תארו לכם: אסטרונאוט חוזר מהחלל לכדור הארץ כי שכחו לארוז לו בצל
והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה, וכתב הרמב"ן שלא היה להם חסרון בדבר, כי היה להם המן לשובע, והיו עושים בו מטעמים שונים בטעם חשוב מאד כאשר יספר, אבל המשילו בנפשותם, המשילו מלשון מושל, המשילו בנפשותם תאוה רעה כמתאוים לאכול הפחמים והדברים הנבאשים.
הנה כי גם בפשטות לא יפלא כל כך להבין, כי יתכן להיות איש שלא יחסר לו כלום ואעפ"כ יגוע אחרי איזו תאוה של בצלים ושומים, אני מוכר לך עכשיו כזה סגולה, שאתה אומר לשם יחוד קודשא בריך הוא.... אני רוצה לטעום בזה עכשיו טעם אנטריקוט, אתה אוכל סטייק אנטריקוט, בלבלבל אביט, גלולות כל הטעמים לא ממיס לא כלום לא כלום, אין יציאה גם, לא הולכים, אין להוציא, הכל נשאר בפנים קל קליל זה טועם, שוקולד רוזמרין, טרנ טרנ. אז ז"א, זה היה טוב, לא? פתאום אחד אומר לך, איפה יש בצלי, תביא לי שומי, רוצה בצל, רוצה שם, מה זה? מה זה? אסטרונאוטים נותנים להם גלולות שזה מזון, תאר לך אומר הלו הלו הלו אני חוזר, מה אתה חוזר? לא נותנים לי בצל. חוזר, אין, אין בחללית בצל, שכחו להביא לו בצל, הם הולכים לגאולה, הם רוצים לחזור למצרים בגלל בצל, בגלל אבטיח, בגלל שום, אתה מבין דבר כזה? והיו עושים במן מטעמים שונים בטעם חשוב מאד, אבל המשילו בנפשותם תאוה רעה כמתאוים, כמתאוים לאכול הפחמים ודברים הנבאשים.
והנה כי גם בפשטות לא יפלא כל כך להבין כי יתכן להיות איש שלא יחסר לו כלום, ואעפ"כ יגווע, יגווע אחרי איזו תאוה של בצלים ושומים, אבל לפי דברינו מבואר הסוד של התאוו תאוה בהבנה אחרת לגמרי.