קלטת 168 - חתול יקר - חלק א

- - - לא מוגה! - - - 

מה זה בשבילך הדגל? אתה יכול להסביר? דגל מסמן המון, דגל זה... דגל מסמן המון. זאת אומרת, אם הוא שרף את הסמל שלך,

אז טרנספר. אם הוא לא רוצה לחיות פה, שיילך. לא, הוא רוצה לחיות ולשרוף דגל. יש אחד שרוצה לשרוף דגל, בסדר. הוא שואל אותך, תגיד לי, מר ידיד,

אתה נוסע בשבת על הסמל שלי, על השבת? בירושלים נוסעים בשבת,

בסמל,

ובסמל הסמלים בירושלים,

ושורפים את השבת,

ועושים הפגנות לשרפת השבת בבר אילן,

ומעוניינים לשרוף את השבת כשיטה.

מדינת ישראל לא מכירה בעבר שלה.

היא רק מתחילה לראות 50 שנה אחורה. מאז מעניין אותה.

לפני כן, מה זה קשור אליי?

איך?

הם החליטו לעשות, נגיד, אזעקה. אז הם מבקשים מבחינה דתית-לאומית-חילונית לעמוד.

בסדר.

חלק עומדים וחלק לא עומדים. בסדר.

עכשיו מה?

הם רוצים שיעמדו כולם. מה יש? אחד אומר לשני, תשמע, בואנה, מה אתה רוצה שאני אעמוד?

אני כופר,

לא מאמין באזעקה.

כופר.

אני שואל, אבל אתה מזועזע מזה?

מזועזע.

החילוני אומר, אני כופר, לא מאמין בשבת. אני כופר, לא מאמין בכשרות. אני כופר. מה, אתה כופר עליי לאכול כשר?

לא רוצה לאכול כשר.

מה, אתה מכריח אותי לא לנסוע בשבת?

לא מעוניין, כופר.

אז הוא אומר לך, מה, אתה מכריח אותי לעמוד? לא רוצה לעמוד.

כופר.

כופר!

מרצ עשו תיקון ליל שבועות. מרצ עשו תיקון ליל שבועות.

עשו לשבועות תיקון בלילה, אתה מבין?

ואנחנו עשינו משהו הפגנה? לא, לא, לא. הם עשו אגדה לטוב ישבא. אגדה, אגדה כמו תלמד לטוב ישבא, אתה מבין?

עושים הכל הפוך.

מישהו מתייחס אליהם בכלל?

הילדים אצל משפחות חברות הן כבר נהיית תעשייה, כאילו אתם חייבים מהחשבון של המדינה עליהם כאלה. מתי הם ילדים? אה, יאללה, בשביל 400 שקל מביאים ילד, אה?

חתול עולה לכם יותר יקר, חתול!

קרטות מספר 168 169

חתול יקר

ערב טוב, בעזרת השם, נעשה ונצליח, והשם עלינו מרחמם ירוויח.

כמה אנשים לא שמעו אותי בכלל, לא בקלטת, לא בהרצאה, לא בווידאו ולא בסידי.

לא שמעו בכלל.

ברוך השם, בקושי מניין.

טוב,

שלמה המלך עליו השלום פותח את ספרו קהלת,

הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל.

כי מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש,

דור הולך ודור בא מהארץ לעולם עומדת?

והוא מסיים את ספרו,

סוף דבר הכל נשמע את האלוהים ירא ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם.

כי על כל מעשה יביא אלוקים במשפט, על כל נעלם,

בין טוב ובין רע.

מה אומר לנו שלמה המלך, החכם מכל אדם?

הבל הבלים,

אמר קהלת, הבל הבלים הכל הבל.

שבע פעמים הוא מזכיר הבל כנגד 70 שנה של חייו של האדם,

והוא אומר הבל הבלים בלשון ציווי,

זאת אומרת להביל את ההבלים.

יש עיקר ויש תפל,

יש חשוב ושאינו חשוב.

אדם צריך לדעת מה חשוב בחיים,

מה העיקר,

ולהתעסק בעיקר,

ולהתרחק מן התפל.

יש ערב, ויש מועיל, ויש טוב.

רוב בני האדם מתעסקים בערב.

מה שערב להם עכשיו,

מהנה אותם כרגע,

זה מה שהם רוצים, למלא את אהבתם.

יש מועיל.

כשאדם עושה חשבון אם כדאי לעשות או לא כדאי לעשות, אם זה מועיל לו או לא מועיל לו.

אבל החכם מתעסק בטוב.

מה שטוב מצד הדבר עצמו,

ולא מצד התוצאה, או אם זה ערב או לא ערב.

אומר שלמה המלך עליו השלום, הבל את ההבלים, זה תנאי ראשון.

אחרת,

מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש?

מה נותר לאדם

מכל עמל שיעמול תחת השמש?

הרי אדם מסתלג בגיל 70, 80, 120,

הולך מן העולם, בכל מה שעמל תחת השמש,

נשאר.

הוא לא לוקח כלום.

אז מה התועלת?

רק בשביל

שיהיה לו ערב בכל רגע בימי חייו?

אז בזה אין חילוק בינו לבין בהמה.

גם בהמה מתעסקת במה שערב.

אין לה את הבחנה מה טוב, מה מועיל. ערב,

מה התכלית, אם כן, של האדם?

האדם צריך להבין מהי התכלית שלו, מה הוא עושה כאן.

אבל כבר אומר לנו שלמה המלך עליו השלום,

יש יתרון לאדם ונותר לו.

מה נותר לו?

מעל השמש, תחת השמש,

לא נותר כלום.

דברים רוחניים שהם מעל השמש,

רק זה נותר לאדם.

זאת אומרת, אם אדם עושה דברים שהם רוחניים, ששייכים לנשמה שלו, שהיא נצחית,

נותר.

אם הוא עושה דברים גשמיים בשביל הגוף,

גם הגוף מתפרק ליסודותיו.

לכן הוא מסיים את ספרו, סוף דבר הכל נשמע,

את האלוקים יירה ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם.

זאת אומרת, מסקנה אחרונה שאומר שלמה המלך,

דע לך,

סוף דבר הכל נשמע.

אדם יגיע לעולם האמת,

ישמיעו לו את כל שיחותיו וכל דיבוריו וכל הגיגיו

בפול ווליום.

הוא מגיד לאדם מסכו,

אפילו שיחה קלה בין איש לאשתו משמיעים לו בשעת הדין.

אדם מדבר בחדרי חדרים,

בחושך,

אף אחד לא שומע ומנמיך את קולו,

אבל הוא לא יודע שהוא מוקלט,

פול ווליום, בשעת הדין בעולם האמת.

סוף דבר הכל נשמע.

לכן,

את האלוקים יירה

ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם. אין שום סיבה אחרת שנברא אדם

לעולם זה.

ואת כל מעשה יביא אלוקים במשפט.

אדם יגיע לעולם האמת, גם את המעשים שהוא עשה,

יראו לו בדיוק מה הוא עשה.

על כל נעלם.

גם מה שהוא חשב שזה נעלם מעיני אנשים,

אכן, מעיני אנשים זה נעלם,

אבל מעיני הקדוש ברוך הוא לא נעלם.

בין טוב ובין רע, הכל יראו לו.

ולא רק שיראו לאדם

מה הוא אמר

ומה הוא עשה,

אלא גם חופש חדרי ואתן, רועך להיות בלב,

כשיראו לו בווידאו,

אבל לא כזה כמו שיש פה פרימיטיבי,

רוחני, כמו שאומר הזוהר הקדוש, ויש רקיע בשמיים שבו נחרטים מעשיו של האדם,

כשיגיע אדם לעולם האמת,

יראו לו גם מה הוא חשב בלבו בשעה שהוא דיבר אחרת.

יש בני אדם מדברים עם השנים, חייכים והכול, אבל בלב

חורש מזימות אבן.

גם זה יראו לו.

אז אומר שלמה המלך, דע לך,

את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם.

למה היה צריך, אם כן, שלמה המלך לכתוב את כל מה שכתב מהפסוקים הראשונים עד האחרונים?

היה אומר מה שאמרתי, את הפסוקים הראשונים,

את האחרונים, ולא צריך את כל הספר.

אלא אם יאמר אדם,

תשמע, שלמה המלך, עם כל הכבוד, מאיפה אני יודע אם הוא ראה עולם,

אם הוא היה מבין,

אם היה לו כסף בכלל, אם הוא יודע מה זה הנאות או משהו.

מעריך שלמה לספר, היה לי שרים ושרות, נוגנים ונוגנות, פרדסים, כרמים,

כסף וזהב היה מתגולל בחוצות כאבנים בזמנו.

מלך ששלט בכיפת העולם,

מלך שכל מלכי עולם באו לשמוע את חוכמתו.

זאת אומרת,

חסר לא יהיה חסר, חכם הכי,

ואני אומר לך, אחרי כל מה שעברתי וניסיתי וראיתי והכל ובחנתי,

אחרי הכל אני אומר לך, שורה אחרונה,

את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם.

אם יש פה מישהו בקהל הקדוש היושב כאן שחושב ששלמה המלך טועה,

ויש סיבה אחרת שהוא נברא לעולם,

אני מוכן לשמוע.

אני מחכה, אולי יש פה יותר חכם משלמה המלך.

אולי מהחבר'ה הצעירים?

דור האלפיים. דור האלפיים.

אם יש סיבה ותכלית לבריאת האדם

שהיא שונה ממה שאמר שלמה המלך, אשמח לשמוע.

אין.

כן, בבקשה.

מי שבאמת חוזר בתשובה,

המציא,

הוא חבר על כל העבודות.

איך מראים בווידאו למעלה?

שכמו שאמרת, זה כל האדם, אבל הוא עשה תשובה לגבי העוונות שהוא עשה. מי שעשה תשובה אמיתית,

לא רק שמתכפרים לו עוונותיו,

נמחקים גם.

אז לא מראים לו ולא כלום ממעשיו.

זה כוחה של תשובה.

אבל מי שלא,

זה פדיחה פדיחה.

אני לא רוצה לפתח לכם את זה, אבל תחשבו לבד, כל אחד יודע מה הוא עושה.

רק תחשוב שאתה מצולם ומוקלט,

ויראו לך,

ולא לבד.

כן.

ברוך ה' אלוהינו, מה הלך העולם שהכל נהיו בדבורה.

אמן.

כן.

מה אתם אומרים?

פתיחה קצרה, ראיתם?

פחות מחמש דקות.

כולם מבינים הכול כבר.

אם כל ערב אני אלך ציבור ויבינו מהר, צ'יק צ'אק,

אפשר לעשות חמש הרצאות ביום.

בקיצור, יהודים יקרים,

אין בעולם הזה שום תכלית,

שום טעם ושום היגיון

בלי שיהיה

ייעוד לנשמה והמשך ואחרית לנצח נצחים.

אם אדם בא לעולם לחיות,

הוא לא היה צריך למות.

אם הוא בא בשביל למות,

לא צריך לחיות.

בשביל מה אדם בא?

70 שנה, והוא ימות

ולא יהיה קיים, ולא יזכור גם מה היה איתו,

אז זה כלא היה.

אז אם היה או לא היה, זה אותו דבר.

מה התכלית?

עולם שלם נבראה

בשביל כלום.

ואנחנו עושים

כל מה שרק אפשר בשביל להאריך את ימינו.

אם אדם

אין המשך,

אז אם הוא יחיה 20 שנה או 120 שנה, זה אותו דבר. אם אין המשך, אז הוא גם לא יזכור.

אז מה נפקא מינה?

מה יוצא בכלל מכל החיים האלה?

אבל החכם שמבין

שאדם לא נברא לתוהו ויש המשך,

מכין מרגע לרגע את היציאה החוצה.

כל מה שהוא אמן זה רק לסיבה אחת,

להכין את הדרך החוצה במצב הטוב ביותר.

אם אדם צריך לחיות

שבוע ימים בצריף בשכירות,

אחר כך מעבירים אותו לווילה שתהיה שלו, לצמיתות,

ונותנים לו 50,000 דולר מענק,

אומרים לו כך,

תשקיע או בצריף שבוע ימים

או בווילה שתלך לצמיתות.

איפה ישקיע האדם?

בצריף

או בווילה?

בווילה.

בווילה. למה רוב בני-האדם משקיעים בצריף?

העולם הזה, 70 שנה, זה צריף בשכירות.

עוזבים אותו,

לא נשארים.

אתה הולך לווילה שלך לצמיתות,

אז למה אתה לא משקיע במקום שאליו אתה הולך ומשקיע במקום שיישאר ולא לך?

כי אדם חי את הרגע,

אדם רואה תערב, עכשיו הוא רוצה את התאווה שלו,

אכול ושתו כי מחר נמות.

במקום שהוא יגיד כמו הצדיקים,

אכול ושתו מצוות,

מהר מהר כמה שאפשר,

כי מחר נמות וצריך להכין צד על הדרך,

או כמו שאומרת הגמרא, העולם הזה דומה לבהילולה.

מה זה בהילולה? בית חתנות.

אדם בא לחתונה,

איכשהו מגיע,

ממש מגישים הוא יכול לאכול.

תאכל, תאכל, תאכל מהר, עוד מנה, פחות מנה, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד,

ב-11 סוגרים.

מה שאכלת הרווחת, לא אכלת, אומרים חביבי.

זהו.

אני מאמין באמונה שלמה.

יאללה, לילה טוב, חתן וכלה הלכו,

ואתה הולך. אכלת, יצאת שבע, לא אכלת, אתה רעב, זהו, שמת את הצ'ק והלכת.

אדם צריך להאמין,

אם הוא צדיק,

הוא אומר, אכל ושתו מצוות, כי מחר נמות. אבל אם הוא רשם, מה הוא אומר? אכל ושתו בסלי, ועוגות, וגלידות,

כי מחר נמות. אז אם לא נאכל עכשיו, הפסדנו.

כולם יודעים שימותו.

רק יש כאלה שיודעים שיש המשך, והם מכינים את עצמם להמשך,

ויש כאלה שלא.

אני אראה לכם אחד שהסתפק לגבי ההמשך.

הייתי בארצות-הברית,

והיה שם יהודי יקר, קראו לו סמי.

אתם מכירים את סמי?

עוד לא. תכירו את סמי עכשיו.

סמי זה,

הספק שלו היה,

יש עולם הבא או אין עולם הבא.

אם יש עולם הבא,

אז הוא הבין שכדאי לעבוד בשביל עולם הבא.

אם אין עולם הבא, אז כדאי להיענות בעולם הזה.

בואו נראה מה היה שם.

הנה סמי, סחבור. יאללה, סמי.

זה ממש סמי וסוסו.

אתה מוכן בשבילי? כן, אני מוכן.

יש לי שתי שאלות.

השאלה הראשונה,

אם יש עולם הבא, כמו שאתה אומר,

כמו שכתוב, אבל לא כתוב באף מקום.

תראה לי בחמשת חומשי תורה שכתוב, עולם הבא.

ואני אגדל זקן מפה עד ירושלים.

אבל בחמשת חומשי תורה, לא בתפילה.

זקן גדלתי? לא בתפילה ולא במפקד המזון.

בחמשת חומשי תורה.

תראה לי מילת עולם הבא, ואם כן יש.

למה הוא לא אמר את זה? לא למשה, לא לאברהם.

אמר להם, ירבו הבנדים שלכם ככחול על שפת הים וככוכבים,

ולישראל נתתי את ארץ כנען.

למה הוא לא אמר על עולם הבא? למה הוא לא אמר למשה?

למה הוא לא אמר לאברהם?

למה הוא לא הזכיר את זה? שמעתי.

עכשיו תגיד לי רק רגע, עולם הבא, אתה מאמין שזה גן עדן?

אני לא מבין, לא יודע מה זה בכלל.

ואם אני אגיד לך שבעולם הבא יש גן עדן?

אני צריך להאמין לך?

לא, זה לא קורה.

מה, אתה אומר, מה שאתה אומר, אתה לא יודע. מה זה עולם הבא אתה יודע?

לא.

אז איך אני אוכיח לך שיש עולם הבא?

ואיך אתה יכול להוכיח לי אם אתה בעצמך לא יודע? קודם, לפני שאני אוכיח, אתה צריך לדעת מה אני הולך להוכיח לך.

האם אתה יודע שיש עולם הבא?

לא. אתה מבין את המושג עולם הבא?

לא.

אז איך אני אוכיח לך שיש עולם הבא? אתה אמרת שאין לנו מה להפסיד 50-50. אני חושב שאנחנו בסוף נהיה מוגבלים

ולא נוכל להגיע. ואם אין עולם הבא,

אז אני הפסדתי את ה-50% של החיים.

לא, כן הפסדת.

איך הפסדתי? כי אתה מוגבל היום, אתה מתפלל, אתה מוגבל. היום הפסדתי. היום, היום. אחר כך לא הפסדת, לא? אחר כך לא הפסדתי.

עלית למעלה. רגע, אין לבעלה.

אין לבעלה.

אין למעלה, שכחת?

אין לך... אייבא למטה.

אז רגע,

אז אם אתה מת ואין המשך,

אם אתה מת ואין המשך, לא הפסדת.

סיכמנו?

אם אתה מת ואין המשך, לא הפסדת. לא הפסדתי. די, די! לא הפסדתי.

לא, ואם אתה צועק אני צריך להפסיק. למה? אתה גם צועק?

אני לא צועק. טוב, בסדר, נו.

אבל...

אבל, נו, נו. אם יש המשך. אם יש המשך. כל ה-הפסדנו זה הרווחנו, הרווחנו, הרווחנו.

אבל אתה לא.

אתה תתחיל את ה-הפסדנו, הפסדנו, הפסדנו.

אז אני אתחיל, I deal with that אחר כך, כמו שאתה אומר כל רגע, ברוך השם, בעזרת השם, בעזרת השם. גם אלו שלא מאמינים אומרים בעזרת השם. אז אני שואל אותך שאלה, וגן עדן בסלנג שלך אין?

יש, כי ככה גדלתי, למדתי את זה אמרתי. וכשאומרים בעזרת השם, יש שם ויש עוזר?

אני, מה אני אגיד לך, שלא? אז זה לא סתם סלנג.

אז אני לא יודע אם זה לא סתם, אבל אתה גם לא יודע.

אני לא יודע אם יש השם?

אתה אומר שכן, חס וחלילה. אבל אנחנו דיברנו, למה חס וחלילה? אל תפחד.

מה, מה חס וחלילה?

זה סלנג, חס וחלילה. בוא נגיד, בוא נגיד, לא שאני לא פוחד, לא נעים לי. לא נעים ממי?

ממנו או ממני?

לא, לא, הם לא מפחדים ממך.

אני יודע, אף אחד לא פוחד ממני.

הקדוש ברוך הוא נתן תורה. תעשה לי טובה, משה, אתה עוד לא יודע כלום.

שב אתה,

תירגע, למה אתה לא יודע מה אני שואל ממך.

אתה רוצה להתפלל, ואתה בסוף לא תגיע לעולם הבא. מה יהיה?

מה, אחי?

אוי אוי אוי.

אני הולך את עצמי 35 שנים, מתפלל, מניע תפילין, זהו,

עולה למעלה ואומר לי, מי אמר לך?

אמנון, כבוד הרב, אמנון, לך אליו, שהוא יביא לך עולם הבא. מה אני אעשה, אמנון? רק רגע, אבל מי יגיד לך שמה את זה?

אם, אם אין, אז, מי יגיד לך אבל? לא יהיה מי שיגיד לי. אז לא יהיה. אני לא יכול לבוא אליך. אתה רואה?

מה זה חשוב אם אני סומך? מה זה חשוב? אבל היום זה חשוב לי.

היום, היום זה חשוב לי, לא? אני שואל אותך שאלה.

נו, אתה כבר שואל עשר שאלות.

עוד לא הגחת לך מקום.

נו, סמי, סמי אתה יודע בשביל מי אתה עומד? מה? אגלה לך סוד בשביל מי אתה עומד?

זה עונש גדול מה שאני אומר לך עכשיו.

אל תגיד לי אז, אל תגיד לי. זה עונש, מה עונש? בוא נשמע. בוא נשמע, אני לא פוחד עליך. אתה את כל הכסף שלך והרכוש שחסכת כל ימי חייך מכין למישהו אחר. לילדים, נו אז מה?

ככה זה טבע העולם, אז מה? ככה טבע העולם. מה אתה רוצה שאני אביא לך את זה?

אנחנו עושים לילדים.

אם יהיה המשך,

אני אסתכל עליך ואגיד לך, סמי!

ואם לא יהיה המשך, אני אסתכל עליך. אתה לא תוכל, לא תוכל.

סמי! איפה הם מחיאות כפיים לסמי?

בסוף הכנסת לי אותם.

זה העולם הבא.

אף פעם.

ברוך אתה ה' אלינו מלך העולם הבא, שיחיינו, קימנו, הגיענו לזמן הזה. אמן!

סמי! איי איי איי, שם דבר!

מה יש לך להגיד עליו אמרנו על סמי?

שיהיה בריא. ברוך השם. ברוך השם, שמי מצליח להחזיר אנשים בתשובה. מה איתך?

אני מקווה שגם אני אחזור בתשובה.

מה לקחת ציצית היום עליך, לא? ברוך השם.

מה אין בעולם הבא לא סמי?

כדאי לי להתאמץ בעולם הזה בשביל העולם הבא.

ובכן, יהודים יקרים,

אם אנחנו מבינים שזאת התכלית,

צריך לראות

עד כמה אנחנו מקיימים את התורה הקדושה בשביל לזכות.

ככל שאדם מרבה בקיום מצוות,

ככה הזכויות שלו גדלות, וככה שכרו יגדל וירבה.

וכל שמתעסק

בענייני העולם הזה ובחומר,

מתרחק מהתכלית האמיתית שבשבילה הוא נברא.

במאזן הסופי של ימי חייו

הוא יצא מופסד.

אז נכון שאדם רואה את הרגע,

אבל הרגע עובר.

והאדם צריך לדעת שהחיים שלו זה לא 70 שנה, 80 שנה,

אלא אם יש, נותנו בהם 70 שנה. מה זה בהם?

האדם למעשה חי רק רגע אחד.

האדם חי את הרגע,

הרגע שעבר מת,

הרגע הבא עוד לא בא,

אם כן הוא חי רק רגע.

אם יהיה לו עוד רגע,

מה עם הרגע הקודם?

מת.

מה עם הרגע הבא? עוד לא בא.

אז כמה הוא חי? רגע.

אם יהיה לו עוד רגע, מה עם הרגע הקודם?

מת.

מה עם הבא?

עוד לא בא.

אז כמה הוא חי? רגע.

אם יהיה לו עוד רגע, מה עם הרגע הקודם?

מת.

מה עם הבא? עוד לא בא.

אז כמה הוא חי?

רגע.

אז איך הוא אומר לחברו, חכה לי רגע?

מי אמר שיש לך עוד רגע?

אדם חי בסך הכל רגע.

אם הוא ניצל את הרגע,

הרגע חי.

אם הוא לא ניצל את הרגע, הרגע מת.

וכשאדם מגיע לעולם האמת,

אוספים את הרגעים שבהם הוא חי ולא מת.

לדוגמה,

אדם למד שעה ביממה,

למד תורה,

אז זה אחד חלקי עשרים וארבע מהיממה.

כשהוא הגיע לעולם האמת והוא נפטר בן שבעים, יגידו לו שהוא בן שלוש.

אז הוא ישאל, איך זה אני בן שלוש?

יגידו לו, למדת שעה?

זה חי, כי הם חיינו ואורך ימינו.

כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים.

זה החיים האמיתיים, זה חיי הנצח. עם זה בונים את החיי הנצח.

כמה אתה ניצלת ביממה?

שעה.

שעה מתוך עשרים וארבע.

שבעים שנה חיית?

התחלק ב-24.

שלוש שנים.

נתנו לך שבעים שנה לנצל, ניצלת שלוש,

שישים ושבע שנים זרקת לפח.

תחשבו.

אדם,

יש לו 24 שעות ביממה.

שמונה שעות הוא ישן.

זאת אומרת, עשרים וארבע שנים הוא חורף.

נתנו לו חיים, הלך לישון.

24 שנים ישן.

יש שעובדים שמונה שעות,

עוד 24 שנים הלכו.

שעה הלוך, שעה, חזור, נסיעות,

עוד כמה שנים הלכו.

לאכול שעתיים ביממה, אוכל.

עוד כמה שנים הלכו. מה נשאר?

זהו, בשביל זה ירדת לעולם.

בשביל כמה שנים ליהנות כאן,

כמה שנים מתוך 70 שנה.

והכול זה רק הכנה להנאה, בדרך להנאה, הכנה להנאה.

עובד יום שלם בשביל לצאת בערב לבלות קצת. מה לבזבז את הכסף שהוא חסך היום בעמל רב?

נו, זה התכלית.

יש אנשים שעובדים שנה בשביל לצאת

שבוע ימים בית הבראה.

שנה עובדים בשביל שבוע בית הבראה.

לא כדאי לעשות שנה הבראה?

אפשר לעשות שנה הבראה.

אם אדם חי בדרך של מצוות,

גם עבודה מצווה,

גם שינה מצווה,

גם אכילה מצווה.

כל מה שהוא עושה מצווה.

כי התורה מצווה כמה דברים,

ואם מתכוונים לקיים את המצווה, אז זה מצווה.

מה לעשות?

לבזות שש מיליון יהודים שנהרגו.

לבזות שש מיליון יהודים. מה עשית בשדרות?

או, אתה קורא עיתונים.

עבירה ראשונה.

יש לי הרבה. ושומע לשון הרע, עוד עבירה, השם מרחם.

אתה מומח מהנקודה. ומוציא שם רע ברבים, עוד עבירה קשה.

ומאמין לצלם שמזייף ומשקר, עוד עבירה.

ולעיתונאי שכותב שאמנון יצחק עובד ביום השואה, והוא בעצמו עובד.

שקרן כזה אומר, אני עובד. אתה מכחיש את זה. אני מכחיש?

הוא מכחיש.

והוא אומר שאני עובד ביום השואה,

אני עובד גם ביום כיפור.

אני עובד את הקדוש ברוך הוא כל רגע. אני לא מפסיק לעבור.

אז אתה צריך להבין שאם אתה סומך על השקרנים האלה, מקומך לידם בגן עדן, אשריך.

אבל אתה צריך להבין, נשמה,

אתה קראת גם באותה כתבה, אתה לא נשמה, נכון? אתה גוף עם נשמה.

אתה קראת באותה כתבה של אותו שקרן

שיתבע אותי,

אותו שקרן כתב גם שלעגתי להמנון הלאומי, נכון?

גם זה קראת, נכון?

אז בוא אני אראה לך למה התכוון אותו שקרן.

הראיתי את זה על מסך

בשדרות ותראה איך שקרן

יכול לכתוב בעיתון שקרים. אתה כן עשית את זה ביום השואה.

מה פתאום?

חשבתי לך אם אתה שיראה את זה בשדרות. מה פתאום? אני בערב יום השואה

עשיתי ערב לעילוי נשמה. עם בדיחות וצחוקים ורגומים ושירים.

אתה היית? אני קראתי ואני... קראת. קראת. אה, קראת. אבל חושבים שהיו שם. אני לא הולכת לדבר. הבנתי, ברור. אתה לא הולך להרצאות שלי. בגלל זה אתה פה. ברור, אתה לא הולך להרצאות שלי. אתה רק פה בגלל זה. אתה רואה?

תראה איך הוא זכה, אותו עיתונאי שקרן,

שגרם לך לבוא לפה.

סרק.

יש לו משהו, זכות, בלי עין הרע.

אבל אני אגיד לך, אני אגיד לך,

הוא ישב שם, אתה מבין? וחיפש את הכותרת.

הרי בלי אבנון יצחק אי-אפשר מלא יום עיתון. לא, רק אתה. נושא כלום. וואלכ, נושא.

נושא.

לא וואלכ, נושא. אפילו במוסף הארץ, עיתונאים חוטפים אחריך. אתה פשוט לא, אתה מעניין בין נשים אחריו. מי, עיתונאים? זה מה שאתה טוען כל הזמן. בוא, אני אקריא לך סוד.

ירון לונדון בשנת ה-50 כתב מהאישים של מדינת ישראל.

תקע אותי גם כן בין המאה.

מעניין, אה?

ירון לונדון, שאוהב אותי, מת עלי חולה,

ברעדיי הוא לא יכול.

עכשיו, גם דאגה לאנשים כמו דוד אלפין, שהם לא. אילנה דיין נתנה לי שלושת רבעי שעה מה שלא נתנה לברק. כי אתה הפכת לתופעה. הבנת, תופעה. עכשיו תקשיב.

אחר כך, בשידור של כל שנת השידורים שלה,

אז היא שמה אותי עוד פעם שמונה דקות.

ואני והיא זכינו במקום השלישי.

איזה יופי.

עכשיו אני אגלה לך עוד סוד.

בעוד חודש היא הולכת לשים עוד פעם חמש דקות זמן. היא לא יכולה בלעדיי. חלאס, חולה.

חולה. תופעה מאוד מרגיזה.

זה מה שאתה עושה הערב. יפה, אני שמח שיש נציג האור אחד פה הערב

שבא להזהיר את האנשים מפניי. אתה צודק,

ככה חייבים לעשות.

אני מבקש ממך שתבוא עם עוד חבר'ה.

רגע, רגע. כן? לא על הקטע של הדת עכשיו. בטח לא יודעת. אתה, הבעיה שלך איתי. מה שלך שקורה פה ועל כל הדברים שקורים בסופים?

או, או, כאלה. עכשיו... זה שאתה לוקח מאנשים מסכנים כסף,

כאילו ננדבות ואז אני לוקח לך

בלימוזינה. בלימוזינה, במסוקים, במטוסים,

עוד מעדוניות, השתבח בורא. למה לא?

מה יש?

אם מזמינים אותך לחוץ-לארץ,

ואנשים רוצים לכבד אותך ולקחת,

לך היה מתאים שאני על קורקינט אהיה בניו-יורק.

אני יודע.

לא מגיע לרבנים, אתה מבין, יותר מקורקינט.

מגיע רק לטומי לפיד, אתה מבין? לשריד מגיע.

הדתיים לא מגיע להם, אתה מבין? מסכנים. שילכו ברגל.

מצווה ללכת, שכר פסיעות, שילכו ברגל.

איוואן, ניקח קייק.

ניקח קייק, והאוקיינוס קטן עלינו.

אתה מבין?

היוה.

אז אתה צריך להבין, נשמה, לא יעזור לך ולא יעזור לאף אחד.

אפילו כשאתה חוזר בשאלה, אומנם זמן קצר,

ואתה מלא מרורים וכואב לך מאיזושהי סיבה שלא ברורה לי כרגע,

אבל זה לא יעזור, מוטי. הגאולה תבוא, אם תרצה או לא תרצה,

עם אמנון,

עם יצחק,

בלי יצחק,

בלי אמנון,

גאולה תבוא לישראל.

אבל אתה צריך להבין דבר אחד,

יש אנשים שזה לצנינים בעיניהם, נכון?

והם צודקים, מבחינתם הם צודקים.

למה?

הם התכוונו שלא יהיו דתיים, חרדים, תוך 30 שנה מהקמת המדינה.

זו הייתה המטרה, וזאת הייתה הכוונה.

אבל פתאום, אחרי 52 שנה,

פתאום הם רואים מיליון בעלי תשובה,

אז הם הבינו, הם הבינו. כשזוחקים על האמנון של המדינה שלי,

כשזורקים על היוונים, יש. כששוחקים באוטובוסים.

וואי, אתה עיתונאי ממש,

בולע עיתונים אתה. אני לומד משהו אחר לגמרי.

אתה ברוך השם, תראה מה שהפסקת לקרוא בפרשת השבוע, אתה מותקן כל שבוע.

אבל אני רוצה להגיד לך דבר אחד, יקיר שלי.

יכול להיות שיש כמה ששרפו דגלים, יכול להיות. בטוח, והם מודים. בטוח, מודים.

כן. מי המודים? מי המודים? אני ראיתי את זה, זה היה בשבת הבאה. כן, אבל מי המודים?

חרדי. חרדי אמר שהוא סרבן. אמר שגם אם היה חסר לו סמרטוט, אז הוא היה לקח את הדגל של המדינה שלי,

ולא היה משגן ממנה סמרטוט. די.

בן אדם כזה היה בגלל שאומרים. שמעת, אני שואל אותך.

אני שואל, אבל אתה מזועזע מזה? כן. מזועזע.

עכשיו,

אני שואל אותך שאלה מנקודת מבט של אותו אחד.

מה זה בשבילך הדגל?

אתה יכול להסביר?

דגל מסמל המון. דגל זה... דגל מסמל המון.

זאת אומרת, ואם הוא שרף את הסמל שלך,

אז טרנספר.

אם הוא לא רוצה לחיות פה, שילך. לא, הוא רוצה לחיות ולשרוף דגל.

מה זה דגל של המדינה שורדת ביטחון? הוא רוצה, מה אתה יכול?

יש. שחיילים נהרגים בשביל... אני שמעתי.

יש. שומע.

יש אחד שרוצה לשרוף דגל, בסדר.

או שהוא שפוי, או שהוא לא שפוי,

או שבא לו, או שלא בא לו.

יש אחת, יש חמש.

יש עשרה.

בסדר?

יש.

יש.

יש. טרנספר.

שמעתי.

עכשיו הוא שואל אותך, הוא שואל אותך,

תגיד לי, מר ידיד,

אתה נוסע בשבת

על הסמל שלי, על השבת?

אתה שורף לי את השבת?

תחייל בקונקריאה שלך בשבת, אתה לא תראה אותי נוסע בשבת.

סליחה, אני אחיה עם הדגל שלך, הוא שואל.

זה לא היה בדגל שלו, זה היה בכניסה רחוק אפילו מהיישוב מאיפה שהם גאו. מה זה משנה איפה? אתה נוסע רחוק עם השבת, נכון. בכביש צדדי, אבל אתה שורף לו את הסמל. אני לא בא לבית שלו, ומה זה לא? בירושלים נוסעים בשבת בסמל ובסמל הסמלים בירושלים ושורפים את השבת ועושים הפגנות לשרפת השבת בבר אילן.

ומעוניינים לשרוף את השבת כשיטה,

וראש הממשלה שורף את השבת עם השכן.

הוא אומר דווקא שבת.

איך היה מעביר מר ברק,

ראש הממשלה של כולם,

את המשכן, אם לא היה שבת?

באיזה יום היה מעביר אותו?

איזה מזל שיש שבת בשביל לשרוף אותה.

מה היינו עושים בלי שבת?

אז אחד,

שורפים לו דגל, והשני, שורפים לו שבת.

פה שורף אחד, ופה שורפת מדינה שלמה. זה לא בא לו מול הלכה. יום כיפור, אנשים שורפים את יום כיפור עם אופניים, בדרכים, עם מכוניות. יום כיפור, אנשים בתשעה באב,

בתשעה באב, יום צום לאומי, עושים מנגל, ואין אפילו אזעקה.

אין אפילו אזעקה. חורבן הבית ראשון,

חורבן הבית. שני,

מדינת ישראל לא מכירה בעבר שלה.

מדינת ישראל לא רואה בכלל את המיליונים שנהרגו במשך כל שנות קיום העם הזה.

היא רק מתחילה לראות 50 שנה אחורה.

מאז מעניין אותה.

לפני כן, מה זה קשור אליי?

איך?

אז מה, בגלל שהם דתיים,

דתיים חילונים,

שהם החליטו לעשות, נגיד, אזעקה.

והם החליטו לעשות אזעקה.

אז הם מבקשים מבחינה דתית-לאומית חילונית לעמוד.

בסדר.

חלק עומדים וחלק לא עומדים. בסדר.

עכשיו מה?

הם רוצים שיעמדו כולם. מה יש? אחד אומר לשני, תשמע, בוא'נה, מה אתה רוצה שאני אעמוד?

אני כופר,

לא מאמין באזעקה.

כופר.

החילוני אומר,

אני כופר, לא מאמין בשבת.

אני כופר, לא מאמין בכשרות. אני כופר, מה אתה כופה עלי?

לאכול כשר?

לא רוצה לאכול כשר?

מה, אתה מכריח אותי לא לנסוע בשבת?

לא מעניין, כופר.

אז הוא אומר לך, מה,

אתה מכריח אותי לעמוד? לא רוצה לעמוד.

כופר.

כופר.

למה ההוא שאומר ככה זה לגיטימי?

זה שאומר ככה לא לגיטימי.

אני לא מבין את זה.

מדינה של כופרים.

אלה כופרים בזה ואלה כופרים בזה.

מה יש?

חופש הדת?

חופש מדת?

אנחנו מרצ.

אבל החברים שלך בממשלה כן כופים עליהם. מה פתאום?

החברים שלי בממשלה,

קודם כול, החברים שלי בממשלה,

אין לי חבר אחד שם, ברוך השם.

דבר שני, אתה צריך להבין,

אתה צריך להבין,

הוא לא מצלם אותך, הוא מצלם את הקהל מאחוריך. לא, הוא מצלם אותך. רק אתה עומד באמצע, מה נעשה?

עכשיו תשמע לשמה.

למה הוא צילם אותי? זה לא יפה, למה הוא צילם אותי?

מה שהוא צילם אותי? מי? ההוא צילם אותי אבל.

מי?

ההוא צלם משדרות. למה אתה כבר מצליח? אני נתתי לו. אני צילם אותך. מה בקבוע הזה?

ככה, בא, עמד מולי, צילם, פתאום אני בעיתון.

לא בוטעתי בעיתון שלנו. מה אכפת לך? מה אכפת לך? אם היית עושה מסיבה ביום כיפור ועושה כאלה של חוזרים ושאלה ביום כיפור ועושה מסיבה עם צחוקים וריקודים, החרדים וכל החבר'ה האלה משס לא היו משתוללים?

לא.

לא. היית פעם שאנחנו, סליחה,

מרצ עשו תיקון ליל שבועות. מרצ עשו תיקון ליל שבועות.

עשו לשבועות תיקון בלילה, אתה מבין?

ואנחנו עשינו משהו הפגנה? למה לא? הם עשו אגדה לטו בשבט.

אגדה, אגדה כמו של בית-טו בשבט, אתה מבין?

עושים הכול הפוך.

מישהו מתייחס אליהם בכלל?

לא עושים להם חשבון מגרוש. תעשו מה שאתם רוצים.

אנחנו אומרים כל בוקר, ואנשי השם כלא היו.

מה זה אנשי השם? שם זה שינוי מרץ.

אנשי השם כלא היו.

אתה מבין?

הם יכולים לעשות, הם יכולים לצעוק, לרקוד, לשים כיפה פעם, להוריד כיפה, לעשות מה שהם רוצים, מה הבעיה?

איך אמר ברק בחידון התנ״ך?

בתורה שלכם כתוב,

ואתה מאיפה באת?

מה זה בתורה שלכם כתוב?

בתורה שלנו

אנחנו לא מאותו עם?

אתה מבין איפה מונחים? אבל אף אחד לא עשה הפגנה.

אתם יוצרים פלג בעם. אנחנו יוצרים פלג בעם, אנחנו.

אנחנו מותקפים יומם ולילה בגלל שאנחנו מניחים תפילים,

שומרים שבת? אני לא אשרת. אני בן אדם ימני, ואני בדעות שלך מקבל מרץ.

אבל.

אבל.

אז בואו שוב לידי. מרץ קמו. אני לא אם אני גם.

אני מרכז.

א-פוליטי אני. מרכז זה לא בעיה, עכשיו יש ילד מרדכי.

כן, תיזהר, אל תהיה במרכז.

כן.

מרץ קמו כתגובה למעשים שלו. הפוך, אמנון יצחק גם כתגובה למרץ. לא מרץ קמו. אבל אתה גם צריך. אתה יודע למה אני מביץ מיליונים קלטות?

אתה יודע למה אני מביץ מיליונים קלטות? אני אספר לך את הסיפור.

היה לי אצטדיון יד אליהו, הגעתי לשם,

והחלטתי לחלק שם מיליון קלטות. מה קרה?

הודעתי.

למה?

ביילין הודיע בזמנו

שהוא יכניס רבנים רפורמים לבתי-ספר,

אבל רבנים חרדים לא.

אמרתי, אה,

ילדי ישראל שבויים בידיו לעשות כרצונו 1.8 מיליון ילדי ישראל

חפים מפשע, שאין עוול,

לא יקנו להם ערכים יהודים ויכניסו להם ערכים שקריים?

זה בגלל שיש לו סמכות?

בסדר.

אתה לא רוצה לשלוח את זה לשלוח את העם שלהם למקום של רפורמי, נשלח אותו. מסכים, מסכים, מסכים. זכותו.

עשיתי הפגנה אחת? לא.

אמרתי לו, אתה תלך בשלך ואני אלך בשלי.

על-פי החוק מותר להוציא קלטת? כן. ומיליון? כן. ו-20 מיליון? גם כן. מה עושים?

אני אקליט את מה שאני הייתי רוצה להגיד לילדים

ואנחנו נחלק בארץ.

אז מול

שמונה שעות לימודים כפול

כך וכך, 300 ימי לימודים כפול 12 שנים,

אני אתן קלטת אחת של שעה וחצי, זה מול זה. מה אתם אומרים? הסיכוי שלי שואף לאפס.

וגם הרבה קלטות שלך מצאו את עצמם מחוקקים בין 70 שנה וחצי. ברוך השם.

אבל עדיין יש מיליון בעלי תשובה.

מיליון,

1 מיליון אנשים.

וואי, וואי, וואי.

אתה רוצה לראות? יש מיליון חוזרים לתשובה. אתה לא, זה נתון של ידיעות אחרונות.

ידיעות אחרונות לפני שלוש שנים פרסם

ש-17% גידול,

תן לי לדבר, נשמה. אני מכיר את הנתונים, אני חי אותם, עובד.

אתה רואה ערב מלא?

אני כל ערב נמצא במקום אחר בארץ,

אין אדם שמכיר את הציבור בישראל יותר ממני. כולם מכירים אותם בסטטיסטיקות, אני מכיר אותם עיני עינק.

עכשיו אתה צריך להאמין בדבר אחד,

515,000 בשש השנים האחרונות, אומר, ידיעות

התקרבו לדת.

אני אתן לך עוד נתון אחד ממשרדי הממשלה.

תוך שנתיים הישראלים אומרים, החילונים,

שהם רואים את עצמם 60% תוך שנתיים חוזרים בתשובה.

אז לכן אתה צריך להבין

שיש פחד גדול ואטומי, ובצדק, מבחינתם בצדק,

שמה? שיש גידול כזה.

אז פתאום אתה שומע את ביילין אומר שצריך לצמצם בילודה.

מה פתאום שחרדי יביא 17 ילדים?

אנחנו עד ארבע מקסימום נשלם, מעבר לזה לא משלמים. אז מה יהיה עם שאר הילדים?

ראש הממשלה הראשון היה משלם בזמנו 100 לירות

על כל ילד יהודי שיהיה בשישה, הילדים אצל משפחות חברותיות נהיית תעשייה. כאילו, אתם חיים מהחשבון של המדינה על 200 ילדים. בחייאת דילה, בשביל 400 שקל מביאים ילד, אה?

חתול עולה לכם יותר יקר. חתול.

אבל מה?

ביילין, מה הוא מבין בילדים?

סיפר לי אחד מהמרצים, אמר לי,

תשמע, אתה יודע, הסיפור של ביילין מזכיר לי שבדואי אחד

קנה לאשתו הבדואית.

מה הוא אמר, ביילין? ביילין אמר שאי-אפשר, ילדים כאלה בריבוי במשפחה, לא מצליחים לחנך אותם, זה גורם לכל מיני נזקים חברתיים, זה לא טוב.

נו, נו, אז מה אמר אחד בדואי, קנה לאשתו הבדואית שולחן, החליט לקנות לה שולחן.

היו אוכלים עד עכשיו בחול, והחליט לקנות שולחן.

אבל הוא הוביל לשולחן עם רגל אחת באמצע,

רגל אחת.

טוב, אימא בסוטית, היו יושבים ואוכלים בשולחן.

יום אחד היא לא ידעת כללי הזהירות,

שמה סיר מלא מים חמים בפינה של השולחן, וזה נשפך לה על הרגל, כוויות דרגה שלוש, בית חולים, מסכנה, חודשיים.

הוא אמר, זה באמת לא בסדר שאני קניתי לה שולחן עם רגל אחת,

רץ מהר עד שהיא תחזור לבית החולים, עשה להפתעה, קנה לה שולחן עם ארבע רגליים.

שם את השולחן עם ארבע רגליים, היא רק הגיעה הביתה, ראה את השולחן עם ארבע רגליים, והתחילה לצעוק,

השתגעת?

שולחן עם רגל האטרם עשה לי, עכשיו את ארבע הרגליים?

זה בדואית, אתה מבין?

ביילין זה כמו בדואי.

לא מבין. הוא לא יודע כמה שיש יותר ילדים, יש יותר חינוך, יש יותר סדר, פחות בלאגן,

כבר הילדים בעצמם מחנכים את עצמם.

או-אה,

אתה בוא תיכנס למשפחה 12, 16,

20 ילדים,

תראה מה זה.

בוא תיכנס לד' בבאר שבע, להם משפחה עם 15 ו-12 ו-10 ילדים, ותראה איך שכולם יצאו לך עבריינים שם.

אז תלוי אם זו משפחה חרדית או לא, זה ההבדל.

יחי, ההבדל הקטן,

אם זה חרדים,

אם זה חרדים,

אז זה חינוך אחר, נכון?

אבל אם זה לא חרדי, זה מה שאתם אומרים, אתם תלתים הכול מדחת לשטיח, אי-אפשר לדעת מה קורה אצלנו. אי-אפשר לדעת מה קורה אצלנו. אני אגיד לך מה קורה אצלנו. הנה, אני אתן לך נתון.

אני לא בן אדם שלא. ברור, ברור. אתה לא נכנס לדברים לעומק. דרך העיתון אתה רואה הכול.

אבל אני אגיד לך מה קורה.

אנחנו,

אני גר בבני ברק, יש שם 150,000 משפחות.

אין תחנת משפטרה.

מה אתה אומר על זה? כל העבריינים אצלנו הרי.

איך יכול להיות? העיר היחידה במדינת ישראל,

עיר,

150,000 תושב,

אין תחנת משטרה.

כבר שש שנים רצוף רמת הפשיעה הכי נמוכה בארץ, בני ברק.

למה?

כי החינוך הוא תורני.

לא, החינוך הוא תורני.

כשמחנכים לתורה, ליראת שמיים,

כשיודעים שיש עולם הבא,

אז לא פוחדים מהשוטר,

פוחדים מבורא עולם. יש לנו עוד מחסום חוץ משוטר.

יש שוטר

ויש בורא עולם.

לחילוני יש רק שוטר.

אם אין שוטר, הוא נוסע באדום.

אבל אצלנו יש גם בורא עולם שמסתכל. לכן אמרתי לך, סוף דבר הכול נשמע.

רואים, מצלמים, הכול.

יהודי שחי כך ומחנך את הילדים, זה עולם אחר.

אבל אחד שיודע, בונו, לא נותנים, אז זה הולך בכוח, לא זה, אז הופכים לשולחן.

זה ככה, נו, מה אתה חושב?

אני מכיר את זה.

תבטיח לנו שיורידו אותו במסור.

לא יורידו אותו במסור.

מה פתאום, חילונים לא לוקחים ממסוקים,

רק דתיים נוסעים.

אבל בוא אני אראה לך,

אתה צודק, באמת אני מפחיד.

אתה יודע למה אני מפחיד?

אני אגיד לך למה אני, אני מפחיד, מפחיד. לא, לא מפחיד עכשיו שאני נותן בהרצאה מפחיד.

אני מפחיד את מרץ ושינון.

זה כן.

זה אני,

עכשיו אני אראה לך עד כמה אני מפחיד.

היה זמן שאמרו, זה רק שיראה לי גם את ה... אראה לך את ההמנון? בטח, ההמנון. אני ואתה, אני אצלם אותך מחייך, צוחק, מתעלף מההמנון. אתה, אתה.

אני מבטיח לך שאני אראה.

אני מבטיח לך. אפילו אם תתאפק אתה תחייך.

אתה תראה, אתה גבר, אתה תשב פה ותתאפק,

ושכולם יסתכלו אם אתה הצלחת להתאפק.

לא תאכל.

רק ההוא התעלף גם כן,

אבל הוא הבין שהוא עשה טעות, כי הוא התעלף ביום השואה.

אז הוא כתב שאני לעגתי להמנון. הבנת?

תכף תראה.

אמרו שאני מדבר לעמך,

אני לא מדבר לאינטליגנציה.

אתה מבין? אני ככה סחבג מדבר עם כולם.

אמרתי, רגע, אם זה ככה, זו הטענה עלי? אני הולך לאינטליגנציה. איפה זה?

אמרו לי, יש מקום אחד, קוראים לו אוניברסיטה.

אמרתי, יאללה, קחו אותי לאוניברסיטה.

העלו אותי על היליקופטר, הגעתי.

בקיצור,

האוניברסיטה העברית בירושלים, בקמפוס, גבעת-רם.

אמרתי, בטח העילית של המדינה יחכו לי השופטים לעתיד, ראשי ממשלה.

כולם יהיו שם, שר הביטחון בטח העתידי.

כולם ישבו שם, יחכו, ויכינו לי סוללה של שאלות, ויתקפו אותי תקיפה חזיתית,

ואני אצא שם מחוסל סופית, ובזה גמרתי את הקריירה, ואפשר לחזור לכולן.

אבל אמרתי, מהמר,

בלי קזינו.

הלכתי.

ישבתי מולם,

מוכן להתקפה, אתה מבין?

עכשיו שתבין, ניסו למנוע את ההרצאה פעם ראשונה,

איימתי בבית-משפט. נו-נו-נו אמרתי להם.

בית-משפט, פחדו מבית-משפט, כי כבר שלושה הפסידו בבית-משפט.

אחד זה רון חולדאי מתל-אביב, השני זה צבי ברזני מרמת-גן,

והשלישי זה יוסי שריד,

חסר החינוך.

אני הייתי צריך להיות,

ואני באוניברסיטה העברית,

הם הבינו, לא כדאי להסתבך, אמרו, טוב, אבל אנחנו נעשה לך הרצאה,

וההרצאה הזאת תהיה רק אם סטודנט יזמין אותך,

אם סטודנט יזמין אותך, ולפי התקנון ייכנסו רק סטודנטים עם תעודה,

אנחנו נאפשר לך לדבר.

מתאים, אמרתי.

היה סטודנט, הזמין, הגעתי.

עשו תעמולה במשך חודש ימים למנוע מסטודנטים להיכנס ולהגיד להם שלא לתת לגיטימציה לאדם הזה במקום כזה.

בסוף נכנסו 60, אחרי הפגנה שהיתה גם בחוץ, בכניסה, ויכוחים עם הדיקן, ניסו לבטל עד הרגע האחרון. איזה אנשים דתיים היו שם באולם בהרצאה שלך? אחד.

תיכף נראה.

אחד. דתי משמאל, תראה עם כיפה סרוגה, היה אחד.

זהו.

כל השאר חילונים,

מעילית.

דוקדבן, אחד-אחד. אתה תראה, אתה לא יכול לתאפק כבר.

זה הסרט המאה.

זה אם אני נותן אותו לערוץ 2,

שוברים קופות, עושים את הרייטינג נאמבר 1. הגעתי לשם, ובוא תראה מה קרה.

לא תאמין, ואל תחייך בסוף.

בכבוד.

ובכן,

אני רוצה להגיד לכם, יהודים יקרים,

כידוע לכם, ניסו לבטל את האירוע.

במתנס גילה, יוסי שריד ניסה לבטל את האירוע.

בית המשפט פסק שאנחנו נהיה שם.

ניסו לבטל את הערב גם באוניברסיטה העברית, וארדן יקותיאלי ויוסי שריד השתדלו,

ולא צלחה בעדם גם כן,

ובסוף הגעתי לאוניברסיטה העברית.

הייתה שם הרצאה,

וכפי שאתם מצפים כמובן,

אנשי האקדמיה חיכו לי,

החבר'ה הטובים,

העילית של החברה הישראלית,

אנשי התרבות, הנאורים, הנחמדים והמתוקים.

כולם חיכו לי שם.

לא היו רבים,

כי הגבילו את זה לפי התקנון, שרק סטודנטים עם תעודה ייכנסו.

אבל אני, גם לציבור קטן, מוכן לבוא, בפרט אם הוא איכותי.

וכמו שציפיתי, יגיע ציבור איכותי.

ואנחנו יהודים בלי להאמין את האלוהים.

לא השקיעת עלינו שהיהדות נגדה.

זה לא נראה לנו יהודים.

אל תשאל אותי שאלות, זה לא תשובה.

אתה לא מצליח לדבר כאן. אתה לא מצליח לדבר על המורים של יד אחד.

הגבול, הלכה ביתה.

הלכה ביתה, לא עושים את התשובה.

אני,

תאמיני לי, מוכן לקבל אותך לשרודת פורים אצלי משהו.

זה גזענות.

אני לוקח אותך אצלי, אני אראה לילדים שלי מה זה ליצן אמיתי.

חייב כזה חוצה יותר מהטוביות החברה האחרית שלך.

אני לא רוצה ללכת לשרודת פורים אצלכם.

אני לא יכול להגיד שרודת פורים אצלכם. זה לא נתפס שאתם שלושה אנשים כופפים את הדעה שלכם על הרוב. זה ממש פשיסטי.

מוסוליני וחבריו.

מה קרה לכם? תנו לנו לשמוע.

אפל העבלים.

אפל העבלים.

אני מושך לקו ד׳ ספרים על כל המחלוקות שלו.

על כל הבעיות שלו. אין לי קו ד׳ ספרים, אין לי.

מה? אין לי. אין לי. התנ״ך ביחד. זה לא שלי.

למה? לא, למה? לא שלי.

אתה יודע מה אתה אומר כאן?

אתה אומר כאן חידוש גדול. אתה אומר, יגאל,

אני לא מוכן להתמודד איתך דרך הספר תנ״ך. בדיוק הפוך, אני מוכן אם תגיד שיש בורא לעולם. לא.

אז מה פתאום?

אז מי כתב את זה? לא מה זה אין בורא לעולם. מי כתב את זה?

אם כתבו בני אדם, זה לא שווה בשבילי כלום. אז קדימה, אז תשליך אותו. לא רוצה להשליך.

אני גם לא משליך עיתון, אז למה שאני אשליך? הספר הזה כתוב, הוא אלידן.

סליחה, בותק, אתה רוצה לחייב אותי בדבר שאני לא מאמין? אבל אתה אומר שאתה מאמין. לא מאמין. כל ההלכות משנה, תלמוד. טעות. טעות. כל המשנה והגמרא זה רק מספר הספרים שכתב הבורא, לא מספר הספרים שכתב אדם.

אם כתב אדם, מי בכלל מתייחס אליו?

מה שראיתם פה הערב זה פרי ההסתה

שנמשך במשך שנים,

והחשש לתת לנו לדבר,

זה משום שהאמת יכולה להתברר תוך דקות ספורות.

ומאחר שהם חוששים שאנשים עלולים להשתכנע,

לכן הם מנסים לסתום פיות.

אם אני מדבר לא לעניין, כולם ירגישו.

אם אני משתמש בדמגוגיה, כולם יבינו.

תנו לי ליפול בפח.

תרשו לי לדבר,

ונראה, אולי הם צודקים,

אבל תנו לי לדבר.

תנו לי ליפול בפח.

תודה.

תודה.

להיות עם חופשי.

בארצנו ארץ ציוני ירוצפליי.

מי לעג להם, מי לעג להם נוניות? אתה מראה חמישה חוליגנים מתוך

אוניברסיטה חוליגנים? חמישה חוליגנים? שישה חוליגנים. עשרה, מתוך אוניברסיטה. לשון הרע. מה אתה עושה עוד פעם?

לשון הרע.

מה זה?

זה יהיה. זה יהיה. אתה גם כן מדבר בצפין.

אבל אתה מראה איך כולם שישה חוליגנים שחוב באו במטרה להפריע, עכשיו אני שואל אותך שאלה.

בוא, אני אסביר לך.

שאל אותך שאלה.

עכשיו תבוא להרצאה שכן מזמין אותי. שואל אותך שאלה. הם אנשים אינטליגנטיים. הזמינו אותי.

הזמינו אותך. לא יודעת מי הזמין אותך. מה, המשנה לדיקן דיברה?

אבל המשנה לדיקן אמרה,

הרצאה חוקית לגיטימית לפי תקנון האוניברסיטה.

בוא, בוא תקשיב.

הם באו להפריע? לא.

לא. אני אסביר לך מה קרה.

אתה לא רוצה שאני אסביר לך? אתה רוצה שהעיתונאי יסביר לך?

בוא אני אגיד לך.

המשנה לדיקן הופיעה אחרי שעתיים.

אנחנו אחרי רבע שעה הבנו שזה המהלך.

פנינו לדיקן שהתחבא למעלה במדרגות,

ואמרנו לו,

אדון דיקן,

אנחנו הזמנו לפי חוזה.

יש חוזה,

שילמנו עבור שמירה 1,730 שקלים בשביל שהשמירה תאפשר את קיום הערב. ראית שם את השומרים?

שהסתירו לצלמים שלנו לצלם את המשנה לדיקן. גם לא נתנו לנו להתקרב לדיקן עם מצלמה שנראה אותו שם למעלה במדרגות.

אז פנינו ואמרנו לו, תשמע, שולם הערב הזה,

תבינו תקילין, מה שביקשתם זה לא היה בחינם, לא הזמנה בחינם.

שילמנו.

נא לאפשר את קיום האירוע. יש פה שומרים שקיבלו כסף?

אנחנו מבקשים בבקשה לקיים את האירוע.

מה הוא ענה?

זה דמוקרטיה, כל אחד יכול לעשות מה שהוא רוצה.

אחרי שעתיים שהם הבינו שזו קטסטרופה ורוב הציבור רצה לשמוע, אז המשנה לדיקן ניאותה לעמוד

ולא התייחסו אליה אפילו כגננת.

היא רק גמרה לדבר,

ראית עוד פונים אליה וצועקים עליה?

בסוף,

אבל כשהיא באה לקבל את הזלותים אז היא עושה לנו טיים אאוט,

והיא הולכת, עוזרת, משנה לדיקן,

הולכת לעזור לקחת את המיקרופון, להחזיר שדקה אחת יותר לא נשאר בתום הערב?

מה קרה? איפה היית שלוש שעות בשביל לקיים את החוזה כמו שצריך?

כשאני אקיים את החוזה שב-11 בדיוק אני אגמור,

זה את יורדת עד למטה, לוקחת את המיקרופון ומוסרת ואומרת לסיים.

משפט אחרון,

אבל שלוש שעות שהם הפריעו לי מעשית,

אז אל תגיד לי שישה חוליגנים.

מה עם הדיקן והמשנה לדיקן?

אני לא יודע, לא הייתי שם.

או, הלו לך שום פעם ראשונה שלא היית שם.

הקלטת הזאת היא ארוכה, אני לא יודע מה אתה אמרת שהציס אותה.

אני אגיד לך, זה מה שאמרתי. ולמה שאני אאמין לך? אל תאמין. יש לי את הקלטת המלאה,

גם בטייב, גם בווידאו. למה לא? על העין אני אביא לך אותה.

אני אבוא עד הישיבה שלך בשביל לראות את זה. ויותר מזה, אני אגיד לך, אני הולך לחלק אותה באוניברסיטאות.

אה, סבבה. נהיה פולמוס ציבורי. אני אשכח את מכללת ספירת הצדרות. למה לא בעיון, אני אביא לך, למה לא? אני אסמן אותך גם לשם, בדירה ששמה שמה. בבקשה, אני מוכן. אני מבקש מהם שיביאו. הנה, אני מוכן ומזומן לבוא.

אבל אני רוצה שתבין דבר אחד. אני לא יודע אם אני. האם אני,

אני,

אני,

הקרנתי את הסרט הזה בגלל שאלה ששאלו אותי בקהל, האם אני לעגתי, אני לעגתי להמנון ככתוב בעיתון בערב יום השואה?

אני לעגתי להמנון?

מה אתה אומר עכשיו על ה... זה הקטע עם ההמנון. אין קטע אחר שאתה ירד עם המילים וצחקת על המילים? זה הקטע, וגם לא אמרתי את מה שאמרתי עכשיו בשביל להצחיק אותך.

זה הקטע, ותו לא.

והרמאי השקרן הכתב,

כתב שאני לעגתי להמנון ביום השואה, אתה מבין? עכשיו, שירים לא היו באיזה... היה?

אני אגיד לך מה היה?

אני אגיד לך. יש לך עוד שש מיליון. אגיד לך מה היה? שש מיליון. שש מיליון, אגיד לך מה היה? אם הכול זרקו על ה... אגיד לך מה היה?

אין לי בעיה.

אנחנו בספירת העומר,

אסור לנו בכלל שירים.

אנחנו בלי יום זיכרון.

שלושים ושלושה יום, אסור לנו שירים. אמרת עכשיו שהיה. אז אני אסביר לך מה היה.

החליט. אני אגיד לך.

בשעה שאני נכנסתי,

היה שם מי שקיבל את פניי, אני הייתי בחוץ,

ובדרך כלל כשרב מגיע,

אז משמיעים את המוזיקה של

שאו שערים לשכם ונשאו פתחי עולם,

שזה ככה מקבלים רב. הם לא יכלו להגיד שליום זה זיכרון, כאילו. אתה רוצה לשמוע? עשו את זה בלי דעתי, אני נכנס מבחוץ. אבל יש לך את הפעילים שלך פה של מצוות 20 ו-20. אתה שומע מה שאני מדבר? עוד פעם.

אני נכנס, אם היית רוצה היית מונעת. מותר לי לגמור. אם היית רוצה היית מונעת. אבל לא ידעתי שתהיה בריא. אני נכנס מבחוץ.

מה היה כתוב בעיתון? אבל הפעילים שלך עשו. והוא לא שומע.

אתה עכשיו. אני מסביר.

לקחתי את הפתיח,

לקחתי את הפתיח של החדשות של ליל השואה,

של יעקב ריבלין בערוץ 2 ושל חיים יבין

בערוץ 1. הם לא שינו את הפתיח

החגיגי והשמח של ימות החול בליל השואה.

בדיוק אותו פתיח שמקבל את התוכנית.

למה שם,

בשואה שביד ושם אנשים בוכים,

הם עשו פתיח חגיגי?

לא יכלו לוותר ביום הזה על הפתיח של התוכנית.

אותו דבר,

עשו פתיח בטעות.

בטעות.

אבל איזה פתיח? לא מוזיקה.

מי שקרא את הכתבה חשב שהערב לא בא ומוזיקה.

כולה בכניסה.

טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה. זהו.

חצי דקה,

זהו. ברגע שנכנסתי אמרתי להפסיק את זה,

אבל כבר היה מאוחר, הכתב רצה את שלו,

כבר היה לו מה לכתוב.

אבל זה לא היה מספיק לו להגיד מוזיקה,

תמיד, הוא היה חייב עוד איזה בומבה, עוד איזה חארטה אחת בשביל שזה יתפוס כותרת בחדשות.

אז מה הוא עושה?

לעג להימנון הלאומי ביום השואה.

נו, הבנת איך עושים כתבה מאמי?

ואתה הולך שולל אחרי טיפשים כאלה, ותאבד את העולם הבאוי ואבוי. למה לך?

אחי היקר, אדם אמנון יצחק, יש לי חבר יקר מאוד,

כהן,

שאל שאלה.

שאל שאלה, איפה?

ככה השאלה שלי.

אני אומר, המילים בדיוק מה הוא הוציא.

איפה?

אהבת?

ישראל, ישר אל.

זה מה החכם שלי, זה הרב שלי, תאמין לי, אני היקר.

יש לי חבר מתוך מדבש.

אני לא רוצה לגלות אותו, אבל זו השאלה שלו.

זהו.

אני צריך לחפש חבר לוי שיענה לכהן.

זה נסיגה, זה נסיגה.

כן.

היום נסוגים מאבו דיס,

מהרבה מקומות, זה במודה לסוג.

תענה לו, הוא פה, הוא פה. איפה הכהן שיעמוד? אני לא יודע. אתה לא יודע?

הוא נמצא פה, חבל לך על הזמן, אחי. אחותי, איפה הכהן? איפה הכהן? אני לא כהן, אני לא כהן. ואני לא למי?

אני לא יודע מי אתה, אתה קדוש.

אני לא קדוש.

אתה קדוש.

קדוש יש רק אחת, הקדוש ברוך הוא. אני אומר לך, אני...

קבל לך על הזמן.

יש לי קלטת כזאת, מספר 110.

באמת, אני ממש רוצה, אתה יודע מה? אני רוצה שתעלה לכהן. הוא פה, הוא פה. אז בוא אני אגיד לך, תגיד לכהן, בלחישה.

לא בלחישה, הוא שומע אותך, מה בלחישה? אמרת שאתה לא יודע איפה הוא.

הוא פה, איפה הכהן.

לא פוחד, טוב.

ובכן, זו אמונה שלמה, היא לא... אהבת ישראל, אם אתה רוצה לדעת מה זה, אני הכהן. הכהן.

אהבת ישראל

זה כאהרון הכהן.

ואם הכהן שלך היה כהן,

היה יודע מה עושה אהרון הכהן.

אוהב את הבריות ומקרבן לתורה.

אדם שמקרבן... למה הוא עושה את זה כל יום?

יפה מאוד. הוא כל יום עושה. יפה מאוד.

אז מה הוא עושה פה הערב? אני לא מבין. זה עוד שאלה.

זה עוד שאלה.

באמת, זה עוד שאלה. הבנתי.

אז אנחנו ברור.

אדוני היושב-ראש, אחי היקר,

עשיתי את השליחות.

זה האמת. תהיה בריא.

שאלה הבאה.

כן, עוד שאלה, למי יש?

לא ללכת. חכה רגע, עוד לא גמרנו.

יש לך אוטובוס לבאר שבע? טוב, בוא נלחץ לך יד, יאללה. נצא חברים לפחות.

תגיד לו אחר כך, איוא בוא.

תביא לי ציצית, אני אתן לו לדרך.

לא, לא, לא לשים.

לא לשים. בוא, בוא. לא לשים.

לפחות כשתרצה לחזור, שיהיה לך משהו ממני. אין זמן לך לספר.

על העיני, אני מוכן לבוא.

אבל קח ממני רק ציצית לדרך.

אל תשים. אני אמרה, חבל. אל תשים.

אתה לא תזרוק אותה, אני מאמין.

בוא נשמה.

ככה נשמה.

בוא, בוא, בוא, בוא, חמוד, בוא.

בוא.

בוא, צדיק, בוא.

אתה נשמה, בוא, בוא, בוא.

בוא, רק תיקח.

תמסור לחבר ידיד. בוא, בוא.

אשריך שתזכה, בעזרת השם יתברך,

לחזור לאמת שהיית בה. אמן.

תהיה בריא.

מה?

הנה, סידרו לך טרמפ. אתה רוצה טרמפ לבאר-שבע? סידרו לך.

יש לך טרמפ.

אתה רואה?

אהבת ישראל. אתה רואה מה זה אהבת ישראל? ברוך השם.

ברוך השם.

לא, לא יבריזו לך.

לא יבריזו לך. יהודים לא מבריזים. אל תדאג.

די,

עזוב את הכהן. שחרר אותי ממנו.

נראה לי שזו רוח רעה.

לא, לא. די.

אין לוי שעננו?

רגע, שלוש שאלות של הקהל, שאלה שלך.

כן, מי עוד רוצה לשאול שאלה?

כן.

שאלה. שאלה, כן.

הקדוש ברוך הוא

מול ביא אדם בחירה רובשית, נכון?

הוא אומר לו, תבחר,

יש לך שתי דרכים.

יש לך דרך טובה ויש לך דרך רעה.

אז למה שאנחנו,

גם בחיים שלנו, לא אכלים 120 שנה?

כשאנחנו חיים יום-יום, אז אנחנו חיים על זה עונשים או איתותים.

אני נכנע שאני רוצה, נכון? אז למה אני מקבל איתותים?

אם אני רוצה להגיד לך מה שאני רוצה.

הקדוש ברוך הוא נתן בחירה לאדם

לבחור בין טוב ורע,

ואם הוא בוחר ברע, הוא שואל למה הוא מקבל איתותים,

איסורים, מהקדוש ברוך הוא.

ובכן, אתה צריך להבין,

הקדוש ברוך הוא

אומר לך, נכון, יש דרך טובה ויש דרך שאינה טובה.

תבחר בטובה,

יבוא לך טוב,

תבחר ברעה, יבוא לך רע.

למה? כי אתה בחרת ברע.

למה הדבר דומה?

אחד הולך למסעדה,

מגישים לו תפריט,

ואומרים לו, תראה, זה מאכלים מתוקים,

זה חמוצים,

זה מרים,

זה מלוחים.

תבחר מה שאתה רוצה, הנה זה התפריט.

אתה בוחר את החמוצים,

אוכל את החמוצים ועושה פרצוף חמוץ.

מי האשם שאתה עושה פרצוף חמוץ?

אתה.

למה? כי אתה בחרת.

אז אתה אומר, למה החמיצו לי? מה זה החמיצו?

הודיעו לך, חמוץ?

אם תיקח, חמוץ.

אם תיקח את המתוק,

מתוק.

הטענה עליך, לא עליו.

הוא נתן לך בחירה.

עכשיו אתה צריך להבין,

הקדוש-ברוך-הוא כל כך אוהב אותך,

שאומר שיש שתי דרכים.

ובכן,

אומר הקדוש-ברוך-הוא, יש גן-עדן

ויש גיהינום,

כן?

הוא עושה לך כזאת טובה, שהוא אומר לך, תשמע, יש גם גיהינום.

אם אתה יודע שיש גיהינום,

אתה תרצה ללכת לכיוון הזה?

לא. אז מה הוא השאיר לך ברירה? רק ללכת לגן-עדן.

אז זה חסד שהוא עושה לך.

זאת אומרת,

גם בבחירה שהוא אומר לך לבחור בטוב,

הוא גם גורם לך שיהיה כדאי ומשתלם לבחור בטוב. למה?

כי הרע הוא כל כך רע, שלא כדאי להתקרב אליו.

אז יש לך עוד תלונות עליו? אתה צריך לשמוח כמה הוא עוזר לך כשתבחר בטוב.

הבנת?

ברוך תהיה. יש לי עוד שאלה. עוד שאלה יש לו. עוד שאלה. בבקשה.

אנחנו מולכים,

דוגמא הצביעים בבוקר ומתפעלים בקדוש ברוך הוא, נכון? נכון. עכשיו,

כל דבר שאנחנו עושים, אנחנו קוראים על זה שכר.

מצד שני, אנחנו עושים דבר רע, אנחנו קוראים על זה עונש, נכון? נכון.

רוב הדוגמא, אני עושה דבר, מתפעל לקדוש ברוך הוא, לא תהיה שכר בעולם הזה. למה?

כי איך שאומרים מהם... אין בעולם הזה שכר. מה שקדוש ברוך הוא שלם לך זה לא יספיק לך, אתה חושב? נכון.

אז זה מה שקדוש ברוך הוא לא היה, שם אותנו בעולם הזה ולא בעולם הבא. בעולם הבא אנחנו בסך הכול נשמות. מה אנחנו מגישים שם?

הוא שואל שאלה ככה,

אנחנו שומרים מצוות, מניחים תפילין,

וכשמניחים תפילין מקבלים שכר, כשעושים עבירה מקבלים עונש.

עכשיו, כשעושים מצווה,

כיוון שהמצווה היא כל כך גדולה והערך שלה כל כך רב,

אין אפילו מספיק בכל העולם כולו לשלם שכר על מצווה אחת.

עכשיו הוא אומר, למה הקדוש ברוך הוא

לא השאיר אותנו בעולם הזה במקום שנלך לעולם הבא ונקבל שכר בעולם הזה?

למה?

כי בעולם העליון אנחנו רק נשמות.

והיהודי היקר שלנו לא מבין שמי שמרגיש את ההנאות זה רק הנשמות.

גם בעולם הזה?

מי מרגיש עכשיו כל דבר?

אם לא תהיה בך עכשיו נשמה ויתעימו אותך דבש, אתה תטעם דבש?

לא. למה? כי אין לך נשמה.

יש לך להראות מספיקטורים שנמצאים בעבודות הרוח של הלשון, שהן מפירות את חוש הדם לתוך ה... נכון, נכון. אבל אם לא תהיה נשמה, כל הסיפור שלך לא יתקיים.

אתה לדוגמה... אני ראיתי נשמה, אני ראיתי נראה בתרספיקה. או, אתה לא ראית נשמה. אז אני אשאל אותך שאלה.

אתה רואה אותי כרגע בנשמה או בעיניים?

אני רואה אותך בעיניים, במוח, בבטן, כל הנטולים. בסדר, בסוף אתה רואה אותי בעיניים.

כן. בעיניים.

חנין המת ואתה שוכר על הרצפה ואני פוקח לך את העיניים. תראה אותי.

עוד לא הייתי מת, אז אני לא יודע.

אז יש שתי אפשרויות.

לא, אתה צודק. עוד לא היית מת, אתה לא יודע, אבל יש שתי אפשרויות.

יש אפשרות או שתראה אותי או שלא תראה אותי. אין יותר, נכון?

רוב הסיכויים שאני לא אוהב אותך, כי אז כל הנאורות רצפויות וכל המיצים בגוף, הכול מת. מת, עכשיו.

כל הסיכויים שאתה לא תראה אותי. אבל בוא נגיד שאתה כן תראה אותי.

נגיד שאדם, אין סיכוי אחד למיליון, נגיד שאני פוקח לך את העיניים, אתה כן רואה אותי בתור מת.

אז יכול להיות שגם אתה שומע אותי בתור מת.

אותו דבר. עכשיו אתה שומע אותי באוזניים או בנשמה?

באוזניים. באוזניים.

אם אתה מת, לא, אני מכיר את זה, למדתי טבע גם כן בכיתה ח'. לא, אני למדתי עכשיו. הבנתי. בסדר. אז אני שואל אותך שאלה.

ואתה עכשיו שוכב ברצפה ואתה מת.

אז אני שואל אותך שאלה, בתור מת,

אתה תשמע אותי או לא תשמע אותי? רוב הסיכויים שלו. רוב הסיכויים שלו. אז אני אסביר לך. אם תשמע אותי ואם תראה אותי בתור מת, אתה יכול גם לקום וללכת הביתה.

כי אם לא השתנה שום דבר, אז בעצם מה זה מת? הוא אמר לך שאין לה אוזן. לא, לא, אוקיי, לא.

זאת אומרת שאתה לא תשמע ולא תראה אותי. אז מה חסר לך? אני בטוח שלא, כי ברגע שאתה מת, לא לנוזל שלה. מאה אחוז. אז מה חסר לך?

מה חסר לך? הנוזל באוזן.

הנוזל באוזן? נביא לך עכשיו, איך אמרת,

מהאוניברסיטה פרדס? האדם מת.

כן?

כל המערכות של הגוף שלו קורסות. שמעת. איך הזרימה שלו? שמעת. איך התנועה שלו? שמעת. אין לך כלום. שמעת. אין כלום.

מת.

מת.

זה אחרי זמן. אבל בשלב הראשון מה קרה? עוד לא נגמר הנוזל, לא נגמר כלום. בשלב הראשון, מה נחסר מייד, מייד, עכשיו,

לפני שהנוזלים והקריסה,

מה נחסר?

חמצן במועל. חמצן נביא לו בלונים.

אם נשמה, זה לא קשור, יש לך רמת חמצן בדם שצריכה להיות? נביא לך... רמת הרשמה שלו? כל החמצן שבעולם לא יעזור. למה? כי מה חסר?

סבבה?

יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יאם.

אני לא יודע בדיוק מה חסר. אז אני אגיד לך, חלק הזה קוראים לו נשמה. לא?

נשמה.

נשמה, ואני אגיד לך למה.

לא. כן,

כן. אתה אמרת את זה נפש. אני אגיד לך, אני אגיד לך, אני אגיד לך, אני אגיד לך, אני אגיד לך. למה?

למה שום נפש בדם? הפוך, הפוך, הפוך.

אתה צריך להבין,

אדם שמת מוות קליני,

אם שבע

דקות

מוחו פסק לפעול תאי המוח מתו,

ואינם יכולים להתחדש, נכון? אמת, גמרנו. אמת, זה נסים רפואיים. ראיתם מה הוא אומר?

נסים רפואיים. פתאום הרפואה עושה נסים. יש דברים שקוראים. הרפואה נהייתה בבא.

מה בבא רפואה? פריש לאוסטרדמוס ידע את כל הדברים האלו. כן, לאוסטרדמוס לא ידע, כי הוא אמר שפריז תחרט ב-2000.

אבל הוא לא אמר דברים שכן קרו. בטח, זהו, זה נקרא חרטא ברטא. פעם חרטא, פעם ברטא.

עכשיו בוא תשמע, בוא.

בוא, בוא תשמע.

עכשיו,

אדם שתאי המוח שלו מתו טוטליטה.

עדיין לא מתו. אולי, לא אולי הרופאים, המכונות.

לא אולי. אבל לפעמים קרובים. המכשור מראה אפס.

איך שהוא יכול לא להטעות שיש דופק ממש חלש שם, בארצות-הברית מחקר 8 מיליון עברו מוות קליני. 8 מיליון, טעויות.

אז אני אסביר לך, הסבירו,

תפתח את האינטרנט,

כנס באתרים של

אליזבת קובלר רוז.

Life after death.

יש אתרים שלמים שמדברים על חיים לאחר המוות.

תראה שם מחקרים של מדענים.

זה תחום הבדיקה שלהם,

שמספרים שאנשים שהיו מתים מוות קליני טוטאלי,

חזרו לחיים לאחר שעות, שעות, מתים, מתים,

לפי כל כללי הרפואה.

עכשיו, מה המדהים?

שכולם ראו אותו דבר משעה שהם מתו.

זאת אומרת, כולם ראו שהם יוצאים מן הגופה,

הם מסתכלים על הגופה מלמעלה למטה, הם רואים את המתרחש סביבם,

הם מתארים מה קרה באותם שעות,

הם נכנסים למנהרה מהירה או אפלה, בקצה הם רואים אור עצום,

הם נמשכים אליו כמו מגנט,

האישות הזאת משפיעה חום ואהבה.

אני לא כן הסיפור הזה. תודה, תן לי לסיים.

תן לי לסיים, נשמה.

סוף קלטת 168, חלק א',

המשך בקלטת 169, חלק ב'.