בין אוזן לאוזן - חלק א

- - - לא מוגה! - - - 

לא יכול להיות שמחמוד דרוויש יילמד ותורת ישראל לא.

לא יכול להיות, לא יכול להיות, לא יכול להיות.

למנהיגים הרוחניים הייתי אומר,

שיבקשו שהדברים האלה אכן ייתכנו.

לא יכול להיות שייכנס פלסטיני לבית-ספר לדבר.

לא יכול להיות שהאדם השונה,

זה שיצא ממגירה ואהרון, ייכנס לבית-ספר וידבר ויציע את משנתו.

לא יכול להיות שקול מרעים בשביל ייכנסו וידברו,

ואני לא יכול להיכנס.

לא יכול להיות שמחמוד דרוויש יילמד ותורת ישראל לא. לא יכול להיות, לא יכול להיות.

יש גזירה משמים, היא כתובה בספרים, היא תהיה,

ורק לבטל את הגזירה צריך את דרך התורה בשביל לבטל את הגזירה. הגזירה היא משמים,

אז צריך לפנות לשמיים,

רק לבטל את הגזירה.

רק לבטל את הגזירה.

בין אוזן לאוזן, קראתות מס' 186-187

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמה וירוויח.

כפי שאתם רואים, התקופה שבה אנחנו נמצאים קשה מאוד לישראל.

אדוני היושב-ראש, דיברנו על זה בשנים האחרונות.

כידוע, יצא קלטת לפני כשמונה שנים שלום עם ערפאת, שתיארה את המצב לפני.

והיום אנחנו חווים את החוויות האלה, וזה רק היומן.

הזוהר הקדוש אומר,

אני אתרגם ישר לעברית,

בואו ראה,

400 שנה עמד הממונה של בני ישמעאל,

הממונה זה שר

של ישמעאל שנמצא בשמיים, מלאך הממונה,

ביקש בפני הקדוש ברוך הוא ואמר לו,

מי שנימול יש לו חלק בשמך?

אמר לו, כן.

אמר לו, והרי ישמעאל שנימול,

ולא עוד אלא שנימול בן 13 שנים,

למה אין לו חלק בך כמו יצחק?

אמר לו הקדוש ברוך הוא,

זה נמול כראוי וכתיקונו,

וזה אינו כך.

הישמעאלים אינם עושים פריעה,

ומאחרים את המילה לגיל 13,

כך שזה לא ברית בשלמות.

ולא עוד,

אלא שאלו מתדבקים בי כראוי לשמונה ימים,

ואלו רחוקים ממני עד כמה ימים.

אמר לו, ועם כל זה, כיוון שנימול לא, יהיה לו סחר טוב על זה.

אומר רבי שמעון בר יוחאי,

אוי לאותו זמן שנולד ישמעאל בעולם ונימול.

מה עשה הקדוש ברוך הוא?

הרחיק את בני ישמעאל

מהדבקות העליונה,

ונתן להם חלק למטה בארץ הקדושה.

בשביל המילה שבהם.

בעתידים בני ישמעאל לשלוט על הארץ הקדושה זמן הרבה,

בשעה שהיא ריקה מכל,

כמו שהמילה שלהם היא ריקה בלי שלמות,

והם יעכבו את בני ישראל מלשוב למקומם,

עד שתשלם הזכות

של בני ישמעאל.

אבל נגמר כבר הזמן,

יפנו את הארץ כבר.

בעתידים בני ישמעאל

לעורר מלחמות גדולות בעולם,

ויתאספו בני אדום עליהם,

ויערכו עמהם מלחמה,

אחת על הים,

ואחת על היבשה,

ואחת סמוך לירושלים,

וימשלו אלו על אלו

בארץ הקדושה לא תימסר לבני אדום.

זאת אומרת,

הגמרא בסנהדרין דף צדיק ח' עמוד ב' אומרת שאין בן דוד בא עד שתשלוט מלכות הרשעה בישראל ובעולם כולו תשעה חודשים,

כמו שכתוב בספר מיכה, כעת יולידה.

ולא יהיה שלום

אלא כמו שאמר מיכה הנביא, זה יהיה שלום רק כשיבוא מלך המשיח.

וכבר אמר הנביא,

ותרגם רבי יהונתן בן עוזיאל,

ושלמכון דאם מחבלה לא יתקיים,

הרי מחת צנאה תתע על עכון כנחל מגבר,

מכת השונא רק תלך ותתגבר כמו נחל המתגבר,

ושלום לא יהיה עם הרוצחים.

וזאת ראינו ולא הבנו.

ערפאת קיבל מברק את המקסימום האפשרי.

וכשהיו אצל שיראק בצרפת וקלינטון שם,

בברק שם, ערפאת שם,

בהסכם מסוכם והדף לפניו,

נוטל את העט, מניחה על הדף,

וברגע האחרון מניח את העט,

קם והולך לו, חותם ואומר,

אינתיפאדת השלום.

מה קרה, התחרפן?

לא, פשוט מאוד,

רבי יונתן בן עוזיאל אמר, לא יהיה שלום,

ושלמכון דאם חבלה לא יתקיים.

והנה אנחנו בינתיים

במלחמת השלום,

קבינט השלום,

אינתיפאדת השלום, הכול שלום.

שלום, שלום, ואין שלום.

בהתחלה קראו לזה סלם,

עכשיו זה הפך להיות הסלמה.

מה ההבדל בין סלם להסלמה?

שתי ה'ים.

בהסלמה יש את המילה סלם, אבל יש בהתחלה ה' ועוד ה'. למה ה'?

כי ערפאת עושה

אבל ערפאת

לא התחיל לצחוק.

כתוב,

בטרס הרייט בן הגר המצרית מצחק.

מצחק. על מה צחק ישמעאל?

ישמעאל צחק

על הסכמי אוסלו.

גימטרי המצחק, הסכמי אוסלו.

מאז כבר ישמעאל צוחק.

בקיצור, צוחקים עלינו.

בשרון,

שכבר לפני חודשים רבים קראתי לו שרונה,

בקלטת שיצאה אמרתי, לא ביבי,

לא ברק,

לא שרון ולא שרונה.

אף אחד לא יגואל אותנו כי יש גזירה.

מדוע?

שרון הפך להיות שרונה.

תש כוחו כנקבה.

הוא פשוט

למד

משמיר. אתם זוכרים את שמיר החזק,

הרקולס,

בזמן מלחמת המפרץ?

מה היה במפרץ?

ירו עלינו סקאדים.

מה אמר שמיר?

אנחנו נבחר את העיתוי

ואת הזמן.

והוא היה שולח את דוד לוי

כל הזמן להגיד,

אחרי הטילים ביום הראשון,

אנחנו נבחר את הזמן והעיתוי מתאים לנו.

עברו יומיים עוד טילים, מה עכשיו?

אנחנו נפעל, כמובן, בשיקול דעת, בזמן ובעיתוי המתאים לנו.

יום שלישי, טילים.

אנחנו נחזור ונאמר שוב ושוב שנפעל בזמן ובעיתוי המתאים לנו.

יום רביעי, טילים.

כל העם שואל,

איפה שמיר?

רק דוד לוי מדבר. מה עם שמיר?

שמיר עוד לא יצא מהממ״ט.

בסוף יצא שמיר.

יצא שמיר.

מה החליט בסוף שמיר?

אנחנו החלטנו לנקוט את שיטת ההבלגה.

היו שאמרו דרדס ספסיבי.

הוא החליט לנקוט את שיטת ההבלגה.

ומה עושה שרון עכשיו? גם כן, שיטת ההבלגה.

רק שמיר לא הסביר אז מה הכוונה.

שרון הסביר,

הבלגה זה כוח,

זה לא חולשה,

זה לא רפיון,

זה כוח.

אז אני לא מבין למה נתנו תקציב גדול עכשיו לצבא

והורידו תקציבים ממשרדי ממשלה בשביל לתת לצבא.

בשביל הבלגה לא צריך כסף.

מה הכוונה, הבלגה?

אני לא מבין מה הוא מתכוון, אבל

יכול להיות שזו הכוונה,

פשוט ישלחו את החיילים שלנו לקו.

הפלסטינים יירו,

והחיילים שלנו יעמדו ככה ויעשו ככה.

הם יירו ויעשו הו!

כי הבלגה זה כוח.

ככה הם יעמדו וכולם יעשו הו!

וכל הפלסטינים ימותו.

מצחוק אבל.

איזה מין דבר זה.

זה לא שרונה?

פעם היה שיר כזה, אוי שרונה מדימונה.

אבל למה המצב כך?

כי אף אחד לא יוכל להושענו.

יש גזירה משמיים, היא כתובה בספרים, היא תהיה,

ורק לבטל את הגזירה צריך את דרך התורה בשביל לבטל את הגזירה. הגזירה היא משמיים,

אז צריך לפנות לשמיים.

אם פונים לשרון, אם עושים הפגנות, לא יעזור,

לא ישנה כלום. וגם בואו נגיד שהוא יחליט לשנות את שיטת ההבלגה,

והוא יחליט להיות אקטיבי.

נו, אז מה אתם חושבים?

בואו נגיד שהוא חיסל את ערפאת,

ואמרנו, טיל בטעות פגע בערפאת.

נו,

אז מה, לא יקום מישהו אחר?

יקום.

ומה, הפלסטינים ויתרו כבר על זה שנזחה לכיוון ארצות-הברית?

לא ויתרו.

אז מה, מה השתנה?

מה השתנה?

החליפו זה וזה.

מה השתנה?

הם יוותרו על הרעיון שלהם?

לא.

אז מה, מה, מה יהיה בסוף? מה יהיה בסוף?

מה יהיה בסוף?

רק

לבטל את הגזירה.

אבל אני אומר לכם,

תשעה חודשים הם ישלטו עלינו,

ובעולם כולו.

הם יעוררו מלחמות בכל העולם כולו, כמו שאומר הזוהר הקדוש,

ביבשה,

בים,

בסמוך לירושלים.

ואחר כך יהיה דבר, שבע שנים מלחמת גוג ומגוג.

באותו זמן יתעורר עם אחד מסוף העולם

על רומיה הרשעה,

ויערוך עליה מלחמה שלושה חודשים,

ויתאספו שם עמים ויפלו בידיהם,

עד שיאספו עליה כל בני עדו מכל קצווי העולם.

ואז יתעורר הקדוש ברוך הוא עליהם.

זהו שכתוב, כי זבח לה' בבוצרה,

ולאחר מכן כתוב,

לאחוז בכנפות הארץ,

וינערו רשעים ממנה.

ויכלה את בני ישמעאל מן הארץ,

וישבר כל הכוחות של מעלה, של כל המלאכים הממונים על שבעים האומות,

ולא יישאר כוח למעלה על עם העולם,

אלא כוח ישראל בלבדו.

זהו שכתוב,

השם צילך על יד ימיניך,

משום שהשם הקדוש הוא בימין,

התורה היא בימין,

והכל תלוי בימין.

ולמדנו שצריכים להגביה את הימין על שמאל,

כמו שביארנו במקום אחר.

וכתוב, מימינו אש דת למו,

ולעתיד לבוא, כתוב, הושיעה ימינך וענני.

ובזמן ההוא כתוב,

כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם השם ולעובדו שכם אחד.

וכתוב, ביום ההוא יהיה אדוני אחד

ושמו אחד.

זה הזוהר הקדוש

בפרשת וירא,

ל.ב.

ובכן, יהודים יקרים, צריך להבין,

זה התהליך שאנחנו הולכים לחבור.

אבל מה אפשר לבטל את הגזירה בכל אופן שמספר הפגועים וההרוגים אצלנו ימעט עד כמה שאפשר?

איך מבטלים גזירה?

יש גזירות בגוף,

ויש גזירות ברוח.

רב אלחונן וסרמן,

זכר צדיק וקדוש ברוך השם ינקום דמו,

אמר,

גזירה שהיא באה כנגד הגוף,

היא באה משמיים,

מהקדוש ברוך הוא.

גזירה שהיא באה כנגד הרוח,

הרוחניות,

היא באה מצד הסטרא האחראי.

כנגד הגוף,

זה כגון

הגזירה שהייתה בימי אחשוורוש,

שאחשוורוש הרשע,

שהיה שונא ישראל יותר מהמן,

למה נקרא שמו אחשוורוש, שכל הרועהו חש בראשו,

היה מקבל כאב ראש,

חתם להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן תפה נשים ביום אחד ב-127 מדינות שהן תחתיו.

אפילו היטלר, יימח שמו בזכרו,

לא חשב על רעיון כזה ביום אחד,

גם לא היו המדינות תחתיו, לא הייתה לו אפשרות. הוא היה צריך להילחם, לכבוש קודם.

וזה היה תחת ידו, 120 שם, וכל היהודים שם,

ביום אחד להשמיד, להרוג ולאבד.

נו, מה עושים במצב כזה?

עוד מעט 70 אומות העולם יילחמו בישראל,

אמריקה,

ורוסיה,

וסין,

ואפריקה,

והמוסלמים, כל העולם.

הנורבגים, השוויצרים, ההולנדים, הפינלנדים, כל הלבנבנים האלה,

כולם יבואו ויילחמו אתנו.

מה נעשה?

נקרא לשרון,

לביבי ולברק ונגיד, חבר'ה,

שלושתיכם ראש ממשלה,

כמו תמנון.

יאללה, תושיעו אותנו, תושיעו אותנו. יש לכם ניסיון.

יש לכם ניסיון.

אתה, ברק, מומחה באולטימטום.

תן להם אולטימטום.

תוך כמה שעות תראו מה נעשה.

גם שרון נדבק בחיידק הזה.

נתן להם אולטימטום כמה שעות, כבר כמה שבועות עוד מעט.

מה הולך בו?

אל תתעסק בפוליטיקה.

היוא.

אז מה נעשה?

פוליטיקה, תורה. נעשה,

נעשה מה שנעשה בזמן אחשוורוש. מה נעשה בזמן אחשוורוש?

בזמן אחשוורוש היה לנו מזל שהייתה לנו צדקת שקראו לה גולדה, אה, סליחה, אסתר.

אסתר המלכה.

אסתר המלכה,

היא אמרה,

צומו עלי שלושת ימים, לילה ויום.

שלושה ימים.

אנחנו אחרי תענית הולכים להתעלף.

יומיים אנחנו רועדים.

שלושה ימים כבר לא נראית הישועה.

אבל היא אמרה, צומו,

ותחזרו בתשובה, ותתפללו לשם,

כולם,

קטנים וגדולים.

וזה עבד.

בנפח הגזירה ונהפוכו אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם,

ובסוף

מהגזירה הזאת נהיה לנו חג,

חג שמח, חג פורים,

וגם אוזני המן.

אם אנחנו רוצים שיהיה לנו חג חדש,

חג פלסטין,

באוזני ערפאת,

צריך לעשות מה שעשו בזמן אסתר ומרדכי.

זאת אומרת, אם נשכיל ונבין מה הקדוש ברוך הוא רוצה,

אנחנו נוכל לשנות את הגזירה.

אבל אם נחכה

לסיסמאות, תנו לצהל לנצח, יאללה, שרון, יאללה.

לא יעזור.

למה?

כל דודי דופק,

פתחי לי אחותי, רעייתי, תמתי.

הקדוש ברוך הוא קורא לכנסת ישראל ואומר להם,

בניי, יקירי, חביבי,

אני רוצה לגאול אתכם.

עת דודי מגיעה,

אני רוצה לבשר לכם את הגאולה.

אז הוא דופק.

לא שומעים.

לא שומעים.

לא שומעים.

לא שומעים.

לא שומעים.

מה יהיה בסוף? הוא יפרוץ את הדלת וייכנס.

בהתחלה,

טר, טר, טר, יריות.

לא שומעים.

מרגמות. בום, בום, בום.

לא שומעים.

מכוניות תופן.

לא שומעים.

ארמונות ורסאי.

לא שומעים.

דולפילריום.

לא שומעים.

למה מחכים?

למה מחכים?

הקדוש ברוך הוא דופק, פתחי לי,

תפתחו את הלבבות, תתחילו להסתכל.

אני זורק עליכם את הפלסטינים, למה?

למה אני זורק אותם עליכם? אשור שבט אפי, כשאני שולח את האויב,

זה בא להגיד לכם, גזירה בגוף,

תצעקו לשמיים.

למה נקרא שמם ישמעאל?

כי הם יצרו ויצערו את ישראל עד שיזעקו לשמיים וישמע אל ויענם.

על שם זה נקראו ישמעאל.

והנה אנחנו רואים רק את התחלת התסריט.

ואיך יכול להיות שצבא כזה גדול, מעצמה כזאת גדולה,

עם צבא כזה מתוחכם, מחיינים כאלה טובים,

לא מסוגלים נגד כמה פלסטינים טנזימים וחיזבאללה.

איך יכול להיות?

גזירה משמיים.

היום, בשביל לנצח לא צריך טנקים ומטוסים,

צריך מצלמה של ה-CNN.

לאיפה שהיא מכוונת,

שם המנצחים נמצאים.

יהודים יקרים, היום אנחנו לא בעידן של כוח.

אין.

יש גזירה משמיים.

אומות העולם

רואים הרוג אצל הפלסטינים, ישראל,

עוד מעט יעשו להם משפט,

כמו בקוסובו.

הורגים אצלנו מישהו קטן, קטן,

כל העולם, אוי אוי אוי, הפלסטינים הגזימו.

וככה הם מתרגשים מפעם לפעם,

ובינתיים זה ממשיך ומתקדם.

צוברים נקודות.

אבל, תדעו לכם,

עוד מעט ירצו להעמיד פה מנהיגים,

כן?

למשפט.

למה?

הם יגידו שטובחים בעם הפלסטיני.

זה עם חלש, מסכנים.

מה יש להם? רק כמה מרגמות וכמה תת-מקלעים,

ואתם באים עם טנקים, ואורגים, ומטוסים, וקוברות, והכול.

מה נעשה? מה נעשה?

התסריט הולך לכיוון מה שכתוב.

אנחנו, לרצינות, חכמים להקדים תרופה למכה.

לפני שיקרה, מה שיקרה,

שנהיה בצד הטוב, בצד הנכון,

בטוחים ומובטחים,

שההבטחה האלוקית אכן

תשמור עלינו, ייפול מצדך האלף,

ורבבה מימיניך, אליך לא ייגש.

בארמונות ורסאי היו זוג

שישבו ליד שולחן,

האדמה נפערה,

כמו בכורח ובכל עדתו,

האישה נשאבה למטה, והבעל יושב על מקומו.

ייפול מצדך,

אליך לא ייגש.

אם הקדוש מחליט, זה יחיה, זה לא,

זה נשאר על מעמדו, זה לא.

ילדה קטנה,

נפלה שלוש קומות, נשארה בחיים.

אנשים גדולים ועצומים

לא נשארו בחיים.

הקדוש ברוך הוא מחליט.

מי שצריך לצאת מתחת להריסות,

כמו שהיה בטורקיה, גם אחרי שמונה ימים ילדה קטנה יצאה חיה בלי אוכל ובלי כלום.

אם הוא גוזר חיים,

לא יעזור לו רעידת אדמה, לו בניינים שלמים עליה, לא אבק, לא חנק, לא פחד, שום דבר.

אם הוא מחליט

שלא מחליקים באמבטיה.

אבל מה לעשות, אנחנו לא חיים בתחושה כזאת.

אנחנו חושבים, הנה האסון.

למה זה בא?

למה זה בא?

ואיך זה שאנשים מתים בחבילה, בקבוצה,

איך זה יכול להיות? מה, כולם אשמים?

כן.

אם לא הייתה אשמה על אנשים, לא היה קורה להם כלום.

אז איך זה שכולם מגיעים לאותו מקום?

איך זה קורה?

התורה מסבירה.

יש אחד שרצח במזיד,

אבל לא היו עדים שירשעו אותו.

אי אפשר להוציאו להורג, שזה דינו.

אחד הרג בשוגג, לא...

היינו בזה,

והוא מסתובב חופשי, היה צריך לברוח לעיר מקלט.

מה עושה הקדוש ברוך הוא? האלוקים עינה לידו.

מזמן את שניהם לפונדק אחד,

יש סולם,

ההורג בשגגה עולה על הסולם למעלה,

הרוצח יושב בתחתית הסולם, כמובן שאף אחד לא יודע ממעשהו של חברו,

מחליק

זה שלמעלה על זה שלמטה, והורגו.

זה שלמטה רוצח ומזיד, נהרג.

זה שנפל עליו, ראו כולם שהוא הרג בשגגה, צריך לברוח לעיר מקלט.

אז הקדוש ברוך הוא מכל מקום מוציא את דינו.

זאת אומרת, אין דבר כזה שאדם יכול להימלט

מגזרה שיש עליו.

ורגלואי דבר אין נש ערבין לי.

הרגליים של האדם ערבות לו להובילו אל המקום ששם הוא מתבקש.

לפעמים אנחנו הולכים ברחוב ופתאום נוטים ימינה או שמאלה בלי דעת,

פתאום פוגשים, אה,

תראה מה זה, אני לא יודע למה נכנסתי לפה, פתאום אני רואה אותך, עשרים שנה לא ראיתי אותך.

פששש, איזה דבר.

זה לא סתם.

אין סתם.

הרגליים מוליכות אותך בידיעתך ושלא בידיעתך למקומות שאתה צריך להיתקל, להיפגש וכו'.

זאת אומרת,

אדם צריך להבין, אין דבר כזה שדברים קורים סתם.

אדם צריך להבין, הכול מושגח.

והעם הזה,

3,300 שנה מושגח.

בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו,

והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם.

אנחנו לפחות, בעשרות שנים שאנחנו חיים בעולם הזה, רואים

שבכל יום ויום, לא כל דור ודור,

כל יום ויום עומדים עלינו לכלותינו,

וזה כבר 3,300 שנה.

זה עם מושגח. אם הוא לא היה מושגח,

הוא היה נאבד ומתאדה מזמן.

ממלכות, מעצמות, קיסרויות,

נמחקו.

אין להם זכר, רק בכמה דפי היסטוריה.

והעם הזה הקטן, הרדוף כל ימיו,

בגלל עוונותיו,

אבל עם הבטחה אלוקית של לא מאסתים ולא געלתים לכלותם,

להפר בריתי איתם,

ממשיך,

ממשיך,

מפלס דרך בין כל הגזרות, הרציחות והפוגרומים,

עד שיגיע לגאולה.

השאלה, מי יהיו הזוכים.

זאת אומרת, אנחנו נמצאים במצב

שהוא לא פוליטי,

כמו שאמרו פה, פוליטיקה, זה לא פוליטיקה,

זה תורה.

המצב הזה שאנחנו חיים בו,

זה לא דפי עיתון שקורים כל יום,

זה דפים שנמצאים בנביאים כבר לפני אלפיים שנה,

שזה מה שיקרה לנו בגלל עוונותינו.

זה לא דפי עיתון. בעיתון לא יודעים את החדשות, מה יהיה מחר.

פה כבר כתוב,

הקראתי לכם מהזוהר, מה יהיה.

החדשות כבר כתובות מראש, ידוע מה יהיה.

השאלה, מי יהיה, איפה.

ואי אפשר לברוח מהגורל אם אדם חושב שהוא יעלה על מטוס

והוא יטוס ויברח ויירגע, כמו שכתב איזה עיתונאי עכשיו,

שהוא רוצה למכור את הבית, דירה למכירה.

מודה ועוזב.

הוא לא הלך לירוחם, הוא רוצה ללכת לחוץ לארץ.

נו, אז מה אתם חושבים?

אין דבר כזה.

היו מי שיצאו מההתנחלויות, הגיעו לירושלים ומתו בפיגוח.

היו כאלה שברחו מגילה לבקר אצל הסבתא, לפחות בפנים, בפיגוח מתחת לחלון.

אין דבר כזה לברוח ממה שצפוי. אין.

הגזרה צוחקת להשתדלות.

כשיש גזרה,

אז הגזרה עומדת בצד וצוחקת על המשתדלים לברוח מן הגזרה.

אי אפשר לברוח מן הגזרה.

אפשר אולי לשנות גזרה.

איך משנים גזרה? אם יש גזרה שהיא חתומה ביתית,

עדיין ניתן על ידי תפילות, תשובה, צדקה.

אם היא חתומה בדם, לא יועיל.

אז אי אפשר לברוח ולהימלט.

אנחנו לא יודעים, חתומה ביתית, חתומה בדם.

אנחנו צריכים להשתדל, להתפלל, לחזור בתשובה, לתת צדקה.

כמו שאנחנו אומרים כל הזמן, בראש השנה, יום כיפור.

ותשובה וצדקה ותפילה מעבירין את רוע הגזרה.

בכל הדורות מה הציל אותנו? רק זה.

ויזעקו אל ה' בצר להם,

וממצוקותיהם יושיעם.

אבל אם לא זועקים,

אם צועקים על הצבא,

ועל שרון,

ועל המשטרה, צועקים לכיוון הלא נכון.

לא בידם,

לא בידם כלל וכלל.

בידינו אנו,

עם הפה שלנו לאבינוש בשמיים.

מי הגן בחורבן בית שני על עם ישראל במשך ארבעים שנה?

צדיק אחד שקראו לו רבי צדוק,

שהיה מתענה ארבעים שנה, ארבעים שנה.

ארבעים כפול שלוש מאות שישים וחמש יום.

ארבעים שנה הוא התענה בשביל שעם ישראל לא יקרה להם חורבן הבית.

אם היה עוד ריבית צדוק אחד,

אי אפשר היה לעם ישראל.

כבר גופו היה שקוף.

משהו אחד היו רואים בלי רנטגן.

צדיק אחד.

ואם ציבור שלם פונה לקדוש ברוך הוא,

הקדוש ברוך הוא לא מואס בתפילת רבים,

אפילו רשעים בתוכם, ועדיף שיש רשעים בתוכם,

כמו החלבנה בסממני הקטורת.

אבל צריך להתפלל להשם, צריך להתחנן על נפשנו,

צריך לבקש מהקדוש ברוך הוא, אבל זה לא מספיק.

צריך לשנות את המעשים.

השם לא מסתכל רק על השק והתענית, הוא מסתכל גם

אם שינו את המעשים,

אם שבו מדרכם הרעה או לא שבו מדרכם הרעה.

אחרת זה טובל ושרץ בידו.

אדם שצועק לקדוש ברוך הוא, תציל, תושיע,

תהיה מגן,

אבל הוא לא שינה את המעשים שלו,

זה רק מכעיס כלפי שמיים עוד יותר.

בשביל מה יושיע הקדוש ברוך הוא?

בשביל שתוכל לעשות עוד עבירות.

הקדוש ברוך הוא רוצה להושיע את עמו, רוצה לגאול את עמו,

רק עם קשי עורף אנחנו.

אנחנו חושבים שאנחנו מספיק צדיקים,

אנחנו חושבים שכבר חזרנו בתשובה,

אנחנו חושבים שאין לנו מה לתקן,

אבל אם נסתכל בספרים ונקרא קצת ספרי מוסר,

כל דף ייתן לנו סטירה.

לא פעם, כמה פעמים.

כמה יש לנו לתקן.

יצאה קלטת חדשה, קוראים לה עלק דתי.

יש אנשים שהם עלק דתי.

יש כאלה אפילו שמתחייפים, סוחבים זקן גדול.

אבל עלק דתי.

אתם יודעים למה?

כי עוד לא החלטנו במאה אחוז שאנחנו רוצים להיות מאה אחוז.

אם היינו מחליטים במאה אחוז שזה מה שאנחנו רוצים, להיות מאה אחוז היינו,

אם לא היינו תשעים אחוז פחות, היינו בדרך למאה אחוז.

אבל יש מין פשרות כאלה בחיים, שאדם מתפשר.

זה הוא עושה חפיף דלי, זה ככה, זה ככה.

וזו המציאות שלו, זה הדלת האמות שלו, הוא לא משתנה והוא לא מתכוון להשתנות.

טוב, לא ככה.

כל אחד כמובן ברמה שלו, הרמות שונות בין בני אדם.

אבל הוא שואף הלאה להמשיך לעלות?

הוא עובד את השם הלאה לבקש את השם יותר?

הוא רוצה להתדבק בקדוש ברוך הוא?

או שחיי החומר מעסיקים אותו יותר מאשר חיי הרוח?

כל אחד יבדוק במצבו.

אם העולם הבא שלך הוא החשוב לך מכל,

לא תבזבז רגע בחייך מלהכין צידה לדרך.

אבל אם אתה משקיע הרבה פה בחיי החול, בעולם הזה, כהכנה לקראת הרוח, מה שנקרא,

אז אתה עושה יותר בשביל העולם הזה מאשר העולם הבא, אז עם מה תצא?

היום סיפר לי הרב שלמה לוינשטיין מעשה שהיה בזמן המגיד מדובנה.

המגיד מדובנה,

זכר צדיק לברכה,

בזמנו הייתה קדחת,

והוא היה אוסף כספים,

תרומות, בשביל להציל יהודים ממצב של קדחת.

הוא הגיע לאיזה דוקטור, ביקש להטרימו.

אז הדוקטור אמר, לא נותן כסף.

טוב, המגיד מדובנה שמע שהוא לא רוצה לתרום להצלה.

אמר לו, טוב, אני רוצה לשאול לך שאלה ברפואה.

אמור לי,

זה נכון מה שאומרים שמי שיש לו קדחת, טוב שיאכל דג,

כיוון שדג זה מועיל לקדחת?

אמר לו, כן, אבל מה הקשר למה שאנחנו מדברים?

אמר לו, בוא, אני אסביר לך.

מי שתורם הרבה כסף, צדקות,

נותן הרבה הרבה צדקות,

הוא יהיה צדיק,

הוא יהיה צדיק.

אפילו אם הוא ימות מקדחת

והוא יגיע לעולם העליון,

בבוא הזמן יש דג לוויתן שהצדיקים אוכלים,

ואם יש לו קדחת, הוא יאכל את הדג,

הוא יתרפא מהקדחת.

אבל מי שלא נותן צדקות ושומר את הכסף, שומר,

שומר, שומר את הכסף,

בסוף הוא ייפטר לא כצדיק.

את הכסף הוא ישאר כאן,

ואת הקדחת הוא ייקח איתו.

אבל הדג ההוא לא יעזור לו,

כי זה דג רק לצדיקים,

לא לכאלה כמוך עם קדחת.

או במילים אחרות, אתה תקבל שם קדחת.

זאת אומרת,

אדם צריך להכין צידה לדרך. אתה הולך, תכין תורה, מצוות,

אשרי מי שבלרחן ותלמודו בידו,

לא יגידו לך איפה גרת, איזה שיכון, מה אתה אומר?

היה לך גינה?

טפטפות?

איזה מכונית הייתה בחצר?

מה אכלת?

מה אהבת?

לא שואלים שאלות כאלה.

באת לכאן עם תלמוד ביד?

יש לך מה להגיד?

יש לך מה לדבר?

קבעת עיתים לתורה?

ציפית לישועה? עשית משהו?

נסעת ונתת באמונה?

המלכת את קונך עליך?

המלכת את חברך עליך?

שאלות אמיתיות.

בוא הנה, הגעת לעולם האמת. פה זה לא עולם הדמיונות.

יש אנשים פה חיים בדמיונות. יש להם זמן,

מה שהם עושים זה נכון, זה יפה.

חיים בדמיונות, מה שנקרא מדומיינים.

אתם יודעים מה כתוב באזור הקדוש?

כשמגיעים לעולם האמת, מחכה להם על האח שקוראים לו דומו.

הוא מטפל במדומיינים.

הוא מסביר להם שהם הגיעו למקום הנכון.

כל מלאך נקרא על שם

השליחות שלו,

דומו.

לא המתים יהללויה ולא כל יורדי דומה. זה דומו.

יש כאלה יורדים אליו.

צריך להקיץ,

להקיץ, להתעורר.

הקדוש ברוך הוא יותר מדי נותן לנו איתותים

כלליים ופרטיים, השם ירחם,

כל יום שומעים עוד אחד חלילה לקה במחלה,

עוד אחד, עוד אישה,

היא נפגעה, הוא ככה, זה הבן שלא קרא לו, זה ככה.

איזה צרות, איזה שמועות רעות, איזה דברים.

ועוד המצב הכללי,

ועניות, ואנשים מסכנים, ואבטלה,

בסמים,

ואין חינוך,

ובריונות, ואין תיירות,

ואין שום דבר, ולא רואים עתיד, ויריות ברחובות.

מה הולך פה?

כל זה, ועוד לא הבנו שהקדוש ברוך הוא דופק, דופק,

פתחי לי, פתחי לי.

תפתחו לי פתח אחד מפולש,

אומר הקדוש ברוך הוא בתוך הלב, פתח אחד מפולש,

אם תפתחו לי פתח, כחודו של מחט,

אפתח לכם כפתחו של אולם.

אבל מי הולך לפלש בלב, ולעבוד, ולהסתכל ישר על מטרה, וללכת בכרטה?

מי עושה את זה? חיים בסטנדרטים רגילים.

בהתחלה חוזרים בתשובה, יש התלהבות,

רוצים לכבוש את העולם, להגיע יותר, שאיפות, מטרות,

באיזשהו מקום מתמצעים,

עומדים,

ואחר כך לפעמים יורדים ועולים,

לפעמים יורדים ולא עולים.

מעטים שממשיכים כל הזמן לטפס בדרך העולה בית-כלא.

מעטים.

ושלא לדבר על החרדים, שהם כבר חרדים.

שם יותר קשה.

מצוות אנשים מלומדה בדרך כלל, על זה צועק הנביא, על כן אני

יוסיף להפליא את העם הזה, הפלא ופלא,

מכות על מכות. למה? מצוות אנשים מלומדה.

תפילה בלי רגש, בלי כוונה,

חיים בסטנדרט, הכל נעשה ככה.

דרך אגב,

בלי עמל, בלי גאה, בלי כוונה אמיתית.

נו, אז הקדוש ברוך הוא מסתכל ואומר,

גאלתי אתכם,

הוצאתי אתכם,

הוצאתי אתכם ממצרים, משעבוד חומרי.

זה לא הגאולה.

גאולה זה שאתם מקבלים את התורה בהר סיני.

זאת הגאולה.

בן חורין זה מי שעוסק בתורה, זה בן חורין.

בן חורין

מייצר הרע,

בן חורין ממלאך המוות.

זה בן חורין.

אבל מה, אנחנו מחפשים להיות בני חורין מהחומר.

אם היה לי כסף,

הייתי יושב בכולל, הייתי לומד. איזה הבטחות יש לבן אדם לעצמו.

ומי אמר שהקדוש ברוך הוא רוצה שיהיה לך כסף, תשב בכולל?

הוא רוצה שתשב בכולל גם כשאין לך כסף.

כתוב, כשנמוכדנצר הרשע רצה לומר שירה לפני הקדוש ברוך הוא, ירד מלאך וסתרו.

על פניו.

אז שואלים, מה, הקדוש ברוך הוא לא רצה לשמוע את השירה של נבוכדנצר?

לא, הוא רצה לשמוע, הוא רצה לשמוע אותו שר אחרי סתירה.

כשאדם נוח לו, טוב לו,

מתאים לו ובא לו, עכשיו הוא שר, לא.

נראה אותך שר מתוך הייסורים, מתוך הקשיים,

אז תגיד הללויה.

אבל זה המבחן שלנו.

אסור לקפוא

על השמרים.

צריך

כל הזמן להתעלות, כל הזמן לפעול, במישור האישי,

במישור הציבורי, להרביץ תורה,

לחזק אחרים, לעשות מה שאפשר.

הבעיה היא שאנחנו לפעמים נקפאים.

אתן לכם מעשה שמובא.

היה פעם

אבא עשיר.

אבא עשיר.

האבא העשיר הזה,

היו לו שני בנים מחוץ לארץ, אחד עשיר גדול גדול ואחד עני מאוד, עני מאוד.

ואז

יום אחד הוא שולח מכתב לאח העשיר ואומר לו, אחיך הקטן

שנמצא בביתי עומד להיכנס בברית נישואין,

ואני מזמין אותך ואת כל משפחתך,

ותביא עמך גם את אחיך העני,

וכל ההוצאות שתוציא לכבודי, אני משלם.

אותו בן עשיר מחוץ לארץ הלך, קנה נעליים, מגביים,

מכנסיים, חליפות,

לאישה תכשיטים, ענקים, יהלומים, שעונים,

לבנות, לבנים.

50 אלף דולר רק בגדים.

הזדמנות

כל ההוצאות שיהיו לכבודי, אני משלם.

יום לפני שהוא צריך לטוס, הוא שולח לאבי את אחיו העני עם משפחתו,

ואומר להם, אחינו מתחתן, בואו.

הוא עולה למטוס למחלקה הפרסט-קלאס,

ואת אחיו שמו במטען של החבילות.

הוא יורד. הוא יורד מהמטוס, מחקה לו לימוזין

לבנה ארוכה,

ולאחיו מחקה עגלה

מתנדנדת ושדופה.

הוא מגיע למקום החתונה,

שזו חבילה,

מדשאות, מאות דונמים,

אנשים יושבים על כיסאות מלכותיים ומצפים לקבלת האורחים,

וכשהוא מגיע עם המכונית הלבנה

הוא יוצא, וכולם שואלים מי זה?

היודעים אמרו,

זה הבן העשיר של בעל הבית.

פשש, כולם שמחים.

אחרי חצי שעה

מגיעה עגלה מיטרטרה ככה, ככה, ככה, ככה, ככה, ככה, ככה, ככה, ככה, ככה, כתכה, כותה,

ויורדים משם כמה אנשים רזים כאלה, שאם לא הייתה חליפה עליהם, לא היו רואים אותם בכלל.

אבל חליפה כזאת ארוכה, קרועה, שסועה ובלועה, מתולית.

ויורדים, שואלים, מי אלה? איך הגיעו לכאן? אומרים, זה הבן העני של בעל הבית.

אנשים לא מבינים, אחד כזה ואחד כזה.

חתונה יפה, שמחה גדולה.

האח העשיר נשאר עוד שלושה שבועות על חשבון אבא העשיר.

אחרי שלושה שבועות

הוא אומר לאבא, אבא, אני מצטער, אני חייב לחזור,

הביזנס קוראים לי.

ואז אבא אומר, אין מי שמעכב על ידך.

אומר לו,

אבא, ודאי שאין מי שמעכב, רק הגל, תפלוס.

אבא, מעם הכסף?

כתבת לי מכתב.

אומר, על מה אתה מדבר?

אומר, אבא, אתה כתבת לי, הנה, תסתכל,

כתוב, כל ההוצאות שיהיו לכבודי, אני אשלם בכל ההוצאות שהוצאתי לכבוד אבא.

אז אבא אומר לו, תשמע, כל ההוצאות שהוצאת היו לכבודך, לא לכבודי.

הוא אומר, אבא, אני אומר לך את האמת,

אני לא הייתי משלם 50,000 דולר בשביל בגדים של חתונה.

אז הוא אומר לו, ועדיין זה לכבודך?

למה, אבא?

למה אתה אומר ככה?

אז הוא אומר, לא פשוט.

אם היית דואג לכבודי,

היית מלביש את אחיך ואת משפחתו כמוך,

כדי שלא אתבזה לפני כולם.

היית דואג לכבודי,

ואז היו באות שתי לימוזינות לבנות,

וכולם היו אומרים,

או, הנה בניו העשירים של האדם החכם הגדול,

העשיר בעל הבית.

אבל אתה ביזית אותי, אתה יודע?

אתה דאגת רק לכבודך.

לכן אתה תשלם את הכסף.

מה אתם אומרים, משפט צדק או לא?

משפט צדק או לא?

אתם לא עונים.

כן, כן. משפט צדק או לא? כן. כן. ככה ישפטו אתכם.

אתם תגיעו למעלה וישמעו לכם את התפילות שלכם כל יום, שאמרתם

שבראנו לכבודו והבדילנו מן הטועים ונתן לנו תורת אמת

וחיי עולם נטע בתוכנו.

שבראנו לכבודו.

לכבודו.

לכבודו.

לכבודו.

אנחנו חשבנו על עצמנו, חס ושלום,

רק לכבודך אבינו.

לא לנו השם, לא לנו.

כי אם לשמך תן כבוד,

אנחנו כבוד, חס ושלום.

למען יזמרך כבוד, אנחנו כבוד.

חס ושלום, איזה כבוד.

רק לכבודו.

ואז יבוא הקדוש ברוך הוא ויגיד, כל מה שעשית לכבודך,

דאגת להיות אתה תלמיד חכם,

ללמוד לבד, לאכול לבד, לענות לבד.

היה לך אך עני, שכן.

אין עני אלא בדעת, לא ידע עם יהדות,

לא הבין, לא שום דבר.

כמה השתדלת שהוא ידע?

למה לא הלבשת אותו גם כן בתורה ומצוות?

למה לא דאגת לו?

אם היית דואג לכבודי,

הרי אתה מבין שאני מתבייש שיש לי ילד שהוא רחוק ממני ובכלל לא מכיר אותי ולא יודע ממני.

מה עשית בשבילו?

לא, אני את נפשי הצלתי.

זה אמר הקדוש ברוך הוא, זה לא לכבודי,

זה לכבודך.

יבוא רגע שיטבעו אותנו,

וזו לא תהיה טביעה.

תגידו לנו, עברת, לא תעמוד על דם רעיך,

ראית את חברך טובע בנהר ולא הצלטו את דמו מידך אבקש.

אתה ראית אותו טובע בנהר של תאוות, של חמדות, של בלבולים.

עשית משהו להצילו?

אז כתוב שאם אדם לא יודע לשחות ולהציל את הטובע בנהר, מה יעשה?

כתוב, מוציא ממעותיו וסוחר אנשים שיצילו.

אז אתה יכול לומר, זאת עשיתי?

אתה לא יודע לקרב אותו ולהחזיר אותו בתשובה,

אבל פעלת שאנשים אחרים יצילו?

שלחת אותו לסמינר?

קנית לו קלטות?

הבאת לו וידאו?

מה עשית?

מה עשית בשביל להצילו?

תביעה תהיה.

זאת אומרת, אנחנו במצב הזה, אם רוצים להשתחרר מכל הגזירות,

כתוב, ורוצה להנצל מגוג ומגוג, יעסוק בשתיים.

תורה וגמילות חסדים.

אם יעסוק בתורה כעסק שרוצה להרוויח, כמו בעסק,

להרוויח את הזמן כל רגע ורגע,

ודאי שזה יעמוד לו, אבל צריך גם גמילות חסדים.

גמילות חסדים, לעשות גם עם אחרים,

לפנים משורת הדין,

כדי שלא ידונו אותך על פי שורת הדין,

אלא גם כן לפנים משורת הדין.

לעסוק בתורה מהזה, יהודים יקרים, היה הרב בן גורם.

זכר צדיק וברכה, בית דין בירושלים.

הוא גמר את השס 101 פעם.

היה פעם אחת שהוא עשה סיום השס,

הוא הזמין את כל האנשים שהוא הכיר.

שאלו אותו, למה בסיום השס הזה אתה הזמנת את כולם, גם הרחוקים, גם כאלה שלא היו דתיים, את כולם, כולם, כולם שהוא מכיר.

למה?

הוא אמר, כי את הסיום של השס הזה,

את השס הזה למדתי בחמש דקות.

איך אפשר ללמוד בחמש דקות?

הוא אמר, בחמש דקות, כשכולם בזבזים,

אני למדתי את השס.

היו לי חמש דקות המתנה באוטובוס,

פתחתי, קראתי, סימנתי.

עליתי, ישבתי, קראתי, סימנתי.

עמדתי בתור קופת חולים, קראתי, סימנתי.

ככה במשך עשרות שנים,

מחמש דקות, בעוד חמש דקות,

ועוד חמש דקות,

ועוד חמש דקות, סיימתי את השס.

אנחנו יודעים מה אפשר לעשות בחמש דקות?

אנחנו חצי שעה, שעה, מעבירים אותה בכיף, נשענים, מדברים.

יש לנו את כל הזמן שבעולם, צעירים אנחנו, מה קרה?

חמש דקות, מה אפשר לקנות?

מה אפשר לקנות בחמש דקות?

אבל זהו, אנחנו במצב ש...

רובנו נמצאים במצב סטטי כזה.

זהו, יש לנו כבר את המסגרת.

אין שאיפות, אין הרבה שאיפות.

להישאר במצב הזה, ברוך השם, ברוך השם, ברוך השם. אין טענות, אין טענות.

לא, הקב' ברוך הוא רוצה יותר מזה, לא, לא.

עוד, עוד, כמו בכסף, עוד, עוד.

כמה שיותר, יותר טוב.

עוד,

עוד, עוד.

למי שיש שאלות, בבקשה.

כבוד הרב, אז מתי

סוף

כל הפלאות האלה,

מתי יצא ישמעאל מארץ ישראל?

מתי שתצליח לגרש אותו על ידי ביטול הגזירה.

איך מבטלים הגזירה, כבוד הרב? שעה אני מדבר כבר.

נתחיל לתת מספר 186. בהמשך נתחיל לתת מספר 187.