וֶהֱוֵי דָן אֶת כָל הָאָדָם [את חברת דן] לְכַף זְכוּת
- - - לא מוגה! - - -
מצווה קלה זו.
עושה את החיים, תענו.
בצדק תשפוט עמיתיך.
חוכמה אלוקית,
שלוש מילים,
משנים את כל החיים של הבן אדם. אתם שומעים?
יש אנשים שיש להם סוכר,
יש להם לחץ דם,
יש להם כל מיני מרעין בישין,
כל מיני דברים.
ממה זה?
בגלל שהם רואים הכל שחור,
כולם נגדם, אף אחד לא חושב עליהם,
אף אחד לא שם לב, לא מפרגינים להם, לא נותנים להם תשומת לב.
כל הזמן במרע שחורה.
לא באים על סיפוקם.
למה? הם אנוכיים.
הם
רוצים שהכול יהיה סביבם.
שום דבר אחר.
מישהו פונה אליך לדבר או משהו,
אומר, ששש, אתה לא שומע שהוא מדבר אליי?
ששש.
מזיז את כולם, העיקר הוא באמצע התמונה.
עשרים דקות מחכים פה יהודים,
בתחנת אוטובוס של דן,
ומחכים מדי הגיע אוטובוס מתל אביב. עשרים דקות, מתאספים עשרות אנשים ועומדים ורוטנים,
ומחליפים את הרגליים מכאן לכאן, מכאן לכאן, מכאן לכאן,
ומחליפים מילים וטענות,
וכל אחד אומר, לא מתביישים.
בטח עכשיו הם שותים כוס קפה עם עוגה, ואנחנו יושבים פה מתבשלים בשמש.
אה?
מגיעים תחנה סופית, ישר יורדים לקיוסק,
אוכלים, שותים,
ואנחנו פה מתייבשים.
צריך ללמד אותם לקח אלה. חייבים לעשות תחבורה אלטרנטיבית.
חייבים לפתוח קו אחר ללמד אותם לקח.
בושה וחרפה.
כל פעם זה חוזר על עצמו.
וכל אחד טוחן ואומר ואומר, ואיזה עצות.
אפשר היה לבנות עיר רק מהתחנה הזאת.
פתאום יש שם יהודי אחד בשם רב שמשן.
רב שמשן.
הוא יושב,
והוא מלמד סנגוריה על דן.
הביא דן,
הביא דן את כל האדם לקו זכות.
הוא דן.
והוא אומר, איזה מסירות נפש. בשמש, בלחץ, כל אחד עם הסלים.
זאת נכנסת עם העגלה, דוחפת אותו, את הנהג. זה מביא לו כסף דבוק, מסריח, מזיע.
ההוא בכלל זה, ההוא אומר, תנקב לי. כבר הכל מנוקב, נקבו לך כבר פעמיים את כל החורים.
עוד פעם מבקש תנקב.
וזה וזה.
והוא מסכן. עוד לא מגיע לתחנה, כבר צריך לצאת.
וכל הפקקים, בכביש גאה. וכל הצער, והלחץ, והכול. וכל אחד רוטן. ותוריד אותי, ותעצור לי. ודופקים לו בדלת. וזה.
אללה, איזה מסכנים. איזה צדיקים אלה הנהגים. וזה.
לאט לאט כל האנשים מתחילים ככה להירגע.
הנהג יגיע לשלום.
הראשון שיעלה לא יפתח עליו את כל מה שהוא שמע מכולם.
יהיה רגוע, נסיעה תהיה קלה.
איזה חיים טובים יש לרב שמשון.
הוא רואה הכול.
ורוד. יפה. פסטורלי. מסכן.
איזה צער. מלמד זכות. לא כואב לו. לא עבדו עליו. לא סידרו אותו.
שום דבר. מבסוט. מתי שיגיע. יגיע.
הוא לא כל פעם יוצא. נו. הגיע. עוד פעם. יוצא עוד פעם. וזה. מסתכל. הגיע. ואם תצא, אז האוטובוס יגיע יותר מהר.
תישאר במקום. מה אתה בלעץ?
כל הזמן. וזה.
יצא. הגיע. ראית אותו? שמעת אותו? אני חושב ששמעתי אותו כשהוא מגיע.
וכל היום דיבורים.
הוא רגוע רב שמשן. ומלמד על דן זכות.
הוא מבסוט. החיים שלו על הכיפה.
מצווה קלה קשה.
קלה.
מה הבעיה להגיד טוב על כולם?
אבל קשה.
כי האגו, האנוכיות, מה פירוש? אתה תלמד על כולם זכות.
עליך לא מלמדים כולם זכות. אתה רק הצדיק שהבין את זה עכשיו.
אבל כולם לא מסתכלים עליך כמו שאתה התחלת עכשיו להסתכל על כולם.
אז אתה רוצה להחזיר בו? אתה מטבע.
כמה אתה יכול להיות פראייר?
כולם לא יסתכלו עליך ותגיד שלום,
תהיה בריא. והוא לא עונה לך.
והוא לא מוכן להושיט לך יד, חס ושלום, כי אם הוא ייתן לך יד,
הוא אישר שאתה קיים.
הוא לא מוכן לתת יד.
לתת יד זה כאילו אתה קיים.
זה עובדן, אתה תת את היד.
אז הוא לא נותן יד, הוא עובר ליד.
הוא לא מסתכל, הוא מתעלם.
זה קשה.
אבל מי שלא אכפת לו, הוא לבן שיניים מחליו,
מלבין את שיניו, מחייך לכולם.
מבסוט.
איזה אושר, איזה חיים קלים,
הכל הוא מבין בקלות,
אין לו שום בעיה עם אף אחד.
חי טוב.
למה לא נאמץ דבר כזה ונחיה על הכל?