במי לבחור
\n
- - - לא מוגה! - - -
\n
בצל הדמוקרטיה, קלטת מספר 155
קלטת זו הופקה על ידי 4Fingers Productions USA. ניתן להשיגה גם בקלטת וידאו או סידירו בארגון שופר, רחוב מתתיהו 10 בני ברק.
טלפון
בווידאו רואים טוב יותר
בכל מהלך ההיסטוריה שמר העם היהודי על ייחודו,
לפעמים בחירוף נפש אל מול צורריו הגדולים ביותר.
בתוך תהפוכות עולם שהעפילו ממלכות עתיקות וילדו חדשות תחתן,
היו אבותינו נתונים למרותם של אימפריות אדירות,
שחלשו ושלטו מקצה עולם ועד קצהו.
אימפריות אלה ניסו בעקביות להשכיח את אמונתו של היהודי ולהעבירו על דתו.
שליטים עלו ונפלו,
מעצמות קמו וקרסו,
וכל ניסיונם היה לשווא.
למרות השעבוד,
עלילות הדם, גזירות השמד,
הפוגרומים, הפרעות,
שרפת כל היקר להם,
הוצאה להורג והגליה,
לא נכנעו היהודים למלכויות השונות.
אמונתו של היהודי באלוקי ישראל לא נתערערה,
כי בשורש נשמתו של היהודי הייתה רק מלכות אחת,
זו של האלוקים.
תודה רבה.
אפגניסטין?
לא.
ארקנטינה?
כן. אטובדון?
אבסטנציה?
אליופיה?
אפגניסטין?
אנו חברי מועצת העם ופגעי היישוב העברי באתועה הציונית ביום סיום המנדט הבריטי על ארץ ישראל.
לסוקת זכותנו הטבעית וההיסטורית.
ביסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות, אנו מכריזים בגודל על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל.
היא מדינת ישראל.
מה אירע ליהודים כאשר עיצבו הציונים סוף-סוף ממשלה משלהם בישראל?
מה אירע להם, ליהודים, כאשר הפכו לפוליטיקאים יהודים?
מה אירע לרחמים, רגש הכבוד, אהבת האחים,
האחווה והערבות ההדדית,
אשר אלפיים שנות אנטישמיות לא יכלו לעקור מהנשמה היהודית?
במדינה השלילה של החרדים הפכה להיות מרכיב קבוע
בזהות של החילונים, והייתה קשורה גם לצעדי דיכוי.
איפה הצעדי דיכוי האלה הורגשו במיוחד?
ביחס כלפי המזרחים.
כי המזרחים היו, הדבר המוחלט,
גם הם היו מזרחים,
שזה נתפס מחוץ לתרבות, וגם הם היו דתיים.
כן? שילוב של שני החירויות שנגדם יצאה הציונות.
הציונות רצתה להגדיר את עצמה מול המזרח הערבי.
ההפך מהמזרח הערבי
ומול הדת. והנה באו הנה יהודים,
מסורתיים, חלקם דתיים, חלקם לא דתיים, אבל לעולם לא אנטי-דתיים,
והם היו בני התרבות הערבית.
והמטרה הייתה, ובכלל זה היה הדיון,
השאלה הייתה אם בכלל אפשר לתקן אותם,
והוויכוח היה בין אלה שטענו שאי אפשר לתקן אותם,
ובין הליברלים שטענו שאפשר לתקן אותם.
בין כך ובין כך איש לא קיבל אותם כמות שהם.
היה צורך לתקן אותם. הרעיון היה שכדי לתקן אותם, צריך להפריד אותם מההורים שלהם.
זאת אומרת, להפריד אותם מהמסורת שלהם.
זה היה בסיס של התוכניות החינוכיות המתקדמות,
שרק אם ינתקו אותם מהבית, הפרימיטיבי שלהם, ינתקו אותם מהמסורת הפרימיטיבית שלהם, אם אפשר יהיה להפוך אותם לבני אדם.
אבל היה ברור שצריך לתקן אותם, ולידתם הייתה קשורה בגזיזת פעוט,
בשלילה תרבותית,
גם שלילת הזהות היהודית שלהם וגם שלילת הזהות הערבית שלהם.
ואת זה כדאי לזכור גם כן, כן? זאת אומרת, היהודים המזרחים,
כי המושג הזה של להיות יהודי ערבי,
זאת אומרת, אדם שהתרבות שלו מבוססת על אום קלסום ופריד אל-אטרש וקריאת שמע,
הדבר הזה שהיה מובן מאליו שאתה יכול להיות יהודי ערבי.
כשם שאתה יכול להיות יהודי פולני ויהודי גרמני בדיוק באותה צורה,
הוא הפך להיות דיכוטומי על פי הגדרתה של הציונות.
כי אותה ציונות חילונית ששללה את היהדות שללה גם את הערביות.
כלומר, היחס של התרבות הציונית כלפי המזרחים היה יחס של דיכוי חד משמעי.
התימנים כולם היו חרדים.
אז לקחו אותם בכוח, הורידו אותם בשדה התעופה,
אמרו, אין איפה לשים אותם. שמו אותם במעברות,
ששלחו בני קיבוצים
להדריך אותם.
קטע מהמדריך השומרי,
דצמבר 1956,
כיצד ננהג בחניכים דתיים.
בין חניכינו אנו פוגשים לא אחת בחניכים דתיים,
בייחוד בהדרכה במעברות יישובי העולים.
מובן שכוונתנו היא להביאם לידי הכרה,
כי אמונתם באלוקים משוללת היגיון והצדקה כי הדת היא פרי המשטרים הריאקציונריים ואין לה זכות קיום אצל הנלחמים למשטר מתקדם.
בקיצור,
בשלב זה ינהג המדריך בסובלנות וישתדל לבטל את חשיבותה של הדת כגורם מפריע לחברות בתנועה.
לאחר הסברה בזאת,
שלא כלולה בה ההתקפה ישירה על הדת כי עם השמטת הבסיס מתחתיה יגיע החניך בעצמו להכרה שאין אלוקים וייטוש את האמונה הדתית.
המדריך השומרי,
לשאלות בחינוך השומרי,
בהוצאת הסתדרות השומר.
אשתי הייתה שליחה במחנה אלר פה,
בהרי ירושלים.
עשרות, מאות ילדים גזעו להם את הפאות,
אמרו, עכשיו יש הסתדרות.
הסתדרות,
עבודה, כסף, מזון,
רק מי שבהסתדרות.
ראשית, אני חושבת שצריך לעשות הפרדת הדת מהמדינה, ואפשר. בשלב הראשון הייתי עושה הפרדת הדת מהפוליטיקה.
בהקשר של הפרדת הדת מהמדינה,
אני חושבת שצריך לבטל את הרבנות הראשית, צריך לבטל את חוק בתי הדין הרבניים,
צריך לבטל את המועצות הדתיות,
צריך לספק שירותי דת. לאט-לאט, איך אומרים באנגלית? היא השאירה משהו, היא השאירה משהו. אוקיי, אז כיוון שכל הדברים האלה, אי אפשר לעשות אותם מיד ועכשיו, אני רוצה להציע שני פתרונות לטווח קצר. בבקשה. הפתרון הראשון שאני מצפה מכל ממשלה שתקום, בעיקר מממשלת שלום, ממשלת ברק, מרכז, עבודה, ערבים ומרץ,
אני מצפה שלא ישתפו את המפלגות הדתיות והחרדיות בקואליציה הנוכחית. אמרנו אלף פעמים, אני אומר, בפעם האלה ביחד,
מרץ ושס לא יושבים בקואליציה ביחד.
זה ברור? או שמרץ יושבים בקואליציה, או ששס יושבים בקואליציה.
לא יכניס את שס לקואליציה, לא יאפשר להם להמשיך ליהנות מעתיני הכספים של המדינה לצרכים פוליטיים שלהם.
אנחנו שווים רק לא שס,
כביכול על בסיס של העיקרון של שלטון החוק,
אבל למעשה, כפי שאפשר לראות,
כפי שאפשר לראות,
על בסיס השאיפה לשבור את היהדות החרדית.
אגב, ומבחינה זאת, הביטויים האלה,
לא תשמע אותם היום,
אבל כשאתה שומע על הצורך לייבש את הביצה שבה קמה שס,
אתה שומע בעצם את אותו דבר עצמו.
דהיינו,
צריך לתת לילדים האלה כסף,
צריך למנוע את הבעיות של העונש,
שזה בוודאי דבר חשוב,
אבל למה צריך למנוע את הבעיות של העוני?
לא בשביל למנוע את הבעיות של העוני,
אלא מתוך ההנחה שאחרי שתיפתרנה בעיות העוני,
אנשים יפסיקו להיות דתיים.
אדם דמוקרטי, צריך להגיד,
שמגיע את כל התקציבים האלה, ללא שום קשר.
כך שזה היום לא כותבים ככה.
היום לא כותבים כמו שכתבו בשומר הצעיר ככה, מתנהגים ככה.
פעם הייתה פה אשריה,
קראו לה סטטוס קוו,
אבל האשריה נוקצה והסטטוס קוו מת. אנחנו בסכנה שהחרדים יבלעו את המדינה ונחזור לימי הביניים. מאז הבחירות החרדים הרימו ראש, וצריך להנמיך להם קצת את הראש. יש מלחמה בישראל, מלחמת תרבות, מלחמת דת.
כן, זהו מאבק לחיים ולמוות,
לחייה או למותה של הדמוקרטיה הישראלית,
ואנחנו ננצח.
זאת מלחמה.
עליכם להבין סוף סוף שזאת מלחמה.
אנחנו לא רוצים אותם בתוך החיים שלנו.
אנחנו לא רוצים חקיקה דתית.
אנחנו האמנו שהם, האורתובוקסים החרדים, יעלו דוק טוב, ונחזיר, כן, נחזיר, בין המדינה ובין הדם, בין הדם ובין המדינה.
אז יש לזה רק פתרון אחד, ההפרדה.
הפרדה בין דת ומדינה. כולנו ביחד נלך, נעשה חוקה לישראל, נגן על בית המושפט, נגן על כך שנהיה מדינה דמוקרטית כפי שאנחנו רוצים שנהיה,
על פי החלום של עבוד את הציונות.
דוד בן-גוריון, זאב ז'בוטינסקי, בנימין זאב הרצל,
גם בארץ ישראל, תודה רבה לכם, ואנחנו ננצח.
אם נדע שאפשר להציל את כל ילדי גרמניה על ידי העברתם לאנגליה ורק מחציתם על ידי העברתם לארץ ישראל,
אני אבחר בדבר השני.
אני רואה את עצמי כיהודי מודרני ממוצע,
ואין אני נרתע ממעבר פורמלי לנצרות.
אני מברך על כל יהודי שיש לו ילדים המחליט להתנצר.
לי יש פן,
הייתי מעדיף להתנצר היום ולא מחר,
כדי שתקופת החברות שלו בנצרות תתחיל מוקדם ככל האפשר,
וכדי לחסוך ממנו את הפגיעות ואת הקיפוח שנפלו בחלקי ושעוד יפלו בחלקי בגלל היותי יהודי.
בבית הלאומי נכריז על אותם יהודים שלא יסירו מעליהם את חלד הגלות,
ויסרבו לגלח את הזקן ואת הפאות כעל אזרחים ממדרגה שנייה.
לא ניתן להם זכות בחירה.
שתהיה מדינה דמוקרטית כפי שאנחנו רוצים שתהיה על פי החלום של אבות הציונות,
דוד בן-גוריון, זאב ז'בוטינסקי, בנימין זאב הרצל.
אם הרצל שלח את אנשי הכהונה הדתית אל אקסר קטינים,
גם ז'בוטינסקי רצה להפריד בינם לבין המדינה,
בינם לבין המדיניות.
המתיימרים להיות תלמידי ז'בוטינסקי היו מיטיבים לעשות לו היו קוראים אוזנם לשמוע מה היה לרבם לומר בסוגיות
של דת ומדינה.
אני חושב שהאבות המייסדים של המדינה לא היו מרוצים מכך שהחלום הזה על האדם החדש לא התגשם.
הם היו חושבים שהציונות שלהם נכשלה.
הרצל לא היה מרגיש כאן בבית אם הוא היה מגיע לכאן. הוא היה חושב שיש כאן הרבה יותר מדי חרדים.
המאמץ הגדול היה לשכנע את החרדים שהם יכולים לחיות במדינת ישראל הציונית,
ולכן הבטיחו להם שבנות חרדיות לא ישרתו בצבא,
לכן הבטיחו להם שהשבת יהיה יום המנוחה הכללי,
לכן הבטיחו להם אוטונומיה בחינוך,
ולכן הבטיחו להם שמעמדה של הרבנות
לא ייפגע, לא יהיו נישואים אזרחיים,
ובעצם גם הבטיחו להם שלא תהיה חוקה חילונית.
ראש הממשלה אהוד ברק משנה כיוון.
הממשלה תהיה בלי חרדים, והמדיניות אחרת.
חוקה, נישואים אזרחיים, וביטול על משרד הדתות.
נוצר סטטוס קוו מסוים.
במשך 40 שנה הסטטוס קוו הזה החזיק פחות או יותר מעמד.
הייתה חקיקה דתית מסוימת, היו נורמות מסוימות
ברשויות המקומיות,
וכל אחד סבל את זה בשקט.
בעשור האחרון זה נשבר במידה מסוימת,
זה הותקף במידה מסוימת, זה הותקף בעיקר על ידי הצד החילוני.
חוץ מאשר בענייני אישות,
ששם מלכתחילה המדינה החליטה לנקוט בקבלת הקו האורתודוקסי, בגלל הסתירות הפנימיות של המדינה,
לא בגלל שום לחץ דתי.
ברוב המקרים האחרים, החקיקה הדתית הזאת לא פגעה במסגרת הקיום של חילונים בישראל.
אדרבה, אחד הפרדוקסים של ישראל הוא שככל שמדברים יותר על
כפייה דתית וכן הלאה, המצב הוא לגמרי הפוך.
שוודיה, הפרלמנט השוודי, חוגג חוק, נדמה לי,
לפני שמונה, עשר שנים,
שאוסר על יבוא מכירה ואכילה של בשר לוויתן.
ונכנסו לשוודים לצלחת.
ומי כפה את החוק הזה? מי הביא אותו? קבוצה של ירוקים, שאני חושב שלא מונה גם את רוב האוכלוסייה.
כן, כפתה את זה, היה שם מנהג לא יכול לסתק לוויתן.
בשם מה?
בשם ערכים של הגנת הסביבה.
להם חשוב אידיאולוגית להגן על שלא ייכחד מין מסוים של לוויתנים.
לאחרים זה לא חשוב, לגיטימי.
מחלוקת אידיאולוגית.
כפו את זה על כל תושבי שוודיה. אף אחד לא טען שזה אנטי-דמוקרטיה.
עכשיו, בישראל,
אותם נאורים במירכאות כפולות שמדברים בשם הדמוקרטיה בעצם רוצים שאנחנו נגיע למצב כזה,
שמרץ או מפלגת הירוקים יוכלו להציע מחר לפרלמנט חוק
למניעת יבוא ומכירה של בשר לוויתן בשם הגנת ערכי הסביבה.
כלומר, בשם איזו אידיאולוגיה ירוקה-מערבית שהגיעה לכאן, מהמערב.
וזה יהיה לגיטימי.
אבל הדתיים לא יוכלו לחוקק חוק שאסור לייבא ולאכול בשר חזיר.
למה? כי הם מדברים לא בשם אידיאולוגיה מערבית, אלא בשם אידיאולוגיה יהודית עתיקה
שרואה פסול באכילת חזיר.
וזה כמובן מצב אנטי-דמוקרטי. אותו דבר, למשל,
תסתכל על שמירת השבת.
אם דתיים מנסים לחוקק חוק שיאסור על עבודה בשבת,
זה נחשב ללא לגיטימי. כי אם בעל העסק הוא חילוני,
למה שיכפו עליו לא לפתוח טייסת בשבת ולא להשיג פועלים בשבת?
אבל אם מפלגה קומוניסטית או סוציאליסטית תרצה חוק של יום מנוחה קבוע, כי אם לא יהיה יום מנוחה קבוע, לא יהיה יום מנוחה.
יום מנוחה קבוע בגלל ערכים סוציאליסטיים שמקורם בכתבי מרקס, זה יחשב ללגיטימי.
כן? כלומר, אנחנו נגיע למצב אבסורדי בגישה הזו,
שכפייה, הרי כל חוק הוא כפייה,
שכפייה מטעמים של אידיאולוגיה מרקסיסטית,
או קפיטליסטית תחשב לגיטימית, וכפייה מטעמים של אידיאולוגיה דתית
תחשב לפסולה.
זה דבר אבסורדי לחלוטין מבחינה דמוקרטית.
ירושלים לפני 30 שנה, בימי שישי, שבת,
בתי העסק היו סגורים לחלוטין.
לא היו מקומות בידור.
כל זה היה סגור.
היום הכל לגמרי פתוח.
ועדיין ממשיכים לדבר על כפייה דתית. הרי זה בלוף.
כשאני גדלתי בתור ילד בירושלים,
לא ניתן היה להעלות על הדעת שאי פעם תוכל ללכת בשבת בבוקר לקולנוע.
יש במרכז העיר ממש סופרמרקט שפתוח בשבת.
יש מקדונלדס לא כשר.
אלה דברים שפעם נחשבו לבלתי אפשריים.
והנה איזה חדש בירושלים.
במרכז הבירה נפתח סופרמרקט חדש,
שיפתח את דלתותיו לציבור גם בשבת.
חדק נוסף נפתח בחומת השבת הירושלמית. סופרמרקט ראשון יהיה פתוח ממחר גם בשבת.
אין שום חקיקה דתית בישראל בעשור האחרון.
לא הייתה שום התקדמות בחקיקה הדתית.
כל מה שהיה זה ניסיון לסתום חורים שנפרצו,
בדרך כלל על ידי בתי המשפט או על ידי הבגץ,
בסטטוס קבוע דתי-חילוני,
ונוצרה חקיקה שניסתה לסתום את אותם חורים,
להחזיר מצב לקדמותו.
לא הייתה שום התקדמות, שום פרוגרסיביות במעורבות של דת בחיי המדינה בישראל. ההפך הוא הנכון.
פעם הייתה פה אשליה,
קראו לה סטטוס וו,
אבל האשליה נוצרת והסטטוס וו מת. אנחנו בסכנה שהחרדים יבלעו את המדינה ונחזור לימי הביניים. מאז הבחירות החרדים הרימו ראש, וצריך להנמיך להם קצת את הראש.
אז יש לזה רק פתרון אחד, הפרדה.
הפרדה בין דת ומדינה.
אז לטעמי,
מי שדורש להפריד את הדת והמדינה,
במובן של להפריד את הדת מהפוליטיקה,
אלה הכוחות האנטי-דמוקרטיים.
הם מדברים בשם הדמוקרטיה. מרץ בעיניי היא מפלגה אנטי-דמוקרטית מובהקת.
לא רבנים, לא פסקי הערכה, לא קו אלוהים, ונפריד כן נפריד בין המדינה ובין הדת ובין המדינה.
המסקנה הלוגית של מה שהיא אומרת זה ביטול זכותו של האדם הדתי להשתתף במשחק הדמוקרטי,
להיות מושפע ולהשפיע,
וביטול הזכות של מפלגות דתיות להתקיים. ולמעשה, עד כמה שידוע לי, מרץ זו המפלגה היחידה בישראל היום שתובעת לבטל את זכותן של מפלגות אחרות להתקיים.
הם לא אומרים את זה בגלוי,
הם לא אומרים למפד״ל אין זכות להתקיים.
הם רק אומרים, המפד״ל, מפלגה דתית,
אין לה מה לעשות בכנסת. הבעיה של מדינת ישראל זה שכל עוד היא קובעת שהמדינה היא מדינתו של העם היהודי,
והיא תמשיך להיות מוגדרת כמדינה דתית,
אי אפשר להגדיר את ישראל כמדינת העם היהודי ולדבר על הפרדת דת ומדינה. זה בלוף.
זה בלוף.
שים כך זמן, אבל היום הזה לא יבוא.
יושרדו על דת מהמדינה.
בג״ץ קבע היום שלנשים יש זכות שווה להתפלל בכותל המערבי, גם בקול רם וגם לעטות טלית.
ולראשונה בישראל, שתי נשים יירשמו כאימהות של אותו ילד.
בית המשפט העליון הכיר היום ברוב דעות של השופטות דורנר ובייניש, כי גם רותי וגם ניקול הן האימהות של מתן בן הארבע.
אני חושב שהבג״ץ היום חטא חטא כבד מאוד כלפי כל מערכת היחסים בין היהדות לבין מדינת ישראל,
וקראתי לזה בבוקר ממש סדום ועמורה. מה אתה מתכוון לעשות? וזה הוכח שוב ושוב גם באותה הפגנה ידועה בדיוק על העניין הזה ביחס לבית המשפט העליון.
הפגינו החרדים על כך שבית המשפט העליון מתערב
בשאלה מי הוא רב.
הם הפגינו מכיוון שטענו, ובצדק רב בעיניי,
בצדק רב בעיניי. טענו כנגדם כאילו הם פוגעים בסמכותו של בית המשפט העליון.
לא!
הם קבעו, לבית המשפט יש גבולות,
כמו בכל מדינה דמוקרטית.
הם טענו כנגד זכותו של בית המשפט להתערב בעניינים דתיים.
לעומת זה, החילונים הם אלה שטבעו שבית המשפט יתעסק בעניינים דתיים. זאת אומרת, החילונים הם אלה שטבעו דווקא חיזוק הזיקה בין דת ומדינה.
לא הפרדת דת ומדינה, אלא חיזוק המימד בין דת ומדינה.
וזה מתקבל בציבור באופן מלא.
כאילו הייתה פה הפגנה אנטי-דמוקרטית.
אנטי דמוקרטית.
למה היא אנטי דמוקרטית? מסיבה אחת פשוטה, כי היו רבע מיליון חרדים.
וברגע שהציבור הישראלי רואה רבע מיליון חרדים,
בדיוק כמו מתעוררת בו איזו חרדה מפוחדת, כי בזה גם משתמשים בתעמודת בחירות.
בתמונות שנראות כמו תמונות מדר שטירמר.
מפחידים, תראו, יש פה המון יהודים.
סכנת נפשות, כן, המון יהודים יש שם.
הפגנה ברישיון, הפגנה בחוק,
ומולה הפגנה אחרת,
שמציבה את הוויכוח באופן מעוות לחלוטין,
כחלק מהבית המשפט, אגב, זה חלק מהבעיה של החילוניות,
הקדושה של בית המשפט.
בית המשפט היה הופך להיות קדוש.
הרב אהרן ברק אמר,
ששש, לא נדבר. באנו הנה היום כדי להגן על היכר הצדק.
באנו הנה היום כדי להגן על המקדש האזרחי של מדינת ישראל.
חבר הכנסת תומי לפיד,
לא פעם נשמעת הטענה כי אנו סובלים מרודנות משפטית,
והדיקטטור, לטוב ולרע, הוא אהרן ברק.
אמנון דנקנר,
לברק גישה אימפריאליסטית.
יאיר שלג,
ברק אימפריאליסט.
תראה,
אני מאוד בעד הנאורות, אבל לא בעד הנאורות כפי שמנסים להבין אותה היום. מה שקוראים בישראל נאורות,
במחנה השמאל נאורות, זה בעיניי חשיכה נוראית.
זה מגמה אנטי-דמוקרטית, מובהקת.
מסוכנת,
טוטליטרית, שרוצה להשליט קורפוס שלם של ערכים
באופן לא דמוקרטי
על החברה כולה,
בטענה שאלה הערכים הנכונים, כמו כל אידיאולוגיה אחרת, שאלה הערכים הנכונים,
היחידים שבאים בחשבון, שחייבים לחיות על פיהם,
ולכן צריך להשליט את הקורפוס הזה של ערכים באמצעות,
אם אי אפשר באמצעות הצבעה דמוקרטית, כי חלק גדול מהציבור
מחזיק בערכים אחרים,
או גם בערכים אחרים.
אנחנו מחזיקים בערכים שונים.
יש לפעמים שיש ביניהם איזה התנגשויות ואנחנו צריכים ליישב את ההתנגשויות ואם לא מצליחים לעשות את זה באופן דמוקרטי
כי למרץ יש רק עשרה מנדטים
אז עושים את זה על ידי ההשתלטות על התקשורת.
אנחנו מתייחסים
לכל כלי התקשורת כאל יחידה אחת ולא במקרה מפני שהם באמת מהווים
היום בארץ יחידה אחת ופה יש בעיה דעתי מהותית של התקשורת בכלל.
כל כלי התקשורת בארץ
רדיו, טלוויזיה ועיתונות נראים כאילו הם נכתבו על ידי איש אחד.
תנו לאחד הסטודנטים שלכם לעשות מחקר
במשך יום אחד
מה הידיעות שמופיעות.
בכל כלי התקשורת בארץ נותנת ממצאות של 95% ולא רק אותן הידיעות, גם כתובות באותו סגנון ומאותה דווית ראייה.
התקשורת באמת משיגה את גבול כולם.
כשאתה מסתכל במה שכותבים בעיתונים,
משדרים ברדיו, בטלוויזיה, אתה לפעמים חושב
שאין לנו כבר צורך, לא בחוקרים ולא בתובעים ולא בשופטים,
אפילו לא במוציאים להורג.
הכל התקשורת עושה.
תסתכל, היום בתקשורת הישראלית, אם אתה לוקח את השנה-שנתיים האחרונות,
החרדים,
הדתיים בכלל, לא רק החרדים, הדתיים בכלל,
מצטערים כמו איזו מפלצת
שבאה ומאיימת לטרוף את הדמוקרטיה ואת החברה הישראלית ולהשליט פה איזה חומניזם.
והכוח הפך להיות גדול, והכוח הפך להיות ענק.
והענק יצא לדרכו.
על ידי שימוש
בהטייה של התקשורת,
ועל ידי שימוש בבית המשפט העליון ועל ידי ניסיון לעקוף את
המנגנונים הדמוקרטיים באמצעים לא דמוקרטיים.
לכן גם
המגמה והתמיכה בבית המשפט העליון ובהעצמת כוחו של בית המשפט העליון
בקרב החוגים הללו.
החוגים האלה, וכבר שמעתי גם דיבורים מפורשים בעניין הזה, החוגים האלה אומרים,
אנחנו לא מצליחים לעבור את העשרה, אולי עשרים אחוז,
כי אם ניקח גם חלקים ממפלגת העבודה ושילום.
ולכן מוטב לנו שבית המשפט העליון ייקח לידו כמה שיותר ויותר עניינים, כי בית המשפט העליון
פחות או יותר נוטה לחשוב כמונו ברוב הסוגיות.
שופטי בית המשפט העליון וכל שופטי מדינת ישראל,
אנחנו אומרים לכם מכאן, אל תיראו ואל תחכו.
מנחם מאוטנר
בג״ץ תפס צד עם הקבוצה הליברלית נגד הקבוצה המבקשת
לעצב את דמותה של ישראל על פי ערכיה של היהדות.
חוגים ליברליים מצאו עצמם נכשלים במשימתם לשוב לשלטון.
בג״ץ פתח בפני החוגים האלה ערוץ להתערבות במהלכיו של השלטון במטרה לשבשם,
והבטיח להם עולם הערכים בו ירגישו בבית.
ולכן נחסל את הדמוקרטיה הישראלית.
למעשה, לפחות נרוקן אותה מתוכנה.
נעביר את הסמכויות לבית המשפט העליון.
הכנסת, חקיקת החוקים בכנסת, תהיה בעצם המלצות לבית המשפט העליון, שיצטרך לשפוט כל חוק באמצעות החוקה ולהחליט אם לקבל אותו או לא.
הוא בעצם יהיה
הצוחק האחרון, המכריע האחרון. זאת אומרת, דה פקטו, הוא יהיה המחוקק הראשי.
הכנסת רק תציע לו חוקים.
וכך אנחנו נצליח לשבש את הדמוקרטיה ולכפות את הערכים הנכונים שלנו,
שלנו,
על הכלל.
במהלך שנות ה-80 אימץ בית המשפט העליון את גישת האקטיביזם השיפוטי.
גישה זו דוגלת במעורבות בית המשפט בכל תחום.
גם בנושאים חברתיים ופוליטיים מובהקים.
ביטוי בוטה לכך העניק אהרן ברק.
אין תחומים בלתי שפיטים, הכל שפיט.
בעיניי, מלוא כל הארץ משפט.
אין תחומי חיים מחוץ למשפט.
חוקי היסוד הסירו את העכבות האחרונות,
ובית המשפט אינו נמנע אף מביטול חוקי הכנסת.
השופט אהרן ברק.
הציבור הנאור הוא המשקף את התבונה.
השופט, בדרך כלל, רואה את עצמו כשייך אליו.
ההכרעה לגבי ערכיה של המדינה צריכה להיעשות על פי תפיסות הציבור הנאור במדינה.
עו״ך דין גידי פירשטיק.
חיפשתי בכל 14 פסקי הדין שכתב ברק,
לא מצאתי בכל אותם מאות עמודים ולו ציטוט אחד ממקור יהודי כלשהו.
מצאתי ציטוטים מפסקי דין אמריקאים,
אנגליים,
פסק דין אוסטרלי,
גרמני,
הודי.
דדי צוקר,
הביטוי של ברק,
הציבור הנאור,
כל כך לא מוצלח שהוא אחד הביטויים היותר מקוממים שנשמעו עד היום.
מה זה הסיפור הזה שבגץ הוא שלנו,
ואנחנו ננחיל לשכבות הנמוכות ערכים מערביים?
פרופסור אריאל רוזן צבי זל.
השופט מנחם אילון לא ראה עצמו נאור.
באחד מפסקי הדין שלו כתב
מיהו ציבור זה?
מי זוכה להימנות עליו או שלא להימנות עליו?
גם הנאצים, יימח שמם, באו ממדינה נאורה.
עורך דין יונה יהב.
הבגץ מעוות את הסדר הדמוקרטי במדינה.
מאיר שמגר, נשיא בית המשפט העליון בדימוס.
לטעמי, לא הכל שפיט.
עורך דין דרור חוטר ישי.
ברק מערער את המבנה הדמוקרטי של המדינה.
ברק הפך את עצמו למנכ״ל-על של המדינה.
דוקטור צבי צמרת.
הרחבת הסמכויות היתרה של בגץ מאיימת על הדמוקרטיה.
מנחם אילון, שופט בית המשפט העליון בדימוס.
התיאוריה שמותר לבגץ להתערב בנעשה בכנסת,
אין לה שום אחיזה במציאות.
יעקב מאלץ,
שופט בית המשפט העליון בדימוס.
בגץ חצה קווים אדומים.
מישאל חשי, שופט בית המשפט העליון.
באקטיביזם השיפוטי יש מחטף חוקתי.
פרופסור אנדרי מרמור,
התערבות השופט ברק בעבודת החקיקה בכנסת, שערורייה.
פרופסור רות גביזון,
אני חושבת שאין אף בית משפט בעולם שנטל לעצמו סמכויות כאלה.
עורך דין אהרן פאפו.
בית המשפט הפך לנושא דגל המלחמה בדת.
בסיוטים הגרועים ביותר לא יכלו לתאר לעצמם ראשוני בית המשפט העליון כי המוסד שהקימו יקבל תדמית כאילו היה סניף של הליגה למניעת כפייה דתית.
חבר הכנסת פרופסור אמנון רובינשטיין,
רבים מתנגדים בתוקף למדיניות בגץ.
בגץ איבד את התמיכה הרחבה שהייתה לו בעבר.
טומי לפיד הוא מוקיון שמנחה פה את הדיון הפוליטי בישראל כבר הרבה שנים,
מאז שהמציאו את התוכנית טלוויזיה שהוא עומד במוקדה.
המדינה הזאת היא מדינה יהודית ואתם גויים.
כן, והטלוויזיה אוהבת את זה.
טומי לפיד זה תופעה מדהימה של אדם שהוא עצמו קורבן השואה וניצול השואה.
שהוא עצמו הגיע מתוך התופת הזאת ובא,
ושולל כל תרבות שאיננה התרבות המערבית,
שהיא בשבילו סמל הנאורות,
והוא מטיף בגלוי כנגד כל דבר שאיננו עומד בקנה אחד עם עמדתו, בפרט נגד דתיים.
המרד החילוני. החרדים יבלעו את החרדים. חרדים, חרדים, בלי חרדים. ואתם גויים!
היום הוא מוגדר פה כשמאל,
אבל זה אדם שהטיף לשים קצצות
בכפרים ובערים ערביות.
אם הייתה לו כיפה והוא היה אומר את זה, הוא היה היום בבית סוהר במדינת ישראל.
אפשר להגיד את זה בוודאות.
אחרי רצח רבין, להגיד כזה דבר, אם מישהו היה אומר סתם בקיוסק, הלוואי שהערבים ימותו,
אז הוא היה נכנס ישר לחקירה במשטרה.
כן, והיו ישר חוששים האם הוא קשר מאיזושהי מסגרת ארגונית סתם,
גזען קטן ומסכן. אם הוא היה דתי ואם הוא היה מזרחי,
היו עושים על זה תוכניות טלוויזיה.
אבל הוא חילוני אשכנזי,
ולכן הוא אמר את זה, וזה עבר בשקט.
אבל אותו אדם מסית כנגד דתיים בצורה חולנית ממש.
והוא פשוט ביטוי קיצוני, אבל מה שמעניין זה שהוא זכה בשישה מנדטים בכנסת.
זאת אומרת, הוא זכה בחמישה אחוז מקולות המצביעים במדינה.
אז בכל מקום אחר זה היה נתפס כימין רדיקלי. זה עמדתו של אפן.
זה עמדתו של אפן, שאצלו רוויה בנימים אנטישמיות קלאסיות נגד היהדות החרדית.
עכשיו, הוא מייצג של משהו שקיים לאורך התרבות הציונית, והוא המייצג הקיצוני שלו.
עם תעמולה שלו וגם של תנועת מרצ,
שמציגה את הסכנה מפני החרדים תוך
הצגת תמונות של התפעלויות חרדיות כאילו הן המסוכנות. אני לא חושב שאפשר לקחת את טומי לפיד לבד. המעניין הוא דווקא יוסי שריד, מנהיג מרצ, התנועה שמוגדרת כשמאל.
יש דזיקה ישירה בין היחס כלפי הדתיים ובין היחס כלפי הערבים.
להיפטר מאלה ולהיפטר מהם.
מדינה חייבת לטפח גם את המוכניות,
גם את חיי הרוח.
כמו שאני חושב שמדינה מחויבת, גם אני מרצה לפילוסופיה,
והמדינה מממנת את זה במידה רבה.
כל מדינה מממנת גם את הבימה ואת הקאמרי וחוגים לספרות ולפילוסופיה,
שגם לא מייצרים ישירות שום דבר, אם כי הם תורמים לפוריות,
לדעתי, בצורה חד-משמעית,
מדינה ואקדמיות למוזיקה וכו'.
ודאי שאין בכך שום בעיה. במדינה שיש בה חרדים,
הצרכים של החרדים הם צורכי מדינה.
זאת אומרת, אם הוא צריך מקרה, אם הוא צריך בית כנסת,
אם הוא צריך בית ספר בתי, המדינה צריכה לתת לו את זה. הוא לא צריך לבוא ולעשות את זה בעצמו. אלה צורכי מדינה.
לפסול הקצוות של המדינה לישיבות,
לטעון שתפקידה של המדינה, כן, לבטל את ה... להתנגד לכך שהמדינה תראה את עצמה כמחויבת לפיתוח חיי הרוח, גם במובן הרוחניות, גם במובן הדתי של המינה.
להמשך הפיתוח של הלימוד, של תלמוד, של משנה, של חז״ל ברמה מאוד גבוהה, כן, של מסורת, של משפט עברי וכו',
זו כמובן טענה אבסורדית שומם,
לא אמורים להתכחש למסורת שלו, ולנו יש מסורת מפוארת שאנחנו צריכים לא רק לא להתכחש לה, אלא להמשיך ולפתח אותה,
ולא רק להציב אותה במוזיאונים.
תחליף אמיתי, מלא, שלם,
ליהדות הדתית, לא נמצא.
לא ראיתי,
מה דעתנו, משה, מה ראשי אדומים, מי היו שלושה בעל העברית אברהם?
זה שווייץ?
איזה מסע נמצא?
סערות, ובלי שייגעו מצפינים.
נשאר הבן אנחנו רואים עכשיו לבדוק הנביאים שקמו לעם ישראל כנבדו ונצח אתך.
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, נכבדה, נכבדה.
איזה מסע נכבדה?
בצל הדמוקרטיה, קלטת מספר 155. קלטת זו הופקה על ידי 4Fingers Productions USA. ניתן להשיגה גם בקלטת וידאו או סידירו, בארגון שופר, רחוב מתתיהו 10 בני ברק,
טלפון 6777779. בווידאו רואים טוב יותר
שקלטת זו הופקה על ידי כך שקלטת זו הופקה על ידי כך שקל הטרום. בהפצת 100 קלטות כאלה ניתן לפעול הרבה למען כלל ישראל.
טרום 100 שקלים עבור 100 קלטות הוזכה בכל תוצאותיהן.
03-6777779. תודה.
אם רצונכם לשמוע עוד על יהדות,
או אם יש לכם שאלות בנושאים הקשורים ליהדות,
צלצלו אלינו ל-03-6777779-036777. או אם ברצונכם להיכנס לאתר האינטרנט של ארגון שופר,
www.sopar.net