קלטת 169 - חתול יקר - חלק ב

- - - לא מוגה! - - - 

קלטת מספר 169, חלק ב'

חתול יקר. אז תן לי לסיים, נשמה. אבל אני מדבר על גויים, חילונים, אתאיסטים,

לא קשורים. אליזבת קובלרוס,

אליזבת היא אתאיסטית, היא מצהירה לי אתאיסטית, אני לא מאמינה בישות אחרת.

ואחרי המחקרים שלה הגיעה למסקנה שיש דבר כזה רוחני אלוקי,

שהוא מנהל את העולם ושולט באנשים. אני רוצה שתבין דבר אחד,

היא ניסתה באנשים עיוורים מלידה.

עיוור מלידה,

שהיו מתים קליניים אצלה,

עיוור מלידה, אתה מסכים שאפילו אם הוא עכשיו שוכב על הפנים, בלי פנים, הוא לא רואה?

אתה מכיר את הסיפורים האלה. רק רגע, אבל שהם ידעו, שהם ידעו. הם לא יודעים, הם לא יודעים. לא כולם, לא כולם. היו מניין שלא שמעו הרצאות שלי, היו מניין שלא שמעו.

יוצאת הנשמה של העיוור,

חוזרת אחרי שעות

ומספרת מה היא ראתה כשהיא יצאה.

כשהוא היה בתוך הגוף והוא היה כלוא והיה צריך להסתכל דרך העיניים, והעיניים פגומות.

הנשמה לא ראתה.

כשהנשמה השתחררה, היא כן ראתה.

והנשמה תיארה את מה שהיא ראתה כשאין לה ידע מוקדם איך נראה שעון,

מה זה זהב,

מה זה חלוק,

מה זה זה ומה זה זה.

מה פירוש? זאת אומרת,

שנשמה רואה דרך העיניים, אם העיניים לא מאפשרות, אז היא לא יכולה לראות.

כשהיא יוצאת חוץ לגוף,

כיוון שהיא רואה,

אז היא ראתה והיא יודעת לתאר כי חייו של האדם ונשמתו הנמצאים בו עכשיו זה לאו דווקא פעם ראשונה.

עכשיו, המסקנות האלה הן מדעיות, לא שלי. זה לא אני מסביר את מה שהם אמרו.

הם כתבו במחקריהם ולא אחד.

פרופסור סטיבנסון, דוקטור מודי,

ספרים שלמים שמדברים רק בנושאים האלה. זה התחום שלהם מחקרית,

לא סיפור מקרה בעיתון.

פירושו של דבר שהם מסבירים שיש את היישות הרוחנית שבאדם,

שבהסתלקותה נפסדים כל האיברים וכל המנגנון קורס, כמו שאתה אומר,

וכשהיא חוזרת,

אף על פי שעל פי הטבע והרפואה תאי מוח לא יכולים להתחדש,

כי אם היו מתים

בשעות האדם חוזר לתפקוד מלא. איך מסבירים?

בשביל שהחיים של האדם זה נשמתו,

וכיוון שהמחזיר את הנשמה זה הבורא עולם,

אז אין לו בעיה.

אם הוא יכול לקרוע את ים סוף,

ואם הוא יכול להוריד מן במדבר,

ואם הוא יכול להוציא מיליונים למדבר ולפרנס ולכרכל אותם בלי היפרשוק ובלי קניון,

ואם הוא יכול לשמור על עם שלושת אלפים שלוש מאות שנה,

אז מה זה בעיה בשביל להוציא אחד ולהרים אותו ולהוריד אותו ולחלות אותו ולהחזיר אותו?

בעיה?

ואיך הוא יצר את האדם? לא יצר אותו מהעפר ונפח בו נשמה?

וייצר השם אלוקים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים.

אז מה הבעיה?

אם הוא יכול ליצור את ה-DNA בגוף האדם, ואת הסדר המופתי, ואת הכרומוזומים, ואת כל מה שהוא עשה בבריאת האדם, וכל המנגנונים, והמנופים, והמשאבות,

והעיניים, והאוזניים, והכול,

אם הוא יודע כמה טיפות באוזניים צריכות להיות בשביל שיווי המשקל שלך,

והוא יודע מה זה העצם הזאת שלא גודלת שם בפנים,

בתוך האוזן בדיוק, גם כשאתה קטן, גם כשאתה קטן, כל האיברים שלך גודלים במשך כל שנות חייך.

אבל תינוק נולד עם אותה עצם באוזן,

אותו דבר בן יום ובן שבעים, איך זה?

הרי כל הגוף, למה שם?

להראות לך, אין פה טבע, אין פה גידול טבעי, אין פה חריץ.

יש פה מי שרוצה להראות לעיוור,

לעיוור, את היוצר, את הבורא, את המתכנן, את המחליט.

מי שרוצה לראות את הדברים וללמוד אותם,

ולהסתכל בעין בוחנת אמיתית, מגיעה להם מסקנה צ'יק צ'אק.

מה אינשטיין אמר בסוף ימיו?

אינשטיין אמר,

אתה יודע מה הוא אמר?

הוא אמר ככה, שאלו אותו תלמידים שהגיעו מארץ-ישראל, קיבוצניקים,

הגיעו אליו, לא, הוא אמר להם ככה, שאלו אותו,

מה יש מעלינו?

אמר להם, יש אטמוספירה.

אמרו לו, מה יש מעל האטמוספירה?

אמר להם, סטטוספירה.

אמרו לו, מה יש מעל הסטטוספירה?

אמר להם, יונוספירה.

אמרו לו, מה יש מעל היונוספירה?

אמר, הדרך לבית-כנסת.

זה איינשטיין, אתה מבין? אבו סחאנו, איינשטיין.

ענק עם טלטלים.

תראה מה זה,

אחד שחקר את הכול בעולם והגיע למסקנה, לצערנו הרב, בסוף ימיו,

והוא אמר שהוא לא יכול לחזור בתשובה בגלל שהוא כבר זקן ולא יכול להשתנות, כי הוריו לא לימדו אותו מקטנות,

ועל זה הוא מצר ומצטער.

אבל מה נעשה?

זאת אומרת, אדם צריך להבין, מי שמתבונן בבריאה מגיע למסקנה אחת, חד-משמעית,

יש בורא לעולם.

יתרה מזאת, בוא אני אוכיח לך לוגית שיש בורא לעולם. לוגית.

בלי מדע, בלי בטיח, בלי תנ״ך, בלי כלום.

אני ואתה ראש בראש,

אתה עם קוקו אני בלי, אני עם צמות.

תראה איך אני מסתדר אתך.

אתה בורא או נברא?

נברא. אתה נברא.

אם אתה מודה שאתה נברא, מוכרח שהיה מי שקדם לך שברא אותך.

נכון?

די. אין לי בעיה. אמרתי לך, אין לי טענות. אני מאמין שיש אלוהים.

אה!

אבו סענק! רגע.

לא, בטיח. אני אמרתי את זה במידה שאני כועס עליך, על מה שעשית והוא... הבנתי. זאת אומרת, תראה איך הקדוש ברוך הוא אוהב אותך. תראה,

הוציא עיתונאי לשדרות

בשביל שירגיס אותך בעיתון, בשביל שתבוא לצאת עליי בהרצאה, בשביל שתשמע בסוף מה שאני אומר, ובסופו של דבר גם תחזור בתשובה.

כן, אתה לא יעזור

לך, אתה תחזור בתשובה.

אתה תראה.

איוני,

אתה הוציאו בשבילך עיתונאי שיחלל את יום השואה,

בשביל שאתה תוכל לחזור בתשובה.

אתה תראה.

עכשיו בוא אני אסביר לך נשמה.

אם יש בורא לעולם שברא את העולם,

השתבח הבורא והתעלה שמו,

הוא חכם הרי.

ומי שברא את העולם הזה, רואים את החוכמה בכל דבר שרק מסתכלים ומתבוננים, אפילו בפרח, אפילו בעלה.

ברשת שהעלה נושם ממנה, חי ממנה, ניזון. פעם ראית, כשהיו מייבשים בבית-ספר את העלה, איך הרשת הזאת, מי יכול לעשות כזה דבר?

ומגרעין נהיה אבטיח.

איך מגרעין נהיה אבטיח?

ירוק ואדום וגרעיני.

איך זה?

איך נהיה מנגו? איך נהיה קיבי?

איך נהיה בדנה?

מי עשה את זה?

מי עשה את זה? יוסי שריד?

מי עשה את זה?

זאת אומרת,

מי שעשה את זה, עשה את זה בחוכמה,

עשה את זה עם צבע,

עשה את זה עם צורה,

שלא ישעמם.

תראה לך, הכל היה ירוק עגול.

בננה עגול ירוק, תפוח עגול ירוק, אתה מבין? אבטיח עגול ירוק, לא הייתי אוכל כלום.

אחד, ודיי.

אבל עשו לי בננה צהובה ככה, אגס ככה, וופ.

אתה מבין? כל דבר עם צורה,

אננס, צ'יק, צ'יק, צ'יק, צ'יק, צ'יק, איזה יובי.

אתה יושב, רואה שולחן כזה, יש לך תיאבון.

עשה פרצופים שונים, שלא היה משעמם.

אתה מבין? אם היינו כולנו אותו דבר, אתה מבין? אותה צורה,

היית רואה אחד מספיק לך לכל היום.

ככה,

אתה בא, רואה את זה, יו, זה אחר, זה אחר, זה אחר, זה, כל הזמן אתה מסתכל, לא משעמם.

השתבח הבורא, תראה מה עשה.

בורא יתברך, ברא עולמו, אתה מבין בחוכמה.

ברא אדם בעולם.

אני שואלת השאלה,

למה ברא אדם בעולם?

האם ברא אדם

כזה משוכלל, כזה חכם, כזה נבון, כזה בעל יכולת,

בשביל בסוף לפורר אותו,

שיהפוך להיות חול,

ויקברו אותו, ויכסו אותו, ויכתבו שם, פה נטמן זה וזה, ושלום על ישראל?

זה כל התכלית,

זה כל החוכמה.

אתה משער שהאדם יבנה כזה אולם נחמד,

ובסוף יפוצץ אותו?

יש שאלה אחרת. שאלה.

למה הוא ברר?

או, שאלה נפלאה.

זאת שאלת השאלות.

נכון?

ששש, חבר'ה.

חבר'ה.

תן להם בננה, עושה טובה. תנו לי תשובה של מה של הרמחן הוא טוב, ודנבו של טוב לעתיד. לא נתנו לך, שמעת את הקלטת.

לא, אני הולך לרמבר. אה, מוזאנה.

עכשיו תקשיב,

התשובה הזאת היא התשובה האמיתית. הרמחן, למי?

אני אסביר לך, אני אסביר לך אותה עוד פעם. זה של טוב לעתיד.

אני אסביר לך עוד פעם. אני נדיב, נדיב. מותר לי להיות נדיב?

יש לי מידת נדיבות. מותר?

עכשיו אני רואה אדם עני, נותן לו לאכול.

אני נדים, אני רחמן, אני רואה יתום,

אני לוקח אותו, אוסף לבית, מגדל אותו, מעניק לו חוכמה, מחתן אותו, בונה לו בית.

אני נדים. מה יש? אסור להיות נדים?

אסור לתת? אסור להעניק?

אני נדים.

הבורא יתברך הוא טוב.

טוב. מהו טוב? טוב. מה יש? אסור להיטיב?

מותר להיטיב, נכון?

בתור מתים הוא רוצה שלא רק הוא יהיה לו טוב, הוא רוצה להיטיב גם לזולתו.

אבל אין לו זולתו.

אין לו זולתו, כי הוא, הוא עצמו קיים,

והוא מחליט לברות את זולתו.

והוא בורא ברואים בשביל שייתן להם טוב, לעניק, רוצה לעניק כמו שאני.

אני חי לבד, נכון?

נשאתי אישה, ואנחנו מחליטים להביא ילדים. למה?

אנחנו רוצים להיטיב.

אנחנו, אני ואשתי רוצים להיטיב.

יש כאלה מתחתנים ולא רוצים להביא ילדים.

בפירוש, הוא ברא מלאכים.

אז שיהיה רק מלאכים. אני אגיד לך מה הוא עשה, הוא עושה יותר טוב מזה.

הוא ברא מלאכים וברא את המלאכים הנפלאים האלה שישרתו אותך כי אתה הנבחר שבבריאה. אתה.

אתה עם הקוקו הכי נבחר בבריאה.

בוא אני אסביר לך, תקשיב.

כל מה שהוא ברא בשביל האדם, למה?

האדם זה שיא,

שיא השלמות אם הוא עושה רצון הבורא. איך?

הנשמה שלך היא כמו המלאכים, כי מה ההבדל ביני לבין מלאך?

מלאך זה נשמה בלי גוף,

מלאך זה נשמה רוחנית, יש כמה דרגות. לא משנה, יש כמה דרגות, נכון,

אבל כולם אותו דבר.

היישות שלהם נקראת נבדלת,

נבדלת מגוף,

ובסך הכללי הנשמות האלה קיימות מלאכים. אין להם בחירה.

אין להם.

אנחנו,

אנחנו, שנבראנו גם מהעפר, שזה החומר הכי עכור,

הכי פחות שיש בעולם.

לקח הקדוש ברוך הוא את העפר,

גיבל אותו, עשה צורה של אדם, מה שאנחנו היום,

ונפח לתוכו נשמה. הנשמיים העליונים, הגופיים התחתונים, חיבר שני דברים סותרים,

שני דברים נגדיים-הבקיים,

ואמר, עכשיו, שיא השיאים זה שהאדם הזה,

שהוא לוקח מן האדמה ונופחה בו נשמה בצלם אלוקים,

יבוא ויעלה את החומר למדרגה עליונה רוחנית מלאכית.

יש ארבע דרגות בעולם, יש דומם, צומח, חי, מדבר.

דומם זה הפחות, צומח מעליו, אבל צומח,

צומח ניזון מהדומם, מהמים, מהעפר.

ברגע שהצומח ניזון מהדומם,

הוא מעלה גם את הדומם בדרך זה שהוא ניזון ממנו למדרגת צומח,

החי מעל הצומח, בעלי החיים.

בעלי החיים אוכלים את הצומח,

ובשעה שהם אוכלים את הצומח,

הם הופכים את הצומח לחי,

חלק מהם.

בא האדם שהוא למעלה מהחי,

אוכל את הבעל חי

ומעלה את הבעל חי לדרגת אדם.

בא האדם ולומד תורה והופך את החי שבו, שזה הגוף,

לדרגה של מלאך כמו אליהו הנביא

שהופשט מחומרו והפך את החומר שלו לרוחני ועלה עם גופתו לשמיים.

זו הדרגה העליונה וזה שיא השיאים ובשביל זה ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו וכל אחד מאיתנו יכול להיות כזה אם יעמוד על זה.

והתורה היא הכלי היחיד שנותן לאדם את האפשרות

להתעלות מדרגת בהמה נמוכה לדרגת אדם עליון במדרגה הגבוהה ביותר,

על ידי שיפור המידות האישיות שלו,

על ידי קיום המצוות,

על ידי זה שהוא מקבל את הצו האלוקי ועל ידי זה הוא עולה ועולה ועולה. כמו בקורס קצינים, אתה הולך לצבא,

אתה רוצה להגיע לדרגה הבכירה שזה נקרא רמטכ״ל, יש מסלול. אתה מתחיל טירונות, הולך הלאה הלאה, קורסים,

ואחר כך אתה מגיע,

גם בתורה אתה מגיע מהדרגה הנמוכה ביותר,

ואתה מתחיל להתעלות, השאלה לאן אתה שואף.

אם אתה רוצה להגיע לקצונה בכירה וכו', אתה רוצה להיות צדיק גדול,

אז אתה תצטרך להשקיע יותר ממה שאנשים הולכים, למה הדרך קשה?

הדרך לא קשה.

אני אגיד לך למה הדרך לא קשה.

נשמה, אני גם כן בקטע, לא רק אתה,

ואני אסביר לך, אני באתי חילוני,

אני עד גיל 24 הייתי עם קוקו יותר ארוך משלך,

ואני הסתובבתי בדיזנגוף,

ואני מכיר את העולם החילוני פיקס-פוקס,

ואני אומר לך, אם אני לא הייתי מכיר את הקיצור שולחן ארוך וחוזר בתשובה, אני הייתי כמוך היום יוצא על האווי שהיה יושב פה.

אבל אני רוצה שתבין דבר אחד,

רק בגלל שלמדתי והתעמקתי ושאלתי וביררתי וחקרתי, ולא עוד,

אלא שאני עד היום בודק את עצמי, כבר 22 שנה אני הולך ממקום למקום ושואל,

יש שאלות?

אם יש מישהו שחושב אחרת, לא ממני, משלמה המלך אני מוכן לשמוע, לא ככה אמרתי בהתחלת הערב?

זאת אומרת, אני עומד למבחן 22 שנה, ועוד אחד לא הצליח להוכיח לי שאני טועה.

אם היה אחד מצליח,

אני עובר לצד ההוא בחזרה.

אבל בינתיים אני מעביר מיליונים.

למה?

כי זאת האמת. אם היא לא הייתה האמת, לא הייתי משקיע עליה גרוש.

גרוש.

לא היה חסר לי כלום,

הייתי בחור שלא חסר לו שום דבר מביתו, בן-יהודה בתל-אביב.

שום דבר לא היה חסר לי.

רק דבר אחד לא ידעתי, שיש אמת בעולם.

ומרגע שהתבררה לי וחקרתי ובדקתי,

לא עזבתי אותה ואני ממשיך כל הזמן לברר.

ואני מתמודד בכל רמה, בכל מקום, ולא פוחד.

לא פוחד. כי אם זה האמת, זה האמת, לא האמת,

מוכן לשמוע.

אבל יש אחרים לא מוכנים לשמוע, סותמים את האוזניים וצועקים קללות.

לא,

תתמודד אינטלקטואלית, תבוא עם חומר, אין בעיה.

אתה עם חומר, אני עם חומר,

תזמין אותי לאן שאתה רוצה.

אין לי בעיה.

זאת אמת. אדם שרוצה לברר אמת,

הוא מוכן למסור את נפשו עליה.

לכן אתה צריך להבין,

כשאני הבנתי,

אני ידעתי כמוך שיש אלוקים, אבא שלי מסורתי,

אמא שלי גם.

בבית לימדו אותי אמונה, האמנתי שיש בורא. מה זה אומר?

כלום.

יש בורא לעולם הזמן.

מה זה אומר לגבי? שום דבר.

אז אני יכול לעשות מה שאני רוצה.

אף אחד לא הסביר לי, ויותר מזה, אף אחד גם לא הוכיח לי

שבורא עולם זה מחייב.

כשאני הגעתי לזה בהכרה עצמית והבנתי שזו האמת,

התחלתי לבדוק

אם אני חייב או לא חייב,

והבנתי שאני חייב.

והחייב זה לא עול שאני חייב ולא רוצה את העול.

התברר לי שזה לטובתי, שהטוב בטיב רוצה לטיב לי. אז אני אומר, למה להתעקש לקבל טוב?

אני יכול להביא לעצמי יותר טוב ממה שבעל הטוב רוצה לתת לי.

אני לא רוצה את הבחירה הזאת.

אתה לא רוצה. אני מסכים.

רק תן לי להיות מלאך, ישר, בלי כלום. אין בעיה. חייב חיים. אתה צודק, תן לי להיות מלאך ישר, אתה צודק. אם הקדוש ברוך הוא היה בורא אותך כמלאכים ישר,

אז אתה היית פשוט מאוד, כמו רבות, כמו שאתה ציינת,

ואתה היית בעצם אוכל חינם.

ואוכל חינם,

כמי שנברא בצלם אלוקים,

זה פגם.

הם לא אוכל חינם, הם משרתים את רצון העל. לא הבנת.

אבל הם לא עושים שום דבר מרצונם.

הכול בכפייה.

כמו רובוט, כפייה. אומר לו, סע, סע, לך, תודיע, מודיע, לך, חזור, חזור, כלום.

מה אתה עשית למענו?

למען זה שברא אותך ונתן לך את האפשרות, נגיד, לענות?

מה אתה עשית בעבורו?

אני מזמין אותך אורח אצלי. אורח,

בחינם אתה בא, אורח אצלי,

זהו. מאכיל אותך משקה.

אחרי כמה יום, יומיים,

אתה כבר תרגיש,

אתה לטורח, אתה תבקש, אפשר לעזור, אפשר להוריד את הזבל, אפשר לעשות כלים,

אפשר לעזור משהו.

אתה לא יכול כל הזמן לשבת, אתה מבין?

ולחיות על חשבון הזולת ולא להרגיש לא נוח.

הקדוש ברוך הוא ברא אותך כך. למה? כי אתה בצלם אלוקים.

מה זה צלם אלוקים?

כמו שהאלוקים כולו נתינה ולא נטילה,

כי הוא לא זקוק לאחד,

הוא ברא אותך אותו דבר בצלם אלוקים עם האפשרות לתת

ולא לקבל.

זה שאדם מעוניין לחיות על חשבון השני הוא פגום, הוא צריך לתקן את עצמו,

כי טוב לו לאדם בקו אחד שלו מתשעה קווים של חברו.

לכן,

הקדוש ברוך הוא לא ברא אותך מלאך,

ברא אותך דווקא בעל בחירה, שזו המדרגה האמיתית.

ואז, כשאתה מבין שאתה לא כפוי טובה

וקיבלת ממנו חיים ובריאות ושכל ותבונה והכול,

ויש לך את ההזדמנות להחזיר לו

על-ידי זה שאתה שומע לו, ואתה נהנה,

אז אתה קונה את השכר הנצחי שמגיע לך בזכות מעשיך.

אתה תבוא ותקבל בדין, מגיע לך.

עשית, פעלת,

מגיע לך, אבל אתה לא תהיה אוכל חינם.

לא תעמוד ותחכם, מתי ייתנו לך בחינם?

זאת המדרגה הגבוהה האמיתית.

לכן, הקדוש ברוך הוא טוב ומתי ונתן לאדם בחירה.

אבל כמו שהסברתי ליהודי שאל פה,

הוא נתן לך בחירה ועזר לך בבחירה שעשה את הצד השלילי כל כך גרוע, שלא תתאווה לו. זאת אומרת, אתה צריך להיות כל כך מושחת

בשביל לבחור דווקא ברע ולא בטוב,

שזה קשה ונדיר.

רוב בני-האדם שואפים לטוב, רק מסכנים, חלק לא מכירים שיש דרך אמת שתסביר להם

איך מגיעים לטוב האמיתי, לא לטוב הזמני,

לא לערב הרגעי,

אלא לאמת האמיתית.

אז מי שנכון בתמונה ובודק את הדברים, מגיע למסקנה אחת.

ולא בכדי יש מיליון בעלי תשובה.

ואני אומר לך, הרבה מהאסכולה הגבוהה,

הרבה, רק יחזיקו מעמד, כי זה מאוד קשה.

מה?

רק יחזיקו מעמד.

מה יחזיקו מעמד? זה מאוד קשה להיות דתי. מה קשה, נשמה?

מה קשה?

מה קשה?

תן לי מצווה קשה.

ב-06 בבוקר להניח תפילין בשבילי זה קשה. להניח תפילין בבוקר זה קשה?

אתה עכשיו הלכת עם תיק.

אתה, רגע, הלכת עם תיק?

מה יותר שוקל, התיק או התפילין?

מה קשור למישהו? אני אגיד לך למה. זה שיצטרך לקום ב-06 בבוקר. אבל תקן בלב אחי, קודם כול להניח תפילין. מה נאם לקום ב-10? 11 בלילה, 12 בצהריים, 12 בצהריים. קודם כול תפילין אתה יכול להניח מהבוקר עד הערב. אבל זה לא כמו שאתה מניח מבניין. יש עשרות בעלי תשובה.

קודם כול, יש עשרות במניחים תפילין ושבת קיבלו עליהם, וכולם בעלי תשובה. זה היה קשה בהתחלה, ואחר כך ברוך השם. גם הוא יודע את זה. אבל אני רוצה שתבין, קודם כול תפילין, לא יצא לך מהבוקר

תפילת שחרית?

אז תתפלל יותר מאוחר. זה לא אותו דבר, אתה כל הזמן מחזיק את עצמך בעוד ועוד ועוד, ופחדתי. אני אגיד לך את האמת, אני פחדתי שבסוף אני אגיע לישיבה.

מי?

ואם תגיע לישיבה? מי רוצה? לא רוצה, למה?

בגלל הסטיגמה. זה הסטיגמה. סטיגמה. אמת. מה יש בישיבה?

מה חסר?

מה רע?

אנשים רשעים? אנשים שמתגייסים לצבא. טעות.

טעות.

בוא אני אסביר לך, תראה כמה שיש לך סטייה בידיעה.

כל מי, תקשיב,

כל מי שלא לומד בישיבה, אף אחד לא אמר שלא יתגייס.

זה אחד.

שתיים.

כל מי שיושב בישיבה ובאמת לומד, ברק,

שאיים והפחיד ואמר,

אני אגייס.

והלך על הציבור החילוני נטו, זה בגלל ששס תופסים אותו. אין לו מה לעשות. תן לי רגע. תן לי רגע. תן לי רגע. תן לי לדבר. מה השם שלך, נשמה?

צחי. צחי? צחי.

בוא אני אסביר לך צחי, שנייה.

ברק, לפני שהלך על ראשות ממשלה בתור רמטכ״ל,

אמר שבחורי הישיבה מיותרים לצה״ל.

כשהוא הלך על הקמפיין הזה, היועצים שלו אמרו לו, אתה רוצה לנצח בגדול?

היום יש עלאום וקונצנזוס במדינה נגד בני הישיבות.

הוא הלך על זה והלך על זה ואמר, אני לא אתכופף לרבנים ואני לא אשתחווה להם ולא אנשק להם את הזקן ואני ואני ואני, והתפלסף וכתב מודעות לכל, הוא אמר שהוא יעזור לנכים. נכון. הוא אמר שהוא ראש הממשלה של כולו, נכון. הוא ראש ממשלה אפס. אפס אפסים של אף אחד. ובגלל זה הוא לא ייבחר בבחירות הבאיות. הוא גם יפסיד עכשיו.

מה זה עכשיו? בגלל המשחן.

האגודה לא תלך איתו עכשיו.

הכתר איימן מחכה לו בפינה.

אבל רק רגע, אתה צריך להאמין. זה הלוואי באיפה, הלוואי. בוא, רגע. אבל שתבין, שתבין.

הוא עשה ועדת טל.

ועדת טל החליטה שבני ישיבות זה בעיה חברתית ולא ביטחונית.

רן כהן לא אוהב דתיים.

רן כהן אמר אותו דבר,

שצהל לא מעוניין בחרדים בכלל.

הוא לא זקוק להם. יש עודף של מתגייסים.

אבל מה הוא אומר, רן כהן?

אידיאולוגית אני נלחם על זה.

לא בגלל שבאמת צהל זקוק להם.

הוא לא אומר את האמת, הוא אומר אידיאולוגית. אבל מה הוא מתכוון? הוא אומר, מפלגתית אני נלחם על זה, כי אחרת מה יש לנו

למכור חוץ משנאת דתיים?

זאת אומרת, אנחנו מודיעים, אם תפרוץ מלחמה, אני אהיה בחזית ואלה ישבו בעיר.

אבל אני אגיד לך, אם תפרוץ מלחמה אתה תרצה שכמה צדיקים יתפללו עליך.

זה אני בטוח.

למה יוסי שריד, אם יגיד לך מי שבר, זה לא יעזור גם לו.

אבל אם צדיקים יתפללו עליך, יש לך סיכוי. ואתה יודע שתפילה של ישראל עושה משהו,

ובפרט שההמונים מבית ישראל מתפללים, ובפרט תינוקות של בית רבן

שמתפללים בשביל כלל ישראל. ואתה יודע שאנחנו היחידים שמתפללים גם עליכם.

עושה שלום במרומה הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל.

כל יום אנחנו אומרים, יוסי שריד אומר את זה?

אפילו בבר-מצווה הוא לא אמר את זה.

היחידים שמתפללים על הכלל זה החרדים הדתיים האחרים שאומרים,

אתה חונן לאדם דעת? חוננו,

ברחנו,

רחם עלינו, סלח לנו, בלשון רבים ולא בלשון יחיד. למה?

ואפילו על גרי הצדק אנחנו מתפללים,

ואפילו על כל העולם כולו אנחנו מתפללים,

וסבע את העולם כולו מתווך.

היחידים שמתפללים בשביל כולם זה החרדים.

והחרדים, תדע לך, תורמים לביטחון המדינה יותר מכל הטנקים והמטוסים.

ואתה יודע למה?

החפץ חיים, זכר צדיק וקדוש לברכה,

פעם אחת התרים בשביל בית-חולים בעיר שלו,

והוא לקח מכל

אחד שהיה שם מהעשירים,

אחד תרם עשר מיטות, אחד עשרים, אחד חמישים מיטות,

כל אחד תרם מיטות לבית-החולים.

בקיצור, עשה מסיבה, אסף את כל העשירים,

קיבל את כל אחד לפי כבודו, לפי מעלתו ולפי תרומתו,

וכולם היו שמחים.

בסוף הגיעו בני הישיבה של החפץ חיים גם כן למסיבה הזאת,

והעשירים הבחינו שהוא מקבל את בני הישיבה יותר יפה ויותר טוב מהעשירים שתרמו.

אז נצפט לבו של אחד מהעשירים ואמר לו,

כבוד הרב,

כמה הם תרמו מיטות?

אמר לו, החפץ חיים, הם תרמו שלא יצטרכו מיטות בבית-חולים.

חרדים,

בכוח הזכויות שלהם, הרי עם ישראל נידון לפי זכויות ולפי חובות,

החרדים שמרבים זכויות בעם ישראל, אתה נהנה מהם במישרין.

החרדים סובלים מעט.

תכונות של חילונים,

כי אנחנו נידונים ככלל,

ובני ישראל ערבים זה לזה.

אז לכן אתה צריך להבין.

ואם הייתה מלחמת מצווה אמיתית,

גם החרדים היו מתגייסים,

כמו שעד היום העם היהודי התקיים רק בגלל החרדים,

כי כל המצביעים והמנהיגים היהודים היו חרדים ראשי ישיבות.

מי זה משה רבנו? מי זה יהושע בן נון?

מי זה בכבים?

מי זה חשמונאים?

מי היו בכל הדורות?

מי זה מרדכי הצדיק?

מי החזיק את העם היהודי עד צה״ל?

רק חרדים וראשי ישיבות.

מי היה המנהיגות של העולם היהודי?

רק אלה.

ופתאום קמה מדינה צעירה והחליטה,

לא, אנחנו בכוח הזרוע.

לא, לא,

לא זה רג'י גולן.

ואם שמעת פעם קלטת שלי, 40 שנה עקות בדור,

שהסברתי

איך הקדוש-ברוך-הוא הראה לנו

שמרגע שהחלטנו כוכיב עוצם ידי, הוא דרדר אותנו למצבים שהתבאר לנו שאנחנו לא שווים גרוש.

בששת הימים הוא נתן לנו הצלחה בל תשוער.

תוך שישה ימים,

תוך ארבע שעות מיגרנו את כל חיל האוויר של צבאות ערב,

400 מטוסים קורקעו.

שישה ימים, ששת ימים תעבודו בשביעי שבת.

התפלספנו,

נאצר מחכה לרבין, איי איי איי,

היו שרים ברחובות.

את התהילה לקחו דיין,

רבין, כולם.

מה אם הקדוש-ברוך-הוא אף אחד לא הזכיר אותו? אתה ראית אותו על טן?

לא ראיתי אותו בכלל. כן, זלזלו.

הקדוש-ברוך-הוא חיכה לנו בפינה, מלחמת יום כיפור ביום הדין, במקום ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם

מלחמה עקובה מדם.

לא הבנו, לא הבנו, קראו לזה המחדל.

אחרי זה,

אחרי זה, שלום הגליל, אינתיפאדה,

כמה ילדים זורקים אבנים, אחר כך כמה מבוגרים,

אחר כך סכינים,

אחר כך אקדחים,

אחר כך תת-מקלעים,

אחר כך דורסים אנשים ממכוניות,

אחר כך מכוניות תופת, אחר כך מתאבדים.

לאט-לאט זה עולה ועולה, ויותר גרוע.

והקדוש-ברוך-הוא מראה שלא יכולים. עכשיו צבא שלם, מעצמת-על,

השישית בגודלה בעולם,

וכמה חיזבאללה, 300 לוחמים, תראה מה עושים לנו.

300 לוחמים עד שאנחנו אומרים, די,

די, אנחנו הולכים אחורה.

תנו רק ללכת.

תנו ללכת.

17 כמה, 18 שנה נמצאים שם,

רק סובלים אבדות.

מה זה? זה צבא, זה כוחי, זה צהל, זה טראזן, זה פה. לא, וטראזן. אבל מי שמסתכל איך הקדוש-ברוך-הוא הראה לנו,

הביא לנו את מלחמת המפרץ, עשה מאיתנו קרקס.

עיראקים.

טוזז, טיל, טאח.

אלף קילומטר.

מה אתה יכול לעשות?

וואלה, כאן ירה עליך. איפה עוזי?

מה אתה יכול לעשות?

שום דבר.

תוציא מה?

תוציא טייסות?

הוציאו אמריקה ועוד 27 מדינות, הוציאו טייסות, שחטו אותם, טק, טק, טק, טק, טק, שבועיים הם ירו רק בדמה.

סדאם עבד עליהם.

אחרי חודשיים רק גילו שהוא בכלל במרתפים, יש לו מדינה מלמטה, מחתכת לאדמה.

לא מודיעין ולא בטיח ולא שום דבר.

מה זה?

הראה לנו הקדוש-ברוך-הוא. ומה עשה? אמר, בואו אני אראה לכם. אם אני רוצה שייכנסו לאוכלוסייה עם טילים, מה זה טילים?

אחד זורק פה רימון של קילו, אתה יודע כמה הרוגים, חס ושלום?

אם שמים פה 50 קילו, כל הבניין קורס על האנשים.

מה עשית? 250 קילו נכנס לבניין, טיל סקד.

250 קילו נכנס לבניין, מפוצץ ברדיוס 300 מטר,

הבניין קורס על התושבים למטה,

יש מי שיצא משם חי?

לא. מביאים שם טרקטורים ושופלים,

מתחילים להרים את הקומות במשך יומיים.

נכון. בסוף יוצאים אנשים עם פיג'מות, מנערים אותם ויוצאים חיים. איך זה?

אלא אם הקדוש ברוך הוא רוצה,

עבר לו זמן, אתה שומע? אם הקדוש ברוך הוא רוצה,

אם הקדוש ברוך הוא רוצה,

אז הוא מראה לעם ישראל אין לכם כוח על אף אחד.

אם אני לא אשמור עליכם אתם לא שווים גרוש?

אל תעשו לנו דאווין, תאריך זה יהיה כך, תאריך זה יהיה כך, בתאריך זה כך.

אמר הקדוש ברוך הוא לברק, שום תאריך לא יהיה.

כולך חרטא ברטא.

מה אתה מבלבל? תאריך, תאריך. ואיפה אני בתמונה? אתה קובע תאריכים?

התייעצת איתי בכלל?

קובע תאריך.

אלא עם ישראל שוויצר, שוויצר.

כל הזמן, תמיד, קומנדו, בתים, זה פה, שם, אתה מבין? עם ישראל קדוש. ברור, אני, שכחת? עם ישראל קדוש, לא שכחתי אותך ואני איתך כל הזמן.

אבו סענך, נראה לי אתה מלאך, ירדת מהשמיים.

לא, זה שכחת על הזמן.

אני באמונה, אני אומר לך, אחי, עם זוהר.

עם זוהר, אחי.

שמע אחותי, רגע.

יש לנו פה את צחי, רגע.

זה לא אחותי, זה לא, גם אתם רואים את המגיעה.

בכל אופן, אתה צריך להבין, צחי,

הנקודה היא פשוטה.

זה לא אחותי. זוהי האמת,

לא קשה לשמור תורה ומצוות.

אתה צריך לדעת דבר אחד,

אתה תפסע צעד אחרי צעד,

לאט-לאט,

ותברר דבר אחרי דבר,

ואתה תגיע לאותה אמת שהגעתי.

אבל אתה צריך להיות חכם,

לבחון

שאלה שמדברים ומכפישים, יש להם סיבות.

ולכל עיתונאי יש שליחות,

ויש לו עיתון שהוא מייצג אותו,

ויש לו קהל קוראים שהוא רוצה לרצות אותם,

ואתה לא ילד קטן ואתה מבין את זה,

ואתה צריך לדעת מה הסיבות שהם כותבים.

ממילא אתה יכול גם להבין למה הגיעו למסקנות שהגיעו.

אבל אתה תהיה חכם,

תברור בדרך שאתה הולך, תבדוק את הצדדים,

קח ותבחן את הדברים.

להתחמק מהנקודה האמיתית לא תוכל. אתה יכול להתעלם ממנה, אבל זה לא יעזור,

הנקודה היא אחריך.

אתה צריך לדעת דבר אחד, מזה שתברח מהאמת לא תוכל להתרחק ממנה,

כי כל יום אתה מתקרב אליה יותר ויותר.

זה כמו אחד שבורח ממישהו שחושב שיבוא מקדימה,

פתאום ההוא תופח לו לשכנון, הלו,

אומר לו, אני פה.

ככה בן-אדם.

חושב שהוא בורח מהקדוש-ברוך-הוא, יום אחד הוא יגיע אליו.

הוא יגיד לו, הלו, הגעת.

זה בטוח. מה יקרה אחר כך, צחי? חבל.

חבל, אתה צריך להיות חכם.

אז קשה, יכול להיות קשה.

לא נעים, לא נעים. לא ערב, לא ערב.

מסכים אתך?

כי כל אחד מתחיל ממצב נפשי שונה,

מרקע חברתי שונה, נכון.

אבל אם זו האמת,

שווה למסור עליה את הנפש עד טיפת הדם האחרונה.

אם זה לא אמת,

ב-1% אל תעשה.

אבל אם זה אמת,

הכול תשקיע בשבילה.

זו החוכמה, אתה מבין? בזה אדם נבחן.

אין פה מחיצות.

אדם צריך לברר ולא לברוח מהנקודה. היא אמיתית, לעשות לא אמיתית, אל תעשה.

לסיום אני אגיד לך רק, צחי,

שתבין דבר אחד.

עם כל הקשיים שאתה חושב שיכול להיות שאדם חוזר בתשובה,

ובאמת יש אנשים שזה קשה להם.

קשה.

אחד דיבר איתי היום ואמר לי, תשמע, אני שנה שומר שבת, תאמין לי,

אני עם החבר הזה שומר שבת וקשה לי מאוד. קשה לי מאוד, אני מחכה לשעון,

מתי ייגמר השבת לקחת סיגריה? אמרתי לו, אני מאמין לך.

כל בן אדם, קשה לו להתנתק,

מהטבע שלו, מהרגילים? נכון,

נכון.

קשה גם להתנתק מהכסף.

על מה נעשה?

מס הכנסה מחכה לך.

מע״ם מחכה לך ב-15 לחודש. קשה לי. עבדתי קשה, הרווחתי הרבה, פתאום אומרים, תביא חתיכה,

תביא חתיכה, תביא חתיכה, כל אחד לוקח חתיכה. מה נשאר לי?

קשה.

אבל אין מה לעשות, זו חובה.

חובה לשלם.

אז אדם, מהחיים שהוא קיבל,

מתוך מה שהוא קיבל, יש חובה לשלם משהו.

אם אני הייתי בא אליך הביתה, מביא לך בונבונייה עם 24 שוקולדים,

ואתה מגיש אותה לשולחן, ושם אותה על השולחן, ואני מבקש אם אפשר לקבל שוקולד אחד או שתיים. אתה תיתן לי?

תיתן לי.

אם הקדוש ברוך הוא נותן לך 24 שעות ביממה,

שעתיים לא תיתן לו?

חייב נותן. תיתן לו, צחי.

שעתיים מתוך 20. אתה צריך, נכון? הוא לא צריך.

אתה, בשביל שיהיה לך שם טוב,

שאתה מכבד את מי שנתן לך,

זה בשבילך, לא בשבילי. אני הבאתי לך את ה-24, יכולתי לאכול לבד.

נתתי לך את ה-24 בשביל לכבד אותך,

ובסוף אני מנסה אותך, האם אתה מוכן לתת לי בשבילי שתיים,

רק שתיים.

לא בשבילי, אני לא צריך, יש לי בונבוניירות בלי סוף.

בורא עולם יש לו הכול, הוא לא צריך אותנו.

הוא רק נתן לנו שנזכה בקטנה. בקטנה, תעשה כמה דברים קטנים,

אתה תזכה, זה הכול, מה שהוא אמר.

לסיכום, אני אומר לך את סיימן.

אם בן אדם,

אתה רואה את מה הוא אמר לי?

לא, אל תשמע.

לא, אהבת ישראל.

אתה שומע, צחי? לא מבין מה, כי אתה.

צחי. זה שאלתי אותך לפני כן מהכהן.

צחי, דע לך, אם בן אדם יגיד אפילו שאין עולם הבא.

תן לו קוסמיץ, תן לו קוסמיץ. בוא, תן לו, תן לו, תן לו לשתות. מה זה הפרדים האלו? מה זה? תן לו, תן לו לשתות.

חכם ישחק. הנה, תעשה ברכה, תעשה ברכה. חכם יוסי סמין, מה עשה?

בוא, בוא. עשה לכם אישור. תעשה ברכה.

הוא לא בשר?

מה, אני לא בדיוק, הוא לא בשר?

כן, אני כבר עונה. לא זה, אני כבר מסיים. אני אען אותך, לא, אל לא. סיים, סיים.

תן לו, אני אענה אותך. תודה. תעשה ברכה.

עומר, תשתה לאט, שזה ייגמר לאט.

טוב, טוב, טוב. גם בתמונה עמד ישראל. כן, אתה שומע, צחי?

אם בן-אדם, לא, רק בסיום, זה הכול. לא, הם רוצים לשאול, אני נותן להם רק עוד.

דבר אחד, אם אדם אומר שאין עולם הבא,

אומר שאין עולם הבא,

ויש אחד אומר שיש עולם הבא, אני, לדוגמה, אומר שיש עולם הבא,

בוא נגיד סתם שאתה אומר שאין עולם הבא.

50-50. בדיוק. זאת אומרת, ליהודי שמאמין יש בלבד את הסיכוי שהוא ייהנה לחיי נצח.

החילוני מראש מוותר על הסיכוי, אתה מבין? וזה חבל.

ואין לו משהו, תחליף יותר טוב, אתה מבין? אם היה לו תחליף יותר טוב, צחי,

מילא, אז יש חצי-חצי, מהמר.

אבל אין, רק לחרדי יש סיכוי.

לכן, תעשה את השיקול דעת, אתה מבין? מה יותר כדאי לאדם?

עזוב, חברה,

עזוב מצב סביבתי, תחשוב מה כדאי, תהיה אגואיסט בקטע הזה.

רק אתה תרוויח.

כן, שאלה, מי רצתה פה לשאול?

שנייה, שנייה, תן.

פרשת השבוע הייתה לנו על קורבנות והקדוש ברוך הוא אומר למשה על הקורבנות שבעל גורם לא להקריף.

עכשיו אני שואלת על בני אדם שהוא הביא לנו שהם בעלי גורם,

אז איך זה מתקבל?

שאלה יפה, היא אומרת, בפרשת השבוע כתוב שאסור להקריב קורבנות עימום,

כי הקדוש-ברוך-הוא לא רוצה קורבנות עימום,

אז איך הקדוש-ברוך-הוא מביא לעולם אנשים בעלי מומים?

ובכן, את צריכה להבין דבר אחד,

כל מי שבא לעולם הזה כבעל מום

הוא גלגול מגלגול קודם שהיה חייב

והיה צריך לבוא בעולם זה לתקן

את החטא שלו הקודם כבעל מום.

זאת אומרת,

כתוב שכהנים בעלי מומים

לא ישרתו בקודש.

מה השם כהן בעל מום שנולד בעל מום? למה הוא לא ישרת בקודש? מה הוא השם?

מה הוא?

הוא החליט להיות בעל מום?

אלא כתוב בספרים הקדושים, כיוון שהמום מגלה שבעולם קודם הוא היה חוטא,

לכן אינו ראוי לבוא להקריב לפני הקדוש-ברוך-הוא.

היום כשנשים שעובדות אולטרה-סאונד ומגלים לפני כן שיש מום בעובה,

מה הן עתידות לעשות? איזה כוח יש להן? אישה שמגלה באולטרה-סאונד שהילד הוא בעל מום, מה היא עושה?

ילד בעל מום אסור להפיל, אסור להוריד, זה רצח.

כמו שאסור לקחת ילד בעל מום ולהרוג אותו אחרי שהוא יצא. מה ההבדל בין לפני שיצא לאחרי שיצא?

זה רצח?

ועלולים אותם הורים לחזור בגלגול כעוברים, ויפילו אותם גם כן.

והתיקון להורים שעשו הפלות שלא על-פי דין תורה,

אמר הרב חיים קנייבסקי,

צריכים את אותו יום שהם עשו את ההפלה הקרויה רצח,

לעשות יום תענית כל ימי חייהם.

ואם הם לא זוכרים את אותו יום,

יבחרו יום אחד בשנה קבוע ויטענו אותו יום.

אם זה היה שני הפלות,

רחמנא לצלן, יומיים בשנה.

מהבוקר? מהבוקר עד הערב.

כן.

והרבה מקרים שבאולטרה סאונד אמרו שילד פגום, יצאו בריאים.

ואחותי אמרו לה שיש לה אחד, ויצאו שניים.

והיה אחד שבחודש השמיני בית החולים אמר להפיל, הוא היה צלם שלנו,

אמרו להפיל, הילד, השם מרחם, יצא עם חלק בלי איברים.

וניסינו למנוע, וניסו כמה גורמים, ופנו, ואני צלצלתי, והרב עובדיה צלצל למשפחה, וניסינו להניע אותם, ולא עזר.

ולא עזר. וברגע האחרון האחרון, והיו מוכנים לשלם 10,000 דולר אם הילד פגום,

הם ייקחו אותו, ההורים לא יראו אותו בכלל,

וישלמו להם 10,000 דולר, ולא יפילו.

ולא הסכימו.

האמא אמרה, אני לא מוכנה לסבול את המחשבה שהבן שלי חי אצל אחרים ולא אצלי.

אז אמרתי לה, ולרצוח אותו, את כן מוכנה?

מה תעשי אם היית רואה עכשיו גרמני בא לאישה הרה שקרסה בסבא בין שיניה,

והוא מקרב אליה רובה

ו.. ויורה לאלה רק בבטן,

הוא לא לא הורג, הוא הורג אותה, הורג, אתה הורג, זה שלישית,

זה שלישית, זה שלישית, הוא הורג, זה שבפנים.

זה רצח?

רצח?

או לא חהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה

תקן את מה עשה,

עשה, עשה, ולא יקבל בן.

מה עשה, עשה, עשה, עשה, עשה, עשה, עשה. קורה עם האימא עצמה הייתה בעלת מום, לא מלדה.

הייתה לה תאונת דרכים, וחלילה קטעו לה את הרגל,

והפנים שלה התעוותו, ואני יודע מה,

איך היא הייתה מרגישה מאחורי התאונה, יא בעלה אומר לה, תלכי, את עקומה,

אני לא רוצה אותך, זורק אותה.

אימא שלו אומרת, לא מוכנה, כל אחד לא יתרחק, יא מוכנה.

למה, בגלל זה ילד, אז כן, ואם הוא מבוגר, לא?

אלא עיוותו את המחשבות, המחשבות לאנשים כבר.

נותנים הצדקה לרציחה לרציחה.

שאלה.

יש לנו בבית אח שבכלל לא,

לא מוכנה בדת. חילוני. חילוני גמור.

ואנחנו חזרנו, אנחנו כבר היינו שנה, אנחנו שנה בתשובה.

לא היינו שומרים שבת. אלה פעמים, רואים בשבת... עכשיו אנחנו, אני ואחי,

שומרים שנה שבת.

ברוך השם. שנה, שנה. עכשיו אנחנו רוצים שאחי יחזור בתשובה, מה נעשה? בן כמה הוא?

בן 27. נשוי?

עוד לא. יש לו חברה,

הבעיה עשו לו,

אנחנו קוראים לו, תושמוך שבת,

שבוא ת'דל, הוא לא מעוניין. הוא פותח לנו בכוונת ה... הוא אנטי.

אנטי. הוא לא רוצה ל... הוא לא מאמין. הוא לא מאמין. אני שואל, אבל הוא אנטי.

הוא נגד הדת בכוונה? הוא לא מאמין. לא מאמין זה בסדר. לא מאמין? הבנתי. לא מאמין. אז שואל אותך, אבל הוא נגד? הוא נגד או לא נגד?

הוא עושה בכוונה?

הוא נגיד הדת.

בגלל, אבל הוא לא מפריע לנו. תגידי לי משהו אחר.

הוא בסדר, הוא מבין עניין, אבל בתור בחוק. הוא מבין, אבל הוא מפר.

יש לו חברים שהם כאלה?

יש לו חברים.

הוא מושפע מחברים? כן. מושפע מחברים. הרבה.

וזה מפריע לנו, אנחנו רוצים לאמא שלנו מאוד חולה, ואנחנו רוצים לחזק אותה. איפה הוא נמצא עכשיו? הוא בבית. בבית. כל שבועות הוא מפריע לנו, הוא מדליק לנו את הטלוויזיה.

ואמרנו לו, לא, זה חילול. שמעתי.

הוא לא מבין מה נדבר, כי הוא לא רואה בזה שום איזה. לא, אנחנו משכנעים אותה. כן, אבל הוא לא רואה בזה איסור, הוא רואה בזה הטרדה. תנדבו אותי בשקט, תנו לי את החיים שלי,

אני אעשה מה שאני רוצה. אני גם ממליץ לעזוב אותו בשקט, תקשיבי טוב. אבל הוא פותח לנו איפה שאנחנו יושבים.

כן. הוא בא ופותח, אבל אנחנו, אסור.

אז תשמעי רגע. אם הוא יוצא בחוץ, אני יוצאת. תשמעי רגע, תשמעי רגע.

אני אגיד לך, אם הוא לא רע,

רע, ואני מאמין שהוא לא רע,

אם אתם, כשהוא יפתח את הטלוויזיה, כולכם תצאו החוצה בלי להגיד, אני יוצאת, אבל הבעיה זה משעמם. בלי לדבר איתו,

בלי להגיד לו מילה.

אני חושב שאחרי מספר פעמים הוא כבר התבייש, הוא גורם צער כזה, אבל אל תגידו לו שום מילה, זו החוכמה.

אתם תצאו, אפילו שהוא צריך לצאת, אתם תצאו,

עוד פעם, את רוצה שאני אסביר או תסבירי לי?

אתם תצאו ותוותרו לו,

ולא תגידו לו אף מילה,

וכשאחד ירגיש בצורה הזאת,

הוא ינצח.

אני, כשנתחתנתי עם אשתי,

אני רוצה שתדעי דבר אחד.

אני הייתי חילוני, היא הייתה מסורתית.

היא לא חיללה שבת, אני הייתי מדליקתם בלוויזיה.

אז בליל שבת

אני הייתי רואה, והיא לא הייתה מסכימה לראות. היא הייתה נכנסים מתחת לשמיכה ומכסה את עצמה,

ואני הייתי יושב ורואה.

היא לא אמרה לי מילה,

ואני לא הכרחתי אותה לראות.

אחרי ארבעה שבועות

אני ויתרתי.

לא בטור דתי,

בגלל חיי משפחה.

אמרתי, זה מה, אני התחתנתי, רק התחתנתי, עכשיו כל שבת יהיה אותו דבר?

ראיתי שהיא לא מדברת, אם היא הייתה אומרת לי, תשמע, וזה, וזה היה קטטה.

לא אמרה כלום,

הבנתי חודש,

הבנתי את עצמי, ויתרתי.

זאת אומרת, אם אדם הוא לא רע,

לא אומר שכבר יהיה קסם תוך שבוע,

אבל אם עם האחרים,

תטרורו לו, לו, לו, לו, לו, לו, לא.

אם יציגו לו גידידו לו, הוא יראה, יאיר, יאיר, יאיר, יאיר, יאיר, יאיר, יאיר, יאיר, יאיר, יאיר, יאיר, יאיר, יאיר, יאיר, יאיר, יאיר, יאיר, יאיר, יאיר, יאיר, יאיר, יאיר, יאיר, יאיר, יאיר, יאיר, יאיר, יאיר, יאיר, יאיר, יאיר, יאיר, יאיר, יאיר, יאיר, יאיר, יאיר. יאיר, יאיר. יאיר. יאיר. יאיר. יאיר. יאיר. יאיר. יאיר. יאיר. יאיר. יאיר. יאיר. יאיר. י

אז תרחו, חו, חו, חו, חו, חו, חו, חו, חו, בית, בית, בית, בית, בית, בית, בית, בית, בית, בית, בית, בית, בית, בית, בית, בית, בית, בית, בית, בית, בית, בית, בית, בית, בית, בית, בית, בית, בית, בית, בית, בית, בית, בית, בית, בית, בית, בית, בית, בית, בית, בית, בית, בית, בית, בית, בית, בית, בית, בית, בית, בית, בית, בית, בית, בית, בית, בית, בית, בית, בית, בית, בית, בית, ב

ידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידידיד

זה שששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששש

לא, לא, לא, לא, לא,

לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, רק מ-פעם פעם הוא צריך משהו אותי ומשהו מצחיק לא משהו, משהו מפחיד

היי, צחיק.

סליחה.

סליחה.

סליחה.

ואני רוצה לספר לכם סיפור

קצת מרגש,

וזה יהיה הסיפור האחרון.

אתם יודעים, הזכרנו את רבי עקיבא.

רבי עקיבא, בתחילתו הוא היה עם הארץ.

רחל, בתו של כלבה סבוע, החליטה לקחת לחתונה דווקא את הרועה,

רועה הצאן של אביה.

כמובן ששוד ושבר נפל בביתו של כלבה סבוע, אחד מעשירי ירושלים,

והוא כמובן ניסה להניא אותה.

זה לא עזר, היא התעקשה שהיא רוצה להתחתן דווקא עם עקיבא.

ואחרי כן הוא הדיר אותה מנכסיו,

והם יצאו החוצה, הם התחתנו.

והם חיו בעניות גדולה,

היו ישנים על קש ומתכסים בקש.

עקיבא היה מבטיח לה, רחל,

הגיע עוד זמן שאני אתן לך מטבע של ירושלים, של זהב.

וכך

הם ממשיכים בעניות ובדוחה, כי היא עזבה בית מלכים,

בית של אחד מעשירי ירושלים.

היא מוותרת על הכול.

כי היא מאמינה שהאיש הזה, שהוא עם הארץ,

יש לו מידות טובות,

ועם מידות טובות כאלה אפשר לבנות.

מתחתנת,

נולד לה עם ילד,

מגיע הגיל שצריך לקחת אותו לתלמוד תורה,

ואז רחל שולחת את עקיבא עם הבן לתלמוד תורה,

ושם כשהוא לוקח אותו,

הוא לא יודע שום דבר,

הוא מתחיל ללמוד עם הבן א', ב'.

את ההתחלה, את היסודות.

ופתאום התחילה נפשו לחשוק בתורה,

והבא לתאר מסייעים לו.

ובאחת הפעמים שהוא הולך,

הוא רואה דבר מתמיה.

הוא רואה טיפות של מים שנופלות על סלע,

ובמקום שהטיפה נופלת,

יש חור.

והוא עומד, משתומם ואומר,

מה הוא אומר?

אבנים שחקו מים?

אבנים, את האבנים שחקו מים?

איך ייתכן? מה כוחה של טיפה לעשות רושם בתוך סלע?

אז הוא עומד ומתבונן,

הוא מנסה להבין כיצד ייתכן שטיפה

ועוד טיפה

ועוד טיפה

ועוד טיפה

ועוד טיפה, עושה חור בסלע.

היה קשה לו להבין

איך זה יכול להיות טיפה

ועוד טיפה

ועוד טיפה,

עושים חור בסלע.

אבל הוא הבין שטיפה

ועוד טיפה

ועוד טיפה

עושים חור בסלע. למה?

כוח ההתמדה

של טיפה

ועוד טיפה

ועוד טיפה.

יכול לעשות חור בסלע.

אז הוא למד קל וחומר.

אם טיפה

ועוד טיפה

ועוד טיפה

יכולים לעשות חור בסלע?

קל וחומר בליבו של עקיבא.

ואז

הוא מבין שללמוד אפילו מעט,

אבל בקביעות,

כמו שאמרנו, טיפה

ועוד טיפה.

זה יכול לגרום שהאדם

יגיע למשהו.

לבוא להרצאה ולשמוע שפריץ של שעה-שעתיים

זה לא עושה הרבה,

אבל קביעות של תורה כל הזמן זה עושה.

עוזר הביתה, מתפעל,

ומספר לאשתו,

ואשתו אומרת לו, חשקה נפשך בתורה,

אני מוכנה ליטול עליי את העול של הבית,

אני אדאג

לילדים לחינוכם,

ואתה אצא לדרך.

לך ותלמד תורה.

כשתחפוץ, תחזור.

עליי.

עקיבא יוצא לדרך.

12 שנה נעדר מביתו.

12 שנה רצופות,

לא מכתבים,

לא שליחים,

שום דבר.

ואתם מתארים לכם

בת של אחד מעשירי ירושלים,

כמה שליחים שלח לה אביה ואימא

בשביל להניא אותה ולומר לה, ראי, זה עם הארץ,

איזה מידות טובות הזניח אותך, עזב אותך, השאיר אותך כאלמנה, ובנך יתומים.

הלך, לא שליח, לא שלום, לא מכתב, לא כלום.

12 שנה?

זו תורה? ככה לומדים?

היא מתעקשת בשלה.

אחרי 12 שנה הוא חוזר לביתו,

וכשהוא נכנס יהודים יקרים לחצר הוא שומע רשע שאונה לאשתו.

את רואה?

בעלך עם הארץ.

עזב אותך.

הפסדת את הורייך, הפסדת משפחה, הפסד כסף וכבוד.

את חיה בדוחק ובעוני.

מה יש לך מזה?

עזבי הוא!

הוא גומר,

ושומע עקיבא,

שאשתו עונה לאותו רשע ואומרת,

לו היה שומע לי,

היה הולך עוד 12 שנה.

הוא שמע,

הסתובב והלך.

עוד 12 שנה!

לא נכנס, לא עמל השלום עליכם,

לא נתן סתירה לחיסול חשבונות לרשע.

שום דבר.

הסתובב והלך עוד 12 שנה.

אחרי 12 שנה יהודים יקרים,

הוא חוזר הביתה

כרבן של כל ישראל,

גדול הדור, מלאך אלוקים.

כל התורה שבעל פה שיש לנו, של רביעי עקימא.

הוא מגיע עם 24,000 תלמידים,

תנאים קדושים,

שהקטן שבהם חיי מתים,

ומתלמידיו,

רבי שמעון בר יוחאי ורבי מאיר בעל הנס.

והוא חוזר בחזרה לעירו.

ויהודים יקרים, כששומעים שרבן של כל ישראל מגיע,

יוצאים באלפיהם וברבבותיהם וממתינים לו.

והוא מגיע עם תלמידים,

הישיבה הכי גדולה שהייתה אי פעם,

תנאים קדושים.

הוא מגיע,

ושתבינו מה הייתה מדרגתו של רביעי עקיבא באותה שעה.

כשעלה משה למרום

וראה את הקדוש ברוך הוא כותר כתרים על קוצו של יווד, שאל אותו, למה זה לך?

אמר לו, עתיד להיות עקיבא בן יוסף

שידרוש תלי-תלים של הלכות על קוצו של יווד.

ואז,

יהודים יקרים,

באותה שעה

אומר משה רבנו

לקדוש ברוך הוא,

אם יש לך אדם גדול כזה בעולם,

למה אתה נותן תורה על ידי?

מבין משה רבנו,

שרבי עקיבא ראוי יותר ממנו ליתן את התורה על ידו לישראל.

אז שנבין,

אם משה רבנו מבין

שרבי עקיבא ראוי יותר ממנו ליתן תורה לישראל, מי היה רבי עקיבא?

ואכן,

משה רבנו זכה רק ל-49 שערים,

ורבי עקיבא זכה לשער ה-50.

זה רבי עקיבא, ורבי עקיבא חוזר

בין כל ההמונים,

ממתינה לו אישה צנומה, קטנה,

רדופה,

ושנות סבל רבות, ביזיונות וחרבות ועוני,

ממתינה לו בין כל הקהל.

והיא נדחפת, מספרת הגמרא,

ודוחים אותה הצידה ואומרים לה,

זה לא מקום לנשים.

והיא מתאמצת,

והוא לא שכח אותה.

הוא בין כל הקהל.

בין כל הקהל יהודים יקרים.

הוא מבחין בה,

והוא מסמן בידיו לאנשים שלפניו לפנות מקום.

הייתם צריכים לראות זאת כקריעת ים סוף, כולם זזים הצידה.

ויש שביל,

ובקצהו עומדת אישה קטנה וצנומה,

שהמתינה לבעלה 24 שנה.

הוא מתקרב אליה, וכולם שואלים, מי זאת?

מי זאת?

מי זאת?

עד שהוא עומד לידה וכולם שומעים משפט היסטורי קצר.

כל התורה שלי ושלכם, שלה היא.

אתם תארים לכם דבר כזה, יהודים יקרים?

כל התורה שרבי שמעון בר יוחאי, רבי מאיר וכל התלמידים,

ורבי עקיבא,

מאז ועד סוף הדורות,

כל זה התורה של האישה הזאת,

שהמתינה לבעלה בנאמנות

24 שנה.

יהודים יקרים,

אני אומר לכם הערב דבר.

כל החזרה בתשובה

שלי ושלכם,

של אשתי היא.

עשרים ושתיים שנה להמתין עד השעות הקטנות של הלילה

לגדל את הילדים.

זה לא דבר פשוט.

אני אומר, בכל יום שישי אשת חייל מי ימצא,

והיום אני רוצה להגיד רק כמה שורות.

אשת חייל מי ימצא,

ורחוק מפנינים מכרה,

בטח בה

לב בעלה,

ושלל לא יחסר.

גמלתו טוב ולא רע כל ימי חייה.

כפה פרסה לעני,

בידיה שלחה לאביון.

קמו בניה ויאשרוה, בעלה ויהללה.

רבות בנות עשו חיל, ואת עלית על כולנה.

תנו לה מפרי ידיה, ויהללוה בשערים מעשיה.

ועוד דבר אחרון,

בעזרת השם, אני מבין שחרגתי כבר,

אבל זה הבר-מצווה שלי, אל תשכחו.

יהודים יקרים,

ראיתי פעם מעשה שמובא מעם לועז,

שהיה רועה צאן.

ברועי הצאן הזה

פעם נצרך המלך

לאיזו ישועה,

ואותו רועה צאן ידע מה לעשות בשביל שהמלך ייבשע בדבר שהיה זקוק לו,

ונתן עצה למלך.

והמלך ראה את חוכמתו,

ולקח אותו,

וגידל אותו, ורומם אותו,

עד שהפך להיות שר האוצר של המלך.

הרועה היה יהודי,

והמלך היה גוי.

בשרים גויים.

ונתקנאו בו.

נתקנאו בו.

וחיפשו לטפול עליו האשמות.

ורצו לומר

שהוא מעלים כספים מהמלך בלא יודעין,

באשר המלך סמוך ובטוח ביושרו,

ולא היא.

וכך השכם והערב היו מנסים

להודיע למלך

שאותו רועה צאן, הנאמן והמסור והאהוב בעיניו,

גונב כספים מהמלכות.

יום אחד החליט המלך לעשות בדיקה,

והם אמרו לו מראש, תדע לך,

הוא יסתובב איתך בכל הארמון,

אבל יש חדר אחד בקומה שלישית

שהוא לא יפתח לך אותו.

בחדר הזה

הוא מסתיר שם את מה שהוא גונב ממך.

והמלך מסתובב איתו, הם עולים קומה אחר קומה ופותחים כל חדר, והוא אומר לו, כאן יש כך וכך, וכאן יש כך וכך, וכך אספנו, וכך היה, וכך היה, וכך היה.

וכשמגיעים לקומה שלישית

ומגיעים

לאותו חדר,

הוא רואה שהרועה מדלג על החדר וממשיך לחדר הבא.

אז המלך אומר לו, עצור,

מדוע אינך פותח את החדר הזה?

אמר לו, הניח לי המלך,

האמן לי,

אין פה כלום,

אל תפציר בי לפתוח,

תן לעבור.

ואז

המלך מתעקש ואומר לו, אני מבקש שתפתח.

אומר, אני מתחנן לפניך,

אל תבקש ממני לפתוח את החדר, אין בו כלום, האמן לי.

והמלך אומר, זהו.

כנראה,

שפה הוא נתפס.

הוא אומר לו, פתח!

והוא פותח לו.

והמלך נכנס עם השרים הצוהלים,

והם נדהמים.

חדר ריק

באמצע הכיסא,

עליו תרמין,

מקל וחליל.

תיקחו את התרמין.

לוקחים את התרמין מנערים, אין כלום.

תדבקו בחליל.

אולי הוא מלא מטבעות, אין כלום.

אולי במקל.

אין שום דבר.

מה פשר לדבר הזה?

המלך טמא.

ואז אותו רועה אומר למלך,

מחילה, אדוני המלך,

אני אסביר לך.

כשאני הגעתי לפה,

אני הייתי רועה.

רועה פשוט

עם כבשים.

ופתאום הגעתי לשררה והגעתי לרום המעלה.

אז תמיד עשיתי לי מנהג

שבכל יום

אני נכנס לחדר הזה,

יושב חצי שעה

על הכיסא,

שם עליי את התרמין,

מחזיק ביד אחת את המקל

וביד השנייה את החליל,

ומחלל,

ונזכר

שאני בעצם

רק רואה.

שלא יגבה ליבי

ואחשוב שאני כבר מישהו.

יהודים יקרים,

אני לא שר האוצר,

ואין לי חדר כזה,

אבל אני זוכר רק דבר אחד,

שאני רק רואה

שראוי להיות עם הכבשים

ולא להיות בחברת אנשים גדולים.

רצה הקדוש ברוך הוא וזיכה לי,

אבל זו זכות שאני לא יודע מה היא ולמה היא.

אני יודע רק דבר אחד,

שאני אותו אדם,

אותו רועה

לפעם עם הכבשים,

שצריך להגיע רק לכל יהודי, כמו ליהודי הראשון שניגשתי,

עד ליהודי האחרון,

ולתת לו את ההזדמנות השווה, כמו שהייתה לי.

אני אסיים את הערב בברכה

בלי שם ומלכות.

אודה השם בכל לבם,

בסוד ישרים ועדה.

ברוך הגומל לחייבים טובות,

שגמלני כל טוב.

מי שרוצה ציצית יכול לבוא לפה, לצאת לדרך בברכת שהחיינו.

מי יהיה הראשון ששם ציצית, בעזרת השם יתברך, בכבוד לפה.

אישה שרוצה לכסות את הראש

שישי-שבת, להתחיל עם כיסוי ראש, שתהיה לה זכות גדולה, היא יכולה להגיע לכאן.

גמרנו, אין, לא נעלב, הכול בסדר, מחול.

ראשון שרוצה ציצית.

ראשון. בוא, בכבוד.

בוא,

נזכה למצוות.

כן, תרים את זה.

בוא, בבקשה.

עוד ציצית, הנה ברכת שהחיינו, כתוב לכם כאן.

ציצית,

לברך שהחיינו.

אין עוד מיקרופון?

ברוך אתה ה' למלאך העולם שהחיינו, וקיימנו הגיענו לזמן הזה.

עגילים, תביא לי את העגילים עוד.

ברוך אתה ה' אלוהינו מלאך העולם שהחיינו, וקיימנו הגיענו לזמן הזה.

ברוך אתה ה' אלוהינו מלאך העולם שהחיינו,

וקיימנו, וקיימנו לזמן הזה.

אמן.

ברוך אתה ה' אלוהינו מלאך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

אמן.

מי הוא רוצה לספור את בסיסי וחבור?

מי מהאנשים רוצה לשים כיסוי ראש בשביל שבת התנצחות, שיהיה לו ברכה גדולה והכנסה לשפע ולתבושה בבית?

עוד יהודי שרוצה לשים סיסי, בבקשה.

מי עוד רוצה לזכות?

בכבוד. הנה,

קח תברך, יש לך כאן.

כן, עוד אחד שרוצה לזכות?

מי עוד?

אמן. הנה, עוד יהודי, בבקשה.

מי עוד רוצה לזכות?

ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

אמן. מצווה ציצית זה מצווה חשובה.

עוד מי רוצה לזכות? בכבוד.

בוא, בוא, צדיק. בוא, בוא תזכה. בוא, אשתריך.

קח.

קח. תבורך מפי עליון. קח. הנה, ברכה.

קח.

חזק וברוך.

ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו וגיענו לזמן הזה. אמן.

עוד יהודי שרוצה? בוא.

בוא נשמע, בוא.

מחר בוד. הנה, עוד אחד.

אשריך, אשריך.

בבקשה.

ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו

והגיענו לזמן הזה.

אמן.

אין אישה אחת, אין אישה אחת שרוצה לשים כיסוי ראש בקריית גת?

מה זה, בושה לקריית גת?

הנה, ברכה.

ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

אמן. זכה אשריו אשרי חלקו.

אישה אחת. יש אישה.

אישה.

בוא, בוא, צדיק. בוא.

בוא נשמע. בוא, אל תתבייש. בוא.

מצוות ציצית זה מצווה חשובה, שקולה כנגד תרי״ג מצוות.

כל רגע מקיימים אותה.

מתחת לבגד, זה לא בושה.

אני רואה שיש לך סקי על החולצה ושלושה סקייטים.

בוא.

בכבוד.

כן.

בוא, צדיק. בוא.

בוא תזכה. כן, הנה, זכה.

עוד יהודי. ברוך השם. ברוך השם.

הנה הברכה.

ברוך אתה, אדוני, אלוהים העולם. שחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

אמן.

כן.

מי עוד? השם יזכה את כולכם לכל מילה ומתה.

עוד יהודי שרוצה לזכות.

אישה אחת. אין אישה אחת שרוצה להתחיל שישי שבת?

לא, אני רואה כמה בלי.

כן, ציצית, בבקשה.

בבקשה.

איפה עוד אחד? איפה הוא? בוא, בוא.

מי עוד?

ברוך אתה, אדוני, אלוהים בכל העולם, שהחיינו וקיימנו והגענו לזמן הזה. אמן. אמן. עוד?

איפה עוד יהודי שרוצה?

הוראות קבע. מי שרוצה מכספי מעשה לזכות במצווה גדולה להיות משותף בהפצה של מיליונים של קלטות, זו הזדמנות, 18 דולר, וזוכים הרבה גם בעולם הזה.

הוצאה קטנה ושכר גדול.

כן. מי עוד?

יש עוד מי שנשאר בלי ציצית?

מי שרוצה להתפלל ערבית יכול להתפלל בחוץ.

עוד אחד?

אני חותם את הערב. איפה השלושה סקי? שלושה סקי על החולצה?

אתה בורח מהקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא בעד אליך ואתה בורח ממנו.

מה קטן עליך? מה זה ציצית? בגד עם ארבע כנפות? מה יש פה?

מה שמו עליך, שכפץ?

בכבוד, בוא תזכה.

עוד יהודי אחרון לפני שאנחנו חותמים את הערב, קדיש?

מי יהיה האחרון שחותם את הערב?

עוד יהודי אחד?

יש עוד יהודי אחד שרוצה לזכות?

מי היהודי הנוסף?

בוא, סקי.

שלוש פעמים סקי, בוא.

עוד אחד יש, עוד אחד.

תראו איך פוחדים ממצוות? צריך לפחד מהעבירות.

עוד יהודי אחד.

מי עוד לא זכה?

אחרון, ציצית אחרונה?

ציצית? לא, כל אלה יש להם.

איפה הוא? בוא, בוא נשמה, בוא.

בוא, תחתום את הערב, יהיה לך זכות. בוא.

בכבוד.

אשרה ואשרה אותו.

ברכה, תן לו.

אשריך.

ברוך אתה, אדוני אלוהינו מלך העולם שהחיינו וקימנו והגיענו לזמן הזה. אמן.

רבי חנניה בן עקשיא אומר,

רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל.

לפי כך, הרבה להם תורה ומצוות,

שנאמר, אדוני חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר. מי יגיד קדיש?

נשמה, אני גם כן בקטע, לא רק אתה.

ואני אסביר לך, אני באתי חילוני.

אני עד גיל 24 הייתי עם קוקו יותר ארוך משלך.

אני ידעתי כמוך שיש אלוקים. בבית לימדו אותי אמונה, האמנתי שיש בורא. מה זה אומר?

לא.

יש בורא לעולם, אז מה?

מה זה אומר לגבי? שום דבר.

אז אני יכול לעשות מה שאני רוצה.

אף אחד לא הסביר לי, ויותר מזה, אף אחד גם לא הוכיח לי שבורא עולם זה מחייב.

יכול להיות קשה.

לא נעים, לא נעים. לא ערב, לא ערב. מסכים איתך?

כי כל אחד מתחיל ממצב נפשי שונה,

מרקע חברתי שונה. נכון. אבל אם זה האמת,

שווה למסור עליה את הנפש עד טיפת הדם האחרונה.

אני אגיד לך למה הדרך לא קשה.

כשאני הגעתי לזה בהכרה עצמית, והבנתי שזו האמת,

התחלתי לבדוק אם אני חייב או לא חייב,

והבנתי שאני חייב.

והחייב זה לא עול שאני חייב ולא רוצה את העול.

התברר לי שזה לטובתי, שהטוב מתיב ורוצה להיטיב לי. אז אני אומר, למה להתעקש לקבל טוב?

אני יכול להביא לעצמי יותר טוב ממה שבעל הטוב רוצה לתת לי.

אם זה אמת, הכל תשקיע בשבילה.

אם זה אמת,

הכל תשקיע בשבילה.

אם זה אמת,

הכל תשקיע בשבילה.

בהפצת 100 קלטות כאלה ניתן לפעול הרבה למען כלל ישראל.

טרום 100 שקלים עבור 100 קלטות הוא זכה בכל

תוצאותיהן 036-77-779. תודה.

אם רצונכם לשמוע עוד על יהדות,

או אם יש לכם שאלות בנושאים הקשורים ליהדות,

צלצלו אלינו ל-03-677-77.

799-03-677-777. או אם לרצונכם להיכנס לאתר האינטרנט של ארגון שופר,

www.שופר.net