פרשת ויקהל | הרב עמנואל טולדנו

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

‫פותרת ברכה מפורטת, ‫אם גם זה נכלל.

‫אבל יש בזה מחלוקת הפוסקים.

‫בתוספות בדף יב, עמוד א',

‫משמע שאם אמר בורי פרי עץ על היין, ‫לא יצא.

‫רבי עקוויגר באמת שואל את השלושה ‫מה בגניון הסל דף יב,

‫שואל למה לא יצא.

‫הרי ברכה כוללנית פותרת ‫ברכה יותר מפורטת,

‫כמו שבורא פרי אדמה פותר בורא פרי עץ.

‫ועוד יותר, לקמאן בדף מ' עמוד ב',

‫יש מחלוקת רב הונא ורבי יוחנן.

‫מה הדין אם אמר שהכול על היין

ועל הלחם?

‫הרי אחרי כן, בספר המשנה,

‫על פירות האדמה, הוא אומר, ‫בורא פרי אדמה, עושין הלחם.

‫גם לחם היה ראוי לברך עליו ורבי פרי אדמה,

‫אבל קבעו ברכה מיוחדת, ‫היותו הלחם

זה עיקר מזונו של האדם.

‫אז יש ברכה מיוחדת על הלחם, ‫המוציא לחם לארץ,

‫כמו שיש ברכה מיוחדת על היין.

‫אז שואל רבי עקוויגר לכאורה מהפשט, ‫למה יצריכו?

‫מה התוספת שיש בברכת ורבי פרגניה? ‫לפרט.

יותר לפרט. ‫זה לא סתם עץ, ‫שלא יודעים איזה עץ, ‫אולי אוכל טנאים.

‫לא, צריך לפרט ומנגפת.

‫אז אם, הרי ברכה כוללנית, ‫פותרת ברכה פרטנית.

‫אז הוא נשאר בקושייה בדף יב.

‫אבל מה שיש לומר אחרת,

יש לומר אחרת,

‫שמה שיצריכו ברכה, בורא פרי הגפן,

‫לפרט איזה עץ זה,

‫זה מן הגפן,

‫זה לא בשביל לפרט,

‫אלא כיוון שהבריאה של היין ‫זו בריאה חשובה,

‫שהיין גם סועד וגם משמח.

‫זה הגמרא מלמד אל, לא לבד דורשים.

‫הגמרא אומרת, למה יש ברכה מיוחדת ‫על היין?

‫בגלל שהוא משמח וגם סועד.

‫הלחם הוא רק סועד.

‫ויין ישמח לבב אנוש וגם סועד.

‫אבל ולחם רק סועד.

‫אז היות והבריאה הזאת מיוחדת,

‫צריך להבליט את זה, ‫לא בשביל לפרט איזה עץ.

‫לפי ש... הרי על הענבים ‫מברכים בורא פרי או עץ, על הענבים.

‫אז למה אני אומר בורא פרי הגפן?

‫זה לא ענבים, זה יין.

‫אבל למה אתה לא אומר בורא פרי עץ?

‫או, כי זה יין. יין זה חשוב.

יין זה הקבעו ברכה, ‫לא סתם רצו לפרט יותר.

‫רצו שידעו העולם

‫את הבריאה של הקב' ברוך הוא.

‫זה... קבעו את זה בשביל...

‫בשביל

לראות חשיבות של היין.

‫הרי כל הברכות זה התעלה שמו לעד, ‫מנציא לנו מזונות בניסי ניסים, פלאי פלאים.

‫כמו שראיתי, אחד ממחיש את זה טוב.

‫וכשהיו אבותינו במדבר,

‫היה יורד מן,

‫מוריד להם מן מן השמיים.

‫איך גדל המן הזה, איך נהיה, ‫לא ראינו איך.

‫במאמרו עשה את המן.

‫אבל נכנסו לארץ

והפסיק המן.

‫אז הוא שואל הילד לאבא שלו, ‫מה נאכל עכשיו?

‫אמרנו, בוא תראה, אבני, בוא איתי לשדה.

‫אנחנו זורעים ויצמח.

‫יצמח לא מן השמיים, יצמח לנו מזון,

‫יצמח לנו מן האדמה מזון.

‫אוי ואיך יש פילי פלאים ככה.

‫פילי פלאים זה יותר נס.

‫האוכל שאנחנו מקבלים מן האדמה,

‫זה יותר נס ממה שיורד מן השמיים.

‫כאן אתה רואה, אתה שם גרעין אחד,

‫עד שהוא נרקב,

‫ואז הוא נותן שיבולת,

‫גרעין חיטה נותן שיבולת שיש בו,

‫מצאו פעם שיבולת של 300 גרעינים.

‫חוות הלבבות מביא את זה.

‫זה נס פלא לשאוב מן האדמה חומרים ‫שהתהפכו על ידי הגרעין לאותו מין.

‫לחיתים.

‫וכל הפירות זה פילי פלאים, ‫איך אנחנו אוכלים ‫משל הקדוש ברוך הוא וניסי ניסים.

‫אמרתי כבר פעם בשם הרבי מקוצקה ‫היה אומר שמברכת הזן אחת,

‫אפשר להיהפך למאמין גדול.

‫אז צריך להתבונן.

‫אתה לוקח אוכל מן המכולת

‫או מן הירקן, ‫הנה, אני אוכל עגבניות.

‫אבל אתה יודע איך בעגבניות האלה, ‫איך בא הלחם הזה, ‫עד שהוא הגיע אליך להתבונן, ‫איך הוא צמח.

‫אז הילד הזה שאמרתי, ‫הלך

לאימא שלו, אימא, את יודעת.

‫איזה פלא,

‫עד עכשיו קיבלנו לחם מן השמיים.

‫עכשיו אבא אומר לי ‫שאנחנו נקבל אותו מלמטה, מן האדמה.

‫זה יותר פלא.

‫וזה הברכות, הברכות להכיר

‫בגדלתו של הקדוש ברוך הוא, ‫איך הוא מגדל לנו מזונות,

‫ולהודות לו על זה.

‫אז על היין, שהוא בריאה מיוחדת,

‫משמח. ‫אתם יודעים, יש אנשים,

‫זה לא טוב להשתכר,

‫אבל בכל זאת, קצת בסומה זה משמח.

‫אתם יודעים איך אנחנו... ‫אני הייתי מקיים פעם היום, ‫אני כבר זקן, לא,

‫אבל פעם הייתי מקיים לבסומה. ‫איך הייתי מקיים?

‫לשתות הרבה יין, ‫בפרט יין מתוק עם סוכר.

‫אחר כך יחריב לך את הבטן.

‫איך הייתי מקיים? ‫לוקח וקרוקי עין יבש

‫ושותה כל חמש דקות,

‫שותה קצת, קצת, ממש קצת.

‫במשך אתה יושב שעה על ה...

‫וככה אתה מתבשם,

‫וזה משמח.

‫זו תרופה לשמחה.

‫אבל אם שותים לו בצורה טובה, ‫אז...

‫אז האלכוהול זה לא בריא.

‫על כל פנים, אנחנו נחזור לענייננו.

‫מה שבורא פרי העץ ‫לא פוטר את היין,

‫אף על פי שהגמר לקמאן דף מ', יש מחלוקת ‫עם מי שהכול פוטר את היין ואת הלחם,

‫והלכה כרבי יוחנן שזה כן פוטר.

‫תכף נראה. ‫אבל בורא פרי העץ לא פוטר.

‫למה בורא פרי העץ פוטר?

‫זו ברכה פרטנית,

‫אבל אני מברך ברכה כוללנית, ‫כמו שבורא פרי האדם ‫הפוטר את העץ.

‫אז אנחנו מסבירים שכאן, ‫לא שכוונת חז״ל הייתה בשביל לפרט,

‫לומר מהו העץ.

‫לא בשביל לפרט, ‫בשביל להבליט שזו בירייה מיוחדת.

‫למה אני מברך בורא פרי העץ? ‫על הענבים מברכים בורא פרי העץ.

‫למה בורא פרי הגפן?

‫כי זה משהו מיוחד.

‫זה משמח ומסועד.

‫אז אם תקנה הייתה בשביל להבליט ‫את הבריאה הזאת, ‫מה יעזור שאמרת בורא פרי העץ?

‫אם היה רק בשביל לפרט,

‫כך רבי הקוויגר אומר.

‫אבל לפרט, אז מה יש? ‫אמרתי, ברכה כוללנית, זה פוטר.

‫כמו שבורא פרי אדמה פוטר.

‫אבל חזר, היה להם כוונה פה

‫להבליט את הייחודיות שיש ביין,

‫שזה בריאה שמשמחת וסועדת.

‫זהו, בסדר. ‫אבל למה שהכול, אם כן, פוטר?

‫למה שהכול, הלכה כרבי ענב, ‫שהכול פוטר את היין?

אני לא... זה לא דברים פשוטים, ‫אבל ראיתי בספרים אומרים,

‫שברכת שהכול הייתה תקנה מיוחדת,

‫שעל הכול ימברך שהכול יצא.

‫הייתה תקנה מיוחדת שהכול, ‫בדיעבד על כל הפירות ועל כל המאכלים.

‫אבל בורא פרי העץ לא... זהו, בסדר. ‫עכשיו נמשיך.

‫ועל הלחם היה ראוי לומר בורא פרי אדמה.

‫אבל קבעו לו ברכה מיוחדת, ‫אז אותה שאלה,

‫מי שאמר בורא פרי אדמה על הלחם, ‫אם יצאה.

‫בדיוק אותה שאלה כמו בורא פרי העץ על היין.

‫תלוי באותה מחלוקת. ‫גם פה רצו לראות את הייחוד, ‫שהרי הלחם זה עיקר מזונו של האדם.

‫בשואה היו נותנים פרוצת לחם

וכוש קפה,

‫אבל הלחם מחזיק.

‫כי החיטה היא, יש בה הכול החיטה, ‫יש בה סוכר וחלבונים,

‫וזה מחזיק את האדם.

‫אז גם כן, זו ברכה מיוחדת,

‫חוץ מן הפת,

‫שעל הפת הוא אומר,

‫המוציא לחם מן הארץ,

‫ועלי ירקות הוא אומר, בורא פרי אדמה. ‫רבי יהודה אומר, בורא מיני דשאים.

‫פעם הזמינו אותי באשדוד.

‫היה, לפני עשרים שנה,

‫היה אדמו'ר,

‫שמה אדמו'ר אחד בא מאמריקה,

‫אדמו'ר מפיטסבורג.

‫פיטסבורג זה עיר בארצות הברית.

‫אז הוא בא משם והוא התיישב באשדוד,

‫ואת כוונתו לקרב את היהודים,

‫אז הוא היה מארגן כל ראש חודש,

‫ברברב דחד יומא.

‫כל ראש חודש

‫הולך לבית כנסת באזור אחר,

‫כל פעם אזור אחר,

‫ומביא אברכים שלומדים כל היום, ‫עם הבעלי בתים שבאו, ‫מזמינים בעלי בתים לבוא ללמוד יום אחד,

‫יום אחד בחודש.

‫ברברב דחד יומא,

‫יש בה גמרא שאחד היה בא לישיבה, ‫שלושה חודשים לקח לו הדרך,

‫ושלושה חודשים לחזור הביתה לחג,

‫והיה לומד רק יום אחד,

‫והיו קוראים לו ברברב דחד יומא,

‫גמרא בחגיגה.

‫אבל זה, בכל חודש היה,

‫כל חודש היה יום אחד של לימוד,

‫פעם באזור הזה, פעם באזור הזה,

‫והיה מזמין אחד שיגיד שיעור ‫ואחד שיגיד דרשה.

‫אז אני פעם הזמין אותי לומר פתיחה ‫על פרק כיצד מברכים.

‫והדרשן היה חברנו, ידידנו, ‫רבי ינקוב גלינסקי,

‫זיכרונו לברכה, איבדל לחיים.

‫אני אמר את השיעור, ‫ואחרי כן הוא אמר את הדרשה.

‫בסדר.

‫אז מה היה השיעור שלי? ‫זה היה פתיחה על כיצד מברכים. ‫הם התחילו ללמוד כיצד מברכים.

‫שאלתי אותם קושייה,

‫איך מברכים על היין בורא פרי העץ?

‫בורא פרי הגפן, ‫אומרים גם שם של העץ, בסדר? ‫זה בורא פרי העץ, רק אתה אומר, ‫מה שם של העץ?

‫בורא פרי הגפן.

‫הרי ביין לא ניכר ענף.

‫אתם יודעים, שיטת רש״י בדף ל״ח,

‫הייטרימה מותר בתרומה.

‫הרי יש דין בתרומה, ‫אסור לשנות אותה מברייתה.

‫אסור לעשות מיצים משום דבר, ‫רק מזיתים וענבים.

‫אבל לעשות מיצים, אתה משנה,

‫מקודם היה מוצק, עכשיו זה נוזל.

‫אין לשנות תרומה, גם שביעית, אותו הדין.

‫אין לעשות מיצים, אפילו מיץ גזר.

‫יש בחזון איש שאם יש מכונה טובה ‫ועושה ריסוק גמור,

‫הוא רוצה להקל.

‫בהזדמנות, בל״ח, בלי נהדר נדבר, ‫יש על זה שיעור בספר השלי, על שביעית,

‫על המיצים בשביעית.

‫אבל גם בתרומה אסור לשנות מברייתה.

‫אז שמה כתוב בגמרא,

‫הטרימה מותר לעשות מתרומה.

‫מה זה טרימה? אומר רש״י,

‫מי שריסק

תמרים,

‫אבל ריסוק מועט, רק פטישה, ‫אבל לא ריסוק גמור,

‫אז מותר, זה לא נקרא שיניתה.

‫וגם לעניין ברכה, כבר אומרת, ‫מברכים על טרימה, בורא פרי העץ,

‫כי זה לא ישתנה.

‫הנה רש״י,

‫מותר לעשות מהן טרימה

שאין מפסידה.

‫אלמא דמילטה כאה.

‫אבל פה מקודם הוא אומר,

‫שזה ריסוק.

‫זה לא מרוסק לגמרי, רק כתוש.

‫רק כתוש.

‫ומה שמאמירה? ‫שמדייק התרומת הדשא,

‫שמרוסק לגמרי, אפילו טמרים,

‫עושים מזה עיסה.

‫אתה לא רואה חתיכות טמרים.

‫אתה רואה עכשיו דבר חדש.

‫אז רש״י אומר שאם זה מרוסק לגמרי,

‫לא מברכים על זה, בורא פרי העץ, ‫כי לא ניכר הפרי.

‫צריך שיהיה ניכר הפרי.

‫אז זה אומר רש״י.

‫מה רמב״ם כתוב, מי שריסק תמרים ‫ועשה מהם עיסה,

‫מברך בורא פרי העץ.

‫אפילו שלא ניכר הפרי.

‫אבל רש״י אומר שלא ריסק לגמרי,

‫רק כתוש.

‫כתוש קצת,

‫אבל אם ריסק לגמרי,

‫זה לא טוב, זה לא...

‫לא יברך בורא פרי העץ. ‫הנה, טרימה מהו,

‫מה מברכים עליו,

‫ושם טרימה כל דבר הקתוש קצת,

‫ואינו מרוסק.

‫אבל מרוסק לגמרי, אין בורא פרי העץ.

כי אתה לא מכיר,

‫אם אתה תחתוך את זה לחתיכות קטנות, ‫אבל מכל חתיכה אתה רואה, ‫זו חתיכת תמרה.

‫אבל כשזה מרוסק כמו עיסה,

‫אם אני אטעם, אני יודע, זה תמרים.

‫אבל הוא לא ניכר, ‫והפרי לא ניכר שהוא תמרה.

‫אז רש״י אומר, לא מברכים, ‫צריך שיהיה ניכר הפרי.

‫אבל ברמב״ם כתוב שכן מרן אומר ‫לברך בורא פרי העץ, ‫אבל הרמו, מוסיף,

‫מביא את דברי התרומת הדשן, ‫שרש״י חולק,

אבל הוא אומר,

‫לכן אם עושים ריבה מגוגדניות, ‫מדובדבנים,

‫ואם עושים ריבה, הבישול הורס את הפרי, ‫כי אומרים, תעשה קומפות משזיפים.

‫המים החמים, הבישול,

‫עושה את השזיף,

‫בכלל לא מוצק, חתיכת מוצק. ‫הוא נהיה,

אם הוא ריסק בבישול, אז אומר,

‫תרומת הדשן,

‫לברך שהכול, כמו רש״י.

‫אז אומר המשנה ברורה, ‫אף על פי שלשיטת רש״י,

‫גם בתמרים מרוסקים לא מברכים,

‫בורא פרי העץ,

‫אבל אנחנו מחמירים, ‫הרמה מחמיר רק בריבה,

‫רק בריבה, במרקחת,

‫שהפרי נהרס לגמרי על ידי הבישול.

‫אבל כל דבר שלמשל תמרים ‫מרוסקים בו, הרי פרי העץ, ‫אפילו לא ניכר הפרי.

‫וזה הציבור לא יודעים.

‫כל דבר לא ניכר, לא ניכר.

‫אנחנו הרי עיקר הלכה כמו דעת מרה,

הרמב״ם, שאפילו מרוסק לגמרי, לברך.

‫אבל אנחנו בברכות,

‫מחמירים לחשוש משום ברכה לבטלה, ‫גם לדעת הרמה, אם הוא אומר ‫לא לברך בורא פרי העץ, ‫הוא אומר שהכול, אנחנו חוששים.

‫אבל הרמה עצמו חושש רק בריבה,

‫אבל בריסוק הוא לא חושש.

‫אז אני אומר,

‫אם כך אומר המשנה ברורר, ‫בשם המגן אברום,

‫שהרמה חושש רק בריבה,

‫אז אנחנו אומרים שלא נחמיר ‫יותר מן הרמה.

‫אבל די שכל... למשל, רסק תפוחי אדמה.

‫רסק תפוחי אדמה, בורא פרי אדמה.

‫גם המשנה גם מביאה את זה ביידיש.

ארד אפל.

‫אפל זה תפוח וארד זה אדמה.

‫אז ארד אפל זה תפוח אדמה.

‫אפל זה באנגלית אפל.

‫כל התפוחים נקראים אפל.

‫יש גולד אפל, זה תפוח זהב,

‫ויש התפוחים הרגילים זה אפל, ‫אפל לבד.

‫אז ארד אפל, או למשל, רסק תפוחי עץ.

‫בארד עבר, ומכירים גם.

‫אפילו אם זה מרוסק טוב,

‫אם לא מבושל, בורא פרי עד. ‫זהו הלך.

‫עכשיו אני שאלתי, זה הייתה פתיחה של...

‫שאלתי אותם, קושייה עצומה.

‫איך מברכים על היין? ‫על היין בורא פרי הגפן.

‫הרי היין זה מן הענבים, ‫לא ניכר הפרי של הענב.

‫אין לך ריסוק גדול מזה, ‫עשית מזה נוזל?

‫אתה רואה ביין, ‫אתה מבחין שזה חלק מן הענבים?

‫אולי בטעם, אבל ב...

‫לא רואים ענבים פה.

‫איך מברכים בורא פרי הגפן? ‫הרי לא ניכר הפרי,

‫קושייה על תרומת הדשן ורש.

‫מה התשובה לזה?

‫אז זו הייתה שאלה,

‫והתשובה היא זאת.

‫התשובה היא

דברים לפי שענבים עומדים ברובם ליין.

‫הענבים עומדים ברובם ליין.

‫אתם רואים... ענבים, הרי אם תשאיר ענבים, ‫מתקלקלים.

‫אוכלים ענבים, אוכלים הרבה, ‫אבל הרוב של הענבים

‫הולך ליין, ויש כל השנה יין.

‫לא נדבר בצרפת,

‫כולם שיכורים, כולם שותים ינות.

‫היה לי איזה מורה צרפתי, גוי.

‫היה לי מורה ללמודי חול.

‫היה בא, לא יכולנו לעמוד על ידו.

‫ככה ריח של היין נודף מפיו.

‫כל לפני שהוא בא ללמד,

‫בית תיכון היה מלמד אותנו, גוי.

‫היה בא,

‫היה הולך מקודם לבית מרזע לשתות יין,

‫ואחרי כן הוא בא.

‫לא יכולנו לעמוד מפניו.

‫טוב, אז לא מבעיה שם שהמון יינות.

‫אז ענבים בצרפת,

‫תשמע עוז ליין.

‫פה בארץ אולי יותר.

‫אבל גם כן, היות שהיהודים שותים יין ‫לקידוש של עבדונלה,

‫אז כל היהודים שותים יין, ‫ויש שותים יין כל יום בארוחה.

‫זה היום, אתה נוסע במטוס, ‫נותנים לך בקבוק יין קטן, ‫בקבוק יין, זה חלק כינה ארוחה.

‫אז ככה המציאות, ‫שרוב הענבים הולכים ליין.

‫אז למה אני מברך בורא פרי הגפן? ‫לא בגלל שהוא חלק כינה ענבים.

‫אם הרוב הולך ליין,

‫זה עיקר הפרי של הגפן.

‫המטע, עיקר המטע,

‫בשביל מה? בשביל היין. ‫אז זה נקרא עיקר הפרי.

‫כל פעם, למשל, תמרים.

‫תמרים ברובם נאכלים, ‫לא הולכים לעשות מזה עיסה.

‫ברובם זה אוכל.

‫נאכלים כמו שהם.

‫אז אם אני רוצה לברך על חתיכה,

‫זה בגלל שהיא חלק מן התמרה.

‫אז צריך שיהיה ניכר. ‫איך תגיד בורא פרי? ‫זה לא ניכר, זה מן התמרה.

‫אבל ביין זה לא בגלל שזה חלק ‫מהענבים, ‫אני מברך בורא פרי הגפן.

‫זה בגלל זה עצמו מטרת המטע היה ליין.

‫היין הוא פרי.

‫אתה מבין את הלונדשר, יונתן? ‫אתה מבין את ההבנה?

‫בכל פעם אני מברך על משהו על תפוח. ‫רוצה אחת אחד תפוח.

‫למה אתה מברך בורא פרי? ‫כי זה חלק מהתפוח.

‫והתפוח זה הפרי.

‫אז צריך להיות ניכר. ‫אז צריך לומר בורא פרי העץ. ‫זה פרי העץ.

‫אם לא ניכר, אז לא רואים שזה תפוח.

‫אבל כשאני שותה יין, לא מברך, ‫בגלל שזה חלק מן הענבים.

‫אלא שהיין הוא עצמו שם פרי עליו, ‫בגלל שעיקר מטרת המטע ‫של הכרמים בשביל היין.

‫ומצאנו ברש״י בדף ל״ו.

‫יש שם בדף ל״ו על קמח, ‫קמח קלוי, אומר התוספות.

‫קמח קלוי.

‫מה מברכים עליו? מחלוקת.

‫אחד אומר,

‫מחלוקת רבו שמואל.

‫אחד אומר, מברכים עליו.

‫הנה, כמחא דחיתא.

רב יהודה אמר בורא פרי האדמה

ומן החיתים.

רב נחמן אמר שהכל נהיה בדברו.

שואל, אמר לרב נחמן לא תפלוג עליה דשמואל

דרב יהודה דרבי יוחנן ושמואל דקאי מקבטי שרם אומרים אמר רבי דמר שוער ויצעק שמן זית מברכים עליו בורא פרי העץ אפילו שישתנה.

אלמא אפעל גב דה ישתנה במלטי קאה הכנה מאף על גב שהחיתים השתנו לקמח.

השינוי לא מוריד את הברכה.

אמר לו זה לא דומה.

שמה אמר לו

אטאם אכה יתלה מדמה אטאם נתלה עילויה אחרינה אכה יתלה עילויה אחרינה בפת

בשמן אתה לא יכול לעשות מוצר יותר טוב מן השמן.

השמן זה הדבר הכי טוב שאתה יכול להוציא מן הזיתים.

אבל הקמח, אתה יכול לעשות לחם,

יכולת לעשות,

אומר רשי,

בשמן שאין מה, אי אפשר לעשות מזה דבר יותר טוב, מוצר יותר טוב,

עיקר הפרי זה השמן.

זה עיקר הפרי.

אבל קמח, לא תוכל לומר זה עיקר הפרי, יש מטרה יותר חשובה,

לעשות לחם. לחם הוא עיקר הפרי,

על הלחם מברכים באמת בורא פרי, אז מה מוצא לחם לארץ?

כי זה עיקר הפרי, אפילו שלא מכירים מן הלחם את החיתים,

אבל זה עיקר הפרי.

ואפילו שלא מכירים מן השמן את הזיתים,

אני לא מברך על השמן בורא פרי עץ בגלל היותו חלק מן הזית,

אלא בגלל שזהו בעצמו הפרי.

אומר רשי, אני אקרא לכם מה שתראה, ממש מאיר עיניים.

אומר רשי,

אומר רשי,

אך אית לעילויה אחרינה.

אי לקח, יצא מכלל פרי,

הקמח, זה כבר לא חיתים, לא מכירים חיתים בקמח.

יצא מכלל פרי ולכלל דרך אכילתו לא הגיע.

אבל שמן מיד בא לכלל,

מיד בא

לא רואה טוב,

בא בשינויו לכלל דרך אכילתו, ועיקר הפרי הוא.

לכך מברך בורא פרי העץ, ייקח פרי הוא.

השמן, אני לא מברך בכלל שהוא חלק עם הזיתים,

בורא פרי העץ, בכלל זה הפרי של עץ הזית.

מה שאין כן לגבי הקמח כלוי,

כיוון שיש לו מטרה יותר חשובה, זה עיקר הפרי.

כשאתה עושה לחם, זה עיקר הפרי של החיטה.

אבל הקמח זה לא פרי שהיה, לא חיתים, הוא כבר השתנה ולא הגיע למטרה חשובה שלו. זה לא דרך אכילתו החשובה, יש.

סלאס, זהו היסוד.

‫אז מה שאמרתי כאן,

‫שאם זה עיקר המטע הוא בשביל היין,

‫או בשביל השמן זית,

זהו הפרי. אני מברך בורא פרי, ‫בגלל שזהו הפרי, לא בגלל להיות חלק מן הזיתים ומן הענבים. זה אני לא ניכר.

אבל זהו הפרי.

עכשיו, באמת,

‫בתרומת הדשן, סימן כט בתשובת תרומת הדשן, ‫מביא

את הגמרא בדף ל״ו עמוד ב׳.

‫היי הימילתא דעתיה מבי הינדואי,

‫מברכים עליהם בורא פרי אדומה ובורא פרי עץ. ‫מה זה הינדואי?

מה זה הימילתא?

זה מרקחת כזאת

שעושים מפסמים קטושים.

‫למשל, למשל,

‫התוספות מביא בדף ל״ו עמוד ב׳,

‫למשל,

יש מה שקוראים ציפורן.

‫ציפורן זה צורה של מסמר, נכון?

‫הציפורן, אתם יודעים מה הציפורן זה? ‫הם מברכים בורא מיני בשמים.

‫הציפורן, יש פה ציפורן.

‫בפעל, כשאין בשמים, לא מברכים על הציפורן.

‫הציפורן, קוראים לזה בצרפתית,

‫המסמרים של ז'ירוף,

‫לקלו דה ז'ירוף. ‫התוספות מביא בצרפתית, לקלו דה ז'ירוף.

‫אז אומר הטוספות, עושים מזה עוגות, ‫מה עוגות?

‫טוחנים את הכלו דה ז'ירוף, ‫בערבית היו קוראים לזה עוד נוער,

‫בערבית,

הציפורן.

‫עם סוכר, כמובן.

הרוב זה הסוכר,

‫אבל העיקר זה בשביל לטעום בשביל הפסומים.

‫ואותו בגמרא כתוב גם על זנגוויל.

‫אז זנגוויל, עושים מזה עוגות, ‫הם עוד סוכר, אבל העיקר תמיד הוא לטעום.

‫אז זנגוויל נותן את הטעם שרוצים.

‫או האודנוער, הקרוג'ירוף,

‫אומר הטוספות, ‫מברכים על זה בורא פרי,

‫אה, זה פסמים שחוקים, לא ניכר הפרי.

‫לא ניכר הפרי.

‫שואל תרומת הדשן, אם לא ניכר, ‫איך מברכים לפי רשי?

‫מה ישנם מקמח חיטים שמברכים שהכול?

‫אז קמח חיטים, לא ניכר הפרי,

‫וגם לא הגיע לכלל דרך, ‫ופה לא ניכר הפרי.

‫התשובה היא, אומר, כמו שאמרנו ביין,

‫בגלל שרוב,

‫רוב הזנגוויל או הקלוג'ירופל הזה,

‫הולך לאבקה.

‫עושים מזה אבקה.

‫אם הרוב הולך לאבקה, זה עיקר הפרי. ‫אני לא מברך עליהם ‫בגלל היותם חלק מן הפרי שיצא,

‫מהציפורת,

‫אלא זהו הפרי,

‫כיוון שהרוב הולך לאבקה.

‫זה, אז אני, תשמעו, אל תטמעו עליי, ‫אבל כך ביארתי את הדבר הזה ‫בספר תרומות ומעשרות,

‫ואמרתי דבר מעניין,

‫שעל שוקולד

צריך לברך בורא פרי עץ.

‫תכף נראה, תכף תראו.

‫למה? פולי הקקאו.

‫למה הם עשויים? ‫מישהו אוכל פולי קקאו?

‫טוחנים אותם והאבקה הולכת או לשוקו,

‫שמה שהילדים אוהבים, שוקויים חדשים,

‫או עושים מזה שוקולד, ‫או עושים מזה עוגות.

‫מן האבקה קקאו.

‫אבקה קקאו,

‫עושים מזה את השוקולד.

‫אז עיקר המטע של הפולי קקאו ‫הולך לאבקה,

‫ולכן צריך לברך בורא פרי עץ. ‫כמו הימילתא דעתיה מבין דואה.

‫זנגוויל שרובו הולך לאבקה,

‫טוחנים את הזנגוויל, ‫או פסמים אחרים,

‫כמו עוד נואר או כמו עוד הרבה דברים שיש.

‫העיקר הוא המטרה הסופית של המטעה.

‫אז אם ככה, פולי קקאו,

‫שוקולד, צריך כבר לבור פרי עץ.

‫אז באמת

יש איזה דיין במנצ'סטר,

‫קוראים לו הדיין קראוס,

שמשמר הוא.

הוא הביא אותי בספר שלו,

‫הוא הוציא ספר על הלכות ברכות. ‫מה מברכים על זה? מה מברכים? ‫מקור הברכה קוראים לזה.

‫והוא מביא, מה שאני אמרתי, ‫שראוי לברך רבי עץ,

‫והביא שגם רב שלמה זלמן אוירבר, ‫זיכרונו לברכה, אמר כך,

‫אלא רב שלמה זלמן אמר,

‫איפה העולם נהגו שהכול,

‫לא משנים את המנהק.

‫זה, טוב, נדרכה הוראה. ‫אפילו שבעיקר הדין הוא מודה ‫שזה צריך לברך בורא פרי העץ.

‫אבל לא משנים את המנהק.

‫טוב, אני מברך גם שהכול, ‫בכלל מה שהוא אומר.

‫אבל יש נפקא מינה לדינה, ‫הם יודעים שהאמת הוא שזה פרי העץ.

‫נפקא מינה, אם אני אכלתי, ‫הביאו לי אגוזים ושוקולד.

‫בירכתי על האגוזים בורא פרי העץ,

‫אני לא אברך יותר על השוקולד, ‫הוא כבר נפטר כי הוא גם עץ.

‫מעיקר הדין הוא פרי עץ,

‫כי עיקר הפולי קקאו הולכים להפקעה.

‫או למשל, אתם יודעים שיש הלכה

‫על מה מברכים?

‫על שבעת המינים?

‫מברכים ברכה מעין שלוש. ‫מעין שלוש ברכות.

‫הרי ברכת המזון זה שלוש ברכות מן התורה.

‫הזן, ברכת הזן שמפרנס אותנו,

‫להודאה על הארץ,

‫ובברכת בוני ירושלים. ‫מה עניין ירושלים לאוכל?

‫כי כל השפע בא מירושלים.

‫כל השפע בא ממקום השכינה, ‫משם יש שפע.

‫כמו שאמר הפסוק, הקדוש ברוך הוא אומר,

‫פה אשב כי אביתי על ציון,

‫פה אשב כי אביתיה.

‫ואם הוא נמצא בירושלים,

‫אז צדה ברך אברך.

‫אז הצדה, זה המזונות,

‫ברך אברך,

‫ואבניה אשביע לחם.

‫כל השפע בא מירושלים. ‫לכן, מה עניין ברכת ירושלים ‫לברכת המזון?

‫אני מבין על הארץ, ‫כי הארץ מגדלת לנו את הפירות,

‫אבל הארץ כבר כוללת את ירושלים.

‫אבל כאן יש ברכה מיוחדת על ירושלים?

‫מה עניין ירושלים בבירכת המזון?

‫התירוץ הוא כי בירושלים זה מקום,

‫שבית המקדש,

‫זה משכנו של הקדוש ברוך הוא שמה,

‫ואיפה שהקדוש ברוך הוא נמצא,

‫יוצא שפע, צדה ברך אברך, ‫והאביוני אשביע להם.

‫לכן, כל השפע ומישל, ‫לכן אנחנו מברכים בוני ירושלים ‫בתוך ברכת המזון.

‫אמנם זה רמוס בפסוק, ‫ואכלת וצבעת.

‫ובירכת את ה' אלוקיך זה ברכת הזן,

‫על הארץ זה ברכת הארץ, ‫הטובה זה ירושלים ההר, ‫הטובה זו לא נננה. ‫אז אני שואל על הפסוק עצמו,

‫למה צריך לברך על ירושלים בשביל המזון?

‫על הארץ, אני מבין, ‫כי מן הארץ אנחנו מגדלים ‫גידולים של מזונות.

‫אז צריך להודות לקשבו שנתן לנו את ארץ ישראל.

‫אבל ירושלים, מה עניין ירושלים?

‫בתור האדמה של ירושלים זה נכלל בארץ.

‫מה העניין עכשיו? ‫הואים שירושלים זה מקור השפע,

‫לא רק לנו, גם לכל העולם.

‫לכן מוסיפים גם על ירושלים.

‫אז זה שלוש ברכות,

‫שלוש ברכות האלה, מה הייתי אומר?

‫שלוש ברכות האלה...

‫-איפה שבעת המינים האלה?

‫אה? ‫-שבעת המינים.

‫גם שבעת המינים.

‫שניף שתב שם במוצא כתוב, ‫ברכת בסדר.

‫אבל מה הייתי מד... ‫-בגלל זה רב יגיעו את המינים האלה. ‫מה?

‫-על מעין שלוש.

‫-מעין שלוש, נו, אני... נו.

‫אבל מקודם, על מה הייתי מדבר מקודם?

‫על הברכות פרטניות.

‫-אה?

מה אמרת, יהודה? ‫-ברכות פרטניות.

‫מה?

‫ברטניות. ‫-ברטניות? לא, לא דיברתי.

‫-אבל דיבר על הפולגת האווי ש...

‫אני אמרתי, עכשיו, על שוקולד,

‫מן הדין ראוי לברך... ‫אה, זה מה שרצית אומר, ‫נפקא מינה לדינה.

‫אני אומר, למעשה,

‫אני נכנע למה שאמר רבי שמי זלמן,

‫שאמר, לא נשנים המנהג ‫שמברכים שהכול על השוקולד.

‫אבל עיקר הדין, גם הוא קוטג' ‫מעיקר הדין ראוי לברך,

‫על השוקולד. דבורי פרי עץ, ‫כי עיקר פולי הקקאו, ‫הולכים לאבקת קקאו.

‫עושים שוקו, עושים שוקולד, עושים מנגוד.

‫אז האבקה זה העיקר,

עיקר הפרי.

‫אז מילא אפילו לא ניכר הפולים, ‫אבל צריך היה לברך בורי פרי עץ.

‫רק נהגו שהכול, בסדר, אני מקבל,

‫אני אברך שהכול. ‫אבל אני יודע שזה עץ.

‫נפקא מינה, אתם יודעים שיש הלכה,

‫לא מברכים על העץ, על תפוחים,

‫רק בורא נפשות.

‫על מה מברכים מעין שלוש?

‫על המינים שנשתבחה בהן ארץ ישראל.

‫גפן, תאנה ורימון,

‫זית שמן, זיתים ודבש ותמרים,

‫חמישה מיני פירות ושני מיני דגנים, ‫חיטה וצעורה.

‫זה שבעת המינים.

‫אז מברכים על העץ, ‫כמעין שלוש ברכות.

‫זה בפסוק כתוב ככה, ‫ארץ חיטה ושרה וקבל נתנה ורימון,

‫ארץ אשר לא במזקנות תאכל בה לחם,

‫לא תחסר קרבב ואכלת ושבעת, ‫וברכת את השם אלוקיך.

זה חוזר על הלחם,

ויש אומרים שגם מעין שלוש זה דאורייתא,

‫וכך בשמה בגמרא בל״ה,

‫שגם מעין שלוש זה דאורייתא, ‫אז זה חוזר.

‫אבל על שער מינים, על תפוחים או על אגוזים, ‫לא מברכים על העץ, ‫מברכים בורא נפשות.

‫אבל אם אדם אכל גם תפוחים וגם ענבים,

‫או תמרים, או אגוזים ותמרים,

‫מברך בין כל העץ מצד התמרים,

‫אז זה פותר גם את התפוחים, ‫כי גם תפוח זה על העץ.

‫רק לברך על העץ, על תפוח, אי אפשר,

‫כי זה מעין שלוש, זו הייתה ברכה ‫שאתה מברך גם על הארץ. ‫על הארץ מברכים רק ‫אם נשתבעה בהן ארץ ישראל.

‫אבל זה לא נשתבע, ‫לא מברכים על הארץ, ‫אז לכן אומרים בורא נפשות.

‫אבל אם אני כבר מברך על העץ, ‫על פרי העץ, על התמרים,

‫נפטר, גם התפוחים נפטרים.

‫אז עכשיו, אם אחד אכל שוקולד,

‫חצי חבילת שוקולד,

‫הוא אכל תמרים או ענבים,

‫והוא מברך על העץ,

‫לא יברך בורא נפשות על השוקולד, ‫כי מעיקר הדין זה עץ, ‫וזה נפטר בעל העץ.

זה מה שאני, אני מדגישים, התורה שאמרנו,

‫אפילו שלמעשה, ‫אני אברך שהכול על השוקולד.

‫חוץ מזה, כתבתי בספר על תומות,

‫יכול להיות שזה לא בדיוק קקאו,

‫יכול להיות שזה סתם תמציות,

זיופים, רק אם זה שוקולד טוב,

‫שברור שיש בו אבקר קקאו.

‫זה, מן הדין צריך היה לברך בורא פרי עץ.

‫רק אמרתי, מה שהרב סלימן זלמן ‫הוא בעל הוראה,

‫לא רק הוא בעל הוראה, ‫הוא היה עם כל הגדולים שהיו לפניו,

‫הרב דושינסקי, הרב הונגרייס וכל אלה,

‫בעלי הוראה כולם,

‫לא משנים את המנהג.

טוב, אני מקבל, לא אשנה את המנהג,

‫אבל אני יודע שמעיקר הדין זה עץ,

‫ונפקא מינה, אם בירכתי על אגוז,

‫לא צריך לברך על השוקולד,

‫או בירכתי על משהו אחר, בורא פרי עץ, ‫לא אברך על השוקולד, ‫כי זה נפטר, כי זה גם עץ,

‫לא אברך שהכול.

‫וכן, בברכה האחרונה,

‫אם בירכתי גם על פירות האילה,

‫ופירות שנשתבחה בהן ארץ ישראל,

‫אז נפטר גם כל פירות העץ, ‫זה דין בשולחן ערוך.

‫אם אמר על העץ,

‫בגלל שבעת המינים,

‫נפטרים גם פירות ‫שלא נשתבחו בהן ארץ ישראל.

‫וכאן אני אגיד איזה חידוש קטן ‫שחידשתי על פי זה.

‫מה מברכים על אורז?

‫בדף ל״ז, אורז בורא מיני מזונות.

‫ככה לך.

שמואל, רבו שמואל אומרים, ‫לא בורא מיני מזונות.

‫רק על חמשת מיני דגן.

‫אבל הקשו עליהם קושיה ‫מבריתה מפורשת שעל אורז מברכים. ‫תבשיל של אורז מברכים בורא מיני מזונות.

‫אבל בברכה אחרונה,

‫לא אומרים על המחיה,

‫כי אורז לא נשתבחה בהן ארץ ישראל, ‫לא נשתבחה בו ארץ ישראל.

‫אז מברכים בורא נפשות על האורז.

‫זה הסבא, עליו השלום, ‫היה בא לבחן תלמידים. ‫אני הייתי תלמיד, והוא בא לבחן אותנו.

‫מה מברכים על זה, מה מברכים על זה. ‫הוא אומר לי, מה מברכים על האורז?

‫אז הוא אמר לנו,

אמן,

‫האותיות אמן, אורז מזונות נפשות.

‫אותיות אמן,

‫א' זה אורז,

מ' מזונות,

‫ובאחרונה, נפשות.

‫אבל אם אדם אכל אורז,

‫וגם אכל פטבע, כאילו עוגיות של קמח,

חיטה,

‫אז הוא בינקודם מברך על המחיה

‫מצד העוגיות, בחיטה.

‫אז כבר לא צריך לברך על האורז, ‫בורא נפשות.

‫כמו שאם בפירות העץ,

‫אם בקו ברך על פירות שנשתפחה ‫בעין ארץ ישראל,

‫לא צריך לחזור ולברך בורא נפשות ‫על הפירות שלא נשתפחה.

‫זה גם על העץ, זה גם נכרח. ‫תחילה לא.

‫לא מברכים על תפוחים על העץ,

‫לפי שלא נשתפחה בעין ארץ ישראל. ‫אין ברכה מעין שלוש על זה. בורא נפשות.

‫אותו דבר אורז, בורא נפשות.

‫אבל אם אכל אורז ומזונות ‫של מספיק על המחיה.

‫זה חידשתי, ברוך השם.

‫אחרי כן מצאתי בברכי יוסף שאומר את זה. ‫אברכי יוסף גם אומר את זה.

‫דברים ישרים, פשוטים וישרים.

‫דברים ישרים.

‫לא סידר זיגרי.

‫יש עוד זמן?

‫-עד יום ראשון.

‫לא, ככה הייתי לומד את הגמרא קצת.

‫הגמרא הזאת

גם יסודית.

‫הגמרא שואלת מהו המקור

‫של ברכת הנהנים.

‫בהתחלה הגמרא אומרת, ‫בדף ל׳י הדף הראשון, ‫העמוד הראשון של פרק כיצד מברכים,

מנהלן.

‫מאיפה יודעים שצריך לברך על הפירות? ‫מאיפה יודעים בכלל שצריך לברך?

‫מהו המקור של ברכה?

‫אז בהתחלה הגמרא רציתה לומר,

‫הרי ידוע,

‫הפסוק אומר בפרשת קדושים,

‫כי תבוא אל הארץ ומתעתם כל עץ מאכל,

‫והרלתם עורלתו את פריו.

‫שלוש שנים ערלים לא יאכל,

‫שלוש שנים ערלים לא יאכל.

‫זה דין עורלה.

‫כל עץ מאכל שתיטע,

‫רק פה כתוב, כי תבוא אל הארץ.

‫אם כן, בחוץ לארץ לא יהיה דין עורלה,

‫אבל בחוץ לארץ נוהג עורלה ‫מהלכה למשה מסיני.

יש הלכה למשה מסיני ‫שהעורלה נוהגת בחוץ לארץ.

‫הוא כתוב בפסוק,

‫ובשנה הרביעית

יהיה, ובשנה הרביעית,

‫איך כתוב בפסוק? ‫נקרא את הפסוק.

‫ובשנה הרביעית

יהיה פריו קודש לשם.

‫בשלוש שנים הראשונות אסור בהנאה,

‫אבל בשנה הרביעית,

‫בשנה הרביעית,

הנה,

‫ובשנה הרביעית

יהיה כל פריו קודש הילולים לשם.

יהיה כל פריו קודש.

מה זה כל פריו קודש?

‫יהיה כל פריו קודש כמו מעצר שני.

‫לומדים מגזר עכשיו הקודש, ‫קודש ומעצר שני.

‫מעצר שני צריך לאכלו בירושלים,

‫ובחוץ לירושלים אסור באכילה, ‫רק אתה יכול לבדות אותו בכסף,

‫ולהביא את הכסף לירושלים ‫ולקנות עם זה אוכל.

‫בירושלים תקנה אוכל.

‫אז גם נטע זה רבעי, זה נקרא רבעי. ‫בשנה הרביעית זה נקרא רבעי.

‫יש לו דין כמו מעצר שני.

‫אסור לאכלו חוץ לירושלים ורק עם פדיון, ‫ואתה מביא את הכסף לירושלים ואוכל שם.

‫אז כתוב בפסוק,

ובשנה הרביעית

‫יהיה כל פריו קודש הילולים לשם.

‫מה התוספת הילולים? ‫יהיה כל פריו קודש לשם.

‫מה זה הילולים?

‫צריך לברך.

‫אז מכאן אמר רביעי עקיבא,

‫אסור לענות לנעלם הזה בלא ברכה. ‫הילולים, להלל,

‫להלל את השם לפניה ולאחריה.

‫קודש הילולים לשם.

‫כך הגמרא רצתה לומר.

‫קודש הילולים.

‫הגמרא שואלת,

‫דוחה את הראייה הזאת.

‫הילולים צריכים את ההילולים האלה,

‫חד

לומר לחלל, כי ה-ה' ו-ח' מתחלפים.

‫הכוונה חילול,

צריך לחלל את זה.

‫וחד,

למה כתוב עוד הילול?

‫אז הגמרא אומרת, ‫אולי זה בא ללוון, ‫כי יש מחלוקת גדולה בין התנאים.

‫האם רק בכרם נוהג...

ולא בכל הנטיעות, לא בכל, לא בתאנים, לא בדמרים.

עורלה נוהגת בכל העצים, ומתעתם כל עץ מאכל,

ועראתם עורלתו את פרו, כל עץ מאכל.

אבל ברביעית

יש מאן דאמר רק כרם, גפנים.

רק כרם.

ומאיפה הוא לומד את זה? כתוב הילולים.

דבר שאומרים עליו שירה.

ובמזבח,

אם אתה זורק את הדם, או מקטיר את הקטורת,

מקטיר את האיברים,

או מנסך את המים,

לא אומרים שירה.

על אכילת מזבח,

רק על ניסוך היין במזבח.

שנאמר, לומדים את זה מפסוק,

החדלתי את תירושי המשמח אלוקים ואנשים.

אם אנשים משמח שהם שותים יין, הם שמחים.

אבל מה, מה זה אלוקים משמח?

אומרת הגמרא, זה ניסוך היין שאומרים עליו שירה.

אז ההילול השני בא לומר שרק כרם יש בו דין רווין.

דבר שאומרים עליו שירה.

אז אין לך מאיפה ללמוד את הברכה.

אז הגמרא אומרת בסוף,

הניחא למאן דאמר נטע רווין.

לא לומד בכלל הילול השני להלמיד דווקא כרם.

כל אילן היה ברווין.

אז היא הייתה לאחד הילול,

הייתה לאחד הילול,

לברכה,

וזו ברכה אחרונה, ברכה ראשונה מנהלה.

קל וחומר, אם כשהוא שבע מברך כשהוא רעב לחוש, כן.

טוב,

אבל אם נגיד שלומדים מהילול שרק כרם,

אז אין לך מאיפה ללמוד.

בסוף, תראו, הגמרא הולכת על ברכה אחרונה.

לומדים,

אם היה כתוב הילול אחד מיותר,

לברכה אחרונה.

וברכה ראשונה מקל וחומר, אבל עיקר הפסוק בא לברכה אחרונה.

למה ברכה אחרונה? כי מה שמצאנו ברכת המזון זה אחרי האוכל.

בסוף הגמרא עומדת אליי על פינה,

אם אומן דאמר כרם רבעי

והוא לומד מגזיר השבה,

איתר לחדילול לכרם רבעי, מנלן,

מנלן, אומרת הגמרא, מנלן,

מנלן, שבכל דבר מברכים, אולי רק בכרם

שכן חייב בעוללות.

אומרת הגמרא, נלמד מכמה, מחיתים.

הרי לחם זה מן החיתים.

וכתוב שם מברכים. אומרת הגמרא, יש לפרוח

מעלה כרם ולחיתים שיש בהם צד מזבח.

כרם, יין, יש ניסוחה יין.

מחיתה עושים סולת, מנחת סולת.

אז יש מנחות.

אז זה, יש לו צד מזבח. אז דברים שלא מביאים בכלל למזבח מנלן.

איך תלמד זה מזה?

זה הם חשובים, שיש בהם צד מזבח.

אומרת הגמרא,

אלה לומדים, אלה לומדים משבעת המינים.

הרי

זה מה שאמרתי מקודם, שמהגמרא משמע שעל כל שבעת המינים יש וברכת את השם אלוקיך.

שברכת מעין שלוש גם דאורייתא.

ברכת מעין שלוש גם כן דאורייתא.

אז הגמרא שואלת, איך אפשר ללמוד משבעת המינים?

מה לשבעת המינים שכן מביאים מהם ביקורים?

תאמר, כל דבר, מאיפה יודעים שצריך לברך בכל דבר?

אלא אומרת הגמרא,

אלא אומרת הגמרא, סבראי,

אסור לאדם שייהנה מן העולם הזה בלא ברוך.

רבי ישי, מה אני פה מחדש?

אני רק אומר ללמוד יפה את הגמרא.

על מה הולכת כל הגמרא הזאת? על ברכה אחרונה.

והמסקנה היא,

בכלל אסור להיענות מן העולם הזה בלא ברכה.

זאת אומרת, האיסור להיענות מן העולם הזה בלא ברכה,

בלא ברכה תחילה ובלא ברכה בסוף. צריך שתי ברכות.

העיקר זה ברכה אחרונה, דומייה דברכת המזון,

אבל הרי יש קל וחומר,

אם כשהוא שבע מברך,

כשהוא רב לא חושב, כן?

אז מה נשאר במסקנה? תצגיע אם תלמדו טוב את הגמרא,

תסכמו אותה,

שברכה אחרונה גם כן משום צע אסור להיענות לעולם הזה בלא ברכה.

זאת אומרת שיש לנו שני מקורות של ברכה.

לחם ושבעת המינים, כתוב בתורה בפירוש, וברכת את ה' ערכך.

וזה חוזר גם על שבעת המינים,

ארץ,

חיטה וסהרה,

וגפן תנא ורמון ארץ, זה צמד דבש, ארץ אשר לא במסקנות.

תאכל בעליהם, לא תעצר כלבה,

ואכלת ושבעת וברכת על הכל.

גם על שבעת המינים.

זה מקור אחד על ברכה אחרונה בשבעת המינים.

ומקור שני,

כל הדברים, איפה זה נלמד? מעלה יש שבעת המינים שכן חייבים בביקורים.

אפשר ללמוד מהם.

אז מאיפה לומדים? מסברה.

צריך, אסור לאדם להיענות.

בלא ברכה, אני כבר אמרתי פעם,

לא יודע אם דיברנו פה פעם כבר.

לכאורה אני טוען לקדוש ברוך הוא טענה.

למה אני צריך לברך? למה אסור לנו את העולם הזה?

כל החיות, כל הבהמות, כל העופות, כל הדגים, אתה נותן להם אוכל,

והם לא מברכים.

ואני צריך לברך?

למה? מה, אני גרע מהם?

אומרים לי, כן.

אתה יש לך דעת.

מי שיש לו דעת צריך להכיר את טובתו של הקדוש ברוך.

בכלל מעלתך שיש לך דעת,

אז אתה צריך להכיר את טובתו של הקדוש ברוך.

נאמר שהוא לא מברכים.

מה? פרק שירה שלם שהחיות מברכות ומשבחות.

מה? כל הפרק שירה שהחיות משבחות.

לא, זה, לא, זה,

הפשט אומר, העיקרים,

אם היו באים לשבח, כך היו משבחים.

אבל לא שהעופות משבחים,

החיות, אין להן סכר לשבח את הקדוש ברוך הוא. העיקרים אומר, כך היה ראוי לשיר.

וזה האדם צריך לשבח את הקדוש ברוך הוא על הבריאה הזאת,

גם בשירים האלה.

אבל לא שהם בעצמם, החיות בעצמם אומרים שירה.

אז היסוד של חיוב ברוכה,

א', אסור לנו את העולם הזה בלא ברכה, כל מרשיות.

גם,

וב',

המצווה בתורה כתובה.

עכשיו,

על הברכה,

על הברכה

של

ואכלת וצבעתה צריך כזית.

כתוב ואכלת.

אין אכילה פחותה מכזית.

אבל על הברכה שמצד אסור ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה,

אולי לא צריך שיעור בכלל.

גם כלשהו כמו ברכה ראשונה.

ברכה ראשונה,

מברכים על כלשהו.

גם ברכה אחרונה, אסור לענות אל העולם על זה.

אז באמת, בתוספות בדף לט כתוב בשם רי,

שברכה אחרונה של בורא נפשות,

אפילו על כלשהו צריך לברך בורא נפשות. זה כמו ברכה ראשונה.

רק על המחיה ועל העץ, שם כתוב ואכלת.

אבל, טוב, אני לא חייב לברך על המחיה אם לא אכלתי שיעור.

אבל חייב לברך, אבל בורא נפשות אני אוהב.

הרי אומר, מוסיף הראש,

שמי שאכל חצי כזית מזונות

או חצי כזית ענבים,

מברך בורא נפשות.

לא מברך על המחיה ועל העץ, כי צריך כזית.

בשביל הברכה זמיעים שלוש, התורה אמרה ואכלת.

אבל מצד האיסור ליהנות מן העולם על זה בלא ברכה,

בורא נפשות,

אפילו כלשהו, כמו ברכה ראשונה וכלשהו,

גם ברכה אחרונה וכזה. תוספות ולט בשם רי.

הוא מוסיף הראש,

שלפי דברי רי,

אומר שמי שיאכל מזונות חצי כזית

יברך בורא נפשות,

כי מצד המזונות על המחיה צריך או אכלת,

אבל מצד

אסור ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה,

אפילו בכלשהו.

חידוש עצום ברי.

וגם הראשונים,

התוספות חולק עליהם, או על התארי, אומר,

עניין ברכה אחרונה מצאנו בברכת המזון ובמעין שלוש.

אז מסתבר גם בורני נפשות,

תיקנו, מי אומר בכלל שצריך לברך אחרי האוכל?

אלא למדנו משם, מסתם מה צריך שיעור

כמו שם.

צריך הנאה חשובה.

לגבי ברכה אחרונה צריכים הנאה חשובה.

זה שבע, זה שבעת.

כן, על ברכת על המחיה בטח צריך כזית ואכלת,

אבל ברכת בורא נפשות,

המצד איסור ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה.

אומר ארי, לא צריך על זה שיעור.

גם אם תאכל חצי כזית מזונות, תברך בורא נפשות.

לברך על המחיה צריך ואכלת,

אבל לברך בורא נפשות.

אבל התוספות חולק,

כיוון שמי אומר בכלל שמברכים על אחרי האוכל?

למדנו משם.

אז גם הברכה של בורא נפשות מסתם מצריכה שיעור הנאה חשובה.

אנחנו פוסקים, וגם הרמב״ם פוסק,

לפני האוכל, בכל שהוא מברכים.

ואחרי האוכל מברכים רק בכזעית, אפילו בורא נפשות לא מברכים.

אבל לא שהם חולקים על היסוד,

שוודאי אסור לענות העם הזה ולא ברכה, זה רק מפירוש שלום ושבעת המינים,

ופירוש שלום ושבעת אני נותן לענות. ולמעט, הנה, את האיסור הזה.

יש לו האיסור הזה.

יש עצה להשלים עוד כזה, היינו לגמור.

כן, אז אני אומר, נכון, אני

מדבר שאין או שאכל.

אבל מה אני אומר?

מה היסוד שאני מוציא מן הסוגיה הזאת?

שיש שני מחייבים בשבעת המינים.

אדם חייב לברך כשהוא אוכל תמרים משני טעמים.

א', יש מצווה, לברך שלוש,

מעין שלוש.

זה מצווה.

יש עוד, אסור לענות לנעל. למה זו לא ברכה? רק הברכה של המחיה גם פותרת אותך מהיסוד.

הרי אתה מברך.

אבל בעצם היה ראוי

זה מצד אסור לענות מן העולם. זה לא מבעיה לפי ראי,

שאומר שגם על קצת מזונות תברך בנפשות.

אז יש לו האיסור לענות גם ממזונות.

רק בכזית מברכים בורא נפשות.

אבל אפילו נחלוק ערי, התוספות חונק,

בעין, אבל היסוד הוא,

אסור לענות מן העולם הזה בלוא ברכה מכל הנעש בעולם, גם ממזונות, גם משבעת המינים.

ונוסף לזה, התורה נתנה מצווה.

אז לא,

אבל הם אומרים שהאיסור, הדרכה האחרונה צריכה שיעור.

בסדר. אז אין הנפקמינה הזאת.

אבל נפקמינה עם אדם אכל חצי כזית פג,

או חצי כזית ענבים, או תמרים, עם אגוזים,

ביחד זה כזית.

אבל התמרים לבד לא היה כזית.

על זה לבד לא היה כזית.

אז יכול נגיד, הוא לא חייב לברך.

על המחיה אין כאן.

על בורא נפשות אין כאן. למה אין כאן בורא נפשות?

גם במזונות יש האיסור לענות לענות לעולם, למשל בו ברכה.

אלא שאתה תמיד מברך על המחיה, וזה פותר, הנה, עם ברכה.

אבל אם אתה לא ברכת,

כיוון שאכלת רק פעם מכה זית,

אז תברך לפחות בורא נפשות.

אז זה מה שלומדים מן הסוגיה, ללמוד את הסוגיה ולראות בקצב משנה מפורש.

שגם על דרכה אחרונה זה מצד איסור לענות לענות לעולם,

וארי,

בתוצאות תל״ט.

ולכן אני אומר, יש שני מחייבים, כשאדם אוכל

פירות שנשתבחה בהן ארץ שואל,

או מזונות, או לחם,

יש שני מחייבים.

אסונא נותר אלוהד ברכה.

ויש גם מצווה לברך מצד ה... וברכת.

אבל זה פותר אותי, זה נקרח אותי עם ברכה, אז בסדר.

זהו, אני, בעזרת השם, מחר אני עוד נדבר.

אני מבקש מכל מי שרוצה ללמוד איתנו קצת,

שילמד את הדף ל״ה.

לראות את הדף ל״ה, לראות את הגמרא טוב,

ומחר, בעזרת השם, אני יושב.

אני אגיד רק

מה שאמר, יש ברשב״א כאן,

מביא ירושלמי

על הפסוק

אמרת לה' אדוני, ה' אתה,

טובתי בל עליך.

כתוב אחרי זה שמי שאוכל ברוך ברכה כאילו גוזל את הקדוש ברוך הוא,

כאילו גוזל כנסת ישראל.

אבל אם אדם

אמר לה', שם הכיר, אתה השם.

אתה הוא נותן לנו מזונות, מכיר לו טובה.

אז הקדוש ברוך הוא אומר לך, טובה, זאת בחינם.

אם שילמת ברכה,

אתה,

מדוע המשנה אומרת,

החנות פתוחה

והחנווני מקיף והפנקס פתוח.

כל הנאה שמקבלים מן העולם הזה צריך לשלם עליה.

אדם יבוא לעולם האמת,

תיתנו לי שכר המצוות שעשיתי,

יגידו לו, טוב, אתה מקודם תשלם שכר האוכל שאכלת.

כל המצוות של בן אדם

לא מספיקות לשלם את ההנאות שהוא קיבל מן העולם הזה.

כל עמל אדם לפיהו.

זה על זה.

על הפסוק הזה.

כל אדם עמל. אז מה העצה?

אז הפסוק אומר, אמרת לאדוני, אדוני אתה.

הקדוש ברוך הוא אומר, טובה, תיבל עליך.

זה בחינם.

אתה לא חייב לי.

אם אתה מברך,

לכן צריך לברך קצת עם

דעת.

לברך קצת עם דעת.

להכיר טובה לקדוש ברוך הוא, על הניסים שהוא מפרנס אותנו.

איך הוא מגדל מזונות בניסי ניסים

בשביל להכיל את הבירות שלו.

רבי חנניה בנא הקשה אומר,

רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל.

לפיכך חירבה להם תורה ומצוות,

שנאמר, אדוני חפץ ומען צדקו.

תורה וידיר התגדל, התקדש לרבם.