וְכִי יִהְיֶה אִישׁ שֹׂנֵא לְרֵעֵהוּ [ביאור הפסוק]
כתוב בפסוק: "וכי יהיה איש שונא לרעהו וארב לו וקם עליו והכהו נפש ומת ונס אל אחת הערים האל ושלחו זקני עירו ולקחו אותו משם ונתנו אותו ביד גואל אדם ומת. לא תחוס עינך עליו ובערת דם הנקי מישראל וטוב לך". מה הפסוק "לא תחוס עינייך עליו"? רש"י מסביר: שלא יאמרו הראשון כבר נהרג, אז למה להרוג עוד ישראלי אחד ויהיו שני ישראלים הרוגים. בספר "צרור המור", כתב אחד מהראשונים: רמז בזה סוד גדול מסתרי התורה בעניין ההרוגים. כי ההרוג ששופכים דמו כמים, הולך ונע ונד בארץ ואינו עולה למעלה, עד שינקמו נקמתו ויהרגו לרוצח. עד שלזאת הסיבה ציוותה התורה "לא תחוס" על הרוצח והחומל עליו עושה רע להרוג, שהולך נע ונד ודמיו צועקים אליי מן האדמה. וזהו "ולא תיקחו כופר לנפש רוצח אשר הוא רשע למות, כי מות יומת. ולא תחנפו את הארץ אשר אתה בא, כי האדם הוא יחניף את הארץ ולארץ לא יכופר לה לדם אשר שופך בה כי אם בדם שופכו". ואז ממשיך ה"צרור המור": ששופכים דם הרוצח, מיד עולה נפש ההרוג למעלה ובזה מבערים אותו מן הארץ, שהולך וצועק ואומר "אל נקמות ה'". ובזה גורם רע ליושבי הארץ מאחר שאין עושים דין, ששופכים דם הרוצח, מיד מתבער אותו דם ההרוג מן הארץ. ולכן אמר: וכן "לא תחוס עינך עליו ובערת דם הנקי מישראל", כי זה הוא דם ההרוג שנשפך על ללא חמס בכפיו, והולך נע ונד בארץ. בשעת הנקמה עולה מן הארץ ואינו שואל דין כנגד ישראל וזהו "וטוב לך", כי בנקמה, כמו שעושים טוב להרוג, כן עושים טוב לכל ישראל. כי אם לא, יש קטרוג מלמעלה.