קלטת טייפ מספר 170 - אקסיומות באילת - חלק א

- - - לא מוגה! - - - 

לא אקסיומות, אין אקסיומה, אתה עם זה מציאות, זה לא אקסיום... אני זה מציאות.

אני זה מציאות, אני מכיר. אני פעם זה מציאות. המציאות שלך, מידע! נכון. די.

אבל איפה הבורא? אבל איפה הבורא?

כבוד הרב, אמונה זה דבר כאילו מופשט.

יש כאלה שיטענו שהם מקיימים מצוות של בן אדם לחברו,

וכאלה, והם סך הכל אנשים טובים.

איך אתה מעביר להם את זה בצורה יותר מוחשית? הרי אי אפשר להתווכח עם אמונה.

יש בהם יותר יחי, הוא מאמין.

לא צריך להאמין שיש בורא לעולם, ניתן להוכיח להאמין.

לא צריך להאמין שניתנה תורה בסיני, ניתן להוכיח, תוכיח.

אתה אומר שיש אלוהים, כי למה הם ביצרו את הרץ החדש של אתמול? ואיפה אלוהים פה?

קודם כל הכל, מושגח מאיתו יתברך ונעשה בצדק ובאמת צדק מדוקדקת כלפי כל נשמה ונשמה.

הפסוק אומר,

עצור תמים פעולו ככל דרכיו משפט אל אמונה ואין עוול צדיק וישר הוא.

זה מה שיש לפנינו היום, אבל כתוב עוד משהו.

מתי יבוא לציון גואל?

ובא לציון גואל ולשווה פשע ויעקב, שיהיו שווים בתשובה.

כמה יש היום?

בלי עין הרע. מיליון חוזרים בתשובה בישראל.

לא אקסיומות! אין אקסיומות! אתה זה מציאות! זה לא אקסיומות! אני זה מציאות! המציאות של המידע! נכון. די!

קלטות מספר 170 171 אקסיומות.

ערב טוב בעזרת השם נעשה ונצליח והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

סאלח כבר היה מיואש.

הוא היה משוכנע שלעולם ועד לא יצליחו הפלסטינים להתגבר על היהודים.

לא יוכלו להגיע למדינה משלהם,

ואפילו תשתרע רק על אחוז קטן משטחה של ארץ-ישראל.

במחשבה זאת הסתובב שנים רבות.

אבל בפסח הוא שינה את דעתו.

אין כמעט ילד פלסטיני שלא שמע עליו, שלא יודע איך הוא נראה, שלא רוצה להיות סאלח כשיהיה גדול.

דמות הירואית ברחוב הפלסטיני.

הוא קנה את עולמו כאשר ניהל פעולות טרור רבות כנגד הצבא הישראלי בימי המאבק המרכזיים של הפלסטינים בשנים שקדמו למלחמת שלום הגליל.

אחר כך ישב שנים רבות בכלא הישראלי, אחר שנלכד נשפט לשנים רבות.

בבית-הסוהר הוא הפך למנהיג המובהק של העצירים.

שום דבר לא יכלו מפקדי כלא הנאצר הישראלים להשיג מהאסירים בלי להידבר אתו.

גבוה, חסון, נראה כמו אנגלי יותר מאשר פלסטיני או ערבי.

שולט באנגלית מצוינת, צרפתית ועברית, חד-תפיסה וכריזמטי.

סאלח תעומרי הוא מהמשכילים מהחבורה הפלסטינית.

העיתונאי אהרן ברנע כתב ספר שלם על דמותו,

וכך מתאר תעומרי את הסיבה לשינוי שחל בו.

הייתי אז בתאי בכלא, סגור ומנותק,

רק הדלת המסורגת, הבדיל הביני לבין המסדרון המעורך,

שבו הסתובב 24 שעות ביממה הסוהר הישראלי החמוש בנשקו.

קראתי לו לבוא,

הבחנתי שהוא אוכל סנדוויץ' של פיתה,

נושך ולועס, ושוב נושך ולועס.

אתה יהודי? אמרתי לו.

האיש הנהן בראשו בחיוב?

אם כך, מדוע אתה אוכל חמץ בפסח?

אינך יודע שליהודי אסור לאכול חמץ בחג זה?

הסוהר נדהם מדבריו של האסיר הפלסטיני הבכיר ביותר,

חשב רגע והשיב,

אני לא מחויב לדברים שהרעו לעמי ביציאת מצרים לפני אלפיים שנה ויותר,

אין לי קשר לכך.

התיישבתי על המזרן בתאי ואמרתי לעצמי,

עם שלאנשיו אין קשר עם עברם,

והמסוגלים בריש גלי לנגד עיני לחלל את חוקי אמונתם,

הוא עם שניתקו שורשיו מאדמתו ונוכל להשיג את מטרותינו.

באותו לילה חל שינוי מוחלט בגישתי, לא נרדמתי. בכל שעות החשיכה הנה ישבתי במקומי והתקשיתי לעכל את שעבר עלי במפגש הקטן עם הסוער היהודי,

אוכל החמץ בפרהסיה לנגד עינינו הערבים.

למחרת אותו יום אספתי את ההנהגה הפלסטינית שבתוך הכלא,

את כל אלו שהכירו את דעתי זה שנים שאין סיכוי לקבל אפילו גרגיר אחד מהישראלים.

סיפרתי להם את האירוע הטראומטי שעברתי ואת המסקנות שאליהן הגעתי.

הבהרתי לכולם שמאותו בוקר אנו יוצאים לדרך חדשה למלחמה על הכול.

לא על אחוז קטן,

לא על פירורים שיזרקו לנו,

שכן ממולנו עומד עם חסר קשר לשורשיו,

שעברו לא מעניין אותו יותר,

ולכן גם המוטיבציה שלו בהכרח שתהיה נעדרת כל רצון להיאבק ולהילחם.

מאז עברתי עם הסיפור שלי בין אלפים ורבבות, מספר תא עומרי.

את כולם שכנעתי שיש לשנות את הקו, שיש להיאבק בלי פשרות.

תא עומרי נבחר מאוחר יותר לפרלמנט הפלסטיני,

הציעו לו להיות שר בקבינט של יאסר ערפאת, הוא סירב,

הוא שומר על מעמד מיוחד ברחוב הפלסטיני,

ממשיך להטיף בדרכו החדשה,

זו שאימץ מאז אותו מפגש בערבו של יום בחג הפסח לפני כמה שנים.

את הנזק שגרם לעם ישראל, אותו סוהר יהודי, במעשיהו ובדבריו לא יכולים אלפים לתקן.

כמה הרוגים ופצועים יש לנו בגלל הפיתה שלו.

סלאח תא עומרי ראה פיתה בפסח והבין שניתן לעשות את המהפכה הערבית

בגלל המהפכה החילונית המנתקת את העם משורשו,

מכוחו, מאמונתו ומן הזכות של קיומו על אדמתו.

זה המצב שבו אנחנו נמצאים, יהודים יקרים.

מי שזוכה, לפני שנים רבות,

שמונה שנים,

אמרתי בקלטת שלום עם ערפאת וגם כאן באילת,

שהשלום עם המחבלים לא יתקיים ורק מכת השונא תלך ותתגבר כמו נחל המתגבר, על-פי ישעיה בפרק כח

לרבי יהונתן בן עוזיאל.

כשאמרתי זאת זה נראה רחוק,

כי הכול היה ברור, פרס נובל, שלום.

עוד לא נתנו את עזה ויריחו,

ואמרתי, לא זה מה שהם מבקשים, הם מבקשים את ירושלים.

כמו שאומר זכריה הנביא, ואספתי את כל הגויים אל ירושלים למלחמה.

והנה אנחנו רואים,

כשמגיע ערפאת

עד לחתימה בצרפת,

קלינטון שם, שירק שם,

ברק שם, ערפאת שם, ההסכם מוכן,

אחרי סיכומים,

העט בידו,

בא לחתום, מניח את העט כאן והולך.

למה?

מה שאתה מקבל עכשיו, לא תקבל לעולם.

מה שאתה מקבל עכשיו, לא חלמת לקבל.

מה שאתה מקבל עכשיו, זה ניצחון אדיר וחתימה.

מניח את זה?

לא.

אינתיפאדת השלום.

למה הוא עשה את זה?

כי ריבי יונתן בן עוזיאל אמר, ושלמכון דעים מחבלה לא יתקיים.

ארמחת צנאה תטע עליכון כנחל מגבר.

תשמעו, קלטת שלי, 40 שנה, כותבדור בשנת 40 לעצמאות.

אני אומר את כל התסריט עד הסוף.

לא אני.

הנביאים, אני מקריא אותם.

אז הייתה האינתיפאדה הראשונה.

היו זורקים רק אבנים.

התחלנו להסביר איך זה התפתח.

מאבנים יעברו לאקדחים, אקדחים, תת-מקלחים, תת-מקלחים יגיעו למכוניות תופת, מתאבדים.

אבל לא הגזמתי,

לא הגזמתי. לא אמרתי מרגמות

וקטיושות עכשיו וטילנו, זה לא אמרתי, אפילו זה אני לא חשבתי.

אבל תשעה חודשים שישלטו עלינו הפלסטינים הערבים,

זה כתוב מפורש, זה יהיה.

וזה אני מתאר.

למה אבל?

למה?

יש להם זכות על ארץ ישראל בזכות הברית מילה שהם עושים.

כיוון שאברהם אבינו,

כרת איתו השם ברית, שהוא יקבל את ארץ ישראל בעבור המילה,

וכיוון שישמעאל גם עושים ברית מילה,

אז יש להם אחיזה בארץ ישראל, בארץ הקודש.

שימו לב, הם תמיד אומרים, על קוץ, על קוץ קודש מזכירים. אצלם לא מזכירים קודש.

הם כל הזמן מזכירים את הקודש.

אבל כתוב בזוהר הקדוש שהאחיזה שלהם תהיה ותינטל מהם

בגלל שהם לא עושים ברית מילה כדין.

אנחנו עושים גם פריעה חוץ ממילה,

והם לא עושים,

המילה שלהם לא מושלמת,

והם מאחרים אותה לגיל 13 כשאנחנו עושים אותה בגיל שמונה ימים.

לכן האחיזה שלהם תיפקע מארץ ישראל, אבל עד אותו רגע תהיה להם אחיזה בארץ ישראל.

זאת אומרת, המצב כתוב מראש.

ומה ערכו רבנו חיים ויטל, תלמיד הארי הקדוש?

המערכו הקדוש אומר שגלות חמישית

תהיה הקצרה מכולם והקשה מכולם, זו גלות ישמעאל, כמו שכתוב במסכת סנהדרין, דף צדיק ח' עמוד ב'

אין בן דוד בא, זה מלך המשיח,

עד שתשלוט מלכות הרשעה בישראל ובעולם כולו תשעה חודשים. אתם רואים שהטרור המוסלמי בכל העולם משתלט,

והם מתעצמים בנשק לא קונבנציונלי.

אז הוא אומר כך,

דוד המלך בטילים אומר, לולא השם שהיה לנו בקום עלינו אדם,

אזי חיים ולעונו בחרות אפם בנו.

אומר, אמר ראשו הקדוש,

לולא השם שהיה לנו בקום עלינו אדם, אדם זה ישמעאל,

שנאמר,

והוא יהיה פרא אדם, ידו בכל ויד כלבו.

לולא השם שהיה לנו בקום עלינו אדם זה ישמעאל,

אזי חיים בלעונו, הם יאכלו אותנו חי, בלי שעיטה, חי.

בחרות אפם בנו, כמו שהיה בלינץ' ברמאללה,

כמו אתמול ברציחה של שני נערים,

כמו מה שהם עושים,

זה מה שהם מסוגלים.

אם באחת ההפגנות שלהם הם הוציאו את הקישקע של החבר שלהם מההרוג והרימו אותו למעלה ככה,

זה פרא אדם.

למה נקרא שמם ישמעאל, אומר הזוהר הקדוש?

משום שבסוף הם יצרו כל כך לישראל,

עד שישראל יזעקו לשמים וישמע אל ויענם לישראל. על שם הסוף,

שהם יביאו אותנו למצב שאנחנו נזעק לשמים זעקה גדולה ונוראה, כמו בימים קדמונים, שעם ישראל נלחץ

אז ישמעאל ויענם, על שם זה הם נקראים ישמעאל.

ככה לשון הזוהר הקדוש.

ולמה זה עכשיו אנחנו רואים?

משום שאנחנו נמצאים לפי התאריך בסוף כבר, שנת 5761,

אנחנו כבר אחרי חצות יום של יום שישי.

הקב' ברוך הוא בלט עולמו בשישה ימים בשביעי שבת,

אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור,

יום אחד של הקב' ברוך הוא כביכול כמו אלף שנים שלנו,

שישה ימים זה ששת אלפים שנה,

כל שנה מתחלקת כמו ביממה

לארבע שש שעות,

שזה עשרים וארבע.

אנחנו נמצאים באלף השישי,

ביום שישי, זאת אומרת,

ב-5,761. זאת אומרת, 750 זה חצות יום.

כש-18 שעות עברו כבר, 750 זה שלושת רבעי של היממה.

אלף זה יממה שלמה.

נכנסנו כבר להארת שבת

של הגאולה.

אנחנו קרובים מאוד.

כל הסימנים נמצאים איתנו.

כתוב, בעקבתא דמשיחא, בזמן שיבוא משיח בעקבו,

חוצפא יישגא,

היוקר יאמיר, הגפן תיתן פריה,

מחיר היין יהיה רב,

מלכות תהפך למינות, המלכות, הממשלה, תהפוך לכפירה,

בית ועד יהפך לזנות,

חוכמת סופרים תסרח, חוכמת התורה תסרח,

יראי חטא יימאסו, ישנאו את הדתיים החרדים.

בן קם באבים, בת באימה,

כלה בחמותה,

אויבי איש אנשי ביתו,

נערים פני זקנים ילבינו,

זקנים מפני נערים יעמודו,

פני הדור כפני הכלב,

ועל מה יש לנו לשען?

על אבינו שבשמיים. זה כתוב לפני אלפיים שנה במשנה בסוטה.

זה מה שיש לפנינו היום. אבל כתוב עוד משהו.

מתי יבוא לציון גואל?

ובא לציון גואל ולשווה פשע ביעקב, שיהיו שווים בתשובה.

כמה יש היום?

בלי עין הרע, מיליון חוזרים בתשובה בישראל.

זאת אומרת, התקופה בדיוק כמו שהיא מתוארת.

עכשיו,

אחרי תשעה חודשים תהיה מלחמת גוג ומגוג.

שבע שנים מלחמה,

כל אומות העולם נגדנו.

כולם.

אמריקה, סין, אירופה, אפריקה, כולם, אחד, שווייץ, כולם.

מה הסיכוי? שואל המדרש,

70 זאבים על כבשה אחת קטנה באמצע.

מה הסיכוי?

יש סיכוי.

אין לנו מספיק נשק להתמודד מול עולם שלם.

אפילו אם כל פגיעה תהיה בול.

אין.

אבל זה יהיה.

וזה כתוב. לי נקם ושילם לעד תמות רגלם. כל פרשת האזינו מדברת על זה.

מה יהיה?

מה יהיה עכשיו?

לפני הבחירות האלה הוצאתי קלטת במי לבחור.

ואני אומר שם,

לא ברק,

לא ביבי,

לא שרון,

ולא שרונה.

חשבו שרון, איראן אסואן,

בחרית ברית.

תש כוחו כאן נקמה.

מספר הפיגועים הכי רב עכשיו בתקופתו.

אז בסדר, הוא נכנס ל-A, חוזר ל-B, נכנס ל-G, לג'דה-T, הולך, חוזר.

אמריקה אומרת לו, מה אתה עושה? יוצא החוצה. יוצא החוצה, לא, זה תוכנן מראש, מה פתאום? אנחנו, מי התכוון? נשאר.

מה פתאום אתה מעביר מיליארד וחצי? רגע, לא, זה רק לעיבוי, זה נקרא לך פיתוח, זה חריג, זה מה.

אמריקה היום עם בוש, זה בוש, בוש ויקלם, זה עם הסאוט,

עם השוט.

זה הולך לעשות מלחמות עולם, זה הבוש הזה.

כבר עם הסינים הוא מסתכסך, קטן עליו סין.

מיליארד וחצי בני-אדם, קטן עליו.

פתאום אירופה אומרים,

להוריד את הרמה של הקשרים עם ישראל,

אירוויזיון כבר לא יכניסו את היהודים,

עוד פעם, הכבייה לא יעשו פה,

תיירים לא באים, אלעל מבטל את הפרסט-קלאס,

שש מטוסים מוכרת,

אין טיולים,

400 מדריכי טיול פוטרו, נשארו 150 בהקפאה,

אה שדה.

מדינה בגטו,

קטיושות מסביב, לבנון בפנים,

מים אין, מביאו שוטים,

מצב על הפנים, איפה שאתה נוגע, מצב על הפנים.

רצח, ואונס, ולכלוך,

מלחמות פנימיות.

מה קורה?

הכול הולך ונסגר, הכול הולך ונסגר.

מה עושים?

70 אומות העולם מול ישראל.

כל חברי הכנסת

יהיו ראש ממשלה.

יש להם עצה לפתור בעיה כזאת?

אין עצה.

תביא מומחים מכל האוניברסיטאות.

מה עושים?

אם כל העולם נגדנו,

לא נגדנו באמברגו,

לא ייתנו לנו כסף.

מלחמה.

מה הסיכוי שלנו? מה העצה?

אבל לעם היהודי יש היסטוריה עם חוכמה גדולה מאוד שכבר עברנו, יש לנו מאיפה ללמוד.

הייתה תקופה כזאת כבר,

בזמן המן, המן הרשע,

הצליח להוציא חתימה מאחשוורוש, להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים. מה שהיטלר לא הצליח, הוא כמעט הצליח.

היטלר היה צריך לחפש יהודים בכל מקום,

באזורים שהיו בשליטתו, אבל היה לו עוד צריך לכבוש את העולם.

אצל אחשוורוש היה הכול ביד. 127 מדינה שלו,

כל היהודים בפנים, ביום אחד לחסל את כולם.

שמעתם גזרה כזאת?

נו, מה עושים?

מה עושים?

המזל של העם היהודי,

שהייתה להם צדקת חרדית

שקראו לה גולדה, אה, סליחה, אסתר. אסתר המלכה, זה המזל.

מה פירוש מזל? את המזל הזה תכננה קדוש ברוך הוא.

והיה לה דוד, חרדי גם כן, חרדי,

לא ממרץ, חרדי,

קראו לו מרדכי.

מרדכי, מרדכי יהודי ואסתר המלכה.

ושניהם אמרו,

מה עושים?

צומו עליי שלושת ימים, לילה ויום, תתפללו, תחזרו בתשובה, ואני אכנס למלך.

אני מסתכנת בנפשי, כיוון שהמלך, אם לא קורא למישהו,

אחת דתו להמית.

איך נכנסים לרשות למלך? וזה לא סתם מלך, זה אחשוורוש. למה נקרא שמו אחשוורוש?

כל הרועהו, הוא חש בראשו.

מה פחד?

והיא מצליחה להביא את המן, שיתלו אותו על העץ בשור, מבטלת את הגזירה, הופכת את הגזירה על האויבים. האויבים

מתים ונהרגים בעם ישראל,

צוהלים ושמחים, יאללה נו חג מזה, חג פורים,

ולא עוד אלא אוזני המן.

זה אישה צדקת וצדיק.

שניים,

שידעו שאם הקדוש ברוך הוא מלחיץ את עם ישראל ומוציא עליהם גזירה בגוף,

גזירת כיליון,

זה מן השמיים הגזירה,

וצריך לפנות לקדוש ברוך הוא, לשכנע אותו שאנחנו חוזרים בנו ממה שעשינו.

מה היה העוון שעליו יצאה הגזירה, אתם יודעים מה?

אחשוורוש הזמין את היהודים למשתה.

והם ישבו במשתה של המלך ונהנו מסעודתו של אחשוורוש.

לא אכלו לו כשר.

כשר.

מרדכי היה אחראי על האוכל.

אבל נהנו מסעודתו של אחשוורוש. ליהנות

מסעודה של הגוי, יושבים,

אנחנו מחוברים, אנחנו נאורים, אנחנו מתחברים.

לא לבדד,

תערובת.

זו הייתה הגזירה.

כשהשתחוו לפני תשע שנים לצלם של נבוכדנצר,

לא חלילה עם כוונה זדונית,

לפנים, רק יעני, מה שנקרא.

וה' ידעו שזה רק לפנים.

אבל אסור להשתחוות לפסל, אפילו לפנים.

היום יש לנו עבירות הרבה יותר חמורות משני הדברים האלה.

היום המדינה רוצה שנהיה גויים ממש,

לא החברים שלה גויים, גויים ממש.

תרבות גויים,

לדחות את תורת ישראל, לדחות את המסורת היהודית,

להכניס לנו את כל התרבות הזרה.

לא להיות חלק מהגויים, להיות גויים.

אז אם העם הזה רוצה להתפקר,

מלכות תיהפך למינות.

או כמו שברק רצה להחיל עלינו את המהפכה החילונית, שמטוסים יטוסו בשבת ואוטובוסים בשבת ונישואים אזרחיים,

ולמחוק את הלאום יהודי מתעודת זהות,

והעם שתק.

זה הרבה יותר חמור מנהנו, מסעודתו של אחשוורוש.

איך שהוא הכריז על זה,

ארבע שעות לאחר מכן נפתחה מלחמה נוכחית.

אנחנו שותקים,

מתרחקים מהקדוש ברוך הוא, כאילו העולם הפקר.

אנחנו אחראים לגורלנו,

גורלנו בידינו,

הקמנו כוח ועוצמה,

יש לנו צבא מהמעצמות החזקות ביותר בעולם,

יש לנו גרעינים ובוטנים,

אנחנו נסדר את העולם אנחנו, מי יכול עלינו.

והנה פתאום מותה של ילדה בת חמש,

חמישה חודשים,

עושה אותנו אפס אפסים ומורידה את הקנים של התותחים.

ועוד ילד בן תשע שנים,

כל העולם נגדנו. מי מנצח אותנו? מצלמה של ה-CNN.

צבא שלם מול מצלמה אחת, לא יכול.

זה לא עידן של שנים קדמוניות.

היום זה הולך אחרת. דעת קהל.

ופה פוחדים מדעת קהל.

אם היה לנו את הקדוש ברוך הוא, ממי היינו פוחדים?

אבל אם לא מאמינים בקדוש ברוך הוא שהוא מנהל את העולם,

והוא ברגע אחד מביט לארץ ותרעד, עושה רעידת אדמה,

ייגע בהרים ויעשן ולבה פורצת ושוטפת כפרים.

מזיז טייפון אחד ככה ולוקח איתו כמה בניינים

אם היינו סומכים על אבא שלנו, אבינו שבשמיים,

מי יכול עלינו?

3,300 שנה עומדים עלינו לכלותינו

ורק הקדוש ברוך הוא מצילנו מידם.

פעם שאלה אותי אחת, תגיד לי,

איך אתה יכול להגיד שאנחנו מושגחים כל הזמן על ידי הקדוש ברוך הוא?

אני רואה שהכל מקרה.

אמרתי לה, נכון, את צודקת, הכל מקרה, אבל מי שמצרף את כל המקרים זה הקדוש ברוך הוא.

אתן לך דוגמה.

את שמעת מה אמר מגילת אסתר?

במגילת אסתר היו הרבה מקרים,

אבל אם מקרה אחד לא היה קורה, לא היינו פה היום מדברים.

היה במקרה אחד המן,

שהיה אצל אחשוורוש,

היה במקרה אחד מרדכי, שלא השתחווה להמן,

במקרה הוא שמע מרדכי שבקתן ותרש חורשים מזימה להרוג את אחשוורוש.

באופן מקרי ולא הגיוני הוא הודיע את זה למלכות.

ואז כתבו את זה בספר הזיכרונות.

בינתיים המן מציע איזו הצעה דבילית, מקרית,

שהוא יזמין את אשתו, אחשוורוש, לעיני כולם, בצורה שאני לא רוצה לדבר.

היא באופן מקרי לא מסכימה לבוא, במקרה הוא הורג אותה.

ואז קורה מקרה שהוא צריך להזמין את כל הנשים לבחור אחת.

מכל הנשים היפות שהיו מכל המדינות הוא בוחר בסוף במקרה את אסתר. בת כמה היא? בת 95. מה זה, הוא עמה?

מה, הוא לא רואה?

וזה אחרי שישה חודשים בשמן המור ובתמרוקים ואמבטיות והכול, והכנות ואיפור ופודרה והכול,

והן מגיעות. בסוף הוא לוקח בת 75 בירקרוקת, לא נראיתה טוב.

במקרה הכול.

במקרה ממשיך,

המן במקרה מחליט ככה, מקבל את הסעיף להרוג עם שלם, למחוק אותו ביום אחד.

אז הקדוש ברוך הוא במקרה

מנדד את שנתו של אחשוורוש, פתאום יש לו דודי שינה.

במקרה מה הוא מבקש? לא אבטלגין, לא אספירין, את ספר הזיכרונות.

מביאים לו, איפה נפתח לו במקרה? בדף שכתוב שמרדכי הציל אותו על-ידי שגילה שרצו בקטן וטרש לחסל אותו.

קם בבוקר במקרה, איך שנכנס המן במקרה,

אומר לו, מה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו? במקרה, המן חושב שהכוונה אליו.

אז הוא אומר, ייקחו סוס ולבוש מלכות וילבישו וישימו אותו על הסוס. הוא אומר לו, במקרה, קח את מרדכי, זה שאתה שונא אותו ולא משתחמם,

שים אותו על הסוס ובמקרה תלך איתו כל הכביש, שמה שכולם יראו.

במקרה, קורא אחרי מקרה, והדסה, אסתר, מזמינה אותו לבית המשתה, והוא חושב שהכוונה בשבילו, ובמקרה מכין עץ חמישים אמה,

ובמקרה הוא מסכים אחשוורוש, באופן מקרי, חד פעמי, לא היה מעולם ולא יהיה לו עולם לחתום, להפוך את הגזירה ושיתלו את המן,

והכל במקרה, ואם לא, אני ואתם לא מדברים.

בטח שהיה במקרה, אבל מי עושה את המקרים?

מי עושה את המקרים?

גם ברק חשב שהכל מקרה.

הוא אמר שהוא ילך נגד החרדים,

ככה הוא הלך לבחירות.

אחרי שהוא היה צריך את ש״ס,

אמר במקרה לא, צריך לעשות ועדת טל.

עשו ועדת טל, אחר כך ראה שכולם זועמים עליו, הוא אומר, לא יעזור ועדת טל. אחר כך אמר, כן, נעשה ככה. אחר כך אמר ככה, זיגזג, זיגזג, זיגזג, זיגזג.

בסוף,

25% בחוץ.

העיפו אותו.

הוא חשב שהוא ישנה עולם, ישנה סדרי בראשית. שום דבר.

הכול מאיתו יתברך

לפי תוכנית,

כל אחד למקום שלו. דבר אחד ברור לא ישתנה.

התורה הבטיחה,

לא תשכח מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך עד עולם. הקדוש-ברוך-הוא הבטיח, התורה הזאת לא תשכח.

שרפו ספרי תורה, שרפו בתי מדרש, שרפו יהודים.

עשו הכול.

ניסו להשכיח את תורת ישראל.

לא עזר.

3,300 שנה.

כי השם הבטיח, לא תשכח.

עם שלם נרדף על-ידי כל אומות העולם,

בואו נשאר.

אומות, ממלכות, מעצמות נשכחו, נכחדו,

נשאר קצת בדפי ההיסטוריה עליהן בכמה אתרים ארכיאולוגיים.

ואנחנו חיים ונושמים זרע אברהם, יצחק ויעקב, ממשיכים עם אותה תורה ואותה מסורת.

מה, צריך מופת יותר גדול מזה?

על-פי שכל, על-פי טבע?

לא ייתכן.

מה אנחנו נדרשים בעת הזאת?

פשוט

להבין שהקדוש ברוך הוא רוצה שנתקרב אליו,

לחזור לאבינו שבשמיים,

ותראו שהכול ישתנה לטובה.

עם כל מה שיש נגדנו כרגע מלחמה, שבעה חודשים, הרי הניסים, הם לא יאמנו.

אלפים רבים של ניסיונות פיגוע ופיגועים ממש

במספר ההרוגים

הם אפסי ביחס לסטטיסטיקה, מה היה צריך להיות.

כל נפש היא חשובה.

אבל פלאי פלאות, למה את זה אנחנו לא מבינים?

למה את מלחמת המפרץ אנחנו לא מבינים, איזו השגחה אלוקית?

למה אנחנו לא רואים את כל הדברים האלה ומעריכים ומודים

ומתכופפים לפני הקדוש ברוך הוא ואומרים, אבינו מלכנו,

חטאנו לפניך, אנחנו חוזרים.

כן.

ומה אנחנו צריכים בסך הכל לעשות?

לקיים שש מצוות.

מה זה שש מצוות?

טלית, תפילין, שמונה עשרה, תפילת שמונה עשרה, קריאת שמע,

זה בבוקר עושים בבת אחת.

ברכת המזון כשאוכלים, כמו שצריך,

ולקבוע שיעור תורה פעם ביום.

בשבת לנוע, לאכול פיסטוקים,

לשיר, לשתות.

פעם בשנה, יום כיפור, לכפר על העוונות, אז תצום, תעשה דיאטה.

כמה ימים לפני תשמע שופרות,

כמה מצוות.

זה הכל הסיפור. יהודי.

מה קשה?

למה לא?

למה לא?

אין תשובה ליהודים.

סתם, סוחבים את הזמן.

נראה, תאמין לי, אני בקטע, יבוא הזמן, אתה תראה, אני,

אל תיראו אותי ככה, אני,

תהיה כמו שאתה, תהיה כמו שצריך להיות, זה הכל. מה הסיפור? מה אתה עושה עם זה סיפור?

תהיה יהודי שומר תורה ומצוות, זה הכל.

פה התעוררות של תשובה, ברוך השם, באילת.

יש בתי מדרש, יש בתי כנסת.

כשהייתי פה פעם ראשונה לפני חמש-שש שנים,

היה פה בקושי כמה בתי כנסת קטנים עם עניין מצומצם ככה.

היום, ברוך השם, יש פה הרבה, יש פה תלמוד תורה, יש פה זה, יש פה...

בלי עין הרע.

הרבה יהודים טובים, אני רואה המון זקנים פה היום.

המון זקנים. כשאני באתי פעם, הקודמת, הסתכלתי, רק אני, יש לי זקן.

מה לא טוב להיות יהודי?

עם נבחר, עם נבחר.

כל הגויים רודפים אחרינו מהקנאה, למה קיבלנו את הספר הזה?

רק בגלל זה. לא בגלל הגובה שלנו, הבריאות, בגלל הספר הזה.

בגלל ספר התנ״ך שעושה אותנו

עם נבחר.

בניו של הקדוש ברוך הוא.

בניו של הקדוש ברוך הוא.

אתם לא יודעים להעריך אפילו את המעמד שלכם. בן של הקדוש ברוך הוא.

אם בוחר נשיא מקסיקו אחד מתוך 40 מיליון שיהיה הסגן שלו, איזה עושר זה?

אם בוחר בך הקדוש ברוך הוא מתוך 6 מיליארד בני אדם שתהיה הבן שלו,

איזה עושר.

לא צריך לברך על זה בבוקר, ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שלא עשני גוי?

מה זה שלא עשני גוי?

שלא עשני קלינטון.

שלא עשני בוש.

ברוך אתה ה'

שלא עשני גוי. נבחרתי.

כשעם ישראל הסכים לקבל את התורה מכל העמים, הוא נבחר להיות העם המיוחד שייקח את החוקים הצדיקים האלה ויפיץ אותם בכל העולם.

כל הציוויליזציה היום ניזונה מספר הזה.

אנחנו הזוכים.

מורשה לקהילת יעקב בלבד. זו ירושה שלנו.

ולמה אנחנו לא נהנים מזה?

היה אחד שקיבל בגיל 90,

כבר היה ככה בפרפורים האחרונים של חייו, שבוע ימים אולי נשאר לו.

קיבל מכתב ממשרד הפנים,

כותבים לו, כבוד מר פלוני,

אנחנו מאוד מצטערים על האיחור שהגיע אליך מכתב זה,

אבל עלינו להודיע לך שאתה ירשת 10 מיליון דולר.

בן 90. יעני,

אם הוא החזיק אותו ככה וקרא, עכשיו הוא עשה כבר ככה.

מה הוא עושה עכשיו בשבוע האחרון עם 10 מיליון דולר?

הוא ממשיך לקרוא עוד שתי שורות,

הוא אומר, ושוב אנו מצטערים שהסיגונו את כתובתך באיחור של 60 שנה.

60 שנה היה עשיר והלכת פרן,

כי הוא לא ידע שהוא יורש.

משרד הפנים הוא לא עדכן את הכתובת.

לא מצאו אותו.

אתם רואים איזה עונש זה?

הוא כבר לא קרא את החתימה, מי חתם?

מת.

אנשים יהודים מסתובבים באילת, מסתובבים, נהנים, מבסוטים. אילת, חוץ לארץ, על הכיפאק.

והם לא יודעים שהם היורשים היחידים בעולם של התורה הקדושה שאין ירושה כמוה.

זה לא רק להרוויח עולם הזה,

זה גם נצח נצחים בגן עדן.

אתה יורש.

בוא תיקח את הזכות שלך, מגיע לך.

לא עושים לך טובה.

זה שלך.

מורשה, קהילת יעקב.

ויש אנשים יהודים, לצערנו הרב, פה בארץ ישראל,

שלא יודעים נאום מה על התורה הזאת, חוץ מסיפורים מהעיתונות.

לא יאומן כי יסופר.

כן, למישהו יש שאלה? בבקשה.

פה, שורה שנייה.

אין עושה כל דבר.

אני רציתי לשאול,

אם יש את אומרת שיש אלוהים,

ולמה מבודפצות הרצח הזה?

של אתמול. כי איפה האלוהים פה?

ראיתם לו את הלווית על מסעי הזוועות האלה.

זאת שאלה שצריך לשאול על כל מקרה ומקרה. גם למה אנחנו מתים בכלל?

היינו יכולים לחיות ישר לנצח.

ובכן, אני אסביר לך דבר אחד.

קודם כול, הכול

מושגח מאתו יתברך ונעשה בצדק ובעמת צדק מדוקדקת כלפי כל נשמה ונשמה.

הפסוק אומר,

עצור תמים פעולו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עוול, צדיק וישר הוא.

מה פירוש הדבר אין עוול?

מה זה אין עוול? גם שופט לא עושה עוול. אם בא אחד והוא נתפס על רצח, וכתוב בספר החוקים 25 שנה עונש ונותן לו 25 שנה, מה הבעיה? הוא עשה צדק, הוא עשה, לא, זה לא עוול.

אבל אלוהים בחר בנו. עוד לא גמרתי את התשובה.

אבל שופט בשר ודם עושה עוול.

בשעה שהוא גוזר על הרוצח 25 שנה בכלא,

הוא גוזר על אשתו להיות אלמנה גם 25 שנה, והיא לא עשתה כלום.

ב-25 שנה על הבנים שלו שיהיו יתומים.

זאת אומרת, השופט לא יכול למצות את הדין עם כל הסובבים את הנאשם.

לעומת זאת, הקדוש ברוך הוא לא עושה עוול. מה פירוש?

אם כבר יוצא גזר דין כנגד מישהו, ולא משנה איזה גזר דין,

צריך להבין שזה אחרי התבוננות בכל הסובבים אותו. זאת אומרת, באביו, באמו, באחיו,

בקרוביו,

בשכניו, מכריו.

אם היה בין כל אלה שמסביב מישהו שלא ראוי לקבל את צער המיתה שהתפרסם לאחר מכן,

היה מתעכב גזר הדין כנגד אלה שראויים לאותו עונש.

רק לאחר שכולם היו חייבים וראויים לאותה רמת עונש, כל אחד לפי הקרבה שלו,

רק אז הגזר דין כלפי אלה שהיו ראויים לגזר דין בין מסיבה זו של העולם הזה, בין בגלל גלגול קודם,

רק אז זה יבוצע.

לכן אין עוול.

אני לא רוצה לדון את המקרה הספציפי הזה, אני אומר באופן כללי. כל מקרה

שהוא פחות מגיל 13,

הוא לא על עכשיו, הוא על גלגול קודם, כיוון שעד גיל 13 אדם לא חייב במצוות.

ממילא אי אפשר להאשים אותו ולענוש אותו על מה שהוא לא חייב.

אז איך זה בכל אופן?

עוברים מתים,

ילדים קטנים, או נולדים בעלי מומים,

הם עוד לא עשו שום דבר, למה שייוולדו כך? למה שימותו?

זה על גלגולים קודמים.

ואנחנו כבר דורות

של אנשים שהנשמות שלהם הן מגולגלות.

אין בינינו אחד, הן נשמה חדשה.

אז לכן צריך לדעת שזה עד גיל 13. מעל גיל 13, כיוון שאדם חייב במצוות,

חייב במצוות כבר,

צריך לדון ולראות האם הוא עשה סוג עבירות כאלה שעל פיהן הוא ראוי למיתה כלשהי.

אם כן, זה מספיק בשביל שהוא יקבל את עונשו.

לדוגמה, אדם שמחלל שבת,

לדוגמה, אדם מחלל שבת, העונש על חילול שבת הוא סקלה.

סקלה.

פעם היו עושים סקלה.

אומנם בית דין, עד שהיה מוציא אדם להורג 70 שנה, אם היו מוציאים אחת ל-70 שנה, זה היה נקרא בית דין קטלנית,

סנהדרין.

אבל בכל אופן היה דין סקלה.

היום אין דין סקלה, אז מה קורה?

אף על פי שארבע מיתות בית דין היום לא מקוימות על ידי בית דין, על ידי סנהדרין,

אבל נידונים מן השמיים. בסקלה היום זה תאונת דרכים.

או שחיה דרור עשה טום,

או שהוא פוגע בדבר כהה,

או שדבר כהה פוגע בו.

זה נקרא סקלה.

הילדים שישבו מתחת לענף עץ שנפל עליהם זה סקלה.

אלה שנסקלו באבנים זה סקלה. אנשים שנדקרים זה מיתת הרג.

אנשים שנשרפים זה שרפה מן התורה.

וכן על זה הדרך.

רק מהיום זה נעשה במהלכים כאילו טבעיים.

אבל הגזר דין ניתן מלמעלה לפי החשבון הידוע רק למעלה.

אנחנו לא יודעים את החשבון.

אבל אם אנחנו רואים שבן אדם עבר עבירות שכתובות בתורה, לדוגמה,

ועליהן יש חיוב כזה, אנחנו לא צריכים להגיד שזה מגלגול קודם. זה על עכשיו.

עכשיו הוא היה חייב. רק מה הקדוש ברוך הוא לא מוצא את דינו כלפי כל אדם ואדם ברגע שהוא עובר פעם ראשונה,

כי הוא ערך אפיים,

וממתין. אתה רואה שיש אנשים חללי שבת, שבת, ועוד שבת, ושנים, עשרות שנים והכול,

ואוכלים נבלות וטרפות,

ועוברים על עריות,

ועוברים על כשרות, ועוברים ועוברים ועוברים, ומאריכים ימים.

יש חשבונות.

למה?

רשעים גמורים, לדוגמה,

מקבלים את כל שכרם בעולם הזה ועונשם לעולם הבא.

אז לכן על מעט זכויות שיש להם, ומצוות של חסד ועזרה לזולת וכל מיני דברים,

זה נאסף, מגיע להם שכר, כי אין עוול.

אז הם מקבלים בעולם הזה הכול,

וימיהם מתארכים בהתאם לזה שיסוכם ויושלם כל מה שמגיע להם.

אבל אחר כך הם יקבלו את מלוא עונשם ורק עונשם.

בעוד שצדיקים הפוך.

מקבלים עונשם בעולם הזה,

להוריד מעליהם את החיוב,

וכשהם יוצאים מן העולם הזה זוכים ישר לגן עדן, לשכר, על כל הזכויות שעשו.

זה אומר דוד המלך, איש בהר לא ידע, אוכסי לא יבין את זאת.

איך זה בפרוח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי אבן?

איך הרשעים מצלחים? הוא אומר, להישמדם עד יעד, כיוון שהם נשמדים עד יעד.

נשאלת השאלה, למה יש ארבע מיתות בית-דין בכלל? למה התורה אמרה שיש ארבע מיתות? למה חנק והרג שרפה הושכלה? למה לא מיתה אחת?

אלא אנחנו לא מבינים מה זה מיתה. מיתה זה כפרה.

מיתתו, כפרתו.

בית-דין שהוציאו להורג,

זה היה הכפרה שלו, זה התיקון של הנשמה שלו.

למה צריך ארבע?

משום שלפי גודל העבירה,

כך שיעור המיתה.

אז חכמים חילקו לנו שתיים קלות ושתיים חמורות. חנק והרג, מיתות קלות.

שרפה הושכלה, מיתות חמורות.

אבל מה נפקא מינא? מה זה משנה? בן אדם מת, מת.

זה איך שחנקו אותו מת, זה איך ששרפו אותו מת.

שרפה של התורה זה לא שרפה חיצונית ששמים אותו במדורה.

זה שופכים עופרת לוהטת לתוך הגרון והנשמה נופחת.

זאת אומרת,

זה ארבע מיתות.

נשאלת השאלה, למה צריך אותן?

כשאדם מת,

כתוב במשנה,

קשה רימה

בבשר המת

כמחת בבשר החי.

כמו שמחת דוקרים בבשר חי זה כואב,

ככה תולעים שאוכלים את המת זה כואב.

אבל איך זה גוף בשר, כמו שניצל, לא מרגיש, הנשמה יצאה?

אלא כתוב רק, נפשו עליו תאבל. הנפש מתאבלת על צער הגוף.

זאת אומרת,

מת שאין לו קוברים הוא נקרא מת מצווה.

אדם שמוטל בשדה, נהרג,

שכב בשדה, אין לו קוברים, אין משפחה, אין קרובים. הוא רחוק מעיר, אי אפשר להביא אותו לקבורה מסודרת.

זה נקרא מת מצווה.

אפילו כהן גדול שלא נטמא

לאביו, לאמו, לאף אחד, למת מצווה כן נטמא, ואפילו ביום הכיפורים,

שכל כפרת ישראל תלויה בו.

למה? בגלל ביזיון המת.

מה זה ביזיון?

הנשמה מרחפת מעל הגופה, והיא רואה את הגוף מוטל למטה, זה ביזיון שאין כדוגמתו.

הוא נקרא מת מצווה.

ראית אחד שנפל באופניים ומקטנוע על הכביש, לא קרה לו כלום,

אבל הפדיחה לפני כולם כשהוא קם.

זה ביזיון. הביזיון היה מוכן לקבל מכה,

אבל שלא יראו,

ולא בלי מכה, בהחלקה לפני כולם.

הביזיון של הבושה הוא קשה מאוד.

לכן,

המיטה משתנה.

יש מיטה שהיא יותר מבזה,

ויש מיטה פחות מבזה,

ולפי תיקון הנשמה שנצרך, לפי גודל העבירות,

כך נבחרת המיטה.

זאת אומרת, לכן יש שתיים קלות, שתיים חמורות.

זאת אומרת, אם אדם מת במיטה קשה,

שקשה לראות אותה,

זאת אומרת שאותה נשמה הייתה צריכה יותר גדול, תיקון יותר גדול, לפי מעשיה או של עכשיו או של גלגול קודם.

וכיוון שאין, אנחנו יודעים בדיוק, אבל אנחנו יודעים שהקדוש ברוך הוא לא נותן לבנים שלו יותר ממה שצריך לתיקון נפשם.

למה בכלל ניתנה מיטה?

בגלל אדם הראשון.

מה היה עם אדם הראשון? השם אמר לו, אם לא תחטא, תחיה לעולם.

אם תחטא, ביום אכולך ממנו מות תמות.

אל תאכל מעצת דעת.

אבל אם תאכל, אם לא תשמע, אם תמרה את פי,

ביום אכולך ממנו מות תמות.

מות תמות היא שתי מיטות, מיטה בעולם הזה ומיתה לעולם הבא.

זאת אומרת, צריך להבין,

מה הקדוש ברוך הוא בעצם אמר?

אמר, המיטה תהיה הכפרה.

למה מיטה? איך מיטה מכפרת?

מיטה זה דבר טוב.

מיטה זה דבר טוב, זה התיקון,

זה ההשלמה. איך?

אדם חטא, יש לו פגם בשניים, גם בגוף החוטא וגם בנשמה החוטאת.

שניים מפגמים, הגוף והנשמה.

עכשיו, כשהגוף נכנס לקבר,

הוא מתפורר,

ורושם החטא שהיה בו, הרישום שהיה בתוך הגוף,

נמוג, איננו, התפורר, לא נשאר כלום.

הנשמה עולה למעלה. אם היא לא תיקנה את עצמה פה על ידי תשובה ומעשים טובים, והיא מגיעה לעולם העליון,

היא נצרפת שם, נשרפת ומזדככת בגיהנום,

כפי השיעור הראוי להוריד ממנה את חלאת הטומאה שנדבקה בנשמה.

לאחר מכן היא מזוככת והיא עולה לגן-עדן לשיעור שמגיע לו על-פי מעשיה הטובים.

שם היא נשארת,

הגוף התפורר,

אבל כיוון שהגוף והנשמה היו שותפים,

מגיע זמן שנקרא תחיית המתים,

לשלם לשניהם את השכר הראוי שהיה אמור להיות לאדם הראשון וצאצאיו.

ואז, בתחיית המתים, נשמה טהורה נכנסת לגוף נקי,

מתחברת,

והקמים בתחיית המתים יהיו בדרגת אדם הראשון לפני החטא בגן-עדן.

לכן המיתה היא חסד אלוקים לחטא

בתיקון שלו.

עכשיו, כמה כל אדם צריך לתקן? לפי מה שהוא עשה.

יש אדם, לדוגמה,

שהזניח שן קצת, יש לו נקודה שחורה,

מנקים, לא צ'קצ'ק.

יש אחד שכבר נהיה לו חור גדול וצריך שם לחפור יותר,

יש אחד שצריך טיפול שורש,

יש אחד שלא יספיק לו וצריך עקירה,

יש אחד שכבר צריך ניתוח בחניכיים.

זאת אומרת, תלוי כמה אדם השהה את העבירות.

יש אדם שגילו אצלו מחלה ממארת בתחילתה,

הסיכוי שלו לרפא יותר גדול, יש אחד שזה כבר התפשט,

הסיכוי שלו קטן.

האיסורים שכבר צריך לעבור לתיקון הפגם הזה הם כבר הרבה יותר גדולים.

תלוי באיזה מצב חל עליו הדין.

צדיקים נחנשים בדרך כלל מיד.

הקדוש ברוך הוא לא מאריך להם.

תיק מנקה אותם. עוד פעם, תיק מנקה אותם, או מעורר אותם לחשוב שמגיע להם עונש. כי אין אדם נוקף אצבע למטה,

אלא אם מכריזים עליו מלמעלה. אפילו קוץ נכנס לך ביד, עברת ליציח דוקרני,

והופ,

קיבלת דקירה.

זה ישבו בדין למעלה ודנו את כל הזכויות והעבירות שלך, ואחרי שגמרו את הכול ויצא פסק דין,

רק אז נכנס הקוץ. כמה בעומק, גם זה אמרו.

כמה דם ייצג, גם זה אמרו.

מיליגרם, לא יותר, לא פחות.

אין מקרה, אין עוול, אין עוול, אין עוול.

נבוכנצר הרשע ונבוזרדן,

וכל אלה הרשעים על אמירה טובה כלפי שמיים קיבלו שכר גדול מיותר בשמיים.

הם נשארו רשעים,

עובדי עבודה זרה,

אבל כשהם כיבדו את השם בשלוש פסיעות,

מגיע להם כבר ששלושה מצאצאיהם ישלטו בעולם.

זאת אומרת, הקב' ברוך הוא גם לרשעים הקשים ביותר שעמדו לישראל,

גם כן פרע להם מה שמגיע להם.

אין דבר כזה, אין עוול אצל הקב' ברוך הוא.

אפילו שיחה טובה אחת שאמרת בימי חייך,

גם תקבל עליה שכר.

אין דבר שנעלם מאת השם יתברך.

זה נקרא אין עוול.

לכן השאלות שלנו,

השאלות שלנו הן מאוד תמימות, כי אנחנו מתי מזדעזעים?

טראגים וקשים כאלה, וזה בצדק, כי אנחנו כל כך רחוקים.

אבל אם היית יודע את גודל החסד של הקדוש ברוך הוא,

אתה היית תמה איך כולנו מתהלכים בכלל בריאים חמש דקות.

חמש דקות.

אתן לך דוגמה.

היית יוצא עכשיו החוצה,

היה ניגש אליך בן אדם, וטראח סותר לך לפנים.

הוא אומר, אוי, סליחה, חשבתי שזה מישהו אחר, טעיתי.

מה אתה עושה איתו?

מוותר לו?

לא מוותר כבר פעם ראשונה?

מה קרה, מסכן, טעה, מה קורה, טעות.

אחר השנייה עוד אחת מיד שמאל, חלאח, יש על הפנים. הוא אומר, אוי, סליחה, התפלק לי. התפלק לי, זה לא.

מה אתה עושה עכשיו? מקבל את ההסבר?

לא מקבל את ההסבר. אחר כך הוא נותן לך שתיים ביחד, בום, בתוך הפנים.

מה אתה שותק?

לא.

אחרי שלוש סתירות אתה כבר, חביבי, מלחמת עולם.

מה הקדוש ברוך הוא נותן לך בריאות? חיים, ראייה, שמיעה, נשימה, הכל, הכל, הכל. כל המערכות עובדות.

מה אתה עושה? קם בבוקר, לא מברך,

לא מודה, לא מתפלל, לא תפילין,

לא זה, אוכל מה שבא לך,

רואה איסור, עושה מה זה, מחלל שבת.

מה מגיע לך?

מה מגיע לך? יש על כל אחד עונש. כל אחד מהם זה עונש בפני עצמו.

אספת יום שלם, הלכת לישון, מה היה צריך לעשות? שלא תקום.

קמת?

קיבלת עוד פעם זכות? עוד פעם?

הכל מחדש? מה עשית? במקום להגיד תודה.

שלא קיבלת מכות אתמול,

אתה אומר, זה ראייה, שאין כלום.

ממשיך לעשות על עבירות.

מה היה צריך לעשות לך?

והוא מחכה ומחכה ומחכה.

אבל אם חס ושלום, פעם אחת פתאום יקרה משהו,

למה אני?

למה דווקא עכשיו?

מה עשיתי?

פתאום אתה טמא.

אתה יודע למה זה דומה?

אחד נוסע על הכביש,

עובר מסלול, עולה על המדרכה,

פוגע בהולך רגל,

פוגע בקטנוע, מעיף אותו,

עולה על הרמזור, יורד בצד השני.

עבירות כל הדרך, ניידות אחריו, הכול פה שם, בסוף תופסים אותו אחרי כמה קילומטרים, הוא תחצור בצד, עוצר בצד,

אומרים לו תעודות.

אה, למה אני?

מה קרה?

מה זה מה קרה?

ראית איזה שובל של הריגה?

מה עשית מאחוריך?

לא, לא שמתי לב.

לא, לא ידעתי.

מה זה עשו?

חסל אנשים, נוסע איפה שהוא רוצה, אתה מבין?

פתאום מפלא, מה קרה? מה עשיתי?

אדם עובר כל העבירות, הוא יודע.

הוא לא למד בדיוק, אבל הוא יודע שזה לא בסדר, הוא יודע.

ופתאום הוא מטמם, מה קרה?

למה קיבלתי מכה?

אתה מבין מה המצב?

כשהקדוש ברוך הוא רואה שאנחנו מבינים רק אם חס ושלום

שקורה אסונות ודברים כאלה,

אז אין ברירה. אם זה מה שאנחנו מבינים, זה מה שאנחנו מקבלים.

ואנחנו מתעוררים?

לא.

במקום להגיד, חטאנו, עבינו, פשענו, נשוב לאלוקינו,

שואלים, למה אתה עושה כזה דבר לא יפה?

אתה אל הרחמים? למה אתה עושה דבר כזה?

אנחנו לא מבינים שהקדוש ברוך הוא רוצה לקרב אותנו אליו, לתת לנו את כל הטוב. אנחנו מתרחקים ממנו, הוא רוצה לקרב אותנו.

בדרך טובה אנחנו לא שומעים, נותן לנו דרך קצת יותר קשה, עוד איסורים,

מאותת לנו, אנחנו לא מבינים. קורה אסונות,

אומרים, אוי, באמת, הגזמנו זה, ממשיכים שום דבר.

אימא חוזרת הביתה, שלושה ילדים בלי רגליים?

איך קיבלנו את זה? קשה מאוד. לכמה? 24 שעות.

הבנו, מישהו התעורר? מישהו חזר בתשובה? גם לא. ממשיכים הלאה.

שניים פה, אחד כאן, לינץ' שם, פה, שם.

אסונות קשים, שום דבר.

חיילים, תאונות עבודה,

נהרגים, הולכים בריאים שלמים, אף אחד לא איים עליהם כלום, יריות, כדורים אחד על השני.

אנשים מתים. זה כן מובן?

מה הולך פה?

אלא מה? אנחנו לא שמים לב. הגזמנו, הגזמנו.

צריך להבין שהקדוש ברוך הוא מאותת. יש גזירה משמיים, אנחנו צריכים להתעורר. נתעורר ייטב לנו, לא נתעורר.

זה רק ימשיך ויחריף, ימשיך ויחריף, והרבה יותר.

כן.

תקום בבקשה.

לפני שחזרתי בתשובה,

הייתי משוכנע שטוב לי בחיים והכול בסדר.

כשחזרתי בתשובה,

פתאום אני בצער.

ואני קורא משפט של בראשית בתולדות נוח,

ושם כתוב משפט שאני מזדהה איתו, ויעצב השם אל ליבו,

וזה משפט שהדליק אותי גם כן.

אז איך זה שאני חי בצער,

כשאני חוזר בתשובה?

כשהמטרה היא להיות שמח.

אתה יכול לנתח למה אתה בעצם?

יש לך הסבר?

אני חושב,

בגלל שחשבתי שאני חי טוב, עד לפני שחזרתי בתשובה,

ראיתי את החטאים שלי, אז אני בצער עד עכשיו.

החטאים שלך?

הבנתי. זאת אומרת, אם אתה עצוב בגלל העבר שלך, שאתה עשית מה שלא ראוי לעשות,

אתה צריך להיות שמח שאתה בעצם.

אבל מה המשפט הזה שומעת? זה המטרה של התשובה, המטרה של התשובה.

אבל מה המשפט הזה, ויעצב השם מליבו?

אני אסביר לך.

הקדוש ברוך הוא, כשרואה שהבנים שלו, הברואים שלו, לא הולכים בדרך,

הוא רוצה להעניק להם טוב, הם בורחים מהטובה,

אז כביכול כואב לו.

אתה קורא לבן שלך, בוא, בוא, אתה יודע מה אתה רוצה לתת לו, אתה רוצה לתת לו אלף שקל, ולתת לו מכונית, ולתת לו דברים טובים,

והוא בורח ממך, הוא חושב שאתה רוצה לחייב אותו בכל מיני דברים.

אז אתה מתעצב, כי אתה רוצה לתת,

והוא לא בא לקחת.

אתה, שמרגיש צער על העבר שלך, זה טוב מאוד, זה מצוין, זו החרטה. אחד משלושת התנאים של תשובה זה חרטה על העבר, על מה שעשית עוונות ומה שהפסדת את השנים ולא צברת בהן זכויות.

זה דבר ראשון.

דבר שני זה קבלה לעתיד לא לחטוא עוד פעם ולעבור עבירות שעברת.

ודבר שלישי זה וידוי, להתחרט ולומר,

אנא השם, חטאתי, עוויתי, פשעתי.

אחד מתנאי התשובה אתה כבר מקיים.

ואתה צריך לסמוך על זה שאתה במצב כזה.

כי מי שחוזר בתשובה והוא רג כל היום רוקד בשמח והוא לא מבין מה הוא עשה בעבר,

אתה מבין? סימן שהוא עוד לא הכיר באמת

מה זה תשובה.

כן.

בבקשה, אתה.

כבוד הרב, אמונה זה דבר מופשט.

איך אתה מסביר לאנשים, תם שייך הכל לאמונה,

ופשוט לא תופסים את זה. זה כל הקטע שקשה להם לדבוק בתורה.

יש כאלה שיטענו שהם מקיימים מצוות שבין אדם לחברו וכאלה,

והם סך הכל אנשים טובים.

איך אתה מעביר להם את זה בצורה יותר מוחשית? הרי אי אפשר להתווכח עם אמונה. אתה איש באמונותיו יחיה. אפשר, אני אסביר לך ש...

קודם כל, אנחנו צריכים להבין דבר אחד. כשהקדוש ברוך הוא ברא את עולמו, נתן תורה, ובאה מערכת חוקים.

כשהוא נותן את המערכת של החוקים הזאת, שם כתוב מה צריך לעשות ומה לא צריך לעשות. נכון, יש מצוות בין אדם לחברו,

אבל יש מצוות גם בין אדם למקום, בינו לבין הקדוש ברוך הוא.

עכשיו,

לא צריך להאמין שיש בורא לעולם, ניתן להוכיח.

לא צריך להאמין שניתנה תורה בסיני, ניתן להוכיח.

יש מערכות מסודרות,

בקלטות, בווידאו, בסמינרים, שאפשר לשבת וללמוד את הדבר, זה לא לוקח יותר מכמה שעות.

אתה מקיף את כל הנושא, הוכחות עובדתיות.

אז בזה נגמר הסיפור. עכשיו, מה נשאר?

לתרגם את המציאות הזאת לשפת המעשה.

דהיינו, לקום ולעשות את המעשים.

העולם הוא לא הפקר.

שאדם יקום ויגיד, אני בן-אדם לחברו טוב,

איזה ערכים נכונים?

בכל חברה יש ערכים שונים.

בעיני אלה זה טוב, בעיני אלה זה טוב. אתה רואה מפלגות בממשלה,

אלה אומרים זה טוב ואלה אומרים הפוך מהם, זה טוב.

וכולם נחשבים, נגיד, חכמים ונבונים, אז איך הם רואים כולם הפוך?

מי יגיד מה נכון אבסולוטית?

החילונים יגידו, אין אבסולוט, אין.

אבל התורה אומרת, אין דבר כזה, יש בורא אחד שברא את כולנו,

והוא אומר מה טוב ומה לא טוב.

אז אם נהיה כפופים לתורה ונעשה כולנו מה שהוא כתב,

מערכת היחסים הבין-אישיים והבין-לאומיים וכל מה שיש בעולם, הכל יהיה מסודר.

זה מה שיהיה באחרית הימים, אחרי גוג ומגוג.

כשיבוא מלך המשיח ויתגלה ויגל את העולם מכל צרותיו ולא יהיה מלחמה ויהיה שלום ויאריכו ימים ואיש תחת גפנו ותחת עינתו ומעדנים מצויים כעפר וכולם יעסקו בחוכמה,

זה יהיה עולם כתיקונו כמו שהיה אמור להיות אם לא חטא אדם לראשון.

זה יהיה.

והמערכת אחת תהיה. ומלאה ארץ דעה את השם כמים לים מכסים כי אז יהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם השם ולעובדו שכם אחד.

זה היינו יכולים להקדים לבד אם היינו מחליטים אנחנו ליטול את גורלנו, כמו שאומרים כאן בלשון שימושית,

וללמוד תורה ולקיים אותה, להיות מחויבים לה, ממילא עושים.

אם יש הסכם פה, כן, בין הקהל הזה, הסכם מסוים, וכל אחד יעמוד בתנאי ההסכם,

כיוון שההסכם נעשה לטובת כולם וכולם יקיימו אותו, אז יהיה חיים טובים.

אבל אם מישהו מתחיל לחרוג והשני כבר עושה כנגד זה פעולה כזאת וכזאת,

ממילא הכל מתפורר.

יש מכנה משותף אחד,

זה התורה,

הקדוש ברוך הוא,

בעם ישראל.

אז למה שופטים, לא שופטים כל אדם לגופו,

אלא אתה בעצם, הוא שופט את כלל עם ישראל.

איזה שופטים?

סתם דוגמה, יש לנו, לא חסר בעיות במדינה הזאת.

אז כל הבעיות האלה מושלכות על כולם, ולא על הפרט.

הבעיה שהשופטים שלנו

הם לא על-פי תורה,

הם כל אחד לפי דעתו.

כל אחד בא מתרבות מסוימת

עם הנהגות מסוימות, מחשבות מסוימות, דעות מסוימות, תפיסות שונות,

כל אחד הוא משהו אחר.

לכן הם רואים את הבעיות בצורה שונה.

למה מבקשים עכשיו שבית-המשפט יהיה בו ייצוג יותר לזרמים שונים בתוך האוכלוסייה?

כי רואים שיש פה אי-צדק.

יש פה מגוון אחד, גוון אחד של שופטים, שכולם, אתה מבין, סוברים פחות או יותר אותו קו.

ומה? בהתייחסות שלהם כלפי בעיות חברתיות.

אין להם ספר שכתוב על כל בעיה, מה עושים. אין להם.

הם צריכים להחליט מה נכון.

דוגמה,

נשיא בית-המשפט העליון אהרן ברק החליט

שכל הפסקים של בית-המשפט העליון ושל בתי-המשפט צריכים להיות על-פי הציבור הנאור,

אפילו שהציבור הנאור הוא מיעוט באוכלוסייה.

אתה שומע דבר כזה?

זהו, זה מה שהוא החליט.

מה יקרה אם מתוך 11 שופטים שידונו עכשיו בסוגיה של בני הישיבות,

יש שנוכל לסווג אותם נאורים פחות,

ויש שנסווג אותם נאורים בהרבה יותר,

והחמישה יחליטו דבר מסוים והשישה יחליטו דבר אחר? האם נדון לפי הרמה הנאורית שלהם או לפי רוב ומיעוט?

בית-המשפט צריך לפסוק לפי רוב, נכון?

אז למה הוא פוסק פה הפוך?

לפי מיעוט ציבור ותפיסה מסוימת

ולא לפי רוב ציבור?

איך זה מסתדר?

ככה הוא החליט.

אין לו תורה.

הוא לא מחויב לכלום, רק לשכל שלו.

זאת הבעיה, לכן אני אומר. ההצלה של עם ישראל

זה המכנה המשותף האחד.

תורה, הקדוש ברוך הוא ועם ישראל.

זה ברא אותנו.

חיינו מסורים בידו של הקדוש ברוך הוא על-פי מערכת החוקים הכתובה פה.

אם יחליטו אפילו לעשות מרד כנגדו זה לא יועיל. נמרוד כבר עשה מרד נגד הקדוש ברוך הוא. מה עשה הקדוש ברוך הוא?

בלל אותו, בלל את שפתו, פירד את כל העולם בשביעי לשון.

נמרוד הצליח לעשות עם אחד, שפה אחת, דברים אחדים. כולם מה שרוצים היום לעשות, גלובליזציה של כל העולם, שהעולם יהיה כפר אחד ודעה אחת בלי דתות.

מה שרוצים עכשיו לעשות, ויש עכשיו הפגנות בכל העולם.

זה מה שהצליח כבר, נמרוד.

מה עשה הקדוש ברוך הוא? הם עשו מגדל וראשו בשמים.

זה יהיה פסגת רום, המדע והתבונה האנושית, וכולם יסתכלו למקום אחד.

מה הוא עשה, הקדוש ברוך הוא?

פשוט מאוד שינה להם את השפה הזו. אמר, תביא פטיש, ההוביל הוא מסמר, לקח את הפטיש, שם לו בראש.

מה, אני מדבר אתך? אתה צוחק עלי? הם מבינים משהו אחר? סכסך ביניהם, בלל אותם, הפיץ אותם, שבעים לשונות.

ככה נהיה כל האומות, ככה נהיה כל האומות.

מישהו יכול למרוד נגד הקדוש ברוך הוא?

מה זה, אנחנו זעתותים, מי רואה אותנו בכלל?

מה ירח? אתה לא נראה בכלל בתור כדור בקושי.

מה אנחנו יושבים פה, ואני, וואלכ, אני אראה לך, ואתה תראה, וואלכ,

מטר שבעים עפר. סוף קלטת 170. ההמשך, בקלטת מספר 171.