"עשב מחיה המתים" - קרח לא ידע להשתמש בו
- - - לא מוגה! - - -
מעשה באחד שהיה הולך מארץ ישראל לבבל
כשהיה אוכל לחם ראה שני ציפורים
מתנצין זה עם זה
הרג אחד מהם את חברו
ציפור אחת הרגה את החברה, חברתה, לא משנה, הלך והביא עשב
והניחו על פיו ואחיהו. זאת אומרת הציפורה הלכה
הביאה איזה עשב שהיא יודעת
שם על הציפור ההרוגה
וחייתה
הלך אותו האיש ונטל אותו עשב שנפל מן הציפור
והלך לחיות בו את המתים
יש לו עכשיו
המחיה המתים
כשהגיע לסולמה של צור
הוא עולה שם בהרים לצור, צור וצידון, מגיע שם על העיר
מצא ארי מושלך מת
הניח העשב על פיו והחיהו
עמד הארי, אכל אותו
הדמיון הזה, עניין קורח
בעצם היה לו רוח הקודש. רוח הקודש
זה כמו העשב שאפשר לחיות בו מתים.
אדם שיש לו רוח קודש, פששש, מה יכול לעשות בעולם? לטובה,
לטובה.
וסגולת רוח הקודש הייתה לו
ואם היה מנצל אותה במקום הנכון והראוי,
יכול היה לחיות את עצמו ואת האחרים.
אבל הוא השתמש ברוח הקודש
לתבוע לעצמו כבוד,
שזה מן הדברים המוציאים את האדם מן העולם.
אז מה אם יש לך רוח הקודש? כתוב,
הקנאה, התאווה והכבוד,
מוציאים את האדם מן העולם.
לא כתוב שהם לא מוציאים את מי שיש לו רוח הקודש.
הם מוציאים,
מוציאים. זה הסגולה שלהם.
הקנאה, התאווה והכבוד,
מוציאים את האדם מן העולם.
איך הם אומרים, השויטים האלה? עוד הקבר אני אלך איתו.
הם צודקים.