ציונים במיאמי - חלק א

- - - לא מוגה! - - - 

עד שתיים.

מוכנים?

רדי?

אותי מעניין העם גם בלי בעיות, שאין בעיות, שיש שלום, בסדר?

בוא נגיד ש... רגע.

סגור לו רגע.

רגע.

בוא נגיד, בוא נגיד, בוא נגיד...

רגע, רגע. אבל רגע, רגע, רגע.

הלו, הלו.

כבוד הרב, עם כל הכבוד, אי אפשר להיות דתי,

ציוני?

מוכנים?

רדי?

למה אי אפשר להיות דתי, ציוני?

אני דתי, ואני גאה להיות ציוני גם.

אוה, תנקי.

אבל מה זה מועיל לעם היהודי? אבל אתה הולך רק שקעתה לי, תישאר במרכז איתי, אתה סוטני. שתהלו.

בטוח.

ציונים במיאמי.

קלטות מספר 164-165. עד שתיים.

מוכנים?

רדי?

ערב טוב, בעזרת השם, נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

חציונים במיאמי. לפני שנתחיל את הערב הייתי רוצה לדעת כמה היו בהרצאה הקודמת, שירימו את היד.

תודה.

כמה לא היו?

ראשון.

ראשון.

כמה ראו וידאו שלי בכלל, שירימו את היד?

תודה.

כמה לא ראו?

איך אתם אומרים שלא ראיתם? עכשיו ראיתם.

יהודים יקרים,

סאלח

כבר היה מיואש.

הוא היה משוכנע שלעולם בעד

לא יצליחו הפלסטינים להתגבר על היהודים.

לא יוכלו להגיע למדינה משלהם ואפילו שתשתרע רק על אחוז קטן משטחה של ארץ ישראל.

במחשבה הזאת הסתובב שנים רבות סאלח תא עומרי,

אבל בפסח

הוא שינה את דעתו.

אין כמעט ילד פלסטיני שלא שמע עליו,

שלא יודע איך הוא נראה,

שלא רוצה להיות סאלח כשיהיה גדול.

דמות הירואית ברחוב הפלסטיני,

הוא קנה את עולמו כאשר ניהל פעולות טרור רבות כנגד הצבא הישראלי בימי המאבק המרכזיים של הפלסטינים בשנים שקדמו למלחמת שלום הגליל.

אחר כך ישב שנים רבות

בכלא הישראלי, אחר שנלכד ונשפט לשנים רבות.

בבית-הסוהר הוא הפך למנהיג המובהק של העצירים,

שום דבר לא יכלו מפקדי כלא הנאצר הישראלים להשיג מהאסירים בלי להידבר אתו.

גבוה,

חסון,

נראה כמו אנגלי יותר מאשר פלסטיני או ערבי,

שולט גם באנגלית מצוינת, בצרפתית ובעברית,

חד-תפיסה, כריזמטי.

סאלח ת'עומרי הוא מהמשכילים בחבורה הפלסטינית.

העיתונאי אהרן ברנע כתב ספר שלם על דמותו,

קורות חייו,

השקפותיו ודעותיו.

כך מתאר סאלח ת'עומרי את הסיבה לשינוי שחל בו.

הייתי אז בתאי בכלא,

סגור ומנותק,

ורק הדלת המסורגת הבדילה ביני לבין המסדרון המאורך,

שבו הסתובב 24 שעות ביממה הסוהר הישראלי החמוש בנשקו.

קראתי לו לבוא.

הבחנתי שהוא אוכל סנדוויץ' של פיתה,

נושך ולועס, ושוב נושך ולועס.

אתה יהודי? אמרתי לו.

האיש הנהן בראשו בחיוב.

אם כך,

מדוע אתה אוכל חמץ בפסח?

אינך יודע שליהודי אסור לאכול חמץ בחג הזה?

הסוהר נדהם מדבריו של האסיר הפלסטיני הבכיר ביותר.

חשב רגע והשיב,

אני לא מחויב לדברים שהרעו לעמי ביציאת מצרים לפני אלפיים שנה ויותר.

אין לי קשר לכך.

סאלח מספר,

התיישבתי על המזרון בתאי ואמרתי לעצמי,

עם של אנשיו אין קשר עם עברם,

והמסוגלים בריש גלי לנגד עיני לחלל את חוקי אמונתם,

הוא עם שניתקו שורשיו מאדמתו ונוכל להשיג את מטרותינו.

באותו לילה חל שינוי מוחלט

בגישתו של סאלח תא עומרי,

לא נרדמתי, הוא מספר,

בכל שעות החשיכה ההן ישבתי במקומי והתקשיתי לעכל את שעבר עלי במפגש הקטן עם הסוהר היהודי אוכל החמץ בפרהסיה לנגד עינינו הערבים.

למחרת אותו יום

אספתי את ההנהגה הפלסטינית שבתוך הכלא,

את כל אלה שהכירו את דעתי זה שנים.

סיפרתי להם את האירוע הטראומטי שעברתי ואת המסקנות שעליהם הגעתי.

הבהרתי לכולם

שמאותו בוקר

אנו יוצאים לדרך חדשה למלחמה על הכול,

לא על אחוז קטן,

לא על פירורים שיזרקו לנו הישראלים,

שכן ממולנו עומד עם חסר קשר לשורשיו,

שעברו לא מעניין אותו יותר,

ולכן גם המוטיבציה שלו היא בהכרח

שתהא נעדרת כל רצון להיאבק ולהילחם.

מאז עברתי עם הסיפור שלי בין אלפים ורבבות, מספר עמרי,

את כולם שכנעתי שיש לשנות קו

ויש להיאבק ולא פשרות.

תהא עמרי נבחר מאוחר יותר לפרלמנט הפלסטיני,

הציעו לו להיות שר בקבינט של יאסר ערפאת, אך הוא סירב,

וממשיך להטיף בדרכו החדשה,

זו שאימץ מאז אותו מפגש

בערבו של יום בחג הפסח

לפני כמה שנים.

את הנזק שגרם לעם ישראל,

אותו סוהר יהודי,

במעשיהו ובדבריו,

לא יכולים אלפים לתקן.

רק היום היו שלושה פיגועים בישראל.

זאת אומרת,

שינוי הקו

בשנים האחרונות,

כשהפלסטינים מעיזים להילחם נגד צבא עם אבנים

ולהיכנס לארץ-ישראל ולירות באנשים בכבישים,

בצבא שלם לא יכול להתגונן.

ושרון מתנהג כמו שרונה ולא עושה שום דבר, למרות שנתנו לו את כל הכוח לקום ולעשות משהו,

זה אומר דבר אחד פשוט,

יש גזירה משמים נגדנו

ואנחנו לא רוצים להבין זאת.

זה לא משנה אם ראש הממשלה הוא רמטכ״ל לשעבר,

זה לא משנה אם זה שרון

שהביא בעזה את השקט המיוחל,

זה לא משנה.

זה משנה רק דבר אחד,

אם אנחנו מסוגלים לבטל את הגזירה או לא מסוגלים לבטל את הגזירה.

עם ישראל, לאורך ההיסטוריה שלו, 3,300 שנה,

הגיע הזמן שכבר יבין שכל מה שקורה לעם הזה זה לא באקראי.

עצם קיומו של העם הזה זה נס

שאין כדוגמתו,

שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו,

והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם.

זאת אומרת, מעולם לא היה לנו צבא כמו צה״ל.

מעולם.

והרמטכ״לים שלנו עד צה״ל היו ראשי הישיבות.

משה רבנו, יהושע בן נון, מתתיהו,

אנשים שלמדו תורה.

תמיד היינו מעטים מול רבים.

תמיד המלחמות היו נס.

אין שכל להסביר את הניצחונות, את הקיום של העם היהודי.

והנה היום, כשאנחנו מעצמה צבאית,

מעצמה גרעינית,

אנחנו לא מסוגלים לעמוד מול אנשים שזורקים עלינו גרעינים.

איך זה? מה ההסבר?

מה ההסבר?

ההסבר כתוב בתורה.

לפני שמונה שנים הוצאתי קלטת שנקראת שלום עם ערפאת.

כשהוצאתי אותה, אנשים לא האמינו למה שאני אומר.

קראתי פסוקים מישעיה כח,

ששם כתוב שהשלום עם המחבלים לא התקיים.

אז זה היה ורוד,

פרס נובל,

נתנו את עזה ויריחו.

מה חשבו? הנה, הולכים לשלום, מזרח תיכון חדש.

ורק אני,

עומד ואומר,

ושלמכון דעים מחבלה לא יתקיים.

השלום עם המחבלים והרוצחים לא יתקיים.

רק מכת השונא תלך ותגבר כמו נחל המתגבר.

שמונה שנים לפני.

לא אני אמרתי, ישעיה אמר.

ורבי יונתן בן עוזיאל תרגם.

זאת אומרת, הדברים כתובים.

ארץ-ישראל שייכת לנו.

מישהו תובע את ארץ-ישראל?

לא.

רק ראש הממשלה הראשון באוּם,

בשביל לקבל את ארץ-ישראל,

הרים את התנ״ך ואמר

שהיא שייכת לעם ישראל. לנו יש טאבו על ארץ-ישראל. לאמריקה אין טאבו על אמריקה.

קיבלנו את ארץ-ישראל בגבולות של עניבה.

קיבלנו.

נו,

מישהו היום טוען שזה שלנו?

כבר לא טוענים את הטענה הזאת.

מישהו טוען על הר-הבית?

כן.

יאסר ערפאת טוען על הר-הבית.

מאיפה זה שלך?

מאיפה זה שלך?

זה לא מוזכר בקוראן אפילו פעם אחת.

מוחמד לא ביקר מעולם בירושלים.

דוד המלך קנה את הר-הבית.

מערבנה היבוסי בכסף מלא, כמו שכתוב בתנ״ך.

הר-המוריה, שם נעקד יצחק אבינו.

שם הקריב האדם הראשון קורבן.

שם היה החלום של סולם יעקב.

שם יורדות הנשמות לעולם.

משם נצבר עפרו של האדם הראשון.

700 פעם מוזכרת ירושלים בתנ״ך,

ואף אחד לא טוען שזה שלנו.

הוויכוח, ריבונות ישראלית,

ריבונות פלסטינית,

ומה עם ריבונו של עולם?

אף אחד לא מדבר.

אז רוצים לעשות בינאום,

שזה יהיה מקום בין-לאומי.

פטנטים.

למה אתה לא אומר, זה שלי? הנה, תנ״ך.

הם באים עם קוראן על כל קשקוש שיש להם ומבקשים, כתוב אצלנו.

הם באים גם עם מה שלא כתוב ומבקשים.

ואצלנו, עם מה שכתוב, לא אומרים כלום.

שום ראש ממשלה לא אמר

שהתורה פותחת בראשית, ברא אלוקים את השמים ואת הארץ.

מה אומר רשי?

רשי אומר שהתורה היתה צריכה להתחיל מהמצווה הראשונה

שנצטוו ישראל במצרים.

החודש הזה לכם.

ולמה פתחה התורה בבראשית ברא אלוקים?

אלא כוח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים.

שאם יאמרו אומות העולם,

ליסטים אתם, שודדים אתם,

שכבשתם ארצות שבעה גויים,

הם אומרים להם, כל הארץ של הקדוש ברוך הוא.

אנחנו אומרים לגויים,

כל הארץ של הקדוש ברוך הוא. מה כתוב בראשית?

ברא אלוקים את השמים ואת הארץ. הוא ברא את הארץ, כדור הארץ, הכול שלו.

אומרים היהודים לגויים,

כל הארץ של הקדוש ברוך הוא, הוא בראה,

ונתנה לאשר ישר בעיניו,

נתן לכם אותה,

ברצונו נתנה להם,

ברצונו נטלה מהם, ונתנה לנו.

בעל הבית,

ריבונו של עולם, הוא החליט לתת לכם, הוא החליט לקחת מכם.

החליט לתת לנו.

לכן מתחילה התורה בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ.

התורה יודעת שתהיה טענה על ארץ ישראל.

אז כוח מעשיו הגיד לעמו,

למה הגיד לעמו את זה?

לתת להם נחלת גויים.

כן, נחלת הגויים זה לתת לכם עכשיו.

אבל, יש תנאי

שארץ-ישראל תישאר בידינו.

לא צבא ולא הבטחה של אומות העולם,

שום דבר לא ישאיר את ארץ-ישראל בידינו.

רק דבר אחד.

אומר דוד המלך, ויתן להם ארצות גויים

ועמל לאומים יירשו,

בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו הללויה.

כל ארץ-ישראל,

שזה המקום הכי משובח בעולם,

הכי קדוש בעולם,

הקדושה

שיש בארץ-ישראל אין בשום מקום בעולם,

אוויר של ארץ-ישראל מחכים.

כל זה ניתן בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו, תורה שבכתב, תורה שבעל-פה, ינצורו.

בשביל זה קיבלנו את ארץ-ישראל.

כשלא עשינו את רצונו יתברך,

חרב בית המקדש הראשון,

הוגלנו מן הארץ,

זרק אותנו הקדוש ברוך הוא 70 שנה,

חזרנו בתשובה,

חזרנו לארץ-ישראל,

עוד פעם בית המקדש השני,

לא היינו בסדר, הייתה שנאת חינם,

נחרב בית שני,

הוגלנו שוב פעם, נזרקנו מן הארץ,

וזה למעלה מאלפיים שנה עוד לא תיקנו

את שנאת החינם שבינינו.

מה זה שנאת חינם?

חושבים, שנאת חינם

זה אחד שונא את השני, לא יכול להיות במחיצתו,

לא סובל אותו, לא יכול להיות אתו. לא, זו לא שנאת חינם.

רבי יהונתן אייבשיץ,

זכר צדיק וקדוש ברוך הוא, אחד מגדולי ישראל, אומר,

עם ישראל תמיד היו מצוינים בחסד.

רואים חולה, כולם עוזרים,

רואים עני, נותנים צדקה.

חסד,

אחד קורא לו משהו, כולם נעזרים.

אין שום בעיה עם הקטע הזה.

אבל בעניינים רוחניים,

אם אחד רואה את חברו חוטא,

לא מוכיח אותו ולא אומר לו מילה.

אדם עובר עבירה,

כתוב בתורה, הוכיח, תוכיח את עמיתך,

ולא תישא עליו חטא. כי אם אתה יודע להוכיחו, להגיד לו מה הוא טועה,

ואתה לא אומר לו,

אתה נושא גם את החטא עליך.

זו שנאת חינם. למה?

כי אם אתה יכול להביאו לגן-עדן,

ואתה לא מודיעו,

ואתה יודע שהוא הולך למקום גרוע,

ולא אכפת לך, אתה לא מחיר לו,

זו שנאה.

אתה רואה בן-אדם שהולך להפסיד כסף, אתה רואה עכשיו,

חבר שלך הולך להפסיד כסף. סתם טעות.

לא תגיד לו, לא, אל תעשה את המהלך הזה כי אתה הולך להפסיד.

אתה רואה חבר שלך עומד לרדת לכביש,

וחלילה להיפגע על-ידי מכונית. לא תצעק, לא תעשה משהו, להחזיר אותו?

אנחנו מבינים שבן-אדם רוצה שהשני ייפגע אם הוא לא מתערב, נכון?

למה כשאנחנו רואים שאחד מאחינו, בית ישראל,

חלילה הולך בדרך לא טובים,

למה אנחנו לא מוכיחים אותו?

מה אני אגיד לו? מה אכפת לי? הוא רוצה שיהיה ככה, שיהיה ככה.

זו שנאת חינם.

אם אתה יכול להועיל ליהודי

לעזור, להדריך, להגיד, ואתה לא עושה,

זאת שנאת חינם.

את זה עוד לא תיקנו אלפיים שנה.

לעזור, כן,

לסייע, כן,

אבל בעניינים רוחניים

כמעט לא יימצא.

בל ייראה ובל יימצא.

בשביל זה אנחנו סובלים.

ולא עוד,

אלא בגלל זה אנחנו גם תולים כל דבר בגשמיות,

בכוחניות.

באסטרטגיות,

בתכנונים, בעצות.

אנחנו חושבים שאם נשב ביחד ונתמודד עם בעיות,

נוכל להצליח.

זה בכלל לא נובע מזה.

היום לקחו אותי לביקור באחד מהמקומות כאן הלא-נעימים, בית-סוהר.

נפגשתי עם שמונה או עשרה אסירים ישראלים שיושבים שם

על קונספירציה של אקסטזי, פקוק,

בכמה מטעמים.

והשם ירחם.

לראות רק עם מי הם נמצאים שם,

פחד פחדים.

זה העונש לבד.

וכל אחד

נותנים לו חופשי.

עציר לפני משפט

40 חודש, 50 חודש,

אחת שמונה שנים,

והוא עוד לא הגיע למשפט.

כבר אמרו לו סיכום, כדאי לך לגמור בזה.

אם לא, תלך משפט, יכול להיות כפול.

טוב,

מה עושים עם יהודים כאלה?

הסברתי להם.

תשמעו, יהודים יקרים,

אתם אשמים, לא אשמים,

אתם צריכים לדעת דבר אחד,

לא זאת הסיבה היחידה שהביאה אתכם לכאן.

מה שקדם לזה עוד הרבה שנים, הצטבר, הצטבר,

הצטבר, הצטבר. בראש השנה החליט הקדוש-ברוך-הוא,

הפעם זה נגמר.

הוא שם אתכם פה.

לא ההוא שלשיב, לא ההוא שתפס, לא כלום.

הוא שם אתכם פה.

רק הוא יכול להוציא אתכם מפה.

הוא יכול להוציא אתכם בזמן שהם יחליטו כאילו,

או לפני כן.

הוא יגיד לשופט מה לפסוק.

הוא מחליט מה יהיה גורלכם.

אתם צריכים לרצות אותו,

לא את השופטים ולא קומבינות ולא עורכי-דין. שום דבר.

יש לכם קטגורים בשמים,

אתם צריכים סנגורים בשמים.

סנגורים זה מצוות. תעשו מצוות,

תשנו את גורלכם,

וממילא תוכלו לצאת מפה יותר מהר.

אחד מהם

הגיע לשם, ראיתי אותו הולך עם מקל ככה נשען, שאלתי אותו מה קרה.

הוא אומר, הגעתי לכלא,

עשו לי בדיקות, כמו שעושים לכל אסיר,

וגילו את מחלת הסרטן

בריאות.

אמרתי לו, תשמע,

אני רואה בזה חסד השם.

למה?

אם לא היו עושים לך בדיקות,

אפשר שהמחלה הייתה מתגלה מאוחר יותר,

כי אתה לא חששת בכלל מזה, לא ידעת בכלל שיש לך בעיה כזאת,

ואז אי-אפשר יהיה לרפא.

הקדוש ברוך הוא הביא אותך לפה מסיבה כזאת.

בינתיים גילו את זה,

עכשיו אתה יודע שיש לך כבר בעיה יותר חמורה מכנה.

זה כמה נשאר לחיות.

מה שנשאר לך עכשיו זה להבין מה הוא מתכוון.

אם תבין ותחזור בתשובה ותקבל עליך עול מלכות שמיים באמת,

הרי כשהקדוש ברוך הוא דוחק מישהו לפינה, זה כמו אבא

שאומר לילד היום, אתה לא תרד לשחק.

למה הוא מונע ממנו את החופש?

כי הוא ילד לא טוב.

תהיה ילד טוב,

אפשר לסמוך עליך, אני אומר לך, תגיע בשעה פלונית, אתה תגיע,

נותן לך מחר עוד פעם לרדת.

אתה לא בסדר, אני אצמצם לך את החופש.

אם הקדוש ברוך הוא כבר דוחק מישהו לפינה,

צריך להבין שהוא אומר לו,

תשתפר,

תשתנה לטובה,

ונחזור למצב הנורמלי, הרגיל.

זה נכון לגבי הפרט וזה נכון לגבי הכלל.

כלל ישראל זה גוף אחד, עם אחד.

אנחנו לא עם ככל העמים.

בדם שלנו זורם

אותו דנ.איי

כמו שמצאו עכשיו אצל כל הכהנים בעולם, ספרדים, אשכנזים, בכל העולם,

כרומוזום Y. כל הכהנים בעולם,

לכולם יש אבא אחד, אהרן הכהן.

זו תגלית מדעית.

אנחנו יודעים את זה מהתורה.

היום המדע יודע את זה מהבדיקות.

למה?

כי אנחנו בני ישראל.

מה זה בני ישראל? הבנים של יעקב אבינו שנקרא ישראל.

היה אברהם שהוליד את יצחק,

יצחק את יעקב, יעקב זה ישראל.

לישראל אבינו היו 12 בנים,

שנקראו 12 השבטים,

ומהם יש את כל עם ישראל.

אז מי אנחנו?

משפחה אחת באמת, דם אחד

זורם בנו, אנחנו קומה אחת ומעד גוף אחד.

כשאנחנו לא בסדר בכללי והעוונות שלנו מתאים לכף חובה,

אז הכלל סובל.

כי ישראל ערבים זה לזה.

אם אנחנו באונייה אחת,

ולכל אחד יש תא בנפרד,

אבל אחד מחליט

לעשות בתא שלו חור,

למה?

הוא רוצה לשחות בחדר,

הוא לא רוצה לעלות למעלה.

האם מותר לי לפרוץ אצלו את החדר ולהגיד לו, בוא הנה, סתום את החור?

או שאני לא יכול להיכנס, כי זה פרטי שלו.

מה אתם אומרים? מותר לי להיכנס ולהגיד לו, סגור את החור?

ואם הוא יגיד לי, לא רוצה לסגור את החור?

כנס anyway.

כנס anyway.

אוקיי.

למה? כי אם לא, כולנו נטבע.

זה מה שאמר רבי יונתן היבשית,

זה שנאת חינם.

כשאתה רואה את השני קודח חור בעם ישראל,

תדע לך שהוא עומד להטביע את כולם.

צריכה לבוא ולהגיד לו,

חזור בך,

תתנהג כיאות, אם לא כולנו נסבול.

והיום, אתם יודעים את זה, בגולה ודאי יותר טוב מכולם,

כשתופסים יהודי אחד שעשה משהו,

הריח לא טוב על כל היהודים,

ומסתכלים עליהם אחרת,

ומתחילים להתנכל.

בישראל פגעו באיזה פלסטיני קטן,

כן, בטעות, אם זה בכלל.

מה קרה?

אנטישמיות בצרפת, שרפת בתי-כנסת,

העולם פתאום רועש.

כשצלף פלסטיני אתמול הרג ילדה בת שמונה חודשים,

שום דבר.

ה-CNN דומם.

למה?

כי לא אוהבים אותנו, לא אוהבים אותנו.

רק לא נעים לעשות מה שעשו לפני 50 שנה, לא נעים,

אז מתאפקים בינתיים.

אבל, יגיע היום, כמו שאמרתי, בקלטת 51,

שתהיה מלחמת גוג ומגוג.

מה זה גוג ומגוג?

כל אומות העולם יילחמו בישראל.

כל אומות העולם זה אמריקה,

זה אירופה, זה סין,

זה אפריקה,

זה הערבים,

כל העולם כולו, כולל שווייץ.

כן, הם יש להם צבא שעד היום עשה רק שמאל,

ימין, שמאל.

חיילים עם נוצה.

כן, חיילים עם נוצה ועם חצאית.

אבל,

אבל,

כשיגיע מלחמת גוג ומגוג,

גם הם יהיו במלחמה,

ואנחנו נהיה כבשה אחת בין 70 זאבים.

יש לנו סיכוי, מה אתם אומרים?

יש, יש, יש.

איך יש סיכוי?

אם יש רועה לכבשה,

הוא יכול לגרש 70 זאבים.

אם אין רועה, לא יעזור.

השם רועי לא יחסר.

העדר שלנו לא יחסר.

יפול מצדך אלף ורבבה מימיניך, אליך לא ייגש.

זה אם יש רועה.

אם אנחנו יודעים שיש אבא שבשמיים, שהוא מנהיג את הבריאה,

ואנחנו בניו,

ואנחנו נלך בדרכי התורה כמו שהוא מבקש.

אין לנו מה לחשוש.

גם היום אנחנו רואים נסים.

שלושה פיגועים,

ועוד אחד שנמנע בנתניה, שהיה יכול להיות משהו איום ונורא,

ועוד כל הפיגועים במשך כל התקופה הזאת שהייתה.

ומספר ההרוגים

הוא רב בעינינו, אבל הוא מעט מאוד ביחס

למה שהיה יכול להיות.

ועדיין, אנחנו לא מבינים שהקדוש ברוך הוא דוחק.

ולמה הקדוש ברוך הוא דוחק דווקא עכשיו, בתקופה הזאת?

למה?

משום שהגיע זמן גאולתנו.

אנחנו כבר נמצאים קרוב מאוד מאוד מאוד לגאולה.

כל הסימנים שנאמרו

התקיימו כבר.

כתוב במשנה לפני אלפיים שנה,

משנה בסוטה.

מה יהיה בעקבתא דמשיחא

כשיבוא עקבו של משיח,

הסוף, מתי שהוא עומד להתגלות?

מה יהיה?

כתוב, חוצפה ישגא,

היוקר יאמיר,

הגפן תיתן פרייה,

מחיר היין יהיה רב,

מלכות תהפך למינות,

בית ועד לזנות,

חוכמת סופרים תשרח,

יראה חטא ימאסו,

בן קם באביו,

בת באימה,

קלה בחמותה,

אויבי איש אנשי ביתו,

נערים פני זקנים ילבינו,

זקנים מפני נערים יעמודו,

פני הדור כפני הכלב,

ועל מה יש לנו לשען?

על אבינו שבשמיים.

כל זה היום מתקיים.

לפני שני דורות לא היה מזה כלום.

חוצפה ישגא, כזאת חוצפה ועזות שיש כמו היום,

לא היה. לפני 50 שנה

היו רואים זקן, משקים לו את הים, נותנים לו כבוד.

והדרת פני זקן. כן, היה פעם.

יוקר יאמיר,

גפן תיתן פרייה,

פעם קשה היה להשיג גפנים, היום בארץ-ישראל מלא גפנים.

מחיר היין רב.

מלכות תהפך למינות. אלפיים שנה לא היתה לנו מלכות,

עכשיו יש מלכות, ממשלה,

אבל היא תהפך למינות. מינות זה כפירה.

בהתחלה דיברו כאילו הכול בסדר,

עם יהודי, אפשר להיות גם דתי.

היום,

מהפכה חילונית נגד הדת,

נגד הקדוש ברוך הוא, בפרהסיה, בכל מקום ומקום.

המלכות תהפך למינות.

בית ועד לזנות.

כל מקום שמתוועדים בני האדם היום, זה רק זימה וזנות.

חוכמת סופרים, תסרח. מי היום מעוניין ללמוד תורה, תנ״ך?

אין היום. היום זה הכול לכלוך.

יראי חטא יימאסו. שונאים את הדתיים. יראי חטא יימאסו.

בן, קם באבים.

בת ואמה.

קלה וחמותה.

אויבי איש. האויבים הכי גדולים, אנשי ביתו.

נערים

פני זקנים ילבינו.

איזה כבוד. הפוך על הפוך.

זקנים, מפני נערים יעמודו.

היום כל הזקנים בישראל כמעט מחוברים למוקד.

שלא ייקחו להם את השיניים מזהב.

פני הדור כפני הכלב.

מה זה פני הדור כפני הכלב?

המנהיגות.

המנהיגות

תהיה כמו כלב.

מה יש לכלב?

כלב,

כשהוא רואה את העגלון עם העגלה,

הוא רץ לפני העגלה.

מי שרואה אותם, מה מבין?

שכאילו הכלב מנהיג את העגלה. הוא הראשון מוביל והעגלה אחריו.

אבל כשמגיעים לצומת והכלב לא יודע לאן העגלון הולך, הוא ממתין.

אם הוא פונה ימינה, אז הוא רץ לפניו ימינה.

אם הוא ממשיך, אז הוא ממשיך לפניו.

אם הוא פונה שמאלה, אז הוא רץ לפניו שמאלה.

אבל בעצם, מי מנהיג?

העגלון והכלב רק רץ לפניו.

כתוב שהמנהיגות בדור האחרון תהיה כזאת שהיא מסתכלת כל הזמן אחורה, מה העם אומר,

ורצה לפניו.

זה מה שקרה עם ברק.

ומה זה שקורה עם שרונה?

זאת אומרת,

מסתכלים מה הציבור אומר ועושים מה שציבור אומר.

זה לא מנהיג,

זה גם לא נהג,

זה הגה.

מה זה הגה?

על ההגה יש שתי ידיים,

יד ימין ויד שמאל.

אם ימין גוברת, מסתובבים ימינה,

אם שמאל גוברת, מסתובבים שמאלה.

המנהיגות היא רק הגה,

לא מנהיג.

הוא לא חושב לבד, יש לו יועצים.

The American מביאים מפה שלושה גויים אמריקנים

שיסבירו ליהודים איך ליפול ב-25%.

ומשלמים 43 מיליון

מכסף שמשלם המסים.

האמריקני הגוי חזר הביתה מליין,

וברק, הלך תפרן.

איפה הגענו? איזה ביזיונות.

אין לנו ראש לבד, לא יכולים לנהל, לא רואים מה לפנינו, מה המציאות.

העם היום בדיכאון.

אתם יודעים מה זה בדיכאון?

צלצלנו קצת הביתה לשאול מה נשמע. כולם בדיכאון.

לא יודעים.

אומרים עכשיו ששמונה קדושים מסתובבים בפתח-תקווה.

מה זה אומר?

שמונה מתאבדים.

כשמודיעים דבר כזה, אחרי שמתאבד אחד מצליח להרוג שניים ועוד לפצוע כמה,

מה קורה עכשיו בפתח-תקווה, אתם יודעים?

אף אחד לא זז.

אי-אפשר ללכת, לא מכולת,

אתה לא יודע עכשיו מי יכול לקפוץ לתוך קבוצה של אנשים ולהתפוצץ.

אנשים יושבים באוטובוס, כל הזמן מסתכלים, אולי מישהו חשוב.

זה מה שאמרת.

זה אמרתי כבר לפני שמונה שנים.

לא האמינו לי.

לא האמינו לי.

ואמרתי יותר מזה,

אמרתי רק חסד השם יתברך,

שהערבים לא יוצאים עם סכין מטבח,

מיליון ערבים, רק עם סכין מטבח, ורצים לכיוון ישראל. מה תעשה?

מה תעשה?

לסגור אמת. אתה לא יכול לעשות כלום. אי-אפשר לסגור גדר של 170 קילומטר.

אי-אפשר, אין דבר כזה.

מיליון.

עכשיו, אם חשבת שזה רק אלה מבחוץ,

לא, זה גם ערביי ארץ-ישראל.

אין. זה בכל מקום.

ועדיין, זה חסד השם שלא התיר את הרצועה לגמרי.

אבל אנחנו לא רוצים להבין.

ואמרתי בקלטות

שעתידים המוסלמים לשלוט עלינו תשעה חודשים,

ולא רק עלינו, על כל העולם כולו. זו המלכות החמישית האחרונה הקשה מכולם.

ותסתכלו, האסלאם, בכל מקום בעולם,

עושה היום פרעות.

טבח של אזרחים, שחיטות, תליות,

הכול.

בכל העולם זה מתפשט.

מדינות מוסלמיות היום

הצליחו לפתח אמצעים גרעיניים

שיכולים להרים את כל העולם.

פקיסטן, אינדונזיה,

כל העולם מתחיל.

אנחנו קרובים להתלקחות.

זה כתוב, וזה יהיה.

כשאמרתי ששליטו תשעה חודשים המוסלמים, לא נראה לאף אחד, מוסלמים ישלטו עלינו.

איך? צה״ל, מה קרה לך?

היום שואלים אותי אם זה כבר התחיל או עוד לא? אם זו הכוונה או זו לא הכוונה?

אז אמרתי, זו עוד לא הכוונה,

זה רק החימום,

שנבין שזה רציני.

בידינו לגאול את עצמנו.

אבל אם נמשיך להמתין,

ונחשוב שאנחנו מסודרים,

יתברר לנו במהרה שטעינו,

והטעות תעלה ביוקר.

אין ברירה, יהודים יקרים,

בין אם אתם פה, בין אם אנחנו שם, בין אם אנחנו ביחד. לא יעזור.

הקב'-ברוך-הוא מבקש שהבנים שלו יחזרו אליו.

אלפיים שנה.

אתם יודעים,

אבא לפעמים יכול להעניש את הבן, נגיד,

יוצא החוצה.

יוצא מחוץ לדלת, אחרי שעתיים קר לו, דופק הילד, אבא, טוב, סליחה, אני רוצה להיכנס.

המטרה לא הייתה להוציא אותו לצמיתות, רק בשביל שיתחנן.

יש אחד, מוציאים אותו, טוב, הלך יומיים-שלושה,

התפרפר, היה מבסוד, דווקא הוציאו אותו, אבל אחרי כמה זמן נגמר הכסף, אומר אבא,

ניכנס.

הקב'-ברוך-הוא זרק אותנו,

חיכה שבוע, שבועיים,

שנה, שנתיים, מאה שנה,

מאתיים שנה,

שלוש מאות שנה, אף אחד לא דופק.

אלף שנה,

אלפיים שנה,

שלח אותנו לגלות עונש,

הפכנו את הגלות אמריקה.

מיאמי ביץ'.

זה מיאמי בוץ',

או מיאמי בוש'.

יהודים יקרים,

הקב'-ברוך-הוא אומר, לא התכוונתי להוציא אתכם לצמיתות, הרי אתם בניי.

אבל אם אתם לא דופקים בדלת,

אז אני אדפוק בדלת.

פתחי לי אחותי, רעייתי, תממתי, יונתי, פתחי לי.

בא דופק,

לא עוני.

לא עוני.

לא עוני, הוא יפרוץ את הדלת, ייכנס.

וחבל על הזמן, אחר כך מה יהיה?

אז הקב'-ברוך-הוא שם לנו כבר בומבות,

מכוניות תופת,

שולח את הערבים,

עושה לנו בעיות,

צרות.

תשימו לב, פתחי לי,

תפתחי קצת בלב משהו, תתבונני, יש לך אבא.

לא.

נו, אז מה אנחנו מצפים, שיהיה יותר טוב? לא יהיה יותר טוב.

אף אחד לא יוכל להושיע אותנו.

אם תיקחו את כל המנהיגים שאתם חושבים שהם הכי טובים,

הם לא יוכלו לעזור לנו.

למה?

בזמן המן

היה אחשוורוש,

127 מדינות,

והיו יהודים מפוזרים בכל המדינות שלו.

בא המן ואמר, להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים ביום אחד,

ביום אחד להרוג את כל היהודים.

אם היתה גזירה כזאת, חס ושלום,

היום, וכל אומות העולם באו״ם היו מעבירות החלטה שצריך להרוג את כל היהודים ביום אחד.

מה אנחנו היינו עושים עם כל המנהיגים החכמים שלנו?

מה היינו עושים?

מחלקים עוזי לכל אחד?

מה היינו עושים?

יש מה לעשות?

יש לנו מספיק נשק להילחם נגד כל העולם?

אין.

מה עושים?

ההיסטוריה מלמדת אותנו.

הייתה לנו פעם אישה אחת

חשובה מאוד

בזמן המן,

צדקת.

קראו לה גולדה.

אה, סליחה, אסתר.

אסתר המלכה.

אסתר המלכה אמרה,

צומו עליי שלושת ימים, לילה ויום.

שלושת ימים, לילה ויום, כולם לצום.

להתפלל השם,

לחזור בתשובה,

ואני אסכן את נפשי ואכנס אל אחשוורוש אפילו שלא נקראתי לבוא לפניו,

ומי שלא נקרא לפניו

לבוא,

אחת דתו להאמית.

והיא שמה את נפשה בכפה ונכנסת אל אחשוורוש,

והקדוש-ברוך-הוא הופך את הגזירה בן רגע.

מה הפירוש?

אותו המן שביקש

לתלות את מרדכי נתלה בעצמו על העץ שהכין למרדכי.

ואותם אויבים

שביקשו להרוג את היהודים נהרגו בעצמם.

ואותה טבעת של אחשוורוש, שגזרה מוות על היהודים,

חתמה על מיתה של האויבים.

ומהגזירה הנוראה הזאת יצא לנו חג

שקוראים לו פורים.

ולא סתם חג,

אלא יש לנו גם אוזני המן.

אמרתי, בארץ אתם רוצים שיהיה לנו חג פלסטין

באוזני ערפאת?

אם רוצים, אין בעיה.

צריך לעשות מה שעשתה גולדה, אה, אסתר המלכה.

אם נעשה את מה שעשו אבותינו והשאירו לנו כבר סימני דרך,

אז אנחנו פשוט נהפוך את הגזירה.

מה שהם מתאווים לעשות לנו, ייעשה להם. תבוא חרבם בלבם,

בקשתותם, תשברנה.

אנחנו לא צריכים להילחם, יש מי שיילחם לנו. יש מי שמנהיג את העולם,

יש מי שמוריד גשם,

יש מי שמזיז עננים,

יש מי שמזריח חמה,

יש מי שמנהל את העולם, יש בעל-בית,

ובמקרה הוא אבא שלנו.

למה אנחנו לא פונים לאבא שלנו ואומרים, אבא,

חטאנו, עווינו, פשענו,

והבנו, הבנו, סופית הבנו,

חוזרים בתשובה.

גם נזכה בעולם הזה לשקט ושלווה

וגם לחיי העולם הבא.

כמה צריך ללמוד על הבשר ועל הגוף?

ענק שעורף, נכון,

אבל כמה אתה יכול לקבל בעורף? עד שתבין.

ומי שיגיד, תשמע, זה קשה,

אני יודע שהוא יגיד שזה קשה,

כי אם זה היה קל, ודאי שכולם היו קופצים על זה.

יהדות זה לא כמו נצרות.

נצרות זה חרטא. לחרטות אין בעיה.

חרטא, יכולים להגיד לך, תשמע, תבוא רק יום ראשון. אתה יודע מה? תבוא יום ראשון.

אז הוא בא יום ראשון.

באסלאם אין בעיה, אל תבוא בי.

הטב במסגד צועק אללה ואכבר, ואתה יכול לישון.

אתה לא חייב לבוא.

אם אין לך מה לעשות, אז תבוא.

אבל ביהדות צריך להתפלל שלוש תפילות, כי זה רציני, זה אמיתי, זה לא צחוק.

כמו אוכל, אתה אוכל שלוש ארוחות. גם הנשמה צריכה אוכל רוחני.

צריך קשר עם אבא.

אבל זה אמת.

הרי גם הם מודים שהם העתיקו מאתנו הברית החדשה, מאיפה היא באה? הברית הישנה, התורה.

וגם האסלאם אותו דבר.

אז אם אנחנו המקור, למה אנחנו מזייפים?

למה אנחנו לא עושים מה שנכון?

ומה צריך כבר לעשות?

מה צריך לעשות?

לא הרבה.

גבר עושה יותר מאשה,

ומה הוא כבר צריך לעשות?

שש מצוות ביום,

טלית,

תפילין,

קריאת שמע ותפילת עמידה 18. זה ארבע מצוות.

כל זה לוקח בין חצי שעה ל-13 שעה בבוקר.

ברכת המזון, אם הוא אוכל,

אז תברך, תגיד תודה, מה יש?

מותר להגיד תודה.

ותלמד כל יום שעה תורה.

זה המצוות.

בשבת תנוח, אל תעבור.

שבת.

הגויים לקחו ויקנד.

גם לא ויקנד.

אנחנו,

שבת, תנוח,

פיסטוק חלבי, בוטנים, גרעינים,

ג'ינג'רן,

שם, תשתה, תהנה, תשיר,

לך בבית-כנסת קצת, תשמע, מקהלה, תשיר, זמירות,

בית, אישה, ילדים, שולחן אחד, מדברים,

חיי משפחה סוף-סוף.

למה לא טוב?

כיפור, פעם אחת תעשה דיאטה.

ראש השנה,

תשמע תקיעת שופר, לא מסובך.

למה קשה?

למה קשה? למה עושים את זה קשה?

לא קשה.

תתבוננו, יהודים יקרים, כמה הקדוש ברוך הוא

אוהב אותנו.

מה אנחנו מחזירים בעבור זה? כלום.

אני אשאל אתכם שאלה.

מי מכם יודע,

מכיר,

בשר,

בין כשר, בין טרף,

שמצמיח אבנים?

השיניים.

איך בשר

מצמיח אבן?

לא סתם מצמיח אבן,

אבנים מסודרות אחת ליד השנייה.

כשהוא קטן תינוק, יוצאות לו שיניים קטנות.

כשהוא גודל והלסת מתרחבת,

אם ישאירו לו את השיניים הקטנות, יהיה לו מעבר חצייה.

אז הקדוש ברוך הוא מחליף לו בשיניים,

שיני בשר, כבר לא שיני חלב.

ואז יש לו חותכות פה, ניבים כאן, וטוחנות בפנים.

מסודר.

תארו לכם שזה היה משתנה.

והיו טוחנות כאן וחותכות שם.

היית רוצה לאכול גזר, צריך לפתוח פה,

ללעוס כאן, מקדימה ללעוס.

והקדוש ברוך הוא לא מתבלבל, סידר לך הכל מסודר.

אתה אומר על זה תודה?

לא אומר תודה.

אתה רואה בעיניים?

רואה בעיניים.

אמרת תודה על העיניים?

לא אמרת. קמת בבוקר ואמרת תודה? לא.

אם חלילה הראייה שלך היתה מטשטשת והיית הולך להתעוור,

ואומרים שיש רופא שצריך לשלם לו 200,000 דולר בשביל למנוע

את העיוורון,

והוא הצליח בניתוח,

שילמת 200,000, תגיד לו תודה?

בטח תגיד לו תודה. אפילו תיתן לו תמונה למסדרון,

כשתראה נוף

אתה תזכור אותו?

בטח.

אז האם הקדוש ברוך הוא הגזים,

שביקש ממך פעם אחת ב-24 שעות,

שתגיד, ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם,

פוקח עיוורים,

על 24 שעות ראייה חינם,

הוא הגזים כשביקש את זה?

אולי אתה מגזים?

משתמש כל הזמן ולא אומר תודה?

זוקף כפופים.

אתה הולך זקוף.

אין לך חטוטרת גיבנת.

למה לא תודה על זה?

כמה ברכות בבוקר, זה בתוך אותה תפילה. כמה ברכות. להגיד תודה, מה יש?

לא.

מיקסר.

70 שנה טוחן.

בלי רעש.

בלי קריז.

פלא פלאות.

פלא פלאות.

אמרנו תודה על זה?

אתם יודעים איזה ניסים יש פה?

איזה ניסים?

תיקח מיקסר קנווד.

טחן איתו בשר ושומן חמש שנים.

תראה איך הוא רוקד לך במטבח, טקה, טקה, טקה, טקה, טקה, טקה, טקה, כמו עושה רעש.

וזה מה שאתה מכניס, ממיס לך אותו.

נוזלי.

איך זה?

אין ברזל.

איך זה טוחן?

יש מיצים בקיבה, מיצים.

המיצים האלה רואים בשר מתקרר כמו חומצה.

ממיסים אותו.

איזה נס, איזה פלא.

המיצים האלה, שמגיע בשר מבחוץ,

מפרקים אותו לחלוטין.

איך הם לא עושים בבשר שלך חורים?

בשר שבאים בחוץ,

מפרקים.

בשר שלך, לא מפרקים.

מאיפה יש להם חוכמה למיצים להבחין בין בשר חיצוני לפנימי?

מי עשה את הנס הזה?

הודית לו?

חוץ מכבודכם, אדם נכנס לשירותים. כשאדם

נמצא באיזשהו מקום, הוא צריך.

אין.

איך הוא מרגיש? עומד להתפוצץ.

נכון?

יצאת פעם, אמרת, אשר יצר את האדם בחוכמה וברא בו נקבים נקבים וחלולים חלולים מהם סתומים מהם פתוחים שאם יסתם אחד מהם

אוי, יפתח אחד מהם, אינו יכול לחיות אפילו שעה אחת?

אם כליה,

אם ריאה תבקע,

אם איבר אחד ייסתם,

רק צינור אחד ללב,

צינור אחד למוח,

לא יכול לחיות אפילו שעה אחת.

ומערכות מתוחכמות,

איזה מערכות?

כל יהודי שיושב פה מורכב מ-100 ביליון תאים.

כל תא שיש באדם מורכב מ-46 כרומוזומים.

כל כרומוזום יש בו 3 מיליארד אותיות.

זה ה-DNA שלך.

בכל אחת מהאותיות יש את התכונות שלך.

מי עשה את המורכבות הזאת?

המוח שלך זה סליל של נימי דם

שהאורך שלו, אם תמתח אותו, עד הירח וחזור.

מי עשה את זה?

הפיצוץ

של סטיבן הוקינג?

בארץ אמרה לי עיתונאית אחת,

כן,

סטיבן הוקינג צודק, אנחנו באנו מפיצוץ.

אמרתי לה, אני מוכן לתת לך מה שאת רוצה.

אם,

תיקחי את כל צבאות העולם,

שיפוצצו מה שהם רוצים,

מקפצונים עד טילים.

אם יצליחו בפיצוץ אחד מתוך מיליארדים לייצר כוס חד-פעמי,

אני אתן לך מה שאת רוצה.

יכול מפיצוץ להיות כוס חד-פעמי?

אז איך אני יכול להיות מפיצוץ?

אי אני מבין, אבל אני איך יכול להיות?

מרוחתו ה' ה' הלוא הנה הוא מלאך העולם שהכל נהיו בדבורו.

מים.

אתם יודעים מה זה מים? בלי מים היינו יכולים לחיות.

מים.

פשוט לא עולה כסף.

מים.

עולה אצלכם?

אוויר, אוויר. עולה אצלכם אוויר?

עולה אוויר? איפה עולה אוויר?

עכשיו אתה משלם על האוויר?

אוויר.

הקדוש ברוך הוא סידר אוויר

בכל מקום,

בכל מקום שאתה הולך יש אוויר.

תארו לכם שהיה כיס אוויר,

והיית הולך ו...

אין אוויר.

אין, אין, אין אוויר.

היה בלון של אוויר, חסר.

מה היית עושה?

הקדוש ברוך הוא לא עשה לנו כיסא אוויר.

למעלה, כן, לפעמים המטוס טס, טראח, יורד.

אבל פה למטה סידר הקדוש ברוך הוא שיש אוויר, בחינם, בחינם.

אתה מודה לו על זה?

יש אנשים מחוברים לחמצן, אם לא תיתן לו חמצן, הלך הבן אדם.

ואנחנו חופשי-חופשי,

שחטא אחרי שחטא,

בלי לשלם.

בלי לשלם.

מה עוד עושים?

אהה, איזה אוויר.

טוב, תשלם משהו, תגיד ברכה.

תגיד ברכה, זה הכול. תגיד ברכה אחת.

גם לא.

איזה טמח.

לוקח?

לא משנה.

כל מה שמבקש מאיתנו הקדוש ברוך הוא זה רק לטובתנו.

אומר, בואו, תעשו קצת מצוות שאני נותן לכם.

הרי אין תרייג מצוות לכל יהודי.

יש מצוות,

יותר מ-300 מצוות שהן רק לבית המקדש.

יש מצוות לכהנים, יש מצוות ללביים.

יש מצוות לנשים, יש מצוות לגברים,

יש למעסיקים, יש לשכירים.

אין הרבה מצוות שאדם חייב.

אז מה בעיה לעשות את הקצת מצוות?

בכמה יש לך לחיות בכלל?

לא הרבה.

70 שנה, בגבורות 80 שנה, עד גיל 13 אתה פטור.

שמונה שעות אתה ישן כל יום?

שמונה שעות אתה ישן? אתם יודעים מה זה שמונה שעות אתה ישן?

מתוך 70 שנה, 24 שנים אתה חורף.

נתנו לך חיים, הולך לישון. 24 שנה הולך לישון.

שמונה שעות עובד,

שעתיים בהיי-ווי.

מה נשאר לך לחיות?

מה נשאר לך כבר לעשות? שעתיים אתה אוכל?

מה נשאר חיים בכלל?

אז אומרים לך, בוא,

תאסוף מצוות, תאסוף, תאסוף. כמה שתאסוף,

ככה יישאר לך לחיי העולם הבא.

מי שטרח בערב שבת, יאכל בשבת.

כל השבוע הכנת, קנית עוד קצת ועוד קצת ועוד קצת, על שולחן שבת שלך.

כל מה שהכנת יהיה, תוכל לשים. מה שלא הכנת לא יהיה על שולחן שבת.

מי שטרח בערב שבת, יאכל בשבת.

מי שלא טרח, יאכל אותה בשבת.

אם אדם

הכין מפה לעולם הבא אשראו.

הייתה מדינה אחת

שהיה שם מנהג שהיו ממליכים מלך.

כל שנה מלך חדש.

כל שנה מלך חדש.

והחוק שלהם אומר,

לא מאזרחי המדינה,

רק תושב חוץ.

איך הם היו ממליכים? בתאריך מסוים

היו יוצאים מחוץ לשער המדינה.

מי שתופסים ראשון, שמים אותו בכרכרה ואומרים לו, אתה מלך.

מביאים אותו לארמון, שמים אותו שם, שנה מלך.

מגיע התאריך, הופ, מוציאים אותו, זורקים,

אחד חדש.

אחד הולך, פתאום באים אליו,

מתנפלים על הקבוצה, שמים אותו, אומרים לו, מלך.

אמר, זה מלך? זה לתלייה, בטח לא קיים אותי.

מה זה חטיפה באמצע היום?

מלך.

תארו לכם, הייתה הולכת ברחוב פה עכשיו, כמה כושים באים ואומרים, מלך, בוא, מלך.

מה מלך?

זה קניבלים זה.

מכניסים אותו לארמון, אומרים לו, יחי אדוננו המלך.

טוב, ההוא מהפחד שלו, לא זז, מה המלך?

מה עושים?

עכשיו הוא מפחד לבקש משהו, שלא יגידו

איזה עילה בשביל לעשות לו משהו.

אבל טוב,

ברעבונו בסוף, אז הוא מבקש, אם אפשר לקבל בייגלה.

אומרים לו, בטח, אדוננו המלך צנוע,

קח בייגלה.

מבקש קצת מים,

מבקש אחר כך פפסי,

מבקש לאט-לאט, אפשר לצאת? אפשר לצאת?

אומרים לו, כן, אפשר לצאת.

לוקחים אותו, מטיילים איתו, רואה שבאמת הוא מלך.

מלך

אמר, אם ככה, ננצל.

ישר אמר,

תביאו לי לפה נגנים.

הביאו נגנים, תזמורת, יא חלאולה, והתחילו לשיר לו.

תביאו אוכל, תביאו עוגות, תביאו בחורות, תביאו, תביאו, תביאו, והמלך מתחיל להשתולל, קחו טיולים, מטוסים, מסוקים, מטייל, הולך, חוזר,

נוסע, בקושי יושב.

נגמר שנה,

לקחו אותו בעיטה והחוצה,

תפסו אחד אחר,

שמו אותו, אדוננו המלך.

זה היה פיקח.

הגיע לארמון, שאל, אני מלך?

באמת אני מלך?

אמרו לו, כן, אתה מלך.

מה שאני מבקש, שתעשו?

אמרו, אנחנו עבדיך.

אמר להם, טוב, תזמינו את כל הסרים לפה.

הזמינו.

אתה, שר האוצר, מה המצב בבנקים, הכול בסדר?

תן לי מאזן, נותן לו מאזן.

הוא אומר, טוב,

תקנו לי אי קרוב

על השם שלי.

כן, אדוני, קנו, תעבירו את הבנקים.

העבירו.

שר החקלאות, מה המצב? הבטטות והכול. הוא אמר לו, יאללה, לזרוע אצלי באי הכול.

ככה התחיל לעשות, וכולם התחיל להעביר לאי, לאי, לאי, לאי,

אחרי תשעה חודשים ניקת המדינה.

שלושה חודשים מחכה, מתי יתנו לו בעיטה?

הגיעה השנה, לקחו אותו לקצה של העיר, יתנו לו בעיטה.

לאן הוא הלך?

לאי?

מי היה החכם, הראשון או השני?

השני, השני. השני, אתם הראשון.

אתם רוצים ימי ביץ' נאו.

אתם לא חושבים על העולם הבא.

זה ה-next.

תכינו לאי.

אתם עומדים לצאת מפה,

ואתם תגיעו לשם. מה שתעבירו לשם, זה מה שיחכה לכם. לא תעבירו, לא יהיה.

זו החוכמה.

עולם בחיים זה הזדמנות.

צריך להיות חכם לנצל אותה.

תעשו חשבון.

מה תעשו כל ימי חייכם?

תרוויחו, תאכלו, תשתו, לא יישאר לכם מזה כלום.

תסתכלו היום, היום, מה אתם שווים?

נגיד יש לכם הרבה כסף, יש לכם שתי דירות,

ארבע מכוניות,

נגיד שאתם בריאים, הכול בסדר.

אבל מה קורה אם חס ושלום

בעוד שעה אדם נלקח אל בית עולמו? מה יש לו עכשיו באמת?

כלום.

הכול נשאר לאחרים, לא, אין כלום.

מה כן יש לו?

מה שהוא עשה, מצוות בימי חייו.

זה הכול.

שום דבר אחר.

הכול הבל הבלים.

כמו שאמר שלמה המלך, שהיה עשיר מכולם,

חכם מכולם.

אמר הבל הבלים, אמר קהלת, הבל הבלים,

הכול הבל.

היה לי הכול.

שרים ושרות, נוגנים ונוגנות, פרדסים, גינות,

כסף וזהב מתגולל ברחובות.

הכול היה לי.

מכל עולם באו לשמוע חוכמתו.

הכול היה לי.

איך הוא מסיים את ספר קהלת?

בסוף דבר הכול נשמע את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור, כי זה קול האדם.

קול האדם זה

לירוא את ה'

ולעשות את מצוותיו.

זה מה שנשאר מהאדם.

אדם זה לא הגוף,

אדם זה הנשמה.

הגוף הזה

הוא בשר כמו של בעל חי,

אבל ההבדל בינינו לבין בעל חי

זה שלנו יש נשמה נצחית שאינה מתה.

הבהמה, בשעה שהיא מתה,

אין לה נשמה שתמשיך.

היא הופכת להיות חול וזהו.

נשמת האדם

היא נשמת

רוח אלוקים שנופחה באדם,

כמו שאומרת התורה, פרשת בראשית.

וייצר ה' אלוקים את האדם עפר מן האדמה, זה הגוף,

ויפח באפיו נשמת חיים.

בתוך הגוף הזה יש נשמה שהיא נשמת חיים.

כשהיא יוצאת,

הגוף מת.

מתי הוא מת? כשהיא יוצאת? לא.

גם עכשיו הגוף מת.

גם עכשיו הגוף מת.

אני נותן מכה.

מי מרגיש?

היד או הנשמה?

הנשמה מרגישה, לא היד. למה? בצאת הנשמה תיתן עם חמש קילו, לא מרגיש.

למה?

כי מעולם הגוף לא הרגיש.

הגוף לא מרגיש.

הגוף זה כמו הקרש הזה.

חומר, חומר לא מרגיש.

אם אין בו רוח חיים, לא מרגיש.

אתה נותן לו עוף בשניצל,

נותן לו מכות. שמעת עוף אחד? איי.

לא, אין רוח חיים. אין רוח חיים. לא כואב.

זאת אומרת,

הגוף הזה מת.

כבר עכשיו מת.

שלושה שותפים באדם.

הקדוש ברוך הוא,

האבא והאימא.

כל אחד נותן את חלקו.

הקדוש ברוך הוא נותן את הנשמה,

האבא והאימא נותנים בשר, עצמות, גידים.

שותפים.

יום אחד מחליט הקדוש ברוך הוא לקחת את חלקו, זה הנשמה,

וחלקם של ההורים מוטל לפניהם, זו הגופה.

השם נתן, השם לקח, יהיה שם השם מבורך.

אין מי יגיד לו מה תעשה ואין מי יאמר לו מה תפעל,

כי הכול מעשה ידיו.

ואם תאמר לו, גם אותך ייקח.

נתן נשמה, לקח נשמה.

הורים, נתנו גופה, קחו את הגופה.

התפרדה חבילה.

אבל האם האדם מת? לא.

גוף האדם תמיד היה מת, הנשמה תמיד חיה. לכן אומרים, נפטר.

מה ההבדל בין מת לנפטר?

אומרים, לפנינו מוטלת גופת המת,

הגופה היא מתה.

ועכשיו נאמר קדיש לעילוי נשמת הנפטר.

מה זה נפטר?

עזב.

הנשמה נפטרה, עזבה.

אחד עבד בבנק דיסקונט, פיטרו אותו. הוא לא מת.

הוא עזב.

זאת אומרת, נפטר זה עזיבה.

הנשמה של האדם כשהיא יוצאת מן הגוף זה אותו בן-אדם,

אותן מחשבות, אותן ידיעות, אותם רגשות.

הוא רואה ושומע בדיוק כמו בגוף.

רק קודם הוא עשה את זה במגבלות של גוף.

הוא ראה רק דרך עיניים, הוא שמע רק דרך אוזניים,

והוא חש דרך ידיים.

עכשיו, כשהוא מחוץ, הוא בלי הגבלות.

רואה, שומע, חש, יודע, מבין, בלי הגבלות.

והוא ייתן את הדין.

לכן כתוב,

הסתכל בשלושה דברים,

ואין אתה בא לידי עבירה.

מאין באת

ולאן אתה הולך

ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון?

מאין באת?

מטיפס רוחה.

לאן אתה הולך?

אל מקום עפר, רימה ותולעה.

ולפני מי תיתן דין וחשבון?

לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.

איך ייתן דין וחשבון?

אם הוא הלך למקום עפר, רימה ותולעה והוא מתפורר מהחול, מי ייתן דין וחשבון?

אלא הנשמה.

היא תצטרך להתייצב לפני בורא עולם ששלח אותה פה לניסיון

בתוך הגוף,

לקיים את המצוות.

לכן ניתן לנו גוף,

כדי שנוכל להניח תפילין,

נוכל להתעטף בטלית,

נוכל לנענע על עולם,

נוכל ללכת ברגלינו לבית-הכנסת, נקבל שכר פסיעות,

וכן על זה דרך.

כל האיברים האלה

זה רק הכלים שהנשמה משתמשת אתם לעשות את המצוות.

וברגע שהנשמה כבר לא צריכה להיות כאן, לא צריך את הכלים, הם יכולים לחזור אל העפר שלהם.

זאת אומרת, באנו לכאן

נכנסנו בגוף,

ניתנת לנו הזדמנות קצרה,

וזה לטובתנו שהיא קצרה,

כי אז

אתה יכול להספיק ולא לחטוא, כי אדם שמרגיש שיש לו הרבה זמן,

אז הוא חוטא הרבה, כמו שהיה בדורות ראשונים, חיו 930, 900 שנה,

והיו חוטאים, נהיה דור המבול.

פירושו של דבר, הקדוש ברוך הוא צמצם את החיים ל-120 שנה,

כי ראה שהאדם יודע שהוא חי הרבה,

מפליג בעוונות,

צמצם

בשביל שאדם יראה שזמנו קצר

ויכין צידה לדרך.

לכן אמרו החכמים, מי שטרח בערב שבת,

למה לא אמרו מי שטרח מיום ראשון?

כי העולם הזה כמו ערב שבת, כמו בערב שבת, יום שישי.

כולם ממהרים ביום שישי, תיכף כניסת שבת, ממהרים להשיג את הכול ולהכין את השולחן, שהכול יהיה מוכן,

כי עוד מעט שבת,

ככה צריך אדם לחיות בעולם הזה,

שתיכף ומייד, עוד מעט יגיע השבת, הוא צריך לצאת מכאן,

ויכין את עצמו מהר, מהר, מהר, ולא ישמוך שיש לו עוד הרבה זמן.

לכן אמרו החכמים, יפה שעה אחת קודם

שאדם יעשה תשובה,

כי אף אחד לא יודע מתי יזכה,

אם יזכה,

בכמה נותר לו לחיות.

שלא יאמר לכשאפנה, אשנה,

שמא לא יפנה.

שלא יאמר לכשאזקין,

שמא לא יסכים.

אלא כל זמן שהזמן מסור בידו, יעשה וירוויח.

עד כאן הפתיחה למי שיש שאלות, בבקשה.

סוף חלק א', המשך בקלטת מס' 164.