משהו, משהו... חלק א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

מי שבאה בחוץ מארץ, לא קל, בשמחה שלי. וכשהבת שלי, אני אפילו לא הייתה להתפלל, הבת שלי סימנה לי בסידור איך מתפללים פאנק שהרגשתי שאני רוצה להתפלל, כשהתחלנו להתחזק, הנה זו אבאה אותי והיא לימדה אותי, כל מיני דברים שהתפעלתי שבחיים שלי לא ידעתי את זה פה, בארץ ישראל,

לצערי הרב. איפה למדת? פה, בקריית פרסים. משהו, אה? משפה.

ודאי שהאדם או קוף או חלקיקי פצצות.

ועלנו עצם מזונה.

עצם מזונה הם נשארה לך, נכון? כן. יפה מאוד, טוב מאוד שיש לך מזכרת. משהו. אנחנו האחרונים, אחרונים, מאחרוני האחרונים שנשארנו עם הבלבולוציה הזאת בבתי ספר יהודיים בשביל להשקיע את תורת ישראל. משהו, אה? משפה.

סטיבן הוקינג שאומר, The Big Bang,

הפיצוץ הגדול,

גם הוא מתחיל עם משהו זערורי מההתחלה.

בתקופה האחרונה הוא אמר שהעולם נברא משואוויית.

גרגיר אפונה, ככה זה התחיל, עם גרגיר אפונה.

תיזהרו עכשיו לא לעשות מרג אפונים, שלא יתפוצץ לכם עולם במטבח.

משהו, אה? משהו.

הגמרא מספרת על שני מקרים שפקדו אנשים שנפטרו כבר שלושה ימים,

וקמו לחיים לאחר מכן? אני ממש.

אה, את רואה, אמרתי לך, מיהודים לא טוב, אה? לא, אני הולכת לעשות את הגמרא.

מה זה גמרא?

זה לא משהו מטעי. משהו, אה? משהו.

ברומניה, יש לי קטע עיתון מרומניה,

כשאדם נקבר אחרי שלושה ימים,

הוא דפק בארון, בבית קברות, ואחר כך הוא יצא והוציאו אותו,

והוא בא הביתה, אשתו לא הסכימה לקבל אותו.

היא אמרה, מת, נגמר.

משהו, אה?

משהו.

משהו, משהו.

קלטות מס' 198199. ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו בלחמה וירוויח.

הדברים הערב יהיו נענו נשמת המנוחה,

מסעודה יהודית,

בת מרים, מנוחתה עדן.

ובכן, יהודים יקרים,

אנחנו נעשה איזה פתיחה, ואחרי כן,

מי שירצה לשאול שאלות, ניתן אפשרות.

נשאלתי

על ידי אחד מהמפקדים הבכירים בחיל האוויר,

האם ניתן להוכיח שיש בורא לעולם,

והאם ניתן להוכיח את זה לוגית.

אמרתי לו, כן,

אפשר.

אפשר תוך 20 דקות להבין שיש בורא לעולם,

ואם מבינים מהר, תוך חמש דקות.

מה ההוכחה?

אמרתי לו, אתה ההוכחה שיש בורא לעולם.

שאל אותי, הכיצד?

אמרתי לו, פשוט מאוד,

אם אנחנו נוכיח שאתה נברא

ולא אתה בראת את עצמך,

אז מוכרח שיש בורא שקדם לך.

איך נוכיח שאתה נברא?

יש שתי אפשרויות.

או שהיית לפני שנבראת,

או שלא היית לפני שנבראת.

אם היית לפני שנבראת,

לא צריך שתברא, כי כבר היית.

אם לא היית לפני שנבראת,

כיצד נהיית?

הרי לא היית בשביל לברוא את עצמך.

מוכרח

שהיה בורא שקדם לך, שברא אותך.

הבנתם?

הבנתם?

כן, כן. מי יכול לחזור על זה?

כן, אתה אומר שאתה יכול? בבקשה.

קום.

יש שתי אפשרויות.

או שהיית לפני שבראת את עצמך, או שלא היית.

אם היית לפני שבראת את עצמך,

אז למה בראת את עצמך?

כי כבר היית.

כבר היית.

ואם לא היית לפני שבראת את עצמך, אז... איך נבראת?

כי לא היית בשביל לברוא את עצמך.

מוכרח

שנבראת על ידי בורא שקדם לך. יפה מאוד.

אני מוכן לספק אתכם עוד פעם ולחזור עוד פעם על זה, בשביל שיהיה ברור.

הנה, יש פה

שני כוסות.

נאמר שזה אתה העכשווי. אתה העכשווי.

סליחה, אני מחליף, זה המלא, זה הריק.

זה העכשווי. זה אתה העכשווי. יש שתי אפשרויות.

או שהיית לפני שנבראת,

או שלא היית לפני שנבראת.

אם היית כבר

לפני שנבראת, לא צריך שתיברק, כי היית.

ואם היית, הכוונה שהיית תמיד

נצחי.

זה אי אפשר.

אם לא היית לפני שנבראת,

איך נהיית?

הרי לא היית בשביל להוות את עצמך.

מוכרח שנבראת.

בשני המקרים הוכחנו מוכרח שנבראת.

אם נבראת,

מוכרח שהיה בורא שקדם לך.

זהו, עד פה.

עד פה ברור עכשיו?

יותר חלש מקודם.

ברור. ברור.

עכשיו, אם יש נבראים,

זו עדות

שיש בורא.

אם יש נבראים, כמו שהוכחנו שזה נברא, לא רק זה נברא, גם אני נברא,

גם השולחן נברא, גם הכוכבים נבראים.

כל דבר שקיים, נברא.

הנברא מעיד על בורא,

כי הנברא לא ברא את עצמו.

מוכרח שהיה בורא. אם כן, מוכרח,

אם יש נברא, מוכרח שיש בורא.

אז לכל הנבראים,

מוכרח שיש בורא ראשון שברא את כולם. מוכרח.

אחרת,

לא היו נמצאים נבראים.

דבר שני, צריך לדעת.

לבורא הראשון הזה מוכרח

שלא יהיה בורא.

לבורא הראשון מוכרח שלא יהיה בורא.

למה?

אם לבורא הראשון

גם היה בורא, אז גם הוא נברא.

אז יש לנו רק נבראים

בלי בורא.

זה אי אפשר.

נבראים בלי בורא, כבר הוכחנו מתחילה, אי אפשר.

בורא שיש לו בורא, גם אי אפשר.

כי אם לבורא הראשון יש בורא, נמצא שכל הזמן יש לנו רק נבראים בלי בורא. גם זה אי אפשר.

לכן, מוכרח

שיש בורא שברא לכל הנבראים,

והוא עצמו אינו נברא.

זה דבר ברור ומוחלט.

אם הבנו את זה,

הבנו את הכול.

אני אוסיף לזה.

זה מוגבל.

דבר מוגבל זה דבר שיש לו גבול,

גבולות.

השולחן מוגבל,

האולם מוגבל,

כדור הארץ מוגבל,

הכוכבים מוגבלים.

כל מוגבל,

יש לו מגביל.

את הכוס הגביל היצרן,

את השולחן הגביל הנגר, את האולם הקבלן

ואת העולם הכוכבים מי הגביל.

זאת אומרת,

חייב להיות מגביל לכל המוגבלים,

אבל גם חייב להיות עוד משהו,

שלמגביל הראשון שהגביל את כל המוגבלים אין מגביל,

כי אם למגביל הראשון היה גם מגביל, אז גם הוא היה מוגבל.

אז היה לנו עולם של מוגבלים בלי מגביל.

זה אי אפשר.

לכן הבורא הראשון

הוא גם המקביל לכל המוגבלים. הוא לא רק הבורא שברא לכל הנבראים,

הוא גם המקביל לכל המוגבלים.

נתקדם עוד שלב.

הבורא שברא את כל הברואים

הוא גם הכל יכול.

אם הוא לא הכל יכול, הוא מוגבל.

אם הוא מוגבל, אמרנו, הוא לא יכול להיות בורא.

כי מישהו קדם לו והגביל אותו.

אולי נאמר שיש שניים הכל יכול?

גם זה אי אפשר.

מדוע?

אם נאמר ששני אלה הכל יכול,

נשאל

האם הכל יכול הזה יכול להגביל את זה?

אם הוא יכול להגביל את זה, אז זה מוגבל.

אז הוא כבר לא הכל יכול.

אם זה לא יכול להגביל את זה, אז הוא מוגבל,

ולא הכל יכול.

אי אפשר שיהיו שני הכל יכול, אלא אחד.

נמצא

שיש בורא אחד שברא לכל הנבראים והגביל את כל המוגבלים, והוא הכל יכול אחד,

ואין שני.

שמע ישראל, השם אלוקינו, השם אחד.

כל מה שהסברתי עכשיו,

אומר הרמב״ם בשורה ראשונה בספרו ספר המדע,

יסוד היסודות בעמוד החוכמות,

לידע

שיש שם מצוי ראשון, ממציא לכל הנמצאים.

לא יימצא שום נמצא, זולתו.

יסוד היסודות

בעמוד החוכמות,

לידע שיש שם מצוי ראשון, ממציא לכל הנמצאים. בלי זה אי אפשר להעמיד שום דבר.

בואו ניקח לדוגמה שתי אפשרויות אחרות שמנסים ללמדנו.

למי שלא יודע, אני עד לפני זמן מה הייתי חילוני,

ולמדתי בית ספר חילוני בצפון תל אביב, בית ספר תל נורדוי,

ושם לימדו אותי שמוצא אדם מן הקוף.

תורת האבולוציה של דרווין.

דרווין בעצמו לא ידע איך התחיל העולם.

הוא התחיל מנקודה מסוימת, ב-1860 הוא נשאר על כך,

והוא אמר שאין לו את ההסבר איך זה התחיל.

אבל הוא יודע שמוצא אדם החל מהקוף. לפני כן היו צורות יותר ראשוניות,

וזהו.

אבל אפילו אם נלך אחורה ואחורה ונלך לאמבה,

ונלך אחורה אחורה ונגיע לחלקיק הקטן,

הרי גם הוא נברא,

וגם הוא תלוי בזמן,

וגם הוא מוגבל.

אז מי עשה את זה?

מה זה משנה אם נלך אחורה, 15 מיליארד שנה?

מה זה משנה?

את החומר הראשון מי עשה?

תצטרכו להגיע לתשובה שאני אמרתי.

אם אין לכם אותה,

אין לכם התחלה לבריאה.

התיאוריה זה אחרי שיש התחלה,

ואנחנו שואלים על התחלה מנין.

סטיבן הוקינג שאומר,

The Big Bang,

הפיצוץ הגדול,

גם הוא מתחיל עם משהו זערורי מההתחלה.

בתקופה האחרונה הוא אמר שהעולם נברא משועית.

גרגיר אפונה, ככה זה התחיל, עם גרגיר אפונה.

תיזהרו עכשיו לא לעשות מרק אפונים, שלא יתפוצץ לכם עולם במטבח.

אבל גם זה בלי התחלה.

זה תיאוריות

שרוצים להציג אותן כמדע מוחלט,

מוכרים את זה לציבור, מלמדים בבתי ספר,

והנאורים גדלים

על הידיעה הברורה והחד-משמעית

וכמובן הבלתי-מתפשרת שוודאי שהאדם או קוף

או חלקיקי פצצות.

ואנחנו אומרים דברים פשוטים שכל בר-דעת יכול להבין אותם ולהבין את חיוניותם,

ושהם מוחלטים גם.

אחרי שהסברנו שיש בורא לעולם מבחינה לוגית עכשיו,

אנחנו שואלים שאלה נוספת.

האם

הבורא שברא את הבריאה הוא חכם או לא?

אז מן הבריאה עצמה אנחנו רואים שוודאי הוא חכם,

חכם גדול לאין שיעור.

אם היום הצליחו לראות קצת מה זה ה-DNA,

ולהתבונן בפנים, לראות כמה מקופל בכל חלקיק קטן כזה,

שכפי מה שעומדים את זה אנשי המדע,

זה מכיל

כ-35 אלף ספרים בספרייה,

המידע שיש בחלקיק קטן ב-DNA,

פירושו של דבר,

שזו חוכמה אדירה. מי היה יכול לייצר דבר כזה שיכיל כזה מידע?

זה החלקיקים הקטנטנים,

שצריך לראות אותם במיקרוסקופ.

מה עם גוף האדם, שזה עולם בפני עצמו?

ראייה,

שמיעה,

משאבות,

והכול בלי חלקים, לא מברזל, לא מתכת,

הכול מנוזלים, נוזלים.

המוח שלנו,

67% מים, נוזל,

נוזל, המוח הזה.

המוח הזה,

אם ייקחו את נימי הדם ויפרסו אותם,

האורך שלהם עד הירח וחזור.

המוח שלכם,

האורך שלו בנימי דם.

מי סלל את זה?

ואיך זה התחיל?

מטיפס רוחה.

אם ניקח עכשיו, הנה שתיתי פה מיץ,

אתם רואים?

תזרו מה אני עושה, הופ,

כמה טיפות נשפכו.

אם הייתי שופך טיפה והייתי מחכה תשעה חודשים,

היה יוצא פה בקבוק מיץ?

לא היה יוצא.

איך מטיפונת, ממיליונית של טיפונת,

יוצא קהל כזה גדול?

ולא רק זה,

טיפונת שהיא נוזל,

הופכת להיות עצמות,

גולגולת,

אצבעות,

וזה נחלק,

וזה עם מפרקים,

וזה עם עור,

ועם נימים,

וגידים,

וזה הכול מטיפונת שהתפתחה, התפתחה.

לפי איזה תוכנה זה עובד?

מי תכנן את זה?

איך זה?

מה, אתה לא יודע? אנחנו הבנו מהקופים, מה קרה לך?

ככה אתה רוצה לשכנע אותי שזה פשוט?

אני מתפלא, אנשי מדע יושבים,

לומדים ביולוגיה,

יודעים אותה לפרטי פרטים,

מתפעלים,

המומים,

ומה, ומה, נו, ואיך זה נוצר? ואיך זה נוצר?

איך זה נוצר?

לא, בסוגיה הזאת הם לא נכנסים,

יש איזה תיאוריות וזה וגם מה.

תכף אני אתן לך אפשרות.

נו, אז אני משתומם, אני שואל אתכם שאלה.

אתם רואים את הדבר הזה? זה דבר פשוט, תראו, חתיכת פלסטיק,

מסובבים את זה ככה,

קצת, הופ, זה נהיה פנס.

כן, דבר פשוט,

לא כל כך מסובך.

כן,

הופ,

נהיה פנס.

אני שואל אתכם, אם יבוא אחד ויגיד שבבוקר

נשפך לו פה איזה משהו,

ואחר כך הוא קם, אף אחד לא היה, הכול היה סגור, ונהיה מהמשקה פנס,

אנחנו נאמין לו

או שנגיד שהוא קוקו?

יכול להיות דבר כזה?

פנס?

מקוקה קולה? יכול להיות פנס?

ואנשים פתאום קמים, בן אדם שלם,

מה זה, מה אתה לא יודע? בן אדם זה פשוט, מה זה?

אתה לא יודע איך התהליך קורה?

כן, אבל מי עשה את כל זה?

מי תכנן את זה?

טוב, אחרי שהבנו שהבורא הוא חכם,

אנחנו שואלים שאלה, האם הוא בורא דברים לתכלית או בלי תכלית?

האם הוא עושה את הדברים סתם?

סתם ככה, באקראי?

או שיש פה תוכנית?

אז אם ראינו שהמורכבות של האדם היא מתוכננת להפליא,

מתוכננת להפליא,

אז אנחנו צריכים להתבונן.

כל האדם הזה, בשביל מה נברא?

אם באנו לעולם

בשביל לחיות,

במטרה לחיות,

למה אנחנו מתים?

ואם המטרה בסוף למות, כמו שאנחנו רואים,

בשביל מה לחיות?

זה דבר חכם?

להביא אדם,

לברוא אותו, לגדל אותו, ללמד אותו,

ובסוף לקבור אותו?

זהו.

זו המטרה.

אז מה זה משנה אם זה בגיל 80 או בגיל 20?

מה המטרה? איזה מין חוכמה?

תארו לכם אחד.

אמר, עושה תוכנית,

מקים את האולם הנפלא הזה,

ואחרי זה שהגיע לגמר,

שם דינמיט ומפוצץ את זה, הופך אותו לחול.

בן אדם בונה גורד שחקים,

כשזה מגיע לשיא, עשו פתיחה דינמית,

מרים את כל הבניין.

זה התכלית של הבניין היה?

בונים בן אדם,

הבן אדם קיים,

אחרי שהוא מגיע לשיא שלו, להתפתחות,

הוא מסודר כבר בחיים, יש לו משאבים, יש לו הכול,

פתאום בום,

חול.

מה זה?

זו חוכמה?

בשביל זה נלחמים?

בשביל זה משתדלים?

בשביל זה עמנים?

בשביל מה?

כשבסוף יהיה חול?

אין המשך?

לא יודעים ולא מרגישים?

זו המטרה?

זו החוכמה?

אלא מה צריך להתבונן?

זה שברא אותנו ודאי שרצה מאיתנו משהו.

כל יצרן, כשעושה משהו,

אז יש לו איזו מטרה.

מי שעשה לנו מכונת כביסה הביא לנו את ההוראות יצרן.

אפשר לקחת מכונת כביסה ולשים עליה עציצים,

אבל זו לא המטרה.

המטרה זה מכונת כביסה.

יש מי שייצר

טייפ

והוא נותן הוראות יצרן.

כל יצרן נותן הוראות יצרן.

יש יצרן,

יש מוצר.

איפה הוראות יצרן?

מה התפקיד של המוצר הזה?

למה משתמשים איתו? מה עושים איתו?

למה הוא מיועד?

יש הוראות יצרן, הנה פה על השולחן.

זה ספר הוראות יצרן.

רגע, אבל אני רוצה לדעת איך אני יודע שזה היצרן נתן.

אז יש שלוש דרכים.

אחת, זה בגילוי אישי,

שפשוט היצרן מתגלה.

שתיים, שהוא כותב מכתב.

כמו שאנחנו מקבלים את המוצר, לא רואים את היצרן, רואים את המכתב, מה הוא כתב את ההוראות.

או שהוא שולח

על ידי נביאים,

שיבואו להגיד, כמו שהוא שולח טכנאי, לא להפעיל את המכשיר עד שיבוא הטכנאי.

כמו שיבוא הטכנאי יסביר לך, אז

אחריות תקפה.

בשלושת הדרכים האלה הקדוש ברוך הוא נגלה.

אחד, במעמד הר סיני,

לעיני מיליונים,

עשרת הדיברות הוא משמיע, אנוכי השם אלוקיך שרוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים.

לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי.

זה אומר, בגוף ראשון

נוכח

הבורא בעצמו.

שתיים,

בא המכתב, מכתב אלוקים, חרוט על הלוחות.

הוא נותן את עשרת הדיברות בכתב אלוקי.

שלוש,

הוא שולח ביד עבדיו הנביאים לנבא אותם ולומר לעם שלו,

עד סוף הדורות, מה יקרה איתם?

והכול כתוב פה בספרי הנביאים מראש.

עברנו כבר כברת דרך עם הספר הזה,

3,300 שנה מאז היווצרו של העם היהודי במדבר סיני.

ממעמד הר סיני.

הספר הזה מלווה אותנו 3,300 שנה, דבר אחד לא נפל ממנו.

והוא עבר בכור המבחן והבדיקה של כל אומות העולם שניסו להכחיש את העם היהודי ולא עלתה בידם.

ופה כתוב את גורלנו מתחילה ועד סוף,

ובאיזה תנאים ייטב לנו ובאיזה תנאים יהיה רע לנו.

כל התוכנית כתובה מראש.

והקדוש ברוך הוא אומר, אתם אדונים לגורלכם.

אתם תחליטו מה יהיה איתכם.

שיהיה לכם טוב או לא יהיה לכם טוב, כמה יהיה, איך יהיה.

אתם קובעים את הכול. הנה, ספר הספרים, קחו אותו,

תתחילו להתנהג על פיו.

תשמעו להוראות,

יש אחריות מלאה את מספר ימיך המלא.

אבל אם לא,

רשעים לא ילחצו ימיהם, אפילו מחצית ימים לא.

זה נכון ליחיד וזה נכון לכלל האומה.

וגם,

אם יפוצו ישראל בגלויות, ואם לא,

וכמה תארך הגלות, ומתי יתכנסו, וכו' וכו'.

הכול כתוב בספר הספרים.

אני מסכם.

יש בורא לעולם? הוכחה לוגית,

חכם,

ברא דברים לתכלית,

נתן הוראות יצרן,

והכול נמצא כאן.

עכשיו צריך להבין רק דבר אחד.

ההוכחה הכי גדולה, אמר אחד מההיסטוריונים הגרמנים,

ההוכחה הכי גדולה למציאות הבורא

זה עם ישראל בעצמו.

עם שמתקיים לאור הבטחה אלוקית נגד השכל,

נגד הטבע, נגד הניסיון.

להיות נרדף על ידי כל אומות העולם,

בלי יוצא מן הכלל,

3,300 שנה,

והם נכחדים ונעלמים ואינם, והעם הזה קיים,

לאור ההבטחה האלוקית, עד הגאולה האחרונה שתהיה,

זאת ההוכחה הכי גדולה, אומר

אותו היסטוריון גרמני,

שיש בורא לעולם.

אז אנחנו זכינו להיות

העם הנבחר,

ולא נבחר סתם, אלא שהסכים להיבחר,

שהחליט, נעשה ונשמע,

והסכים לקבל את מרות האלוקים

ונשמע לו.

העם הזה הולך בדרך כבר 3,300 שנה.

אבל לצערנו הרב,

אנחנו מגיעים כבר בסוף בסוף,

ורואים את הכול,

ועוברים את הכול,

ומגיעים קרוב מאוד כבר לקטע האחרון,

ופתאום המפקפקים קמים מבינינו,

לא מאומות העולם, מבינינו,

קמים מפקפקים,

האם באמת זה כך או לא כך.

אומות העולם מודים,

הרי התורה שלנו היא הבסיס לתורות האחרות.

הנצרות והאיסלאם נשענות על ספר התורה הזה.

הם מודים במעמד הר סיני, מודים בעם ישראל הנבחר,

רק הם משנים קצת.

אתם אומרים שהקדוש ברוך הוא עזב אותנו ובחר בהם,

אבל זה הבסיס שלהם.

אז אני שואל, עולם שלם,

והוא לפחות נאור כמונו,

מודה,

למה אצלנו מפקפקים?

למה אצלנו מפתחים כל הזמן

אנטי

נגד תורה, נגד דת, נגד דתיים, נגד זילה? מה יש?

אם הדתיים ספציפית לא מוצאים חן בעיניך, אל תהיה כמוהם.

אבל זה שייך לך בדיוק כמו שייך לי.

אל תתלבש כמוני.

אל תתלבש כמו שחורים.

תהיה אתה.

אבל זה מחייב אותך.

זה שלך, זו זכות שלך.

זה לא רק חובה, זו זכות.

תורה ציווה לנו משה מורשה קהילת יעקב. זו ירושה שקיבלנו

רק לקהילת יעקב, בני ישראל.

אנחנו לא סתם עם ככל העמים.

אנחנו לא אמריקאים.

אמריקאים זה קיבוץ של כל מיני עמים שונים שנתקבצו ביבשת אחת.

אנחנו לא.

דם אחד זורם לנו בורידים.

אנחנו בני ישראל. מה זה בני ישראל?

12 השבטים, הבנים

של יעקב, הנקרא ישראל, שהוא אבינו.

כולנו צאצאים של אותם 12 שבטים.

ב-70 נפש ירדו אבותינו למצרים,

זה השבטים, נשותיהם והילדים,

ונתרבו במצרים במשך 210 שנה,

ויצאו ממצרים למדבר סיני,

וקיבלו את התורה, והמשיכו הלאה, ונכנסו לארץ.

אנחנו צאצאיהם של אותם אחים.

אנחנו משפחה אחת.

בני אב אחד אנחנו.

זאת אומרת, הקשר שלנו זה לא שהעם היהודי הוא רק עם מיוחד, כזה שאחד בשביל כולם, כולם בשביל אחד. רואים את זה במלחמות,

פתאום כל המחיצות נופלות, ואנחנו...

אומרים, זה זורם לנו בדם.

אבל יש סכסוכים בין אחים, כמו בבית אצלנו. יש לנו ילדים, לא כל הילדים מסתדרים.

אם זה סכסוכים כאלה, לא נורא.

אבל אם זה מתפתח מעבר לזה, חבל.

כן.

אתה כביכול טוען שאנחנו נבראנו עם ספר תנ״ך, שהוא כביכול, לפי מה שאתה טוען,

הוא כמו ספר הוראות, ספר לתכלית שלנו.

עכשיו, אם, אני בטוח שאתה

מכיר טוב מאוד את התנ״ך, אם אתה תשים לב,

לפי ממצאים ולפי אנשים שכמוך חוקרים ואנשים גדולים בתורה,

יש שם הערות סופר,

הערות שאנשים כתבו, הערות ביניים שכביכול מביעים דעה על משהו שזה שינוי.

יש שם ממצאים שמעידים שהתנ״ך נכתב בזבות בימי דוד במאה ה-10 או ה-11 לפני הספירה.

אז איך אתה מסביר את זה שאנשים מהצד שלך באים ובתנ״ך עצמו

כתובים אפשרויות וכתובים הוכחות שזה,

אני לא בדיוק יודע, אבל יכול להיות שזה... בוא אני אסביר לך.

אתה לומד בית ספר חילוני ומלמדים אותך לפי מבקרי המקרא,

אנשים שכביכול חקרו את המקרא והחליטו שהספר תורה נכתב על ידי כמה היסטוריונים בכמה תקופות. אנשים כמו רשי וסטורנו, שגם אתה מאמין בהם. אלה לא אומרים דבר כזה מעולם ולא ראית אותם בחיים שלך.

קראתי דברים שהם אמרו והם אומרים דברים כאלה. אין דבר כזה. אם תביא לי אחד כזה,

אני היום, היום, מוריד את הזקן.

אבל אם לא, אתה תגדל זקן.

אין דבר כזה.

מבקרי המקרא, כן,

הייתה כת של אנשים שרצו לסתור את התורה

ולהגיד שיש פה סגנונות משתנים בתקופות כאלה וכאלה,

ועליהם יש תשובות רבות.

תקרא את המלבים,

תקרא אחרים מהמפרשים על התורה שכתבו, אתה מבין, את הדברים,

ידועים כמה אפיקורסים וכמה דורות שניסו להכחיש את התורה.

גם קסוטו, שמלמדים אותו בבתי ספר,

גם כן הולך ברוח הנצרות ומפרש את התורה בדרך זאת, אבל מלמדים את ילדי ישראל על-פי הרוח הנוצרית ולא על-פי הרוח היהודית.

ובבגרות כבר ראינו כמה אנשים שבאו אלינו ואמרו להם שרשי טעה במקום הזה.

אתה מבין? גדול המפרשים החליטו על-פי תקן של משרד החינוך, פה הוא טעה.

אתה מבין? יושבים אנשים שלא יודעים קרוא וכתוב ואומרים, רשי טעה. לא יודעים מי זה רשי, לא יודעים מה הוא פרש

ולא יודעים מה עומק הדברים בכלל שנכתבים.

אבל זה כל כך רדוד,

רק אדם שבאמת ייכנס לזה יוכל לבחון את הדברים.

אבל אם מלמדים אותך ואתה מאמין כך, בסדר, יערב לך. לא אמרתי שאני מאמין, אני שואל אותך. לכן אני עונה לך, אין דבר כזה.

מבקרי המקרא, זה ידוע, לומדים את זה באוניברסיטאות,

על זה מייסדים ומבססים את לימוד התורה בבתי ספר. אוקיי, נצא מנקודת ההנחה שאתה צודק.

איך אתה יכול להביא לי הוכחה שמה שאני אומר,

שמה שאני לומד בצד שלי זה לא נכון, ומה שאתה עכשיו אומר שזה,

ההוכחות שאתה מביא לי זה בדיוק באותה מידה כמו שאני פורטתי אותך, אני לא מביא לך שום דבר מוחשי. אם תלמד גמרא,

אם תלמד גמרא שהיא מבארת את כל התורה,

לפחות את החמישה חומשי תורה, מי כתב את הגמרא? אני אסביר לך.

אם תלמד את הגמרא ותראה את כל הפירוש על התורה מהגמרא,

אז תבין שיש רצף אחד גדול,

והכללים הם אותם כללים לאורך כל התורה. רגע, שאלת שאלה? אתה הגעת פה לנקודה. מי שכתב את הגמרא זה אנשים כמוך וכמוני. לא, חס ושלום.

אני אסביר לך עוד פעם.

את התורה הזאת קיבלנו בהר סיני ממשה רבנו.

משה רבנו לא נתן רק את התורה הזאת, הוא נתן גם את התורה שבעל פה.

כמו שכתוב בפסוק,

ואתנא לך את לוחות האבן והתורה והמצווה אשר כתבתי לאורותם.

ואתנא לך את לוחות האבן זה עשרת הדיברות,

והתורה זה תורה שבכתב,

והמצווה זה ציווי כצד לעשותה

אשר כתבתי לאורותם.

כך, לך תורה אותם.

וכתוב בספר דברים, פרק א', הואיל משה באר את התורה.

אז משה רבנו באר את התורה לעם ישראל. מה יש לבאר אם הכול כתוב?

מה שכתוב פה לא כתוב כלום בעצם.

מה הפירוש לא כתוב?

כתוב פה לדוגמה, וקשרתם לאות על ידיכם ויהיו לטוטפות בין עיניכם.

אתה מכיר את הפסוק הזה? מה זה אומר?

זה על התפילין.

על התפילין. איפה כתוב תפילין?

איפה כתוב איך עושים תפילין?

איפה כתוב איפה מניחים תפילין?

איפה כתוב מה צריך להיות בתוך התפילין?

איזה צבע צריך להיות התפילין? ולכאן אני מגיע. רק שנייה. זה יש לך את הבסיס, ואנשים כמוך וכמוני. לא, לא, לא. אי אפשר. אבל אני יכול לכתוב את זה עכשיו בספר.

אבל במשך שלושת אלפים שנה אנשים יבינו את זה בדיוק כמו שאתה מבין את התנ״ך עכשיו. נכון.

אז מה... אפשרות, נכון?

אבל בוא אני אראה לך שהיא לא נכונה.

למה? למה? אני אסביר.

עכשיו תבין.

אם נותן אדם,

תקשיב טוב,

חכם, ספר,

הוראות,

וזה פתוח,

שכל אדם יוכל להגיד מה שהוא רוצה עליו,

איפה ספר הוראות?

ספר הוראות, פירושו של דבר שיש לי כוונת מכוון מתחילה.

אם אני רציתי שיניחו תפילין כמו שאני מניח,

כולם,

אז לא יכול לבוא אחד להגיד, רגע, אני מפרש שהכוונה כך. ואתה תבוא ותגיד, למה אתה אומר כך? אני אגיד כך.

והיא תגיד כך, והוא יגיד כך, וכולם יגידו כך. בסוף יהיה תפילין אחת, או יהיה

אלף אלפים סוגי תפילין,

או בכלל לא יהיה תפילין, כי לא כתוב תפילין.

אז איך תצא הכוונה של המכוון?

לא תצא.

אז איך זה יכול להיות של כולם,

גם אחרי 3,300 שנה, בלי בלבול,

אותו תפילין, אותו צבע, אותן פרשיות, אותם דינים, בדיוק,

ויש מאות הלכות לתפילין.

מאות.

איך זה יכול להיות?

3,300 שנה נשמר בדיוק אותו דבר.

אז אחד יעשה ככה, אחד ככה, אחד יעשה עגול, אחד יעשה משושה,

כולה מרובע, ושלושה ריבועים, ובדיוק, ומיקרומטר, ובדיוק, בדיוק, בדיוק. כמה דותות יש?

כמה דותות יש? עוד לא גמרנו את התשובה לשאלה הראשונה.

וקשרתם לאות,

אמרנו, נכון?

אחר כך יש לנו מצוות ציצית על כנפות בגדיכם, נכון?

כמה צריכות להיות פתילות?

3. מה בטוח?

5. לא יודע, לא כתוב.

אבל אם תסתכל, כל מי שיש לו ציצית, כולם הולכים עם שמונה חוטין.

מאיפה הביאו את זה?

מאיפה הם הולכים עם שמונה חוטין?

איך הם יודעים בכלל?

למה אחד לא בא מפרס, הביא ציצית עם שבעה חוטין,

ואחד בא מתימן, הביא שלושה חוטים,

ואחד בא מפולין, הביא 12 חוטים?

איך כולם 3,300 שנה

אותו דבר בלי טלפון שבור? כולם אותו דבר. איך יכול להיות?

אם זה נתון לשיקול דעתו של אדם,

שאנשים כמוני וכמוך,

כל אחד ישב, קרא ואמר, אתה יודע מה?

זו הכוונה.

והשני אמר, מה פתאום? זו הכוונה.

והוא אמר, אתה יודע מה? לא יודע מה הם אמרו, עזוב אותי מהם. בוא נגיד ככה, ככה הכוונה.

אז מה היינו רואים פה?

היינו פה,

ערב רב היינו רואים. אבל זה מסתכל פה על המסוג של הפרט. שנייה. עד פה הבנת בכלל מה אני אומר? עד פה אני מבין. הבנת, יפה. זאת אומרת,

לא יכול להיות שזה ניתן לפירושו של כל אדם.

זאת אומרת, המצוות

לא רק נאמרו,

מהם המצוות, אלא עשייתן עד פרטי פרטים נאמרו.

וכך מסביר הרמב״ם, על הפסוק שאמרתי לך,

ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצווה שכתבתי לאורותיו,

אומר, התורה ניתנה.

כללותיה ופרטותיה בדקדוק.

מה עניין שמיטה אצל הר סיני? אתה מכיר פעם את האמרה הזאת? שמעת את זה בטח.

מה עניין שמיטה אצל הר סיני?

למה כתוב במצוות שמיטה,

ומוזכר שם הר סיני שניתנה בהר סיני, אלא ללמד לך,

כמו ששמיטה ניתנה בהר סיני עם כל הפרטים של מצוות שמיטה?

כך כל המצוות כולם ניתנו בהר סיני עם כל הפרטים של כל מצווה.

אז זאת אומרת, התורה הזאת ניתנה תורה שבכתב, תורה שבעל פה.

אני ממשיך.

מה זה תורה שבעל פה?

איפה תורה שבעל פה?

תורה שבעל פה זה המשנה.

המשנה.

המשנה היא התורה שבעל פה.

מה שמשה רבנו שמע מפיו של הקדוש ברוך הוא,

איך מקיימים את כל התורה,

זה נקרא משנה.

המשנה הזאת נכתבה על ידי רבנו הקדוש רבי יהודה הנשיא,

והיא נתקבצה מכל חכמי הדורות, 40 דור ממשה עד אליו.

כל אחד שהיה רושם

את הדברים לפניו,

לקח, ריכז את הכול וכתב שישה סדרי משנה.

המשנה הזאת כתובה בקיצורי לשון, קצרה מאוד, עניינית קצרה,

כיוון שהדורות

יצאו לגלות, והיו רדיפות,

ויהודים לא ישבו תמיד על מקומם בשקט,

שיכלו להתרכז בלימוד,

באו התנאים

ואחריהם האמוראים,

ולקחו את המשנה ופתחו אותה יותר לאנשים שלא ידעו בדיוק מה תמצית הדברים.

לדוגמה,

מה שמך עכשיו? משה.

משה. אני ראיתי אותך עכשיו, דיברנו,

אנחנו נשב עוד קצת ונכיר יותר אחד את השני.

בסוף,

כשאני אלך ואתה תלך, ובעוד שנה ניפגש חברים.

אתה זוכר את ההרצאה שהייתה בקריית מוצקין? אני אגיד, אתה זוכר את משה?

מי שהיה בהרצאה

יבין על מה אני מדבר.

מי שלא היה נוכח, מה יגיד?

איזה משה, על מה אתם מדברים?

ואז מה נצטרך לעשות?

לפתוח את הנושא, להסביר לו.

משה היה בחור שישב בשורה שנייה עם שיער שחור, עם קוקו,

שאל שאלה,

אמר פה,

שם,

זה, ענינו לו פה, שם,

אנחנו נרחיב את זה.

אני וזה שהיה באותו מעמד יודעים משה מילה אחת,

את הכול יודעים ונזכרים בכול.

מי שלא היה צריך לפתוח לו,

ככל שהדורות הלכו ונתרחקו,

בגלל שלא יכלו לשבת זה,

ישבו החכמים פשוט מאוד ופתחו את זה.

עכשיו, לא סתם פתחו את הדברים,

אלא הכריחו שהפירוש שהם אומרים במשנה המקוצרת הזאת הוא הפירוש היחידי בבלעדי.

זה גמרא.

משא ומתן בגמרא,

מה הראיה ומה ההוכחה שכך פירוש המשנה, בדיוק כמו שקיבל משה רבנו.

זה נקרא הגמרא.

עכשיו, הגמרא הפכה להיות רחבה.

60 כרכים,

גמרא.

זה המון.

ומי שלא רגיל בזה, מי שעוד לא יודע,

וזה כתוב בארמית,

ויש רש״י על הצד, ויש תוספות בצד, צריך ללמוד את זה, צריך הקדמות בשביל להיכנס לזה.

אז לא כל אחד מצוי בזה, ולא כל אחד מקיף את זה.

מה עשו במשך הדורות?

ישבו חכמי הדורות

ועזבו את המשא ומתן, שזו ההוכחה שהמשנה הזאת, קוצר הלשון שלה, אומר את מה שכתוב בפסוק, בתורה,

שזה המצווה,

וכתבו

ספרים שבהם מרוכזת ההלכה.

הרי בסוף מה צריך לעשות? מה עושים למעשה?

התורה רצתה משהו.

מה עושים למעשה?

בלי כל הדיון וההסבר.

בסוף, מה אני צריך לעשות? שורה אחרונה,

בפסק ההלכה.

הרמב״ם כתב, והיו אחרים שכתבו,

היום יש לפנינו את השולחן הערוך,

שהוא ספר ההלכות המקובל על כל ישראל, שעל פי אנחנו הולכים

ומקיימים את ההלכה. איזה הלכה?

מה שניתן למשה בסיני.

כמובן

שבמשך הדורות גם נתחדשו הלכות.

מה פירוש נתחדשו הלכות?

בדברים שלא היו מצויים קודם,

דוגמה, ענייני חשמל

שלא היה מצוי אז,

אז אנחנו פשוט דנים.

האם זה האיסור שאמרה התורה או לא? האם במכשיר הזה יש את האיסור או אין את האיסור?

לא שממציאים עכשיו דינים חדשים, לא.

רק מתבוננים בדבר ואומרים, האם יש פה את האיסור שהתורה אסרה

או אין פה? אם אין פה את האיסור, מותר.

אם יש פה את עצם האיסור,

אסור.

לא שחידשו משהו.

אלא פשוט בוחנים האם זה נמצא או לא נמצא.

זו תמצית הדברים.

היום כל בית ישראל שהולכים על פי תורה מקיימים את מה שכתוב בשולחן ערוך.

זהו, סתום.

וזה, כל זה,

מה שקיבל משה מסיני,

זה מה שמחייב את היהודי.

עם זה הוא צריך להגיע לעולם האמת, ועל זה הוא צריך למסור דין מחשבון.

הבנת, עיוני?

הבנתי. עכשיו שנייה, יש לי משהו שבאתי להגיד. רק שנייה, אני אתן לך אפשרות, אני אחזור אליך רק בשביל שנאפשר לו עוד.

כן?

כן.

אם הכול כל כך ברור, ובמשך 3,300 שנה הם ממלאים בדיוק את אותן מצוות, בדיוק לפי,

כמו שהסברת,

איך זה שבכל עיר יש ראש עיר אחד ויש שני רבנים,

מזרחים ואשכנזים? זה הכול, זה כל השאלה.

לפי התשובה שלך יכול להיות... הבנתי. יכולים להיות, לא רב אחד, יכולים להיות 17 רבנים.

אין בעיה שיהיו רבנים.

השאלה כמה משכורות יש לשלם.

אבל לא זה הקטע.

בואי ואני אסביר לך. באמת יכול להספיק רב אחד,

ובאמת אם יהיו 17 רבנים זה לא משנה.

אבל בקהילות, דוגמה של שומרי תורה ומצוות, לא נגיד בקריית מוצקין זה לא נקרא מקום דתי,

אבל יש בו דתיים, אבל זה לא נקרא מקום דתי. אבל יש שני רבנים.

כן, בסדר, יש מקומות שיש שלוש.

עכשיו עשו אשכנזי,

אשכנזי,

ספרדי וגם תימני.

אחר כך יבואו גרוזינים, יגידו שגם, וזה בסדר, זה יתרבה.

אבל לא זו הנקודה, הנקודה היא כך.

מה התפקיד של הרב?

המינוי שעשו פה במדינה,

שהרב ימלא את הצרכים הדתיים של המקום, כן?

אבל את צריכה להבין שבכל ציבור

יש גם עדות.

וכל עדה יש לה את המנהגים שלה גם.

מעבר להלכה,

מעבר לשלוחה, לדעתי שזאת תהיה תשובה, אז אני עכשיו רגע רוצה את זה. עניין של מידה, למשל,

זה מנהג או שזה איזושהי הלכה?

זה הלכה. ובכל זאת יש עמדה בין אשכנזים. נכון. נכון? עניין של בואה, כיסוי ראש.

נכון. אני לא יודעת אם זה הלכה חילונית.

יוני, אתה לא יודע. לכסות את הראש זה הלכה, ויש שוני, יש הבדלים. נכון. זאת אומרת שזה לא ש-3,300 שנה בכל כצבי העולם,

בדיוק כולם מקיימים, בדיוק. אני אגיד לך למה בדיוק.

בואי אני אסביר לך.

שכולם צריכים לשמור טהרת משפחה זה בדיוק כולם.

אבל אנחנו מדברים, אתה אמרת על פרטי הפרטים. רק רגע, אני אסביר.

אני אסביר איפה פרטי הפרטים משתנים.

כשנשים צריכות לכסות את הראש זה בכל העולם כולו.

נקודה.

אבל מה?

יש דבר כזה שנקרא מחלוקת הפוסקים.

כשמגיעים להלכה,

פעמים יוצא לנו מהמשא ומתן ההלכתי שהיה בגמרא,

אפשרות להגיד כך ואפשרות להגיד כך.

ויש מי שפסקו בבתי דינים שלהם כך,

ויש שפסקו כך. כמובן שכל אחד מהם מכסה את המינימום המחייב. זאת אומרת, אף אחד לא יכול לרדת מהמינימום המחייב.

יש כאלה שהחמירו יותר,

ויש גם כללים בזה, במקום שיש ספק מהדין.

התורה אמרה,

אחרי רבים להטות.

התורה נותנת כלל. זאת אומרת שהיא לא כל כך ברורה. ברורה, ברורה. אני אסביר.

אסביר, אסביר.

יש דברים שהם ניתנים לשיקול דעת.

יש לך שופטים פה במדינה? יש שופטים?

כן. יש שופטים.

כמה צריך שופטים?

סליחה. כמה צריך שופטים?

כמה צריכים? כן, כמה?

כל שופט יכול לעשות הכול, זה פשוט פונקציה של מספר המשפטים.

שואל, כמה צריך שופטים?

כמה צריכים שופטים בארץ? כמה צריכים? כן. בערך 500. לא, לא, לא בכללי.

בבית משפט

אני הלכתי לשופט אחד.

אחר כך אני רוצה לערער, אני הולך למחוזי.

יש שלושה שופטים?

אבל תסלח לי, בספר החוקים,

אענה לך. במחוזי יש שלושה שופטים. שלושה.

עכשיו אני שואל אותך שאלה.

המחוקק הוא אותו מחוקק?

החוק שנחקק בכנסת הוא אותו חוק?

אותו חוק או לא אותו חוק?

כן. חוק שווה לכולם? אני פורט, טלי. יש לי תשובה לך.

רק רגע. חוק לכולם?

חוק לכולם.

יושבים שלושה שופטים,

שומעים מה האדם הזה אומר,

ואחרי מה שהוא אומר,

זה מבין כך,

זה מבין כך, זה מבין, אבל כולם יודעים אותו חוק.

אבל זה לא שכל אחד, אחד לא מבין את החוק, לכן הוא אמר הפוך מהשני.

אלא מה?

לאור מה שמונח לפנינו,

אחד מתחשב יותר בדיבור שלו, בשכנוע שלו,

בראיות שלו, אחד חושב שזה לא מספיק ראייה,

הוא חושב שהחוק הוא אותו חוק.

אבל בסוף איך נפסוק?

אז גם פה, זה לא דוגמה. אני אענה, תראי שזו אותה דוגמה.

בסוף מה נפסוק? אחרי רבים לעטות.

נכון? למה יש שלושה, לא שניים?

בשביל שאפשר יהיה להכריע.

אחרי רבים לעטות, אותו דבר התורה אומרת.

יהיו דברים שאתם תצטרכו להכריע.

ואני מניח בידכם את האפשרות להכריע בהם.

החוק הוא חוק, החוק הוא אלוקי, אני אמרתי כך. אבל אם אתם תבחרו ארבעה ימים או חמישה ימים טהרה,

זה מסור בידכם, אתם תלמדו את הדין,

אתם תדונו את כל הדין מתחילה ועד סוף ואתם תכריעו.

אבל ברור שפחות מזה אי-אפשר.

נגיד, אם יש,

לדוגמה, עונש מינימום, כן?

רוצים עכשיו לחוקק עונש מינימום לאנסים,

אז הם יקבלו. אין דבר כזה ששופט יכול, לפי שיקול דעת, להוציא אותו כך וכך. חייב לקבל מינימום,

את המינימום. אחר כך, מעל המינימום, עד המקסימום, יש את האפשרות כך וכך.

בטווח שהתירה התורה,

אז יכולים להתבונן שם ולהחליט. ומה שתהיה הכרעה,

זה מה שאני רוצה שיקוים, כך אומר הקדוש ברוך הוא. זהו. אבל שתהרה,

זה לא מסור בידכם אם תהיה טהרה או לא.

חייבת להיות.

כמה זמן תהיה השמירה, כמה זמן תהיה זה,

את זה אתם תכריעו.

זה, אחד. שתיים. לגבי פאות.

פאות,

כולם הלכו עם כיסוי ראש אחד.

כיסו את כל הראש.

באירופה, לפני 150 שנה בערך,

הייתה ירידה.

היו אוניברסיטאות, גימנסיות וכו',

הייתה השכלה,

והתחילו לצאת קצת מן היהדות ופזלו לעבר הגויים.

וכדי למנוע את זה,

כיוון שהם רצו להתדמות לגויים,

אז פשוט מאוד התירו בדיעבד,

בשביל לא להפסיד לגמרי את הכול,

שיכסו את ראשם בפאות בשביל שזה נחשב כיסוי. אומנם לא הכיסוי הטוב ביותר, אבל זה עדיין כיסוי.

זאת אומרת,

אם אישה צריכה ללכת, נגיד, עם שמלה עשר סנטים כשהיא יושבת מעל הברך, עשרה סנטים,

אז בכל מקרה, מה יקרה?

אם היא תלך עם שני סנטים פחות, לא נגיד שהיא לא הולכת לגמרי.

אם זה מה שהיא, אז אוקיי.

אז שני הסנטים האלה, זה עדיף ממה שבלי. זה בדיוק מראה שזה לא, הכול. לא, זה מראה שהייתה חולשה בקטע הזה,

שהייתה חולשה,

ולכן הלכו עם הקטע הזה בצורה הזאת.

זאת אומרת,

זה לא אומר שאין כיסוי, זה אומר שחייבים כיסוי.

עכשיו, זה ברור גם שהפאה צריכה להיות צנועה,

אבל אם הפאה תהיה לא צנועה

ותהיה ארוכה ומתנופפת, ולא השגנו את אותה מטרה,

זה לא מועיל, שום דבר.

מדובר עדיין שזה יצניע את שערה של האישה, ובצורה שלא תגרום שהפוך,

היא תהיה במצב נורמלי פחות מאשר המצב עכשיו.

אז לכן את צריכה להאמין

שהדברים ברורים. תרי״ג מצוות זה תרי״ג מצוות בכל קהל ישראל, איפה שלא יהיו.

לא תמצאי פחות אחת ולא יותר אחת. זה ברור.

עכשיו, יש שינויים קלים. דוגמה,

בפסח,

בפסח, בפסח, מי?

בדרי״ג מצוות כתוב כמה ימים צריכים. בטח, טהרת משפחה.

לא, בדרי״ג מצוות, אני לא מכירה את זה. לא, לא. שאישה צריכה לשמור על טהרה, כמה ימים, וזה, אז שבעה ימים כתוב.

יש לזה את ה... אבל בכל זאת אצל ה...

לא, התוספת של ימים, שהם נקראים הימים שלאחרי זה,

זה תוספת של חכמים.

זה קיבלו על עצמם נשות ישראל במשך הדורות. הם על עצמם החמירו על עצמם עוד שבעה ימים נקיים, מה שנקרא.

אבל זה נקרא מדרבנן.

יש דאורייתא ויש דרבנן. לדרבנן הייתה אפשרות

גם כן להוסיף סייגים.

זאת אומרת, עשו משמרת למשמרתי, אמרה התורה.

כמו שאנחנו פה יכולים לעשות סייגים בגדרים בשביל לא להגיע לעצם האיסור,

כך התורה נתנה אפשרות לחכמים לעשות.

כמו שיש גבול בין-לאומי הם עושים מקום מפורז.

נותנים עוד אפשרות שאם אדם יעבור את הגדר

הוא לא יגיע כבר

עבר לשטח האויב.

אז תמיד,

התורה נתנה אפשרות לחכמים. במקום שהם יאכלו את זה, במקום שזו גזרה שאין הציבור יכול לעמוד בה, לא גזרו חכמים.

ובמקומות מסוימים שיש ספק, לדוגמה, בגזרה שלהם הם הקלו.

אם, לדוגמה, יש גזרה של חכמים, ויש לך ספק,

אז ספק דרבנן להקל.

זאת אומרת, את לא תצטרכי לעשות.

דוגמה, אם הם תקנו לנו ברכה שצריך לברך,

ואנחנו מברכים,

ואם אני מסתפק עכשיו אם אני בירכתי או לא בירכתי,

אז הדין שאני לא צריך לברך עוד פעם. למה?

כי ספק דרבנן להקל.

אבל בספק של התורה,

אם זה איסור של תורה,

ויש לי ספק או לא, אני כן צריך. דוגמה... לא ספק אם זה חי כל כך הרבה שנים. לא הבנת, ספק כול גמייך.

ספק אצלך עכשיו,

לא הספק בתורה.

כן.

אני לא מבקש תשובה, אני רק רוצה להגיד לך משהו.

קודם אני באתי להגיד לך, אני רוצה לשאול לך שאלה. כמה דתות יש? כמה דתות יש? הרבה מאוד, שלוש גדולות.

הרבה מאוד, שלוש גדולות. שלוש מפורסמות. אוקיי.

לפי מה שאתה טוען ולפי מה שאתה נכון,

שרוב התורה של הדת, התורה, אני לא אקרא לזה תורה,

רוב המשמעות והבסיס של הדת שלהם מבוססת על הדת שלנו.

אוקיי. זה, זה כבר הוכחה אחת שכן פירשו את זה והלכו בדרכים שונות.

זו לא הוכחה.

זו הוכחה וחצי.

הם לא קיבלו את מסורת התורה בכלל.

הם לא קיבלו את מסורת התורה. זה לא משנה שהם לא קיבלו. זה כמו שאתה תבוא היום

ואתה תיקח את התורה ואתה תגיד, בשביל מה אני צריך לשמוע את אלה שהיו קודם?

אני אפרש מה שאני רוצה.

זה נקרא שפרשו את התורה?

זה נקרא מצייפי תורה.

לא נקרא מזייפי תורה. אתה אומר שנבראנו כולנו כשלוש דתות, לא נבראנו בחלוקה הזאת של הדתות.

עכשיו אתה יכול לתת לי את סיפור מגדל בובל כהוכחה לזה.

לא, לא, לא זה הוכחה. אני מסביר לך עוד פעם, תקשיב.

יש מסורת

שעוברת במשך הדורות,

אותה מסורת נשמרת, נקודה.

באים עמים אחרים ומחליטים.

היות וזה הבסיס האמיתי,

אנחנו נגיד דבר אחד פשוט,

אנחנו נגיד דוגמה, תיקח על דוגמא את ישו, כן?

הוא בא ואמר שהיה לו גילוי,

והיה לו גילוי, והגילוי הזה היה, ורק הוא ראה את הגילוי, ורק לא אמרו מה שאמרו,

ואחר כך הוא אמר לעשרת השליחים שלו, וככה זה הלך ונפוץ במשך אלפי שנים, הנה, הגיעו למה שהגיעו.

בגלל זה זאת אחת השאלות. איך זה התחיל? בגלל זה אמרתי לך בהתחלה שאני לא רוצה תשובה. אתה יודע שהם יכולים לכתוב על זה ספר. איך זה התחיל? לתת לך חומר. עם אחד.

אני שואל אותך שאלה.

מעמד של מיליונים, כולל גויים, לא רק יהודים,

כולל ערב רב שעלו איתם ממצרים,

יושבים

מיליונים עדים למעמד נשגב, גמרנו.

בא אחד אחרי

1,300 שנה

ומספר סיפורי בדים שהוא היה מאחורי זהר. אני גם הייתי עכשיו מאחורי זה גבעה לפני שבאתי.

ואמר לי אותו אחד שדיבר איתו שאני צריך להפיץ אחריו את תורת הטנדו.

נו, ואני עכשיו תפוס לי חסידים,

והם יתחילו לפרסם. עוד אלפיים שנה ניפגש, תראה שיש עוד תורה אחת. רק רגע. רק רגע.

אתה צריך להבין,

גם לשיטתם שהם מאמינים בזה,

אלה שמאמינים בזה, הם צריכים להבין הרי דבר אחד.

לעולם לא נסתר בית דין,

אלא על ידי בית דין גדול ממנו בחוכמה ובמניין.

זה כלל בכל העולם כולו.

אתה רוצה לסתור...

דברי בית דין, חברך,

אתה צריך להיות בית דין יותר גדול בחוכמה,

או יותר גדול במניין היושבים בדין.

דוגמה,

היו בבגץ, היו שלושה שופטים, רוצים לערער, צריך לעלות לחמישה, לשבעה,

לאחד עשר,

לא יכולים

לרדת לאחד,

שאחד יבטל דברי שלושה.

תן לי להסביר שנייה. אז תסביר כמו שאתה רוצה. לא רק לך, אני מסביר לכולם. אז תתן דוגמאות, אנחנו נבין. זו הדוגמא שאני רוצה לתת. אל תיתן דוגמאות כאלה, תן דוגמא, אנחנו בדיוק כמוני. אני רוצה את הדוגמא הזאת לתת. מה שאתה מבין, גם אנחנו נבין. תלך ישר, אתה הולך, אני הולך ישר.

אני כל הזמן הולך בבתי משפט ובמכולת.

אז אני מסביר, תקשיב עוד פעם.

אם אתה מבין את הדבר הזה בבתי משפט, אז אתה תבין גם פה.

לא יכולים לבטל מעמד שנעשה במיליונים על ידי אחד.

זה ברור. יתרה מזאת,

לא יבוא מי שנתן את התורה והצריך את מדינתה במעמד של מיליונים,

שאחר כך יעתיק את התורה הזאת מעם שלם

ויעביר אותה לאחד בסתר מאחורי ההר ויגיד לו, שמע,

מהיום אתה תהיה הנציג שלי, יאללה, ביי,

ולא עוד.

אלא אומר לו, להם נתתי תורה, נגיד תרי״ג מצוות,

לך אני נותן שתיים, יאללה, מספיק, סע.

קשקוש.

זה אדם

קצת מבין, אתה מבין,

שחוץ מזה שזה עבר וזה נחמד וזה יפה והוא הציע איזה דברים,

לאיזה אנשים הוא הציע?

הוא הציע לאנשים שעבדו עד אז עבודה זרה ופסלים.

אז הוא היה חכם,

הרי הוא היה תלמיד של אחד מהתנאים,

והוא

ידע את התורה,

וכמובן, מי שיודע את התורה טוב-טוב, אתה מבין,

אז יש לו עדיפות גדולה על כאלה שמשתחווים לפסלים.

ולקחת כאלה, אתה מבין, לעשות מהם קצת, ככה, מאמינים, להכניס להם קצת פה עם כמה דברים יפים, זה הולך, זה לא בעיה. היום אתה רואה הארי כרישנה,

הארי הארי.

אנשים מנגנים עם צלצלים והולכים ברחובות, וכולם, בווווווווווויח, אחריהם, מה יש?

ובאים עם אנשים, עושים מדיטציה, ומרחפים והכול, ויש כת כזאת.

יש כת כזאת.

יש עשרות כתות פה בישראל שהגיעו מהמזרח הרחוק ומכל מיני מקומות.

ואנשים, מה יש לו? דתי הוא לא רוצה להיות,

סתם כלומניק הוא לא רוצה להיות,

מיסטיקה, כולם רוצים להתחבר.

אז הוא רוצה מה שמתאים לו, דבר שמחייב הכי פחות

ונותן הכי כיף.

למה לא?

אז הוא מתחבר, אז זה הולך לכת זאת.

אבל מישהו הלך לבדוק את השורשים של כל כת?

לבדוק ולהביא ראיות מהיסוד

שיש עליהם ראיות ומופתים ועובדות לאורך אלפי שנים?

לא.

הוא מצא, זה הפינה החמה שלו, הוא מתחבר אליה.

כן. עוד שנייה, נחזור לך עוד פעם.

כן.

השם, אז אנא ראית את התורה לעם ישראל.

למי? לעם ישראל. כן.

נתינה היא צורך, וצורך זה חיסרון,

ואתה אמרת שהוא הכל יכול.

איך זה הולך ביחד?

נתינה היא לא צורך, ונתינה היא לא חיסרון.

אדם שהוא נדיב,

נדיב לב.

באמת, המהות שלו, שהוא נדיב לב, כשהוא נותן, זה לא חיסרון.

יש אדם שנותן,

נגיד שהוא בעל רגש,

והוא לא יכול לאכול כשהוא רואה את העני לידו, כשהוא רעב,

אז אצלו זה חיסרון, הנתינה הזאת, בשביל להשלים את החיסרון שלו. כן, זה ציור, כמו שאתה אומר.

אבל יש נדיב שלא מפריע לו, שלא יאכל, כן יאכל.

רק הוא אדם שהוא נדיב,

והוא רוצה באמת לתת,

לתת לשם נתינה.

יש אחת דוגמה, היה איזה אנגלי, עכשיו, לא מזמן,

שתרם את הריאה או הכליה שלו לאיזה ילדה,

פה בישראל.

אז מה, היה לו איזה חיסרון?

היו לו שלוש ריאות? הוא היה צריך להחסיר אחת?

הוא אדם נדיב, אמיתי, שהיה מוכן לוותר אפילו על חלק משלו בשביל לתת חיות לחברו,

בלי קשר של עמים, בלי כלום.

זו נתינה, לא בגלל חסרון.

הוא מוכן להחסיר מעצמו, לתת לזולת.

זה לא נקרא שכל נתינה היא חסרון.

ואצל הקב' הוא לא שייך חסרון.

אם הוא היה חסר,

סימן שהוא מוגבל, ואם הוא היה מוגבל,

אז הוא לא הראשון, ועליו לא דיברנו.

כן, בבקשה.

ועוד הרב התחיל באיזה נושא מסוים, שהקב' ברוך הוא בורא את האדם, ואחר כך הוא מביט אותו. הוא לא הקשיב, אז למה הוא מביט אותו?

הוא חוזר לנושא הקודם שהזכרתי.

אם באנו לעולם בשביל לחיות, למה מתים?

ואם באנו בשביל למות, בשביל מה חיים?

ובכן, הנקודה היא פשוטה.

העולם הזה זה לא סוף הדרך.

אם זה היה כך, זו שאלה שלי באמת מתמיהה,

איך יכול להיות שהאדם נמצא פה בעולם הזה בשביל

להפוך להיות חול?

אלא העולם הזה הוא רק עולם של מעבר.

העולם האמיתי זה העולם הרוחני, העולם של הנשמה.

ופה אני רוצה להסביר את הנקודה הזאת.

כשאתה רואה אותי כרגע, האם אתה רואה אותי בנשמה או בעיניים?

אתה רואה אותי בעיניים.

אם חלילה אתה מת,

ואני נמצא לידך,

ואני אפקח לך את העיניים, תראה אותי?

לא. מה חסר לך?

הנשמה.

אז מי ראה קודם?

הנשמה. עכשיו תסתכל עליי, מה אתה רואה אותי?

הנשמה.

אמרת אתה בעצמך.

אדם מת, יש לו עיניים, אבל הוא לא רואה. כי מה חסר לו נשמה? כשהייתה נשמה,

הוא ראה.

דרך העיניים.

אין נשמה, יש עיניים. אין מי שיראה דרך, אז לא רואים.

יש אוזניים למת.

תצעק לו באוזן, הוא לא שומע.

כשהייתה נשמה, צצצצ.

שמע. יצאה נשמה, לא שומע. אז מי שומע? נשמה.

לא האוזניים.

האוזניים זה כלים שדרכם זה עובר, זה הכול.

זה בוקסות.

אם לא יהיה מה שיעבור דרך, אז זה לא משמיע כלום.

זאת אומרת,

אנחנו נשמה,

והנשמה נמצאת בתוך הגופה ומשתמשת בכלים האלה.

הנשמה היא נצחית, היא רוחנית.

על זה נאמר בתורה, ויצר ה' אלוקים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים.

בתוך הגוף העפרורי הזה נזרקה נשמה רוחנית אלוקית,

והיא המקיימת אותו. ברגע שהיא יוצאת, אין חיים.

נשמת חיים.

יוצאת נשמת חיים,

אתה מת.

לא אתה מת,

אתה עכשיו מת.

הגוף שלך עכשיו מת בדיוק

כמו אחרי.

מה נותן לו חיות?

הנשמה. מי מרגיש את המכה?

הנשמה. אם יוצאת הנשמה, תן פטיש חמש, כי היא לא מרגישה?

לא.

מי המרגיש אם כן? נשמה. כשיש נשמה, היא המרגישה? אין נשמה, היא לא מרגישה.

למעשה, הגוף כרגע עומד, כמו בובה בתיאטרון בובות.

האצבעות שנמצאות בפנים, החיות הן המניעות אותה. היא מצד עצמה לא יודעת מה נעשה איתה,

אין לה הרגש.

היא כלום, חתיכת בת.

הגוף הזה זה רק זז מכוח הנשמה.

יוצאת,

אין חיות.

נשמה לא מתה.

לכן

קוראים לאדם בשעה

שזה נגמר, נפטר.

ואומרים, לפנינו מוטלת גופת המת, ועתה נאמר קדיש לעילוי נשמת הנפטר.

נפטר זה לא מת, זה עזב, עזיבה,

פיטורין.

נפטר.

זאת אומרת, אתה נפטר.

מי זה אתה? אותו אתה.

אתה

כמו שאתה, עם הידיעות שלך, עם המחשבות שלך, עם הרגשות שלך.

הכול, אתה, בדיוק אתה, רק בלי גוף,

נשלף החוצה,

חוזר למקום שממנו באת,

ואז אתה צריך לתת דין וחשבון על מה שעשית כאן.

נצטרך להסביר למה באנו. אבל קודם כול, שתבין,

יש המשך.

עכשיו, להמשך הזה יש ראיות מדעיות,

תורניות וגם לוגיקה.

זאת אומרת,

לא ייתכן שהאדם נברא לחינם לתוהו. את זה אנחנו מבינים.

יתרה מזאת, אנחנו מבינים.

אנחנו מבינים שאם ניטע בנו חוש הצדק,

כולנו

מבינים שצדק זה אסור, זה מותר,

זה מכוער, זה יפה. פחות או יותר אנחנו על אותו level משדרים, נכון?

אז אני שואל אותך, אמות הצדק שלנו

הן שותפות, כל בני האדם.

עכשיו תגיד לי, אני שואל אותך ואני אשאל כל אחד.

אם אדם רצח אחד,

הוא רצח אלף,

זה בדיוק אותו דבר?

האם מגיע לאדם

על אלף

ועל אחד אותו עונש?

לא. אני חושב שכן, הוא רצח את כל הדורות, אבל אדם הזה יוליד ילדים באתר.

אז אם הוא רצח מאחד את כל הדורות, אז מאלף הוא רצח את כל הדורות של אלף.

אז זה פי אלף.

זה גם לא אותו דבר. מסתכם בסוף אותו דבר. זה לא מסתכם אותו דבר.

אבל אנחנו צריכים להבין דבר אחד.

ברור, אפילו פה בבית המשפט,

נותנים מאסר עולם לבן אדם חמש פעמים מאסר עולם, עשר פעמים.

אבל אתה יודע שהוא לא יחיה יותר מ-30-40 שנה. אז מה זה מועיל שאתה נותן לו עשר?

כי לפי מה שמגיע לו, אומרים מה מגיע לו. אנחנו מוגבלים, לא יכולים

לקיים בו את כל העונש.

אז אנחנו מגבילים את זה לכך.

אלה שמוציאים להורג

יכולים להרוג אדם

שרצח אחד ורצח אלף

יותר מהריגה אחת? אי אפשר.

אבל בורא העולם,

שברא אותנו ונתן את הנצח,

ושם זה לא נפסק, ואין הגבלה, ואתה חי,

הוא יכול לקיים בכל אדם את סך

הפעמים הראוי לקבל עליהם עונש.

לכן אומר שלמה המלך עליו השלום,

אחת לאחת למצוא חשבון.

גם הוא יכול לתת את סך הפעמים שמגיע לך שכר.

פה אנחנו מוגבלים.

אני יכול לתת לך, נגיד,

בדברים גשמיים,

רק בהגבלה, אני לא יכול לתת לך יותר.

אתה, כמה אתה יכול לאכול? אני אתן לך עכשיו לאכול. תאכל קילו, שתי קילו. כמה אתה יכול לאכול?

אתה מוגבל, אני רוצה לתת לך הנה, אני אתן לך דבש.

אתה יכול לשתות צנצנת דבש? אתה לא יכול.

דבש מצאת, אכול דייקה, פן תסבע ועקה אותו.

בענייני החומר, אדם מוגבל, העולם מוגבל, ההנאות מוגבלות.

יותר מדי הנה אתה יכול לקבל שבץ לב מרוב עושר ולמות.

אתה לא יכול להחזיק מעמד.

הגוף מוגבל והעולם מוגבל.

אז אי אפשר לתת לאדם את כל ההנאות שמגיע לו. נגיד הוא עשה דברים גדולים שמגיעים הרבה הרבה,

גם אי אפשר להאריך את ימיו בעולם הזה בלי סוף

ממה שמגיע לו.

לכן נועד ההמשך, הנצח, ששם ניתן לשלם לאדם

כפי עמלו שעשה לאורך נצח נצחים.

זאת אומרת, מבחינת הלוגיקה מובן

שהצדק והיושר מחיימים

שלא ימותו כולם אותו דבר, אחד צדיק ואחד רשע, כולם אותו דבר.

איפה הצדק?

אלא ודאי שזה לא מסתיים כאן, אלא זה מתחיל רק מרגע שיוצאים.

זה אחד. רק שנייה.

שנייה, שנייה.

שנייה. אפשר? למה לא?

כנסי לאינטרנט,

תיקחי שם את כל האתרים שמדברים על חיים לאחר המוות. עשרות... דרך אגב,

רוב ההוכחות כאילו, בעיניי זה לא הוכחות,

לחיים לאחר המוות זה דווקא לא של יהודים. מה זה משנה? זה הכל ה... איך קוראים לזה? שכאילו... אני שמח שזה לא של יהודים.

אני שמח שזה לא של יהודים. למה? היהודים תמיד חשובים שהם משקרים. דרך אגב, הנשמה שלהם היא לא כמו הנשמה שלהם. נכון. בדרגה, נכון. אבל יש להם.

אבל יש הישארות עדפת. מה זאת בהוכחות?

אז זאת אומרת,

אם עוברים מיליוני בני אדם אותו תהליך

משעה שהם נחשבים מתים קליניים ממש,

שעל פי הרפואה עם שבע דקות, מוח חם פסק לפעול

ותאי המוח מתו ואינם יכולים לחדש על פי הרפואה, ואנשים אחרי שעות חוזרים לחיים,

פירושו של דבר שיש חיים מעבר לעולם זה.

זה, 1. 2. צריך להבין עוד דבר,

שאם כולם יוצאים וכולם עוברים אותו מעבר,

אותו דבר,

כשכל אחד מת מסיבה אחרת, מגיל אחר, ממקום אחר,

וכולם עוברים אותו דבר, פירושו של דבר שיש מכנה משותף,

נכון, מנהרה, אור, לא הבנתי, אין ראש,

מת,

מבחינת הרפואה מת, אין ראש. כמה שעות?

שעות, אני מדבר רק על שעות, מינימום שעות.

מינימום שעות. אתה יכול להחליט במחקר כזה שעות? כן, אליזבת קובלה-רוז,

דוקטור מודי, פרופ' סטיבנסון,

אתרים בתוך האינטרנט.

בבקשה, תרצי חומר כתוב,

אתן לך בווידאו, אתן לך בתבת,

אתן לך בחומר כתוב, בספרים מדעיים,

לא שלנו.

ארצות הברית, בריטניה, שעות.

לא מדבר, רק שעות, שעות ממעלה.

ולמה הם חזרו, דרך אגב, כל כך מהר?

כל אחד מספר את הסיפור האחר שלו.

רובם אומרים שהם ראו מעין קו דמיוני,

שהם הרגישו,

כשהם הגיעו קרוב אליו, שניתנת להם הבחירה אם לחזור או לא לחזור.

זאת אומרת,

זה הקטע האחרון שנשאר להם כאילו להחליט לפני,

ואז אחד אומר שהוא בגלל הילדים, ואחת אומרת, בגלל בעלה, ואחד אומר ככה, הם החליטו לחזור.

ויש אחרים שהוחזרו גם בלי שישאלו אותם ובלי שהיה כל זה.

יש כאלה שראו קרובים, ידידים שלהם באים לקראתם וכו',

לא משנה. אם יש, ביתרון, אם יש מקרים, אני ראיתי אותך, רגע.

אז יכולים,

בדיוק לפי אותו, ולא יכולים להיות, זה מקרים של ימים.

זאת אומרת, הרי אין פה איזשהו גבול.

יש מקרים מסוימים עד שלושה ימים.

למה זה כבר שלושים? שלושה ימים. נכון, אסבירי לך, אבל בדרך כלל קוברים את האנשים כבר בינתיים.

הנקודה היא ככה, זה לא מעבר לזה. אני אסביר לך, הגמרא במסכת שמחות אומרת

שכשהיו קוברים בזמנם,

אז היו ממתינים שלושה ימים,

שמים את האדם, הייתה מערה, מה זה מערה? לא היו קוברים כמו היום ומכסים אל מעלה,

היו שמים בדפנות של קירות, של מערות,

כן, כתלים.

את יודעת פעם שקוברים גם בצד?

והיו באים לבקר, פוקדים את המתים עד שלושה ימים.

והגמרא מספרת על שני מקרים שפקדו

אנשים שנפטרו כבר שלושה ימים

וקמו לחיים לאחר מכן.

הגמרא, אז לא... אה, את רואה, אמרתי לך, מיהודים לא טוב, אה? לא. אם זה גויים, אם זה אינטרנט, טוב. אם זה יהודים, גמרא לא טוב.

ולמדרגשת הגמרא זה נפלאי הרבה זמן. מה זה גמרא? זה לא משהו מתאים.

אם היית יודעת מי זה חכמי הגמרא... זה לא משהו מדעי. מה זה לא משהו מדעי?

עובדות לא צריך מדעי. את חיה עכשיו? אני צריך עובדה מדעית? את חיה. דיברנו, הנה, אנחנו מדברים.

אני צריך מדעי? אני צריך להיות תנא קדוש בשביל זה? אתה אמרת לפני כמה דקות שיש הוכחות מדעיות. אני שואלת... שמעתי,

שמעתי, רק הוספתי לך שגם במקורות שלנו,

למה הוספתי לך?

כיוון שאת אמרת שהמקורות שאני מביא הם דווקא של גויים.

אז הבאתי לך דוגמא. אני לא אמרתי את זה כזה. אני סתם, בסדר. ואני סתם הבאתי לך עוד דוגמה מיהודים.

שיהיה איזון.

לא רק גויים.

יש גם מקורות יהודיים ויש אחרים.

טוב, זה אחד. שתיים,

יש סיאנסים.

בסיאנסים מצליחים לעלות אנשים שנפטרו,

והאנשים האלה מספרים מה עבר עליהם במקומות מסוימים בעולם העליון.

וכשהם מספרים את הדברים,

זה סוג דברים שהאנשים האלה לא יכולים לדעת אותם, אלא אם כן הם היו חרדים שלמדו את הזוהר הקדוש בדיוק.

כי על עבירות מסוימות, איזה עונשים מקבלים שם,

הם לא יכולים לדעת. חילוני שנפטר כחילוני,

אפילו הנה הוא חי. אני אשאל אותו, תגיד לי, מה נותנים עונש על כרת?

הוא יכול לתאר לי מה עושים שם?

מה מקבלים עונש על חילול שבת?

מה מקבלים עונש שם?

הוא לא יודע. אם אין לו מקורות שהוא למד פעם, הוא לא יכול לדעת.

ואנשים שעולים בסיאנסים מספרים בדיוק מה שכתוב בזוהר הקדוש,

מה העונשים שהם עוברים שם ועל מהם.

פירושו של דבר,

לא אחד, לא שתיים,

מחקרים שלמים שמדברים בנושאים האלה.

אם כן, זה נדבך נוסף.

דבר נוסף, תקשיבי טוב,

היפנוזה.

אפשר במצב היפנוטי

להחזיר בן אדם לפני היותו עובר,

והוא זוכר דברים מגלגול קודם שלו.

זאת אומרת,

מחזירים אותו במצב כזה לילדות, והלאה, והלאה, ואחר כך עוד, לפני, לפני, לפני, וזה נעשה במעמדים גדולים,

וכל אחד יכול לגשת לעשות את הדבר הזה מהפניטים שיכולים להחזיר אותו אחורה.

ואז מתברר שיש חיים גם מלפני כן.

הוא זוכר דברים בהיסטוריה שהוא לא למד אותם, והוא לא יודע בכלל,

והוא יכול לתאר מקום ואנשים ושמות וכו'.

זה עוד דבר. זה גלגול לשמות.

לא משנה. גלגול לשמות זה עוד דבר שאני אגיד עכשיו.

זה גלגול דרך היפנוזה, ויש גלגול דרך גלגול.

ואם תרצי שאני אראה לך עכשיו קטע של גלגול שאתם בפלוויזיה הישראלית הראתה,

שהיא לא חשודה על זה שהיא רוצה להחזיר בתשובה,

והיא הביאה סיפור,

מעשה שהיה עם ילד, שמגיל שלוש

הוא כבר זכר שהוא גלגול,

והוא אמר לאימא שלו הנוכחית

שהוא גר בכפר מסוים

ויש לו אישה ויש לו ילדים,

את מכירה את זה. דרוזי, לא? דרוזי.

אז אני שואל, בן אדם,

בן שלוש, את לא חושדת אותו, בן שלוש, כמה יש לו שכל בן שלוש?

והוא מתאר את הכול ולוקח אותם למקום ויודע הכול, והוא היה מאמן קבוצת כדורעף, והוא מכיר את השחקנים והוא אומר את מי הוא הוציא במשחק פלוני ומה הוא עשה עם פלוני ואיך הוא נהרג ועל מה הוא נהרג.

הוא זוכר את המספר האישי שלו, כשהוא היה איש מג״ב.

מה היה המספר האישי שלו? איך זה בן שלוש?

איך בן שלוש יודע את זה?

לא אמא שלו יודעת ולא אף אחד אחר יודע,

ולא אחד.

עשרות רבות של מחקרים שהתפרסמו

בנושאים האלה.

פה,

שוב פעם, האינטרנט גם כן מלא, ויש ספרות ענפה בנושאים האלה. אם כן,

גם מצד אלה שחוקרים דברים יש הוכחות לדברים האלה.

על פי התורה יש דברים כאלה, זה כתוב מפורש.

וגם על פי הלוקיקה זה מחייב שהאדם לא בא... איפה הוא מופיע בתנ״ך פעם ראשונה בכתבי הקודש שלה על קיום העולם הבא?

אז יש בספר שנקרא שער הגמול של רבנו הרמב״ן,

שער הגמול, שהוא מצטט, בתנ״ך אין. הפוך, הוא מצטט את כל הפסוקים מכל המקורות.

הוא מביא את כל זה, הוא מסביר את זה. אבל איפה הוא מופיע בתנ״ך או בתורה פעם ראשונה?

אז אני אומר לך,

עוד פעם, יש בכמה, קודם כול גן עדן.

בבראשית יש לך את גן עדן, שהאדם הראשון היה בגן עדן והכול. זה גן עדן?

זה העולם הבא.

שני גן עדן יש. גן עדן תחתון וגן עדן עליון.

שתראי... זה לא עם ישראל.

עם ישראל מוציא פרק י״ב, לך לך מהרצחה ומולדתך מהארץ.

מה זה באמת?

גן עדן? סליחה, גן עדן זה כל העולם.

כתוב, השם מוריד שאול ויעל,

השם עמיתם חיה,

מוריד שאול ויעל.

מה פירוש מוריד שאול ויעל? מי שירד לשאול נגמר. מה זה ויעל?

אלא יש את הבחינה הזאת שחוזרים בגלגול גם כן.

יש הרבה פסוקים שמפוזרים בכל המקורות, בכל ה-24 כתבי קודש בתנ״ך.

קחי את הספר, שער הגמול, תעברי עליו טוב-טוב. אם תרצי את זה בקלטת, יש את זה בקלטת שנקראת חמשת העולמות,

ואם תרצי את זה בוידאו, גם כן יש חמשת העולמות.

עכשיו, אם אתם רוצים,

אני מוכן להראות לכם את גלגול הנשמות. אתם מעוניינים? כן. בבקשה, בואו נראה להם את ה...

אני אתן לך אפשרות מייד אחרי זה, בסדר?

אם אפשר לכבות את האור, בבקשה.

גלגול הנשמות היא תיאוריה שקיימת בכל המסורות הרוחניות בצורה פחות או יותר נסתרת.

יש מסורות רוחניות שבהן התיאוריה הזו גלויה מאוד, כמו למשל בהינדואיזם ובבודהיזם,

גם בדת הדרוזית.

ודתות אחרות, כמו ביהדות, היא יותר נסתרת. זה שייך לסוד, למשל, הקבלה ביהדות.

את הנצחות זה גם היה במאות הראשונות, למשל.

כך שזו תיאוריה שמאוד נפוצה,

ומחקרים מגלים עכשיו שיש כ-70% מכל האנושות כיום שמאמינים בתיאוריה הזו.

צהר אדמים בפיגוח חבלני בבית הממשל הצבאי.

תנועד אבו רוקון, זיכרונו לברכה,

איש משמר הגבול בן 38 מעוספייה,

נטמן בחלקה הצבאית לבית הקברות בעוספייה.

תמיד כשהילד קטן אנחנו זוכרים היה לספר משהו.

זאת אומרת, מה קרה שם בדיוק ברגע האחרון?

אה, אה, אה, סורת, אה, סורת נחכי, יעני.

מה חסן, ואללה פאת את הסיירה, משוכנע שאנחנו סיירה.

קרת את הסיירה ופקחת.

וסמי הנסות האלה,

אה, אה, ופקח הכול לבניין.

מר רוח דקה מיוחד לחדי

לשתבק לתח.

אה, אה, מה חסן, ואללה כולה לחג'ר עלי, סורים זלו דם.

סורת הכול לומד מוץ' סעיד מוץ',

תמיד נויית ולדאי להגיד, אה, נווה למה לבית.

אני אדיב, אני, הוא, אה, אני האיש שהיה בגלגול שעברנו עד,

ואני שירתי במשמר הגבול,

ונפטרתי בלבנון, בסור. זה התחיל בערך כשהוא היה בערך בגיל שלוש, בן שלוש.

היה מבטא שמות בצורה נכונה,

ואז כל הזמן הוא רצה כביכול לפגוש עז.

הם לא ידעו מי זה עז, הם חשבו שעז זה השכן שלנו,

שקוראים לו אבו לעז. אז כשבאה אחותה של נבילה אלינו, וסיפרנו את המקרה הזה,

וידענו שהיה אירוע בחודש נובמבר, והבן שלי נולד בחודש נובמבר,

אז היא הבטיחה לבדוק את זה אצל המשפחה של נוהדה בורוקית, זכרונו לברכה, שנהרג,

והבן שירות במקרה קוראים לו גם אז.

כשהייתי בן שלוש אמרתי להורים שלי שאני רוצה את עזרו אלצ'י,

באנו משחרם לעוספיא ואני ואימא שלי ודודה שלי הלכנו ברגל בבית שלי שהיה.

אני זוכרת שהלכנו ביחד,

הוא רצה שהוא יראה לי איפה הבית של רונט.

הוא בא הביתה, נכנס לכאן, כאילו שזה הבית שלו.

הוא הכיר את המקום, למרות שזה היה לא שלו,

אבל הוא הכיר את זה פה.

אז גרו אנשים אחרים,

והוא התחיל לשאול איפה הדברים האישיים שלו, איפה המדים. הוא התחיל לחפש, אשתו הייתה פה, גם השכנים פה,

אנשים.

הוא רצה להראות... יום אחד אני יושב פה,

נכנסו אליי

אדיב

שהילד קטן,

אני חושב שבגיל שלוש, שלוש וחצי,

אבא שלו ואימא שלו.

הוא איכשהו נכנס אמר להם זה נזי.

ישבנו פה כמה אנשים וזה,

הוא זכר אותי ואמר זה נזי.

נועד, היינו,

אנחנו באותו גיל כמעט, הוא קצת מבוגר ממני והוא בן דוד שלי.

והיחסים בינינו היו אדוקים.

הטיולים, אני נזכה בהם כשהלכנו לטבריה וישבנו על הדשא.

על הדשא, על החוף. שאל את רונט בפגישה הראשונה

אם היא זוכרת אותו. זאת רונט.

זאת האישה שלי שהייתה בגולש הקודם.

אנשים חשבו שכן נועד חוזר, לא ידעו שזה ילד קטן שהוא אומר שהוא נועד,

והוא בא, הנה זה הבית שלי וזה הדברים האישיים שלי, זאת אשתי,

זה הבן שלי, והוא החזיק ביד שלו ולא נתן לו ללכת.

אז התחילו אנשים פה להגיד לו, זה לא עז, זה עז על ילד אחר, להצביע על ילד אחר.

הוא לא נתן לאף אחד לשכנע אותו.

לי אפילו, אם אל תאמיני להם, זה הבן שלי, זה הילד שלי, זה שלי, זה עז שלי,

ואני מכיר אותו טוב, הוא לא נתן לאף אחד.

לעבוד עליו ולרמות אותו.

זה הבן שלי, עז.

אני מרגיש שזה אבא,

ואני מאמין בגלגול נשמות.

וככה אלוהים, אמר.

בשיחה עם אדיב אני מאוד התרשמתי מזה שמדובר בילד רגיל,

ילד בן 12 שיש לו את התחביבים שלו, את הספורט, את הבית הספר, את החברים, החברות גם שמעתי.

כך שמדובר בילד שמציאותי מאוד, שחי את ההווה שלו.

השתכנעתי לחלוטין שלא מדובר בפנטזיות

ובדמיון שלו לגבי כל הסיפור הזה על הגלגול שלו,

אלא שמדובר בזיכרונות אמיתיים.

אני צריך לזכור שכשהייתי גדול,

עכשיו אני קטן,

ויש לי בן,

זה משהו ש...

כן, זו דוגמה שהופיעה,

היא מדברת בעד עצמה.

בכאלה, אמרנו, יש מקרים רבים שנחקרו בכל העולם כולו,

וזה מורה שאכן יש הישארות הנפש, ויש אפילו חזרה לעולמנו זה.

כן, שם האישה הצביעה, רצתה לשאול איפה היא עוד נמצאת.

אם אתה אומר שאתה נכתב, אז הנשמה, יש לה עולם רציני למעלה,

והתכוונתי לשאול, אז איך זה מתחבר לגלגול נשמות?

הנשמה היא נצחית, והיא יכולה פשוט לחזור עוד פעם,

כמו עוד פעם, שלוש פעמים בגוף.

היא חוזרת לכאן על מנת להשלים את מה שהיא לא השלימה בתיקון הראשון,

ואם היא לא מצליחה בשלושת הגלגולים הראשונים האלה בתור אדם,

אז אותה נשמה תתגלגל או בדומם או בצומח או בחי על מנת להשלים את התיקון.

כי מטרת הבריאה היא להיטיב לאדם.

אבל כיוון שהאדם לפעמים בוחר את הדרך האחרת,

אז צריך לפעמים ליישר אותו. אז לכן באים איסורים, באים דברים כאלה.

אם זה לא מועיל, אז פשוט מאוד לוקחים אותו מכאן, ואז צריך להחזיר אותו שוב, מחזירים אותו שוב.

נותנים לו הזדמנויות נוספות.

אבל אם גם אחרי כל זה, כשנותנים לו שלוש פעמים את אפשרות הבחירה ותמיד הוא בוחר לרע,

אז ממילא כופים עליו את המצב שהוא יהיה בתוך דומם או בתוך חי,

וכך הוא עובר את התיקון בשביל להגיע אל הטובה.

ולמה צריך לעבור את המסלול הארוך והקשה והמפרך,

שאפשר לעבור אותו בטוב, בקל,

ולהגיע ישר לאן שצריך?

כן, בבקשה.

תחליט, כן. התכלית היא שבעצם כל בריאה של אדוני היא בנויה,

כמובן, עם תפקיד,

והבאת בתור דוגמה את הגוף האנושי, שהוא בעצם מושלם עד הפרט האחרון, נכון? אתה רוצה לשאול על התוספתן.

בדיוק. אני יודע שיש לכם חוברות ואתם בסדר, לומדים את החומר. לא, לא מהחוברות, זה באמת מעניין. ובכן, בוא אני אסביר לך. אין דבר שנברא לריק, אפילו אם אנחנו לא יודעים את שימושו כרגע.

אז איך זה שאפשר להוציא את התוספתן? אני אסביר. אפשר להוציא גם כליה אחת, אבל היא לא מיותרת.

אפשר להוציא גם אוזן אחת ואפשר לשמוע רק עם אחת, אפשר לסמא את האדם בעין אחת ואפשר לראות.

אם אתה, בוא, אני אסביר לך. התפקוד של סילום אדם יהיה פחות יעיל.

יש סוג דבר, יש הרבה דברים שהעולם הכיר בהם, במעלתם

ומה תפקידם ברבות השנים.

אנחנו כננס על גבי ענק.

כל הדורות הקודמים זה הענק, ואנחנו עוד ננס שעלה על הגב של הענק,

ועם כל הידע המוקדם שהיה לכל העולם, ממשיכים הלאה.

אותו דבר, מישהו ידע בכלל שיהיה דנאי וימצאו דברים כאלה? מישהו ידע בכלל חלקיקים דמיים? אתה לא מסביר לי מה את אספתן עושה.

אז אני מסביר.

יש דברים שאתה לא יודע, זה לא אומר שהם נבראו לריג. זה מה שאני מסביר לך. העובדה שבניגוד לכל איבר ארץ, כמה ריסים יש לך, אני שואל אותך.

כמה ריסים יש לך? אני לא יודע. אפשר להוריד לך שתיים ואתה תמשיך להשתמש עם הריסים, נכון? כן, אבל אם אשלים, לפחות יגן על העין שלי. אז אני מסביר לך. עוד פעם, אז אם היו לך עוד ארבעה, זה היה מגן עוד יותר. לא, זה היה מקלקל כבר.

זאת אומרת, יש דברים שהבורא, כשברא אותם, יודע את תכליתם.

יתרה מזאת, אמרו לנו חכמים שאין סעורה אחת דומה לחברתה.

בכל העולם כולו תשים את כל הסעורות אחת ליד השנייה, לא תמצא אחת דומה של חברתה,

לא תמצא אדם שחצי גופו, התהום הזהה,

יהיה דומה,

לא תמצא אדם אחד שדומה לחברו.

טביעות האצבעות של כל בני האדם שונות,

וכן על זה הדרך. זאת אומרת, המורכבות שברא הקדוש ברוך הוא את העולם כל כך,

וכל דבר יש לו חשבון, רק מה, אנחנו לא משיגים את כל החשבונות ואת כל האפשרויות שגלומות

בגוף האדם, בעולם, בבריאה.

זה לא עוזר לי, אני עדיין לא יודע מה. אתה גם לא תדע.

אז זה אומר שאתה עדיין מוגבל לדעת את כל מה שהקדוש ברוך הוא עשה בך.

נכון. אבל העובדה ששום נזק לא ייגרם אם תוציא אותו, לעומת כל איבר אחר, אם תוציא ראיה אחת, תהיה, זה מה שאתה חושב כרגע, וזה מה שאתה יודע כרגע. אנשים הרי בחיים רגילים לגמרי. אם זה יהיה בשביל חלק חילוף, שיצטרכו, ויתברר בעוד שנתיים, נגיד,

שחלק החילוף, הספייר הזה שהשאירו לך בגוף, לשיטתך הוא כרגע ספייר.

יוציאו את הספייר הזה וישימו אותו ויוכלו לשתול אותו במקום אחר, אני שואל אותך שאלה. אז אני מסביר עוד פעם.

פעם לא ידעו שאפשר לעשות מעקפים. היום יודעים שאפשר. פעם לא ידעו שאפשר להוציא גיד מהרגל ולחבר אותו ללב.

אבל למה לעשות את זה? כמו שהוא אמר, אם גוף האדם כל כך מושלם. אז אני אומר, גוף האדם מושלם, אבל לפעמים הוא גם מקלקל את עצמו ולפעמים גם מתקלקל.

מה נעשה כשאדם עומד לקלקול?

אדם, כשנברא, נברא מושלם, הראשון, לא השני.

הראשון.

הראשון נברא מושלם. אחרי שאדם חטא,

אז הוטלו בו פגמים.

האדם הראשון היה גבוה הרבה יותר בקומתו מאשר אנחנו.

אבל כיוון שהוא חשב, אנחנו נכנסים לפני 200 שנה, היו הרבה יותר נמוכים ממה שהדור של עכשיו. אוה, זה אחת הטעויות. מה אתה אומר, זה מה שהם למדים אותך. שלדים של אנשים מלפני אלפי שנה. לפי השלדים אתה גם צאצא של דינזהורים,

אבל אנחנו לא מדברים לפי שלדים, לפי תורה. לפי השלדים אני לא צאצא של דינזהור. אז בוא אני אסביר לך. הרמב״ם פוסק שכשנותנים קבר לאדם,

אז צריך לתת לו 2.40 מיליון.

היום לא נותנים 2.40 מיליון, משום שאנשים נתגמדו. אדם ממוצע שהיה בזמנם היה 2.40 מיליון. משה רבנו היה גובהו 6 מיליון.

ואם תלך אחורה,

אז הם היו עוד יותר גבוהים.

היו נפילים,

נפילים, אתה שומע? נפילים ענקים, בני ענק,

במושגים שאנחנו לא מכירים בכלל.

אז למה זה אומר? זה אומר שבין אדם היה 1.90 מטר, אבל בכל שאר בני אדם היו 1.50 מטר.

אז אני מסביר שלא.

כי אם ההלכה אומרת שצריך לתת,

אז אני מסביר לך. ההלכה היא לא עובדה. עובדה שהשלדים, לגביך, נכון, שלדים זה לא עובדה.

אני מסביר לך למה שלדים זה לא עובדה.

מסביר לך למה שלדים זה לא עובדה.

אם יש לי הלכה שצריך לתת לקבר 2.40 מטר, זו עובדה.

זה כתוב שכולם נותנים 2.40 מטר.

זאת אומרת, אם מישהו מכר חלקת קבר לחברו,

הוא לא צריך להגיד לו מה הגודל.

הוא חייב לתת לו 2.40 מטר, אם לא, זה גזל. הוא חייב לתת לו 2.40 מטר, כי זה הגובה הממוצע.

כמו שהיום נותנים, נגיד, 1.70-1.80 מטר,

זה הגודל הממוצע.

זה מה שמתחייבים לתת בחברה קדישא, לדוגמה.

זה מה שנותנים, כי זה הגודל הממוצע. נכון שיכול לבוא אחד שהגובה שלו 2 מטר, זה משהו אחר.

אבל אם קובעים לכולם את אותו גובה,

לא נותנים עוד 60-80 סנטים ספייר סתם.

זה אחד.

השאלה היא, אם אתה יודע מה היה הגובה של 50. שנייה, תן להם, תן להם, אין דבר.

זה חבר'ה ממרצ, יש להם מרצ, זה לא הולך ככה.

לא, לא, עוד שנייה. רק שנייה, יוני, זה בסדר.

הם לא באים לשמוע, הם באים להשמיע, ואני מוכן גם לענות.

אין בעיה.

לא, עשית הצגה. אין בעיה.

לא חשוב. מה זה חשוב?

תן להם עוד כמה דקות, בסדר, ירגעו.

זה התוספתן של הערב.

אתה מבין?

עכשיו,

הבנתי, בסדר. אם יש לך שאלה, אני מוכן גם כן לענות לך.

אבל בכל אופן, אתם צריכים להבין דבר אחד,

המציאות

היא שאין דבר יותר בחול הבריאה כולה, רק שאנחנו לא יודעים.

אנחנו, ההשגות שלנו עדיין לא מקיפות את הכול.

אפילו את הנזלת עוד לא הצלחנו לפתור.

לירח הגיעו כבר, אבל נזלת, עוד לא הסתדרו עם הנזלת. איך מפסיקים את הנזלת? עוד לא.

נו, אז מה נעשה?

אז מה?

אדם מוגבל, צריך לדעת שהוא מוגבל. הרבה דברים הוא לא יודע. אחד מהדברים הוא לא יודע, למה יש תוספתן.

בסדר.

זה אחד מהדברים שאדם לא יודע.

אז מה יש? זה לא נכון,

כי התשובות המדעיות כן נותנות תשובות, למה כן קיימת תוספתן? למה יש תוספתן? באמת, תורת האבולוציה. למה יש תוספתן? תוספתן זה אחד מהשיירים של התפתחות של האדם, שבעבר, בתור זורה התפתחות של האדם, למה צריך שיירים?

למה שיירים? ככה זה, כי זה, אני לא, למה יש קופים בספארי?

אם התפתחו לפי תורת האבולוציה הם היו צריכים כבר להשתנות.

למה אלה לא מוצלחים אלא הקופים האלה? לא הצליחו להשתנות.

התורה הזאת טוענת שלא מוצא אדם הוא מהקוף אלא יצור דמוי קוף.

אז פלגים מסוימים יתפתחו לזה. מחלוקת הקופים.

יש מחלוקת הקופים. אין מחלוקת, יש פשוט התפתחות שונה. ברור, התפתחות שונה. טוב, עיוני. תקרא עכשיו על הדינזאור המעופף שגילו אותו, על תרמיד שפרסם עיתון הארץ,

וכן תמצא את כל הגילויים של כל אלה.

תקרא ספרים, תקרא ספר שנקרא אבולוציה של דוקטור קפח ותראה שם את כל הסתירות של כל המדענים היום בעולם לתורת האבולוציה. אנחנו האחרונים-אחרונים, מהאחרוני-אחרונים שנשארנו עם הבלבולוציה הזאת בבתי ספר יהודיים בשביל להשכיח את תורת ישראל.

אבל אם אתה רוצה להיות מהשיריים של מה שהתפתח והכול, אתה מבין?

אז בסדר, אם זה מה שאתה מחפש, יערב לך, למה לא? על העיני. אני לא מתנגד.

אני גם לא כועס שאתה משוחרר ולא נמצא מאחורי סורג

ומסתובב בלי זנב. אני לא יודע למה זנב נשאר לחלק ולחלק לא.

אבל בסדר, אם זה מתאים לך, אין לי בעיה. שיבחנו עצם הזנב. עצם הזנב נשארה לך, נכון? כן. יפה מאוד. טוב מאוד שיש לך מזכרת.

גם לך יש לך מזכרת.

אתה שואל למה נברא האדם הראשון?

האדם הראשון נברא

בשביל שהוא יזכה לחיי העולם הבא בדיוק כמו שאנחנו.

רק מה?

אצלו הניסיון היה יותר קל.

אם הוא היה עושה את רצון הבורא מתחילה,

אז הוא היה מגיע במהירות לגן עדן מחיי העולם הבא. יש חמישה עולמות.

אני לא אעמוד עליהן עכשיו, אבל

יש עולם הזה, עולם הנשמות, גן עדן וגיהינום,

יש עולם ימות משיח, יש עולם תחיית המתים, יש עולם הבא, העולם החמישי.

עכשיו,

אם הוא היה הולך בדרכי ה' בלי לסטות ימין ושמאל, והיה עושה את רצונו להתברך בלי שום בעיה,

הוא היה ממשיך משם והלאה ומגיע לטובה הגנוזה שבשבילה הוא נברא.

כיוון שהוא חטא,

ניתנה לו אפשרות תיקון.

התיקון שניתן לאדם זה היה מיתה.

מיתה היא דרך תיקון.

איך?

ברגע שנפרדת הנשמה מן הגופה,

כיוון שכשאדם עושה עבירה הוא פוגם משניים,

גם בנשמתו וגם בגופו,

לכן רושם החטא נמצא בשניהם.

הגוף חוזר אל עפרו,

ואז התיקון נעשה על ידי הפירוק של החומר, ואז רושם החטא איננו.

הנשמה עולה למעלה,

ואם היא צריכה שם להתייסר, אז היא פשוט מזדככת ומתנקה.

אחר כך הנשמה המזוככת עולה לגן עדן, למקום שהיא ראויה לפי מעשיה וחוכמתה,

ושם היא נמצאת במצב של שיהוי

עד שמגיע הזמן שנקרא תחיית המתים. בתחיית המתים הנשמה זכה כבר עם הגוף

שהתפרק ואין בו רושם החטא, מתאחדים שוב ביחד,

כמו הבריאה של האדם הראשון שנברא מעפר והשם גיבל אותו והפך אותו לאדם.

אותו דבר, אותה נשמה נכנסת בגוף,

ואז האדם, כשיקום בתחיית המתים,

יהיה במדרגה של האדם הראשון לפני החטא.

אז אם אולי הפותק בעיינו, בדיוק.

היינו ממשיכים לחיות בלא מיתה עד

שאדם היה חוטא.

זאת אומרת, אם לא היו חוטאים כלל והיו ממשיכים,

כיוון שאדם בלאו הכי נצחי,

הוא היה מעלה את אפרוריותו למדרגה של נשמה,

כמו אליהו הנביא,

שאליהו הנביא

זכה לזכך את גופו ואת חומרו

עד שהוא הפך להיות רוחני כולו.

זו המדרגה הכי גבוהה שאדם יכול להגיע למעלה ממלאך.

לכן יש ארבע דרגות.

דומם,

צומח, חי, מדבר.

אנחנו, המדרגה שנקראת מדבר.

מתחתנו בעלי חיים, מתחתם צומח, מתחתם דומם.

והמטרה שלנו להעלות את כל אלה המדרגות למדרגה הגבוהה ביותר.

איך?

הצומח ניזון מן הדומם, מן העפר ומן המים,

ואז זה הופך להיות גם צומח.

הצומח נאכל על ידי החי,

ואז החי מכיל גם את הדומם וגם את הצומח שהעלה אותו לדרגת חי.

המשך בקלטת 199. משהו משהו חלק ב'.