מזונותיו וחסרונותיו של האדם קצובים לו. מעשה משעשע ב'פיניה' הגנב...
אדם מחויב לא לרדת לאומנות חברו ולקפח את פרנסתו. אסור לך לגרום להפסדים לחבר שלך. לקפח את הפרנסה שלו. אבל זה שמרגיש שמקפחים את פרנסתו, הוא צריך לזכור ולדעת "שאין אדם נוגע במוכן לחברו במלא נימה". אל תפחד ממנו מה שהוא רוצה לגרום לך נזקים. הוא לא יכול! כי אדם לא יכול לדעת במה שמוכן מן השמים לתת לך. אף אחד בעולם! יעמדו כולם נגדך וירצו להפסידך אין בכוחם אם הקב"ה החליט אחרת. אם הוא שאתה תפסיד, אז יש הרבה שלוחים למקום. מגלגלין חובה על ידי חייב. אבל מה שמוכן לך אל ת]חד, לא יכולים להזיק לך. לא יכולים.
כשם שמזונותיו קצובים, כתוב שגם החסרונות קצובים. אז מן השמים בראש השנה קובעים מה אתם תקבלו מזונות, אבל קבעו בשמים גם מה יהיה לכם חסרונות. כל השנה. יהיה לך מקרר, יהיה לך מכונית, יהיה רפורטים, יהיה חולי, יהיה הפסדים, יהיה מיסים, יהיה כל מיני דברים. גם החסרונות. אבל אם הופכים את הסדר והגנב יודע שחסרונות הנגנב קצובים לו מראש השנה, נהפכה הקערה על פיה. אתם שומעים? הגנב יודע שהחסרונות של ההוא שהוא גונב ממנו, הם קצובים לו. שמעתם? תשמעו:
מעשה היה עירייה סבלה נוראות שמאחד שקראו לו פיניה. וקראו לו שם לוואי: "פיניה גנב". פיני הגנב. כולם הכירו אותו. פיניה הגנב. הייתה גנבה, יגעו, חיפשו "איפה פיניה". כל בוקר התעוררה משפחה אחרת לאסון. הבית נפרץ, החפצים נעלמו, אבל כולם ידעו הכתובת פיניה. מה הוא היה אומר? היה אומר הגנבים ביקרו אצלי. אז היו באים אליו תמיד פיני אתה יודע אולי מישהו גנב ואז הוא אומר: "טוב, אני אבדוק, אני אבדוק". הוא יבדוק. הלך וחזר. ואמר: כן, הגנבים מוכנים להחזיר, אבל תמורת כך וכך. בלית ברירה היו לוקחים את החפצים בחזרה ונותנים לו דמי תיווך. דמי תיווך על מה שהוא גנב. נו, לפעמים הוא גם היה מוותר על דמי התיווך לעזור יהודי. גם כן לפעמים. אבל אף פעם לא תפסו אותו. אף פעם!
בראש השנה הרב ראה שפיניה התעטף בטלית וכיסה את ראשו עד הטבור. וכל הכתפיים שלו רוטטות. בוכה, בוכה ברגש! הוא רואה שהוא מאריך בתפילה. הרב גמר את התפילה, והוא עוד ממשיך לבכות. אמר הרב בטח סוף סוף חזר בתשובה והאיום סר מהעיירה. בסוף היום כולם עוברים להתברך אצל הרב, וזא הרב אומר לו: "נו, פיניה, מעכשיו לא היו עוד גנבות בעירייה?". אז פניה המתמם: "מאיפה אני יודע? אני רק מתווך. צריך לשאול את הכנופיה". "באמת?". חייך הרב, "פיניה, הרצין פניו, "אם באמת, איני רואה סיבה. כל אחד ועבודתו". הרב השתהה: "אז רגע, אתה רוצה להמשיך לגנוב ואתה אומר כל אחד ועבדותו. אז על מה התפללת? בכוונה כל כך רבה? בטח לא ביקשת שתצליח בגנבות"."ודאי שלא! השיב פיניה. "ודאי שלא". מה הוא טיפש להגיד. "אבל אמרתי להקב"ה: ריבונו של עולם כשם שמזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה, כך גם חסרונותיו. יש לי בקשה, הקב"ה יש לי בקשה, כל אלה שאתה גוזר עליהם שיפרצו לבתים שלהם, ושיגנבו להם את הרכוש בשנה הזאת שזה יהיה דרכי". זו הייתה התפילה לשו. לכן הוא בכה, בכה שיהיה בטוח שהכל יעבור דרכו. נו, יש לכם צדיק כזה שמוציא לפועל... ההוצאה לפועל של הקב"ה. והוא בטח גם יבקש על זה שכר. כי הוא שליח שעושה את רצון הבורא.