גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמים
ואמרו ז"ל: "גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמים",
אייי. והוא סומך על יגיעו ומדמה בעצמו שכוחו ועוצם ידו עשו לו את החיל הזה, שזה ודאי מגונה ביותר. גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמים, זה ההיפך מכל מה שדורשים, לא?
ש. זה כאילו צריך לעבוד
הרב: נכון, זה כאילו צריך לעבוד. אלא ביגיע כפיים ירא שמים שהוא גדול ממי שהוא ירא שמים ואינו יגיע כפים. למה?
טעם הדבר נראה: שהוא משום שהיגיע, מי שיגע בכפיו רואה בחוש שאין העמל והיגיעה נותנים לאדם ולא כלום, ואך ברכת ה' היא תעשיר, ואין העבודה אלא קללה שנתקלל בה אדם הראשון בזעת אפך תאכל לחם, וע"י כך מתחזק בטחונו וסמיכתו על ה' יתברך, מה שאין כן מי שאינו נהנה מיגיע כפיו ולא נתנסה בעצמו במצב זה ולא חש באמת הזו ולא ירד לסופה, עדיין מקננים בליבו ספקות שמא יש תועלת בעמל החומרי, ושמא אף היא נותנת משהו לאדם, וזוהי גדולתו של הנהנה מיגיע כפיו.
עכשיו ברור, גדול הנהנה מיגיע כפיו שהוא רואה שיגיע כפיו לא מביא כלום, מירא שמים שמאמין שזה כך, כי המאמין יכול להיות שיהיה לו ספקות, אבל מי שבאמת יגע בכפיו ורואה שבאמת היגיע כפיים לא הביא את מה שהוא סבר, הוא גדול יותר בבטחונו יותר מירא שמים, כי לו זה ברור שזה הכל השגחת ה'. לדוגמא, חקלאי רואה את הבטחון בה' יותר מבעל מלאכה, בעל מלאכה צריך להדפיס נגיד ספר, אז הוא יודע יש מכונה יש גליונות, מכניסים זה צ'ינג צי'נג צ'ינג,
אומר לך: תבוא בעוד כך וכך שעות יהיה לך את הספר,
חקלאי אין דבר כזה, הוא זורע ועכשיו חפש אותי. עכשיו הוא צריך כל כך הרבה דברים שיתרחשו, שירד גשם ושהגשם יהיה כמו שצריך, לא בכמות מזערית ולא בכמות מירבית, והוא צריך שהשנה לא תהיה שכונה ושלא יהיה שרב, והוא צריך שלא יהיה תולעים ושלא יהיה עכברים ושלא יהיה מזיקים ושלא יהיה עופות שיבואו וזה, והוא צריך שאח"כ אתה מבין לא יהיה שדפון וככה וככה, ואח"כ הוא צריך לזה ושלא יהיה תולעים, ואח"כ הוא צריך למכור ואחרי שהוא מוכר שלא יקפצו הצ'קים וזה, סיפור סיפור, אז ברור לו, הוא נהנה,
הוא נהנה מיגיע כפיו, מה ההנאה שיש לו? שהוא יודע שהכל חרית, שהכל עמל, זה הכל תלוי בסוף בקב"ה. אבל זה אותו דבר גם בדפס, בדפס הלכה לו מכונה, הלך לו הצבע, זה פה ככה נהיה ככה, וההוא לא שילם, ההוא זה, אין דבר כזה שהכל הולך כמו שאתה חושב, אין דבר כזה.
אז לכן צריך לדעת שמי שיגע בכפיו הוא רואה בחוש שיגיע הכפיים לא מביא בדיוק את מה שהוא חושב. מי מאיתנו כבר תכנן את יום המחר ויצא לו בדיוק מהבוקר עד הערב כל התכניות, בלי עכבות, בלי שינויים בלי כלום, מי מי יש לו דבר כזה? מי יכול להגיד, אני עשיתי לוח זמנים והכל עבד בדיוק, אין דבר כזה, אדם מזומן למקרים, ואתה לא יודע מי יצלצל ומה יודיעו לך פתאום ואיך ישנו לך תכנית, ואומר סליחה אני חייב להפסיק, אני צריך ללכת, אני ככה וככה, אשתי קנתה.... האדם לא לומד והוא חושב שהכל מסור בידו ובכוחו והוא ינהל את הכל והוא יעשה את הכל
והוא אומר יותר מזה החצוף הזה, הוא אומר: "אני לא השארתי מקום למקרים, אני גיביתי את עצמי ועשיתי כך ועשיתי כך, לא משאיר מקום למקרים. הכל סגור..."