קלטת 146 - מועדון ה"צצה" ברמת השרון - חלק ב

- - - לא מוגה! - - - 

קלטת מספר 146. כן, בבקשה.

האם כל השכלולים שאנחנו נופלים איתם היום,

כמו מחשוב, אינטרנט, אפילו המדע, המחשוב הרפואי שעוזר לבני אדם מוגבלים,

האם כל זה יתנבא שנים?

כלומר, כל זה כתוב בתורה הקדושה שלנו? שמה, שימציאו מכשיר ספציפי וכזה? כן, לכל דבר יש את ה...

מי שיודע את התורה על בורייה,

ליקא מידי דלא רמיזה באורייתא.

מי שיודע את התורה, אין לך דבר שלא נרמז בתורה.

אבל תורת הרמז זה דבר ענק,

שצריך ללמוד אותו הרבה הרבה, אבל לפני כן צריך לגמור את הפשט כמו שצריך.

רמז זה לא דבר פשוט. אבל פה ושם חכמים גילו לנו בכמה מקומות כל מיני דברים.

יש דברים שאנחנו יודעים, יש דברים שאנחנו עדיין לא יודעים.

אבל אין דבר שלא נרמז.

יתרה מזאת, כתוב בחכמים, זכרון לברכה,

שאפילו האדם עצמו,

מצבו, כל מה שעבור עליו, תחלואיו,

כל דבר ודבר הוא וצאצאיו עד סוף הדורות, כתובים בתוך התורה.

מדוע?

כיוון שהתורה היא התוכנית שעל פי הברא הקדוש ברוך הוא את עולמו.

כתוב, הסתכל בו רייתא וברא עלמא.

התורה היא התוכנית של הבריאה של העולם.

אני מקווה למעשה סכמה של טלוויזיה, טכנאי לפחות, חודק... כמו מי שבנה את המועדון הזה לפני כן, עשה תוכנית ועל פיה בנו,

כך הקדוש ברוך הוא, התורה הייתה קיימת תת-תקעת דורות לפני כן,

הסתכל בתורה וברא את עולמו על פי תורתו.

כל מה שיש פה בעולם, מוכרח שהוא נמצא בתוכנית,

כי לפי התוכנית נברא העולם עם כל מרכיביו עד סוף הדורות.

רק צריך עין בוחנת.

כמו שאדם שקורא תוכניות

יודע להבחין בכל פסיק ותג שיש שם ולפענח מה המהות שלו,

כך מי שיודע תורה הוא על בוריה.

ומי שלא מבין בקריאת תוכניות,

הוא רואה רק פסים וקווים וקצת פה וקצת שם קשקושים.

לא, בעיניי זה לא קשקוש, זה צריך ללמוד. ברור, לכן אמרתי.

רק נתתי משל.

זה מתחיל מהפעם הכי קטן ועד הדברים כזה. עד האחרון שבאחרונים.

ויש ספרים שמדברים, יש ספרים שלמים.

תראה, גימטריה זה אחת מהחוכמות שיש בתורה.

גימטריאות לא כל אחד יכול לעשות.

יש דברים שנמסרו, יש כללים בזה, יש דברים שעברו במסורת,

אבל יש ספרים שלמים שמדברים, לדוגמה, על גימטריאות, שאתה רואה דברים מדהימים.

יש היום צפונות בתורה, לדוגמה,

שמראים בקודים, בדילוגי אותיות,

ומוצאים אירועים על בורים עם כל מה שהיה מסביב להם,

בדיוק באותו נושא, באותו עניין, גם כן בתורה.

יש חוברות על זה, יש ספרים על זה.

דורון ויצטו מוציא ספר על זה.

התפרסם ספר בארצות הברית על זה.

זה סתם תחום אחד נוסף.

ויש עוד רבים כאלה של תחומים שכולם בתחום ארמז.

זה דבר ענק.

זה כולל גם את ניסיון האדם לחקור את חקר החלל או ההליכה לירח?

נו. כלומר, זה גם, למעשה, זה לא מוצפן,

למעשה,

האדם... זה כתוב במפורש.

כתוב, השם אדוננו מאדיר שמך בכל הארץ,

אשר תנא אותך על השמיים, המזמור הזה מדבר שם,

ואחר כך אומר, ירח וכוכבים אשר כוננת,

ואחר כך כתוב, כל שטה תחת רגליו.

אז קודם כתוב, מה הקדוש ברוך הוא ברא בעולמו,

ביניהם הוא כותב, ירח וכוכבים אשר כוננת, שהקדוש ברוך הוא כונן אותם,

ואחרי זה הוא אומר את המעלה של האדם,

והוא אומר כל,

כל מה שדיברנו עד עכשיו,

שטה תחת רגליו. כל זה שמת תחת רגליו. פירושו שהוא יהיה מעל לירח ולכוכבים.

והנביא אומר, אם בין כוכבים

שים קיניך,

משם אורידך נאום השם.

לקונן שם, להישאר שם,

וכן לבנות לך בית ומעמד באופן קבוע, זה לא.

אבל פחות מזה לא אמר, אמר רק לעניין כן.

אם בין כוכבים שים קיניך, משם אורידך.

למעשה האנושות,

בכלים שאנחנו קיבלנו,

ובידע,

שזה היום הטכנולוגיה,

וכל זה בא מהתורה,

למעשה האנושות היא מנסה לחקור דברים שנוגדים את מה שאנחנו היום למדנו,

מה שאנחנו היום שמענו,

כמו לחפש חייזרים או חוצנים

וכוכבים אחרים. אתה יודע למה מחפשים חייזרים וחוצנים וכל העב'מים והעמבות? למה? הם חיים מתים. למה? לא, למה?

כי יש מי שאמר תיאוריה, לא רצה לקבל שיש בורא ויש בריאה.

אז מה הוא מסביר?

איך נברא העולם? הוא צריך להסביר.

אז הוא אמר,

מן הסתם, היו בעלי אינטליגנציה גבוהה,

שהם באו ובראו את העולם,

וזהו, עזבו, הניחו וזנחו.

מדי פעם הם באים לבקר, אם אנחנו בסדר, אם הכול, אתה מבין,

עובד כמו שצריך, והם הולכים בחזרה.

תיאוריה.

עכשיו, בשביל לשים בתיאוריה הזאת

אתה מבין מבנה, צריך לקרוא לזה שמות.

צריך להגיד שיש חוצנים, יש חייזרים, יש כאלה דברים, ככה,

ככה בונים את התיאוריות.

הוא עוד לא הוכח שיש חיים מחוץ לכודו הארץ. אף אחד לא הוכח. למה? בתוכנית של דודו טופז הוכח.

אה, מה זה, אחד מחופש?

כן. לא מחופש, ציפי שבי. מה? כן, זה היה החייזר שנחת,

חייזרית.

זהו.

שני מיליון אבל האמינו

והשקיעו הון עתק.

אתה מבין?

בשביל,

הם קראו להם, הם אמרו להם.

קבעו פגישה, היה שם אחד שמנמן, אמר, הוא דיבר איתם, הם אמרו שם.

יש כל הסיפורים על חטיפות, שבן אדם... סיפורים?

אתה אוהב סיפורים? הוא מצא את עצמו, כן.

בוא, אני אראה לך עכשיו דוגמה של סיפור.

אתה מכיר את השדות

בכל העולם שנמצאו... עם הציורים והמעגלים למיניהם. אי, וואו. אתה מכיר? כן, ראיתי את זה. איך זה?

איך אפשר להסביר דבר כזה סימטרי וגדול וענק?

אתמול לא היה, היום נמצא.

איך יכול להיות דבר כזה, אם לא

שרחם חלל חייזרי נחת שם?

איך יכול להיות? מה תסביר?

אחד יכול להספיק לעשות כזה דבר?

לא ביום אחד, אבל יכול להיות. ביום אחד. אומרים, אתמול לא היה, היום יש. איך יכול להיות?

אתה מקבל עדות, הוא אומר לך, חקלאי,

אני עזבתי אתמול את השדה ב-1600,

אני בא היום ואני מוצא במרחק של קילומטר צורות,

מעגליות, סימטריות, הכול. איך יכול להיות?

מהם תרצים?

חייזרים. חייזרים הכי קל, נכון?

אתה רוצה שאני אראה לך מה זה?

אם אפשר. יש לנו את זה פה? כן. בבקשה.

לפני זה, אם אפשר, היה רגע תוכנית בצ'ילה,

במדבר צ'ילה באמת מצאו סימנים ענקיים, צורות של חיות.

זה הסרט שאני מראה. אה, זה אותו דבר. משהו יותר טוב.

מאזין יקר, לקהל שנוכח בהרצאה הוקראה סרט שמתאר איך קבוצת אנשים,

בעזרת כלים, עקבות שהשאירו כלי רכב מהחלל החיצון.

אם ברצונכם לצפון בסרט הזה ובעוד סרטים אחרים,

נא לפנות לארגון שופר, רחוב מתתיהו 10 בני ברק,

טלפון 6777779. תודה.

נו, אתה רואה איך עובדים על אנשים בעולם?

יש כמה אנשים, אתה מבין, שלמתוח עולם זה בשבילם נותן סיפוק רב?

ככה זה עובד, רבותיי. דברים שאין להם בסיס,

סופם נתגלות.

תורת ישראל עומדת כבר 3,300 שנה כשבודקים אותה מכל אומות העולם, מכל צד, ולא רק אומות העולם.

אנחנו בעצמנו מההתחלה מתחילים כל פעם לבדוק ולברר כל דבר ודבר שבתורה.

מי שזכה ללמוד גמרא רואה כמה חכמים ישבו ודנו בכל דבר ודבר, דפים שלמים על דבר קטן,

להגיע למסקנה הכרחית.

וכן, על זה הדרך.

זה ההבדל.

אצלנו אין פנאטיות.

אצלנו יש למידה וחשיבה כל הזמן בהתמודדות.

במקומות אחרים צריך לקבל. שמעת את המדענים?

מה שאתה לא מבין, תקבל.

אם אנחנו היינו אומרים את זה, הם אומרים לנו פנאטים.

ואנחנו לא אומרים את זה על המדענים, רק אומרים,

הם לא יודעים, אז הם מקבלים.

זהו, זה ההבדל.

תלוי מי אומר על מי, אתה מבין?

זה ההבדל.

כן.

בבקשה, שאלה.

שאלה כאילו, בגלל מה שהוא שאל, קודם כל בתורה, אם אני לא יודע, כתוב שיש שבע עולמות.

בין אם זה בעולם הזה, בעולם הבא, שבע עולמות. חמישה עולמות. יש שבעה רקיעים בשבע ארצות.

בפרט לזה, אני זוכר שסיפרו לי איזה סיפור בצפת, שהייתי בצפת,

לגבי איזה סיפור, סיפור מהתורה, או שזה היה אגדה, אני לא יודע, לא זוכר בדיוק מה זה היה,

אבל איזשהו מקום שכביכול אמרו להם, כאילו, אל תעברו את הערים, אל תעברו מעבר לערים. ערי חושך.

כי שם נמצא העולם, שם או משהו כזה. שם עשרת השבטים.

משהו כזה היה שם. ואז כביכול בא, חבר אליהם איזה בן אדם ואמר להם, אני גר במקום שקוראים לו ככה,

והם אמרו לו, אנחנו גרים במקום שקוראים לו ארץ.

אתה מדבר על העיר לוז.

איי, כן. איווה, לוז. כן, כן, כן, כן. אז זה כאילו...

נו, אז מה? סיפרו לך סיפור, נכון? כתוב. איזה סיפור? כן, ברוך השם.

יש עוד סיפורים, עוד דברים. ברוך השם.

זאת אומרת שיש משהו מעבר לזה.

בטח שיש מעבר.

אבל עד העבר, בואו נגיע לכאן.

אנחנו פה.

כן, אנחנו בצצה.

כן, שם שאלה. אמרתי מקודם שהנשמה של הבן אדם עולה למעלה,

ונותנים לו שלושה הזדמנויות לחזור.

ברגע שהוא לא מזלם תשובה, אז הוא הופך להיות בתור דומם.

ואחר כך... לא בתור, בתוך דומם.

אה, בתוך דומם הוא תקן את עצמו, וכאילו... בדיוק. נכון? לפי גודל זכויותיו הוא יקבל, כן, מה שמגיע לו. אבל אדם למעשה אותי, יכול לחשוב, נגיד, רגע, אני בן אדם שלמשל לא מאמין שיש גן עידן מגיעי לו,

יכול לחשוב, רגע, אני אעשה בעולם הזה... מה שאני רוצה. אני אעשה לו שלוש פעמים, אני אכנס לאבן, נגיע לתיקון שלו, נכון?

אז תיארנו את זה פעם באחת ההרצאות. אם חושבים שגלגול זה כל כך חוויה,

זה לא פשוט.

אני אתן לך את זה בדרך משל.

תארי לך אחד עוזב את אשתו ואת בניו,

נוסע למדינת הים על מנת להרוויח את לחמו,

לחזור סוף סוף למקומו, עשיר גדול, ואז לחיות

את שארית חייו עם משפחתו בעושר וכבוד.

הוא עוזב אותם, ובים הוא צריך להיות שבעה חודשים עד שהיא מגיעה האונייה אל מחוז חפצה.

אחר כך הוא עובד שם שבע שנים,

הוא מרוויח כסף, מכין את הכול, עולה לאונייה וחוזר בחזרה.

כמובן, זה לא פשוט, מי שלא רגיל לים, אז יש מחלות ים, יש טלטולים, יש סחרחורות, יש עקאות. הוא הגיע

שבע שנים, נו, הוא לא מתחיל כמנכ״ל, הוא שותף צלחות, כמו החבר'ה שנוסעים לחו״ל.

רוחץ מכוניות, נהיה קאר סרוויס, ככה, ככה, ככה, לאט לאט מתקדם,

עד שנייה לו כמה דולרים מרקרקים, והוא מחליט לחזור.

כמובן שהריחוק גורם לגעגועים וכולי,

עולה לאונייה,

חוזר בחזרה, חבריו, לפני שהוא נפרד מהם שם באותה מדינת הים,

אומרים לו, תשמע, לפני שאתה נוסע, כדאי שתבדוק אם אתה חייב למישהו משהו שלא נעים.

היית פה תקופה, היית חבר טוב, תבדוק.

למה, אם אני חייב משהו, זה משהו קטן, לא רציני, ודאי שאין בזה עניין.

הוא מגיע בחזרה, עוד שבעה חודשים בים,

והנה,

מתקרבים, רואים שם מאות מנפנפים בידיהם, הוא מחפש את משפחתו, כבר עברו שבע שנים, גדלו כולם.

פחות או יותר הוא מזהה מי יכולים להיות,

מורידים את הכבש למטה,

וכולם מתקרבים, פספורט,

ויורדים אחד-אחד. הוא מגיע,

בודקים את הפספורט, אומרים לו, סליחה,

אתה לא יכול לרדת,

אתה תעמוד בצד.

מה קרה?

קיבלנו עכשיו טלגרמה,

שאתה נשארת חייב כספים, ומבקשים אותך לבוא לחזור, להחזיר את הכסף.

אז הוא אומר, מה זה, בשביל כמה לירות אתה רוצה שאני עכשיו אחזור שבעה חודשים, שלם שם, אחזור שבעה חודשים?

קח כסף, תשלח,

אני אשלח.

לא, אדוני, אנחנו לא עושים שירות כזה.

אתה צריך לחזור בחזרה,

אתה תשלם,

אני אשלם כפול, אני אשלם יותר, אני אשלם קנס.

לא, אדוני,

אתה בעצמך חוזר ואתה תשלם.

את יכולה להבין מה עובר אדם כזה?

הוא כבר נמצא, הוא כבר הגיע, הוא כבר הגיע לנחלה,

אומרים לו, בשביל פיפס קטן,

תחזור.

כולם יורדים, רק הוא לא.

אתה תחזור,

שאתה תארי לך בן אדם.

היה פה בעולם הזה,

תשעה חודשים היה בבטן, בים, ככה, סחה, ככה, ככה, היה לו בעיות,

איזה סחרחורות.

אחר כך יצא, היה פה שבעים שנה, שבעים שנה עבד, עבד,

אסף כמה זכויות, כמה מצוות, הכול.

זהו, עכשיו הוא מגיע למעלה,

סוף-סוף, הוא בפתח של גן עדן,

והוא בא, כולם נכנסים, בודקים פספורט.

הוא אומר, לא, לא, לא, לא, אתה חוזר בגלגול.

מה קרה?

השארת חייו, קצת ככה, כמה דברים, שאתה לא...

רגע, מה, בשביל כמה דברים?

כל מה שעשית... כן, יש לך חוב, אנחנו לא מסדרים,

אין פה עברות,

אתה צריך לרדת בחזרה,

אתה תיכנס, אתה תהיה תינוק, עוד פעם תהיה בים, שם קצת ככה,

תצא, תהיה תינוק, תהיה לך מוצץ,

מטרנה,

זה תיק אוכל, תלך לגן, לאט-לאט, תלמד אלף-בית, עוד פעם, זה פה שם,

אחר כך, אם תהיה בסדר, תעזור עוד פעם.

מתאים?

אפשר היה לגמור את זה פעם אחת ולהגיע למנוחה והנחלה.

מה, יש עניין עוד פעם מוצץ, עוד פעם טיטולים, עוד פעם זה, זה העניין.

מי צריך את זה?

עכשיו, זה במשל שהוא בכלל לא דומה לנמשל, למה?

כי הנאה רוחנית היא אינסופית,

אין לנו שעור אפילו מהי.

כל ההנאות פה זה קשקוש,

זה אפס אפסים, זה הנאות הגוף, זה בכלל לא הנאות.

זה דבר חולף.

דבר חולף.

שם זה הנאה נצחית לנץ הנצחים,

אין לנו מושגים אפילו מה גודל העושר וההנאה שיש לאדם.

והוא צריך לרדת לפה, זה כמו להיכנס לרפש ולטיט.

פה זה רפש ולטיט?

פה זה כמו רפש... 120 זה רפש ולטיט?

לא המאה ה-20. מה?

המציאות הזאת של העולם הזה ביחס להנאה של העולם הבא זה כמו רפש וטיט.

אז לגמור את כולם וזהו, להעביר את כולם ישר לעולם. מה פתאום?

זה מה שאתה אומר. לא אמרתי.

אפילו אם אתה תרצה לצאת מפה,

אם לא נתנו לך עדיין את הוויזה,

אתה לא יכול לצאת.

אם תצא לבד, תענש על זה.

הפוך, תענש.

כי אתה לא יכול לצאת שלא ברשות.

אבל אם אתה רוצה שאני אסביר לך מה זה רפש וטיט ביחס להנאות רוחניות, אני אסביר לך.

רבנו סעדיה גאון, שחי לפני כאלף שנה,

כותב בספרו, מה עם הנאות העולם הזה לדוגמה?

אז הוא אומר, יש אוכל טוב,

ריח טוב,

יש בגד טוב,

בגד טוב, ויש עוד דבר שאני לא אגיד עכשיו.

אוכל טוב,

דבש זה טוב, מתוק, טעים,

ליטמין די, בריא.

ממה הוא עשוי, הוא אומר?

מבריה שפלה בעולמו של הקדוש ברוך הוא דבורה.

היא לוקחת צוף,

ואחר כך, איך היא מוציאה את הדבש?

זה פשוט כי היא מקיאה.

הכי שהיא מקיאה זה הדבש.

אז כשאתה אוכל דבש עם כפית,

אתה אוכל כי של דבורים.

זה הנאה אחת.

הנאה שנייה,

בגד טוב, בגד טוב, דוגמה, בד משי, משי.

קונים את זה מהמזרח הרחוק?

משהו, משהו, אה,

ליטופית.

עכשיו, המשי הזה עשוי מתולעת משי,

בראי השפלה בעולמו של הקדוש ברוך הוא.

ואיך היא מייצרת את חוט המשי?

גם היא מקיאה אותו,

והכיס של העריר הזה הופך להיות חוט,

ובמנו חוט ועוד חוט,

בינך מלובש,

בקיא,

בקיא משי.

יוצאים להתאוורר.

הגיעו לפה הערב כמה נשים, ודאי, לפני שיצאו לקחו

בשמים ועשו צצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצ... חלק אולי שמו גם מה שאני יודע, לדוגמה, מוסק,

מוסק, יש כזה בושם מוסק,

מוסק עשוי מזיעת חיות,

מריצים חיות,

הקצף מעורבב עם צמחים, מוסק!

הולכים לערב בצצי,

אוכלים דבש,

לורשים משי,

וזה הכל כי ועוד כי, וזה עד חיות.

וזה נאות העולם הזה. דוגמה, אומר רבנו סעדיה גאון,

אם זה הנאה,

זה בא אבל מהרפש והטיט,

מהדבר הכי שפל והכי בזוי.

הקדוש ברוך הוא רוצה להראות לנו בדווקא, אומר רבנו סעדיה גאון, שתבינו שהנאות שאתם כל כך רצים אחריהן,

אני נותן לכם אותן ממקומות כאלה, שתבינו שזה מהפסולת של הפסולת, ייצרתי לכם את זה.

מה?

כשאני ארצה לתת לכם מה זה הדברים החשובים?

מה? כשאני ארצה לתת לכם את זה רוחני?

מוזיקה, לדוגמה,

זה דבר רוחני.

מוזיקה.

הנפש לא תימלא. כמה שתיתן מוזיקה לאדם, כמובן בדציבלים זבילים,

הבן אדם נהנה ומתענג וכל הזמן יכול לעבור מוזיקה.

ריח, זה דבר רוחני.

הנשמה נהנית מריח.

חוכמה, זה דבר רוחני.

אין גבול, אתה יכול לשמוע עוד ועוד ועוד.

כמובן שהגוף מגביל אותך קצת בגלל שהוא צריך לנום קצת ולקום.

זהו, אבל בלי זה האדם לא יסבע. לעומת זאת, הנאות גשמיות,

דבש מצאתה, אכול דייקה, פן תסבע והכה אותו.

אפילו אם תאכל דבש כמה כפיות יותר,

אתה תקיא בעצמך, תהיה דבורה.

למה?

כי אתה לא יכול, הגוף דוחה.

ככה, אתה אוהב עוגת גבינה, כמה אתה יכול לאכול?

אחרי שתאכל כמה ימים רצוף אותו דבר, לא תוכל להסתכל על זה יותר.

בעוד שרוחניות לא נגמרת,

גשמיות מוגבלת.

לכן קראתי את זה בשם המקורי.

אבינותה, ואל תתאבד, מאמי.

שלא תחזור בגלגול.

חסול לך סלטה.

כן,

שם שאלה למעלה.

ערב טוב. רציתי לשאול אותך,

מה דעתך על כל המצב החדש שקורה עם הערבים,

ואם אנחנו עלולים להתעכן איתה בגדול?

טוב,

אז יש לי על זה קלטות חדשות.

אחת קוראים לה מהפכה חילונית,

ואחת קוראים לה במי לבחור.

ויש עוד כמה כאלה, ויש קלטת וידאו שצריכה לצאת עכשיו.

אני אראה לכם רק את הפתיח לקלטת.

יש לנו, כן, את הפתיח של הקלטת?

נראה את הפתיח.

אני לא רוצה להיכנס לנושא, כי אני לא רוצה להפוך את הערב לפוליטי.

אני רוצה שיינצרו את הערב הזה לשאלות באמת יסודיות,

אבל יש לי ביטוי לדברים האלה.

מה שברור, מי ששמע הקלטת שלי, לדוגמה, גוג ומגוג, מספר 51,

אני מתאר בדיוק מה עומד להיות.

בקלטת שלום עם ערפאת, שיצאה לפני שמונה שנים,

טרם החתימה,

אמרתי שהשלום עם המחבלים לא יתקיים, ומכת השונא תלך ותגבר כמו נחל המתגבר.

לא אמרתי זאת מעצמי, אלא ישעיה הנביא בכף ח',

פסוק ט״ו, עם רבנו יונתן מלעוזיאל, מביא את הדברים.

אני פשוט הקראתי, ציטטתי ואמרתי לציבור, ועריה חדשות לפני שיהיו.

עכשיו יצאה קלטת חדשה, נקראת המהפכה החילונית.

אני אומר עכשיו,

ועריה חדשות לפני שיהיו,

על-פי יחזקאל, פרק כ', מה הולך להיות עוד מעט?

כן, בבקשה.

זה רק הפתיח.

ערב טוב, בעזרת השם. ברק התפטר.

אבל אנחנו עוד לא התפטרנו מהפלסטינים.

מהפוגרומים התחילו.

בערב ראש השנה מכריז פעם נוספת ראש הממשלה ברק על המהפכה החילונית.

לא עושים שלום עם הקדוש ברוך הוא.

יש מלחמה.

לא ביבי,

לא ברק,

לא שרון ולא שרונה.

אף אחד לא יעזור לנו משום שהגזרה היא גזרה.

הקבינט מחליט לא להחליט. וגילאון,

חרבים בבית ג'אלה.

צרור אחד משקים את כל העיר על הרצפה בהאפלה כל היום.

עוד צרור.

כולם שוכבים על הרצפה.

ערב ראש השנה תשס הוא אומר,

ניסוי תהיו אזרחים למחוק את הלאום היהודי מתעודת זהות.

ארבע שעות אחרי זה,

כנגד המהפכה החילונית, פרצה המהפכה הערבית.

אף אחד לא יעזור לנו.

אבל אנחנו נפגעים על הפלסטיניים

והמחקרונות של גרושלים.

הוא יכול לדבר לרצפה לדרום.

צריך להיות עצמת הפלסטיניים.

שייע נשייע ועבד מדאבה.

כל מי נשאל ביידי כרבנו בחייבת צהר.

רצפה שלי היא שהאנשים עושים את הפלסטיניים לירושלים,

הקפילה שלנו,

הפלסטיניים הפלסטיניים.

להסתכל או לא להסתכל,

תן להם ללכת לטובה.

אם אני הולך להיות ראש ממשלה,

אני מבטיח לכם שתהיה אחדות בעם.

אתם יודעים למה?

אני אגיד לכם למה.

לא, אתם לא מבינים למה.

מהפחד של המפלגות.

כולם יתאחדו נגדי.

כן, זה רק הפתיח, זה יהיה מעניין כשתראו את זה, זה שעה וחצי הרצאה רק בנושא, רק בנושא.

אבל בסך הכללי אני רוצה שתבין דבר אחד.

הקדוש ברוך הוא לא שמח במעשינו, אתה מבין? כשקמים פה מנהיגי העם ואומרים, אנחנו מכריזים מהפכה חילונית, פרשו של דבר, אומרים לקדוש ברוך הוא ולתורתו,

צא מחיינו, תן לנו לנהל אותם כמו שאנחנו רוצים,

זה לא יכול להתקיים משום שהקדוש ברוך הוא כרת איתנו ברית, וגם אנחנו כרתנו אותו ברית במעמד הר סיני וקיבלנו את התורה.

יש הסכם, יש חוזה, צריך לעמוד בו, לא עומדים,

אז הוא מזכיר לנו שיש תנאים, צריך לעמוד בהם.

לכן הגזרה הזאת ששלח הקדוש ברוך הוא את הפלסטינים כנגדנו, היא גזרה.

זה לא שהם התעוררו סתם פה, שם.

כתוב אשור שבט אפי.

הקדוש ברוך הוא משתמש בגויים כדי לענוש בישראל או כדי לעורר אותם.

אבל ורחמיו על כל מעשיו, הקדוש ברוך הוא משתדל ומשתדל ומשתדל.

מכניס אותנו לפחד, מכניס את הציבור לטראומה.

אנשים בלחץ, כולם לא יודעים, אתה מבין, מטען פה, מטען שם.

היום היה נס גדול בירושלים,

אם הוא לא היה מנתק שם, האברך הזה,

את הטלפון, אפילו שהוא עשה טעות, אבל הוא ניתק אותו,

ניתק אותו והוציא חיים של רבים.

אבל הקדוש ברוך הוא הרבה ניסים עושה.

הייתי בנתניה, בנתניה, בהרצאה האחרונה, ביום שהיה הפיצוץ, היה כתוב על המודעות,

פיצוץ בנתניה, אמנון יצחק.

חשבתי שיעשו מזה סיפור, תשכור, אני מאס להם ממני.

בכל אופן, היה פיצוץ.

היה פיצוץ שם, נו, והיה נס גדול. עשו שם עכשיו תפילת הודיה והכול.

כמה ניסים הקדוש ברוך הוא יכול לתת לנו בשביל להסביר לנו, רבותיי?

שימו לב, אף אחד לא עושה לכם מערופים כאלה. אני עושה לכם, אני אבל מאותת. שימו לב, שימו לב.

הציבור רדום.

למה? כי המנהיגים מרדימים.

מה הפירוש?

הוויכוח זה עם שרון או ברק, או פרס במקום ברק, או...

זה מרק.

אנחנו מחפשים ישועה סופית, לא סופנית, סופית.

נמאס לנו מלחמות 3,300 שנה.

רק אנחנו לא בשלום, רק כולם רודפים אחר, למה?

אנחנו לא מחרחרי מלחמה,

אנחנו עם שרוצה לחיות בשקט,

אבל לא נותנים לנו. למה רודפים אחרינו 3,300 שנה?

למה?

בגלל שהקדוש ברוך הוא אומר, תתרחקו ממני,

אני שולח אחריכם את המקן.

תתקרבו אליי, אני מניח לכם.

אמרתי לכם בתורה,

אם בחוקותיי תלכו, שכבתם ואין מחריד מחרב לא תעבור בארצכם, הבטחתי.

כשעמדתם בזה, ראיתם שקיימתי?

אמרתי לכם שגשם ירד בעיתו?

עכשיו לא ירד גשם בעיתו.

עכשיו אנחנו כבר לא שותים מים, מי ביוב.

מה אנחנו לא מבינים?

והקדוש ברוך הוא מסביר ומאותת ומאותת, והכול כתוב.

בכל שנה קוראים בבתי כנסיות את אותן פרשות.

זה לא חידוש.

כל שנה חוזרים, בכל שנה אנחנו אומרים אותו דבר, וכל פרשה מסבירה לנו עוד משהו.

ולא עושים. למה?

אין מנהיגות תורנית שתקום ותגיד מה לעשות.

3,300 שנה המנהיגות הייתה רוחנית, תורנית.

לכן שרדנו.

52 שנה, עכשיו המנהיגות היא חילונית.

ומה אנחנו כבר עברנו? חמש-שש מלחמות גדולות ועוד כמה אינתיפאדות קטנות.

ומה הלאה?

ואם תיתן להם, נגיד

שרון וברק וביבי,

כולם הסכימו ושכנעו את קהל הבוחרים,

כדאי לתת את כל ירושלים, כדאי לתת את הבקעה וגם את רמת אביב.

אין בעיה לתת, לתת, לתת.

אז מה?

אז זה אומר שמחר לא תהיה מלחמה?

זה אומר שהערבים יהיו מחונכים ומנומסים ויפסיקו עם לינצ'ים? בוא אני אשאל אותך. רגע, חכה, לפני ההפוך, נלך ישר. רגע, מה טוב.

חייב. אם כמוך,

אתה הולך עכשיו ומפיץ את התורה, נכון? איך זה נקרא שופר, להפיץ את היהדות.

ממחר בבוקר כל אחד יהודי פה בישראל, כמוך נהיה דתי, דתי, דתי. אז באמת הערבים ישבו ויהיו בשקט כמו שרצית במשפט הכלכי? לא רק שישבו בשקט, יעבדוך עמים וישתעבו לך לאומים. יהיו לך הרבה מחמודים והרבה חסנים שיבוא ויגידו לך, יא אחי, יא אחי.

כן. אתה לא מאמין, נכון? אבל אני אגיד לך, אנחנו באנו... רגע, ועד שזה יקרה, אתה לא רוצה שאדם כמוני יחיה.

למה אתה לא רוצה את הכול?

אגיד לי, אתה פוטנציאל להתעבדות?

כל כך אני אומר, תחיה, תחיה, באריכות ימין.

לא, זה שלא רוצים שהמהפכה החילונית תצא לפועל,

זה לא לתת לאנשים לחיות, יש מיליונים, סליחה, מתוק, סליחה, אני אמרתי לך שלא תצא מהפכה חילונית?

למה לא? אתה רוצה לעשות מהפכה? תעשה. לא מהפכה, רוצים אנשים לחיות. תחיה, תחיה עם מהפכה. ואהבת לרעך כמה פעמים, לא הבנת. תחיה עם מה...

תחיה עם מהפכה.

אבל כשאתה שואל אותי למה יש צרות, אני מסביר לך, בגלל המהפכה.

אני אמרתי לך לא להיות עבריין?

המשטרה עברה.

אני מצידי תהיה עבריין.

אתה רוצה לקחת גרס?

תיקח אקסטזי, אקסטזי. אתה רוצה לקפוץ? תקפוץ, תרקוד, תרקוד.

תישן, אל תקום.

מה, זה בעיה שלי?

לי אין בעיה, מה שאתה עושה.

אבל אם שואלים אותי למה קורה,

על פי התורה, אני מסביר.

אז למה קורה אצל אדמים בכל מקום? כי רעלותו משקל, אם אנחנו ממשיכים לתוך כוח מכאן.

אז לפי מה שאתה אומר, מי שדתי,

והולך וחוזר בתשובה,

ועושה הכול כמו שצריך בספרים,

הרי אצלו לא צריך להיות שום דבר כזה. בדיוק, אם הוא דתי. וזה לא נכון. בטח זה נכון.

אגיד לך איך זה נכון. רגע, סליחה, אתה רוצה להגיד לי שבכל הפיגועים שנפגעו דתיים, ומה שקרה, נפגעו, נכון. נרצחו? נכון, אגיד לך. אז הם לא הלכו בדרכי השפעה? אגיד לך, אגיד לך, אגיד לך.

מי שמאה אחוז, לא יקרה לו כלום. אז גם הם יש בהם איזשהם... אמרנו את זה כבר בשאלה הקודמת שלך. למה זה לא? מה זה לא? למה זה לא? בגלל שיש לו זקן ופעוט, אז הוא צריך להיות צדיק.

רגע, אני עונה לך. את שאלת אותי אם רגע, ואת רוצה תשובה שתתאים לך,

או שאת רוצה תשובה שאני אענה לך.

אם את רוצה שאני אענה לך, אני עונה.

מישהו מאה אחוז,

לא יאונה לו כלום.

אם היית יודעת שזה מאה אחוז וקרה לו משהו,

הכול נופל. כל הבניין, לא שלי, של 3,300 שנה, מתמוטט.

הרי אף אחד מאיתנו לא מושלם.

רק רגע, על הלא מושלמות.

על הלא מושלמות משלמים.

כל אחד, לפי מה שמגיע לו. עכשיו אני אסביר לך.

דוגמה.

רבי עקיבא היה צדיק?

גדול, גמור, משהו.

איך היה הסוף שלו?

סרקו את בשרו במסרקות ברזל.

יוסף היה צדיק?

צדיק, קוראים לו יוסף הצדיק. מכל 12 אחים,

קראו לו היחידי, יוסף הצדיק.

הוא היה צדיק?

למה זרקו אותו לכלא?

למה הוא יושב שם עוד שנתיים אחר כך?

למה?

לקדוש ברוך הוא יש חשבון.

חשבון מגן גרם.

הם מכרו אותו, הם חשבו שהם מרעים לו,

וככה קדוש ברוך הוא שלח אותו. רגע, רגע.

שלח אותו.

בסוף לא רק שהוא נהיה מלך במצרים, הוא פרנס את כל העולם כולו, וגם את אחיו, וגם את אביו.

יש חשבון לקדוש ברוך הוא.

רק אני ואת לא יכולים להיכנס לתוך-תוכיותו של האדם לדעת.

דוגמה, יש מצוות שמסורות ללב.

יש דברים שהם בחוץ, אני יכול לראות. אם אדם מחלל שבת, אני יכול להגיד לך, זה מחלל שבת.

אבל אם אדם עובר על ואהבת לרעך כמוך,

או לא תשנא את אחיך בלבביך,

או לא תיקום,

או לא תיטור,

שזה מצוות שמסורות ללב.

אני לא יכול לראות כל דבר מזה,

אני לא יכול לדון אותו.

יש אדם מספר לשון הרע. רגע, אני לא נמצא ליד הטלפון בשעה שהוא מדבר לשון הרע. אבל הוא מדבר לשון הרע, והתורה עצרה לשון הרע.

מה זה לשון הרע?

הוא אומר רעה על חברו וגורם לו נזק.

אני מדבר עם חבר, מה גנב, אתה יודע מה, איזה בכירים.

לא קוראים אצלו, אין לו פרנס על הילדים.

מי עשה? אני, בשיחת טלפון.

התורה לא מתירה לי.

אם הוא גזלן, מותר לי להזהיר מפניו.

אבל אם הוא לא, מה, אני מוציא עליו לעז סתם? אני מוציא עליו דיבה? אני אומר, אסור.

עכשיו, אני לא יודע מה עושה כל אחד.

אבל אם אני רואה

שאדם נפגע,

אין הקדוש ברוך הוא עושה דין ולא דין.

כמו שאת אימא,

ואת לא תקיא את הבן שלך אם לא חטא לך ולא עשה שום דבר רע,

וזה מידת הרחמים הנטועה בך,

ואם נטועה ממנו, הוא יותר רחמן ממך.

ואם אני רואה אימא שכבר מכה את בנה,

אני צריך להגיד שיש פה באמת משהו שהוא עשה לא טוב.

זה המסתבר אצל כל ההורים בדרך כלל.

אז אם רואים,

צריך להבין שזה כך. אז לכן צריך להבין.

לא הזקן קובע, לא הכובע, לא הפאות, לא החליפה, לא הג'ינס ולא הקרוע.

מה קובע?

מה הזכויות שלך ומה החובות?

אדם

חילוני ואדם חרדי יכולים שניהם לעבור עבירות על החוק ויכולים לא לעבור.

שניהם יכולים לשמור מצוות ושניהם לא. אני, לדוגמה, חילוני דתי.

מה, מפריעה לי ההגדרה חילוני?

לא מפריעה לי.

אני רק דתי.

יש אחד מפריע לו להגיד דתי.

תגיד, חילוני דתי?

אתם צריכים להבין דבר אחד.

אין דבר שלא נעשה בחשבון אצל הקדוש ברוך הוא.

מי יכול לדעת את הדברים? מי שלמד אותם.

יש קריטריונים לכל דבר, לומדים אותם ואז מבינים.

אל תחשבי שדתיים לא ייפגעו. ייפגעו דתיים שבדבר מסוים או דברים מסוימים הם ראויים לקבל עונש. אין דבר.

וזה קורה גם שלא רק כזה שהדתיים כן ייפגעו,

מסתבר שאלה שכן שומרים ועושים את המצוות נפגעים.

או בואי נגיד הולכים לעולמם הרבה לפני אלה שכן אוכלים חזיר, כן חיים, עושים את החיים איך שם. זה דוגמה לא כל כך מוצלחת. אני אסביר לך למה. למה? כיוון שלפני שלושה שבועות עשו סטטיסטיקה מה אורח החיים בארץ,

והתברר שבבני ברק,

אורח החיים של הגברים והנשים הכי גבוה בארץ.

אז נכון שאת מכירה מספר מקרים שבהם נפטרו אנשים צעירים, אבל רגע,

בואי נגיד שהחרדי שנפטר בן 28,

נגיד, נפטר בן 28,

אם הוא צדיק, אני לא יודע, אבל אם הוא צדיק אמיתי,

אז מה הבעיה? אז הוא הלך לגן עדן.

אכפת לך לקבל את הצ'ק של המשכורת יומיים לפני, שבוע לפני?

אם מקבלים משכורת, למה לא?

אם הוא הלך לקבל עונש,

אז באמת חבל.

אבל גם לא חבל כל כך. למה?

כי אם הוא נשאר רק 28 שנה והוא מקבל עוד עונש,

טוב שלא נשאר עוד כמה שנים, הוא מקבל עוד יותר עונש.

אז מכל מקום זה טוב.

על מי אנחנו צריכים להצטער?

על אדם שהוא לא בסדר,

והוא האריך ימים,

ובסוף הוא יצטרך לקבל עונש.

למה?

על כל אריכות הימים בהנאה שהוא נהנה, הוא יצטרך לשלם.

שום דבר לא ירד מהחשבון.

עליו צריך להצטער.

אם היה זוכה להכיר את האמת ולחזור בו,

היה יכול למחוק את הכול.

זה צריך להצטער עליו. אנחנו לא מפספסים קצת את העניין אם אנחנו למעשה עושים את כל מה שאנחנו עושים כאן,

מתוך פחד להגיע לכך? קודם כל, אנחנו לא עושים מתוך פחד.

מה אני אעשה היום בשביל, לא יודעת מה, במאה ה-20, אני אגיע לשם ומישהו יבוא וגלילה מעשית ככה. אני לא פספסתי את העניין אם נסתכל בדוח ברמת. קודם כל, אנחנו לא עושים כך. דבר שני, את כן עושה כך.

אנחנו לא עושים כך

משום שאנחנו לא רואים את הדברים כמו שאת רואה כרגע.

אבל את עושה כך משום שכל מה שאת עושה זה בשביל שהמחר שלך יהיה יותר טוב.

את עובדת בשביל שיהיה לך כסף למחר,

את דואגת לחנך את הילדים בשביל להשתהנים מהם בעתיד,

את בונה בית יותר רחב בשביל שיהיה לך יותר נוח בהמשך,

את מתכננת את החודש הבא לצאת לחופשה כדי שיהיה לך יותר נעים,

וכן, על זה הדרך.

את כל הזמן עושה בשביל מה שיהיה בהמשך.

ומה עם ההמשך של ההמשך?

לא צריך לדאוג לו שזה ההמשך הוודאי.

למה לא לדאוג?

לא לדאוג מחמת דאגה ופחד, לדאוג שיהיה טוב.

כמו שדואגים לצאת לחו״ל, כמו שדואגים לבלות, כמו שדואגים.

כמו שדואגים.

דאגה זה לא עוד מילה שלילית.

דואג לטובת החולה זה לא דאגה שאני

צריך לסבול ממנה.

חולה שדואג לעצמו זה טוב מאוד.

ואם צריך גם לדאוג במקום שצריך לדאוג מלשון דאגה שלילית,

שזה כאילו אצלנו שלילי,

אז זה טוב מאוד.

כל רופא מזהיר את הפציינטים שלו ואומר, תיזהר, אל תיקח זה,

זה רק תיקח בזמנים כאלה וכאלה.

מה זה, לא טוב?

הוא הרופא, הוא המבין בגוף האדם.

רב מבין בנשמתו של האדם.

תרצי לשמוע לו, תשמעי.

את יכולה ללכת לרופא, לקחת את הכדורים ולזרוק בפח.

הבנת?

אתה צוחק על הטלוויזיה.

טלוויזיה. טלוויזיה, בטח. 90% מהקלצות שלך,

אתה עורך אותן, יהיה. זה אחד מהצחוקים שאני עושה.

הבנת?

שאתם בלוויזיה, כל כך טלוויזיה,

שהיא מאפשרת לי לעשות טמבלוויזיות ממנה.

הבנת, יוני?

ועד שהחלום שלך זה שכולם יחזרו בתשובה, יתגשו. לי אין חלומות מותק, אני חי בעקיץ.

אני חלומות לא מספר עליהם.

אני חי בעקיץ.

מה שאני רוצה... בסטיוט בעקיץ שאתה רב להחזיר את החמישים אלף איש, חמישים איש כל פעם, נכון?

לא. אני אגיד לך מה אני רוצה.

לא, אתה צמת אותי בזה. אתה רוצה שזה יקרה, נכון?

שיהיה חזרה בתשובה המונית של כל עם ישראל.

לא.

עד אז שזה יקרה,

ואנשים חילונים לא יוכלו פה לחיות בשקט, בקטע של אהבתי לרעך, רק כמוך, שאתה תגיד, אוקיי, אתה רוצה ככה וככה,

תחיה ככה וככה, אני רוצה ככה וככה, אני אחיה ככה וככה. קודם כל אמרתי לך שאני מסכים.

אמרתי לך, אפילו מהפכה חילונית אתה רוצה לעשות?

אין לי בעיה עם זה. אתה יודע מה?

אני מתאים לי שיהיה פה אמריקה.

הייתי באמריקה עכשיו נתתי הרצאות, הייתי באוסטריה נתתי הרצאות, הייתי בכמה מקומות.

מה, יהודים חיים גויים, חיים, כל אחד חיים איך שהוא רוצה. מה הבעיה?

לי לא מפריע, תחיה איך שאתה רוצה.

אני אלך לבית כנסת, ללכה לצ'צ'ה.

מה?

יש לי בעיה?

אבל אני... אבל בן אדם שאין לו אוטו בשבת רוצה ללכת לצאת, והחוקים קבעו שלא יהיו אוטובוסים, אז הוא לא יכול ללכת לצאת, אז איך אתה אומר לו תחי איך שאתה רוצה? סליחה. הוא לא יכול לחיות. אני שואל אותך שאלה,

ואם החוקים קבעו שצריך לאפשר הקמת אצטדיון של כדורגל עכשיו,

קרוב לשכונה דתית,

והחוק קבע ככה, כן, ככה המתאר, ככה החליטו, פה עושים. נו, אז מה אני עושה?

קפאו אותי, החוק קפא אותי שצריך להיות פה ככה. נו, מה לעשות? זה רק איום באמת. באמת לא קרה למי שנמצא במגרש, אבל מי ששומע את זה ולא רוצה, קרה לו.

מה קרה לו?

שהכניסו לו את הכדור באוזניים.

אבל מה?

בסדר. אבל אתם עושים בלאגן בגלל זה. מי עושה בלאגן? זאת אומרת, אני מדבר על הקטע של הדתיים.

אז אם באמת הכדור היה נכנס לו באוזניים, אז יש בלאגן. תראה, אני לא עשיתי שום בלאגן הערב. הזמינו אותי, נכון? לא, אין בעיה. ראית בא בן אדם לפה, עשה לי בלאגן.

למה באת?

למה אתה לא מגביל? אני לא ממש לא עושה בלאגן.

לא הבנת, אתה לא, אבל הוא כן.

אתה לא מהחרדים.

הוא מהחרדים.

עכשיו, מה קרה?

אני בא לפה ומדבר על זה. מה המטרה שלי? אני אגיד לך.

קודם כול, אני רוצה לעשות נחת רוח, להאביש בשמיים.

יש לי אבא,

אני אוהב אותו.

אוהב אותו, אוהב אותו, אוהב אותו.

זה אחד.

הוא זיכה אותי. לא להגיד יש לנו, לא יש לך. יש לנו.

יש לנו, יש לנו, יש לנו.

עכשיו,

אני אוהב אותו מאוד. למה?

קודם כול, אני התוודעתי אליו כשחזרתי בתשובה.

בלמעלה ידעתי שיש בורא לעולם. קיבלתי במסורת מההורים.

כן.

שכלית, הבנתי שצריך להיות משהו כזה,

אבל לא הכרתי אותו.

לא הכרתי אותו. כשהתחלתי ללמוד את תורתו, התחלתי להכיר אותו.

מה הוא רוצה, מה הוא מבקש, מה זה.

ראיתי רק דברים טובים הוא רוצה.

התחלתי לאהוב אותו.

כל כך רוצה לתת, כל כך רוצה...

ולי הוא נתן את המתנה הכי גדולה,

שזיכה אותי להכיר שהוא קיים.

החלטתי שמרגע שאני יודע את הדברים שידעתי אז,

אני לא אשקוט עד שאני אודיע אותם לכל אדם שלא ידע כמוני.

זהו.

אם זה יעזור לבן אדם שישמע אותי או לא יעזור, זה לא ענייני.

אני עושה שליחות שאני מרגיש בשביל להכיר לאנשים מה שאולי הם לא יודעים.

לי לא עשו את השליחות הזאת. אף אחד לא בא והדריך אותי. אני נתקלתי בספר בספרייה של ההורים,

ממנו נתעוררתי להבין.

אבל לא כל אחד זוכה כך.

אני זכיתי לזה, אבל אני לא שומר את זה לעצמי.

אני הדלקתי נר,

ואני מוכן שכולם ייהנו מהנר.

שיבואו וייקחו עוד אש וידליקו עוד נרות, ועוד נרות מאותו נר. אני לא נגרע, וכולם מרוויחים.

למה שאני לא אעשה זאת?

מי שרוצה ייהנה, מי שלא רוצה לא ייהנה. עכשיו תקשיב,

אם אני עושה את זה,

אם אני עושה את זה, ויש תרעומת למספר האנשים,

זה לא מוצדק.

למה?

שאם אני צריך להתרוצץ את תלמין מעיר לעיר או מכפר לכפר בשביל להגיד את מה שאני רוצה להגיד,

אז אני עושה את המינימום שבמינימום, ויש עליי תרעומת.

ואתם בלוויזיה,

ששמה את כל אלה שרק היא רוצה שיהיו וישפיעו על הציבור לכיוון של מהפכה חילונית, לדוגמה.

והם מדברים 24 שעות מהכסף שלי.

זה כן בסדר? אין עליהם תרעומת שהם רוצים לא רק להפוך אותך,

אלא גם אותי וילדיי וילדי החרדים כולם לנאורים וחכמים ומשכילים ואוניברסליים.

אם עליי יש תרעומת, אז מה עליהם?

ומה יקרה אם כולנו נהיה חילונים פה, לא נהיה דתיים?

כולנו נהיה חילונים?

מי יהיה העם היהודי?

פלסטין?

מי יהיה עוד יהודי?

אם כולם יהיו במהפכה החילונית ולא ישמרו תורה ומצוות, כולם יאכלו חזיר ושרימס.

אני שואל, אז מי יהיה היהודי? אבל לא יהיה, זה יהיה עם השניים כל הזמן. לא יהיה לא את זה ולא את זה, מסכים. לא הבנת, אתה טענת, מה יקרה אם הדרך שלי תצלח וכולם יהפכו להיות?

אני שואל אותה שאלה, מה יקרה אם כולם

יאותו להישמע להוראות ברק?

אז אני אומר, לא יהיה את זה ולא יהיה את זה. יהיה משהו באמצע, ואמרנו, אין משהו באמצע. אמרנו, אם יצלח זה או זה במאה אחוז.

מה יהיה?

אם יצלח מה שאני עושה,

אז יהיה העם היהודי המקורי, השורשי, האותטי.

מה יש?

זה העם היהודי.

ואם הדרך השנייה תצלח, אז זה ביטול העם היהודי.

זה מה שיהיה.

זה ההבדל. אני לא אומר שאני בעד הביטול. אני אומר שבכל מקרה זה יהיה משהו באמצע שיצטרכו לחיות עם פני מערבים. אין באמצע, מתוק. אין באמצע, מתוק. עם פני מערבים הפלסטינליים, שמעתי, אין באמצע, מתוק. אין באמצע, מתוק. אנשים שחושבים בדרך שלך, ואנשים שחושבים בדרך שלי. אבל תקשיב, אני לא מדבר עכשיו על מצב מדיני, תקשיב. לא מדיני. אני מדבר על מצב לאומי. אני מדבר, כן, על מצב לאומי, תקשיב. אני מדבר איתך דבר אחד.

אין באמצע,

כמו שאין שומר חוק ולא שומר חוק, אין באמצע.

אין. המציאות היא באמצע, זה המציאות. המציאות אבל, תקשיב, אין שומר שלום ולוחם.

או שומר שלום או לוחם.

לוחם ושומר שלום זה לא זה ולא זה.

זה שעטנז, זה כלאיים, זה לא קיים.

זה במציאות ככה, אבל זה לא המצב.

זה לא המצב, זה בדרך או למלחמה או לשלום.

כרגע תקועים באמצע, אבל זה לא המצב.

המצב הוא צריך להיות או-או.

זה שאתה בדרך לאנשהו,

אתה באת לפה, היית בדרך, זה היה האמצע.

אבל הגעת לפה, זו הייתה המטרה.

עכשיו אתה תצא מפה, תלך הביתה, שם המטרה, בינתיים תהיה באמצע.

אבל האמצע אין לו תפקיד חוץ מלהעביר אותך מצד אל צד.

אבל במקרה הזה של המציאות, שזה לא יעביר מצד אל צד. למה לא? כי לא יהיה לו שכולם יהיו חילונים.

אז אני מודיע, הריני מודיעך שבאחרית הימים, כמו שכתוב בתורה,

יהיה רק צד אחד.

כל העולם כולו יכירו בקדוש ברוך הוא,

כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' מול עובדו שכם אחד.

ומלאה הארץ דעה את השם כמים לים מכסים.

ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד.

זה מה שיהיה בסוף.

וכתתו חרבותם לעתים, חניתותיהם למזמרות, לא יישא גוי אל גוי חרב,

ולא ילמדו עוד מלחמה.

איש תחת גפנו ותחת תאנתו.

כולם עוסקים בחוכמה האלוקית.

זה האחרית, זה הצד האחרון, זה הסוף.

אנחנו בדרך לשם.

אני מנסה לעזור לכמה אנשים שהגיעו לסוף במצב הטוב ביותר.

יש כאלה שרוצים להרחיק אותם מזה, בסדר? לדעתך, עוד פעם, זה זכותם לדעתך. אין בעיה, זכותם הלגיטימית.

זכותי הלגיטימית.

לרמי ינצח.

אני מובטח,

על פי הקדוש ברוך הוא, שהדרך שלי להתנצח.

היא 3,300 שנה ניצחה את כל אומות העולם,

עם המכות שקיבלנו.

אנחנו עדיין המנצחים,

וכל אלה שרדפו אותנו הם המופסדים.

נשארו עוד כמה בדרך,

גם הם יפסידו.

היה המן,

רצה להשמיט העם היהודי ביום אחד ב-127 מדינות.

מה קרה לו בסוף?

תלו אותו על העץ.

העשרת בניו.

עשה לנו חג פורים.

אנחנו אוכלים אוזני המן.

מה אין?

זה ההבדל.

אמרתי בהרצאה, המהפכה החילונית.

אתם רוצים, בעזרת השם יתברך, שיהיה לנו חג פלסטין ואוזני ערפאת?

תעשו מה שעשו מרדכי ואסתר.

מה עשו מרדכי ואסתר? לא היה להם טנקים, לא היה להם צה״ל,

לא היה להם שום דבר.

מה היה להם?

את הבורא עולם.

הם ידעו שהוא שולח את הגזירה בשביל לעורר אותם. הם הבינו.

אז הם אמרו לעם,

צומו עליי שלושת ימים, לילה ויום.

תתפללו לשם.

תלמדו תורה.

כולם ביחד, באחדות גמורה.

עיניים נשואות לאבינו שבשמיים, כמו במשך כל הדורות.

לא היה לנו אף פעם צבא מאורגן.

כלום.

זה מה שעזר.

ונהפכה גזירה. ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה

משונאיהם.

כל דור זה היה כך.

בכל דור ודור.

עומדים עלינו לכלותנו והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם.

מה הוא רוצה?

סליחה, שנפנה אליו. נגיד לו, אבא, הבנו, אבא, הבנו, די.

זהו.

אתה מבין?

ולאן נגיע? לטוב המיוחל, אז מה יש? מה הפסדנו?

שיהיה לך עולם?

מאה אחוז טוב.

הבנת, חמוד?

ברוך השם, אתה רואה?

לא קשה.

סליחה, נוותר על האטום, על כל הנשק,

כל הטנקים המפציעים, כל הצבא?

אם נוותר על זה, נוותר על זה ונלך לפי הדרך שאתה אומר? כן, אנחנו נעשה תערוכות

ונעשה סיורים חינם ונראה לכולם. אתם רואים, פעם זה היה מטוס שמפציץ אנשים והורג אותם.

היום תראו, יש בו עציצים, יש בו זה. נוריד את הנשק?

בטח נוריד את הנשק. מה, לא צריך נשק אם יש שלום? בשביל מה נשק?

בסדר, מה, מי?

כן, בבקשה, שם מאחורה, כן?

איך אתה תקוע בין אנשים?

כן, נו.

אני אומר, איך זה שאתה אומר שאתה אוהב אותו, אתה בורא עולם,

הנה דבר שאף פעם לא ראית אותו ולא שמעת אותו? שאלה יפה, איך אני אוהב את בורא עולם כשלא ראיתי אותו?

אני אשאל אותך שאלה. שמעת אותו.

מה, לא שמעתי?

לא.

לא שמעתי יותר, אתה מתכוון. לא שמעת אותו, שמעת רק כאילו שמדברים עליו. אה, לא שמעתי אותו. אני אסביר לך איך אני אוהב מי שאני לא שומע ולא רואה גם.

אם אתה עכשיו

מקבל צ'ק בדואר, אתה פותח?

1,000 דולרס.

מה כתוב?

Your uncle.

הדוד.

אתה שואל את אימא, יש לי דוד באמריקה? יש דוד?

אני לא מכירה את הדוד הזה.

טוב, אין דוד, יש דוד? כתוב לך, אתה לוקח?

עוד שבוע,

עוד 1,000 דולר.

מי הדוד?

איזה יופי.

התחיל לקנות, לוקח כרטיס ויזה.

עוד שבוע, עוד 1,000 דולר.

מגיע פסח, 2,000 דולר.

טוב שנשתדדים כאלה.

אה? טוב שנשתדדים כאלה. היית אוהב אותו? לא, מאוד. אבל לא ראית אותו ולא שמעת אותו.

אני לא מקבל ממנו 1,000 דולר.

מקבל ממנו ראייה.

מקבל ממנו שמיעה.

מקבל ממנו אפשרות לדבר,

תחושה,

חיים,

בריאות.

הכול אני מקבל ממנו ורק ממנו.

איך לא אוהב אותו?

עוד פעם, לא ראית אותו ולא שמעת. כמו שאתה, את הדוד. אבל לפחות אני רואה את הצ'יק מזומן. לפחות תראה את הצ'יק מזומן.

אני רואה יותר טוב. אתה יודע כמה היית מוכן לשלם על ניתוח בעיניים אם לא היית רואה?

יותר מ-1,000 דולר.

והוא נתן לך בחינם, בלי ניתוח. וזה נותן לי כל חודש.

מה כל חודש?

עוד 1,000 דולר, עוד 1,000 דולר. כל רגע מתוק הוא נותן לך לראות.

כאב שיניים פעם הרגשת? מה? שי. כמה היית משחרר בשביל כאלה? לא רואה לי את זה.

איי, איי, איי.

ואתה מחייך לי עכשיו עם 32 שיניים.

בעיניים, בלי כסף.

יפה.

אני אוהב את מי שנותן לי אפילו דבר קטן. יכול להיות שכן מי שנותן לי דבר גדול?

ושאתה נופל למי שכאב, אתה גם אוהב אותו?

מאוד. אתה יודע למה?

בגלל שאני יודע שהוא מחנך אותי ומגיע לי.

אני בוגר מספיק בשביל להבין זאת.

ילד קטן שלא נותנים לו ארטיק בחורף, הוא בוכה, אימא קמצנית.

כשהוא מתבגר, הוא מבין שאימא חכמה, הוא יהיה לו אחר כך אנגינה.

הבנת?

אבא טוב גם נותן לפעמים סתירות.

אם מגיע, מקבלים.

הבנת, חמוד?

נראה לי אתה מתבשל טוב.

עד סוף הערב. זה לא, אני תמיד יש לי פאנל לדעתו.

ברור בשם. אני שמח שאתה פה.

עוד שתי שאלות, אני ואתה אותו דבר.

כבר עכשיו אותו דבר.

כן,

בבקשה. בתור בן אדם דתי,

שומר מצוות ומפלל כל יום, מה שצריך,

ואני חי עם טלוויזיה בבית,

ומה שאני רואה אני מסלם כמובן,

וכמו שאמרת באחת מההצעות שלך,

ברמת אביב ג', שזה יבוא.

אנחנו נקבע תרבות ומה שאנחנו צריכים.

מה ההבדל ביני, בצורת חיים שלי,

לבין בן אדם חרדי בבני ברק,

שלמעשה אנחנו אותה תפילה בבית כנסת, ושמים אותם תפילין,

ואני גם הולך עם ציצית מתחת.

מה ההבדל ביני לבינו?

המקום לא קובע מה השווי של האדם ומעשיו.

לא המקום.

המעשים בהתנהגות זה הכול, על פי התורה או לא על פי התורה? זה מה שקובע, זה הקריטריון.

מי שהולך לפי שולחן ערוך, הוא נמדד לפיו.

מי שלא הולך לפי שולחן ערוך, נמדד לפיו.

זה הכול.

הבגד שלך, אם הוא כרגע פרחוני או משבצות,

לא קובע אם תהיה בגן עדן יותר מני או פחות מני. לא זה מה שקובע.

אבל אם אתה מקיים מצוות כהלכה, כמו שצריך,

ואולי אתה מקיים בהידור יותר ממני,

אז תקבל אפילו יותר ממני,

אפילו שאין לך פאות.

לא זה קובע.

אבל חלק מהמקומות זה הפאות רחות. נכון, בסדר, אבל בסדר. אם יש לו פאות ואין לו פאות ארוכות כמו שלי, אז אין לו הידור מצווה כמו שאני עושה.

בסדר, אבל אם הוא עושה מצווה מהודרת אחרת, ואני לא עושה זאת, הוא בזה טוב ממני.

לא קובע חזות. לא כל מי שהולך עם תיק ג'יימס בונד הוא עורך דין.

יש גם גנבים הולכים עם תיק כזה.

שיש שם את המקדח, הכול.

כן,

שם בסוף, כן.

שאלה, אם חילוני ודתי עושים את אותה מצווה,

השכר של המצווה שהם עשו,

זה אותו דבר, זה שקול, או שבגלל שהם דתי, השכר שלו גבוה יותר?

אם חילוני ודתי עושים אותה מצווה, אם שכרם שקול. קודם כול, אין מושג אצל הקדוש ברוך הוא חילוני ודתי.

זה שני יהודים שחייבים במצווה.

כל אחד משניהם שקיים את המצווה כתוקנה,

הוא קיים את המצווה 100%, נגיד.

עכשיו,

אם הקושי,

נגיד, של החילוני לקיים את המצווה הוא יותר,

אז הקדוש ברוך הוא משלם עוד לפי מדד נוסף. קוראים לו כפום צערה, אגרה.

לפי הצער, ככה שכר.

אבל אם יהיה הפוך דוגמה,

אם הדתי עושה את המצווה יותר קשה,

קשה לו יותר מהחילוני לעשות אותה מצווה,

אז גם הוא נאמר עליו כפום צערה, אגרה.

זאת אומרת, לא משנה אם אתה דתי או חילוני,

משנה אם אתה עושה ומה הקושי שאתה מתמודד בשביל לקיים.

זה אני מבינה, לא זו השאלה.

אם הלכתי לבקר חולה, אני הלכתי עם מכנסיים, ושנינו הלכנו בצורה מאוד שקולה,

רק אני הלכתי עם מכנסיים,

וחברה שלי הלכה עם חצאית צנועה.

המצווה שלה, השכר שלה יותר גבוה, או איזה שאלה? הבנתי.

שאלה יפה. אם את הולכת עם מכנסיים,

ואני הולך עם שמלה,

ואנחנו הולכים עכשיו לבקר חולה,

מי מקבל יותר שכר?

אני רוצה להגיד לך דבר אחד.

זה שמבקרים את החולה, מקבלים שכר על ביקור חולים.

זה לחוד.

זה שהולך עם מכנסיים במקום שלא צריך

בזה עבירה, יקבל מחיר, עבירה. כבוד הרב, תענה לי על השאלה. עניתי. שאת מדברת על המצווה. עניתי על עצם מצוות ביקור. סליחה, רגע. אם עשיתי מצווה, הלכתי לבקר חולה במכנסיים,

אז מי שאיחרת הוא חי עם חצאית, בצורה יותר טובה. אמרתי,

אין שום שוני לעניין.

המצווה היא שקולה, זאת אומרת,

השכר של המצווה זה ש... בדיוק, לעניין ביקור חולים. אבל לעניין איך הלכת,

זה עוד עניין, חשבון אחר.

אם היא דיברה איתך לשון הרע, לדוגמה, בדרך, והיא עם שמלה,

אז היא גם עברה עבירה.

מה זה קשור לביקור חולים?

לעומת זאת, לדוגמה,

יש מושג מצווה הבא בעבירה,

שעצם המצווה נעשה בעבירה, אז זה יהיה גם עבירה, לא יהיה מצווה.

לדוגמה,

אני הולך להתפלל בשבת באוטו.

במכונית.

אני נוסע באוטו לקיום המצווה.

זה מה שמביא אותי לעשות מצווה. זה כולו עבירה.

הבנת? זה משהו אחר.

זה שני תחומים שעכשיו לימדתי אותך.

יש דברים נפרדים, מצוות בפני עצמם ועבירות בפני עצמם,

אבל יש גדר נוסף שקוראים לו מצווה,

שעצם המצווה באה בעבירה, גם זה עבירה.

אין בעיה.

סליחה רגע, זה נורא חשוב לי.

הקדוש ברוך הוא אוהב פחות את המצוות שלי כשאני עושה אותה ממכנסיים.

אמרתי לך עוד פעם בפעם השלישית שאין קשר. לא את המצוות, לא את הקטע. את המצוות. אין קשר בין המצוות שלך למכנסיים, חוץ ממצוות צניעות שאת עוברת עליה.

בשאר הדברים, אם את תתפללי,

אז זה תפילה,

אם תגידי קריאת שמע זה קריאת שמע, ואם יגיד דתי או דתייה,

מי שיעשה את זה יותר טוב יקבל טיפה יותר שכר. זה יהיה ההבדל. אבל אין שום הבדל לגבי המצווה.

אם זו מצווה שצריך לקיים בעצם הדבר,

אז היא תימדד לפי הדבר עצמו.

דוגמה, מדברים על צניעות.

את עוברת עבירה.

הבנת?

אבל זה דברים שפעים מוח.

עוד פעם.

שני דברים.

תפרידי. את רוצה לחבר בדווקא?

אני מפריד.

זה לא דבר רצופה. ברגע שנכנסתי לדוכן מישהו שמטרין אברך ואת מנקת הבית ואת לא צנועה,

את נותנת צדקה, אבל את עושה גם עבירה. את נותנת לו את הצדקה שמגיעה לו, אבל הבן אדם רואה אותך לעצמך.

לא הבנת. עוד פעם.

נתת לאברך צדקה. נכנסתי לך הבית. ואת לא צנועה.

יפה. הצדקה, צדקה, גמרנו צדקה, ועבירה, עבירה.

זהו.

לא איבדת צדקה, ולא הפסדת מהצדקה.

הפסדת מהעבירה לחוד, בחשבון אחר.

בחשבון העבירות שלך כתוב שאת גרמת חטא לאדם שראה אותך במצב לא צנוע. נקודה.

זה בפני עצמו.

צדקה, נתת,

נגמר.

הבנת?

ואם חיפשת לא לתת בגלל זה,

אז כדאי לתת ולהסתתר מאחורי הדלת.

זה כפי שנתתי כפול, בגלל זה. אני מאמין, בגלל זה הבאת את הדוגמה הזאת.

כן.

בבקשה.

ערב טוב, כבוד הרב. דבר ראשון, רציתי להודות לך שאוכלת עליהם ברמת השרון.

רציתי לשאול, הרב נתן כמה משאלים, דוגמאות מחינוך אב, מכה, בנוער, בן לא תמיד מבין למה, יותר מאוחר הוא מודה לו.

עד כמה לדעתך נצטרך עוד לקבל מכות פה בעם ישראל, שהמצב, אם למשל לפני כמה חודשים,

היו מצהרים למרבית בין-חילונים, בין-דתיים, את המצב.

אין ספק שהיינו מאמינים,

כל אחד כהבנתו,

שהמצב יפקח את העיניים גם של הרחוקים.

אנחנו רואים שיש עדיין הרבה אנשים,

תקרא לזה קליפה קשה, תקרא לזה הידחקות,

שזה יוצר אפילו אנציגוניזם, זה יוצר סתם יותר ריחוק, יותר כעס.

כלומר ששיחות מפגשים מהסוג הזה מקרבים,

אבל לדעתך ברמה הכוללת של העם ישראל עד כמה נצטרך עוד לסבול ועד כמה נצטרך לקבל רמזים, מכות, כדי שנתעורר.

אני מנסה לעשות עכשיו מסע הסברה שיבהיר לאנשים סוף סוף, אתה מבין, שזה לא תלוי במנהיגות

כל דבר.

המנהיג, לדוגמה, של עם,

לא משנה איזה עם,

כתוב שליבם של מלכים ביד השם,

לב מלך ביד השם.

לכל אשר יחפוץ יתנו.

למה?

כיוון שהאחריות היא כל כך גדולה של המנהיג,

עד כדי כך

שהוא יכול באמירת פיו לגרום נזק לכל העם, או רווח לכל העם.

אז אי אפשר להשאיר את בחירתו

שיעשה כרצונו, והקב' ברוך הוא מתן לו לאשר יחפוץ.

זה מורכב, זה לא פשוט מה שאני אומר, אבל זה הכלל.

העם זוכה במנהיג לפי מה שהעם ראוי.

זאת אומרת, אם העם ראוי להנהגה טובה בגלל שהעם חוזר בתשובה, נגיד, או עושה מצוות מעשים טובים,

אז הקב' ברוך הוא ייתן בליבו של המנהיג לעשות דברים שלא יגרמו רעה לעם, אלא טובה.

לדוגמה,

הסברתי, האם ייתכן שברק, שהוא אדם פיקח ונבון ומר ביטחון,

יעשה כל כך הרבה טעויות שבוע אחר שבוע?

האם ייתכן שבן אדם,

נלך לפוסק ונשאל אותו, אדוני הפוסק, העוף הזה טרף או כשר?

אז הוא יגיד, טרף.

אחר דקה הוא יגיד, כשר.

אחר דקה הוא יגיד, טרף.

אחרי שתי דקות הוא יגיד, כשר.

אחר כך יגיד, תן לי לחשוב.

אחר כך הוא יגיד, כשר. אחר כך הוא יגיד, טרף. תלך לפוסק הזה עוד פעם.

לא ייתכן, מה זה, פוסק?

אתה בא אל ברק,

לפני היבחרותו לראש ממשלה,

כרמטכ״ל הוא אמר, לא צריכים את החרדים.

כדי להיבחר הוא אמר, חייבים לגייס את החרדים.

קיבל את ראשות הממשלה,

אמר, צריך לעשות ועדת טל, חייבים לשחרר את החרדים,

כי הוא צריך את ש״ס ואת האגודה.

הם עזבו אותו, אז הוא אמר, מה פתאום, חייבים לגייס אותם, איך הם מרחו מפה, אני לא מבין מה קרה.

אחר כך הוא היה צריך שיהיה לו רשת, רשת.

אז הוא אמר, רגע, צריך לחשוב לעניין ועדת טל, צריך לחשוב.

אחר כך הם פרשו, אחרי החודש, אז הוא אמר, הופה, ודאי לגייס אותם, וכן הלאה.

קראו לזה בתשקורת, זיגזג.

זיגזג.

שוב זיגזג.

שוב.

ואני אומר, זה לא הוא. מסכן.

זה לא הוא.

הקדוש ברוך הוא מזגזגו.

למה?

כי זה לפי העם.

אם העם בסדר, אז יש תקופות שאנחנו מתעוררים יותר מדי,

מתענים יותר מדי פיגועים,

אז הרבה לבבות נפתחים, והרבה אנשים מחליטים, אחד קורא תהילים, אחד עושה ככה, אחד עושה ככה, אחד עושה ככה.

אז אתה רואה?

יש הטיה לחסד.

אחר כך העם זהו מתרגל כבר, הופ!

מעוררים אותנו עוד פעם.

כל הדברים האלה נעשים על ידי המושך בחוטים מלמעלה, הקדוש ברוך הוא.

מדבר ברק, הוא ייתן ריבונות פלסטינית.

ערפאת אומר, מה פתאום? ריבונות שלנו. הוא אומר, ריבונות שלנו.

שניהם מדברים על ריבונות ושוכחים את הריבונו של עולם.

יש ריבונו של עולם, הוא מחליט מי יחיה, מי ימות, מה יהיה, איך יהיה,

אבל זה שוכחים.

מה שאני מנסה לעשות זה הסברה עכשיו,

שכולם יבינו שאין זה תלוי בהם, תלוי בנו, בעם.

אם העם ירצה להתקרב לאביו שבשמיים יותר, יעשה דברים יותר,

אז הוא ייהנה בהתאם, יתרחק,

יראה סימנים, כבר עברנו דברים כאלה.

אפילו השואה נוראה, 60% היו מתבוללים בגרמניה.

זה היה מצב איום ונורא.

ההשכלה עשתה שמות במחנה היהודי.

אם זה היה ממשיך ככה עוד כמה שנים, לא היה נשאר אף אחד.

אז הקב'-הוא בא וגדע, רחמנא ליצלן,

איברים מהעם היהודי.

מה קורה עכשיו? המצב יותר טוב?

בין 75% ל-90% באירופה, באמריקה, התבוללות.

אז מצבנו טוב?

ועוד פה בארץ ישראל,

בירושלים,

אומרים מהפכה חילונית.

לא יאומן כי יסופר.

קודשי ישראל, הוא אמר.

קודשי ישראל, ברק אמר. קודשי ישראל. אחד מהעקרונות?

קודשי ישראל. מה זה קודשי ישראל?

הר הבית זה קודשי ישראל.

קבר יוסף, קודשי ישראל.

חברון,

קודשי ישראל?

קודשי ישראל.

שלושה דברים כתוב, לא יכולים להונות את ישראל, אומות העולם,

כי קנינו אותם בכסף.

מערת המכפלה נקנתה בכסף, נקנתה בכסף.

נתנו את זה לערבים,

והם קובעים את הזמנים מתי אנחנו ניכנס לאבות הקדושים.

קבר יוסף נקנה בכסף.

ועזבנו אותו, זנחנו.

הר הבית,

קנה אותו דוד המלך, זה הר המוריה,

קנה אותו דוד המלך מערבנאי ועושה בכסף מלא.

זה שלנו,

שלנו בטאבו,

באותו תנ״ך שכל העולם יודע לקרוא אותו, כולל קלינטון.

ויתרנו עליו.

אז מה זה קודשי ישראל של ברק?

תמכתי, אז מה נשאר קודשי ישראל?

הבינותי.

כנראה הוא מתכוון לבימה ולקאמרי.

זהו, לא ייוותר.

נו, אז אני שואל אותך שאלה.

אם מוכרים את כל הנכסים הרוחניים שלנו,

עם בלי נכסים רוחניים

זה שום דבר.

זה פחות מבדואים שמטיילים במדבר.

אין לך כלום.

אין לך היסטוריה,

אין לך הווה,

אין לך עתיד, אין לך כלום. מי שלא מכיר את העבר שלו, גם עתיד אין לו.

זה מה שעושים, אתה מבין?

זאת הבעיה.

לכן אנחנו צריכים להבין, אם רוצים שהמצב ישתפר,

זה תלוי בעם.

אם נצליח להשפיע כמה שיותר, זה מה שנעשה.

לכן יצאתי במבצע עכשיו,

מיני-סמינר.

אני יודע שאנשים שהולכים לסמינרים,

ארוך השם, מתפקחים, מבררים דברים, מבינים, שואלים שאלות, יודעים.

לא כל אחד יכול להשקיע את האלף-אלפיים שקל למשפחה ולעזוב ימי עבודה והכול,

ולא תמיד

הוא מסוגל לעמוד בזה. אז לכן, מה אמרנו?

עשר קלטות וידאו, שיש פה 23 שעות,

מלאות בהוכחות מכל הסוגים,

ב-100 שקלים.

מחיר עלות.

זה חומר גלם.

בלי העריכה, בלי העבודה, בלי כלום. חומר גלם. פלסטיקים וסלילים.

למה?

שיהודים יזכו להכיר את האמת.

ברוך השם,

דיברנו עם יהודים, אמרנו, כל אחד, אם יכול, יאמץ לו עשר משפחות.

לאמץ עשר משפחות, שייתן לידידים, לקרובים, לשכנים, שמעוניינים. מה?

הפרסה הזאת, לא יכירו את הקלטות.

מה הפירוש?

את זה? אפשר לראות את זה בווידאו עם המרקע של המחשב,

אם אתם בטלוויזיה מפריעה לך.

היום גם יש מסכים, אפשר להקרין על הקיר. יש את זה גם ב-CD, אם אתה רוצה, בתקליטור.

יש את זה גם ב-Taping.

יש את זה באינטרנט,

פרי.

הכול יש.

רק אם תרצה.

אז לפחות אדם לא יכול. יש אנשים שמתביישים להגיע לערב כזה. הוא חושב, אולי הוא יהיה יחידי.

אז הוא מתבייש, הוא לא בא.

אבל אם אתה נותן לו בסתר,

אתה אומר לו, בוא, בוא, בוא, בוא רגע.

קח, בחינם.

הוא לוקח.

אתה מבין?

צריך להשתדל לעשות. אז זה מה שאני משתדל לעשות. ברוך השם, מאז שדיברתי על זה כבר שבוע וחצי,

אלפיים משפחות כבר אימצו.

לקחו יהודים,

כל אחד עשר משפחות בתשלומים עוד. שימו לב,

בתשלומים, עשר שקל לחודש.

יפה או לא יפה?

מי נותן כזה דבר?

אבל מה בשביל להציל את עם ישראל? כמה שאפשר שיהודים יכירו, אנחנו משתדלים.

מי שירצה בסוף הערב לאמץ עשר משפחות,

אלף שקלים ועשרה תשלומים,

יוכל לחתום על הוראת קבע ויזכה להיות שותף,

יוכל לקחת גם סט אחד איתו הביתה.

אם ירצה את התשעה גם, גם יקבל את התשעה.

ואם ירצה שנחלק, אנחנו נחלק. מי ירצה רק ברמת אביב?

רק ברמת אביב.

ואם בבית של יוסי שריד? בבית של יוסי שריד.

אין בעיה.

משתדלים.

איפה גר כבוד הרב? אני גר בבנאברקס סיטי.

כבוד הרב,

אני כל כך נהנה לשמוע את ההרצאה שלך.

אתה באמת מדבר דברים טובים וחכמים,

אבל תגיד לנו באמת פעם אחת, מה יש לך נגד טומי,

שולי ויוסי?

למה אתה שונא אותם?

קודם כל, אני רוצה להגיד לך שכל אחד מהם קיבל ממני משברך.

דבר שני, אני רוצה שתדע שאני לא שונא אחד מישראל.

זה שיהיה לך ברור.

אבל זה שאני קצת מסתלבט,

זו אמנה מינימלית שאני יכול להחזיר כנגד הקללות שקיבלתי לפחות מיוסי שריד בפרהסיה ברדיו.

מעולם לא קיללתי ומעולם לא פגעתי בו.

רק מה, יוסי, יוסי, הניגון עושה את שלו. בוא תשכנע אותו לבוא לשמוע הרצאה שלך.

לשמוע את ההרצאה שלי, הוא יבוא?

זה פגם בנאורות.

אז אתה שונא אותו.

אני?

אני מוכן להזמינו, מה הבעיה?

הוא יבוא?

שר החינוך יבוא?

אני נחשב בלתי מחונך אצלו. אתה יודע איזה מילים הוא אמר כנגדי? אתה לא מאמין אפילו. מה הוא אמר?

לא, הוא רוצה שאני אקלל את עצמי.

אבל בכל אופן אתה צריך להבין, אין לי חלילה וחס שום שנאה. אם היו אומרים לי שהוא רוצה לדבר איתי,

אני מוכן לבוא לאן שהוא רוצה.

אם טומי יגיד, אני מוכן. יאיר לפיד, לדוגמה, רוצה שאני אבוא לתוכנית שלו.

ישבתי איתו,

דיברנו לפני התוכנית, הייתה אמורה להיות תוכנית, בסוף אמרתי לא, אבל

הוא הסכים אפילו שעה לתת לי, מה שהיה בתוכנית שלו הקודמת. חצי שעה, אמר, שעה אני נותן לך.

הסכים אפילו להכניס כמה קטעים.

אתה מבין? דיברנו, דיברנו על אבא שלו, גם דיברנו כך.

הוא, חבר'ה, הוא לא דומה לאבא.

לא דומה לאבא.

האבא זה משהו מיוחד, זה טומי, זה לא צחוק.

יש לי שאלה שהיא קצת שונה מהנושא. רציתי לדעת אם לבנות מותר ללכת במסגרת דתית לצבא.

אם בנות במסגרת דתית מותר על פי הלכה ללכת לצבא? לא.

שירות לאומי.

שירות לאומי אנחנו עושים כל הזמן.

אני לא משרת את הלאום.

אז למה יש דבר כזה במסגרת דתית? מסגרות, תביני, התורה אומרת, מסגרות שנמצאים בהן בחורים, לדוגמה,

או מקומות שהדעות שם לא בדיוק,

הן מקום מסוכן לנערות. יתרה מזאת,

נשים נשואות אפילו,

שנמצאות במסגרת,

במסגרת עם גברים,

יש בעיות של ייחוד,

שנשים לא יכולות לעבוד בכל מקום.

לדוגמה, את זוכרת את המקרה שהתפרסם עם יד מרדכי,

שהייתה פקידה במרדכי,

אז זו הייתה בעיה.

יש בעיות, יש מקומות עבודה שלא כדאי,

זה צריך להישמר.

התורה פשוט שומרת על בנות ישראל.

שמועות יש בפעם אחת, נכון? אני לא אמרתי שמועות, אני אמרתי ש... יש שמועות, וגם יש שמועות בארץ. אז לכן בנות צנועות משתדלות לא להיחשף למקומות שעלולות להגיע למצבים לא נעימים.

אני לא רוצה להגיד לך את האחוזים המתפרסמים,

כמה יש דברים כאלה,

אבל המצב לא טוב.

יכול להיות ללכת למסעדה, כי יכול להיות שיש גבר במסעדה בכורה. לא, לא, בדרך אין בעיה. תראי, התורה לא אמרה שאסור ללכת ברחובות, מותר ללכת ברחובות, מקום שמצויים בני אדם, בדרך כלל יש בושה לאנשים.

והם לא עושים את זה, למרות שהיום זה לא כל כך בטוח. יש כאלה שחוטפים אותם לגינה, כבר שמעתי הרבה פעמים באחרונה.

אבל בכל מקרה, כדאי לעבור במקומות שיש אנשים הרבה, ושזה לא יכול... יש הרבה אנשים.

נכון. אני לא יושבת עם גבר ביחד, אין קשר של נגיעה ואין... כן, אבל את ישנה במקום שממי לא שומרת.

זה בעיה.

אני הייתי חייל בצבא, אני יודע מה אפשר לעשות שם.

לא כדאי לך.

אבל אתה מסייע את עצמי, אני נסע למשל רחוק מהבית, אני גרה בדירה עם בנות לבד.

זה כבר בעיה לבעיות.

לגור עם בנות לבד

זה לא לצורך צניעות כל כך.

אני רוצה שתביני דבר אחד,

התורה אומרת אין אפוטרופוס לעריות, נקודה.

לא רבי עקיבא,

לא משה רבנו,

לא אף אחד.

אין אפוטרופוס, תקשיבי.

אומרת התורה, גדרים וסייגים, כדי לא להגיע.

כתוב,

כתוב,

שצריך להתרחק

מדבר ערבה.

כתוב, אל אישה בנידת טומאתה לא תקרב.

לא תקרבו לגלות ערבה. לא תקרבו. מה זה לא תקרבו?

שום קרבה וקרבה וקרבה שתגרום למצב כזה צריך להרחיק. לכן לא תקרבו.

השמירה היא לא להגיע למצב שיכול להתאפשר.

זאת אומרת, תקשיבי,

זאת אומרת,

כל מה שהוא לא בגדר הזה, אין בעיה.

עכשיו, מה שאני אמרתי לה, שנשים אפילו במסגרת שעובדות צריכות להיזהר,

אני מדבר עכשיו על חרדיות וחרדים.

אני לא מדבר עכשיו על חילונים.

חרדיות וחרדים זה בדיוק אותו דבר.

גם זה גבר וגם זה אישה.

לא ההגדרה דתי וחילוני היא קובעת.

חסר כוח אנושי, כוח דתי,

במקום שגברים, שלא יעשו צבא, שיעשו שירות לאומי ודתיים,

הן לנשים והן לגברים, בבתי חולים, בבתי אבות. שמעת. אני רוצה להגיד, יש לך כל כך הרבה כוח, שמעת.

למה לא ללכת ולהגיד,

אנחנו רוצים לעשות שירות לאומי? שמעת. אנחנו רוצים לא לעשות ביטול תורה.

ארבע שעות ביום שכל בחור דתי ילך לעשות שירות לאומי. שמעתי. בבתי חולים, בבתי אבות. אתה יודע איזה כאב יש שם.

שמעתי. למה להשתמם מזה? זה גם מצווה. שמעתי, שמעתי. אז זה לא לסתום הרבה פיות מכל החברים.

תראי, לסתום פיות אני לא על תקן של מוצץ,

אבל אני אסביר לך רגע. שנייה, שנייה, שנייה. סליחה רגע, זו גם מצווה. אסכים איתך. תקשיבי,

תקשיבי.

קודם כול, אני רוצה שתביני.

מסגרת כפייתית

שמחייבת תנאים מסוימים אינה יכולה לברור בין מצב למצב.

צה״ל לא יכול להתמודד עם דתיות של בנות, פירושו.

אין לו קריטריונים של ייחוד שהוא אומר,

בת זו אני אשלח למחלקה זו, כיוון שיש שם כך, וזאת אני אשלח לכאן, בגלל שיש כך.

אין דבר צבא, זה מצב מסוים.

את לא מדברת על צבא, אני מדברת על המצב. מסגרת שירות לאומי זה צבאי. רגע.

רגע, חכי.

אבל אם תמשיכי לשאול, לא תהיה לי תשובה אחת. מה זה משנה אם אתה תופל בזקן?

שמעתי, שמעתי. אני אגיד לך, אני אגיד לך. רק רגע.

צה״ל, מי מדבר על צה״ל?

שמעתי.

אפשר לענות?

עוד פעם, מסגרות, אין בעיה.

לשרת את הלאום בלי שירות לאומי, אנחנו... המדושות. יואו, יואו, יואו.

עוד פעם.

תאמיני לי ששומרי תורה ומצוות מאוד אנושיים. תשאלי בבתי חולים.

לא אמרתי את זה.

עוד פעם.

תשאלי בבתי חולים

את הרופאים והאחיות אם הם מכירים סאטמרים שבאים לבקר חולים,

לסעד אותם, לשבת ליד מיטותיהם. סאטמרים שקוראים להם שונאי המדינה.

ויז'ניצים, בלזים, חרדים הכי הכי, עם החלוקים הגדולים השחורים.

רגע, מחלקים מזון, מחלקים מזון לחולים.

נותנים חומר תורני, נותנים הסברים,

מדריכים הכול.

יש דברים כאלה, גמ״חים ואגודות מיוחדות בכל בתי החולים בארץ של שומרי תורה ומצוות. זה אחד.

רגע, רגע.

יש נשים, במסגרת עזר מציון, לדוגמה,

יש נשים,

מאות נשים,

שהולכות, כמו שאת אומרת, אבל נשים בוגרות, לא נערות.

נשים נשואות שהולכות,

כיוון שאישה נשואה זה מצב אחר,

יותר בטוח מאשר מצב עדין של נערה או בחורה שתיקלע למקום,

שאני לא רוצה לפרט, כולם מבוגרים פה, מבינים מה אני מדבר.

הסיכויים שהיא תיקלע לסיטואציה כזאת, הם יותר קלים.

אבל התורה רוצה שכל אחד יעשה חסד עם חברו.

עכשיו, לדוגמה,

היהודי הזה מירושלים,

ארנן יקותיאלי, כן?

הוא הגיע למצב שיש לו מחלה קשה והיה צריך

לצאת לחוץ לארץ.

מי עזר לו?

אגודות חרדיות, קו לחיים,

שהשקיעו המון כסף בשביל שהכופר הגדול שנלחם בהם

יצא לחוץ לארץ ויעבור את הניתוח בהצלחה,

עם המלצות של פירר.

אז למה? כי אצלנו אין הבחנה בין דם לדם. אנחנו עוזרים...

רגע!

צריך עוד כמה. צריך עוד כמה. צריך עוד כמה.

צריך עוד כמה.

אנחנו עושים כל מה שאפשר, אבל בנוגע לצניעות,

לצניעות אנחנו נשמרים. למה? כי התורה לא מתירה לנו.

אני, בא אליי בן אדם בשבת, אומר, כבוד הרב,

תן לי יותר לנסוע בשבת.

אני יכול לתת לו פתק לנסוע בשבת?

מה, אני הבעלים על השבת?

אני יכול לבוא לבחורה ולהגיד לה,

את, יש לך פטור מהצניעות,

מגדרי הצניעות של התורה?

תלכי לשירות לאומי, נסתום פיות. עשית טובה, לכי בותק, נסתום פיות.

אני לא יכול.

אני לא מוסמך להגיד דבר שהתורה אסרה.

את רק שואלת אותי, והיא שואלת אותי,

אני עונה במקום התורה, אני אפנה אותה למקורות, היא תקרא את זה לבד.

לא אני אומר את זה. לא אמנון אומר.

אומרת את זה התורה, זה צריך להבין.

בתורה זה הקדוש ברוך הוא, והקדוש ברוך הוא דואג לבנות שלו ואומר, אני יודע מה זה הדבר הזה שנקרא עריות,

ואני אומר לכם, זה הגדרים שאני רוצה שתתנגנו על פיהם.

לעשות חסד תעשו,

לבקר זה.

בואי תראי, אצלנו בעלה, יש עלה

עזר לילד המפגר.

עלה, מוסד נפלא.

תבואי, תראי.

כל יום אחר הצהריים בשעה 1600 מאות בנות,

מאות בנות חרדיות באות בהתנדבות לטייל איתן.

לוקחים את כולם עם הכיסאות ומטיילים בבני ברק ברחובות, אני גר ליד זה.

מטיילות כל הזמן, גומרות לא יודע כמה זמן,

חוזרות בחזרה.

יש כאלה שבעוד מהם הייתה בתי שהייתה הולכת לשם ומחליפה להם

בילדים גדולים.

אבל זה סוג מקום שאין בו סכנה.

אז עושים את זה, אז תלוי.

תלוי מה.

אם אין בעיה של גדרי צניעות,

עושים גם את הדברים שאחרים לא מוכנים לעשות.

אבל במקום שהתורה אמרה, לא, אז זה לא מצווה.

זה מה שאלת קודם.

מצווה באה בעבירה, עבירה.

אם הולכים לעשות שירות לאומי במצב שיש בו עבירה, זה עבירה, הכול לא שירות לאומי. אני יכול לענות אם יש מצב, אם קבר עובד, את רוצה שאני אסדר לך מקום שיש בו רק נשים שתעזרי שם? כמה את רוצה? שנתיים? שלוש?

אני אסדר לך.

בסדר? זה שירות לאומי?

מה, חייבים שתהיה עם גברים?

אסדר אותך עם נשים.

איפה אני אמורה לדעת? אני לא אוכל. אני אסדר לך.

בסדר? אז זה שירות לאומי? כן. זה מה שאמרתי לה.

בצורה כזאת, אם צה״ל,

לדוגמה, היה אומר בנות יהיו רק מסגרות שאין, שהרבנים יחתמו שאין פה שום בעיה.

זה מותר?

היו הולכים.

לא הבעיה, המילה שירות לאומי.

המצב שמתאפשר על ידי המסגרות, זה הכול.

כן, בבקשה.

במידה שבאה ממשפחה חילונית ומתחת לגיל 18. ההורים שלהם אנטי-דתיים, כאילו הם לא אמודתיים,

והיא רוצה להתחזק ולהיות דתייה וללבוש חציות ארוכות,

וההורים שלה לא נוראים לה, כאילו, לוקחים מהבית, נגדו יש חצית ארוכה,

ויש לה כאילו בעיה, כי מצד אחד יש משחר בעיה את ההורים שלהם.

למדתי בכיבוד הורים. קודם כל אני מתפלאה על המשפחה הזאת שאין לה פתיחות.

ומצד שני, כאילו, ההורים שלה, אז הם עירב אותם בגלל זה, והם לא רוצים לה כאילו ללכת,

הם לא רוצים ללכת, נגיד, להפצות, או ללכת לחזות ארוכות,

והם רוצים שתהיה להם, חסם, חורצה, כי לילדות יותר צענות.

שמעתי. אז קודם כל, את צריכה לדעת שאין בזה עבירה על כיבוד הורים.

אם ילדה מחליטה ללכת בצניעות,

ואם היא רוצה לשמור מצוות, אין בזה עבירה על כיבוד הורים. אדרבה, זה צריך לכבד את ההורים. אם לא מבינים את זה היום, יבינו בעוד שנים מספר.

כשרואים ילד מחונך על פי תורה,

והיחס שלו בכיבוד הורים אחר כך להורים, והיחס לאחים ולכל הדברים וכל הסובב,

רואים את השינוי המהותי.

אבל מה נעשה, לצערנו הרב,

שנוצר אנטיגוניזם כלפי החרדים והדת והכול? זה האווירה.

זה האווירה.

אז לכן קשה להם.

כיוון שקשה להם, אז הם יוצאים נגד.

אבל בדרכי נועם, לאט-לאט, לאט-לאט, את יכולה להגיע למצב.

זה שהילדה עושה את זה כאילו בסתר, נגיד, אולכת מאוד קלה לבסתר,

וכאילו ההורים שלה לא אוהדים, היא אומרת לך שיודעת, נגיד, למצווה,

והיא הולכת וזה כאן, או שהיא יוצאת הולכת עם מכנסיים,

והיא הולכת לחברה שלה, נגיד, ומחטיפה, נגיד, לחצית ארוכה השנייה.

אז כאילו, בעקבות זה נקרא שקר, כאילו, לשקר להורים.

תראי, ללכת שלא בצניעות זה שקר בעצמו,

כי משקרים את הקדוש ברוך הוא, הבטיחו לו שישמרו תורה ומצוות,

ואף על פי כן לא שומרים.

כשאדם הולך ועושה את המעשה הנכון,

בגלל אילוץ שלא נותנים לו, זה לא שקר.

אבל ההורים שלהם חושבים שכנסיים... אם אבא שלי לא יתיר לי להניח תפילין,

ואני בסתר אלך וניח תפילין, קיימתי מצווה, לא עשיתי עבירה.

אמרתי לו, אני הולך לשתות מים, והלכתי לשים תפילין.

לא עשיתי שום עבירה.

אבל שיקרת לאבא שלך. לא שיקרתי, למה שיקרתי? אני הולך לשתות מים, שתיתי גם מים.

הלכתי לחברה. תלכי לחברה, ואחר כך תלכי לאן שאת צריכה.

אז הלכת לחברה, ועשית את זה. מה, את חייבת להגיד את הכול? את לא חייבת להגיד את הכול.

למה?

כי את הרוח אומרת שמותר לשנות משום דרכי שלום.

יש דברים שמותר לשנות, זה לא נקרא שקר.

כיוון שאת יודעת שלא תוכלי לקיים את המצווה, רק אם לא תגידי,

זה מותר.

אם לא תגידי, אם תגידי, לא ייתנו לך לעשות מצווה,

אז מותר לך לשנות.

אבל זה לא אפשר לכיבוד הורים, כאילו. לא, הפוך, אני אומר לך, זו מצוות כיבוד הורים הכי מהודרת שיש.

אף על פי, למה? כי הם הנהנים העיקריים.

הורים שנפטרו והיו חילונים ולא שמרו את הרוב המצוות ולא חזרו בתשובה,

בן מזכה אב. הילדים מזכים את ההורים שלהם במצוות שהם עושים.

הורים לא מזכים את הילדים במצוות, אבל ילדים כן.

לכן מה שאת עושה, כל מצווה שאת עושה,

זה מתוסף להם גם כן מחשבונם.

כן?

ערב טוב, כבוד הרב.

אני בוגר בית ספר חרדי,

הייתי עם פירות. כשהייתי יוצא למצווה הייתי לעשות אותה מכפייה מסוימת,

שהבית הספר עצמו הרגיל אותי לעשות את המצווה.

והיום, כשאני לא עם חולצה לבנה ועם איזה ג'קט,

ואני מכלל בג'ינס או חולצת טריקו, אני מרגיש שאני עושה מצווה מאהבה, ולא מכפייה שהבית הספר הרגיל אותי לעשות את המצווה.

אז אני לא יודע למה גם היום בחוץ דיברו ואמרו לי למה גם

אחת שקרות אמרו לנו למה זה לא חוזר להיות עם הפאות או עם החולצה הלבנה שלה הייתה תמיד.

ועל זה אני שירתה אצלי בתור הרב,

שתגיד לי למה לא כדאי לי להיות עם חולצה טריקו,

לעשות מצווה מאהבה מאשר לעשות אותה בכפייה כמו שהבית הספר עצמו הרגיל אותי לעשות. קודם כל, כל בית ספר יש לו מסגרת. דוגמה, יש בתי ספר חילוניים שיש שם תלבושת אחידה.

זה כפייה, ואתה לא רוצה, גם אני לא רציתי בית ספר כשהייתי,

תלבוש תלבושת אחידה. יש לי בגדים יותר יפים, מה, אני צריך ללכת על משבצות?

אבל הם החליטו כך, זה כפייתי, כן. יש מסגרות שהן כופות, כל מסגרת חינוכית היא כופה את האדם

לדרך שהיא בחרה בה.

אתה הגעת למסגרת כזאת, אתה צריך לקיים אותה. גם צבא זה כפייתי. אני בא לשם, אני צריך ללבוש מדים ונעליים גבוהות וכומתה והכול.

אבל אני לא רוצה, אני חייל יותר טוב, אני רוצה לירות מאהבה.

אני רוצה ללבוש בגדים מאהבה, הכל מאהבה. אומרים, אין, זו מסגרת צבאית, אתה חייב לקיים.

ואתה אמרת באחת מההרצאות שלך שלקדוש ברוך הוא צריך לחזור מאהבה, לא מכפייה. לא אמרתי אף פעם, אמרתי שצריך מיראה ולזכות בסוף לאהבה, כי אי אפשר להגיע לאהבה אף פעם אם לא התחילו בדרך של יראה. זה קודם כל.

דבר שני, נכון שיש מצווה לקיים מאהבה,

אבל יש פה עוד בעיה.

אתה גם אוהב את עצמך.

אתה אוהב את עצמך,

ואתה רוצה לעשות מה שנוח לך,

אף על פי שלא תמיד זה נוח לקדוש ברוך הוא שאתה אוהב אותו.

אז מה גודל?

מה גודל על מה?

האהבה שלך לעצמך או האהבה שלך לבוראך?

אם אתה נראה כך, לדוגמה,

ואתה כאילו, במראה שלך החיצוני, כאילו אתה מייצג את הצד שהוא לא עם הקדוש ברוך הוא,

ואתה לובש בגדים, נגיד, עם לבן, כמו שאתה אמרת, ואתה כן מייצג את הקדוש ברוך הוא,

מה יאהב הקדוש ברוך הוא?

את מי שמראה שהוא מחילו של הקדוש ברוך הוא,

או מי שהוא סמוי?

מה אתה אומר? מה הוא יגיד?

זה שמראה.

או, אבל מה אתה עושה? אתה אומר, אני אוהב את עצמי עם ג'ינס ועם חולצת טריקו,

לכן אני אוהב את עצמי יותר ממה שאני אוהב את הקדוש ברוך הוא.

אבל המצווה שאני עושה, אני עושה אותה מאהבה ולא מקסווה. המצוות שאתה עושה מאהבה, אני מסכים, אבל אני שואל אותך עכשיו על החיצוניות,

כיוון שאתה נגעת בחיצוניות.

אז לכן אני אומר לך, אדם שמייצג את הקבוע מתוק, בוא, בוא לפני שתלך, תודה מתוק. רגע, מתנה ממני, קח, קח יוני, קח.

תודה.

תהיה בריא בעזרת השם.

אז אני רוצה להגיד לך בסיום,

יש דברים שאתה רוצה לעשות? אתה באמת אוהב את הקדוש ברוך הוא?

אמיתי?

פעם כפו עליך לשים ציצית?

כן. כפו.

וואלה. בוא, הורדת אותה.

שש שנים הייתי כפול איזה, לא הרגשתי לי... ושמת ציצית בכפייה. כן. אני נותן לך הזדמנות היום לעשות מאהבה.

רואה אותה ה' אלוהינו מלך, לא נמשכנו וקימנו והגיענו לזמן הזה.

אם יש עוד מישהו שרוצה מאהבה לשים ציצית, שיבוא לכאן בעזרת השם לדבריו.

לאחר מכן אנחנו נסיים את הערב, כי צריך כבר ללכת.

מי שירצה לחתום הוראת קבע, בעזרת השם, לאמץ כמה משפחות, יוכל לחתום.

יש מי שרוצה לשים ציצית? בבקשה, יכול לבוא לך.

בוא, גם בוא, תעלה לדבריו.

זה לוקח את הציצית וגם אומר, אני רוצה לשלם על זה. בבקשה, ישראל.

אדוני היושב-ראש,

אני רוצה לשלם את זה.

בבקשה, אדוני, אנחנו נמשיך יום וכיוון וגמל, אז אמון וזה.

אמן!

אשרן ישראל.

צדיק, צדיק, גבוה.

אשרן ישראל.

צדיק, צדיק, צדיק, צדיק, צדיק.

מצטעמנו, מצטעמנו, מצטעמנו, מצטעמנו,

לך נשיר, שבת מנוחה, הללויה, ובשמחה.

לא מדד מאמינים בעולם שהיינה וקימונה, הגיענו לזמן הזה.

אמן!

יש מי מהנשים שרוצה כיסוי ראש לשבת?

איסורי ראש, בבקשה בואי, בואי, בואי, תן בבקשה

שיצית, כן, איפה המתוק שלנו עם הטילים? טילים, איפה האטום?

מתוק, אטום, אטום,

מטוס, אטום, בוא, קח, תסתכל, בוא, בוא, בכבוד.

כן, תן לי לשמור.

נטלת זמן, גמרת?

אשריך,

הופה.

יקרה ימינו, יקרה ימינו, יקרה ימינו,

יקרה ימינו, יקרה ימינו, רק נשיר, שבת פנוחה,

הללויה, זמורה ושמחה.

ברוך אתה, אדוני.

אלוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. אמן!

אנשים פותחים ערוץ כמו לשונל גיאוגרפי,

הם רואים טכניות על בינוזאורים לפני שש, שבע, כמה מיליארדים משנים החוק,

וזה מלא להם תהיות בראש.

אני שומע שבריאת העולם,

שיש שתי רכיבות ככה וככה שנה.

אני לא יודע את התשובה.

כתוב, הרוצה לשקר, ירחיק עדיו.

כמה שתרחיק את העדים יותר, אי אפשר לברר.

מה 6 מיליארד? 8 מיליארד? 17? 15? מה זה? מה זה?

איך זה שאתה אומר שאתה אוהב אותו, כבורא עולם,

כי זה דבר שאף פעם לא ראית אותו ולא שמעת אותו?

שאלה יפה, איך אני אוהב כבורא עולם כשלא ראיתי אותו?

אני אשאל אותך שאלה.

אם אתה עכשיו מקבל צ'ק בדואר, אתה פותח,

1,000 דולר.

מה כתוב?

Your uncle.

הדוד.

אתה שואל את אימא זה? יש לי דוד באמריקה? יש דוד?

אני לא מכירה את הדוד הזה.

אין דוד, יש דוד. כתוב לך, אתה לוקח.

עוד שבוע, עוד 1,000 דולר.

מי הדוד?

איזה יופי, התחיל לקנות, לוקח כרטיס ויזה.

עוד שבוע, עוד 1,000 דולר.

מגיע פסח, 2,000 דולר.

אה?

היית אוהב אותו?

אבל לא ראית אותו ולא שמעת אותו.

אני כרגע נמצא בתפקיד של רב מרצה.

תבוא אליי, יש לי עוד תחומים,

אני אלמד לך עוד כמה דברים אם תרצה.

תודה רבה מאוד. מאה אחוז. ברוך השם שאתה לא קטין.

לא, אתה מבין, אתה מבין? עושה הרבה מאוד. יש כמה גם שהם ראו כפיים.

למה, למה אתה מנסה לרדת הלב ולעשות בני קצת יותר קטן ממך? חס ושלום. חס ושלום.

אתה ואני מוחא לך כפיים. אשריך. אתה רוצה גם אני גם, הנה, אני מוחא לך כפיים.

מה הבעיה למחוא כפיים?

אנשים רוצים לרחוק כפיים, גם זה לא ניתן להם. נגביל אותם גם בזה.

לא, נמחא כפיים לחצופים בטלוויזיה.

שמה, כן? שמסתלבטים על אנשים ועושים להם סמרטוטים.

זה בסדר, זה תרבות.

קוראים לזה סאטירה.

זה טוב, זה חינוך, זה טוב.

רק אמרה נצחקים. למה?

הוא מצליח להשפיע בלי הפעדה, בלי שטיפת מוח,

על ידי נועם וטיוך ובדיחה במחיאות כפיים.

בהפצת 100 קלטות כאלה ניתן לפעול הרבה למען כלל ישראל.

טרום 100 שקלים עבור 100 קלטות, וזכה בכל תוצאותיהן.

03-6-77-77-79 תודה.

אם רצונכם לשמוע עוד על יהדות,

או אם יש לכם שאלות בנושאים הקשורים ליהדות,

צלצלו אלינו ל-03-6-77-77-790-36-7777 או אם

לרצונכם להיכנס לאתר האינטרנט של ארגון שופר,

www.שופר.net