הקב"ה בודק את האדם בקטנות!

 אין הקב"ה נותן גדולה לאדם עד שבודקהו בדבר קטן, ואחר כך מעלהו לגדולה, אין דבר כזה בן אדם בא עם איזה פטנט חדש ועם זה ועולה לגדול,ה זה לא הולך ככה, אצל הקב"ה הוא רוצה לבדוק את הבן אדם בקטנות קודם, בקטנות, גם במעלליו יתנכר נער, כבר מאז שהילד קטן רואים, יש לו סדר ונקיון, אין לו סדר ונקיון, כבר יכולים לדעת מה יהיה איתו, כל מי שהוא פדנט ויש לו סדר ונקיון הסיכויים שלו להיות מוצלח יותר גבוהים, כל מי שהוא מפוזר ולא אחראי ולא זה פה ושם החיים שלו ייראו ככה פחות או יותר, למעט אם הוא ילך לתחומים ששמה צריך את העלילות האלה וכל הדברים האלה, אבל מכל מקום הבדיקה של הקב"ה בדברים הקטנים, לא בדברים הבומבסטיים, בכלל לא. הקב"ה לא מתפעל אם בן אדם עשה איזה משהו גרנדיוזי חד פעמי, לא, הוא רוצה לראות בקטנים, בדברים הקטנים, איפה בדק את משה רבינו? איפה בדק את דוד המלך? את שניהם בדק בדברים קטנים, והם נמצאו נאמנים, נאמנים זה הדבר, נאמנים, והעלה אותם לגדולה. נאמנות. 

משה רבינו כשהשה ברח לו, אז הוא רדף אחריו עד שראה שהוא צמא, אמר לו לא ידעתי שאתה צמא, נתן לו לשתות ואח"כ נשא אותו על גבו והחזיר אותו, זה נאמנות, יתרו לא פה, מרחק קילומטרים, השה ברח, לך תרדוף אחריו עכשיו בשמש וזה וזה, שה, יש שמה עדרים הרבה, פחות שה, הזאב טרף, שומר על האחד ורודף אחריו ושומר עליו, מטפל בו וחס עליו ומרים אותו ומחזיר אותו, נאמנות. דוד המלך מוציא את הצאן למרעה, אין בעל הבית לידו, יכול לשים אותם ככה אכלו לא אכלו מה זה מעניין אותם, מה זה תינוק הוא הולך להאכיל אותם? תשתה מותק, תשתה, תאכל, תאכל, מה, זה כולה כבשים עיזים מה זה, קודם כל היה מוציא את התינוקות למרעה, למה שהם יאכלו את הרך, כי אם יצאו הזקנים ויצאו הצעירים לא ישאירו לילדים כלום, אז קודם כל הוא הוציא אותם, אח"כ הוא החזיר אותם והוציא את הזקנים, אצלהם כבר הטחינה והלעיסה זה כבר יותר חלש, ורק בסוף הוציא את הצעירים, הם יכולים לגרטט הכל כמו שצריך וזה וזה וזה, זה נאמנות, מישהו חייב אותו? מישהו אמר לו על תנאי זה אני נותן לך? לא, הוא מצד עצמו, עושה שליחות בנאמנות, צריך לדאוג שהצאן והבקר והכל ירעו כמו שצריך, ויהיו בריאים ויהיה הכל, צריך לשמור עליהם. איך יעקב אבינו, אני שיכלתי לך משהו מן העדר, טריפה אתה קיבלת ממני פעם? לא, כשעמלתי במסירות נפש. דוד נלחם עם הדוב ועם האריה ביום אחד, בשביל כבשים ועיזים, תן להם שיאכלו שמונה עיזים, מה זה אתה נלחם - אתה יכול למות, נאמנות. נאמנות.

אמר לו הקב"ה, נמצאת נאמן בצאן בא ורעה צאני, וכן במשה הוא אומר, וינהג את הצאן אחר המדבר, ולמה לקח אותם אחרי מדבר? להוציא אותם מן הגזל. שלא יאכלו בשדות זרים, לקח אותו הקב"ה לרעות את ישראל. נאמנות כזאת, השגחה כזאת, על בהמות, אין מי שיודע, הם לא יגידו לו תודה. העזים והכבשים לא יגידו לו תודה על הסדר שהוא עשה להם. ולמרות כל זאת הוא עושה כן, זה ראוי לרעות את צאני, אתם שומעים איפה בודק הקב"ה? אתה מוכן להתמסר לכל אחד ואחד? מסירות נפש? או, אתה מתאים. אתה מתאים. ואין הענין כפי שלומדים תמיד שזהו ענין של ראייה, שאם נמצא נאמן בדברים קטנים הלא יהיה נאמן גם כן כאן, סליחה, אין הענין כפי שלומדים תמיד שזהו עניין של ראיה, שאם נמצא נאמן בדברים קטנים הלא יהיה נאמן גם כן כאן, אלא סוד הדברים הוא כמו שאמרנו, שכל מצב האדם הוא לעמוד תמיד בדברים הקטנים, תמיד לעמוד על יד ההתחלה, אם בענין הטבה, אם בענין גזל, וכן בכל דבר תמיד לעמוד ליד קוצו של הא', כי זאת מעצם יצירת האדם, ובזה עיקר עבודתו של האדם לעמוד במה שנוצר, עד שהבחינה על כל המשה רבינו שלנו היתה בעיקר אם אמנם עומד הוא על יד ההתחלות, על יד הדברים הפשוטים והקטנים, ז"א אם עומד הוא על יד יצירתו, יצירתו של אחרון ליום אחרון אחר בהמה חיה ועוף, כי אם לאו הרי חסר לו מעצם יצירתו, ואם אין יצירה אין כל. ואם דא ביה - כולה ביה, ואם לא דא ביה מה ביה? ז"א הכל תלוי שבן אדם לא ייטוש את מקומו, יש אנשים שהשתדרגו כבר אז הם לא מטפלים בקטנות, מנערים את האנשים, לא מתייחסים לאנשים לא כלום, זהו שלום, הוא כבר שמה היי היי היי גבוה, הקב"ה אומר תמיד תשאר באחרון של אחרון, שמה תהיה, שמה המקום שלך, משמה היצירה שלך, אתה אחרי חיה בהמה ועוף שמה אתה.