בנים גדלתי ורוממתי והם פשעו בי
וכן מצינו שכתב הרמב"ן בספר בראשית י"א כ"א,
זה שיצא אברהם אבינו למלחמה עם ארבעה מלכים, ארבעה מלכים זה לא ארבעה אנשים פרטיים, זה מעצמות, ומסר את נפשו בשביל להציל את לוט, זה משום שהכיר טובה ללוט.
אתם שומעים?
מסירות נפש, הוא הולך למות, מה זה, זה כמעט ודאי שהוא ימות,
הרי הוא אמר על עצמו "ואנכי עפר ואפר", על מה הוא אמר ואנכי עפר? שאם אתה לא היית מציל אותי רבונו של עולם במלחמת ארבעת המלכים שיצאתי להלחם נגדם עם דמשק אליעזר, אני הייתי היום עפר,
אז צריך מסירות נפש או לא צריך? על מה הוא יצא אבל ומסר נפשו? להכיר טובה ללוט.
רואים אנו שגם בשביל הכרת טובה מסר אברהם אבינו את נפשו,
אה, אם היו לומדים את זה אנשי ש"ס להכיר טובה למי שבנה אותם, מי שהעמיד אותם, מי שרשם להם עשרת אלפים ילדים ראשונים לתלמודי תורה, אוה, אם היה הכרת הטוב לזמיר על כל מאות אלפי החוברות שהפצתי לו עם אחרים, בשביל שיתפרסם, או, איזה דברים נפלאים. אם פנחס ראובן היה מכיר טובה על כל מה שבניתי אותו וגידלתי אותו, והם פשעו בי, או, מסירות נפש היה צריך, אבל היום הם עושים מסירות נפש הפוך, מסירות נפש הפוך, ואני רק הזכרתי שניים שלשה, ויש כאלה אלפים ורבבות שצריכים היו מסירות נפש להכיר טובה,
אבל אם ה' אמר "בנים גידלתי ורוממתי והם פשעו בי" אז מה אני מתלונן בכלל? אם הקב"ה סובל עד כדי כך שהוא נותן חיים לבן אדם והאדם מרים ידו כנגדו,
אז מה אנחנו מדברים בכלל?