם שומרים לנו על המדינה, הם משרתים בצבא,

הם בקואליציה.

אבל ש״ס,

שהיא 17 מנדטים, היא לא ממלכתית. שמעת?

ואני לא מדבר איתך על פוליטיקה עכשיו, אני מדבר איתך רק על הקטסטרופה בדברים של האיש הזה.

יושב אדם שקורא לעצמו שר חינוך

ואומר דברים כאלה,

שערבי, מגיע לו את המאה אחוז שלו.

יותר מזה, הוא אומר.

הוא עשה השנה העדפה מתקנת לערבים

ועשה אפליה כואבת לש״ס.

מאיפה הוא לקח כסף להעדיף

ולתקן את התקציב של הערבים? מהילדים של ש״ס.

עכשיו הוא לוקח את זה ונותן לאלה,

כי אלה הערבים יותר ממלכתיים מילדי ש״ס.

אתה שומע איזה דברים?

אני משתומם.

ואמרו לי, עוד לא ראיתי את זה בעיניי,

אבל אמרו לי את זה היום,

שאמנון דנקנר כתב לפני שבוע בעיתונות שצריך להגיד לצה״ל, לצבא,

לסגור את הישיבות בכל הארץ.

אתה שומע מה עושים פה?

בכל העולם היום יהודים יכולים ללמוד פרי,

חופשי בלי שום בעיה, איך שאתה רוצה, מה שאתה רוצה, איזה חינוך שאתה רוצה.

אבל פה במדינה הזאת לא נותנים אפשרות.

מה יש?

פוחדים

ממה שהמדינה הזאת תהיה יהודית, לא מדינת הלכה.

פשוט יהיו בה יהודים.

היא יכולה להישאר מדינה דמוקרטית, היא יכולה להישאר הכול,

אבל הם לא רוצים יהודים שיהיו שומרי תורה ומצוות.

אז אני שואל אותך,

לאור מה שאמרנו

ולאור מה שהבטיח הקדוש ברוך הוא בתורה,

מה אתה חושב, שהסיכויים שלנו יהיו טובים?

אם התורה אמרה, אם בחוקותי תלכו ושכבתם ואין מחריד,

וחרב לא תעבור בארצכם,

ונתתי גשמיכם מאיתם, כל הברכות.

אבל אם אנחנו רואים, נחמנן אצלן הפוך, אנחנו רואים קללות,

וצרות, ובעיות, ומלחמות,

וניגוחים.

אם אנחנו רואים את כל זה, סימן שאנחנו לא בסדר,

כי אנחנו לא הולכים בחוקות השם.

ואחר כך אנחנו שואלים, למה באות עלינו הבעיות?

ואני אומר לך רק מהשבוע,

אתה שואל אותי על כל ההיסטוריה של העם היהודי.

קח את התנ״ך

ותראה מתחילת יציאתם מארץ מצרים.

כמה תלונות, כמה תרעומת,

ממרים הייתם עם השם אלוקיכם,

כמה ניסו את השם במדבר,

כמה ניסו אותו על הים,

כמה וכמה וכמה.

אז איך אנחנו לא נקבל ייסורים?

איך?

תעמי עליהם.

זה בכלל לא ניאלי מה שאתה אומר, שיום אחד יגיע המצב שכולם יהיו בדעה אחידה, וכולם יחזרו בתשובה, וכולם יאבדו את השם, כי לא יכול להיות מצב כזה. אם זה לא קורה במשך שלושת אלפים שנה, למה זה יקרה בעשרת אלפים שנה?

אתה צודק, אתה צודק. חופש הדיבור, חופש הדיבור. אכן, לכן אמרו,

כשיבוא המשיח,

אז זה יהיה בדור שכולו זכאי,

או בדור שכולו חייב. מה הפירוש?

אי אפשר שכל הדור

יהיה חייב, לא יהיה צדיק אחד, כי אין דבר כזה שעולם של בלילות צדיקים.

ואי אפשר שכל הדור

יהיה צדיקים, זכאים, אתה מבין?

פריצקי לא מסכים, ויוסי שריד לא מסכים,

וטומא לפיד לא מסכים.

זה לא יהיה, נכון? אז מה הפירוש?

אלא הפירוש שלא יהיו אנשי ביניים,

או שכולו זכאי או שכולו חייב. כולם ילכו לקצוות.

והיום אתה רואה

שהיום כל אחד מגדיר את עצמו יותר,

או שייך לכאן או שייך לכאן, או שמביע דעה עם אלה שבצד הזה או אלה בצד הזה.

זה המצב.

זאת אומרת, ילך ויחריף מה שרואים עכשיו, הקיטוב,

הולך ומחריף,

ואלה הולכים וחוזרים בתשובה, מתחברים לעם היהודי האותנטי,

ואלה מתרחקים ומרחיקים,

וככה זה הולך ומתפלג לצערנו, שלא ברצוננו,

אבל זה תהליך כנראה שככה אמרו לנו שעתיד להיות, או בדור שכולו חייב או בדור שכולו זכאי.

וזה הפירוש שנתנו לנו חכמים, זכרונו לברכה,

ואנחנו רואים את זה מול עינינו.

זאת אומרת,

זה מראה שאנחנו יותר קרובים.

לא, אני, הבנת?

פירושו של דבר אנחנו יותר קרובים, כי ככל שהקיטוב הזה הולך יותר ויותר,

ולצערנו עוד פעם,

אז פירושו של דבר שאנחנו קרובים מאוד לעניין.

רק שנייה, כן. רציתי לשאול שאלה בהקשר אחר.

אם אנחנו, התפקיד שלנו הוא לשמור מצוות,

אז מה התפקיד של החיות בעצם?

של החיות. של החיות, כן. אתה שואל מה התכלית שלהם בכלל?

ובכן, כל מה שנברא בעולם

נברא לצורך האדם.

כל מה שנברא.

חיות, רמסים, דגים, עופות,

כל דבר שנברא בעולם נברא באופן ישיר או באופן עקיף לצורך האדם. לדוגמה,

יש נמלה שאני לא מפיק ממנה תועלת, נגיד, כן?

או שאני לא מרגיש שאני מפיק ממנה תועלת,

אבל היא משמשת מאכל

לבראייה גדולה ממנה.

והבראייה הגדולה ממנה משמשת מאכל לבראייה יותר גדולה ממנה.

זה לא לשימוש האדם.

הפוך. אמרתי, או ישיר או עקיף.

או ישיר או עקיף.

לדוגמה, מה זה עקיף?

שאני במישרין לא מקבל את התוצרת,

את התוצאה מאותו בעל חיים, לדוגמה, דיברנו על בעל החיים,

אבל בעל החיים מזין את השני

עד שאני נתקל עם אותו בעל חיים שאני זקוק לו, כן?

עכבר עוזר במשהו,

חתול עוזר במשהו, נחש עוזר במשהו.

חלק מהם יש להם עורות שאני משתמש איתן,

חלק מהם יש בהן תרופות,

חלק מהם משתמשים כניסיון בשביל שהאדם יוכל לבחון עליהם ולדעת מה נוגע אליו,

וכן, על זה הדרך. חלק אני שותה

את החלב שלהם,

חלק אני משתמש בקרניים שלהם כתקיעת שופר,

חלק אני משתמש באוכל שלהם, לאכול אותם,

וכן, על זה הדרך.

כל דבר, או במישרין או בעקיפין, שייך אליך. אבל יש עדיין חיות שאנחנו לא משתמשים בהן. אמרתי, אבל הן משמשות בינן לבין עצמן לקיום המינים האחרים,

ואז ממילא המינים האחרים, הם משמשים אותנו.

פעם, לדוגמה, היום יש לך שימוש בפיל?

אין לך. אבל פעם פיל זה היה משאית.

היום אתה משתמש בחמור?

לא. אבל פעם זה היה כלי רכב.

היום אתה משתמש עם סוס, חוץ מלתחרויות? לא. פעם זה היה המוביל שלך,

וכן, אז זה הדרך.

כלב משמש לשמירה.

חתול, בשביל להשחית את המזיקים.

נחש התמין נשלח גם בשביל להעניש.

יש גם כאלה בעלי חיים שנשלחו בשביל להעניש, כמו יתושים וזבובים,

שהמטרה שלהם היא להעניש את האדם, לייסר אותו.

ויש עוד דברים. הרמב״ם מונה הרבה דברים שהאדם יסתכל ויתבונן,

שאין דבר בעצם שלא מוביל

לקיום האדם, להשתמשותו, לצרכיו וכו'.

יש כאלה בעלי חיים, שאתה בכלל לא יודע,

שפשוט הגויים, לא אנחנו, משתמשים איתם, טוחנים אותם, טוחנים אותם,

ומשתמשים איתם כחומר מייצב או חומר לשימור צבע או כל מיני דברים שאתה בכלל לא יודע.

ועוד כהנה וכהנה.

אבל אין דבר אחד שנברא לריק ואין דבר אחד שלא נועד לשמש ישיר או עקיף את האדם.

יש לי עוד שאלה. עוד שאלה יש לו, רגע, כן.

אם אפשר בסוף שם קצת יותר שקל.

כן.

יש אנשים שנולדים כתאומים סיאמיים עם שתי ראשים, ארבע רגליים וכאלה וכאלה, אז מה איתם, כאילו?

מה התפקיד שלהם בעצם בעולם?

ובכן, ידוע בספרים הקדושים שיש שבע ארצות.

בשבע ארצות כתוב שיש ארץ שלישית מאיתנו, והיא נקראת ארכה,

שם יש בעלי שני ראשים ושלושה ראשים שהם קיימים שם והם משבחים ומהללים לה' יתברך.

ובזמן שלמה המלך היה המשפט הידוע עם שני ראשים שהיו שני אחים,

אחד מהם היה עם שני ראשים ואחד היה רגיל.

וכשנפטר האב והם היו צריכים להרשת ירושה,

זה עם השני ראשים טבע שני שלישים מהירושה וזה עם הראש האחד טבע חצי-חצי,

חצי-חצי,

לא שליש ושליש, אלא חצי-חצי. הוא אומר, מה אכפת לי אם יש לו שני ראשים?

זה בן אדם אחד, אני בן אדם אחד, הוא רק עם שני ראשים.

ובאו לשלמה המלך שיפסוק.

מה עשה שלמה המלך?

אמר שישפכו מים חמים

על שני ראשים,

ישפכו על ראש אחד.

אם שני הראשים יצעקו כאחד, אהה!

סימן זה אדם אחד.

אבל אם רק הראש ששפכו על המים חמים יצעק, סימן שזה שני ראשים, שני אנשים.

זאת אומרת, שני ראשים

זה בריאה שקיימת, ידועה שצריכה להיות בריאה כזאת. לאיזה דבר זה?

אנחנו לא יודעים מה החשבון של כל אחד,

אבל לידיעתך,

האדם הראשון מחווה, לפי המדרש, נולדו תאומים סיאמיים, והקדוש ברוך הוא

חתך אותם והפריד ביניהם.

החור בקדם צרתני.

אל תקראת סרטני, אלא נסרטני.

וזו הייתה הבריאה של האדם הראשון מחווה. לכן,

באפשרות, בפוטנציאל, שייוולדו שניים,

זה אפשרי. בגנים, מה שאתה קורא.

רגע,

יש פה שאלה. תן לה בבקשה את המיקרופון.

אתה מקודם דיברת על כל הדברים שהוא אמר, אבל בעצם

שלמה המלך לא האמין בעולם הבא.

למה הוא לא האמין בעולם הבא? כי זה מה שרשום בספר.

מה כתוב?

גם כאילו בהקדמה לספר,

בספר קהלת, אז רשום שהוא בעצם היה כופר והוא לא האמין.

באיזה הקדמה? של משרד החינוך.

אין הקדמה לספר קהלת.

יש. יש הקדמה לספר קהלת? הנה, קחי את התנ״ך, תראי לי את ההקדמה. לא, לא בתנ״ך. או, במשרד החינוך.

לא, בספרים של... בספרים שנבחנים עליהם גם לבגרות.

בטח.

משרד החינוך כופר,

לכן משרד החינוך מפיץ כפירה.

אבל הוא בעצמו רשם בספר שצריך לאכול ולשתות. בטח שצריך לאכול ולשתות. וכאילו לנצל את הזמן וזה.

איך?

כאילו,

שכולם כזה צריכים לבלות ולשתות. אז אני אגיד לך מה הכופרים כתבו. הוא לא אמר כאילו, יש... שמעתי, הכופרים כתבו כך בכוונה. הם יודעים גם את התשובה, אבל הם

החליטו לכתוב את כפירתם.

זה כאילו הפירושים של הרב הזה שרשם את כל ה... קסוטו.

משהו כזה. אה, קסוטו, כן.

הוא כתב ברוח הנצרות.

אני יודע, אני למדתי את זה גם כן בבית ספר תל-נורדוי בתל אביב.

אבל את צריכה להבין דבר אחד.

את צריכה להבין דבר אחד.

ששלמה המלך אמר שנכון,

שמח בחור בילדותיך.

שמח בחור בילדותיך,

וכולם שואלים, מה זה סמח בחור בילדותיך? מה זה הפקרות?

כל אחד יכול לעשות מה שהוא רוצה?

אבל מה כתוב בסוף הפסוק?

כי על כל אלה יביאך האלוקים במשפט.

שלמה המלך אמר

שיצר הרע אומר לאדם

סמח בחור בילדותיך.

זאת אומרת, תהנה, תעשה מה שאתה רוצה. אתה בחור צעיר, כל זמן שאתה צעיר תנצל את הכוחות שלך ותעשה מה שאתה רוצה.

עד כאן דברי יצר הרע.

אבל מה אומר לו שלמה המלך בסוף הפסוק?

מה אומר יצרתו?

ודע כי על כל אלה יביאך האלוקים במשפט.

אם תשמע ליצר מה שהוא אומר לך,

תדע שעל כל זה תיתן דין וחשבון ויהיה לך משפט.

את זה השמיטו.

בהקדמה.

זאת אומרת,

שלמה המלך אמר, הבל הבלים,

אמר קהלת הכל הבל, אבל איך הוא סיים את ספרו?

סוף דבר הקול נשמע,

את האלוקים ירה ואת מצוותיו שמור, כי זה קול האדם.

מה הפירוש?

שימי לב, סוף דבר, פירושו יש עולם הבא,

סוף דבר הקול נשמע.

איפה הקול נשמע, סוף דבר?

אדם מת, משמיעים לו משהו?

הוא לא שומע כלום, אדם מת, לא?

לא, אומר שלמה המלך, לא, אדם לא מת.

תדע, סוף דבר,

הקול נשמע, משמיעים לאדם קול שיחה ושיחה,

אפילו שאמר בסתר, משמיעים לו,

כי על כל דבר יביא אלוקים במשפט, על קול נעלם,

על כל דבר.

הקדוש ברוך הוא דן את האדם, לכן מזהיר שלמה המלך, שלא תבין ולא תטעה.

שהעולם הפקר.

תדע לך, תהביל את ההבלים.

תדע שהעולם הזה הבל.

תדע לך שכל מה שיש בעולם הזה, סופו להיגמר.

אבל סוף הדברים כולם,

שהכל יישמע,

ואתה תצטרך לתת דין מחשבון. ולכן את האלוקים ירה ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם.

אם שלמה המלך היה סובר שאין עולם הבא,

אז מה אכפת לאדם אם הוא שמר או שמע לשם או לא?

אם כולם מתים כאחד ואין המשך ואין שכר ואין עונש ואין עולם הבא,

למה אתה אומר לי

את האלוקים ירה ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם?

לא רוצה לשמור, מה יקרה לי? כלום.

אין עולם הבא, אין עונש, למה שאני אשמור?

אלא הוא אומר, לא, יש, וזה יישמע, ותיתן דין.

לכן שים לב, את האלוקים ירה,

ואת מצוותיו שמור,

כי זה כל האדם. זה מה שאמרתי בתחילת ההרצאה.

וגם בקשר לחרדים ולדתיים,

כאילו מזרחיסטים יותר,

אני לא חושבת שזה יותר טוב, כי החרדים הם קיצוניים יותר מדי.

במה הם קיצוניים?

הם יותר מדי מחמירים, הם יותר מדי משמרים מצוות. נכון. זה לא טוב ככה. זה לא טוב, את צודקת. זה טוב יותר ליד הדתיים, כי... נכון, דתי חילוני, נכון.

כן, כן, כן.

קצת חילוני, קצת דתי, ככה תומסיקו קצת.

אתה בעצמך אמרת בעוטות שיכול להיות

דתי עם כיפת רוגה שמוכרת לרשת גן עדן וחרדים. נכון.

אפילו עם כרוב על ראש. נכון.

אני אמרתי שלא הכיפה עושה את האדם ולא הבגן עושה את האדם, המצוות.

אבל להיות חפיף,

מחפפים אותו. זה לא חפה.

תשמעי, אני אסביר לך.

פעם אמרה לי בחורה,

אמרה לי, תשמע,

אתם החרדים יותר מדי קיצוניים,

שאלתי אותה, למה?

היא אומרת, כל דבר אתם אומרים, שחור-לבן.

קיצוניים.

אמרתי לה, אגיד לך את האמת, את צודקת,

חרדים קיצוניים. את יודעת למה?

כי אם אומרים את האמת,

ובאמת אין פשרות, או זה כך

או זה כך.

אני אשאל אותך שאלה.

אמרתי לה, שש ועוד שש כמה זה?

אמרה לי, 12. אמרתי לה, 12?

ואם אני אגיד 11?

זה אמרה לי, לא נכון.

אמרתי לה, ואם אני אגיד 11 פסק 9,

9, 9, 9,

אמרה לי, לא נכון. אבל תצלחי לי, את מאוד קיצונית.

זה קרוב מאוד ל-12. מה, חייבים בדיוק?

אמרה לי, כן, חייבים בדיוק. אמרתי, גם אצלנו.

חייבים בדיוק.

פחות מבדיוק.

שקר.

נכון שאצלנו יותר חוזרים לשאלה, אבל אם, נגיד, אתה גר בתוך סביבה שהיא, דעתי, נגיד כמו בהתנחלות,

בהתנחלויות,

אז אתה שומר כאילו על זה.

אתה ממש, מה הכול, מה הכול עשו? מה הכול עשו אצלכם? מה הכול עשו?

צריך להתלבש כמו, לא יודעת, מה אני ל... אנשים... כמו מה להתלבש? כמו מה?

לא כמו. מה, שחור?

לא, לא. מה, ארוך?

כן. מה, הרבה בגדים? כן. בואי נראה לך מה כתוב בעיתון.

בבקשה.

התפרסם על ידי דוקטור מיכאל גיל, גילקרוב.

יהדות ובריאות בשנות האלפיים. תשמעי מה הוא אומר.

השכיחות של סרטן עור ממאיר נמוכה ב-50% אצל יהודים חרדים לעומת יהודים מודרניים.

כך קבע צוות מומחים מבית-החולים שיבא תל-השומר.

הלבוש המלא, המלא, היותר מדי,

הלבוש המלא מבטיח הגנה מפני קרינת השמש המיותרת והמסרטנת,

הסבירו החוקרים.

במילים אחרות, שחור זה בריא.

יש כלל בנהיגה.

בכביש אל תהיה צודק אלא תהיה חכם.

הבנת?

מחקר

של פרופסורים ומדענים שמוכיחים שאכן שחור זה טוב ובריא, וכמה שיותר בגדים עוד יותר טוב.

אז הוא אומר, אל תהיה צודק, תהיה חכם.

פחות סרטן, פחות מחלות, פחות בעיות.

אבל זו לא הסיבה שלובשים רק את הבגדים.

את רוצה ללבוש בגדים בצבע אחר? אין בעיה.

את רוצה ללבוש בגדים בצבע אחר?

אין בעיה.

זה לא הבעיה.

הבעיה... זה מה שאנחנו עושים. אנחנו עושים את כל המצוות שאתם עושים, אבל אתם רק מחזיקים. לא. אם אתם עושים כמו שאנחנו הכול, אז אתם חרדים כמונו.

אם את שומרת שולחן ערוך בדיוק כמונו,

את חרדית כמונו.

אני לא חורדת, אני דתייה.

לא, את חרדית.

כי אם את שומרת את כל השולחן ערוך כמונו,

את חרדית.

תרצי לקרוא לזה דתייה? אין בעיה. דתייה חרדית.

אבל לא הסממנים החיצוניים קובעים מי חרדי או לא. זה אני מסכים איתך.

אבל המעשים,

אם את עושה כל מה שכתוב בשולחן ערוך, זה קובע מה הדרגה שלו. יש חרדים במאה השערים שזורקים על חילוני אבנים, זה דרך לרמד חילוני תורה? לא. בפירוש לא.

בפירוש לא. מה זה קשור אבל לחרדים? כתוב בשולחן ערוך זרוק אבנים. יש חרדים, הם מעטים אתכם. יש חרדים שעושים תאונות דרכים, אז מה? ללמוד מהם ליגה?

לא.

זה לא עושה אותו חרדי.

חרדי זה מי ששומר שולחן ערוך.

בשולחן ערוך אין מצווה לזרוק אבנים. נקודה.

אתם גם לא נותנים לאנשים דרך להתבטא, נגיד. לא נותנים להתבטא? נתתי לך מיקרופון.

אנחנו נותנים לאנשים לעבוד באיזה מקצוע שהוא רוצה, אבל אתם לא נותנים לך להבנות.

עדדים!

מי זה?

עם ההתנחלות, עם ההתנחלות.

אמרת שאתה בהתנחלות, לא?

אז מאיפה?

אמרת מתנחלים.

אני רוצה.

רוצה, בסדר. רוצה להתנחל.

התנחלת לנו פה עכשיו.

אתם לא רוצים לאנשים דרך להתבטא?

אפשר לתחל לשבת בבית לשמור על הילדים בקצת ארבע שעות?

לא, יש לה שעה, אבל מי עושה? רגע, אצלכם אנשים, סליחה, סליחה, אני רוצה להאמין. סליחה, אני רוצה להאמין. סליחה, אני רוצה להאמין. אמרת טענה מאוד חמורה.

אמרת שאצלנו הנשים החרדיות יושבות 24 שעות,

שומרות על הילדים.

רגע, ואצלכם מה, הן מפקירות אותם?

לא, הן לא מפקירות אותם. אז מה עושות אצלכם?

לוקחות אותם לעבודה.

מה עושות עם הילדים?

זו הייתה הקדמה.

הקדמה? זה הבעיה.

שאתם מגזימים.

שנייה, שנייה. נו.

רגע, רגע, תנו לה.

היא לא נוסעת, אבל מה?

לא, לא, זה נושא אחר.

לא, לא, היא מפתחת את הנושא.

אני אומר לך, החרדים האלה לא נותנים להתבטא.

לא, זה רק, זה בגלל שאתם לא נותנים להתבטא.

שמעתי.

עכשיו, מה את רוצה לשאול? שאלה אחרונה,

בשביל שהוא חושב שאת פותחת פה תעשייה כבר.

כן.

לא, לא, הבנתי.

הנה, תן לה.

כן, עוד שאלה יש לך?

כן, דבר.

תן לה עוד שאלה אחת לסיום. תן לה.

תן לה, אני שמעתי.

תן לה.

אני אענה. למה אתם לא נותנים לנשים החרדיות,

כאילו, אתם, אין נשים חרדיות שיש להם למצוא טוב, כאילו, ש...

שמעתי, שמעתי.

את אומרת, אין נשים חרדיות, שמעתי, שמעתי.

את אומרת שאין נשים חרדיות שנותנים להן?

החרדים, מקצוע טוב.

עכשיו תקשיבי.

ששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששש

היא צריכה להתמסר בשביל לקוח.

בא לקוח,

נגיד שעשה איזו עבירה,

והיא צריכה לייצג אותו, נגיד,

כן, בתחום הפלילי, לדוגמה.

היא צריכה לייצג אותו ולהתמסר לו ולתת לו וכו' וכו' וכו',

בשביל לייצג אותו שיזכה, נכון?

מה יותר חשוב, אני שואל,

הלקוח או הילד שלה?

את הילד שלה היא תשים אצל בייביסיטר,

כי היא הולכת לעבוד, ובעלה עובד.

והיא תסמוך על הבייביסיטר שיחנך את הילד שלה ויזכה אותו וילמד אותו וייצג אותו ויעשה את התפקיד שהיא עושה בשביל אדם זר. למה היא לא תעשה מישרין עם הבן שלה?

בשביל מה היא צריכה ללכת לעזור לאדם זר

בשעה שהבן שלה קודם מכל בחינה?

קחי את הבן שלך, תחנכי אותו, תגדלי אותו,

תפתחי אותו, תעניקי לו את כל החוכמה והידע שלך.

זו המטרה שנתנו לך.

את רוצה להיות עורכת דין בשביל קריירה?

בגלל שהחברה מדברת פמיניזם?

בגלל שכולם מדברים ככה,

אז את כבר צריכה להבין שזה הנכון?

זה לא הנכון.

תורת ישראל מכבדת את האישה יותר ממה שאת חושבת.

היא רוצה שהאישה תהיה שמורה וצנועה לבעלה ולילדיה.

זו המשימה הכי חשובה עם היהודייה.

זו המשימה הכי חשובה שהאישה קיבלה.

היא מגדלת את הילדים,

היא מפתחת אותם,

היא תגרום אם הם יהיו צדיקים או ההפך, רחמנא ויצלן.

ובואי תראי מה ההבדל

בין הילדים של אלה שגודלים בבתים חרדיים

לבין הילדים שגודלים לצערנו בבתים של חילונים.

איך תרבות החינוך אצלהם?

כמה אצלהם יש פשיעה?

כמה יש סכינאות?

כמה יש סמים?

כמה יש אלכוהוליזם?

כמה יש כתות וכל מיני דברים מוזרים?

לעומת החברה הזאת שגודלת אצל אימא יהודייה,

מה שנקרא היידיש המאמה.

בואי נראה מה ההבדל.

אז פה רואים שזה מצליח.

אז זה כואב לכמה אנשים בצד האחר,

שהם אומרים שהיא מוגבלת והיא מסכנה והיא לא מפותחת. לא.

זאת שרה אימנו,

זאת רבקה אימנו,

זאת רחל ולאה.

אלה הצדיקות שהעמידו את בניין עם ישראל במשך כל הדורות.

ולא שולי ולא שלי.

הבנת?

אלה הדוגמה שלנו, אלה המודלים

שלפיהם אנחנו הולכים וזכינו להגיע לפה עד היום בזכות האימהות האלה.

ואין לנו מה ללמוד

מכל אלה שלקחו תרבויות זרות

ואימצו אותן לחברה הישראלית החדשה והמתחדשת.

סוף חלק א', ההמשך, וקלט את מספר 209.