פרעה היה דרדס - חלק ב (קלטת טייפ מס' 154)

- - - לא מוגה! - - - 

קלט את מספר 154. חלק ב' של בר-אור היה תרדס.

אבל אנחנו נגדיל את ההוראה כמה שאפשר יותר,

וברוך השם, אני מקווה שה-25 מיליון האלה יופצו במהרה,

ואני חושב, ובא לציון גואל.

אחרי כמויות אדירות כאלה, אני חושב שאפשר לעשות מהפך גדול ביותר.

אני חושב שאפשר כבר לשלוח קצת לסינים.

גם כן.

שידעו מה קורה.

מיליארדים לא יודעים מה קורה איתם.

בכל אופן,

מה שאנחנו אומרים זה נכון לכל הברואים בבריאה,

כי היסודות הם אותם יסודות,

והם לא מצווים בתרייג מצוות, אלא בשבע מצוות בני נוח,

וכולם צריכים להכיר את הבורא, כמו שאנחנו אומרים, כי לך תכרע כל ברך, תשמע כל לשון,

לפניך השם יכרעו ויפולו.

כולם צריכים להכיר את הבורא,

ואנחנו מתפקידנו כמה שיותר לעורר את הלבבות,

שיכירו, ישאלו, יבררו, יתווכחו.

אין לנו בעיה עם זה. ברוך השם, 22 שנה אנחנו משתדלים להגיע לכל מקום בארץ ובעולם,

להגיד את דבר השם. הרוצה יבחר, ושאינו רוצה, יישאר במקומו.

כן, עוד שאלה.

בבקשה.

כן.

כבר שמעתי את אחת הקלטות שלך,

שאמרת שהקדוש ברוך הוא לא פגע בנו במכות שהוא נתן עליהן את זה,

והפתק ה... בחושך, רק בחושך. בחושך הוא פגע ב-75% מהאוכלוסייה שלנו. 80. 80. אז למה בכל זאת הוא פגע בכל זאת? משום שהם היו רשעים שלא רצו לצאת ממצרים. משה אמר להם שהם עומדים לצאת כבר מארץ מצרים,

ואותם 80% אמרו, אנחנו לא רוצים לצאת ממצרים,

ומשום כבודם של בני ישראל, הקדוש ברוך הוא הרגם במכת חושך,

לא המכה הרגה אותם,

הוא הרג אותם במכת חושך,

בשביל

שלא יראו המצרים שקברו אותם ויגידו שאכן גם הם נפגעו מאותה מכה.

רק משום כבודם של ישראל, למרות שהיו רשעים,

אז הוא עשה את זה במכות חושך.

אני שמח שאתה מקשיב ומבחין.

כן.

בספר למשפט, להגיד על בו יומם ולילה.

יש עוד הרבה דברים נחמדים בעולם הזה לעשות,

מלבד,

אני לא זוכר סתם על הנאות,

של אכילה, יצאה לחוץ לדברים כאלה. אני מדבר על דברים רציניים, כמו ענפי המדע, ענפי האמנות,

שאם הייתי מתעסק בהם,

או לפחות קצת נהנה מהם,

או לא קצת, לא היה לי זמן,

בטח לא היה לי זמן להגות יומם ולילה בכלל.

זהו.

מה העניין? שמעתי, לפעמים השנים, הנה, אתה למדת בית ספר דתי.

לא. בכלל לא.

אף פעם. לא. למה הוא מבקש מאיתנו לעשות דבר כזה? אז בוא אני אסביר לך.

קודם כל,

אבל אם היו נותנים לך אפשרות 24 שעות ללכת עכשיו לבנק ישראל,

פותחים לך את הכספת

ואומרים לך, קח שקי יוטה ועת חפירה,

כמה שתצליח להוציא שלך,

אתה תלך לקורס לאומנויות וקלייזמרים ונגינה וקצת...

הייתי עושה את זה, ואחרי זה הולך לקורס.

אתה מבין?

הבנתי, הבנתי. הבנתי. חיים נוחים לעשות מה שאתה רוצה. שמעתי, הבנתי.

זאת אומרת,

אתה ודאי מבין את החשיבות של איסוף הכספים,

כי בהם אפשר לעשות הרבה דברים אחר כך יותר בנקל ויותר מהר,

ולכן היית דוחה את זה מפני זה.

אז בוא אני אגיד לך, בהגידת בו יומם ולילה זה השכר היחידי שיישאר לך.

מהאומנויות

ומכל התעסוקות שאתה תתעסק בהן,

לחיי העולם בלא יישאר לך. הנאות לעולם הזה, כן, אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה, אבל הכל על חשבון משהו.

השאלה, מה יותר חשוב בעיניך?

התורה נותנת לך את האופציה, היא אומרת לך מה היותר טוב בשבילך. אתה רוצה להסתפק בפחות טוב?

אפשר לעבוד ולהרוויח באבנים ויהלומים, נגיד,

חמישים אלף שקל בחודש.

ואחד אומר, מתאים לי חמשת אלפים, לא רוצה לעבוד יותר, יש לי חמשת אלפים, הולך לים.

בסדר, אתה רוצה ככה, בבקשה, אף אחד לא יגיד לך אחרת.

אתה מפסיד.

כי אחרי שאתה תצא מכאן,

אתה תבין את ההפסד, כי ההפסד הוא נצחי.

פה זה מקום אסיפת השכר.

שם זה מקום קבלת השכר.

עכשיו, מה שלא אספת, לא יהיה לך.

מי שטרח בערב שבת, יאכל בשבת. על שולחנו יהיה מה שטרח.

מה שהוא לא טרח, לא יהיה לו.

בשולחנם של אחרים יכול להיות שיהיה מכובד יותר.

ואתה יודע מה זה כשאחד יושב ואוכל חצי מנה פלאפל, ולילדו אוכלים שווארמה, ואוכלים סטייקים, ואוכלים זה, וצ'יפסים, סלטים,

והוא חצי פלאפל, וגמר אותו בשנייה, ואחר כך הוא רק מריח מה הם אוכלים, ורואה את המגשים עפים מול העיניים,

והכוס באוויר, ומה...

אתה מבין? זה עונש, עונש שיש לך פחות.

לא רק שאין לך יותר, זה גם עונש שיש לך פחות, כי אתה רואה את האחרים נהנים.

אז תעשה חשבון, מה כדאי, מה לא.

אני מעדיף לאסוף ולאסוף ולאסוף בלי להפסיד.

הנאות?

יש נצח בשביל זה, נצח.

בשביל מה צריך לבזבז ב-70 השנה האלה?

על חשבון הנצח?

בשביל מה?

זהו.

כן.

שם בסוף, כן.

כבוד הרב, רציתי לשאול,

התנ״ך מייחס ללב משמעות של משכן לרגשות.

היום אנחנו יודעים שהלב הוא לא...

בסך הכול משאבה. אומנם מכונה חיונית לגוף, אבל היא משאבה.

והמוח הוא זה שבעצם, זה בין שום פסוק שמייחס למוח את המשכן של הרגשות.

כן, אבל המוח הוא גם כן ג'ילה ממי ש-67% ממנו זה נוזל.

אבל בכל אופן אתה אומר שיש שם שכל.

מה שאומרים חכמים, מה שאומרת התורה,

זה שבעצם בלב זה משכן,

נכון?

אבל אתה צריך להבין שזו הנשמה שהיא כנגד הלב באותו מקום, היא-היא.

לב חושב זה לא עצם הדמי הזה, לא זה.

אלא החלק הרוחני שהוא כנגד זה, הקרוי לב, הוא-הוא.

כמו שהשכל משכנו במוח, אבל המוח זה לא שכל.

הבנת?

כנגד האיברים האלה הגשמיים, כן.

בקול רם, בעמידה.

אתה אמרת ש...

בעמידה? תודה. אתה אמרת שבשבת, למשל, יש נכים, ויסטוק, גרעינים, אני יודע, שתייה, אז אני אסתם, אה, איך הוא אמר? בכאן, לא חשוב.

עכשיו, בוא נגיד, אני עושה אותו דבר, רק שההמדד היחיד ביני לבינך, אתה שאני פשוט לוחץ באותו יום על כפתור של המחשב,

ויושב שמה ואוכל את הוויסטוק ואת השתייה.

מה ההבדל? אין שום הבדל.

זה כמו אחד שיושב במרפסת, אוכל פיסטוק הכול,

רק מה, את הרובה שלו הוא שם לכיוון של מישהו,

ובין פיסטוק ופיסטוק הוא עושה פאק,

נוחץ וההוא נעלם. זה הכול.

מה קרה? שום דבר.

הוא פשוט מאוד, תוך כדי אכילת פיסטוקים, עבר על לא תרצח,

ואתה, תוך כדי אכילת פיסטוקים, עברת

על לא תבערוע שבכל משמעותיכם ביום השבת. זה הכול. זה לאו וזה לאו. למה זה נחשב לזה? כי אני לא מתאמץ, אני לא עושה... אה,

אתה מבין שכל איסור שבת זה מאמצים.

אז הווי ידוע לך שמותר להזיז חביות בשבת, שולחנות, לעלות, להוריד. אז למה אסור ללחוץ על כפתור פשוט? או, בגלל שזה אחת מלט מלאכות האסורות בשבת,

שנאסרו אפילו לבניית בית המקדש ביום השבת,

שקדושת השבת היא יותר גדולה מקדושת המקדש.

וכיוון שבמקדש היו לט מלאכות ונאסרו בשבת,

באותה מלאכות מלאכות מנויות במסכת שבת, תקרא שם,

אז אתה תדע שבעצם המלאכות אסורות ולא הקושי שבעבודה.

לחתוך לחם הרבה יותר קשה מאשר להוציא סיכה

לרשות הרבים, אבל זה אסור וזה מותר.

זה רק מה שהוא אמר, אז לא היה כפתורים.

כפתור זה. זה לא הבעיה, כפתור, האם היה. האם יש את המלאכה הזאת במעשה שאתה עושה או לא?

אם יש בעירה במכונית,

אפילו שלא הייתה מכונית,

לא תבערו, זה בכל דבר.

הבנת? זה לא משנה אם היה אותו עצם או אותו דבר.

האם אותה מלאכה קיימת בחפצים, בעצמים, בקנים וכו',

או לא? זה הכול.

זה הדין.

הבנת?

ברוך השם, כן?

יש לי שאלה. אם אתה בן אדם, אתה מכבד אנשים, מקיים את המצווה ואהבת לרעך כמוך,

אבל אתה לא מאמין באלוהים, ואתה לא שומר שבת ואתה לא עושה כלום,

אלוהים יכבד אותך?

אם אדם,

אדם אוהב את רעהו,

ומכבד אותו, והכול, רק הוא לא מאמין באלוהים. האם אלוהים יכבד אותו? לא. הוא יגיד לך שהחבר שלך שאהבת אותו, יכבד אותך.

איך הוא יכול לעשות את הל״ט?

אמרתי, בפרק שביעי במסכת שבת, כן.

זאת אומרת, אתה צריך להבין, זה לא מספיק.

אתה צריך לעשות את המצוות

בגלל שהשם ציווה. מצווה זה בגלל שיש מצווה.

מצווה זה ציווי. ציווי יש מצווה.

אם אתה עושה בגלל ציווי פנימי שלך,

שאתה מרגיש כך,

אז תקבל שכר מעצמך.

אבל אם אתה עושה רצונו של מצווה, מגיעה לך שכר.

הבנת?

לא היה צריך את הקדוש ברוך הוא בעשרת הדיברות שיגיד לא תרצח, לא תגנוב,

נכון?

גם לפני כן אנשים הבינו שלרצוח זה לא טוב ולגנוב זה לא טוב, נכון? כי אז ירצחו אותך ויגנבו.

אז לא צריך בשביל זה חידוש לא תרצח בעשרת הדיברות, נכון?

אבל הקדוש ברוך הוא בכל אופן אמר את זה,

להגיד לך שהחידוש זה שאתה תעשה, אתה לא תרצח מפני שאני אומר ואתה לא תגנוב מפני שאני אומר,

לא מפני שאתה אומר, ועל זה תקבל שכר.

כן. ערך טוב. גם לך. האם זה נכון שיוסי שריד ניסה לפני שנים רבות לחנוק את חברתו?

אני מבין שאתה מבין שאני המשגיח שלו,

אבל אתה אומר שיוסי שריד ניסה לחנוק את חברתו,

בצעירותו.

אני אפנה אותך לספר חדש שיצא, קוראים לו הנחש.

זה ספר שמדבר על יוסי שריד ומה חבריו אומרים עליו,

ובין הדברים מוזכר דבר כזה, וסגרו לו את התיק.

מי כתב את הספר?

כן, עוד שאלה.

כן.

כלומר שבאנו לעולם הזה כדי לקיים מצוות לעולם אחר.

אז למה באנו לעולם אחר?

היא אומרת, אנחנו באנו לעולם הזה בשביל לקיים מצוות להשיג את העולם הבא.

אז למה באנו לעולם הבא? עוד לא באנו.

אבל אם אנחנו נעשה את המצוות, נקבל שכר נצחי לחיי העולם הבא. זו המטרה, שהקדוש ברוך הוא רוצה להיטיב לנו לנצח נצחים, ללא הפסקה.

זאת טובה גמורה נצחית. אז למה שלא יטיב לנו את העולם הזה? כי העולם הזה הוא קצר, הוא רק מקום קניית,

קניית הנכסים הרוחניים.

טירונות,

טירונות,

זה רק הכנה לחיול.

גן ילדים זה רק הכנה לבית ספר.

בית ספר זה רק הכנה לתיכון.

תיכון זה רק הכנה לאוניברסיטה.

אוניברסיטה זה רק הכנה לאמנון יצחק שיגיע.

הבנת?

כל דבר הוא הכנה למשהו. השאלה, מה העיקר?

כן,

בבקשה,

שאלה שלישית.

מה זה דרך ארץ קדמה לתורה? בעמידה.

מה זה דרך ארץ קדמה לתורה? מה זה דרך ארץ קדמה לתורה?

לפני נתינת התורה במעמד הר סיני,

אז דרך ארץ הייתה קודמת.

מרגע שניתנה התורה בהר סיני,

אז תורה קודמת לדרך ארץ.

וכמה זה קדם? 26 דורות. מאדם ועד נוח, עשר דורות,

עשרה דורות, מי נוח ועד אברהם עשרה דורות,

עוד שישה דורות עד משה רבנו,

עשרים ושישה דורות קדמה דרך ארץ לנתינת התורה.

הבנת?

ברוך השם.

כן, שאלה נשים לא מניחות תפילין.

למה נשים לא מניחות תפילין?

נשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן.

כל מצווה

שהיא תלויה בזמן,

כמו תפילין שמניחים ביום,

התורה פטרה את האישה

בגלל הייעודים שמוטלים עליה.

אם אישה הייתה חייבת כמו גבר,

היה בלגן עם הילדים.

לאשה יש ייעוד ותפקיד

שונה משל הבעל בדברים מסוימים, לכן היא פטורה.

כן, בבקשה.

בבקשה.

רבותך אומר לעשות הרבה מצוות, כמוך וכל הזמן. כן. עם כל הכבוד לכל המצוות והכול.

עכשיו, בנאדם שאוסף כסף וכל זה נקרא קאמה, נכון?

נקרא?

בנאדם שרוצה כל הזמן כסף, עוד, עוד, בתים ואיזה. כן, אוהב כסף, לא ישבע כסף, כן?

עכשיו, כל הכבוד לזה, גם מצוות כמובן לאסוף ולאסוף, זה לא נקרא קאמה. אין לי מספיק לשמור שבת, מספיק לדרגה אחת בגן עדן, זהו. הוא לא רוצה יותר.

מה, יש אפשרות. הבנתי.

הוא אומר, הוא אומר, הוא אדם צנוע, הוא מסתפק בגן עדן להיות בדרגה נמוכה, למה הוא צריך לדחף שם גבוה יותר מדי?

אתה בקיצור מוכן להיות ש׳ ג'.

כולם יעברו אצלך וימשיכו הלאה.

אני מבטיח לך, אחרי שבועיים אתה אומר, בוא'נה, תעשה משהו למעלה, דבר איתם, נמאס לי להיות פה למטה.

שחליפו אותי קצת.

אתה היום פה מקנה, מקנה באנשים שיש להם טיפה יותר ממך.

אתה, יש לך, נגיד, סוסיתה, עוקף אותך מרצדס, איך אתה מרגיש?

אתה אומר, לא, אני מספיק לי סוסיתה, אני, כולה ארבעה גלגלים מגיעים לאותו מקום. כן, רק שעתיים אחרי,

אתה מבין, בלי מזגן, בלי כלום.

אבל אתה צריך להבין,

בדברים של העולם הזה אתה לא מתפשר, אתה מחפש מה שיותר אפשר.

אתה לא תקבל, נגיד, ייתנו לך דירה, ארבעה חדרים, תגיד,

חביבי, חדר אחד אני צריך לו יותר.

מטבח, שיש קטן.

אתה מבין, כל דבר קטן, מעט, לא הרבה, אתה לא חי ככה.

אתה מבין? אתה לא חי.

אתה לא אוכל חצי ארוחה, נכון?

אתה יכול גם לחיות עם חצי ארוחה.

גם עם קליפות של בטטות אפשר לחיות.

אבל מה, אתה לא עושה ככה, אתה מחפש משהו יותר טוב.

אתה לא יושב רק על ספסלים, אתה יושב גם על קורסל לפעמים, נכון?

למה שלא תשב על ספסלים? בשביל מה לך תהיה צנוע עד הסוף.

בעולם הזה אתה מחפש נוחות,

כן?

שהנוחות הזאת, אתה מבין, היא זמנית וארעית,

כלה ונפסדת.

מה יהיה לחיי העולם הזה? זה עולם האמת, ושם אתה תתבייש שאתה בדרגה פחותה.

אתה תתבייש. אני לא יכול לשמור הרבה מצוות, זה קשה, דוגמה. אתה לא יכול לשמור הרבה מצוות?

קשה, דוגמה, לא יכול. מה קשה? אתה יותר בריא מעניין, נראה. לא, דוגמה. מה זה?

מה אתה לא יכול?

האמת, אני רוצה לעזור בתשובה, אבל יש בעיה אחת.

אני עם משפחה, עוד מעט ארבעה ילדים, בדקן וזה. אני חייב לעבוד שישי-שבת.

מי חייב אותך?

לא, מבחינת העבודה.

אם יפטרו אותך, מה אתה עושה?

לא, אני לא חייב. אם יפטר אותך בעל הבית משישי... יפטר אותך.

לא, לא רוצה אותך עכשיו בעבודה, מה אתה עושה?

לעבודה אחרת. מה פתאום? אתה חייב לעבוד שישי-שבת.

אמרת שאתה חייב לעבוד שישי-שבת.

לא שחייב, אני רוצה... אה, לא חייב.

זהו.

שהוא יעמוד שישי-שבת, שהוא ייקח את הגהנום שלך גם כן, למה אתה צריך לקחת את שלו?

אני מציע עכשיו אותו דבר. הוא יעשה כאן עדן על שמונחה בעולם הזה, אתה תעמוד שישי-שבת, הוא ילך לבלות, אתה מבין? ואתה תקבל עוד גהנום על זה, בשביל מה לך?

לא, מבחינת פרנסה... מה פרנסה? פרנסה. מי מפרנס את הנמלים?

מי מפרנס את הדגים?

מי מפרנס את העובות?

את החרקים?

את התיקנים?

מי מפרדס?

בסדר. בעל הבית שלך?

אבל הם חיים מזבל, בחינם. מזבל, מה? אתה, אם היית יכול לחיות מזבל, היית עשיר גדול, לא היית מבזבז כסף.

אבל אני שואל שאלה,

ומה שאתה אוכל בסוף לא נהיה זבל?

נו, אז מה אכפת לך אם זה מההתחלה זבל?

אלא מה?

אתה צריך להבין, שישי, שבת, לא עובדים.

אני לא רוצה לעבוד עליהם.

לא רוצה, זה לא עובד.

לא אומר לא רוצה ועובד. לא רוצה, אז לא עובד.

תראה, עם כל הכבוד, כשאומרים שאין דוגמא אם לא בשישי, שבת, אז אלוקים נותן את זה בצורה אחרת.

נכון.

ואני חייב לעבוד שישי, שבת, תחילה כספית, בגלל השעות הנוספות. ואם הוא יפטר אותך?

לא סתם אני מפטר אותי. אפשר שהוא יפטר אותך? הוא לא יפטר אותי. הוא חייב בשביל להחזיק אותך? הוא לא חייב. הוא יצטרכו לפטר אותך. הוא יכול. ואם הוא יפטר אותך, מה יקרה? אכלתי אותו, אני לא תמכי. מה יאכלת? ימותו ארבעה ילדים?

לא ימותו. לא ימותו. אם אתה תמות, ימותו ילדים?

גם לא. לא ימותו. אז תחשוב שאתה מת, רק במקום שבעה ימים מת,

מת שישי שבת.

ואחר כך, חיים, יום ראשון, מה אכפת לך?

חייאת המתים כל שבוע, אני לא מבין.

אף אחד לא חייב אותך שישי שבת.

כן.

ממה אנחנו נהנית בעולם הבא? ממה נהנה בעולם הבא? אין לנו אפילו מושגים של הנאות של חיי נצח.

אבל מוזיקה, את מבינה מה זה?

מוזיקה זה מהנה?

ריח זה מהנה?

יש סוגי דברים שהם רוחניים שהנשמה נהנית מהם וזה סוג הדברים הרוחניים שאדם ייהנה. אבל אם זה לא קורה בלי הנאה? אין דבר כזה. אבל אם אני נהניתי פה... זה לא הנאה, לא הבנת. זה לא הנאה.

אם הולכים לתת לך שכר הנאה... אבל איפה הם יודעים שאני אהנה מזה? מה זה מאיפה? מי שברא אותך יודע מה את נהנית ומה את לא נהנית. את לא יודעת בעצמך מה את נהנית.

את למדת פעם תורה? לא למדת. למדת גמרא? פעם? לא למדת.

אם היית טועמת פעם גמרא, לא היית יוצאת לבלות.

יושבת כל הזמן עם הגמרא.

אבל את לא מכירה טעם כזה.

זאת אומרת, אם היום תחשבי

ממה נהנים בני אדם,

הרי זה מצחיק.

אנשים מחפשים אוכל טוב,

בגד טוב,

ריח טוב, נכון?

אוכל טוב זה דבש,

דבש זה טוב, מתוק, טעים, ויטמין די, טוב, דבש.

ממה הוא עשוי?

קי של דבורים. קי, קי.

של דבורים.

קי.

כן?

דבורים אוכלות סוף ומקיאות אותו. מקיאות אותו, ואת אוכלת את זה מורחת על הסנדוויף.

והופ, אוכלת בפנים, ועוד מלקקת מסביב.

יא וואי וואי.

אז אני שואל אותך, אם מקיא את נהנית,

מה את מבינה בהנאות?

ריח.

יש לנשים ריח בושם, קוראים לו מוסק.

מוסק זה עשוי מזיעה של חיות.

זיעה של חיות.

נותנים לחיות לרוץ,

יוצא להן קצב,

מורידים מעליהן את הקצב לדליים, מערבבים עם צמחים ומוכרים מוסק.

כן?

נשים משתמשות בפנים בכל מיני, איך קוראים לזה?

לרענן את הפנים. איך קוראים לזה?

משליה, משליה, משליה של עוברים.

יש כאלה מהעוברים, השם מרחם.

מורחות הנאות,

קוראות לזה הנאה.

עובר דבוק לה בפנים, נהנית.

כן?

אז בגד, בגד. ממה עשוי בגד? יש בגדי משי. משי ככה, אתה נוגע באיזה חלק, משהו, משהו. משי. ממה הוא עשוי?

תולעת משי.

איך התולעת עושה את זה? גם כן.

קי.

קי. מקיאת החוט.

הקי של התולעת זה החוט משי.

והחוט משי הזה,

מחברים אותו לאט לאט, עושים איזה חלוק משי כזה סיני, סיני, יפני,

חלק,

אדום.

אה.

אה?

מוקפים כי,

אוכלים כי,

ומורחים זרעה של חיות, והולכים לבלות.

זה נקרא בילוי, הבנתם?

ויש לי עוד דוגמה שאני לא יכול להגיד.

אבל בסך הכל אתם צריכים להבין,

אם זה ההנאות של העולם הזה,

וזה הקדוש ברוך הוא מביא לנו מהבריות הכי שפלות בעולם,

ומהמקומות הכי מטונפים שלהן,

אם זה נקרא הנאה בעולם הזה,

מה זה כשהוא ייתן לנו, הוא בכבודו ובעצמו, הנאה?

יש לנו מושג מה זה?

וואי, וואי, וואי.

בן אדם רואה, קנה דירה מרווחת עם ארבע כיווני אוויר בגובה, בהר.

מה הוא מרגיש?

מלך העולם.

כולה דירה על הר וארבע כיווני אוויר. ומה הוא מרגיש?

ואם יש לו קרמיקות וכמה נברשות, זה דמיון.

דמיון.

ראיתם את הסטודנטים? יש להם רק תעודה קטנה איך הם משוויצים.

הנה,

הנה.

תראה, הנאה מתעודה רק. תראה מה זה הנאה.

תאר לך,

תאר לך, בן אדם זוכר לחיי העולם הבא.

אתם יודעים מה זה אם היו נותנים לי רק את הזכות

להיות במחיצתו של אליהו הנביא. זה הכול.

רק להיות איתו, זה הכול.

אני ואליהו הנביא ביחד.

זה הכול.

לא מדברים אפילו, רק ביחד. ביחד.

אתם יודעים מה זה להיות עם רבי שמעון בר יוחאי?

עם רבי מאיר בעל הנס? רק להיות במחיצתם של הצדיקים האלה, זה הכול.

ואם הם עוד ילמדו אותי תורה, משהו, וואי, וואי, וואי, וואי.

בתחיית המתים, עוד לא העולם הבא, עוד לפני.

בתחיית המתים יקומו הצדיקים

ויהיו כל הצדיקים ביחד עם אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרון, 12 השבטים, דוד, שלמה,

התנאים, האמוראים, הכול.

אדם הראשון,

נוח,

שם כל גדולי העולם, ביחד,

ביחד, ביחד.

וואי, וואי, וואי.

ויצאו במחול עם הקדוש ברוך הוא כתוב.

יש מחול לצדיקים לעתיד לבוא. אתם יודעים איזה אושר זה? אתם בכלל מבינים על מה אני מדבר?

פשוטי העם יקומו אתם?

מה?

פשוטי העם. כן, פשוטי העם שהיו צדיקים יקומו אותם, למה לא?

אין דבר כזה פשוטי עם, יש צדיקים, לא צדיקים.

פשוט, לא פשוט, זה לא תלוי בפשוט או לא פשוט.

אני פשוט, אני יהודי פשוט, ואני לא פשוט.

מה זה צדיק? צדיק זה מי שעושה מצוות. אתה עושה מצוות, אתה צדיק. אפילו אתה פשוט, גם אני פשוט,

עושה מצוות, זה הכול.

אין פשוט, לא פשוט.

יש מצוות. מי שצובר יותר, זכויותיו גדולות יותר, זה הכול.

תעשה.

כן.

כן. אתה רצית לשאול? מי רוצה?

שיבוא המשיח, מה יהיה עם הצדיקים בגן עדן?

שיבוא המשיח, מה יהיה עם הצדיקים בגן העדן? ארבעים שנה אחרי ביאת משיח יקומו בתחיית המתים.

ואחרי זה יהיה עולם הבא.

וזה לנצח נצחים בדרגה רוחנית אדירה, שאין לנו שיעור אפילו.

כמו שעיוור מלידה לא יודע את גוון הצבעים,

וכמו שחירש מלידה לא שמע את שמע הצלילים,

כך אנחנו לא מכירים את ההנאות האמיתיות המיועדות לנו.

אבל אנחנו יודעים מה אפס אפסים שתיארתי כרגע,

מה אפס אפסים הזה, אם אנחנו נהנים ורצים אחרי זה, ועובדים ועמלים בשביל ליהנות מקצת הנאה כזאת,

אז תאר לך מה זה כשבאמת הקדוש ברוך הוא רוצה להעניק לך דבר שהוא יודע מה שאתה אוהב, רק אתה עדיין לא מכיר.

זה כמו אדם עני שלא יודע מה זה הרגשה, אתה מבין?

להיות עשיר.

אתה יודע מה המרחק בין עני לעשיר?

בכל דבר. אתה יודע מה זה בכל דבר?

יש אנשים שנכנסים עכשיו למלון רמדה, לחדר,

וזה רק חדר אחד, להם יש ארבעה חדרים,

והם חולמים שיהיה להם חדר כזה.

אתה שומע?

למה? כי אין להם את הרמה הזאת.

יש אחד נסע כל הזמן, אתה מבין, על סובארו,

ופתאום הכניסו אותו למרצדס ונתנו לו להחזיק הגה של מרצדס שחור,

והוא נוסע.

עכשיו הוא מבין עם איזה קורקינט הוא נסע,

אבל לפני כן הוא לא הבין.

הוא אמר, מה ההבדל?

מה, אני גם מגיע לירושלים, אז מה?

כן, אבל איפה יושבים? על מה יושבים? יש הבדל.

אז זה לא דברים חשובים.

לעולם הזה זה חשוב, למי שחושב שזה חשוב.

אבל אם זה הבדלים,

וכבר אדם מרגיש אחרת, והוא הולך אחרת, ומרגיש אחרת,

תאר לך שהדברים הם ממשיים ואמיתיים.

אני אתן לך דוגמה.

אתה יודע מה ההבדל בין טיפש לחכם?

אתה יודע מה ההבדל?

שחכם יודע שהוא טיפש, וטיפש חושב שהוא חכם.

וזה הבדל פער עצום, אתה מבין?

אבל חכם יודע מהי חוכמה, הוא יודע להעריך אותו, הוא יודע כמה היא משרתת אותו, מה היא עושה בעבורו.

טיפש לא יודע אפילו מה הוא מפסיד.

הבנת?

ושניהם נראים אותו דבר, ויכול להיות שהטיפש הוא בריון, שמרים אשכולות 300 קילו,

והחכם הוא רזע, תאמין שהוא בקושי מרים את עצמו.

אבל זה לא נמדד בזה, זה נמדד במשהו אחר, תאמין בחוכמה.

ומי שיודע חוכמה מהי, אז הוא יודע כמה היא מהנה.

כשאדם יודע לקרוא מאמר,

כן, והוא מבין את העניין, הוא יודע כמה הוא נהנה ממנו. אבל לאחד שלא מבין מה כתבו פה, הוא קורא הרבה מילים ולא מבין מה בסוף רצו.

אז יש לו צער,

הוא טרח, יגע, עמל, בסוף הוא לא מבין כלום.

הרבה דוגמאות תוכל לקחת, אבל אתה צריך להבין.

הנאות שהשם

מכין לנו,

אין לנו שיעור ואין לנו גבול בשביל לדעת בכלל מה הם.

כן,

כן.

מי שלא יכול לחזור בתשובה, הוא רוצה לעשות את זה לקנת המצוות, אבל הוא לא יכול. מי שלא יכול לחזור בתשובה, אין דבר כזה שאדם לא יכול לחזור בתשובה. הוא לא רוצה.

לא רוצה, איווא, כמו שהוא אומר.

מה זה לא יכול? מה את לא יכולה לעשות?

שהאם, לא כל דבר... אחת תגידי לי, מצווה קשור.

ללכת לשיעורי תורה למשל ההרוג שלנו מסכימים. כאילו, כל דבר... ללכת לשיעורי תורה, ההורים שלכם לא מסכימים, דיסקוטקים כן מסכימים,

מסיבות תעשית כן,

אבל זה לא.

שיעורי תורה.

אז תגידי שאת הולכת לרקוד שם.

שקר. נו, תרקידי. איך שאת מגיעה תרקידי קצת, שבי תלמדי, תקומי תרקידי. למה? כשאת הולכת לדיסקוטק את רוקדת מההתחלה עד הסוף?

אז נח באמצע, נכון?

זהו. להתפלל שלוש פעמים ביום. מתי יסמך?

שלוש פעמים ביום להתפלל זה קשה?

שמונה שעות אתה עובד?

מה יותר קשה?

חצי שעה וחצי שעה להתפלל או שמונה שעות עבודה? אתה לומד שמונה שעות, אחר כך אתה עובד, אחר כך זה. מתי יש לך זמן? הבנתי. אם אני נותן לך אפשרות להיכנס לראש העיר ולבקש כל יום שלוש בקשות,

ומה שתבקש הוא ייתן לך,

זה קשה?

לא. למה? כי אתה מקבל, נכון?

אותו דבר, אני הולך שלוש פעמים ביום, מבקש מהקדוש ברוך הוא, והוא נותן.

אז מה קשה?

עכשיו זה לוקח עד בדיוק שנייה.

איך? זה לוקח רבע שעה, עשרים דקות. להתפלל? כן, בשלוש פעמים. אתה יודע שיש הנאה מתפילה?

אתה עוד לא מכיר את זה. כן, אני מניח תפילין בבוקר, ורק לזה יש לי זמן. אחרי הצהריים ובערב אין לי זמן להתפלל ממך. מה פירוש למה אין לך זמן?

אני אעשה דברים אחרים. ברור, אז אתה צריך להחליט מה יותר חשוב.

מה אתה עושה למשל?

לימודים בעיקר. מה אתה לומד למשל? מחשבים.

מחשבים. חוץ מכבוד הציבור וכבודך,

לפעמים אתה נזקק באמצע שיעור מחשב לקום לאיזשהו מקום לכמה דקות. אתה הולך?

אתה הולך.

למה אתה הולך? מחשבים.

אוי, יש גם חברים, יש עוד דבר? אני שואל, אבל למה אתה הולך? תמשיך לעבוד, מחשבים עכשיו.

למה אתה קם והולך?

כי יש צרכים שאתה צריך לעשות, נכון? לוקחים לא יותר מחצי דקה. תחשוב שזה לפחות כמו זה. לפחות.

זה לא צרכים כאלה שמורידים באיזשהו מקום, זה צרכים שאתה זקוק.

אתה צריך בריאות, חוכמה, פרנסה, ישועה.

הרבה דברים אתה צריך. בתפילה כתוב מה אתה צריך,

אתה מבקש,

ואם אתה מתפלל עם כוונה, גם תקבל.

אז מה לא טוב?

אין איסור באמצע שיעור מחשב ללכת לאן שהוא נכון?

גם אין איסור כזה.

בתפילת מנחה זה עשר דקות.

בערבית אתה יכול כל הלילה.

אבל שחרית זה תפילה ארוכה.

שחרית זה לא תפילה ארוכה, זה חצי שעה.

חצי שעה. חצי שעה מה יש? לפעמים עומדים באוטובוס חצי שעה. זה מוקדם בבוקר. אני בתור אחד שצריך ללכת לבית ספר. באיזה שעה אתה הולך לבית ספר? שעה שמונה. אני לא יכול לקום. שמונה? שמונה. שמונה אני מתחיל, שבע וחצי, אני יוצא מהבית. הבנתי, אז מה הבעיה? אז אני אקום באב... שש וחצי, למה? שש וחצי, תשטוף פנים, תיטול ידיים,

תלבש את הטלית, את התפילין,

תלך לבית הכנסת, חצי שעה, תחזור הביתה, תוריד את הכול. עשית כמה מצוות כבר על הבוקר עם ברכות השחה, ואתה הולך ללימודים, תבקש בתפילה שהקדוש ברוך הוא יחון אותך דעת ותצליח במבחנים ותלמד טוב.

למה לא? מה יש? חצי שעה, מה יש? אני לא אהיה מרוכז, ואני אפילו... מה? אני אירדב אפילו בשיעור, כי אני... אתה תירדב בגלל החצי שעה? אז לך חצי שעה יותר מוקדם לישון.

אבל יש שעות שגם אני לא מצליח להירדב,

למשל, לא חגגתם בשעה שמונה בערב. הבנתי, אם אתה תקוף בבוקר מוקדם, למחרת יהיה לך יותר קל לישון, כי אתה קמת חצי שעה יותר מוקדם.

אל תדאג, זה סבב, זה לא בעיה, לא סיפור.

לא סיפור.

ומה שתשיג בתפילה, לא תשיג בחיים.

בתפילה אפשר להשיג הרבה יותר דברים מאשר אתה יכול להשיג בחיים שלך.

כי עם העזר האלוקי ניתן להשיג דברים גדולים.

בלי העזר האלוקי יש בעיה.

הבנת?

לא בעיה, תתחילו, בעזרת השם תתחילו, לא יקרה לכם שום דבר. תראו שאתם תיבשעו.

יש לי עוד שאלה. רק שנייה, כן.

יש פה שאלה של איזה מישהי שהיא אומרת שהיא התחתנה לא מזמן.

התחתנה, כן. לא, לא, היא נשואה.

היא נשואה.

היא רוצה לחזור בתשובה. היא רוצה לחזור בתשובה, והבעלה דוחה אותה.

מעלה הוא אנטי? הוא לא נותן לה למשל לשים חצאית או משפחת רוז.

כן, הוא מתנגד. מה פירוש אנטי ממש?

כן, יצר הרע עובר על החלטה.

רק רגע, את מבית דתי? לא, אני זהים. שמעתי.

כן, את מבית דתי?

והוא? אני מבית דתי, אבל הוא לא רוצה לתבלום.

הוא אומר לי, תשמעי שבת, לא מקובל עליו חצאית. כן, אבל?

אז מה מפריע לו הכיסוי ראש והחצאית?

לא, אם אתה תראי, אני אגרום מהבית האלה. הבנתי. הוא ראה קלטות שלנו בידאו?

הוא לא רוצה לראות. הוא לא רוצה לראות, הוא חושש.

ולשישי שבת הוא יהיה מסכים ללכת איתך לבית מלון?

בית מלון, לא של דתיים.

הוא מוכן לקחת אותך לבית מלון?

אפשר לתת לך פרס שזכית בהגרלה?

אם תגיע הגרלה,

יגידו לו שזכיתם בהגרלה, יש לכם מיקרו?

אין לכם מיקרו?

מה יש לכם?

יש לכם מיקרו. אתם עושים בדיקות תקופתיות כל שנה?

לא עושים?

זה יכול להיות שיש קרינה, זה לא טוב, צריך לעשות.

אבל לא משנה,

אפשר לזכות במיקרו בסוף שבוע.

אנחנו זכינו השבוע, קיבלנו שלושה ימים בית מלון,

אבל הם נתנו לנו רק חד-הורי.

אבל אני רוצה להגיד לך, אנחנו יכולים לתת לכם זכות של זוג,

שאתם תזכו לבית מלון

בכנר בטבריה,

וזהו, שישי שבת, תגידי לו בית מלון.

אני חושב שהוא לא יוכל לוותר על זה כל כך, דמינה בית מלון בחינם, אם מקבלים, הוא יבוא, אני חושב.

לא?

את רוצה לנסות כזה דבר?

אני הייתי מוכן. אני ברור לי שאתה מוכן, מה, זה פשוט.

כן, תצלצלי לארגון שופר, תדברי,

את שומעת?

תצלצלי לארגון שופר, תדברי עם אורה שם,

תגידי שדיברת איתי מה הרעיון, ובעזרת השם נקווה שזה ילך.

בסדר?

שיהיה בהצלחה. טלפון

6777779

כן, בבקשה.

שני דברים. קודם כל, אמרת שאין דבר שאי אפשר לעשות.

ואם יש, נגיד, מצווה שאם אני אעשה אותה זה גורם לי צער,

כן? אני מחויב לעשות אותה? אם יש מצווה שיש לו ממנה צער, האם הוא מחויב לעשות אותה? תשמע, יש לי צער שלם מס הכנסה, אבל אני משלם.

לא, זה כמו, מה אני אגיד לך? אתה אמרת לאמיתי איתם גמרא, היא לא תרצה לעזור אותה. נכון. נכון? הייתי כמעט חודש, שבעה, חצי יום, וכל אלה שאומרים, שמה זהו נהנים הגמרא,

פותחים את הגמרא, גן עדן, יאה.

ואני לא הייתי נהנה מזה בכלל, היה גורם לי צער, הייתי מגיע, הייתי כבר לא מתרגע בזה. למה? כי רצית כל הזמן לצאת החוצה, נכון? את האמת.

לא הייתי, יכול להיות. המחשבות שלך היו תמיד בחוץ. היה לי צער ש... בטח, כי מי שחושב על בחוץ לא יכול לראות בפנים.

אבל הייתי רוצה, כאילו. היית רוצה אם זה יצא, אבל לא התאמצת, לא התאמצת, נשמה.

אין דבר כזה. טעם של התורה, אם אדם רוצה,

אז הוא מרגיש.

אבל אם בן אדם חושב כל הזמן מה אני מפסיד, מה יכולתי לעשות, מה הייתי עושה? אני לא הייתי חושב, דווקא.

והייתי מבין אותך, עשית את ההתחלה, מה היה מוקפל ממני.

אז אתה צריך עוד קצת להשקיע, עוד קצת.

אם תיקח עברותא אחת טוב,

יהודית טוב, אברך

שאוהב תורה,

ותלמד איתו ביחד,

אתה בעזרת השם יתברך תטעם טעמה של תורה אמיתי.

שניים, מה השאלה השנייה?

כן?

שכחתי, לא חשבתי.

איזה ישיבה הייתה?

איפה?

של הרב דניאל זר. של הרב דניאל זר. נו, ברוך השם.

כן.

כן שם, כן.

יש לי מושלת שונה, מה קורה לגבר שקרן עושה סיגריות ועושה בשבת?

לא יכול להחזיק. בשבת?

הוא מעשן, זאת אומרת, הוא לא מעשן בשבת,

לא מעשן בשבת,

אבל יש בבית.

בריבות עד השמיים, צרות עד השמיים.

הבנתי, מה גורם לו להתרגז?

חוסר חוצה.

אה, בגלל שהוא לא מעשן אז הוא מרוגז.

אבל גם זה הוא מתרגז מסיבה כלשהי, הוא מתחיל עם משהו, לא?

מה מרגיז אותו הדבר הראשון?

בן אדם ש... בגלל שרח אמר לו, תזכה בבן,

תזכה בבן זחר, אם תשמור את השיבה.

כן. ילד אחד נפטר,

בגלל זה אשתו ברוחו של התעברה, הביאה את הילד,

והוא מבטיח לשמור את השבת.

הוא לא רצה מרצונו לשמור.

שמעתי.

שואל עכשיו מה מרגיז אותו הדבר הראשון.

כלום. בוקר טוב זה כבר מה.

אז לא להגיד לא בוקר טוב.

זה לא בא לי פה מוחשב, אבל השאלה היא בגלל שזה מישהו קרוב אליי ורציתי לדעת.

אז צריכים להיות בדומייה,

לא לתת לו את הסיבה למסיבה.

אבל את כל הילדים נהפוך לרוגות?

לא.

כמה שפחות להתקל בו,

וכמה שיותר לתת לו את מה שהוא אוהב בשקט.

מה שהוא אוהב, האוכל בזמן, הכול טעים, הכול חם, מה שהוא אוהב, לידו

לסדר לו שהוא ירגיש מלך,

לכרכר סביבו.

מלך.

אם האישה בורחת מהבית, ואשריה אותה כמו כלים.

אם היא בורחת, צריך לרדוף אחריה.

אי אפשר לתפוס אותה.

אי אפשר לתפוס, צריך סקטים.

כבלים ראשיים.

כן. יש לי שאלה שקצת קשה לשאול אותה.

כן?

אימא של חוות... לא חשוב.

בסוף מה השאלה?

יש לה מין מחלת עצבים כזאת,

מין רפלקס כזה, כאילו נגיד אם היא שומעת את השם,

של כבוד השם, אז היא מתחילה לקלל,

וזה לא מרצונה, באמת שזה לא מרצונה,

והיא מתחילה לקלל בלי... מה פירושים?

ניצולת שואה או מה?

לא, לא. זה מחלת עצבים.

מחלת עצבים.

זה מין מחלה כזאת. ומי מזכיר את שם השם לידה?

למשל, הבנים שלהם חזרו בתשובה.

אז פתאום מזכירים, אז היא מתחילה להתעצבן ולקבל... זה מחלת עצבים מוכרת על ידי הרופאים? זאת אומרת... כן, כן. ורעידות ודברים כאילו, ולפעמים גם משתתקת.

נו, אז מה הבעיה שלא להזכיר לידה את שם השם?

הבעיה היא שהילדים האלה גם רוצים להחזיר אותה בתשובה,

והרבה גם רבנים ניסו לדבר איתה,

והכול לא הצליח.

אז אני שואל, כאילו, אם יש איזה שהיא אולי משהו שאתה מכיר, כאילו,

ברכה או משהו כזה, אתה מבין? בת כמה היא?

בת 46. מאיזה עדה?

עיראקית.

ומה המסורת בבית שלה היו דתיים?

בבית שלה היו שומרים, אבל, כאילו, שומרים שבת, אבל לא יותר מזה.

כאילו, ברכות, לא נגיד ברכת מזון, או כל כך.

אם יזמינו אותה לטיול לקברות צדיקים, היא תסכים לבוא? היא תסכים, אבל

זה יהיה נזק, זה יהיה סחר הרווי. אתה חושב?

כל פעם שמזכירים היא לא מפספסת פעם אחת?

היא פספסה כמה פעמים. פספסה? היא פספסה כמה פעמים, אולי מתוך,

לא, אולי מתוך זה שהיא ניסתה לא להתייחס,

או ניסתה להחזיק את עצמה, או משהו כזה, אבל בדרך כלל זה לא תלוי בה.

הבנתי.

זה טיפוס מאוד מעניין.

כשיש לנו טיול לקברות צדיקים, אם תוכל לארגן שתהיה, אני מוכן לפגוש אותה.

בסדר? תצלצל לארגון שופר, תראה מתי יש טיול, תדאג שהיא תגיע, תודיע לי מראש,

בעזרת השם נראה מה לעשות. תודה. תהיה בריא, כן.

מה הדברים הקטנים, למשל,

לגדל שרקן,

כיסוי ראש,

מה הדברים האלה? כל כך חשובים? מה משנה לבורא שהוא מבקש שיחסו את הראש

ושיהיה זקן?

מה זה כל כך משנה?

הקדוש ברוך הוא הבדיל אותנו מהגויים בכמה דברים,

גם במצוות וגם בחזות החיצונית.

ואנחנו לא צריכים להתדמות לגויים בדברים מסוימים.

אז לדוגמה, מלבוש,

בית סרוקת, או דברים כאלה,

אז כתוב שאנחנו צריכים להיבדל מהם.

בחוקות הגויים לא תלכו.

גידול זקן

זו מצווה מן התורה, ולא תשחית את פאת זקניך.

אז בעיקר

זה לא להשחית בתער.

להתגלח בתער זה האיסור.

לגדל, יש אומרים שזה גם מצווה,

אבל אם אדם מגדל, אז הוא זוכה ל-90,000 מלאכים שייבראו מגידול הזקן.

יש לזה חשבון, חמש פאות

כפול

365 יום כפול 50 שנה לפחות,

אז זה 90,000 מלאכים.

עכשיו, הפסוק אומר, הדרת פנים זקן.

הזקן עושה הדרת פנים.

אתה מבין?

תראה את האנשים שהם מבוגרים ואין להם זקן,

אתה רואה, יש להם סנתר כפול כמו תרנגול,

יש להם ככה קמטים פה שם. אדם שהולך עם זקן, אתה מבין? הוא נראה הדור,

הדרת פנים.

אתה מבין?

אז זה הדרה.

ככה הקדוש ברוך הוא רוצה. יש גם גויים שהולכים עם זקן. נכון, אז זה הדור.

יפה מאוד, רק אצלהם הם לא מצווים,

ואנחנו מצווים. ואין דומה מי שמצווה למי שאינו מצווה.

עכשיו, דבר נוסף אתה צריך להבין,

שכיסוי ראש,

שזה מצווה מדרבנן, שאדם ילך בכיסוי ראש,

משום שתהיה עליו אימת שמיים. כשאדם שם כיסוי ראש על ראשו,

הוא מרגיש אימת שמיים, זה יותר מחייב אותו.

דבר שני, זה בחוקות הגויים לא תלכו.

אתה מבין? איפה זה כתוב שצריך לעשות כיסוי ראש? בשולחן ערוך,

בפרק ב',

בסימן ב', בהלכה שביעית.

לא ילך ארבע עמות בגילוי הראש.

אז זה מצווה,

ואדם שהולך עם כיסוי ראש, אז הוא מקיים מצווה, וכשהוא לא הולך הוא עובר עבירה. כל ארבע עמות, כל שתי מטר, זה עבירה.

אישה חייבת בכיסוי ראש מן התורה.

גבר חייב מצוות רבנן,

ואישה חייבת יותר חמור מן התורה.

כן,

בבקשה.

אם יושבים,

לא כל מיני דומו בשטר כולך. היה לה שבת, וזה פגע לה בלב.

כן. וכל הזמן אמרו לי שאם היא תתחילי, אם אני אחזק אותה על ראשון שבת מזה, שהיא תבקש שתרגיש יותר גדולה. כן. וברוך השם חיזקתי אותה, היא התחילה, אתה יודע, קצת להתקדם. יורדתי לי בזה בשבת. כן.

ועכשיו היא מרגישה לי יותר גרוע.

עוד יותר גרוע.

כנראה היא צריכה להוסיף עוד כמה מצוות.

מה השם שלה? מה השם שלה?

תמר. מי אמא?

תמר בת מסעודה, השם ירפא אותה רפואה שלמה בזכות השבת, מה המצוות.

כן.

האם זה טוב שאימא,

למטרה שילדים יחזרו בתשובה, נותנת ונותנת,

ופעם הם ככה, פעם הם...

מה הלילה הזאת?

את שואלת בתור אמא או בתור ילד?

בתור אמא.

בתור אמא.

לתת לילדים זה תמיד טוב,

אבל צריך להשתדל שהם גם יעשו משהו בשביל זה,

אבל לא להכריח ולא כלום. סבלנות היא מעלה, היא מעלה של הצדיקים, נכון,

את צודקת, כבר נמאס לך, זה הרבה זמן, את מנסה,

אבל בדרך הזאת תשיגי יותר מהר מאשר תלחצי.

לוחצים משיגים יותר מאוחר.

יש לי ילד,

זה בן 18,

הוא לקח על עצמו להניח תפילים,

הפסיק כמה זמן, עכשיו הוא בדיכאון.

עכשיו בדיכאון הוא מניח תפילים,

הוא אומר לי, את רועה ובוכה וזה.

אמרתי לו, אתה רואה? זה בגלל שאתה לא עמדת בהבטחה שלך. האם זה טוב שאני אומר פה דבר כזה?

לא צריך להגיד דבר כזה, הוא מבין לבד. את רואה שהוא אמר לך שזה ככה והתחיל לבכור? בשביל מה צריכה להזכיר לו שהוא צודק?

לא, אני רוצה שיחזרו, כבר אין זמן.

לא, תשמעי, צריכה להיות אימא חכמה, להשתדל. את מבינה? להגיד לילד, ללטף אותו, להסביר לו, להגיד לו, יא עיוני, זה בסדר, זה יעבור, זה ככה, ככה. להעביר עם הילד, להעביר עם הילד.

אין זמן שם. אין אוויר, אני יודע, אין אוויר.

נו, מה נעשה? ככה זה ילדים? אמרו צער, גידול בנים.

היה אצל יאיר בישיבת של הבן שלך, בשערי ציון. יפה מאוד, ברוך השם.

ברוך השם, אבל הוא יצא משם.

היה לומד עם הבן שלך. לא, הוא פשוט גמר ללמוד, מה אתם צועקים? לא, הוא לא גמר, עוד הלוואי. שאלי אותו, הוא אומר שהוא גמר.

לא, הלוואי, בעזרת השם שלך. שם יחזירהו בתשובה שלמה. וליאור בן שולמית.

איך? ליאור אביגדור בן שולמית. אריה בן שולמית. אריה בן שולמית. וכל הילדים שלי. וכל הילדים שלך, עם כלל עמו בית ישראל.

טוב, אני לסיום רוצה להראות לכם סרט מאוד מרגש,

מאוד מאוד מאוד. אני אראה לכם מה השכר

ומה הזכות של אישה ששולחת את בעלה ללמוד תורה.

זה שכר גדול ואדיר.

ואתם תראו את זה, עכשיו זה חדש. יצאה קלטת חדשה שנקראת בר-מצווה של ארגון שופר. אנחנו 13 שנה, ברוך השם, כבר פועלים בשטח כארגון.

עד עכשיו עשינו את המצוות מדרבנן, עכשיו אנחנו מקיימים אותן מדאורייתא.

עוד רגע, כן. אז אנחנו נראה את זה.

ואני ארצה לבקש ממכם איזו בקשה מאוד חשובה.

רק שנייה, כן, היא רוצה לשאול.

אני רוצה לשאול למה בן אדם עושה טוב לאנשים מסוימים.

למה אדם עושה טוב לאנשים מסוימים ומחזירים לו רעה.

רעה מאוד, אבל מאוד מאוד. בגלל שאדם מטבעו לא אוהב להיות חייב, הוא מרגיש שהאדם שעשה לו טובה הוא חייב לו, ואם כן הוא כאילו מעליו.

פסיכולוגית הוא לא רוצה להכיר בו ולא להיזכר בזה שהוא

חייב לו.

כך טבעו של האדם, את שומעת? מקבל טובה וכופה את הטובה.

כך טבעו של אדם. לא כולם, לא כולם. נכון, אבל כך טבעו של אדם שהוא לא אוהב להיות חייב.

וברגע שעשית טובה, כן, ברגע שעשית טובה הוא נהיה חייב.

לא לעשות. אם נתת הלוואה. לא, את צריכה להיות חכמה.

לעשות ולכתוב. בדיוק, להשכיל מראש ולדעת

שלא תקבלי טובה על זה בחזרה. לא מקבלי, אבל למה לקבל רע? אז אני מסביר.

שהשני יהיה חייב. את תהיי מוכנה לעשות טובה אף על פי שתקבלי רעה.

אני עושה טובה. נו, אז זהו.

לא בסדר. המעלה שלך היא טובה, שלא היא גרועה מהיש, אז תרוויחי. מה אני ארוויח? אני מארוויחה רע. לא הבנתי. הרווח שלך זה שעשית את רצון הבורא

וזכית בגמילות חסדים, ובפרט

אם גמילות החסדים הזאת לא הניבה פירות, אלא הפוך,

ואת מתאפקת ואת סובלת גם את העלמון,

שכרך גדול יותר, כי כפי הצער ככה שכר.

כן, עוד מעט.

כן. הרב, ככל הידוע לי, לא מצאים שלבחינה סטטיסטית בקרב ציבור שומרי התורה והמצוות יש יותר בריאות, יותר פרנסה, יותר אריכות ימימי בקרב הציבור החילוני.

ובכן, סטטיסטית אתה לא מכיר,

אז כתוב, שלדוגמה, במחלות לב,

החרדים מאריכים ימים המאמינים יותר מאשר החילונים במאה אחוז.

מדוע? הם מסבירים שזו האמונה והביטחון שיש להם בשם, שזה גורם להם,

שהם לא מפחדים ולא גורמים לעצמם נזק יותר מהיר.

עכשיו,

כשאנשים חרדים יותר מאושרים זה ברור, תבוא לראות איך אנחנו חיים ואיך אחרים, מי מתלונן יותר ומי מתלונן פחות.

ואני אספר לכם סיפור מאוד מרגש ששמעתי היום.

לדוגמה,

יש לפעמים, אתה יודע, מצבים קשים שחרדים נתקלים בהם, בפרט

כשיש להם ריבוי ילדים.

אתה יודע שביילין אמר שכדאי לחרדים שיהיו להם רק ארבעה ילדים יותר מזה, הוא לא רוצה לממן.

אז היה מקרה ששמעתי אותו היום, סיפר לי אותו רבי יחזקאל שיינלזון,

והוא מספר לי מעשה שהאביב סיפר לו עכשיו שהוא היה באירופה, ושמע מבעל המעשה עצמו.

יהודי שאירס את ביתו ולא היו לו אמצעים בשביל לחתן אותה,

ניסה לגייס כספים והצליח להשיג 6,000 דולר,

וזה לא היה מספיק בשביל לחתן ובשביל לתת לה את האפשרויות שתהיה לה דירה וכו'.

אז מה הוא עשה?

נסע לאירופה, הגיע ללונדון והלך לעשות

שנור זה נקרא, לאסוף כסף.

הלך לשם ושלושה שבועות הסתובב והסתובב, ולא קיבל שום דבר, וממש היה בפחי נפש, לא יודע מה לעשות עם עצמו.

איך הוא יחזור לארץ ישראל? מה יגיד?

מה יגיד?

הוא לקח על עצמו התחייבות.

הוא פוגש שם יהודים, והיהודי הזה רואה אותו בוכה, והוא אומר לו, מה אתה בוכה? מה קורה איתך?

אז הוא מספר לו שהמצב שלו, שהוא הרס בת,

והוא רוצה לחתן אותה, ואין לו את האמצעים,

הוא לא יכול לעמוד בזה.

אז הוא אמר לו, תשמע, אני אקח אותך לאדם שהוא עמיד,

אבל אני יכול להגיד לך רק דבר אחד, או שאתה יוצא משם עם חבילה,

או שאתה יוצא בלי גרוש.

אמר, טוב, מה יש לי להפסיד? קח אותי.

לקח אותו,

הגיע ליהודים, נכנסים פנימה, רואים בן אדם

יושב רגליים על השולחן, רואה את הטלוויזיה, סיגר בפה,

לא מתייחס כל כך, הם עומדים מחכים,

בסוף הוא ניאות ככה לשים לב,

אז היהודי פונה אליו ואומר לו, תשמע,

אני אבא לשבע עשרה ילדים,

והוא רק אמר שבע עשרה ילדים,

בעשיר הזה אמר לו, אתה,

אתה נבל ברשות התורה,

אתה מביא שבע עשרה ילדים?

מאיפה יש לך רשות להביא שבע עשרה ילדים?

אתה חשבת על העתיד שלהם?

אתה דואג להם?

כשהיו לך שישה ילדים, למה לא הפסקת?

נבל ברשות התורה.

הוא צועק עליו, הוא מסכן, לא מספיק, אין לו כסף,

אין לו כלום,

עוד הוא מקבל שפכטל כזה.

אז הוא אומר לו, תשמע,

תשמע, אני רוצה להגיד לך משהו. אתה גם רוצה להגיד משהו, אה?

אתה לא מתבייש?

ואתה בא לבקש כסף?

ההוא לא מצא את נפשו.

בסופו של דבר, שההוא גמר את הכול,

פרק את הכול, מה שיש לו,

אמר לו, טוב, לפני שאני הולך,

אני יכול לשאול אותך שאלה?

אמר לו, כן, מה השאלה? אמר לו, כמה ילדים יש לך?

אמר לו, אחד.

אמר לו, אתה יודע,

בגמרא כתוב, שלושה שותפים באדם,

הקדוש ברוך הוא,

האבא והאימא.

הקדוש ברוך הוא הסכים להיות שותף איתך רק בילד אחד.

איתי הוא הסכים להיות שותף עם 17 ילדים.

ולא אני יזמתי את השותפות, הוא יזם את השותפות.

אז אם הקדוש ברוך הוא רוצה להיות שותף שלי, אני אסרב?

העשיר הזה שמע את זה,

ולבו פג בקרבו,

ואמר לו, תשמע רגע,

כמה זה עולה?

אמר לו, 60 אלף דולר.

אמר לו, וכמה אולם?

אמר לו, כך וכך.

אמר לו, בוא הנה.

כתב לו צ'ק.

ונתן לו את הכסף.

ולפני שהוא הלך,

אמר לו, תשמע,

כשתהיה החתונה הבאה, תודיע לי.

למה?

עונן להיות בחתונות שהקדוש ברוך הוא שותף בהן.

הבנת?

זאת אומרת,

זאת אומרת, אנחנו לא יודעים לפעמים איזה מתנות אנחנו מקבלים מהקדוש ברוך הוא, אנחנו קוראים להם ייסורים.

ולא יודעים, בדיוק, לא יודעים.

אז צריך להבין דבר אחד, הקדוש ברוך הוא רוצה לתת ולהעניק,

רק שנדע להבין מה הוא נותן בעצם.

הבעיה שלנו היא שאנחנו מתפנקים, זה הכול.

בבקשה, בואו נראה עכשיו את סיפורו של רבי עקיבא.

אני רוצה לספר לכם סיפור

קצת מרגש,

וזה יהיה הסיפור האחרון.

אתם יודעים, הזכרנו את רבי עקיבא.

רבי עקיבא,

בתחילתו הוא היה עם הארץ.

רחל, בתו של כלבה סבוע, החליטה לקחת לחתונה דווקא את הרועה,

רועה הצאן של אביה.

כמובן ששוד ושבר נפל בביתו של כלבה סבוע, אחד מעשירי ירושלים,

והוא כמובן ניסה להניא אותה.

זה לא עזר, היא התעקשה שהיא רוצה להתחתן דווקא עם עקיבא.

ואחרי כן הוא הדיר אותה מנכסיו,

והם יצאו החוצה, הם התחתנו.

והם חיו בעניות גדולה,

היו ישנים על קש ומתכסים בקש.

עקיבא היה מבטיח לה, רחל,

הגיע עוד זמן שאני אתן לך מטבע של ירושלים, של זהב.

וכך

הם ממשיכים בעניות ובדוחה, כי היא עזבה בית מלכים,

בית של אחד מעשירי ירושלים.

היא מוותרת על הכול.

כי היא מאמינה שהאיש הזה, שהוא עם הארץ,

יש לו מידות טובות,

ועם מידות טובות כאלה אפשר לבנות.

מתחתנת,

נולד לה עם ילד,

מגיע הגיל שצריך לקחת אותו לתלמוד תורה,

ואז רחל שולחת את עקיבא עם הבן לתלמוד תורה,

ושם כשהוא לוקח אותו,

הוא לא יודע שום דבר.

הוא מתחיל ללמוד עם הבן א', ב',

את ההתחלה, את היסודות.

ופתאום התחילה נפשו לחשוק בתורה,

והבעל התאר מסייעים לו.

ובאחת הפעמים שהוא הולך

הוא רואה דבר מטמיע.

הוא רואה טיפות של מים שנופלות על סלע,

ובמקום שהטיפה נופלת יש חור,

והוא עומד, משתומם ואומר,

מה הוא אומר?

אבנים שחקו מים.

אבנים, את האבנים שחקו מים.

איך ייתכן? מה כוחה של טיפה לעשות רושם בתוך סלע?

אז הוא עומד ומתבונן,

הוא מנסה להבין כיצד ייתכן שטיפה ועוד טיפה

ועוד טיפה

ועוד טיפה

ועוד טיפה

ועוד טיפה

ועוד טיפה

ועוד טיפה

ועוד טיפה

ועוד טיפה

ועוד טיפה

ועוד טיפה

ועוד טיפה,

ועוד טיפה,

ועוד טיפה,

ועוד טיפה,

ועוד טיפה,

ועוד טיפה,

ועוד טיפה,

ועוד טיפה,

עושה חור בסלע.

היה קשה לו להבין

איך זה יכול להיות טיפה,

ועוד טיפה,

ועוד טיפה,

עושים חור בסלע.

אבל הוא הבין

שטיפה

ועוד טיפה

ועוד טיפה

עושים חור בסלע. למה?

כוח ההתמדה

של טיפה

ועוד טיפה

ועוד טיפה יכול לעשות חור בסלע.

אז הוא למד קל וחומר.

אם טיפה

ועוד טיפה

ועוד טיפה

יכולים לעשות חור בסלע?

קל וחומר בליבו של עקיבא.

ואז

הוא מבין שללמוד אפילו מעט,

אבל בקביעות,

כמו שאמרנו, טיפה

ועוד טיפה.

זה יכול לגרום שהאדם

יגיע למשהו.

לבוא להרצאה ולשמוע שפריץ של שעה-שעתיים,

זה לא עושה הרבה.

אבל קביעות של תורה כל הזמן, זה עושה.

חוזר הביתה, מתפעל ומספר לאשתו,

ואשתו אומרת לו, חשקה נפשך בתורה,

אני מוכנה ליטול עליי את העול של הבית,

אני אדאג

לילדים, לחינוכם,

ואתה אצא לדרך.

לך ותלמד תורה.

כשתחפוץ, תחזור.

עליי.

עקיבא יוצא לדרך.

12 שנה נעדר מביתו.

12 שנה רצופות,

לא מכתבים,

לא שליחים,

שום דבר.

ואתם מתארים לכם,

בת של אחד מעשירי ירושלים.

כמה שליחים שלח לה אביה ואימה

בשביל להניא אותה ולומר לה, ראי, זה עם הארץ,

איזה מידות טובות, הזניח אותך, עזב אותך,

השאיר אותך כאלמנה ובנייך יתומים.

הלך, לא שליח, לא שלום, לא מכתב, לא כלום.

12 שנה?

זה תורה? ככה לומדים?

היא מתעקשת בשינה.

אחרי 12 שנה הוא חוזר לביתו,

וכשהוא נכנס לסיודים יקרים לחצר,

הוא שומע הרשע שאומר לאשתו,

את רואה?

בעלך, עם הארץ,

עזב אותך,

הפסדת את הורייך,

הפסדת משפחה, הפסד כסף וכבוד,

את חיה בדוחק ובעוני,

מה יש לך מזה?

עזבי הוא!

הוא גומר,

ושומע עקיבא,

שאשתו עונה לאותו רשע ואומרת,

לו היה שומע לי,

היה הולך עוד 12 שנה.

הוא שמע,

הסתובב והלך.

עוד 12 שנה.

לא נכנס,

לא אמר לשלום עליכם,

לא נתן סתירה לחיסול חשבונות לרשע,

שום דבר.

הסתובב והלך עוד 12 שנה.

אחרי 12 שנה יהודים יקרים,

הוא חוזר הביתה

כרבן של כל ישראל,

גדול הדור, מלאך אלוקים.

כל התורה שבעל פה שיש לנו, של רבי עקיבא,

מגיעה

עם 24,000 תלמידים,

תנאים קדושים,

שהכתד שבהם חיי מתים,

ומתלמידיו רבי שמעון בר יוחאי ורבי מאיר בעל הנס.

הוא חוזר בחזרה לעירו.

ויהודים יקרים, כששומעים שרבן של כל ישראל מגיע,

יוצאים באלפיהם וברבבותיהם וממתינים לו.

והוא מגיע עם תלמידים.

הישיבה הכי גדולה שהייתה אי פעם.

תנאים קדושים.

הוא מגיע,

ושתבינו מה הייתה מדרגתו של רבי עקיבא באותה שעה.

כשעלה משה למרום

וראה את הקדוש ברוך הוא כותר כתרים על קוצו של יוד, שאל אותו, למה זה לך?

אמר לו, עתיד להיות עקיבא בן יוסף

שידרוש תלי-תלים של הלכות על קוצו של יוד.

ואז,

יהודים יקרים,

באותה שעה

אומר משה רבנו לקדוש ברוך הוא,

אם יש לך אדם גדול כזה בעולם,

למה אתה נותן תורה על ידי?

מבין משה רבנו

שרבי עקיבא ראוי יותר ממנו ליתן את התורה על ידו לישראל.

אז שנבין,

אם משה רבנו מבין

שרבי עקיבא ראוי יותר ממנו ליתן תורה לישראל, מי היה רבי עקיבא? ואכן,

משה רבנו זכה רק ל-49 שערים.

ורבי עקיבא זכה לשער החמישים.

זה רבי עקיבא. ורבי עקיבא חוזר.

בין כל ההמונים ממתינה לו אישה צנומה, קטנה,

רדופה,

בשנות סבל רבות, ביזיונות וחרבות ועוני,

ממתינה לו בין כל הכהן.

והיא נדחפת, מספרת הגמרא,

ודוחים אותה הצידה ואומרים לה,

זה לא מקום לנשים.

והיא מתאמצת.

והוא לא שכח אותה.

ובין כל הקהל,

בין כל הקהל יהודים יקרים.

הוא מבחין בה,

הוא מסמן בידיו לאנשים שלפניו לפנות מקום.

הייתם צריכים לראות זאת כקריעת ים סוף, כולם זזים הצידה.

ויש שביל,

ובקצהו עומדת אישה קטנה וצנומה שהמתינה לבעלה 24 שנה.

הוא מתקרב אליה, וכולם שואלים מי זאת, מי זאת,

מי זאת,

עד שהוא עומד לידה.

וכולם שומעים משפט היסטורי קצר,

כל התורה שלי ושלכם, שלה היא.

אתם תארים לכם דבר כזה, יהודים יקרים?

כל התורה של רבי שמעון בר יוחאי, רבי מאיר וכל התלמידים ורבי עקיבא מאז ועד סוף הדורות,

כל זה התורה של האישה הזאת שהמתינה לבעלה בנאמנות 24 שנה.

יהודים יקרים,

אני אומר לכם הערב דבר.

כל החזרה בתשובה שלי ושלכם,

של אשתי היא.

עשרים ושתיים שנה.

עשרים ושתיים שנה להמתין עד השעות הקטנות של הלילה

לגדל את הילדים.

זה לא דבר פשוט.

אני אומר בכל יום שישי, אשת חיין מי ימצא,

והיום אני רוצה להגיד רק כמה שורות.

אשת חיין מי ימצא,

ורחוק מפנינים מכרה,

בתחבה

דב בעלה,

ושלן לא יחסר.

גמלה תו טוב ולא רע כל ימי חייה.

כפה פרשה לעני,

וידיה שלחה לאביון.

קמו בניה וישרוה, בעלה ויהללה.

רבות בנות עשו חיל, ואת עלית על כולנה.

תנו לה מפרי ידיה, ויהללוה בשערים מעשיה.

ועוד דבר אחרון,

בעזרת השם, אני מבין שחרגתי כבר,

אבל זה בר מצווה שלי, אל תשכחו.

יהודים יקרים,

ראיתי פעם מעשה שמובא מעם לועז,

שהיה רועה צאן.

ברועי הצאן הזה

פעם נצרך המלך

לאיזו ישועה.

ואותו רועה צאן ידע מה לעשות בשביל שהמלך ייבשע בדבר שהיה זקוק לו,

ונתן עצה למלך.

והמלך ראה את חוכמתו,

ולקח אותו,

וגידל אותו, ורומם אותו,

עד שהפך להיות שר האוצר של המלך.

הרועה היה יהודי,

והמלך היה גוי,

והשרים גויים,

ונתקנאו בו,

נתקנאו בו,

וחיפשו לטפול עליו האשמות,

ורצו לומר

שהוא מעלים כספים מהמלך בלא יודעין,

באשר המלך סמוך ובטוח ביושרו,

ולא היא.

וכך השכם והערב היו מנסים

להודיע למלך

שאותו רועה צאן, הנאמן והמסור והאהוב בעיניו,

גונב כספים מהמלכות.

יום אחד החליט המלך לעשות בדיקה,

והם אמרו לו מראש, תדע לך,

הוא יסתובב איתך בכל הארמון,

אבל יש חדר אחד בקומה שלישית,

שהוא לא יפתח לך אותו?

בחדר הזה

הוא מסתיר שם את מה שהוא גונב ממך.

בא המלך, מסתובב איתו, הם עולים קומה אחר קומה ופותחים כל חדר, והוא אומר לו, כאן יש כך וכך, וכאן יש כך וכך, וכך אספנו, וכך היה, וכך היה, וכך היה.

וכשמגיעים לקומה שלישית

ומגיעים

לאותו חדר,

הוא רואה שהרועה מדלג על החדר וממשיך לחדר הבא.

אז המלך אומר לו, עצור,

מדוע אינך פותח את החדר הזה?

אמר לו, הניח לי המלך,

האמן לי,

אין פה כלום.

אל תפציר בי לפתוח,

תן לעבור.

ואז

המלך מתעקש, הוא אומר לו, אני מבקש שתפתח.

הוא אומר, אני מתחנן לפניך,

אל תבקש ממני לפתוח את החדר, אין בו כלום, האמן לי.

והמלך אומר, זהו.

כנראה

שפה הוא נתפס.

הוא אומר לו, פתח,

והוא פותח לו,

והמלך נכנס עם השרים הצוהלים,

והם נדהמים.

חדר ריק,

באמצע הכיסא,

עליו תרמין,

מקל וחליל.

תיקחו את התרמין.

לוקחים את התרמין, מנערים, אין כלום.

תדפקו בחליל, אולי הוא מלא מטבעות, אין כלום.

אולי במקל.

אין שום דבר.

מה פשר לדבר הזה?

המלך טמא.

ואז אותו רועה

אומר למלך,

מחילה, אדוני המלך,

אני אסביר לך.

כשאני הגעתי לפה,

אני הייתי רועה,

רועה פשוט,

עם כבשים.

ופתאום

הגעתי לשררה והגעתי לרוב המעלה.

אז תמיד עשיתי לי מנהג,

שבכל יום

אני נכנס לחדר הזה,

יושב חצי שעה

על הכיסא,

שם עליי את התרמין,

מחזיק ביד אחת את המקל,

וביד השנייה את החליל,

ומחלל,

ונזכר

שאני בעצם

רק רואה.

שלא יגבה ליבי

ואחשוב שאני כבר מישהו.

יהודים יקרים,

אני לא שר האוצר,

ואין לי חדר כזה,

אבל אני זוכר רק דבר אחד,

שאני רק רואה

שראוי להיות עם הכבשים,

ולא להיות בחברת

אנשים גדולים.

רצה הקדוש ברוך הוא,

וזיכה לי,

אבל זו זכות שאני לא יודע מה היא ולמה היא.

אני יודע רק דבר אחד,

שאני אותו אדם,

אותו רועה,

מפעם עם הכבשים,

שצריך להגיע רק לכל יהודי, כמו ליהודי הראשון שניגשתי,

עד ליהודי האחרון,

ולתת לו את ההזדמנות השווה כמו שהייתה לי.

אני אסיים את הערב בברכה

בלי שם ומלכות.

אודה השם בכל לבב,

ובסוד ישרים ועדה.

ברוך הגומן לחייבים טובות,

שגמלני כל טוב.

האמת, אני רוצה לעזור בתשובה, אבל יש בעיה אחת.

לי משפחה, עוד מעט ארבעה ילדים, בנקן וזה, אני חייב לעבוד שישי שבת.

מי חייב אותך?

לא, מבחינת עבודה.

אמרת שאתה חייב לעבוד שישי שבת. לא שחייב, אני רוצה... או, לא, חייב.

זהו, שהוא יעבוד שישי שבת, שהוא ייקח את הגיהנום שלך גם כן, למה אתה צריך לקחת את שלו? מבחינת פרנסה, נדשה לי... מה פרנסה? פרנסה. מי מפרנס את הנמלים?

מי מפרנס את הדגים?

מי מפרנס את העובות, את החרקים, את התיקנים?

מי מפרנס?

בעל הבית שלך?

למה הם חיים מזבל, מחילה.

ומה שאתה אוכל בסוף לא נהיה זבל?

נו, אז מה אכפת לכם אם זה מהתחלה זבל?

אלא מה?

אתה צריך להבין, שישי שבת לא עובדים.

אני לא רוצה לעבוד, הם עובדים. לא רוצה, אז זה לא עובד.

לא אומר לא רוצה ועובד. לא רוצה, אז לא עובד.

גן ילדים זה רק הכנה לבית ספר.

בית ספר זה רק הכנה לתיכון.

תיכון זה רק הכנה לאוניברסיטה.

אוניברסיטה זה רק הכנה לאמנון יצחק שיגיע.

כל דבר הוא הכנה למשהו, השאלה מה העיקר?

תאר לך,

תאר לך, בן אדם זוכר, לחיי העולם הבא.

אתם יודעים מה זה אם היו נותנים לי רק את הזכות

להיות במחיצתו של אליהו הנביא. זה הכל. רק להיות איתו, זה הכל. אני ואליהו הנביא ביחד.

זה הכל.

לא מדברים אפילו, רק ביחד. ביחד.

אתם יודעים מה זה להיות עם רבי שמעון בר יוחאי?

עם רבי מאיר בעל הנס? רק להיות במחיצתם של הצדיקים האלה? זה הכל.

ואם הם עוד ילמדו אותי תורה משהו, וואי וואי וואי וואי וואי.

בתחיית המתים, עוד לא העולם הבא, עוד לפני.

בתחיית המתים יקומו הצדיקים,

ויהיו כל הצדיקים ביחד עם אברהם, יצעק, יעקב, משה, אהרון, 12 השבטים, דוד, שלמה,

התנאים, האמוראים, הכל, אדם הראשון, נוח, שם, כל גדולי עולם ביחד,

ביחד, ביחד.

בהפצת 100 קלטות כאלה ניתן לפעול הרבה למען כלל ישראל.

טרום 100 שקלים עבור 100 קלטות הוזכה בכל תוצאותיהן.

036-77779

תודה.

אם רצונכם לשמוע עוד על יהדות,

או אם יש לכם שאלות בנושאים הקשורים ליהדות,

צלצלו אלינו ל-036-777779

036-777779,

או אם לרצונכם להיכנס לאתר האינטרנט של ארגון שופר