אין מצב שאנחנו אומרים: "ככה זה!"
וסיפרנו את מה שסיפר החפץ חיים על עצמו: שפעם אחת הוא הלך ופעם ראשונה בחייו הוא ראה חילול שבת. בדרך לישיבה. והא בא לישיבה ובכה ובכה ובכה, לא יכול לדבר! ואחרי דקות רבות הצליח לדבר וגמגם את מה שהוא ראה ומה עובר עליו ואיך ולמה מן השמים הראו לו כזה דבר? והתחיל מה זה ועש התשובה ומה... אחרי כמה שבועות הוא עוד פעם עבר ועוד פעם ראה חילול שבת. ועוד פעם הוא בכה ובכה וחזר אותו תסריט. אבל בסוף הוא אמר להם: "הפעם זה לא היה כמו בפעם הראשונה. כבר לא. זה לא אותו הדבר". זאת אומרת זה כבר נהיה כהה. אז אם בן אדם רגיל כמה פעמים למשהו, גמרנו! אבוד! לך תוציא את זה. איך תוציא?
אז לכן אנשים אומרים לך: "מה? אתמול אתה היית ככה פתאום נהיית לי צדיק קדוש, פתאום זה...". כן! כן! הפוך, צריך בגלל שהייתי ככה! בגלל שבאתי משם להסתגר כמו שאומרים, להיכנס לאוהל, להיות סגור ומסוגר. לא לתת עוד פעם להשפעה חיצונית לחלחל ולתפוס מקום שביתה.
אצלנו? נו, מה לעשות, אתם יודעים איך אומרים אנשים , כל דבר, "נו, מה לעשות? ככה זה הילדים היום", "נו, מה לעשות? ככה זה, נו, אתה יכול לשנות את זה? אין מה לעשות. אין מה לעשות". אין מצב שאנחנו אומרים ככה זה! אין ככה זה! אין ככה! אנחנו משנים ונשנה! אין! אנחנו לא מסכימים! מה שלא טוב על פי התורה, לא מעניין אותנו אם יש הסכמה של כל הציבור. אנחנו לא מסכימים. גם אם נהיה אברהם העברי. מעבר אחד וכל העולם בעבר השני. מה זה עניין את אברהם אבינו? מה הוא עשה הצבעה? יש לו רוב, אין לו רוב, את מי זה מעניין!