חינוך אלים (דיסק 122)

- - - לא מוגה! - - - 

בן אדם יצחק

ידיד, במה אתה חוזר מבית הספר?

בעיקרון בשתיים, אבל אבא, אם יש בלאגן, אז אני נשאר.

קשה להאמין, אבל כלי הנשק הללו נאספו בשלוש השנים האחרונות בבית ספר יסודי אחד.

סכינים שנאספו מילדים נש 6 עד 12. אחד מכל 20 תלמידים דיווח שהביא סכין לבית הספר.

הילד היה איתי, בתוך השירותים,

והוא הרביס לי. מה אתה מפחד? ממה אתה מפחד?

ויאמר על נשים! במחקר מקיף שערך הפרופסור עמוס רולידר התברר שתרבות הצקה,

ובכללה סחיטות, בעיטות והשפלות מילוליות, נפשיות ומיניות,

היא גדולה בישראל פי שלושה לעומת העולם המערבי.

במחקר התברר גם נתון מצמרר.

65% מכלל הילדים דיווחו שהיו קורבן להצקה גופנית לפחות פעם בחודש.

כמה שווים חייו של ילד, אם נשפוט לפי הכמעט-רצח שאירע כאן, בחצר בית הספר גינסבורג, שביבנה חייו שווים חמישה שקלים,

אולי פחות. בכל חמישה שקלים, או הוא לא רצה להביא לו, אחר כך ההוא התווכח איתו,

ואז ההוא לא יודע לקח אותו לצד ודקר אותו.

תביא לו את הדקירה פה בבטן.

האלימות הזו היא סוג של טרור,

וצריך לטפל בה כמו שמטפלים בטרור. זה נקרא סכין פרפרה.

למה פרפרה? תסתכל עכשיו.

ניתן לילד, זה עושה לו ככה.

אהלן, שלום, מה שלומך? אני רק מנפנפת בזה, לא צריכה לדבר יותר מדי.

והם עושים בזה גם ככה יותר מזה, ככה.

כל פעם משחקים עם זה ככה. בסכין כזו, לפני שלוש שנים נרצח ילד כזה.

ילדים לי שיבוא אליי וידקור אותי. אין לי מה לעשות, אני חייב להחזיר לו. אתה יודע שזה יכול להיגמר בזה שיום אחד תדקור מישהו ותערוג אותי? אתה לא מפחד מזה? כי אני יודע איפה לדקור, ואני יודע גם איך משתמשים בסכין. כשנכנסתי לבית הספר, אלה הם דברים שאני אספתי בבית הספר.

יש פה עט תמים,

וסכין.

יש פה גז מדמייה.

יש פה סכין יפני.

יש פה אזיקים.

משהו על הישגים או חוסר הישגים של תלמידינו. גם השנה, מורי ישראל לא יכולים להתגאות בהישגי התלמידים. היום פורסמו הנתונים, התלמידים ממשיכים להיכשל או לשמור על הישגים נמוכים.

בדרך כלל היינו מקום טוב באמצע,

ואז קרה לנו נס.

ירדנו למקומות האחרונים וכולם התעוררו. המסר שמוטמע היום בכל בית ספר, המוטו שכתוב על כל לוח, בכל כיתה, הוא

חייבים לעבור את בחינות המיצב, וזאת כדי שהמורים והמנהל, אבל בעיקר כדי שראש העיר ושרת החינוך יראו טוב במסיבת העיתונאים בסוף השנה, אתם יודעים, עם האחוזים והגרפים. אני מרגישה שעבדו עליי. את מבינה שמופעל עלייך לחץ כדי להעביר את הכיתה בציונים הכי טובים,

ואת גם מדעת שיש המון דברים שאת היית רוצה ללמד,

ובגלל המיצבים האלה את לא עושה. באנגלית, לדוגמה,

היינו צריכים לחלק את התלמידים להקפצות בהתחלה של השנה, ולא עשינו את זה עד אחרי המיצב. זאת אומרת שהיו חבר'ה שישבו בכיתה, לא הבינו כלום, ולא היינו יכולים לחלק אותם להקפצות, חיכינו עד סוף המיצב. זאת אומרת, פשוט פגעת בתלמידים. נכון, נכון. השרה, ראש העיר, המנהלת, המורים,

כולם צריכים ציונים ותוצאות למסיבות העיתונאים.

אז לתלמידי כיתות ט' יש במשך חודש וחצי במקום מורה ללשון,

בייביסיטר. אני מחכה, שם. אתם מוכנים לשבת? תן לי מה במקום.

אתם שכחים שאני מצלם.

שם במקום. במקום. ישראל 2005,

כך נראית כיתת לימוד בבית ספר יסודי ממוצע.

המורה א' לא מצליח להשתלט על הכיתה שלו, ומציב מצלמה שתתעד את התנהגות התלמידים.

מערכת החינוך הישראלית, במיטבה.

נכון להיום, כמעט כל אחד יכול להיות מורה.

הנה, לדוגמה, ראיון עבודה שעברה התחקירנית שלנו בחטיבת ביניים במרכז הארץ.

זה לקח שבע דקות, בלי הגזמה,

והמשרה הייתה בידיה.

קבאתי בקפה טוב, קפה ברמה, ראיתי שם הרבה זמן. קפה ברמה, קפה ברמה, אף מקום. בסיכומטרייה עשית כבר? עוד לא. נכון שאין לך את הקישור, את הנתונים וזה, אבל יכול להיות שאת ממלאת, אני אזרוק אותך לים,

תסחי, תסחי לו, תסחי תוכלי.

מעולה. אוקיי, כבר אמרתי אותך. אוקיי. עכשיו, את נותנת לי את החומר, אתם מביאים לי את החומר? כמו את החומר או שתמציאי משהו אקטואלי.

אהה. תחזיקי אותם יותר פשוט, הדרכה כמו בתנועת דמר.

זאת אומרת, זה בסדר גם אם אין לי תעודת הוראה? כן. מגיע מפקח משרד החליל? לא מגיע, לא מגיע.

הרעיון הוא שיהיה לתלמידים עניין,

שלא ירביצו אחד לשני ושישצו בשלום מהשיעור. זה הכול.

שלושה שבועות לפני פתיחת שנת הלימודים יש מורים שחוששים לחזור לבית הספר בשל אלימות התלמידים.

ועדת דוברת, על מה קמה ועדת דוברת? על תפארת החינוך או על מפולת החינוך?

מורי העממים בצרות, מורי התיכון בצרות. ילך החינוך, תלך בעקבותם המדינה.

פתאום אני רואה שהוא מניף את הכיסא בידיו. הספקתי לעשות צעד אחד, ופתאום הכיסא נזרק אליי.

נפגעתי בירך,

מכה מאוד חזקה.

אם לא הייתי מספיק לקום מהכיסא,

את אותה מכה בראש.

אתה מסכן את חייך,

שיהיה סיכון טוב שלא תגיע הביתה. וזה יגיע גם למצב שמורה ייפגע מאוד מאוד, וזה יגיע גם לרצח.

המערכת פשוט קורסת.

כל המחקרים האחרונים שבודקים את ההישגים של התלמידים, ובמיוחד בחטיבות,

רואים שהמצב חמור מאוד מאוד.

המערכת פשוט מאוד פושטת את הרגל,

אם זה לא נכון להגיד שפשטה כבר את הרגל. איך מפסיקים את ה... בעיניי זה טרור, אגב. זה לא פחות מטרור. איך מפסיקים את זה?

אם היה לנו המתכון האולטימטיבי,

אז היינו לוקחים אותו בשתי ידיים, מיישמים אותו מיד.

אבל מפסיקים חזיז על מורה, אלוהים אדירים. אין לנו, אמרתי לך, פתחתי ואמרתי, אין מתכון אולטימטיבי,

מן מטה קסם, שמהיום למחר אני יכולה לפתור את הבעיה. אבל אני חושבת, קודם כל אנחנו... המנהל יודע מזה?

בטח לא יודע. הוא יודע שכול הילדים באים עם סכינת?

והוא לא מנסה לעשות כלום? הוא לא יכול לעשות כלום. מה זה לא יכול לעשות כלום?

הוא גם מפחד מהילדים. הוא מפחד מהילדים. מערכת החינוך עומדת חסרת אונים.

אין לה כלים של ממש להתמודד עם הילדים האלימים.

אתה מגיש תלונה במשטרה, לא טוב, הילד שלך מלשן.

אתה לא הולך למשטרה,

גם לא טוב, כי מי יודע לאן זה יכול להגיע.

לאן הגענו? לאן אנחנו הולכים?

כמו שזה נראה היום,

במחסור כוח האדם שקיים היום-הן בכל המערכות סיסיאנטיות קודם לכן, אם לא נקבל תגבור משמעותי של כוח אדם,

הכתובות האלה בעיתונות תהיינה קטנות לעומת הכתובות של שנה שעברה.

אנחנו עוד עלולים להתגעגע גם לשנה הזאת.

זאת אומרת, בשנת 2004 נתגעגע לאלפיים ושלוש. אנחנו כבר מתגעגעים לאלפיים ושתיים. אנחנו יודעים תמיד שהנוער משתמש בסמים, אבל באמת בפרשה האחרונה שאנחנו עוסקים בה אנחנו עמומים מהתדירות ומהכמות של הסמים וכמות הנערים שמשתמשים בסמים האלה.

12 צעירים, 12, מתו בשנתיים האחרונות משימוש באקסטזי. ויש כאן מאות אלפי ילדים וילדות, בני 13,

14 ומעלה,

שחולים בסרטן. האקסטזי הזה, מתים ממנו. עובדה. ולהגיד משהו שהפך אולי לקלישאה,

אבל כנראה שצריך לחזור ולהגיד אותו שוב ושוב.

זה קורה גם במשפחות הכי טובות.

נתח עמדתי, ביתי אהובתי,

איך אפשר לתאר אותך באפס זמן?

אולי להגיד שהיית חכמה,

ולמרות חוכמתך בחרת להתנסות באקסטזי.

שלוש פעמים בחייך.

הפעם האחרונה,

בחוף ניצנים,

במסיבת טראנס,

ושם גם מתות.

בבית שמש הובא היום למחואות ליאור אטיאס, בן 20,

במבצע פצעים אנושים בשבוע שעבר, בתיגרה בבית הספר התיכון בעיר נגד הנער שגרם למותו יוגש כתב אישום על הריגה.

מנה החקירה עולה כי לפני כמה שבועות ניסה לדקור נען נוסף.

הוויכוח על אגזוז של מכונית נגמר במוות והמשפחה,

משפחת אטיאס,

לא יודעת איך לעכל.

אני רק שואל שאלה אחת קטנה.

האם אנחנו גדלנו דור ששולחים ילדים עם סכינים לבית הספר, לא עם מחברות?

כתב אישום רצח בחניקה הוגש הבוקר בבית המשפט המחוזי בתל אביב נגד הנער מרחובות שרצח את מעיין ספיר, בת 15. ליל שבת ברחובות, מעיין ספיר, נערה בת 15, יוצאת מביתה לבילוי בקניון הסמוך.

נער מסומם תוקף אותה וחונק אותה למוות.

המספר של העצירים באגף הזה של בית הסוהר גדל בשנה האחרונה פי שלושה.

אומרים שהנוער במדינה הופך לנוער קשה יותר, אלים יותר. לא רק אני חושב שהמצב בשטח מצריך צעדי חירום.

זאת מצלמה גלויה, אנשים רואים אותה.

בבתי ספר בעכו, בגבעתיים, באשדוד, באשקלון, הוצאו מצלמות מעקב ומעגל סגור שמכסות כל פינה וכל תנועה של התלמידים. אתה יודע מה זה להיות תחת מעקב כל הזמן?

האמת, לא הייתי. כמו בית כלא.

יש דבר אחד שלדעתי חסר בה בטירוף, וזה נשמה.

ומה זה נשמה?

נשמה זה מה שאלי דיבר עליו, ערכים.

יהיה יותר משכורת, יהיה יותר גאווה, יהיה פחות תלמידים, יהיו יותר תלמידים, יהיו לימודים מהור, הכל דברים חשובים, אני לא מזלזל.

מערכת החינוך מדברת איתנו רק על תפוקות,

מדדים וציונים. לא יכול להיות שתהיה פה בורות שילד שמגיע לגיל בר מצווה,

פעם ראשונה, במקרה הטוב, רואה בית כנסת מבפנים.

ערן לוי, בן שמונה עשרה וחצי מראשון לציון, יצא לבלות בשישי בלילה בשפעים.

בכניסה למועדון הוא נקלע לקטטה,

שבעה צעירים בקורט ובחזה, ערן מת במקום.

המוקד הבא הוא ראשון לציון.

מועדון אמנזיה באזור התעשייה בעיר,

פואד מליקוב, בן שבע עשרה, רק רצה לרקוד עם חבר בליל שישי.

פורצת קטטה בין עשרות בני נוער בכניסה לדיסקוטק,

מישהו שולף סכין דוקר את פואד בליבו,

בן שלוש עשרה.

לפני שנה וחצי הכיר ג'ימי בן שלוש עשרה, נער גדול ממנו בשנתיים.

בלי שום סיבה, הוא קם, הביא לי ברכיות לפנים,

הוריד לי דם,

הוא בהרבה יותר חזק ממני. בשלב זה החל פרוטקשן לפי עמילו.

שנה וחצי של סחיטה בסכומים גדלים והולכים בתמורה להגנה של הסוחט.

מפני אלימותו שלו.

הוא אמר לי אני אדקור אותך, אני ארוג אותך, אני אשלח אליך חברים,

אתה תיפגע.

בסך הכל עשינו חישוב, הגענו ל-13,000 בלי ה... 13,000 שקל?

כן, הגענו ל-13,000 שקל. ילד בן 13. כן. חשדם של ההורים התעורר לבסוף,

האב טמן מלכודת לבנו ועלה על הסיפור.

הסחטן נתפס בשעת מעשה והמשטרה עצרה אותו,

אך הוא שוחרר כעבור זמן קצר.

לילדים אין דברים קטנים וגדולים.

כשהדברים הקטנים לא נעצרים,

הם הופכים להיות גדולים וגדולים והמפלצת הולכת וגדלה.

כולם יודעים, כולם שותקים.

הילדים פוחדים להלשין. עד שאחד מהם שלב סכין והייתי צריך כבר לסגל.

ההורים חוששים מנקמה והמנהלים שומרים על שמם הטוב. אף מורה לא מנסה להטריד, והם מפחדים.

פשעיו היחידים של מאור חנש בן 16 היו נדיבות לב ובעלות על טלפון מצלמה שהשאיל לארבעה נערים שעצרו את רכבם לידו וביקשו ממנו עזרה.

כשהטלפון כבר היה בידיהם, נמלטו הנערים מהמקום.

מאור נתלה על המכונית הנמלטת וניסה להחזיר לעצמו את רכושו הגנוב.

הנערים המשיכו במציאתם ומאור נפל מהרכב. הנזק המיידי, אובדן הכרה, שבר בגולגולת,

דימום בתוך רקמת המוח והנשמה הדחופה.

כמה שאתה משקיע בילד שלך ועושה דברים נפלאים,

בא מישהו וגם היא הדורסת זאת. אחד מצא גזע שתי מטר,

גזע עבה,

התחיל לדפוק לי עם מחות ביד, ביד ימין, שברנו אותה.

שמרו לי בוגבוק בירה על הראש,

הכו אותי, קפצו עליי, בעטו בי, נפגע על כליה,

דם ושתן.

ואילו שלף סכינת בית וצמידית על הגרון.

בכל שנה 300 תיקים פליליים על תקיפות בבתי הספר.

אחד מכל חמישה ילדים דיווח שהוא פוחד ללכת לבית הספר בגלל אלימות.

היה איומים שהייתי באה עם סכין לבית הספר, כי הייתי מפחד.

אז הלכתי לשילם לילד כסף שמשמור עליי. לפני שנים אחדות, כשהיה בתחילת כיתה ב',

סירב אור ללכת לבית הספר, אף שהיה תלמיד מצטיין.

ילד היה איתי, בתוך השירותים,

והוא הרביס לי שמה, נתן לי בעיטות.

כף יד גדולה מאוד, בטן שקועה,

ברגליים סימנים. אז זה לא גרם לך לרצות לספר משהו? כי זה בטח מאוד מעיק.

זה על האולר, איך הייתי מגלה? מה? אם הייתי מגלה, הוא היה הרוג אותי. בלילה הוא קם ומשתולל וצועק, אצילו. למה אתה עושה לי את זה? למה אתה עושה לי את זה? בחריקות שיניים. ואז, ואז הוא אמר לי,

מסוף כיתה א', מסוף כיתה א',

אמרתי לו, מה קרה לך מסוף כיתה א'?

ואז הוא אמר את מה שהוא סיפר, שהוא קיבל בעיטות ובביצים,

וברגליים, וכל הסימנים הכחולים הם למעשה אותם המכות שאותו ילד גדול נותן לו מסוף כיתה א'.

הוריו של אור שיתפו עתה את בית הספר בפרטי ההתעללות שבוצעה בין כתליו.

ואז היא אמרה, לא, אנחנו ידענו במי מדובר.

אבל לא להאמין, זו משפחה טובה.

אני חושב שצריכים להעיף את הילד מבית הספר,

כי הוא יעשה את זה לילדים אחרים.

אותו ילד בבית הספר, כאילו כלום לא קרה עד היום.

והבן שלי, המליצו לנו להעביר אותו לבית ספר חדש.

זה האילוצים של המציאות.

אין כוח להתמודד עם האלימים החזקים.

אז מרימים ידיים ומתייאשים.

13% מבני הנוער דיווחו כי חשבו ברצינות על התאבדות. 6% דיווחו כי ניסו להתאבד במהלך השנה האחרונה.

בבית הספר היסודי אחווה ברמלה למד ציון בבני ילד בריא ורגיל בן 13. הכל

התחיל כאן בחצר בית הספר.

שלושה ילדים מבני כיתתו פקעו בו ושינו את חייו לעולם.

הם יוצאו לי מאחורי הכיתה,

שלושה נערים,

הם התקיפו אותי עם עץ וחפפו אותי בראש.

20 שנה אחרי אותו יום פורענות,

ציון ומשפחתו עדיין משלמים את מחיר הפגיעה.

זה לאחות את ציון,

זה להפוך את ציון במיטה,

שלא יהיה לו קצה לחץ כולנו.

במשטרה משקיעים מאמצים רבים בניסיון להתמודד עם מכת האלימות. קציני הנוער מדברים על אובדן התמימות, על התגברות האכזריות,

ובעיקר על הרבה כלי נשק קרים בתוך בתי הספר ובסביבתם.

עד היום אני לא מבינה למה זה עובד.

אתה לא יכול להרגיש את הכאבים של המקום.

סיפורו של ציון הצליח היום לרגש גם את הקשוחים שבתלמידים.

השאלה היא,

האם מחר בבוקר זה יספיק כדי למנוע את קורבן האלימות הבאה?

כל יום מחדש אני מתעוררת

ואוה את ציון במצב כזה פשוטה,

יושב על כסה גלגלים,

תלוי באחרים.

לא יכול לעשות שום דבר.

כל יום אני קראת מחדש.

המצב הוא לא טוב.

אנחנו צריכים לשנות אותו, הוא לא מצב טוב.

אני לא רואה סיבה להמשיך לפתוח את בתי הספר בצורה הזאת. זה משהו שממש בושה וכלימה. כשאני ראיתי, מה שכל אחד ידעת מאיתנו רואה, אני בטוחה בזה,

שמערכת החינוך קצת בקריסה.

שוב בקריסה.

57% מההורים מציינים שהם לא מרגישים בטוחים לשלוח את ילדיהם לבית הספר.

נתון מפחיד. בבתי הספר של הילדים שלנו יש מלחמה, לא פחות מכך.

זה קורה לילדים שלי,

זה קורה מן הסתם גם לילדים שלכם.

אפילו אם אתם מסרבים להאמין בזה. מה אתה אומר, יעל? אם זה קורה לכולם,

כדאי שכולנו, לא משנה באיזה בית ספר הילדים שלנו עומדים,

שנצליח לבדוק. אני מציע לך, יעל, לא לדבר על כולנו. אני מציע לך היום לדבר עם ילדייך,

כדי גם להזהיר אותם וגם להיכנס לעומק של הדברים, משום שאין פעם לתעתע את הדברים מתחת לשטיח, משום שכשהזזנו טיפה את השטיח,

התגלו שם שרצים בלי סוף. ואין מקום חסין בפני זה. לא. ולילה הוא קם ומשתולם וצועק, אצילו. אני רק שואל שאלה אחת בכלל.

האם אנחנו גידלנו דור ששולחים ילדים עם סכינים לבית ספר, לא עם מחברות? כמה שאתה משקיע את באלי שלך ועושה דברים נפלאים,

בא מישהו ומחייה דורסת את זה, שוטה,

שיקצה דמדמים,

תלוי באחרים, הכול עניין יקרא את מחמוש.

הגיע הזמן שמחיר הטמטום במדינה הזאת יפסיק.

אני אמנם שילמתי מחיר יקר,

אבל יש עוד כמוהו המון מפלצות שמסתובבות ברחובות.

ואם אתם, כל אחד פה, דעת הקהל לא תתעורר ותצא לרחובות ותגיד די לטמטום,

אז עוד מעיין ספיר יופיעו בכותרות ואחרי שבוע ישכחו.

כבוד בבוקר דבר ראשון וחוזרת אותם, היא לא הייתה.

איך ייתכן שיש כל כך הרבה תוכניות לימוד למניעת אלימות בבתי הספר בישראל,

ובכל זאת, רמת האלימות של הנוער אצלנו היא מן הגבוהות בעולם? אין אלוהים.

ובחברה, במשפחה שבה אין אלוהים,

ובחברה שבה אין אלוהים, כל מותר,

כל פריץ,

והאיצאים משתלמים.