דיסק מס' 162 - הדרך לעשירות

- - - לא מוגה! - - - 

מישהו מכם מכיר עשיר גדול ברחובות?

ברלי?

ברליס?

דרעי?

ברליס?

ברליס?

פרליס?

פרליס? אה, פרליס! אה, מלשון פרו ורבו. ובכן, יהודים יקרים, על פרליס לא קראתי במשנה.

אני חושב שאתם טועים, אולי יש שם אחר?

איך?

בלומפלד. יש לו וילה על יד הנשיא הראשון.

וילה זה נקרא עשיר? לא, ארמון. ארמון. בכספים. ארמון בכספים.

אבל לא קראתי עליו במשנה.

יש לכם טעות כנראה.

אייזיק. אייזנברג. אייזנברג. כן. לפני שתגידי, את מכירה את העשיר של רחובות?

אולי הוא לא היה במשנה, אבל עושה חיל בדברים אחרים הוא הרבה יותר טוב מאנשים. קוראים לו רז? לא משנה איך קוראים לו. כן. אז הוא לא גדול בתורה, אבל הוא גדול בדברים אחרים, וטוב לו. אני מסכים, אני לא אומר.

אני אסביר לך. הוא לא שומר מצוות ותורה. אסביר לך.

קודם כל צריך להבין יהודים יקרים שבמשנה כתוב רק עשיר אחד.

קלטת מספר 162. הדרך לעשירות.

ערב טוב. בעזרת השם נעשה ונצליח. והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

ובכן, יהודים יקרים,

אנחנו קרובים לחג הפסח, חג החירות.

יום העצמאות של היהודים.

היהודים יצאו מעבדות לחירות.

מה זה מעבדות לחירות?

לא עיקר היציאה שיצאו ממצרים והפסיקו להיות עבדים והשתחררו והסתובבו להם במדבר והגיעו לארץ ישראל. זו לא החירות.

החירות הייתה כשהם קיבלו את התורה והשתחררו בעצם לא רק מעול משעבדים,

אלא גם מכל הכוחות שפועלים על גוף האדם

ומושלים בו.

התורה נותנת את הכוח שהאדם יוכל להתגבר

על יצריו

ועל הכוחות הטבועים בו.

כמו שכתוב בגמרא, גזל ועריות נפשו של האדם מחמדתן.

זאת אומרת, בטבעו של אדם, שגזל ועריות הוא מחמד.

זה טבעו והוא צריך ללחום בזה.

באה התורה הקדושה

ומשחרר את האדם.

במכתב, מכתב אלוקים חרות על הלוחות. אל תקרא חרות, אלא חירות על הלוחות,

שכל העוסק בתורה נקרא בן חורין.

זאת אומרת,

בני חורין,

פירושו של דבר,

אנשים שמשוללים משעבוד פיזי,

בין על ידי גורם זר,

בין

על ידי היצרים של האדם.

זה השחרור שהאדם משתחרר.

כמו שאמר לי פעם יהודי,

תשמע, אני מוכן לשמור שבת.

אני מוכן.

אני אגיד לך את האמת, אני מת לשמור שבת,

אבל אני לא יכול.

אני לא יכול בלי כדורגל, אני לא יכול בלי סיגריות.

לא יכול.

תהרוג אותי, לא יכול.

אמרתי לו, מי אמר לך שאסור לחלל שבת?

מי אמר לך שאסור ללכת לכדורגל?

אמר לי, כל החרדים אמרו, אסור, אסור, אסור.

אמרתי לו, אני אומר לך שמותר.

אמר לי, מה, אתה רפורמי?

אמרתי לו, לא,

דווקא אורתודוקסי.

נו, אז איך מותר? אמרתי לו, מותר לא לחלל שבת.

מותר לא לעשן סיגריות. מי אמר לך אסור?

אז הוא אומר, מה, אתה מחליף לי מילים?

אמרתי לו, לא, זו המציאות.

אמרתי לו, תראה, אני הייתי פעם חילוני כמוך.

גם אני הייתי מעשן סיגריות וגם

מחלל שבת,

אבל אתה צריך לדעת, פעם הייתי אני אסור.

אסור במאסר של הסיגריות.

אסור במאסר של הכדורגל.

אסור.

היום אני מותר.

התרתי את עצמי.

אתה מסכן, נשארת אסור.

אתה אסור.

אני מותר.

בשבת אני חופשי.

אתה מוגבל.

זאת אומרת, כשאתה אומר, אני רוצה אבל לא יכול, מה אתה אומר?

אני אסור. במאסר לא יכול.

אני, יש דברים שגם אני רוצה להיות ולעשות.

הטבע שלי רוצה אותם.

באה התורה ומלמדת אותי איך להשתחרר מזה,

איך להיות בן חורין,

איך לדעת לשלוט בעצמי על פי אמות המידה

שהבורא שברא אותי רוצה בהם.

זה נקרא בן חורין.

זה כמו לקחת חייל.

אתה לוקח חייל, אז אתה לוקח אותו מהבית. מהבית הוא מפונק.

הוא אוהב לקום מתי שהוא רוצה, לישון מתי שהוא רוצה, לאכול מה שהוא רוצה, איך שהוא רוצה, ללבוש מה שהוא רוצה.

ככה הוא רוצה.

מגיע לצבא,

מתחילים לשחרר אותו מכל הפינוקים.

יש זמנים של השכמה,

שבע דקות, אתה צריך להספיק להתלבש,

להתגלח,

לצחצח שיניים, לשטוף פנים ולעמוד למסדר, ושלא ימצאו לך פיל אחד בקנה.

שבע דקות, אפשר דבר כזה?

הנה, בצבא עוברים את זה ומצליחים.

זאת אומרת, באים ומשחררים אותך

מהמגבלות של הפינוקים שהיו לך ועושים ממך מוצר חדש, חייל.

התורה באה ואומרת,

אתה חייל.

אתה רוצה למעשה את כל הפינוקים,

גזל, עריות, כל הדברים שהנפש שלך מחמדת.

באה התורה ואומרת לך, בוא,

זה נתונים ראשונים שיש בך.

אנחנו נשחרר אותך לאט-לאט, עד שנהפוך אותך להיות צדיק.

אחד שהולך על פי אמות הצדק, על פי התורה.

זה בן חורין.

בפסח,

אנחנו השתחררנו, חג העצמאות ליהודים.

זאת אומרת, עצמאות זה לא לעשות מה שבא לי,

מה שאני רוצה, איך שאני רוצה, זה לא עצמאות.

זה מוגבלות.

אתה לא יכול אחרת.

שאדם יוכל לשלוט על עיניו,

זה נקרא בן חורין.

אבל אדם שכל הזמן העין שלו זזה ממקום למקום בלתי נשלטת,

זה אדם במאסר, זה מוגבל.

זה אדם נכה.

אין לו שליטה, הוא לא מלך.

מלך שאנחנו מכירים

זה מלך שבחרו בו העם, אבל הוא באמת לא מלך.

יכול להיות שעל עצמו הוא לא יכול לשלוט.

הוא יעשה טעויות.

הנה, ראינו איזו דמות

בכירה מאוד, שהיה אפילו רמטכ״ל,

חשוד בדבר איום ונורא.

לא יכול לשלוט בעצמו.

נו,

אם זה נכון או לא, אני לא יודע.

אבל האפשרות הזאת קיימת,

והרבה נכשלים בדברים כאלה.

פירושו של דבר,

כמה שאדם יהיה גדול ורם במעלתו,

הנה, אתה רואה שבדברים קטנים הוא יכול להיכשל. אפילו חשבונות אין לו.

זאת אומרת, זה לא מלך.

זה שאדם שולט על אנשים,

שהוא בעל שררה והוא יכול להגיד להם מה לעשות,

זה עדיין לא אומר שהוא מלך.

מלך

זה מי שמולך על כל כוחותיו ויצריו.

מסופר

שפעם אחת חזרו לוחמים מהמלחמה,

והריעו והרימו את כלי הנשק.

מלחמד פיקח בצד ואמר להם, חזרתם מהמלחמה הקלה,

המלחמה הקשה עוד לפניכם.

אמרו לו, איזה עוד מלחמה?

אמר להם, מלחמת היצר.

זה לא חוכמה להכניע עיר, מדינה,

טנקים, מטוסים. חגיגה.

נראה אותך תשלוט על היצר שלך.

זה גיבור.

איזה גיבור?

הכובש את יצרו.

לא הכובש מדינה.

זה גיבור.

כובש את יצרו.

התורה באה ועושה מאיתנו מלכים.

כתוב, בני ישראל, בני מלכים הם.

אנחנו,

אם הולכים על פי התורה ומקיימים אותה,

בני חורין.

זו השליטה הגמורה

על המחשבה,

על הראייה,

על השמיעה,

מה מותר לשמוע,

מה אסור,

מה מותר לראות, מה אסור, מה מותר לדבר, מה אסור.

שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך.

שופטים ושוטרים,

שתי עיניים,

שתי אוזניים, נחירים, פה.

בכל שעריך. יש לך שבעה שערים פה בפנים.

אתה צריך שופטים ושוטרים, מה מותר, מה אסור, ולשלוט.

זו גבורה אמיתית.

אבל כשבן אדם אומר כל היום, בא לי, בא לי,

מה שאני רוצה אני עושה, מה אני, מי יגיד לי, מה זה. זה עבד מסכן.

זה נשלט על ידי היצר שלו. הוא לא יודע אפילו מי מנווט אותו,

מי מזיז אותו ימינה ושמאלה, מי עושה ממנו קרקס, הוא אפילו לא יודע. הוא חושב שזה הוא,

הוא מחליט.

אני, כן, אני. מה אתה? מי אתה?

מה?

הוא לא יכול לשלוט.

תולה ארץ על בלימה.

אתם יודעים מה זה כוח גדול?

אדם, פוגעים בו

עולבים בו

והוא בולם את פיו בשעת מריבה.

יש ויכוח?

יורדים על בן אדם?

שקט.

בולם את הפה.

איך החברה הישראלית קוראה לאחד כזה? פראייר.

מה קרה לך? אתה יורם אתה?

תן לו באבי אביו.

אחד שהוא שותק בחברה הישראלית?

עוד יחלע וחליע.

יגידו כזה טיפש,

צועקים עליו, אומרים לו, והוא שותק? זה מחפש דירה.

זאת אומרת,

בדיוק הפוך ממה שצריך להיות.

וכתוב, תולה ארץ על בלימה. כל הארץ, כדור הארץ עומד על בלימה.

תארו לכם שני מנהיגי עולם,

רבים ביניהם,

ואחד אומר לשני מילה לא יפה.

החבר'ה פה אומרים, אל תהיה פראייר, תחזיר.

וככה מתחיל, ממילים יכולה להיות מלחמה.

זאת אומרת, תולה ארץ על בלימה. כל כדור הארץ עומד על בלימה. אם מישהו יפתח את הפה

והוא בא על דרגה מסוימת שיכולה לגרום נזק, כל כדור הארץ יכול לסבול.

אל תיתן את פיך לחטיא את כל בשריך, אומר שלמה המלך. לפעמים הפה שלך מדבר,

מדבר, אבל כל הגוף שלך יסבול.

יכול להיות שאדם יקבל מכות אחרי זה,

בגלל מה שהפה שלו דיבר.

זאת אומרת,

אל תיתן את פיך לחטיא את כל בשריך.

מוות וחיים ביד הלשון.

תארו לכם מה זה.

כל החיים של בן אדם תלויים במה? בלשון.

אם הוא לומד תורה,

אז היא הגדולה במצוות

שבתורה והוא צובר זכויות אין-סוף.

אם הוא מדבר לשון הרע,

היא הגדולה שבעבירות שבתורה,

והוא צובר עבירות אין-סוף.

וכתוב שבעל הלשון,

הרגיל בלשון הרע, אין לו חלק לעולם הבא.

כל זה בלשון.

ותראו, הלשון זה האיבר היחידי ששוכב בגוף האדם,

והוא נמצא בתוך הפה, בתוך מנהרה,

סגור עם 32 שומרי החומות שיניים,

ועוד שתי שפתיים בשריות ששומרות עליו.

יש כאלה עוד שפה מכסה אותו.

והלשון הזאת בשכיבה, ויכולה למוטט עולם.

תארו לכם אם הלשון הייתה זקופה, אוי ואבוי מה היה.

כוחו של האדם בפיו.

זאת אומרת, יהודים יקרים צריך לדעת,

התורה מחנכת אותנו איך לשלוט בעצמנו.

מישהו מכם מכיר עשיר גדול ברחובות?

עשיר גדול, מישהו מכיר?

שם, שם.

ברלי?

ברליס?

דרעי?

ברליס.

ברליס.

הרליס.

הרליס.

הרליס. סוף סוף הבנתי הרליס.

לא, לא. ברליס.

אה, פרליס.

אה, מלשון פרו ורבו.

פרלי. הכול ליס.

ובכן, יהודים יקרים,

על פרוויס לא קראתי במשנה.

אני חושב שאתם טועים. אולי יש שם אחר?

איך?

שם אחר, כן. מה השם?

אייסינבל. בלומפלד?

זה שיש לו את איצטדיון בלומפלד?

יש לו וילה על יד הנשיא הראשון למשרד. וילה זה נקרא עשיר?

לא, ארמון. ארמון.

ארמון וכספים.

אבל לא קראתי עליו במשנה.

יש לכם טעות כנראה.

אייזיק.

אייזיק.

אייזנברג. אייזנברג, מה את?

הוא כבר לא עני,

הוא כבר עשיר.

כן.

לפני שתגידי, את מכירה את העשיר של רחובות?

אייזנברג שלך סטרלס. אומנם הוא לא היה במשנה,

אבל הוא עושה חיל על דברים אחרים,

והוא הרבה יותר טוב מאנשים פה. קוראים לו רז? לא משנה איך קוראים לו. כן. אז הוא לא גדול בתורה, אבל הוא גדול בדברים אחרים, וטוב לו.

אני מסכים, אני לא אומר.

אני אסביר לך. הוא לא שומר מצוות ותורה. אסביר לך.

קודם כל צריך להבין יהודים יקרים,

שבמשנה כתוב רק עשיר אחד.

השמח בחלקו.

יעני, כל תפרן שיש פה הוא שמח בחלקו, זה עשיר.

עשיר לא כתוב במשנה, זה מי שיש לו 2 מיליארד דולר, 10 מיליארד. לא.

כתוב השמח בחלקו. למה?

למה השמח בחלקו?

איך אנחנו מגדירים עני?

אדם שחסר לו.

איך אנחנו מגדירים עשיר?

אדם שלא חסר לו.

ארמון, בכסף,

ופרליס, ואייזק, ואייזנברג.

זאת אומרת, אם עני זה מי שחסר לו ועשיר זה מי שלא חסר לו, בואו נבדוק.

אם אנחנו רואים עני ושהוא לא עובד יותר,

לא מתאמץ ולא כלום,

סימן

שלא חסר לו.

אם לא חסר לו, מה זה?

עשיר.

אם נראה עשיר והוא עוד עובד ועוד מתאמץ, סימן

שחסר לו. אז מה הוא?

עני.

זאת אומרת, עני ועשיר לא נמדד כמה יש, כמה צריכים עוד.

אם אחד לא צריך עוד,

כשאנחנו חושבים על עשיר, מה אנחנו חושבים? אחד, לא חסר לו.

אז למה הוא עוד עובד?

אם יש לו,

ומספיק לו עד סוף ימיו, ולנכדים, ולנינים, ולצאצאים,

יש לו. למה הוא ממשיך?

סימן שהוא חסר, עדיין חסר לו.

חסר לו ביחס לשני,

חסר לו בשביל עצמו,

חסר לו בשביל האגו, לא משנה למה, אבל חסר לו.

חסר לו, אז הוא עני.

אבל אם אנחנו רואים אחד

שלא טורח, ולא יגע, ולא מתאמץ,

והוא שמח בחלקו,

זה העשיר שאומרת המשנה,

זה העשיר האמיתי.

זה עשיר אמיתי.

כי אם אדם כל הזמן רץ אחרי דברים להשיגם,

ובסופו של דבר הרי לא יישארו לו.

זה לא סתם עני, זה עני טיפש.

ריש לקיש השאיר

בסוף ימיו, אומרת הגמרא, קבא דמוריקה.

זה כמו חבילה פטרוזיליה.

זה מה שנשאר לו.

והוא אמר על זה את הפסוק,

ועזבו לאחרים חילם.

יעני, גם זה מה שנשאר בפטרוזיליה, חבל.

השאיר למישהו אחר את החבילה

במקום שהיה נהנה ממנה או מעביר אותה לחיי העולם הבא.

ולא עוד.

אלא שהזמן שהוא השקיע בשביל להשיג את החבילה הזאת של פטרוזיליה,

בזמן הזה הוא היה יכול לקנות חיי נצח. והרי בסוף הוא לא השתמש עם הפטרוזיליה,

אז הזמן של המאמץ שהוא השקיע ואין לו מזה הנאה נצחית הלך בחינם.

על זה הוא אמר, ועזבו לאחרים חילם.

אתם מבינים מה ההבנה האמיתית על פי תורה?

היות שאדם מגיע לעולם הזה למטרה מסוימת,

אז צריך לבדוק האם הוא ממלא את המטרה או לא.

אז מלמדים אותנו חכמים, עשיר זה שמח בחלקו. אם תלמד דבר אחד, אתה תהיה עשיר.

תלמד להסתפק.

הסתפקות, זו המעלה הכי טובה שיש.

הסתפקות.

נתנו לך כוס,

תשתה.

היית רוצה עוד אחת?

אין.

אל תטרח.

לא צריך להפציר, תהיה לך עוגמת נפש עד שיביאו לך, ואם יביאו לך, ואחר כך יהיה חסר, ואחר כך יהיה כך.

היי, כמה יהיה לך, תאמין, יגון וצער בשביל עוד טיפה.

אם לא יביאו לך בדיוק,

איך אתה מצטער? למה? מה אמרתי לך? תביא ככה, תביא ככה.

אבל אם אדם יש לו הסתפקות, בכל דבר הוא מסתפק.

האדם הזה מאושר.

אין לו דרישות מה סובב, ממילא הוא לא כועס על אף אחד, אף אחד לא חייב לו.

הוא חיופי.

הסתפקות. תלמדו מידה אחת הסתפקות.

איזה גיבור אמרנו? הכובש את יצרו.

אתם יודעים איזה גיבור?

הבן-אדם הזה שהוא גיבור

לא הסתבך אף פעם במריבות,

לא הסתבך בשום דבר.

אדם חשוב הוא יהיה.

אתם יודעים?

כתוב

בעיר ריב

בין רועה מקנה אברהם ובין רועה מקנה לוט.

היה ריב,

בא אברהם אבינו ללוט ואומר לו, אל נא תהי מריבה ביני וביניך.

פעם אחת רואים שכתוב ריב בתורה,

ואחר כך כתוב מריבה.

למה שינה אברהם אבינו כשפנה אל לוט ואמר לו, אל נא תהי מריבה? למה?

לא המשיך ואמר,

שלא יהיה ריב בינינו.

אומרים חכמים, ריב זה לשון זכר,

מריבה

זה לשון נקבה.

זכר לא מוליד,

נקבה מולידה.

אז הוא אומר, כל זמן שזה היה ריב,

שיישאר ריב, נגמר, וזהו, סגרנו.

אבל אל נא תהי מריבה. אם נמשיך לריב, ממריב יבוא מריבה, שיהיה אחר כך תולדות

למריבה וסכסוך יותר גדול.

אז אברהם כבר צופה את העתיד, אומר ללוט, עצור פה,

שלא תהיה מריבה,

שזה יהיה כבר עם הולדה ויהיו תוצאות,

ולך תדע איפה זה יתגלגל.

אז בואו נעצור את זה פה.

בואו תשמעו מה זה חכמים.

חכמים אמרו לנו,

דעה כנט,

מה חסרת?

דעה חסרת,

מה קנית?

תשמעו איזה דבר יפה.

דעה קנית? אם יש לך דעה, יש לך שכל.

אם יש לך דעה, דעה קנית, דעה קנית?

מה חסרת? מה חסר לך?

אדם שיש לו שכל, לא חסר לו כלום.

מה חסר לך?

יש לך הכל. למי שיש דעה, יש לו שכל,

והוא משתמש בשכל, לא חסר לו שום דבר.

אבל דעה חסרת?

אם אתה חסר דעה, אם אתה חסר דעה,

מה קנית? מה קנית? מה אפשר לקנות? חסר דעה יודע רק לאבד את כל הדברים הטובים שייתנו לו. למה הוא חסר דעה?

מה שתיתן לו לא יישאר לו כלום.

אז דעה חסרת, מה קנית?

עכשיו תשמעו דבר פלא פלאות.

מה ההבדל בין ריב

למריבה?

ההבדל בין ריב למריבה, יש שתי אותיות נוספות במילה מריבה.

איזה אותיות?

מ, ה. מה?

מה? מ, ה. מה?

שימו לב עכשיו.

יש אנשים, יש ויכוח, הוא גיבור הכובש את יצרו.

מה זה הגיבור?

כובש את יצרו.

יש ריב, הוא שותק.

אז איך זה נגמר?

ריב,

לא מתפתח.

אבל אם הוא טיפש,

אז מה קורה? מה ריב? נהיה מריבה.

נכון?

עכשיו תקשיבו טוב.

דעה קנית,

דעה קנית, אם אתה בעל דעה, דעה קנית מה חסרת, מה אתה חסר.

את המה אתה חסר, את המה אתה חסר.

אם אתה בעל שכל,

אז המה חסרים.

זאת אומרת, לא תגיע לידי מריבה.

המה,

שהם תוספת לריב מריבה,

יהיו חסרים,

ואתה תהיה גיבור הכובש את יצרו.

אבל אם דעה חסרת, אם אתה חסר דעה,

מה קנית? הפוך.

אתה תמיד המה,

ואתה תגרום עוד נזק ועוד ריב ועוד יגון.

לפי התגובות,

אני כבר לא יודע אם דעה חסרת או דעה קנית.

-מחיאות כפיים ומחיאות כפיים.

ברוכתו אדוני,

אדוהינו מהלך העולם שהכל נהיו בדברו.

אמן.

טוב, ביום הראשון ללמוד תורה כל כך הרבה זה לא כל כך קל.

אבל נפלא מאוד, יהודים יקרים, איך התורה מחנכת את הבן אדם. אל תהיה גיבור, אל תהיה טרזן,

אל תהיה ברוסלי של זעם.

תהיה רגוע,

תחייך.

אומרת התורה,

ולבן שיניים מחלב.

אדם שמלבין את שיניו,

מלבין את שיניו יותר טוב ממי שמשקה את חברו חלב.

יש אדם צמא,

ואתה נותן לו לא מים.

מים שאל, חלב נתנה.

אדרבה, אחד שמבקש מים, אתה נותן לו חלב, זה מעלה?

אתה נותן לו יותר ממה שהוא ביקש? אתה, יש לך לב רחב?

יד נדיבה.

נפלא.

אבל אומר שלמה המלך,

ולבן שיניים, להלבין שיניים לחבר יותר טוב ממה שאתה משקה אותו חלב.

צומי, צומי, תן צומי קצת.

תשאלו את הנשים מה חסר להם.

מנה קדושה של צומי.

אם הגברים היו יודעים לתת לנשים תשומת לב,

החיים היו מאושרים.

לא היה גירושים,

לא היה ויכוחים,

לא שלום בית, שום דבר.

קצת ויתורים, קצת תשומת לב, קצת יחס הוגן.

אתה מסודר, מסודר כל החיים, כל דבר. תודה, תהיי בריאה, תזכי למצוות, אשרייך.

מה אכפת לך להגיד כמה מילים? תתרגל, תגיד עוד פעם.

תודה, נשמה, תהיי בריאה, אשרייך,

השם ברך אותך, תזכי למצוות. עוד פעם, תחזור. תודה, תהיי בריאה, נשמה.

כמה דברים.

מה אתה אמרת? מה ויתרת? מה הפסדת?

כמה עלה לך? מה יש?

לא, זה לא עולה.

תאמין לי שזה עולה יותר בזול.

אני אגיד לך,

מה שאת רוצה,

מה שאת רוצה,

מה את רוצה, יכולה לבקש יותר ממה שיש לך?

לא.

ממילא אם תיתן כל מה שיש לך,

תוכל אחר כך לבקש ממך.

כי הכל כבר אצלה.

אז מה הבעיה? אז תגיד לה עכשיו, מה תקני לי?

אתה יודע איזה יופי כל היום? מה תקנה לי? מה תקני לי?

שני עשירים, ראית?

למה לקחת את זה כבד? אף פעם אל תחשוב, אתה מבין? כמו שחושבים.

תחשוב אחרת.

תראה, בוא אני אגיד לך את סוד הנישואין.

סוד הנישואין

זה גבר ואישה.

יש קהילות שאומרים שיש אצלהן מנהג

כשהכלה נמצאת תחת החופה,

אז החתן,

כשהוא אומר, אני אשכחך, ירושלים וכו',

הוא דורך לה על הרגל.

למה הוא דורך לה על הרגל?

להראות לה מההתחלה מי קובע בבית.

יש מנהג כזה אמיתי, זה לא צחוק. יש כאלה שיודעים פה למה אני מתכוון.

אבל זאת אומרת, כשהולכים לחיי נישואין כבר עם מחשבה כזאת מראש, זו בעיה, אתה מבין?

עכשיו, הוא תובע את התביעות שלו והוא רוצה לראות שהיא תממש אותן.

גם היא תובעת את שלה והיא מצפה שהוא יממש אותן.

וככה כל אחד מחכה בפינה ומבקש מהשני,

ואז מתחיל ככה,

את לא הבאת לי, אני לא אתן לך.

וככה זה הולך כל החיים.

אבל אם זה הפוך, מה את צריכה,

מה את רוצה ולתת לה,

אז היא מחפשת עצה גם כן, איך להפתיע אותך ולתת לך.

ואז אתה לא בא כל פעם הביתה ואומר, מה, עוד פעם לא אכנת אוכל?

כמה פעמים אני אסביר לך שאני רעב, אני בא,

תכיני לי את האוכל.

לא צריך את זה.

מתי זה יקרה?

אם באמצע עבודה תרים טלפון, תגיד לה, מאמי, מה בשלת היום?

מה נשמע? איך עבר על החיים? מתי ילדים מגיעים?

תראה התעניינות, סגור את הטלפון,

יש סיכוי שתהיה לך ארוחה.

אבל אם אתה תבוא בהפתעה, היא תגיד לך, בא, אתה תמיד בא ברגע הלא מתאים, תראה מה קורה עם הילדים, שגעו אותי על ילדים איתך, אני הולכת לאימא שלי.

ככה זה היה, אתה מבין?

קצת סומי, קצת מחשבה. אתה חושב על כולם, אבל על אישה פחות.

כשהרבה אנשים עושים חסדים עם כולם,

עם השכנים,

עם השכנות,

עם הידידים, עם החברים, עם העבודה, אני חייב ללכת לזה ואני חייב לקפוץ לזה,

והבטחתי לזה,

והאישה אף פעם לא באה לי בחשבון.

אולי לפעמים את רוצה לבוא איתי?

יעני, איזה גרורה, משכן.

את רוצה לבוא איתי?

כן, אבל לא בשבת.

זהו.

אם ככה נראים החיים, היא מרגישה אישה מאוד פגיעה. אישה,

כתוב, היזהרו בנשים, למה? דמעתה מצויה,

הונאתה קרובה,

והיא גורמת לעניות בבית.

אישה שבוכה,

שמרחם, דמעות של אישה.

מספרת הגמרא על רב רחומי,

היה צדיק יסוד עולם,

שהיה לומד בהסכמת אשתו כל השנה בבית המדרש.

כל השנה. היה בא רק בערב כיפור,

סועד איתה סעודה מפסקת.

בכיפור, כמובן, הוא בית כנסת.

יוצא במוצאי כיפור, סועד איתה את הסעודה שלאחר הצום,

והולך לשנה עוד פעם,

בהסכמת אשתו.

צדיק יסוד עולם, ואשתו צדקת יותר ממנו.

כך שנים.

שנה אחת, מרוב לימודו נמשך, ולא שם לב,

ולא הגיע.

ואשתו יושבת, והיא רואה שמגיעה עוד מעט השעה שכבר צריך לאכול, וכבר מאוחר,

ובעלה לא מגיעה, והיא לא יודעת ממנו כלום, אז לא היה טלפון.

הורידה דמעות,

בכתה מרוב צערה,

כתוב בגמרא שהוא היה יושב בעלייה ולומד,

נפל ומת.

דמעות

של אישה צדקת, שלא התכוונה לגרום לו צער, ובוודאי לא רצתה שייחסר לה בעל,

אבל דמעתה של אישה,

הונאתה קרובה.

מאוד אישה רגישה, צריך להיזהר מאוד בנשים,

שלא לצער אותן.

יש כאלה שחושבים שזו מצווה,

אבל הם סובלים ישירות.

וצריך לדעת, יודעים יקרים, הקדוש ברוך הוא מקפיד מאוד. למה?

עיניה של האישה נשואות לבעל,

ועיני הילדים נשואות להורים,

ועיני הבעל נשואות לאלוקים,

שהוא הצינור המשפיע.

אז כל מי שתלוי באחרים,

הקדוש ברוך הוא שם לב אליו יותר.

לכן, אדם צריך לשים לב.

אז זה לא נכון רק לגבי אישה,

זה נכון גם לגבי ילדים, זה נכון לגבי כל דבר.

לפעמים מוציאים את הזעם על מי שלא מגיע בגלל מישהו אחר.

ושוב פעם,

גלגל של צער וסבל.

אבל אם אדם היה לומד לעבוד על המידות שלו,

כפי שהתורה אומרת,

הדור שלנו היה נראה אחרת.

כולם מחייכים, שלום, מה שלומך, מה נשמע?

אשריך, ראיתי שקנית מכונית חדשה,

תיהנה, תיסע בדרכים לשלום,

תחזור לשלום,

ברכות.

אחד רואה את השכם וגם אומר, סחתיין, מאיפה?

אה, וואלה, אתה ידעתי שאתה קומבינטור.

למה אתה חושב אותו כבר גנב, רמאי?

למה? הוא לא שר בממשלה, הוא רק אדם פשוט.

למה?

כן, הממשלה הזאת אמרו,

הממשלה היחידה

שאין שם שר בלי תיק.

כולם שרים עם תיק.

בכל אופן, אם המבט שלנו יהיה טוב על הזולת,

אנחנו נהיה מאושרים. לא רק הזולת, אנחנו נהיה מאושרים.

איזה הוא חכם?

אני לומד מכל אדם.

מה אנחנו מבינים חכם?

חכם זה אדם שלמד באוניברסיטה, פרופסור, נותן

הרצאות באוניברסיטאות, נוסע ברחבי העולם. זה חכם.

לא, המשנה אומרת, זה לא חכם.

חכם

זה הלומד מכל אדם, אפילו מילד קטן.

קבל את האמת ממי שאמרה, אמר הרמב״ם. קבל את האמת ממי שאמרה, לא משנה, יהודי, גוי, גדול, קטן.

מכל מי שאומר אמת, קבל אותה.

תנו רבנן.

תמצאו הרבה בגמרא, תנו רבנן.

תנו זה למדו,

שנו.

למדו, אם למדו, רבנן.

נהיים חכמים, רבנים.

תנו רבנן.

יהודים יקרים.

אדם צריך לדעת, אין אצלנו חכם. אומרים תלמיד חכם.

המעלה זה תלמיד חכם.

למה אומרים תלמיד חכם? תגיד חכם.

לא, כל זמן שהוא תלמיד הוא חכם. מרגע שהוא יפסיק להיות תלמיד הוא כבר לא חכם.

כי איזה הוא חכם?

הלומד מכל אדם.

ולעולם יש לאדם מה ללמוד. מה שיש ביד זה, אין ביד זה.

ואפילו בתורה נאמר, ענייה במקום זה ועשירה במקום זה. פעמים התורה מצמצמת במקום מסוים בדיבור ומרחיבה בקטע אחר.

לכן צריך לדעת, יהודים יקרים, כל אדם יש לו ללמוד מכל דבר.

בואו תשמעו.

הרבי מברדיצ'וב,

זכר צדיק לברכה,

היה אוהב ישראל.

אוהב ישראל.

פעם אחת

הוא ראה בן אדם

שהוא עגלון,

מיד העגלה,

יש לו תפילין בראש,

והוא מתקן את הגלגל.

אז עמד שם אחד ואמר,

תראה מה זה,

עם תפילין

מטפל בעגלה, בגלגלים?

לא מתבייש זה כבוד לתפילין?

מה אמר הברדיצ'וב רבה?

הוא ראה מהצד, אמר, אשריו, איזה יהודי, תראה מה זה.

אפילו שהוא מתקן את הגלגל, לא מפסיק מלהניח תפילין.

זאת אומרת, תלוי איך מסתכלים על דבר.

היה לו מבט של אהבה.

מבט של אהבה.

זאת אומרת,

יהודים יקרים,

הוא אמר פעם, שאלו אותו,

אחד, לא שומר מצוות בכלל, כופר, אוכל נבלות וטרפות, עושה כל העבירות,

כל העבירות עושה.

איך אפשר ללמד על יהודי כזה זכות?

אתם יודעים מה הוא אמר?

יש מקום שאני לא רוצה להזכיר כאן, שנכנסים לשם,

אסור לחשוב שם על דברי תורה, כי זה מקום מטונף, מקום טמא.

לא חושבים במקום כזה על דברי תורה.

אז הוא אמר, היהודי הזה מעולם לא עבר על המצווה הזאת,

כי הוא אף פעם לא נכנס למקום כזה

וחשב על דברי תורה.

אתם מבינים מה זה ללמד זכות?

אז הוא סיפר שהוא למד מה זה אהבה אמיתית משני שיכורים.

תראו מה זה חכם, ולומד מכל אדם.

שני שיכורים,

אחד אומר לשני, אתה אוהב אותי?

הוא אומר לו, מה זה אוהב אותך? מת עליך.

הוא אומר לו, אתה באמת אוהב אותי?

הוא אומר לו, מת עליך.

איך אני אדע שאתה אוהב אותי?

הוא אומר לו, מה, לא רואים עליי?

הוא אומר, לא, אתה מתנדנד, אז אני לא קולט אותך טוב.

אז הוא אומר לו, לא, באמת, אתה אוהב אותי? אז הוא אומר לו, כן, מת עליך.

אז הוא אומר, אתה חושד אותי שאני לא אוהב אותך?

הוא אומר, אם אתה אוהב אותי,

תגיד לי, מה חסר לי?

אמר הברדיצ'ו רבי, זה אהבה אמיתית.

לדעת מה חסר לשני,

זה אהבה.

אמא אוהבת את הבן.

אף פעם הבן לא צריך להגיד לה מה חסר לו, היא יודעת.

ישר היא דואגת לו לשתייה.

דואגת לו לאכילה בזמן, דואגת להלביש אותו, לכסות אותו, להנעיל אותו, לסדר לו.

הוא לא צריך לבקש, היא אוהבת אותו,

היא שמה את ליבה עליו כל רגע.

הוא זז מהמיטה, הוא לא זז, הוא עלול ליפול, הוא לא עלול ליפול. כל הזמן היא חושבת עליו.

אהבה זה לדעת את החסרון של השני.

מי מאיתנו אוהב, לפי הקריטריון הזה,

שהוא חושב כל הזמן על השני?

מי?

מישהו יכול להגיד שהוא כל הזמן שם את עינו על מישהו ודואג לכל מחסורו?

רק הבורא יתברך.

הבורא יתברך, רק הוא מסתכל עלינו וחושב על כל צרכינו

ועל כל חסרוננו,

אבל בשר ודם

זה מעלה אדירה שהאדם יוכל להגיע למדרגה כזאת של אהבה, להסתכל מה חסר לשני.

כמה פעמים אדם זוכה להגיד

לבן הזוג השני,

בדיוק על זה חשבתי, אשריך או אשרייך שאת לי. עכשיו בדיוק חשבתי על זה.

מתי מגיע לכם בדיוק התה, או האננס, או המנגו,

או מה שאתם צריכים בדיוק בזמן?

כמה אנשים זוכים לדבר כזה?

אם תתחילו לחנך את עצמכם לעשות לזולת כך,

מהר מאוד תגיעו למצב שגם אתם תרגישו את הדבר הזה.

כל אדם הוא טוב.

בפנימיות שלו הוא טוב.

הבעיה שיצר הרע אומר לו, קודם כל, שהשני יהיה טוב,

ואז אני אתן לו כפליים.

לא.

תן לו אפילו חצי,

ואתה תקבל כפליים, אבל תתחיל לתת אתה.

תחשוב כל הזמן על השני.

זה המעלה היהודי מיקרי.

רק פה הפתיחה השנייה,

מי שיש לו שאלות, בבקשה.

אתה נותן לבן אדם ונותן ונותן, הוא לא מחזיר לך. מה זה אומר?

תחי שואלים.

כנראה שהוא לא מסתפק, הוא לא למד את המידה של ההסתפקות שאמרתי קודם,

או שהוא חושב שמגיע לו,

אבל ודאי שזה לא נובע ממידות טובות.

אבל זה לא אומר שהאדם צריך להפסיק לתת.

תראי איזה פלא,

זה לא אומר שצריך להפסיק לתת. ואני אתן לך דוגמה.

כתוב, והלכת בדרכיו. אנחנו מצווים ללכת בדרכיו של הקב' ברוך הוא. מהו רחום, אף אתה רחום. מהו חנון, אף אתה חנון.

מהו גומל חסדים, אף אתה גומל חסדים.

הקב' ברוך הוא נותן לכל אדם נשמה בבוקר מחדש.

בלילה היא נפרדת, עולה למעלה, ורק הנפש הנמוכה נשארת בגוף האדם, והנשמה עולה למעלה.

בבוקר צריך לקום ולומר, מודה אני לפניך, או מודה אני לפניך, מלך חי וקיים,

שהחזרת בי נשמתי בחמלה,

רבה אמונתך. מפה אני מאמין בתחיית המתים.

זאת אומרת, הקב' ברוך הוא מחזיר לאדם בבוקר את הנשמה בחמלה.

הוא חומל עליו.

מה פירוש?

הוא נתן לו את הנשמה, בשביל מה? שעושה מצוות.

מה קורה?

בבוקר הוא קם,

והוא הולך, עושה כל היום עמרות.

מה היה צריך מחר להגיד הקב' ברוך הוא?

אני נותן, ונותן, ונותן, ונותן, ונותן.

היום אני לא נותן.

אבל הקב' ברוך הוא ערך אפיים ברב חסד, באמת.

עוד נותן, לא יום-יומיים, לא שנה-שנתיים, עשרות שנים נותן ונותן,

ונותן צ'אנס, ונותן.

אז למה שאנחנו לא נלמד ממנו? הרי כתוב, והלכת בדרכיו.

גם אתה תיתן, ותיתן, ותיתן.

אבל אדם תמיד צריך לזכור,

אל תצפה, אל תיתן בשביל לקבל, כי זה גם כן מורגש. זה נקרא יד לוחצת יד, זה השטויות הידועות.

אתה תיתן בגלל שנכון לתת.

אפילו אם לא תקבל,

אבל תזכור שמי שייתן לך על זה,

זה מי שיכול לתת.

הבורא יתברך הוא היחידי שיכול לתת, כי אם השני גם ייתן לך בחזרה,

זה רק בגלל שהשם נתן לו את האפשרות לתת לך, ואם לא היה נותן לו את האפשרות,

אפילו היה רוצה לתת, לא יכול לתת.

זאת אומרת, הנתינה צריכה להיות לשם נתינה באמת.

זה שהשני חסר דעה,

או אין לו הסתפקות,

או חושב שמגיע לו, הוא בעל גאווה,

זה בעיה שלו.

אבל זה לא צריך לפתח אצלך בעיה.

אתה תמשיך לתת, תהיה טוב, תעבוד על המידות שלך.

אתם יודעים,

כתוב

כשאדם שותה

או אוכל מכוס או צלחת שלא יירק בתוכה, כן?

מה אכפת לצלחת או לכוס?

בור ששתית ממנו מים, אל תזרוק בו אבן,

מה יש?

ואם הוא יזרוק, אז הבור יגיד, לא יפה,

יכאב לו, ייפגע?

לא.

אלא זה בשביל שאתה תתחנך להכיר טובה אפילו לדומם.

אפילו לדומם.

הכוס הזה שירת אותך, עשה את הייעוד שלו,

אל תזלזל בו.

משה רבנו, תארו לכם עד איפה זה,

משה רבנו, את המכה הראשונה

והמכה השנייה

והמכה השלישית

לא היכה במטה, אהרון היכה.

דם, צפרדע, כינים,

היכה אהרון. למה?

משום שמשה רבנו אמר, אינו דין,

אינו דין, זה לא נכון שאני אכה את הייעור שהציל אותי.

הרי בזכות הייעור,

התיבה שלי שטה והצילה את חיי.

זאת אומרת,

זה לא דין שאני אתן מכה לייעור. תראו, זה חינוך.

הוא לא נתן מכה בחול להוציא את מכת הכנים.

מדוע?

משום שבזכות החול הוא טמן את המצרי בחול

אחרי שהוא הכהו.

זאת אומרת, לא ראוי ואינו בדין להכות את החול.

תארו לכם עד היכן מגיע החינוך על פי התורה.

התורה אומרת,

ויאמר לרשע,

למה תכה רעך?

לא למה הכית,

אחרי ההכה נקרא רשע,

אלא לפני ההכה.

כשהוא רק מרים את היד ורוצה להכות ולא הכה, נקרא כבר רשע.

תארו לכם איזה חינוך יש בתורה.

אם היו מתנהגים לפי התורה,

לא היינו צריכים להוציא את החוברת הזאת, פשיטת רגל, ואקלטת פשיטת רגל, לראות מה קורה בבתי ספר חילוניים, לצערנו הרב,

בגלל שאין חינוך של תורה.

ויש אלימות, ויש סמים, ויש מכות, ויש דברים רעים. למה?

אין חינוך על פי תורה.

אבל בקוסר החרדי אין סמים?

יש.

כל יום יש סמים בחוג החרדי. פתאום הקטורת, אומרים כל יום, 11 סממנים,

ואלו הם הצורי והציפורי.

בטח שהם עשנים סמים. היום קוראים לגת גם כן סם. יש פה תימנים, הרבה מעשני סמים.

אם הגת יש בו סם, כמו שאומרים, 5%,

אז כולם פה מסוממים.

אז בכל זאת, אז עליו אתה אומר,

פרקו גחיו. הנה, אתה רואה, הוא בא לפה, אפילו עם זה, ואתה רואה, הפה שלו מלא. אתה רואה?

זה מעלה גזים למעלה.

יש כאלה שאומרים שזה עץ הדעת.

בכל מקרה, תבין שיש חריגים גם בחברה החרדית, ודאי, אבל הם חריגים.

אבל לצערנו הרב, ואני אומר שוב פעם, לצערנו הרב, כי אנחנו לא היינו רוצים שיהיה כך,

בחברה הישראלית הממלכתית,

שלומדת בבתי ספר ממלכתיים, זה באחוזים ניכרים.

אם 450,000 תלמידים הולכים עם סכינים לבית ספר, לא למריחה,

כי הם באו עם סנדוויצ'ים כבר מרוחים,

אז אם באים במצב כזה, זה קטסטרופה.

אתה מבין?

אז אצלנו גם יש קצת. אני מסכים, יש קצת מכל דבר. מכל דבר יש לנו מדגמי.

יש,

אבל זה מדגם.

וזה גם כן בגלל חיכוך, וזה גם כן בגלל חיכוך

עם החברה החילונית.

אם לא היה את החיכוך הזה גם,

אז לא היית מוצא את זה בכלל.

כי בדרך כלל אדם, כשיש לו את החיבור עם דבר לא טוב,

הוא הופך להיות כזה.

כמו אדם שקופץ למים,

אז הוא נרטב.

אדם שנכנס לתוך חברה, אז נדבק בו.

זה כמו אדם שייכנס לחנות של בשם,

פרפומריה,

הוא יצא עם ריח בבגדים מהפרפומריה.

אדם ייכנס למקום של בורסקים, מעבד עורות, שזה ריח מסריח,

אז הוא יצא דבוק בבגדים שלו עם ריח מסריח.

זאת אומרת, כל אדם שמתחכך בדבר, נספג בו.

עכשיו, אנחנו משתדלים למעט את החיכוך כמה שיותר, לפחות שהילדים שלנו לא יתחככו עד כמה שאפשר.

ממילא הם נשמרים יותר, לא שהם טובים דווקא יותר.

אם היו שומרים החילונים את הילדים שלהם בשמירות כמו שאצלנו שומרים, מן הסתם,

גם אצלם הילדים היו יותר שמורים מכל הצרות האלה. אז הם שומרים עליהם, ובכל זאת הם עושים מה שהם רוצים לעשות.

במדגמי, במדגמי. עכשיו זה מדגמי, ואני לא מדבר עכשיו, אבל בכל זאת חסיר את זה. לפני חמש עשרה שנה, תיקח קלטת שלי בווידאו מספר עשר,

לפני חמש עשרה שנה,

דיברתי באולם בפתח תקווה,

ואז אמרו, היה יום הסם.

ביום הסם גילו אז שיש, נמנו,

400,000 לוקחי סמים בישראל,

כש-20,000 מהם משתמשים בסמים קשים, אז.

אז אמרתי, אם זה מבני הנוער המצב דאז,

זאת אומרת, 20% מבני הנוער משתמשים בסמים,

זאת אומרת חמישית,

זאת אומרת, בכיתה של 30 ילד, שישה ילדים לוקחים סמים,

אז שישה ילדים מתוך 30, כל אחד אומר לשני, קח שחטא, קח שחטא, כמה זמן ייקח עד שהכיתה תעלה עשן?

לא נתתי הרבה זמן ולא טעיתי.

למה?

כי היום בבתי ספר זה הצפה.

לא רק תלמידים, גם מורים.

לא רק בבתי ספר, באוניברסיטאות.

אתה יודע מה זה אנשים שלומדים, פרופסורים,

מהנדסים מכירים, לומדים את הכול, הם עתידים להיות שופטים ועורכי דין

ומשתמשים בסמים?

אז איך אני יכול לסמוך על שיקול הדעת שלהם לאחר מכן,

אתה מבין?

זאת אומרת, אם זו האווירה, וזה לגיטימי,

ועכשיו גראס, אני לא יודע אם זה לגיטימי כבר או עוד לא, אבל יש חוק בדרך,

אבל כבר המציאו איזה דבר מסוים שכבר תואם,

תואם,

גראס, בז, בז,

בז,

איווה בז, ועכשיו באינטרנט

אמרו שיש נוסחה איך עושים מריחואנה בצורה כימית,

ממילא, אתה מבין, בואי, יהיה חפלות,

מי שישאר סאחי, יהיה מושב.

אתה מבין? אבל בן אדם יכול לעלות לאוטובוס ולשכוח לרדת.

למה? אתה יודע, זה נדבק.

תאר לך, אחד יפהק לפניך את המין, והקול הזה עובר אליך, ואתה פתאום מתחיל ככה.

אתה לא רואה את הכיבוד.

המצב חמור.

כן, עוד שאלות, בבקשה.

איך ברדיו הודיעו?

שהאקדמאים שלנו הם 35% מהשני סמים בתוך האוניברסיטאות.

כן, זה אני יודע, זה נתון שהופיע בעיתונות.

נכון, זה כבר דבר ידוע.

כן, רק העיתונאים לא כותבים כמה מבין העיתונאים משתמשים.

כן.

לגבי החינוך הממלכתי-דתי,

מה לגבי החינוך הזה? למה פוסלים אותו? מי פוסל אותו?

אני שמעתי בהרבה מקומות שלא ממליצים.

שלא ממליצים על חינוך ממלכתי-דתי,

מבחינה דתית או מבחינה חינוכית?

חינוכית.

אז לצערנו הרב,

בכל הסטטיסטיקות, הנה יש פה את החוברת,

בכל הסטטיסטיקות שעשו,

עשו במגזרים הממלכתי והממלכתי-דתי,

ואין שינוי בין הממלכתי לממלכתי-הדתי לפי הסטטיסטיקות שהתפרסמו בעיתונות.

בעוד אצל החרדים

לא היה מקום לבדוק בכלל את סוג הדברים האלה שהלכו לבדוק.

אז לכן יש לך את החוברת כאן, תוכל לעיין בפנים

ולמצוא את הנתונים הסטטיסטיים בנושא הזה, החינוכי.

זאת אומרת, לא מוצאים כמעט חילוק

בנושא החינוכי הזה הספציפי.

אומנם אלימות יש קצת

פחות בבתי ספר ממלכתיים-דתיים,

אבל בנוגע לנקודה הזאת של סמים ואחרים, כאן מופיע בכל אופן בעיתונות

שהנתונים הם שווים.

כן?

בבקשה.

מתי המשיח יבוא?

אז שתדע לך, חמודי, המשיח מחכה לנו.

אם אנחנו נחזור בתשובה, היום,

אם בקולו תשמעו,

אם אנחנו נחליט

שאנחנו חוזרים בתשובה ורוצים ללכת דרך תורה של מצוות,

הוא בא.

אבל אם הוא רואה שאנחנו לא מוכנים לקבל אותו,

בשביל מה יבוא?

כל הציפייה היום למלך המשיח זה רק היום, אם בקולו תשמעו.

זהו, זה המפריד. בשביל זה אני עובד קשה.

כשהוא יגיע,

המתים יקומו לתחייה ארבעים שנה לאחר מכן, כן.

כך כתוב בזוהר הקדוש ובכמה מקומות,

שתחיית המתים, כמו שכתוב ביחזקאל, פרק ל״ז,

תהיה ארבעים שנה לאחר מכן.

למה אמרנו? עשרים שטחים ואין מספיק מקום במדינה.

איפה לכולם יהיו?

כשיבוא מלך המשיח, שתדעי לך,

חפס אל-אסד, אם יהיה עוד,

יגיד,

וולקאם.

למה? יתברר לו שלא ישכשך את רגליו בכנרת,

אלא אנחנו נשכשך אותם בפרט.

כי לפי גבולות ארץ ישראל, על פי התורה,

גבולות ארץ ישראל מגיעים עד לפרט והחידקן.

אז זאת אומרת,

הוא לא יודע אם הוא מחכה לו כל כך,

אבל ברגע שהוא יבוא, זה יהיה המצב.

אין מקום, את לא צריכה להיות מאוד מוטרדת

כי המקומות הצטמצמו קצת מבחינת האוכלוסין

כי כתוב שיהיה מלחמת גוג ומגוג

ובמלחמת גוג ומגוג שני שליש ימותו

אז זה לא פשוט כל כך. איפה לכולם ימות? בוא סותר את עצמך. כן?

פה המשיח יש חיית אמיתים ואתה מצד שני אומר חלק ימותו. אז אני מסביר

אלה שחיים ולא יחזרו בתשובה ולא ילכו בדרכי המצוות, ולמרות שמשיח בא נשארו במצבם, אלה ימותו.

וארבעים שנה לאחר מכן, לאחר מכן

יקומו בתחיית המתים הצדיקים,

לא אלה שמתו ולא חזרו בתשובה, הצדיקים.

כך שיהיה מקום.

Don't worry.

תשתדלי רק להיות מאלה שלא ימותו.

לא מאלה שיקומו, מאלה שלא ימותו יותר טוב.

אני חושבת שכל בן אדם צריכים לקבל אותו איך שהוא.

בטח.

האדמה מקבלת את כולם איך שהם.

זה הדבר היחידי שלא מתנגד לקבל אף אחד. לא לזה התכוונתי.

היא מזכירה לי רק דבר אחד.

היה אחד

שביקש

שזה בהפך,

זה ההפך ממה שהסברתי לכם על הנשים קודם, כן?

זה מה שמספרים בחברה הישראלית.

היה אחד שביקש שאשתו אחרי 120 שנה, הוא התכוון קצת יותר מוקדם,

אבל אחרי 120 שנה, כשהיא תמות,

הוא מבקש שיקברו אותה עם הפנים למטה.

אז שאלו אותו למה, אמר שאם תהיה תחיית המתים, שהיא תחפור למטה, שהיא לא תעלה למטה.

טוב, אבל זו בדיחה ישראלית, כן.

אמרת היום,

אם בקולו תשמעו. עכשיו, גם אמרת ש...

אני אחזור אלייך.

אני אחזור אלייך. לא, יש זמן עד שיהיה גוג ומגוג, אז נוכל בינתיים לדבר.

רגע, הוא שואל שאלה, שאלת ביניים, כן. אמרת היום אם בקולו... תשמעו, כן.

וגם אמרת שיבוא המשיח,

אם הוא יבוא, שני שליש יעלמו.

נכון, ככתוב... שלא יספיקו לחזור בתשובה.

שלא ירצו, לא שלא יספיקו.

כאלה שהיו בהרצאות כמה פעמים שמעו אותי ועוד לא חזרו. כן, אבל עוד פעם, אתה סופר את עצמך, אתה אומר, היום אם בקולו...

הם אלה שעוד לא חזרו בתשובה ועוד לא רצו לחזור בתשובה, הם עוד לא, זה לא היום בקולו אם תשמעו. בטח לא. בוא בוא אסביר לך, עוד פעם.

זה אני רוצה להבין. יש היום אחד שלא יודע שיש תשובה?

אין, אפילו אנשי מרץ, והפוך, הם יודעים הכי טוב מכולם מה זה תשובה.

זאת אומרת, אין בן אדם שלא יודע שיש תשובה, יש בן אדם רק מחליט, לא רוצה עכשיו, או לא רוצה בכלל.

אבל אין אחת שתפתיע אותו פתאום ההגעה של מלך המשיח. למה?

מדברים על זה, מדסכסים, יש מודעות רחוב אפילו, כל מיני,

כולם יודעים את זה, אף אחד. אבל בכל זאת אני לא שומע.

אז עוד פעם, היום... מה אתה לא שומע?

לא מקשיב, לא רוצה לבוא ל... אתה לא מעוניין.

כן, אבל עוד פעם, היום אם בקולו תשמעו, זה לא אם אני או אתה או כולם.

לא כולם צריכים. או, אני אחדש לך חידוש. אמרת היום אם בקולו תשמעו. היום אם בקולו,

אם כולם ישמעו. לא אמרתי בכולו הם ישמעו.

אני לא כמו ברק, אומר כולם.

לא.

אני אומר אם בקולו, לא בכולם.

היום, אם בקולו, קולו זה סאוט, סאוט,

קולו, קולו, כן.

היום, אם בקולו, תשמעו.

אם אנחנו נשמע, כמה נשמע? לא אמרתי.

עכשיו אתה שואל את השאלה, אני אענה לך.

כמה?

רבי אליעזר,

ריבו של רבי עקיבא, נשאל על ידו,

והוא אמר לו,

איך יבוא המשיח אם יעשו ישראל תשובה?

הרי חלק יעשו פה וחלק לא יעשו שם,

חלק יעשו שם וחלק לא יעשו פה,

וממילא לא כולם יעשו בעת ובעונה אחת, אז איך ניגאל?

אמר לו רבי אליעזר,

לא צריך שכולם יעשו תשובה.

אפילו כנישתא חדא יעשו תשובה, מייד הם ניגאלים. מה זה כנישתא חדא?

כנסייה אחת, בית-כנסת אחד, קבוצה אחת,

ביחד, כולם, אבל בלב אחד, כמו עם ישראל שקיבלו את התורה, כתוב, ויחן העם,

ויחן בלב אחד.

כל הפסוקים כתובו,

וייסעו ויחנו, לשון רבים, וייסעו ויחנו.

ויחן העם,

כנגד ההר,

כתוב, ויחן, לשון יחיד, שכולם היו באחדות, במחשבה אחת, בכוונה אחת,

כולם היו מאוחדים.

אם יהיה כנישתא חדא,

קבוצה אחת אפילו שתהיה ביחד, בדעה אחת, בכוונה אחת, תשובה,

בזכותה כל עם ישראל והעולם כולו יגייס. אגב, והיום אין לך את זה? כן. יש לך בעיה קודם כול עם הדתיים עצמם? נכון, זה הבעיה.

אז מה אתם חופשים אצל החילונים? שאין חיבור, לא נכון, אתם באים עם כל מיני הרצאות, בואו תחזרו בתשובה. אני מסביר לך, אצלכם לא טוב, אצלכם בבית יש מלחמה. לא מסתדרים. אתם לא מסתדרים. אתה גר בבניין משותף? לא.

כל השכנים גרים באותה דירה?

אני גר בית פרטי הזה, אני לא יודע.

אתה בית פרטי. יש בניין משותף לידכם?

כולם גרים באותה דירה?

לא. כל אחד חי בחדר שלו?

כל אחד כנראה רהיטים אחרים, כל אחד אוכל משהו אחר,

גם אצלנו.

לא חייבים להיות ביחד במושגים שאתה מבין.

כשאומרים לך תחזור בתשובה,

אומרים לך תחזור בתשובה בשבילך, לא בשבילי. אתה לא בא בשביל שאתה בא אלי,

תישאר פה, תיסע לאינדונזיה, תחיה לבד.

זה לא בגלל שאתה צריך להיות איתי ואתה נכנס למפלגה שלי.

זה לא מעניין אותי בכלל. מעניין אותי שאתה תכיר את האמת ותבחר בה,

אם תרצה.

כמה פעמים היית בהרצאות שלי? חמש פעמים לפחות ראיתי אותך.

פעם אחת חייבתי אותך?

לא. אתה רואה שלא. ראית כמה עלו ושמו ציצית? ואתה עד היום לא.

ולא הפריע לי.

למה?

כי אני לא מחפש אנשים שיבואו אליי או אתי.

מחפש שאנשים ידעו, ירצו לעשות, יעשו, לא ירצו, לא יעשו.

זה מה שאני עושה.

לכן, אתה צריך להבין. נכון שאצלנו אין אחדות גמורה. אם הייתה אחדות גמורה,

ברור שהיינו נגלים. כתוב,

מתי יהיה ויהיו באישורון מלך

בהתאסף

ראשי עם יחד שבטי ישראל?

מתי ויהיו באישורון, אישורון זה עם ישראל נקראים אישורון.

מתי ויהיו באישורון מלך, מלך המשיח,

בהתאסף ראשי עם, כשהתאספו ראשי העם,

יחד שבטי ישראל, ביחד עם שבטי ישראל. האחדות הזאת תגרום.

אבל זו הבעיה, לכן אנחנו בגלות.

מה אנחנו עושים?

אם כל יהודי ועוד יהודי יצטרף לתורה,

והתורה תהיה המכנה המשותף שלנו,

והמידות שדיברתי עליהן בתחילת ההרצאה, כל אחד יעמוד עליהן,

אני אדאג לך ואתה תדאג לו והוא ידאג לי ואנחנו נדאג לכולנו.

ממילא יהיה אחדות, ממילא יהיה שלום, ממילא יהיה טוב.

אבל אם כל אחד חושב, קודם אני, ותן לי, ועזוב אותו, ותדאג לי,

אז זה הפירוד.

למה חרב הבית? בגלל שנאת חינם.

למה לא נגאלנו עד עכשיו?

כי לא תיקנו את שנאת חינם.

ומה אנחנו נתקן? באהבת חינם.

אם עושים אהבת חינם, זה התיקון לשנאת חינם.

מה זה אהבת חינם?

כשאדם נותן לך,

ומעניק לך, ועוד נותן,

ומחלק בחינם, ונותן לך עוד קלטת,

ועוד וידאו,

ועוד חוברת,

ועוד ועוד ועוד. גם אנשים כמוך יש, בודדים. מספיק אחד.

אם אחד הזה יצליח,

כל העם הזה יצליח.

הבנת?

לכן, לתת ולתת, לתת ולתת.

בלי לקבל, לתת ולתת. ויש כאלה, לוקחים וזורקים גם.

ולהמשיך לתת, ולתת, ולתת, ולתת.

אתה תעשה מה שאתה יכול,

ותן לקדוש ברוך הוא שהוא יגמור את זה.

אני, כמו עיקר, אתה יודע מה זה עיקר?

עיקר לוקח זרעים, שם באדמה,

כן?

והוא מצפה מייחל לה' שיוריד גשם,

ואז המים יצמיחו. הוא יודע כמה יצמח?

הוא שם 1,000 זרעים.

זה אומר ש-1,000 יצמחו?

לא.

זורע צדקות,

מצמיח ישועות, אדון הנפלאות.

אנחנו צריכים לעשות רק את עבודת ההשתדלות, לתת ולתת ולתת, וה' יעשה את שלו.

לפחות

מדין ערבות, כי ישראל ערמים זה לזה, אתה משוחרר.

יש מצווה, הוכיח, תוכיח את עמיתיך.

אתה צריך להוכיח. אתה רואה את חברך שוגה, טועה, טובע בנהר.

מצווה עליך להצילו.

את הבחינה הזאת של להיות שותף ערב

לאחיך, זה אתה צריך לעשות.

ואז אם חלילה

הוא לא בסדר, אתה לא נתפס בעוון שלו. למה? כי אתה עזרת לו, ניסית להוכיחו, לעודד אותו, לתת לו.

הוא לא רצה, אתה לא יכול לבוא אליי בטענות.

אז זה דין של ערבות. ישראל ערבים זה לזה.

לכן אני משתדל, אתה מבין? משתדל, לתת ולתת ולתת, וברוך השם, זה מצליח לא רע.

מצליח לא רע,

אבל עדיין חסר קצת, צריך עוד קצת כוח. עכשיו הייתי בארצות הברית, חזרתי משם.

איזו התעוררות אדירה יש שם, אין לך מושג.

אני, תימני, נכון?

רואים.

הייתי שם בהרצאה, 95% היו אשכנזים חסידים.

איך זה מתחבר?

לכאורה אנחנו מבינים כאילו זה לא מסתדר. ספרדים אומרים ספרדים,

אשכנזים לאשכנזים. לא, אין.

בחוץ-לארץ, בגלל שאין את האנטי,

שאין כל הזמן נגד,

וכל הזמן מדברים עם סטיקרים וסיסמאות כנגד חרדים.

אין שם מחיצות.

כולם עם כולם.

משהו מדהים.

אתה רואה דבר כזה, אתה מאושר. זה עם ישראל, ככה צריך להיות בכל מקום.

אתה רואה מכל הגוונים של הקשת,

כולם נמצאים, ישראלים ואמריקאים, דוברי אנגלית ועברית,

ואל תשאל מה שיש שם.

זאת אומרת,

אם לא הייתה פה הסתה כנגד שומרי תורה ומצוות,

והיו נותנים לנו להתבטא,

כמו שאני מתבטא פה,

תוכנית אחת בשבוע,

חצי שעה,

אתה חושב שאנחנו היינו נראים אותו דבר?

היינו העם הנפלא, כמו שכתוב בתורה.

מה מבקשים בסך הכול?

שעוד יהודי ילמד מידות טובות, עוד יהודי יניח תפילין, עוד אחד ישמור שבת, אז מה ישמע אותו בזה?

זה הכול, זה כל הסיפור.

מה שאמר הרב עובדיה ליוסי שריד.

תראו, מה שהוא אמר לו,

אני שמעתי כשהייתי בארצות הברית,

לא הייתי כאן, אבל הבנתי שהוא אמר לו משהו מהמגילה.

ובכן,

אני אגיד לכם, אני לא משתמש בדימויים כאלה כלפי יוסי שריד, למרות שיוסי שריד, אמר שאתה אוכל חזיר ועובד עבודה זרה. לא, חזיר הוא לא אמר. אתם בטלוויזיה, הוא אמר.

הוא אמר שאני יש לי נשמה שחורה, משחור, ועוד הוא חי.

ועדיין הוא חי.

הוא אמר עלי עם הארץ, ומוכה ירח, ונבל ותיק,

וברכות מפה עד להודעה חדשה.

אפשר לעשות מזה לקסיקון.

מגילה, מגילה. אני לא מגיש שום דבר, ואני לא עושה שום דבר.

נפתחו גם נגדו וחקירה.

אז עכשיו אני מחכה לראות מה יקרה עם הרב עובדיה.

אם יגישו נגד הרב עובדיה משהו, ולא יגישו, זה יהיה ברור שלא יגישו.

הם הכניסו לעצמם גול עצמי בקטע הזה.

אבל אם הם יגישו,

אז אנחנו נגיש נגד יוסי.

ואז אנחנו נגיש.

אם פה

אמרו כך, והעונש כך,

פה על אחת כמה וכמה, וזה שר החינוך.

שר החינוך.

זאת אומרת,

אז זאת אומרת, אני לא משתמש בדברים כאלה. אתה צריך להיות שר החינוך.

אני כבר שר החינוך.

לא, למעלה. מי מחנך יותר, אני או שרי? אתה.

מישהו יכול לצטט כמה דברי חוכמה שהוא אמר, חוץ מקללות?

אני, אתה יודע כמה מצטטים דברי חוכמה שאני אמרתי?

תשמע, כל אחד יודע להגיד קטע מקלטת.

הוא, מה יודעים להגיד? את מי הוא קילל באחרונה, או מי קילל מחר, מי קילל אתמול?

דרוויש, זה דרוויש.

כן,

דרוויש, זה מה שהוא מבין.

אתה מפיע לזה שכל פעם תופסים רב אחר, עושה מעשים גולים, ההוא אונס פה, ההוא אונס שם בעיתון, כל היום כתוב משהו אחר.

קודם כל, אני עוד לא שמעתי, חוץ ממקרה אחד, שהרשיעו בן אדם כזה,

אבל כשתופסים מעשים מגונים, אם שמעת על חמישה,

חמישה, עשרה, סליחה, עשרים,

עשרים, מקום המדינה, עשרים,

שעשו מעשים מגונים,

זה פשע איום ונורא,

אבל זה גם מראה כמה הציבור הזה,

שמחפשים אותו בנרות, למצוא אצלו דברים מגונים,

לא מוצאים, בקושי מוצאים.

הפוך.

אה, אבל את יודעת שיש שטינקרים,

שטינקרים ומוסרים שנמצאים בתוך החברה הזאת,

ואני אגיד לך ששמים אפילו בישיבות שטינקרים,

ואני אגיד לך יותר מזה שמשלמים כסף לאנשים בשביל למסור מודעות,

ועוד כהנה וכהנה, שאני לא רוצה לפרוט פה, שהתשקורת דואגת שיהיו בתוך המקומות שלנו כאלה שיביאו להם מידע.

וכשהם מביאים מידע,

אז פתאום תראי שהם יודעים את כל מערכת היחסים בין כולם לכולם. איך?

איך? מי מסר לך את הכול?

זאת אומרת שעובדים על זה בשביל למצוא.

פעם אמרתי משל על זה

באחת הקלטות,

שהיה אריה ביער.

אתם מכירים את זה?

אריה.

והיו לו שני גורים, שני גורים קטנים,

והוא כל הזמן, מאז שהם גדלו,

היה אומר להם,

אתם אריות.

אריות.

אתה?

אריה.

אריה.

אריה.

אריות.

אריות.

כל יום היו קמים.

היו מסרועים הולכים לישון. אריות.

אריה.

לא הבינו לאבא שלהם מהבוקר עד הערב משנן להם.

כשגדלו ככה, היו מדבללים קצת.

אמר להם, עכשיו תשמעו.

אתם אריות.

יש פה עיר.

אתה צועק.

יש פה עיר

שיש בה בני אדם. בני אדם זה כאלה שהולכים על שניים.

זה מאכל טעים.

מאכל טעים.

אתם תיכנסו לעיר, תדעו אלה פוחדים מכם.

איך שהם רואים אתכם,

ישר בורחים. אל תפחדו, תרוצו אתם, תשיגו אותם,

תפסו אחת, שניים,

זה ארוחה, מעדן.

בשביל זה כל הזמן הייתי אומר לכם, אריות.

טוב, הלכו שני האריות האלה, נכנסו לתוך העיר.

על הבכתום, בכניסה לעיר, היה בית קולנוע.

והבית קולנוע, היה לו מודעה ככה בחוץ, גדולה.

ורואים שם אדם עם שרירים,

תופס אריה ומשסע אותו ככה, פוזה כזאת.

אלה ראו את זה, קיבלו פחד, חזרו ליער,

אמרו לאבא שלהם, איזה אריות.

אתה יודע מה ראינו שם?

אחד מאלה

קורע, אריה.

אמר להם, איפה ראיתם דבר כזה?

אמרו לו, היה למעלה, בגובה הייתה איזו מודעה,

ראינו.

אמר להם שכל.

זה היה להם אחד כזה, פעם קראו לו שמשון.

בשביל זה עשו ממנו סרט. אין עוד כאלה.

תלכו.

כשיש אחד כזה,

עושים מזה סרט.

כשיש אצלנו עשרים כאלה, ב-52 שנה,

עושים מזה כותרות.

אבל זה מראה שאין הרבה כאלה.

זאת אומרת, הפוך.

לצערנו הרב, יש דבר כזה.

אבל צריך לדעת, זה מיעוט דמיעוט שולי וזניח ומאוס.

אבל אצל אחרים

זה בכלל לא נקרא מגונה.

זה נקרא שבן אדם,

דון ג'ואן,

נותנים לו איזה תוארי כבוד, אני לא רוצה לחזור על כל הסלנג הרחובי,

אבל יש לזה שמות של אחד שמצליח, מצליחן גדול.

רק אם זה בקטינים או בדברים כאלה, זה כבר, אה,

זה לא יפה.

אבל אם זה עם בוגרים, מבוגרים, קוראים לזה היום חג הגאווה.

כל אלה שיצאו מהמגירות ומהארון ומתחת למיטה,

זה חג הגאווה.

זה לא מעשים מגונים,

זה מעשים אנושיים.

ועכשיו הרפורמים קיבלו סוף סוף סוף סוף בפרהסיה ובגלוי

בכל העולם כולו לחתן

זכר עם זכר

ונקבה עם נקבה עם כתובה.

כן,

כן, והרי לפנינו הכלה הנחמדה, ז'וז'ו,

המתחתנת

עם הגבר העליז,

סמי, וסמי וז'וז'ו,

יאללה, כתובה, התחייב לך.

מוהר בתולייך.

השם ירחם.

איי, איי, איי, איי.

זה הרפורמים, הרפורמים.

אתם יודעים, הרפורמים לא מאמינים במשיח. הם לא מאמינים שהמשיח יבוא.

למה הם יודעים, אם הוא יבוא, הם סובלים ראשונים.

הם לא מאמינים.

אז היה פעם אחת,

היה פעם אחת

רב אחד אורתודוקסי שהגיע לארצות הברית ורצה להיכנס לאחד בתי הכנסת שלהם לתת דרשה.

אז הם אמרו, לא, לא, לא, לא, לא, חביבי, אתה לא, אתם לא. לא, לא, למה לא?

אתם, אין דרשה שאתם לא מזכירים את המשיח.

אתם

רק משיח מזכירים.

אתה לא תדבר. אמר להם, תשמעו, אני מתחייב לכם, אני לא מזכיר מילה אחת מהמשיח.

כלום.

אתה מבטיח?

כן.

עלה לדבר,

לספר להם סיפור.

פעם אחת היה שועל רעב,

לא אכל שלושה ימים, רעב, הולך ביער,

מחפש מאין יבוא עזרי,

עזרי מעם השם, עושה שמים וארץ.

פתאום הוא רואה על אחד העצים תרנגולת מפותמת,

שככה יורד לה מפה ככה שומן משהו,

והיא ככה מסתכלת ככה למטה, והוא ראה אותה נדלק.

זה ארוחה שלושה ימים זה.

איך הוא יוריד אותה מהעץ?

אז הוא עומד מתחת לעץ ואומר לה,

יונתי תרנגולתי חביבתי,

רדי נא אליי.

אז היא אומרת לו,

מה יום ימים שועל שועלי?

אז הוא אמר לה, מה, לא שמעת?

אז היא אמרה לו, לא, לא שמעתי.

אז הוא אומר לה, הגיעו הימים שנאמר בהם,

וגר זאב עם כבש,

ונמר עם גדי ירבץ,

ופרה ודוב טרענה באחו.

הגיעו הימים.

עוד הוא מדבר,

ולהקת כלבים רצה לכיוון שלו,

והוא ברח כל עוד נפשו בו.

ברח.

אבל רעב.

זכר שהיא עדיין שם על העץ.

עשה סיבוב, חזר בחזרה,

ראה אותה למעלה ואמר לה שוב,

יונתי תרנגולתי, תמימתי חביבתי,

רדי נא אליי ונהלך באחו.

אמרה לו, מה יום ימים שועל שועלי?

אמר לה, מה, לא שמעת?

אמרה לו, לא, לא שמעתי.

אמר לה, הגיעו הימים שנאמר בהם.

וגר זאב עם כבש, ונמר עם גדי ירבץ,

ופרה ודוב טרענה באחו.

בואי, רדי אליי, יקירתי.

אמרה לו התרנגולת, אם הגיעו הימים שאתה מדבר עליהם,

אז למה ברחת מהכלבים?

אמר, אלה כלבים לא מאמינים במות המשיח.

כן, עוד שאלה, בבקשה.

כשיגיע המשיח.

כשיגיע המשיח.

אני רואה שזה ערב שאין בו רפורמים.

כן.

מי יהיו אלה שיקומו לתחייה?

מי אלה שיקומו לתחייה? צדיקים יקומו לתחייה בתחיית המתים.

כתוב בעמך כולן צדיקים, נכון. כתוב בעמך כולם צדיקים,

לעולם ירשו ארץ.

נצר מטעי מעשה ידה להתפאר.

כתוב בעמך כולם צדיקים, נכון.

אם עמך כולם צדיקים, לעולם ירשו ארץ.

אבל אם לא צדיקים, איך ירשו ארץ?

כתוב בערעים, כתוב בעמך, כמו כתובים. נכון, בפוטנציאל, כולם.

אבל צריכים לירשת הארץ. איך?

אני יודע שיהיו צדיקים.

כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, זו משנה.

המשנה הזאת היא פרק חלק בסנהדרין.

כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. חוץ ממונה המשנה כמה שאין להם.

והרמב״ם מונה עשרים שאין להם חלק לעולם הבא.

זאת אומרת, אם הם יחזרו בתשובה, יש חלק לכולם.

אבל אלה שיהיו ויצאו מן הדרך, כמו אפיקורסים, מינים, מוסרים,

משתמשים בזרוע, בעלי לשון הרע וכו' וכו', כל מה שהוא מונה שם,

מומרים, כל אלה, אין להם חלק לעולם הבא.

אבל אם יחזרו בתשובה, אין התשובה נמנעת אפילו מהרשע הכי גדול

יכול לחזור בתשובה.

רגע, שם למעלה, כן.

מה זה העולם הבא? מה זה העולם הבא?

בשביל זה אני אראה לכם קטע, תכינו את שרידי הבטן,

משהו.

סמי.

מה זה חשוב אם אני שומע אותך?

מה זה חשוב? אבל היום זה חשוב לי.

היום, היום זה חשוב לי. אני שואל אותך שאלה.

נו, אתה כבר שואל עשר שאלות, עוד לא הגחת למקום.

נו. סמי. שעד, נו, שעד. סמי, אתה יודע בשביל מי אתה עומד?

מה? אגלה לך סוד בשביל מי אתה עומד?

זה עונש גדול מה שאני אומר לך עכשיו.

אל תגיד לי אז.

אל תגיד לי. אם זה עונש, מה העונש? בוא נשמע. בוא נשמע.

בוא נשמע, אני לא פוחד. אתה, את כל הכסף שלך והרכוש שחסכת כל ימי חייך,

מכין למישהו אחר. לילדים, נו, אז מה?

ככה זה טבע העולם, אז מה? ככה טבע העולם. מה אתה רוצה, שאני אביא לך את זה? רק רגע.

נעשה את זה לילדים.

אם יהיה המשך,

אני אסתכל עליך ואגיד לך, סמי.

ואם לא יהיה המשך, אני אסתכל עליך. אתה לא תוכל, סמי, לא תוכל.

סמי! איפה הם מחיאות כפיים לסמי?

פלוסוף הכנסת לי אותה.

לעולם הבא.

ברוך אתה ה' אלינו מלך העולם הישראלי שלנו,

שהחיינו, קימנו, הגיענו לזמן הזה. אמן!

סמי! איי איי איי שם דבן!

מה יש לך להגיד לאברם? לא, סמי. מצויימת.

ברוך השם שאתה מצליח להחזיר אנשים בתשובה. מה איתך? אני מקווה שגם אני אחזור בתשובה.

ברוך השם,

השגתי ציצים.

כדאי לי להתאמץ בעולם הזה בשביל העולם הבא.

קטע קצר זה נלקח מתוך קלטת הווידאו סמינר 1 ארצות הברית.

ניתן להשיגה במשרדי שופר רחוב בתתיהו 10 בני ברק.

טלפון 03-6777779 עכשיו לשאלתך על העולם הבא.

הרמב״ם בספרו יד החזקה בלקו תשובה פרק ח' אומר

הטובה צפונה לצדיקים

היא חיי העולם הבא

והיא החיים שאין מוות עמהם

והטובה שאין עימה רעה

הוא שכתוב בתורה למען ייטב לך והארכת ימים.

מפי השמועה למדו למען ייטב לך לעולם שכולו טוב והארכת ימים לעולם שכולו ארוך.

וזהו העולם הבא.

שכר הצדיקים הוא שיזכו לנועם הזה ויהיו בטובה הזו,

ופרעון הרשעים הוא שלא יזכו לחיים אלו

אלא יכרתו וימותו.

וכל מי שאינו זוכה לחיים האלו הוא המת שאינו חי לעולם

אלא נכרת ברשעו ואיבד כבהמה.

וזהו כרת הכתובה בתורה שנאמר, היכרת תיכרת הנפש ההיא.

ומפי השמועה למדו,

היכרת בעולם הזה תיכרת לעולם הבא.

כלומר,

שאותה הנפש שפרשה מן הגוף

בעולם הזה אינה זוכה לחיי העולם הבא אלא גם מן העולם הבא נכרתת.

זה העולם הבא.

העולם הבא אין בו גוף וגוויה אלא נפשות הצדיקים בלבד בלא גוף כמלאכי השרת.

הואיל ואין בו גוויות אין בו לא אכילה ולא שתייה ולא דבר מכל הדברים שגופות בני אדם צריכים להם בעולם הזה,

ולא יאירע דבר בו מן הדברים שמארעים לגופות בעולם הזה,

כגון ישיבה ועמידה ושינה ומיתה ועצב ושחוק

וכיוצא בהם.

כך אמרו החכמים הראשונים,

העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתייה ולא תשמיש,

אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה.

הרי נתברר לך שאין שם גוף,

לפי שאין שם אכילה ושתייה.

וזה שאמרו, צדיקים יושבים דרך חידה, אמרו.

כלומר, צדיקים מצויים שם בלא עמל ובלא יגיעה.

וכן, זה שאמרו, עטרותיהם בראשיהם,

כלומר, דעת שידעו שבגללה זכו לחיי העולם הבא מצויה עמהם,

והיא העטרה שלהם, כעניין שאמר שלמה,

בעטרה שעטרה לו אמו.

והרי הוא אומר,

בשמחת עולם על ראשם,

ואין השמחה גוף כדי שתנוח על הראש,

כך עטרה שאמרו חכמים, כאן היא הידיעה.

ומהו זה שאמרו, נהנים מזיו השכינה,

שיודעים ומשיגים מאמיתת הקדוש ברוך הוא מה שאינם יודעים והם בגוף האפל השפל.

וכך הוא ממשיך ומסביר,

זה הבחינה של עולם הבא.

זאת אומרת, העושר הרוחני הנצחי

והידיעה הגמורה והמוחלטת בידיעת הבורא יתברך.

לדוגמה,

היום יש לנו הרבה שאלות

למה קרה לזה כך, ולמה זה כך, ולמה הוא לא, ולמה אני כן, ולמה כך, ולמה זה.

כל השאלות האלה, ברגע שאדם יוצא מן העולם,

הוא מקיף את כל מה שאירע בעולם הזה. הוא רואה שכר על כל דבר, עונש על כל דבר,

מבין אמיתת כל דבר,

איך הבריאה מתוקנת, מה היה המהלך של כל הבריאה כולה, מה התכלית של כל הבריאה,

מה העונג להידבק במקור הטוב, הקדוש ברוך הוא, כמו שאמר דוד המלך,

עליו השלום, קרבת אלוקים לי טוב.

אז המושגים הם לא גשמיים, גופניים,

אלא רוחניים, טהורים וזקים.

זה העושר האמיתי.

כשאדם שמח,

זה שמחה אמיתית.

יש שמחת הגוף

ויש שמחת הרוח.

שמחה של הגוף

היא מוגבלת, הגוף מוגבל, לכן השמחה מוגבלת.

אבל שמחה רוחנית, שמחה של חוכמה,

זו שמחה שאין לה גבולות.

כשאדם יצא מן העולם הזה ויגיע לחיי העולם הבא,

אין שכר למעלה מזה.

הרמב״ם מסביר ואומר שכשם שאי אפשר להסביר

לעיוור מלידה

את הגוון של הצבעים,

כשם שאי אפשר להסביר לחירש מלידה

את שמח הצלילים,

כך אי אפשר להסביר לאדם גשמי את העונג הרוחני.

אנחנו כל כך רחוקים ומנותקים מזה,

יש לנו איזה דמיונות קלים כמו ריח.

ריח זה הנאה של הנשמה.

ראייה

זה הנאה של הנשמה.

שמיעה,

זה הנאה של הנשמה,

מוזיקה,

ריחות טובים,

ראייה, נוף,

דברים כאלה, זה הנשמה נהנית מהם.

יש לנו טיפה מושגים מן הדברים, קצת מן הקצת, בעולם הגשמי.

כשנפשטים מן הגוף והופכים להיות נבדלים,

והאדם נמצא בעולמות העליונים, ההנאה היא זכה וטהורה,

והיא מכירה את האמיתה, האמת, אמיתת הדברים

של כל דבר ודבר.

זה אושר שאין כדוגמתו.

זה מעט מן המעט מה שניתן לומר בזה.

כן, את רצית שמה שאני אחזור אלייך? הנה, אני פה.

מה השאלה?

שכחת.

לא, אבל אני רוצה שתענה לי כשאני שואל.

בבקשה, כשתשאלי אני אענה.

כן.

הרפורמים נקראים יהודים?

אם הרפורמים נקראים יהודים,

הנולד להם יהודייהו יהודי,

אבל מעשיהם רחוקים כרחוק מזרח ממערב מן היהדות.

ההפך מן היהדות.

יש לנו פה את החוברת על הרפורמים,

דוד?

הקלסר הזה הקטן על הרפורמים

צריך להיות פה.

אצלם, לדוגמה, שתבין, אצל הרפורמים ביום כיפור נוסעים,

לא צמים,

עובדים.

בשבת בבית כנסת יושבים גבר ואישה,

יש תזמורת על הבמה,

אורגן,

ממש כמו הנוצרים.

הם מחתנים יהודי וגויה,

גוי ויהודייה,

עם כומר ורביי.

אתה יודע מה ההבדל בין חופה חרדית

לבין חופה חילונית לבין חופה רפורמית?

בחופה חרדית,

החותנת בהיריון,

בחופה חילונית,

הקלה בהיריון,

בחופה רפורמית,

ערב בהיריון.

כשתגדל תבין את זה.

זה רפורמי, כן.

מה זה קונסרבטיבים?

מה זה קונסרבטיבים?

זה טיפה יותר חזק מהרפורמים,

אבל גרוע כמותם.

רק עכשיו הבנת את הבדיחה?

כן, בבקשה, למעלה.

למה ההטרדה פה זה שוביניסטי לגבי האישה? וגם בחברות דתיות יש כזה,

למשל בבתי כנסת יש הפרדה בין דברים לנשים.

אני חושבת שזה ממש שוביניסטי.

קודם כל, אנחנו לא פוחדים מהמילה שוביניסטי,

אנחנו מאוד מפחדים מהמילה פמיניסטי,

כי פמיניזם זה ההפך מהבריאה.

כי הקדוש ברוך הוא ברא את האדם, זכר ונקבה, ולכל אחד יש תפקיד.

ושולי,

מקבלת פרס ישראל, רוצה שכולם יהיו זכרים.

וגם יעל דיין רוצה שכולם יהיו זכרים, שוויוניים.

אבל הקדוש ברוך הוא אמר שאין שוויון בין המינים.

לא שאין שוויון לרעת המין, גם לטובת המין.

זאת אומרת, יש דברים שהאישה מועדפת

על פי ההלכה, ויש דברים שלא,

כמו שלפעמים הגבר והאישה לא.

לדוגמה,

אם צריך לחפש צדקה,

אם יש יתומים, יש יתום ויתומה,

מחפשים קודם כול בשביל היתומה, לא ליתום. למה?

כי זה לא דרך ארץ שיתומה תזדקק ותלך לחפש בשביל עצמה.

אם יש שבויה ושבוי, פודים את השבויה קודם,

ולא את השבוי.

ועוד הרבה דברים של טובתם, רק מה, שולי לא מפרסמת את זה. היא אומרת רק מה שלא טוב בעיניה. רק רגע.

הבורא יתברך נתן תפקידים?

לגבר יש את התפקידים שלו, ולאישה יש את שלה.

לכן הקדוש ברוך הוא גם פטר את האישה מהרבה מצוות בתורה שהיא פטורה לגמרי.

מצוות שהזמן גורם,

אישה פטורה,

בשביל שהיא תהיה חופשייה להתעסק

בדברים שהקדוש ברוך הוא ייעד לה.

אז לכן היא פטורה.

יש העדפה של הדברים.

למה שמים אישה בעזרה ולא שמים אותה למטה אצל הקהל?

אז קודם כול, אצל החילונים זה צריך להיות מעלה, כי לקנות ביציע כרטיס זה עולה בדרך כלל יותר יקר.

אבל הסיבה היא צניעות,

כיוון שאם מתערבים גברים ונשים יחדיו זה מביא לקלות ראש.

בית כנסת זה מקום שצריך להיכנס לשם בכובד ראש,

וצריך להתפלל,

ולהתפלל צריך כוונה טהורה,

ולא מחשבות לא טהורות,

ולכן תערובת של אנשים ונשים יחדיו לא תגרום לזה, אלא ההפך.

וחוץ מזה, יש לי עוד שאלה.

למה יהודים, אני לא מבינה, צריכים לגדל זקן ואות ולחבוש כיפה? זה בכלל לא כתוב בתנ״ך.

קודם כול,

הם לא חייבים.

מה הפירוש לא חייבים? כיפה כתוב בהלכה בשולחן ערוך, בפרק ב', סימן ב',

הלכה זן,

לא ילך ארבע עמוד בגילוי הראש. זאת אומרת, צריך לכסות את הראש. יש לזה רמז בתורה. נכון, מן התורה אין זה חיוב, אבל מדרבנן חייבים,

והתורה אמרה, לשמוע בקול החכמים, על פי התורה אשר יורוך לא תסור ימין ושמאל.

אז אנחנו מחויבים ללכת עם כיפה, מדרבנן.

לגדל פאות, נכון, אין חיוב,

אבל זה הידור מצווה.

אבל להשחית את הפאות זה אסור,

ולהשחית את הזקן זה אסור. דוגמה,

להוריד את הזקן והפאות בתער זה איסור מן התורה.

מי שמוריד את הזקן בתער עם סכין גילוח זה כאוכל חמש פעמים חזיר.

זה גודל האיסור.

אבל אם הוא מוריד, לדוגמה, עם מספריים או עם מכונת גילוח שהיא לא הולכת הדק הדק על הלחי עד שהיא מורידה מן השורשים,

אז יש שמתירים ואין בזה איסור למתירים.

אבל יש אוסרים מסיבה אחרת,

לא ילבש גבר שמלת אישה וכו', שזה לא ייתקן בתיקוני אישה.

ועוד סיבות שמובאות בספר הדרת פנים זקן.

אבל לגדל זקן,

כתוב בפסוק

הדרת פנים זקן.

זאת אומרת, זה הדרה של האדם,

לכן הקדוש ברוך הוא עשה לגבר זקן ולאישה לא.

כי הוא רוצה שהגבר יגדל זקן,

אומנם לא חייב אותו בגידול,

אומנם יש חפץ חיים על זה שאומר שיש מצווה לגדל זקן,

אבל בכל אופן מן התורה אין חיוב כזה. האיסור הוא לא להשחית.

לכן, את יודעת שבצבא חיילים מקפידים עד מאחורי העצם לעניין הפאות,

להשאיר אותם, והצבא מכיר בזה,

ואת הזקן לא להשחית.

זה שאנחנו מגדלים גם זקן וגם פאות, זה הידור מצווה.

וכמו שאנחנו מהדרים במצוות אחרות, גם בזה אנחנו מהדרים.

הבנת?

את פתורה על דוגמה מזה, את רואה?

כן, שתי שאלות.

שתי שאלות. אחת, פרעה, אמן וכל אלה היו רשעים, נכון?

אם פרעה ואמן היו רשעים, תלוי מאיזה נקודת מבט אתה מסתכל. אם מצד היהדות, כן. עכשיו, אני אומר בתורה רשום שפרעה,

השם הכביד את הלב שלו.

כן. השם גרמנו את זה.

לא.

למה לא?

הוא אומר, פרעה כתוב שהשם הכביד את ליבו,

אז מה הוא השם? למה קוראים לו רשע?

קודם כול, בהתחלה, פרעה אמר, הבה נתחכמה לו,

לעם ישראל.

הוא לקח את שלושת יועציו,

את איוב,

את יתרו ואת בלעם,

וביחד הם טכסו עצה,

פן יפרוץ,

יגדל העם הזה ותקרנה מלחמה.

בנוסף, גם הוא על אויבינו ונלחם בנו.

היה לו תיאוריה למה צריך

לשעבד את העם, למה להקטין אותו,

למה לזרוק אותם ליאור, זה הוא עשה לבד.

למה לשקע את הילדים שלהם, כי הם שלא משלימים את המכסה כל יום? לשים את התינוקות שלהם בתוך הלווינים בשביל שישלימו את המכסה?

זהו הרשע עשה.

זה לא ה' אמר לו.

כשהתחיל להביא לו מכות בשביל לשלח את העם,

אז בחמש מכות ראשונות

הוא הכביד את ליבו לבד.

אחרי חמש מכות ראשונות, ה' הכביד את ליבו.

מה הפירוש הכביד את ליבו?

כיוון שהמכה כבר הייתה חזקה מדי והוא היה צריך לשחרר,

הקדוש ברוך הוא הכביד עוד פעם את ליבו, שיהיה מאזן ותהיה לו בחירה עוד פעם להחליט מחדש.

כשנותנים לבן אדם מכה חזקה, כבר אין לו ברירה, אין לו בחירה.

ואז הוא לא בוחר מרצון, זה באונס.

והשם רצה שהוא ישחרר.

לכן הכביד את ליבו, פרשו של דבר,

כמו במשקל. יש אחד יורד ועולה, אז מכבידים את הצד השני, ואז זה משתווה,

ואז שוב פעם הוא נותן לו את האפשרות לבחור, ותמיד הוא בחר גם כן ברע.

אבל הוא השאיר אותו בסוף, אתה יודע,

מכל מצרים, למרות שהוא היה בכור, הוא נשאר

בשביל לראות את כל המכות,

ואחר כך הוא הפך להיות מלך של נינווה,

ואחר כך הוא חזר בתשובה, כשנשלח יונה הנביא אליהם

ארבעים שנה, ואחרי זה חזרו לסורם, ואז הוא מת.

כן, אבל אני אומר שזה מהלך מתוכנן של הקדוש ברוך הוא.

אמרתי שלא. הסברתי שזה התחיל מאצלו.

לא, אני אומר כל יציאת מצרים.

הרי אלוקים קורא את כל הדוברות. נכון, אבל הוא לא אמר למי...

אם פרעה פתאום באמצע היה מחליט, אני חוזר בתשובה, והחמש מכות. אז הוא היה מקלקל את התכנון של אלוקים, לא אלא... לא, הוא לא היה מתקן.

לדוגמה, תקשיב, אדם צריך להיפטר מן העולם, נכון?

ובסוף יהיה איזה קברן שיקבור אותו.

אז לא תסתכל על הקברן, תגיד, הקב' ברוך הוא, בשביל שהקברן הזה יקבור ביום רביעי אחרי הצהריים את הגופה הזאת, אז הוא הרג את ה... לא.

ההוא היה צריך למות,

והוא גם היה צריך להיקבר.

והקברן, שהיה באותה תורנות, זה היה ההוא.

זאת אומרת,

עם ישראל היו צריכים לגלות למצרים, ובמצרים היו צריכים להשתעבד, אבל מי יהיה הקברן? מי יהיה זה שיעשה להם את הצרות?

הקדוש ברוך הוא לא אמר לפרעה אתה תהיה.

יכול היה להיות רשע אחר?

כל מי שבבחירה שלו החליט להיות רשע,

הוא יהיה.

אבל לא שהשם אמר לו אתה,

כי אם השם היה אומר לאדם אתה תעשה בלי בחירה,

לא מגיע לו עונש.

אז הבחירה היא בידיים של כל אדם. כל אדם.

הבחירה בידו להיטיב או לרע וגם לחזור מדרכו הרעה.

וגם לחזור.

וגם לחזור מדרכו הטובה. כל אחד יכול לעשות מה שהוא רוצה כל רגע.

כל רגע.

רק יש אנשים שהקדוש ברוך הוא מאפשר להם,

ויש אנשים שהקדוש ברוך הוא כבר מונע מהם, כמו אצל פרעה בסופו של דבר,

שאומר הרמב״ם

שההכבדה שלו הייתה לא כמו שהסברתי קודם, אלא בגלל הימנעות למנוע מפרעה את האפשרות כבר

לבחור בטוב,

בשביל שיקבל את המכות לקיים את אשר התעללתי במצרים,

בשביל שילמדו כולם על הבשר שלו.

לצדכה ופתי הערים.

ילמדו מהמכות שהוא קיבל, על מה שהוא לא שמע בקול השם,

את הדברים.

ובסופו של דבר הוא קם ואמר באמצע הלילה,

קומו צאו מתוך עמי.

למה הוא כבר לא יכול היה לסבול יותר?

גמרנו.

מכת בכורות הרסה אותו לחלוטין.

רגע, יש לי עוד שאלה. עוד שאלה יש לו?

השם הרי ברא את כל העולם, נכון? נכון. כל דבר הוא בריאה. גם שמעתי אותך אומר שיש לו מטרה, יש לו ייעוד. נכון, תכלית וייעוד.

כל דבר. כל דבר, אפילו נחש ועקרה ושרף.

אז שאלה שלי,

כל היקום,

הגלקסיות, יקום הוא אינסופי, אבל יש לו סוף.

אבל הוא כאילו אינסופי.

הנערתי. כן. אין חיים הרי, אין חייזרים. נכון.

אז מה הייעוד של כל הכוכבים?

תגיד, ירח שמש יש להם ייעוד. קודם כול, יש קשר בין, מה הייעוד של כוכבים? שמעתי.

יש קשר בין כל הגלקסיות ובין כוכב לכוכב, והמרחקים שביניהם,

והאור שהם מפיצים, ועוד הרבה חשבונות,

וגזים הנפלטים, ועוד כל מיני עניינים, שהכול בסוף בסוף בסוף, מה זה קשור לעולם? פה.

והכול בסוף בסוף בסוף משמש את הכדור הזה בדרך עקיפה,

או בדרך ישירה.

לא כל הדרכים ידועות לנו,

אבל ברור לנו שזה כך.

מעבר לזה,

כשאתה מסתכל בכל היקום,

ואתה רואה את כל הגודל הגדול הזה, אתה אומר, מר בו מעשיך ה'.

כי יראה שמך מעשה צבעותיך,

ירח וכוכבים אשר קוננת,

מה אנוש כי תזכרנו?

זאת אומרת, אני תמה,

בורא עולם כזה גדול, תראה איזה גלקסיות, מה הוא ברא,

וכל זה בשביל האדם.

שואל דוד המלך, מה אנוש כי תזכרנו?

מה זה בכלל בן אדם? מי רואה אותו בכלל מכדור אחר?

כל הבריאה כולה עם כל הגלקסיות נבראה בשבילך.

לעולם יאמר אדם,

כל העולם נברא בשבילי.

אתה שומע?

למה שהאדם הראשון נברא יחידי,

והקדוש ברוך הוא לא ברא בפתיחה מיליון איש, מיליארד איש, אחד.

למה?

ללמד שכל הבריאה נבראה בשביל אחד.

עכשיו, למה זה? קח, קלטת 29-30,

האם יש תשובה חילונית לשאלה למה באת לעולם?

תשמע בפירוט למה נברא העולם בכלל,

ובצורה הזאת בפרט.

עכשיו, תסתכל סתם לשמיים. אולי אתה לא משתמש ב... תצא רגע לשמיים.

אתה רואה כמה מנורות יש פה באולם?

אם תהיה חסרה אחת, יהיה מספיק אור עדיין.

למה עשו הרבה?

גם הרבה אור וגם, שיהיה יפה.

ראית נברשות באולמות? ראית או לא ראית?

הקדוש ברוך הוא דואג לך,

שיהיה לך יפה.

תסתכל, תצא החוצה,

תראה כוכבים, תראה איזה שמיים, איך שידה לך את התקרה,

איזה יופי, איזה עצים, איזה פרחים,

עכשיו עונת האביב, לבלוב,

איזה ריח של הפירות,

ריח של העלים, איזה דבר.

גלי הים ככה משיקים, הצבע של הים תכלת,

מתחבר עם השמיים תכלת,

ועושה לך את המין ירק ודשא ופריחה.

תראה כמה שידה לך את העולם יפה,

שיהיה לך יפה.

שידה לך דירה, לא וילה, לא ארמון, לא חרטה.

עולם!

זה לא אני, זה הוא.

הוא, הוא הכוונה.

זאת אומרת, אתם צריכים להבין, יהודים יקרים, הבורא יתברך

נתן לך אפשרות למחשבה,

נתן לך להתבונן,

אבל הוא גם נתן לך מקום לטעות,

כמו שאתה שואל.

הוא נותן גם מקום לטעות.

לפעמים הוא נותן לאדם את הכוח לטעות.

כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, האדם אומר. הלכתי לעבוד,

הבאתי 200 דולר, הייתי שוכב במיטה,

לא היה לי גרוש.

אבל על פי האמת זה לא נכון.

כי מזונותיו של האדם קצובים לו מראש השנה ועד אחרית שנה.

וההשתדלות לא מביאה את הכסף.

מה שנגזר יגיע אליך,

כמו המזון שנגזר יגיע אליך,

כמו של התינוק, מה שנגזר יגיע אליו.

זאת אומרת, לכל אחד ואחד נגזר מה יגיע אליו. רק מה,

כיוון שיש קללה וזיעת אפיך תאכל לחם, וצריך לעשות השתדלות על פי טבע, כי אין, אנחנו ראויים לנס.

כמו שהיה מציד מצרים עד הכניסה לארץ, ארבעים שנה יורד מן מן השמיים.

מים. בעירה של מרים מתגלגלת איתם. ענני כבוד חופים עליהם,

והם יושבים לאוהליהם.

אתה יודע מה זה ארבעים שנה לחיות בנס, מזונות קצובים יום-יום יורד,

וביום שישי יורד כפליים, כי בשבת אין.

לא עובדים בשבת.

ככה למעשה העולם היום היה יכול להתנהג אם לא היינו חוטאים.

אבל כיוון שחטאנו,

אז אנחנו זקוקים לעשות מעשים טבעיים גם.

אבל אלה שהם באמת צדיקים,

הם חיים באווירה

של דור המדבר. לא טורחים, לא במזון, לא באכילה,

וזה מקומם הרבה אנשים. אנשים מתפוצצים. למה הם לא עובדים ויושבים ולומדים? ואני הולך לעבוד כל היום מהבוקר עד הערב.

כואב להם.

אבל אלה נקראים אוכלי המן.

ככה היו אלה שקיבלו את התורה.

אלה שמקבלים על עצמם את התורה,

כל המקבל עליו עול תורה,

מעבירים ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ.

וכל המעביר מעליו עול תורה,

מביאים עליו עול מלכות ועול דרך ארץ.

אפשר בחוץ לראות את זה גם היום, בדור הזה,

במילניום השלישי.

כן.

אנחנו רואים, לדעת, בעם ישראל יש הרבה שכבות דתיים חרדים, אבל יש גם שכבה אחת, באמת,

יהודים בשלמות תאומות רוצים להתקרב לקדוש ברוך הוא,

ולא תמיד הולך להם. איך, איך?

יש רשת. שכבה אמצעית שמה?

ממש, רוצים להתקרב לקדוש ברוך הוא, ויש כאן הרבה מניעות,

רוצים לשמור שבת, פתאום יורדים מליכים תפילים,

פתאום מפסיקים.

מנסים אחד להתקרב, ועד תמיד יש איזושהי מניעה,

גם בגלל שהחברה, הם לא יכולים להתנתק פתאום על ארץ אחת. כן.

אבל למה אתה משיח?

למה אתה משיח?

מה יהיה עם אלה?

אין. כתוב, בזמן של משיח הוא בא בדור שכולו חייב או בדור שכולו זכאי. כולם ילכו לצדדים, או זכאי או חייב.

לא יהיו בינונים.

כן,

בבקשה.

היום יש חילוקי דעות בעם אם ללכת לצבא או לא ללכת לצבא.

כן.

יש חרדים שרובם לא הולכים לצבא,

ויש כיפת זכאיות שבדרך כלל הולכים לצבא,

עם מסלול של הסדר או הולכים לצבא ישר.

השאלה שלי היא אם כדאי ללכת לצבא,

כי גם יש הרבה הלכות שקשה כמאוד לקיים בצבא,

וגם הרבה אנשים מתנגדים ללכת לצבא ומעטיפים ללמוד, נשאר ללמוד. השאלה שלי היא אם צריך ללכת לצבא. בוא אני אגיד לך, אלה שלא הולכים לצבא מחמת שתורתם אומנותם,

אז החוק דוחה להם את השירות ומכיר בהם כלומדים.

כנראה מנעמי השלטון נותנים לו את האפשרות להמשיך בינתיים במה שהיה קיים עד עכשיו.

ועדת טל אמרה שהבעיה של בני הישיבות אינה בעיה ביטחונית אלא בעיה חברתית.

זאת אומרת, אם תלך לצבא לפי ועדת טל, אתה לא פותר בעיה ביטחונית

אלא דימוי חברתי בלבד.

אם אתה חושש שאתה לא יכול לקיים את התנאים בצבא של שמירת הדת,

כמו שהתברר מהנחל החרדי שהגיעו לשם

ולא מאפשרים להם את מה שהבטיחו להם, כמו שהתפרסם בעיתונות החרדית,

אז אתה צריך לשקול

האם הדימוי החברתי לעומת ההפסד הדתי הוא המשקל.

ואם קשה לך להחליט, תתייעץ עם תלמיד חכם.

כל התלמידי הישיבות הסדר שולחים לצבא אתה אומר, אתה רוצה להגיד לי ש...

אני לא אומר, כי יכול להיות שאין להם את הבעיה שלך,

יכול להיות שאצלהם הדימוי החברתי הוא יותר חשוב מהחלק הדתי.

אם שם נתקלים בבעיות

והם מסתדרים עם הבעיות, פרשו של דבר, מעבירים עליהם,

זה הבעיה בדתיות שלהם.

אז לרוב החרדים יש בעיות שהם לא יכולים ללכת לצבא בלי לקיים את כל המצוות?

בטח. אני לדוגמה הייתי בצבא וזרקו אותי מהצבא.

למה זרקו אותי מהצבא? אמרו שאני מדבר יותר מדי.

אז אמרתי להם שאני מוכן לשרת 24 שעות ביממה בלי הפסקה,

ואני אעשה את כל החיילים עם מוטיבציה, עם פאות, וזה כאן.

אמרו לי, בשביל זה אנחנו משחררים אותך הביתה.

אז מה הדעה שלך? אני הייתי חייל מצטיין.

מה אתה אומר?

מה דעתך? ללכת לצבא או ללכת לצבא? אז אמרתי, זה תלוי בך.

האם הדימוי החברתי יותר חשוב מהמצב הדתי שלך?

אם

אתה חושב שאתה עלול להיכשל שם ולא לשמור על הדת, כמו שסטטיסטית מתברר שהרבה מהחבר'ה האלה שאתה מזכיר יורדים מן הדתיות, לפי פרסומים

של המפד״ל? בגלל זה יש ישיבות הסדר.

נכון, ואתה צריך לדעת שישיבות ההסדר מתחילה נועדו לנפלטי הישיבות שלכם.

ואלה שהיו הנפלטים אמרו, בשביל לשמור עליהם בכל אופן במסגרת,

בנו להם את המסגרת שנקראת ישיבות הסדר.

לא כאידיאל, אלא כפתרון.

הם אומרים שזה יהיה אידיאל.

היום, בטח.

אז הם משקרים.

לא, זה לא התחיל עם אידיאל, זה התחיל, אני אומר לך, מאיזה סיבה.

היום כבר יש יותר מזה, עכשיו רוצים לגייס את הבנות

לשלוש שנים.

לתת דוגמה אישית.

ויותר מזה, יש קדם צבאית עכשיו.

הא הא הא, עוד האידיאל משתפר,

ועכשיו יש קדם צבאי לבנות.

אהההההההההההההההההההההההההההה ועוד מעט האידיאל יהיה שכולם יהיו רמטכ״לים.

לא בעיה ביטחונית, אמרה ועדת טל, שהוקמה על ידי ברק,

אלא בעיה חברתית.

מצד התורה,

שטומי יכעס ושריד יכעס והזכויות יתרבו בעם ישראל מלומדי תורה.

אבל אם אתה דואג שטומי יוכל לשבת ולפנק את הקרס שלו לאחר השרימס שהוא אוכל לכבוד שבת,

בשביל שהוא אומר, הנה, עוד אחת שלחתי בגלל ההטרדה התקשורתית שאני מבצע,

שהדימוי החברתי יהיה כזה,

בסדר, אז אתה תספק את רצונו.

אם זה מה שמפריע לך.

אבל יש מצווה לשמור על הארץ.

אתה שומר על הארץ.

לא.

אם השם לא ישמור עיר,

שם שקט שומר.

לא כתוב.

אם בחור הישיבה בהסדר לא ישמור,

הלך על תל אביב.

זה לא כתוב.

וכתוב, הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל.

ובמלחמת המפרץ היו ישיבות הסדר, והטילים הגיעו.

ולא ראינו שום כיפה סרוגה שהחזירה סקאט בחזרה.

כולם נבלו,

וברוך השם לא פגעו,

כי השם שומר על עמו. הבנת, עיוני?

יכול להיות שמענו, אבל לא ראינו, בסדר, אבל מצד אחד יש מצווה על כל בן אדם ללכת לשרת בצבא.

אין מצווה כזאת.

אין.

אפילו לפי ברק אין מצווה כזאת.

צריך לשמור על הארץ, ואחד מהשמירה...

לשמור. שומרים על ידי התורה שנאמר,

אם בחוקותיי תלכו ושכמתם ואין בחריד וחרם לא תעבור בארצכם.

לא כתוב.

אם בכלי הנשק תאחזו ושכבתם ואין מחריד. בדיוק הפוך!

אז מתעצם הצבא נגדי ורוכש עוד נשק,

ומתכנן להביא דברים יותר ארוכי טווח ויותר פצצות.

למה?

ואתה יותר מתעצם, הוא צריך בהתאם.

התחלה טובה.

בן אדם לא יכול לעמוד ככה ולהגיד כאילו שפצצות ינחו עליו. הוא צריך ב...

מה עשית מלחמת המפרץ?

איך עמדת, ככה או ככה? אני לא מדבר על זה. לא, איך עמדת? אני רוצה לדעת.

איך עמד רבין?

רבין, ראיינו אותו,

הוא ירד שמונה קומות בפעלית.

אמרו, לא,

לשבת בחדר האטום, הוא אמר, אני יודע מי זה צהר, אני למטה במקלט.

בסדר, אבל נגיד במלחמות רחבות, בן אדם כאילו היה צריך להגן על עזמו, הוא כאילו השליח? מישהו אמר שלא צריך להגן?

הקדוש ברוך הוא נותן לו סייעתא דשמיא.

כן.

אתה רוצה לקיים את רצון הבורא?

לא. אתה רוצה? כן. אתה ממש רוצה?

בעזרת השם. אתה שמעת שלקדוש ברוך הוא יש שבט שקוראים לו שבט לוי? נכון. והוא פטור ממלחמת מצווה?

והרמב״ם בסוף שמיטה ויובל אומר שכל אחד מבאי העולם ומבינו מדעו וחשק בתורה וישב ועזב חשבונות בני האדם,

הרי זה נתקדש קודש קודשים, והוא פטור כשבט לוי גם ממלחמת מצווה,

רצון הבורא.

מה אתה עושה עם זה?

לא כולם פטורים.

הנה, אומר הרמב״ם, על פי התורה, הוא שואל על פי התורה. שבט לוי. כל אחד מבאי העולם שהבינו מדעו, ישראלי ולוי וכהן, כל אחד מבאי העולם שהבינו מדעו וחשק בתורה ועזב חשבונות בני אדם וישב ולמד,

הרי זה נתקדש קודש קודשים, והוא משבט לוי.

דברי הרמב״ם בסוף שמיטה ויובל,

תפתח ותקרא.

אז אני שואל אותך שאלה,

אם אתה רוצה לקיים את דברי הבורא,

אז הוא אומר, סמוך עליי.

השם יילחם לכם ואתם תחרישון.

תקיימו את החלק הראשון בחוקותיי,

ואני אדאג לחלק השני, כמו שהיה בזמן חזקיה.

חזקיה המלך

דאג שכל הארץ ילמדו תורה,

וכשבא סנחריב בכל צבאותיו להילחם בירושלים,

ולחזקיה לא היה אפילו אלפיים רוכבים להעמיד על אלפיים סוסים שהוא תרם לו, סנחריב,

ירד מלאך השם מהיכר במחנה סנחריב בלילה אחד 185,000 איש.

אם היו מתעוררים היום אחרי נס כזה, מה היו אומרים?

וירוס.

הבנת? אז איך אתה מסביר את כל הרבנים הגדולים שטוענים שצריך ללכת לצבא, ויש חובה ללכת לשרת בצבא? בעיה חברתית לא דתית.

כיוון,

אה?

הם צועים.

לא טועים. הרמב״ם אומר שהם טועים.

כן?

למה? אבל הם מביאים הוכחות שהם... אין הוכחות, מאמי. יש הוכחה אחת.

הקדוש ברוך הוא אומר,

מי שמר עליכם 3,300 שנה לפני צה״ל?

ראשי הישיבות שמרו עלינו, אתה יודע?

לא היה אסטרטגי,

היה רק ראשי ישיבות. מי שינחה את עם ישראל?

משה, יהושע בן נון,

ואחריו במשך כל הדורות ראשי הישיבות.

מי היו גדולי ישראל?

פוליטיקאים?

לא.

אלה שהיו חכמי התורה.

אלה הובילו אותנו עד הלום.

פתאום אחרי 3,000 שנה אומרים,

אלה לא מבינים כלום.

אנחנו?

יש לנו עוזי,

יש לנו קלצ'ניקוב,

יש לנו זה, אנחנו חמימים, מנהלים את החיים. איפה הקדוש ברוך הוא?

זה אותו דבר כשבן אדם חולה, אז הוא לא ילך לרופא,

הוא ילמד תורה, והתפלל, ולא ילך לרופא, כאילו. נכון.

באמת, אם אדם יתפלל לשם, יתברך באמת,

מתוך חזרה בתשובה אמיתית, שעל זה הרי בא החטא.

החטא גורם לייסורים בשביל שיחזור בתשובה.

באמת, אם הוא יתפלל לשם,

ירפא, לא צריך רופא.

רק כיוון שהאדם חסר אמונה,

וכשהוא אומר, רפאנו השם ונרפא בתפילה,

הוא חושב על קופת חולים שלא יפסיד את התור,

בגלל זה הוא לא מצליח לרפא דרך התפילה.

אבל אם הוא היה מאמין בתפילה,

רפאני השם,

למה רפאני השם? רפאני הרופא וארפא.

לא כתוב רפאני הרופא.

רפאני השם.

הרופא עצמו הוא שליח.

בן אדם חסר אמונה בשביל לבקש מהאדם ברוך הוא להגנה.

הוא צריך ללכת פיזית ו... אז אני מסביר עוד פעם.

יש דברים,

תלוי לפי המאמין.

אתה מאמין או בוטח?

מי שלא בוטח בשם 100% הולך לעבוד.

מי שבוטח בו 100% לא עובד.

זה ההבדל.

כן.

אז איך תגיד את זה שאין דבר כזה בלי צבא? הרי יאכלו אותנו. יהיה, יהיה צבא. אל תדאג. אל תפחד. יהיו כמה חבר'ה שילכו. גם כשהיה דוד המלך היה גם... היה צבא, נכון. דוד היה מלחמה עם העם. נכון. והיו 12,000 לוחמים בנשק ו-12,000 בישיבה מתפללים לזכותם,

וככה ניצחו במלחמות ישראל.

אבל בסדר, אז אפשר גם תוארה וגם... זה מה שיש. הנה, קצת מאוד בישיבות והרבה מאוד בצבא.

ויש עודף בצבא. עודף.

יש מחזורים שלמים שמשחררים. בסדר, אבל לא לפסול את זה שלא יהיה צבא. אמרנו שלא יהיה?

אמרתי לך, יהיה, אל תדאג. יהיה הרבה.

הרב,

אתה פעם הלכת לרופא.

אני?

בטח הלכתי לרופא.

הרופא בא אליו.

אז איפה האמונה?

מה זה איפה האמונה?

הלכתי כשהייתי חילוני.

אתה לא מדבר על הצד הזה, על הצד שחזרת תשובה.

תראה, אם אני הגעתי חלילה למצב שכבר מבחינת העבירות שלי, הגעתי למצב שאני כבר זקוק לרופא, זו בעיה חמורה.

זה כל בן אדם? אבל היום, דוגמה, נחתכתי פה, חתכתי בשר,

אז שמתי פלסטר והסתדרתי, לא הלכתי לקופת חולים.

אבל גם זה שנחתכתי, שתדע, זה גם כן עבוד.

אם לא, לא הייתי נחתך.

כתוב, כי עליך הורגנו כל היום. אדם שיוצא לו טיפת דם,

זה כנגד מיטה, כי חלק מן הנפש ככל הנפש.

זאת אומרת, יש חשבון גם בדברים כאלה.

אז אנחנו לא גדולים מספיק בשביל לבקש מהשם כדי שאנחנו נתרפא. למה לא?

יכולים, ודאי. תעשה, תעבוד, תשתדל,

תבטח ותתקדם לאט-לאט.

אם תפקיר את עצמך מההתחלה, שאתה לא יכול, תישאר כך. אבל יש מצווה, יש דבר שכתוב בתורה,

ונשמרתם על נפשתיכם. נכון.

אז זה כתוב, ונשמרתם מאוד לנפשותיכם. אם תישמר בענייני הנפש שלך טוב, לא תצטרך לראות. זהו, שרוב המזרחים. רוב, אז לכן יש הרבה רופאים שובתים.

זה לא חייב לסתור, אתה גם יכול ללכת לרופא וגם להתפעלת. נכון, הנה עובדה.

אם השם מחליט,

יש רופאים, אבל אתה בא, הם שובתים. מה אתה עושה?

מזלב. לא שווה כלום. אתה סמכת על הרופא, הגעת אליו, אומר, אדוני, אני בשביתה, אין כסף, אין ניתוחים.

מה אתה עושה?

זהו. זאת אומרת, בסוף

הכל בידי שמיים, חוץ מיראת שמיים.

אם תהיה ירא שמיים, 100% תהיה מסודר 100%. תהיה 99%. באחוז אחד לא תהיה מסודר.

אם יבוא אליך בן אדם וישאל אותך ללכת לצבא העולם, מה תגיד לו?

אני אגיד לו את מה שאמרתי לך.

שעה אני מסביר לך, בסוף אתה שואל מה אני אגיד לו.

כן.

כן, עוד שאלה?

הנה, פה יש שאלה.

האם קיים מצב כזה שהקדוש ברוך הוא מונע מבן אדם אחר בתשובה?

האם קיים מצב שהקדוש ברוך הוא מונע אדם מתשובה?

לפי הרמב״ם, כן, יש אפשרות כזאת, אבל מדובר ברשעים גדולים ביותר, כמו פרעה הרשע,

שהוא הרג ורצח וטבח ועינה ושעבד וכו',

וקיבל סימנים ואותות ושלח לו השם את משה, וראה ניסים ונפלאות,

ולא ברור את כל זאת לא רצה?

אחת כזה יכולה להימנע ממנו התשובה לפי הרמב״ם.

והרבה פוסקים אינם מסכימים ואומרים שאפילו במצב כזה הקדוש ברוך הוא נותן פתח לאדם לחזור.

זה לא אומר שהוא יחזור,

ויכול להיות שהוא יבחר כמו פרעה להישאר כמו שהוא היה, אבל לתת לו את האפשרות אשר הוא נותן.

מרב, אני מנסה בשביל להתחזק, אבל אני לא מצליח.

אתה מנסה להתחזק ולא מצליח, כי אתה נשאר בסביבה הטבעית שלך, שהיא לא עוזרת,

והיא גם הגורמת שהיית מה שהיית.

אם אתה רוצה להתחזק,

תצא לתקופה מסוימת לסביבה אחרת יותר קלה,

תחליט אם אתה רוצה לחזור או לא,

ואם תרגיש שאתה מספיק חזק, תחזור ותחזק אחרים.

אבל אם אתה נשאר באותו מקום שאתה חלש,

אז ודאי שאתה תחלש יותר.

למה? בפרט שהם אומרים לך כל מיני מילים וכל מיני,

ולא עוזרים לך ולא דוחפים.

אני ניסיתי להיות בישיבות ולא התקלמתי שם, לא ראיתי את המקום שלי שם. נכון, לפעמים קשה, נכון, להתנתק מהבית לפעמים, לפעמים החברה לא מתאימה, לפעמים המנטליות לא מתאימה. נכון, אז מנסים ממקום למקום.

זה כמו אדם שלא מוצא מקום טוב באיזשהו מקום, הוא עובר ממקום למקום עד שהוא מוצא, אבל הוא לא מתייאש.

אתה מחפש עכשיו לחם קימל, ואין, יש רק לחם לבן ושחור, ואתה אוכל רק קימל. נו, אז מה תעשה?

אם אתה רוצה רק קימל, אתה תמצא קימל. אז אם אתה צריך לנסוע לעיר אחרת, תקנה קימל שם.

אני גם אמר לך, פתחו לי פתח יחודות ולמחה, ואין ככה פתחה קורות אפילו. נכון, אם הפתח שלך הוא פתח אמיתי מצד לצד, שאתה מוכן אפילו להיות בישיבה שלא הכי מתאים לך,

אז הוא יעזור לך.

אני אומר, אתה אומר, לא, אני לא מוכן אפילו,

אני רוצה רק כמו שאני רוצה.

פה זה נקרא שלא פתחת פתח מצד לצד.

עכשיו הייתי בארצות הברית, חזרתי משם.

איזו התעוררות אדירה יש שם. אין לך מושג.

אני תימני, נכון?

רואים?

הייתי שם בהרצאה, 95% היו אשכנזים חסידים.

איך זה מתחבר?

לכאורה אנחנו מבינים, כאילו זה לא מסתדר. ספרדים אוכלים ספרדים, אשכנזים לא אשכנזים, לא?

כן.

בחוץ לארץ, בגלל שאין את האנטי,

שאין כל הזמן נגד וכל הזמן מדברים עם סטיקרים וסיסמאות כנגד חרדים,

אין דבר כזה, אין שם מחיצות.

כולם עם כולם. משהו מדהים.

אתה רואה דבר כזה, אתה מאושר. זה עם ישראל, ככה צריך להיות בכל מקום.

אתה רואה מכל הגוונים של הקשת, כולם נמצאים, ישראלים ואמריקאים, דוברי אנגלית ועברית,

ואל תשאל מה שיש שם. זאת אומרת, אם לא הייתה פה הסתה כנגד שומרי תורה ומצוות,

והיו נותנים לנו להתבטא, כמו שאני מתבטא פה,

אתה חושב שאנחנו היינו נראים אותו דבר? היינו העם הנפלא, כמו שכתוב בתורה.

מה מבקשים סך הכול? שעוד יהודי ילמד מידות טובות, עוד יהודי יניח תפילין, עוד אחד ישמור שם את הזמן, ישמן אותו מזה.

זה הכול, זה כל הסרט.

למה חרב הבית? בגלל שנאת חינם.

למה לא ניגלנו עד עכשיו?

כי לא תיקנו את שנאת חינם.

במה אנחנו נתקן? באהבת חינם.

אם עושים אהבת חינם, זה התיקון לשנאת חינם.

מה זה אהבת חינם?

לתת ולתת, לתת ולתת, בלי לקבל, לתת ולתת, ויש כאלה לוקחים וזורקים גם, ולהמשיך לתת ולתת ולתת ולתת.

אתה תעשה מה שאתה יכול,

ותן לקדוש ברוך הוא שהוא יגמור את זה.

בהפצת 100 קלטות כאלה ניתן לפעול הרבה למען כלל ישראל.

טרום 100 שקלים עבור 100 קלטות הוזכה בכל תוצאותיהן.

0, 3, 6,

7, 7, 7, 7, 7, 9. תודה.

אם רצונכם לשמוע עוד על יהדות,

או אם יש לכם שאלות בנושאים הקשורים ליהדות,

צלצלו אלינו ל-03-6, 7, 7, 7, 7, 7, 7, 9,

0, 03-6, 7, 7, 7, 7, 7, 7, 9 או אם לרצונכם להיכנס לאתר האינטרנט של ארגון שופר www.שופר.נט