"אלק דתי"

- - - לא מוגה! - - - 

ושוב ערב טוב.

מה זה לשון הרע? לשון הרע זה כשאומרים על אדם דבר אפילו אמת,

אבל זה רע.

באה אשתי, אני מספר לה, את יודעת מה היה שם? וואי וואי וואי.

הוא צעק, והיא אמרה, והנעליים עפו מהחלון, ואמרתי שם.

בכל מקום שאתה נמצא תפרגן, תגיד מילה טובה, תחייך,

תחייך, תחייך, תחייך.

פולבן שיניים מחלב.

מי שמלבין את שיניו מחייך,

מחייך יותר טוב ממי שמשקה את חברו חלב.

מה זה בן אדם מטומטם ומדבר הרבה? מטומטם זה מלשון אוטם לב. אדם מטומטם זה אדם שהלב שלו סתום, לא אומרים סתם מטומטם.

יש אדם שאין לו רגש כלפי אחרים, לא אכפת לו, הוא מתפרנס מזה, הוא מדבר, צוחק, מלגלג,

עושה מה שהוא רוצה, טוחן ימינה ושמאלה את כל האנשים.

זה באמת מטומטם.

והוא יסבול.

עכשיו,

כתוב

כי באפם הרגו איש. את יודעת, שמעת רציחות בתקופה האחרונה, נכון?

שומעת, כל יום, שניים, שלוש, טח, טיח, טח, טח.

עכשיו אני שואל אותך שאלה.

אנשים הרגו עם בקבוק, אחר כך עם סכין,

אחד נתנו לו תינוק בן שנתיים וחצי עם מכה בראש, ילדים שורפים,

לא יודע מה כבר קורה במדינה הזאת.

פשיטת רגל לאומית.

אבל להרוג עם האף,

עוד לא שמעת דבר כזה, נכון?

התורה אומרת, כי באפם הרגו איש. אפשר להרוג בן אדם באף.

איך?

שואלים אותך, תגידי, מה את אומרת על יעקב?

אז את עושה ככה.

לא אמרת אף מילה, הרגת אותו.

אנחנו חיים של מציאות, לא...

מה זה חיים של מציאות?

סימן שאתה עלק דתי.

אדם שהוא דתי באמת ושומר מצוות באמת, אז הוא צריך להחליט פעם אחת ולתמיד האם הוא מאה אחוז דתי או עלק דתי.

זה הנקודה.

אנחנו לא מאה אחוז דתיים.

לא החלטנו מאה אחוז שנהיה מאה אחוז.

תהיה כמוך ותשמור מה שצריך.

קלטת מספר 149. עלק דתי.

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו בנחמה וברמיח.

ושוב ערב טוב.

ובכן, יהודים יקרים,

אנחנו נמצאים כאן באולם מופת,

ונמצאים כאן אנשי מופת, יהודים יקרים.

אנחנו נשתדל למצות הערב יותר לשאלות ותשובות,

אבל אני אגיד לכם איזה פתיחה בפורים הגיע אל החפץ חיים, זכר צדיק וקדוש לברכה, יהודי פשוט, ועמד לו, כבוד הרב, אני מבקש ממך שתבטיח לי שאני אהיה במחיצתך בגן עדן.

חפץ חיים לא ענה לו.

הפציר בו, לא ענה לו.

פנו אנשים, אמרו לו, אתה לא רואה שאתה מגזים קצת?

הרב לא עונה, סימן שהבקשה שלך היא לא הגיונית.

לא,

הוא לא מוותר, הוא מפציר.

פתאום מסתובב אליו החפץ חיים ואומר לו, אתה רוצה להיות במחיצתי בגן עדן?

הריני מבטיח לך,

אם תקבל על עצמך מעתה ועד עולם לא לדבר לשון הרע ולא לשמוע לשון הרע,

אתה איתי במחיצתי בגן עדן.

חשב היהודי,

ואמר לרב, כבוד הרב, אני לא יכול להתחייב.

אמר הרב, ראו אדם כשר ניצב על שערי האושר ואינו פוסע פנימה.

הוציאוהו מעליי.

זה היה מעשה.

ואני שואל את הציבור היקר, האם בניסיון הזה שעמד הבחור,

הייתם עומדים או לא?

הייתם מתחייבים, אומרים לחפץ חיים מעתה ועד עולם?

בואו נדבר לשון הרע ולא נשמע,

או שלא מתחייבים ומפסידים את העולם הבא של החפץ חיים.

אי אפשר לעמוד, אי אפשר לעמוד הרע, לא? אי אפשר לעמוד בזה, אתה חושב? קשה לעמוד בזה, לא? קשה לעמוד. קשה לעמוד בזה.

נכון, זה קשה,

אבל אני אשאל אותך שאלה.

תגיד לי,

אם היה בא אליך חבר ואומר לך, תשמע,

אני רוצה לספר לך לשון הרע.

משהו קטן, שתי דקות, לא אחזיק אותך הרבה, לשון הרע מן התורה, איסור גמור.

אבל אני לא רוצה להחטיא אותך, לכן אני מתריע לפני ואומר לך.

אבל דע לך, בתום השתי דקות

אתה תפסיד את המשכורת החודשית שלך.

תהיה מוכן לשמוע את השתי דקות?

לא, עדיין הייתי מזמין. לא היית מוכן?

מה יש?

שתי דקות של כיף לשמוע ותפסיד משכורת לא טוב?

אם שתי דקות אתה לא מוכן בשביל משכורת חודשית,

אז בשביל משכורת לנצח עם החפץ חיים, איך אתה מוכן?

הייתי רוצה, אבל היה רק קשה לעמוד בי. אני שואל, היית שומע את ההוא עם המשכורת? לא. אז למה זה כן?

ברגע שהיה ניגש אליך בן אדם ורוצה לדבר, היית אומר לו, אדוני, לא רוצה לשמוע שום דבר.

שום דבר.

אשאל אותך שאלה יותר מזה, כדאי להוציא את האוזניים

בשביל להיות במחיצת החפץ חיים בעולם הבא?

בסדר, כן. כדאי, נכון?

אז אומרים לך, אל תוציא אותם, סתום אותם,

נחם פקקים.

משתדלים לעשות את זה במשך היום, אבל יש... משתדלים זה לא מספיק בשביל החפץ חיים.

הוא מעולם לא נכשל,

החפץ חיים, בלשון הרע.

הוא היה מלאך, לא היה בן אדם, לא?

אז הוא אומר לך, אל תשמור את כל התרייג מצוות שאני שמרתי כמו שאני שמרתי. תשמור רק אחת ממצוות שאתה חייב,

ותהיה איתי בגן עדן שאני קניתי בשמונים שנה,

עם כל העמל והיגיעה והשקידה, והגעתי למדרגת מלאך, כמו שאתה אומר, או כמו שאמרו עליו מן השמיים, שהוא תנא קטן,

ואתה מרוויח את זה באחת.

למה זה דומה?

אחד בא בפורים, אומר למשכיר של הדירה שלו שהוא מבקש מהיום לשהות במחיצת דירתו חינם אין כסף.

הוא לא עונה לו. מפסיר, הוא לא עונה לו.

ובסוף אנשים אומרים לו, אתה לא רואה שהוא לא עונה לך? סימן שהוא לא מסכים.

לא, הוא מתעקש.

אני מבקש ממך לשהות במחיצת דירתך לנצח בלי לשלם יותר שכירות.

הסתובב אליו, אומר לו, אתה יודע מה?

כמה שילמת עד היום? 1,000 דולר?

אני מוכן שאתה תהיה פה בלי לשלם,

בתנאי שכל חודש תשלם דולר.

חושב,

אומר, לא יכול להתחייב.

מה אתה אומר, חכם או טיפש?

הרב, אנחנו חיים של מציאות, לא... מה זה חיים של מציאות?

אתה תהיה מוכן לשלם 1,000 דולר או דולר?

דונל.

נו?

עושים את זה כל היום, אבל... אבל מצווה אחת אומר לך חפץ חיים.

סימן שאתה עלק דתי.

אדם שהוא דתי באמת, הוא שומר מצוות באמת, אז הוא צריך להחליט פעם אחת ולתמיד

האם הוא 100% דתי

או עלק דתי.

זו הנקודה.

אנחנו לא 100% דתיים.

לא החלטנו 100% שנהיה 100%. מתפשרים.

מה שאפשר פחות, מה שאפשר להשתדל.

ככה, אתה יודע, חיים בקומסי קומסה.

לשאלות מידה, אבל לקח זמן לאור כבוד הרב?

עזוב אותי, מה אכפת לך ממני? אל תהיה כמוני.

תהיה כמוך,

ותשמור מה שצריך.

אנחנו עושים את ההשתדלות,

אבל אנחנו לא בנקים מבית חרדי, או למדנו את זה או שאלה. אתה תבוא לבנק ותגיד, עשיתי השתדלות לסגור את האובר, לא הצלחתי.

לא הצלחתי.

עשיתי השתדלות, תאמין לי, לשום מקום, אפילו למקורת לא שילמתי.

לכם השתדלתי.

אומרים, כן, אבל האוברדרפט שלך גדל.

מה יועיל להסבר שלך, השתדלות, עשיתי השתדלות?

צריך לשלם את החובות, אין מה לעשות.

אבל אחשאני נולד הוא נהיה ככה?

איך?

אחשאני נולד הוא נהיה ככה? מי?

החפץ חיים. מה פתאום?

אני אמרתי לעבור, מישהו שואל.

לא הבנת.

החפץ חיים בא אליך על מוכן.

אומר לך אתה, אל תעבור את כל המסלול שלי.

מהיום תחליט, ונגמר.

אספר לכם סיפור.

מהגמרא? מעשה שהיה.

היה יהודי יקר,

תנא הקדוש, קראו לו רבי מטייע בן חרש.

רבי מטייע בן חרש, הוא היה צדיק יסוד העולם.

הוא היה יושב בבית המדרש,

והאש הייתה מסביבו מקיפה אותו מהתורה שהיה לומד.

עבר פעם יצר רע

מיד בית המדרש, אמר, אפשר שאדם כזה לא יהיה חטא?

המתין לו עד שיצא מבית המדרש לביתו,

נתדמה לו כאישה יפה,

בא לו מלפנים,

הסיט את מבטו.

בא לו מן הצד, הסיט את מבטו.

בא לו מן הצד, סובב את פניו.

איפה שהוא לא הולך, הבחורה עומדת מולו.

אמר לנערו,

חמם לי את המסמרון.

לקח מסמרון, חימם אותו,

ולקח אותו, שם אותו בעיניים שלו, סימא את עיניו.

ראה את זה יצר הרע, נפל לאחוריו התעלף.

איך אפשר בן אדם כזה? זה לא בן אדם.

איך אפשר דבר כזה?

הקדוש ברוך הוא,

שלח לו את המלאך רפאל, שירפא את עיניו.

אז הוא בא אצלו,

אמר לו, מי אתה? אמר לו, המלאך רפאל שלחני הקדוש ברוך הוא, רפא את עיניך. אמר לו, אני לא רוצה.

אמר לו, אבל השם שלח אותם, הוא לא רוצה.

חזר לקדוש ברוך הוא, אמר לו, הקדוש ברוך הוא, תבטיח לו בשמי שלא ייכשל בעינם.

ירד וריפא אותו. זה רבים תיא בן חרש.

אתה שומע?

מי זה היה רבים תיא בן חרש, ולמה הוא עשה את כל המעשה?

מספר הבן נשחי, זכר צדיק וקדוש לברכה,

שרבים תאיה בן חרש, הוא היה גלגול של פלטי בן ליש.

פלטי בן ליש זה היה יהודי צדיק,

שהוא קיבל את ביתו של שאול, שהבטיח אותה לדוד.

שאול הבטיח שמי שינצח את גוליית,

הוא ייתן לו את הבת שלו.

ואחר כך, כשהוא שמע שבנות ישראל שרו,

הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו,

נתקנא שאול בדוד ועיכב את העניין לתת את ביתו לדוד,

ונתן אותה לפלטי בן ליש.

פלטי בן ליש ידע שהיא למעשה לא מיועדת לו אלא לדוד,

והוא לקח חרב ונעץ אותה בינו לבינה במיטה,

ולא התקרב אליה במשך שנים.

כשהיא הייתה כבר צריכה ללכת אצל דוד, היה הולך אחריה ובוכה.

הוא לא נגע בה מעולם.

אתה יודע איזה כוח, איזה גבורה צריך?

וככה היה המעשה.

אבל בשמיים הקפידו על זה.

נכון שהוא לא עשה שום מעשה,

אבל הוא נהנה ממנה בראייה.

זאת הייתה אישה שמיועדת לדוד, והוא נהנה ממנה בראייה.

נהנה בראייה, אז כשמגיעים לעולם האמת,

מסביר הבן איש חי,

יש ריח, אף,

כן?

יש פה,

זה אוכל,

ויש עיניים,

זה ראייה.

כל אחת גדול מן השני.

המאכל

זה הנאות של העולם הזה, זה באכילה, אדם אוכל, הגוף תאב, הוא אוכל,

זה הנאות שלו.

יש גן עדן תחתון,

ששם זה ריח, ריח בסמים גן עדן,

עולם תחתון,

גן עדן בעולם התחתון, זה נקרא עולם של ריחות.

והעולם של גן עדן העליון

זה עולם שנהנים מזיו השכינה, זו המדרגה הגבוהה בראייה.

כשמגיע הצדיק לעולם ההוא, בודקים אותו בראייה.

ואם היה לו פגמים בראייה,

הוא לא יכול להיכנס.

לכן פלטי בן ליש, כשהגיע לעולם האמת ורצה להיכנס למקום הראוי לו,

לא יכלו להכניסו בגלל פגם הראייה,

והיה צריך להתגלגל בחזרה,

והוא נכנס בתוך הגוף של מטייאבן חרש,

ולכן מטייאבן חרש, שידע שזה התיקון שלו,

לא יצא מבית המדרש והיה שומר את עיניו,

וכשבאה אליו אותה אישה שהיא צררה,

אז הוא ידע שהתיקון שלו זה לתקן את העיניים, לכן לקח את המסמרון ושרף את עיניו.

היה יכול להגיד, אונס רחמנא פטרי, אדם שהוא אנוס, פטור.

יכול להסיט את עיניו, יכול להחביא את עיניו,

אבל לא חייב להוציא את עיניו.

אבל הוא ידע שזה התיקון שלו.

כשהוא קיבל את ההבטחה מהקדוש ברוך הוא,

אז הוא הסכים.

הקבר שלו, הציון שלו, נמצא בכפר עילבון,

לפני צומת גולני,

ומי שמגיע אצל הציון שלו,

זה תיקון גדול לפגם הראייה.

זה היה רבים טייאבן חרש.

זאת אומרת, אם אדם רוצה,

אדם יכול.

בסדר, אבל כשהרפניתכם אמר לו לא לשמור על משון ההורד הזה, זה לא על המורכב, אי אפשר על המורכב. למה אי אפשר?

הוא הולך בהדרגה. אם תחליט עכשיו לעשות תענית דיבור, מישהו מכריע אותך לדבר?

לא, זה יהיה קשה לדבר. עד סוף החיים, מה יש? מה זה, יש אישה, ילדים, מה? לדבר מותר, תדבר, לשמוע מותר. מה שמותר, מותר, מה שאסור, אסור.

זה קל להגיד. נכון,

אבל אף פעם לא ניסית אפילו להתאמץ.

מי אמר שלא? אם היית מנסה, היית יודע שזה אפשרי.

רק לדבר מה זה לשון הרע. גם זה נכון. אז לומדים שבועיים את הספר, ויודעים. מה זה לשון הרע? לשון הרע זה כשאומרים

על אדם דבר אפילו אמת, אבל זה רע.

מה הכוונה?

נגיד, אני יודע שאת התווכחת עם בעליך, נגיד, כן?

שמעתי, אני שכן, שמעתי.

באה אשתי, אני מספר לה, את יודעת מה היה שם? וואי וואי וואי.

הוא צעק, והיא אמרה,

והנעליים עפו מהחלון, ועמלתי שם.

ואני מספר אמת, הכל אמת.

לא מוסיף גרם.

מה המטרה שסיפרתי לה?

הועלתי בזה לאלה שרבו?

לא.

מה יצא מזה? שם רע על שניהם,

אבל להועיל הועלתי?

לא הועלתי.

אז למה לספר את זה?

בשביל שיהיה על מה לדבר?

עכשיו,

כתוב

כי באפם הרגו איש.

את יודעת, שמעת על הציחות בתקופה האחרונה, נכון?

שומעת. כל יום, שניים, שלוש, טח, טיח, טח, טח.

עכשיו אני אשאל אותך שאלה.

אנשים הרגו עם בקבוק,

אחר כך עם סכין,

אחד, נתנו לו תינוק, בן שנתיים וחצי, עם מכה בראש, ילדים שורפים. לא יודע מה כבר קורה במדינה הזאת.

פשיטת רגל לאומית.

אבל להרוג עם האף,

עוד לא שמעת דבר כזה, נכון?

התורה אומרת כי באפם הרגו איש.

אפשר להרוג בן אדם באף.

איך?

שוערים אותך, תגידי, מה את אומרת על יעקב?

אז את עושה ככה.

לא אמרת אף מילה.

הרגת אותו.

לא יעשו איתו עסקים, לא ילוו לו כסף, לא יעשו שום דבר. כלום.

נכון? באבעת פנים.

זאת אומרת, לא צריך יריות, לא צריך כוסות, לא בקבוקים, לא לבזבז תחמושת.

אפשר עם האף להרוג.

זאת אומרת,

התורה מקפידה שהאדם לא יזיק את חברו כמו שלא היית רוצה שיזיקו ויגידו עלייך לשון הרע.

ככה צריכה לחוש כלפי אחרים.

זאת אומרת, אדם צריך להשתדל מאוד.

לא חסר נושאים חיוביים לדבר.

אפשר לדבר על חסד, מה ניתן לעזור למשפחות שזקוקות, אפשר לדבר על

דוגמאות חיוביות שיש.

למה לדבר מהדברים השליליים של אנשים?

עיתון זה רק דברים שליליים.

למה לא לדבר על דבר חיובי?

טלוויזיה זה רק שלילי.

ככה הרגילו את האנשים, את מבינה?

הרגילו את האנשים ללשון הרע,

יותר גרוע מזה, מוציא שם רע. מוציא שם רע הוא יותר גרוע מבעל לשון הרע.

מוציא שם רע זה מי

שאומר שקר על חברו.

מוסיף,

אומר עוד כל מיני דברים.

הוצאת שם רע זה דבר חמור.

אדם שמוציא שם רע על משפחה,

הוא צריך לבקש מחילה מכל המשפחה.

ואם הוא אמר לשון רע על המתים,

אז הוא צריך לבקש מחילה מן המתים.

הוא צריך לאסוף עשרה בני אדם ולהגיד,

חטאתי לפלוני אלמוני ואמרתי כך וכך ואני מתחרט.

זה לא סיפור פשוט.

כתוב, מי שרגיל בלשון הרע,

אין לו חלק לעולם הבא.

בלשון הרע

זה אביזריהו דשפיכות דמים.

אפשר לשפוך דמים,

כמו שאמרנו, בנשק,

ויש אפשרות

על ידי לשון.

מוות

וחיים

ביד הלשון. רק רגע, יש הבדל.

יש לשון הרע בכוונה ויש שלא בכוונה.

זאת אומרת, יש אחד שיורה עם כוונת ויש אחד התפלק לו כדור,

הוא הרג מישהו. רגע, אבל שלא במתכוון.

יש הבדל גדול שאדם לא מתכוון.

לשון הרע בשגגה מזיקה גם כן. זה כמו שאני אגיד עלייך, כן,

שאת

בישלת, בתבשיל התקלקן,

ואת זרקת את כל העופות לפח ועשית חדש. וכשאני מספר את זה בטעות,

אני מספר לבעלך,

ואחר כך אני אומר, לא, סליחה, סליחה, סליחה, בולע.

לא, לא, בולע את המילים.

זה יעזור?

הוא שמע כבר.

אז נזק נעשה, וווו...

את מבינה?

זאת אומרת, נכון שזה לא במזיד. נכון שיש הבדל בין שגגה למזיד.

נכון שיש הבדל בין שג...

אבל להגיד,

פירושו של דבר ששמעו.

אז מה אם הוא מבן אדם מטומטם ומדבר הרבה?

או, זו שאלה יפה.

אני מבין שאת מתכוונת על אדם ספציפי.

ובכן, זה נכון,

מטומטם זה מלשון אוטם לב. אדם מטומטם זה אדם שהלב שלו סתום.

לא אומרים סתם מטומטם.

יש אדם שאין לו רגש כלפי אחרים, לא אכפת לו, הוא מתפרנס מזה, הוא מדבר, צוחק, מלגלג,

עושה מה שהוא רוצה, טוחן ימינה ושמאל את כל האנשים.

זה באמת מטומטם.

והוא יסבול.

הוא יסבול, הוא יסבול קשה מאוד. הוא אשמה באשמתו, כי הוא מסכן.

עכשיו בואי אני אגיד לך, אם מדברים עלייך לשון הרע, תשמעי, יכול להיות שמדברים עלייך. קודם כל שלושה לוקים, שלושה... אנחנו לא מושלמים. נכון.

קודם כל שלושה לוקים.

אחד זה המדבר,

השני זה השומע,

והשלישי זה שמדברים עליו.

עכשיו, זה ששומע יותר גרוע מכולם.

למה?

כי הוא מאפשר למשמיע לדבר.

אז הוא גם מחטיא אותו.

בעצם זה שהוא מוכן לשמוע.

אבל אם הוא אמר, הוא לא רוצה לשמוע, הוא גם לא היה נכשל.

עכשיו,

שלושת אלה לוקים.

ואת צריכה להבין שלמעשה העבירה הזאת היא חמורה ביותר,

וההשלכות שלהן גדולות מאוד,

אבל אפשר להישמר מזה.

אפשר להישמר, אם רוצים.

נכון, זה יהיה פחות משעשע,

אולי קצת יותר משעמם,

אבל צריך להתרגל למה שנכון.

אבל אם אתה מובל את השכלום,

ובא למשתפח במשחק באר, מה שקורה לו,

אם הוא מספר על מישהו שעשה לו לדבר, אם אדם בא לחברו

והוא בא אליו ורוצה לבקש ממנו עזרה,

שהוא יודע שזה שהוא מספר לו, יש לו את הכוח להועיל.

דוגמה, אני יודע שיש פלוני,

שהוא חבר של זה שמדבר עליי,

ואני יודע שאם אני אדבר איתו וספר לו מה הוא עושה לי, הוא יכול להשפיע עליו להפסיק.

זה נקרא שאני הולך ומבקש ממנו שיועיל.

אני לא אומר לו בשביל לגנות ההוא,

אני אומר לו בשביל שיועיל זה מותר.

להועיל מותר.

דוגמה, עוד דבר.

אם יש בעל חנות והוא גזלן, גזלן, יודעים שהוא לא נכשל טעה בחשבון,

גזלן.

יודעים, תמיד מעגל, תמיד זה, תמיד זה.

אז מצווה להגיד לאנשים להיזהר מלקנות אצלו, שלא ייכשלו אצלו.

זה לא לשון הרע.

זה להציל עשוק

מיד עושק,

שלוקח ממנו דברים שלא כדין.

אבל אני מסוונת לאדם שמוגבל בשכלו. שמעתי שהוא מוגבל בשכלו, אז אם הוא מוגבל ממש בשכלו,

אז הוא בכלל פטור.

אבל ניתן לי לשמוע את כל מה שהוא מספר.

הוא שותה, הוא לא בשכלו. הוא מספר לי כי הוא רוצה, שמעתי.

הוא בוודאי רוצה גם להשתפך.

אז ממילא הוא רוצה גם עזרה בעצם בזה שהוא מספר.

ואם הוא מספר כלאחר יד סתם, בלי קשר לכלום, אז זה כלום.

אבל אם זה בן אדם שהוא אומר דברים שיש להם, הוא יודע לכוון את הדברים.

אם הוא יודע לכוון את הדברים, אז הוא צריך להיזהר ממנו.

אבל אם הוא לא יודע, סתם הוא מדבר.

אז זה משהו אחר. אבל בכל אופן צריך לדעת.

איך?

ליבוד ההורים, מה קורה כשההורים מסתובבים בסיטואציה מסוימת שקרתה משפחה?

אסור לשמוע בין אם ההורים מדברים, בין בעל לאישה. למה אני מוכיחה את ההורים?

אם את יודעת שההורים מדברים לשון הרע,

אז צריך להגיד להם שכתוב בתורה כך וכך,

כן? לא, זה אמת, זה לא רכילות, זה אמת. מה את רוצה? אם אני רוצה, זה לא בסדר לך. נכון, זה לשון הרע באמת, דאורייתא, ועל זה יש עוון גדול. נכון, זה אמת.

עכשיו, הנקודה ברגע שאני מוכיחה אותה, אין לי כאן...

אז אני אומר, בדרך

נימוס, בדרך ארץ,

אימא, בתורה כתוב כך וכך,

בלשון הרע, ועכשיו שמעתי שיעור, ואני יודעת, וזה ככה, ופה ושם,

בלאו הכי אם אני אשמע, זה לא יועיל,

זה גם לא יעזור,

אני לא אוכל לפתור את הבעיה,

אז אין טעם שאני אשמע.

למי נעלמת מזה?

עדיף שהיא תיעלב,

עדיף שהיא תיעלב ולא תיענש.

אני כודע כאן, לי אין כאן חשב שאני לא מאשר לכם את יודעת, זאת אומרת, אני לא...

אמרתי, עדיף שהיא תיעלם ולא תיענש.

אבל מה, אפשר לדבר עם האימא גם בצורה שהיא לא תרגיש, כאילו, אה, מוכיחה אותה,

ואפשר גם להגיד את זה בדרך עדינה,

ואני פוחד את אימא, ותשמעי, שמעתי דברים, עזבי, אני לא רוצה להסתבך עם זה,

בואי נדבר דברים חיוביים.

אני יודע שיהיה קשה להרבה אנשים פתאום להתחיל לפתח שיחה

בכיוון חיובי,

למה רוב האנשים זה רק גל וגלת, גל וגלת, גל וגלת.

ובשביל זה בזק עשה שיחה ממתינה, ועשה שיחה חנייה, וכל השיחות,

בשביל שבן אדם יחכו לו בתור, בשביל לשון הרע, שלא יאבד חלילה שום שיחה.

אבל אני לוקחתי בכיוון חיובים.

כן.

הבן שלי היה חמש שנים,

יש הרבה כעס שהוא יודע את זה,

היה חמש שנים בכת.

בזכות כל התפילות של כל עם ישראל להתבלל,

הוא יצא משם, ברוך השם,

הוא גר היום בתל אביב.

עיר הקודש.

ואתה יודע, סלפתי לך את הכתבות שלו מהקיבוץ.

כן.

וברוך השם, בזכות כל עם ישראל,

הוא קורא, והוא קורא תהילים. מצוין, אבל זה לא בגלל לשון הרע. אבל זה חיובי גם. מה חיובי?

ש...

מה חיובי בזה? שהוא חזר בתשובה זה בעיה אחת. אבל מה זה נוגע ללשון הלח?

הוא לא יודע, כי אין, זה לא...

זה השלב הבא שאני מספרת את זה, שהבן שלי היה בקה?

לא. אם את אומרת להועיל, לדוגמה... שלא יתפללו עליו.

אם את מבקשת שיתפללו על חולה או על זה, זה לא נקרא לשון הרע.

אם את אומרת דבר והוא מסכים, נגיד הוא לא נעלם בזה,

ואת אומרת, הנה, דוגמה חיובית להראות שיכול אדם, לדוגמה, להיות במצב כזה וכזה ולחזור בתשובה,

כדי לעודד אחרים ולא לאבד תקווה,

אז זו כוונה טובה, זה להועיל. לא שיחזור בתשובה.

אבל שוב פעם, אי אפשר להועיל על חשבון השני בלי רשותו.

זאת אומרת, אם אני אגיד עכשיו עלייך סיפור,

כן, ואני מתכוון להועיל, אבל את לא רוצה שאני אספר את הסיפור.

הבן שלי לא יודע שאני התפללתי עליו.

לא, לא הקטע הזה. להתפלל אין בעיה.

אני רק אומר לספר. שדיברתי עליו, אבל הוא לא יודע את זה. אז אני אומר, לספר סתם ברבים, יכול להיות שהוא לא רוצה שתספרי.

לא שהוא לא רוצה,

אם זה מועיל. אם הוא היה יודע, הוא היה מתנדק איתי לגמרי.

לא, לא זה הקטע. מהיום שהוא חזר כבר,

זו שאלה אם את יכולה לספר בכל מקום שהיה לך בן שהיה ככה וככה וככה. לא, אני, ברוך השם שהוא יצא מזה. זהו, ברוך השם. הוא שקף שם מולד. שיחזור בתשובה. אמן. תברך אותו, שיחזור בתשובה. השם יחזיר אותו בתשובה שלמה, אמן. כן, כן.

כן, שאלה.

לגבי מה?

אני חושב שדיברת שהוא הזהיר את עצמו בגלל הבחורה. כן, שימא את עיניו. אם לא נסתכל על הבחורה, אז מה איך נקיר? איך נצטתם? מה, זה בסדר? טוב, שאלה יפה.

אני לא רוצה שאף אחד יבין

שאני אמרתי שזה מה שצריך לעשות,

להתחיל לחפש מסמרים ואש ולהתחיל לסמא את העיניים.

אני סיפרתי את המעשה, מה היה שם, בגלל התיקון שלו שהיה. אבל צריך לדעת,

אסור להתבונן על אישה או על בחורה שלא לצורך. זאת אומרת, אדם רווק

שרוצה לשא אישה, אז מותר לו להתבונן.

זאת אומרת, אבל מה ההתבוננות?

כמו בשידוך, כשהוא הולך להשתדך עם בחורה והוא רוצה להכיר אותה, אז הוא צריך לראות אותה.

אז הוא יושב ומדבר והכול, כן.

אבל זה התבוננות בעלמא.

אבל לא במושגים של החברה הישראלית היום.

זאת אומרת שלא מחפשים בכלל,

אלא מחפשים דברים מעבר.

ראייה אסורה,

התורה אומרת, לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם.

איזה ראייה אסורה?

ראייה שיש בה גם שהאדם טר אחר הלב.

פירושו של דבר,

אם הלכת ברחוב וראית בחורות שעוברות ולא התבוננת.

זאת אומרת, ראית, כי דרך אגב, כשאתה עובר, כמו שאתה רואה, אדם, גבר, ילד, תינוק, אתה רואה.

בזה אין איסור.

אבל אם אתה טר להתבונן אחרי הראייה הראשונה ואתה מחפש להסתכל בדווקא, פה מתחיל האיסור.

זאת אומרת, ראייה שהיא למטרה של חמדה, תאווה וכולי, היא אסורה ופסולה.

על זה התורה מזהירה, לא תטורו.

לכן צריך שמירת העיניים. זה קשה, ובפרט בקיץ,

אבל אתה צריך לדעת דבר אחר, זה איסור.

תודה רבה.

כן.

אתה יודע, הכלכות שלך קרוב לשנתיים.

אני מחלק את הכספות שלך קרוב לשנתיים במקום שהבחור הזה שיושב פה,

הוא מביא לי אותה, ואני מחלק את זה במקום שאני אומר שם, מאפתח.

אני לא אדם דתי,

אני חילוני, אוהב את הדרך.

יחד עם זה, יש לי אח שהוא איש צדיק ומאוד תמים.

איך זה יכול להיות איש צדיק כזה שאין לו כליות

מעל 16-17 שנה?

אני אומר לעצמי, איפה אתה אלוהים?

איפה אתה נמצא כשאתה נותן לאדם כזה שיש לו ישיבה ברמלה,

ואיש צדיק ואיש תמים?

אני מסתכל למעלה ואומר לאשתי, איפה אתה אלוהים?

אני כבר שנתיים עובד

בכיף של הדת,

ועושה את הכול, והנה הבחור שיושב פה,

הוא מוסד את כל הקסטות.

וזה מקום שאסור לחלק קסטות,

ולאיש אישור.

קיבלתי אישור ממנהלה של קניון לחלק אותן,

ואסור להיכנס למקום. אני עושה את הכול למען הדת.

התקשרתי אליך פעמיים במשרד,

ניפגש איתך עשר דקות. איך זה יכול להיות אדם צדיק ותמים?

לא רק צדיק, גם תמים.

מילדותו עד היום יש לו ישיבה,

והחזיר איזה עשרות בתשובה בתוך המקום שלו,

ואדם כזה, אין לו כליות,

ומיום-יום הוא הולך ונגמר.

איפה אתה, אלוהים?

שמעתי את השאלה. אתה מבין? אני כבר שבוע שעבר הרמתי לך טלפון. נראה לי שאתה תשים פסיסית הערב. סליחה, תודה רבה.

המזכירה שלך, המזכירה שלך, פעמיים, שרציתי עשר דקות

לעטות לך את התמונה,

ויש לי גם מכתבים פה מהרב עבדיה יוסף.

אז על תרומות וזה, זה לא עזר.

כן, זהו שום דבר, לא רציתי את הקטע של התרומות.

רציתי שאח, אמרתי לו, אם אתה מחר קם ומבריא,

ואתה בתור איש צדיק, לא רק אתה צדיק, אתה גם איש תמים.

יושבים פה הילד שלי, שהופיעה הכנסת אותו לבית ספר לש׳׳אס.

רק לפני שנה.

יש פה עוד ילד שגם הוא גם מניח כל בוקר תפילין.

אני לא מניח.

אתה תניח. רק רגע, רק אני רוצה לתת לכל הקהל שיושב פה,

לכל הקהל שיושב פה, אני מוכן לקחת עליו את כל התשובות שהאח הזה יראו אותו עם כליה אחד.

שמעתי.

אני מוכן לקחת את כל המצוות האלה על הבמה פה. שמעתי. יגבו לקהל הזה שיהיה לו כליה אחד.

כליה אחדתי לו, ואיש צדיק ותמים. אני שקרן, אני מתי, שיקרתי, הכל עשיתי. היית, נכון. עכשיו כבר לא, די. הכל, הכל.

מה שאתה לא רוצה עשיתי, לא פחדתי מכלום. טוב, בוא תשמע עכשיו תשובה.

אני רוצה לענות לו, כבוד הרב.

אז אני יכול ללכת הביתה.

כבוד הרב, מה שקורה לבחור הזה, אבא שלי להיפך.

אבא שלי עבר השתנה אחרי שמונה שנים של כליה.

כשאנחנו שש אחים,

וכולם היינו חילונים.

אותי, אחותי, שכבר ארבע שנים היא חזרה בתשובה,

ושבת אצלה זה שבת.

אנחנו שש אחים,

כולם שברנו שבת, כולם התפללנו, כולם ירדנו איזה קצת,

ואבא שלי בשתיים בלמה יום אחד מתקשרים אליו ואומרים לו,

אלי דיין, יש לך השתלה, תגיע.

והבן אדם הזה חילוני.

הבן אדם הזה חילוני קצת שומק, מסורת, הכל,

אבל יום אחד התקשר, התקשרו לבית חולים והוא קיבל כליה.

אז צריך להאמין,

צריך להיות באמת חזק, לחזור באמת,

להאמין, לשמור שבת וכל מוקר להניח תפילים ולהגיד

מה שנותנים, תודה רבה, ולא להתייאש.

אבא שלי שבע שנים, ארבע שעות, יושב ארבע פעמים בשבוע, יושב על מכונה.

הוא לא עם מישהו, יקבל כליה. הוא בן אדם חילוני.

אז להפך, מה שקורה אצל אבא שלי, להפך, שהוא לא... עד שהבן אדם ייגמר, אני אגיד לאבא שלי אלוהים. סליחה, סליחה. טוב.

אבא שלי עשה את אבות זאת, שהוא עשה את זה. טוב, די, די, שמעתי. תודה לשניכם, תודה לשניכם. תודה, תודה.

מה השם שלך?

משה?

כהן, כהן.

ובכן, מר כהן,

אני בטוח שאחיך הצדיק והתמים לא היה שמח לשמוע את הטענות שלך על הקדוש ברוך הוא.

נכון?

בטוח שכן, כן.

עכשיו,

כשאתה שואל איפה אתה אלוקים,

הוא יודע, למרות שאין לו כליות שיש אלוקים, הראייה שהוא ממשיך להיות חרדי, שומר מצוות, עם כל הקשיים,

ולעשות בעלי תשובה והכול, וזה לא מפריע לו.

לא מפריע לו איפה האלוקים.

ברור לו איפה האלוקים,

וברור לו שיש דין ויש דיין ויש חשבון בין מהעולם זה ובין מהעולם קודם. ברור לו.

לך לא ברור.

אותו דבר אפשר לשאול הפוך.

אנחנו לא נשאל, רק נגיד שאפשר לשאול איפה האלוקים,

שהאדם ששואל איפה האלוקים עם כליות,

והאדם

שאין לו כליות לא שואל איפה האלוקים.

והקדוש ברוך הוא כן רחום וחנון,

ונותן גם לשואל כליות.

איך זה?

זאת אומרת, לקדוש ברוך הוא יש חשבונות.

אתה לא יודע מה החשבונות.

אתה לא יודע מה החשבון שלך, ואתה לא יודע מה החשבון שלו.

אתה לא יודע מה הוא עשה בגלגול קודם, ואתה לא יודע מה אתה עשית.

אבל אתה צריך להבין דבר אחד, יש חשבון.

ואם אתה בודק את הדברים לפי צדיקים,

אז היו צדיקים שהתייסרו והיו יותר צדיקים מאחיך,

ויותר צדיקים ממני, ויותר צדיקים מהרב עובדיה, ויותר צדיקים מהרב שך, ויותר צדיקים מארי הקדוש.

היו צדיקים גדולים וסבלו. איוב היה צדיק גמור שהעיד עליו הקדוש ברוך הוא,

והוא סבל שבעים שנה, שחין בכל גופו,

עשרת ילדיו מתו,

וכל כספו והונו ירד לטמיון, והוא היה עשיר אדיר.

נו,

והוא שאל שאלות, הוא גם שאל שאלות,

שאל שאלות, וחשב אולי הקדוש ברוך הוא יתבלבל בו, תקרא את כל ספר איוב.

בסוף,

מה התברר?

אותו איוב ששאל שאלות,

הוא היה גלגול של תרח אבי אברהם, שמכר עבודה זרה.

אז הוא חזר בגלגול לתקן.

אמנם תרח אבי אברהם חזר בתשובה בסוף ימיו,

אבל התשובה לא הספיקה לעומת העוונות שהוא עשה.

לכן היה צריך לרדת עוד פעם ולהתגלגל,

לעבור את כל האיסורים.

וכשהוא עמד בהם והבין על מה בא לו,

סופו שהקדוש ברוך הוא הוסיף לו 140 שנה לחייו,

נתן לו עשר ילדים שוב,

שלושת בנותיו היפות בעולם שהיו,

והכפיל לו את כל ממונו ורכושו.

זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא, אתה מבין?

יש לו חשבון.

החשבון הוא לטובת האדם.

עכשיו אתה צריך להבין דבר אחד,

מה אתה היית צריך לעשות?

אתה היית צריך לשבח להשם יתברך

ולומר אוי ואבוי אם אחי הצדיק והתמים ככה מגיע לו ואני לא יודע על מה,

אני שלא עושה כלום, אוי ואבוי, מה מגיע לי.

ואם

לא עשו לי עד עכשיו שום דבר מן השמיים,

יפה שעה אחת קודם לחזור, לפני שיהיה מאוחר.

ואני אתן לך רק דוגמה שתבין, רק שנייה, שנייה.

הגמרא מספרת

על אחד מהחכמים שהרומאים גררו אותו ברחובה של עיר

קשור לזנבו של סוס.

ככה היו מענים אותם פעם.

וגופו שתת דם.

בן אחיו

ישב על סוס, הוא היה מתייוון.

והוא ישב על סוס,

והוא הסתכל על הדוד שלו, התלמיד חכם,

ואמר לו, זו תורה וזה סכרה?

אתה, שלמדת תורה כל הזמן,

תראה, גוררים אותך על ידי סוס.

ואני, שלא שמרתי תורה והתפקרתי,

אני יושב על סוס.

אמר לו אותו חכם,

אמר לו, אם כך,

לעושה רצונו,

על אחת כמה וכמה לאלה שאינם עושים רצונו.

אם עושה רצונו מקבלים כאלה איסורים,

מה מחכה לאלה שלא עושים רצונו?

מה זה שתי כליות?

זה לא כלום עוד.

אתה יודע מה יכולים לעשות לבן אדם?

בקדוש ברוך הוא כן רחום וחנום,

ערך אפיים ורב חסד ואמת,

ומאריך אפו לרשעים,

ונותן להם אפשרות והזדמנות,

ונותן להם להתבונן, אבל במקום להתבונן נכון,

מתבוננים לא נכון.

למה?

כי אין דבר שנעשה שלא כדין.

נמלים מקבלות אוכל.

מישהו משגיח עליהם לתת להם. דגים מקבלים אוכל?

מישהו משגיח עליהם.

חמצן יש בכל מקום.

מישהו דאג שאנחנו לא ניתקע בכיס אוויר.

אוכל יש פחות,

יותר בפיזור, כי אדם יכול להגיע ממקום למקום. מים?

הכול דאג הקדוש ברוך הוא שהכול יהיה מסודר.

מערכות הגוף שלך מתפקדות?

מיליארדים, מיליארדים תאים מתפקדים?

אמרת בוקר טוב אחד מודה אני לפניך,

מלך חי וקיים,

שחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך?

יכול לא להחזיר את הנשמה.

הנשמה עולה בלילה,

מגיעה לפני כיסא הכבוד,

רואים רשע, אומרים תשאיר אותו פה.

הקדוש ברוך הוא אומר לא, תן לו לרדת עוד פעם.

הוא קם בבוקר,

לא אומר מודה אני לפניך.

מה זה? אני הלכתי לישון, אני קמתי, מה זה? אני.

והאדם לא מודה.

לא אומר ברוך שאמר והיה עולם ברוך הוא.

ברוך אומר ועושה.

ברוך גוזר ומקיים.

ברוך שכל דבריו האמת וצדק.

הקדוש ברוך הוא הכול עושה הכול. אין לפניו לא עוולה ולא שכחה ולא חזה ולא מרמה.

הכול נעשה כדין.

תהיה בעולם.

אתה לא מוסיף לו כלום.

לא תהיה בעולם.

אתה לא מחסיר ממנו כלום.

כל מה שאתה בעולם

זה רק בשביל להיטיב לך שתהיה לך שארית לנצח

ותהנה בגן עדן.

אם ניצלת את ההזדמנות, הרווחת.

לא ניצלת,

הפסדת, אבל הפסדת לנצח.

וזה לא הפסדת שאתה איננו ולא יודע שהפסדת.

זה שאתה קיים והפסדת, ואתה יודע שהפסדת.

זה כמו להחזיק את ההגרלה של 20 מיליון בלוטו ולהגיד לחבר, אתה יודע מה? לא בא לי על זה, קח אותה אתה.

ואחר כך ההוא מרוויח ואתה נשאר תפרן.

אתה מבין את ההרגשה? זה כלום. זה אפס אפסים לעומת חיי נצח, מה האדם יכול להפסיד.

זאת אומרת, מה יש לך לעשות? חשבון נפש.

עכשיו, להגיד שאחיך צדיק תמים זה לא בעיה.

גם אני חושבים שאני צדיק תמים,

ואני יודע שאני לא צדיק תמים.

וגם אני נכשל לפעמים בלשון הרע,

בשמיעה.

ולפעמים עד שאתה מספיק להבין מה הולכים להגיד לך, לפעמים אתה גם שומע.

אז יש עצה לא לקבל את הדברים, יש להוכיח, יש עוד דברים. אבל בכל אופן, אדם לא מושלם 100%.

הוא צריך לשאוף ל-100%,

הוא צריך להשתדל ל-100%.

ואין לו כיסוי בזה שהוא אומר, השתדלתי. זה לא כיסוי.

אבל אתה צריך להבין דבר אחד.

אם אדם ידע מה גודל העונש המצפה לו באמת על עבירה אחת,

אז אומר על זה הרמב״ן,

שאם אדם היה רואה מה העונש בעולם העליון על לאו אחד מן התורה, לא תעשה אחד מן התורה,

היה מוכן לקבל 70 שנה של ייסורי איוב,

ולא את העונש בגיהנום על לאו אחד.

אתה שומע?

כן, כן, אני שומע.

אז שתי כליות זה אפס אפסים לעומת מה שמצפה לאדם על עבירה אחת.

ולהגיד שאחיך לא עבר שום עבירה, אי אפשר.

ולהגיד שזה סוף העונש, אי אפשר.

ולהגיד שמזה הוא לא יכול לרפא, גם אי אפשר.

החשבון הוא חשבון שמיים, רק אנחנו צריכים לדעת לקבל את הכל באהבה,

מאיתו יתברך, ולהבין שכל מה שלא עובר עלינו זה מתנת חסד של הקדוש ברוך הוא איתנו.

כן.

אבל הרב, אם לא הייתי אוהב את הדרך של הדת, לא הייתי שולח את דלת הזה לבית ספר בשס.

כל השנים הוא למד בבית ספר חילוני.

מאה אחוז. ישבתי עם אשתי ואמרתי, תשמע, בית ספר חילוני זה לא מוצא חן בעיניי. הוא מת לבן, אתה חילוני. אמרתי, אני רוצה שיהיה בבית ספר. אני חילוני בסדר.

אבל הייתי שהילד הזה והילד הזה נמרדו בבית ספר של דת, כי אני גדלתי בבית דתי. אין בעיה. ואבא שלי כהן.

אבל למה אתה שואל? אני אדם לא דתי, אבל אני אומר לך, שמעתי. אבל למה אתה שואל? אני צריך לתרום, לתרום את הכליה שלי. שמעתי. ואני רוצה להגיע לכבוד הרב בבית, לקבל את הברכה לפני יום שאני תורם את הכליה.

זה אין בעיה, תקבל בכל רגע, בכל שעה.

אתה מבין? אבל אתה צריך להבין דבר אחד. כבר המשפחה יודעת שאני רוצה כן לתרום את הכליה שלי. שמעתי, שמעתי. אני רוצה להגיע למשרד, שמעתי. שמעתי. שמעתי. ואני רוצה להגיד לך דבר אחד, נשמה.

אל תשאל אף פעם על הקדוש ברוך הוא איפה אתה, שלא יראה לך איפה.

אף פעם אל תשאל.

יותר טוב שלא תשאל. אני רוצה להגיד לך משהו, לא הייתה לי כוונה חלילה רעה. ברור, שמעתי את הכאב. שמעתי את הכאב. שמעתי את הכאב, נשמה.

אבל בוא נפייס את הקדוש ברוך הוא, תבוא לפה לפני שאתה הולך לתרום משהו,

ניתן לך ציצית וכיפה ותצא לדרך.

בוא.

שחייאנו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

מה השם של אחיך?

מה השם של אחיך?

מי שבירך אבותינו הקדושים, אברהם, יצחק ויעקב, משה ואהרן, דוד ושלמה וכל הקהילות הקדושות והטהורות, הוא יברך את השם הטוב, כהן מאיר בן פורטונה.

השם ישלח לו, ובעזרת השם יתברך, סיוע מן השמיים להשתלת כליות, להיות בריא ושלב.

אמן ואמן.

‫-כן.

שמחלקים את החוברות האלה. כן. יש פה באמת שאלה אולי הגיונית, אולי לא. יש לנו את החומר. כן? זה לא כתוב.

אני יודע.

יש לנו את החומר.

יש חוברת שלמה שיצאה על ידי הרב סגל מקריית הרצוג.

אם תרצה חוברת שמסבירה את כל הנושאים האלה, תקבל. אני יכול לשאול שאלה כאילו?

אין טעם.

זה מה שהם רוצים.

אה.

כן.

קודם אתה דיברת על לשון הרע.

ואמרת ששלושה ניזוקים, זה שמדבר, זה ששומע וזה שמדברים עליו. ואתה שואל מה השם זה שמדברים עליו. בדיוק.

זה נותן את האפשרות לדבר עליו בעצם המעשים שהוא עושה.

אבל יש מעשים, דוגמה, שאני לא עושה.

אם עשית מעשה טוב, דיברו עליך דבר טוב, לא עשו לך שום דבר, אבל אם עשית מעשה טוב... אבל יש גם בשקר, אמרנו.

שקר זה מוציא שם רע. זה לא אמרנו. בלשון הרע אמרנו.

כשמוציאים עליך שם רע אתה לא נענש.

כשאומרים עליך לשון הרע, ואתה עשית דבר רע,

אז כן נענשת.

אבל אם אומרים עליך שקר, אתה לא אשם.

הבנת?

כן.

בבקשה.

בשבוע שעבר קיבלת על עצמך תשובה.

ברוכה תהיי ותצליחי הלאה.

הלכתי לכותל ושמתי לכותל ראש.

הלך לכותל המערבי ושם כיסוי ראש, כן.

שמו?

מוריס משה חן בן עליזה, השם יזכה אותו לחזור בתשובה שלמה ורפואה שלמה לכלל חולה עמו ישראל. כן.

עוד שאלה?

אם אין, אני אמשיך.

יש, שאלה. בבקשה.

אתה אמרת שהמטרה של האדם שהשם יצר אותו זה להיטיב עימו.

נכון?

ואחר כך הוספת ואמרת שיש עונשים בגיהנום.

אז איפה ההטבה כאן?

זה אחד.

זאת אומרת,

האחד יכולה להיות הטבה אם אני בא ונותן עונש.

הדבר השני, האם בגלגולים,

כתוצאה מזה שיש גלגולים,

העונש לא קיים,

פשוט בא ואומר תגלגל עוד פעם, תתגלגל עוד פעם, על מנת להזדקח ולהזדקח ולהזדקח

עד שתהיה ראוי

לעלות על המטוס הלאה.

ובכן, הוא שואל שאלה,

הקדוש ברוך הוא ברא את האדם לעיטיב. אם כן, מה פשר העונשים בגיהנום? למה הצורך בהם? איפה אתה בא?

ושתיים, אם אדם בא בגלגול,

הוא יכול לבוא בגלגול ולא להיענש בכלל ולעלות על מטוס, להגיע לפה,

ועוד פעם הולך וחוזר.

ובכן, קודם כל אתה צריך להבין דבר אחד,

שהעונש זה ניקיון.

זה כמו אדם מתלכלך.

אם לא היית מתלכלך,

לא היית צריך להיכנס לאמבטיה, להתקלח.

הניקיון הזה, והליפה, והסבון, וכל מה שאתה עובר שם,

זה חלק מהניקיון לחזור למצב לפני שהתלכלכת.

אבל זה יסורים.

אבל אתה בוחר בהם. אבל זה יסורים. אבל אתה בוחר בהם.

לא,

אני לא בוחר בהם.

זה הוא נותן אותם.

הוא נותן אותם, פירושו של דבר, הוא אמר כך. פירושו של דבר, שזה לא, יש פה אי-הטבה.

לא, הפוך.

אימא אומרת, תרד עם הבגדים של שבת למטה.

אבל אל תיכנס לארגז חול, כי אתה תתלכלך.

ואם תתלכלך, ויהיה בוץ, ויהיה ככה, אני אצטרך לשטוף אותך, להכניס אותך לאמבטיה, מה שאתה לא אוהב. לא, לשטוף את הבגדים.

אבל אם תתלכלך, אני ארביץ לך, אני אתן לך מכות.

אז אני מסביר עוד פעם. מה זה יש פה?

הטבה או האמת? אז אני מסביר עוד פעם.

ראה אנוכי נותן לפניכם את החיים ואת הטוב,

את המוות ואת הרע, ובחרת בחיים.

מפי עליון לא תצא הרעות והטוב. מהקדוש ברוך הוא, אחרי שהוא אמר, ראה אנוכי נותן לפניכם היום,

בחרת בחיים זה משהו אחר. רגע, נותן לפניכם היום את החיים ואת הטוב,

את המוות ואת הרע, זה מונח לפניך.

זה בעולם הזה, אתה מתכוון?

כן, יש לך פירות חמוצים, מתוקים, מלוחים ומרים, אומרים לך, ראה,

אני נותן לך מלוחים, חמוצים, מתוקים ומרים.

אני אומר לך, ובחרת במתוקים.

בחרת בחמוצים,

עשית פרצוף חמוץ,

מי אשם?

אתה.

יכולת לבחור במתוקים?

בחרת בחמוצים. אני בכלל טוען שאין בחירה, אבל לא משנה.

זה עוד דבר, אבל בינתיים, בחרת בחמוצים.

אז אומר הקדוש ברוך הוא מפי עליון,

לא תצא הרעות והטוב.

אתה עושה את הטוב לך,

אתה עושה את הרע לך.

אתה או מתגולל בביצה,

או שאתה יוצא וחי במישור, במרחב, בלי שום בעיה. תלוי מה אתה רוצה.

עכשיו,

אתה מזמין לעצמך את הבעיות,

הן קיימות. הוא אומר שהן קיימות.

ולמה הן קיימות?

כי מטרת הרע

להביא לטוב.

פירושו של דבר.

אם אני אומר לך

שאם אתה לא תצליח במבחן,

ותיכשל,

לא תהיה לך תעודה,

ממילא לא תתקדם בחיים,

ואז לאחר מכן אתה תסבול, תהיה לך משכורת זעומה,

במקום שתרוויח טוב ותחייה את שארית ימיך,

אז הכוונה שלי בזה שאני אומר לך שציון לא טוב יגרום לך א', ב', ג', זה לטובתך.

כשאני אומר לך, פה יש פתח לגיהינום,

ופה מהצד השני יש פתח לגן עדן. אני מסכים איתך, אבל אתה לא עונה.

תראה,

יכול להיות שהכוונה היא שתעשה את הטוב על מנת לזכות בכרטיס לגן עדן.

זו ההטבה על מנת להיטיב.

כי אנחנו מסכימים שהשם הוא הטוב המוחלט, נכון?

אין טוב מוחלט ממנו.

אז בזה שהוא אומר לך, בחרת בחיים, בחרת בטוב,

בזה אתה תזכה בכרטיס,

תשב במקום הזה והזה.

אבל למה העונש?

אני מסביר, העונש דוחף אותך. העונש הוא לא להיטיב. העונש דוחף אותך לעשיית הטוב.

אם לא היה עונש,

אם לא היה עונש...

מספיק שאתה לא זוכה בכרטיס, אתה כבר נענש בזה שאתה לא שם. תשאל אותה שאלה, למה עונש כזה?

למה עונש כזה?

בקיצור, אתה צריך עונש, רק אתה מתווכח על רמת העונש.

לא.

כן, אתה אומר שמניעת הטוב זה גם עונש.

לא. אבל אתה אמרת.

לא, אני אומר שזה לא עונש, ואתה פשוט לא תהיה במקום הזה. מה זה פשוט?

אני מכניס אותך למסעדה, משאיר אותך ליד הדלת, פשוט תשאר פה, ואל תאכל. יפה, תסתכל על האוכל. פשוט. אתה מבין?

אין פשוט.

אני שם אותך, אתה מבין, בכל דבר אחרון.

זה עונש.

אתה עולה אחרון, אתה תמיד בתור אחרון, הכול אתה אחרון. זה עונש.

מה, זה לא עונש עם שוט,

זה עונש, עם ביזיון, עם בושה, לא משנה, אבל זה עונש.

העונש מטרתו בשביל לאלץ את האדם לבחור בטוב.

אם אדם בוחר בטוב מעצמו,

הרוויח.

אם לא, לא.

אני אומר לך, אם תאכל מזון טוב,

אתה תהיה בריא, לא תעבור ניתוח פעם אחת.

אבל אם אתה לא תאכל מזון טוב, תהיה לך בעיה,

תצטרך אולי לעבור ניתוח.

אין ברירה, ככה המנגנון בנוי, שמי שלא דואג לבריאותו,

ייתכן שיצטרך להיות מנותח.

אז מה, רופא אכזרי?

האוכל אכזרי. אמרו לו, תישמר. לא רוצה לשמר. זה, זה מה שקורה כשלא נשמרים.

לא עונש, מציאות.

מציאות שאם לא בוחרים בטוב,

בוחרים ברע.

מציאות.

ממילא אם אתה לא פה, אתה פה.

מי בחר את זה? אתה.

זאת אומרת שאם אתה לא בגן-עדן או במקום שבו אתה צריך להיות, נכון.

אתה במקום הרע. נכון. ממילא.

נכון.

אבל זה לא ממילא גיהנום, יסורים. נכון. לפי רמת הקלקול שלך,

ככה תצטרך להזדכך.

יש בגד שב-45 מעלות הוא כביס,

יש ב-90 מעלות.

יש עם הקנומיקה לפני כן,

יש עם מי אש,

יש עם חומצה.

תלוי. כל אחד לפי רמת הלכלוך שלו.

בגד של אחד מהגראז'

זה לא כמו פקיד בבנק לאומי.

ככה זה.

אז אדם צריך לבחור.

אם בחר בטוב ירוויח, אם לא, לא ירוויח.

עכשיו, לגבי הגלגולים, כשאדם בא,

זה לא עולם על מטוס ומגיעים לפעיונים.

בקצרה, אני לא אספר לך את זה.

אמרתי את זה כבר בהרצאות אחרות.

גלגול זה גם כן עונש.

נחזור עוד פעם לפה.

אדם התבגר,

קנה מצוות, עשה דברים,

יש לו מעמד.

בקיצור, יום אחד הוא מסתלג מן העולם הזה, גמרנו, יש לו כבר.

אז הוא חושב להגיע לגן עדן.

פתאום אומרים לו, לא,

רד בחזרה,

תיכנס עוד פעם לגוף של תינוק, תתחיל מחדש, טיטולים, מוצצים, מטרנה,

תיק אוכל, בית ספר,

עוד פעם,

לא תרד, לא אקנה לך אופניים, לא תשחק, לא ככה. וואי וואי וואי, הכל מחדש.

לא, היית כבר בן 70, גמרת הכל, כבר היה לך זה. לך, גן עדן.

בשביל כמה פחים קטנים ששכחת פה, לא עשית מה שצריך.

צריך לחזור בחזרה ולהתגלגל, לעבור את כל היסורים,

ואף אחד לא יפתיע לך שהעולם הבא.

דהיינו, הגלגול הבא יהיה יותר טוב מהקודם.

ואם זה פעם שלישית, עוד פעם תינוק, עוד פעם מחדש, עוד פעם טיטולים,

וואי, זה, זה נקרא, זה לעלות למטוס ולבוא.

אתה לא יודע באיזה גלגול אתה גאו. אני יודע, אני או שני או שלישי.

זה כבר לא יודע.

לא, זה ברור.

ברגע שאתה אומר או. למה? אני יודע שאני לא בראשון.

מה זה לא יודע? יודע ולא יודע.

למה?

כי הארי הקדוש אמר שאין יותר גלגולים חדשים. זאת אומרת, אין נשמות חדשות שיורדות.

כל הנשמות זה נשמות מגולגלות.

אנחנו משלימים את התיקון של מה שלא השלמנו בפעם הקודמת.

אבל אף אחד לא רוצה להיפרד מהחיים. נכון. מי שלא מבין באמת לא רוצה להיפרד, אבל מי שהכין... גם מי שמבין לא רוצה.

אם מישהו רוצה, רוצה להיפרד. אני אגיד לך למה הם לא רוצים.

אדם לא מוכן להיכנס למערה,

אפילו אם יגידו לו, תשמע, יש שם אוויר ואקלים נוח והכול, לא רוצים להיכנס מהחשש, נחשים, עקרבים, זה.

אדם שלא יודע מה זה עולם הבא, הוא לא מוכן לזה,

אז ודאי שהוא לא רוצה לעזוב מקום שהוא בטוח ומרגיש, ללכת למקום שבבחינתו זה מערה.

הם הכי מאמינים לא רוצים להזין. אז אני אגלה לך סוד. למה אתה מות? כתוב,

שלמה המלך אומר, יש המבקשים את המוות במטמוניות ואיננו.

תלכי לבתי חולים,

תראי שיש אנשים מתחננים, שעשו להם המתת חסד

ולא עושים להם.

לא.

יש אנשים שממש המצב שלהם, הם מבקשים למות בעצמם. לא, היא מדברת על בריאים, דתיים,

ואני אומר, בריא, בריא, דתי, צדיק,

אין לו סיבה לעזוב אם הוא יכול לעשות עוד מצוות,

אבל הוא לא פוחד

כמו אדם שלא הכין את עצמו.

למה?

אם אתה עכשיו מוכן לנסיעה לחוץ לארץ, ואתה יודע שאתה נוסע לחוץ לארץ,

ומחכה לך ג'וב טוב וכסף והכול, ואתה,

חלום, בקיצור, חלום.

ורק אומרים לך, תשמע,

יש לך ג'וב, החליטו שאתה קיבלת את הג'וב,

רק תלוי מתי הוא גומר שם את התפקיד,

אין לנו תאריך משוער,

אבל תהיה על המזוודות.

אחד הכין את המזוודות, הכין את סדה לדרך, הכין הכול, סגר חשבונות, סידר הכול,

הוא מוכן.

באו ואמרו לו, היום אתה נוסע.

יש לו בעיה עם זה?

אותו רגע שהוא מקבל את הידיעה, הוא מתחיל לחייך.

ביי ביי.

עולה, נוסע.

ותשחק ליום אחרון.

אדם שהכין את עצמו, זה האישה, לא אריאל.

לא.

האדם, אבל כשמכין את עצמו, אין לו בעיה.

לכן הגמרא אומרת

על הפסוק שאמר שלמה המלך, בכל עת יהיו בגדיך לבנים.

משל למלך שקרא את עבדיו לסעודה,

ולא אמר להם באיזה יום.

חכמים שבהם לבשו בגדי לבן והיו מוכנים.

טיפשים שבהם אמרו,

למה למהר? נחכה שיקרא, נלך נתלבש ונבוא.

והנה הגיע היום והוא קרא,

חכמים שבהם באו ונכנסו מיד.

טיפשים שבהם הלכו להתלבש, ובאו,

אמרו להם, איחרתם.

הכניסה הייתה בין השעות, זה לזה, נגמר הסיפור.

לכן,

כיוון שאדם לא יודע מתי יאספו אותו מן העולם,

אומר שלמה המלך, בכל עת יהיו בגדיך לבנים. אתה לא יודע מתי יזמינו אותך לסעודה.

לכן, תהיה מוכן.

כן.

הייתי לשאול לגבי,

אין לי שאלות לגבי בורא עולם, למה... אתה יכול לקום בבקשה?

אין לי שאלות לגבי בורא עולם, כי אני מאוד מאמין שהכול לטובה פה.

וגם בגלל הסיבות אישיות שלי, שלי אישית.

אבל יש לי שאלה אחרת.

מה קורה עם בן אדם שהוא מאוד התקרב,

הוא שומר שבת כהלכתה, לא בנות, לא כלום,

ומגיע ערב הקידוש, או כל מיני סיטואציות מסוימות,

והוא עומד בפני מצב לא נעים שזה עם ההורים שלו.

עכשיו, נגיד שהאימא מסורתית, אבל האבא, לא.

ומגיע ערב הקידוש, והוא בא לברך,

והוא רוצה שהקידוש יהיה כמו שצריך.

ויש פה את כיבוד אביים,

ואז מגיעה סיטואציה ממש לא נעימה בין האבא שנוטה לידיים,

אתה יודע,

והילד שזה חשוב לו שהוא חזר מבית כנסת, וזה נורא חשוב לו,

לבין זה שהוא מוציא לך מנהל,

וכאילו הכול בשביל עוזרה כדי לרצות את האימא,

רק כדי לצאת על ידי חובה.

הילד כועס, ואז הוא כבר מעדיף שהאבא בכלל לא ייכנס לסיטואציה הזאת בכלל.

אז זה מגיע לידי מריבה,

ואז מה עשית? בעצם חילון מכל הכיוונים.

אז אתה מעדיף בכלל שהוא לא יעלה, וזה יכול להגיע למלא סיטואציות.

למלא פעמים זה רק... מה השאלה?

השאלה היא, מה עושים במצב כזה? לא להתרגז ולא להיכנס למצבים כאלה,

ולא להעיר לאבא אפילו.

וזה הכול, לעשות את הדוגמה היפה,

לנטול ידיים. הוא עובר על ההלכה מהרבה בחינות.

זה לא עניינך, אתה תעשה את שלך,

אתה תיטול ידיים כמו שצריך,

תדאג שהוא ישתדל לראות בלי שתגיד לו, תסתכל איך נוטלים ידיים,

תיטול ידיים יפה, הוא יראה,

תבצע אתה את הפת,

תשים את העשר אצבעות כמו שצריך, תברך

כמו שצריך,

לאט לאט הוא יראה.

בהתחלה זה לא זה.

כמה שתעיר לו פחות, יותר מהר הוא יחזור בתשובה.

אבל אם בן מתווכח עם אבא, זה סיבה למסיבה.

תודה רבה. הבנת עיונים?

אתה תרוויח את השבת, יהיה לך שקט ולא כעס ולא כלום.

אל תהיה אפוטרופוס עליו.

זה שהוא עושה אפילו בשביל אמא זה כבר מצב טוב,

טוב מאוד.

עוד דיוקים ודקדוקים בהלכה, בעזרת השם יגיע לזה.

אם כולם יפרגנו לו

ויהפכו את הקערה על פיה ויגידו לו, אבא, אשריך,

יופי,

בירכת, איזה ענע עשית לי, איזה נחת, איזה זה, וואי, וואי, פרגון, פרגון.

זה מה שחסר במשפחה.

תדע לך,

עם מילה טובה אפשר לקצר תהליכים.

אין מילה טובה,

גלות של שנים.

תדעו לכם, זה עיקר העבודה של הבן אדם.

אדם רוצה להצליח בחיים בכל התחומים?

תשומי.

לתת תשומת לב לשני.

המצרך הכי מבוקש, בפרט אצל נשים,

תשומי.

אם שמים לב,

מעריכים דבר,

אומרים תודה על כל דבר, האוכל היה טעים,

לא להזכיר שחסר מלח,

זה לא יועיל.

רק דברים טובים,

טובים,

טובים, טובים, טובים, טובים,

החיים נהיים מאושרים.

אפילו אם רק צד אחד יחליט להיות הפראייר,

כמו שאומרים הישראלים,

ורק הוא יפרגן, יפרגן, הצד השני יימס, כמו שעבר,

להתהפך.

אבל אם זה ניגוחים ועמדות ועקרונות ודיבורים, אהההה,

רק פיצוץ.

תשומי. בעבודה תפרגן.

בכל מקום שאתה נמצא תפרגן, תגיד מילה טובה, תחייך,

תחייך, תחייך,

תחייך,

ולבן שיניים מחלב.

מי שמלבין את שיניו, מחייך.

מחייך יותר טוב ממי שמשקה את חברו חלב.

חיוך.

תן חיוך, מה עולה לך כסף?

חיוך.

אהלן, בוקר טוב, תהיה בריא, איזה יופי. אתה שמח שעושים לך כך,

והוא שמח שעושים לו כך.

אבל אם אתה, בגלל שאתמול הוא לא אמר לך זה, אתה כבר עושה התעלמות, וכבר,

מה אתה נלחם, ומי תנחם?

אולי הוא עסוק, טרוד, לא שם לב, אולי יש לו בעיות.

זה הכול. תשומת לב אחד לשני.

כן.

מה הכוונה בפסוק, טוב יום המוות מיום היוולדו?

מה זה טוב יום המוות מיום היוולדו?

זה מתחיל כך, טוב שם משמן טוב מיום המוות מיום היוולדו.

כמו ששם של בן אדם

הוא יותר טוב משמן,

כי שמן יכול לאבד את האיכות שלו במשך הזמן,

אבל שם טוב נשאר, נשאר לנצח נצחים.

נשאר.

טוב שם

משמן טוב.

אותו דבר גם טוב יום המוות מיום היוולדו.

מה הפירוש?

כשאדם נולד, לא יודע עם מי יצא ממנו, יעקב או עשיו.

כל תינוק קטן נשקים אותו.

גם היטלר, שהיה קטן, נשקעו אותו.

אבל לא ידעו מה יצא ממנו.

אז יום המוות מגלה מה היה האדם.

אז זה יותר טוב יום היוולדו,

כי יום היוולדו לא ידעו, הוא צדיק או רשע.

היום האחרון מגלה על לשעבר.

וזו ההזדמנות להזכיר

שלצערנו הרב, אתמול הלכה אבדה גדולה מאוד מעם ישראל,

הרב נסים יגן,

מנוחתו עדן,

יהודי שזיכה את הרבים

ורץ מעיר לעיר, מכפר לכפר, ימים ולילות,

לקרב את בני ישראל לאביהם שבשמים,

בלי משוא פנים,

ריצה יומיומית בשביל החיים של האחרים,

חלף חייו עצמו.

להפקיר את הכול

בשביל שאחרים יכירו את הבורא יתברך.

גדול, זכרו ומעלתו בשמיים.

אבל כשנחסרים לוחמים כאלה בשדה הקרב,

אז זו אבדה שצריכים להשלים אותה על ידי מעשים מרובים של כלל הציבור.

לכן אומרים גם, יתגדל ויתקדש,

צריך להשלים ולהגדיל ולקדש את שמו יתברך

כנגד החסרון שהולך.

אז צריכים לעשות כל מה שרק אפשר לדבק בדרכים של יהודים צדיקים ויראי שמיים שהולכים

ומקדשים את שמו יתברך ועושים את רצונו יתברך.

זה הדבר הגדול, זו הנחת הגדולה שיש בשמיים. וכשלומדים

מיהודי יקר כזה והולכים בדרכיו,

זה גם עילוי לנשמה יותר ויותר, וזה היה חפצו.

ואני רוצה להגיד לכם,

שבוע וחצי בערך, שבועיים לפני שהוא נפטר, הוא ביקש שאני אגיע אליו, הגעתי אליו.

ברוך השם, הוא ישב על מיטתו, דיבר.

אחד מהדברים שהוא ביקש, שהקדוש ברוך הוא יאפשר לו

לעשות עוד לפחות, לפחות ככה, הוא אומר, רק כשיצא מהבית חולים שיוכל לעשות 200 קבלות קהל.

זאת אומרת, מוכן

200 פעם לקבל קהל, ולקבל קהל זה לא דבר פשוט,

זה לשמוע את הצרות של כל בן אדם מההתחלה עד הסוף, להשתדל לעזור לו, לתמוך בו, לעזור ככה וככה, ועצות וברכות

וכל מיני דברים,

וזה עד השעות הקטנות של הלילה,

ולפעמים הבן אדם סחוט לגמרי, אבל מה, עוד חמישה, עוד עשרה אנשים נשארו, כבר חיכו חמש שעות, שש שעות,

אז אפשר ללכת, אפשר להשאיר אותם ככה, ואנשים מגיעים.

200 קבלות קהל היה מוכן, אמר, רק כשאני אהיה בריא.

מה אני רוצה בחיים? אני רוצה לחיות בשביל לחיות? רוצה לחיות

בשביל לעשות עוד למען הקדוש ברוך הוא.

זה מה שהוא ביקש.

טוב, הוא

נתבקש,

נתבקש בישיבה של מעלה,

ויש חשבון שמיים כל אחד, מתי צריך להגיע ולמה,

אבל אני, בלי נדר, בעזרת השם יתברך, אנצל את המעמד הזה להשלים לפחות את מה שהוא ביקש,

ולחלק 100,000 קלטות לעילוי נשמתו, בעזרת השם יתברך.

שיהיה לו נחת בשמיים על כל מה שעשה ופעל בשביל עם ישראל.

אני שמעתי את כל הקלטות שלך מצוינים, אהבתי נורא.

אבל אתה אומר מקלטת, אחד,

שמי שלומד שעה תורה ביום,

שזה ביזוי לקדוש ברוך הוא,

כי יש לך 24 שעות ביום, ואתה רק נותן שעה לקדוש ברוך הוא,

אז זה ביזוי היום.

אבל אני לא חושב שכל אחד מוכן ללמוד בישיבה,

מהבוקר עד הלילה,

אחד יכול ללמוד שעתיים, שלושה שעות,

אז מה אתה אומר על זה?

ובכן, הוא אומר שבאחת ההרצאות אני אומר,

הקלטות.

הקלטות, זה הרצאות,

שמי שלומד רק שעה מבזה את הקדוש ברוך הוא.

ואני נתתי שם דוגמה,

שאחד

קנה תפוזים, שקית תפוזים.

שקית תפוזים,

פתחו את התפוזים,

והיו שם 24 תפוזים.

אז האורח שהגיע, הביא את השקית,

ובעל הבית ישב,

לקח את התפוז הראשון, חתך אותו חצי,

חצי,

נתן חצי לזה שהביא את התפוזים,

וחצי אחת.

אחר כך לקח עוד תפוז,

חתך גם את התפוז השני,

חצי-חצי,

אכל את החצי הראשון,

ואכל גם את החצי השני.

אחר כך לקח עוד תפוז,

חתך אותו חצי-חצי,

אכל את החצי השני, ואחר כך את החצי הראשון.

והוא מסתכל,

מה זה עושה? לוקח חצי, חותך,

לוקח את הרביעי, החמישי,

חותך, כל אחד הוא חותך, חצי-חצי,

אוכל את הכול.

ככה גמר 23 תפוזים,

תפוז אחרון,

חתך אותו, אמר, אוי, סליחה,

לא אכלת, קח בבקשה חצי.

הוא אכל חצי,

זה היה ביזיון או לא היה ביזיון?

יש בן אדם, הקדוש ברוך הוא נתן לו 24 שעות,

אז בבוקר נותן לו חצי שעה,

אחר כך הוא הולך ומנצל את כל היום,

בלילה בסוף נותן לו עוד חצי שעה, אוי, שכחתי, אה, קח בבקשה, הנה עוד חצי.

ב-24 שעות שנתן לו הקדוש ברוך הוא נותן לו חצי וחצי, אחד שלם, אחד מחלקי 24 שעות. ביזיון או לא ביזיון?

ביזיון.

עכשיו,

אתה אומר, יש אחד לא יכול ללמוד שעתיים שלוש, נכון.

יש אחד גם לא יכול לעבוד שעתיים שלוש.

יש הרבה אנשים שלא יכולים,

אבל הלא יכולים שלהם זה לא מעוניינים,

לא שלא יכולים.

אם היו אומרים לך עכשיו שאתה צריך להיכנס למעצר

על מעשה שעשית,

שנה אתה צריך לשבת.

פתאום היה רב אחד רץ לשופט ואומר לו, רק רגע, רק רגע.

אני מוכן לקחת אותו אצלי לישיבה, יישב אצלי בישיבה, במקום שיישב אצלכם במעצר עם ריח של ליזול ועם מיטה כפולה,

ויישן שם למעלה עם עוד כל מיני אנשים וכל מיני לכלוכים,

אני מוכן לקחת אותו.

היו שואלים אותך, אתה מוכן ללכת איתו ללמוד שם כל היום בישיבה, או שאתה רוצה ללכת למאסר? מה היית אומר?

אני,

מה היית אומר?

היית הולך למעצר.

אני לא מבין כל כך...

אה, פתאום אתה לא מבין עברית?

אם היו שמים אותך בבית הסוהר,

in jail, in jail, כן?

מה, גם באנגלית אתה לא יודע?

אה, וזהו, כן.

אם היו שמים אותך בבית הסוהר, ואומרים לך, במקום זה תלך לישיבה,

מה היית מעדיף? ישיבה. ישיבה. פתאום אתה יכול יותר משער.

זאת אומרת, תלוי מה עומד ממול.

יש אחד, אומרים לו, בוא תקום, תתפלל בנץ.

לא, תשכח מזה, לא יכול, אני שבור, רצוץ, מגיע בלילה, לא יכול, אני מתמוטט.

מתמוטט.

לא יכול.

אבל אומרים לו בבוקר,

כל פעם שאתה בא למניין, מחלקים אלף דולר.

יש לו כוח, אה?

מה הפירוש? תלוי מה מקבלים.

אם אדם היה יודע שללמוד זה לא דבר שמוטל עליך כעול,

אם אפשר להתפטר מזה עדיף.

אם הוא היה יודע שבזה הוא קונה חיי עולם הבא,

אז צריך היה לשכנע אותו, לך תלמד.

הרי מצוות תלמוד תורה היא גדולה מכל המצוות כולן,

והיא שקולה כנגד כל המצוות כולן.

אז איך אדם יכול להפסיד כזה? רק הוא לא מבין.

הוא לא מבין, הוא לא למד מספיק, הוא לא התבונן בדברים,

ולכן הוא מסתפק בשעה.

אבל אם הוא היה יודע כמה מרוויחים על שעה של תורה,

כמו שעשיתי בקלטת אחרת, אם שמעת,

שזה מגיע לטריליונים מצוות לשעה,

אז ודאי שבן אדם לא היה רוצה להפסיד רגע אחד מחייו.

זה מה שניסיתי להסביר באותה קלטת.

עכשיו, אדם שהוא באמת לא יכול, מה זה לא יכול?

מוגבל, מוגבל.

מוגבל שהקדוש ברוך הוא אומר שהוא מוגבל,

לא שהוא החליט שהוא מוגבל.

אחד כזה, אין תביעה עליו.

אבל כל מה שאדם יכול לעשות בתורה ומצוות,

והוא מבזבז את הזמן לדברים אחרים,

שאין מהם שום נפקא מינא, לא יוצא מזה שום דבר, לא לעולם הזה ולא לעולם הבא,

אז בשביל מה שיבזבז את החיים? נתנו לך את המצרך היקר והנחוץ ביותר,

ואתה לוקח חיים

ומבזבז אותם,

נותן לה זמן ללכת,

ובזמן אפשר לקנות, עולם הבא.

הבנת את הנקודה? יפה, כן. עכשיו אתה יכול להוסיף כבר בלימוד.

כן. ברוך השם.

כן, רגע, יש פה יהודי, כן.

כבוד הרב, הוא כבר נאמר שצריך לעבוד את השם

שלא על מנת לקבל שכר.

נכון.

כתוב שלא לקבל, זאת אומרת, לעבוד את השם שלא על מנת לקבל שכר.

אם אתה הולך ומקבל שכר, כאילו, אז אתה אומר, אה, יש לי רווח, אז אני,

זה כמו...

נכון.

אתה צודק.

אבל זו המדרגה האחרונה הסופית שהאדם מתבקש להגיע אליה,

ולא הכוונה שלו יקבל שכר.

יקבל שכר. יקבל גן עדן, יקבל הכול. רק מה?

שהמטרה לא תהיה בשביל השכר.

בשביל אהבת השם. בשביל אהבת השם והכרת האמת

ולעשות למטרה הזאת.

זה נכון מה שאתה אומר.

אבל אני רוצה לראות

אם אתה בסוף החודש יבוא אליך בעל הבית ויגיד לך כך, הנה, מגיע לך צ'ק, תגיד לו, חביבי,

כתוב בתורה שלא על מנת לקבל שכר.

לא, מה?

אה, שמה כן, אתה מבין, צריך שכר. הוא לא יכול להשוות בכלל. בטח, לא יכול להשוות.

בשביל חודש עבודה,

אתה אומר, חייבים לקבל שכר, אחרת ממה נחיה בחודש הבא?

בשבעים שנה,

לעבוד בלי לקבל שכר, זה פשוט אצלך?

זה בעבוד השם, צריך לצאת. נכון.

תעשה עבודה מאהבת בעל הבית.

לא, אני לא עושה עבודה למען הבעל בית. לא למען, באהבת הבעל בית.

אף לא. למה אתה לא אוהב אותו?

כי אם, כי אם אני לא הייתי צריך את הכסף בכלל לא הייתי מסתכל עליו.

הבנתי, אז אתה עובד נטו רק בשביל השכר.

עכשיו מי נותן לך את השכר? הוא.

מי נותן לך? אני באחרונה שלי שאני עובד. ברור, אבל מי משלם לך את השכר?

מי קיבל אותך לעבודה?

הוא. אז למה אתה לא אוהב אותו?

זה לא יפה.

בסוף תשאר את הפרנטי.

כן, בבקשה.

יש לי שתי שאלות.

כן, שתי שאלות.

איך בן אדם יודע מה התקנים שלו, ואיך בן אדם יכול לדעת מה הוא היה בניגול שלו שם?

איך אדם יודע מה התיקון שלו?

מזמנים לו מן השמיים מקרים בשביל שיתקן אותם.

זאת אומרת, אם הוא נכשל בסוג דברים מסוימים שהתורה אסרה,

והוא,

בשונה מאחרים, בא לו כל פעם ניסיון בדבר מסוים,

אז זה סימן שמן השמיים שולחים לו את זה כניסיון בשביל שיעמוד מול זה ויצליח.

כמו למשל, אחת גזלן,

ותמיד יש לו ככה אפשרויות והזדמנויות. תמיד לא יוצאות הזדמנויות שהוא יכול לקחת כל מיני דברים,

והוא רואה שזה חוזר אצלו תמיד, כל פעם, בהזדמנויות כאלה, ויש לו את הנטייה,

יש לו את הנטייה לקחת,

והוא יודע שעל פי התורה אסור.

זה הניסיון שמזמנים לו. יש אחד, תשאירי אותו בחנות לבד, יצאו כולם, ילכו, יהיה ליד הכספת, הוא לא ייגע כלום.

אין לו את זה.

בטבע שלו הוא אדם ישר, פלס, לא יכול לגעת בשביל שני.

אז אין לו בכלל ניסיון בזה.

ברשותו של דבר, הוא לא בא לתקן את הדבר הזה.

אבל אחד שיש לו ניסיונות כאלה, לדוגמה,

זה כן.

יש אחד בראיית העיניים, שהוא נכשל מאוד מאוד,

ויש אחד אחר שזה לא מדבר עליו.

יש אחד בכך, ויש אחד,

בקיצור, סוג דבר,

עבירה שחוזרת ונשנית ובאה ומזדמנת כל פעם לאדם,

ויש לו אפשרויות,

הוא צריך להתמודד שם.

לדעת מה היית בגלגול קודם, בדורנו אי אפשר לדעת.

בדורו של הארי הקדוש,

עוד אפשר היה לדעת, הוא היה אומר לאדם בדיוק

מה התיקון שלו ועל מה הוא בא ומי הוא היה בגלגול קודם.

אבל אני שמעתי שכן אפשר. בטח אפשר, רק לא בדורנו.

עכשיו, באותה הזדמנות, אני רוצה פשוט לברך את הבן שלי.

שמו?

הרב אליעזר ברלנד

זה לא הבן שלו.

לא.

גם לא אבא שלי.

קוראים לו תומר תמיר.

קרה לו מקרה,

והוא יצא בנס מתאולה מאוד קשה. פנחס תומר? לא. יצא בנס. כן, אבל מה שמו? תומר תמיר?

טוב, קוראים לו תמיר, אבל השם שלו הארגינל זה תומר, והרב ברלנד נתן לו נתן.

תומר תמיר נתן, בן... למה כבר לא קוראים לו תמיר?

בסוגריים. תומר תמיר נתן, בן?

בן אביגיל. אביגיל. השם יזכה אותו להתעלות בתורה ובירד שמיים וישמור אותו מכל נזק ומחלה.

כן, שם בסוף, שם הוא הצביע, כן.

ערב טוב.

איך?

ערב טוב, קודם כל. ערב טוב ומורא.

הבחור בפניכם דיבר על גזיון של הקדוש ברוך הוא אם נותנים שעה אחת ביום.

במידה שבן אדם הוא נשוי או בעל ילדים או כל דבר אחר,

הוא צריך לפרנס את עצמו ולעבוד.

ובינינו עובדים היום כמשמרת שמונה שעות, וגם ישנים כשמונה שעות, עובדים ואוכלים.

אין את הזמן הזה ללמוד כמה שעות ביום במקרים האלה.

אז גם בן אדם כזה יכול להרגיש שהוא מבזה את הקדוש ברוך הוא כי באמת,

לא.

אדם שמנצל את כל זמנו לעבודת הבורא יתברך,

אז אין עליו טענה.

אבל השאלה,

למה אדם לא עובד על הביטחון שלו בקדוש ברוך הוא ויכול לצמצם

משעות העבודה ומשעות השינה?

כמובן, זה לא בבת אחת, זה בהדרגה, לפי מעלות הביטחון שהוא ירכוש.

אבל צריך לדעת שאדם צריך לנצל את הזמן,

ובפרט, לדוגמה, שבתות ומועדים.

הקדוש ברוך הוא נתן לאדם שבת, וקראת לשבת עונג.

אם בקראת אתה קורא בשבת לומד, אז לשבת עונג.

פירושו של דבר שיום זה, לדוגמה, שבת מעיד שאם היה לך פנאי וזמן בימות השבוע,

האם היית מנצל אותם ללימוד או לא,

או שזה רק תירוץ שיש עבודה.

אבל אם מגיעה שבת ואתה הולך לישון,

ואתה יוצא לטייל, ואתה עושה כל מיני דברים, מעביר את השבת בלי ללמוד,

זו ראיה שאם היה לך עוד ימים, ככה היית עושה.

אז לכן אדם נמדד לפי מצבו ומדרגתו באותה שעה,

וצריך תמיד לשאוף יותר ויותר.

ויש כאלה שמתחילים שיעורי ערב,

אחר כך לאט לאט מתחזקים הרבה, והצמאון שלהם גובר,

ומוצאים עצה איך להקטין את שעות העבודה, ויש כאלה שעוברים לחצי יום לימודים, חצי יום זה, ויש כאלה בסוף מגיעים אפילו ללימודים

במשך יום שלם.

אף אחד לא נחסר מזה שהוא מתקרב לקדוש ברוך הוא.

וזה עושר אמיתי, זו השלמות האמיתית,

וזה השיא השיאים שאדם יכול להגיע בעולמנו זה.

כן.

אני רוצה להגנות לאיש ששאל על עניין הבכירה.

אין אישה את השאלה הזאת בגיל צעיר, למען האמת,

אם יש בחירה בכלל בעולם הזה.

המסקנה שהגעתי אליה חד-משמעית. יש איזה דבר שקוראים לו ייסורי מצפון.

אם אתה עושה משהו רע, לא משנה מה זה,

ואתה מודע אליו, אז יהיה לך ייסורי מצפון על מה שעשית.

במידה ואתה הולך לעולמך ויש לך ייסורי מצפון על מה שעשית,

זה גנום שבחר בעצמך בחיים האלה.

זה הכול.

אם אתה עושה מעשים טובים, תזכה לגנד.

הבנתי. זאת אומרת, החלפת גיהנום בייסורי מצפון.

לא לגמרי, אבל אני חושבת שאין בן אדם. כן, כי אמרת שאם אתה בסדר, עשית טוב, אתה הולך לגן עדן,

ואם לא, אתה תסבול מהייסורי מצפון.

אם אתה תהיה מודע לכל מה שאתה עושה,

אתה יכול לזכות בגן עדן.

זאת אומרת, אתה יודע שאם עכשיו אתה עושה משהו רע... נכון, הבנתי. אז מה אמרת? שבצד הטוב יש גן עדן, ובצד הלא טוב זה איסורי מצפון.

איסורי מצפון זה אומר שהגיהנום זה גיהנום שאתה מוכר לעצמך.

ברור.

אף אחד לא אמר אחרת.

אבל מה?

את צריכה להבין דבר אחד, נכון?

הצער של האדם באמת זה כשהוא יכיר את האמת ויראה מה הפסיד.

ולא רק מה הפסיד,

גם מה גרם צער בעולם.

ולא רק מה גרם צער,

גם מה הזיק

וכמה נחת הוא מנע מהקדוש ברוך הוא שיטיב לו,

ועוד כהנה וכהנה וכהנה וכהנה.

אבל צריך לדעת שהבחירה נמצאת בידו של האדם להחליט אם הוא רוצה ללכת בדרך טובה, או לא? אני אומרת, שבן אדם יוכל לפני הקדוש ברוך הוא והוא ידע שהוא עושה משהו אחד רע בעולם,

האיסורים שיבואו בנת זה איסורים שהוא יקף על עצמו בגלל הצער שיהיה... בקיצור, את אומרת את דברי הרמב״ן,

או כמו שכתוב בפסוק, תייסרך רעתך

ומשובותייך תוכיחוך.

הרעה של האדם עצמו היא מייסרת אותו,

וגם המשובה שהוא עשה היא תוכיח אותו על פניו.

שזה אומר שיש בחירה. אדם שבוחר בטוב, אומר הרמב״ן, יבול אותו,

והבוחר ברעה, תבואהו רעה.

ממה שהוא בחר זה מה שהוא יקבל.

כן?

בבקשה.

אם בחור בישיבה הוא רוצה חצי יום לעבוד וחצי יום ללמוד. אם בחור ישיבה הוא רוצה חצי יום לעבוד וחצי יום ללמוד. רוצה חצי יום ללמוד וחצי יום לעבוד, כן.

אם יש איסור, אין איסור,

אבל יש הפסד.

אם הוא יודע שהוא לא יכול... לא שהוא לא יכול, הוא לא מעוניין.

אין לא יכול. אתה יודע, כשאני הגעתי לטירונות,

השלט הראשון שראיתי,

אין גבול ליכולת.

אתה יודע, זה עידוד.

אתה חושב שאתה עייף,

ורק אתה משמיע שאתה עייף, מוציאים אותך למסע אלונקות 8 קילומטר.

מתברר לך שאתה לא עייף בכלל?

אתה מבין? ככה זה בצבא.

אנחנו מפונקים.

מחפשים את החיים הקלים,

בעצלות, בסבבה, לאט לאט.

אתה מבין ככה? כמה שבעה יראו? יראו אותו מפונק כולם. מפונק.

עובדה שאתה לא יכול.

אז זה לא פינוק.

מה יותר קשה, אתה חושב, לשבת 8 שעות על כיסא וסטנדר,

או לעמוד במפעל, לזוז זה, להניע, לקחת זה, להפעיל כפתורים, ללכת?

למי עובר הזמן יותר מהר? למי עובר יותר קל? למי משעמם יותר? למי פחות?

עד שעובד יש יותר נוח לו.

יותר נוח, זה מה שאני אומר.

יותר קשה ללמוד, נכון?

אבל אי אפשר ללמוד 8 שעות ב... אפשר ללמוד 22 שעות בלי הפסקה.

אבל לא כל בני אדם שווים, נו, אי אפשר ללמוד. נכון, אני מסכים. לדוגמה, סטייפלר, זכר צדיק וקדוש ברוך, אמר שבצעירותו הוא היה לומד 36 שעות רצוף.

אחרי שהוא היה מתעייף, היה נרדם על הסטנדר ככה,

ואחר כך הוא התעורר, והוא ממשיך ללמוד עוד פעם.

בזקנותו, שהוא כבר היה זקן, לא היה יכול לעמוד בזה,

אז הוא היה לומד רק 24 שעות רצוף.

אבל לעומת זאת, הרב אמנון יצחק לא עושה את זה. נכון. אז לא כולם שווים. אני אגיד לך למה.

כי אני טרוד בדברים נוספים

בשביל שיהודים כמוך ישבו וילמדו בסוף,

אתה מבין?

אבל אני משקיע הרבה שעות, עיוני.

אני רואה את זה גם. אני משקיע הרבה שעות.

היה יהודי לפני דור שקראו לו ארוגוצ'ובר,

זכר צדיק וברכה, היה גאון עולם,

הוא גידל שערות קוקו,

והיה קושר את זה למנורה.

למה?

שאם הוא יירדם,

אז הראש חוזר בחזרה בשביל שימשיך ללמוד.

אתה מבין מה זה מסירות נפש לתורה?

גם המהרשן נאמר עליו אותו דבר, שהיה עושה כך

בשביל שלא יפסידו.

ואם סטודנטים היום, שמעתי מסטודנטים

שהם צריכים לגמור סמסטר והם רוצים להצליח,

ונשאר להם פרק זמן קצר,

מוכנים לשים את הרגליים בתוך מים קרים בשביל להישאר בלילה, להמשיך ללמוד, שלא יירדמו,

אז צריך ללמוד מהסטודנטים.

אז ודאי שיש מה ללמוד. אני חושב שהסטודנטים יכולים עוד ללמוד מבחורי הישיבה שלו. זה ברור, אבל אני אומר, אתה יודע,

חכמים אמרו לנו, מכל מלמדי השכלתי.

אנחנו, לדוגמה, צריכים להתקנא בגנבים.

צריכים ללמוד מהם מוסר.

תראה איזה זריזות הם עושים את העבודה,

באיזה חשק.

תראה איך הם מוכנים להסתכן בשביל העבודה שלהם, לטפס על עמודים, צנרת, הכול, אין להם בעיה.

משכימים קום.

אתה מבין? לא עצלנים בכלל.

יש הרבה מעלות שצריכים. הביטחון שלהם, אתה מבין? איזה ביטחון.

ועוד לפני שהוא הולך לגנוב, הוא אומר, יא אללה, שלא יתפסו אותי.

הוא מבקש ממנו גם, אתה מבין?

זאת אומרת, יש מה ללמוד מהגנבים.

אם היינו רק לומדים מהם לעבוד את השם בשמחה ובששון, כמו שזה,

והם גם נותנים צדקות אחרי זה.

סגולה, שהפעם הבאה ילך יותר טוב.

אתה מבין?

אבל מה עם קמח?

מה עם קמח?

מה פירוש מה עם קמח?

אם תלמד מאיפה יהיה קמח?

הוא ממש לחלק חצי-חצי. כן, מה עם קמח אתה שואל?

מה עם קמח?

אם תהיה מוכן ללמוד יום שלם, אני מבטיח לך לא שקית קמח, שק קמח.

מה זה קמח?

רק לאכול.

כמה עולה לאכול?

כמה עולה לאכול? אדם צריך לשלם למשל את השכירות שלו, זה, זה הוא... בטח, כי אתה לא יודע להסתפק. אבל אדם שלומד בישיבה, אין לו את כל הדברים האלה. הוא לא חי ברמה,

הוא לא מחפש את הרמה.

אתה יודע מי זה עשיר?

השמח בחלקו.

אף אחד לא רוצה להיות עשיר כזה. רוצים מיליון דולר.

השמח בחלקו זה העשיר האמיתי. מה זה שמח בחלקו? לא, לא, לא. אל תייפה את הדברים.

יש הרבה בעיות, הרבה אנשים... בטח שיש בעיות.

אם יש בעיות וחובות, אז הוא לא שמח בחלקו.

אני דיברתי על השמח בחלקו.

פירושו של דבר, שאדם שמח בחלקו, מה זה חלקו?

זה חלקו.

הבעיות בצפיפות, בדיור, בילדים,

זה, זה חלקו.

והוא שמח בחלקו.

אם הוא שמח בחלקו, זה העשיר.

אמרתי לך שאחד שמצטער הוא עשיר? לא.

אדם ששמח בחלקו,

הוא יודע השם נתן לי ילדים, ריבוי ילדים, משפחה מרובה,

צפיפות דיור, משכנתה, כל הדברים.

ולא רק זה, הוא הולך בשמחה להתפלל,

והוא הולך ולומד תורה,

והוא עושה את כל מיני, והוא שמח, הוא באמת שמח בחלקו.

אז מה, אחד כזה לא עשיר?

יהיה לו רגטו.

עשיר,

ישרטו לו את המרצדס השחור, שריטה אחת קטנה.

האוטו ייסע,

אבל עם שריטה הוא צריך להחליף אוטו.

הוא לא שמח כבר.

או שהמכירה מתמלאת.

נכון.

זאת אומרת שאדם צריך לדעת, אם רוצים את החיים הפשוטים,

הם החיים הנכונים.

אם רוצים לחיות את החיים של היום,

יש בחובם הרבה צרות.

יש הרבה תחרות,

יש הרבה צרות עין,

הרבה עין הרע,

הרבה בלאגן. בקיצור, החיים היום

זה מסה של בעיות.

מה זה עין הרע?

עין הרע, מה זה? יש אנשים שנולדים לעולם הזה עם סגולה בעין לפגוע בזולת, במבטם.

יש אנשים... והאנשים האלה יודעים את זה?

יש כאלה שכבר יודעים את זה, ויש כאלה שלא יודעים. אני, לדוגמה, גרתי בבן יהודה בתל אביב, הייתה לנו שכנה,

היה לנו עציץ שהיה צמח מטפס, ככה, אתה יודע,

כזה מטפס, שמים אותו ככה,

הולך ככה, מביאים אותו ככה, הולך ככה.

הוא היה הולך ככה, ככה, עד שהיא מגיעה.

כשהיא הייתה מגיעה, איך שהיא נכנסת היא עושה,

יו, זה יופי.

היא רק הייתה הולכת, טאקו נקרע.

ככה.

אמא שלי הייתה אומרת לי,

אמיתי, אני לא יכול להגיד את שמה,

הייתה אומרת לי, אתה פותח את הדלת, אם זה הגברת זאת וזאת,

חצי דלת,

לא לפתוח את כל הדלת.

כי העציץ זה היה בעול.

אבל כתוב על שרה אימנו, שהיא נתנה בעצמה עין הרע על ישמעאל וגרמה לו לחולי, ועוד כהנה וכהנה.

והגמרא אומרת דבר איום ונורא.

היא אומרת ש-99 מתים מעין הרע, ורק אחד משאר מחלות.

אתה מתאר לך?

אבל כתוב בגמרא גם שמי שאינו חושש מעין הרע, אינה פוגעת בו.

וגם מישהו מזרעו של יוסף,

שעליו נאמר, בן פורת יוסף, בן פורת עלי עין,

אז גם לא נפגע.

ומי שאומר,

אנא מזרעת יוסף כאתנה, דלא שלטה בעיני בישה, גם ניצול.

אז בוא נגיד.

בוא נגיד זה לא לפעם אחת.

אה, הכול יום?

כל מתי שצריך.

כבר נכנס לעיר, כתוב בשולחן ערוך, איך נכנס לעיר, מה עושה עם אצבעותיו.

יש בזה כל מיני עצות.

אבל בסך הכללי, מי שלא חושש באמת מעין הרע, היא לא פוגעת בו.

אבל אם אדם פוחד,

אז הוא צריך פשוט מאוד לא להתבלט.

אם אתה תתהדר יותר מדי, תעשה דירה יותר מדי, מכונית יותר מדי, הכול יותר מדי, העין, העיניים של האנשים עליך.

אתה רואה ילדים קטנים, שמים להם פה אדום

או שמים להם איזה פרח.

למה? בשביל שהעין של המסתכל תלך לכיוון אחר, לא עליו.

אז עושים הסחת הדעת על ידי פרח או משהו או דברים כאלה. יש כאלה שלא מבינים בזה, חושבים שזה סגולה.

זה פשוט לזרוק את העין לכיוון אחר, שהעין תתקל בפעם הראשונה בדבר,

ולא בילד עצמו.

היו פעם משחירים את הילדים,

שמים להם פה שחור ופה,

כן?

בפרשת השבוע כתוב על משה רבנו, כי אישה כושית לקח.

אומר השאיפת תואר.

רק מה?

בשביל להסתיר, אתה יודע, אז אומרים כושית.

אה, כושית, תראה איזה כושי. אחת עם עיניים כחולות, במדינית, תראה איזה כושי.

תאמין.

שהעין הרע לא תשלוט.

מה עושים עם ילד שנולד עם העין הרעה, בלי כוונה, הוא נולד עם איזה,

איך אפשר לתקן את זה? אפשר להרגיל אותו, להסתכל על דברים באופן חיובי.

לא להסתכל, כי זה בא גם עם הכוונה, עם ההסתכלות. זה לא רק סתם שהעין שלו מסתכלת זה.

אבל הוא נולד...

אמרתי, צריך להרגיל אותו עם כוונה טובה להסתכל על דברים, כן. אבל הוא לא ילד מוגר.

ואם אתה לא חושש מהעין הרע,

אתה לא מתבלט יותר מלך, אתה עדיין מאוד נפגע,

מה אתה יכול לעשות? אז יש כאלה שמוציאים עין הרע,

ויש בספרים, כתוב איך

אפשר להוציא עין הרע.

החידה מביא איך עושים את זה, ויש כאלה ששולחים תלמידי חכמים למישהו בירושלים שיודע להוציא עין הרע. איך זה ממשיך לקרות? אתה אכן עושה את זה וזה ימשיך? זה כבר מתחיל להפחיד שאדם עושה לעצמו עין הרע. איך זה קורה שבן אדם עושה לעצמו? פשוט הוא מפחיד את עצמו, שכבר יש לו, ממנו הוא מסבך את עצמו. אבל הוא לא חושש והוא לא דואג? תשמעו לי, לא צריך לחשוש.

אם מתחילים להכניס לראש, זה נכנס.

לא לפחד, לפתוח בשם, ובוטח בשם,

עשד יסובבנו.

כן.

אם הקדוש ברוך הוא ברא את הדור הראשון,

כאילו, את האדם הראשון,

וכל הדור הראשון היה צדיקים, וזה, והיו עולים לגן עדל, אז בכלל לא היינו חוזרים וכולנו קיימים עכשיו. נכון. אם האדם הראשון לא היה חוטא,

היה עולה משם והלאה לחיי העולם הבא. נכון. אנחנו היינו קיימים, אז בשביל מה הוא ברא את הדור הזה? לא שלא היינו קיימים. היינו קיימים. למה לא היינו קיימים?

אם הוא היה פרה ורווה הלאה,

אבל ממשיך בחיי העולם הבא, בלי מיטה. אבל בלי גלגול? בלי גלגול, אין צורך בגלגול, כי לא היה חטא, לא היה שום דבר, ממשיכים הלאה.

גם בימות משיח, ימשיכו להוליד, אפילו שלא יהיה יצר הרע, ימשיכו להוליד, והכול כרגיל, עולם כמנהגונו היא.

כן. למי לא יהיה יצר הרע? רק שנייה, לנו, לבריות.

כן. לכולם? כן.

מה אתה אומר?

אני רוצה שהילד שלי ישים את הלב בסוף. בבקשה, בוא.

הנה.

אתם רואים? האבא כהן כבר מזכה את הבן שלו גם כן.

שחיינו וקיימנו.

ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שחיינו והגיענו לזמן הזה.

אמן.

תכף, כן.

דדון רפאל יחזור בתשובה שלמה, בעזרת השם, נתן טבעת

לספר תורה.

כן. וכן, עוד בן?

עוד בן. בכבוד. עוד בן.

שחייאנו וקיימנו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

אמן.

חזרת וברוך.

אתם רואים איזה משפחה השתבח הבורא.

עכשיו אתה רואה איפה הקדוש ברוך הוא נמצא?

אתה רואה איפה הקדוש ברוך הוא נמצא?

רדף אחריך עד פה.

כן.

עוד היה. כן. לפני כמה שנים הייתי בהרצאה שלך.

כל מה שאמרת עברנו.

אבל דבר אחד שזה עוד מפחיד אותי, עדיין שלא נעבור.

אמרת שכי עוד מלחמה ועוד חס וחגילה ירושלים תהיה תשעה חודשים לידי ירושלים. נכון. נכון. זה מלווה אותי כל הזמן. נכון, ואנחנו קרובים לזה.

רגע, תעשה, אבל רק כבר שאתה מכיר את זה.

למה?

את רואה שעכשיו מדברים על ירושלים.

מערפאת אומר שירושלים כולה שייכת לפלסטינים.

ואם את זוכרת, בשנת 1992, כשהוצאתי את הקלטת שלום עם ערפאת,

אמרתי שלא ישכון השלום עם המחבלים ורק יתגבר.

ואמרתי שהם לא מחפשים את עזה ויריחו,

הם מחפשים את ירושלים.

ואמרתי את הפסוק שהזכרת, מזכריה הנמי,

בה אספתי את כל הגויים אל ירושלים למלחמה.

מנשה שאו הבתים, והנשים תשכבנה, ויצא חצי העיר בגולה, וחצי העיר,

וכו' וכו'.

זאת אומרת, הדברים האלה עוד לפנינו. והמוסלמים ישלטו עלינו תשעה חודשים.

ויהיה גוג ומגוג,

ואחרי זה בעזרת השם יתברך,

ובא לציון גואל ולשווה פשע ויעקב נאום השם.

אבל,

אם אנחנו נהיה בין החוזרים בתשובה,

אז אנחנו לא ניפגע.

גם כי אלך בגא צל מוות, לא יירא רע כי אתה עמדי.

ויפול מצדך אלף,

ורבבה ממיניך, אליך לא ייגש.

זהו, צריך להתחבר לקדוש ברוך הוא.

כן, בבקשה.

אף ביכולתנו לעשות משהו, שהתשעת החודשים האלה לא ייגרו בו, שהישמעאלים האלה לא ייגעו בנו?

האם יש אפשרות, לא מספיק שעמלקים, לא מספיק השורות וכל היניים? אני אגיד לך. למה גם לתת להם לגעת בנו? אני אגיד לך. כתוב שהם לא ישלטו רק בישראל, הם ישלטו בישראל ובעולם כולו.

למה יש להם שליטה מכוח הברית מילה שהם עושים? זה הכוח שלהם, שהם יכולים לשלוט בישראל, בארץ, בפרט בארץ.

אבל כתוב שתיפסק הזכות שלהם על ארץ ישראל, בגלל שהם עשו ברית מילה שלא כאברהם אבינו,

אלא בלי פריעה, ולכן היא לא מושלמת,

וגם הם מאחרים את המילה לגיל 13 ולא בשמונה ימים,

לכן תהיה להם אחיזה בארץ ישראל,

אבל יגיע היום

שנגמרה הזכות הזאת שלהם,

ואז לא יוכלו לגעת יותר בשום דבר.

גם זה קרוב.

אם אפשר לשנות את זה מן הקצה אל הקצה,

לא יודע. מה שאני מצטט זה דברי המארך, הוא תלמיד הארי הקדוש,

שהוא מביא את הדברים, ואני אומר אותם בשמו.

אין נבואה סותרת שאומרת שאם נגיד נעשה מחלוקה? לא מכיר, אבל אני אומר שלא מן הנמנע שאנחנו נשתדל ונעשה כמה שיותר,

וודאי שהזכויות ירבו,

וממילא רוב הזוכים והניצונים יהיו רבים יותר.

זה ודאי.

מה המעשה שצריך לעשות? אנשים אומרים, תעשו משהו.

אני חושבת שמה שצריך לעשות,

את רוצה לעשות משהו טוב? אני אגיד לך מה לעשות.

אם תתרימי 100,000 שקל,

את צוחקת,

אני בחור רציני.

בואי תשמעי, אם תתרימי 100,000 שקל,

שקל,

יהיה לך אלף בעלי תשובה,

ועם זכות כזאת את מסודרת.

איך מתרימים 100,000 שקל?

איך מתרימים? בואי אני אסביר לך.

קלטת עולה שקל.

100,000 קלטות זה 100,000 שקל.

100,000 שקל, 100,000 קלטות.

אם אחוז אחד יחזרו בתשובה מהקלטות,

יש לך אלף בעלי תשובה.

את יודעת מה זה לעלות לעולם העליון עם 1,000 בעלי תשובה?

תגיד, מאיפה אני אגיד מאיפה מביאים? אני אגיד לך מאיפה מביאים. קודם כל, אני רוצה לדעת מי פה מהקהל חזר בתשובה בעקבות קלטת, שירים את היד. כיסוי בכל מקום. אפשר להרים את היד? אפשר. תסתכלו כמה. תסתכלו כמה מקלטת.

יש פה לפחות שני מניינים.

זאת אומרת, קלטות עושות מהפכה.

עכשיו תקשיבי.

איך מביאים?

אני אגיד לך פשוט.

אם התחליט היא שאת רוצה להטרים בן אדם,

את אומרת לו, בוא, תהיה שותף איתי ב-100,000 קלטות.

תתרום 6 דולר בחודש למשך 12 חודש, שזה 25 שקלים לחודש.

קשה להוציא מבן אדם 6 דולרים?

לא קשה, נכון?

אם כל יום

תטרימי רק אחד,

במשך שנה יש לך 100,000. קשה?

לא קשה.

עד היום דיברתי על זה, את יודעת כמה לקחו ממני?

400 איש, זה 40 מיליון קלטות

של אנשים שהתחילו להטרים עכשיו בשביל להפיץ 40 מיליון קלטות.

אנחנו הולכים להפוך את הסינים ליהודים.

את שומעת?

עכשיו,

שאדם יפסיד הזדמנות כזאת בעולם הזה שאפשר לעשות,

זה ממש בזבוז שאין כדוגמתו.

כמה צריך להשקיע בשביל זה? עשר דקות ביום.

שלום. במקום להזמין אותם לחתונה, יאכלו שלוש מנות וגלידה.

להזמין אותם לחיי העולם הבא, עם שכר גדול.

עשר דקות השקעה ביום, מביאים 100,000 קלטות.

אתם מבינים מה אפשר להספיק?

אנחנו יכולים להציל את כל עם ישראל.

אבל כמה אנשים מוכנים להשקיע? רוב האנשים אוהבים את המסגרת שהם חיים בה,

את הארבעה עמות שהם רגילים. בגלל זה זה לא הולך.

אבל בעזרת השם, אנחנו הבאנו לפה כמה שקיות.

אנשים עושים מאושרים, באים למשרד,

הם חבילות-חבילות

שמחתימים אנשים ומרגישים סיפור.

יש אחד שסיפר לנו שהאימא,

האחיות של אשתו,

חילוניות לחלוטין, בחיים שלהם לא נתנו צדקה.

זו פעם ראשונה שהתרימו אותם צדקה לדברים של תורה.

אתם יודעים מה זה הזכות הזאת? רק לזכות אותם, רק בדבר הזה, עוד בלי התוצאות.

כמה האדם יכול לזכות את הרבים?

זכות הצדקה היא גדולה מאוד.

כתוב שמי שדואג לצדקה בשביל אחרים, לא יהיה עני.

יש עליו שמירה בעצמו,

כי האדם שעושה בשביל אחרים לא נכשל בדבר שהוא עושה למען הזולת.

אז זה דבר גדול.

ואני אראה לכם עכשיו סרט,

סרט קצר.

הייתי אצל הרב עובדיה יוסף,

והראיתי לו קצת מהפעולות שעשינו,

ותראו איך הרב הגיב למה שהוא ראה,

מה שחלק מכם יודעים.

ותבינו מה גודל השכר והמעלה,

מה אפשר לעשות היום בעם ישראל בשביל לקרב את הגאולה,

וזה תלוי בנו.

רק יהודים

שאכפת להם יכולים להביא את הגאולה.

אבל אם אנשים יחכו עד שהיא תבוא מעצמה, זה לא הולך ככה.

צריך לעשות השתדלות.

השתדלות מעתה, אבל השתדלות.

אם אפשר, בבקשה.

- אה... בטיח, מול קבוצת הווירו,

ככה...

אני לא יודע אם הוא טועה לי להכין אותנו, זה מצלם טוב. תודה, אבל נראה איך הנעת צדקים תמור.

זאת אומרת, דבר איתי אליך.

תסביר כזה מעט,

עושה לי הומור מעט.

בסדר, מה יש לך איזה?

תעשה לי הציע. אמן. אמן. רק הוא ברוך.

השם כבר איך תבוא אותך, תן לך אלי חסד, אלי כבר איתך.

אמר לך אסוד נתוני, סומן ומודדת לך תפל יוודי,

אשר יקבל עליך,

וכן יאמרו,

כנחוו את זה שמה,

כנחוו את זה שמה, כנחוו את זה שמה,

כנחוו את זה שמה,

וכנחו את זה, ואותו בקנה,

כנחוו את זה נורא מעניין,

תנחי לי את הריח ויצחק,

ויהי המנחה,

בטחה ומגידך.

וכל הששתותים, תזכירו את זה,

תראוי מישרד גבוה מאוד.

זכויות.

תודה רבה. תודה.

לקבל צ'פחה מהרב זה לא פשוט.

בכל אופן, אתם רואים איך הרב מתמוגג,

כשרואה כמה אפשר לעשות בשביל עם ישראל, כמה הברכות שגורות על פיו, כשהוא רואה יהודי שם ציצית.

זה מה שרוצים כל גדולי ישראל, שיהודים יתקרבו לאביהם שבשמיים, שלא יישארו רחוק,

שכולם יזכו.

אבל זה תלוי בנו, כל יהודי, כמה הוא מוכן להשקיע בשביל שעם ישראל יתקרב.

אז הצעתי הצעה ליהודייה,

מאה אלף קלטות אפשר לעשות בקלי קלות.

האדם חושב שזה קשה? לא קשה.

עשר דקות, השתדלות, כמה טלפונים לידידים,

שש דולר,

כל יום יעשה כך,

333 יום, אם יעשה יותר קצר, יותר כסף,

ודאי שיזכה יותר מהר. אבל אלף בעלי תשובה,

אתה מאמין שיכול להיות לך אלף בעלי תשובה שאתה תחזיר אתה בעצמך?

זו הזדמנות.

רק בדור הזה זה אפשרי.

דורות קודמים אי אפשר היה.

היו לנו 48 נביאים

ושבע נביאות,

ולא החזירו את עם ישראל בתשובה.

זאת אומרת, הדור הזה זכה מה שלא זכה שום דור מימות עולם.

ומי שלא מנצל את זה, מפספס את השואה הכי יפה שיש לעם ישראל.

ואין היום אחד שלא יכול.

למה? כי ההצעות שאני נותן הן פשוטות, קלות,

מניתנות להשגה.

וברוך השם, כבר 400 איש

קיבלו על עצמם להשתדל בזה.

ומי שרוצה מהגברים פציצית

יכול לבוא לקדמת הבמה, ונשים שרוצות כיסוי ראש,

להתחיל שישי-שבת,

יבואו לכאן.

אתה מתמחק? כן. כן. שירות הניתוח.

מי יעבור?

ההוא מהניתוח יעבור את המוצליה?

בעזרת השם ידברך.

תתחילי עם שבת

והוא יצליח,

בעזרת השם.

תדבר עם דוד אצלנו במשרד.

תגיד לו אתה עם הכליות.

תצליח.

אני חושב שהסטודנטים יכולים עוד ללמוד מאחורי הישיבה שלו. זה ברור, אבל אני אומר, אתה יודע,

חכמים אמרו לנו, מכל מלמדיי השכלתי.

אנחנו, לדוגמה, צריכים להתקנא בגנבים.

צריכים ללמוד מהם מוסר.

תראה איזה זריזות הם עושים את העבודה,

באיזה חשב.

תראה איך הם מוכנים להסתכן בשביל העבודה שלהם, לטפס על העמודים, צנרת, הכול, אין להם בעיה.

משכימים קום.

אתה מבין? לא עצלנים בכלל.

יש הרבה מעלות שצריך... הביטחון שלהם, אתה מבין? איזה ביטחון.

ועוד לפני שהוא עולה לגנוב, הוא אומר, יא אללה, שלא יתפסו אותי.

הוא מבקש ממנו גם, אתה מבין?

זאת אומרת, יש מה ללמוד מהגנבים.

אם היינו רק לומדים מהם לעבוד את השם בשמחה ובששון, כמו שזה,

והם גם נותנים צדקות אחרי זה, סגולה,

שהפעם הבאה ילך יותר טוב.

כבוד הרב, אבל נאמר שצריך לעבוד את השם שלא על מנת לקבל שכר. נכון.

אם אתה הולך ומקבל שכר, כאילו, אז אתה אומר, אה, יש לי רווח, אז אני כמו...

נכון. שהמטרה לא תהיה בשביל השכר.

בשביל אהבת השם. בשביל אהבת השם והכרת האמת ולעשות למטרה הזאת.

זה נכון מה שאתה אומר,

אבל אני רוצה לראות

אם אתה בסוף החודש יבוא אליך מעל הבית ויגיד לך כך, הנה, מגיע לך צ'ק, תגיד לו, חביבי, כתוב בתורה שלא על מנת לקבל שכר.

לא, מה?

אה, שמה כן, אתה מבין, צריך שכר. אתה לא יכול להשוות בכלל. בטח, לא יכול להשוות.

בשביל חודש עבודה,

אתה אומר, חייבים לקבל שכר, אחרת ממה נחיה בחודש הבא?

בשבעים שנה לעבוד בלי לקבל שכר, זה פשוט אצלך.

בהפצת 100 קלטות כאלה ניתן לפעול הרבה למען כלב ישראל.

טרום 100 שקלים עבור 100 קלטות, וזכה בכל תוצאותיהן.

03-677779

תודה.

אם רצונכם לשמוע עוד על יהדות,

או אם יש לכם שאלות בנושאים הקשורים ליהדות,

צלצלו אלינו ל-03-677779-036777 או אם לרצונכם להיכנס לאתר האינטרנט

של ארגון שופר www.שופר.net