הברון דה רוטשילד

- - - לא מוגה! - - - 

יהודים יקרים,

היום,

היום אנשים יוצאים לבלות,

מחללים שבת,

עושים ככל העולה על רוחם,

אבל שעון החול הולך ונגמר מרגע לרגע.

ימם של האדם מתקצרים,

והמצווה האחרונה שתלווה אותו זו תהיה הטלית.

הרגש שלנו לשבת כבר נמוג.

אנחנו יכולים לראות חילול שבת בשוויון נפש.

אנחנו יכולים לראות מחלל שבת ולחייך אליו.

ואם זה שכן שאנחנו מכירים, אז אומרים לו להתראות גם.

אם בבית הכנסת שלכם היה מתברר שביום שישי

האחרון אחד מבאי בית הכנסת רצח את אשתו ואת שתי בנותיו אחרי ימים מספר,

הוא פונה אליך ואומר,

שלום ידידי, אתה יודע שאני אלמן לצערי,

אולי תשיא את ביתך לי, מה אתם אומרים?

תהיו מוכנים לתת לו את הבת שלכם, מסכן אלמן.

התורה אומרת, הרוצח הזה הוא פחות גרוע ממחלל שבת.

זאת אומרת, מחלל שבת גרוע יותר מרוצח.

אבל אם מגיע מחלל שבת לבית הכנסת ויושב לידך,

איך אתה מקבל לו?

שבת שלום, מה שלום כבודו? שב, שב, אשריך, אשריך.

ואם צריך להזמין אותו, שליח ציבור, אין בעיה, הרבה בתי כנסת,

חללי שבת, שליחי ציבור.

ולחתן אותו עם הבת, מה הבעיה?

הוא אדם טוב, נורמלי, מן היישוב, הוא רק מחלל שבת קרבהו ואל תרחקיהו.

ובפרט אם יש לו מעות, יש לו כסף,

הוא עורך דין גם.

וואי, וואי, וואי.

אתם יודעים מה כתבו על שבת?

כל השומר שבת כי הלקתה,

מוחלים לו על שבעים שנה של עוונות.

זה ערכה של שבת.

כתוב שבבריאת העולם הכל נברא זוגות,

והשבת נבראה פרת.

יום ראשון, יש לו בן זוג, יום שני, שלישי, יש לו רביעי, חמישי, שישי, שבת נשאר על הבת.

אמרה הוא, מה איתי, לי אין בן זוג?

אמר לה, עם ישראל יהיה בן זוגך,

שהם יתייחדו ויתאחדו איתך ביום שבת.

איזה שמחה יש לקדוש ברוך הוא כשיהודים ביום שבת קודש.

עורכים שולחן שלוש פעמים, שלוש סעודות, קידוש, חלות,

זמירות,

דברי תורה, תפילות, משפחה מלוכדת ומאוחדת.

איזה אושר.

עם מיוחד זה העם הזה.

תחלקת 126,

הברון דה רוטשילד וסר משה מונטיפיורי.

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח,

והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

השבת זכיתי להתארח בעיר פתח תקווה.

הוזמנתי על ידי רבה של העיר, הרב סלומון שליטא.

התארח איתנו גם הרב זילברשטיין שליטא,

ושם היה נושא קדושת השבת,

באשר נפרצו פרצות בחומת השבת בעיר פתח תקווה.

ונדהמתי מן הידיעות שהוקנו לי בשבת זו,

שמקימי העיר פתח תקווה היו אנשים חרדים לגמרי,

והעיר הוקמה על ידי חברה שנקראה חברת פתח תקווה.

והנשיא היה הרב הגאון

רבי יהושע לייב דיסקין מבריסק,

והכסף שנתרם היה על ידי סר משה מונטיפיורי והברון דה רוטשילד, שהיו אנשים חרדים.

ובתקנות של העיר היה כתוב שכל יום שישי בחצות בערב שבת,

זאת אומרת,

12 בצהריים,

יורם נס דגל במקום גבוה בעיר,

שיתראה לכל המקומות,

וזו תהיה ההודעה שצריכים לסגור את החנויות.

וכתוב בתקנות

שמי שיתאחר שעתיים

אחר חצות היום

ולא יתייחס לנס שהורם,

וגם יתקעו בשופר להודיע בחצות היום.

ויחזור על זה שלוש פעמים,

אנוש יענש

תקנות

לשמירת שבת.

אסור לאדם לסייר את נכסיו בשבת.

כל השבת תהיה מוקדשת ללימוד התורה,

לסעודות שבת, לתפילה,

ולא ירבו לטייל ברחובות.

ולבני הנעורים

ידאגו שיהיו מלמדים יראי השם שילמדום,

ולא תהיה פרצה בצניעות.

זה תקנות לשבת,

תקנות לביקור חולים,

תקנות לחסד,

כל מיני תקנות.

והבית דין צדק של ירושלים דאז חתם על זה,

וכך הוקמה העיר פתח תקווה.

והיום,

לצערנו הרב,

באו פריצים וחיללו את השבת,

ונפתחות חנויות

ומקומות בילוי,

וחנויות חזיר,

ועוד כהנה וכהנה,

ומספר הדתיים נתמעט

ל-30% עד 34% בלבד.

והם נהנים מכספי החרדים ומזה שחרדים הקימו את העיר.

כשבעיר כלשהי

מתרבים קצת החרדים,

אומרים שהם משתלטים על העיר.

אז דעו לכם שבפתח תקווה השתלטו החילונים על העיר.

נתנו לי לדבר בכמה מקומות.

הדרשה המרכזית הייתה בבית כנסת הגדול. היו שם כאלפיים איש, אלף בפנים, בצפיפות, שלא נראתה מעולם מכל החוגים בעיר.

חסידים וליטאים,

אשכנזים וספרדים ותימנים,

מזרוחניקים ואחרים,

מכל הגוונים, כל הכיפות, כל השטריימלים, כל הצבחים.

עם יהודי מלא.

ועוד כאלף איש היו מחוץ לבית הכנסת

שנצטופפו בשביל לשמוע דברי תורה.

ופתחתי את הדברים שם ואמרתי שבשעה שאלפים פה נמצאים בשבת קודש

ומוחים על חילול השבת ומדברים כיצד לתקן את הפרצות בחומת השבת,

בבוקר יום השבת יצאו כמה משפחות מפתח תקווה,

לקחו את המנגל, את המטקות והכדור

בכמה מאות גרמים של בשר ונסעו לכינרת.

ביניהם

הייתה משפחה אחת,

והמשפחה הזאת לקחה כמו כולם את כל החפצים הללו,

ירדה לרחב עם הילדים, נכנסה, הניעה ונסעה לכיוון צפון.

השכן שומע לפתע קול של תינוק בוכה בתוך הבית,

והוא ראה שהם ירדו.

הוא רץ מהר למטה להודיעם ששכחו תינוק,

אבל הם כבר נסעו.

עלה למעלה ודפק בדלת חזק חזק,

לא עונים.

עכשיו אולי נשארה ילדה איתו לשמור,

שום דבר.

דופק,

וכל הבכי

עולה וגובר.

בלית ברירה,

ירד מהבניין,

עלה דרך המרזב עד קומה רביעית,

תוך סכנת נפשות,

פתח את הדלת של מרפסת המטבח

ונכנס פנימה,

והוא שומע את הקול מכיוון החדר.

הוא ניגש לחדר והקול גובר.

הוא פותח את החדר,

הוא לא רואה מיטה ולא עריסה,

אבל הוא שומע את הקול.

ומהיכן הוא בוקע?

מתוך אהרון.

הוא פותח את הדלת של אהרון

והוא מפחד,

והוא מסתכל על המדפים והוא לא רואה תינוק.

ואחר כך הוא מבחין שהכל בוקע מתוך המגירה.

הוא פותח את המגירה,

ומה הוא רואה?

טלית בוכה.

והטלית בוכה.

והוא שואל אותה, טלית, טלית, למה את בוכה?

אז היא אמרה לו,

הם לקחו את המטקוף,

לקחו את הכדור,

לקחו את המנגל,

ורק אותי השאירו לבד,

אותי לא לקחו.

אז הוא אמר לה, טלית, טלית, טלית, אל תמכי.

יגיע יום שהם לא ייקחו את המתכונות,

הם לא ייקחו את הכדור ולא את המנגל,

הם ייקחו רק אותך,

ואת תיקחי אותם ותכסי אותם במסע האחרון אל הבלתי-נודע.

יהודים יקרים,

היום

אנשים יוצאים לבלות,

מחללים שבת,

עושים ככל העולה על רוחם,

אבל שעון החול הולך ונגמר מרגע לרגע,

ימם של האדם מתקצרים,

והמצווה האחרונה שתלווה אותו זאת תהיה הטלית.

אמרתי לתושבי פתח תקווה, יהודים יקרים,

הרגש שלנו לשבת

כבר נמוג.

אנחנו יכולים לראות חילול שבת בשוויון נפש.

אנחנו יכולים לראות מחלל שבת ולחייך אליו.

ואם זה שכן שאנחנו מכירים, אז אומרים לו להתראות גם.

וכן על זה הדרך.

איך נשתנו הדברים?

יהודים יקרים, תחשבו מה שאני אומר.

אם בבית הכנסת שלכם היה מתברר שביום שישי האחרון אחד מבאי בית הכנסת

רצח את אשתו ואת שתי בנותיו,

וזה התפרסם בחדשות,

ושאלו אותו, מדוע עשית זאת?

הוא אומר, כי זה מה שהיו ראויות לקבל.

רצח בדם קר.

ומתברר לך שהיהודי הזה שהפך להיות רוצח הוא שכנך לכיסא בבית הכנסת.

בליל שבת הוא מגיע לתפילה,

תשב לידו.

תאמר לו שבת שלום?

תזמין אותו להיות שליח ציבור?

מחר בבוקר תזמין אותו לעלייה על ספר תורה שיקום וברך שישי?

תזמין אותו להפטרה,

כיוון שיש לו קול ערב והוא יודע לסלסל?

היעלה על הדעת?

אחרי ימים מספר הוא פונה אליך ואומר,

שלום ידידי, אתה יודע שאני אלמן לצערי,

אולי תשיא את בתך לי.

מה אתם אומרים?

תהיו מוכנים לתת לו את הבת שלכם, מסכן, אלמן.

אה?

איך היינו מתייחסים לרוצח כזה?

התורה אומרת,

הרוצח הזה הוא פחות גרוע ממחלל שבת.

יש ארבע מיתות בדין

בשעה שהיה סנהדרין בישראל.

שתיים כלות,

חנק והרג,

ושתיים קשות,

שרפה וסקלה.

רוצח נידון בהרג, הורגים אותו בסייף.

זה נקרא מיתה קלה.

מחלל שבת,

הורגים אותו בסקלה, שזאת המיתה החמורה שבחמורות.

זאת אומרת,

מחלל שבת גרוע יותר מרוצח.

אבל אם מגיע מחלל שבת לבית הכנסת ויושב לידך,

איך אתה מקבלו?

שבת שלום, מה שלום כבודו?

שב, שב,

אשריך, אשריך.

ואם צריך להזמין אותו, שליח ציבור, אין בעיה, הרבה בתי כנסת, מחללי שבת,

שליחי ציבור.

ולהעלות אותו על ספר תורה,

אין שום בעיה בכלל, מעלים אותו בהפטרה,

ואם הוא מסלסל,

למה לא?

יש כאלה שקונים אפילו כל נדרה.

ולחתן אותו עם הבת, מה הבעיה?

הוא אדם טוב, נורמלי, מן היישוב, הוא רק מחלל שבת.

קרבהו

ואל תרחקהו.

ובפרט אם יש לו מעות,

ויש לו כסף,

והוא עורך דין גם.

וואי, וואי, וואי.

יש דבר יותר טוב לבת?

והתורה אומרת עליו שהוא חייב סקאלה.

זאת אומרת, אנחנו לא יודעים בכלל

מה זה מחלל שבת.

אז אתם יודעים מה הדין אומר, מה ההלכה אומרת.

רוצח מצטרף למניין.

אם יש תשעה וחסר אחד,

אפשר לקרוא לו רוצח, בוא תשלים מניין. בוא, בוא.

והוא משלים מניין.

מחלל שבת בפרהסיה לא מצטרף למניין.

הוא חייב להתפלל,

אבל מעשר ומעלה, כמו החלבנה.

רוצח,

רוצח,

מתאבלין עליו.

מחלל שבת,

לא מתאבלין עליו.

אלא אחיו וקרוביו לובשים בגדי לבן,

ועושים משתה שבעה ימים,

ואומרים עליו, באבוד רשעים רינא.

רוצח נקבר בקבר ישראל,

ומחלל שבת בפרהסיה לא נקבר בקבר ישראל.

אתם יודעים מה זה?

אלא אנשים,

יש להם רגש. רוצח זה אכזרי, זה מעוות, זה לא ייתכן, אי אפשר לסבול. ובאמת זה כך?

באמת זה כך?

אבל זה פחות חמור וגרוע ממחלל שבת.

מחלל שבת זה עניין שנוגע לכלל ישראל,

ועוד דבר, הוא כופר בעיקר בקדוש ברוך הוא.

רוצח לאו דווקא כופר.

זכה דעתו והוא עשה מעשה שלא יעשה,

או אפילו בדעה צלולה,

ויש לו איזו הצדקה לטענתו,

אבל הוא לא כופר בקדוש ברוך הוא.

מחלל שבת בפרהסיה, כופר ומורד בקדוש ברוך הוא.

כי ששת ימים עשה השם את השמיים ואת הארץ, וביום השביעי שבת,

ומי שאינו שובת בשבת,

אינו מעיד שהקדוש ברוך הוא ברא את עולמו בשישה ימים

ובשביעי שבת. זו עדות,

והוא אינו מעיד, אלא הפוך, הוא כופר בזה.

לכן בשבילו שבת זה כמו יום חול רגיל.

זאת אומרת, אנחנו נשתבשנו,

ואיננו יודעים מה המצב בנוגע לחילול שבת.

וחנויות נפתחות,

וקניונים נפתחים,

ומרכזי קניות,

והציבור שומרי תורה ומצוות שותק,

וצריכים לדעת דבר אחד,

שבמאזן

של כלל ישראל

מתרבות החובות

של עם ישראל בגלל מחללי שבת.

ויתרה מזאת,

אם לא מוכיחים אותם בדרכי נועם ומסבירים להם,

וניתן להסביר,

ורבים גם יסגרו את החנויות אם ידברו אליהם יפה,

אז גם אלה שהיו צריכים להוכיח ולא מוכיחים ייטבעו על כך.

ואדם חרדי יכול להגיע לשמיים

ויגידו לו שהוא חילל שבת.

והוא יגיד, אני לא הייתי חלילה מחלל שבת,

ויש אנשים שמכירים אותי,

ומעולם לא חיללתי שבת.

אז יגידו לו, נכון, אתה עצמך לא חיללת.

אבל בזה שלא הוכחת

את השכן ואת הידיד שיכולת להגיד להם, ולא אמרת,

והנחת אותם בכישלונם,

הרי זה כאילו אתה עצמך חיללת שבת.

וזה נכון

בכל המצוות שיש בידו של האדם להוכיח ואינו מוכיח.

כל שיש בידו לעשות ואינו עושה נתפס בעוון.

הוכיח תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חטא.

אבל מה נעשה?

הזמן עובר, ולאט לאט מתרגלים.

אתם יודעים, בראש העין,

עד לפני כ-20 שנה

לא היה חילול שבת כלל וכלל.

יש שם יהודי צדיק, קוראים לו הרב חמדי.

כשפעם ראשונה העיז

אחד לחלל את השבת ולנסוע ברכב, פעם ראשונה,

הוא שכב על הכביש ומנע את הנסיעה ואמר לו, על גופתי המתה.

בכך הוא הצליח לבלום את חילול שבת עוד שבתות הרבה.

אחר כך נפרצה הפרצה וכבר אי אפשר.

אבל כלפי שמי האדם היה מוכן למסור את נפשו

שלא יהיה חילול שבת,

ושהוא לא יענש, שהנהג לא יענש על חילול שבת

שעונשו סקלה.

וכתוב,

שאף על פי

שסנהדרין בטלו,

ארבע מיתות בית דין לא בטלו, אלא היום הן מן השמיים.

מה פירוש?

אדם שחייו סקלה או נופל מראש הגג או חיה דורסתו.

היום חיות לא דורסות, מכוניות דורסות.

זאת אומרת, חייו סקלה,

העונש שלו מן השמיים,

או שהוא נתקל בדבר קשה,

או שדבר קשה נתקל בו,

או מכונית, או שהוא נופל,

אבל זה בצורה של סקלה. וכך כל ארבע מיתות בית דין.

אין כוח ביד

סנהדרין כי אין סנהדרין.

אומנם גם כשהיה סנהדרין, אז אחת ל-70 שנה

היו מוצאים להורג.

זה כבר היה נקרא סנהדרין קטלנית.

אבל בכל אופן, האיסור

הוא עצום.

אין עבירה יותר חמורה. יום כיפור יותר קל בעונשו מיום שבת.

יום כיפור זה כרת

ושבת זה סקלה.

ואפשר להסביר לאנשים,

החפץ חיים, זכר צדיק וקדוש לברכה,

היה הולך בכל ערב שבת,

מתעטף בטלית

ועובר בחנויות בעיר שלו, ראדין,

שיראו אותו,

והיה מבקש מהם, הוא מפציר,

שיאותו להקדים ולסגור את החנויות.

וכך זה היה הולך במשך שבתות הרבה,

עד שסגרו כולם ואף אחד לא חילל שבת.

להקים חבורה שנקראת חבורת שומרי שבת,

שיהיה אכפת להם.

שכרם גדול מאוד בשמיים,

ומצדיקיה רבים ככוכבים לעולם ועד.

ללכת ולבקש ולהפציר מאנשים בדרכי נועם,

אם אפשר,

שיסגרו את החנויות ולא יחללו שבת, ויקדימו גם לסגור אותן ביום שישי.

והקדוש ברוך הוא יש לו מספיק, מספיק אפשרויות

להשפיע טובה וברכה על אלה שלא יחללו את השבת,

אלא יקדשו אותה.

ויברך השם את יום השביעי ויקדש אותו. מדוע?

כי בו שבת מכל מלאכתו.

צריכים גם להבין עוד דבר אחד, יהודים יקרים.

ששת ימים הקדוש ברוך הוא עשה מלאכה, ובשביעי שבת.

מה הייתה המלאכה של הקדוש ברוך הוא?

ויאמר השם, יהי אור ויהי אור.

ויאמר השם, ייקבעו המים אל מקום אחד ותראה היבשה.

ויאמר השם, תוצא הארץ.

ויאמר השם, ויאמר ויאמר,

בעשרה מאמרות נברא העולם.

ככה עשה הקדוש ברוך הוא בששת הימים.

כל הבריאה הייתה באמירה.

השם אמר ויהי הוא ציווה ויעמוד.

וביום השביעי הוא שבת ממה?

מאמירה.

אז תארו לכם מה זה שביתה. שביתה מאמירה.

לכן יהודי גם צריך להיזהר בשבת.

שלא יהיה דיבורו בשבת כדיבורו בחול.

אפילו אמירת

שבת שלום,

יש איתה בעיה.

רבי שמעון בר יוחאי אמר לאמו,

שתוכי,

שהייתה מרבה לדבר בשבת.

זאת אומרת,

להישמר אפילו מדיבור.

כל שכן וכל שכן,

מילה מט מלאכות אסורות בשבת המנויות בפרק שביעי

במסכת שבת.

וזה עונג שבת.

וקראת לשבת עונג,

לקרוא וללמוד ולשיר ולאכול

ולבלות עם כל המשפחה,

זה דבר נפלא, זה מתנה.

כל שבוע קדושה וטהרה.

חיי משפחה מתוקנים,

ואנשים לא עושים כן.

אתם יודעים, כתוב שהקדוש ברוך הוא ישתבח ויתעלה שמו.

כשעלה משה למרום, אמר לו,

משה,

מתנה טובה יש לי גנוזה בבית גנזיי,

רצוני לתנה לישראל, לך והודיעם.

מתנה טובה גנוזה בבית גנזיי ושבת שמע,

רצוני לתנה לישראל,

לך והודיעם.

מה זה מתנה טובה?

אם הקדוש ברוך הוא נותן למישהו מתנה,

אז זה לא במושגים שיכול אדם בשר ודם לתת מתנה.

ובוודאי שאם הוא נותן מתנה,

אז צריך להבין שהיא יקרת ערך מאוד מאוד.

ועוד אומר, מתנה טובה,

מה זה מתנה טובה?

היא לא סתם מתנה, הוא אומר, טובה.

והיא לא רק טובה, אלא

גנוזה בבית הגנזים של הקדוש ברוך הוא.

מה שמים בבית גנזים?

את כל הדברים שהם מקרי הערך, נכון?

לאישה יש בית גנזים,

זה איזה קופסה באיזה מגירה שהיא שמה את התכשיטים.

אנשים עשירים יש להם כספת, זה הבית גנזים.

לבנק יש חדר כספות.

בשוויץ יש מרתפים תת-קרקעיים מלאים לבנים של זהב.

זה בית הגנזים של שוויץ, הבנק השוויצרי.

כל אומה יש לה בית גנזים אחר.

הקדוש ברוך הוא,

שהעולם הזה כולו שלו, וכל הגלקסיות שלו והכול שלו,

יש לו בית גנזים.

ובבית הגנזים הוא שם את הדברים, יקרה הערך.

והוא אומר, יש לי מתנה טובה,

לא רק שהיא בבית הגנזים, אלא גנוזה בבית גנזי.

עוד שמירה על שמירה בתוך בית הגנזים. בתוך הכספת?

יש עוד כספת.

ומה יש בפנים?

שבת.

רצוני ניתנה לישראל, לך והודיעם.

מה זה לך והודיעם?

היה מעשה בצדיק אחד,

שעמד בפתח הדלת

וראה עני מתקרב,

ולא היה צריך להסביר לו מה הוא רוצה לפי מראה הבגדים והחיוורון שעל פניו.

חיפש מייד בכיסיו

ולא מצא מעות,

חיפש בארנק ולא מצא,

נכנס למטבח ולא מצא.

בסוף, בלית ברירה, הלך לבית הגנזים של אשתו, פתח,

הוציא טבעת,

ניגש לעני ואמר לו, תסלח לי,

אין לי כסף,

לכן אני נותן לך טבעת זו,

צא והתפרנס ממנה.

העני הודה לו ופנה לדרכו.

האישה חוזרת מהשוק,

מורידה את הצמידים

ומניחה אותם בבית הגנזים,

והיא מבחינה שהטבעת חסרה.

צועקת,

גנבים, גנבים.

והצדיק אומר לה, לא גנבים,

היה פה עני,

לא היה לי מה לתת לו.

לקחתי את הטבעת ונתתי לו.

אמרה, אתה יודע מה השווי של הטבעת?

אמר לה, מה השווי?

עשרים וארבעה זהומים.

אמר, עשרים וארבעה זהומים?

לבש מייד את המעין שלו ורץ אחרי העני.

העני הבחין, התחיל לברוח,

והצדיק אחריו.

והצדיק לא ויתר, עשרים וארבע זהומים.

תפס את העני.

העני אמר, תראה, אתה נתת לי, זה לא מתנה על מנת להחזיר.

אמר לו, נכון,

אבל תשמע, אל תעשה טובה במקום תשמע, תשאיר.

אמר לו, תשמע רגע, תשאיר, הוא אמר לו,

תשאיר, תעשה טובה, אבל לא אכלתי שלושה ימים.

הוא אומר לו, תשמע מה אני רוצה להגיד לך. הוא אומר, טוב, תגיד מה אתה רוצה להגיד.

אמר לו, לא ידעתי.

אני ממש מתנצל.

לא ידעתי את ערכה של הטבעת.

הטבעת הזו שמעה 24 זהובים,

אל תמכור אותה בזול.

וחזר בחזרה הביתה.

הצדיק ידע,

העני רעב,

הוא לא יתחיל להתמקח כמה שווה, תן שתי מנות פלאבר ונגמור.

הוא עלול לאבד ב-24 זהובים, הוא יכול לפרנס את עצמו שנים.

שנים!

אז הוא חס על העני ואמר לו שלא יבזבז את הטבעת וימכור אותה בזול.

כך אמר הקדוש ברוך הוא למשה רבנו.

אמר לו משה,

מתנה טובה גנוזה בבית גנזי ושבת שמע.

רצוני ניתנה לישראל.

לך והודיעם ערכה של השבת,

שלא יבזבזו אותה בזול.

היא לא ניתנה לכדורגל,

לא לששבש ולא לרמי ולא לרב-מאות ולא למנגל ולא לסיחים.

ואנשים הולכים ומבזבזים את השבת ומוכרים אותה בזול.

אתם יודעים מה כתבו על שבת?

כל השומר שבת כי הלקתה,

מוחלים לו על שבעים שנה של עוונות.

זה ערכה של שבת.

שומר שבת כהלכה,

שבעים שנה של עוונות מוחלים לו.

ואדם הולך ועושה עוונות לשבעים שנה.

אוי ואבוי.

למה?

כי אנשים לא יודעים ערך המתנה שנתן הקדוש ברוך הוא. והקדוש ברוך הוא אומר,

אותי ביני וביניכם,

אותי, ביני וביניכם, זה רק ביני וביניכם.

לא הנחלתו לגויי ארצות

ולא לעובדי אלילים.

גם במנוחתו לא השכנו ערנים, כי לעמך ישראל נטטו באהבה.

חמדת ימים אותו קראת.

אין לקדוש ברוך הוא חמדה יותר מהיום הזה.

כשהוא רואה את הבנים שלו בשבת קודש,

מנצלים אותה למטרה שהובאה להם.

וקראת לשבת עונג.

אם וקראת לשבת עונג.

אבל לא עיתון.

דברי תורה.

כתוב שבבריאת העולם הכל נברא זוגות.

בשבת נבראה פרת.

יום ראשון, יש לו בן זוג יום שני.

שלישי, יש לו רביעי, חמישי, שישי, שבת נשארה לבד.

אמרה, אומה איתי, לי אין בן זוג.

אמר לה, עם ישראל יהיה בן זוגך.

שהם יתייחדו ויתאחדו איתך

ביום שבת.

איזה שמחה יש לקדוש ברוך הוא כשיהודים ביום שבת קודש.

עורכים שולחן שלוש פעמים, שלוש סעודות,

קידוש,

חלות,

זמירות,

דברי תורה,

תפילות,

משפחה מלוכדת ומאוחדת.

איזה עושר.

עם מיוחד זה העם הזה.

52 שבתות.

איפה יש עוד עם שיש לו כאלה מועדים,

חגים?

כל שבוע שבת.

איזה מתנה.

איזה מתנה.

העם היחידי שקיבל שבת.

העולם צחק עלינו כשהיה לנו שבת.

אמר שאנחנו מפסידים מפריון העבודה 17%. אבל אחר כך העולם מבין

ששבעה ימים לעבוד זה חמור.

אצלנו גם החמור שובת בשבת.

אבל בסוף הבינו אומות העולם,

והנוצרים לקחו את יום ראשון,

והמוסלמים לקחו את יום שישי,

והאמריקאים עשו מזה ויקנד.

ורק אצלנו יש טיפשים שעובדים שבעה ימים בשבוע.

פחות מחמור ישראלי.

פחות מחמור ישראלי.

נו,

מה אנחנו צריכים לעשות, יהודים יקרים? פשוט מאוד

ללכת להסביר ליהודים האלה.

מסכנים.

יש כאלה מסכנים, הם לא יודעים.

הקדוש ברוך הוא לא יקפח שכר שום ברייה.

שום ברייה.

אם ילכו בדרכי המצוות.

לקראת שבת לכו ונלכה, כי היא מקור הברכה. אתה רוצה ברכה?

לך לקראת שבת.

כתוב, ששת ימים תעשה מלאכה.

לא צריך שאתה תעשה, היא תעשה מאליה.

תהיה לך ברכה בששת ימי המעשה מכוח השבת.

יש רבים מבעלי המוניות שהפסיקו לחלל שבת,

הם חשבו שהם מרוויחים 300 אחוז, 400 אחוז,

אבל בסוף התברר להם שאין רווחים. הקדוש ברוך הוא בא יום אחד ולוקח בוכתה והם מפסידים חבילות.

החליטו לשמור שבת והתברר להם שלא מפסידים אלא מרוויחים יותר.

גם נחים וגם מרוויחים לא פחות.

זאת מציאות, תבררו, אצל אלה שהפסיקו לעבוד בשבת.

והנה המשכן.

אתם זוכרים את המשכן

שסחבו אותו בשבת, וכל המדינה,

השם ירחם,

צפתה בחילול שבת המוני בסיוע ובתמיכה של ראש הממשלה ברק.

מה סופו של המשכן?

שחנו.

אתם יודעים מה קרה לו?

הוא נסדק

והוא שווה לפח.

10 מיליון דולר הלכו לטמיון.

הזמינו אמריקאים לתקן,

הזמינו אמריקאים לתקן

ואמרו שאפילו ברכה הוא לא ראוי.

נגמר.

מתכת

שיכולה ללכת רק להתכה.

השבת נקמה.

אבל מי הפסיד?

ברק.

ידונו אותו כמחלל שבת לאומי בשמיים.

ראש ממשלה שנתן לגיטימציה לחילול שבת.

מה היה עושה מר ברק

אם לא הייתה שבת ליהודים?

באיזה יום היה מעביר את המשכן?

באיזה יום אם לא הייתה שבת?

רק שבת.

רק שבת. דווקא ביום המקודש ליהודים?

ברק מגיע לחידון התנ״ך?

ומכבדים אותו לשאול שאלה.

הוא מגיע בלי כיפה

והוא אומר, בתורה שלכם כתוב,

שלכם?

זה לא שלך?

אתה לא מהיהודים?

ברק אמר היום, ברוך שאמר והיה עולם, בבוקר,

אמר, מודה אני לפניך,

שם ירחם.

מדינת היהודים,

ראשי ממשלה

של עם יהודי,

קצת צביון, קצת.

קלינטון בא,

שם כיפה,

חוסיין בא, שם כיפה,

ערפאת שם כיפייה.

מה הבעיה לשים כיפה?

חידון התנ״ך?

מכל העולם משתתפים.

אבל אחרי הבחירות, כשהוא נמחר,

יד שמאל על הכותל,

חושב

איך לנסוג מלבנון.

יפה מאוד.

ראש הממשלה של כולם.

התברר אחרי שנה,

ראש הממשלה של אף אחד.

אני לא יודע מה קרה עם הזקנה במסדרון,

אבל כבר 80 יום שביתה.

אני חושב שגם אלה שבחדרים כבר פינו אותם למקומות עם טלית.

80 יום שביתה, רופאים, בתי-חולים.

הוא דיבר על זקנה במסדרון,

דיבר על אופקים,

אופקים!

הוא הסתכל לאופק.

אבל הוא נעצר בטורקיה.

לטורקיה הוא תרם כפר, תוך חודש ימים הקימו אותו.

אבל לאופקים לא שלח קרוון.

יהודים יקרים, בושה וכלמה.

שר האוצר בייגה,

בייגלה.

אמר לפני כמה ימים, כשצד״ל עברו את הגדר,

אמר,

ודאי שזה יעלה לנו מאות מיליונים לשכן אותם פה,

אבל אי אפשר להתעלם מאנשים שהיו שותפים איתנו.

מאיפה מצאת, בייגה, מאות מיליונים?

הרי כשהיה מאזן אמרת,

אין יותר, אין גרוש, אין.

מאות מיליונים לצד״ל? מאיפה?

אי אפשר להתכחש.

ולילדי התלמוד תורה של ש״ס,

אתה יכול להתכחש?

מה, הם לא היו שותפים איתנו?

הם לא שייכים לעם הזה?

צריך להיות צד״לניק בשביל לקבל?

אי אפשר יהודי סתם פשוט, יהודי פשוט? אי אפשר להיות סתם יהודי ולקבל.

צריך להיות צד״ל ולעבור את הגבול בשביל לקבל?

מה זה? מדינה של תרמית.

עובדים עלינו בעיניים פה.

תשמעו קלטת חדשה שהוצאתי עכשיו.

קוראים לה כולם שווים.

רק יש שווים יותר ויש שווים פחות.

קלטת פצצה?

אני מתכוון להוציא אותה בלי נדר בכמה מאות אלפי עותקים.

שיהיה שוויון בסוף.

אבל זה אגב אורחה.

אין עיסוקי בפוליטיקה ולא אכפת לי אם יהיה ברק או יהיה פרס

או יהיה מישהו אחר.

אבל אותי מעניין דבר אחד, מדברים על צדק? שיהיה צדק. מדברים על שוויון? שיהיה שוויון. התורה לימדה אותנו.

הן שלך יהיה הן

ולאו שלך יהיה לאו.

היו כמה לאווים שהוא אמר בבירור. תשמעו איזה דבר.

לא יהיה כסף לישיבות.

לא יהיה דבר כזה שבחורי ישיבה ישבו וילמדו.

ובסוף ברק מעביר את ועדת טל ומבקש לא לגייס יותר בחורי ישיבות.

מה זה? הראש שלו הפוך. מה הוא אומר? עושה הפוך.

אז צריך להבין, כשהוא אומר משהו, תאמין הפוך.

וככה כל ארבע שנים עובדים על כולנו מחדש.

איך אמרו? לא ביבי, לא ביבי, רק ברק. עכשיו יגידו, רק לא ברק, רק לא ברק.

מי יהיה?

מי יהיה?

מה הפתע?

מחמוד דרוויש.

אנחנו בכיוון. אנחנו בכיוון.

עוד מעט יהיה ראש ממשלה ערבי בשביל שיהיה שוויון.

שיהיה שוויון.

אוי ואבוי, יהודים יקרים.

טוב,

עכשיו לענייננו.

הערב הזה הוא לעילוי נשמת המנוחה,

חנה בת רחל, זיכרונה לחיי העולם הבא.

ולעילוי נשמת המנוח משה בן חנה ומיכאל כליפה, זיכרונו לחיי העולם הבא.

ולעילוי נשמת רבי יעקב צבי בן אברהם חיים, זכר צדיק וקדוש לברכה.

ובכן, יהודים יקרים, בואו אני אגיד לכם מה נעשה.

אני רוצה להכניס אתכם לגן עדן במקום טוב, קרוב אליי.

רוצים?

לא שאני בטוח שאני אהיה שם,

אבל יש הרבה שאומרים לי שכך יהיה, ואני מאמין להם.

אבל אם אתם סומכים על מה שאומרים לי, אז תסמכו גם על מה שאני אומר.

ובכן, בפורים הגיע לחפץ חיים יהודי פשוט,

ואמר לחפץ חיים, זכר צדיק וקדוש לברכה,

כבוד הרב,

אני מבקש ממך שתבטיח לי שאני אזכה להיות במחיצתך בגן עדן.

לא ענה לו החפץ חיים,

הוא הפציר שוב, לא ענה לו.

אנשים שראו אותו כך מתנהג אמרו לו, תראה, אתה מגזים, הרב לא עונה,

אז תפנה את מקומך.

הוא לא,

לא מוותר.

בבקשה, כבוד הרב יבטיחני שאהיה במחיצתו בגן עדן.

הרב הסתובב, אמר לו,

אתה רוצה להיות במחיצתי בגן עדן?

הריני מבטיחך בתנאי,

אם תשמור

שמירת הלשון

שלא לדבר לשון הרע

ולא לקבל לשון הרע,

תהיה במחיצתי בגן עדן.

עכשיו היהודי

אמר לרב,

מחילה

איני יכול להתחייב.

אמר הרב,

ראו יהודי כשר,

ניצב

על שערי האושר

ואינו פוסע פנימה.

הוציאוהו מעליי.

זה המעשה.

ואני שואל,

היהודי הזה טיפש או גולם?

מה הוא הולך איתו?

הוא מבין את ערכו של החפץ חיים.

הוא מפציר בו להיות במחיצתו.

החפץ חיים מסכים,

ומה הוא מבקש ממנו בתמורה?

תשמור אחת מתרי״ג מצוות שאתה בלאו הכי חייב

גם בלי שהוא אמר לך.

ואז זכה אותך

לא להיות בגן עדן,

אלא בעולם הבא.

ואיתי, מה זה איתי?

עם כל העמל, ההגיעה

שעמל החפץ חיים כל ימי חייו, עם כל השקידה וההתמדה,

עם כל מסירות הנפש, עם כל המצוות,

זיכוי הרבים, החסד,

בשמירת הלשון המפורסמת שלו.

ולא מנין הוא אלא מקצת שבחו של החפץ חיים.

כל זה תשמור מצווה אחת בשלמות.

הוא אומר לו, אני לא יכול להתחייב.

אני שואל אתכם, יהודים יקרים, אם החפץ חיים היה אומר לכם, רצונכם להיות במחיצתי?

והיה אומר לכם את התנאי הזה.

הייתם שומעים לא או לא?

כן. כן.

חותך את הלשון.

עכשיו אני אשאל אותך.

יצא לך לדבר פעם לשון הרע?

אז תחתוך את הלשון.

למה הקדוש ברוך הוא אומר לך לא לדבר לשון הרע, לא החפץ חיים.

לחפץ חיים אתה שומע ומוכן לחתוך את הלשון, והקדוש ברוך הוא אומר לך, אתה לא מוכן לחתוך את הלשון.

אלא מה אנחנו מחריטים?

עלק דתיים

עלק

בטח

אוי ואבוי לאוזניים שכך שומעות יהודים יקרים

צריך לדעת

אין לשון הרע

על רשעים ועל מחללי שבת

כך פוסק החפץ חיים בספרו שמירת הלשון

אלא המצווה לדבר ולפרסם את מעשיהם כדי שיתרחקו מהם.

זו המצווה.

אבל לא לומדים גם שמירת הלשון,

אז לא יודעים ממה להישמר?

וממה שלא צריך, נשמרים,

וממה שאסור, מתירים.

לכן, יהודים יקרים,

בואו נבין את הסוד. איך ייתכן דבר כזה?

איך ייתכן דבר כזה שיהודי

מבקשים ממנו דבר אחד

והוא לא עושה?

למה הדבר דומה?

אחד בא לבעל הבית שלו שמשכיר את הדירה ממנו

ואומר לו,

אני מבקש לדור במחיצת דירתך מהיום עד עולם בחינם.

אז הוא לא עונה לו והוא מפציר והוא לא עונה לו, ואנשים אומרים לו, תראה, אתה מגזים, תלך,

והוא מפציר, ובסוף הוא מסתובב אליו ואומר, רצונך לדור במחיצת דירתי חינם אין כסף?

הריני מבטיחך בתנאי

שלא תשלם יותר את ה-500 דולר ששילמת עד עתה,

אלא תשלם כל חודש דולר אחד בלבד.

חושב ואומר לו, איני יכול להתחייב.

זה טיפש או גולם?

זה פסיכי.

לא תשלם דולר, תשלם 500. תבינו מה מבקש מאיתנו

החפץ חיים.

עכשיו אני אראה לכם איך הייתם כן שומרים לשון הרע.

תשמעו טוב.

אם היה בא אליך חבר ואומר לך, תשמע,

רצוני לספר לך לשון הרע קטנטן,

מאוד מהנה,

אבל יימשך רק דקתיים.

אבל כיוון שאתה חברי,

איני רוצה להכשיל לך בלשון הרע,

לכן אני מודיעך שזה לשון הרע מדאורייתא.

ודע,

שבתום דבריי,

אם תקשיב לי עד תום,

שכרך יהיה

שתפסיד את המשכורת החודשית שלך.

מה אתם אומרים? הוא יגיד לו, דבר.

הוא יברח ממנו כי בורח מאש.

זה כמו לגנוב לך את הארנק עם הצ'ק של המשכורת.

זה יכול לספר לך סיפור, מקייס לך את המשכורת, הוא הולך.

מי יסכים?

על משכורת של חודש אתה לא מוכן לשמוע לשון הרע,

אבל לאבד את חיי העולם הבא?

קטן עליך.

מה זה עולם הבא? קטן.

משכורת? חס ושלום לאבד.

עולם הבא?

אין דבר, לא נורא.

איפה אנחנו חיים?

עלק דתיים.

יש לנו בעיה בדתיות.

אנחנו לא מבינים את העניין.

יהודים יקרים,

אני רוצה להגיד לכם,

למדתי מה הסוד של הדבר.

איך זה יכול להיות שאנשים בדברים קטנים נכשלים?

לא שלשון הרע זה דבר קטן, קשה מאוד, נכון? קשה מאוד להישמר.

אבל לעומת מה שהולכים לקבל,

זה קטן.

ואתם יודעים שכתוב שכל הרגיל בלשון הרע,

אין לו חלק לעולם הבא.

יש לו תורה, יש לו מצוות,

אבל הוא רגיל בלשון הרע,

אין לו חלק לעולם הבא.

נכון, אם הוא יעשה תשובה בסוף, כן.

אבל אם הוא לא יעשה,

מישהו מבטיח לאדם שיספיק לעשות תשובה.

ובכן, שמעו,

המשגיח מלכוד אומר שבלעם רכב על חמור,

על האתון שלו,

ובדרך, האתון נטטה מן הדרך

והוא היכה אותה שתשוב למרכז.

היא לא הסכימה, והיא לחצה אותו לגדר והוא היכה אותה שוב,

ובסוף היא מעכה אותו ולא רצתה להמשיך.

מה קרה?

היא ראתה מלאך בדרך

והיא לא הסכימה להמשיך.

בלעם,

שהיה נביא שבאומות,

האדם רמא מעלה שבאומות,

שאמר שהוא יודע דעת עליון

ומחזה שדי יחזה,

ולא קם עוד נביא בישראל כמשה, בישראל לא קם, אבל באומות קם. ומי הוא?

בלעם.

תארו לכם מה זה.

ובלעם זה לא רואה מלאך, והבהמה שלו רואה מלאך.

מה קורה פה? שואל המשגיח.

הוא אומר, בלעם היה טרוד.

איך לקלל את ישראל, לכן לא ראה את המלאך.

זאת אומרת, סוד גדול יש פה.

כל אדם בעולם

יש לו דבר שנקרא דלת אמותיו.

ארבע אמות,

שזה מקומו של אדם.

בדלת אמותיו של אדם יש את רצונותיו,

שאיפותיו,

תשוקותיו ותאוותיו.

בדלת אמות של האדם יש את כל מה שהוא רוצה וחפץ להשיג.

זה דלת אמות של האדם.

כל מה שחוץ לדלת אמותיו

לא מעניין אותו ולא יזוז אליו ולא יתאמץ בעבורו.

הוא יכול לראות מלאך חוץ לדלת אמותיו,

ללחוץ את ידו לנשקו ולומר יהי רצון שיהיה חלקי מחלקך.

אבל הוא לא יעשה שום פסיעה להיות כמותו.

הוא רק יגיד,

יהי רצון שיהיה חלקי מחלקך.

כמו בלעם ממש.

בלעם אמר,

ותהי אחרידי כמוהו.

בלעם אמר, הוא רוצה למות מות ישרים, כמו אברהם, יצחק ויעקב, שנקראו ישרים.

הוא רצה אבל שרק האחריד שלו תהיה כמוהם.

אבל לחיות כמוהם הוא לא הסכים.

רק למות ושיהיה לו את השארית וחיי העולם הבא שלהם.

כך יש אנשים בעולמנו זה.

יהודים

שיודעים מה זה מצוות, מה ערכם, יודעים להעריך מי יותר ממי,

אבל הם בעצמם, לזוז לכיוון,

לא יזוזו כהוא זה. מדוע?

כי בדלת אמותם אין להם שאיפות כאלה.

הרצונות והמאוויים שלהם שונים.

שימו לב.

אותו יהודי שהיה אצל החפץ חיים,

כשהחפץ חיים אמר לו,

תהיה, במחיצתי, בתנאי,

הוא ידע בדיוק מה אומר לו החפץ חיים.

אז למה הוא לא רצה להתחייב?

כי הוא הסתכל מיד בדלת אמותיו,

והוא הבחין שאם הוא יסכים מרגע זה ואילך,

לא יוכל לדבר עם החברים,

והחברים לא ידברו איתו,

לשמוע את אשתו עם הפטפוטים של מה שקרה היום עם השכנות והשכנים,

וכל הדברים האלה,

תהיה לו בעיה,

והוא חייב לעמוד בזה בשביל לזכות לחיי העולם הבא.

זאת אומרת שהוא לא יכול להיכשל אפילו פעם אחת,

ואז הוא יצטרך לוותר על הרבה דברים שהוא רגיל בהם, והוא נהנה מהם

במסיבת חברים ורעים.

אז הוא אומר, לא מתאים לי,

לא מתאים לי להפסיד מדלת אמות שבחרתי לחיות בהן

תמורת חיי העולם הבא עם החפץ חיים,

כי אדם אגואיסט,

אדם אנוכי.

אדם רוצה את הערב לו כרגע.

הוא לא חושב לא על המועיל ולא על הטוב, שזה דרגות יותר גבוהות.

הוא חושב על הערב להרגע.

לכן הוא לא רוצה,

כך הרשעים אומרים, אכול ושתה,

כי מחר נמות.

אתם שומעים?

אפילו שהוא יודע שמחר ימות,

על מה הוא חושב?

על היום אכול ושתה.

איבלע, איבלע, לאפלף, אטחן

כמה שיותר.

היום.

מחר נמות.

אבל לא אכפת לי ממחר, אכפת לי מהיום.

אלק דתיים.

אוי, יהודים יקרים, מה יהיה?

שאלה אני שואל אתכם.

מי רוצה לעלות לעולם האמת

עם אלף בעלי תשובה?

מי רוצה, שירים את היד.

מצלמים אתכם בשמים. תרימו גבוה,

תרימו גבוה, מצלמים אתכם בשמים. מי שלא מרים את היד,

סימן שהוא לא רוצה אלף בעלי תשובה שיהיו לו.

תרימו את הידיים, בשמים מצלמים.

אבל שאין לי גם מצלמה להראות לכולם. מי שרוצה אותי, יהיו שתי ידיים? טוב,

תודה.

אני יכול להבטיח לכם, בעזרת השם יתברך ובלון עדן,

שכל יהודי ויהודייה יושבים כאן

והשומעים אותנו

יוכלו להגיע לחיי העולם הבא עם אלף בעלי תשובה מינימום.

תשמעו מה אני אומר.

אם כל יהודי כאן

יתרום

מאה אלף שקל,

צוחקים, אה?

אני אראה לכם, אתם לא מכירים אותי.

אני אראה לכם שכל אחד פה יכול להביא מאה אלף שקל בקלי קלות.

תצחקו גם, ילדים פה.

כל מי שיתרום מאה אלף שקל,

זה מאה אלף קלטות,

שאם הוא יתפוס רק אחוז אחד הצלחה,

זה אלף בעלי תשובה.

אבל מאה אלף,

זה נראה חוץ לתחום ארבע אמות שאנחנו מוכנים להתמסר לו.

כי אנחנו, אם יש לנו מאה אלף, הולכים לעשות חאפלות עכשיו.

קונים אותו חדש.

מה זה קונים קלטות? מה קרה לך?

מה, חסר לנו מה לעשות עם מאה אלף?

תן עשר, תראה מה אנחנו עושים.

זה בגלל שאנחנו טמאים

על הדלת אמות שלנו.

בואו אני אראה לכם.

אני אכניס אתכם בכוח היום לגן עדן.

מקום גבוה.

תראו,

לפחות 50 איש פה, אני מבטיח לכם,

תראו עד סוף הערב,

יהיו קרוב אליי למעלה.

תכף תראו.

יש פה אנשים שקנו דירה, נכון?

יש אנשים שיש להם דירות.

כמה עלתה להם הדירה?

150 אלף דולר,

ארבעה חדרים,

שלושה כיווני אוויר,

יחיו שם עשרות שנים, בעזרת השם, מינימום,

ואחרי זה ישאירו את הכול לאחרים וילכו עם הטלית.

נכון?

זה מה שיהיה.

אז אני שואל,

150 אלף דולר זה 600 אלף שקל,

שאתה היית מוכן להתחייב,

בשביל 100 מטר מרובע,

שלושה כיווני אוויר לעשרות שנים בלבד, משכנתה 20 שנה,

בשביל שיהיה לך בדלת אמות איזה מקום שתוכל לשלם ארנונה,

חשמל,

מים,

גמח, גז, מים, חשמל.

בטח,

כי אתה רוצה בדלת אמות שלך דירה משלי.

אני רוצה דירה שלי.

שלי.

כשהיית קטן כבר התחלת עם הבעיה הזאת.

לקחת את הכוס, אמרת, זה שלי, זה שלי.

לקחת את הבובה, אמרת, זה שלי,

אמא שלי,

אבא שלי,

אבא שלי, כולה שלי.

כשנפטר בן אדם,

איך הוא נפטר?

ההפך ממה שהוא בא.

איך הוא בא לעולם, כל תינוק?

ידיים שלו סגורות ככה.

אחרי שבוע מנסים לפתוח לו, לראות, יואו, איזה אצבע, איזה אצבע.

הוא סוגר אגרופים.

למה? אומרת הגמרא.

הוא בא לקחת את כל העולם כולו.

איך הוא נפטר?

ידיים פתוחות, לא לקח כלום.

הטלית לקחה אותו.

גם עזב אל ארון.

600 אלף שקל בבית שמש, יש לאנשים כסף בשביל 100 מטר מרובע, שלושה כמעוני אוויר.

אם היו מציעים לכם את אותה דירה ב-25,000 דולר,

הייתם קונים,

קונים שש דירות במחיר דירה,

בניין שלם.

25,000 דולר דירה מהמטר, שלושה כיווני אוויר, בטח קונים.

אפילו יש לך כבר דירה, שיהיה עוד אחת.

אז אם ב-25,000 דולר אתה מוכן לקנות עוד דירה לעוד כמה שנים,

מה דעתך לקנות דירה למעלה גבוה,

עם שישה כיווני אוויר,

בלי מטרש בכלל ובלי תשלומים,

רק ליהנות לנצח נצחים עם אלף בעלי תשובה.

איזה שכר בעולם העליון?

25,000 דולר בלבד.

כדאי לקחת משכנתה על זה או לא כדאי?

אתם לא תקעו כי אתם חושבים על דלת אמות שלכם בעכשיו.

אף אחד לא מוכן להסתכל חוץ לדלת אמותיו ולהתחייב עוד משהו בשבילו להבטיח את העולם הבא שלו.

לחלק 100,000 קלטות זה 100,000 משפחות.

לך תדע כמה יצא.

המינימום של המינימום זה 1,000. ומה עם התורה הגדולה והמרובה של 150,000 שעות,

אם שמעו קלטת רק פעם אחת?

ואם ישמעו שלוש פעמים זה כחצי מיליון שעות של תורה.

זה כל ימי חייך אם תלמד רצוף תורה בלי הפסקה.

זה רק תורה.

מה עם מצוות וחזרה בתשובה?

וכל זה בשישית מהדירה שקנית פה,

שתשאיר לאחרים.

אז למה אתם לא עושים זאת?

עלק דתיים.

אבל יש לי עצה.

אני חייב להכניס כמה מכם לגן עדן מקום גבוה.

יש לי עצה.

כסף שלך קשה לך, אני מאמין, קשה לך.

ברור לי שאם חלילה בן אדם היה צריך לשלם עבור ניתוח

25,000 דולר, אם לא היה חייב תלויים בסכנה,

לא הייתה בעיה בכלל להשיג את הסכום.

גם אם צריך למכור את הדירה,

כי חייב קודמין, נכון?

חייב קודמין לדירה.

אז ודאי שאם חלילה מגיעים לכלל סכנה,

אז מוכנים.

רגע, ומישהו מבטיח שלחיי העולם הבא אתה לא בסכנה?

מישהו יכול לחתום לעצמו שהוא בטוח לחיי העולם הבא אין סכנה, הכל בסדר?

אז אומרים לך, במחיר של ניתוח

25,000 דולר,

1,000 בעלי תשובה זה ההגנה הכי טובה.

למה?

כשאתה עושה מצוות, אתה לא עושה בשלמות.

אבל אם החזרת יהודי בתשובה, כל המצוות שהוא עושה אצלך בחשבון הן בשלמות,

לשם שמיים.

נו, מי לא רוצה דבר כזה?

אז אני אגיד לכם מה השיטה, יהודים יקרים,

ואחר כך אני אגיד לכם מה המעלות.

אם תהיו מוכנים להשקיע רק עשר דקות ביום בלי כסף,

עשר דקות,

אני אלמד אתכם שיטה

להביא מאה אלף בעלי תשובה תוך שנה,

בעשר דקות, עשר דקות ליום.

עכשיו, אני רוצה לראות עוד פעם את הידיים.

מי מוכן להשקיע עשר דקות בלבד,

שיהיו לו אלף בעלי תשובה בלי שהוא ישלם כסף? להרים את הידיים?

נראה לי שיהיה צפוף אצלנו למעלה.

עכשיו, בואו תשמעו את השיטה.

הנה השיטה.

אם אתה פונה ליהודי ואומר לו,

אחי,

אני רוצה לזכות אותך במבצע של חלוקה של מאה אלף קלטות,

ושתהיה לך זכות בזה.

האם אתה מוכן לתרום שישה דולרים לחודש בלבד,

שזה 25 שקלים לחודש,

תמורת

25 קלטות?

אני חושב שכל בן-אדם, אפילו שיש לו כמה הוראות קבע,

יהיה מוכן להוסיף עוד שישה דולרים,

25 שקלים,

בשביל שתהיה לו את הזכות

הזאת

להציל יהודים, נכון?

אם אתה מתרים יהודי בהוראת קבע

שישה דולרים

לחודש כפול 12 חודש למשך שנה, שזה בסך הכול, לשנה,

300 שקלים,

נחלק ל-12, זה 25 שקל.

זה הכול.

אם תעשה זאת כל יום אחד וכל יום בשנה,

זאת אומרת,

333 איש,

כל יום רק אחד תתפוס, אחד, שישה דולרים,

כפול 333 איש,

זה יוצא 100,000 קלטות.

333 כפול 300 שקל במשך שנה,

זה 100,000 קלטות

שאתה מביא מהן מינימום 1,000 בעלי תשובה.

כמה זמן צריך להשקיע בשביל זה?

10 דקות.

אם אתה מצלצל לחמישה אנשים,

ואתה לא מוכשר בשכנוע, ואתה לא איש דברים,

ואתה לא יודע כל כך לדבר,

אבל מתוך חמש שיחות ודאי תתפוס אחד שיסכים,

זה 10 דקות.

אם אתה יותר מוכשר, ב-10 דקות תביא 5 אנשים.

אבל מאיפה נביא את האנשים שיתרמו? מאיפה נביא אותם?

תשמעו מה עשינו.

לוקחים את הרשימה של כל המוזמנים לחתונה לבר-מצווה ולברית,

שמים על השולחן,

ובמקום להזמינם לחתונה,

שיבואו לאכול שלוש מנות בעוגה בסוף

וכוס קפה קטנצ'יק

וישאירו צ'ק גדולצ'יק,

אתם מזכים אותם ב-25 שקלים לחודש לחיי העולם הבא.

למה שלא יסכימו?

אני חושב שזה יותר מכובד

מאשר להזמין לחתונה,

אם אתה יכול להזמין אותו לחיי העולם הבא,

נכון?

הוא צריך לשמוח על שצלצלתם, נכון?

עכשיו,

נשים יש להן יותר זמן קצת לפעמים,

בשעות הערב,

לקחת את הרשימה ולצלצל.

תיקון

תיקון ללשון הרע.

במקום לדבר גלו גלאט, גלו גלאט,

אז ללכת ולהגיד ליהודיות וליהודים, בואו נתאמץ כולנו בשביל עם ישראל,

בשביל שהקדוש ברוך הוא ישמח בנו שאנחנו רוצים לזכות את עם ישראל,

בואו נעשה משהו בשביל עם ישראל.

בואו.

נשקיע עשר דקות בשביל יהודים, זה הכול. עשר דקות.

אין לך מספיק ברשימה של המוזמנים?

קח את הספר טלפונים, קרע דף אחד,

שים אותו לפניך,

וכמו הטלמרקטינג,

היום מוכרים בטלפון סבונין,

שמפו,

הכול.

אתה יכול לתת עולם הבא.

חברות שלמות בטלפון מוכרות הכול.

ואתה בטלפון, בשיחה אישית וחמימה,

יכול לזכות יהודי לזכות לחיי העולם הבא.

לא שווה.

פשוט וקל, נכון?

עכשיו בואו אני אראה לכם מה גודל המעלה שלכם.

תשמעו מה תזכו.

יהודים יקרים, שימו לב.

יהודים יקרים, שימו לב.

חפץ חיים,

כשהוציא את הספר שלו, שמירת הלשון, הלך לרב שלו ואמר לו, כבוד הרב, אתה רואה את הספר הזה?

אני רוצה להוציאו, אבל אני מסתפק.

אולי הרבה אנשים לא ירצו כל כך ללמוד אותו, כי הוא כבד,

יש בו הרבה הלכות, וקשה מאוד לקיימן.

קרא הרב את הספר שלו ואמר לו,

אם יהודי אחד יקרא את הספר שלך,

ובסוף הקריאה יוציא הנחה אחת מליבו, כדאי.

אתם שומעים?

החפץ חיים כתב את הספר שנה וחצי רצוף,

אחרי שלמד את כל הסוגיות,

וכל זה היה כדאי שיהודי יתענח ויאמר,

איי איי איי,

איפה אני ואיפה מה שכתוב בספר?

איי איי איי.

והוא לא יחזור בתשובה,

רק יוציא הנחה.

כדאי היה.

קלטת מוציאה הנחה או לא מוציאה?

צריך לעבוד על זה שנה וחצי? לא.

שקל,

שקל קלטת, ולא שקל שלך,

של חברך.

מה, זה קשה.

קשה?

לא קשה, נכון?

יהודים יקרים,

מה אפשר לזכות בשקל היום?

אתם יודעים, אחד עצרו את אחיו

והכניסו אותו אחרי משפט לשבע שנים.

שבע שנים.

מסכן.

חיפש עצה איך לשחרר אותו,

פוליטיקאים, אנשים, זה לא עזר.

בסוף הגיש בקשה לבית-הסוהר

לראות אם אפשר לעשות פדיון שבויים.

אמרו לו שכן,

אם הוא מוכן לשלם כסף בשביל לפדות אותו, מוכנים לפדות אותו בכסף.

אז הוא שאל, מה הסכום? האם דירה תספיק?

אמרו לו, תצטרך להגיע למשרד ונדבר בפרטים.

הגיע למשרד,

אומר להם כן.

אמרו לו, תשמע,

זה סכום, אנחנו לא יודעים אם תוכל לעמוד בו,

וחייב שיהיה במזומן.

טוב, כמה הסכום?

אמרו לו,

אחד שח.

מה זה אחד שח?

אמרו לו, שקל.

בשקל אני יכול לשחרר את האחים משבע שנות מאסר?

אמרו לו, כן.

אמר, כמה אסירים יש פה?

אמרו, חמש מאות. אמר, כך חמש מאות, שחרר את כולם.

אפשר לשחרר יהודי בשקל?

בואו תשמעו.

אז זוהר הקדוש אומר,

אדם שעבר עבירות כל ימי חייו

ולא חזר בתשובה ולא הרהר הרהור תשובה אחד בימי חייו,

אינו יוצא מגיהינום לעולם.

אדם שעבר עבירות כל ימי חייו

ולא חזר בתשובה,

אבל הרהר פעם אחת בחייו, פעם אחת בחייו,

הרהר,

הרהור תשובה,

סופו שיוצא מגיהנום, סופו.

הוא יצטרך להתייסר כמה שצריך על פי עוונותיו,

אבל סופו יוצא מהגיהנום בזכות ההרהור.

קלטת

עושה הרהור,

עושה הרהור.

כמה עולה?

שקל.

אם נשחרר אח

משבע שנות מאסר, היינו מוכנים לשלם שקל.

לשחרר את השכן מגיהנום לנצח, נצחים.

להוציא אותו ולהעלות אותו בסופו של דבר לגן עדן בשקל.

לא כדאי.

והשקל לא שלכם,

השקל של השכן.

ועוד הרבה מעלות יהודים יקרים אתם יכולים לזכות.

המון המון מעלות.

יש קלטת חדשה שתצא עכשיו, קוראים לה רוצה,

רוצה, רוצה.

ככה קוראים לה.

אתם יודעים למה?

שאלו אותי, רגע,

אבל אני חייב להתחייב שאני אקח על עצמי מאה אלף?

אמרתי, לא.

צריך רק להיות רוצה, רוצה, רוצה.

מה פירוש?

כתוב בגמרא,

בדרך שאדם רוצה ללך,

בה מוליכין אותו.

אף אחד פה לא יודע מה הכוונה.

אני יודע מה הכוונה.

תשמעו מה הכוונה.

בדרך שאדם רוצה, זה לא רוצה כזה מעוניין.

רוצה.

כן.

שאלתי, מי רוצה פה אלף בעלי תשובה?

הרבה רוצים הרימו את היד, נכון?

נראה אותם בסוף.

אחר כך שאלתי,

מי רוצה בעשר דקות לזכות לחיי העולם הבא? הרימו הרבה את היד.

זה רוצה.

אבל אני לא יודע אם זה רוצה,

רוצה, רוצה.

זה אני רוצה לראות.

מה הפירוש?

אם אדם כל-כולו רוצה באמת לזכות

במאה אלף קלטות, שיהיה לו אלף בעלי תשובה מינימום,

הוא צריך להכניס את הרצון הזה לד' אמותיו,

ושזה יהיה בדיוק כמו כל הרצונות שלו הגדולים.

מה יקרה?

ברגע שאדם רוצה כזה באמת,

אפילו הוא עוד לא עשה כלום.

מאותו רגע מוליכים אותו מן השמיים. די.

כבר לא בידו, יעזרו לו כל מיני... נבראים מלאכים. נבראים מלאכים מהרצון הזה שהם דוחפים ומסייעים אותו לגמור את רצונו.

ולמה אני יודע את זה?

כי אני הייתי באמת רוצה להפיץ קלטות.

ואני זוכר שבכיתי לפני הקדוש ברוך הוא,

וביקשתי ממנו, אבא,

תן לי רק את האפשרות שאני אפיץ קלטות.

ראיתי מה זה עושה בהרצאות.

ידעתי שהרצאה טובה, אם תצא בקלטת ותחולק חינם לאנשים, היא תשפיע לפחות כמו ההרצאה.

התחננתי ובכיתי.

שמונה שנים חיכיתי,

רוצה, רוצה, רוצה,

עד שזימן לי הקדוש ברוך הוא יהודי שהסכים

לעזור לי להקים מפעל קלטות.

התחלתי להקים את המפעל והתחלתי להדפיס קלטות,

וצריכים להבין, יהודים יקרים,

קלטת לא הייתה עולה כמו היום,

שתיים וחצי שקל.

אלף קלטות ביקשתי מהקדוש ברוך הוא שאזכה לחלק ערב יום כיפור,

לזכות את כל התורמים של חי כפליים.

השם זיכה אותי, אלף קלטות זה 2,500 שקל. זה היה סכום גדול מאוד בזמנו, לא היה כמו היום, ברוך השם.

הלכנו לצומת במורשה, אני ועוד שלושה יהודים,

חילקנו ערב יום כיפור,

תוך דקות ספורות נגמר הכול.

עמדנו בצומת וביקשנו מהקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם,

עזור לנו, שלשנה הבאה נחלק

עשר אלף קלטות.

זה היה המושגים, עשר אלף, אתם יודעים מה זה עשר אלף? זה 25 אלף שקל לזרוק ברחוב.

לשנה הבאה זכינו עשר אלף. עמדנו בצומת, בכינו, ביקשנו מהקדוש ברוך הוא,

מאה אלף לשנה הבאה, מאה אלף.

אתם יודעים מה זה מאה אלף? ראיתם פעם כמות מאה אלף?

זה משאיות.

מאה אלף.

הקדוש ברוך הוא זיכה אותנו לשנה הבאה מאה אלף.

ביקשנו מיליון!

מיליון.

זה אולם מלא, כזה ארגזים,

קלטות. צפוף.

זכינו לחלק את המיליון הראשון.

אמרנו 3 מיליון, 3, 5, 5, 10, 10 מיליון.

זה נקרא רוצה, רוצה, רוצה.

זה רוצה.

לפני שלושה שבועות

אמרתי לקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם, אני רוצה.

אבל אני לא רוצה לחכות כמו עד עכשיו, 22 שנה בשביל להפיץ 10 מיליון.

אני רוצה יותר מהר.

תוך שבוע וחצי

התרמתי

32 מיליון קלטות.

שבוע וחצי.

אוי ואבוי.

מה מחכה עכשיו לשריד ולטומא לפיד?

אוי ואבוי.

אוי ואבוי.

אם רוצים באמת,

אין הגבלה אצל הקדוש ברוך הוא. הוא רוצה יותר מאיתנו.

רק הקדוש ברוך הוא רוצה לראות מי מוכן למסור את הנפש.

נחשון בן עמי נדב

קפץ לים ונבקע עליו.

ועם ישראל עברו בים.

נחשון,

נחשון בן עמינדב, החלוץ הראשון,

מסר את נפשו.

מי בקע את הים?

הקדוש ברוך הוא.

מי מסר את הנפש? נחשון.

לא נחשון בקע את הים,

הקדוש ברוך הוא בקע,

אבל בשביל לבקוע רצה הקדוש ברוך הוא לראות מי יהיה הנחשון,

מי ימסור את הנפש.

אם היה קופץ נחשון בן עמינדב

לים ולא היה נפקע הים,

הוא מסר את הנפש או לא מסר?

מסר את הנפש.

זה מה שהקדוש ברוך הוא רוצה מאיתנו,

למסור את הנפש. מי מוכן לצאת מארבע אמות שלו ולמסור את הנפש?

זה הוא רוצה לראות.

ואני אומר לכם, אין חכם כבעל ניסיון.

אתם חושבים שאני באמת מאמין

שהכוח של הקלטת להחזיר בתשובה?

לא.

לא הכוח של הקלטת.

לא הכוח של הקלטת.

אני עיקר,

עיקר לוקח זרעים, שם את זה בתלמים,

ואחר כך מתפלל לקדוש ברוך הוא שיוריד גשם,

ישיב את הרוח,

יפריח טללים,

יוציא שמש,

יבשל את הפירות,

ואחר כך, כשהתולעת לא תאכל את התבואה,

יקצור, הגנבים לא יגנבו,

ימכור, ולא יגנבו לו את הכסף ויאכל.

הרבה דרך יש עוד מההתחלה.

אני עיקר.

אני זורק את הקלטות בתלמים. אני לא יודע איפה זה יפגע, מי יקבל מה,

מה מתאים לו ומה לא,

אבל אני עושה את הפעולה של העיקר,

של החקלאי,

של המאמין.

ובתפילה אני אומר,

זורע צדקות,

מצמיח ישועות, אדון הנפלאות.

אני עושה את החלק הראשון.

אני זורע צדקות. יהודים עושים צדקות,

תורמים כסף.

אני לוקח את הכסף, זורע, זורע, זורע, זורע.

בא אדון הישועות.

בא ומצמיח ישועות.

הקדוש ברוך הוא, אדון הנפלאות.

אדון הנפלאות בא ומצמיח את הישועות.

יהודים יקרים, זה מה שאנחנו צריכים.

לא תהיה תביעה עלינו.

ניסינו.

רצינו לקרב את אחינו בית ישראל.

רצינו שלא יחללו שבת.

רצינו שיתענגו על השבת,

שישמרו טהרה,

שישמרו כשרות. רצינו.

מה זה רצית?

מה עשית בשביל שרצית?

מה זה מה עשיתי?

התרמתי מאה אלף קלטות וחילקתי ליהודים

בשביל שיזכו להגיע לחיי העולם הבא.

עם שטר כזה, אם אתה בא,

אפילו אם לא עשית יהודי אחד,

אתה מובטח בגן עדן.

מי רוצה בעזרת השם הערב לקחת מאה אלף, בעזרת השם יתברך,

אשריכם ישראל.

איפה החברים שלי פה?

דוד, בריצה ובמהירות.

כל אחד יקבל.

עכשיו מעטפה חומה, יש בה 100 הוראות קבע ראשונות.

יש הוראות בפנים איך עושים את הפעולה.

כל יום להשקיע אפילו קצת.

אם תתרים יותר מ-6 דולר,

תקצר את התהליך.

אם תיקח מבן-אדם שלושה צ'קים על 100 שקל, הוא גמר לכל השנה את הכול,

ואפשר לתת לו גם את הקלטות מראש.

אין שום בעיה, אפשר לזכות בקלי קלות, יהודים יקרים.

אבל יש דף אחד עם עט

בכל מעטפה שחייבים למלא אותו,

שם הזוכה ב-100,000,

ובכל הוראת קבע שאתם מחתימים לכתוב את שם המטרים.

אתה לקחת?

תכתוב תמיד את שמך למעלה.

במחשב אצלנו יש לך זכויות,

אתה נכנס לבפנים,

אנחנו עוד ניפגש בהמשך,

ואתה תראה כמה אתה תרוויח על חיי העולם הבא.

גם הנשים, בעזרת השם, שיש להן פנאי,

יכולות לזכות בטלפונים,

בסך הכול,

לצלצל ליהודים.

333 אנשים של 6 דולר לחודש זה 100,000. תארו לכם, אם עושים תרומה של 18,000,

אז זה רק 100 איש.

100 איש כפול 18 דולר לחודש,

גמרת את ה-100,000.

קלי קלות.

יהודים יקרים.

נעשה את זה בזריזות,

נראה לכם כמה סרטים חדשים, כולל סמי.

סמי,

סמי.

הנה סמי, סחבו. יאללה, סמי.

זה ממש סמי וסוסו.

אתה מוכן בשבילי? כן, אני מוכן.

יש לי שתי שאלות.

השאלה הראשונה,

אם יש עולם הבא, כמו שאתה אומר,

כמו שכתוב,

אבל לא כתוב באף מקום,

תראה לי בחמשת חומשי תורה שכתוב עולם הבא,

ואני אגדל זדקה מפה עד ירושלים.

אוי, מה פשוט. תראה לי נאו, אבל בחמשת חומשי תורה, לא בתפילה.

זדקה גדולה. לא בתפילה, לא בתפילה ולא במדגת המזון.

בחמשת חומשי תורה.

אם תראה לי מילת עולם הבא, ואם כן יש,

למה הוא לא אמר את זה לא למשה, לא לאברהם?

אמר להם, ירבו הבנדים שלכם ככחול שפת הים וככוכבים ולישראל נתתי את ארץ כנען. למה הוא לא אמר על עולם הבא? למה הוא לא אמר למשה?

למה הוא לא אמר לאברהם?

למה הוא לא הזכיר את זה? שמעתי.

עכשיו תגיד לי רק רגע, עולם הבא, תאמין שזה גן עדן?

אני לא מבין, לא יודע מה זה בכלל.

ואם אני אגיד לך שבעולם הבא יש גן עדן?

אני צריך להאמין לך?

לא, זה לא קורה.

מה, אתה אומר, מה שאתה אומר, אתה לא יודע. מה זה עולם הבא אתה יודע?

לא.

אז איך אני אוכיח לך שיש עולם הבא?

ואיך אתה יכול להוכיח לי אם אתה בעצמך לא יודע? קודם, לפני שאני אוכיח, אתה צריך לדעת מה אני הולך להוכיח לך.

האם אתה יודע שיש עולם הבא?

לא. אתה מבין את המושג עולם הבא?

לא.

אז איך אני אוכיח לך שיש עולם הבא? אתה אמרת שאין לנו מה להפסיד.

50-50.

אני חושב שאנחנו בסוף נהיה מוגבלים ולא נוכל להגיע. ואם אין עולם הבא,

אז אני הפסדתי את ה-50 אחוז של החיים.

טוב, כן הפסדת. איך הפסדתי? כי אתה מוגבל היום, אתה מתפלל, אתה... היום הפסדתי, היום, היום. אחר כך לא הפסדת, נו. אחר כך לא הפסדתי.

עלית למעלה. רגע, אין לבעלה.

אין למעלה.

אין למעלה, שכחת?

אין למעלה. רק למטה. היי, איווה, למטה.

אז רגע,

אז אם אתה מת ואין המשך,

אם אתה מת ואין המשך, לא הפסדת.

סיכמנו?

אם אתה מת ואין המשך, לא הפסדת. לא הפסדתי. די. די. אוקיי. לא הפסדתי.

לא, ואם אתה צועק, אז אני צריך להפסיק. למה אתה גם צועק?

אני לא צועק. טוב, בסדר, נו.

אבל...

אבל, נו.

נו. אם יש המשך... אם יש המשך.

כל ההפסדנו זה הרווחנו, הרווחנו, הרווחנו.

אבל אתה לא.

אתה תתחיל את ה... הפסדנו, הפסדנו, הפסדנו.

אז אני אתחיל, I deal with that. אחר כך, כמו שאתה אומר כל רגע, ברוך השם, בעזרת השם, בעזרת השם.

גם אלו שלא מאמינים אומרים בעזרת השם. אז אני שואל אותך שאלה, וגן עדן בסלנג שלך אין?

יש, כי ככה גדלתי, למדתי, את זה אמרתי. וכשאומרים בעזרת השם, יש שם ויש עוזר?

אני, מה אני אגיד לך, שלא? אז זה לא סתם סלנג.

אז אני לא יודע אם זה לא סתם, אבל אתה גם לא יודע.

אני לא יודע אם יש השם.

אתה אומר שכן, חס וחלילה. אבל אנחנו דיברנו, למה חס וחלילה? אל תפחד.

מה, מה חס וחלילה?

זה סלנג חס וחלילה. בוא נגיד, בוא נגיד, לא שאני לא פוחד, לא נעים לי. לא נעים ממי?

ממנו או ממני?

לא, לא, הם לא מפחדים ממך.

אני יודע, אף אחד לא פוחד ממני.

הקדוש ברוך הוא נתן תורה. תעשה לי טובה, משה, אתה עוד לא יודע כלום.

שב אתה,

תירגע, למה אתה לא יודע מה אני שואל ממך.

אתה רוצה להתפלל, ואתה בסוף לא תגיע לעולם הבא, מה יהיה?

מה הכי...

אני הולך את עצמי 35 שנים, מתפלל, מניע תפילים וזה,

עולה למעלה ואומר לי, מי אמר לך?

אמרנו לו, כבוד הרב, אמרנו, לך אליו, שהוא יביא לך עולם הבא.

מה אני אעשה? רגע, רגע, אבל מי יגיד לך שמה את זה?

אם, אם אין, אז... מי יגיד לך מה? לא יהיה מי שיגיד לי. אז לא יהיה. אני לא יכול לבוא אליך. אתה רואה?

מה זה חשוב אם אני סגום, אבל היום זה חשוב לי.

אני שואל אותך שאלה.

נו, אתה כבר שואל עשר שאלות.

עוד לא הגעת לך מקום.

נו. סמי. שאל, נו, שאל. סמי, אתה יודע בשביל מי אתה עובד? מה? אגלה לך סוד בשביל מי אתה עובד?

זה עונש גדול מה שאני אומר לך עכשיו.

אל תגיד לי אז, אל תגיד לי. אם זה עונש, מה העונש? בוא נשמע. בוא נשמע. בוא נשמע, אני לא פוחד עליך. אתה את כל הכסף שלך והרכוש שחסכת כל ימי חייך מכין למישהו אחר. לילדים, נו, אז מה?

ככה זה טבע העולם, אז מה? ככה טבע העולם. מה אתה רוצה שאני אביא לך את זה? רק רגע.

נעשה את זה לילדים.

אם יהיה המשך,

אני אסתכל עליך ואגיד לך, סמי!

ואם לא יהיה המשך... תסתכל עליך. תסתכל עליך. אתה לא תוכל לסתכל עליך. די, די, די, די. לא תוכל.

סמי! איפה הם מחיאו כפיים מסמי?

בסוף הכנסת לי אותה.

זה העולם הבא!

אף פעם!

ברוך אתה ה' אלינו מלך העולם, אשר יקרנו, כי אחיינו, כי מנו, הגיענו לזמן הזה. אמן!

סמי! איי איי איי, שם דבר!

מה יש לך למידערוארנות, סמי?

שיהיה בריא. ברוך השם. ברוך השם, שתצליח להחזיר אנשים בתשובה. מה איתך? אני מקווה שגם אני אחזור בתשובה.

תודה לקחת ציצית היום עליך, לא? ברוך השם.

אולי לקחתי ציצית.

כדאי לי להתאמץ בעולם הזה בשביל אורן אדם.

זאת קלטת שנקראת סוף שבוע ראשון בארצות הברית.

ניתן להשיג אותה במשרדי שופר.

לאחר מכן נראה לכם את הסיפור של רבי עקיבא,

אבל תצטרכו להכין טישו.

כן, ועכשיו להכין את הטישו.

ואני רוצה לספר לכם סיפור

קצת מרגש,

וזה יהיה הסיפור האחרון.

אתם יודעים, הזכרנו את רבי עקיבא.

רבי עקיבא בתחילתו היה עם הארץ.

רחל, ביתו של קלבא סבוע, החליטה לקחת לחתונה דווקא את הרועה,

רועה הצאן של אביה.

כמובן ששוד ושבר נפל בביתו של קלבא סבוע, אחד מעשירי ירושלים,

והוא כמובן ניסה להניא אותה.

זה לא עזר.

היא התעקשה שהיא רוצה להתחתן דווקא עם עקיבא,

ואחרי כן הוא הדיר אותה מנכסיו,

והם יצאו החוצה, הם התחתנו.

והם חיו בעניות גדולה,

היו ישנים על קש ומתכסים בקש.

עקיבא היה מבטיח לה, רחל,

הגיע עוד זמן שאני אתן לך מטבע של ירושלים, של זהב.

וכך

הם ממשיכים בעניות ובדוחה, כי היא עזבה בית מלכים,

בית של אחד מעשירי ירושלים.

היא מיבטרת על הכול,

כי היא מאמינה שהאיש הזה, שהוא עם הארץ,

יש לו מידות טובות,

ועם מידות טובות כאלה אפשר לבנות.

היא מתחתנת,

נולד לה עם ילד,

מגיע הגיל שצריך לקחת אותו לתלמוד תורה,

ואז רחל שולחת את עקיבא עם הבן לתלמוד תורה,

ושם כשהוא לוקח אותו,

הוא לא יודע שום דבר,

והוא מתחיל ללמוד עם הבן א', ב',

את ההתחלה, את היסודות,

ופתאום התחילה נפשו לחשוק בתורה,

והבא לתאר מסייעים לו.

ובאחת הפעמים שהוא הולך

הוא רואה דבר מתמיה,

הוא רואה טיפות של מים שנופלות על סלע,

ובמקום שהטיפה נופלת יש חור,

והוא עומד, משתומם ואומר,

מה הוא אומר?

אבנים שחקו מים,

אבנים, את האבנים

שחקו מים?

איך ייתכן? מה כוחה של טיפה לעשות רושם בתוך סלע?

אז הוא עומד ומתבונן,

הוא מנסה להבין כיצד ייתכן שטיפה

ועוד טיפה,

ועוד טיפה,

ועוד טיפה,

ועוד טיפה,

ועוד טיפה,

ועוד טיפה,

ועוד טיפה,

ועוד טיפה.

ועוד טיפה

ועוד טיפה

ועוד טיפה

ועוד טיפה

ועוד טיפה

ועוד טיפה

ועוד טיפה

ועוד טיפה

ועוד טיפה

ועוד טיפה

ועוד טיפה

עושה חור בסלע.

היה קשה לו להבין

איך זה יכול להיות טיפה

ועוד טיפה

ועוד טיפה

עושים חור בסלע.

אבל הוא הבין שטיפה

ועוד טיפה ועוד טיפה

עושים חור בסלע. למה?

כוח ההתמדה של טיפה ועוד טיפה

ועוד טיפה יכול לעשות חור בסלע.

אז הוא למד קל וחומר.

אם טיפה ועוד טיפה

ועוד טיפה

יכולים לעשות חור בסלע?

קל וחומר בליבו של עקיבא.

ואז

הוא מבין שללמוד אפילו מעט,

אבל בקביעות,

כמו שאמרנו, טיפה,

ועוד טיפה.

זה יכול לגרום שהאדם

יגיע למשהו,

לבוא להרצאה ולשמוע שפריץ של שעה-שעתיים,

זה לא עושה הרבה,

אבל קביעות של תורה כל הזמן זה עושה.

עוזר הביתה מתפעל ומספר לאשתו,

ואשתו אומרת לו, חשקה נפשך בתורה,

אני מוכנה ליטול עליי את העול של הבית,

אני

אדאג לילדים,

לחינוכם,

ואתה אצא לדרך.

לך ותלמד תורה.

כשתחפוץ, תחזור.

עליי.

עקיבא יוצא לדרך.

12 שנה נעדר מביתו.

12 שנה רצופות,

לא מכתבים,

לא שליחים,

שום דבר.

ואתם מתארים לכם,

בת של אחד מעשירי ירושלים,

כמה שליחים שלח לה אביה ואימה?

בשביל להניא אותה, ולומר לה, ראי זה עם הארץ, איזה מיתות טובות, הזניח אותך, עזב אותך, השאיר אותך כאלמנה, ובנייך יתומים, הלך, לא שליח, לא שלום, לא מכתב, לא כלום, 12 שנה,

זה תורה? ככה לומדים?

היא מתעקשת בשלה.

אחרי 12 שנה הוא חוזר לביתו,

וכשהוא נכנס סיובים יקרים לחצר, הוא שומע רשע שאומר לאשתו,

את רואה?

בעלך עם הארץ,

עזב אותך,

הפסדת את הורייך, הפסדת משפחה, הפסדת כסף וכבוד,

את חיה בדוחק ובעוני,

מה יש לך מזה?

עזבי הוא!

הוא גומר,

ושומע עקיבא שאשתו עונה לאותו רשע ואומרת,

לו היה שומע לי,

היה הולך עוד 12 שנה.

הוא שמע,

הסתובב והלך.

עוד 12 שנה.

לא נכנס, לא עמל השלום עליכם,

לא נתן סתירה לחיסול חשבונות לרשע,

שום דבר.

הסתובב,

והלך עוד 12 שנה.

אחרי 12 שנה, יהודים יקרים,

הוא חוזר הביתה

כרבן של כל ישראל,

גדול הדור, מלאך אלוקים.

כל התורה שבעל פה שיש לנו, של רבי עקימא,

מגיעה

עם 24,000 תלמידים,

תנאים קדושים,

שהקטד שבהם חיה מתים,

ומתלמידיו רבי שמעון בר יוחאי ורבי מאיר בעל הנס.

והוא חוזר בחזרה לעירו.

ויהודים יקרים, כששומעים שרבן של כל ישראל מגיע,

יוצאים באלפיהם וברבבותיהם וממתינים לו.

והוא מגיע עם תלמידים.

הישיבה הכי גדולה שהייתה אי פעם.

תנאים קדושים.

הוא מגיע,

ושתבינו מה הייתה מדרגתו של רבי עקיבא באותה שעה.

כשעלה משה למרום

וראה את הקדוש ברוך הוא כותר כתרים על קוצו של יוד, שאל אותו, למה זה לך?

אמר לו, עתיד להיות עקיבא בן יוסף,

שידרוש טילי טילים של הלכות על קוצו של יוד.

ואז,

יהודים יקרים,

באותה שעה,

אומר משה רבנו

לקדוש ברוך הוא,

אם יש לך אדם גדול כזה בעולם,

למה אתה נותן תורה על ידי?

מבין משה רבנו,

שרבי עקיבא ראוי יותר ממנו ליתן את התורה על ידו לישראל.

אז שנבין,

אם משה רבנו מבין שרבי עקיבא,

ראוי יותר ממנו ליתן תורה לישראל, מי היה רבי עקיבא?

ואכן משה רבנו זכה רק ל-49 שערים,

ורבי עקיבא זכה לשער ה-50.

זה רבי עקיבא, ורבי עקיבא חוזר.

בין כל ההמונים ממתינה לו אישה צנומה, קטנה,

רדופה,

ושנות סבל רבות,

ביזיונות וחרפות ועוני ממתינה לו בין כל הקהל.

והיא נדחפת, מספרת הגמרא,

ודוחים אותה הצידה ואומרים לה,

זה לא מקום לנשים.

והיא מתאמצת.

והוא לא שכח אותה.

ובין כל הקהל,

בין כל הקהל יהודים יקרים,

הוא מבחין בה,

הוא מסמן בידיו לאנשים שלפניו, לפנות מקום.

הייתם צריכים לראות זאת כקריעת ים סוף, כולם זזים הצידה.

ויש שביל,

ובקצהו עומדת אישה קטנה וצנומה שהמתינה לבעלה 24 שנה.

הוא מתקרב אליה, וכולם שואלים, מי זאת?

מי זאת?

מי זאת?

עד שהוא עומד לידה,

וכולם שומעים משפט היסטורי קצר,

כל התורה שלי ושלכם, שלה היא.

אתם תארים לכם דבר כזה, יהודים יקרים?

כל התורה שרבי שמעון בר יוחאי, רבי מאיר וכל התלמידים ורבי עקיבא מאז ועד סוף הדורות,

כל זה התורה של האישה הזאת שהמתינה לבעלה בנאמנות 24 שנה.

יהודים יקרים,

אני אומר לכם הערב דבר,

כל החזרה בתשובה

שלי ושלכם,

של אשתי היא.

22 שנה.

22 שנה להמתין עד השעות הקטנות של הלילה.

לגדל את הילדים זה לא דבר פשוט.

אני אומר, בכל יום שישי אשת חיין מי ימצא.

והיום אני רוצה להגיד רק כמה שורות.

אשת חיין מי ימצא,

ברחוק מפנינים מכרה.

פתח בה

לב בעלה,

ושלן לא יחסר.

גמלתו טוב ולא רע כל ימי חייה.

כפה פרסה לעני,

וידיה שלחה לאביון.

קמו בניה וישרוהה, בעלה ויהללה.

רבות בנות עשו חיל, באת עלית על כולנה.

תנו לה מפרי ידיה, ויהללוה בשערים מעשיה.

ועוד דבר אחרון,

בעזרת השם, אני מבין שחרגתי כבר,

אבל זה הבר-מצווה שלי, אל תשכחו.

יהודים יקרים,

ראיתי פעם מעשה שמובא מעם לועז,

שהיה רועה צאן,

ורועה הצאן הזה,

פעם נצרך המלך

לאיזו ישועה.

ואותו רועה צאן ידע מה לעשות בשביל שהמלך ייבשע בדבר שהיה זקוק לו,

ונתן עצה למלך.

והמלך ראה את חוכמתו,

ולקח אותו,

וגידל אותו, ורומם אותו,

עד שהפך להיות שר האוצר של המלך.

הרועה היה יהודי,

והמלך היה גוי,

והשרים גויים,

ונתקנאו בו,

נתקנאו בו,

וחיפשו לטפול עליו האשמות,

ורצו לומר

שהוא מעלים כספים מהמלך בלא יודעין,

באשר המלך סמוך ובטוח ביושרו,

ולא היא.

וכך השכם והערב היו מנסים

והודיע למלך שאותו...

רועי צאן, הנאמן והמסור והאהוב בעיניו,

גונב כספים מהמלכות.

יום אחד החליט המלך לעשות בדיקה,

והם אמרו לו מראש, תדע לך,

הוא יסתובב איתך בכל הארמון,

אבל יש חדר אחד בקומה שלישית,

שהוא לא יפתח לך אוטו?

בחדר הזה

הוא מסתיר שם את מה שהוא גונב ממך.

והמלך מסתובב איתו, הם עולים קומה אחר קומה ופותחים כל חדר, והוא אומר לו, כאן יש כך וכך, וכאן יש כך וכך, וכך אספנו, וכך היה, וכך היה, וכך היה.

וכשמגיעים לקומה שלישית

ומגיעים

לאותו חדר,

הוא רואה שהרועה מדלג על החדר וממשיך לחדר הבא.

אז המלך אומר לו, עצור,

מדוע אינך פותח את החדר הזה?

אמר לו, הניח לי המלך,

האמן לי,

אין פה כלום,

אל תפציר בי לפתוח,

תן לעבור.

ואז

המלך מתעקש ואומר לו, אני מבקש שתפתח.

אומר, אני מתחנן לפניך,

אל תבקש ממני לפתוח את החדר, אין בו כלום, האמן לי.

והמלך אומר, זהו,

כנראה

שפה הוא נתפס.

והוא אומר לו, פתח,

והוא פותח לו.

והמלך נכנס עם השרים הצוהלים,

והם נדהמים.

חדר ריק

באמצע הכיסא,

עליו תרמין,

מקל וחליל.

תיקחו את התרמין.

לוקחים את התרמין, מנערים, אין כלום.

תדבקו בחליל, אולי הוא מלא מטבעות, אין כלום.

אולי במקל.

אין שום דבר.

מה הפשר לדבר הזה?

המלך טמא.

ואז אותו רועה

אומר למלך,

מחילה, אדוני המלך,

אני אסביר לך.

כשאני הגעתי לפה,

אני הייתי רועה.

רועה פשוט,

עם כבשים.

ופתאום

הגעתי לשררה והגעתי לרום המעלה.

אז תמיד עשיתי לי מנהג,

שבכל יום

אני נכנס לחדר הזה,

יושב חצי שעה

על הכיסא,

שם עליי את התרמין,

מחזיק ביד אחת את המקל

וביד השנייה את החליל.

ומחלל.

ונזכר

שאני בעצם רק רועה.

שלא יגבה ליבי

ואחשוב שאני כבר מישהו.

יהודים יקרים,

אני לא שר האוצר,

ואין לי חדר כזה.

אבל אני זוכר רק דבר אחד,

שאני רק רועה.

שראוי להיות עם הכבשים,

ולא להיות בחברת אנשים גדולים.

רצה הקדוש ברוך הוא וזיכני,

אבל זו זכות שאני לא יודע מהי ולמה היא.

אני יודע רק דבר אחד,

שאני אותו אדם,

אותו רועה,

לפעם,

עם הכבשים,

שצריך להגיע רק לכל יהודי, כמו ליהודי הראשון שניגשתי,

עד ליהודי האחרון,

ולתת לו את ההזדמנות השווה, כמו שהייתה לי.

ואני אסיים את הערב בברכה,

בלי שם ומלכות.

אודה השם בכל לבם,

בסוד ישרים ועדה.

ברוך הגומל לחייבים טובות,

שגמלני כל טוב.

אני רוצה להציע עוד הצעה, בעזרת השם יתברך, אם אתם רוצים לזכות בגדול. קידוש השם של 22,000 איש באיצטדיון טדי, שיהיה בטו באב, זה דבר גדול ואדיר שעוד לא היה.

והזכות הזאת להיות שותפים בקידוש השם. כתוב שבזמן מתן פורא בהר סיני,

הקדוש ברוך הוא ירד

עם 22,000 מלאכים.

ריבותיים אלפי שנאן. ריבותיים זה שתי רבבות, אלפי זה שני אלפים.

22,000 מלאכים ניתנה התורה, וכתוב ששכינה שורה ב-22,000 איש.

אם נזכה, בעזרת השם, בזכותכם גם,

שיהיו 22,000 איש באיצטדיון טדי, זה קידוש השם שעוד לא היה כמוהו. להגיד שם קדיש ושמע ישראל במעמד כזה,

אתם מתארים לכם מה זה?

מי יודע אם לא תכף ומייד לאחר מכן נזכה להיגאל.

אז כל יהודי

שירצה להיות שותף בזה,

כל אחד שיכול לקחת הערב עשרה כרטיסים,

כרטיס אחד יהיה לו בחינם,

וימכור הוא אחר כך את התשעה הנותרים,

במקום ב-200 שקל, ב-180 שקל יקבל עשרה כרטיסים, אחד בשבילו חינם,

והשאר ימכור בבית כנסת לשכנים, לידידים,

לחברים האחרים,

ואם יוכל להביא גם חילונים, אשריו אשרי חלקו.

ומי שירצה להזמין חילונים בכספי מעשר,

גם כן תהיה לו זכות.

מי שיהיה שם, אני חושב, יחזור בתשובה רק מהמעמד, בלי לדבר עוד.

ומי יודע מה נגיד שם,

נחכה ונראה.

זה מודיעין, כתוב שהקדוש ברוך הוא השתבח מתעלה שמו, כשעלה משה למרום, אמר לו,

משה,

מתנה טובה יש לי גנוזה בבית גנזי,

רצוני לתנה לישראל, לך והודיעיו.

אם הקדוש ברוך הוא נותן למישהו מתנה,

אז זה לא במושגים שיכול אדם בשר ודם לתת מתנה.

ובוודאי שאם הוא נותן מתנה,

אז צריך להבין שהיא יקרת ערך מאוד מאוד.

ועוד אומר, מתנה טובה,

והיא לא רק טובה,

אלא היא גנוזה בבית הגנזים של הקדוש ברוך הוא.

הקדוש ברוך הוא,

שהעולם הזה כולו שלו, וכל הגלקסיות שלו, והכול שלו,

יש לו בית גנזים.

ובבית הגנזים הוא שם את הדברים יקרי הערך.

הוא אומר, יש לי מתנה טובה,

לא רק שהיא בבית הגנזים, אלא גנוזה בבית גנזי. עוד שמירה על שמירה בתוך בית הגנזים. בתוך הכספת? יש עוד כספת.

ומה יש בפנים?

שבת.

כתוב ששת ימים תעשה מלאכה.

לא צריך שאתה תעשה, היא תעשה מאליה.

תהיה לך ברכה בששת ימי המעשה מכוח השבת.

יש רבים מבעלי המוניות שהפסיקו לחלל שבת,

הם חשבו שמרוויחים 300%, 400%,

אבל בסוף התברר להם שאין רווחים. הקדוש ברוך הוא בא יום אחד ולוקח בוכתה והם מפסידים חבילות והחליטו לשמור שבת,

והתברר להם שלא מפסידים אלא מרוויחים יותר, גם נחים וגם מרוויחים לא פחות.

זאת מציאות, תבררו אצל אלה שהפסיקו לעמוד בשבת.

אוטי ביני וביניכם,

אוטי ביני וביניכם, זה רק ביני וביניכם,

חמדת ימים אותו קראת,

גם במנוחתו לא השכנו ערנים, כי לעמך ישראל נתתו באהבה.

אין לקדוש ברוך הוא חמדה יותר מהיום הזה.

כשהוא רואה את הבנים שלו בשבת קודש,

מנצלים אותם למטרה שהובאה להם, וקראת לשבת עונג,

אם בקראת לשבת עונג.

אבל לא עיתון, דברי תורה.

אם רצונכם לשמוע עוד על יהדות,

או אם יש לכם שאלות בנושאים הקשורים ליהדות,

צלצלו אלינו ל-03-677779-036-77777,

או אם ברצונכם להיכנס לאתר האינטרנט של ארגון שופר,

www.sopar.net.

בהפצת 100 קלטות כאלה ניתן לפעול הרבה למען כלל ישראל.

טרום 100 שקלים עבור 100 קלטות, וזכה בכל תוצאותיהן.

03-677777. תודה.