אל תתן למצוה 'להחמיץ'
אפשר להבין מה שאמרו חכמים זכרונם לברכה על הפסוק: "ושמרתם את המצות" רבי יאשיה אומר: "אל תהי קורא את המצות אלא את המצוות", כדרך שאין מחמיצין את המצות כך אין מחמיצין את המצוות! אלא אם באה לידך עשה אותה מיד!" אל תיתן למצווה להחמיץ! לא רק שתחמיץ אותה לחלוטין אלא שהיא לא תגיע לכדי חימוץ, כמה זה כדי חימוץ שמונה עשרה דקות, לא להמתין! נזדמנה לך מצווה חטוף! גם אם תעשה אותה בסוף היא תהיה חמוצה, זה כבר נקרא חמץ זה כבר לא מצה, חמץ.
אה! אבל חמץ לפעמים זה יותר טוב כי זה טופח ורואים שיש כאילו יותר! לא! לא זה חמץ, מצה אפילו זה קצת כזה גובה {דק} לא לחםםםםם, תפוח וגדול} מצה אבל מהר בזריזות!.
לומדים מזה: כי כמו במצה שכל הזריזות היא לפני שתתחמץ, ואילו אחר החימוץ כבר לא תועיל שום זריזות, כך גם המצווה,
כך אמרו אבותינו תמיד: הנני! מוכן ומזומן הנני! כל הזמן דרוך הנני!
{לא בסדר נראה סוף שבוע צלצל אלי נראה, שבוע הבא, תשמור לי את זה לאחר כך, אל תמשיכו אני יבוא, יהיה בסדר אל תדאג},
זה חמץ, ולא מצה.
כך גם במצווה וזו היא משמעות דברי חכמים זכרונם לברכה: כדרך שאין מחמיצין את המצות, שכן אם מאחרת המצווה הגם שיעשה אותה לאחר מכן בייתר הידור הרי זה כבר גדר אחר, וההידור היותר גדול היא ה ז ר י זו ת, זה הידור גדול. ואם חסרה אותה פנימיות שהביטוי שלה הוא זריזות: מאחרים גם את המצווה.