הסיעתא דשמיא שקיבל החזון איש זצ"ל בזכות יראת שמים
כמה פעמים מספר רבי משה שולזינגר זכיתי לשמוע ממר"ן בעל קהילות יעקב שדיבר בהרצה ובהכנעה נוראה על אודות מר"ן החזון איש: דהיינו הסטייפלר היה מדבר מהערצה ובהכנעה נוראה על אודות מר"ן החזון איש, וכך היה אומר: דבר פלא ראינו אצל החזון איש עד יומו האחרון לא שלטה בו שכחה, בכול עניין שהיו מדברים איתו בכול מקצועות התורה, נראה היה הדבר כאילו עכשיו למדנו את העניין הזה,
הוא ידע הכול על בוריו: את הסוגיות עם שיטות הראשונים, והמסקנות להלכה, והמדובר הוא על עניינים והסוגיות של ידעם לפני שלושים וארבעים שנה.
הכול, הכול בלי יוצא מן הכלל היה כתוב על ליבו הטהור וחקוק במוחו הקדוש, כל היה עד יומו האחרון ממש, בכול עניין שנשאל היה נראה הדבר כאילו שקוע בו עתה ממש. שאלתי את מר"ן במה זכה לזה החזון איש?: האם בגלל שהרבה לחזור על תלמודו על בלי די? והשיב מר"ן: הכוונה זה הסטייפלר כן, והשיב מר"ן: שודאי בלי לחזור הרבה אי אפשר לזכור, אבל הלו הגמרא אומרת במגילה ו': "שלאוקומה גרסה סעייתא דשמיה הוא".
רש"י מסביר מה זה לאוקומה גירסה?: שלא תישכח ממנו, דהיינו שאדם יעמיד את לימודו ולא ישכח ממנו זה צריך שעייתא דשמייא, ולחזון איש היתה סעייתא דשמיא שלא תשקח ממנו תורתו, וזאת בזכות מה? בזכות צדקותו העצומה, בזכות יראת שמים הנוראה שלו, אשר פחד ה' והדר גאונו חפף עליו תמיד כל הימים, ויעל על ראשו את מוראם או אה!, ויעל על ראשו את מוראם, של ארבעת חלקי השולחן ערוך. אשר לא עשה שום תנועה וזיז כלשהו בלי להתייעץ עם ארבעת חלקי השולחן ערוך. והיה חרד על דקדוק הדין כי חד מכמה הן: והיה חרד על דקדוק הדין כאחד הראשונים, ובזכות כבירה ונוראה זו זכה הוא לסעייתא דשמיא עצומה שכול תלמודו היה בידו בלי שום שכחה, ושמועותיו מחוברות לו מאירות ושמחות כנתינתן בסיני.
הרב: אני שמעתי מפי אהי אברהם גריינמן, שזכיתי ללמוד איתו חברותא, והוא סיפר לי עדות, שהוא שמע מפיו של החזון איש זוצוק"ל בדברים מסוימים שהוא אמר שצריך לעשות כך וכך אבל זה לא מופיע בשולחן ערוך אז הוא אמר: "דיני דגמורא" אם זה מופיע בגמרא: דיני דגמורא, מספיק שזה מופיע בגמרא, כבר צריך לעשות.