לא להתיאש כלל!
- - - לא מוגה! - - -
אומר הייתי בלונדון ושוחחתי עם הרב פרידמן ראש הישיבה בעיר
והוא סיפר לי סיפור הבא
בין התלמידים היה בחור קשה קליטה
קשה לשמוע ומהיר לאבד זה חלק רע
כך אומרת המשנה באבות
ישב
כלום
אם זה היה תלמיד אחר הוא היה משלח אותו מכבר
אבל אביו היה מחשובי תומכי הקהילה
גם אם היה דורש אביו להושיב בובה ליד סטנדר היו מצייתים
אדם עשיר, מהחשובים, תומך, תורם
מכל מקום חייו היה להיות שלם עם עצמו
וקרא לאבא וראה לו את דברי הגמרא
שתלמיד שאינו רואה ברכה בלימודו חמש שנים שוב אינו רואה
אז שידע שיש כזאת תופעה והבן שלו זה דוגמה לתופעה הזאת
ושיחליט האבא מה הוא רוצה לעשות עם הבן
אז האבא אמר אני לא איש חינוך תחליטו אתם מה שתחליטו אני מקבל
ראש הישיבה אמר לו אתה יודע מה
אני מוכן לטוס עם הבחור לארץ ישראל לשאול את הסטייפלר
בשאלה כבדת משקל
להוציא בחור
נער
מהישיבה לרחוב שילך לעבוד וזה לא כל כך פשוט
אמר לו אבל no problem no problem
אני מממן את כרטיסי הטיסה
נו
ברוך אומר ועושה נחתו בארץ התפללו
אצל הכותל המערבי נסעו לבני ברק נכנסו לסטייפלר
והרב פרידמן כתב
סטייפלר לא היה שומע באוזניו
אז הוא כתב לו
שמאז שהחלה בחול ללמוד גמרא כבר עברו יותר מחמש שנים
ואינו רואה סימן ברכה בלימודו
הוא לא משתתף בשיעורים והוא לא לומד עם החברים
אז אולי ראוי שהוא יצא לשוק החיים
טוב אז סטייפלר קורא את הפתק פעם ופעמיים
והם עוקבים אחריו בלב הולם מה יהיה פסק דין
הניח סטייפלר את הפתקה
האיר פניו לתלמיד
ושאל אותו אתה לומד בישיבה?
הוא אומר לו כן
מה אתה לא יומד?
גמורה?
לא
לא מבין גמורה
משנה?
לא גם משנה הוא לא מבין
ואז סטייפלר לא מפסיק לחייך לו בנועם
שואל אותו אז מה אתה כן לומד?
הוא אומר לו הלוכה
כן, קיצור שולחן ערוך, חיי אודום
ואת זה אתה מבין?
או, יס
לא הכל
נו אז שואל וחוזר הרבה כדי לזכור
משרטט טבלאות
חבל שלא הבאתי איתי, הייתי מראה לרב
והסטייפלר חיוכו מתרחב
והוא פונה לרב פרידמן ואומר לו, אתם ראש הישיבה?
אז הוא אומר לו, כן?
נו, שתצליחו.
אם אני הייתי ראש הישיבה ואתה היית מגיד שיעור, הייתי מפטר אותך.
איך אתה מתייאש מתלמיד שמתעלה בהתמדה מיום ליום?
בכל יום לומד הלכה חדשה ממש.
הרי זה מה שכתוב, כל השוי נעלוכס, בכל יום
מובטח לו שהוא בן העולם הבא,
שנאמר הליכות עולם לא.
האם זה נקרא שאינו רואה סימן ברכה בלימודו?
לא להתייאש.
וזה לא מדובר רק לגבי בחור מוגבל זה.
הדברים אמורים לגבי כל אחד ואחד.
פעם אמר לי הסטייפלר, אומר רבי ינקל'ה,
רבי יעקב, אתה מדבר בפני בני טוירה.
רבים סבורים שההצלחה בלימוד נמדדת לפי הערכה שהם זוכים לה בישיבה,
או לפי הקרבה שמראה להם המגיד שיעור,
או לפי השאלות המבריקות,
או התשובות החריפות,
לפי עיון מעמיק,
או לפי בקיאות נרחבת.
תאמר להם בשמי שזו טעות.
טעות בידם.
כל דף גמרא שהם יודעים,
כל רשי שהם מבינים,
כל תוספות שהם משננים,
זו הצלחה.
זו הצלחה.
אילו היו יודעים זאת,
היו נחסכות מועקות כה רבות,
ובני תורה היו ששים ושמחים ומאושרים.
אדם לא מרגיש שהוא מתקדם, שהוא מבין כמו כולם,
חושב שהוא מפגר אחרי כולם.
מה פתאום?
סטייפלר אומר, מה פתאום?