חג הפסח האחרון - חלק ב

- - - לא מוגה! - - - 

תחילת חלק ב', קלטת מס' 190. כן, בבקשה.

שם יש לנו יהודי.

ערב טוב לכבוד הרב.

גם לך.

אני פונה אליך,

בורא עולם וזה, אין לי שום ויכוח מסכים, אני איתך.

דבר אחד מדאיג אותי, בגלל זה באתי לפה היום.

מדאיג אותי שהמדינה הזאת והעם הזה בדרך לקטסטרופה.

פשוט מדאיג אותי.

מדאיג אותי שלא מסוגלים להידבר.

והדוגמה הכי טובה זה מה שקרה אתמול

בלילה בבית-כנסת היסדים,

ומה התגובות היום בעם הזה. והעם בשבילי זה כולם.

זה משמאל, מימין, אשכנזים, ספרדים.

עכשיו, אני גם עקבתי בעניין רב אחרי,

אני עוקב בעניין אחרי ההקלטות שלך.

יש לי מי שמביא לי אותם תמיד, אני שומע אותם בעיון,

מקשיב להם בהאזנה, בקשב רב.

ואני גם שמעתי וראיתי את התוכנית בעובדה.

מה אני רוצה להגיד?

אני רוצה להגיד

שהאגף שלכם,

או החבר'ה שלכם, אני לא יודע איך לכנות את זה, אני לא רוצה להפריד או משהו,

חייב לעשות השתדלות, חייב לעשות מאמץ

לקרב לבבות.

לא רק על-ידי לבוא לקולנוע העמל בכפר-סבא או לאיצטדיון טדי בליל אהבה כנגד ליל אהבה בצמח.

לא, לא רק זה.

אין מה לעשות.

כדי לקרב צריך ללכת

לכלי-התקשורת החילוניים,

להיכנס לתוכניות המלל שלהם,

לעלות לשידור בתוכניות המלל של שלי יחימוביץ ובגלי צהל,

להסביר,

להסביר, להסביר, לקרב,

ולהשתדל גם לא להגיד דברים שיפלו על אוזניים ערלות ויגרמו למה שקרה כמו היום.

והיום אני אומר לך, מהבוקר אני נוסע באוטו לעבודה,

ואני שומע מהאנשים מדברים,

ואני שומע לאיפה זה הגיע כבר. כבר מאשימים את כבוד הרב עובדיה שהוא אמר את הדברים בגלל שדרעי הלך לכלא. זה בכלל הרג אותי, ואומר את זה סופר מכובד בעם ישראל,

מיוצא עירק.

זה בכלל מדאיג אותי.

ואני, לסיכום, לא רוצה להעלות את הקהל בדברים, יש פה דברים, ויותר חשוב להגיד מה שיש לי להגיד.

אני מבקש מהרב,

הקמתם ארגון נפלא,

נכנסתם לאינטרנט, וידאו, הכול עשר.

סי.די.

סי.די, מה שאתה רוצה.

אבל באמת, לעשות

סיעור מוחות,

לקחת את האנשים הכי טובים,

ופשוט ללכת בנתיבות שלום, בדחי נועם, בזהירות,

ולקרב את העם. שחס ושלום לא נגיע למה שקרה בימים האלה,

לפני 1,932 שנה,

שהרי בגלל שנאת חינם חרב הבית.

טוב, אשריך. עוד מילה אחת ברשותך, הרב. כן.

הרי אנחנו מאמינים בלוח העברי.

רצוי בסרטי וידאו לכתוב גם את התאריך העברי.

כן, אבל אף אחד לא מבין מה זה אומר. אני מבין, למה לא מבין? אה, בסדר, טוב. אפשר לכתוב מאי 98,

סיוון תשנך.

אי ווא.

אה, אה, וואו.

ובכן, משאלת לבך היא גם משאלת לבי, ומשאלת רוב הציבור שיושב פה, אם לא כולו,

אבל אתה צריך להבין דבר אחד, יש נתונים במציאות שכנראה קשה מאוד לגשר ביניהם, כי יש אנשים שניזונים מן הפירוד.

אחדות, אתה צריך להבין, זה דבר חשוב ביותר,

וזה מה שיביא את הגאולה באמת.

זאת אומרת, מה שיכול לגרום

שעם ישראל יגיע סוף-סוף לייעוד האמיתי שלו,

זה שיהיו אחווה ושלום ואחדות.

אבל כשיש לך שני קצוות,

יש העם היהודי האותנטי, המקורי, שממשיך ללכת בדרך התורה הקדושה,

שזה העם היהודי, אין עם יהודי אחר, כמו שאמר רבנו סעדיה גאון,

אין אומה זו אומה,

אלא בתורותיה.

העם הזה זה לא ככל העמים.

פירושו של דבר,

היה אברהם,

הוליד את יצחק, את יעקב, 12 שבטים,

נקראו בני ישראל, הבנים של יעקב הנקרא ישראל,

12 השבטים הביאו אותנו.

אנחנו לא סתם עם, אנחנו משפחה אחת,

שהדם שזורם בעורקנו הוא מאב אחד.

בני אב אחד אנחנו.

אין עוד עם כזה בעולם.

כולם זה קובץ של אנשים, קיבוץ,

שנתקבצו במדינה מסוימת ונקראים על שם המקום.

אין דת שנוצרה כדת היהודית. הדת היהודית יצרה את העם היהודי.

קבלת התורה עשתה אותנו לעם.

השם האמירך היום

ונהיית לעם.

זאת אומרת, נהיינו לעם בקבלת התורה אחרי יציאת מצרים.

התורה עשתה אותנו עם.

אומות העולם

זה דתות של אדם בודד שבא עם דבר מסוים שסיפר,

סביבו נתלקטו ונתלכדו במשך הזמן אנשים, זה הדתות האחרות.

עכשיו,

אי-אפשר לעשות אחדות

בלי הדת היהודית.

על מה תתאחד?

אם אתה רוצה להתאחד בלי הדת, אתה ככל העמים.

זאת אומרת,

אנשים עם דעות חופשיות,

כל אחד עושה מה שהוא רוצה ונגמר הסיפור.

פעם הייתה עבודה זרה שקשה להבין.

אנחנו היום לא מבינים,

אבל חכמי המוסר מסבירים. קראו לזה בעל פעור.

בעל פעור זו הייתה עבודה זרה שאם תשמע היום מה היה סוג העבודה, אתה מתפוצץ מצחוק.

מה היה צריך?

היו באים לבעל פעור, סליחה שאני צריך לדבר על זה, אבל שתבינו,

היו פוערים, ואני לא אסביר מה הכוונה,

פוערים,

וכשפוערים שם עושים את מה שעושים, זה נקרא עבודה.

והיה פעם אחת

שחשב שהוא ייבזה את העבודה הזאת, יהודי

שהלך ופער וקינח באף

של הפעור.

אז אמרו לו, עוד לא עבד אדם מעולם,

את האליל הזה בצורה כל כך חביבה ובחיבה יתרה.

אתם שומעים איזה עבודה זרה?

אבל מה המסר של העבודה הזרה הזאת?

ניפוץ כל המוסכמות.

לאלוהים שלהם מותר לעשות הכול, והכי גרוע, והכי מלוכלך שיכול להיות,

כי אין מוסכמות להוריד הכול,

להוריד את הבגדים,

לשים עגילים,

לצבוע את השערות חצי-חצי,

לעשות קוצים,

לעשות זה, לקרוע מה שנשאר,

לשים עגילים בלשון, ברגליים, איפה לא?

לעשות כתובות קעקע,

כל הג'ננות.

למה?

אין מוסכמות.

מרד הנעורים, מה בא לך, תעשה.

זו עבודה זרה שהייתה פעם. פעם קראו לזה בעל פעור.

היום קוראים לזה מתירנות.

אתה מבין?

אבל זה אותו בסיס, מה הפירוש?

אין מסגרות קופות,

אין מסגרות מחייבות,

אין מוסר אבסולוטי, אין ערכים מחייבים.

זה צד אחד.

לצד הזה מצטרפים אלה שמגדירים את עצמם נאורים וכו'.

הצד השני מוגדר חשוך,

ימי הביניים, אנשים פרימיטיביים שעדיין הולכים, אתה מבין, עם התורה הישנה וממשיכים איתה עד סוף הדרך.

איך תחבר בין שני אלה?

או שאלה ייכנעו לאלה,

אז לא תוכל. אין חיבור אמיתי. יהיה חיבור מזויף. מה יקרה?

יבוא הרב עובדיה ויגיד משהו על-פי אמונתו,

על-פי תורתו, על-פי תפיסתו,

יגידו, מה זה? מה הוא מדבר? מה הוא עושה? מה הוא מזלזל בקודשים?

מה הוא עושה, אתה מבין?

עכשיו, לא שבאמת

הוא אומר דברים שהם לא מובנים להם כל כך,

אבל זה נותן להם קרש קפיצה להראות שוב את הפרימיטיביות,

את החשיכה,

כמה שאפשר, אתה מבין? אתה רואה איזה תרבות דיבור,

מה מדברים.

כשאחד צוחק בכנסת לחברו בשמות גנאי,

זה בסדר, זה 120 נבחרים,

זה במגרש הביתי.

אבל כשיושב יהודי ואומר איזו הערה,

כי הוא מרגיש, אתה מבין, שכבר די,

אנשים כבר עובדים בלי להתבונן, בלי להסתכל, כבר רצים לאיזשהו כיוון,

אסור לו להגיד הערה.

ממנו מצפים, אתה תדבר בצורה א', ב', ג'.

צריך ביטוי בדרך ארץ.

כשכולם יורדים על כל החרדים ואומרים עליהם השכם וערב, סחטנים ופרזיטים ועלוקות וקינים ומה לא.

זו המציאות.

אם זו המציאות, מה נעשה? צריך להגיד את האמת בפנים. כואב, אבל זה האמת.

אבל כשאחר מעביר ביקורת,

אתה יכול להתווכח אם היא לגיטימית או לא?

אבל זו דעתו, נגיד.

אז מה הצעקה?

אני אגיד לך מה הצעקה.

צוברים קולות עם זה.

צוברים קולות. אני אגיד לך.

אני בעד אחדות גם עם שינוי במרץ.

אני מוכן לשבת בלי שום בעיה עם יוסי שריד וטומי לפיד.

השאלה אם הם מוכנים לשבת אתי.

אני מוכן, אין לי בעיה.

אני מוכן שיהיו אתי בגן-העדן אפילו מעליי.

מוכן לבקר אצלם מדי פעם.

אין לי בעיה עם זה.

אכפת לי שיהודי יזכה לדברים טובים?

אבל לא ככה הם חושבים עליי.

למה?

משום שהם לא מסתכלים, אתה מבין, על הנקודה של אחדות.

לא רוצים אחדות.

באמת רוצים פירוט. כשצועקים הפרדת דת ומדינה,

מה רוצים?

רוצים שלטון של רוב חילוני על המיעוט

ולכפות את דעותיהם עליהם. זהו.

כשהדתי מנסה להעמיד את החוק שהיה בסטטוס-קוו פעם ולסתום את הפרצה החדשה שנפרצה,

קוראים לזה כפייה דתית.

כל חוק הוא כפייתי,

ויש דמוקרטיה.

ומי שיצליח להעביר,

עם כל התרגילים והקומבינות שכולם עושים, זה המשחק.

אתם רוצים לשנות את המשחק?

תשנו.

אבל לא זה עושים.

אני אגיד לך.

אמרו לי כל הזמן, אני מדבר לחבר'ה, עמך, חבר'ה טובים, הכול,

אבל נראה אותך תתמודד עם האקדמיה.

אמרתי, בבקשה, איפה זה?

אמרו לי, באוניברסיטה.

אמרתי, וואלה, אני הולך.

לקחתי את הסל,

הלכתי.

האוניברסיטה העברית ירושלים, שיהיה.

רק שמעו שאני בא,

חביבי מייד,

אמרו, תשמע, זה נגד התקנון, זה לא חוקי, זה נעשה שלא כדין,

אי-אפשר לאפשר.

אמרתי, תיזהרו, אני הולך לבית-משפט,

כמו שהיה אצל רון חולדיי ואצל צבי בר ואצל יוסי שריד.

ובית-משפט פסק חופש דעות וחופש ביטוי, ואמנון יצחק יכול לדבר בכל מקום.

אז האוניברסיטה לא היה לה נעים, אתה מבין? בכל אופן, שיכתבו מחר בעיתון שהאוניברסיטה הפסידה בבית-משפט כי היא ניסתה למנוע ולסתום פיות,

אז אמרו, טוב,

אם תהיה הרצאה על פי התקנון,

על פי התקנון,

שסטודנטים יזמינו אותך, אנחנו מוכנים.

סברו שלא יזמינוני.

אבל אני בעיקשותי דאגתי שאוזמן,

הוזמנתי,

והגעתי.

וחביבי, חיכו לי שלוש שעות חוויה.

תשמע, לפגוש את החבר'ה האלה,

מספיק פעם אחת בחיים.

תכף תראו מה היה שם. ותגיד לי אם הם רוצים אחדות או לא.

בבקשה.

אנחנו יהודים בלי להבין אלוהים.

לא הפנית על איום שהיה דמוקרטיה.

אתה לא מבטיח את הדמוקרטיה.

בוא נענות. אל תשאל אותי שאלות. זו לא תשובה.

אתה לא מבטיח לדבר כאן. אתה לא מבטיח לדבר על המובן של הליכוד.

הלך הביתה.

הלך הביתה. לא עושים את החבר'ה הזאת.

אני,

תאמיני לי, מוכן לקבל אותך בסעודת פורים אצלי משהו.

זה גזענות.

אני לוקח אותך אצלי, אני אראה לילדים שלי מה זה ליצן אמיתי.

זה לא נתפס שאתם שלושה אנשים שקובעים את הדעת שלכם על הרוב. זה ממש פשיסטים.

מוסוליני וחברו.

מה קרה לכם? תנו לנו לשמוע.

שבל הבלים.

שבל החלים.

עמי מושך לקבל את ספרים על כל המחלוקות שלו.

על כל הבעיות שלו. אין לי קל ד׳ ספרים. אין לי.

אין לי. אין לי. התנ״ך לידך. זה לא שלי.

למה? לא. למה? לא שלי. אתה יודע מה אתה אומר כאן?

אתה אומר כאן חידוש גדול. אתה אומר, יגאל,

אני לא מוכן להתמודד איתך, תראה לך ספר תנ״ך. בדיוק הפוך. אני מוכן אם תגיד שיש בורא לעולם. לא. אז מה פתאום?

אז מי כתב את זה? מי כתב את זה? זה אדם. אם כתבו בני אדם, זה לא שווה בשבילי כלום. אז קדימה, אז תשליך אותו. לא רוצה להשליך.

אני גם לא משליך עיתון, אז למה שאני אשליך? הספר הזה כתוב הוא אינטן.

סליחה, מותק, אתה רוצה לחייב אותי בדבר שאני לא מאמין? אבל אתה אומר שאתה מאמין. לא מאמין. כל ההנחות משנה, תלמוד. טעות. טעות. כל המשנה והגמרא זה רק מספר הספרים שכתב הבורא, לא מספר הספרים שכתב אדם.

אם כתב אדם, מי בכלל מתייחס אליו?

מה שראיתם פה הערב זה פרי ההסתה

שנמשך במשך שנים,

והחשש לתת לנו לדבר זה משום שהאמת יכולה להתברר תוך דקות ספורות.

ומאחר שהם חוששים שאנשים עלולים להשתכנע,

לכן הם מנסים לסתום פיות.

אם אני מדבר לא לעניין, כולם ירגישו.

אם אני משתמש בדמגוגיה, כולם יבינו.

תנו לי ליפול בפח.

תרשו לי לדבר.

ונראה, אולי הם צודקים, אבל תנו לי לדבר.

תודה.

טוב, אתם ראיתם דקות ספורות, אני הייתי שם שלוש שעות.

זהו, זה היה הניסיון שלי, התמיד, להתאחד עם החבר'ה,

אבל הם לא מוכנים לשמוע אותי כלל וכלל. הם פחדו,

פחדו שאני אצליח להשפיע על סטודנט אחד.

אני ראיתי סרטים, כבר ראיתי שאני לא יכול לדבר,

והם כל הזמן צועקים. אמרתי, אני אשים סרט, לפחות אני אדבר דרך הסרט.

אתה יודע מה הם עשו?

הפריעו עם הידיים, שלא יסתכלו.

20 דקות עשיתי להם התעמלות.

אחרי זה שמתי עוד סרט, חצי שעה, יותר ארוך.

שלוש שעות הם היו ככה.

אתה מאמין?

אני מאמין, אבל השאלה היא,

אם נכנע לדברים האלה,

אז אנחנו לא נכנעים, אנחנו מראים להם שזה לא משתלם.

עד היום כתבו עלי, לכלכו,

בדו דברים, שיקרו.

שנים אני שותק,

שותק,

שותק, שותק,

אבל יש גם גבול, אתה מבין?

הציבור שואל, אם הוא שותק, סימן שזה אמת.

אז אני מוכרח,

בלית ברירה, להגיד, אומנם באיחור,

אבל משתדל לעשות את זה טוב.

לפני מספר ימים

פנו אליי שני עיתונאים,

אחד צזנה ממערין, ועוד אחד דוד לביא.

ביקשו לראיין אותי ריאיון.

טוב, לא משנה עכשיו הפרטים.

בסיכומו של דבר, זה שרצה להגיד

שהוא באמת בעד, ורוצה, והוא ייתן לי לראות לפני, והכול, וכולי, וכולי, וכולי, וכולי, וכולי, ואחרי רדיפה של חודשים,

אחרי אדם מסוים שיפנה אליי ויבקש, ואתה תראה, ואני אשלח לך כתבות,

וטה-טה-טה-טה-טה-טה.

אמרתי, טוב, שלח לי את השאלות הכתובות.

אתה יודע איזה שאלות הוא שאל?

וואי, וואי, וואי, וואי.

מה אתה שונה ממיסיונרים אחרים?

למה אתה עושה קרע בעם?

למה אתה, אהה, איזה טענות.

זה אוהד.

אתה שומע? אוהד.

שום שאלה,

לא מה דרכך, מדוע בחרת, איך, מה, מו, כלום.

טענות, טענות, טענות, טענה.

אתה מבין?

אז אתה אומר, למה אני לא הולך אליהם? למה אני לא זה? אמרתי להם.

שלחתי הצעה.

אמרתי אותה מקלטת בענייני האומה.

אולי ראיתם פה בפתיחה.

שלוש שעות תנו לי לדבר, בתים, בלוויזיה.

שלוש שעות.

שלוש שעות. אני אגיד כל מה שאני רוצה,

אחר כך תביאו 1,000 פרופסורים שישאלו,

5,000 עיתונאים שיקשו קושיות, אין בעיה. אבל תנו לי פעם אחת להגיד,

בשם ההיסטוריה של 3,300 שנה, משהו.

שלוש שעות.

אתם על 52 שנה מדברים 24 שעות בלי הפסקה.

ולא מספיק לכם.

אז על 3,300 שעות זה לא פייר?

לא מוכנים.

למה? הם יודעים מה תהיה התוצאה.

אז לכן, בעזרת השם יתברך, בליל טו באב

יהיו 22,000. דרך אגב, נמכרו

כל הכרטיסים של נשים, נשארו כ-500 כרטיסים לגברים בלבד.

עכשיו,

השידור יהיה

בערוץ 7 בשידור חי, בערוצי הקודש,

בערוץ בארצות-הברית ישיר,

באינטרנט,

בלוויין.

בקיצור, יותר ממיליון ישמעו את השידור.

ויש לי מה להגיד.

ותצא קלטת מזה, תשע מצלמות וידאו יצלמו את הערב,

שני מסכי ענק, כל אחד בגודל בניין,

15 מטר על 10. חפלה, חפלה.

לא, לא נותן להם להיכנס. אבל לא, אני רוצה לראות. אני רוצה בבית שלי.

אם יש לך כבלים או צלחת, תוכל לראות.

אם לא,

תצטרך לבוא לשמוע מבחוץ.

או ברדיו. ערוץ 7 יהיה.

ערוץ 7. בכבלים זה, איך זה נקרא?

רגלי מבשר, וגם בלוויין,

שמשדרים במוצאי שבת.

ערב טוב, שמי לוי אוריאל. רציתי לשאול למה את כל הכוח ואת כל המוקד לא מפנים לכיוון תחנת

טלוויזיה

של תורה.

יש לנו היום כל כך הרבה ערוצים שהכול זה ביוב ולוויין וכל מיני דברים,

שאי-אפשר בכלל לראות טלוויזיה.

ואני מאמין שכל דבר הזה, גם יש בו חיובי וגם יש בו שלילי, ואפשר לנצל את מקלט הטלוויזיה.

תראה, אתה לא תמין. זה דבר חיובי.

אתה לא תמין. פשוט מאוד. יש כל כך הרבה עם שהוא לטובתך ושרוצים את הדבר הזה.

צריך תחנת שידור טלוויזיה של תורה, זה הכול. אבל אתה לא תמין.

אולי אתה לא יודע, אבל אתה לא תמין. תקשיב.

אתה יודע היום שרוב התשקורת תפוסה בידי השמאל.

זה נתונים שהם גם מודים בהם, זה לא חדש, אני לא מחדש כלום.

ולשמאל יש איזה כיוון. הם רוצים את המדינה לראות אותה חילונית נטו,

עם חוקה לישראל ששוללת את המין את כל נושא הדת.

ביילין קפץ לפני כמה ימים, רצה לבטל את הרבנות, לבטל את שר הדתות, לבטל הכול, לבטל מועצות דתיות, הכול, מה שאפשר, אתה מבין.

זאת אומרת, לא רוצים שהמדינה הזאת תהיה יהודית מקורית.

ישראלית,

אבל עם צביון חדש, אחר.

כשהקימו את המדינה רצו פה יהודי חדש,

ישראלי צבר,

ששייך למערב ולאירופה, לא כזה שהיה גלותי,

לא זה שבא עם ה-3,000 שנה, לא כזה במפורש.

כור ההיתוך היה צריך להיות הצבא,

המדינה.

לאט-לאט הם יתבטלו,

ממילא ייבלעו,

ותשכח תורה מישראל.

וזה לא קורה.

היום, אחרי 52 שנה,

יש בארץ, כאן לבד, מיליון חוזרים בתשובה.

זאת אומרת,

מבינים שיש פה בעיה עם צמא,

מנסים לדכא את הרצונות,

מנסים להציג דברים בצורה שלילית בשביל שאנשים ימאסו מלהתקרב, להתעניין,

אבל זה לא יעזור, כי יש לנו הבטחה אלוקית.

אתם בלוויזיה ניסו לעשות ערוץ,

ערוצים אחרים קיבלו כבר לגיטימציה על-ידי בית-המחוקקים,

ואף על-פי כן לא הוכר החוק.

זאת אומרת, כל דבר שייתן כוח נוסף

לומר את האמת בפרהסיה,

ימצאו את הדרכים לחסום אותו ועדות,

ועדות ציבוריות, ועדות חינוך,

כשהמרכיבים שם תמיד יהיו כאלה שהם לא ניטרלים,

ולא יאפשרו את מה שאתה רוצה.

על כן,

העצה הטובה ביותר

ושעובדת יותר

זה חלוקת קלטות חינם,

וידאו וטאפ לכל דורש ומבקש.

זה מגיע עד כמה שאפשר לכל בית. זה לא מספיק, ממש. נכון שזה לא מספיק, אבל קום רגע, קום רגע.

למי

יש קלטת טאפ בבית,

או שמה, שירים את היד?

די, רגע, חכה, לא גמרתי, שנייה.

מי ראה וידאו שירים את היד?

אתה רואה? זה כשאני עובד עוד חלש.

תאר לך אם הייתי עובד חזק.

זאת אומרת,

אין ברירה היום כמעט,

כמעט, ואין בית בישראל ובעולם.

עם איזה פעילות, תמיד איליס זה תחנה שמשדרת דת, שזה נצרות, כל הזמן, 24 חודשים. אתה לא מבין, ייתנו לנצרות לדבר, כן, כי זה משרת את המטרה.

ייתנו לאסלאם לדבר, כי זה משרת את המטרה.

העיקר להפקיע כמה שיותר את הנושא הדתי היהודי האותנטי.

תראה,

יש איזה רב בישראל שקיבל כבוד כמו האפיפיור?

יש איזה רב ששטפו לו את בית לחם ב-25 מיליון שקלים רק כדי לשטוף לו את המרצפות ולסדר מעקה וכו' וכו' שהוא ילך שם?

יש מישהו שראש הממשלה אמר לו,

הוד רוממותו?

פעם הזכיר ברק אדמת הקודש? עד שלא באה פאפה, הוא לא זכר בכלל שיש דבר כזה.

מה זה הכבוד הזה?

24 שעות צילומים, אתם בטלוויזיה, ימים.

למה?

הוא צילם אותו מתהלך עם הצלב אחרי שהם ביצעו פוגרומים ביהודים במשך מאות בשנים,

והוא התנה תנאי.

אני בא בתנאי

שלא אראה שום מגן דוד בדרך.

אתה שומע איזה תנאי?

נו, אז אני שואל אותך,

אם מדינת היהודים

מכבדת אותו

בצורה כזאת,

מה היו צריכים לקבל רבני ישראל כבוד שמחזיקים בדת האמת,

והוא מודה שהבסיס שלו זה תורתנו הקדושה?

והוא אומר שזו אדמת הקודש,

והוא אומר שירושלים קדושה,

והוא גם לא מוותר עליה משום קדושתה.

אתה שומע?

ואנחנו מזלזלים בכל היקר והחשוב לנו.

העולם הולך לאורנו, מחזיק מתורתנו,

ואנחנו מפיצים הפך מכך.

על זאת אני נלחם במעט הכוחות שיש לי,

עוד פלסטיק אחד ועוד פלסטיק שיגיע ויגיע ויגיע,

ובעזרת יהודים טובים אנחנו מצליחים להגיע כמה שאפשר, זה כוחותינו.

אבל להגיד להם, תנו לנו ערוץ,

זה אימות משיח,

זה אחדות.

לא צריך יותר, ישר אנחנו נגאלים.

אתה מבין?

נכון, אין ברירה.

בוא יבוא ברינה,

עוד מעט בעזרת השם יתברך.

כן, פה שאלה.

או הנה, בעל הפתרונות.

הוא אומר שיש לו פתרון, קוראים לו ש״ס.

לגבי הערוץ החרדי, בטלוויזיה,

ש״ס, כל מה שהיא דורשת,

ברוך השם, מקבלת.

מה שהיא מבקשת, מקבלת, אתה אומר. ברוך השם, עד היום זוכה לקבל מה שהיא מבקשת.

אתה מצחיק אותי. למה? אתה יודע, אני אמרתי לאחד מש״ס,

שניים עם שפם קיבלו יותר מ-17 עם זקן.

עמיר פרץ עם שפם, שניים,

הצליחו לכפוף את ברק בתנאים הרבה יותר קשים

ממה שש״ס יצאה מהממשלה בגלל ה-25 מיליון.

17. כוח 17. 17. לא מסוגלים, אתה מבין, להוציא

את המינימום שבמינימום שהתחייבו להם. תקשיב,

שריד מודה שילד חרדי מקבל רבע בתקציב 1999 מילד אחר,

וגם זה לא מוכנים לתת להם.

למה?

זו סכנה למדינה.

מתרבים החרדים,

22 מנדטים, עלייה של 70%. מה הולך פה? כן, ירבו. בוא, תקשיב.

אז מביאים, אומר כספי בעיתון,

מביאים גויים שיהיה איזון דמוגרפי ויתרון לחילונים. אתה שומע איפה זה הולך?

למה שלא יתרבו החרדים? רואים שהם בכל אופן מתרבים?

אומרים למעט בילודה.

אומר ביילין, ארבעה ילדים. פורז אומר, שניים מספיק.

מה זה, אנחנו סינים?

כל מה שהוא אומר צריך להאמין לו. ביפן, מאות מיליון בני אדם,

התפרסם לפני חודש, והם מוכנים לשלם

10,000 דולר לכל ילד נוסף ביפן.

פה, בארץ ישראל?

תן לו שהוא יגיד מה שהוא רוצה, מה?

מדינה דמוקרטית, שיגיד. מישהו מקשיב לו?

הוא לא יכול להגביל בן-אדם. רצו להעלות קצת, אתה יודע, את הכסף לאלה שמביאים קצת יותר ילדים, ריבוי באוכלוסין.

אבל מה אמרו? לא, בשום אופן לא יעבירו את זה.

זה ניצול הקופה הציבורית.

אתה שומע? שומע. שיתפגרו.

מי אמר להם להביא ארבעה, חמישה, שמונה, עשרה, שנים-עשר?

ואני אספר לך על סיפור ששמעתי לפני כמה ימים.

יהודי שיצא מפה,

ממרכז הארץ,

הרס את ביתו.

כדי לקיים את החופה והקידושין ולעמוד בתנאים, היה צריך לגייס כסף,

60,000 דולר, בשביל לעמוד בזה.

ככה הם נוהגים, האשכנזים עושים הכנסת כלה ובונים בית.

יצא לחוץ-לארץ,

הסתובב שלושה שבועות, לא הצליח לאסוף כלום, עמד מיואש בוכה בבית-כנסת, ראה אותו אחד, על מה אתה בוכה, סיפר לו,

אמר לו, אתה יודע מה, בואי אקח אותך לאדם,

אבל או שאתה יוצא עם כסף גדול או שאתה יוצא בלי כלום.

אמר, אין מה להפסיד, קח אותי.

הגיע לבן אדם, יושב עם רגליים על השולחן,

פייפ,

רואה אתם בטלוויזיה,

יושב ממול, מה אתם רוצים?

אמר לו, תשמע, אני יהודי מישראל, אני עכשיו הרסתי את ביתי, היא צריכה להתחתן, והתחייבתי בשביל החתונה, כך וכך,

ויש לי 12 ילדים.

ההוא רק שמע 12 ילדים,

נבל ברשות התורה!

תתבייש לך!

מי אמר לך להביא 12 ילדים,

ואחר כך לחשוב איך לפרנס אותם?

נבל ברשות התורה!

שפך עליו,

הבן אדם נהיה לבן כמו סיד.

אז הוא אומר לו, רק רגע, אני אסביר, אתה עוד רוצה להסביר לי?

צועק עליו.

שפך את דמו.

ראה שאין עצה.

פנה ללכת,

אבל אמר לו, אני יכול רק לשאול אותך שאלה אחת?

כן. אמר לו, כמה ילדים יש לך?

אמר לו, אחד!

אמר לו, תראה,

אנחנו יודעים שלושה שותפים באדם,

הקדוש ברוך הוא,

האבא והאימא.

שלושה שותפים.

אתה,

הקדוש ברוך הוא, היה מוכן להיות שותף איתך רק עם ילד אחד.

איתי הוא היה מוכן להיות שותף עם 12 ילדים.

אם בא לי שותף כזה, אתה רוצה שאני אגיד לו לא?

ההוא שמע את זה, מצא חן בעיניו.

אמר לו, תגיד כמה אתה זקוק.

אמר לו, 60 אלף דולר. רשם לו צ'ק.

כשהוא בא ללכת, אמר לו, תשמע,

כשתהיה לך עוד חתונה עם השותף הזה, תודיע לי.

אפשר להביא ילדים

להביא ילדים? זה דבר אדיר.

על פי היהדות, אין בן דוד בא עד שיאכלו הנשמות

מן הגוף.

יש אוצר של נשמות בעולם העליון.

סך הנשמות הזה צריך לרדת לעולם.

ככל שמביאים יותר,

מקרבים את הגאולה יותר מהר.

יש אוצר של נשמות בעולם העליון.

סך הנשמות הזה צריך לרדת לעולם.

ככל שמביאים יותר,

מקרבים את הגאולה יותר מהר.

ומי שיודע מה זה בית יהודי,

כשיושבים בפסח,

על שולחן פסח עם עשרה ילדים,

אתה יודע איזה אושר?

אחרי ככה, דור אחד, אתה יושב עם 60 נכדים. אתה יודע איזה אושר?

איך התלונן טומי לפיד?

אמר, אני, יש לי ארבעה נכדים,

ולאייכלר, אבא של אייכלר, יש 70 נכדים.

נו, מה יש? בלי עין הרע תגיד, מה אתה רוצה?

אתה לא רוצה להביא ילדים, הם כן רוצים להביא ילדים.

עם ישראל גדל,

אנחנו לא כל כך מרובים שיכולים כבר לוותר.

בכל אופן,

ככה זה עובד, אתה מבין?

אז אם אתה חושב שזה תלוי בפלוני ואלמוני, לא.

זה תלוי בנו, אנחנו הציבור.

לך יש קלטת, תעביר לעוד אחד.

יש לך בבית, אל תשאיר, תחלק לעוד אנשים. כמה שאנשים ידעו יותר,

פשוט מאוד יתקרבו יותר והמצב שלנו יהיה טוב יותר.

כן.

תודה רבה, אגב, שבקלקיליה יש שתי תחנות שידור.

בקלקיליה יש שתי תחנות שידור, נכון.

נו, אז למה לא?

מאה אחוז, אבל הסברתי לך, זה לא מפריע, אתה מבין? זה לא מפריע.

מה כן מפריע? דבר שמשפיע.

דבר שמגדיל את הציבור החרדי,

זה מפריע.

מה נעשה?

זה המצב היהודי היקר, לצערנו הרב.

לא היינו חושבים שיהיה לנו מצב כזה בארץ ישראל.

כן, עוד שאלה, בבקשה.

שלום, כבוד הרב. שלום וברכה.

כן.

אני חוזר בתשובה כבר שנה.

ברוך השם.

ואני השנה רוצה להיכנס לישיבה,

ויש אבל בעיות עם ההורים. אי אפשר, לא מאפשרים עם ההורים.

ואני יודע שזה ניסיון מהקודש ברוך הוא, אבל

השנה בלימודים עוד מעט מתחילה.

ההורים שלך דתיים?

לא, כאילו אמא שלי לא. אמא שלי קצת מתחזקת,

אבל לא יותר מזה.

בן כמה אתה? אני בן 15 וחצי.

ואיפה אתה לומד כעת?

עכשיו עברתי מחטיבה חילונית.

אני עובר עכשיו לתיכון.

ואני רוצה כמה שבועים... ולמה הם רוצים שתהיה לך גם עבודה?

כן, הם מדברים, בגרות, בגרות, ולא...

בגרות זה גימטריית תורה.

כן.

אין בעיה, אם תלמד תורה, זה בגרות.

אבל אתה צריך להבין, יש אנשים שיש להם בגרות, זה נכון, אבל לא מתבגרים.

לא כל מי שיש לו בגרות, אתה מבין, הוא כבר נקרא אדם מבוגר.

בכל אופן, בסדר, אם רוצים כך,

אני מוכן שחבר'ה מהמשרד אצלנו ידברו איתם, וננסו לשכנע אותם להסביר להם.

אם תשאיר את הטלפון שלך פה לאחד הפעילים, בעזרת השם, נשתדל.

תודה רבה. תהיה בריא.

כן.

צריך להבין את העניין עם מלך המשיח.

אתה רוצה להבין את העניין עם מלך המשיח?

כותבים מלך המשיח, זה הרבי מלובביץ', נכון?

אם כותבים שהרבי מלובביץ' הוא מלך המשיח,

עד, במודעות כותבים ככה? עד שהוא היה בחיים חיותו, אפשר היה לחשוב שהוא יכול להיות

מלך המשיח, אבל לאחר שנפטר,

אז אנחנו כבר לא יכולים להגיד זאת.

כן.

תן לה, תן לה שם את המיקרופון, בבקשה.

הקדוש ברוך הוא מביא חיים עם בן אדם.

הוא נותן לבן אדם לחיות. עכשיו יש לי שאלה, יש לי בת דודה שהיא חולה בסרטן,

והיא בת 13. אני רוצה לדעת, כאילו, אם הקדוש ברוך הוא מביא חיים, אז למה הוא לוקח אותם בגיל כל כך צעיר, כל כך מוקדם?

אמרו לי שזה גלגול נשמות, אמרו לי ש...

בת כמה היא?

13. ובכן, קודם כל, את צריכה, מאיזה שנה כבר יש לה את המחלה?

בחצי שנה האחרונה.

את צריכה להבין דבר אחד. קודם כל, הקדוש ברוך הוא עוד לא לקח אותה חלילה,

ויש לה אפשרות להירפא.

צריך להתפלל, לעשות תשובה שלמה.

גם אדם שהוא דתי וחרדי, יש לו מה לתקן.

דבר נוסף, צריך שיתפללו רבים בעבורה.

צריך לצבור בשבילה זכויות.

כמה שיצברו זכויות יותר, סיכוייה גדלים להירפא.

עכשיו,

אין דנים את האדם עד גיל 20 מן השמיים.

זאת אומרת שכל מי שלפני כן

חולה או נפטר, או דברים מן הסוג הזה,

זה כמו שאמרת, לא על מצבו העכשווי, אלא על גלגול קודם.

כולנו מגולגלים. אין אחד שלא מגולגל בדורות האחרונים, וכבר הארי הקדוש אמר זאת בזמנו, לפני כ-500 שנה.

ולמה גלגולים נעשים? הגלגולים נעשים בשביל להשלים את מה שהאדם החסיר בגלגול ראשון.

להבין,

זו אותה נשמה שהייתה בגלגול קודם, שהיא נכנסת בגוף חדש, אבל זו אותה נשמה של אדם שכבר היה.

זה לא שמביאים אדם אחר בגוף זה,

כאילו זה סובל בגלל מישהו אחר. לא.

זה אותו אחד שהיה פעם, או אותה אחת,

שמכניסים אותה שוב בעולם הזה, בגלגול של אדם,

שוב פעם בגוף חדש.

אחרי שלושה גלגולים, אם אדם לא מתקן,

ניתנת אפשרות נוספת להתגלגל או בצומח, או בדומם, או בחי.

כל זה נעשה כחסד מהבורא יתברך,

בשביל שאדם יוכל להשלים את עצמו ולקבל את שכרו לחיי העולם הבא בגן עדן בסופו של דבר.

נכון, אבל זה הגלגול של אותו בן אדם, אבל ברגע שיש את הבן אדם ויש את המשפחה סביבו, וגם...

אז זה כבר הסברתי קודם.

זה כבר הסברתי קודם, שאין הקדוש ברוך הוא עושה צער למי שאינו ראוי,

ואמרתי,

עצור תמים פעולו ככל דרכה ומשפט, אין אמונה ואין עוול. פירושו של דבר,

עד שכל הסובבים יהיו ראויים לצער שעלול להיגרם,

אז יקרה מה שיקרה, אם יקרה, חלילה.

אבל לפני כן לא יקרה, פירושו של דבר, שיש מי שיכול לעכב.

אבל אם לא יהיה כבר אחד כזה,

אז אכן זה עלול לקרות. לכן אמרתי, צריך להרבות במצוות היא בעצמה,

וגם הסובבים אותה,

בשביל שלא תחול הגזירה, חלילה.

אבל אני לא יכולה לגרום לכל המשפחה הסביבי לחזור בתשובה ולהתפלל בשבילה, אבל זה הדבר שלך. נכון שאת לא יכולה לחייב את האחרים לחזור בתשובה, אבל את יכולה להרבות במצוות גם את.

לדוגמה,

מה אני הייתי עושה?

אני אתן לך דוגמה.

דוגמה, הסברתי את זה באחת ההרצאות,

ואני אסביר את זה כבר לכלל הקהל.

יהודים יקרים, כל יהודי שיושב פה,

כל יהודי שיושב פה יכול,

יכול בעשר דקות ביום, עשר דקות ביום,

לגרום שיחזרו בתשובה אלף בני אדם יהודים.

אלף.

אלף. בעשר דקות השקעה של זמן.

על ידי טלפון בלבד. טלפון.

כיצד?

תשמעו איך זה עובד.

אם בן אדם מצלצל בטלפון לקרובים, ידידים, חברים וכאלה, שהוא מזמין אותם, נגיד, לחתונות, לבר מצווה,

הוא מצלצל אליהם ומבקש מהם להיות שותפים איתו בהפצה של מאה אלף קלטות טייפ.

מאה אלף קלטות טייפ זה מאה אלף שקל, שקל לקלטת.

מה הוא מבקש?

אם תהיה מוכן לתרום בהוראת קבע שש דולר לחודש,

למשך שתים עשרה חודש,

שזה בסך הכללי במשך שנה שלוש מאות שקל,

תהיה שותף בהפצה של מאה אלף קלטות.

מאה אלף קלטות עם אחוז אחד בלבד הצלחה זה אלף בעלי תשובה.

בעל תשובה אחד זה עולם ומלואו,

זה כמו שלוקחים זרע אחד, שמים באדמה, יוצא עץ,

לוקחים את הזרעים שבהם שמים באדמה, יוצאים עצים, לוקחים את הזרעים שלהם שמים באדמה, נהיה ג'ונגל.

ממה זה התחיל? מזרע אחד.

כל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם מלא. למה? הוא מצאצאיו עד סוף הדורות, כל אחד.

עכשיו, אדם יכול

אלף בעלי תשובה לעשות בעשר דקות.

אם כל יום הוא יחתין יהודי אחד או יהודייה בשישה דולרים לחודש, למשך שתים עשרה חודש.

אם הוא עושה את זה כל יום,

שלוש מאות שלושים ושלושה יום זה מאה אלף קלטות.

מה המאמץ?

עשר דקות שיחה בטלפון,

אפשר להספיק לדבר עם חמישה אנשים.

עד עכשיו 750 איש לקחו על עצמם לעשות את זה.

פירושו של דבר,

75 מיליון קלטות.

אתם שומעים?

אם את מסוגלת לעשות דבר כזה, עשר דקות להשקיע לרפואתה בצורה הזאת,

יש לה סיכויים גדולים ביותר להחלים מן המחלה.

כי זכויות של חזרה בתשובה,

אין להן שיעור כלל וכלל.

ורבי שמעון בר יוחאי אמר,

מי שמזכה את החוטאים, אין קץ לסחרו.

ואמר הוא, רבינו חיים ויטל, תלמיד הארי הקדוש, אמר,

כדאי לו לאדם לבוא לעולם הזה ולרדוף אחר אדם,

להחזירו בתשובה 70 שנה.

70 שנה לרדוף אחרי אדם אחד בשביל שיזכה לחזור בתשובה שלמה.

אז תארו לכם בעשר דקות מה אפשר להספיק בדורנו זה.

השאלה,

מי החכם שמוכן להרים את הכפפה?

עשר דקות,

עשר דקות, אלף בעלי תשובה בשנה.

זו אפשרות.

אז גם את בודדת,

אפילו שהסובבים עדיין לא מוכנים.

הבנת?

את מוכנה לעשות את זה בעבורה?

אני לא שומע.

בוודאי.

תן לה בבקשה מעטפה,

יש בה כבר 100 הוראות קבע,

תתחילי בעזרת השם יתברך,

תגידי את השם ושם האמא וניתן ברכה. מה שמה ושם אמה?

השם שלה זה דניאלה,

והשם של האמא שלנו נמצא כי...

איך? אמא שלה נפטרה, אז אני לא יודעת שהם יושבים. לא משנה, מה השם היא? מה?

אמא שלה... אה, את לא יודעת.

אמא של האמא שלה, אני לא יודעת שהם יושבים שלה.

דניאלה בת חווה,

השם ישלח לה רפואה שלמה בכלל חולה עמו ישראל,

מהרה.

מהרה?

עכשיו תשמעי,

תיקחי אותה

לרב חיים קניאבסקי בבני ברק.

אני לא יכולה לקחת אותה כי היא גרה בלונדון, איפה?

בלונדון. בלונדון.

אז יש שם פוסקים אחרים.

איפה היא גרה בלונדון?

אין לי מושג.

יש בסטמפורדים יהודי בשם הרב שכטר,

מוץ, מורה צדק.

כדאי להגיע אליו, לשאול האם לשנות את השם דניאלה. דניאלה זה שם של דין.

צריך לבדוק,

שיחליט אם אכן להוסיף לה שם, להחליף שם,

כי משנה שם משנה מזל.

בסדר?

תודיעי לה שתיגש לאחד מהפוסקים שם

ותברר על השם.

תודה.

כן.

יש לי שאלה שקצת, לדעתי, כאילו היא כופרת כזאת,

אבל כאילו היא הרבה זמן מציקה לי.

כאילו השאלה זה שכאילו,

כאילו הנוצרים מאמינים באיזשהו שזה היה לאמא שלהם,

ומוסלמים מאמינים במישהו, אני לא יודעת מי זה.

כאילו כל אחד מאמין במישהו וחושב שהאוהב שלו, וכאילו איך אני יודעת שאוהבים שאנחנו מאמינים בו, הוא באמת האוהב שלנו.

הבנתי.

אז קודם כל את צריכה להבין שהבסיס,

הבסיס לאמונות האלה זה התורה שלנו.

גם המוסלמים, גם הנוצרים, מאמינים בתורה שלנו. היא הבסיס.

דבר נוסף את צריכה להבין,

שהתורה שלנו ניתנה במעמד של מיליונים,

לעומת זאת, הדתות האחרות,

באו אנשים בודדים כמו ישו ומוחמד ואמרו שהם קיבלו תורה.

אף אחד לא היה נוכח, אף אחד לא ראה ולא שמע,

וככה הפיצו אותה.

עכשיו נשאלת השאלה,

אם כולם מודים לתורתנו,

ושלנו נעשתה במעמד כזה,

ואחרים במעמד של בודדים,

מה כוחם?

דבר נוסף,

יש לך אבא?

כן, יש לי.

גם לשכנים יש אבא, נכון?

מי אמר אם זה אבא שלך או לא?

מי אמר שזה אבא שלך?

אולי כדאי, תבררי קודם אצל האבות האחרים.

שם את לא בודקת. גדלת בבית הזה, זה אבא שלי.

זה שיש לאחרים גם אבא, זה לא אומר שזה נוגע אלייך, נכון?

את נולדת בעם הזה, יש לך את התורה שלך.

יש עמים אחרים, יש להם את התורות שלהם.

איך הלכת להציץ שם,

כשבעצם את שייכת לפה?

הבנת? לא צריך לשאול את השאלה הזאת בצורה הזאת, רוצה לברר? אין בעיה.

אבל את צריכה להבין מה הבסיס.

הבנת?

אבל בינתיים את עושה משהו?

אין תרשי משהו.

נו, ברוך השם, תעלי ותצליח.

כן, לסיום, יהודים יקרים,

אני רוצה לראות לכם

סרט מאוד מרגש

על רבי עקיבא.

רוצים לראות סרט קצר על רבי עקיבא?

בסדר, אז בואו נראה לכם,

בואו נראה לכם, בעזרת השם יתברך, קודם את רבי עקיבא.

קודם רבי עקיבא.

וזה יהיה הסיפור האחרון.

אתם יודעים, הזכרנו את רבי עקיבא.

רבי עקיבא,

בתחילתו הוא היה עם הארץ.

רחל, ביתו של כלבה סבוע, החליטה לקחת לחתונה דווקא את הרועה,

רועה הצאן של אביה.

כמובן ששוד ושבר נפל בביתו של כלבה סבוע, אחד מעשירי ירושלים,

והוא כמובן ניסה להניא אותה.

זה לא עזר, היא התעקשה שהיא רוצה להתחתן דווקא עם עקיבא.

ואחרי כן הוא הדיר אותה מנכסיו,

והם יצאו החוצה, הם התחתנו.

והם חיו בעניות גדולה,

היו ישנים על קש ומתכסים בקש.

עקיבא היה מבטיח לה, רחל,

הגיע עוד זמן שאני אתן לך מטבע של ירושלים, של זהב.

וכך

הם ממשיכים בעניות ובדוחה, כי היא עזבה בית מלכים,

בית של אחד מעשירי ירושלים.

היא מוותרת על הכול,

כי היא מאמינה שהאיש הזה, שהוא עם הארץ,

יש לו מידות טובות,

ועם מידות טובות כאלה אפשר לבנות.

מתחתנת,

נולדנה עם ילד,

מגיע הגיל שצריך לקחת אותו לתלמוד תורה,

ואז רחל שולחת את עקיבא עם הבן לתלמוד תורה,

ושם כשהוא לוקח אותו

הוא לא יודע שום דבר,

והוא מתחיל ללמוד עם הבן א', ב',

את ההתחלה, את היסודות,

ופתאום התחילה נפשו לחשוק בתורה,

והבא לתאר מסייעים לו.

ובאחת הפעמים שהוא הולך,

הוא רואה דבר מתמיה,

הוא רואה טיפות של מים שנופלות על סלע,

ובמקום שהטיפה נופלת יש חור,

והוא עומד, משתומם ואומר,

מה הוא אומר?

אבנים שחקו מים?

אבנים, את האבנים שחקו מים?

איך ייתכן? מה כוחה של טיפה לעשות רושם בתוך סלע?

זוכמן ומתבונן, הוא מנסה

להבין כיצד ייתכן שטיפה ועוד טיפה

ועוד טיפה

ועוד טיפה

ועוד טיפה

ועוד טיפה

ועוד טיפה

ועוד טיפה

ועוד טיפה

ועוד טיפה ועוד טיפה

ועוד טיפה

ועוד טיפה

ועוד טיפה

ועוד טיפה,

ועוד טיפה,

ועוד טיפה,

ועוד טיפה,

ועוד טיפה,

ועוד טיפה,

עושה חור בסלע.

היה קשה לו להבין איך זה יכול להיות טיפה,

ועוד טיפה,

ועוד טיפה, עושים חור בסלע.

אבל הוא הבין שטיפה,

ועוד טיפה,

ועוד טיפה,

עושים חור בסלע. למה?

כוח ההתמדה

של טיפה

ועוד טיפה

ועוד טיפה יכול לעשות חור בסלע,

אז הוא למד קל וחומר.

עם טיפה

ועוד טיפה ועוד טיפה יכולים לעשות חור בסלע?

קל וחומר בליבו של עקיבא.

ואז

הוא מבין שללמוד אפילו מעט,

אבל בקביעות,

כמו שאמרנו, טיפה

ועוד טיפה.

זה יכול לגרום שאדם יגיע למשהו.

לבוא להרצאה ולשמוע שפריץ של שעה-שעתיים זה לא עושה הרבה,

אבל קביעות של תורה כל הזמן זה עושה.

חוזר הביתה מתפעל ומספר לאשתו,

ואשתו אומרת לו, חשקה נפשך בתורה,

אני מוכנה ליטול עליי את העול של הבית,

אני אדאג לילדים לחינוכה ואתה אצא לדרך.

לך ותלמד תורה.

כשתחפוץ, תחזור.

עליי.

עקיבא יוצא לדרך.

12 שנה נעדר מביתו.

12 שנה רצופות,

לא מכתבים,

לא שליחים,

שום דבר.

ואתם מתארים לכם,

בת של אחד מעשירי ירושלים,

כמה שליחים שלח לה אביה מעימא

בשביל להניא אותה ולומר לה, ראי, זעם הארץ, איזה מידות טובות, הזניח אותך, עזב אותך,

השאיר אותך כאלמנה, ובנייך יתומים.

הלך, לא שליח, לא שלום, לא מכתב, לא כלום.

12 שנה?

זה תורה? ככה לומדים?

היא מתעקשת בשינה.

אחרי 12 שנה הוא חוזר לבית הום,

וכשהוא נכנס יהודים יקרים לחצר, הוא שומע רשע שאומר לאשתו,

את רואה?

בעלך עם הארץ.

עזב אותך.

הפסדת את הורייך, הפסדת משפחה, הפסדת כסף וכבוד.

את חיה בתוך הקובעוני.

מה יש לך מזה?

הזמיעו!

הוא גומר

ושומע עקיבא,

כשאשתו עונה לדור רשע ואומרת,

לו היה שומע אני,

היה הולך עוד 12 שנה.

הוא שמע,

הסתובב והלך.

עוד 12 שנה.

לא נכנס,

לא עמל השלום עליכם,

לא נתן סתירה לחיסול חשבונות לרשע.

שום דבר.

הסתובב והלך עוד 12 שנה.

אחרי 12 שנה יהודים יקרים

הוא חוזר הביתה

כרבן של כל ישראל,

גדול הדור, מלאך אלוקים.

כל התורה שבעל פה שיש לנו, של רבי עקיבא,

מגיעה עם 24,000 תלמידים,

תנאים קדושים,

שהקטן שבהם חיה מתים,

ומתלמידיו רבי שמעון בר יוחאי ורבי מאיר בעל הנס.

והוא חוזר בחזרה לעירו.

ויהודים יקרים, כששומעים שרבן של כל ישראל מגיע,

יוצאים באלפיהם וברבבותיהם וממתינים לו.

הוא מגיע עם תלמידים.

הישיבה הכי גדולה שהייתה אי פעם.

תנאים קדושים.

הוא מגיע,

ושתבינו מה הייתה מדרגתו של רבי עקיבא באותה שעה.

כשעלה משה למרום וראה את הקדוש ברוך הוא כותר כתרים על קוצו של יוד, שאל אותו, למה זה לך?

אמר לו, עתיד להיות עקיבא בן יוסף

שידרוש תלי-תלים של הלחות על קוצו של יוד.

ואז,

יהודים יקרים,

באותה שעה

אומר משה רבנו לקדוש ברוך הוא,

אם יש לך אדם גדול כזה בעולם,

למה אתה נותן תורה על ידי?

מבין משה רבנו שרבי עקיבא ראוי יותר ממנו ליתן את התורה על ידו לישראל.

אז שנבין,

אם משה רבנו מבין שרבי עקיבא ראוי יותר ממנו ליתן תורה לישראל, מי היה רבי עקיבא? ואכן,

משה רבנו זכה רק ל-49 שערים.

ורבי עקיבא זכה לשער ה-50.

זה רבי עקיבא. ורבי עקיבא חוזר

בין כל ההמונים,

ממתינה לו אישה צנומה, קטנה,

רדופה,

בשנות סבל רבות,

ביזיונות וחרבות

ועוני

ממתינה לו בין כל הקהל.

והיא נדחפת, מספרת הגמרא,

ודוחים אותה הצידה ואומרים לה,

זה לא מקום לנשים,

והיא מתאמצת.

והוא לא שכח אותה.

ובין כל הקהל,

בין כל הקהל ליהודים יקרים,

הוא מבחין בה,

הוא מסמן בידיו לאנשים שלפניו, לפנות מקום.

הייתם צריכים לראות זאת כקריעת ים סוף, כולם זזים הצידה.

ויש שביל, ובקצהו עומדת אישה קטנה וצנומה שהבטינה לבעלה עשרים-ארבע שנה.

הוא מתקרב אליה, וכולם שואלים, מי זאת? מי זאת? מי זאת?

עד שהוא עומד לידה,

וכולם שומעים משפט היסטורי קצר,

כל התורה שלי ושלכם, שלה היא.

אתם תארים לכם דבר כזה, יהודים יקרים?

כל התורה של רבי שמעון בר יוחאי, רבי מאיר וכל התלמידים,

ורבי עקיבא,

מאז ועד סוף הדורות,

כל זה התורה של האישה הזאת שהמתינה לבעלה בנאמנות עשרים-ארבע שנה.

יהודים יקרים.

אני אומר לכם הערב דבר.

כל החזרה בתשובה,

שלי ושלכם,

של אשתי היא.

זה לא דבר פשוט.

תודה.

מספיק.

לא לגלות הכול.

אתם רוצים לראות אולי סרט קצר שנקרא סמי?

סמי?

יאללה, שיהיה סמי.

מה זה חשוב אם אני שם? מה זה חשוב? היום זה חשוב לי.

היום, היום זה חשוב לי. אני שואל אותך שאלה.

נו, אתה כבר שואל עשר שאלות.

עוד לא הגעת לך מקום.

נו. סמי. שאל, נו, שאל. סמי, אתה יודע בשביל מי אתה עובד? מה? אגלה לך סוד בשביל מי אתה עובד?

זה עונש גדול מה שאני אומר לך עכשיו. הואילי. אל תגיד לי אז.

אל תגיד לי.

אם זה עונש, מה העונש? בוא נשמע. בוא נשמע.

בוא נשמע, אני לא פוחד. אתה את כל הכסף שלך והרכוש שחסכת כל ימי חייך מכין למישהו אחר. לילדים, נו, אז מה?

ככה זה טבע העולם, אז מה? ככה טבע העולם. מה אתה רוצה שאני אביא לך את זה? רק רגע.

תעשה את זה לילדים.

אם יהיה המשך,

אני אסתכל עליך ואגיד לך, סמי.

ואם לא יהיה המשך, אני אסתכל עליך.

אתה לא תוכל, סמי, לא תוכל.

סמי!

איפה המחיאות כפיים לסמי?

בסוף הכנסת לי אותה.

לעולם הבא.

ברוך אתה ה' אלינו מלך העולם,

שהחיינו, קימנו, הגיענו לזמן הזה. אמן!

סמי! איי איי איי, שום דבר.

מה יש לך להגיד העולם, לא? סמי? שיהיה בריא. ברוך השם. ברוך השם, תצליח להחזיר אנשים בתשובה. מה איתך? אני מקווה שגם אני אחזור בתשובה.

ברוך השם, אמרנו העולם הבא, לא סמי. כדאי לי להתאמץ בעולם הזה בשביל העולם הבא.

קטע קצר זה נלקח מתוך קלטת הווידאו סמינר אחד ארצות הברית.

ניתן להשיגה במשרדי שופר, רחוב עתיתיהו 10, בני ברק. טלפון

03-677779

אפשר לעשות הרבה היום בעם ישראל.

העם צמא,

צריך להשקות את העדרים רק.

ולסיום, נראה לכם גם את המשחק שהיה ב-NBA,

במדיסון סקואר גארדן, עם מייקל ג'ורדן.

אבל בין לבין, בין לבין, הייתי רוצה לראות מי מהציבור כאן, בעזרת השם יתברך,

מוכן לקחת

איתו עשר דקות של השקעה בשביל לעשות אלף בעלי תשובה.

מי שרוצה, בעזרת השם יתברך, שירים את היד.

כל יהודי כזה יכול לזכות בשחייה שלא הייתה בשום דור לפני כן. ונראה לכם סרט פיצוץ,

מייקל ג'ורדן במדיסון עם אמנון יצחק.

הנה, יופי, יש פה יהודים יקרים.

עשר דקות השקעה ביום,

נדבר עם יהודים, להיות שותפים ב-100,000 קלטות,

6 דולר לחודש הוראת קבע, זה לא קשה.

יכולים לעמוד בזה בקלות.

בסוף הערב, מי שירצה ציצית,

ניתן לו בשמחה, מי שירצה לכסות את הראש,

עם ברכה, ובעזרת השם יתברך,

גם זה בשמחה.

היו תקופות

שהיו מראות נגעים,

שכערורות ירקרקות בבתים,

אם הופיע הנגע בבית, מביאים כהן,

אם היה אומר טמא היו חוזרים לתשובה,

היו נרפאים.

לא חוזרים, היו מראות הנגעים פוגעים בבגדים.

לא חוזרים, פוגע בגוף.

לא חוזרים, מסתלקים.

נפסק מראות נגעים, עברו לאורים ותומים.

היו שואלים את הכהן, שאלו חושן על חזהו באבנים,

אבנים היו מאירות

ואומרות את התשובות.

היום, כשאין לנו מכל זה,

אז היום יש מחלות.

המחלות הן הנביאים, כשאומרים לאדם

מה הבעיה שלו.

בתורה יש תרייג מצוות,

וכנגדם ברא הקדוש ברוך הוא את האדם עם תרייג איברים וגידים.

רמח בשסה,

כנגד רמח מצוות עשה, בשסה מצוות לא תעשה.

יש גם רמח איברים בשסה גידים רוחניים בנשמה.

נמצא שהאדם מורכב מגוף ומנשמה, שיש בהם,

זה מקביל לזה, רמח איברים בשסה גידים,

כנגד מצוות התורה.

אדם חוטא ולוקה,

לוקה בעבר של חטאמו,

וזאת נורית שבאה לאותת לו לחפש איזה מצווה תלויה בעבר, תקן ותרווה.

זאת אומרת,

החטאים גורמים למכאובים,

המכאובים באים להודיע מה החטאים,

ועל פי זה אדם יכול להבין.

הפסוק אומר, ויאמר השם,

ויאמר אם שמוע תשמע וכל השם אלוקיך וישר בעיניו תעשה,

ואזנת למצוותיו ושמרת כל חוקיו,

כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני השם רופאיך.

אומר הקב' ברוך הוא, אני רופא שלך.

לפני שאתה תחילה, אני מודיעך,

אם שמוע תשמע לכל השם אלוקיך וישר בעיניו תעשה,

ואזנת למצוותיו ושמרת כל חוקיו,

כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך.

בהפצת 100 קלטות כאלה ניתן לפעול הרבה למען כלל ישראל.

טרום 100 שקלים עבור 100 קלטות וזכה בכל תוצאותיהן.

03-677779 תודה.

אם רצונכם לשמוע עוד על יהדות,

או אם יש לכם שאלות בנושאים הקשורים ליהדות,

צלצלו אלינו ל-03-6777779-036777. או אם לרצונכם להיכנס לאתר האינטרנט של ארגון שופר,

www.שופר.נט