זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה
- - - לא מוגה! - - -
אומר הקדוש ברוך הוא, זכרתי לך חסד נעורייך,
אהבת כלולותייך,
לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה.
אין הכוונה שהלכו במדבר על מנת למות,
אלא הלכו על מנת לחיות.
והיינו שאיים כי הולכים אנשים, נשים וטף במדבר,
שהוא נקרא המדבר הגדול והנורא,
נחש שרב ועקרב וצמאון אשר אין בו מים, אין מים.
לא הרגישו בדבר כלל.
עם ישראל שהלכו במדבר,
אפילו שזה מלא נחשים ועקרבים ומזיקים וצמאון, אין מים.
לא הרגישו בדבר כלל,
אלא כאילו הולכים בארץ מיושבת,
מקום גינות ופרדסים.
ועל זה אומר הקדוש ברוך הוא בהתפעלות,
זכרתי לך חסד נעורייך,
לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה,
בארץ לא זרועה.
ואתם הולכים כאילו בארץ זרועה.
זה החסד של הנעורים, אהבת הכלולות,
שכל הטבע לא היה קיים לפניהם,
ואין לפניהם אלא הקדוש ברוך הוא.
ובכל מקום שאמר להם ללך, הלכו בו בלי לשים לב למצב הטבע.
משל למה?
משל לתינוק
שהוא נישא בזרועות אמו.
כשהיא הולכת אתו עם התינוק במקום חיות ולסטים,
התינוק לא יודע מזה כלום.
ואין קיים לגביו, אלא זרועות אמו חובקת אותו. מה אכפת לו? איפה היא לוקחת אותו?
תינוק בזרועות של אמא שלו נכנסה איתו לג'ונגל, בשבילו הוא בא
בזרועות של אמא שלו, לקחה אותו לגינה, לפארק.
הוא בזרועות שלו, מה אכפת לו בכלל?
אכפת לו באיזה סביבה הוא נמצא?
עם ישראל הלכו במדבר, בארץ לא זרועה, כאילו גינות ופרדסים,
איזה יופי.
זכרתי לך חסד נעוריך,
לכתך אחריי,
לכתך אחריי.
אתם לא הלכתם לתוכנית בבלי,
רמת אביב ג', סביון, לא הייתה איזה תוכנית.
למדבר.
הלכתם למקום לא זרוע. ואיך הלכתם? אחריי, אחריי. השם אמר, הולכים אחריי.