קלטת 206 - צהוב עם טחינה - חלק א

- - - לא מוגה! - - - 

אני צריך לזכור שהייתי גדול, עכשיו אני קטן,

ויש לי בן, זה משהו ש...

על פי תורת הגלגול של היהדות, אז עצם הגלגול זה לא פרס, זה הפוך.

אם אדם לא השלים את תיקונו,

אז נותנים לו אפשרות נוספת לחזור שוב פעם בגוף חדש ולעמוד בניסיון שוב.

עובדה, כשאדם יוצא מגופו הוא יכול לראות, לחשוב ולהבין ולנתח דברים גם שיש ניסויים של אנשים שמתו מוות קליני יצאו וחזרו. אנשים שמתו מוות קליני נוטים לדמיין כל מיני דברים האלה. איך לדמיין אם אדם מת?

אם אני יודע על דוגמה שאת לא אוהבת צבעים אדום, כחול וירוק

ושמתי בחנות צהוב, את אוהב את צהוב, אני יכול לדעת שתמחרי בצהוב?

אני יכול לדעת שתמחרי, למה לא?

אני לא שמתי את הצבעים האחרים, אני רק יודע שיש שם את הצבעים האלה ועוד צבע צהוב, ואני יודע מה היא אוהבת.

אני מכניס אותך למסעדה שיש בה מאה סוגי מאכל, אבל אני יודע שאת אוכלת רק טחינה.

נו, אז אני אמרתי לך תאכלי טחינה?

מעצם זה שאת אוהבת טחינה, אז אני יודע שאת אוהבת טחינה, אבל אני אמרתי לך תאכלי טחינה, פעם אחת דיברתי איתך תאכלי טחינה?

כמה פעמים הצעתי לך חומוס ולא אכלתי?

לנצח את היצר הרע צריך פשוט מאוד ללמוד תורה ולקיים.

אמר הקדוש ברוך הוא, בראתי יצר רע,

בראתי תורת ולינדו.

אין תרופה ליצר הרע חוץ מתורה.

הלא כל דברי כאש.

זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא אומר,

כל תרופה אחרת שתיקחו נגד יצר הרע לא תצליחו.

למה?

כי אני בראתי אותו,

ואני יודע מה האנטיביוטיקה שלו. האנטיביוטיקה שלו זה תורה.

אדם לומד תורה ומקיים אותה, הוא לא יכול עליו.

צהוב, עם תחינה, קלטות מס' 206-207.

ערב טוב.

בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

ובכן, יהודים יקרים,

אנחנו ננסה להבין היום האם אדם נברא לתוהו

או שיש תכלית לבריאתו.

האם חשבנו מספיק מהי סיבת קיומנו עלי אדמות?

והאם לאור הידיעה הזאת אנחנו מתהנכים,

או שאנחנו מזניחים את השאלה החשובה הזאת לזמן אחר,

ובינתיים חיים.

ואומרים מה שבדרך כלל אומרים, מה שיהיה יהיה.

בינתיים חיים.

אכול ושתו, כי מחר נמות.

ברור לי שלכל אחד החיים חשובים, וכל אחד רוצה להאריך ימים כמה שיותר,

וכמובן כמה שיותר למצות את החיים.

אבל אם ניקח אפילו את האדם שמיצה את חייו על הצד הטוב ביותר,

וחי חיים מאושרים,

והשיג קול בחיים,

והאריך ימים, ובסוף נפטר

ולא נשאר מזה כלום,

מה התועלת בכל החיים?

120 שנה,

עשיר גדול,

חכם גדול, בעל אמצעים גדולים,

כבוד ומעמד,

וזהו.

סוף הדרך.

מה התועלת בכל החיים

אם אין המשך?

ואם יש המשך,

אז מה המטרה בחיים?

מה צריכים לעשות?

זאת אומרת, אם יש המשך, אז זה רק מעבר,

זה רק הכנה.

לקראת ההמשך,

מה צריך להכין?

זאת אומרת, אלה דברים שחייב כל אדם לברר לעצמו.

כשיתברר ויתעמת אצלו הדבר הזה, מה חובתו בעולמו?

ולמה ישים מגמתו כל ימי חייו?

זה ברור שחייב כל יהודי לעצמו.

אז יש אדם שיגיד, תשמע,

יכול להיות שיש או אין, אני לא יודע,

אבל דבר אחד ברור.

לי לא ברור שיש בורא לעולם,

אז נסביר לו שיש בורא לעולם.

לי לא ברור שתורה ניתנה מן השמיים,

נסביר לו שניתנה תורה מן השמיים.

לי לא ברור שיש חיים לאחר המוות,

אז נוכיח לו שיש חיים לאחר המוות.

אבל אם יש בורא לעולם

ויש תורה מן השמיים

ויש עולם הבא עם שכר ועונש,

אז הכל יתברר.

אז העולם הזה מעבר,

והעולם ההוא עיקר,

וצריכים להכין ליציאה.

עד כאן זה ברור.

ברור?

יש פה מישהו שלא מאמין שיש בורא לעולם?

לא צריך להתבייש. אם יש מישהו כזה, אפשר להרים אצבע.

יש מישהו שלא מאמין?

יש מישהו שלא מאמין שהתורה מן השמיים?

ניצנה מהבורא יתברך?

אין.

יש מישהו שחושב שהתורה לא אמת?

יש מישהו שחושב שאין עולם הבא?

או, אז יש לנו אחת, ברוך השם.

בוא תעבור צורה ראשונה שאני אראה אותך, כי אתה שם נחבא אל הכלים.

אני חוזר עוד פעם על שתי השאלות הראשונות שלי,

כשיש בורא לעולם אתה מאמין, אני מבין.

כשיש תורה מן השמיים אתה מאמין.

מאמין. ומה שנשאר לך רק, הוכחה שיש עולם הבא.

ואם יש עולם הבא, הכל מסתדר לך, ואתה יכול לחזור בתשובה.

יכול. ברוך השם. ואתה אחיו.

אתה אחיו?

אתה, שאמרת בעזרת השם.

אני חבר שאני אמרתי. חבר.

זאת אומרת, אתה גם מסכים על אותו, אם הוא ישתכנע, אז גם אתה משתכנע.

כנראה.

אני שמח מאוד.

ובכן, לימודים יקרים.

הוכחות לחיים לאחר המוות

יש ככה,

1. לוגית,

2. מן המקורות,

3. על פי מדע.

נתחיל מהסוף.

על פי המדע,

ניתן להוכיח שיש חיים לאחר המוות על ידי מתים קליניים,

על ידי סיאנסים,

על ידי היפנוזה ועל ידי גלגול נשמות.

מת קליני על פי הרפואה זה אדם שאין לו דופק,

אין לו נשימה

ואין לו גלי מוח.

אדם כזה, על פי הרפואה, אם מוחו פסק לפעול

שבע דקות,

תאי המוח מתו

ואינם יכולים להתחדש,

אז הוא מת.

מת סופית, נגמר.

והנה,

הרבה מאוד אנשים מתו,

וחזרו לחיים אחרי שעות,

כשהיו בהם כל התנאים של מת

בקביעה רפואית.

וכולם חוזרים ומספרים אותו דבר.

שלושה שלבים. יציאה מן הגופה,

צפייה של הנשמה על הגופה למטה,

וכניסה לתוך מנהרה,

מהירה או אפלה,

כשבקצה המנהרה הם רואים אור עצום

שאינו מסנוור,

משפיע אהבה וחום,

הם נמשכים אליו כמו מגנט,

בדרך הם נפגשים עם קרובים שבאים לקראתם,

מודעים לבואם ואינם מופתעים,

נוצר קשר מעין טלפתי ונאמר להם שלא הגיע זמנם להישאר

והם צריכים לחזור.

חלקם מספרים

שהם הגיעו למין קו דמיוני,

שהם הרגישו בפנימיותם

שניתנת להם הברירה להחליט

אם לעבור אותו ולהישאר

או לחזור בחזרה.

והם החליטו לחזור מסיבות

השמורות איתם, כגון ילדים, געגועים וכו'.

חוזרים בחזרה לגופה

ומתעוררים לחיים,

ומספרים לרופאים

מה התרחש

במהלך המיטה שלהם,

ואיך הם ראו את הכול, ואיך הם ראו מה עושים איתם ועם גופם,

בשעה שהם בעצם מתים ולא היו חוץ לגוף,

לכאורה.

וגם מי ששוכב עם העיניים

כלפי מעלה

לא רואה כלפי מטה.

והם מספרים את הכול בדיוק נמרץ,

ויש על זה אתרים באינטרנט

של אליזבת קובלר רוז,

שניתן לראות, היא הייתה אתאיסטית,

מדענית בת 50,

לפני עשר שנים, כבר המחקר שלה התפרסם,

והיא היום אומרת שיש לה הוכחה שיש אלוקים

מכל המטופלים שהיו תחת ידיה, היא הוציאה ספר,

יש פרופ' סטיבנסון שפרסם ספר בעניין, דוקטור מודי באחרים,

ויש קלטת בת שלוש שעות שלי, שנקראת חיים לאחר המוות, עם ציטטות מכל המקורות האלה.

זאת אומרת, לפי זה החיים נמשכים גם ביציאה מן הגופה.

מדוע?

אני אשאל אותך, מה שמך?

יוני כהן. יוני.

יונתן הכוונה.

יוני. אה, ככה קראו לך. בקיצור, יוני.

ובכן, יוני,

האם אתה רואה אותי כרגע בנשמה או בעיניים?

בעיניים. בעיניים.

אם חס ושלום אתה מת

ואני בא אליך, פוקח לך את העיניים. תראה אותי?

לא. מה חסר לך?

אני גלי מוח לא יודעים, לא קולט שום דבר. מה חסר? למה הם הפסיקו?

מוות.

מוות. מה זה מוות? מה חסר?

נשמה.

נשמה.

נשמה יצאה,

אז אתה לא רואה אותי.

לא רואה אותי. כשהייתה נשמה, ראית אותי.

יצאה נשמה, אתה לא רואה אותי.

אז מי רואה, הנשמה או העיניים?

הנשמה.

דרך העיניים.

הנשמה רואה דרך העיניים.

אדם מת, יש לו אוזניים.

נצעק לו באוזן, הוא לא שומע.

כשהייתה נשמה, עשינו פססט,

שמע.

יצאה נשמה, לא שומע.

אז מי השומע?

הנשמה או אוזניים?

הנשמה.

אדם מת,

יצאה ממנו הנשמה.

כשהייתה הנשמה בפנים, נתנו לו מכה ביד, הוא הרגיש, נכון?

יצאה הנשמה, ניתן לו עם פטיש חמש קילו, הוא ירגיש?

מה חסר לו?

הנשמה. הנשמה. אז מי מרגיש?

הנשמה. אז מי זה אני?

הנשמה. אבו סאינה, אתה הנשמה.

ובכן,

היות והאדם זה נשמה,

והנשמה נמצאת בתוך הגופה,

הנשמה נמצאת בתוך הגופה,

הגוף זה רק משכן לנשמה באופן זמני,

ויום אחד האדם נפטר.

מה זה נפטר?

פשוט עוזב.

אחד קיבל פיטורים, הוא לא מת,

רק הוא עוזב את מקום העבודה.

נפטר זה עוזב. אותה נשמה, אותו יוני,

יוצאת מהגוף

ונשלפת ממשיכה, בדיוק אותה ישות,

אותן מחשבות, אותן רגשות, הכול אותו דבר,

רק מחוץ לגוף.

רק כבר לא תוכל להיעזר עם הגוף שלך לעשיית פעולות פיזיות,

או למטרה שבאת, לעשיית מצוות עם הגוף.

נסתיים הסיפור,

נפטר, עולה לעולם העליון, שם צריך לתת דין מחשבון.

אבל ברור שהאדם זה בעצם נשמה שנמצאת בתוך גופה.

עכשיו,

זאת אומרת, כשמספרים אותם

שמתו מוות קליני, באמת הגוף שלהם

הציג את המצב האמיתי,

אין חיים.

והנשמה אכן יצאה.

לכן הגוף,

אין חיים.

אבל היות שהנשמה חיה,

אז הנשמה ממשיכה לצפות,

לדעת

ולהרגיש את כל מה שקורה.

עכשיו היא עולה,

וכיוון שעדיין לא הגיעה זמנה,

היא חוזרת,

חוזרת, הגוף המת,

המת לגמרי, מתעורר.

והאדם מספר דברים שאי אפשר היה לו לא לראות ולא לדעת.

אם אנחנו סוברים שהאדם זה גוף

ולא נשמה.

אבל אם אנחנו אומרים, כמו שאמרנו עכשיו, שהאדם זה נשמה ולא גוף,

ברור מה שהיה.

הבנת?

זה שלב אחד.

דבר שני,

זה סיאנסים.

במצב של סיאנס,

ניתן להעלות נשמות של נפטרים

ולדבר איתם.

לדבר איתם.

ויש כאלה שנשאלים בסיאנסים על דברים שבעצם הם לא היו מודעים להם בחייהם, והם יכולים לספר אותם לאחר מותם.

יש כאלה ששואלים אותם מה העונש שהם מקבלים,

והם מתארים עונשים על עבירות מסוימות,

שרק אדם דתי שלמד זוהר הקדוש יכול לדעת

מה העונש על עבירה מסוימת.

לאנשים שהיו מוגדרים מתים חילונים לא היה להם מקור לדעת את הדבר, אלא אם כן באמת הגיעה אותה נשמה,

והיא מספרת את מה שהיא חובה.

במקרים כאלה ידועים ומפורסמים במחקרים רבים בהם.

נכון שחלק מן האנשים שמשרתים באנשים,

כמו אנשים שמנצלים את טומתם של אחרים גם בדברים אחרים,

אבל בסך הכללי הדבר הזה קיים

ונמצא וידוע ומפורסם.

בצה״ל השתמשו בזה רבות. אני לא יודע אם בשנים האחרונות, אבל עד לפני שנים

המספר היה מאוד מצוי

בערבים שהבדידות תוקפת,

כאלה שהיו יודעים היו עושים, ובפרט כשזה התפרסם

אחרי מלחמת ששת הימים,

כשאיתרו גופות של נעדרים בעזרת סיאנסים.

וזה מוזכר בקלטות שלי, לא אאריך בזה. דבר נוסף זה גלגול נשמות.

גלגול נשמות זה שאדם בעצם נפטר,

מהעולם הזה. על פי היהדות כמובן שזה קיים, גם בדתות אחרות זה קיים,

וגם כאלה שלא שייכים לדתות יודעים מה המציאות הזאת.

ואנשים פשוט חוזרים שוב פעם, נכנסים לגוף אחר,

וזוכרים את העבר שלהם.

זוכרים את העבר שלהם בדיוק.

ויש לי סרט להראות לך,

שראו אותו דווקא בטלוויזיה הישראלית.

שם הראו מקרה כזה של ילד בן שלוש,

שהוא בא ואמר להורים שלו, תשמעו,

אני כבר הייתי בעולם הזה,

יש לי משפחה בכפר אחר,

שם אשתי כך,

ויש לי ילד שקוראים לו כך,

ומה היה התפקיד שלי,

ואיפה שירתי במג״ב,

ומה היה המספר האישי שלי, ילד בן שלוש,

שלא יצא מהכפר אף פעם.

ופעם ראשונה שמוציאים אותו מהכפר,

לוקחים אותו לאן שהוא אומר,

והוא מאתר את המשפחה והוא מזהה אותה.

אז בואו נראה את זה ככה, בשביל לחזק לך את העניין בחוש.

בבקשה.

גילול נשמות היא תיאוריה שקיימת בכל המסורות הרוחניות בצורה פחות או יותר נסתרת.

יש מסורות רוחניות שבהן התיאוריה הזו גלויה מאוד, כמו למשל בהינדואיזם ובבודהיזם,

גם בדת הדרוזית.

ודתות אחרות, כמו ביהדות, היא יותר נסתרת. זה שייך לסוד, למשל, הקבלה ביהדות.

בנצחות זה גם היה במאות הראשונות, למשל.

כך שזו תיאוריה שמאוד נפוצה,

ומחקרים מגלים עכשיו שיש כ-70 אחוז מכל האנושות כיום שמאמינים בתיאוריה הזו.

ציר הדמים בפיגוע חבלני בבית הממשל הצבאי.

תנועד אבו רוקון, זיכרונו לברכה,

איש משמר עגול בן 38 מעוספייה,

נטמן בחלקה הצבאית בבית הקברות בעוספייה.

תמיד כשילד קטן אנחנו שולחים היה לספר משהו.

זאת אומרת, למה קרה שם? בדיוק ברגע האחרון.

אם אנו פתחת אלו לכניסה אנדלווה פתחת ורוצו לעטה בחיפה נשובק.

צריך כמעלה, נשובק, צריך כמעלה.

אסור ננחכי, יעני.

מה חסנו אלא פרטת סיירה? משמשכנו סיירה.

פרטת סיירה ופקחת.

וסמי נסות עלי ופקח הכול לבניין.

ומה רווח דקה מיוקע לחדי

נשובק לתח?

אם אדם חסר וכל הכול יחזר על יוסר לנזלו דם.

אז אוכל ללמוד מוץ' סייד מוץ'.

תמיד נועד ועדין אנה רעדיין ימין נועדו.

אם אני אדיב.

אני הוא, אני האיש שהיה בגלגול שעבר נועד.

ואני שירתתי במשמר הגבול.

נפטרתי בלבנון.

זה התחיל בערך כשהוא היה בערך בגיל שלוש, בן שלוש.

היה מבטא שמות בצורה נכונה,

ואז כל הזמן הוא רצה כביכול לפגוש עז.

הם לא ידעו מי זה עז. הם חשבו שעז זה השכן שלנו שקוראים לו אבו לעז. אז כשבאה אחותה של נבילה אלינו וסיפרנו את המקרה הזה,

וידענו שהיה אירוע בחודש נובמבר, והבן שלי נולד בחודש נובמבר.

אז היא הבטיחה לבדוק את זה אצל המשפחה של נוהדה בורקית, זיכרונו לברכה, שנהרג, והבן שלי במקרה קוראים לו גם עז.

כשהייתי בן שלוש,

אמרתי להורים שלי שאני רוצה את איזוויל שלי.

באנו משפרעם לעוספיה,

ואני והאימא שלי ודוד השני,

אז הלכנו ברגל לבית שלי שהיה.

אני חושבת שהלכנו ביחד.

הוא רצה שהוא יראה לי איפה הבית של רונט.

הוא בא הביתה, נכנס לכאן, כאילו שזה, זה הבית שלו.

הוא הכיר את המקום, למרות שזה היה לא שלו,

אבל הוא הכיר את זה פה.

אז גרו אנשים אחרים,

והוא התחיל לשאול איפה הדברים האישיים שלו, איפה המדים. הוא התחיל לחפש, אשתו הייתה פה, גם השכנים פה, אנשים.

הוא רצה להראות את זה. יום אחד אני יושב פה,

נכנסו אליי

פדיב, שהילד קטן,

אני חושב בגיל שלוש, שלוש וחצי,

אבא שלו ואימא שלו.

הוא איכשהו נכנס אמר להם, זה נזי.

ישבנו פה כמה אנשים וזה.

הוא זכר אותי ואמר, זה נזי.

נוהד, היינו

אנחנו באותו גיל כמעט, הוא קצת מבוגר ממני והוא בן דוד שלי.

והיחסים בינינו היו אדוקים. הטיולים, אני נזכה בהם כשהלכנו לטבריה וישנו על הדשא.

על הדשא, נכון. שאל את רונט בפגישה הראשונה

אם היא זוכרת אותו. זאת רונט.

זאת האישה שלי שהייתה בגולש הקודם.

אנשים חשבו שכן נוהד חוזר,

לא ידעו שזה איזה ילד קטן שהוא אומר שהוא נוהד,

והוא בא, הנה זה הבית שלי וזה הדברים האישיים שלי, זאת אשתי, זה הבן שלי. והוא החזיק ביד שלו ולא נתן לו ללכת.

אז התחילו אנשים פה להגיד לו, זה לא עז, זה עז על ילד אחר, להצביע על ילד אחר.

הוא לא נתן לאף אחד לשכנע אותו.

לי אפילו.

אמא, אל תאמיני להם, זה הבן שלי, זה הילד שלי, זה שלי, זה עז שלי.

אני מכיר אותו טוב.

הוא לא נתן לאף אחד לעבוד עליו או לרמות אותו.

זה הבן שלי, עז.

אני מרגיש שזה אבא,

ואני מאמין בגלגול נשמות.

וככה אלוהים אמון.

בשיחה עם אדיב אני מאוד התרשמתי מזה שמדובר בילד רגיל,

ילד בן 12 שיש לו את התחביבים שלו, את הספורט, את הבית הספר, את החברים, החברות גם שמעתי,

כך שמדובר בילד שמציאותי מאוד, שחי את ההווה שלו.

השתכנעתי לחלוטין שלא מדובר בפנטזיות ובדמיון.

שלו לגבי כל הסיפור הזה על הגלגול שלו,

אלא שמדובר בזיכרונות אמיתיים.

אני צריך לזכור שכשהייתי גדול ועכשיו אני קטן,

ויש לי בן,

זה משהו ש...

תראו אוכל הם דומים.

תודה.

ובכן, זו דוגמה של גלגול נשמות.

שוב פעם, יש מחקרים רבים בנושאים האלה,

ובאותה קלטת אוכל לשמוע עוד.

יש גם אנשים שמחזירים אותם במצב היפנוטי

לפני אותם עוברים,

ומספרים את קורותיהם

מגלגולים קודמים,

והם זוכרים היסטוריה במקומות לאישים

שהיו בזמן שהיו חיים,

שהם לא למדו עליהם בכלל, עכשיו לא ידעו על מקומם.

מכל זה עולה

שגם על-פי המחקרים יש חיים לאחר המוות.

יש לי שאלה אליך. בבקשה. בקשר לגילגול השאלה, למה הוא חזר עכשיו? מה הוא עושה, כאילו, קודם כול,

כשנתנו לו הזדמנות נוספת בחיים?

הוא שואל, מה הסיבה שהוא חזר שוב? למה נתנו לו הזדמנות נוספת?

ובכן,

על-פי תורת הגלגול של היהדות,

אז עצם הגלגול זה לא פרס,

זה הפוך.

זו אפשרות תיקון,

אבל זה עונש,

כי אדם היה יכול להגיע ישירות לגן עדן

ולסיים את כל המהלך,

ולהגיע למעלה שהוא ראוי לה,

ולהישאר שם עד תחיית המתים,

ואחר כך לזכות לחיי העולם הבא.

אבל אם אדם לא השלים את תיקונו,

והוא לא בא לפה ועשה את מה שצריך,

אז נותנים לו אפשרות נוספת

לחזור שוב פעם בגוף חדש ולעמוד בניסיון שוב.

שלוש פעמים

יכול אדם להתגלגל כאדם,

בגוף אדם,

מפעם שלישית ואילך הוא מתגלגל בדומם או בחי או בצומח,

בשביל להשלים את התיקון.

זאת אומרת,

זה עונש, אבל תיקון, אפשרות נוספת.

למה?

כי אם משאירים אותך כיתה, אתה יודע שזה עונש, זה לא פרס.

אז אם להשאיר כיתה שנה זה עונש,

אז לחזור עוד פעם, להתחיל מחדש, ודאי.

מה הסיבה של כל אדם? לפי חשבונו.

אנחנו לא יודעים את החשבון הפרטי של כל אחד, מה הוא עשה ומה לא עשה,

אבל זה עצם הגלגול.

אחד מהדברים הגדולים שהקדוש ברוך הוא עשה איתנו,

זה שהוא נותן אפשרות שמדי פעם אנשים כאלה יזכרו

בדיוק מה היה איתם בשביל לאמת לנו, הספקנים,

שאכן יש הישארות הנפש ויש אפשרות של חזרתה לעולם זה.

זה חסד מהבורא יתברך,

כדי שאנשים יוכלו לאמת לעצמם

בגלל החולשה של אנשים שהם לא לומדים

ולא משקיעים הרבה ואוהבים דברים מוכנים.

אז הקדוש ברוך הוא נוטע בנו דברים כאלה, כדי שנוכל מדי פעם להתרשם ולהתעורר עוד פעם מחדש.

אז אדם שהוא חכם וצדיק,

אז לפי מה שאמרת, עדיף לו לגמור את החיים עכשיו,

כי עכשיו הוא צדיק, אז עכשיו הוא כן זכה לעולם הבעיה. למה אולי הוא יטעה בעתיד?

למה לא לקחת את הסיכון הזה? למה לא לגמור את החיים עכשיו וזהו?

אתה אומר, יותר טוב לצאת מוקדם מאשר לצאת מאוחר, נכון?

אבל יש דרכי תיקון גם על ידי תשובה.

אם אדם חטא

והוא חוזר בתשובה אמיתית, אז הוא גם מתקן.

מדובר במי שלא תיקן על ידי חזרה בתשובה,

או מי שלא תיקן על ידי איסורים בעולם הזה, שזה גם דרך תיקון.

לא, אני מדבר בנאדם שתיקן את עצמו, כן? מתוקן.

אז אחרי שהוא תיכנס עצמו,

שהוא עדיף לא להתאבד, לגמור את החיים עכשיו. לא, הבנתי.

להתאבד, אסור.

אסור לאדם ליטול את נפשו, היא לא שלו.

היא פשוט הושאלה לו, הוא צריך להחזיר אותה. הוא לא יכול לעשות עם עצמו מה שהוא רוצה. אפילו כתובת קעקע לעשות בגופו אסור על פי התורה.

ולתלוש ולמרות את שערותיו על מת,

גם אסור. הגוף של האדם גם כן מקודש, לא רק הנשמה שלו.

אז לכן יהודי לא יכול לעשות דבר כזה.

אבל אתה צריך להבין דבר אחד.

אם אדם משלים את התיקון שלו והקדוש ברוך הוא רואה שיש עוד צורך להשאיר אותו, אדם מתוקן ודאי שמוסיף הרבה ועושה גם לזולת, עושה לכלל הרבים, הוא לא עושה רק לעצמו.

המשימה היא לא רק שאדם עובד על עצמו בשביל עצמו,

אלא בשבילו ובשביל עצמו ובשביל זולתו,

ללמוד על מנת ללמד.

זאת אומרת, יש את הבחינה הפוך. כשאדם משלים את עצמו ונהיה יותר צדיק,

אז הוא כבר מתחיל להשפיע על הרבים.

אנשים הולכים לאורו, לומדים מחוכמתו,

רוצים להתדמות לו במעשיהם,

וכן על זה הדרך.

אז הצדיק זה מודל לחיקוי.

אז לכן, אם ייקחו אחד שברגע שהוא השלים את עצמו לוקחים אותו, מי שאין לנו שיוכל לגונן עלינו וגם להדריך אותנו וללמד אותנו?

אבל שיער.

נכון.

כשיבוא.

כן.

לגויים גם יש גלגול נשמות. כן.

לאיזה סיבה, אני לא יודע, אבל יש להם גלגול נשמות.

ויש יהודי שיכול להתגלגל בגוי.

דברים ידועים,

ויש גוי שיכול להפוך אחר כך ליהודי,

כמו רבי עקיבא שהזכרנו, מובא בסדר הדורות,

שבתחילתו הוא היה שכם בן חמור,

ואחר כך הוא בא לתקן, היה זמרי בן סלו,

ואחר כך הוא היה רבי עקיבא.

הוא חטא בהתחלה בדינה,

ואחר כך עם המדיינית כזמרי בן סלו,

ואחר כך הוא בא כרבי עקיבא ותיקן את זה.

אצל שכם בן חמור נהרגו על ידי שמעון ולוי 24,000,

אנשי שכם.

במקרה של זמרי בן סלו,

נשיא שבט שמעון

עם המדיינית, נהרגו 24,000 איש,

ואצל רבי עקיבא הוא העמיד 24,000 תלמידים,

ופרש מאשתו פעמיים, 12 שנה ועוד 12 שנה,

והשלים את נשמתו בקריאת שמע,

שאמר שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד, ומסר את נשמתו לבוראו.

אז יש את המציאות הזאת לכאן ולכאן,

אבל

צריך לבדוק במקורות בשביל לדעת איך.

כן.

בנשמה היהודית יש איזושהי קדושה,

עובדה שאסור לנו להתבולל עם גויים,

אז מה פתאום שנשמה יהודית פעם אחת תיוולד לאמא גויה ופעם לאימא יהודית ופעם לאימא, זאת אומרת, איפה הקדושה של הנשמה היהודית?

ובכן,

כשאדם בא בגלגול, וכשהוא נכנס אפילו בבעל חיים,

אז צריך לדעת, זה בא בשביל לתקן, נמרק, זה צער.

צער.

גם כשאדם נכנס לתוך

גוף של גוי,

זה צער, והצער הזה צריך להיות. לדוגמה, אדם היה מיסיונר,

והחטיא רבים והחטיא יהודים,

והפך להם את הראש.

אפשר שאם הוא יתגלגל,

יתגלגל דווקא בגוף של גוי לאחר מכן, בשביל לסבול את הייסורים, כי נשמה קדושה שנמצאת בגוף טמא,

אז הייסורים בשבילם, משום שהיא מרגשת.

כמו שאם יכניסו

נשמה של יהודי בבעל חי,

ודאי שהוא ירגיש את הגנאי שבדבר.

אז מה החשבון בדיוק לכל אחד?

צריך לדעת, לפי החשבון של כל אחד.

אבל כשהמציאות הזאת קיימת,

זה כתוב בספרים הקדושים.

כן, רגע, חברו רצה לשאול קודם. נשארה לך עוד השאלה?

לא, לפני, כן.

כן.

נשמה שיוצאת מהגוף? כן.

כשאנשים חולמים, בדרך כלל הם חולים כשהם רואים את עצמם מבחוץ,

זאת אומרת שהם יוצאים מהגוף?

הנשמה יוצאת מהגוף כל לילה?

הנשמה בלילה אכן יוצאת מן הגוף. החלק הנמוך ביותר, הנפש הבהמית, נשארת בגוף האדם, והנשמה באמת יוצאת. ובזוהר הקדוש כתוב שהיא עוברת חמישה מחנות.

אם היא זוכה, היא לא זוכה, לא כל נשמה זוכה. הנשמה מטוהרה זוכה לעבור חמישה מחנות,

וכשהיא חוזרת בבוקר היא קמה עם חידושי תורה.

זאת אומרת, אדם,

עם שלושה מחנות הוא לא עולה,

אז יש לו ביעוטים, יש לו ייסורים.

למה יש מחנות של מלאכים משחיתים שלא נותנים לנשמה לעלות בגלל שהיא לא ראויה?

ויש אדם שקם בבוקר עם פסוק בפה,

פסוק בלי חידוש,

ויש אדם שמגיע למעלה וחוזר עם חידושים.

זאת אומרת, אדם שתפוס כל הזמן בתורה, הנשמה שלו מתקדשת בצורה כזאת, שאין הפרעה, לא יכולים למנוע ממנו לעלות למעלה.

אבל כתוב ששינה זה אחד משישים במיטה.

אחד חלקי שישים במיטה זה שינה.

ואכן הנשמה יוצאת ומשוטטת בעולמות, לכן היא מסוגלת לראות דברים אפילו עתידיים, זה גם אחד משישים בנבואה.

אדם יכול לראות לפעמים בחלום

דבר שעתיד לקרות, ויקרה, והוא יראה אותו לאחר מכן במציאות, מה שהוא ראה כבר לפני כן.

יש לי עוד שאלה?

כן.

ראינו פה ילד נחמד שמאמין שהוא היה אדם שיש לך עוד פעם ראשונה.

עשיתי קצת מחקר בנושא וראיתי שיש גם אנשים שמאמינים שהם דולפינים,

ויש אנשים שמאמינים שהם חייזרים שהם שגרירים מעולמות רחוקים.

מספרים כל מיני דברים על מערכות כוכבים מרחוקות שרק אסטרולטים יכולים לדעת עליהן.

אז זה גם נכון?

חייזרים אין, לא היו ולא יהיו, זו המצאה של אלה שרוצים לקפור במציאות של הבורא.

כשהם רוצים למצוא אלטרנטיבה,

על ידי זה להגיד שיש אינטליגנציות חיצוניות גבוהות מאיתנו, שהם בנו את העולם,

בראו אותו והסתלקו להם בינתיים, מדי פעם הם באים לבקר,

כל השטויות הידועות.

יש אחד, שמעתי, עם מקתרת בפלוויזיה,

שיושב שם כל פעם עם איזה שלושה אנשים מרחפים,

שכל אחד מספר סיפור אחר, והוא חושב, כמו שאתה אומר,

שהוא בא והוא היה גלגול של דולפין, של עוגה, ואני יודע מה, כל מיני דברים.

אבל בסדר, זה דמיונות נחמדים.

אבל בסך הכללי אדם צריך לדעת.

כשאדם יכול לבוא בגלגול, זה כן. בתור אדם,

כשהוא בא שלוש פעמים, אז הוא עוד לא היה בעל חי,

אז הוא לא יכול לזכור שהוא היה דולפין.

כי רק אחרי שלוש פעמים אדם הוא יכול להיות בעל חי. אם יבוא לאולפן דולפין ויגיד שהוא זוכר שהוא היה אדם, אפשר להגיד.

מה לגבי חייזרים? איך אפשר לדעת שאין חייזרים?

שאין חייזרים? כן, שאין חייזרים. הבנתי.

אתה יכול להוכיח לי שיש פה עוד שלושה אנשים באוויר?

פה אני לא יכול להוכיח.

למה אתה לא יכול להוכיח?

אין לי שום דרך להוכיח.

לעומת זאת, חייזרים ויקום? בחייזרים אתה יכול להוכיח?

פה לא. איפה שאתה רוצה. אתה יכול להוכיח?

סטטיסטית כן. איך סטטיסטית? תביא לי אחד, לא סטטיסטית. אחד, תביא לי מספיק, אני מודה לך.

אחד לא, כי הוא בגלל ש... הבנת. גם לא תפגוש. אחד, מצאו אותו שם בחווה, בכפר, אתה זוכר? בקיבוץ. שלחו אותו לארצות הברית.

שם רק הריחו אותו, אמרו להם, חבר'ה, זה נפל לאיזה פרה ברפת.

יום נשמה אחת הם עשו בציפורן של אישה מסכנה.

לא, זה לא מצאו.

אתה ראית שמצאו?

שסיפרו.

כן, סיפורים. סיפורים זה מותר לספר, אתה יודע שיש סיפורים.

מציאות אנחנו מדברים, לא סיפורים.

סיפורים עזוב.

אז אמרת שבן אדם יכול לחזור לעולם כדומם,

אז איך בעצם הוא מתקן את עצמו אם הוא דומם?

הוא לא מתקן את עצמו כשהוא דומם, כי הוא לא הדומם, הוא נכנס בתוך דומם.

הסוד הזה נאמר בתורה,

האריה הקדוש אומר, אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה.

הסוד הזה, שיש אדם שמתגלגל באבן, בכותל.

יש מושג שנאמר, אוזניים לכותל.

יש בחינה שהאדם נכנס בדומם. לדוגמה, האדם היה מרבה בלשון הרע.

מדבר לשון הרע.

כתוב, מי שיש לו הרגיל בלשון הרע, אין לו חלק לעולם הבא.

עכשיו,

כשצריכים לתקן אחד שהוא בעל לשון הרע,

אז מגלגלים אותו בדומם, כמו שאומר האריה הקדוש,

הוא נכנס באבן,

הנשמה נמצאת בתוך הדומם, בתוך האבן,

והיא כלואה בו כמו שהנשמה כרגע בתוכי, והיא לא רשאית לצאת בלי רשות הבורא.

עכשיו,

אותה נשמה שנמצאת בתוך האבן, היא חשה ברוח, בגשם, בחום, בשרב.

היא מרגישה, רק כי היא מוגבלת, היא לא יכולה לזוז.

אני עכשיו ארגיש קור,

אני אתעטף במעיל,

אני ארגיש חם,

אני אפשוט.

פירושו של דבר,

אני, יש לי את האפשרות להתגונן מפני הנזקים הטבעיים.

אותה נשמה, לא, היא מתייסרת וסובלת.

ולא יהיה לעולם עוד עולם הבא? אז לכן היא באה לפה בשביל לתקן, להשלים

את מה שהיא צריכה, מה שהיא חווה,

ואחר כך היא תצא מתוקנת.

עכשיו, זה לא חייב שהיא תגמור בגלגול אחד, אפשר בהרבה מאוד גלגולים לבוא.

תלוי כמה עבירות עשו,

ואז מתקנים.

אבל הקדוש ברוך הוא שאוהב אותנו, אומר, אל תצטרכו לזה.

תחזרו בתשובה.

ברגע שאתם חוזרים בתשובה אמיתית,

מתחרטים על העבר,

מקבלים מכאן ולהבא לא לעבור עבירות,

ומתוודים ואומרים, הנה ה' חטאתי, עוויתי, פשעתי ועשיתי כך וכך,

יותר לא אשוב לכך,

אז נמחל לאדם.

רק מה הבעיה? יצר הרע אומר לאדם, מה בוער לך?

יש עוד זמן, אתה עוד צעיר, לא? תחכה עוד קצת, עוד קצת, עוד קצת, ולפעמים לא מספיקים.

כי תמיד אומרים שיש עוד קצת.

יפה שעה אחת קודם, כן.

לפי היהדות אומרים שכל הנשמות נבראו בבריאת העולם.

נכון, של כולם.

עכשיו, זאת אומרת שכל הנשמות מתגלגלות

מבריאת העולם ועד היום. קודם יורדות פעם ראשונה כחדשות,

ואחר כך מי שזקוקה לתיקון נוסף חוזרת בגלגול. עכשיו, מה קורה בתחיית עמיתים לאותה?

שנשמה אחת התגלגלה בכמה גופות. נכון. אז כתוב בזוהר הקדוש שנשמה, שעיקר התיקון שלה נעשה, נגיד, בגוף האחרון,

היא תקום עם הגוף האחרון, והגופות האחרות יתבטלו.

אבל אם נגיד התיקון היה בשני גופות חצי-חצי, הוא יקום בשתי גופות.

כמו שאדם היה בעולם הזה פעם בגוף זה, ופעם היה בגוף זה.

ואין סתירה, כי נשמה יכולה להחלק,

כמו שגם כעת, בגלגולים, לא כל הנשמה חוזרת,

אלא רק חלק הנשמה הבלתי-מתוקן.

כי אם תחזור עם הנשמה כולה,

אפשר שגם משהו תיקן ייפגם עכשיו עוד פעם,

כי ניתנת לו בחירה נוספת.

אז תמיד מה שמתוקן נשאר, החלק שעדיין חסר יורד,

משלים עוד, אם סיים, אז מתחברת זו לזו והיא מושלמת,

ואם לא, פעם שלישית.

אתה מבין?

כן, בבקשה.

העיקר פרנסיאנסים.

כן.

אבל כתוב בתורה שאסור לעשות דבר כזה. נכון.

נכון.

אסור לשאול או בידעוני,

אבל מזה שאתה שומע שהתורה אומרת שאסור,

משמע שאפשר.

כי מה שאי אפשר,

מה הטעם לאסור? אי אפשר.

אבל אפשר גם לאכול חזיר ולעשות עוד דברות. נכון.

אפשר לאכול חזיר, לכן כתוב לא לאכול חזיר.

אבל מה הראיה? שיש חזיר.

אותו דבר, כשאומרים לך,

לא לשאול או בידעוני

ולא לשאול אל המתים,

פירושו של דבר שניתן,

רק אסור.

אז זו עדות נוספת שאכן זה אפשר.

כן, אבל אנחנו עושים את זה עם אסור. נכון, כמו שאנשים מחללים שבת, זה אסור.

אה, זה לא נועד כדי להוכיח שיש...

זה גם מוכיח, אבל זה אסור.

נכון, זה מוכיח, אבל זה אסור.

כן.

אמרת מקודם שנשמות מתגלגלות לפעמים בתוך אבנים, נכון?

כן, אפשרות, כן. עכשיו, אם נניח אני הלכתי ודיברתי לשון הרע,

באותו אבן לידי,

בוא נגיד, שמעה. היא יכולה להעיד, ושופטים אותי מלמעלה,

להעיד ששמע אותי מדבר לשון הרע, לבוא ולהעיד במשפט?

כתוב שקורות ביתו של אדם מעידות עליו.

כתוב שמגידים לאדם מסכו,

מסכו, אפילו שיחה קלה בין איש לאשתו, מגידים לו.

זאת אומרת,

כל המצב שהיית בו ישוחזר לך,

לא צריך להביא את האבן.

כל המצב ישוחזר לך. כמו היום יש וידאו,

עכשיו רואים אותך?

פירושו של דבר, כל מה שאתה אומר,

כל מה שאתה עושה, רואים ושומעים.

יתרה מזאת,

בעולם העליון גם מראים לך מה חשבת בשעה שדיברת.

למה?

חופש חדרי בטן,

רואה כליות ולב.

מה יש לקדוש ברוך הוא לחפש אצלך בתוך חדרי בטן, בכליות ובלב?

אלא מה?

כיוון שכליות יועצות, ולב מבין, ולב חושב,

ורבות מהחשבות בלב איש,

כל זה הקדוש ברוך הוא יראה לך. לכן כתוב

שצריך שפיו וליבו יהיו שווים.

מה זה פיו וליבו?

מה שאני חושב בליבי, אני אומר בפי.

אבל אם אני חושב אחרת, ואומר אחרת,

זה נקרא, פיו וליבו לא שווים.

כשתגיע לדין, יראו לך מה חשבת.

קיבלת אורח עם חיוך,

ובלבך זלזלת בו.

יראו את זה לו ולך ביחד.

אומרים שהנשמה של הגויים היא, איך קוראים לזה?

אם הגויים חושבים משהו,

זה נחשב להם כאילו הם עשו אותו משהו רע, נניח,

חשבו לרצוח בן אדם? כן. חשבו לעשות מעשה, כן, ולא עשה. זה לא נחשב אם הם חשבו. נכון.

הקדוש ברוך הוא נתן לעם ישראל את הפריבילגיה הזאת,

שאפילו אם יהודי חשב לעשות מעשה ונאנס ולא עשה,

נחשב כמי שעשה.

ואצל הגוי אין את הדבר הזה,

נכון?

וגם אם

הוא חשב לעשות מעשה הפוך

והוא לא עשה, נחשב לו כמי שעשה.

אנחנו, כיוון שמקבלים עלינו תרייג מצוות,

והן רק שבע מצוות,

ונתחייבנו יותר,

אז הקדוש ברוך הוא נתן לנו את הפריבילגיה הזאת שזה ייחשב לנו כך.

אבל מתי נפגעת מאיתנו הפריבילגיה הזאת?

אם יהודי עשה עבירה בשתיים פעמיים,

כתוב מי שעבר עבירה ושנה עליה,

שנה הבאה,

הרי זה כי מישהו הותרה לו.

זה כבר נראה בחיניו כהיתר, כי הוא כבר עדש בדבר פעם, פעמיים, הוא כבר מרגיש היתר.

יצר רע כבר אומר לו, אל תהיה צדיק, אל תהיה חסין.

עשית כבר פעמיים.

תמשיך הלאה, כשתרצה, תחזור בתשובה.

אומרת התורה, לא.

אם בן אדם כבר חזר בשנה,

פירושו של דבר שאפילו אם הוא לא עשה,

והתכוון לעשות, נחשב שעשה.

גם כן, זה יורד, לא, אבל זה לא נחשב. פעם ראשונה, לא.

כן.

יש לי שאלה.

כשאתה מסתכל על הבריאה,

כשאתה מסתכל על הבריאה ועל האדם בכללותו, על כוח האדם, כמו יצירה מושלמת בצד אחד,

אבל מצד שני יש בעיה, כי אם הקדוש ברוך הוא ישות רוחנית,

אז איך הישות הרוחנית, הרוח הזאת יכולה ליצור חומק?

כי זה דבר בדיוק אופציה. אז לזה יש לי בעיה.

כן.

ובכן, אתה נשמה,

ואתה נשמה רוחנית,

ואתה מסוגל לעשות הרבה דברים. אתה רואה אותם בעיני רוחך.

לדוגמה,

מי שתכנן את המצלמת וידאו הזאת,

הוא ראה בעיני רוחו קודם כל את זה,

ואחר כך, לאור מה שהוא ראה בעיני רוחו, הוא הלך, הביא את החומרים,

ועשה את המכשיר הזה.

אם לא היה לו ציור מוקדם בראש של מה שהוא הולך לעשות, הוא לא היה יכול לעשות.

אדם שרוצה לבנות מבנה, עושה תוכנית.

אבל לפני שהוא עושה את התוכנית, הוא לא עושה סתם קו ואומר, אתה יודע מה, בוא נעשה עכשיו עוד קו? בוא נעשה ככה קו. אמרת, הלך והביא חומרים.

או, עכשיו, איך הקדוש ברוך הוא ברא יש מאין?

זאת בריאה שהקדוש ברוך הוא יכול לצמצם.

איך?

צריך להיות הקדוש ברוך הוא בשביל לדעת.

איך נבראת נשמה?

זה אנחנו יכולים להבין.

מה תוכנה של נשמה? מה מהותה?

איפה היא נתפסת?

איפה השכל שבנשמה?

איפה האינטליגנציה שבנשמה?

הרי אין פה אפילו די.אן.איי, אין פה כלום.

אין פה כלום בנשמה.

אז זאת אומרת, זה סוד הבריאה.

אבל את הסוד הבריאה, אם תדע בדיוק כמו שהוא יודע, אז אתה תהיה הוא.

אבל הוא יש רק אחד. נכון, ולכן אתה לא יכול להיות השני.

אז ממילא תצטרך להישאר בינתיים בהיעלם.

למה העולם הזה נקרא עולם

על שם העלם שבו?

אפילו שהכול גלוי ואנחנו רואים בחוש,

הכול בעלם.

אתה רוצה שאני אתן לך דוגמה?

דוגמה מדעית.

אתה יודע,

כל אטום,

יש בו נייטרונים,

פרוטונים, אלקטרונים,

ויש תנועה בתוך האטום.

התנועה הזאת היא תנועה מהירה מאוד.

אבל אחוז החומר שיש לעומת

החומר הנראה,

היא קטנה ביותר, עד כדי כך

שאם תיקח את מגדל אייפל בכל גודלו,

והיית מפסיק את התנועה,

היית מקבל קופסת גפרורים של חומר ממשי במשקל מגדל אייפל.

זה מגדל אייפל בחומר.

כל מגדל אייפל זה שאתה רואה בגודל שלו, זה רק בגלל מהירות התנועה שבתוך האטום.

לדוגמה,

אם אני לוקח ונטילטור גדול,

ואני שם רק

להב אחד,

ואני מסובב אותו במהירות גדולה,

אז זה נראה מקשה אחת,

נכון?

ואם אני ארצה להכניס את היד, אני תמיד אתקל בחומר.

בכל רגע אני אתקל בחומר, נכון?

ולא אוכל לחדור בגלל מהירות הסיבוב.

אבל אם ניתן לזה לנוח,

אז נראה שביחס

של המקשה הזאת, כמה חומר ממש יש,

זה חלק קטן.

אותו דבר, כל מה שאתה רואה. אם היינו עכשיו צריכים,

הקדוש ברוך הוא היה אומר, לכל החומר לנוח,

כל הבניין הזה היה נעלם,

ואולי היית רואה אותו במיקרוסקופ.

והוא היה חומר במשקל של כל הבניין הזה.

זה המדע אומר.

הבנת? אז אצלנו בעיניים

זה גלוי.

אתה רואה, אתה חש, הנה, אי אפשר לחדור את זה.

כן?

אם הוא היה אומר,

אם הוא היה אומר, לנוח,

לא היה לך מה ללחוץ בכלל.

כלום.

זה סוד הבריאה.

מפה אדם יכול רק להתבונן מה גודלו וגבורתו של הקדוש ברוך הוא וחוכמתו.

אנחנו לא מבינים אפילו את החלקיק הקטן הקטן שב-DNA.

לא מבינים ולא נבין לעולם, לא נגיע לתכלית,

תכלית, תכלית דבר אחד אפילו.

לא נגיע.

וכמה שנחקור וכבר חוקרים,

חמשת אלפים וכמה שנה, ולפי המדענים, מיליארדים שנה חוקרים.

ולא יודעים.

אתה שומע? כל האינטליגנציה העולמית, כולם ביחד,

עם כל הידע המוקדם של כל הדורות הקודמים והכול,

עוד לא פתרו את הנזלת.

ואתה ממשיך לעשות אפשי.

למה כל פעם יש וירוס אחר, וירוס אריזונה, וירוס שיקגו,

כל פעם וירוס אחר. השם ירחם, וירוס השנה,

הרג 160 איש בשפעת.

כן, הוא משביח את עצמו, אתה מבין?

ובכן,

זאת אומרת שאדם צריך להבין,

אנחנו חדלי אישים, אנחנו,

תכלית הידיעה שלנו, שלא נדע.

מה זאת אומרת לשון הרע?

מה זאת אומרת לשון הרע?

האומר

אמת על חברו

בשביל להרע לו לפגוע בו, זה לשון הרע.

אתה אומר על החבר שלך, על החבר שלך,

לחבר שלך,

אתה יודע שדני אתמול

נתן מכות לאשתו?

פשש, מסכנה, איך היא סבלה.

לא שאתה אומר עכשיו לחבר שלך בשביל להציל את אשתו מדני,

אלא אתה אומר בשביל להגיד את גנותו.

אפילו שאתה אמר את האמת,

וסיפרת את האמת כהווייתה,

זה לשון הרע.

אבל אם אמרת את זה בשביל להציל,

בשביל להועיל, בשביל לעזור,

אם הלכת, לדוגמה, להורים שלה,

ואמרת להם, תשמעו, תצילו את הבת שלכם, יש לה צרות, היא לא יכולה להתמודד,

זה מותר.

אבל אם אתה אומר לאחד שאין לו שום עניין בזה, חוץ מזה שהוא ישמע על ההוא דברים רעים,

זה לשון הרע.

מוציא שם רע, זה אומר שקר על חברו,

זה הרבה יותר גרוע.

מוציא שם רע,

זה שאדם אומר דברים לא נכונים.

הבנת?

כן.

אפשר לנצח את היצר הרע.

איך אפשר לנצח אותו?

במקלות או באבנים?

ארבעים.

ובכן, לנצח את היצר הרע צריך פשוט מאוד ללמוד תורה ולקיים.

אמר הקדוש ברוך הוא, בראתי יצר רע,

בראתי תורת תבלין לו.

אין תרופה ליצר הרע חוץ מתורה.

הלא כל דברי כאש.

זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא אומר,

כל תרופה אחרת שתיקחו נגד יצר הרע, לא תצליחו.

למה?

כי אני בראתי אותו,

ואני יודע מה האנטיביוטיקה שלו. האנטיביוטיקה שלו זה תורה.

אדם לומד תורה ומקיים אותה, הוא לא יכול עליו.

אבל

כשאתה לומד תורה גם אתה מתיידש יותר על יצר ההערה שלך.

נכון, אבל התורה מלמדת אותי גם כשאדם עולה למעלה ולמעלה.

היא מלמדת את התורה.

התורה גם כן, כשאדם עולה, נכון שיצרו גודל איתו, נכון? וכל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו.

אבל גם התורה מחנכת את האדם עוד יותר איך להתמודד במצבים כאלה.

זאת אומרת,

לעולם התורה לא תניח את האדם אם הוא מוכן להילחם.

וצריך לדעת שזו מלחמה יום-יומית תמידית.

אין הפוגות.

זאת אומרת, יצר הרע, את יכולה לחשוב שאת בסדר, כבר גמרנו.

והוא לא נח.

את ישנה לו והוא ער לך.

הוא מחכה בפינה, צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו.

תדענו מה זה תצפית.

יש לו כלי נשק

עם משכפת,

איקס,

והוא כל הזמן אחריך.

הוא מחכה לרגע שיהיה פנוי, לא יהיה הסתר, והוא משחרר.

כל רגע הוא מחפש להפיל בן אדם, בלשון הרע, בשמיעת לשון הרע,

ברכילות, בשנאה, בקנאה, בחמדה,

בכל מה שרק אפשר.

כל מה שרק אפשר.

אבל אם אדם יודע מה הגדרים,

אז הוא לא נכשול פשוט.

הוא יודע מה לא,

הוא יודע מה אסור לו,

הוא לא מתקרב לאיסור, ממילא הוא לא יכול לחדור אליו.

אבל אם בן אדם מפקיר את עצמו ולא יודע מכלום, בוודאי שהוא חובט בו על ימין ועל שמאל,

צובר אצלו נקודות,

עושה אותו עבריין,

עושה אותו פושע,

גורם לו להיות רשע,

והוא אפילו לא מרגיש, וכמובן שהוא נותן לו גם הצדקות,

למה כן מותר להגיד על ההוא מצווה להגיד על ההוא,

וכן על זה הדרך.

את זה צריך לדעת.

אני אתן לך דוגמה. סליחה שאתה חי בחברה חילונית ואתה דתי,

נכון, לא מתגבר בכלל, לא משתדל אפילו.

בחברה חילונית לא משתדלים ולא יודעים בכלל שיש עם מי להילחם,

הפוך.

יש להם מלחמה אחת, להשיג את מה שהם רוצים, אפילו שאסור.

הם לא מחפשים להימנע,

הם מחפשים להתיר לעצמם גם את מה שאסור.

אני אתן לך דוגמה.

יצר הרע יכול לבוא גם בדרך של מצווה, לא רק בדרך של איסור. כשהוא לא מצליח עם בן אדם ללכת בדרך של איסור, הוא בא בדרך של מצווה.

כתוב והשטן עומד על ימינו.

בדרך כלל השטן זה שמאלי, מצד שמאל.

סטרה אחרה זה הצד השמאלי.

מצד ימין זה הצד של הרחמים. שמאל זה הדין.

כתוב שהשטן עומד לשטנו על ימינו,

איך הוא בא מימין?

הוא בא בדרך של מצווה.

אתן לך דוגמה.

יש אנשים שבאים לערב כזה, לדוגמה,

והם באים למכור כל מיני מוצרים של דברי קודש,

כן?

מצווה או לא מצווה?

מצווה. בדיוק, עבירה.

למה? אם נתנו להם היתר, מצווה.

אם לא נתנו להם היתר, עבירה וגזל.

איך?

פשוט מאוד.

הגמרא אומרת, אחד,

זורק חכה לים,

ויש, הוא שם לחם, יושב מחכה שעה,

שיבואו הדגים.

הדגים מריחים,

מתחילים להתקרב,

פתאום בא אחת,

באמצע הדרך, כשהם באים לשם, הוא זורק את החכה באמצע הדרך.

מי גרם להביא אותם?

בעל החכה הראשון.

מי גונב עכשיו את הסחורה?

זה שבא השני.

זה גזל.

וכך פסקו הפוסקים.

אז את הולכת ואומרת לאנשים,

אסור למכור,

זה ערב שאנשים השקיעו כסף,

שכרו אולם,

עשו פרסום, השקיעו ממון,

והם רוצים שאנשים יבואו,

והם רוצים, נגיד, לעשות הוראות קבע, או הם רוצים למכור בעצמם מוצרים שלהם בשביל לחסות הערב.

ובאים אחרים וזורקים את החכה לפניהם,

עומדים בכניסה

ולוקחים להם את הטרף שהיה צריך להגיע אליהם.

הנה עבירה.

לא מצווה, עבירה. איך בא יצררה?

הוא אומר להם, מה? קידוש השם, זיכוי הרבים, זה.

כן, אבל התורה אומרת לא ככה.

התורה אומרת, אסור.

אסור.

לא לרדת לאומנות של חברו.

לא ללכת ולחפש על חשבון הגב של השני.

אתה רוצה, תעשה לך ערב לבד,

תארגן, וכן, על זה הדרך.

אבל מה לעשות, לייצר הרע יש דרכים משלו.

לא באים בדרך כזאת, באים בדרך אחרת.

זו דוגמה שתבין.

כן.

אבל בתורה יש בחירה חופשית לאדם. איך?

בתורה יש בחירה חופשית לאדם. כן. ויש הרבה דברים שכאילו הם כבר גלויים וידועים.

כבר איזה כאילו בתוך עומד להתקיים. אז השאלה שלי אם הבחירה היא בעצם מוגבלת לפעמים.

הבחירה היא תמיד קיימת ונשארת ביד האדם.

אבל יש מצבים בחיים שהשם ממש מנתב אותך, כאילו ש... נכון. בכוח תעשי. נכון. אני אסביר.

הקדוש ברוך הוא נותן לך את הבחירה. לאור הבחירה שלך,

את זוכה שיהיה לך סיעתא דשמיא או לא?

אם את הלכת בדרכי התורה,

אז את ראויה לקבל סיעתא דשמיא.

אז הקדוש ברוך הוא עוזר לך להגיע, לקיים את שאלתך ובקשתך בדרך קלה ונוחה.

ואם את לא כזאת,

אז יכול להיות שתצטרכי להשיג את מה שאת צריכה להשיג, כי כך גזר הבורא שאכן תשיגי, אבל לא בדרך קלה, בדרך ארוכה, מסורבלת וקשה.

ופעמים הוא יגזור שלא תקבלי בכלל,

בפעמים אחרת,

אבל זה תלוי שוב פעם, לפי מה שאת עושה כל הזמן. לכן,

בראש השנה שנגזר על האדם, מי יחיה, מי ימות,

מי יהיה שבע, מי יהיה רעב,

מי יהיה בריא, מי יהיה חולה,

כל זה נקבע על פי הזכויות שאדם בא לראש השנה עם הסל שלו של המצוות.

זה מה שעומד על המאזניים.

אם הוא הוסיף על זה את התשובה,

מצוות התשובה, שבזכותה גם יתכפר ביום כיפור,

אז החיים שלו בשנה הקרובה יהיו טובים יותר,

וייפתחו לפניו דרכים נוספות.

אבל אם הוא לא השתנה,

והוא חוזר ושונה על שנים קדמוניות, בעצם הוא רק בא, מתבכיין קצת,

ואחר כך חוזר לסורו,

אז למה שתהיה לו סייעתא דשמיא?

חוץ מרשע.

רשע שהוא כבר רשע, שהקדוש ברוך הוא כבר לא אכפת לו, כמו שאומרים.

מה זה לא אכפת לו? לא אכפת לו שמניח אותו כבר ביד יצרו.

אדם כזה מסכן,

מתחיל לקבל רק טובות.

למה?

סוגרים את החשבון, משלמים לו את כל מה שמגיע לו על המצוות שעשה בימי חייו,

הוא יקבל את כל הטובות כאן,

ואת כל העונש מחכה לו לרגע שיצא.

על זה אמר הפסוק,

איש בער לא ידע וכסי לא יבין את זאת,

בפרוח רשעים כמו עשם,

ויציצו כל פועלי האבן, נשמדם עדי עד.

זאת אומרת,

אדם צריך לדעת,

אם הוא לא היה בסדר,

ויש לו מה לתקן, יש תשובה.

לא השלימה התשובה, איסורים.

אבל הוא גומר כאן ויוצא לקבל שכר.

אבל אם לא,

לא חזר בתשובה,

יפרעו ממנו זכויות שלו כאן, ויקבל עונשו שם.

אבל איך יש דברים שכתובים כבר בתורה?

אז איפה הבחירה? לגבי הכלל, לא לגבי היחיד.

לגבי הכלל, התורה הודיעה לנו על ידי הנביאים.

גם לגבי היחיד, יצחק רבין, הדוגמה.

כן, בסדר, זה... התורה ידעה שהוא לא יחזור בישהו.

אבל זה ידעו רק אחרי.

גם עלייך כתוב בתורה, וגם עלייך כתוב בתורה.

רק אבל אפשר לדעת את זה אחרי, לא לפני.

אבל התורה נכתבה לפני שאני ואתה נברא. נכון, אבל איך את תדעי, אם תדעי לפני, סימן שאת נביאה גם.

לא.

נכון, התורה נכתבה לפני שאני ואתה נברא. נכון.

אז אם, כבר בתורה כתוב את הבחירה. נכון.

אז היא כבר... לא תבחירה, מה תבחרי?

מה תבחרי? נו, מה נבחר? לבחירה? נכון, אבל את בחרת.

אבל את בחרת. אבל משעמם כאילו כאילו נבחרת. לא, מה פתאום? אל תכניסי את הדבר הזה.

את בחרת וידעו מה אתם בחרים, נכון?

אם אני יודע, לדוגמה, שאת לא אוהבת צבעים אדום, כחול וירוק,

ושמתי בחנות צהוב, את אוהבת צהוב, אני יכול לדעת שאת תבחרי בצהוב?

אני יכול לדעת שאת תבחרי? למה לא?

איך נחמד שאתה? אם אני יודע שאת לא אוהבת את שלושת הצבעים שהזכרתי, וצהוב את אוהבת,

ונתתי לך רק את ארבעה צבעים,

אני יכול לדעת שאתם חי בצום?

לא.

מה לא? כן. כן.

אז אני בחרתי בשבילך?

לא. אבל ידעתי שאתם חי בצום.

אבל גרמת לה לפעמים. איך גרמתי? בגלל שאתה לא, אתה יודע צבעים אחרים. אני לא שמתי את הצבעים האחרים. אתה... אני רק יודע שיש שם את הצבעים האלה, מעוצב הצהוב, ואני יודע מה היא אוהבת.

אני מכניס אותך למסעדה שיש בה 100 סוגי מאכל, אבל אני יודע שאת אוכלת רק טחינה.

נו, אז אני אמרתי לך, תאכלי טחינה?

מעצם זה שאת אוהבת טחינה, אז אני יודע שאת אוהבת טחינה. אבל אני אמרתי לך, תאכלי טחינה. פעם אחת דיברתי איתך שתאכלי טחינה?

כמה פעמים הצעתי לך חומוס ולא אכל?

כן, שמה בסוף, כן, המצאו.

הנה, גם הוא צעוק.

בשלישי פעם אני כבר רוצה לדעת אם אלה למטה בדוכנים, אם הם כשרים.

אלה שמוכרים בדוכנים בחוץ, אני כשנכנסתי לפה אמרתי להם שעל פי פסק של הרב

שפירא שליטא ראש כולל חזון איש,

נאמר מפורש שזה איסור גמור, אמרתי להם שזה גזל.

יתרה מזאת, הרב קרליץ פסק בזמנו ונתן לי פסק כתוב,

את מה שאמרתי עכשיו בעל פה,

ואף על פי כן שאמרתי להם, הם החליטו לחזור

והם ממשיכים למכור.

יש איסור לקנות מהם גם כן,

שלא לחזק ידי עוברי עבירה.

ומי שקנה מהם לפני כן ועדיין לא נאמר להם, מותר.

כן.

עכשיו, בפעם שעומדתי אותך ותיכנס ואומר שאתה, יש להם מטרה אחת, חבל, כולם.

כן.

אז גם הם סך הכול משמשים באותה מטרה. אמרתי שאין בעיה, אני לא מדבר עכשיו על האנשים.

אני לא מדבר על הדרך שלהם. אני לא מדבר על הדת שלהם, אני לא מדבר על האמונה שלהם.

אני מדבר על עצם המעשה.

מעשה שאסור על פי התורה, אסור גם למשה רבנו.

לא אסור רק להם, אסור למשה רבנו.

אם אני הייתי בא עכשיו,

ולהם היה אירוע, נגיד, להם היה אירוע,

והם עשו את הכול והשקיעו ועשו מודעות, ופתאום אני הייתי בא עכשיו, אני עם החבר'ה שלי,

פותח דוכן

בכניסה לפניהם ומוכר את המוצרים שלי.

איך הם היו מרגישים? מה היו אומרים?

היו אומרים לי, בוא'נה, זה לא פייר, זה גזל, מה אתם עושים? לא יפה, אתם דתיים,

תתביישו לכם, לא?

לא היו אומרים ככה.

זאת אומרת, למה אתה מסתכל רק

על עצמך ולא על זולתך?

אדם צריך להתבונן, יהיה ממון חברך חביב עליך כשלך.

כמו שאתה לא רוצה שיעשו לך,

אל תעשה לזולתך.

וכשאני אומר להם, זה ערב שלי פרטי,

הערב הזה הוא לא שלי, אבל אני דיברתי בשם אלה שארגנו את הערב, שהזמינו אותי.

אבל אם ערב פרטי של מישהו,

אתה צריך לכבד אותו.

אתה בא עכשיו לאירוע שלי, זה אירוע משפחתי, נגיד, כן?

ואני לא רוצה שתצלם אותי.

אתה רשאי לצלם אותי?

אין לך אישור.

אם זה מקום ציבורי שאני נמצא ברחוב ואתה רוצה לצלם אותי, אם אני לא רוצה על פי התורה, אתה לא יכול לצלם אותי.

על פי החוק אומרים שכן, מקום ציבורי.

אבל על פי התורה, דבר שאדם לא חפץ, אתה לא יכול לחדור לפרטיות שלו ולעשות מה שאתה רוצה.

כל שכן, אם אתה פוגע בו,

אם אתה גורם לו נזק.

הבנת? אז זה לא אישי.

זה לא משנה מי יעמוד למטה.

זה מערב התורה. איווה, כן.

מעשר.

מעשר.

אני אגיד לך מה אני יודעת,

אני יודעת שאני נותנת 10% מהמשכורת, השאלה היא

למה לתת את זה. זאת אומרת, אני מחליטה, לדוגמה,

שאני מקציבה סכום מסוים, איך אנחנו נותנים למטה במשכורת,

עוברת, נותנת לזה,

השאלה היא מה?

אני שואלת אנשים ואף אחד אין לו תשובה?

המטרות שהמעשר צריך לשמש בעיקר

זה מטרות של קודש,

דהיינו,

לתת לעניים, ליתומים,

לאלמנות שזקוקים לישיבות,

לזיכוי הרבים וכן הלאה. אבל יש דרגות,

כן?

לדוגמה,

עניים ויתומים זה דבר שמצווה לתת, זה ידוע.

צדקה תציל ממוות.

צדקה תציל ממוות,

בפרט את העני קודם. לפני שהיא מצילה את זה שנותן, היא מצילה גם את העני, שיאכל קודם כול, שלא ירעב.

עכשיו, ישיבות,

אם נותנים לעניים שהם לומדי תורה,

אז יש עדיפות,

כמו שבט לוי,

שהקדוש ברוך הוא ציווה את כל ישראל לתת להם מעשרות.

בעיקר המעשרות היו לשבט לוי ולכהנים, שהם לא עבדו

והם למדו ברצון השם. הקדוש ברוך הוא ציווה שיהיה שבט לוי שיעסקו בתורה ובחוכמה תדיר.

הוא ביקש שעם ישראל כולם, ציווה גם,

שעם ישראל כולם ייתנו את המעשרות שלהם בשבילהם לקיימם, ושבט לוי מזכה את כל עם ישראל במצוותיו.

עכשיו, יש פדיון שבויים.

פדיון שבויים זה קודם לכל מצוות צדקה. לדוגמה, אם יש אדם בשבי,

והבן אדם הזה עכשיו שבוי,

ואנחנו צריכים, עם ישראל מצווים לפדות את היהודי הזה מהשבי.

עכשיו, אם מבקשים מאיתנו סכום מסוים, וזה סכום סביר, נגיד, לא בכוונה,

לוקחים סכום אסטרונומי, במצב כזה לא תמיד פודים, משום שמרגילים את הגויים אחר כך לחטוף אנשים בשביל המחיר.

אבל אם הם יודעים שהמחיר הוא סביר כזה,

ולא כדאי, ולא משתלם,

טוב, יש לזה חשבון בהלכה. בסיכומו של דבר, אם צריך לפדות, נגיד, יהודי על-פי ההלכה,

מצווה זו קודמת,

ושאר מצוות שמנינו קודם.

עכשיו, אם פדיון הגוף הוא כזה חשוב,

פדיון הנשמה, על אחת כמה וכמה.

לדוגמה,

לתת כסף ממעשרות בשביל להציל יהודים שיחזרו בתשובה,

זו מעלה יותר גדולה.

מדוע?

משום שאתה מציל את הנשמה של היהודי לגן-עדן.

פה, אתה מציל אותו מן השבי שיחזור לביתו,

אבל אפשר שגם יעשה עבירות.

פה, כשאתה מחזיר אותו בתשובה, אתה הופך אותו ממש לצדיק,

שיש לו חלק לעולם הבא.

אז זו המעלה היותר גדולה שיש.

אבל שוב פעם, תלוי, יש כזה עוד גדרים.

עניי ביתך, קודמים לעניי עירך,

ועניי עינך,

ועניי עיר אחרת,

ועניי ארץ-ישראל, ועניי חוץ-לארץ.

יש בזה דרגות, אבל צריכה להבין.

מעלה גדולה לתת לזיכוי הרבים,

לישיבות,

לבני-תורה ולעניים שהם

בני-תורה,

זו מצווה גדולה. את שותפה גם בקיום התורה, גם בחזרה בתשובה, זו מעלה גדולה ביותר.

לכתחילה זה צריך להיות חומש, 20% מהנטו.

בדיעבד, 10% יוצאים ידי חובה.

אבל על לכתחילה זה 20%. כתוב 10% על מנת שתתעשר.

אז כתוב,

את צודקת, זה המון, את אומרת שזה המון.

אבל אני אשאל אותך שאלה.

אם אני הייתי עושה אתך עסק כשאני נותן לך

1,000 שקל,

בשעה שאני נותן לך את ה-1,000 שקל מתנה,

את מחזירה לי בתנאי 200 שקל.

תסכימי לעסק?

אני נותן לך 1,000. אני בא לחתונה,

נותן לך 1,000 בתנאי שתחזירי לי 200. כדאי?

כדאי, כדאי. נשאר לך 800, נכון?

יופי.

הקב'-הוא אומר,

אני נותן לך,

אבל תדעי לך שבתוך הנתינה שלי יש משהו שלי,

שאני רוצה לנסות אותך אם תחזירי את זה או לא.

אבל אני אסביר לך מה הוא אומר.

חפץ חיים, זכר צדיקה שלך, הוא אומר.

אדם קוצר תבואה, כן?

הוריד את כל הזה,

ניפץ אותה, נהיה לו חיטים, מילת הארגזים.

מתחיל להעמיס, משאיר כמה ארגזים, לא מעלה. שואל אותו אחד, תגיד, מה אתה עושה עם אלה?

הוא אומר, אלה, אני לוקח אותם עכשיו,

הוא זורע אותם עוד פעם באדמה. הוא אומר לו, בשביל מה אתה זורע עוד פעם? עד שאתה קצרת וכבר יש לך אותם, אתה מחזיר אותם לאדמה?

הוא אומר, ואיך יצמח לי עוד פעם?

חייבים לקחת חלק, לשים עוד פעם באדמה, שתצא עוד פעם תבואה.

המעשרות,

זה נותן שעוד פעם תהיה לאדם ברכה.

עוד פעם תהיה לאדם ברכה, ואדם יכול מזה להתעשר,

לא להישאר מצב סטטי, להתעשר.

אז כתוב, כשאדם נותן את המעשר, לא יעני,

ואם הוא נותן את החומש, יעשיר.

ואני מכיר מקרים רבים רבים רבים של בעלי תשובה שהתחילו ושאלו אותי שאלות כאלה,

והלכו על זה ב-100%,

האנשים האלה מאושרים, הצליחו, שגשגו וכו' וכו'.

אבל אם המשכורת היא גבוהה, אז 20%? זאת אומרת, זה לא... את יודעת שעני שמקבל שקל,

עני שמקבל שקל, חייב במעשר?

עני, שוכב ברצפה, עושה ככה, קיבל שקל.

קיבל בסוף היום 100 שקל, הדין שלו ושלך אותו דבר.

מיליארדר שהרוויח עכשיו בעסקה מיליארד דולר היה בדיוק כמוך.

ומי שנתן משקל את המעשר, ומי שנתן ממיליארד את המעשר, אפילו שהפער הוא אדיר,

שניהם בשמים נתנו אותו דבר.

כן, בבקשה.

מספיק נדעת מה זה חומש.

חומש, חומש זה 20%. 20%. חומש, חמישית.

חמישית מהסך של הנטו.

אז יש לי שאלה.

אח שלי חוזר בתשובה,

ובעקבות זה, כאילו, אני גם פה מתחילה לחזור בתשובה, אבל בעקבות זה קצת מנצלים אותו. זאת אומרת, נותנים לו, אמרו למשל, תקנה איזה ספר מדיניות ישראל, נכון?

מדיניות ישראל ב-8,000 דולר, כל מיני הוצאות בומבסטיות ומעבר לזה.

אני חושבת שזה קצת לא פייר לנצל אותו.

ספר ב-8,000 דולר?

מגילת אסתר ו-8,000 דולר.

אני לא שמעתי על זה.

וגם כולנו לבתי כנסת, דודו. אני חושב שאפשר להביא כבר את אסתר המלכה בחזרה בסכום כזה.

זה מה שהוא טוען.

אני לא יודע איפה אמרו לו, מה אמרו לו, אבל זה מוזר ותמוה.

גם אם היו אומרים ב-800 דולר הייתי צועק,

וגם אם היו אומרים 80 דולר הייתי מתקומם.

אז אני לא מבין את הסיפור,

ואני לא מבין בחור כזה שיש לו כבר 8,000 דולר.

בסדר, אבל אני שואלת, עד כמה מותר לאנשי... מה זה?

כתוב בהלכה לעולם, אל יבזבז יותר מחומש.

יותר מחמישית לא לבזבז,

ולהידור מצווה מותר עד שליש.

נגיד,

אני מרוויח 5,000 בחודש,

וזה הנטו שני,

ואני מוצא אתרוג מהודר,

מהודר, שאני מאוד משתוקק.

התורה אומרת לי, לא יותר מחומש.

סליחה, לא יותר משליש על ההידור.

על ההידור.

זאת אומרת, אבל אם זה עולה יותר מזה 50%,

נגיד 2,500 שקל,

אני לא צריך לקנות את זה,

וזה כבר לא הידור,

ואני עובר על מה שאמרו לי חכמים, זיכרונם לברכה.

זה מה שאמרה התורה. למה?

לא יבזבז יותר מחומש, שלא יצטרך לבריות.

הוא בעצמו יצטרך כבר לבריות.

זה גבולי.

אבל אם זו, לדוגמה, מצווה כמו פדיון שבויים,

אז מצווה,

כי פדיון שבויים, פיקוח נפש,

אז מותר לתת אפילו יותר, אפילו שימנע אוכל מפיו,

בשביל להציל יהודי.

לא תעמוד על דם רעיך.

לא יכולים לראות בן אדם

שטובע בנהר ואומרים, תשמע, אבל לא יהיה לי אחר כך סנדוויץ' לאכול.

הבנת?

אז יש גדרים בזה, אבל בסתם זה נראה לי מוגזם, לעילא ולעילא.

אתה משוקר, אבל זה לא משוקר.

אני לא אמרתי לך כלום. אני לא אמרתי, אני אומרת,

את רוצה לבדוק את הדברים בדיוק? אני אתן לך טלפון של פוסק,

תשאלי בדיוק, שהאח שלך יצלצל ויספר את הסיפור, יגיד בדיוק מה היה,

והוא יגיד לו מה נכון לעשות, ויכול להיות שמותר לו אפילו לקחת את הכסף בחזרה,

אם הונו אותו. הוא עוד לא שילם מכיוון שכולם כעסו עליו. מה, השתגעת כאילו? הבנתי, אבל לא משנה. גם אם יש דברים שעשו איתו מקח טעות, או שאיטעו אותו, או שהונו אותו, או דברים כאלה,

אפשר לפעמים לקחת את הכסף בחזרה גם כן, על פי הדין.

אז לכן, אם תרצי, בסוף הערב ייתנו לך פה טלפון של פוסק,

תשאלי, או שהוא ישאל, ותדעו בדיוק את הדין. כן.

קודם אמרת שאם מישהו חושב משהו רב בלב, זה נקרא שהוא עשה אותו.

אז אם מישהו חושב משהו טוב בלב,

נקרא שהוא עשה עבודה.

אז כתוב שאם אדם חשב

לעשות מעשה,

מחשבה טובה סתם ככה, זה טוב, ודאי שזה טוב,

אבל מחשבה שאדם רצה לבצע ונאנס,

הוא באמת הלך לבצע ונאנס, ולא עשה,

הרי זה כמי שעשה. לדוגמה,

אמרו לנו שיש עני בפתח עכשיו שהוא ממש רעב.

רצנו עכשיו עשרה אנשים אליו,

לתת לו סנדוויץ'.

הראשון שהגיע נתן לו את הסנדוויץ' והוא שבע, הוא לא צריך יותר.

מה אם התשעה הפסידו את המאמץ שלהם?

לא. נחשב שהם נתנו כמו הראשון.

אז הוא חשב לעשות מעשה, מצווה,

הוא לא רק חשב, הוא הלך לבצע,

נאנס. מה נאנס? פשוט ההוא כבר אחת. הוא לא הלך לבצע?

אם הוא סתם יושב וחושב?

אז יש לו שכר מחשבה טובה, לא יותר.

כן.

רגע, הבטחתי לה לחזור. כן.

רציתי לשאול על גוד ומגוד.

כן.

אם אתה מוכן לחזור בבקשה,

אני שמעתי פשוט כמה קלטות שלך.

מתי זה יקרה?

בשנתיים הקרובות, בעשר השנים הקרובות, במאה השנים הקרובות? מתי יקרה גוג ומגוג? ובכן, גוג ומגוג,

אני לא יכול להגיד לכם תאריך מדויק, אבל אני אגיד לכם בחם וקר.

אנחנו נמצאים היום במצב של חם, חם,

חם, חם, חם, חם.

הדור הזה?

בטח הדור הזה,

אבל חם, חם.

אז רגע, אז רגע, אז מה קורה לחוזרים בתשובה שעוד לא השלימו את התשובה מלהשמם ובטל? חוזר בתשובה, שהחליט לחזור בתשובה באמת, ועדיין לא השלים,

לא בגלל שהוא לא רצה להשלים, אמר, זה נשאיר לו עוד שנה.

אלא פשוט הוא לא ידע, נגיד, דברים. כמו שאחד חוזר בתשובה, אז הוא לא יודע את כל ההלכות כבר.

אדם כזה נחשב לו שהוא חזר בתשובה.

זאת אומרת,

אם הוא חלילה אפילו ייפטר מן העולם,

נחשב שהוא חזר בתשובה גמורה.

למה? כי המניעה לא הייתה מחמתו,

אלא מחוסר נגיעתו.

לא בגלל שהוא אשם, הוא לא ידע.

עכשיו הוא התחיל ללמוד.

אבל אתה גם לא יכול לקחת עליך את כל המצוות ביום אחד, זה נורא קשה.

נכון, אבל את האיסורים את כן יכולה, נכון?

מה שלא, זה לא בעיה. לא, לא, לא, זה לא בעיה.

מה שכן, לפעמים נכון, יכול להיות שזה קשה, כי לא יודעים גם איך לבצע והכול.

טוב, זה הולך בהדרגה, נכון.

אבל מה שיכולים לעשות מיד, לעשות... אם הם הולכים להרצאה של הרב על אינו נשחק,

מחר הולכים להרצאה למקום אחר של אינו נשחק,

מחר הולכים לאכל ספר תורה,

מחר יהיה פרורים,

מחר יהיה דיקויים בשביל משהו אחר,

באים לשמוע דמרי תורה,

וכל פעם ב... הנה, אני הולך ברעב כבר ארבעים שנה בכל הארץ.

בירושלים, בבני ברק, בכל הארץ.

זה מאוד מעניין, כי אני בן 38.

הוא התחיל כנראה בגלגול הקודם ללכת איתי.

כן.

אני חושב שהשם לא מאמין אותנו בניסיונות שאנחנו לא יכולים לעמוד בהן.

אז איך זה שבתכלס אנחנו רואים שיש אנשים שהם נכשלים בניסיונות שלהם.

וזה דבר ראשון. דבר שני,

אם השם יודע שאני לא אעמוד בניסיון, למה הוא בכלל מאמין אותי? מה אתה אומר?

אם השם יודע... שמעתי.

כל הניסיונות שאנחנו צריכים לעמוד בהן,

זה לא נקרא ניסיונות בכלל. זו החובה שלנו לעמוד בדברים האלה.

ניסיונות, מה שמדובר, זה ניסיונות מחוץ לחובה של האדם.

כשאדם צריך לקיים מצוות, בטוח שזה ניסיון. מה זה ניסיון?

פשוט מאוד הוא צריך לעשות את הדברים,

והוא מתנסה עליהם אם הוא יעמוד בזה או לא יעמוד. אבל זה הניסיון הסטנדרטי.

זה מוכרחים.

אבל אנחנו מדברים על ניסיונות,

ניסיונות גדולים.

כמו שעברו האבות הקדושים,

כמו אברהם, שנתנסה באור כשדים, בכבשן האש,

כמו לך לך מהרציחה ומולדתך ומבית אביך,

או ניסיונות מהסוג הזה,

שלוקחים לו את האישה וחוטפים לו אותה,

ועוד דברים מן הסוג הזה. זה ניסיונות, זה ניסיונות שאנחנו לא יכולים לעמוד בהם, לכן לא מנסים אותנו.

אבל ניסיונות אחרים, מה שאת קורא, הקטנים,

מה זה ניסיון? יש ניסיון גם לקום בבוקר, בזמן להתפלל.

זה גם ניסיון, נכון?

אבל חייבים לקום להתפלל. אז מה נגיד?

לא, אל תנסה אותי, תשאיר אותי לישון וזהו.

אין דבר כזה.

חייבים לקום.

אבל זה נקרא בלשונות שלנו ניסיונות. ניסיונות קלים האלה זה לא נקרא ניסיונות, זה חובות.

מה שמדברים זה מחוץ למה שאנחנו מחויבים.

אז אל תעמיד אותי במצב של ניסיון שאני לא אוכל לעמוד בו.

באמת לא מעמידים אותנו.

זרקו מישהו מאיתנו לכבשן האש כמו אברהם אבינו?

טוב, אבל יש ניסיונות, לא משנה. אבל עכשיו, אם השם יודע שהנשמה הזאת לא תתקן,

קרוי את מה שהיא צריכה לתקן לה, ובכלל, מלכתחילה הוא הביא אותה עם הדם של נשמה.

מה הטעם שנשמה חוזרת עוד פעם אם היא יודעת, הקדוש ברוך הוא, שהיא לא תתקן גם בגלגול השני וגם בשלישי? משום שהוא ישנים את התיקון שלה על ידי זה שיביא אותה בדומם, צומח וחי, עד שהיא תגמור את התיקון שלה. רק מה?

ייארך

המצב שלה והתיקונים שלה, והיא תסבול. רק בתהליך הזה. איך היא תתמרק, איך היא תתנקה, איפה יהיה הצדק?

שם הוא לא יכול, הוא לא יכול ללמוד. בטח שהוא יכול, אבל איפה הצדק?

צדק? כן. את יודעת שזה לא יהיה, אז מה הבעת? למה שזה לא יהיה? זה כן יהיה, יהיה בדרך ארוכה. אדם בוחר בעצמו את הדרך, אם תהיה ארוכה או תהיה קצרה.

אני אומר לך, עשי כך, תקבלי מייד.

את מתמהמהת, הפסדת. עכשיו תלכי את המסלול הארוך.

דוגמא, אני אומר לך, עד חמש פתוח הקניון.

את באת בחמש וחמישה. היי, למה סגור?

אמרו לך עד חמש, נכון?

הגעת בחמש וחמישה, תבואי מחר.

תבואי עוד פעם, עוד פעם מונית, תעמדי עוד פעם, זהו.

אולי גם המבצע נגמר, הפסדת.

מי יודע מה קרה.

אבל כשאומרים לך מה צריך לעשות ואת עושה בזמן,

אז זה 100%, לא יקרה לך שום דבר לא טוב.

אבל אם מתחילים לתאחר, להתמהמה וכו',

אז מה שמוטל עלייך זה מה שאת גרמת לעצמך, זו בחירתך.

הבנת?

יכולת לגמור פה 70 שנה, 80, 120 שנה, ולהגיע עכשיו לגן עדן.

החלטת להתמהמה, לא בוער לי, אני עוד צעירה, אני אמלה, אני אטייל, אני אעשה, אני פה.

אמרו, בסדר, על זה משלמים.

תבואי מחר, תבואי עוד גלגול.

תבואי מחרתיים, עוד גלגול.

תבואי אחר כך ככה, כן,

לפי מה שבחרנו.

אחרת מה הצדק?

אחד בא בזמן,

ואחד לא בא בזמן, ויקבלו אותו דבר.

אחד עבד חודש, ואחד עבד יום אחד, יקבלו אותו דבר.

אחד היה רשע, ואחד היה צדיק, יקבלו אותו, כי הקדוש ברוך הוא הכול יכול.

הוא לא יכול לסדר לכולם את הכול, אז איפה הצדק?

אז בשביל מה לעשות? אז כאילו בכל מקרה אנשים ינגחו את הנשמה, כאילו ימרקו את הנשמה? שלא יידח ממנו נידח, חוץ ממעט מאוד מאוד אנשים, רחמנא נצלן, שלא יגיעו לתיקונם.

אז כאילו גם בן אדם שהוא חוטא כל החיים שלו,

או שהוא לא קיים מצוות, הוא לא חוטא, הוא פשוט לא קיים אותו מצוות,

אז בסופו של דבר הוא יגיע לשלב שהוא ינגד את הנשמה שלו. תלוי, כן.

אם הוא לא היה רשע מהרשעים הגמורים הקשים ביותר,

שכמו שעמדו לעם ישראל,

אז הוא הצליח להגיע לתיקון שלו.

זה ההבדל הוא רק בזמן.

בזמן, באורך, בגלגול.

אני לא רוצה להמליץ לך על התבוננות, כן? סוף חלק א', ההמשך בקלטת מספר 207, צהוב עם תחינה חלק ב'.