פתיחה וסיום - חלק א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

זה הפתיח, יהודים יקרים, אבל זה גם הסיום.

אבקה אחת הכניסה מדינה, מעצמה,

300 מיליון איש פוחדים לגעת במעטפה.

אנשים חוששים לצאת לקולנוע?

מיליונים מתנפלים על חנויות למסכות גז? זה גם הסיום.

ג'ורג' W היקר.

אתה אולי לא יודע,

אבל כל מחבל שנהרג היום בגדה או ברצועה לא יגיע מחר למנהטר.

רוני בלר, הישר והמסור והמוסרי,

הוא אמר שרבותיי, אני רוצה את בן לנדון מת.

רגע, מה עם משפט?

מה, אין משפט?

לא עושים משפט?

בלי משפט.

עכשיו ה-CIA קיבל אישור להרוג פעולת חיסול כמו של הישראלים, מה שהם התנגדו קודם.

חיסולים של ישראלים זה אסור,

של אמריקאים מותר. למה?

זה דם אמריקאי, זה משהו אחר. דם ישראלי,

זה מפריע לקואליציה שלהם.

אנחנו סומכים על קני הרצוץ שקוראים לו ארצות הברית בשביל 2.7 מיליארד.

למטרות שיש להם ושיהיו להם לעתיד, ישקיעו בו.

אין כוח, אין עוצמה, אין טנקים, אין מטוסים. מלחמת אבקות.

אבקת וניל,

אבקת סומסום.

אתם מבינים? עכשיו הם חוששים,

אולי כבר מרעילים להם את המזון ואת השתייה. אז עוד מעט,

לפני שתוכל לשתות פפסי או קולה, תצטרך שיבוא אחד מנס ציונה בשביל שיבדוק לך את זה,

וייקח נדגב אם אתה יכול לזעתם.

אבל מה לעשות יהודים עיקרים?

צריך להאמין דבר אחד, עכשיו הזמן רץ בדלק סילוני.

עכשיו זה כבר לא כמו שההיסטוריה התגלגלה עד לפני עשרות שנים, לאט לאט.

יכולת לצפות מהלכים לשנים.

היום אתה לא יכול לצפות לשבוע, לשבועיים, כי הכול רץ בסדר גודל אטומי.

אתה לא יודע מה ילד מחר.

זה המצב, יהודים יקרים. תורת ישראל לא שקרה מעולם למה שהבטיחה התקיים.

גזירות רעות ניתן לשנות אם חוזרים בתשובה.

גזירות טובות לא משתנות.

אז מה שטוב, הרווחנו.

אבל מה שרע בידינו, התקיים או לא, וכמה.

לכן אנחנו צריכים לשים לב, אין ברירה.

אין ברירה, יהודים יקרים.

זה הפתיח, אבל זה גם בסיום.

פתיח, בסיום. קלטות מס' 204-205

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

יש בקשה של המנהל האחראי כאן.

כל היהודים שיושבים במעברים,

זה עניין של סכנת נפשות. אם חלילה קורה משהו,

חייבים שיהיו מעברים פנויים.

אז אם אפשר לעבור לשורה ראשונה ולהתנקז יותר לצדדים,

אבל לא במעבר.

אם לא יהיה מעבר,

פשוט מאוד משתרה בדרך לפה.

חלילה יוציאו את כולם,

יהיה בלאגן,

ויכולים לפטר אותו גם.

אבל יהודי צריך להתפרנס.

אז בבקשה,

או לצדדים או פה.

פה.

כן, כן.

הדברים שנאמר עתה יהיו לזכותו של הרב הגאון, הרב שך.

בחוברת שארגון שופר הוציא לפני כמה שנים,

זאת החוברת,

עשרה מאמרים קצרים של הרב שך,

אני רוצה לומר כמה דברים שהם רלוונטיים להיום,

ממה שאמר לפני שנים הרבה.

יש בעל הבית

והוא הקובע.

מי שמתבונן במבט אמיתי על היחס כיום בין עם ישראל ובין הקדוש ברוך הוא,

אין לו הגדרה אחרת מאשר

הפרת ברית.

כי הרי אנו, בני העם היהודי,

הכרזנו עוד בשחר ימיה של האנושות

כי יש בעל הבית לעולם

וכי הוא הקובע את גורלו.

מתוקף אותה הכרזה והודעת האמת,

זכינו כי בורא העולם יתגלה לפנינו במעמד הר סיני,

יבחר בנו בתור עם השם,

ייתן לנו את תורתו ויכרות עמנו ברית על קיום התורה ועל היותנו לעמו נצח.

ועתה מפר עם ישראל בצורה בוטה ביותר את הברית שיש לנו עם בעל הבית.

תוך אשליה איומה

כי עם ישראל הוא האדון לגורלו ובעל הבית אינו הקובע.

כיצד מתרחשת טעות שכזאת?

כיצד מסוגל עם השם להפר את הברית בינו ובין אלוקיו ולהכריז כי אותה הברית אינה מחייבת אותו אלא חוקי הכנסת?

כיצד יכול עם ישראל להשלות את עצמו

כי הוא יכול לנתק את עצמו מהתחייבויותיו לבעל הבית וכי בעל הבית

לא יגיב על כך?

כיצד חולם עם ישראל על השלום וכי יבוא יום בו הוא ישכון בביטחון ככל העמים,

מבלי לחשוב שהוא זקוק לקבל על חלום זה את אישורו של בעל הבית

שאותו הוא כה מכעיס?

התשובה לשאלות האלה נמצאת בספר שצריך לצאת

על הרב שך.

בספר מובעת הדעה

כי מצב שכזה של הפרת הברית בין עם ישראל ובין אלוקיו

אינו יכול להימשך פרק זמן רב

וכי במוקדם או במאוחר תבוא תגובה של בעל הבית על הפרת הברית אמו.

זה המאמר, יש בעל הבית והקובע.

מי ששמע אותי בתקופות האחרונות, כשאני מדבר,

קול דודי דופק,

פתחי לי אחותי רעייתי יונתי תמתי.

בהתחלה הקדוש ברוך הוא דופק חלש,

לא פותחים הוא דופק יותר חזק,

לא פותחים עוד יותר חזק,

לא, לא שומעים, חזק,

אם לא הוא פורץ את הדלת ונכנס.

בהתחלה היה טררר בגילו, טררר.

זה היה בהתחלה.

אחר כך היה יותר חזק, מרגמות.

אחר כך יותר חזק,

התאבדויות, מכוניות תופת,

דולפינריום,

סברו וכן הלאה.

יותר חזק רוצים?

זה מלחמה כוללת.

ואנחנו בפתחה של מלחמה כוללת.

זה שיהיה לנו ברור.

את התסריט הזה כבר אמרנו לפני תשע שנים.

אבל מה לעשות?

עד שלא רואים את הקנה מול הראש,

לא מבינים. וגם כשרואים אותו מול הראש,

עדיין לא מבינים.

וגם כשכל מרכז הארץ היום סגור ומסוגר ובודקים כל אחד ואחד,

גם לא מבינים.

וגם מחר לא יבינו.

עד שתהיה מלחמה כוללת.

לא בכדי זכינו לתואר עם קשה עורף.

הכוונה הייתה לשבח.

עם קשה עורף לא מורדים בקדוש ברוך הוא.

קיבלו את התורה, ניסו לכופף אותם, לשרוף אותם,

להמיר את דתם,

לא התכופפו.

אבל זה כשמחזיקים.

אבל עד שמחזיקים, גם קשה עורף.

עד שמחזיקים מהקדוש ברוך הוא. ופה הבעיה.

כותב הרב שך,

כיצד מונעים את השואה הבאה?

לשואת יהדות אירופה הייתה התרעה.

התריעה עליה בספר משך חוכמה בפרשת בחוקותיי,

שנים רבות לפני התרחשותה,

בזמן שחלק ניכר מהעם היהודי עוד העריץ את התרבות האנושית והמתקדמת

הנאורה של הגרמנים.

אותה הערצה הביאה אותו לנטוש את תורת ישראל ולהמירה בצורת חיים משכילה ונאורה,

שהדוגמה שלה היא התרבות הגרמנית ואורח חייה.

והוא כתב ככה במשך חוכמה

תבוא רוח סערה

אשר תעקור את עם ישראל מגזעו

ותוכיח לו שברלין אינה ירושלים.

כך זעק מחבר הספר משך חוכמה, וקולו לא נשמע.

עתה, חמישים שנה אחר שנוכח העם היהודי מהי אותה התרבות האנושית והמשכילה,

הוא חוזר וטועה את אותה הטעות האיומה,

ושוב הוא חי באשליה כי עם ישראל הוא עם ככל העמים,

וכי אורח החיים העולמי מתאים לו יותר מאורח החיים שמתווה לו תורת ישראל.

במצב שכזה יש לנו סיבה לדאגה,

אך יש גם יסוד לתקווה.

אומנם המצב ההווה שעם ישראל ככלל אינו מכיר את המציאות שהוא עם השם

ומנסה להיות ולנהוג ככל העמים,

אינו יכול להימשך זמן רב.

ואומנם קיומה של מדינה יהודית בארץ ישראל,

המכריזה כי חוקי התורה שנתן לנו השם בסיני אינם מחייבים אותה,

היא מרד מאורגן של עם ישראל באלוקיו ובתורתו,

דבר המחייב חס וחלילה שואה נוספת.

אך יש יסוד איתן לתקווה

כי לא יעבור זמן רב עד שעם ישראל יבין את משמעות הברירה העומדת לפניו,

ואת מקום השואה יתפוס תהליך של התפקחות

בהכרת האמת מי אנחנו.

ברוך השם, רואים תהליך של חזרה בתשובה

גדולה ביותר.

היום פרסמו ברדיו

שיש איזו עמותה שלוקחת חוזרים בשאלה ומשפצת אותם,

והם אמרו שהם צריכים תקציב של 100,000 שקל לכל אחד.

אני ב-100 שקל משפץ חילוני, עושה ממנו דתי,

והם ב-100,000 שקל, חוצפה,

ועוד ברדיו, ואת התקציב ישלמו להם.

פגעי הימים האחרונים,

בתקופתו כותב הרב שך, לפני שנים רבות,

פגעי הימים האחרונים החלו להביא מפנה במהלך החשיבה של אנשים חושבים,

ומחוגים הרחוקים מתורת ישראל החלו להישמע הקריאה כי יש דין

ויש דיין.

ייתכן מאוד שאותו תהליך של התעוררות בתשובה יגיע גם לרחוקים ביותר,

וגם הלוחמים כיום בתורת השם

תיפתחנה עיניהם,

ועם ישראל כולו יזכה לחזור לאלוקיו ולתפוס את מקומו המכובד בעולם

כעם השם.

כך אומר

הרב שך שליטא.

ועוד מאמר, מה שנוגע למלחמה שאנחנו נמצאים בה,

ואחר כך נעבור להציץ

בידידים שלנו

ובמורי הרוח שלנו המערביים, אמריקה ואירופה.

מהו דינם של שטחי ארץ ישראל במצב הנוכחי?

אומר הרב שך.

ארץ ישראל שייכת לעם ישראל

בין אם היא נמצאת תחת שלטונו

ובין אם היא גולה ממנו

ושלטון זר שולט בה. קדושת הארץ קיימת

גם בשעה שאנו נמצאים בגלות,

ומצווה עלינו לשב בה ולישבה גם כשאין בה שלטון יהודי.

עוד פעם,

קדושת הארץ קיימת גם בשעה שאנו נמצאים בגלות, ומצווה עלינו לשב בה ולישבה גם כשאין בה שלטון יהודי.

השאלה ניצבת כיום,

לאחר ששטחי ארץ ישראל נכבשו על ידי הצבא,

האם לצורך שלום אמיתי יש לנו לוותר על שטחי ארץ ישראל,

או שאסור לוותר ויש להיאבק ולהילחם על החזקתם?

השאלה הזאת אינה שאלה.

ארץ ישראל הובטחה לאברהם אבינו

כי היא תינתן במתנה לזרעו אחריו.

במתנה ולא באמצעות החרב.

יצחק אבינו בירך את שני בניו,

כאשר את יעקב הוא בירך בברכה שייתן לו האלוקים,

שייתן, לשון מתנה,

ואת עשו הוא בירך

שיחיה על חרבו.

הכיבוש והאחיזה באמצעות הכוח בלבד משמעותם

כי עדיין לא קיבלנו את הארץ מאת הקדוש ברוך הוא,

וממילא השאלה אודות ויתור עליה אינה מציאותית.

הדבר היחידי העומד על הפרק הוא,

האם מבחינה ביטחונית

עדיף להגיע להסכם עם הערבים?

ואם ההסכם הזה הוא אכן מציאותי ואמיתי,

לכן

אין לערב את המושגים,

אלא יש להגדיר היטב שכל הדיון בנושא השלום הוא במישור הביטחוני המעשי,

ולא בתחום העקרוני של מצוות יישוב ארץ ישראל.

עוד תגיע העת

בה ייתן לנו הקדוש ברוך הוא את האפשרות לשב

וליישב את ארצנו הקדושה ולשבת בה בשלום ובבטחה,

בלי שנצטרך להיאבק על כיבושה ועל הזכות להחזיק בה.

העת הזאת תגיע כשנהיה ראויים לכך.

בינתיים,

אין הכיבוש הצבאי במלחמת ששת הימים

יכול להקדים את אותה עת,

ומי כמונו רואה היום את הערעור

על עצם קיומנו על אדמתנו כולה.

אנו מאמינים בכביעה

שקבע בורא העולם בתורתו,

כי ישיבתנו בשלום בארצנו מובטחת בתנאי מפורש

של שמירת חוקי תורתנו.

אם בחוקותי תלכו,

ושכבתם ואין מחריד.

זו הבטחה אלוקית.

אבל בחוקותי תלכו.

אך אם חס וחלילה ימשיך עם ישראל להתנהג כפי שהוא נוהג כיום,

שהשלטון היהודי בארץ אינו מכיר בשם ובתורתו,

והתנהגותו הבלתי-מוסרית של חלק גדול מהעם תואמת את אותה אזהרה האמורה בתורה,

שארץ-ישראל עתידה להקיא את עם ישראל מתוכה,

כשם שהקיאה מקרבה את העמים שישבו בה קודם עקב התנהגותם הבלתי-מוסרית,

הרי לא רק שליטתנו בשטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים תהיה נושא לדיון,

אלא עצם קיומנו בארץ איננו מובטח כלל וכלל.

תשמעו גדול בישראל שצופה קדימה לפני עשרות שנים.

תשמעו מה הוא אמר.

לא רק שליטתנו בשטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים תהיה נושא לדיון,

אלא עצם קיומנו בארץ אינו מובטח כלל וכלל.

והנה אנחנו ראינו בתקופה האחרונה,

איך ארצות הברית מהפכת כיוון

לפי האינטרסים שלה.

אומרים ידידות, ידידות אמת,

ידידות עמוקה.

יש כאלה שאומרים לא כל כך.

אבל אני חושב שמה שראינו בחודשים האחרונים מבהיר לנו בדיוק לאן הכיוון יכול להיות בן רגע.

ואני אומר לכם,

ותתפסו אותי אם אני לא צודק

במה שאני אומר,

שאמריקה תהפוך את גבה אלינו,

היא תראה לנו את עורפה,

ומה שהם עושים היום לטליבאן זה אפס מה שיעשו לנו.

תזכרו מה שאני אומר לכם,

כי אנחנו בפתחה של גוג ומגוג שמתגלגלת בדיוק כמו שהזוהר הקדוש אומר,

וכשהם לא מוצא חן בעיניהם משהו,

הנשיא שלהם, בוש,

אומר לעם ישראל, go to hell,

שילכו לעזאזל.

נמאס לו מהישראלים.

שרון לא שומע לו, הוא אומר לו צא, הוא לא יוצא.

צא, אמרתי לך, לא יוצא.

רגע, בוש לא מבין מי נבחר,

הוא או שרון.

הוא מחליט שאנחנו גרורה, מחזיק מפתחות,

והוא אומר צא. מה, אתה לא שומע מה אני אומר?

שרון לא יוצא.

נו, מה עושים?

רק רגע, הוא יגמור לטפל בחבר'ה שם,

הוא לא יגמור,

אבל הוא חושב שהוא יגמור,

ואז הוא יתפנה אלינו.

הרי גם הוא לא יודע שיש בעל הבית.

אומנם הוא מזכיר שם ה' ואומר להתפלל,

אבל זה לצורך המלחמה.

מה אכפת לו להיסעד

על ידי בורא עולם, אם אפשר, והוא יסכים?

אבל בואו אני אראה לכם דבר שראיתי,

וזה מדהים.

תסתכלו על זה מהפך. כותב את זה דוקטור שאול צדקה,

דבר מדהים.

זה היה בהתחלה, אחרי הפיגוע בתאומים,

וקצת אחרי זה הוא כתב עוד מאמר.

הנשיא בוש יוצא מכליו כדי לרצות את הקהילה המוסלמית בארצות הברית

ומבטיח לפלסטינים מדינה.

טוני בלייר מוכן לצרב אפילו את איראן לקואליציה נלעגת.

ראש ממשלת איטליה מוחרם על ידי וושינגטון בשל דבריו על האסלאם.

מרגרט תאצ'ר ספגה התקפה דומה מחבריה על שהוקיעה את שתיקת חכמי הדת המוסלמים.

הצרפתים מנסים לטשטש את הסיבה לפיצוץ של המפעל בטולוז.

ערפאת נעשה לוחם דגול בטרור.

המיעוט הנוצרי בסודן ננטש.

סוריה הופכת לחברה מכובדת ליד שולחן מועצת הביטחון,

והאפגנים חוטפים על הראש יותר חבילות מזון מאשר פצצות.

מעבר לכך מתקבל גם הרושם

שאם ישראל הייתה נעלמת מהמפה,

העולם היה בטוח יותר.

דמשק, מארחת 11 ארגוני טרור.

החמאס תומך בבן-לאדן.

לא, הוא לא יוכנס לרשימה השחורה, החמאס.

איראן היא האמא של פיגועי ההתאבדות במזרח התיכון.

שר החוץ הבריטי מתפלש בעפר רגליהם של האייתולות,

פה צחקו

כשיצחק מרדכי נשק זקן.

טוני בלר,

מתאבק בעפר רגליהם של האייתולות.

שליט סודן

כורת איברים במרכז חרטום ומחביא שם את המכוערים שבארגוני הטרור,

וגם אותו רוצה המערב בקואליציה.

היום

פנו גם לנסראללה, אמרו לו שיצטרף לקואליציה.

נסראללה.

בעצם, מי יישאר מחוץ לברית החדשה?

הטליבאן,

סדאם חוסיין, חצי כדאבי,

ושלום על ישמעאל,

וגם אנחנו מחוץ לקואליציה.

זו תגובה

של המערב על ה-11 בספטמבר?

זו התגובה שלהם.

להכניס את כל אלה שמחזיקים את הטרור לקואליציה בשביל לרדוף אחריהם היא בן לאדן אחד.

זהו.

זה ארצות-הברית, המעצמת-על.

אבל פה כותב

דבר מדהים.

תשמעו, כל מילה

זה בונו.

מכתב מנומס לבוש.

ג'ורג' ו. היקר,

לא נעים לי להזכיר לך,

אבל זה כבר כמעט שלושה שבועות שאתה הורג מאות אזרחים באפגניסטן.

נכון,

חיל האוויר שלך אף פעם לא היה משהו,

ופגיעותיו מעולם לא היו מדויקות,

אבל גם כאשר הוא הרס מושב זקנים ליד כאבול, לא אמרנו כלום.

האמת, הביצועים שלכם הביכו אותנו.

אבל העדפנו לשתוק,

למרות שידענו שלא מכסחים מדינה שלמה בשביל איזה בן-לאדן אחד.

לנו, כידוע לך, יש צרות משלנו.

את הבן-לאדנים שלנו אפשר לסדר בשלשות.

ואנחנו, לעומתך, דייקנו.

פגענו בטרוריסטים

כמו בקרן לייזר.

לא הרמנו לאוויר מאות מטוסים כמוך,

אבל מדי פעם השתמשנו במסוק אחד או שניים

כדי לרוצץ את ראשו של נחש נוסף.

כך כותב דוקטור שאול צדקה.

מיינד יו,

את האבו עלי מוסטפה הזה חיסלנו באמצעות אחד המסוקים שלכם,

כאשר ישב במשרדו,

ואפילו את עדן החלון השארנו שלם.

האוברקיל שלכם, לצערי הרב, פוגע בחפים מפשע?

בקיצור, ג'ורג',

צאו מייד מאפגניסטן,

ואל תשובו אליה יותר.

המלחמה הזאת פוגעת בקואליציה הרופפת שלנו,

בין הליכוד למפלגת העבודה.

אבל בזמן האחרון, איך לומר, נראה לי שאתה מקלקל גם את יחסינו עם העולם המוסלמי.

עד כה השלים אפילו העולם הערבי, מכוח ההרגל,

עם פעולות הפינצטה שלנו,

אבל עם הבליץ שאתה עושה באפגניסטן?

אנחנו חשים שאתה מקדיש את הסאה.

הרצחה הפכה להיות עבורנו נטל במקום נכס.

פתאום גם מפגינים במדינות שלא שמעו עלינו עד היום,

כמו פקיסטן,

בנגלדש,

מלזיה ואינדונזיה, שורפים ברחובות את דגלי ישראל.

העולם מעניש אותנו על תמיכתנו בך,

וגרוע מכול,

לאחרונה אף התחלת להפריע לנו.

כלומר,

לא זו בלבד שאת אל-קאעידה לא חיסלת.

אתה מפריע לנו לחסל את הטרוריסטים שלנו,

שעלולים להיות מחר הטרוריסטים שלך.

אתה אולי לא יודע,

אבל כל מחבל שנהרג היום בגדה או ברצועה

לא יגיע מחר למנהטן בכלל.

לפעמים אנחנו טמאים מכאן המעצמה.

אתה מתנפל על מדינה חסרת ישע,

כאשר הטרור האמיתי מקנן במדינות אחרות,

בסוריה, בלבנון,

בסודן, באירן, בעירק ואפילו בסעודיה.

קל לך להיות חזק על חלשים,

אבל נראה אותך כמונו מתעסק עם המפלצות האמיתיות של המרחב.

האם אתה היית לפני 20 שנה משמיד את כור האטומי ליד בגדד?

אבל מה שבאמת מדאיג אותנו,

של פתע נראית הרציחה כמו חלק מהעולם השלישי.

נכון,

ספגתם מהלומה איומה ממש בתוך הבית,

אבל האם יש בזה כדי להצדיק את ההיסטריה ההמונית במחוזותיך?

האם כך מתנהגת המדינה החזקה ביותר בתבל?

מעטפה אחת עם אבקה לבנה סוגרת את גבעת הקפיטול לשבוע?

חברות תעופה מתרוששות בן-לילה בגלל נוסעים מפוחדים?

אנשים חוששים לצאת לקולנוע?

מיליונים מתנפלים על חנויות למסכות גז?

ממה אתם עשויים, יא נה בכי מרודה לחיים, מקרטון?

ככה שואל דוקטור שאול.

צדקה.

ועוד דבר,

את הקטסטרופה של ה-11 בספטמבר יכולתם למנוע,

אבל סירבתם לראות את הכתובת על הקיר.

הבן-לאדן הזה כבר תקף אתכם ארבע פעמים,

אבל הנשיא הקודם שלכם מתגלה רק עתה במלוא מערומיו.

הוא הסתפק בשיגור טיל למחסן תרופות נידח בסודן.

כדאי להזכיר גם שבזמן נשיאותו התרחשה התקפה ראשונה על מגדלי התאומים,

אבל האחראים האמיתיים לא הובאו לדין.

אולי הגיע עכשיו הזמן להבין איזה אסון היה הקלינטון הזה?

31 מיליארד דולר אתם שופכים מדי שנה על קהילת המודיעין שלכם

והתוצרת שלה הייתה אפס, גורנישט.

שנים ארוכות פעלו החוליות מתחת לאפכם,

אבל אתם העפתם מבט לכיוון אחר.

קצת קשה לנו לזרות מלח על פצעיכם.

אבל אנחנו לכדנו תוך שבוע כמה מרוצחיו שרחבעם זה הביא,

ואתם ממשיכים לחפש מחט בערימת שחט.

גרוע מזה,

אתם מבקשים להתנקש בחייו של בן לאדן,

ובאותה עת

אוסרים עלינו לחסל את המחבלים המתאבדים שלנו.

ולבסוף, כמו בעולם השלישי,

העיתונות שלך מתגייסת,

מתמסרת וסותמת לעצמה את הפה.

אין ביקורת על שירותי הביון,

אין הבעת חרדה על הרג אזרחים אפגנים,

אין ציוץ אחד קטן נגדך.

דמוקרטיה לתפארת.

אפילו כאן אתה יכול לקחת דוגמה מאיתנו,

אבל מי בסך הכול אנחנו שנטיף לך מוסר?

שלך, שאול.

אנחנו אולי נתרגם את הקלטת לאנגלית ונמסור אותה שם בפנטגון,

או ממה שנשאר.

ובכן, יהודים יקרים,

אנחנו סומכים על הקנה הרצוץ שקוראים לו ארצות הברית בשביל 2.7 מיליארד,

אבל זה לא מאהבתנו הם משקיעים פה, לא.

כי 2 מיליארדים נתנו עכשיו גם למצרים.

מי שימלא את שאלתם ויהווה בסיס איתן

למטרות שיש להם ושיהיו להם לעתיד, ישקיעו בו.

מי שלא,

ברגע שלא,

הם יהפכו פאזה.

ואתם יודעים, אוהב

הופך להיות מהר מאוד שונא.

ומי שהשקיע בך הרבה לא יסלח לך על זה שניצלת אותו, במירכאות.

יהודים יקרים, תדעו לכם,

התשעה חודשים של שלטון האסלאם בישראל ובעולם כולו קרוב מאוד.

אנחנו רואים

שהולכת להיות התגייסות

של האסלאם, זה מלחמת ציוויליזציות.

זה לא בן לאדן, זה קשקושים.

אם בן לאדן ימות,

עוד יותר גרוע זה יאחד את האסלאם עוד יותר ועוד יותר,

כי בעיניהם הוא נחשב לוחם שחרור.

בעיניהם.

אם אלה שמולנו נחשבים משחררים,

אז ודאי שהוא בעיניהם נחשב משחרר,

כי הם קוראים לו השטן הגדול,

ואנחנו השטן הקטן.

והם צריכים לחסל,

האסלאם צריך לחסל, ככה בן לאדן מציג את הדברים,

את הכופרים הגדולים והכופרים הקטנים.

מה שאני אומר לכם כרגע,

זה קורה בגלל שלא השכלנו בזמן

לחזור בתשובה.

אם היינו חוזרים בתשובה,

לא היינו בקלחת הזאת.

לא היינו.

הקדוש ברוך הוא אמר בתורה, וסכסכתי מצרים ומצרים.

אין לו בעיה, הקדוש ברוך הוא,

לסכסך את האומות בינם לבין עצמם.

אנחנו לא נצטרך להתערב בכלל.

היום נהפך המצב שכל הסכסוכים בעולם, אנחנו האשמים.

טוני בלייר מצטדק

ואומר לעם שלו, מה הצדקה שהוא הולך ללחם בבן לאדן?

מה הצדקה, אתם יודעים?

כי בן לאדן רוצה

להרוס את מדינת ישראל ולהרוג את כל היהודים,

ואחר כך שיהיה פונדמנטליזם בכל המדינות שלהם, של האסלאם,

והוא יוצא כביכול להגן עלינו.

טוני בלייר יוצא להגן עלינו, אתם שומעים?

אנחנו הבעיה, הוא סימן אותנו בעיה,

והם המצילים הגדולים באנושות של היהודים עכשיו,

שלא תהיה שואה של בן לאדן נגדנו.

הם בכלל לא בעסק,

הם מגינים על העולם.

איך נכנסנו אנחנו לקלחת?

נחזור עוד פעם

לרב שך.

מה הוא כתב?

תשמעו מה הוא כתב לפני שנים רבות.

יש סיכוי, הוא אומר,

אנו, עם ישראל, מהווים את מוקד האנושות.

מאז היותנו לעם במעמד הר-סיני ועד עתה,

סוער וגועש העולם כולו בניסיון להתכחש לאותה אמת

שאנו העם שנבחר על-ידי בורא העולם,

ורק לנו נתן את תורתו.

גם בתוך העם היהודי מופיעים מדי פעם בפעם זרמים הטועים בהבנת המושג עם ישראל,

ומנסים לתת לו תוכן חדש.

הצד השווה בכל הטועים והלוחמים ביהדות מבית ומחוץ הוא הניסיון הכושל,

החוזר ונשנה, ליצור רעיון אנושי חדש

השולל את התורה של בורא עולם.

כולם יודעים כי התגלותו של בורא עולם במעמד הר-סיני היא המקור להכרה במציאות הבורא יתברך,

ויודעים גם ידוע כי במעמד הזה נבחר עם ישראל

מכל האומות להיות עם השם,

וכי תורת השם ניתנה לעם השם,

ואף על-פי כן מנסים בני אדם,

דור אחר דור,

ליצור אמת אחרת.

הם מפתחים רעיונות חדשים המתקבלים על ליבותיהם של בני אדם כרעיונות חדשים,

מתקדמים ומעניינים,

ומצליחים לתקופות זמן קצובות

להטות את כיוון חשיבתם של בני אדם מהאמת.

וזה אחר זה עלו על בימת ההיסטוריה האנושית בכלל והיהודית בפרט הוגי דעות שהציגו חשיבה אנושית מחודשת,

וזה אחר זה קרסו כל אותם הרעיונות

ופינו את מקומם לניסיון אנושי חדש.

כרגע אנו נמצאים בשלב שאין בעולם

ואין לחלק מעם ישראל

שום רעיון אנושי חדש באופק.

לאחר כל ניסיונות החידוש והשינוי של זרמים אידיאולוגיים במשך 200 השנים האחרונות,

נשאר עם ישראל עם ההתמודדות

בתאוות יצר הרע

ובהשפעת החברה בלבד.

שני דברים אומר הרב שך,

שניים נשארו לנו מלחמה אתם,

תאוות של היצר הרע והשפעת החברה.

מצבו המוסרי של העם היהודי בארץ-ישראל חמור ביותר

ואינו ניתן לתיאור.

לכן ייתכן שדווקא בזמן שההידרדרות היא כה עמוקה,

אולי עתה יתעורר העם היהודי ויתפכח,

יכיר בערכו וישוב לדרך האמת.

זה הפתיח, יהודים יקרים,

אבל זה גם הסיום.

או שאנחנו מחליטים לחזור לאבינו שבשמים,

או שאנחנו מחכים למלחמה הכוללת שתכלול אותנו בתוכה בצורה הקשה ביותר.

לא יהיה קל, שיהיה ברור.

לא יהיה קל בכלל.

כשאמרנו שיהיה ביולוגי,

כימי ואטומי,

זה נראה רחוק.

אומנם הקראנו פסוקים מיחזקאל הנביא,

פרק ל'ח' ל'ט', הקראנו פסוקים מזכריה הנביא, פרק יג' יד',

הקראנו על השלום עם ערפאת, בישעיה כ' ח',

פסוקים טו' והלאה.

הקראנו, הוצאנו קלטות, הסברנו.

אבל

כולם מחכים לראות, הייתכן.

יהודים יקרים,

אתם יודעים שלפני שלושה שבועות

בגשר אלנבי

נתפס מחבל

שנשלח על-ידי בלנאדן,

ולא התפרסם שהבן-אדם נסע מזוודה עם פצצה רדיואקטיבית

שהיא שווה לפצצת אטום קטנה מאולתרת,

שאם היא הייתה מתפוצצת,

אז המרחק שלה כשהיא פוגעת רדיואקטיבית הוא גדול והיא הורגת אנשים באופן איטי ומתמשך בייסורים גדולים.

לא רוצים להכניס את הציבור בפאניקה, הרבה לא מדברים והרבה לא מגלים ממה שמצליחים.

אבל אני אומר לכם את זה בגלל שזה כתוב בפסוקים,

ועדיף לי שתדעו את זה לפני שזה יתפוצץ.

אולי מישהו ישכיל ויבין שאנחנו עומדים על פי גיהינום?

זה לא פשוט, יהודים עיקריים מחפשים אותנו לא על קטן, לא מדברים כבר מהיריות.

העולם עבר לשלב אחר בכלל.

מדברים עכשיו על מצב של מלחמה בקנה מידה עולמי, מדינות נגד מדינות

עם חיידקים.

פידל קסטרו צחק על גבוש

לפני כמה ימים.

אמר, תראו מה זה, כמה מעטפות עם אנטרקס. עד היום מתו ארבעה אנשים מהאנטרקס בארצות הברית.

ארבעה.

הוא אומר, שפעת כל שנה בארצות הברית הורגת עשרות אלפים.

ולא מפחדים משפעת, עושים הפצ'י בלי בעיה.

אבל אבקה אחת הכניסה מדינה, מעצמה,

300 מיליון איש פוחדים לגעת במעטפה.

אתם מבינים?

עכשיו הם חוששים,

אולי כבר מרעילים להם את המזון

ואת השתייה.

אז עוד מעט,

לפני שתוכל לשתות פפסי או קולה,

תצטרך שיבוא אחד

מנס ציונה אצלנו,

בשביל שיבדוק לך את זה,

וייקח מדגם אם אתה יכול לזעתת.

אתם מבינים לאן הגענו?

הפחד עורק את האנשים לבד.

לא צריך כלום.

לראש הממשלה ולנשיא הגיעו היום מעטפות עם חשד לאנתרקס.

שולחים קמח, שולחים זה, שולחים פה,

כולם מושבתים.

מה זה?

אין כוח, אין עוצמה, אין טנקים, אין מטוסים. מלחמת אבקות.

אבקת וניל,

אבקת סומסום.

אתם מבינים מה זה?

אנשים ילכו עוד מעט ברחוק ויסתכלו ככה, לא יודעים ממה לפחד אפילו.

מכל עלה נידף.

אתם זוכרים, בזמן שהיתה מלחמת המפרץ והיו שריקות של הסקאדים?

אחד היה מדבר עם החבר שלו, באמצע הדיבור, הוא אמר, לא, זה טוסטוס.

מהפחד,

כל דבר נשמעתיד.

תראו מה זה.

בלי טילים, וכמה הם מפציצים, האמריקנים? גמרו את המחסנים,

מפציצים הרים, מפציצים מערות,

ואומרים שמשתמשים גם בכימי שם, לא קונבנציונלי, אבל לא נותנים לעיתונאים להתקרב. להם מותר, הם אמרו שהכול כשר.

טוני בלר הישר והמסור והמוסרי אמר, רבותי, אני רוצה את בן-לאדן, מת. רגע, מה עם משפט?

מה, אין משפט?

לא עושים משפט?

בלי משפט.

עכשיו ה-CIA קיבל אישור

להרוג

פעולת חיסול כמו של הישראלים, מה שהם התנגדו לו קודם.

חיסולים של ישראלים זה אסור, של אמריקנים,

מותר. למה?

זה דם אמריקני, זה משהו אחר. דם ישראלי,

זה מפריע לקואליציה שלהם.

אז בינתיים תתאבקו.

איפה היושר? איפה המוסר?

איפה הדמוקרטיה?

הכול חריט.

הגרמנים היו פעם נאורים, משכילים, מתקדמים,

הכול עם סכין מזלג, מפיון, פומפון.

הכול היה מבריג כפתורים הרבה.

הכול היה, היית רואה, גרמני, הנה המודל.

ומה הם נהפכו להיות?

חיות אדם.

חיות אדם זה יותר גרוע מחיות השדה. חיות השדה שטורפות

כדי לאכול, כדי לחיות, זה הקיום שלהן.

אלה הרגו לשם הנאה.

לא לשם צורך,

לשם הריגה.

זה חיות אדם.

זה חיה עם שכל של אדם.

זה הנאורים.

זה המשכילים.

זו הדוגמה. זה ההנשאה מוסר.

ותראו, אנחנו רואים היום, תוך שבועות ספורים,

איך הכול מתהפך.

כל מה שחשבת עליהם, מתהפך.

וזה רק בצד אחד. כשזה יגיע אלינו זה יהיה גם כואב.

וזה יהיה.

כי כתוב שבגוג ומגוג 70 אומות העולם יילחמו בנו.

לפני שנה

התחלתי כבר להגיד בהרצאות שהשוויצרים, הפינלנדים,

השוודים, כל הבלונדינים עם הקחלחל,

כולם יהיו נגדנו. זה לא נראה. היום כולנו שומעים איך אוהבים אותנו כולם שם.

זה המצב, יהודים יקרים.

תורת ישראל לא שקרה מעולם, ומה שהבטיחה, יתקיים.

גזרות רעות ניתן לשנות אם חוזרים בתשובה. אם לא, הן מתקיימות.

גזרות טובות לא משתנות.

אז מה שטוב, הרווחנו.

אבל מה שרע בידינו, יתקיים או לא, וכמה.

לכן אנחנו צריכים לשים לב, אין ברירה.

אין ברירה, יהודים יקרים.

כל אחד מהציבור כאן, אני מאמין,

ברקע שלו, הוא מבית שאומר תורה ומצוות או מסורתי.

וגם אם יש שלושה-ארבעה דורות אצל אחינו בני אשכנז שהגיעו מאירופה וכבר שם היו מתבוללים וכו',

אז יש כאלה שמהדור הזה, בדור הזה,

התחילו לחזור לשורשים ולגלות אותם.

אותם בחיות של הסבא והסבתא ושלפניהם

עושים את הפעולה שלהם גם בדור הזה.

ורבים היהודים שחוזרים בתשובה, לא יאומן כי יסופר.

אבל מה לעשות יהודים עיקרים?

צריך להבין דבר אחד,

עכשיו הזמן רץ בדלק סילוני.

עכשיו זה כבר לא כמו שההיסטוריה התגלגלה עד לפני עשרות שנים, לאט-לאט יכולת לצפות מהלכים לשנים.

היום אתה לא יכול לצפות לשבוע, לשבועיים, כי הכול רץ

בסדר גודל אטומי.

אתה לא ידע מה ילד מחר.

אם נכנסים לבית של קצין בצהל,

מיד האף שלו,

שמים לו שמה מטען,

מה עוד נשאר?

הם יכולים להיכנס לבית מלון ולקחת את מי שהם רוצים איתם ולהיעלם ואף אחד לא מרגיש?

זה לא אלה של פעם שהשאירו את הנעליים בסיני.

לא, תשכחו.

זה משהו אחר לגמרי.

זה לא בגלל שהם התפתחו,

זה בגלל שהקדוש ברוך הוא משחרר את הרצועה.

קודם הקדוש ברוך הוא לא נתן.

היום הוא כבר משחרר את הרצועה, כי אנחנו לא מבינים.

ועם כל אלפי הניסים,

כמה אלפי פצצות מרגמה כבר נורו,

וכמה נהרגו מפצצות מרגמה?

שום דבר.

איך זה?

הקדוש ברוך הוא אומר, תראו, אפשר לירות ולא יפגעו, אפשר,

אבל אפשר שפיגוע אחד ייקח

קורבנות הרבה.

השאלה, מה רמת הזעזוע שאנחנו צריכים בשביל להתעורר? אם חשבנו פעם ששלושה ילדים שנכרתו להם הרגליים,

בהתקפת מחבלים, לאימא אחת מקבלת שלושה ילדים כרותי רגליים, זה יזעזע,

עברנו את זה.

אם חשבנו שמה שקרה בקריסה

באולם חתונות יזעזע אותנו,

עברנו את זה.

אנחנו כבר מורגלים ומצפים אפילו להיות, כבר הרגלנו את השכל לקבל את הדברים. זהו, ככה חיים.

אף אחד לא שואל למה.

אף אחד לא מחפש פתרונים.

שום אסטרטגיה לא תשחרר אותנו

ממחשבות הזדון של אלה שעומדים מולנו.

רק אחד יכול, בעל הבית, והוא קובע.

הוא יכול לסבך את ארגוני החבלה שיריבו בין אותם ויחסלו אחד את השני. אין לו בעיה, בשנייה אחת הוא מסובב את הראש לערפאת,

לתיראווי ולעבד אל חלום חאפז.

בשנייה אחת.

אבל אנחנו צריכים להיות זכאים.

בשביל זה צריך לעשות מעשים.

כן, עד כאן הפתיחה, בבקשה.

שאלות.

יש פה מיקרופון, אם אתה רוצה לגשת.

תן לו חשמל.

תודה רבה.

רציתי לשאול לגבי צדקה.

שיש אנשים שאתה רואה שהוא לוקח ממך כסף והולך לקנות סמים,

וידוע שגם יש כאלה שכבר עושים מזה ביזנס.

מחכים שם בצד ולוקחים את הפדיון.

האם אני לא נותן לו צדקה,

אז הוא הולך לשדות מישהו.

אם אני אתן לו, הוא יולך לקנות סם, אולי הוא ימות.

אז מה עושים?

אם הוא לא הולך עם הכסף לקחת את סם התורה, סם החיים,

ואתה יודע שהוא הולך לקחת סמים,

מצווה לא לתת לו.

ואם הוא יעשה שוד, זו בעיה של המשטרה.

אולי במקרה אני טועה, נגיד, הוא לא לוקח את זה, מה לעשות? אם אתה חושב שאתה טועה, תן לו עשר אגורות.

כן, עוד שאלה.

בבקשה.

ערב טוב, כבוד הרב.

אני אשכח אותך עשר שנים.

אני חייב להגיד לך פה ליד כולם שאני מת עליך.

תחייה, תחייה.

מונח על שולחנך מכתב אם ראית אותו בהתחלה.

ראיתי שניים.

ואני יודע שהאמן של הקהל

יכול להרוג את בלאדן גם עכשיו.

יש לי בקשה, כבוד הרב.

אני מוכן לקבל עלי הנחת תפילין.

אם אתה מברך את מה שכתוב שם וכולם יצעקו אמן,

אני ממחר אקבל עלי תפילין.

זה הכול?

לאט-לאט, בעזרת השם. לא, אני אעשה אתך עסק. אני לא יודע אפילו מה אתה מבקש.

המכתב מונח, עיינת בו בהתחלה. ראיתי שניים, אחד לקחו לי.

רק רגע, אולי הוא פה עדיין.

זה לא הפתק, כן? לא, לא.

מכתב דאט, אתה עיינת בו בהתחלה.

איפה הפתק?

מה אתה מסתכל?

על זה שראיתי?

הנה, מצאתי.

כן, כבוד הרב.

תודה.

כן, להקריא אותו?

או לא צריך? רק את הברכה, אם אפשר. רק את הברכה.

שבת ותפילין.

בעזרת השם, אני מקבל עליי.

ברגע, עוד משהו.

אני אתן ברכה, ואתה תיתן ברכה.

אני אתן ברכה לרפואה שלמה, ואתה ברכה על ציצית.

בעזרת השם. בואו.

מי שבירך אבותינו הקדושים, אברהם, יצחק ויעקב, משה ואהרון, דוד ושלמה,

וכל הקהילות הקדושות והטהורות, הוא יברך את השם הטוב,

מרים בת נדרה.

השם ישלח לה רפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו ישראל,

מ-ה-ה-ר-ע!

בעזרת השם. עכשיו אתה תברך על ציצית.

תן לו כיפה.

ברוך אתה,

רגע, מלך העולם. שחיין.

בזמן הזה. אמן.

בשורות טובות. ברוך תהיה.

תודה.

לפני כמה זמן היה מקרה כזה, כמו שהוא ביקש בעניין כזה, שאני לא מפרט.

ואמרתי, המלצתי למשפחה שיחזיקו אברך אחד,

להחזיק אותו.

כל חודש בחודש ישלם לו שכר.

הם החזיקו,

נתרפא מהמחלה לגמרי.

לגמרי.

לגמרי. קיבל היום תשובה, ברוך השם, חיובית, שהכול בסדר.

ברוך השם.

כן, מי שמה רצה?

בוא.

כידוע, אנחנו סובלים כבר הרבה זמן מכל הפיגועים, מכל הטרור שמתאוצץ.

מה יהיה הסוף ומתי יהיה הסוף?

על זה דיברתי חצי שעה ראשונה.

אם נחזור בתשובה ואתה אתנו,

אז אנחנו נקטין את הפיגועים, נקטין עד שלא יהיה בכלל ועד שייפגעו הפוגעים ולא אנחנו.

ומה יהיה אם לא יחזרו בתשובה אנשים?

אני לא יכול לעשות כלום נגד אלה שמסרבים. בעל הבית קובע, לא אני.

אבל אמרת שהתורה יודעת כבר מה יהיה הסוף.

נכון.

אבל אני אומרת, אם תחזרו בתשובה,

המספר שייפגעו יהיה קטן.

אם לא תחזרו בתשובה, גדול.

תודה.

תהיה בריא.

כן. כבוד הרב,

לפני שנכנסת לפה ראינו קלטות שיש חזרה בתשובה מאוד חזקה בארצות הברית, בישראל זה בעפולה, בכל...

בכל מקום.

ובכל זאת אתה טוען

שיבוא סבל גדול במשך תשעה חודשים על עם ישראל. תשעה. תשעה חודשים על עם ישראל.

ואני שואל אותך, עם כל החזרה ועם כל ההתעוררות הזאת,

זאת אומרת אלוהים לא יכול להיות אכזר כלפי עם ישראל.

הוא לא אכזר, אנחנו.

ומה יקרה אחרי התשעה חודשים האלה?

אחרי התשעה חודשים מלחמת גוג ומגוג,

שבע שנים.

ומה התוצאות של שבע השנים לגבי עם ישראל?

עוד פעם, תלוי כמה יהיה חזרה בתשובה. כבר הסברתי, בגוג ומגוג, הרוצה להינצל יעסוק בתורה ובגמילות חסדים.

לא מסכות אב״ח,

לא מקלטים, לא חדרים אטומים,

שום דבר לא יעזור.

מי שיעסוק בתורה ובגמילות חסדים ינצל,

וצריך להבין,

זו הבטחה של הקדוש ברוך הוא, יפול מצדך אלף ורבבה ממיניך,

אליך לא ייגש.

אם השם מחליט, אליך לא ייגש,

לא ייגש.

וראינו דוגמאות רבות כאלה.

תהיה מאלה שהוא אומר, אליך לא ייגש.

הכי בטוח.

ברוך תהיה.

כן.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

נקבע בשם אחותי, לחברה שלה יש ילד שהוא בן חמש והוא חולה סרטן.

הרופאים הגדירו אותו כסופני.

ואני מבקשת ממך, בזכות הקהל הזה פה,

שתיתן לו את הברכה, ובזכות האמן שהם ייתנו פה,

שיצא מהמחלה הזאת. המשפחה שומרת תורה או מצוון?

הם מאמינים, הם כרגע לא שומרים.

לא.

והם מוכנים לקבל עליהם?

הנה היא שם. לא מוכנים לקבל, לא.

כן, אז מה אנחנו נעשה? בזכות מה אנחנו נברך? בזכות מה?

צריך זכויות.

באים, רוצים

להציל יהודי. צריך זכויות. הילד בן חמש פטור מהמצוות.

הוא לא חייב במצוות. אני לא יכול לבקש ממנו, תקבל עליך.

ההורים שלו רוצים בהצלתו.

אם יגידו להם...

צריך לנסוע לשוויץ לניתוח, וצריך את דוקטור זה מאוקלהומה, וצריך את זה.

ישקיעו כסף, ירוצו, יעשו הכל, זה כן.

יבוא הקדוש ברוך הוא ויגיד,

תקבלו עליכם שמירת שבת,

כשרות, טהרה,

מה אני אגיד לך, לא, לא, לא, נשקול, נחשוב, מה? אתה צודק. איך אני אבוא,

אני רוצה לבקש מהקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם, תרחם.

הוא אומר, אתה רואה, הם לא מרחמים עליו, מה אני אגיד?

חייבים פה לעשות משהו. אתה צודק, הם לא יודעים כלום. לא יודעים, גם אני לא ידעתי עם חזק. אם שלושה ילדים שהילד הולך לבן, מה את אומרת לי? עוד יותר שהיא צריכה להבין, כי יש לה שלושה ילדים, והילד יכול,

אם המשפחה נמצאת פה, אני מוכן לדבר איתם, אם לא, אני מוכן לצלצל אליהם, אם לא, הם יצלצלו אליי, אין בעיה, אני מוכן לעזור.

אבל אם רוצים שהברכה תתפוס, מהניסיון שלי,

מהניסיון שלי,

כשמקבלים,

ושזה קשה,

כשמתכופפים ונכנעים לפני הקדוש ברוך הוא,

אז הקדוש ברוך הוא מוכן לוותר.

למה?

מידה כנגד מידה.

אבל אם לא מוכנים, אז זה בעיה.

היא תדבר איתך, בעזרת השם, אני מקווה שהיא תוכל לדבר, אבל בזכות האמן הזה, שאני יודעת שהוא חזק,

וראיתי את זה גם בקלטות,

וראיתי את זה גם עם הבחורה הזאת שדיברה ולא יכלה להיכנס להיריון,

אני מבקשת ממך. אני אברך, אין לי בעיה. בשביל הילד הזה? אין לי בעיה בשביל כל ילד,

אבל את צריכה להבין דבר אחד.

אני לא רוצה להשלות. לא שאני,

אם הם מקבלים, אז אני מברך וזה אוטומטית. לא.

בהרבה מקרים זה כן, מה שהשכל לא יכול להבין.

אבל

צריך לבוא עם משהו.

שופט שואל עכשיו את הנאשם. אתה מתחרט?

לא.

אז איפה הוא יכול לתת לו חנינה משהו, להקל בעונש?

איפה? אם הוא אפילו לא מתחרט.

ודאי שהוא ישאל אותו, תגיד,

אם אני אשחרר אותך, נגיד,

אתה תמשיך לעשות את מה שעשית? אז הוא אומר,

כן.

איך הוא ישחרר?

צריך להבין את זה.

אני יכולה בתור חברה,

לא בתור האמא שלו, בתור חברה, לקחת על עצמי, בלי נדר, לקחת על עצמי, ולהדליק נורות שבת בשביל הילד הזה?

זה, ודאי שאת יכולה.

את נשואה? כן. אם תעשי מה שאני אומר עכשיו,

יש סיכוי עוד יותר.

אם תקבלי על עצמך

כיסוי ראש מטפחת שאת חייבת על פי הדין,

טוב לך,

בוודאי שאם את אישה שזרה למשפחה

ואין לך קרבת דם אליהם, ואת מוכנה לעשות בשבילהם עד שהם יבינו לבד,

ודאי שזה מעורר רחמים גדולים בשמיים.

על זה ודאי שכבר הברכה, יש לה כוח הרבה יותר.

מה את אומרת?

את האמת אני אגיד לך, אני רוצה.

אבל אני מה זה מפחדת שאני לא אוריד את זה.

את לא תורידי, אני מבטיח לך.

אל תשכחי שזה אימא עם שלושה ילדים

בילד חולה.

בבקשה. בבקשה.

ברוך.

ברוך אתה, אדוני אלוהינו מלך העולם, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. אמן.

רגע, רגע, רגע.

מה השם של הילד ואימא שלו?

חיים.

והאימא?

חיים בן מיריון אשכנזי.

השם שלה היה בתיה לפני שהיא החליפה אותו.

חיים בן מרים בתיה אשכנזי.

מי שברך אבותינו הקדושים, אברהם, יצחק ויעקב, משה ואהרון, דוד ושלמה וכל הקהילות הקדושות, הוא יברך את השם הטוב, חיים בן

מרים בתיה אשכנזי.

השם ירפא אותו רפואה שלמה בתור שאר חולי עמו ישראל.

מהרע!

בעזרת השם נתברך, שיהיה בשורות טוב.

תצליחי!

לפני שנמשיך, אני רוצה להראות לכם סרטון קצר

של יהודי בלונדון

שהגיע להרצאה במיוחד.

אני אסביר לכם את זה,

למי שלא דובר אנגלית.

הגיע יהודי להרצאה,

נכה מלידה.

כשהוא נולד היה חסר לו חמצן,

הוא נולד פג.

שם אותו באינקובטור ולא הכינו את האינקובטור כראוי. היה לו חסר חמצן במשך שתי דקות.

הוא היה צריך להיפטר מן העולם, אבל מן השמים רחמו, והוא נשאר בחיים, נפגע רק בגפיים התחתונות,

והוא משותק.

הרגליים שלו לא התפתחו.

היום הוא בן 30. הוא הגיע להרצאה כי הוא ראה את הסרט שהיא דיברה עליו עם אנשים שקיבלו עליהם כיסוי ראש ונפקדו, שהיו עקרות שנים רבות.

ואז הוא אמר,

אולי גם אני אוכל לעשות אתך אותו דיל שאתה עשית עם אותן נשים.

ואז שאלתי אותו שאלות שאתם תראו,

והוא קיבל על עצמו,

וברוך השם, ברוך השם, ברוך השם, לא ייאמן כי יסופה. לא הבטחתי לו, אבל ביקשתי בעבורו,

בתנאי שהוא יהיה פרפקט,

100% מושלם שילך על-פי המצוות.

ויהודים יקרים, אחרי חודשיים,

היהודי הזה, התארכו הרגליים שלו ב-10 סנטים.

ואחרי עוד חודשיים הוא הולך על קפיים ועולה במדרגות לבד.

זאת אומרת,

הקדוש ברוך הוא, אם הוא רוצה,

אפילו אדם מלידה, שזה קשה ביותר,

קשה ביותר דבר כזה, כי זה על גלגול קודם,

גם הקדוש ברוך הוא מוכן.

וגם כן היה מעמד גדול,

היה פי שלוש קהל מכאן.

הייתה ברכה, הציבור צעק אמן כמו שאתם,

והקדוש ברוך הוא שומע לתפילות עם ישראל, וברוך השם, הנה, נראה את התוצאה.

כן, עוד שאלה.

בבקשה, שם.

אני מעוניין לדעת האם יש הסכם שנוכל לעשות בינינו.

כאדם דתי,

האם יש משהו שאני צריך לעשות כדי שיעזור לי לקום מכיסא הגלגלים?

אתה על כיסא גלגלים מלידה או לאחר לידה?

מלידה, כן.

ככה נולדת? כן.

אני לא מכיר הרבה אנשים,

גם לא שמעתי על הרבה אנשים שקמו מכיסא גלגלים,

מדובר כשנולדו כך.

כאלה שהיה להם לאחר מכן, שמעתי.

אבל מלידה זה קשה.

מה הרופאים אומרים?

שהם שם.

נולדתי שישה שבועות לפני הזמן.

בזמן שנולדתי, האינקובטור לא היה מוכן ולא מתואר,

כך שבשתי הדקות הראשונות של חיי חייתי בחוסר חמצן,

ולצערי נפגעתי בחלק התחתון של גופי,

ברגליי.

דייוויד חולה במחלה שנקראת סטרלול פולזה,

פיסטי.

והוא סבל מכתגיעה מוחית בזמן הלידה או לפני הלידה,

שזה גרם בעיות בכוח התנועה שלו ובחוסר של מישוש.

כשהייתי בערך בן חמש עשרה מצבי היה גרוע מאוד ורגליי מן הברכיים ומטה היו עקומות,

כך שגובה הברכיים ומטה היה כחמש עשרה סנטימטר.

בשלב זה הייתי מאוד מדוכא מהמצב וחשבתי לעצמי,

אני לא רואה את עצמי חי כך.

אני לא מאושר ולא ראיתי כל סיבה להתעורר בבוקר.

בגיל 14-15 הוא רצה להתאבד, כי הוא לא רצה את העם לחייו.

כמה שאתה מוחק כפיים יותר חזק, אתה מוחק תיקים יותר.

אז עכשיו אנחנו נמחק את כל התיקים של היהודים באנגליה לפחות.

אני תמיד הייתי איש דתי ואני מאמין ברבנים ומאמין בתפילה ובכל דבר דתי.

חבר שלי הציע לי להיפגש עם הרב אמנון יצחק

והוא נתן לי קלטות וידאו של הרצאות הרב אמנון יצחק.

באחת הקלטות ראיתי קטע על אישה שלא יכלה להביא ילדים

וקיבלה ברכה מהרב אמנון.

ואחרי כמה חודשים, כמו שרואים בווידאו,

חזרה האישה לרב כשהיא מחזיקה את תינוקה בידיה.

אנחנו נגיד גם את הנוסחה, יש לזה נוסחה.

מה הנוסחה?

הקדוש ברוך הוא,

אנחנו ממליכים אותך.

אז חשבתי לעצמי,

למה שלי זה לא יקרה?

ואז חשבתי לעצמי שאפילו אם יצטרך לטוס לישראל,

ואפילו לסוף שבוע כדי לקבל ברכה ולחזור,

זה כדאי.

כשהתכוונתי לנסוע שמעתי מחבר שהרב אמנון מתכוון להגיע ללונדון וכמובן שחיכיתי.

הרב הגיע והלכתי להרצאה.

כשראיתי את כל האנשים חשבתי לעצמי, הנה,

ההזדמנות שלה חיכיתי הרבה הרבה זמן,

ואני הולך לשאול את השאלה שלי בתקווה להיענות.

כן, עוד שאלה.

בבקשה, שם.

אני ראיתי הרבה מהקלטות שלך.

התרשמתי במיוחד מהקלטת שבה רואים את האישה שלא יכלה ללדת.

כאדם דתי אני מעוניין לדעת האם יש הסכם שנוכל לעשות בינינו,

האם יש משהו שאני צריך לעשות כדי לצאת מכיסא הגלגלים.

תראה, אני לא קוסם.

בדרך כלל,

בדרך כלל, על פי טבע, מי שנולד עימום מהסוג הזה,

אז הוא לא יכול להתרופא, על פי טבע.

אבל לפעמים הקדוש ברוך הוא מחליט שהוא עושה ניסי.

אני לא מבטיח לך שאם תהיה פרפקט, שאתה תהיה בריא,

שתוכל לעמוד וללכת, אני לא מבטיח דבר בזה. אין לי כוח לזה ואין לי סיכוי לזה.

אבל אני בתור מאמין, אם הייתי במצב שלך,

הייתי מאמין שזה אפשרי.

מה הייתי עושה?

הייתי עושה כל מה שצריך לעשות ומתפלל ומבקש מהקדוש ברוך הוא.

אבל בשביל זה אתה צריך להיות פרפקט, מושלם.

בשביל שלא תהיה סיבה למידת הדין

לקטרק ולומר, זה לא בסדר.

להגיד לך,

לא יכול, אבל לבקש בשבילך, אני מוכן,

אם אתה מוכן, לעשות את החלק שלך.

להיות צדיק.

אתה מוכן?

בטח, מאה אחוז. מאה אחוז. רגע. אתה שומר מצוות עד היום?

כן.

אתה נולדת בבית דתי?

כן.

אתה הולך עם ציצית?

כן.

אתה תגדל מהיום זקן?

כן.

כן.

מי שבירך אבותינו הקדושים וברך,

עד יעקב, משה ואהרון,

דמי ושלמה וכל הקילון וחזות הדהורונים,

אתה מוכן להגיד לך את השם הטוב?

דוד בן-יוסף.

דוד בן-צוסף, אשר ישלח לו צרופה וישועה קרובה מהירה לעמוד וגזעות. אמן!

אחרי כמה חודשים

לדברי הרופאים,

לדברי הרופאים,

מה שקרה לדיוויד הוא דבר בלתי רגיל,

מפני שבדרך כלל כשאדם מתבגר הוא נחלש ולא מתחזק.

האם יש משהו שאני צריך לעשות כדי שיעזור לי לקום מכיסא הגלגלים?

כעת ישנם שינויים מאוד מרשימים שהרופאים בעצמם מתקשים להסביר.

כמו כן, אני יכול לעלות ולרדת במדרגות כשאני נתמך בצד אחד בקוויים ובצד שני במעקה המדרגות.

ניסיתי לעשות זאת לפני שנה והתעלפתי בגלל סדר זה.

ברוך השם, בששת החודשים האחרונים אני עולה ויורד במדרגות לבדי.

כל מה שאני רוצה בעיקרון זה לקפוץ החוצה מכיסא הגלגלים ולתרום אותו לצדקה. זאת תהיה המתנה הטובה ביותר שאני אי פעם יכול לתת למישהו.

סוף סוף אני רוצה ללכת לישיבה ולקיים את החלום שלי

להיכנס ולצאת מהישיבה בלי עזרת אף אחד.

והחלק השני של החלום הוא ללכת אל מתחת לחופה מבלי להשתמש בכיסא גלגלים.

אני לא מכיר את בני האנשים שאומרים לו שומעים על מה שהם קמו מכיסא גלגלים

מדובר כשנולדו כך אבל הם אומרים להם אין הקדוש ברוך הוא בעיה אם הוא מחזיק עם שלם ברוסין לאורך כל ההיסטוריה אפשר גם פה יכול להיות נס.

תודה.

שתי משאלות יש לו.

אחת להלך ברגליו לישיבה ללמוד תורה

ולצאת ברגליו בלי עזרת הזולת.

בקשה שנייה יש לו מהשם יתברך

זה לעמוד מתחת לחופה על רגליו ולשאת אישה.

הוא גמר כבר מסכת חגיגה, למד מסכת חגיגה כי הוא החלט להיות פרפקט אז הוא התחיל ללמוד גמרא.

ועכשיו הוא התחיל מסכת ראש השנה.

שאלו אותו למה התחלת דווקא עכשיו ראש השנה?

הוא אמר כי אני מאמין באמונה שלמה שעד ראש השנה הבאה אני אלך על רגליי בלי מקלות.

יהודי מאמין.

כן, יהודים יקרים. מי עוד?

בבקשה.

כן.

בריצה אבל, מעל כולם.

צ'יק צ'אק.

טוב, כי כמובן אני לא בא לשאול שאלות, כי אני אברך אני בעצמי בישיבה ללמוד מהבוקר עד הלילה.

זה נהרג פשוט גם בזכות הציבור.

אבא שלי היה, היינו חילונים ומסרוטים כאלה.

ברוך השם, לפני שבע שנים כל המשפחה משלים כיסוי ראש,

אני חרדי גמור,

מהבוקר עד הלילה בישיבה, מלמד אחרים.

אז כעיקרון זה, אין לי שאלות. פשוט כל התפילות שאני עושה, זה כתוב ב... אני לא צריך להגיד לרב.

הכול נשמר לדורות אפילו.

אבל אבא שלי הבטיח, כאילו, בכיסא גלגלין.

אני, כמה שאני מתפלל עליו,

לא יודע, אולי לי אין את הזכות.

אולי בזכות כולם ובזכות הרב.

הוא מבטיח, אני מת ללמד אותו. אנחנו שומרים שבת את כל הלווים,

את כל הלמי ט' מלאכות, רמב״ם,

הרב משה לוי, הרב חיים רבי, כולם אנחנו שומרים.

אין, הוא רוצה לבוא ללמוד איתי, אין, הוא לא יכול.

כבר היית בהרצאה עד ביטשת? כן. כבר קיבל ברכה.

הגמר עומד, מי שצורק ולא נהנה, קבל השם, חזק גם מסיבך ומסיבך. חכה, עוד לא, סבלנות, סתנא שוויה, לאט לאט. זה לא,

קבל השם, חזק גם מסיבך וקבל השם. בעזרת השם, יהי רצון שהברכה הראשונה תתקיים.

כן,

בבקשה.

כבוד הרב, אני נורא נורא אוהבת את אבא שלי,

ואני גרה איתו.

אני בת להורים גרושים,

ואני מוכנה לקבל על עצמי הכול,

הכול, הכול, כל מה שתגידי, אני אעשה הכול

רק כדי שאבא שלי יצא מהמחלה, ההתמכרות שהוא קיבל.

אני מוכנה לעשות הכול, רק תגיד לי מה לעשות, רק כדי שהוא יהיה בסדר.

היום את לא שומרת מצוות?

אני שומרת שבת.

שבת מלמד.

שבת. תקבלי על עצמך צניעות,

תפילות,

כשרות.

זוכרת?

כן.

מוכנה?

כן.

כן רבתי או כן חלש?

כן, מוכנה.

כן רבתי.

מה השם של אבא ושם אימא שלו? יואב, מלאכי ושושנה.

אימא שלו שושנה? כן.

מי שבירך אבותינו הקדושים אברהם, יצחק ויעקב, משה ואהרון, דוד שלמה, יברך את השם הטוב יואב בן שושנה,

שם ישלח לו רפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו ישראל,

בזכות ביתו שמקבלת עליה צניעות,

שבת,

כשרות, תפילות,

במהרה בימינו אמן.

אמן.

בעזרת השם.

טוב, ברכות נעשה בסוף, שאלות עכשיו, אבל רק רגע, אני אתן, בוא, בוא לפה, רק שנייה, שנייה.

פעם היה איזה חילוני אצלי במשרד ואמר לי,

תשמע, אני, ברוך השם,

לא חסר לי כלום, בשביל מה אני אחזור בתשובה,

בשביל מה זה?

אמרתי לו, תשמע, אתה יודע, יש מצוות, תורה, קיבלנו בסיני, זה ככה, אפשר להוכיח. כן, אבל אני, לא חסר לי כלום, אני,

שום דבר לא חסר לך? אמרתי לו, שום דבר, הכל בסדר, בריא. מה? אף פעם לא הייתי בבית חולים, אף פעם לא רופא.

רופא שיניים, היית פעם? בוא, נאמר, הוא אמר, בוא, ואני רואה סדימות, בוא.

אז אני אומר לו, מה אתה,

לא, זה כלום, הוא אמר.

אתה לא צריך כלום, אמר, כלום, לא צריך כלום.

אמרתי לו, טוב, תהיה בריא, מה אני אגיד לך?

אתה יודע, היום אני הולך, יש איזה רבי אחד,

שהוא מאוד מפורסם,

הוא נותן ברכה,

משהו מברך מתקיים.

וואלה, הוא מדהים.

אמרתי לו, כן.

הוא אומר, אני, כל מה שיש לי בעיה הולך לנותן ברכה, הכול מסתדר.

מה אתה אומר?

אמרתי לו, אתה רוצה לבוא איתי? הוא אמר, כן, קח אותי.

אמרתי לו, בשביל מה? אבל אתה לא, חסר לך כלום, אתה הכול בסדר.

אמר לו, לא, יש לי איזה משהו שהייתי רוצה.

אה, פתאום מתגלה כל החוסר, אה?

אין בית שאין בעיות.

לא אני הפתרון.

הקדוש ברוך הוא, הוא מבקש, תפנו אליו.

תפנו אליו. גם אני פונה אליו.

תפנו אליו, קרוב השם לכל קוראיו, לכל אשר יקראו באמת.

תקראו לו באמת.

תעשו מעשים.

אתם יודעים כמה אנשים סיפרו לי שהם הצליחו לפקוד עקרות?

איך?

הם אמרו, ראינו מה עשית בסרט.

אמרנו, תקבלי עלייך כיסוי ראש.

נתנו ברכה, נפקדו.

זה לא העניין של הברכה כמו הקבלה שמקבל עליו האדם,

כשהוא נכנע לפני ה' ועושה רצונו,

זה עצמו מה שעושה.

הברכה זה עוד איזה שגריר, עוד מליץ יושר,

עוד דבר שעוזר עם זכויות של אחרים.

אבל העיקר, הקדוש ברוך הוא, כשנותן ליהודי צביטה או ייסורים או משהו,

או דוחק אותו לפינה,

זה בשביל שיקרא לו אבא, אבא, אבא.

הוא מחכה לשמוע את המילים אבא.

אבינו מלכנו תפנה אליו,

הוא המושיע, הוא היחיד.

אני מחצתי ואני ארפא, ואין מידי מציל.

כן, בבקשה.

לפני בערך ראשונה קיבלנו סדרת קלטות של כבוד הרב.

באותו יום שקיבלנו את הקלטות ישבתי,

אני, אשתי והילדים, בבית.

במשך שעות ראינו קלטת אחר קלטת, קלטת אחר קלטת.

במשך שלושה-ארבעה ימים לא הפסקנו לראות.

ברוך השם, מאז ועד היום, אנחנו לא מפסיקים לראות את הקלטות שלך,

והבית שלו נהיה מוקד

לראות את הקלטות שלך. כתבתי עליך מאמר שהתפרסם היום, ואני רוצה לקרוא את זה לקהל.

אתה היית חילוני?

גמור, חילוני. מבית חילוני? מבית חילוני. שום רקע?

כלום. ואשתך?

אותו דבר.

ואיך קיבלת קלטת?

נכנס אלינו בן אדם, דפק בדלת עם סדרה של עשר קלטות.

הוא הביא לנו אותן, ישבנו.

20 דקות אחרי זה שמתי את זה בווידאו.

ישבנו, הסתכלנו, צפינו,

והכול אמת,

והכול נכון. עצרנו, לקחנו רוורס, ניתחנו את הקלטות.

כבוד הרב, אני רוצה לקרוא לקהל את מה שכתבתי והתפרסם היום. בבקשה.

כבוד הרב,

יש אנשים ויש אנשים.

יש אנשים כמלאכים,

יש בעולם הזה אנשים טובים, ויש,

כן,

יש בעולם הזה אלוקים.

יש אמת אחת,

אולי קשה אותה להשמיע,

אבל יש אנשים שזאת עושים לנו,

אותם השניים, במסירות נפש את חייהם הקדישים למען הכלל,

למען כולם,

כי הם יודעים,

כולנו יהודים,

כולנו אחים,

ואחד לשני אנחנו ערבים.

הם כבר יודעים ומבינים, העולם הזה, כבוד הרב,

העולם הזה כולו אבל הבלים.

בעולם הזה כולנו נבחנים,

אולי את השכר אנחנו לא רואים,

אבל אם מבינים שיש אלוקים,

אם מבינים שהשמיים שומעים,

אם מבינים שהשמיים רואים,

מבינים בשביל מה אנחנו חיים.

העולם הזה כולו אבל הבל הבלים.

העולם הזה לא נועד בשביל לעשות חיים,

לעולם הזה יש בורא אחד,

הוא שולט והוא הכול,

ולנו, כבוד הרב, יש סוף,

הרי יום אחד נתאמן בחול.

כבוד הרב,

האדם,

אם הוא לא אוכל,

הוא נופל.

כשכואב לו, הוא בוכה מווירוס, הוא חולה.

מהטוש, הוא מתעצבן.

כל חייו הוא מתלונן.

בלי בגדים הוא מתקרר.

כשחם לו, הוא עצבני.

ואם אין לו כסף, הוא עני.

אבל כל היום הוא אומר, אני ואני.

הוא עשוי בשר ודם.

קצת מתעייף

וכבר נרדם.

כן, כבוד הרב, זהו האדם.

אין לו תאריך ולא יום,

הוא לא יודע מתי יומו האחרון,

אפילו מה יהיה בעוד דקה.

אבל לכל שאלה הוא ימצא את התשובה.

אין לו גבול בין טוב לרע, הוא אוהב לחלום חלומות,

וכל היום להתעסק רק בשטויות.

רק לברוח מהאמת.

אבל לא לשכוח,

בסוף הוא מת.

היום,

היום יש לו כבר עולם וירטואלי,

החיים הפכו למה שבא לי,

והוא, הוא האדם,

חושב שהוא נורמלי.

הוא איבד את החוקים, הוא שכח מיהו האלוקים, הכול.

הכול בגלל הגאווה, הוא שכח מאין בא,

איך נוצר ומאיפה יצא.

אבל, כבוד הרב, יש אנשים, כן יש,

שלא שוכחים, שמבינים,

שיודעים שאבא בשמים רק הוא האלוקים,

שהוא עבר והוא הווה והוא עתיד,

שהוא היה והוא יהיה, ורק הוא,

מחליט, הוא הכול.

הכול, והוא נורא.

הוא היוצר,

ואני החילוני שאומר את זה, החילוני,

והוא אותנו ברא, הוא הקובע, הוא הכול יודע,

ואנחנו, כבוד הרב,

אנחנו כלום,

כי שלא כל היקום,

ולנו יש סוף סיום.

הרב אמנון יצחק,

אתה,

ואני חוזר ואני אומר ואני מודה,

אתה פשוט גדול.

זה הכול התחיל מצפייה בקלטות.

הכול התחיל מצפייה בקלטת,

הרב אמנון יצחק, אתה פשוט יכול.

פשוט באתי להגיד לך היום תודה.

הרב אמנון, אתה עושה עבודת קודש.

אני גאה בך.

אין הרבה אנשים בעולם,

אין הרבה אנשים בעולם הזה, אין,

שצועקים וזועקים ואומרים,

ואותם לפעמים מעליבים, ואני ראיתי את זה בקלטות,

איך אתה

מנסה לדבר ולא נותנים לך לדבר, וצועקים ומעליבים אותך,

ואתה ממשיך.

ולכל מקום מגיעים כן לומר,

כן להסביר.

חבר'ה, תתעוררו, יש אלוקים.

הרב אמנון,

אתה פשוט חייב להמשיך להסביר ולומר לכולם, חבר'ה, תתעוררו,

יש בורא לעולם.

הרב אמנון, רציתי לומר לך תודה.

בזכותך,

בזכות בורא עולם ובזכותך הרבה נכנסנו, אני ומשפחתי, ואשתי יושבת פה בקהל,

לתשובה, הילדים בגן דתי.

בזכותך הבנו שיש עולם הבא.

הרב אמנון, אתה פשוט מלאך אדם,

אבל גם אני יודע שאתה רק בשר ודם ואני בך גאה.

ראינו קלטות,

ימים ולילות, שמענו והבנו.

תודה.

הרב אמנון, מי ייתן ותמשיך בדרכך בכל מקום,

שהשם ישמור אותך,

שהשם יברך אותך בכל ברכות התורה.

והקדוש ברוך הוא, אנחנו אוהבים אותך.

הקדוש ברוך הוא, אנחנו אוהבים אותך.

הקדוש ברוך הוא,

אנחנו אוהבים אותך.

הקדוש ברוך הוא,

אנחנו אוהבים אותך.

הקדוש ברוך הוא, אנחנו אוהבים אותך.

הקדוש ברוך הוא,

אנחנו אוהבים אותך.

הקדוש ברוך הוא,

אנחנו אוהבים אותך.

הקדוש ברוך הוא,

אנחנו אוהבים אותך.

בית חדש.

הקדוש ברוך הוא מבקשים את צליחתך.

הקדוש ברוך הוא, מבקשים את צליחתך.

הקדוש-ברוך-הוא מבקשים את צליחתך הקדוש-ברוך-הוא

מבקשים את צליחתך הקדוש-ברוך-הוא

הקדוש-ברוך-הוא אנחנו חוזרים בתשובה

הקדוש-ברוך-הוא אנחנו חוזרים בתשובה

הקדוש-ברוך-הוא אנחנו חוזרים בתשובה הקדוש-ברוך-הוא אנחנו אוהבים אותך

חזק וברוך

אני יכול להמשיך?

כן, אתה יודע מה עשה יעקב אבינו אחרי 22 שנה שהוא פגש את יוסף

שהיה חסר לו והוא מיין לנחם?

אחרי 22 שנה

הוא זוכה לראות את יוסף הצדיק,

ויוסף הצדיק

זה צדיק צדיק שנמצא בארץ מצרים, שנקראת ערוות הארץ,

והוא מושל בכל ארץ מצרים, מושל,

הוא משל גם על עצמו ולא התפתה ולא נכשל, והיה מאה אחוז צדיק.

הוא יוסף כמו שיצא,

הוא יוסף שנשאר,

החברה המצרית ומנעמי השלטון לא השפיעו עליו,

והוא היה חי רוחני צדיק צדיק צדיק.

כשאבא יעקב הולך להיפגש עם בן כזה צדיק,

אחרי 22 שנה, כשהוא רואה אותו עומד מולו, אתה יודע מה הוא עשה?

הוא לא רץ לנשק אותו.

הוא אמר, שמע ישראל, השם אלוקינו, השם אחד.

את כל אותה אהבה שהייתה לו באותו רגע,

הוא הפנה אותה לקדוש ברוך הוא.

שום אהבת בשר, שום געגועים,

הקדוש ברוך הוא.

היה לו שיא של ריגוש.

את הריגוש הזה הוא הפנה לאביו שבשמיים.

זה מה שניסינו לעשות.

בבקשה.

הרב אמנון,

מי ייתן ותמשיך בדרכך בכל מקום. שהשם ישמור אותך, שהשם יברך אותך בכל ברכות התורה. כי אתה,

אתה מסביר לכולם שיש לנו בעולם הזה מטרה,

ואנחנו פשוט קטנים,

קטנים אך מבינים שרק הוא במרומים,

שרק הוא האלוקים,

הרב אמנון יצחק,

שבעזרת השם אמת מארץ תצמח

ולעולם לא תתעצבן,

והשקר כבר מהעולם יפרח,

והרב אמנון לעולם יצחק.

וכל זאת אומר בועז,

איש קטן, עשוי בשר ודם,

שמבין,

חי ונושם.

הכול בזכות

בורא עולם.

חזק וברוך.

תודה רבה.

כבוד הרב, ברשותך, אני רוצה להקדיש לקהל פה כמה מילים לכל האנשים שהיה להם קשה בהתחלה, כמו שהיה קשה לי,

ואני רוצה להסביר להם איפה הקושי.

אולי זה יעזור.

טוב, אז תפנה עיניהם.

עכשיו אני אמחן לכם כפיים.

את המאמר הזה אני רוצה להקדיש לכל אלה שקשה להם, קצת קשה להם, ויש להם את המחסום הזה,

לחזור בתשובה.

אז אני גם אסביר להם איפה המחסום.

אנשים לא אוהבים שמוכיחים אותם, אין מה לעשות.

אנשים לא אוהבים שאומרים להם מה לעשות,

אנשים לא אוהבים לשמוע שהם טועים,

אנשים לא אוהבים לבקש סליחה,

אנשים לא אוהבים להקשיב,

כי אנשים, אין מה לעשות,

רודפים גאווה.

אנשים חושבים שהם יודעים הכול,

אנשים אפילו לא מנסים לשאול,

אנשים חושבים שהם הכי חכמים,

אנשים כמעט בכל נושא מבינים.

האדם,

האדם רוצה הכול, האדם כל חייו מנסה רק לגדול,

האדם רוצה רק להצליח,

האדם בכל מקום מנסה יותר ויותר להרוויח.

האדם מקדיש כל כך הרבה זמן על מאות נושאים,

והאדם מבזבז את ימיו בריצה אחר שטויות,

אחר הישגים.

האדם אוהב תעודות, האדם אוהב תארים,

האדם אוהב את עצמו,

וכל היום מחפש רק פינוקים.

לכן הוא עסוק כל הזמן בהמצאה דברים חדשים.

אבל מזה אי-אפשר לברוח.

יש דבר אחד שהאדם מרוב ריצה שוכח,

עובדה שאי-אפשר עליה להתווכח.

רק פעם אחת בעולם הזה חיים, חבר'ה,

רק פעם אחת, אין לכם ביטוח מה יהיה עוד דקה,

מה יהיה מחר בבוקר,

רק פעם אחת בעולם הזה חיים הזדמנות אחת,

אחת, לעולמים.

והרי בסוף,

בסוף לא ניקח דבר,

וגם הכסף לא הופך את האדם למאושר.

אז מדוע לא נעצור רגע

ולא נשאל שאלות?

מדוע לא נקדיש קצת זמן ונתחיל לבדוק?

אולי יש מטרה אחרת לכל החיים?

אולי אנחנו טועים ואת העיקר מפספסים?

אולי כדאי להקשיב ולא הכול אנחנו יודעים?

אולי אנחנו לא הכי חכמים?

אולי יש מטרה לקיומנו?

אולי הכול נברא רק בשבילנו?

אולי יש מי שאותנו שומע?

אולי רק הוא הכול יודע?

ואולי,

אולי פשוט הכול מבחן?

ואולי החיים הם רק שאלה של זמן?

ואולי מרוב ההצלחות וההישגים שכחנו ממה אנחנו באמת עשויים?

אז נכון, נכון שהאדם לא אוהב לשמוע ולהקשיב וקשה לו לשנות את הדרך כי הוא חושב שהוא תמיד צודק,

אך כמה חבל על הימים שחולפים.

הזמן מאוד יקר, אתמול כבר עבר,

ובינתיים אנחנו מפספסים את המטרה.

וכבר אמרנו,

רק פעם אחת בעולם הזה חיים,

ולכל אחד הזדמנות אחת לעולמים,

והכול מבחן והכול ניסיונות והרבה איסורים,

והשאר הבל הבלים.

אזרק וברוך.

יישר כוח.

כן, יהודים יקרים, יש לנו פה מקרה מאוד מדהים.

היהודי הזה הוא מנהל אולם שמחות,

כמו שאני מבין, זה נכון?

באמת.

וקרה לו נס גדול.

נשמע מה שיש לו לומר.

ערב טוב, כבוד הרב, ואני רוצה לעשות סיבוב קצת.

בבקשה.

ערב טוב לכולם.

אני חושב שחלק גדול פה מכירים אותי, ואם אולי לא מכירים אותי, אז מכירים את אולם הסמכות.

ולאולם קוראים אולמי טרופיול,

וזה נמצא ממש סמוך לתחנת דלק סעדון.

עד לפני חמישה חודשים,

בערך שש שנים אני ניהלתי את האולם הזה.

היתה תקופה עם שותף, תקופה אחרונה ללא שותף, לבד.

ולפני חמישה חודשים,

ממש יומיים-שלושה לאחר ליאת בעומר, האולם נשרף.

בשעה שלוש וחצי לפנות בוקר מתקשרים אלי עם המשטרה,

שלום, לך קוראים כך וכך, כן, קוראים לי גדעון דניאל.

תבוא לאולם מהר, האולם נשרף. חשבתי שזו איזו מתיחה או משהו. בכל אופן,

אחרי שמסרו קצת פרטים,

רצתי, הגעתי לאולם, תוך אני יודע כמה דקות. כשהגעתי כבר לא היה מה לראות.

הכול היה מכוסה עשן.

בוער.

אני רק רוצה לציין, יומיים לפני זה מכרתי את הרכב שלי.

וחשבתי להחליף רכב, וכל מה שהיה לי ברכב,

כל מיני קלטות וכל מה שהיה,

הדיסקים וכל מה שהיה ברכב, שמתי בתוך תיק שהיה לי מאחורה, עם ארגז כלים כזה, עם כלים, ממש כלים של הרכב.

לקחתי את כל התיק הזה ושמתי אותו גם כן באולם.

היה לי שם מין כזה מחסן.

שמתי את הכול שם.

וזהו.

עכשיו, אחרי שכמובן הכול נשרף לגמרי ואחרי כמה ימים שהייתי ככה ב-out לגמרי, הייתי יוצא מהבית ולא יודע כיוון לאן אני הולך היום. חבר'ה, זה להפסיד את העבודה, להפסיד בעצם את כל הכיוון שלך.

אין לך משהו אחר.

וזה הרבה אירועים שהיו צריכים להתבצע כי זה מייד אחרי ל״ג בעומר.

בקיצור, out לגמרי.

שבוע אחרי זה בערך התחלתי ככה לאפס את טיפת הראש.

ואמרתי, בואו אני אכנס לראות מה קורה, במיוחד כשהגיע שמאי ביטוח ורצה לצלם בדיוק מה, מי. אמרתי, אוקיי, נעשה סיבוב. עשינו סיבוב,

וראיתי, פשוט ככה אמרתי, אני הולך לחפש. בעצם היה לי שם איזה תיק, היה שם מתכות, אולי נשאר משהו מזה.

אני, אוקיי, מחפש ככה בין כל, בקיצור, שום דבר. מי שהיה שם

ככה בזמן האחרון ועבר ואתם ככה גרים קרוב, ראיתם את זה בטח. אני חושב שלא נשאר שם

ולא נשאר כלום בעצם, שום דבר. במיוחד במחסן, שהיו שם גם חומרים דליקים וחומרי ניקוי וכל הדברים האלה. לא נשאר כלום. בקבוקים, צלחות, ממש נמסים לגמרי. ברזלים נמסים לגמרי. לא נשאר כלום.

בתוך התיק הזה, שהיו לי שם את כל הקלטות,

ספרים, ניירות,

היה לי ספרון קטנצ'יק, ספר תהילים שליווה אותי ברכב לאורך כל,

ממש כל הזמן.

הספר תהילים הזה,

אני רוצה להראות לכם, כזה קטן, הוא טיפ-טיפה שרוף

ככה מהקצה,

אבל ליד ברזלים שלא נשארו,

וממש כלום לא נשאר, כלום,

הספר תהילים הזה, כמו שהוא,

שלם לגמרי. רק הפלסטיק שמכסה אותו טיפ-טיפה שחור,

ואם אני מוציא אותו מהפלסטיק הוא חדש לגמרי.

פשוט ככה.

אני רק רוצה להוסיף דבר אחד קטן.

אני בטוח שכל יהודי,

לכל יהודי יש איזה משהו קטן, קליק כזה קטן, אני קראתי לזה בזמן האחרון,

מין מתק טורבו כזה.

ברגע שהמתק הזה מתרומם למעלה, המתק טורבו של היהודי הזה,

זהו. זאת אומרת, זה כיוון אחד וזהו, וזה פשוט בכל הכוח.

ואני, מאותו יום,

לקחתי על עצמי שאני, זהו,

זה הכיוון וזה הסימן האחרון שאני הייתי צריך לקבל. כנראה הרבה אנשים מקבלים סימנים ואולי מתעלמים מהם,

אבל זה סימן בשבילי, סימן גדול מאוד.

אני הגעתי לכאן במיוחד הערב, כי זה קודם כול קרוב אלי,

והגעתי לכאן ככה מסיבה אחת, ואמרתי, היום אני רוצה לשים ציצית עלי.

עזק וברוך.

תודה רבה.

ברוך אתה, אדוני אלוהינו מלך העולם, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

רבותיי,

זה מתק טורבו.

מה השם והאימא?

מה השם והאימא?

גדעון בן סביחה, השם יזכה אותו בעזרת השם יתברך

להתעלות בתורה בירת שמיים הוא וכל בני משפחתו והנלווים אליו. אמן.

אמן. חזק וברוך.

הנה עוד יהודי ציצית. בכבוד, הופ, הופ.

טורבו, טורבו, טורבו.

יש לנו גם קוקו.

ברוך אתה, אדוני אלוהינו מלך העולם, שעה חיינו וקיימנו וגיעונו לזמן הזה.

אמן.

מי עוד קיבל טורבו?

יש עוד חבר'ה עם טורבו?

יש אישה שרוצה לשים כיסוי ראש? בכבוד, בואי.

אשרייך,

לברך. שימי, שימי, תברכי.

מי עוד רוצה לשים כיסוי ראש?

לפני גוג ומגוג.

ברוך אתה, אדוני אלוהינו מלך העולם,

ולהשקיעה רבי ינואל לזמן הזה.

אמן.

יש פה שאלה, בבקשה.

תן לה לשאול שאלה, בבקשה.

שלום, כבוד הרב אלכסון.

אני, לפני שלוש שנים וחצי, החלטתי לחזור בתשובה.

קיבלתי על עצמי טהרת המשפחה, שבת,

וצניעות

רק בבגדים.

והייתי מאוד שמחה עם ההחלטה שלי, וקיוויתי שבעלי ילך אחריי.

ידעתי שיהיו קשיים,

אבל אמרתי, זהו, אני הולכת על זה, כי זו האמת.

חצי שנה אחרי זה,

הבן שלי,

הבכור הגדול,

חלה.

בעין אחת

היתה לו הפרעה.

לא התייחסתי,

לא לקחתי לרופא, כי קיוויתי שזה יעבור.

הקדוש-ברוך-הוא עשה לי נס, ואני לא יודעת

בזכות מה,

שמר לי על הילד במשך שנה שלמה.

היבובים וההפרעות היו חוזרים על עצמם,

והילד,

הקדוש-ברוך-הוא שמר עליו.

סוף חלק א',

ההמשך בקלטת מס' 205.