בר מצוה ל"שופר"

- - - לא מוגה! - - - 

זה אירוע של ארגון שופר, במצווה לשופר, 13 שנות פעילות שופר שמנסה של נסים בארץ ובעולם כולו.

תודה בתשובה שנה, הרב בירך את אשתי תוך שבועיים, נברטה, יש לי בת עכשיו, תודה לאל.

אני רוצה לומר שאני מאוד מעריך את הרב אמנון יצחק על הפעילויות שהוא עושה ומבצע בכלל בכל המדינה,

בכל המקומות שהוא מגיע, לכל עיירות הפידוע ולעיירות שנמצאות פה אצלנו, ומדבר ומסביר ומראה מה הדרך הנכונה.

אני חוזרת לתשובה בזכות הרב, הרבה כיסויי ראש שאנחנו יודעים.

גם אנחנו זכינו הרבה בזכות הרב, יש גישייה.

תודה רבה. תודה רבה.

תודה רבה.

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו מרחמם ירוויח.

אחרי כל ההספדים הערב,

אני מקווה להתחיל חיים חדשים.

כל מה שסיפרו לכם שעשינו עד היום זה היה עד גיל 13. זה מצוות חינוך רק.

מהיום אנחנו חייבים במצוות מדאורייתא.

זה היום עשה השם נגילה ונשמחה בו.

ואני יכול לומר מה שאמרנו היום בהליל,

מקימי מעפר דל,

מאשפות ירים אביון,

להושיבי עם נדיבים עם נדיבי עמו.

מחיאות כפיים

לולא הנדיבים

שנתנו מידם הפתוחה

ומליבם הרחב

במשך כל השנים לא היינו מגיעים הלום.

וקובץ על יד ירבה וטיפה ועוד טיפה,

הצלחנו להגיע עד כאן.

זה התחיל לפני 22 שנה.

בסלון אצל ההורים בבן יהודה בתל אביב

נכנס לי הרהור

ולא ידעתי מאין.

כשאני מתבונן על הספרייה של ההורים ואני חושב

שמגיל 13 עד גיל 24 לא הסתכלתי בספרייה,

בספרים שקיבלתי לבר מצווה.

בעליי הרהור בליבי.

מעניין

מי אלה הקמצנים שנתנו ספרים במקום צ'קים.

וספר אחד משך את עיני.

זה היה ספר קיצור, שולחן ערוך עם מסגרת השולחן.

ואני חשבתי לתומי שזה ספר בישול.

איך מסדרים את השולחן בקיצור?

ופתחתי את הדפים וחשבתי שאמצא תפריט לעוגות,

ולא זאת.

ודפדפתי בדפים וראיתי דברים תמוהים,

ועודף ועודף,

עד שהגעתי לדינה עניית אמן,

ופתאום הבנתי שבתור ילד שגדל בבית מסורתי,

אמנם הייתי חילוני,

שומר שבת,

אבל חילוני,

להאמין האמנתי.

במה זה אומר לא ידעתי.

ואאמן מה פירושו לא הבנתי.

בפעם ראשונה התבאר לי שיש משמעות למילים.

והוצאתי עוד ספר, חובת הלבבות של רבנו בחייה,

ועוד ספר,

ספר החינוך על תרי״ג מצוות,

ועוד ספר מהבר מצווה.

ביהודים יקרים,

בלי הספרים מהבר מצווה לא היינו מגיעים היום לבר מצווה.

לך תדע,

יהודים זורעים ספרים,

מתכוונים או לא מתכוונים,

והנה תראו מה יוצא.

אבל הערב אני רוצה להקדיש אותו להרהור.

מה כוחו של הרהור?

אנחנו מדברים כל הזמן על להחזיר בתשובה,

לקרב יהודים,

ואנחנו לא יודעים מה כוחו של הרהור.

המשנה באבות אומרת,

אמר רבי יהושע בן לוי

בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומחרזת ואומרת,

אוי להם לבריות מעלבונה של התורה,

שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף,

שנאמר, נזם זהב באף חזיר, אישה יפה ושרת טעם,

ואומר,

ועל לוחות מעשה אלוהים המה והמכתב מכתב אלוהים וחרות על הלוחות.

אל תקרא חרות אלא חירות,

שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה.

נכון, מי שעוסק בתלמוד תורה,

הרי זה מתעלם שנאמר,

וממתנה נחלייל ומנחלייל במות.

ובכן, יהודים יקרים,

בכל יום יוצאת בת קול מהר חורב ומכרזת ואומרת, אוי להם לבריות מעלבונה של התורה.

והזוהר הקדוש אומר,

בת קול יוצאת בכל יום ומכרזת,

שובו בנים שובבים.

ובת קול יוצאת מהר חורב בכל יום ויום ואומרת,

אוי להם לבריות מעלבונה של תורה.

וקשה.

למי מכריזים?

הלוא אין אנו שומעים כלום.

אלא ודאי

אף על גב דהיהו לא חזה מזלח זה.

זאת אומרת, אף על פי שהאדם

לא רואה ולא שומע בעצמו את הבת קול,

מזלו זה שורש נשמתו שומע ומרגיש את הבת קול.

וזהו שלפעמים מתעוררת באדם רוח טהרה מקול הקורא לאוזן נשמתו,

ומכל מקום

לא יזכה לזה רק השומע קול החכם המוכיח.

והיינו דכתיב,

מה היה אם שמוע תשמע?

כלומר,

אם תשמע למוכיח באוזן בשר,

תזכה לשמוע באוזן הלב כרוז מלכו של עולם.

והיינו,

בנשמע פתגם המלך,

שעל ידי רוח הקודש

ידעו בסיני זה העניין ואמרו, נעשה ונשמע,

ודאי שנשמע קול מוכיח,

לפי שאז נזכה לשמוע פתגם המלך.

יהודים יקרים,

הבת קול הזאת מהדהדת כל יום,

והיא מכניסה הרהורים של תשובה בליבו של כל יהודי ואפילו הרשע הגמור ביותר.

ואין אדם שעובר עליו יום בלי כמה הרהורים של תשובה.

הדלקות כאלה, התעוררויות, הבטה, מחשבה,

חרטה.

וזה חודר ברמח איברים.

וכתוב בספרים הקדושים, רמח

ראשי תיבות, רשעים מלאים חרטות.

כל החרטות של הרשעים הן מרמח איברים שהבת קול הזאת נכנסת אליהם.

והשם אומר, רחם הרחמנו, רחם,

גם כן, רשעים מלאים חרטות,

אומר השם הרחמנו.

הקדוש ברוך הוא מוכן לרחם על כל יהודי ויהודי.

ואז צריך להבין דבר אחד,

באמת ההתעוררות

הוא רק על רגע אחד

ואחר כך הולך להתעוררות,

והוא בסוד מתי ולא מתי,

מגיע ולא מגיע.

אבל האדם,

בשעה שמגיעה לו התעוררות,

צריך לאחוז בה ולדבק עצמו בה בכל כוחו,

דהיינו לעשות תכף ומייד איזה מצווה,

היינו צדקה או תורה,

ובזה מתקשר בה,

כמו שהיה בעת שבאה אליו ההתעוררות.

כך צריך אדם לעשות.

ברגע שהוא מרגיש הרהור כלשהו,

הוא צריך לתפוס את אותו רגע.

אם הוא לא תופס את אותו רגע,

אי-אפשר לדעת מה הוא מפסיד.

ובואו תשמעו, יהודים יקרים,

אם לא שומעים את הבת-קול,

אמר רבי יהושע בן-לוי,

לכל יום בת-קול יוצאת מהר חורב ואומרת,

אוי להם לבריות מחלבונה של תורה.

שמואל תנילה בשם רבי שמואל בר-עמי,

אימתי המלכות גוזרת גזרה וגזרתה מצלחת?

בשעה שישראל משליכים דברי תורה לארץ.

זה כשלא שומעים את הבת-קול.

ואם שומעים את הבת-קול,

חירות מן הגלות,

חירות ממלאך המוות וחירות מן הייסורים.

אם יבוא מלאך המוות ויאמר לפני הקדוש ברוך הוא,

דחינם ברתני בעולם הזה,

הקדוש ברוך הוא אומר לו,

על כל העובדי גילולים שלטיך חוץ מאומה זו,

שנתתי לה חירות על הלוחות.

ומנין שהוא כך?

דכתיב,

אני אמרתי,

אלוהים אתם ובני עליון כולכם,

חיבלתם מעשיכם?

אכן, כאדם תמותון.

אדם שזוכה להתחבר לתורה, תורת חיים,

כמו שכתוב בגמרא במועד קטן,

שהיה בא מלאך המוות ומתחנן לתנאים שימסרו לו את הנשמה, שהוא בא למלא את תפקידו.

היו שדחו הוא והיו שריחמו עליו ומסרו לו את הנשמה.

שכל מי שעוסק בתורה ודבוק בה,

חירות ממלאך המוות.

אם יש לנו תורה כזאת,

איך אנחנו לא נדבקים בה?

איך אנחנו לא מתחברים אליה?

אמר רבי יהודה,

וכל יום ויום בת קול יוצאת מלמעלה.

ומתי?

בזמן שהחמה זורחת

ואומרת,

אוי להם לבריות שאינם רואים את כבודי ואינם מסתכלים לדעת ולחקור את כבודי.

יהודים יקרים,

אנחנו צריכים לדעת דבר אחד,

וזה הדבר שאני הבנתי באותו יום שזכיתי לתפוס את ההרהור ולא להניח אותו.

אם לא הייתי תופס את אותו הרהור של תשובה

בזכות אותו ספר

של הרב גנצפריד,

זכר צדיק לברכה, בקיצור, שולחן ערוק,

אם לא הייתי תופס את אותו רגע לא הייתי מגיע לכאן הערב.

אולי עוד הייתי מסתובב בדיזנגוף.

הרהור אחד.

אם תופסים אותו וממשיכים איתו,

אפשר להגיע לאין סוף של זכויות.

ואנחנו מקבלים בכל יום הרהורים רבים, ולא רק אנחנו,

אלא גם רבים מהאנשים שזוכים לקבל הרהורים.

רק מה?

הם לא שומעים,

בגלל שיש להם אוטם על הלב.

אז הם צריכים לשמוע באוזן את קול המוכיח,

ואז האוזן של הלב, של הנשמה,

מתחברת ושומעת,

ואז יש תקליק.

עמדו פה כמה יהודים יקרים,

ואני רק רוצה להגיד לכם, עמד כאן הרב אריה כהן,

והוא סיפר את הסיפור שלו, איך הוא היה בכדורגל.

כמה חודשים, חצי שנה,

עד שיום אחד שמעתי שיש מרצה נפלא, מדהים, גדול, ענק, כל התארים שבעולם בבית דגן,

כדאי לך ללכת לשמוע אותו.

אמרתי, תשמע, עזוב, אני מספיק אלך פה לבית כנסת, תשמע דברי תורה, וזה, זה מספיק, לא צריך.

אמרו לי, לא, אתה חייב, חייב, חייב.

אמרתי, נו, שכנעו אותי, הלכתי.

מראי ורבותיי, זה היה היום

הכי מרגש.

זה היה היום, בוא נגיד,

אם אפשר לקרוא כך,

פשוט

התהפך עליי עולמי.

שמעתי את הדרשה באותו יום,

ואני בוכה, ובוכה. התחלתי לבכות שבוע בוכה רצוף.

לא האמנתי שיש כזה דבר בעולם. קודם כול, כושר הביטוי וההעברה והמסר שהוא מסר.

באותו יום, ברוך השם, עליתי לבמה, שמתי כיפה שחורה עציצית,

קיבלתי על עצמי מצוות ממש ברמח איברים ושסה גידים,

ובאותו זמן כבר הפסקתי לשחק כדורגל, התחזקתי.

וכמובן, עזבנו את כל העיסוקים שלנו, נכנסנו לכולל, למדנו.

אבל החשוב ביותר, מעבר לזה שהרב אמנו זכה, וזכיתי אני את הציצית הראשונה, את הכיפה השחורה לשים על ראשי,

שהוא בעצמו שם לי אותה,

אני חושב שההמלצה והטובה הגדולה שהוא עשה לראשון-לציון בעיקר ולסביבה,

בכלל,

על עצם ההרצאה הגדולה והחשובה.

הזמנו אותו בזמנו להרצות הרצאה באיזה מקלט מתחת לאדמה, 200 איש.

הוא בא אליי ואל אחיו ואמר לי, תשמעו,

אתם חייבים לפתוח ארגון, תפתחו ארגון.

אמרתי לו, על מה ארגון? איך ארגון? מה ארגון? תפתחו, לא חשוב, העיקר תפתחו.

וברוך השם, פתחנו, ואני רוצה לומר לכם שמאות ברוך השם היו בזכות הארגון הזה חסו בתשובה. כמובן שכל זה בזכותו של הרב אמנו יצחק.

אתם יודעים מי החזיר את היהודי הזה שנקרא אליעזר אסולין.

יום אחד נכנס אליי

הרב אריה כהן,

ואני אמרתי לו, תשמע,

מה אתם עושים בראשון לציון?

אז אמר, עושים פעילות כך.

אמרתי לו, תשמע, תעשה מודעות רחוב ותכתוב אלף בחינם.

ואחר כך, באותיות קטנות, חלוקת קלטות בצומת רחוב זה וזה.

ביום שישי בשעה 12 יחולקו אלף קלטות בחינם.

כן, ומי ישלם? הוא אומר לי.

אמרתי לו, תשיג איזה תורם אחד, שניים, שיתחברו, ייקחו את האלף קלטות, ואתה תחלק אותם בצומת. וכל יום שישי תעשה קבוע,

תראה איזה פקקים יהיו שם.

אמר, אבל יש לי בעיה להשיג את הכסף.

אמרתי לו, מה זה בעיה להשיג? תשיג 500 ו-500, אפילו בתשלומים.

קיצורו של דבר, הוא הלך

ושכנע את אחיו.

שכנע את אחיו,

ואחיו עשה פרסומת למטה,

וזה היה הקלטות שחילקו בצומת

והחזירו את אליעזר אסולין בתשובה.

באחד הימים,

כאשר אני נוסע בדרך לעבודה מראשון-לציון,

עומד אני ברמזור,

פותח את החלון, דופקים לי שם איזה אברך עם שתי קלטות,

29-30.

האם יש תשובה חילונית לשאלה למה באת לעולם?

מקבל אני את שתי הקלטות האלו,

ומטבע הדברים לא כל כך הרבה מתייחסים

לקלטות שמקבלים.

האמת היא שהאפשרויות הן כמה?

1. שאתה חושב שאולי איזה זמר מתחיל רוצה לתת לך משהו.

2. שאולי איזה רב מתחיל שגם רוצה לתת לך משהו.

לקחתי את הקלטות, שמתי אותן בצד, התחלתי לנסוע לכיוון המפעל,

ובאיזשהו שלב ככה

גירה אותי יצרי ושמתי את הקלטת פנימה.

מתחיל לשמוע,

שומע את הקלטת הראשונה, מספר 29. לאחר מכן שומע את הקלטת מספר 30, מגיעה לה קלטת מסתיימת.

אני חושב שרגע של תפנית של חיי התחיל בדיוק באותו רגע.

הקלטת הייתה עליה פרסומת של איזה

מינימרקט בראשון לציון.

אמרתי, טוב, ניגש למינימרקט,

ניקח עוד כמה קלטות לשמוע.

אתה מרגיש את עצמו שכבר עכשיו אתה רוצה לשמוע יותר.

אתה מגיע למינימרקט,

אומרים לך, תשמע, תראה,

היה לנו בסך הכול פרסומת,

היה לנו קלטות.

תנסה לפנות ל-X, קונה ל-X, נגמרו הקלטות, חילקו את כולם.

ככה אני מנסה יום ויומיים ושלושה ימים,

והאמת היא שאני מוטרד.

הוא רוצה לשמוע, אבל פשוט אין חומר. לא היה חומר.

מה עושים?

מה עושים?

רואים שיש שם כתובת,

שופר רחוב דמשק אליעזר.

טוב,

רחוב דמשק אליעזר בשבילי בני ברק,

כדי שתבינו,

עד שהייתה לי ההכרה בכלל לבוא ולחשוב שאני נכנס לבני ברק,

לקח לי שלושה שבועות.

ניסיתי את כל הדרכים, לא הלך.

ידעתי שאם אני נכנס לבני ברק זה יהיה רק,

איך אומרים, ברגע האחרון,

ובאפשרות האחרונה, לשם אני לא נכנס.

אם אני נכנס, נכנס עם שכפצים, אם לא, לא נכנס.

לא נכנס לאזור הזה.

עד שברגע האחרון,

אחרי שאני רואה שכלו כל הקיצים ואין לי שום אפשרות לקבל אף קלטת,

מחליט אני להרים טלפון לשם. הם מנסים לבוא ולהסביר לי שזה נמצא כאן או כאן.

מגיע לכניסה של בני ברק, מרים טלפון, עונה לי בחור בשם דרור,

הרב בטח מכיר, בחור היום שגם עושה פעילות די רצינית,

והוא מכוון אותי להגיע.

מגיע לשם,

אני רוצה את כל הסט של הקלטות. כמה עולה כל הסט? זה עולה איקס.

טוב, כמה זה האיקס הזה? בזמנו, כמה שזכור לי זה היה בסביבות אלף דולר.

נותן את האלף דולר ואומר להם, חבר'ה,

אני שוכנעתי שיש כאן משהו שגירה אותי.

עוד אלף דולר, אני רוצה שתחלקו און דה אאוס אלף קלטות על חשבוני.

אם כבר,

אם כבר אותי זה גירה, מסתם מה שיש גם אנשים אחרים שרוצים ואין להם, כמו שאני חיפשתי ולא היה.

טוב, אותו בחור, דרור,

ראה, תשמע, תראה, רק רגע, רק רגע, זה לא ככה.

יש לנו כאן עסק עם איזה בחור, קצת מוזר, בוא, תעצור.

הוא מרים טלפון לרב,

אומר לרב, תשמע, יש כאן בחור כזה וכזה,

הרב יוצא החוצה,

אני בא,

איך שהרב יוצא,

אתה רואה, זה פשוט בשבילי החידוש,

יוצא רב עם שמלה וכובע,

ובשבילי זה היה דבר קצת חדש.

הרב מזמין אותי לשבת איתו, ואנחנו יושבים, מדברים על אב ומדברים על דב וכו' וכו',

ועל כל מיני דברים,

ואני מספר לו על עצמי, מספר על העסקים קצת, מספר על פה, מספר על שם,

וככה מתחיל הסיפור.

אני לוקח את אותו סט קלטות, שומע אותו,

ואז אני מתחיל להרגיש תיאבון אדיר.

פשוט, חבר'ה, שתבינו, זה דבר אדיר.

אתה שומע את הקלטות האלו, וככל שאתה שומע אותן אתה מרגיש רעב יותר.

אדם אוכל, באיזשהו שלב זה מסתיים.

כאן זה רעב רוחני,

שפשוט קשה להסביר כמה שאתה אוכל יותר, ככה אתה רעב יותר.

זה בדיוק המצב של הקלטות.

אני יושב עם הרב, אני מגיע לרב לאחר מכן, אנחנו יושבים,

והם מתחילים לדבר על כל מיני דברים.

הרב מתחיל לספר לי את הבעיות שיש בארגון,

יש בעיות של מפעלים שלא מספקים קלטות בזמן,

יש בעיות של מפעלים שמעלים מחירים כל יום שני וחמישי, כי רואים שהרב מתחיל לצרוך קלטות, מתחילים לעלות מחירים.

יש בעיות. הרב אומר לי, תשמע, תראה, אני מרגיש בנשמה שלי שאני יכול להפוך כאן את העולם,

רק אם היה לי כאן מפעל הייתי הופך את כל העולם.

אתה שומע דבר כזה, מה אתה כבר יכול לעשות? אתה לא מתעסק בקלטות,

אתה מתעסק בדברים שונים לחלוטין, מה אתה כבר יכול לעשות?

אבל אתה רואה כאן את הכאב של הרב, זה דבר מדהים, חבר'ה, אני רק רוצה שתבינו,

זה דבר מדהים. קודם כול,

מבחינתי להרגיש שאני קודם כל יושב עם הרב אמנון, או עם רב בכלל, זה להרגיש שכאילו אני נמצא ברקיע השביעי,

זה קודם כל.

מעבר לזה, להבין שיש כאן מצוקה של רב,

ולהבין שהוא מבחינתו, כל מה שהוא רוצה כאן זה להפוך את העולם, וכל מה שחסר זה מפעל,

אז מה יש כאן עניין?

צריך לבוא, לקחת את הדברים ולעשות אותם.

אמרתי לה, אתה יודע מה, הרב?

תן לי יומיים, תן לי לחשוב, בכל זאת זה לא פשוט,

אני לא מכיר, לא יודע, לא מכיר את המערכות האלו,

אני לא יכול למחות על זה.

אחרי יומיים.

אחרי יומיים

אני מרים אליו טלפון ואומר לו, אתה יודע מה, רב? נסענו.

לוקח את זה על עצמי, בעזרת השם.

בלי נדר, לוקח את זה על עצמי.

לי נראה שבורון אמנל שלח איזה מלאך,

תפס אותי ביד,

אמר לי, בחור, בוא אני אעביר לך, נגמר הסיפור.

אתה רק תעשה השתדלות כאן, בעולם הזה,

תעשה צעד. אמרנו, כמו יעקב אבינו, צעד חזרה, בוא, מגיע לאן שהוא צריך. זה מה שהיה קורה.

זה מה שקרה בתחילתי.

כשהגיע אליעזר אסולין,

והוא גם שמע על העצה,

הוא סיפר לכם קצת,

אבל הוא לא הקים מפעל אחד.

הכפלנו את המפעל שלוש פעמים,

ופתחנו גם מפעל לוידאו,

ומייצרים וידאו גם בכמויות אדירות,

ועוד כהנה וכהנה מפעלים שהיהודי הזה זוכה.

יושב פה יוסי קישיק

משופר אוף אמריקה,

והם קוראים טקסטים למה שכתוב,

אבל היהודי הזה התחיל להפוך את אמריקה,

ורק לפני ראש השנה חילקו ב-40,000 בתי אב,

כל בית, שם יותר קשה מאשר פה בארץ,

בכל בית שיש מזוזה חילקו קלטות וחומר הסברה ביהדות. בית, בית, 40,000.

צריכים להבין, בארצות הברית זה לא בניינים עם קומות,

זה כל אחד עם בית פרטי.

אז צריך ללכת הרבה הרבה ברגל בשביל להגיע ל-40,000 בתים.

ואצלנו פה בארץ

יש כמה שמתעצלים אפילו לעמוד בצמתים,

ואתה רק עומד וכולם עוברים ומקבלים.

אבל אם אדם רוצה,

אין דבר שעומד בפני הרצון.

אז יהודים יקרים,

אני אגיד לכם מה הסוד.

הסוד הוא פשוט.

אנחנו לא צריכים לחשוב בגדול,

אנחנו צריכים לחשוב בקטן.

מה זה בקטן?

אנחנו צריכים לשאוף

של כל יהודי,

לכל יהודי בעולם

יהיה הרהור של תשובה.

זה הכול.

אם נזכה לזה, אשרינו וטוב חלקנו.

ואני אגיד לכם מה כתוב

בזוהר הקדוש.

בזוהר הקדוש כתוב,

יש שבעה מדורי גיהנום,

הערב אני מפחיד,

אש אוכלה דולקת לילה ויום לנפשותם של רשעים.

יש מי שנקרא רשע ונידון בגיהנום 12 חודש.

רשע גמור שאין לו הרהור תשובה,

אין לו תקנה ונידון לעולם בגיהנום.

רבנן אמרה,

רשע נידון בגיהנום שישה חודשים,

רשע גמור 12 חודש,

והן מילא?

כשהרהרו לעשות תשובה ומתו.

אבל אם לא הרהרו לעשות תשובה ולא עשו תשובה,

עליהם הפסוק אומר, ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושחים בי,

אשר אישם לא תכבה ותולעתם לא תמות

והיו לדיראון עולם.

זאת אומרת, יהודי שלא הרהר בתשובה ונפטר מן העולם, רחמנא נצלן,

יורד לגיהנום ואינו עולה.

אבל

אם הרהר פעם אחת בתשובה, יוצא מגיהנום.

בכל יום יוצאת בת-קול מהר חורם ומכרזת.

אוי להם לבריות מעלבונה של התורה.

יהודים יקרים,

הרבה מרגישים שיש להם הרהורים ולא מבינים שזה הרהורים מן השמיים.

הרבה יש להם התעוררויות ולא יודעים.

כל כך אנשים סתומים,

שלא יודעים כמה חסד שופיע עליהם בכל יום.

עד שהקדוש ברוך הוא החליט

שבדור הזה הבת-קול תרד למטה.

והיום הבת-קול נמצאת בקלטת.

זה לא קול, זה הבת-קול.

והבת-קול נמצאת בקלטת,

והיא מסוגלת לעורר הרהורים של תשובה.

וכששומעים את קול המוכיח

עם הקול של הבת-קול האמיתית מהר חורם,

וזה מתחבר באיזה זמן המתאים,

יש לך עוד חוזר בתשובה.

אנחנו צריכים רק לזרוע בת-קול.

אנחנו צריכים לדעת יהודים יקרים.

קלטת היום זה פח השמן.

פח השמן שנעשה איתו נס.

והוא לא מאיר לשמונה ימים,

הוא מאיר עד הגאולה.

פח של שמן,

נס.

יהודים יקרים, מה זה נשמה?

זה נר.

נר השם נשמת אדם.

הנשמה של אדם זה נר.

צריך להדליק את הנר.

אתם יודעים, בדיני חנוכה הדלקה עושה מצווה.

אם הדלקת נשמה של יהודי, עשית את המצווה.

גמרנו.

אפילו אם קבע נר,

אין מצווה להדליקו שוב.

אתה רוצה? חסידות.

אבל ההדלקה עצמה שהדלקת אותו,

חיברת אותו, נתת לו הרהור של תשובה,

עשית את שלך כלפי שמאיה.

לגיהינום הוא לא יישאר שם לנצח כבר.

ואני שואל אתכם, יהודים יקרים,

אם היו אומרים לנו שקרוב משפחה שלנו נמצא בבית האסורים

וניתן לשחרר אותו,

היו אומרים שבשביל לשחרר אותו מבקשים מאיתנו סכום עתק,

שקל.

שקל.

היינו נותנים שקל לשחרר אותו מבית האסורים?

ודאי שהיינו נותנים שקל.

וכשראו שנתנו את השקל עם חיוב,

אז אמרו לנו, תשמע,

אתה יודע, יש שם עוד 700 אסירים.

אתה מוכן לתת על כל אחד עוד שקל?

על העיני עוד 700 שקל, וכל בית הסוהר משתחרר?

נתתי.

700 אסירים השתחררו.

יהודים, אני לא מדבר איתכם על לשחרר מבית האסורים.

להשתחרר מגיהינום בשקל.

אפשר לשחרר יהודים, לא אני אומר, הזוהר הקדוש, הבאתי אותו לפה, כתוב.

אפשר לשחרר יהודים מגיהינום בשקל,

רק תכניס לו הרהור של תשובה.

זה הכול.

אתה לא יודע לעשות את זה? תן לו את הבת קול,

היא כבר תעשה את זה לבד.

יהודים יקרים, מה אפשר

בדור הזה לעשות

אם היינו רק יודעים?

אנחנו נמצאים, לצערנו הרב,

בדור קשה.

דור קשה.

מה פירוש? זה הדור האחרון. כבר הודיעו לנו חכמים שהשלטון יהיה ביד הערב רב.

ידוע שיהיה קשה. הקליפה הזאת היא הכי קשה שהייתה לעם ישראל.

בדור הזה מתחברים כל סוגי הדורות שהיו מעולם.

מה שהיה בסדום ועמורה יש היום.

מה שהיה בדור הפלגה, הכפירה,

יש היום.

מה שהיה עם הערב רב,

יש היום.

תערובת גויים יהודים, יש היום.

אנטישמיות יש היום.

אהבת הגוי ושנאת היהודי יש היום. והכול מרוכז פה בארץ ישראל,

אצלנו בבית.

אנחנו נמצאים בחג החנוכה.

היוונים נלחמו ביהודים.

רצו להכניס להם את התרבות היוונית, את הנאורות.

יהודים יקרים, מה הם רצו למנוע מעם ישראל? שלושה דברים.

ברית,

שבת,

וראש חודש.

ומה היום קורה?

רוצים למנוע ברית?

יש בגץ על ברית שלא ימולו היהודים כמה עמותה במיוחד נגד ברית מילה?

של יהודים, לא של יהונים.

שבת,

משכן

מלחמה נגד השבת, ודווקא קיבוצים, קניונים, הכול

נגד השבת להילחם.

וראש חודש ומועדים,

אתם רואים שכל המשחקים בשבתות,

במועדים, כל הפיקניקים, כל הפסטיבלים,

וכל ההצעות הכי זולות לצאת לחו״ל, זה בחגים.

מלחמה נגד היהדות.

זו לא מלחמה היום כבר בין יהודים חרדים ליהודים חילונים.

זו מלחמה על קיום העם היהודי.

יש שהכריזו שלא רוצים את העם היהודי יהודי,

רוצים אותנו כמו הגויים.

השאלה היא האם אנחנו שייכים לחשמונאים

או שאנחנו שייכים למתייוונים.

מי שעומד מנגד

ולא שומע את הקריאה של מתיתיהו,

שקורא מי לשם אליי ולא מצטרף

בעצם הימים האלה שאנחנו נמצאים בתקופה הכי קשה,

לעשות בכל כוחו, להגביר את האור.

להגביר את האור, כמו שאנחנו אומרים, מה עצור ישועתי.

ואנחנו אומרים, בנו חושך לגרש.

והיום משתמשים החילונים הנאורים בזה לומר שאנחנו חושך,

והם אור,

ואותנו באו לגרש.

את החשיכה של אומות העולם והתרבויות

הזרות לעם ישראל אימצו פה בבית הלאומי,

ורוצים להחשיך את עינינו מה שלא הצליחו כל אומות העולם.

ואיך נחשה?

ואיך לא נטול חלק

להפיץ את האור?

אם חושבים אתם שחובה זו מוטלת על יחידים, טעו אותי.

משום שאי אפשר לעמוד על דם אחינו,

ואנחנו מצווים להציל גם יהודים שעומדים נגדנו.

גם הם טועים,

גם אנחנו טעינו,

ורובנו כאן חוזרים בתשובה.

ואם לא הייתה מגיעה הקלטת, או ההרצאה, או האיש המדבר, או לא משנה מה,

לא היינו זוכים לאור הזה שזכינו.

והחובה שלנו היא

להמשיך להעביר את האור הזה כמו במרוץ לפידים,

שהמטרה היא להגיע לקו הסיום עם הלפיד ביד,

והוא לא נכבה.

וכל יהודי צריך להעביר את הלפיד שנדלק אצלו לעוד יהודי,

והיהודייה הוא לעוד יהודי,

ואף פעם לא תתמעט.

כי אפשר לקחת מנר אחד ולהדליק מאות ואלפים של נרות,

וזה לא על חשבון הנר הזה,

אלא בזכות הנר הקטן הזה נדלקים אורות גדולים מכל העולם כולו, יהודים יקרים.

כל אחד מאיתנו הוא נר.

נר השם נשמת אדם בלי שום שוני.

השאלה כמה אנחנו מוכנים להעיר,

זאת השאלה.

והקב' ברוך הוא מבקש מאיתנו,

שנחוס על נשמותינו ועל נשמות אחינו בית ישראל.

אנחנו קרובים מאוד לגאולה.

זה עניין של זמן יותר קצר מקצר.

ואמרנו בהרצאות האחרונות ששנת תשס

זו שנה ראויה לגאולה על פי

עשרות

של גדולי ישראל. אני חשבתי בתחילה ארבעה,

והנה התברר לי,

שלחו לי ספר מארצות הברית,

ספר

עם 150 דפים,

ששם יש מקורות מעשרות גדולי ישראל בכל הדורות,

ששנת תשס זו שנה הראויה לגאולה, ואני אומר בלשון זהירות.

אבל כידוע,

כידוע שבשנה שהיא ראויה לגאולה, כמו שהיה בעבר, ולא מנצלים את האור הזה,

אז חלילה באות גזרות קשות ורעות,

כמו שהיה בשנת תח,

שהייתה ראויה לגאולה, ונאמר על כך בספרים,

ולא זכוי ישראל לקחת, וזה הפך להיות גזרות תחתת.

לכן אנחנו צריכים להיות זהירים לדעת איך לקחת את הדברים ולהרוויח את השעה.

והיום בעצם זה לא קשה.

והנה, יהודים שיושבים כאן

זכו כולם להשתתף במבצע של מיליון קלטות הווידאו שיצא, בעזרת השם, יתברך, לדרך.

כבר מהשבוע הבא נחלק בנגלה ראשונה 30,000 קלטות וידאו.

וכמובן שנתחיל להדפיס את הקלטות במהירות כמה שאפשר.

ועוד יש לנו סרט חשוב ביותר שצריך לצאת, שאי אפשר לדבר בו כרגע,

אבל סרט, אני חושב, שיהיה

המפנה הגדול בעם היהודי.

אבל עובדים, אנחנו משתדלים,

אבל צריכים עדיין להוסיף עוד חיילים שיצטרפו אלינו.

הערב אנחנו לא נטרים אתכם. אתם, ברוך השם, תרמתם.

אבל אני, או, על זה הם מקבלים מחיאות כפיים, אני רואה.

אבל אנחנו נבקש מכם רק דבר אחד,

שתדאגו שעוד יהודי אחד יזכה גם כן להעיר לאחרים, זה הכול.

תבקשו איזה יהודי, קרוב, ידיד, חבר, שכן,

שגם הוא יזכה להעיר עוד יהודים בכל העולם כולו.

איזה אושר יש לקדוש ברוך הוא בשעה שהוא רואה כינוס כזה חשוב של יהודים שבאו

מכל רחבי הארץ,

עזבו הכול בשביל לבוא להשתתף באירוע כל כך חשוב,

אירוע של 13 שנה. לכם אין מושג, יהודים יקרים, מה עבר 13 שנה?

אין לכם מושג.

אתם באים בשעה שכבר יש את ההצלחה.

אבל אם הייתם רואים את פני הדברים בהתחלה, איך זה היה?

אם הייתם רואים את הנסיעה הראשונה שלי לחוץ לארץ,

שנסעתי כשאני לא דובר אנגלית,

והגעתי לשם ולא ידעתי לאן, והרב שלי שלח אותי וציווני,

רק אתה תיסע.

וכשהגעתי לבית של יהודי שעושה חסד גדול עם יהודים,

ושיכן אותי בתוכו,

במשך שבועיים לא ידעתי איך מוציאים דולר.

דולר לא ידעתי איך מוציאים.

האמת, גם לא ראיתי דולר עד אז.

ואחרי שבועיים נגלח חיכוך קטן ביני לבינו בכשל פלוני-אלמוני,

ואני אמרתי את דעתי הברורה,

והוא לא הסכים איתה,

והוא ביקש ממני לחזור בי,

ואני לא חוזר בדבר שהוא לא נכון.

אז הוא גירש אותי מהבית.

ביום שישי, בצהריים, ערב שבת קודש,

צא החוצה.

לאן אני יוצא?

יש לי מזוודה גדולה, שבקושי אני סוחב אותה,

הוא אומר לי, צא החוצה, בלי אנגלית,

בלי כתובת, בלי שום דבר.

ואני יוצא החוצה.

המזל שלי, ההשגחה,

זה שכשיצאתי מהארץ, אז נתנו לי כמה ידידים כתובות של אנשים גבירים,

שאם אני ארצה להטרים אותם, שאני אצלצל.

אז התחלתי לצלצל,

ולא ידעתי אם יענו לי באנגלית או בעברית.

בסוף צלצלתי למישהו, ענה לי ביידיש.

אז באנגלית עילגת

ובעברית ככה, לאט-לאט הסברתי לו שאני יהודי ואני מישראל,

ונתקעתי בערב שבת ואני צריך מקום לישון.

בקיצור, הוא הבין אותי ואמר לי, תשמע,

איפה אתה נמצא? אמרתי לו, במונסי.

ואיפה אתה? הוא אומר לי, בברוקלין.

ואני יודע בכלל איפה זה.

אני לא יודע מה זה מונסי ומה זה ברוקלין.

אז הוא אומר, תשמע, יש שם אוטובוס.

אתה תיגש לאוטובוס הזה,

אתה נוסע שעתיים,

ותבקש לרדת בתחנה פלונית,

ושם אני אחכה לך.

יהודים יקרים.

טוב,

בלית ברירה,

לך תדע, אם טעיתי, אם טעיתי, עליתי על אוטובוס לא נכון. או שהחליט,

או שזה כמו אלה שיש אוטובוסים פה בארץ, אחד נוסע דרך ראשון ואחד נוסע דרך נס ציונה.

אולי אני אתבלבל, מה יהיה?

אבל אין לי מה לעשות, רק לפתוח בשם עולה.

הוא נוסע באוטובוס,

אומר לנהג, תשמע,

ככה ככה, משתדל לצטט מה שאמרו לי,

מורידים אותי באיזשהו מקום, אני מחכה, שום יהודי, אף אחד לא בא.

כבר אחרי הצהריים, שבת, עוד שעה.

פתאום אחרי עשר דקות מגיע איזה בן אדם, כי אני אמרתי לו שאני נראה פחות או יותר ככה,

אז היה קל לו לזהות אותי.

ואז הוא ניגש אליי, לוקח אותי אליו הביתה,

שמארח אותי יהודי חסיד סאטמר, יהודי יקר.

נכנס אליו הביתה,

לוקחים אותי לבית כנסת של אשכנזים, פעם ראשונה שאני מתפלל אצל אשכנזים,

והכול מוזר,

והכול עובר עליי,

ואני לא יודע מה קורה איתי.

ופתאום אני רואה שהם שרים ומוחאים כפיים ורוקדים,

ולכה דודי לקרד כלה, ואני תימני, לכה דודי לקרד כלה,

וזה לא מתחבר, ואני לא יודע.

ולוקחים אותי הביתה, ואני נכנס לבית יפה, מפואר, ואני יושב שם,

ואני רעב.

מאז שגירשו אותי לא אכלתי.

ומושיבים אותי על השולחן,

ומנהג האשכנזים היקרים שמביאים חלה יפה,

ופורסים לחם,

ונותנים לך רק פרוסה אחת,

ומלח,

וזה הכזייס.

ואוכלים קודם כל את הכזייס.

טוב, אני רגיל, תות, משהו, ככה,

אין שום דבר, אתה לא יכול לבקש, אז אתה מחכה.

מחכה, ושם יש טקס איך מגישים, וצלחות, והרבה,

ופתאום מגיעים אליי עם משהו עגול כזה לבן,

ועוד איזה דג צבעוני.

טוב, מה עושים עם זה? אני מחכה לראות מה הם עושים.

ואני רואה שהם אוכלים.

טוב,

לוקח ביס,

ואז אני מתוודע פעם ראשונה לגפילטפיש.

דג מתוק.

מתוק!

כמעט מה?

איך זה יעבור?

טוב, אני מנסה את הדג לידו הוורוד, אולי זה משהו חריף.

עוד יותר מתוק!

איך אני אוכל דבר כזה?

איי, השם ירחם עליי.

אמרתי לך,

כבר לא הייתה ברירה.

עוד חלות, עוד.

על כל חלה פרוסה הייתי אוכל קצת מהדג שבלע שאני לא ארגיש.

וככה גמרתי,

פחות או יותר, ואני נפוח כבר מהחלות.

אחר כך מנה שנייה,

הגיע אליי משהו עגול צהוב.

זה היה סלט ביצים.

סלט ביצים זה אני כבר רגיל, זה בסדר, זה הסתדרתי.

ואחרי זה הביאו לי עוף לבן.

אני רגיל חוואי ג'מרק, משהו צבעוני לבן.

איך אני אוכל?

הדבר שהייתי ככה מבסוט, זה היה גלידה עם העוגה.

זה היה דבר שאני מכיר.

כל השאר,

אתם יודעים מה זה להיות במקום כזה, אתה חושב, איפה אתה?

למה היית צריך את זה בכלל? איך הגעת לך?

טוב, אני ככה שבור, שבור.

ואחר כך הוא שר לי שיר בעל הבית,

איי, איי, איי, אשריהם ישראל,

שירים באשכנזית.

לא מבין מילה מה הוא אומר.

ואחר כך הוא אומר, אצלכם לא שרים?

אמרתי לו, מצאת אותי בדיוק היום לשיר.

ואז השיר, דרור יקרא, מקבל משמעות.

צריך דרור לעוף מפה.

טוב, ישנו, ברוך השם, מיטות

שנותנות מנוחה אחרי דרך ארוכה.

בבוקר אני קם, אני אומר, אולי בבוקר, ג'חנון קובאנה,

עוד פעם,

גפילדוויש ודג ורוד,

וסעודה שלישית, אותו דבר.

אמרתי, זהו, הקדוש ברוך הוא מעניש אותי.

זה העונש.

מאז התרגלתי כבר לגפילדוויש,

אני מבקש.

טוב, אחרי ניסיון כזה,

איך אפשר לא להתרגל?

שלוש פעמים רצוף?

בכל אופן, הסיפור הוא לא בשביל הגפילדוויש,

אבל יהודים יקרים, תראו מה זה יהודים חמים.

אני יושב אצל היהודי והוא מרגיש שאני כואב ודואב,

ואני אומר לו, תשמע,

אני מצליח מאוד בארץ ישראל להחזיר יהודים ולקרב אותם,

ורוצים להקים ארגון עכשיו,

ותראה,

אני מסתובב שבועיים בכל מיני כתובות,

ואף אחד לא נותן, לא עוזרים שום דבר.

הוא מרגיש את הכאב שלי,

והוא החליט, תשמע, יש לי גיס,

ואני אקח אותך, בעזרת השם, במוצאי שבת.

הוא מביא אותי לשם,

בגיס הזה עשיר גדול.

אנחנו נכנסים, וכשהוא ראה אותי נכנס איתו, הוא יודע בשביל מה הוא הביא אותי.

ואחרי דקות ספורות שאני רק מדבר,

אז הוא אומר, אוקיי, הבנתי,

קם,

מביא חבילה כזאת של כסף, דולרים, שם על השולחן,

ואומר, יש לך פה אלף דולר.

אמרתי לו, סליחה, לא רוצה את הכסף,

אני רוצה לדבר.

הוא אומר, הנה, כבר נתתי לך. הוא אומר, לא, לא, לא, אני רוצה לדבר, לא רוצה כסף, רוצה לדבר.

עכשיו, בלבי, גם להחלטה בשבת הזאת,

אם אני לא מצליח לצאת לפה עם כסף,

נגנז.

כל הרעיון של הקמת הארגון חוזר לארץ ישראל, כשם שיש מצווה על הדרישה, יש על הפרישה,

להתראות.

גמרתי את הסיפור.

ואז אני מדבר,

ולא, אני מדבר, הנשמה שלי מדברת,

ואת הכאב הוא הרגיש.

ב-20 דקות אני נותן לו דרשה,

הבן אדם לא יכול להפסיק.

מקשיב,

גמרתי,

אמר לי, אוקיי, אני נותן לך עשר אלף דולר.

זו הייתה המתת הראשונה שקיבל ארגון שופר.

בזכות היהודי הזה גם אנחנו כאן.

אם לא היו עשר אלף דולר האלה,

אנחנו לא היינו מגיעים לכאן.

ואני רוצה להגיד לכם, יהודים יקרים, התגלגלתי ככה שנים ארוכות. בקיצור, שמונה שנים ארגון שופר היה קטן.

פעולות גדולות, אבל קטן.

דירה שכורה בבני ברק,

אני, אבשלום, ועוד יהודי אחד.

אנחנו, המרצים, המסיעים,

הכול, הפקידים, הכול אנחנו.

עושים תקלטות, אורזים אותם, שולחים, מדביקים, בולים.

הכול אנחנו עושים.

יהודים יקרים ככה שמונה שנים.

עד שמגיע לדמשק אליעזר, אליעזר.

אליעזר.

אלי שלח לי עזר.

והיום,

תשמעו, יהודים יקרים, באיזה רחוב הוא בא?

דמשק אליעזר. מה הוא עושה היום? דולה ומשקה

לאחרים את מה שיש לו בשופר.

כמו דמשק אליעזר.

מפה התחיל הזינוק החוצה.

זאת אומרת, ידענו שיש לנו את הכוח להפוך עולם.

לא היה לנו את הכלים.

כמה שדיברנו, כולם הבינו,

אף אחד לא התחבר.

עד שהקדוש ברוך הוא שלח

את אליעזר שיעזור,

לקח עליו את הפרויקט,

הרים את המפעל,

ומשם עברנו תוך פרק זמן קצר לרחוב מתתיהו 10 בבני ברק.

היום זה 900 מטר אימפריה.

אימפריה גדולה מאוד, שאין מקום כזה היום בעולם,

שמכיל בתוכו כל כך הרבה אפשרויות

לעשות בשביל הצלת אחינו בית ישראל.

אבל יהודים יקרים, תדעו לכם,

יהודי אחד

ועוד יהודי אחד

ועוד יהודי אחד יכולים להפוך עולם.

ואני רוצה להגיד לכם דבר אחד שקראתי פעם אחת מרבי עקיבא.

רבי עקיבא,

כשנפטר הבן שלו,

אמר שישימו לו ספסל בבית הקברות והוא רוצה לדבר.

והוא אמר כמה הקדמות.

ואחרי שהוא אמר את ההקדמות,

הוא אמר,

יודע אני בבני זה שהוא בן העולם הבא.

למה?

שזיכה את הרבים.

הבן שלו היה רבי שמעון בן כורחה,

תנא קדוש, מוזכר בגמרא מספר פעמים.

הוא לא אומר שלמד תורה,

שהיה צדיק,

שהיה קדוש.

הוא אומר שזיכה את הרבים,

מובטח אני שהוא בן העולם הבא. כך דורש רבי עקיבא על בנו.

והוא מנמק.

הוא אומר, ראויין היו ישראל להיגאל ממצרים לולא משה ואהרון.

גם אם משה ואהרון לא היו לוקחים את התפקיד לגאול את עם ישראל,

היו נגאלים ישראל ממצרים,

שהשם הבטיח לאברהם,

ואחרי כן יצאו ברכוש גדול.

זאת אומרת, הם יצאו ממצרים.

מה הפירוש?

הוא אומר,

ראויים היו ישראל לעבוד לעגלים לולא ירבעם בן נבט.

גם אם לא היה ירבעם בן נבט,

היה מישהו אחר שגורם שהם יעבדו לעגלים.

למה?

הוא אומר שמגלגלים זכות על ידי זכאי ומגלגלים חובה על ידי חייו.

אומר רבי עקיבא,

הקדוש ברוך הוא התחייב לאברהם לגאול את עם ישראל. התחייב.

ואחרי כן יצאו.

איך הוא יגלגל את הזכות של יציאת ישראל ממצרים?

הוא מחפש את הכי זכאים באותו הדור בשביל לגלגל את הזכות על ידי זכאי.

ואם לא היו משה ואהרון, אז היה הזכאי הבא בתור.

שהוא היה זכאי, ואיתו היו מגלגלים את הזכות.

אותו דבר אצל ירבעם.

הוא היה החייב הכי גדול שהיה בדור.

ומגלגלים חובה על ידי חייו. אם זה לא היה הוא, היה החייב האחר,

שאיתו היו מגלגלים.

אז כשאומר רבי עקיבא את הדרשה שלו על הבן,

הוא אומר, מובטח אני שהוא בן העולם הבא שזיכה את הרבים.

מה פירוש?

כי אם בחרו בו לזכות את הרבים,

הרי אין מגלגלים זכות אלא על ידי זכאי.

אז אם מן השמיים נתנו לו את הזכות לעשות זאת,

אז הוא זכאי בשמיים והוא בן העולם הבא.

זאת אומרת, אדם

שלא רואה שמגלגלים זכויות על ידו, יש לו לחוש.

ואדם שרואה שמן השמיים זיכו אותו,

הוא צריך לדעת שמובטח הוא שהוא בן העולם הבא, כמו שאמר רבי עקיבא.

שמונה שנים,

ארגון שופר,

שמונה שנים, יהודים איכרים,

לא זה סלום.

עד שבא זכאי אליעזר הסונים,

והם מגלגלים זכות על ידי זכאי.

ארצות הברית חגגה 200 פלוס שנה עצמאות.

200 שנה ארצות הברית על הפנים,

עד שבא זכאי יוסי קישיק לגאול אותם.

- יהודים איכרים,

לא מתגלגלת זכות בקלות.

נראה שכל אחד יכול לחטוף. זה באמת נכון, יכול לחטוף.

אבל צריך שפיו וליבו יהיו שווים.

לא יתפעל בפיו יותר מאשר בליבו.

בפה כולם אומרים, אשריכם, אשריך,

הלוואי, אה, אה,

אה, הולך להתעלם.

למה אה?

קום ותעשה.

מה הבעיה לעשות?

לא צריך להיות היום דרשן,

לא צריך שום דבר, שום כישרונות, רק רצון.

אם יש לך רצון, יש מספיק,

כבר

עצות שנתן הקדוש ברוך הוא בדור הזה,

איך להחזיר את העם הזה בתשובה.

ומה שצריך זה רק להתחבר עם הרצון האמיתי והכן, וכך זוכי.

טוב, יהודים איכרים, אני רק רוצה להגיד לכם דבר אחד לסיום,

כמה הודעות שאני צריך להודות.

אחת מהן

זה לכבוד הרב שפירא,

הרב הגאון, מורי ורבי,

שהוא האורים ותומים

של ארגון שופר ושלי,

שמה שהוא אומר זה מה שאנחנו עושים,

ובהרבה מקרים שהיינו חושבים אחרת

והוא אמר אחרת,

עשינו כמובן כדבריו,

ורק ישועות והצלחות לאורך כל הדרך.

מי שדבוק

באמונת חכמים

ומאמין שהקדוש ברוך הוא משגיח,

והוא ממנה לכל אדם ואדם שליח,

ומתחבר באמונה תמימה, לא יראה תקלה.

מי שלוקח עצה מן הזקנים, לעולם יצליח.

וזה הסוד הגדול של ארגון שופר.

לא זזים מהרב כהוא זה,

בקטנה ובגדולה.

והתורם הראשון

של ארגון שופר,

כשניגשתי לשאול אותם אם להקים את הארגון,

הלוא הוא הרב הגאון,

יושב ראש עמותת שופר,

הרב שפירא, שתרם את המאה הדולר הראשונים.

אז זו ברכה גדולה, יהודים יקרים.

מי שלא יודע, אז שידע.

דבר שני, אני רוצה להגיד לכם, יהודים יקרים,

לא בכדי זכינו למה שזכינו,

כי באנו מבית,

בית של נתינה.

בית שרק נותנים, נותנים, נותנים. בית פשוט,

לא בית מיוחד.

אבל בבית חונכנו לדבר אחד, לתת, לתת, לתת. לתת ליהודי ולתת לגוי זה אותו דבר.

לתת, כי כולם נבראו בצלם אלוקים.

כך חונכנו בבית,

כך ראינו בפועל יום-יום.

אמא שתחייב תאריך ימים,

ואבא,

רק נותנים, נותנים, נותנים, נותנים.

לא כסף,

מאכל, ישיבה, אירוח, הכנסת אורחים.

כל הזמן רק נתינה.

אנשים באים ורק מקבלים.

לא לוקחים,

רק נותנים.

כשאתה גודל עם זה, לתת, לתת, לתת,

קל אחר כך לתת, לתת, לתת.

ואני רוצה לספר לכם סיפור

קצת מרגש,

וזה יהיה הסיפור האחרון.

אתם יודעים, הזכרנו את רבי עקיבא.

רבי עקיבא,

בתחילתו הוא היה עם הארץ.

רחל, ביתו של קלבה סבוע, החליטה לקחת לחתונה דווקא את הרועה,

רועה הצאן של אביה.

כמובן ששוד ושבר נפל בביתו של קלבה סבוע, אחד מעשירי ירושלים,

והוא כמובן ניסה להניא אותה.

זה לא עזר, היא התעקשה שהיא רוצה להתחתן דווקא עם עקיבא.

ואחרי כן הוא הדיר אותה מנכסיו,

והם יצאו החוצה, הם התחתנו.

והם חיו בעניות גדולה,

היו ישנים על קש ומתכסים בקש.

עקיבא היה מבטיח לה, רחל,

הגיע עוד זמן שאני אתן לך מטבע של ירושלים, של זהב.

וכך

הם ממשיכים בעניות ובדוחה, כי היא עזבה בית מלכים,

בית של אחד מעשירי ירושלים.

היא מוותרת על הכול,

כי היא מאמינה שהאיש הזה, שהוא עם הארץ,

יש לו מידות טובות,

ועם מידות טובות כאלה אפשר לבנות.

היא מתחתנת,

נולד להם ילד,

מגיע הגיל שצריך לקחת אותו לתלמוד תורה,

ואז רחל שולחת את עקיבא עם הבן לתלמוד תורה,

ושם כשהוא לוקח אותו

הוא לא יודע שום דבר,

והוא מתחיל ללמוד עם הבן א', ב',

את ההתחלה, את היסודות,

ופתאום התחילה נפשו

לחשוק בתורה.

והבעל יתאר ומסייעים לו.

ובאחת הפעמים שהוא הולך

הוא רואה דבר מטמיע,

הוא רואה טיפות של מים שנופלות על סלע,

ובמקום שהטיפה נופלת יש חור,

והוא עומד, משתומם ואומר,

מה הוא אומר?

אבנים שחקו מים.

אבנים, את האבנים שחקו מים.

איך ייתכן? מה כוחה של טיפה

לעשות רושם בתוך סלע?

אז הוא עומד ומתבונן,

הוא מנסה להבין כיצד ייתכן שטיפה

ועוד טיפה

ועוד טיפה

ועוד טיפה

ועוד טיפה

ועוד טיפה

ועוד טיפה

ועוד טיפה

ועוד טיפה

ועוד טיפה

ועוד טיפה

ועוד טיפה

ועוד טיפה

ועוד טיפה

ועוד טיפה

ועוד טיפה ועוד טיפה ועוד טיפה ועוד טיפה ועוד טיפה ועוד טיפה

עושה חור בסלע.

היה קשה לו להבין,

איך זה יכול להיות טיפה

ועוד טיפה

ועוד טיפה

עושים חור בסלע.

אבל הוא הבין שטיפה

ועוד טיפה

ועוד טיפה

עושים חור בסלע. למה?

כוח ההתמדה

של טיפה

ועוד טיפה

ועוד טיפה יכול לעשות חור בסלע.

אז הוא למד קל וחומר.

אם טיפה

ועוד טיפה

ועוד טיפה

יכולים לעשות חור בסלע,

קל וחומר בליבו של עקיבא.

ואז הוא מבין שללמוד אפילו מעט,

אבל בקביעות,

כמו שאמרנו, טיפה

ועוד טיפה.

זה יכול לגרום שהאדם יגיע למשהו.

לבוא להרצאה ולשמוע שפריץ של שעה-שעתיים זה לא עושה הרבה,

אבל קביעות של תורה כל הזמן זה עושה.

חוזר הביתה, מתפעל ומספר לאשתו,

ואשתו אומרת לו, חשקה נפשך בתורה,

אני מוכנה ליטול עליי את העול של הבית,

אני אדאג

לילדים, לחינוכם,

ואתה יצא לדרך.

לך ותלמד תורה.

כשתחפוץ, תחזור.

עליי.

עקיבא יוצא לדרך.

12 שנה נעדר מביתו.

12 שנה רצופות,

לא מכתבים,

לא שליחים,

שום דבר.

ואתם מתארים לכם,

בת של אחד מעשירי ירושלים.

כמה שליחים שלח לה אביה ואמה

בשביל להניא אותה ולומר לה, ראי זה עם הארץ, איזה מידות טובות הזניח אותך, עזב אותך,

השאיר אותך כאלמנה, ובנייך יתומים,

הלך, לא שליח, לא שלום, לא מכתב, לא כלום, 12 שנה?

זה תורה? ככה לומדים?

היא מתעקשת בשלה.

אחרי 12 שנה הוא חוזר לביתו,

וכשהוא נכנס יהודים יקרים לחצר הוא שומע רשע שאומר לאשתו,

את רואה?

בעלך עם הארץ,

עזב אותך,

הפסדת את הורייך, הפסדת משפחה, הפסדת כסף וכבוד,

את חיה בדוחק ובעוני,

מה יש לך מזה?

עזבי הוא!

הוא גומר,

ושומע עקיבא,

כשאשתו עונה לאותו רשע ואומרת,

לו היה שומע לי,

היה הולך עוד 12 שנה.

הוא שמע,

הסתובב והלך.

עוד 12 שנה!

לא נכנס,

לא אמר לה שלום עליכם,

לא נתן סתירה לחיסול חשבונות לרשע,

שום דבר.

הסתובב והלך עוד 12 שנה.

אחרי 12 שנה, יהודים יקרים,

הוא חוזר הביתה

כרבן של כל ישראל,

גדול הדור, מלאך אלוקים.

כל התורה שבעל-פה שיש לנו, של רבי עקיבא,

מגיעה עם 24,000 תלמידים,

תנאים קדושים,

שהקטן שבהם חיה מתים,

הוא מתלמידיו,

רבי שמעון בר יוחאי ורבי מאיר בעל הנס.

והוא חוזר בחזרה לעירו.

ויהודים יקרים ששומעים שרבן של כל ישראל מגיע,

יוצאים באלפיהם וברבבותיהם וממתינים לו.

והוא מגיע עם תלמידים.

הישיבה הכי גדולה שהייתה אי פעם,

דנאים קדושים.

הוא מגיע,

ושתבינו מה הייתה מדרגתו של רבי עקיבא באותה שעה.

כשעלה משה למרום

וראה את הקדוש ברוך הוא כותר כתרים על קוצו של יוד, שאל אותו, למה זה לך?

אמר לו, עתיד להיות עקיבא בן יוסף

שידרוש תלי-תלים של הלכות על קוצו של יוד.

ואז,

יהודים יקרים,

באותה שעה

אומר משה רבנו

לקדוש ברוך הוא,

אם יש לך אדם גדול כזה בעולם,

למה אתה נותן תורה על ידי?

מבין משה רבנו שרבי עקיבא ראוי יותר ממנו ליתן את התורה על ידו לישראל.

אז שנבין,

אם משה רבנו מבין

שרבי עקיבא ראוי יותר ממנו ליתן תורה לישראל, מי היה רבי עקיבא?

ואכן,

משה רבנו זכה רק לארבעים ותשעה שערים,

ורבי עקיבא זכה לשער החמישים.

זה רבי עקיבא, ורבי עקיבא חוזר.

בין כל ההמונים ממתינה לו אישה צנומה, קטנה,

רדופה,

בשנות סבל רבות,

ביזיונות וחרפות,

ועוני.

ממתינה לו בין כל הקהל.

והיא נדחפת, מספרת הגמרא,

ודוחים אותה הצידה ואומרים לה,

זה לא מקום לנשים.

והיא מתאמצת.

והוא לא שכח אותה.

ובין כל הקהל,

בין כל הקהל יהודים יקרים.

הוא מבחין בה,

והוא מסמן בידיו לאנשים שלפניו, לפנות מקום.

הייתם צריכים לראות זאת כקריעת ים סוף, כולם זזים הצידה.

ויש שביל,

ובקצהו עומדת אישה קטנה וצנומה שהמתינה לבעלה 24 שנה.

הוא מתקרב אליה, וכולם שואלים, מי זאת? מי זאת?

מי זאת?

עד שהוא עומד לידה,

וכולם שומעים משפט היסטורי קצר.

כל התורה שלי ושלכם, שלה היא.

אתם תארים לכם דבר כזה, יהודים יקרים?

כל התורה שרבי שמעון בר יוחאי, רבי מאיר וכל התלמידים ורבי עקיבא מאז ועד סוף הדורות,

כל זה התורה של האישה הזאת שהמתינה לבעלה בנאמנות

24 שנה.

יהודים יקרים,

אני אומר לכם הערב דבר.

כל החזרה בתשובה שלי ושלכם,

של אשתי היא.

22 שנה.

22 שנה להמתין עד השעות הקטנות של הלילה לגדל את הילדים.

זה לא דבר פשוט.

אני אומר בכל יום שישי, אשת חיין מי ימצא.

והיום אני רוצה להגיד רק כמה שורות.

אשת חיין מי ימצא,

ורחוק מפנינים מכרח,

בטח בה

דב בעלה,

ושלן לא יחסר.

גמלתו טוב ולא רע כל ימי חייה.

כפה פרסה לעני,

וידיה שלחה לאביון.

קמו בניה ויאשרוה, בעלה ויהללה.

רבות בנות עשו חין, ואת עלית על כולנה.

תנו לה מפרי ידיה, ויהללוה בשערים מעשיהם.

ועוד דבר אחרון,

בעזרת השם, אני מבין שחרגתי כבר,

אבל זה הבר מצווה שלי, אל תשכחו.

יהודים יקרים,

ראיתי פעם מעשה שמובא מעם לועז,

שהיה רועה צאן.

ברועי הצאן הזה

פעם נצרך המלך

לאיזו ישועה.

ואותו רועה צאן ידע מה לעשות בשביל שהמלך ייבשע בדבר שהיה זקוק לו,

ונתן עצה למלך.

והמלך ראה את חוכמתו,

ולקח אותו,

וגידל אותו, ורומם אותו,

עד שהפך להיות שר האוצר של המלך.

הרועה היה יהודי,

והמלך היה גוי,

והשרים גויים,

ונתקנאו בו,

נתקנאו בו,

וחיפשו לטפול עליו האשמות,

ורצו לומר

שהוא מעלים כספים מהמלך בלא יודעין,

באשר המלך סמוך ובטוח ביושרו,

ולא היא.

וכך השכם והערב היו מנסים

להודיע למלך

שאותו רועה צאן, הנאמן והמסור והאהוב בעיניו,

גונב כספים מהמלכות.

יום אחד החליט המלך לעשות בדיקה

והם אמרו לו מראש, תדע לך

הוא יסתובב איתך בכל הארמון

אבל יש חדר אחד בקומה שלישית

שהוא לא יפתח לך אותו?

בחדר הזה

הוא מסתיר שם את מה שהוא גונב ממך

והמלך מסתובב איתו והם עולים קומה אחר קומה ופותחים כל חדר והוא אומר לו כאן יש כך וכך וכאן יש כך וכך וכך אספנו וכך היה וכך היה וכך היה וכך היה וכשמגיעים לקומה שלישית

ומגיעים

לאותו חדר

הוא רואה שהרועה מדלג על החדר וממשיך לחדר הבא

אז המלך אומר לו עצור

מדוע אינך פותח את החדר הזה?

אמר לו, הניח לי, המלך,

האמן לי, אין פה כלום.

אל תפציר בי לפתוח,

תן לעבור.

ואז

המלך מתעקש, הוא אומר לו, אני מבקש שתפתח. הוא אומר, אני מתחנן לפניך,

אל תבקש ממני לפתוח את החדר, אין בו כלום, האמן לי.

והמלך אומר, זהו.

כנראה שפה הוא נתפס.

הוא אומר לו, פתח,

והוא פותח לו.

והמלך נכנס עם השרים הצוהלים והם נדהמים.

חדר ריק,

באמצע הכיסא,

עליו תרמין,

מקל וחליל.

תיקחו את התרמין.

לוקחים את התרמין, מנערים, אין כלום.

תדפקו בחליל, אולי הוא מלא מטבעות, אין כלום.

אולי במקל.

אין שום דבר.

מה פשר הדבר הזה?

המלך טמא.

ואז אותו רועה

אומר למלך,

מחילה, אדוני המלך,

אני אסביר לך.

כשאני הגעתי לפה,

אני הייתי רועה.

רועה פשוט

עם כבשים.

ופתאום

הגעתי לשררה והגעתי לרום המעלה.

אז תמיד עשיתי לי מנהג,

שבכל יום

אני נכנס לחדר הזה,

יושב חצי שעה

על הכיסא,

שם עליי את התרמין,

מחזיק ביד אחת את המקל,

וביד השנייה את החליל,

ומחלל,

ונזכר

שאני בעצם רק רואה.

שלא יגבה ליבי

ואחשוב שאני כבר מישהו.

יהודים יקרים,

אני לא שר האוצר,

ואין לי חדר כזה,

אבל אני זוכר רק דבר אחד,

שאני רק רואה

שראוי להיות עם הכבשים,

ולא להיות בחברת אנשים גדולים.

רצה הקדוש ברוך הוא וזיכה לי,

אבל זו זכות שאני לא יודע מה היא ולמה היא.

אני יודע רק דבר אחד,

שאני אותו אדם,

אותו רועה,

מפעם,

עם הכבשים,

שצריך להגיע רק לכל יהודי, כמו ליהודי הראשון שניגשתי,

עד ליהודי האחרון,

ולתת לו את ההזדמנות השווה,

כמו שהייתה לי.

אני אסיים את הערב בברכה

בלי שם ומלכות.

אודה השם בכל לבב,

בסוד ישרים ועדה.

ברוך הגומן לחייבים טובות,

שגמלני כל טוב.

חייבים טובות, ירדים כלכם נסים, שעסקים בית ומדון,

ירדים כלכם נסים, שעסקים בית ומדון.

אני מודה לכם על ההקשבה.

הערב רק התחיל.

אני רוצה להעניק בערב זה

מתנה צנועה.

חנוכה.

ובכן, כאן כתוב

לרבי אבשלום היזמי ורעייתו,

לשמרם, צורם וקונם.

על עבודתך בנאמנות ובמסירות נפש ממש,

להאיר נשמות אחינו בית ישראל,

נר השם, נשמת אדם.

ממני המכירך ומוקירך, אמנון יצחק שופר.

איפה אבשלום?

בבקשה, ברוך תהיה.

השם ברך אותך.

כשנותנים כסף מקבלים נשיקה.

לרבי אליעזר אסולין ורעייתו,

אשמרם, צורם וקונם.

מקים עולש לתורה ומזכה רבים,

נר השם, נשמת אדם,

בהוקרה רבה מאמנון יצחק שופר.

שתדליק נרות.

כן, ואחרון חביב לערב זה.

לרבי יוסף קישיק ומשפחתו,

כשמרם, צורם וקונם,

מקים עולש של התורה ומזכה רבים, נר השם, נשמת אדם,

בהוקרה רבה מאמנון יצחק שופר.

אשריכם, תהיה בריא.

ברוכים תהיו לשם.

אשריכם, תהיה בריא.

להגת על הרעיון חביב.

אשר, תהיה בריא.

אשר,

אשר, תהיה בריא.

הכול ירקם וחסר לה.

לא יצא, לא יצא, נכון.

הכול ירקם וחסר לה.

ותשמח בבשק שופר.

הכול ירקם וחסר לה.

יאי זה, יאי זה רכב.

הכול ירקם וחסר לה.

יאי זה, יאי זה רכב.

הכול ירקם וחסר לה.

יאי זה, יאי זה לכול. הכול ירקם וחסר לה. יאי זה, יאי זה לכול.

הקדוש ברוך הוא אמר למשה רבנו, ואתנה לך את לוחות האבן

והתורה והמצווה אשר כתבתי להורותם.

הכול ירקם וחסר לה. הכול ירקם וחסר לה. הכול ירקם וחסר לה.

וואלכ, אבנון יצחק ראיתה, וואן טו דאבה.

הכול ירקוך וחסר לה. הכול ירקם וחסר לה.

כל אלה חזרו בתשובה.

מדענים.

הכול ירקם וחסר לה. יאו, יאי זה, יאי זה לכול.

הכל הכל רק לנו חסרנו, יו אצל הכל, יו אצל הכל, יו אצל הכל, יו אצל הכל, יו אצל הכל, יו אצל הכל הכל רק לנו חסרנו, יו אצל הכל הכל הכל רק לנו חסרנו, יו אצל הכל הכל הכל רק לנו חסרנו, יו אצל הכל הכל הכל רק לנו חסרנו, יו אצל הכל הכל

חלק, אני אומר לך, כזה צדיק עוד לא מצאתי.

אחד שכל כך בטוח שאי אפשר להוכיח שאין אלוקים.

עוד לא היה לי אחד כזה ועוד חילוני מהאוניברסיטה.

אתה יודע מה זה?

הכל ילוקנו חסר לה, לא אצל הכל. הכל ילוקנו חסר לה, לא אצל הכל.

הכל ילוקנו חסר לה, לא אצל הכל.

הכל ילוקנו חסר לה, לא אצל הכל.

הרעיון הוא של חלקים באדירות.

אם בבוקר אור השמש נעלם ויש ענן,

אם אף אחד מרגיש פתאום לחוץ עצוב שבור ונעבר.

אל תדל לשב, אחי, אתה אף פעם לא לבד.

כולנו ביחד, כולנו אחד.

עם צד אמיר,

את גזר בפתח ומושיח לא נמצא.

עם אויב מנהיג רשע וצר, מקימה לך מלחמה.

גם כיפות קטנות מאוד, הם ביחד ים גדול.

כולנו ביחד, אל תדל השם יעזור.

כי כשאני תמיד איתך, אתם וגם אנחנו יחד.

מי יכול עלינו, מי יטיל עלינו אחד.

ותמיד אדע, גם כשבע עוד שדות כאילו חתם יעיר ליבנו.

כשאנחנו יחד, מי יכול עלינו, עלינו.

כשאני תמיד איתך, אתם וגם אנחנו יחד.

מי יכול עלינו, מי יטיל עלינו פחד.

ותמיד אדע, גם כשבע עוד שדות, כאילו חתם יעיר ליבנו.

כשאנחנו יחד מי הכל עלינו

יש לך מקרה שאתה ניצב שם לבדך אין לך עובד ואין לך עוזר הכל נראה כל כך נורא

אל תדאג לשבעים אנחנו מרחוק איתך כולנו ביחד לא לא אל תעזור צלע ועוזבים כן יחד צלע ועזר עם פרסה

אני יכול לקרוא לנהגים, זהו, אני יכול לקרוא לנהגים, זהו, אני יכול לקרוא לך להגיד לכם, תמשיכו

כל הכל.

כי כולם עשיר ברש, על גיבור בנחל. יאללה, שזה מצליח בזמן. כן. שימשיך להצליח.

יש פה מישהו שמוכר? לא מוכר. לא מוכר. אה, לא מוכר? לא, זה חינם. אה, נותן בחינם קלטת של הרעב ביצחק לחזרה בתשובה. אתה רוצה שאני אקח עבורך?

כשארץ תמידית רעתם וגם אנחנו יחד.

כן, תן לי עוד פעם.

עשה לי טובה, אלה שם,

מהאוטו השני גם פגש אליהם ממשרד החינוך אצלנו.

ארץ תמידי רעתם, כשארץ תמידי רעתם וגם אנחנו יחד.

ארץ תמידי רעתם וגם אנחנו יחד.

ותמידי את האגף, כשבאוצרות חינוכתם יעיל בינו.

כשאנחנו יחד, מי יכול עלינו עלינו.

שאנחנו תמידי צעדכם וגם אנחנו יחד.

מי יכול עלינו, מי יבין עלינו.

האחד שחרית את הקו שבאוצרות, צנוך נתניה עיר בינו, שאנחנו יחד לא יכולים מלא,

לא יכולים מלא.

די, נו, נו, נו, נו, נו, נו, נו, נו, נו, נו, נו, נו, נו, נו, נו, נו, נו, נו.

אם רצונכם נשמע עוד על יהדות,

או אם יש לכם שאלות בנושאים הקשורים ליהדות,

צלצלו אלינו ל-036-77779-036-77777 או אם

לרצונכם להיכנס לאתר האינטרנט של ארגון שופר,

www.sopar.net

בהפצת 100 קלטות כאלה ניתן לפעול הרבה למען כלל ישראל.

טרום 100 שקלים עבור 100 קלטות, וזכה בכל תוצאותיהן.

036-77777. תודה.