קלטת 178 - סיפורו של גל - חלק א

- - - לא מוגה! - - - 

המצב המדיני זה בבואה של המצב הרוחני שבו אנחנו נמצאים.

זה צריך להבין.

זה התשקיף שלנו.

זה אומר כמה אנחנו פרובלמטיים כרגע.

כמה אנחנו לא בסדר כלפי שמיים.

כשגל לא משרת בצהל הוא פציפיסט,

כשאני לא משרת בצהל אני משתמט,

כשגל מקבל כסף מהמדינה הוא סטודנט,

כשאני מקבל כסף מהמדינה אני סחטן,

כשאבא של גל הולך לתיאטרון ביידיש הוא נאור, כשאבא שלי מדבר יידיש הוא חשוך,

כשגל מבקר בכנסייה הוא פלורליסט, כשאני הולך לבית הכנסת אני מימי הביניים,

כשגל יורד לחפש את עצמו בתאילנד הוא ציוני,

כשאני נשאר ללמוד בארץ אני פנאט, כשגל משתתף בהפגנה הוא דמוקרט,

כשאני משתתף בהפגנה אני מעורר מהומות,

בשביל גל לכתוב את המאמר הזה זה חופש הביטוי,

בשבילי לכתוב את המאמר הזה זה סתם ליבויים זרים. אתה מבין מה ההבדל?

זה ההבדל במדינת היהודים.

הקדוש ברוך הוא אומר,

פתחי לי אחותי רעייתי תמתי.

פתחי לי, פתחי לי. בקשה, לשאול בקשה.

פתחי לי, פתחי לי.

בהתחלה הוא דופק משקל.

לא עונים.

לא עונים.

לא עונים.

לא עונים.

לא עונים.

פורץ את הדלת.

נכנס.

איפה הוא רוצה? אין לו דרכים. תמונות דרכים, ירויות.

הקדוש ברוך הוא דופק. עכשיו אני רוצה, ההורים שלי דתיים, הם רוצים שאני אחזור בתשובה.

עכשיו אני רוצה לחזור בתשובה, אבל אני מרוויח מזה משהו?

מבטיח לך!

מה, אתה רוצה שאני אשים אותך שם עכשיו שתלך? אני רוצה לחזור בתשובה. או, סי, סי, סי, זה נגמור! אני רוצה לחזור בתשובה, אבל... אני רוצה לחזור בתשובה. אני שלוש שנים בתשובה. אני רוצה לחזור בתשובה. אני רוצה לחזור בתשובה. תשובה. תשובה. תשובה. תשובה. תשובה. תשובה. תשובה. תשובה. תשובה. תשובה. תשובה. תשובה. תשובה. תשובה. תשובה. תשובה. תשובה. תשובה. תשובה. תשובה. תשובה. תשובה. תשובה. תשובה. תשובה. תשובה. תשובה. תשובה. תשובה. תשובה. סיפ

וברוך השם, אנחנו רואים שהם אכן מתגשמים לעינינו.

מי שזוכר, בהרצאה האחרונה ברמדה אמרנו, לא ברק,

לא ביבי,

לא שרון ולא שרונה.

והיום אנחנו רואים ששרון שרונה,

תש כוחו כאן נקבה.

אם מישהו חשב שהוא יבוא ויפתור את הבעיות,

אז לא שלום ולא ביטחון.

המצב הרבה יותר חמור.

ואמרנו, מדוע לא יעזור? משום שגזירה היא?

אם יש גזירה מן השמיים,

אז לא כוח ולא טנקים ולא מטוסים יפתרו את הבעיה.

צריך להבין למה יש גזירה,

וצריך לתקן מה שטעון תיקון,

ואז יש סיכוי שהמצב ייפתר.

אבל נעמוד קצת

על דברים שגורמים קצת לכאן ולכאן.

פרסמנו את הדבר כבר כמה פעמים,

אני אשוב עליו עוד פעם,

וכנראה עוד פעם ועוד פעם,

כיוון שהדבר חשוב.

סלאח כבר היה מיואש.

הוא היה משוכנע שלעולם ועד לא יצליחו הפלסטינים להתגבר על היהודים.

לא יוכלו להגיע למדינה משלהם,

ואפילו שתשתרע רק על אחוז קטן משטחה של ארץ ישראל.

במחשבה הזאת הסתובב שנים רבות

סלאח תא עומרי,

אבל בפסח הוא שינה את דעתו.

אין כמעט ילד פלסטיני שלא שמע עליו,

שלא יודע איך הוא נראה,

שלא רוצה להיות סלאח כשיהיה גדול.

דמות הירואית ברחוב הפלסטיני,

קנה את עולמו כאשר ניהל פעולות טרור רבות כנגד הצבא הישראלי בימי המאבק המרכזיים של הפלסטינים בשנים שקדמו למלחמת שלום הגליל.

אחר כך ישב שנים רבות בכלא הישראלי,

אחר שנלכד ונשפט לשנים רבות.

בבית הסוהר הוא הפך למנהיג המובהק של העצירים.

שום דבר לא יכלו מפקדי כלא הנאצר הישראלים להשיג מהאסירים בלי להידבר איתו.

גבוה, חסון,

נראה כמו אנגלי יותר מאשר פלסטיני או ערבי,

שולט גם באנגלית מצוינת, בצרפתית ובעברית,

חד-תפיסה, כריזמטי.

סאלח ת'עומרי הוא מהמשכילים לחבורה הפלסטינית.

העיתונאי אהרן ברנע כתב ספר שלם על דמותו,

וכך מתאר ת'עומרי את הסיבה לשינוי שחל בו.

הייתי אז בתאי בכלא,

סגור ומנותק,

ורק הדלת המסורגת הבדילה ביני לבין המסדרון המאורך,

שבו הסתובב 24 שעות ביממה,

הסוהר הישראלי החמוש בנשקו.

קראתי לו לבוא,

הבחנתי שהוא אוכל סנדוויץ' של פיתה,

נושך ולועס,

ושוב נושך ולועס.

אתה יהודי? אמרתי לו.

האיש הנהן בראשו בחיוב.

אם כך, מדוע אתה אוכל חמץ בפסח?

אינך יודע שליהודי אסור לאכול חמץ בחג הזה?

הסוהר נדהם מדבריו של האסיר הפלסטיני הבכיר ביותר,

חשב רגע והשיב.

אני לא מחויב לדברים שהראו לעמי ביציאת מצרים לפני אלפיים שנה ויותר.

אין לי קשר לכך,

סאלח מספר.

התיישבתי על המזרון בתאי ואמרתי לעצמי,

עם שלאנשיו אין קשר עם עברם והמסוגלים בריש גלי לנגד עיניי

לחלל את חוקי אמונתם

הוא עם

שניתקו שורשיו מאדמתו ונוכל להשיג את מטרותינו.

באותו לילה

חל שינוי מוחלט בגישתי.

לא נרדמתי.

בכל שעות החשיכה ההן

ישבתי במקומי והתקשיתי לעכל את שעבר עליי במפגש הקטן עם הסוהר היהודי,

אוכל החמץ בפרהסיה לנגד עינינו הערבים.

למחרת אותו יום אספתי את ההנהגה הפלסטינית שבתוך הכלא,

את כל אלה שהכירו את דעתי זה שנים שאני מיואש מלהשיג אפילו אחוז קטן

ממדינת ישראל.

סיפרתי להם על האירוע הטראומטי שעברתי ואת המסקנות שעליהן הגעתי.

הבהרתי לכולם

שמאותו בוקר אנו יוצאים לדרך חדשה למלחמה על הכול,

לא על אחוז קטן

ולא על פירורים שיזרקו לנו,

שכן ממולנו עומד עם חסר קשר לשורשיו,

שעברו לא מעניין אותו יותר,

ולכן גם המוטיבציה שלו בהכרח היא שתהיה נעדרת כל רצון להיאבק ולהילחם.

מאז עברתי עם הסיפור שלי בין אלפים ורבבות, מספרת עמרי.

את כולם שכנעתי שיש לשנות קו,

שיש להיאבק ללא פשרות.

עמרי נבחר מאוחר יותר לפרלמנט הפלסטיני.

הציעו לו להיות שר בקבינט של יאסר ערפאת, אך הוא סירב.

הוא שומר על מעמד מיוחד ברחוב הפלסטיני,

וממשיך להטיף בדרכו החדשה הזו, שאימץ מאז אותו מפגש בערבו של יום בחג הפסח לפני כמה שנים.

את הנזק שגרם לעם ישראל, אותו סוהר יהודי, במעשיו ובדבריו,

לא יכולים היום אלפים לתקן.

ומי יודע,

כמה אנשים נהרגו באינתיפאדה האחרונה הזאת

בגין הפיתה הזאת שאכל אותו סוהר בפסח.

זאת אומרת,

כשעומד

עם ממולנו,

שברי עם

או חלקיקי עם

או לא עם בכלל, פליטים,

כשהם נחושים ודבוקים במטרה,

כמעט

על-אנושית מבחינתם, בלי צבא,

מול צבא עצום וחזק,

והם דבקים במטרה,

והם נחושים להשיג את המטרה שלא יישאר פה גרגיר אחד לישראל,

לא שהם ישיגו קצת,

כשאנחנו נהיה בשחייה לכיוון וושינגטון,

וכשהם רואים ממול עם נהנתן,

עם שלא אוהב לצאת כל כך החוצה,

זה לא התקופות של קום המדינה, שאנשים נלחמו, הבינו,

שצריכים פה לתפוס קרקע.

לא.

היום יש קרקע ורוצים שקט.

ממילא המוטיבציה פחות.

ואם אין עבר גם

ומוכנים לתת גם בלי ערכים, בלי מסורת, בלי כלום,

מבין הערבי שממול,

אין כוח לעם שממולנו,

עם הצבא העצום, לכן הם מעיזים.

זאת אומרת, זה התיאור

של איך הם רואים אותנו.

ומי גילה לעשות את זה?

פיתה של יהודי אחד.

כמה פיתות אוכלים בפסח פה, רחמנא לצלן?

הודיעו לי שבידיעות אחרונות, בחול המועד פסח האחרון,

הייתה כותרת.

אנחנו אמרנו בהגדה בליל פסח,

הלחמא עניה דאכלו אבהתנה ברעה דמצרים.

ובכותרת כתבו הלחמניה,

איפה משיגים לחמניות בפסח?

כותרת ראשית,

הלחמניה, זה לחמניה?

נו,

זה לא סוהר,

זה מדינה אומרת, עזוב פסח.

נו, ודאי שיש כעס בשמיים. כבר דיברנו על מה שרצה לעשות

ברק עם המהפכה החילונית.

הסברנו שזה יביא למה שזה הביא.

ראינו מה קורה.

אבל צריך להבין, המצב הזה לא יירגע. אם אתם חושבים שהאמריקאים יאיימו ופה יהיה שקט והם ייקחו את המושכות,

לא, זה לא ייגמר טוב.

אנחנו מתקרבים מהר מאוד לתשעה חודשים שדיברנו בשנים האחרונות.

זה לא תשעה חודשים,

זה היומן.

זה הכנה.

זה עוד הקדוש ברוך הוא מרחם עלינו ורומז לנו.

תבינו,

הולך להיות

מה שאתם לא רוצים שיהיה.

הקדוש ברוך הוא אומר,

פתחי לי אחותי רעייתי תמתי.

פתחי לי, בעדינות פתחי לי, בקשה, לשון בקשה.

פתחי לי, פתחי לי.

בהתחלה הוא דופק משקל.

לא עונים.

לא עונים. לא עונים. לא עונים.

לא עונים. פורץ את הדלת.

נכנס.

הקדוש ברוך הוא דופק.

איומים.

איומים.

בהתחלה השלכת אבנים. איומים.

לא מבינים.

טר טר בגילות. טר טר בכל מקום. מריון.

לא מבינים. יותר חזק. מרגמות.

לא מבינים.

מכוניות תופת.

לא מבינים. קטיושות מוכנות.

F-16 נכנס.

אש עדה.

בסוף זה יתפרץ.

בסוף זה יתפרץ.

לא מבינים.

לא פותחים את הלב.

לא חוזרים בתשובה.

לא מבינים מה הקדוש ברוך הוא מאותת.

אז הוא יסביר.

אבל הוא יסביר בכלים שלא היינו רוצים להבין.

למה לא נקדים שעה אחת קודם לפני כן?

היה אחת שהייתה לו תרנגולת.

לבנה שהתלכלכה.

והוא רצה לנקות אותה.

אז הוא לקח אותה, לקח מחבט,

ונתן לה מכות לנחר מעליה את כל האבק והחול והאבנים הקטנות.

זה כאב לה, אז הוא ריחם עליה.

הכניס את האצבעות בין הנוצות,

והתחיל ככה צביט-צביט להוציא לה מבין הנוצות את הלכלוך. אבל גם אז היא ככה הרגישה לא טוב.

בסוף התרנגולת הבינה, אמרה לו,

תשמע,

תן לי רגע.

עמדה על השולחן

ועשתה לבד.

נערה את עצמה והכול נגמר.

גם אנחנו צריכים להבין.

הקדוש ברוך הוא אומר, תתעוררו לבד.

למה לכם לחכות לקבל מכות?

למה לכם לקבל צביטות?

התנערי מעפר קומי נבשי בגדי תפארתך עמי.

אנחנו יודעים לאיזה מצב צריך לחזור. צריך לחזור למצב שהקדוש ברוך רוצה,

דהיינו,

לשמור תורה ומצוות.

למה קיבלנו את ארץ ישראל?

הבטחה אלוקית יש.

למה אנחנו, מגיע לנו את ארץ ישראל? עשינו ברית.

אברהם אבינו עשה ברית עם הקדוש ברוך הוא.

הברית הזאת הייתה שאנחנו נקבל את ארץ ישראל וזרועו של אברהם יירש אותה.

וכך מתחילה התורה.

בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ,

ורש״י על המקום אומר שהתורה פתחה בבראשית ולא מהמצווה הראשונה, החודש הזה לכם ראש חודשים.

תורה זה ספר מצוות וחוקים.

למה לא מתחיל מהמצווה הראשונה, החודש הזה לכם,

שנצטוו ישראל במצרים,

עוד בטרם יציאתם ממצרים, למה לא פתחה תורה בזה?

אלא הקדוש ברוך הוא אומר, כוח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים.

שאם יבואו אומות העולם ויאמרו,

ליסטים אתם שכבשתם

שבעה עממים,

אם יגידו הגויים, אתם שודדים, כבשתם ארצות שבעה עממים שהיו פה, הכנעני, והפריזי, והיבוסי, והחיטי וכו',

אז יאמרו להם, הקדוש ברוך הוא ברא את העולם,

הוא נתן

את ארץ ישראל לגויים, ברצונו נתנה להם,

ברצונו נטלה מהם ונתנה לנו.

בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ. הארץ שלו, הוא יכול לתת למי שהוא רוצה, הוא יכול להחזיר אותה ממנו ולתת למישהו אחר.

זה מה שהוא עשה. לכן הודיע הקדוש ברוך הוא בתחילת התורה, בראשית,

שנדע שארץ ישראל שלנו בהבטחה אלוקית לאברהם אבינו.

אבל לאברהם אבינו היו שני בנים, יצחק וישמעאל.

ישמעאל גם עשה ברית,

ובזכות הברית ניתנה ארץ ישראל.

אז הזוהר הקדוש אומר, אכן,

יש אחיזה לישמעאלים בארץ ישראל,

אבל לא לעולם,

ובסוף אם לא תהיה להם רשות בארץ ישראל,

ואז אנחנו נזכה בארץ ישראל.

מתי?

כשתיגמר זכות המילה שלהם.

ולמה אין להם זכות כמו יצחק?

משום שהם עושים ברית פגומה, בלי פריעה,

ומאחרים את הברית לגיל 13. כמו שאומר הזוהר הקדוש,

לכן,

בסופו של דבר,

לא תהיה להם דריסה וטביעה בארץ ישראל.

אנחנו נמצאים קרוב מאוד לסיום הזה.

אבל כתוב שתשעה חודשים הם ישלטו על ישראל ועל העולם כולו.

בסנהדרין, דף צדיק ח', עמוד ב',

כתוב שאין בן דוד בעד שתשלוט מלכות הרשעה בישראל ובעולם כולו, תשעה חודשים.

וכתוב שזה מלכות ישמעאל,

כמו שמביא המארחו

בספר פרי עת צדיק,

ששם הוא מביא

על מזמור תהילים, לולא השם שהיה לנו בקום עלינו אדם,

שזה ישמעאל, אדם,

שהתורה אומרת

והוא יהיה פרא אדם ידו בכל ויד כל בו,

לולא השם שהיה לנו בקום עלינו אדם, אזי

חיים בלעונו בחרות אפם בנו.

מה זה?

הם מסוגלים לאכול אותנו חיים,

אם לא השם יציל אותנו, כמו שראינו בלינץ'

ובהריגת שני הנערים במערה וכן הלאה.

זאת אומרת,

הדברים האלה למעשה כתובים מראש.

אנחנו צריכים רק לזהות את המצב

ולהבין אותו.

ולמה זה?

משום שכל ארץ ישראל ניתנה לעם ישראל בתנאי.

מה התנאי?

וייתן להם ארצות גויים ועמל לאומים יירשו,

בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו הללויה.

כל נתינת ארץ ישראל זה הכשרה בשביל שישראל יקיימו פה תורה ומצוות.

אם לא, אין לנו זכות על ארץ ישראל,

אלא כל הארץ הזאת מיועדת, מובטחת, בקדושתה,

ואווירה של ארץ ישראל מיועד

לקיום המצוות.

ממילא עם ישראל לא שומרים מצוות, מזלזלים במצוות. הלחמניה כתוב בעיתון, וככה זה הולך.

אז מה אנחנו מצפים? שהקדוש ברוך הוא ייתן לנו, יש לנו זכות יותר מישמעאלים על ארץ ישראל?

להם אין את התנאי בעבור ישמרו.

לנו יש את התנאי. אם אנחנו מבטלים את התנאי,

אז במה אנחנו רוצים לשלוט פה?

אם כן, זו בעיה.

מה עושים?

מה עושים?

יתרה מזאת,

נשאל את עצמנו מה יקרה,

אם יקרה מה שכתוב שיקרה.

מה כתוב שיקרה?

אחרי תשעה חודשים יהיה מלחמת גוג ומגוג.

מלחמת גוג ומגוג זה שכל העולם יהיה נגד ישראל.

כל העולם נגד ישראל, הסיכוי שלנו גדול.

אם ניקח עכשיו את ביבי ואת ברק ואת שרון

ואת בן אליעזר

ואת יוסי שריד

ואת טומי, גם כן נצרף אותו לקואליציה,

נו, אז מה, הם ימצאו פתרון נגד כל העולם כולו?

הסינים, האמריקאים, האירופאים, האפריקאים,

המוסלמים, כולם נגדנו,

לא במילים, לא בהצבעה באו״ם כמו היום,

94 מתוך 100 וכמה מצביעים נגדנו תמיד. לא.

מדובר ממש, פיזית, מלחמה ממש. נו, מה הסיכוי שלנו?

יש סיכוי.

מה נעשה? נוציא את הגרעינים שיש לנו?

מה נעשה?

אלא מה?

אם נתבונן בעבר שלנו,

נוכל להבין מה ניתן לעשות.

מה ניתן לעשות?

היה כבר מצב כזה.

היו יהודים מפוזרים ב-127 מדינות תחת מלכותו של אחשוורוש הרשע.

והיה לו יועץ שקראו לו המן.

וההמן הזה החליט

שצריך להרוג את כל היהודים, מנער ועד זקן, טף ונשים, ביום אחד.

ביום אחד.

תארו לכם איזו גזרה.

ביום אחד,

בשואה הנוראה, השם ירחם, לקח שנים

בשביל להרוג שישה מיליון. שם הוא רצה מיליונים רבים ביום אחד.

מה עושים?

גם לא היה צבא אז.

גם לא הייתה תקווה כלשהי. לא היה גם שרון.

מה עושים?

המזל שלנו, שהייתה צדקת, שקראו לה גולדה.

סליחה, אסתר.

אסתר המלכה.

ואסתר המלכה

היא ידעה מה לעשות.

מה היא אמרה?

צומו עלי שלושת ימים, לילה ויום.

תארו לכם שרון מודיע,

מצב חירום,

עומדת לפרוץ מלחמה,

אני מבקש מכולם להתגייס,

כל המילואים, אבל לצום.

שלושה ימים, שלושה לילות.

מי יחזיק מעמד?

אחרי תענית אחת קצרה אנחנו עומדים להתעלם.

יומיים, חבל על הזמן, לא יכולים להרים אקדח.

שלושה ימים,

זה רק הם צריכים לבוא לאסוף את החבר'ה.

זה עצה? ככה יוצאים נגד גזירה של 127 מדינות להרוג את כולם?

כן, אבל אסתר ידעה שהגזירה היא משמיים,

לכן הפתרון בשמיים.

המן זה בובה.

בובה אפשר להחליף.

הוא רק מוציא לפועל, הוא רק המאיים,

הוא רק האבן שזורקים עלינו. אבל מי זורק את האבן?

או,

היא ידעה מאיפה המקור, מה השורש, מה הבעיה היא ידעה.

או, אז היא הבינה, אם הקדוש ברוך הוא כועס, הבנו.

אם יצאה הודעה שרוצים לחסל את היהודים,

צריך להבין, הקדוש ברוך הוא כועס. זה לא סתם אומר בן אדם.

בן אדם לא אומר סתם.

יצא,

יש מי שנמצא למעלה שמכוון. למה?

לב מלכים ביד ה'.

ממילא כל מישהו בתפקיד בכיר,

אם הוא אומר משהו, זה לא רק שלו.

יש הסכמה על זה.

צריך להבין למה הוא אומר.

מה מתכוון מי שמשלח אותו לומר?

נו, אם אנחנו נבין מה אומרים לנו,

אז נמצא גם את הפתרון.

ובאמת, מה עשו אז?

צמו, חזרו בתשובה,

למדו תורה, התפללו לפני השם יתברך,

בה הקדוש ברוך הוא הפך את הגזרה לחלוטין,

והאויבים שרצו לפגוע בישראל נפגעו בעצמם.

ועל זה שרים, ונהפוכו

אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם.

זאת אומרת, אם אנחנו היום רוצים להפוך גזרה,

אנחנו צריכים להפוך את עצמנו.

אם לא היינו בסדר כלפי שמיא ולא עשינו תורה ומצוות,

או שלא עשינו בכלל, או שלא עשינו כיאות,

אם נחזור בתשובה כמו שצריך, ממש.

לא נחכה עד שהסכין תהיה מונחת על הצוואר.

אם נחוש לפניהם, נוכל למנוע הרבה הרבה צרות.

אבל אם נחכה,

כמו שאנחנו רגילים תמיד, עד הרגע האחרון,

וזה אחד מהתיאורים שאומר, אמרנו, למה נקרא שמו ישמעאל?

כיוון שהוא יצר כל כך לישראל עד שיצעקו לשמיים וישמעאל ויענם.

על שם סופו הוא נקרא מההתחלה ישמעאל.

ופעם אמרתי לכם בדרך של הלצה,

שכתוב ששרה אימנו ביקשה לגרש את ישמעאל מביתה.

למה?

היא ראתה שהוא מצחק.

שאלתי על מה הוא היה מצחק,

על מה הוא היה מצחק,

זה גימטרייה, הסכמי אוסלו.

כבר מאז הוא צוחק על הסכמי אוסלו.

הוא ראה איך אנחנו נסתבך, לאן נגיע.

צוחק.

והנה, איפה אנחנו נמצאים היום,

לפי הסכמי אוסלו? מצב טוב, לא?

תארו לכם אם היו נותנים להם גם את השטחים שהם רצו.

וזה היה מתחיל מהקו איפה שהם נמצאים.

מה היה?

אם היום מטול-כרם מגיע ומתאבד לנתניה ועושה מה שהוא עושה,

כמה היו יכולים לעבור?

אי אפשר לשמור את הגדר לאורך של מאות קילומטרים.

אי אפשר.

זה מודים אנשי הצבא.

נו, אז מה יהיה? על מי לסמוך?

עוד רוצים לשבת על שולחן דיונים מחדש, עם מי?

עם מי שמחכה שתקדם אותו עוד קצת? יש לנו מזל שיש להם גאווה לפלסטינים,

והגאווה עוצרת בעדם להתקרב עוד יותר.

ככה...

לוקחים את הכל, ואחר כך מתחילים.

אבל זה לא רק הגאווה שלהם, זה גם עזר משמיים.

אבל אני התפלאתי, איך יכול להיות

שערפאת לא חתם? הרי מה שהוא קיבל,

זה דבר שהוא לא יכול לקבל יותר.

למה הוא לא חתם?

אתם יודעים למה הוא לא חתם?

הוא כבר היה אצל שירק בצרפת,

ההסכם היה מוכן, קלינטון שם,

שירק שם,

ברק שם, בערפאת שם. הוא לקח את העט,

בא לחתום, לא חתם, שם את העט והלך, אמר אינתיפאדת השלום.

מה קרה?

סיכמנו,

ישבנו,

תחתום, לא חותם.

למה?

רבי יונתן בן עוזיאל אמר,

ושלמכון דאם מחבלה לא יתקיים,

הרי מחצה נאה תתעליכון כנחל מגבר.

לפני שמונה שנים אמרנו את זה בקלטת השלום עם ערפאת.

השלום עם המחבלים לא יתקיים, רק מכת השונא תלך ותתגבר כמו נחל המתגבר.

זה מה שאנחנו רואים.

ואז תיארתי בקלטת, יעברו עם נשק,

יירו באנשים במכוניות.

היום רואים את הדברים. שוט שוטף כי יעבור, אומר הפסוק.

הכול נאמר מראש.

מה אנחנו צריכים להבין?

נסתכל באותה תורה שאמרה מראש. מה הפתרון? הפתרון,

רק לחזור להבין שבשמיים.

כמה שיותר מהר נחוש,

ככה נציל את עורנו יותר טוב.

לא, חס ושלום.

נאבד הרבה נפשות, חלילה. לא חבל?

לא חבל?

אפשר למנוע צער מהעם היהודי,

אפשר לקצר את התהליך,

אפשר להביא גואל צדק, הכול אפשר.

הכול תלוי בנו.

הקב' הוא מחכה לצעדים שאנחנו ננקוט.

שובו אליי, באשובה אליכם.

הקב' הוא מחכה שנעשה צעדים אמיתיים.

אבל אם אנחנו מחכים להנהגה החילונית שתנהיג אותנו,

שיפתרו לנו את הבעיות,

אנחנו לא מבינים בכלל באיזה מצב אנחנו נמצאים.

המצב המדיני זה בבואה של המצב הרוחני שבו אנחנו נמצאים.

זה צריך להבין.

זה התשקיף שלנו.

זה אומר כמה אנחנו פרובלמטיים כרגע,

כמה אנחנו לא בסדר כלפי שמים.

רוצים מזרח תיכון חדש, בשביל מה?

מזרח תיכון חדש, בשביל מה?

לשמור תורה ומצוות בכיף, בשקט, מתוך שלום?

לא.

לחלל שום שמים יותר בלי הפרעות. לא יכולים להתרכז בנהנתנות,

לא יכולים להתרכז בהישגיות,

לא יכולים להיות כמו המערב ממש אם עסוקים במלחמה ובטרור.

רוצים שיהיה שלום, שאפשר להמשיך הלאה להיות כמו האמריקאים.

זה העניין.

והקדוש ברוך הוא לא מתאים לו התוכנית הישראלית. לא מתאים לו.

למה? הוא עשה איתנו הסכם.

בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו.

ארץ ישראל מזדעזעת ממה שקורה מתחתיה.

המדרש אומר,

אדם שמלכלך

בחצרו של מלך,

עונשו גדול ביותר.

אדם שנכנס לתוך הפלתרים של מלך ומלכלך,

עונשו איום ונורא.

אדם שמלכלך ליד הכיסא של המלך,

מה דינו?

אפילו אם אנחנו נמצאים בחוץ לארץ, בחצרו של מלך, ומלכלכים שם עושים דברים שלא ייעשו,

ולצערנו 90% באמריקה מתבוללים.

אם דבר כזה, כמה, כמה צער יש בשמיים על זה?

כמה כעס?

אם בתוך הפלתרים,

באדמת הקודש,

אז כמה צער יש לפניו?

ואם בירושלים קרתה דשופריה, אם פה יש דבר כזה,

ואנשים מחללים שם שמיים בפרהסיה,

נו, אז מה אתם מצפים?

אם זה הולך וגודל וגואה וכן הלאה, מה אפשר לצפות?

הקדוש ברוך הוא אומר, פיתחי לי אחותי רעייתי, בטוב,

פיתחי לי, לאט לאט.

לא שומעים,

טררר, לא שומעים מרגמות, לא שומעים, אוי ואבוי.

זה תקציר

ממה שאנחנו עוברים כרגע.

אם הבנתם או לא, אני מקווה שהבנתם.

אבל מה עושים, זה תלוי בנו עכשיו.

האם נעשה משהו או לא נעשה?

עד שאני אתן את הפתרון,

אני רוצה לשאול אתכם אם יש שאלות, בבקשה.

כן, שם בבקשה.

אם אפשר להעביר לו מיקרופון.

יש שאלה קטנה.

אנחנו באמת, הוא רוצה לשאול, שואלים שאלה, אבל נשאל את זה.

יש צדיקים גדולים שהלכו בימינו

ונפתרו.

ואותו צדיקים,

למשל הרב רבי שלמה דייט, שידוע שהיה בעל חסד גדול.

אדם צדיק

לא עשה שום דבר. צדיקים הולכים בחינם שלא עושים שום דבר. בעל חסד, לכל העולם.

לא מזיקים, לא לשון, רק כלום.

ומשאירים בנים מסכנים לילדים יתומים,

שהיו רואים את ארבע המעושים לאנשים, שבורים, איפה הולכים?

אבל שיש רשעים,

שהשם ירחם, שמבין, לא יודעים מאיפה זה בא,

למה אותו רשעים לא הולכים? למה בכלל לא צדיקים?

אז התשובה היא ככה,

שהקדוש ברוך הוא לוקח אותו צדיק הרפאה לילדים בישראל.

מה לתקן? אהבת חינם.

אז זו המתנה הכי גדולה שנזכה בעזרת השם למשה הצדקנו,

ומערב ימינו, אמן. אמן.

זה שאלה עם תשובה.

ערב טוב, רב.

ערב טוב.

קודם כול, יש לי שתי שאלות קצרות, מאוד קצרות, אבל מאוד מטרידות. רק לפני זה,

ארב לפני כמה חודשים בטדי,

הוא אמר משפט שמאוד נגע ללב, שהוא אמר

שהרב אוהב אותנו יותר משאנחנו אוהבים אותו.

אז שהרב ידע שזה ההפך,

אנחנו אוהבים אותו יותר משהרב אוהב אותנו.

תודה רבה.

ותאמין לי הרב גם... רק שנייה,

ואני מתעכב שאני יותר.

אתה יודע איך אני יודע?

אתה יודע איך אני יודע?

לא.

אני רואה כמה אני משתדל, ואני רואה כמה אתם משתדלים בשבילי.

אבל תאמין לי הרב שגם כל השמאל וכל המרץ, הכול.

אני מאמין שאדם שכל כך מוסר את עצמו לעם ישראל כבר עשרים וכמה שנה? עשרים ו...

חמש בערך.

עשרים וחמש בערך שנה, כל ערב,

מוסרת באמת את נפשו ואת כל הזמן שלו לעם ישראל, וכל כך אוהב את עם ישראל,

אני מאמין שאי אפשר לשנוא אותו.

אפילו גם השמאלנים שונאים, לא שונאים, הם, כואב להם, מקנאים ברעב, מה, אדם שכל כך מצליח.

ואפילו ארנוני קוטיאניק, כן, שהוא נמצא עכשיו למעלה,

אני מאמין שהוא אומר לממונים,

תשמעו, אני מתוודה, אני אולי יצאתי נגדו, אבל באמת אני לא שונא אותו, אני מת עליו.

רק מה...

אוי ואבוי, אתה שמעת מה אמרת?

הייתי צריך... סליחה, לא התכוונתי.

אבל אני מאמין שהוא אומר להם שהוא היה צריך קצת כסף, בגלל זה. זה לא מוצדק, אבל

בכל זאת.

נעבור לשאלות. עכשיו השאלה.

כתוב שאם עם ישראל ישמרו שתי שבתות,

מייד נגאלים.

אז קודם כול, זה לא מציאותי לכאורה.

יש יהודים שאנחנו לא יודעים שהם יהודים, יש יהודים שהם לא יודעים שהם יהודים.

איך שייכת מציאות כזאת שעם ישראל ישמרו שתי שבתות?

כמו שצריך.

זו שאלה אחת. בסדר. אם זה לא אפשרי כרגע, בסדר. אבל אם זה היה אפשרי, אז זה היה אפשרי והיו נגאלים.

אז לכאורה, מה כתוב? כמו שאם ישראל יחזרו בתשובה,

אז גם יגאלו. בינתיים הם לא חוזרים בתשובה, אז הם לא נגענים.

כן, אבל זה אפשרי, נכון? בטח אפשרי. אפשר לחזור בתשובה. אבל לשמור במצב היום של תשע שבתות, איך זה אפשרי?

כל עם ישראל... אז אני אסביר לך. מי שלא מכיר את עצמו כישראל, ממילא הוא לא בכלל.

כי תינוק שנשבע,

אין עליו את החיוב הזה, ומי שיודע ולא עושה, נכון, מעכב.

יותר מזה אני אגיד לך,

שאם יש אנשים שהיו קהילה אחת,

קנישתא חדא, כמו שאומר הזוהר הקדוש,

קנישתא חדא, שהם היו באחדות אחת וחוזרים בתשובה, והיו עושים את רצון הבורא כולם כאחד,

גם היינו נגאלים.

ולא צריך אפילו את רובו של עם ישראל חוזר בתשובה.

אם הייתה קנישתא חדא אפילו,

וגם זה אתה רואה שלא באפשר כרגע, לצערנו הרב.

והטדי זה לא היה...

בטדי זה לאותו רגע, לאותו מצב. תראה, ברגע אחד אפשר לעשות התרוממות רוח,

אבל צריך שזה יהיה דבר של קיום.

זה לא בעיה להביא את האנשים למצב, אתה מבין, שירצו, שיבקשו את השם, אבל צריך קצת יותר מזה.

אנחנו יהודים שמתפעלים.

עם ישראל תמיד היה לו מצבים של התפעלות,

אבל מה חוכמה אם זה נשאר?

מי יעלה בהר השם ומי יקום במקום קודשו?

נכון שקשה לעלות בהר השם,

ויש כאלה שזוכים לעלות,

אבל מי יקום? מי יישאר על מקומו?

מי יישאר במצב זה?

וניצבת לי שם

על ראש ההר. הקדוש ברוך הוא רוצה שתישאר ניצב על ראש ההר.

אבל לצערנו הרב, זה לא קורה. אנשים בעליות וירידות כל הזמן, כמו בדרך לירושלים.

הנקודה היא שצריך קצת יותר מזה, אתה מבין?

יש לי איזה עצה, אני אגיד אותה אחר כך, אני מקווה שהיא תצליח.

הבנתי, אין בעיה. שאלה שנייה,

אני שואל רק כדי לדעת, כן?

אני שמעתי בעימות

שהרב אמר שהוא לא מדבר על גימטריות בשום קלטת,

אז למה עכשיו הרב כן הזכיר גימטריה?

אני אגיד לך, אחרי שהם התחילו להגיד על הגימטריות, גם אני התחלתי.

חזק וברוך. תהיה בריא.

כן, שאלה שם.

למי יש שאלה?

הנה, פה יש. רק רגע.

תרים את היד, תרים, תרים.

שאלה.

ערב טוב, כבוד הרב.

דבר ראשון, בקלט, אתה אמרת,

רציתי לשאול את אותה שאלה

מהקלטת באימון, שאתה אמרת שאתה לא אומר גימטריות,

ומצאתי שאמרת בקלטת קודמת

שהעם ישראל יברח מכל עלה נידף, ועלה נידף בגימטריה סדאם חוסן.

והקלטת הזאת יצאה לפני.

נכון, אבל זה לא דברים שלי, ציטוט של אחרים.

אבל אתה אמרת שאתה לא אומר גימטריות בכלל. לא שלא אומר,

שאני לא אומר על אחרים כמו שהם עשו כנגדי, זאת אומרת, אם יש גימטריה שאחרים אומרים,

אני יכול להגיד בשמם.

שאלה שנייה.

הקדוש ברוך הוא כל-יכול, באמת?

אז זה יכול לברור אייבן שהוא לא יכול להרים?

טוב, זה כבר גם מה. אני חושב שבעימות גם כן יש משהו בכיוון, לא?

אז ליד העימות.

ובכן, הקדוש ברוך הוא כל-יכול,

ומיכולתו להגביל את יכולתו,

וגם זו יכולתו.

הגבלת יכולת היא גם יכולת.

אין דבר, לאט לאט תעכל את זה.

גם לאריסטו היה קשה.

כן.

רגע, פה יש שורה ראשונה.

אחרי זה אתה.

יש לי שאלה אחת.

שאלתי אותה בהרבה מקומות, אף אחד לא ענה לי. גם אני לא. יפה. אלוהים הוציא אותנו מ... אשם, אשם, כן.

אשם.

הוציא אותנו מעבודת פרעה בשביל להיות לא עבדים.

פה הוא רוצח ופה הוא רוצח.

מה ההבדל?

מה פירוש? למה רוצח? מה זה רוצח?

פה הוא לוקח לך אנשים, תאונות דרכים, מלחמות,

ופרעה היה הורג אותך באוטומטית.

מה ההבדל בין שתי הדברים?

לא הבנתי. איפה הוא הורג קודם ואיפה הוא הורג אחר כך?

מה? במצרים. איפה במצרים היה הורג?

מצרים היה שולח אותך ליאור, היה רוצח אותך עבדים. זה הוא?

זה פרעה.

זה פרעה. יפה, היינו גם עובדים של פרעה. כן. עכשיו, הוא הוציא אותנו להיות עבדים בשבילו, נכון? כן. יפה, גם פה הוא רוצח ילדים. איפה הוא רוצח ילדים? תאונות דרכים, יריות. זה הוא? זה הוא? אתה לא נוסע אותו. אני לא נוסע אותו, אתה אומר, הכול משמיים. לא, הקדוש ברוך הוא יודע הכול משמיים. הקדוש ברוך הוא יכול לאפשר לך לעשות ככה או אחרת,

אבל לא הוא עושה לך את זה. אתה במעשיך עושה. אם אתה תכניס עכשיו את היד לחשמן,

זה לא הוא, זה אתה.

אם אתה תקפוץ מהגג, זה אתה, לא הוא.

זה שהוא לא מנע ממך,

נכון, יש לו חשבון למה לא,

אבל לא שהוא זרק אותך מהגג.

זה שהוא שולח את האויבים

בשביל להתרות בנו, זה לא בשביל שניפגע, בשביל שלא ניפגע.

אבל כיוון שאנחנו לא מבינים,

אז מי שראוי לפי חשבון שמיים

לא להישאר, אז הוא לא נשאר.

אבל לא בגלל שהוא זרק רק,

בגלל שבחוב האישי שלו הוא ראוי לזה גם.

ומה תסביר את זה בקשר למצרים?

בקשר למצרים, הקדוש ברוך הוא אמר שירדו, השתעבדו במצרים,

ופרעה החליט, אבה נתחכמה לו.

ואם אתה שואל על היאור,

למה טבעו ילדים, תינוקים, חפים מפשע,

כן?

וחלק מהילדים גם לקחו אותם, כשההורים שלהם לא השלימו את הלבנים,

היה להם מכסה לכל יום כמה לבנים צריך ללבון.

כשלא השלימו, מה עשה פרעה? הוא לקח את הילדים, את התינוקות,

והשלים בהם את הבניין,

ובנה עליהם הלאה, בשביל להשלים את המכסה.

מה קרה עם הילדים האלה? מה הם אשמים?

אז כתוב, המפרשים מסבירים,

על פי הסוד, שהילדים האלה שהגיעו במקרה של היאור, או במקרה של הלבנים,

אלה היו גלגולים של נשמות מדור המבול ומדור הפלגה.

בדור המבול,

כיוון שהשחיתו בעניין שאני רוצה לפרש כאן, שנוגע למים,

אז הם שקעו במים.

ובדור הפלגה, כשהם לבנו לבנים ובנו מגדל נגד הקדוש ברוך הוא,

אז הם נלבנו כלבנים בגזירת פרעה.

פרעה היה רשע,

שעשה את זה במזיד, מתוך רשעתו.

השם לא מנע ממנו את האפשרות לעשות,

כיוון שזה היה תיקון של אותם ילדים, שהם בעצם נשמות

של אלה שהיו בדור הפלגה, בדור המבול, שנתגלגלו לתיקון זה.

אז הדין יוצא, תואם.

הם מתו בעוונם, הילדים,

עוונם הקודם, מגלגול קודם,

והוא הרשע קיבל את עונשו,

מה שהקדוש ברוך הוא שילם לו בעשר המכות ולאחר מכן.

הבנת?

אבל לא שהוא הקדוש ברוך הוא עושה זאת.

הוא נותן בחירה לאדם.

אם האדם יעשה את מה שהוא אומר, יקבל רק את הטוב.

לא יעשה 100%, אז יקבל כנגד הפחות

את מה שצריך לקבל.

ואחרת, אם הוא עושה רק רע, הוא יקבל רק רע.

יכול להיות שבינתיים הוא יקבל את הטוב על מעט מן הטוב

שהוא עושה.

ולכן אתה רואה לפעמים צדיקים, כביכול רע להם,

כי הם מקבלים איסורים על מה שהם לא בסדר.

ואתה רואה רשעים מצליחים, זה על המעט הטוב שהם כן עושים ומגיע להם.

ולאחר מכן, כשיוצאים, הצדיקים הולכים לגן עדן לנצח על פי רוב המעשים שלהם.

והרשעים לגיהינום על פי רוב הרעות שהם עשו.

אל תסביר את זה שילד בגיל 21 הולך לעולם, הוא לא יכול לתקן לדבר כזה. ילד בגיל שמונה. איך ילד בגיל 21 הולך לעולמו ואיך ילד בגיל שמונה? קודם כול,

בן 21 מגיל 13 הוא חייב במצוות.

אז אם הוא חילל שבת, לדוגמה,

העונש על חילול שבת, לדוגמה,

כן,

זה סקאלה על פי התורה,

סקאלה זה יכול להיות תאונת דרכים,

או נפילת חפץ כהה עליו,

או שהוא נופל על חפץ או על קרקע,

והוא נפגע בסקאלה.

עכשיו,

אם בן אדם מגיל 13 ומעלה, אין שאלה, צריך לבדוק אם היה לו עבירות שראוי להן או לא.

ויש כאלה בגיל שמונה, פחות מגיל 13, הוא לא חייב במצוות.

אז ממילא, אם הוא לא חייב במצוות,

זה לא על עכשיו קורה לו,

אלא על גלגול קודם.

ואז הדין צודק בשני המקרים.

אבל עד גיל 21 לא נשפטים למעלה, לא? עד גיל 20. אמרת 21. אותו דבר, כמו שאמרנו, עד גיל שמונה.

אז כאילו בן אדם בא בגיל 20, מתאבד או הולך ועולה לגן עדן? מתאבד זה לבד.

זה לא משמיים.

הוא מתאבד מרצונו, זה משהו אחר.

אדם שנפגע שלא ברצונו, זה משמיים.

אדם שלא רוצה להיפגע ונפגע, זה משמיים.

זאת אומרת,

שהשמיים אפשרו את המצב הזה שהוא ייפגע.

אבל כמובן, זה חשבון פרטי שלו.

אבל אנחנו לא יודעים את החשבון הפרטי של כל אחד.

יש דברים שהם גלויים,

כמו האדם מחלל שבת בפרהסיה, כולם ידועים, כולם רואים,

כן?

אבל יש דברים שהם נסתרים, חבויים.

יש מצוות שהן בלב.

לא תשנא את אחיך בלבביך, לא תקום, לא תיטור,

לא תלך רכיל בעמך,

הוצאת שם רע, לפעמים עושים את זה בסתר,

מפרסמים כרוזים על אנשים,

כל מיני דברים.

יש הרבה דברים שהם

מצב התמיד של שפיכות דמים ממש.

אפילו שזה נראה קל, כן?

להגיד על מישהו משהו שיכול להזיק אותו בפרנסה,

בקידום, בכל מיני דברים, זה פגיעה ממש.

אז לכן זה נראה אולי קל בעיני הבריות,

בשמיים זה חמור.

יש לי רק עוד שאלה בקשר לצבא, שדיברת על הצבא.

כן.

יש את החילונים ואת המסורתיים שהולכים ומשרתים בצה״ל,

מגיל 18 עד גיל 21 וזה.

אתם, בחורי ישיבות, הולכים לומדים בישיבה.

פה אתם אומרים, אנחנו מתפללים בשבילכם, ופה אנחנו אומרים, אנחנו נלחמים.

למה כשאומרים לכם, בואו התגייסו, אתם אומרים לא רוצים. אתם הולכים לישיבות, חותמים,

ואומרים לא מתגייסים.

קודם כל, ואתם נלחמים על זה כל הזמן. קודם כל, אני שמח מאוד שאתה הזכרת שמתפללים עליכם.

או,

זה לפחות הצגת העמדה נכון.

אבל אתה צריך להבין דבר אחד.

אם אתה שואל את השאלה על פי שכל,

אז על פי שכל אתה צודק.

לא יפה שאלה לא הולכים ואלה כן הולכים.

אומנם הייתי מבקש גם שוויון אצל החילונים,

כי מספר המשתמטים אצל החילונים החרדים הוא פי עשר.

זה אחד.

שתיים,

הייתי מבקש שגם שחקני כדורגל, שלא מעניין אותי המשחק שלהם,

שהם משחקים בלאומית,

שגם כן יגויסו לצה״ל. מה אכפת לי אם הוא בועט בכדור?

אתה יודע מה?

אני מוכן במקום ללמוד גמרא לבועט בכדור.

אני גם יבועט בכדור, תשחרר אותי.

ואם אני שחקן באיזה תיאטרון שיוצא לחוץ לארץ כל הזמן, אז למה שאני אהיה פטור?

בועות כהנה וכהנה.

יש כל מיני המלצות לשחרורים, כמו פציפיסטים, שבג״ץ שחרר פציפיסט אחד,

הוא לא יכול לגעת בנשק. מסכן, נשק זה לא טוב בשבילו, הוא לא נוגע בנשק. אצלנו כולם לא נוגעים בנשק.

לא יכולים. רק מה, לא אומרים פציפיסטים. למה לא מכריתים?

אומרים ישר, לומדים תורה.

למה לומדים תורה?

בגלל שהקדוש ברוך הוא שבראת העולם אמר שבעם ישראל צריך להיות שבט אחד שקוראים לו שבט לוי,

והשבט הזה יושב ועוסק בתורה,

ככה השם רוצה. מה נעשה שהשם רוצה?

ואנחנו שומעים לה שם.

השם אמר... למה אתה שבט לוי?

איך?

שבט לוי? או, שאלה יפה אם אני משבט לוי. לא, אני משבט ישראל, ושרתתי בצבא שלוש שנים.

אבל, אבל, אבל, אבל, אבל הרמב״ם אמר, הרמב״ם אמר, בסוף אל-קודש מיטב יובל,

שכל אחד מבאי עולם שהבינו מדעו,

וישר ונתעסק בתורה, ועזב חשבונות בני האדם,

הרי זה קודש-קודשים, והוא משבט לוי.

לא לוי-לוי,

אבל משבט לוי, פירושו של דבר, מאלה שהם נקראים תופסי התורה.

והקדוש ברוך הוא אומר שאפילו במלחמת מצווה, לא ששרון יגיד,

מלחמת מצווה שהשם מצווה,

כמו שציווה ליהושע בן נון,

השם אומר שהוא פטור.

פטור, פטור, לא יוצא למלחמה. למה?

כי עם ישראל צריך את החוסן הרוחני ואת הזכויות

בשביל לנצח במלחמה. צריך גם זכויות.

מי מייצר הכי הרבה זכויות בעם ישראל? בחורי הישיבה.

לא רק שמייצרים ליהודים שיושבים פה מול הפלסטינים,

הם מייצרים זכויות גם ליהודים שנמצאים במיאמי,

בלונדון,

בקופולקו, בצ'ינה,

בשביל כל היהודים בעולם. ולא רק, אלא בוש, בוש ויקלם.

בוש בעצמו חי בזכות בחורי הישיבות.

למה?

אומר הקב' ברוך הוא, אם לא בריתי יומם בלילה,

חוקות שמיים וארץ לא שמתי.

אם לא התורה שלי שהיא בריתי, שהוגים בה יומם בלילה,

את כל הבריאה הזאת, את כל העולם,

את כל הגלקסיות,

חוקות שמיים וארץ לא שמתי.

לא היה קיום לאף אדם עלי אדמות. לא רק יהודים, גויים.

כל הגויים חיים בזכות שאנחנו מחזיקים בתורה,

אחרת אין הצדקה להחזיק עולם בכלל.

אם לא ישראל והתורה בקודשא בריכו, הקב' ברוך הוא, אין פה כלום.

אין פה כלום.

אז יש שבט קטן של 28,000. לא שכולם חווי גיוס עכשיו,

שבסך הכללי,

כל אלה ביחד.

זה הסך שמחזיק את כולנו.

זו צעקה?

ועדת טל קבעה שהצעקה היא פוליטית,

זה לא ביטחוני,

אלא

זה חברתי.

אה, אם זו בעיה חברתית,

יש לי הרבה טענות חברתיות נגד החילונים.

אבל אני לא טוען.

מה זה יעזור אם אני אטען אם זה ישתנה?

לא.

אבל צריך לדעת שיש פה רק שאלה שהיא לא צריכה אפילו תשובה,

כי הוועדה שבדקה אמרה,

גם ברק אמר,

שאין צורך לגייס את מחורי הישיבות,

הם מיותרים לצבא,

ולא עוד הם יעלו יותר ממה שהם יניבו פירות.

זה היה לפני שהוא נבחן.

אחר כך הוא זיגזג, ימינה, שמאלה, שמאלה, ימינה,

אתה מבין?

כמו שהוא היה רגיל, עד שזיגזגו אותו החוצה.

אתה מבין? זה המצב, מה נעשה?

אבל בוא אני אראה לך

איך זה נראה. כיוון שאתה ניזון קצת מתשקורת,

אז אני אסביר לך.

כשגל לא משרת בצה״ל, הוא פציפיסט.

כשאני לא משרת בצה״ל, אני משתמט.

כשגל מקבל כסף מהמדינה, הוא סטודנט.

כשאני מקבל כסף מהמדינה, אני סחטן.

כשאבא של גל הולך לתיאטרון ביידיש, הוא נאור.

כשאבא שלי מדבר יידיש, הוא חשוך.

כשגל מבקר בכנסייה, הוא פלורליסט.

כשאני הולך לבית הכנסת, אני מימי הביניים.

כשגל יורד לחפש את עצמו בתאילנד, הוא ציוני.

כשאני נשאר ללמוד בארץ, אני פנאט.

כשגל משתתף בהפגנה, הוא דמוקרט.

כשאני משתתף בהפגנה, אני מעורר מהומות.

בשביל גל לכתוב את המאמר הזה,

זה חופש הביטוי.

בשבילי לכתוב את המאמר הזה, זה סתם ליבוי יצרים.

אתה מבין מה ההבדל?

זה ההבדל במדינת היהודים.

אני מתחפש הבדלים לכל בן אדם, אתה מתמצא. ברור.

לכן כתוב,

כשם שפרצופיהם שונים,

כך דעותיהם שונות.

אבל יש דעה אחת שאינה משתנה,

קוראים לה דעת.

תורה,

זו דעתו של הקדוש ברוך הוא.

והוא מסתכל על כולנו והוא אומר מה נכון לעשות.

אם יצאת חובת ידי שמיים, אתה מסודר.

אם יצאת חובת החברה,

אתה לא מסודר.

זה ההבדל.

אתה אומר לקבל ברוך הוא אומר לך מה לעשות. הוא לא אמר לך לא להתגייס, הוא לא אמר לך לא להיות בפוליטיקה, הוא לא אמר לך כלום. הוא אמר לך תהיה דתית ותמשיך עם זה היום. למה?

הוא אמר לי לעשות את כל מה שכתוב בשולחן ערוך, וזה מה שאני משתדל לעשות.

ושם כתוב,

אם אני לומד ותורתי אומנותי, אני פטור. לא פטור רק מהקדוש ברוך הוא,

גם על פי החוק.

דיחוי זה, לא פטור גמור, דיחוי.

פציפיסט, פטור.

מחור ישיבה, דיחוי בלבד.

אתה מבין?

לא נורא.

המשתמטים הרגילים,

זה לגמרי.

אתה יודע כמה אנשים עם פרופיל 24 מנהלי בנקים?

בעלי חברות?

מהנדסים עם 24?

פסיכים עם רישיון?

איך זה יכול להיות דבר כזה?

המדינה בעצמה יש לה פרופיל 24. זה המצב, מתוק.

אתה עוד צעיר, אתה תכיר אותה, אני קצת בוגר. לא, גם לי יש פרופיל 24. גם לך יש 24, אבו סחנאן.

אתה רואה?

אתה פוחד שיהיה גיוס מחודש, לכן אתה דואג לשלוח אותנו.

כן, תן לו, הוא הצביע.

כן, כן. ערב טוב, כבוד הרב.

אני דווקא מלונדון שמעתי אותך וממש נהניתי.

עכשיו, השאלה שלי היא... מתי נהנית? היום או אז? לא, לא, לפני חודש היית, נכון? אהה.

השאלה שלי היא, בואו נלמד זכות לעם ישראל.

בני ישראל יצאו ממצרים, תוך חודשיים הם חטאו.

והם ראו קולות,

וראו את כל הניסים, קריעת ים סוף,

עשרת עמקות.

תוך חודשיים חטאו.

הקב' ברוך הוא רצה להשמיד אותם, אמר למשה, הרפני.

בכל זאת,

שבט לוי לא חטא, אבל גם רצה הקב' ברוך הוא, גם אותו לחסל.

השאלה שלי,

אנחנו לפחות 52 שנה בארץ, הקב' ברוך הוא עדיין לא מחסל אותם.

אבל

אני בדעה כזו,

שאם אותם רבנים שהיום, ברוך השם, מחסלים את עם ישראל,

איפה הם היו בשנות ה-40?

ישנו?

אולי עכשיו הם יתעוררו.

אבל השאלה שלי,

האם אתה מסכים איתי שבשנות ה-40,

עד היום,

עד לפני כמה זמן, הם ישנו, והציונות ניצחה.

אם הרבנים בשנות תקום המדינה היו מתאחדים מבחינה פוליטית,

מוסרית,

שלא יהיו ספרדים ולא יהיו אשכנזים, היו מהווים כוח

להפיס את הציונות החילונית,

ועם ישראל

היה נהפך למדינה יותר בעלת

דת ואמונה.

אנחנו,

ואני כמוך, אני הייתי בצרכנים,

כשאני הנחתי תפילין צחקו עליי.

למה?

כי פשוט הציונים ניצחו את הרבנים.

הרבנים, לצערנו הרב, בשנות ה-40 הם נכשלו.

חלק מהם הלך לפוליטיקה,

וחלק הלך לכסף.

חס וחלילה, אני לא מדבר סרק,

כי יש לי בן שהיום הוא בישיבה באורח חיים.

אבל אני, כואב לי, מה עשו הרבנים

נגד הציונות?

למה הם,

האם הם נכשלו, לדעתך?

ובכן, אני בזכותך אראה פה סרט שלא הראיתי בלונדון.

בסרט הזה אתה תראה שהציונים הפסידו והרבנים ניצחו.

עכשיו, אני אסביר לך דבר אחד.

הרבנים ידעו מראש שהציונות התכוונה לא למה שחשבו ההמון.

הציונות קמה בשביל למגר את היהדות ואת הרבנות.

הציונות באה לנטרל את הכוח הרבני שהיה,

שהוא למעשה שלט בקהילות בכל מקום.

הם ניסו,

הם חשבו שבתוך דור אחד הם יתפטרו מכולם,

הם חשבו שיותר לא יהיה יהודי מקורי אותנטי, וחשבו שיהיה צבר ישראלי חדש.

הם נכשלו.

מי אומר שהם נכשלו?

תום שגב,

עיתונאי וסופר,

חבר כנסת שהיה פעם בשמאל הקיצוני,

ועבר לימין,

דוקטור יובל שטייניץ,

ודוקטור רז קרקוצקין,

היסטוריון שהוא שמאלני רדיקלי,

שהם אומרים שהציונות התכוונה למה שאמרתי,

והציונות הפסידה בקרב.

הניצחון המוחץ של היהדות,

שהובטח לא מאסתים ולא געלתים לכלותם,

להפר בריתי איתם,

ההבטחה האלוקית שלמרות שלא נהיה בסדר לא נחוסל,

חיצי קלים ואתם אינכם קלים, חיצי אכל לבם,

החיצים שלי ייחלו בכם אבל אתם עדיין תהיו קיימים.

זה אנחנו רואים כשרואים מיליון בעלי תשובה בישראל.

עכשיו אנחנו נראה את הסרט.

תראה השתלשלות היסטורית קצרה ותאמין את הכול בסוף הסרט.

הכול יהיה לך ברור.

בבקשה.

בצל הדמוקרטיה.

בכל מהלך ההיסטוריה שמר העם היהודי על ייחודו,

לפעמים בחירוף נפש אל מול צורריו הגדולים ביותר.

בתוך תהפוכות עולם שהעפילו ממלכות עתיקות וילדו חדשות תחתן,

היו אבותינו נתונים למרותם של אימפריות אדירות,

שחלשו ושלטו מקצה עולם ועד קצהו.

אימפריות אלה ניסו בעקביות להשכיח את אמונתו של היהודי ולהעבירו על דתו.

שליטים עלו ונפלו,

מעצמות קמו וקרסו,

וכל ניסיונם היה לשווא.

למרות השעבוד, עלילות הדם, גזירות השמד,

הפוגרומים, הפרעות,

שרפת כל היקר להם,

הוצאה להורג והגליה,

לא נכנעו היהודים למלכויות השונות.

אמונתו של היהודי באלוקי ישראל לא נתערערה,

כי בשורש נשמתו של היהודי הייתה רק מלכות אחת,

זו של האלוקים.

תודה רבה.

‫אפיגנרסטיין?

לא.

אנו חברי מועצת אנו, נציגי היישוב העברי והעצועה הציונית,

יום סיום המנדט הבריטי על ארץ-ישראל.

תוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית

ויסוד החלטת עצרת חלמות המאוחדות אנו מכריזים בגודי על הקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל,

היא מדינת ישראל.

מה אירע ליהודים כאשר עיצבו הציונים סוף-סוף ממשלה משלהם בישראל?

מה אירע להם ליהודים כאשר הפכו לפוליטיקאים יהודים?

מה אירע לרחמים, רגש הכבוד,

אהבת האחים,

האחווה והערבות ההדדית,

אשר אלפיים שנות אנטישמיות לא יכלו לעקור מהנשמה היהודית?

עם הקמת המדינה

השלילה של החרדים הפכה להיות מרכיב קבוע

בזהות של החילונים והייתה קשורה גם לצעדי דיכוי.

איפה צעדי הדיכוי האלה הורגשו במיוחד?

ביחס כלפי המזרחים.

כי המזרחים היו,

הדבר המוחלט,

גם אם היו מזרחים,

שזה נתפס מחוץ לתרבות, וגם אם היו דתיים.

כן?

שילוב של שני החירויות שמגדם יצאה הציונות.

הציונות רצתה להגדיר את עצמה מול המזרח הערבי,

ההפך מהמזרח הערבי,

ומול הדת. והנה באו הנה יהודים,

מסורתיים,

חלקם דתיים, חלקם לא דתיים, אבל לעולם לא אנטי-דתיים,

והם היו בני התרבות הערבית.

והמטרה הייתה, ובכלל זה היה הדיון,

השאלה הייתה אם בכלל אפשר לתקן אותם,

והוויכוח היה בין אלה שטענו שאי אפשר לתקן אותם,

ובין הליברלים,

שטענו שאפשר לתקן אותם.

בין כך ובין כך איש לא קיבל

אותם כמות שהם.

היה צורך לתקן אותם.

הרעיון היה שכדי לתקן אותם צריך להפריד אותם מההורים שלהם.

זאת אומרת, להפריד אותם מהמסורת שלהם.

זה היה בסיס של התוכניות החינוכיות המתקדמות,

שרק אם ינתקו אותם מהבית הפרימיטיבי שלהם, ינתקו אותם מהמסורת הפרימיטיבית שלהם, אפשר יהיה להפוך אותם לבני אדם.

אבל היה ברור שצריך לתקן אותם, וגלילתם הייתה קשורה בגזיזת פעוט,

בשלילה תרבותית,

גם שלילת הזהות היהודית שלהם וגם שלילת הזהות הערבית שלהם.

ואת זה כדאי לזכור גם כן, כן? זאת אומרת, כיהודים המזרחים,

כי המושג הזה של להיות יהודי ערבי,

זאת אומרת, אדם שהתרבות שלו מבוססת על אום קלסום ופריד אל-אטרש וקריאת שמע,

הדבר הזה שהיה מובן מאליו שאתה יכול להיות יהודי ערבי,

כשם שאתה יכול להיות יהודי פולני ויהודי גרמני בדיוק באותה צורה,

הוא הפך להיות דיכוטומי על פי הגדרתה של הציונות.

כי אותה ציונות חילונית ששללה את היהדות שללה גם את הערביות.

כלומר, היחס של התרבות הציונית כלפי המזרחים היה יחס של דיכוי חד משמעי.

התימנים כולם היו חרדים.

אז לקחו אותם בכוח, הורידו אותם בשדה התעופה,

אמרו, אין איפה לשים אותם. שמו אותם במעברות,

תשלחו בני קיבוצים

להדריך אותם.

קטע מהמדריך השומרי,

דצמבר 1956,

כיצד ננהג בחניכים דתיים.

בין חניכינו אנו פוגשים לא אחת בחניכים דתיים,

בייחוד בהדרכה במעברות יישובי העולים.

מובן שכוונתנו היא להביאם לידי הכרה,

כי אמונתם באלוקים משוללת היגיון והצדקה כי הדת היא פרי המשטרים הריאקציונריים ואין לה זכות קיום אצל הנלחמים למשטר מתקדם.

בקיצור,

בשלב זה ינהג המדריך בסובלנות וישתדל לבטל את חשיבותה של הדת כגורם מפריע לחברות בתנועה.

לאחר הסברה בזאת,

שלא כלולה בה ההתקפה ישירה על הדת כי עם השמטת הבסיס מתחתיה יגיע החניך בעצמו להכרה שאין אלוקים וייטוש את האמונה הדתית.

המדריך השומרי,

לשאלות בחינוך השומרי,

בהוצאת הסתדרות השומר.

אשתי הייתה שליחה במחנה אלר פה,

בהרי ירושלים.

עשרות, מאות ילדים גזעו להם את הפאות,

אמרו, עכשיו יש הסתדרות.

הסתדרות.

עבודה, כסף, מזון,

רק מי שבהסתדרות.

ראשית, אני חושבת שצריך לעשות הפרדת הדת מהמדינה, ואפשר. בשלב הראשון הייתי עושה הפרדת הדת מהפוליטיקה.

בהקשר של הפרדת הדת מהמדינה,

אני חושבת שצריך לבטל את הרבנות הראשית, צריך לבטל את חוק בתי הדין הרבניים,

צריך לבטל את המועצות הדתיות,

צריך לספק שירותי דת. לאט-לאט, איך אומרים באנגלית? היא השאירה משהו, היא השאירה משהו. אוקיי, אז כיוון שכל הדברים האלה, אי אפשר לעשות אותם מיד ועכשיו, אני רוצה להציע שני פתרונות לטווח קצר. בבקשה. הפתרון הראשון שאני מצפה מכל ממשלה שתקום, בעיקר מממשלת שלום, ממשלת ברק, מרכז, עבודה, ערבים ומרץ,

אני מצפה שלא ישתפו את המפלגות הדתיות והחרדיות בקואליציה הנותנתית. אמרנו אלף פעמים, אני אומר בפעם האלף ואחת,

מרץ ושס לא יושבים בקואליציה ביחד.

זה ברור? או שמרץ יושבים בקואליציה, או ששס יושבים בקואליציה.

לא יכניס את שס בקואליציה, לא יאפשר להם להמשיך ליהנות מעתיני הכספים של המדינה לצרכים פוליטיים שלהם.

אנחנו שומעים רק לא שס,

כביכול על בסיס של העיקרון של שלטון החוק,

אבל למעשה, כפי שאפשר לראות,

כפי שאפשר לראות, על בסיס השאיפה לשבור את היהדות החרדית.

אגב,

ומבחינה זאת, הביטויים האלה,

לא תשמע אותם היום,

אבל כשאתה שומע על הצורך לייבש את הביצה שבה קמה שס,

אתה שומע בעצם את אותו דבר עצמו.

דהיינו,

צריך לתת לילדים האלה כסף,

צריך למנוע את הבעיות של העוני,

שזה בוודאי דבר חשוב,

אבל למה צריך למנוע את הבעיות של העוני?

לא בשביל למנוע את הבעיות של העוני,

אלא מתוך ההנחה שאחרי שתיפתרנה בעיות העוני,

אנשים יפסיקו להיות דתיים.

אדם דמוקרט, צריך להגיד,

שמגיע את כל התקציבים האלה, ללא שום קשר.

כך שזה היום לא כותבים ככה.

היום לא כותבים כמו שכתבו בשומר הצעיר ככה, מתנהגים ככה.

פעם הייתה פה אשליה,

קראו לה סטטוס וו,

אבל האשליה נוקצה והסטטוס וו, מת. אנחנו בסכנה שהחרדים יבלעו את המדינה ונחזור לימי הביניים. מאז הבחירות החרדים הרימו ראש, וצריך להנמיך להם קצת את הראש. יש מלחמה בישראל, מלחמת תרבות, מלחמת דת.

כן, זהו מאבק לחיים ולמוות,

לחייה או למותה של הדמוקרטיה הישראלית,

ואנחנו ננצח.

זאת מלחמה.

עליכם להבין סוף-סוף שזאת מלחמה.

אנחנו לא רוצים אותנו בתוך החיים שלנו.

אנחנו לא רוצים חקיקה דתית.

אנחנו האמנו שהם,

האורתודוקסים החרדים,

יעלו דוק-דוק,

ונחזיר, כן, נחזיר בין המדינה לבין הדבר, בין המדינה.

אז יש לזה רק פתרון אחד,

ההפרדה.

הפרדה בין המדינה. כולנו ביחד נלך,

נעשה חוקה לישראל, נגן על בית המשפט, נגן על כך שנהיה מדינה דמוקרטית כפי שאנחנו רוצים שנהיה על פי החלון של אבות הציונות דוד בן-גוריון, זאב ז'בוטינסקי, בנימין זאב הרצל, כאן בארץ ישראל.

תודה רבה לכם, ואנחנו ננצח.

אם נדע שאפשר להציל את כל ילדי גרמניה על ידי העברתם לאנגליה,

ורק מחציתם על ידי העברתם לארץ ישראל,

אני אבחר בדבר השני.

אני רואה את עצמי כיהודי מודרני ממוצע,

ואין אני נרתע ממעבר פורמלי לנצרות.

אני מברך על כל יהודי שיש לו ילדים המחליט להתנצר.

לי יש פן,

הייתי מעדיף להתנצר היום ולא מחר כדי שתקופת החברות שלו בנצרות תתחיל מוקדם ככל האפשר,

וכדי לחסוך ממנו את הפגיעות ואת הקיפוח שנפלו בחלקי ושעוד יפלו בחלקי בגלל היותי יהודי.

בבית הלאומי נכריז על אותם יהודים שלא יסירו מעליהם את חלד הגלות ויסרבו לגלח את

הזקן ואת הפאות כעל אזרחים ממדרגה שנייה.

לא ניתן להם זכות בחירה.

תהיה מדינה דמוקרטית כפי שאנחנו רוצים שתהיה על פי החלון של עבוד הציונות,

דוד בן-גוריון, זאב ז'בוטינסקי, בנימין זאב הרצל!

אם הרצל שלח את אנשי הכהונה הדתית אל הכסרקטינים,

גם ז'בוטינסקי רצה להפריד בינם לבין המדינה,

בינם לבין המדיניות.

המתיימרים להיות תלמידי ז'בוטינסקי היו מיטיבים לעשות לו היו קוראים אוזנם לשמוע

מה היה לרבם לומר בסוגיות

של דת ומדינה.

אני חושב שהאבות המייסדים של המדינה לא היו מרוצים מכך

שהחלום הזה על האדם החדש לא התגשם.

הם היו חושבים שהציונות שלהם נכשלה.

הרצל לא היה מרגיש כאן בבית אם הוא היה מגיע לכאן.

הוא היה חושב שיש כאן הרבה יותר מדי חרדים.

הרצל לא היה מרגיש כאן.

תודה.

זה חצי סרט.

בחצי השני, בשביל לא להלאות אתכם,

רואים איך התשקורת מטפלת בציבור החרדי, איך הבגץ,

איך הדברים נעשים לא דמוקרטיים

בשביל לשלול את האפשרויות והזכויות של הציבור הזה,

איך לעשות לו דה-לגיטימציה כדי שהציבור הזה לא יגדל ולא יטפח.

אפילו הגיעו למצב כזה שהתחילו לדבר על כמות הילודה,

שצריך לצמצם את הילודה אצל החרדים.

הציעו הצעות חוק בשביל לתת פחות כסף למשפחות מרובות ילדים.

ניסו להעביר חוקים כאלה. לא בסין,

שיש מיליארד וחצי,

פה, שיש בקושי חמש מיליון.

ומולנו, הפלסטינים, מתעצמים ומתרבים בילודה,

אבל אתה רואה,

לא יכולים לעמוד מול האמת.

לשקר אין רגליים.

עוד יומיים אני מוזמן על-ידי סטודנט לאוניברסיטה בתל-אביב.

היום הודיעו לנו שהיועץ המשפטי של האוניברסיטה החליט,

לא,

נבטל את ההסכם,

אני לא אוכל לבוא.

מה קרה?

מה קרה?

הסכימו כבר, עשו חוזה, סידרו את הכול, מה קרה?

פחד, פחד, מה הפחד?

הוא עלול לבוא ולהשפיע.

אתה מבין דבר כזה?

אז מי נצח, הרבנים או הציונים?

אתה צריך להבין.

אין לנו בעיה עם האזרחים, החילונים.

אין לנו בעיה. יש לנו בעיה, דבר אחד.

תנו לנו את הזכות לחיות כמו שאנחנו רוצים.

טוענים על כפייה דתית. יש כפייה חילונית מתמשכת.

הסטטוס-קוו בטל,

נגמר.

לא מחדשים חוקים חדשים.

הפוך, מנסים לסתום פרצות.

זאת אומרת, המצב הוא על הפנים.

לא נותנים לנו זכויות שוות.

למה?

הפחד שהמדינה הזאת לא תהיה יהודית.

עכשיו, בגלל שיש להם קונפליקט עם הפלסטינים והערבים,

בלית ברירה,

מחקו מהר

את האופציה שעמדה כבר לביצוע,

של מחיקת הלאום יהודי מתעודת זהות.

ברק רצה שימחקו את הלאום יהודי בגלל הערבים,

לצ'פר אותם.

מה קרה? פרצו המהומות.

ואז הוא הבין שאם המדינה הזאת לא תוגדר יהודית תהיה לו פה בעיה.

יש לו עוד מעט רוב ערבי,

יש לו גויים פה בלי הגבלה.

חוק גיור, הם רוצים להעביר, שזה עם חותמת, לא קשור ליהדות.

ממילא בעוד עשור

גויים ישלטו במדינה, אם יהיו רוב, אתה תהיה מיעוט.

אתה נכנסת לגולה בארצך.

אתה מבין מה קורה?

זאת אומרת, המצב הוא לא טוב.

עכשיו, אנחנו משתדלים

להכיר ליהודים שמנעו מהם במשך 52 שנה את היהדות,

כמו שניסו למנוע ממני,

כי אני למדתי בבית ספר חילוני ולא ידעתי מן הדברים האלה,

עד שזכיתי להכיר את זה לבד.

אבל מה היה קורה אם לא הייתי יודע ולא מכיר ולא נתקל באותו ספר?

מה היה קורה?

מה קורה עם מיליונים היום שמסתובבים כאן ולא יודעים

כלום ביהדות?

מושגי יסוד?

כולל אנשים שגומרים אצלם את המין סמינרים של הוראה של הוראה ולא יודעים מושגים.

הלכה זה כביש ההלכה, שמעת דבר כזה?

סידור זה סידור עבודה ביהדות, שמעת דבר כזה?

מושגים שאתה לא מאמין,

בורים בעולם.

בארצות.

איך צומח דור כזה?

שום מושגים ביהדות?

עכשיו, אם מנסה שרת החינוך הנוכחית

לשפר את זה קצת, שיהודי ידע מה זה תפילין,

תפילין שהוא ידע,

שהוא ידע מה זה בר מצווה בכלל.

לא יודעים מה זה בר מצווה.

שמע ישראל מה זה, הם לא יודעים.

זה מה שמנסים עכשיו, אחרי 52, 53 שנים.

אתה מבין איפה אנחנו מונחים?

עם יהודי,

בארץ היהודים, ולא יודעים על יהדות.

איזה מין דבר זה?

האמריקאים שלומדים במדינותם

יודעים עלינו יותר ממה שאנחנו יודעים על עצמנו.

זה המצב, לצערנו הרב.

ואני לא מראה לכם את השאר בשביל לא להלאות אתכם,

אבל השאר מסביר את הכול,

בדיוק איך המכונה הזאת עובדת.

זה המצב, לצערנו.

אז אל תבואו בטענות על הרבנים משנות ה-40.

הם פשוט ידעו מה הולך להיות.

בהתחלה אפילו החרדים היו מחוברים בהתחלה לרעיון

לעלות לארץ ישראל. בהתחלה, כשהבינו מה הציונים התכוונו לעשות, כגון

חרצל וחבריו,

כן?

אז הם הבינו מה הולך להיות, הם פרשו, הם הבינו מייד.

נשארו רק הציונים, דהיינו המזרחי.

המזרחי המשיך ללכת איתם,

והיום ברור שהקשר הזה כבר לא קיים.

ברור, אין שום שייכות, לא שלטונית ולא אחרת.

הם נחשבים

אצלהם היום כסרח העודף.

זאת אומרת, הם לא צריכים אותם אפילו היום בקואליציה,

דבר שלא היה אף פעם.

אפילו הימין, אתה מבין איפה זה הגיע?

זאת אומרת, המצב הוא חמור.

ואזז, אחד מהסופרים

מהוגי הדעות של הציונות,

הוא אמר שהמזרחים נאיביים.

הם פשוט מאוד מתפתים והולכים אחרי הציונים השמאלנים, והם לא יודעים בעצם לאן מובילים אותם.

רק הבעיה שלו זה עם העם האדוק,

שדבק בתורת ישראל ולא זז ממנה. זה הגוש הקשה שמפריע להם.

והם הבינו באמת שזה מה שיפריע להם וזה מה שקרה.

זאת אומרת, מה שאנחנו מנסים לעשות כרגע

זה גישור, גשר,

שהציבור שנמנע ממנו אכן יזכה להכיר את הדברים.

זה מה שאני לפחות מנסה לעשות.

מאחר ואני ראיתי את מה שראיתי והבנתי מה שהבנתי,

והבנתי שלא מבינים מה שהבנתי, החלטתי להבין את אלה שלא הבינו. מה שהבנתי, שיבינו מה שאני מבין.

וברוך השם, ברוך השם, זה עובד.

אבל אני אסביר לך בדרך שהסביר המגיד מדובנה, איך נראים הדברים.

אני אסביר לך.

המגיד מדובנה אומר, היה אבא אחד עשיר,

והאב העשיר הזה היו לו שני בנים מחוץ לארץ וילד קטן בביתו,

ושני הילדים האלה, אחד מהם היה עשיר גדול מאוד,

והבן השני היה עני מאוד.

לא היה קשר בין האחים מחוץ לארץ.

יום אחד הוא שולח מכתב לבן העשיר ואומר לו,

אני עומד להשיא את אחיך הקטן,

ואני מבקש ממך שתבוא לחתונה ותביא עמך את אחיך ומשפחתו,

את האח העני ומשפחתו.

בכל ההוצאות

אשר תוציא לכבודי,

אשלם לך עליהן.

האח העשיר ישר לקח את כל המשפחה לחנויות היוקרה,

קנה להם בגדים, קנה להם הנעלה, הלבשה,

תכשיטים,

כל מה שרק אפשר, קנה.

הוציא הוצאות ב-50,000 דולר, רק קניות, לחתונה.

במטוס לקח את הפרס קלאס,

לימוזין חיכתה לו שתיקח אותו לחתונה,

אבל ברגע האחרון הוא קרא לאחיו העני ואמר לו,

אבא ביקש שתתלווה אליי ותבוא איתי לחתונה של אחינו.

האח, מסכן, בא עם משפחתו,

קרוע, בלוח, שסוע,

כולו טלאים,

עם המשפחה, כולם דלפונים, רזים.

איפה שמו אותו? במטוס בתא מטען.

והוא טס,

12 שעות,

כשמגיעה החתונה כולם מחכים,

והנה, לאותה חבילה מפוארת עם מאות דונמים ומדשאות עומדים כולם וממתינים.

מגיעה לי מוזינה לבנה,

ויוצא ממנה האח הגביר והעשיר עם בני משפחתו, כולם יפים,

מלובשים להם.

כולם שואלים, מי זה?

אומרים, זה הבן העשיר

של בעל השמחה.

לאחר כמה זמן מגיעה כרכרה שמתנדנדת ככה,

ועליה יושבים משפחה רעועה כזאת,

והם מגיעים לשם למשטח,

יורדים ושואלים, מי זה? אומרים, זה הבן העני של בעל השמחה.

כולם פותחים עיניים,

אחד כזה, כזה עשיר, ואחד כזה עני.

טוב,

נגמרת החתונה,

האח העשיר נשאר עוד שלושה שבועות בביתו של האב העשיר,

ואחרי שלושה שבועות הוא אומר לו, אבא,

אני חייב לנסוע בחזרה למקומי, כיוון שהעסקים

דורשים זאת.

אז האבא אומר, אף אחד לא מעכב עליך, סע.

הוא אומר לו, כן, אבא, אבל מה עם הכסף?

מה עם ההוצאות?

אבא כתב לי שכשאני אגיע לפה, אז הוא ישלם את כל ההוצאות.

הוא אומר לו, אני כתבתי כזה דבר?

אני אמרתי לך כזה דבר? הוא אומר, כן.

אבא, הנה, הבאתי את המכתב איתי.

הוא מוציא. הוא אומר לו, אבא, תקרא, בבקשה, תקרא מה כתוב.

הוא קורא,

כל ההוצאות שיהיו לכבודי, אני משלם.

הוא אומר, כל ההוצאות האלה, אבא, אני הוצאתי לכבודך. אני לא הייתי קונה ב-50 אלף דולר.

לא הייתי קונה ב-50 אלף דולר בגדים וכל הדברים האלה.

זה רק לכבודך.

אומר לו, אבא, תשמע,

אני כתבתי, כל ההוצאות שיהיו לכבודי, אני משלם.

מה שאתה לובש זה לא לכבודי,

זה לכבודך.

למה אבא אומר כזה דבר?

אומר לו, פשוט,

אם היית דואג לכבודי,

לא היית מבייש אותי לעיני כל האורחים,

ונותן לאחיך להגיע לכאן עם כל המשפחה,

קרועים ובלועים ושסועים.

זה היה לכבודי?

חשבת על כבודי שנתת לו לבוא בצורה כזאת

לבזות אותי ככה לעיני כולם?

זה לכבודי?

כל הבגדים שקנית לכבודך, תשלם עליהם אתה.

זה המשל שאומר המגיד מדובנה.

מה נמשל?

אנחנו אומרים שכל מה שאנחנו עושים לכבודו של הקדוש ברוך הוא, שבראנו לכבודו,

הכל לכבודו.

לשם שמיים כולנו, ברור.

כולנו לשם שמיים.

והקדוש ברוך הוא טמא ואומר,

אתם עושים לכבודי?

אז איך אתם משאירים את האחים שלכם שלא יודעים בין ימין לשמאל?

לא יודעים שום דבר ממני?

לא יודעים אפילו שיש להם אבא?

איך אתם אומרים שאתם עושים לכבודי?

מה איתם עם האחים שלכם?

אלה לא צריכים לדעת.

זה הכבוד שלי שהם מדברים כנגדי,

שהם כותבים עליי בעיתונים נגדי,

שהם משדרים ברדיו נגדי,

בתי פלוויזיה נגדי, נגד אבא שלהם.

אתם דאגתם לכבודי?

אתם הודעתם להם,

איפה?

היה כבודי,

היה מוראי.

בן יכבד אב ועבד אדוניו,

ואם אב אני היה כבודי,

ואם אדון אני היה מוראי.

איפה?

אני לא רואה שום דבר מזה.

אז אנחנו יכולים לבוא ולהגיד לקדוש ברוך הוא,

אנחנו עשינו כמיטב יכולתנו? לא.

נכון שלא?

מה שאני משתדל,

שעוד אחים, לא אחד ולא שניים,

כשהוא אמר לי שאוהבים אותי יותר ממה שאני אוהב, אמרתי, זה תלוי מה עושים.

אמרתי, אני יודע שאני עושה בשביל הרבים, אני לא רואה שהרבים עושים בשבילי. מה זה בשבילי?

לא בשבילי בשבילי.

כמו שאני עושה, אם היו עושים כולם,

היינו במצב של גאולה.

כי בהתחלה, בהתחלה, כשאני החזרתי יהודי אחד אחרי שלושה חודשים בתשובה והוא שם כיפה,

הוא שאל אותי, תגיד לי, כמה אתה יכול לעשות?

שלושה חודשים עד שאחד שם כיפה,

למה אתה משקיע כל כך? מתי תגמור? אמרתי לו, לא, עכשיו זה קל.

אמרתי לו, עכשיו נשארו שלוש מיליון יהודים, אני אקח חצי ואתה חצי.

אז מיליון וחצי, כל אחד ילך יותר מהר.

אני אעשה עוד אחד,

נתחלק אחרי ה-750, 750,

וכן אתה,

ככה נגמור, צ'יק צ'אק.

אמר, ככה אני חשבתי, אתה מבין? הייתי תמים,

תמים.

ובינתיים אני רץ 25 שנה,

והחבר'ה,

ברוך השם, לפחות מוחאים כפיים, לפחות מוחאים כפיים.

אבל אני רץ לבד, אני רץ לבד.

יש עוד ארגונים, ברוך השם, שרצים גם, יש עוד אנשים שפועלים,

אבל זה לא מספיק.

נותן לכם עצה פשוטה, פשוטה.

יש מיליון חוזרים בתשובה, ברוך השם.

חצי מיליון, נגיד, מסוגלים לעשות משהו. חצי מיליון מהם.

אם כל אחד יחליט לעבוד על יהודי אחד חודש ימים,

חודש ימים רק,

לעבוד על יהודי, להחזיר אותו בתשובה,

תוך חודש אנחנו, מיליון נוספים.

פשוט.

אבל איך אפשר לעבוד על יהודי חודש? מה תגיד לו?

מה תשכנע אותו?

אז מצאנו עצה איך לעשות את זה בקלות, בלי בעיות.

יש סמינרים שעושים

ארבעה ימים בבית מלון, משכנעים אנשים.

זה עולה כמה אלפי שקלים, וברוך השם, הרבה אנשים מכירים את הידעות ומחליטים לחזור בתשובה.

אנחנו הבנו שיש אנשים שלא יגיעו לסמינרים ולא יספיקו להגיע לסמינרים גם מפאת הזמן וקוצר היכולת.

לקחנו עשר קלטות וידאו שאתם רואים כאן על השולחן,

שיש בהן 23 שעות

של שאלות ותשובות והוכחות למציאות הבורא,

לחיים לאחר המוות, לבואות שהתגשמו וכו',

ב-100 שקלים במחיר גלם,

ומחלקים את זה, מיני-סמינר, לאנשים.

נותנים את זה למשפחה, מהבדיקות שעשינו,

אין משפחה שקיבלה מיני-סמינר ולא עשה מהפך במשפחה.

זאת אומרת,

אפשר.

אתן לכם דוגמה נוספת.

לפני כשנה פלוס,

החלטנו לעשות מבצע אמץ מושב.

תשמעו איזה רעיון פשוט.

מה זה אמץ מושב?

לחלק בכל מושב

כל שבועיים קלטת טפ זהה לכל התושבים.

כמה עלות של קלטת טפ? שקל.

מסובסד, אבל שקל.

נו, השקעה של שקל. כמה יש במושב? בממוצע 100 משפחות.

100 שקל.

לשבועיים? 200 שקל לחודש.

230 מושבים, אנחנו מחלקים להם כל שבועיים קלטת.

230 מושבים.

עשינו בדיקה עכשיו,

בחודש האחרון, והתוצאות הן כדלקמן.

מתוך 230 מושבים,

85 מושבים,

בין 10 ל-20 איש בכל מושב חזרו בתשובה בגלל הקלטות.

85 מושבים.

כמה עלה לנו השקעה על כל בן-אדם?

12 שקל.

ב-12 שקל.

עכשיו

התחלנו לשלוח לכל מושב

מיני-סמינר.

אומנם אחד בינתיים כגמ״ח.

אם תהיה לנו אפשרות באמצעים,

נשלח לכל משפחה מיני-סמינר,

והמושבים יתהפכו.

כמה מושבים יש בארץ בכלל? 530. מה החלטנו השבוע?

ללכת על כל המושבים כולם.

מה שצריך,

משאבים.

אם יש משאבים, אפשר לעשות מהפכה.

אתם זוכרים, באיצטדיון יד אליהו האחרון הבטחתי שבין זן והדר עד פורים נחלק מיליון קלטות?

לא עמדתי בזה, אני מצטער.

רק 700,000 חילקנו,

כי לא היה בה מחסנים.

היה רק 700,000, ואנחנו נשלים, נשלים.

אבל 700,000 בתיבות דואר, 90% חולקו בתיבות דואר לאנשים שבחיים שלהם לא ראו קלטת.

אין לכם מושג מה זה עושה.

סיפור אספר לכם.

לפני שלושה שבועות אני נכנס למשרד.

ניגשים אליי ואומרים לי, האישה הזאת הגיעה עכשיו מצפון תל אביב,

מרמת אביב ג',

אישה אינטליגנטית, אקדמאית.

מתברר,

אחיה חזר בתשובה מקלטות,

היה באצטדיון יד אליהו,

קיבל קלטת שחולקה בחינם שם,

קלטת וידאו המהפכה החילונית,

שמעה את הקלטת בבית,

היא שמעה צעקות,

ניגשה, אמרה, מה הוא צועק?

מה הוא צועק?

איזה קטע זה היה בדיוק?

כשאני באוניברסיטה בירושלים,

כשצועקים עליי שם סטודנטים ולא נותנים לי לדבר.

היא ראתה את זה כעסה מאוד, אמרה, מה זה?

איפה חופש הביטוי? מה קורה פה?

היא נפגעה קשות.

החליטה לראות את החומר,

אם יוצאים נגדו ככה, רוצה לראות מה הוא מדבר.

ישבה שלוש שעות, ראתה את הקלטת, נדלקה.

החליטה, היא רוצה עוד.

הביאה לה עוד.

כשאני הגעתי לפני שלושה שבועות, זה היה כשהיא באה לקחת נגלה שלישית,

15 קלטות וידאו.

מה היא מספרת?

אני לא אגיד את כל הפרטים עליה בשביל לא לזהות אותה.

תואר שני בפילוסופיה, תואר שני במשפטים,

בתפקיד בכיר באיזשהו מקום גבוה מאוד בעריכת דין,

זהו, פה אני עוצר.

עכשיו,

היא אומרת, אחרי שהיא ראתה את כל זה,

היא אומרת, תשמע,

מה שאתה אומר שם, אי אפשר לענות על החומר הזה.

אי אפשר. חומר מסודר, הרמטי, אין אפילו הערות שוליים.

זה הרצאות ברמה אקדמית שאני עוד לא ראיתי דבר כזה, מבוע תוך מבוע.

הכול נובע ומסודר.

אמרה, אני מבינה למה לא מקבלים את דבריך.

תדע לך, אם היית בא מהאקדמיה,

רוב הציבור הנאור היה הולך אחריך.

אבל בגלל שלא באת מהאקדמיה,

ואני מוסיף, בגלל שיש לי אנטנה,

אז הם לא מוכנים לשמוע, זה מבייש אותם, מעליב אותם.

זאת אומרת, זאת הבעיה.

היא אומרת, תשמע, אני גרה ברחוב לוי אשכול בצפון תל אביב.

בבניין שלי שש דירות שכורות של עורכי דין.

כל ערב אנחנו יושבים על הווידאו שלך ומדסכסים.

אתם מבינים את זה?

בשבוע שעבר,

בשבוע שעבר יהודים יקרים נכנס זוג מבקשים ברכה.

מי זו הזוג?

אישה צרפתייה,

גויה,

ששמעה קלטות,

בגלל שהיא הייתה חברה של יהודי,

שמעה קלטות ומצאה חן בעיניה והחליטה להתגייר.

הגיעה לבית דינו של הרב נסים קרליץ בבני ברק,

עשתה גיור, תהליך גיור וגיור.

ביום שהיא באה אליי, זה יום אחרי החתונה,

לקבל ברכה על המשך הדרך.

גויה, צרפתייה וקלטות.

עברו שעתיים, רגע, רגע, לא קוראים לך, אני אסמן לכם בסוף.

עברו שעתיים,

עברו שעתיים,

מגיעה ערבייה מירדן,

שומעת קלטות בירדן,

מכירה אותן ישר והפוך,

היא רוצה להתגייר.

שלחנו אותה לרב נסים קרליץ.

אתם יודעים כמה סיפורים כאלה?

אין לכם מושג אפילו מה שזה עושה ולאן שזה מגיע.

הרב עזרא מחפוד, בסוף שבוע האחרון, במלון האחרון שהיינו השבת, זה היה בהיאט,

מספר לי, קיבל טלפון מערבי

ששואל אותו, כבוד הרב,

אני שומע את הקלטות של אבנון יצחק, אפשר לשמוע בשבת?

שאלה בהלכה. אתם שומעים? ערבי מצלצל.

זאת אומרת, המצב, רבותיי, אם ערבים מבינים, אז יהודים ודאי צריכים להבין, לא?

צריך רק להגיע אליהם.

לצערנו הרב, לא מגיעים לכולם, לא מגיעים גם מספיק.

נכון שהצליחו להדביק עלינו סטיגמות בשביל שאנשים לא ייקחו את החומר,

ואכן יש כאלה שמתנזרים,

אבל אלה שסוף-סוף מתוודעים בדרך כלשהי,

מבינים איפה הייתה הטעות.

איך הסתירו מהם?

למה יוצאים נגד?

אותה אקדמאית שסיפרתי לכם בתחילה היא גם מרצה באוניברסיטה ויש לה סטודנטים במשפט.

אז היא לקחה את הקלטת, לא יכלה להתאפק ורצתה לעשות על זה דיון.

דיון.

אבל היא לקחה את הקלטת, את המהפכה החילונית, והמיקום

של הקטע של האוניברסיטה לא היה מדויק.

אז היא הריצה בינתיים את הקלטת למצוא את המקום.

הסטודנטים שראו מי המדובר

התחילו לצעוק.

לא, לא, תסגרי, מה פתאום זה?

התחילו לצעוק.

עד שהיא הייתה בלחץ,

מצאה את הקטע, אמרה להם, תראו, עכשיו אתם מהם צועקים אותו דבר.

אתם מהם צועקים אותו דבר.

למה צעקתם?

מה קרה?

למה אי אפשר לתת לו לדבר? שיגיד מה שהוא רוצה,

הפוך,

נגד, אבל תנו לו להתבטא. אל תסכימו,

אל תקבלו.

בפאנצ'ליין היא אומרת, הם הסכימו איתה.

אבל מה הייתה התגובה המיידית?

בדיוק אותו דבר. למה?

יש סטיגמות.

ברגע שיש סטיגמות,

אז יש אנשים שמאמינים,

וככה הם לא לוקחים.

אבל מה אנחנו עושים?

אנחנו עושים תרגילים.

אנחנו לוקחים חלק מהקלטות בלי שם,

או עם שם אחר.

לדוגמה, הקלטת הזאת שראיתם,

אי אפשר לתת אותה לחבר'ה סתם.

אז משנים שם, משנים עטיפה ונותנים.

מה זה נכנס? ברגע שמתחילים לראות, זה תופס.

לכן קלטות האודיו שלנו

מתחילות

עם ג'ינגלים,

עם מוזיקה משלהם.

וככה לאט-לאט זה חודר לבפנים, וברוך השם, זה מביא הרבה פירות והרבה יהודים מתקרמים.

מה המטרה שלנו?

שיכירו רק את היהדות.

ירצו,

יעשו,

לא ירצו, לא יעשו.

אבל לתת צ'אנס,

מה שלא נותן משרד החינוך עד היום.

זה אנחנו מנסים לעשות.

השאלה, אם יש אנשים שמבינים כמונו שזה מה שנצרך ומוכנים לעשות.

אני רק אגיד לכם מה כתוב בתורה.

בתורה כתוב,

ארור האיש אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם.

ארור האיש.

600,000 יהודים קיללו,

ארור האיש אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם.

על מי מדובר?

אדם שלמד בשנה ושימש תלמידי חכמים,

והיה סיפק בידו להחזיק ולא החזיק, ארור.

אדם צדיק שלמד בשנה ושימש תלמידי חכמים

ולא החזיק, הייתה לו אפשרות להחזיק אנשים,

לגרום שהם ילמדו תורה, יקיימו תורה,

יעשו תורה.

והוא לא עשה, ארור. התורה מקללת אותו ארור.

ברוך האיש אשר יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם. מי זה הברוך?

אדם שלא למד, לא שנה,

לא שימש תלמידי חכמים

ולא היה סיפק בידו לעשות, וכן עשה.

אדם הזה ברוך.

טומי לפיד לא למד,

לא שנה,

ולא שימש תלמידי חכמים, ולא היה לו סיפק,

לא היה לו וולבו כמו שיש לו, לא הייתה לו אפשרות.

ואף על פי כן,

החזיק, החזיק, גרם שילמדו תורה,

התורה מברכת אותו ברוך האיש אשר יקים

את דברי התורה הזאת לעשות אותם. אתם שומעים?

עכשיו כל אחד יבדוק אם הוא מכלל הברוך

או מכלל הארור.

אם יש בידינו לעשות ולא עושים,

אמרנו זה ארור.

אם אין בידינו, ואנחנו עושים,

אם אין בידינו, אין לנו אפשרות, אני מלא חובות, יש לי הוראות, לא יכול, אני לא יכול.

לא יכול. ואפילו שאתה חלילה

לא למדת, לא שנית, לא שימשת, ואתה מחזיק,

ברוך התורה מברכת אותך, ברוך האיש.

אתם מתארים לכם?

סוף חלק א', ההמשך, בקלטת מס' 179.