קלטת 124 - המוזיאון רמת אביב - חלק א

- - - לא מוגה! - - - 

מה המקור של מדינות בעולם שלפנות יהודים?

יהודים.

כדאי אתה מדבר על בורא עולם בתור זכר ולא נקבה.

לא נקבה?

אמרתי שאישה באה לעזור לאדם, והשאלה שלי היא, למה הגבר אומר כל בוקר, ברוך שלא עשני אישה?

למה הקדוש ברוך הוא נתן יד חופשייה לשטן? הרי הקדוש ברוך הוא ידע בסופו של דבר להגיע התשובה.

ציורים לאורך הקילומטרים על הרים ועל מישורים,

ציורים שרק רואים אותם מהשמיים,

כשעדיין לא היו מטוסים.

יש הסבר לברס.

איך התיאוריה הזאת מסתדרת בעצם עם היקום כולו,

עם הגלקסיות, עם מיליוני כוכבים שנמצאים ביקום הזה? איך זה מסתדר?

איפה באמת הוא היה, הקדוש ברוך הוא, ולמה הוא לא הגן על העם המובחר והשבולה שלו?

אם יש אפשרות כזאת שיש נשמות שבעולם שנמצאות, שהן לא נפגעו בגלל החטא של האדם הראשון?

איך אתה יכול להוכיח לי שהיום התיאוריה של דלתי

שאתה מדבר איתי עליה, המצוות שאנחנו צריכים לקיים אותן היום, זה המצוות שאתה בורא עולם מתכוון אליהן?

איפה היה כתוב בתנק?

לא יסוד בשבת, לא יסוד בשבת, לא יסוד בשבת, לא יסוד בשבת.

המוזיאון, קלטת מספר 124-125

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמה וירוויח.

נשאלתי לפני זמן

על ידי אחד מהקצינים הבכירים בחיל האוויר

האם ניתן להוכיח שיש בורא לעולם מבחינה לוגית

ולא על פי אמונה.

אמרתי לו, כן, אפשר להוכיח.

אתה יודע מה ההוכחה?

אתה.

אתה ההוכחה.

שאל אותי, הכיצד?

אמרתי לו, אם אתה נברא,

מוכרח שיש בורא שברא אותך,

אלא אם כן תגיד שאתה בראת את עצמך.

אבל כשאתה בראת את עצמך,

זו בעיה.

כי אם אתה בראת את עצמך,

אז היית לפני שבראת את עצמך,

ולא צריך היה שתברא את עצמך,

כיוון שהיית קודם.

ואם היית קודם

ולא בראת את עצמך,

אז או שהיית נצחי,

או שמישהו קדם וברא אותך.

לכן מוכרח שאתה נברא.

ואם אתה נברא,

מוכרח שהיה בורא שקדם לך.

ואם היה בורא שקדם לך,

אז לכל הנבראים מאותה סיבה מוכרח שהיה בורא שקדם להם.

אם כן, כל הנבראים בעצם מעידים

על בורא.

עצם מציאות הנבראים מעידה על בורא.

אם נשאל,

ואולי לבורא יש גם בורא,

שאלה לא חכמה שאלנו.

לבורא לא יכול להיות בורא. מדוע?

כי אם כן, גם הוא היה נברא.

ואז היה לנו עוד נברא,

בכלל הנבראים.

אז היה לנו נבראים ולא היה לנו בורא.

ואי אפשר נבראים בלי בורא.

אז מוכרח שיש בורא

לכל הנבראים, ומוכרח גם שלבורא לא יהיה בורא.

זה דבר מוכרח.

דבר נוסף,

כל נברא הוא מוגבל.

הכוס הזה מוגבל, יש לו גבולות, מישהו הגביל אותו.

השולחן הזה מוגבל,

יש מי שהגביל אותו.

האולם הזה מוגבל,

מישהו הגביל אותו.

יש מקביל לעולם.

העולם הזה מוגבל.

כדור הארץ, הירח, השמש,

מוגבל.

יש מי שהגביל אותו.

המקביל לכל המוגבלים אינו מוגבל.

המקביל לכל המוגבלים אינו מוגבל.

שאם גם הוא היה מוגבל, היה לו מקביל שקדם לו.

והגענו לזה שיש בורא שברא לכל נבראים,

מוכרח שהוא גם המקביל לכל המוגבלים.

כי כל הנבראים הוגבלו בגבולות.

אם כן, הבורא שברא לכל הנבראים מגביל ואינו מוגבל.

אם כן, מבחינה לוגית

אנחנו מבינים שיש בורא וזה מוכרח

ויש מקביל לכל מוגבל,

והוא גם כל יכול,

שאם אינו כל יכול, הרי הוא מוגבל.

אבל אולי יש שניים הכל יכול?

זה אי אפשר.

מדוע אי אפשר שיהיו שניים הכל יכול?

נשאל שאלה.

האם הכל יכול א',

יכול להגביל את הכל יכול ב'?

אם הוא יכול להגבילו,

אז ב' מוגבל.

אם הוא לא יכול להגבילו,

אז א' מוגבל.

אם כן, אי אפשר שיהיו שניים הכל יכול.

מוכרח שיהיה אחד הכל יכול וכל האחרים מוגבלים.

את מה שאמרתי כרגע אמר הרמב״ם בפתיחה לספרו, ספר המדע,

יסוד היסודות ועמוד החוכמות,

לדע שיש שם מצוי ראשון ממציא לכל הנמצאים.

זאת אומרת, היסוד לכל היסודות

והעמוד לכל החוכמות,

כשאתה הולך להעמיד יסוד,

צריך שגם לא יהיה יסוד. הבניין הזה עומד על יסודות,

אבל היסוד של היסודות זה האדמה.

היסוד לכל היסודות והעמוד לכל החוכמות זה לדע, לא להאמין, לדע,

שיש שם מצוי ראשון ממציא לכל הנמצאים.

זולתו לא יימצא שום נמצא.

הבורא שברא את כל הברואים ואת כל הבריאה כולה,

מוכרח גם שהוא חכם.

אם יש לנו מושגים של חכמה,

זה רק מחמת שנבראנו עם חכמה.

אז מי שהטביע בנו את החכמה,

ודאי שהוא חכם.

ואם אנחנו מתפעלים מתא קטן בגוף האדם,

או מה-DNA,

או מכל דבר אחר,

שהוא קטן ומזערי,

וכל כך הרבה חכמה טמונה בו,

אז מי שברא את כל היקום, את כל הבריאה,

את כל הגלקסיות ואת כל היחסיות שביניהם

ולמטרה אחת של קיום המין האנושי,

ודאי שהוא חכם.

אם הוא חכם,

אז חכם אינו עושה דברים ללא תכלית.

מי שעשה את המיקרופון, עשה אותו לתכלית.

את הרמקולים לתכלית, הכיסאות לתכלית.

כל מי שעושה דבר חוכמה עושה לתכלית.

אם זה דברים אקראיים,

אין ניכר בהם חוכמה.

אבל דבר שמתוכנן ומשרת מטרה מסוימת מוגדרת, או הרבה מטרות,

הושקעה בו חוכמה, מחשבה, תכנון.

אם הבורא החכם,

הוא ברא את הבריאה לתכלית.

ואם האדם הוא נזר הבריאה,

והוא הייצור העליון עלי אדמות,

ואנחנו רואים שהכול נברא בשבילו,

מרחקי השמש, הירח, סיבוב,

כדור הארץ,

הצמחים,

האוזון,

החמצן, המתכות,

כל מה שיש בעולם בעצם משרת את קיומו של האדם,

נמצא שהאדם הזה,

בשבילו נברא העולם.

נשאלת השאלה, מהי התכלית של זה האדם?

האם ייתכן שאדם בא לחיות בשביל למות,

או בשביל למות הוא בא לחיות?

אם באנו לעולם בשביל לחיות,

למה מתים?

אם באנו בשביל למות,

בשביל מה חיים?

אם אין המשך

ואין הישארות הנפש,

אז זה לא משנה כמה זמן אתה חי,

וזה גם לא משנה מה עשית.

ואם יזכרו אותך לטובה או לרעה,

זה לא מעלה ולא מוריד לך.

מהי התכלית שנברא האדם?

זאת החידה,

ואנחנו צריכים לפצח אותה, כי היא נוגעת לנו.

זאת אומרת, כל אדם צריך לדעת מה הוא עושה כאן בעולם זה.

הייתכן שהוא יגדל, ילמד, יתבגר,

יקנה נכסים,

הגיע למעמד אישי טוב,

ויום אחד יצטרך לעזוב בלא כלום,

כשאין המשך,

והוא יתפורר ליסודות המרכיבים אותו ותו לא.

זהו, זו התכלית.

אז בשביל מה לכעוס בינתיים על כל דבר? בשביל מה להתרגז?

בשביל מה התחרות?

בשביל מה האמביציה?

תלך לאי,

תאכל כמה קוקוסים,

קצת פירות,

תנוח, תתרחץ,

תשכב, תשתזף,

תחכה למוות, ותגמור.

למה גורדי שחקים,

טיסות לחלל,

חקר היקום,

הכל סביב מה?

חידת האדם.

מה פשר העולם הזה?

זאת אומרת, אדם תמיד רודף אחרי הידיעה,

ופעמים הוא גם בורח ממנה,

כי היא מפחידה אותו.

מדוע היא מפחידה אותו?

הוא לא יודע מה התוצאות ומה יחייב אותו לאחר הידיעה.

לכן הוא משתדל לא לדעת במקום שנראה לו שמצבו שפיר.

אבל אם מצבו מתערער קצת,

אז הוא מתחיל לשאול למה, ולמה לי דווקא,

ולמה פעם אחר פעם,

פתאום צצות השאלות.

וכשהוא רואה דברים תמוהים, הוא מתעורר לשאול.

אבל כשהכול בסדר,

אז מה לי ולכל הצרות האלה? למה לי לברר?

טוב לי,

אני חי,

מה אכפת לי מה יהיה אחר כך?

כך אדם משלה את עצמו בדרך כלל.

אבל כשחלילה אדם נופל למשכב,

חושש לו איזה צרות,

הוא מתחיל לחפש.

השאלה אם זה נכון לחכות עד ש...

או לחשוב לפני ש...

עד כאן הפתיחה שלי. אם יש שאלות, בבקשה.

לפני ההצעה,

עד עכשיו, אני כולי מצבור מורות,

אני מרגיש שדם שלי זורם בגוף.

תחזרי לי, למה? סימן טוב שאתה חי.

זורם בגוף.

אני לא יודע, אני לא יודע...

אתה לא יודע למה? אתה לא יודע למה? כולי שערות עומדות וצפנו לה בגוף. התרגשות, התרגשות.

יכול להיות שמשהו אומר הוא צודק,

יכול להיות שמשהו אחר, אולי צריך להזמין רופא.

אבל אם אתה מחייך, המצב טוב.

משהו יהודי.

אתה יכול לדבר על זה. כן.

יש שאלה למישהו בינתיים?

אם לא, אני אמשיך.

בבקשה.

מדוע אתה מדבר על בורא עולם בתור זכר ולא נקבה?

הוא לא נקבה?

הוא לא זכר והוא לא נקבה.

אבל אתה אומר הוא.

כן, אנחנו מדברים בלשון זכר, נכון.

אנחנו מדברים בלשון זכר.

מדוע?

משום שנקבה בבריאה נבראה שנייה. יותר משופרת.

אולי השלמה רק.

לא משופרת, השלמה.

הקב' ברוך הוא ברא את האישה עזר כנגדו.

זאת אומרת, השלמה.

ביבן את האישה.

האישה נבנתה להשלים את צרכה ומטרתו של האדם.

אלוקים,

יש לו שמות רבים.

השמות מבטאים את ההנהגה שלו כלפי הברואים.

אבל זה לא מהות זכרית או נקבית.

אבל דרך כבוד זה לדבר בלשון זכר ולא בלשון קיבה.

ויש שם אלוקים, דוגמה שפותחת התורה בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ, שזה לשון רבים.

ואין הכוונה שהם רבים,

אלא הכוונה שהוא בא על הכוחות כולם. כי שם אלוקים זה שם שמורה על כוחות כולם,

ושם אלוקים מתייחס גם לבני אדם.

כמו שדיינים נקראים אלוקים.

אלוהים, יותר נכון. אצלם לא צריך להגיד

זה לא שם קדוש, אלוהים שם.

ויש גם אדם שנקרא אלוהים,

שהקב' ברוך הוא אומר למשה שהוא יעשה אותו אלוהים לפרעו.

דהיינו, לשון שררה.

גם מלאכים נקראים אלוהים, לכן הוא נקרא אלוהי האלוהים.

זאת אומרת, לשון מלאכים, לשון רבים.

יש לו שם שנקרא ש״ן וד׳ וי׳,

שזה שם שמשדד את המערכות.

יש לו שם שנקרא צבקות,

שזה שם המלחמה שבו הוא נגלה.

ועוד כהנה וכהנה יש לו שבעה שמות קדושים,

ועוד שמות אחרים שנקראים רחום, חנון, ערך אפיים וכולי, שמות של הנהגות כלפי הברואים.

אז לכן אין אצלו את המושג הזה.

רק התורה מדברת בלשון זכר. כן.

אמרת שאישה באה לעזור לאדם.

עכשיו, השאלה שלי היא, למה הגבר אומר כל בוקר, ברוך שלא עשני אישה?

הרי האישה באה לעזור לאדם עצמו, אתה אומר, ולמה הוא מוורדת שהוא לא אישה?

ובכן, התפקיד של הגבר הוא יותר קשה, הוא יותר מחויב, הוא חייב ביותר מצוות. אישה פטורה ממצוות שהזמן גרמן, מצווה שהיא תלויה בזמן.

אישה פטורה, לדוגמה, סוכה.

שבעה ימים צריך לשבת בסוכות, אז האישה פטורה מישיבה בסוכה,

ועוד מצוות שהיא פטורה בגלל שהזמן גורם,

כיוון שהתפקיד שלה למלא את ההשלמה של הגבר.

אם במידה, ואם היו צריכים לעשות את אותן פעולות,

היה קצת קשה לנהל את החיים.

שניהם היו הולכים לבית כנסת בבוקר והילדים היו צריכים להישאר לבד.

ועוד כהנה וכהנה סיטואציות לא נעימות.

לכן הקדוש ברוך הוא פתר אותה.

אנחנו שמחים שקיבלנו עול יותר גדול,

ולכן אנחנו מברכים שלא עשני אישה. זאת אומרת, ההתחייבות שלי היא יותר גדולה.

אם בצהל אומרים, הטובים לטייס, וזה לשון גאווה,

כי שם מתאמצים קצת יותר ומבקשים מהם חמש שנים ולא שלוש שנים כמו חייל רגיל,

וגם הטירונות נמשכת לאורך זמן רב,

ועוד כהנה וכהנה, הם לא מרגישים בזה שהם פחות. הפוך, הם משתבחים בזה.

גם אנחנו משתבחים שלא עשני אישה בקטע של ריבוי המצוות.

כן.

נאמר שהאדם הראשון חטא,

אז למעשה כולנו נבראנו, המטרה שלנו היא לתקן את החטא של האדם הראשון ברגע שהוא אכל מעץ עזת.

האם יש אפשרות כזאת שיש נשמות בעולם שנפצעות,

שהן לא נפגעו בגלל החטא של האדם הראשון?

כלומר, יכול להיות שהיה חלק מהנשמה שלו שהתנתקה ממנו לפני שהוא חטא בחטא של האדם הראשון?

לא.

יש נשמות שאכן לא צריכות לבוא לצורך תיקון.

כמדומני שהאיברים שהם כנגד הבשת

בקנה

ויש איברים מסוימים שבהם לא היה ליקוי איפה שהמאכל לא הגיע,

וזה בחינת הנשמות שירדו לעולם על פי הזוהר הקדוש,

שהן לא צריכות תיקון.

ויש כאלה צדיקים שהיה ידוע שהם באו מהבחינה הזאת

ולא באו לתקן את עצמם אלא לתקן אנשים אחרים בעולם.

כן? בבקשה. יש לי שאלה על הנהגה.

כן.

על הנהגה של הקדוש ברוך הוא. כן, בבקשה.

שמעתי קלטת של הרב,

קלטת מספר 50, עומק הדין,

שהרב הסביר בתוך הגמרא על אברהם אבינו ועל איוב,

שהיה השוואה,

מחלוקת בין הקדוש ברוך הוא לשטן לגבי מי יותר צדיק,

ושם מסופר שהקדוש ברוך הוא נתן לשטן יד חופשייה לבחון את איוב.

לבחון את...

את איוב, לראות עד כמה הוא צדיק באמת.

אבל השאלה היא למה באמת,

למה הקדוש ברוך הוא נתן יד חופשייה לשטן? הרי הקדוש ברוך הוא ידע בסופו של דבר מה תהיה התשובה.

למה לפגוע באדם ולגרום לו צער או סבל או ייסורים או כל מיני דברים,

כשהקדוש ברוך הוא יודע את התוצאה?

זאת אומרת, היות והקדוש ברוך הוא יודע שאיוב היה ירא אלוקים,

למה הוא צריך לעבור את הייסורים?

שבגללם הוא היה צריך להיבחן על ידי השטן.

קודם כול, אתה צריך להבין שעל פי ההנהגה האלוקית

יש מקטרגים,

יש מלאכים מימינים ויש מסמיאלים,

יש כאלה שהם סניגורים, יש קטגורים, כן?

כל העושה מצווה קונה לו פרקליט וכל העושה עבירה קונה לו קטגור.

עכשיו, יש מידת הדין ומידת הרחמים. העולם מונהג בשתי מידות אלה, מידת הדין ומידת הרחמים.

שם השם י' ו-ה' ו-ו' ו-ה' מורה על שם של רחמים,

ושם אלוקים מורה על דין.

לכן, במקומות מסוימים, תראה בתורה,

במקום שיש דין מופיע שם זה, ובמקום של רחמים מופיע שם זה.

עכשיו, הקדוש ברוך הוא נותן אפשרות למידת הדין לקטרג.

זה כמו פרקליטות מטעם המדינה.

היא יכולה לבוא ולהגיד על כל אדם להביא ראיות והכול, ויצטרכו לבחון אותה בבית משפט, בבית דין.

אם היא תצליח להוכיח את ההוכחות שלה, אז היא הרשיעה את האדם. אם היא לא הצליחה להוכיח את ההוכחות, אז נדחתה.

והסטן מסתובב, וזה התפקיד שלו, והוא מסטין,

והוא מנסה למצוא תלמין דופי בכל אדם ואדם.

אבל הקדוש ברוך הוא לא יניח שיעשה עוול.

מה פירוש? הרי איוב סבל כאילו לחינם.

אם הוא ירא אלוקים,

השם מעיל עליו, ובסוף הוא צריך לעבור את ייסורי איוב המפורסמים,

אז נראה, לפי מה שאתה אומר, שהיה פה עוול.

רק צריך להבין שהקדוש ברוך הוא אינו עושה עוול. זו אחת מהמידות שכתוב,

עצור תמים פעלו, ככל דרכיו משפט, אין אמונה ואין עוול,

צדיק וישר הוא.

מה זה השבח שאין עוול?

שהקדוש ברוך הוא לא עושה עוול זה שבח?

כל שופט לא עושה עוול.

אם לדוגמה שופטים אדם למאסר,

אז שופטים אותו לעשר שנים מאסר.

האדם הזה נכנס למאסר,

אז השופט אומר, בוא אני אראה לך שלמעשה היה מגיע לו אפילו חמש עשרה שנים,

התבנית אותי לו עשר, זה דווקא במידת הרחמים.

בכל אופן, השופט עשה עוול.

מדוע?

משום שהוא העניש גם את אשתו ואת ילדיו,

גם את קרוביו,

שהם לא חטאו באותו חטא שאכן מגיע לו את העונש.

אבל השופט, בשר ודם, לא יכול למצות את הדין אמיתי עם כל הסובבים.

הוא יכול קצת להתחשב אולי,

אבל לפטור אותם מההשלכות הוא לא יכול.

הקדוש ברוך הוא, כשכתוב, אינו עושה עוול,

פירושו של דבר, שלעולם לא יצא דין על אדם אחד,

אפילו שהוא רשע וחייב מיתה.

הקדוש ברוך הוא ימתין עם דינו עד שכל הסובבים אותו יתחייבו

ברמת הצער שייגרם להם בגין העונש שלו.

ואם יהיה אחד

מכל הסובבים, הקרובים או הרחוקים,

שלא ראוי לאותה רמה שתיגרם לו,

ידחה הקדוש ברוך הוא את הדין עד שאותו אדם ייכשל או יחטא,

ויהיה ראוי כבר לאותו עונש.

על זה נאמר, אין עוול.

לכן הגמרא אומרת, משפחה שמת למת, תדאג כל המשפחה.

חבורה שמת למת,

תדאג כל החבורה.

מה יש להם לדאוג?

הוא חטא ולקה בחטאו.

למה צריך לדאוג?

שאם היה ביניהם מי שראוי שלא להצטער בצער הנגרם לו,

היה יכול לעכב.

ואם כולם מצטערים,

סימן שגם הם חוטאים והיו ראויים לצער זה.

לכן הם צריכים לדאוג.

זאת אומרת, זה אין עוול.

אז איך אצל איוב?

אלא איוב, אומר הארי הקדוש, היה גלגול של תרח אבי אברהם.

תרח אבי אברהם חזר בתשובה בסוף ימיו,

אבל כיוון שתרח

היה מפיץ עבודה זרה בכל העולם כולו,

היה סוחר גדול,

והחטיא את הרבים,

וחטא הרבים,

אם יעשה האדם עליו תשובה, עדיין היא לא תספיק לו,

עד שיזכה את הרבים, שזה יהיה תיקון מעין החטא.

אז כמו שהוא החטיא רבים, הוא צריך לתקן רבים.

לכן כתוב, כל המחטיא את הרבים, אין מספיקין בידו לעשות תשובה. מן השמיים לא מסייעים לו.

למה?

משום שלא ייתכן שאדם שהחטיא את הרבים יחזור בתשובה,

תלמידיו

יהיו בגיהינום בגללו, בגלל שהוא חינך אותם בדרך קלוקלת.

הוא חזר בתשובה, בסוף הוא יהיה בגן עדן, ותלמידיו יהיו בגיהינום.

אז הוא צריך לזכות את הרבים לעשות תיקון.

אותו דבר, הפוך.

מזכה הרבים,

הקדוש ברוך הוא שומר עליו שלא יבוא לידי חטא. למה?

שאם הוא זיכה את הרבים וגרם שהם ייכנסו לגן עדן,

זה לא הוגן שאם הוא יהיה חטא,

אז הוא יהיה בגיהינום ותלמידיו בגן עדן.

אז הקדוש ברוך הוא שומר עליו שלא יהיה חטא.

כיוון שטרח עשה תשובה, ותשובה אמיתית, אבל לא מספקת,

היה צריך לחזור בחזרה לעולם

ולעבור את הייסורים. רק מה? הקדוש ברוך הוא מביא תמיד את הייסורים ואת כל ההנהגה שלו בדרך טבעית.

כאילו יש מקרה כזה ועוד מקרה והשתלשלות של אירועים,

וככה זה הולך,

ולרואה מקרוב, כשהוא לא רואה את הכול,

אז הוא רואה איזה מקרה ועוד מקרה ועוד מקרה.

לא, אבל זו הנהגה אלוקית

שמביאה לזה. לדוגמה,

מגילת אסתר, לא מוזכר שם השם בכלל,

ובכוונה לא מוזכר שם השם.

אומנם יש מגילות שכותבים תמיד, כל דף שמתחיל, כל עמודה,

כתוב המלך, המלך, המלך, וזה רמז

לשם שמיים,

אבל לא מוזכר.

ויש לך נס יותר גלוי ממגילת אסתר?

מקרה.

בא המן

ומציע לאחשוורוש, כשהוא עושה משתה,

להביא את אשתו,

לפני כל השרים,

אבל להביא אותה במצב

של מעורטלת לגמרי.

מי עושה דבר כזה?

באחשוורוש מזמין,

והיא לא מסכימה לבוא, אז הוא גוזר עליה מיתה.

למה?

שלא ילמדו אחר כך כולם למען ולסרב לבעליהן,

ואז הוא צריך לבחור מלכה במקום.

ואז אסתר נבחרת,

באסתר לא היפה מכל הנשים,

היא הייתה רקרקת לפי הגמרא.

זאת אומרת, זה נעשה בדרך שהיא לא כל כך טבעית, אבל זה טבעי.

יש בחירות למרכת היופי,

בוחרים, ויצאה זו.

והדוד שלה,

מרדכי, קרוב למלכות.

ופעם הוא שומע, הכל באקראי כמובן, הכל מקרים,

כל מקרה בפני עצמו.

הוא שומע את בקדן וטרש שחורשים מזימה

לרצוח את המלך.

ואז הוא הולך ואומר

את הדברים, והדברים נכתבים בספר המלך.

ויום אחד המן כועס מאוד,

שמכל המלכויות, 127 מדינה שכולם משתחווים לו,

אחד לא משתחווה, וזה מרדכי.

ואז הוא כועס,

ולא נאה לו לשלוח את ידו רק באיש יחיד, הוא רוצה להרוג עם שלם, אומה שלמה.

ואז הוא בא לאחשוורוש,

והוא מבקש ממנו רשות,

והוא חותם לו בטבעת המלך.

בטבעת המלך אין להשיב.

ויום אחד נודד את שנתו של המלך,

והוא קם מן השינה, והוא מבקש, מה הוא מבקש?

את ספר הזיכרונות.

ואיפה נפתח לו הדף?

בדיוק בסיפור של מרדכי,

שהוא הציל אותו מבקתן וטרש שרצו להורגו.

ואז עולה מחשבה בראשו,

ולמחרת מי נכנס בדיוק? המן.

הוא שואל את המן, מה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו?

אז למי חושב המן שמגיע יותר כבוד מאשר לא? אז הוא אומר, ייקחו סוס וילבישו אותו בכתר מלכות,

וישימו אותו על הסוס, ויובילו אותו ברחוב.

אז הוא אומר לו, יפה מאוד, זה מה שתעשה למרדכי.

ואז הוא לוקח אותו שם,

ואז מתחיל להתהפך כל הגלגל,

וכן הלאה עד סוף המגילה.

כל מקרה בפני עצמו הוא מקרה.

אבל אם לא היה קורה מקרה אחד מכל המקרים,

אנחנו לא היינו פה.

אחד מכל המקרים לא היה קורה.

אין עם יהודים.

כי הגזרה הייתה גזרה ונחתמה להשמיד,

להרוג ולאבד את כל היהודים, מנער ועד זקן, טף ונשים,

ביום אחד

ושללם לבוז.

לא יישאר משום יהודי בעולם.

גזרה חתומה כבר.

נו,

זה מקרה אחד בהיסטוריה שלנו.

3,300 שנה של היסטוריה כזאת.

וזה אתה תגיד עוד מעט בהגדה של פסח.

שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו,

הקדוש ברוך הוא מצילנו מידם.

אי אפשר להסביר את המהלך הטבעי של העם היהודי.

אין דבר כזה.

עם נרדף במשך כל הדורות,

ותמיד הוא נשאר.

ותמיד בהשגחה.

ואם רדפו אותנו בספרד, אז נתנו לנו מקלט במקום אחר.

וכשרדפו אותנו שם, החזירו אותנו לספרד.

וכשלא היה שם, העבירו אותנו לאפריקה.

וכן ממקום למקום,

וצדקות פרזונו בישראל, הקדוש ברוך הוא עשה צדקה עם ישראל,

שפזרן בין האומות. למה?

שבשעה שיש גזירה במקום אחר,

אז במקום זה יש שארית הפליטה.

ואף פעם לא יכולים להניח את היד על כל ישראל.

זאת אומרת,

כיוון שאנחנו לא בסדר,

ואנחנו לא הולכים דרכי המצוות בדרך כלל, וכבר אלפיים שנה של גלות,

אנחנו לא מאה אחוז,

אז מדי פעם אנחנו סופגים את המכות, כמו שכתוב, פרשת בחוקותיי,

כי תבואו והאזינו.

אבל אם היינו הולכים דרכי המצוות ועושים רצונו יתברך, כמו שהתחייבנו במתן תורה,

ממילא, היו לנו תקופות נפלאות גם. היו תקופות שלא היו לנו מלחמות והיה שלום.

בזמן שלמה המלך, בית המקדש, כל האומות באו,

הקריבו קורבנות בבית המקדש.

עולם נפלא.

אבל וישמני שערון ויבעט.

פתאום

מחליטים להסתאב, לעשות עבירות, לצאת חוצץ, ללכת נגד.

וככה ההיסטוריה שלנו.

גם קשה עורף.

תיקח ספר שופטים, תראה שם מה קורה.

ויהיו ימי שפות השופטים. שפטו את השופטים.

זאת אומרת, מצב

של היפוך דברים.

אז היה 40 שנה שקט,

ואחרי זה קם מלך והסיט את העם לדרך אחרת.

הייתה מלחמה,

חזרו בתשובה,

שוב פעם היה שקט, ותשקוט הארץ 40 שנה,

ועוד פעם, וכן חוזר חלילה במשך כל הדורות.

זאת אומרת, העם היהודי צריך להבין,

יש לו מספיק היסטוריה בשביל להבין שהגיע הזמן שהוא יתפכח ויחליט

למה בעצם הוא מתרחק מקיום תורה ומצוות. מה הוא מפסיד?

מה הוא מפסיד?

הבעיה זה להניח תפילין בבוקר, להתעטף בציצית,

ללכת לבית כנסת,

חצי שעה, 13 שעה,

ולחזור הביתה, ללכת לעבודה ולנהל יום חיים מסודר? מה הבעיה? מה קשה?

מה מסובך כל כך?

זה כל כך גנאי גדול?

זה איסור חמור?

זה חטא שלא יסולח?

מה כל כך קשה?

כל הדתות האחרות למדו מהיהדות.

הבסיס לתורות שלהן זה התנ״ך,

התורה,

מעמד הר סיני, יציאת מצרים.

מיליונים נאורים, אינטליגנטים, אינטלקטואלים,

אנשים חכמים, נשיאים וראשי מדינות,

מתפללים, ואפילו יש כאלה שלהבדיל,

משתחווים לצלמים ולפסלים עד היום,

ואף אחד לא אומר שהם לא נורמליים,

ואז אומרים, זו תרבות כזאת, תרבות המזרח.

לזה קוראים תרבות.

אבל כשאנחנו עושים מצוות,

העם שקיבל את התורה שאין מכחיש לה,

אז אנחנו הפרימיטיביים, ואנחנו המסכנים, ואנחנו הלא נאורים, ואנחנו מימי הביניים. אנחנו, אנחנו.

הרי כולם למדו מאיתנו.

זאת הבעיה שלנו.

אז איוב היה גלגול תרח,

ולכן הוא התייסר.

אבל בסופו,

הקדוש ברוך הוא הכפיל את שנות חייו ב-140 שנה,

וחזרו לו עשרת הילדים שמתו,

ורכושו הוכפל פי שתיים,

ואיוב נחשב צדיק גדול.

הוא לא שילם על עוונותיו באותו גלגול.

בגלגול הראשון שהוא היה? לא.

לא, הוא בא עוד פעם, הרי זה העניין של גלגול. העניין של גלגול זה לתקן.

ולכן הקדוש ברוך הוא נותן הזדמנות שאם אדם חטא,

ופשע, ואפילו לא חזר בתשובה,

יכול להתגלגל שוב כאדם, וגם פעם שלישית כאדם,

על מנת לתת לו את האפשרות בבחירה לתקן.

וזו המטרה שהקדוש ברוך הוא נותן, שאדם יתקן וישלים את עצמו,

כדי שיוכל להגיע למקום טוב בעולם העניין.

העולם הזה, כמו שהוא, אם הוא מסתיים בחול,

העולם הזה טיפשי שאין כדוגמתו.

זה כמו לבנות את הטווינס בניו יורק, במנהטן,

ואחרי שגומרים לבנות את הכול ומלאים את כל הקומות,

לפוצץ אותם פשוט,

להוריד את שני המגדלים, וזהו,

ולהתחיל מחדש.

לבנות עוד פעם שני מגדלים, גומרים,

הופ!

לפוצץ ולהוריד.

מה התועלת?

להביא בן אדם לעולם, לעשות אותו כל כך משוכלל,

שהעולם נראה פרימיטיבי ליד גוף האדם.

האדם בגופו נקרא עולם קטן.

פלאי הבריאה כולם נמצאים בגוף האדם הזה, שעשוי מרקמות,

מקצת בשר, קצת דם, קצת פה, קצת שם,

אבל הקצת הזה, כל תא שבו זה פלא.

באיזה מכשירים

המתכנן ברת האדם?

לקחת מיליונית של טיפה,

מיליונית של טיפה, לאחד אותה עם ביצית,

ומזה שיתפתח אדם?

מי יתכנן את זה?

בואו ניקח עכשיו טיפה של קולה,

נשים, נחכה תשעה חודשים, נראה אם יצא בקבוק.

הרי מי שימציא כזה דבר, הוא יהיה הגאון שבגאונים.

ואצלנו זה תהליך טבעי.

מה זה, זה דבר פשוט? מה, אתה לא יודע?

כן, אבל מי עשה את זה?

אתה לא משתומם מי עשה את זה?

וכולם נבראים שונים.

כולם שונים, אין אחד דומה לשני כלל וכלל.

מיליארדים פרצופים, כולם שונים.

ולא המיליארדים האלה רק.

כל המיליארדי מיליארדים במשך כל הבריאה כולה.

אין טביעת אצבעות אחת דומה לחברתה.

בכל העולם כולו.

כמה קווים יש לנו פה ביד עד כדי כך?

מי עשה את זה? ולמה? למה הוא תכנן את זה כך?

שיהיה הכול שפה חלה, כלום, בלי טביעות אצבעות, לא צריך.

זהו, ככה זה אדם. מה זה? זה אדם.

אברהם אבינו בגיל שלוש הכיר את הבורא.

כתוב שהוא הלך ממקום למקום,

והוא ראה את הבירה דולקת.

בירה דולקת.

אז הוא אומר,

חייב להיות מנהיג לבירה,

וזכה והציץ עליו בעל הבירה.

אני שואל אתכם שאלה.

אתה הולך ממקום למקום,

אתה מגיע הראשון לאמריקה.

אתה מגלה את אמריקה.

אתה מגיע לאמריקה,

ואתה רואה את מנהטן של היום בלי אנשים.

בלי אנשים.

ואתה רואה משרדים מפוארים, שטיחים, נברשות, מעליות, הכול. מה שיש במנהטן.

מה אתה אומר, זה נעשה לבד?

יש מישהו שיכול לסבור שזה נעשה לבד?

אורות דלוקים,

זה נעשה לבד?

אז איך אפשר להגיד שזה נעשה לבד?

פוקס,

התפוצצויות.

היו כמה פיצוצים,

מי פוצץ מה? לא יודעים, אבל היה פיצוץ,

The Big Bang,

מי נאני?

אהלן.

זה מסתבר, זה פשוט.

איך אפשר?

פשוט מאוד יותר נוח, זה לא מחייב.

אם אתה מחליט שאתה באת מהקופים, אין לך התחייבות לא לתורה, לא למצוות ולא למחמד הר סיני.

אם אתה אומר שבאת מפצצות,

אז אתה לא חייב שום דבר.

אבל אם אתה אומר שיש בורא שברא את העולם, יש לך בעיה.

הוא רוצה בטח משהו.

בשביל מה הוא ברא אותך?

אז יותר טוב לדחות את זה החוצה.

כן, מי רוצה לשאול?

אמרת גם עכשיו בפתיחה שלך, וגם עוד באחת הקלטות,

שלכל בריאה יש סיבה.

זאת אומרת שלבני אדם יש סיבה ומטרה.

אבל אחרי זה גם אמרת שאחרת היינו בדיוק כמו הבהמות שרק אוכלות וישנות.

אבל גם את הבהמות אלוהים ברא.

נכון.

אז איך?

לצורך האדם, אמרתי.

כל הבריאה כולה נבראה לצורך האדם שהוא נזר הבריאה.

אז יש מן הבהמות שהן למאכלו,

ויש חלק מהן למשא,

ויש חלק מהן לעורן,

ויש חלק מהן לשימוש באבריהם,

ועוד כהנה וכהנה. יש כאלה חלב לוקחים מהם, יש כאלה לוקחים צמר מהם,

וכן, על זה הדרך.

ויש כאלה שהם לא במישרין כלפי האדם,

אלא יש יחסי גומלין ביניהם כדי שיתקיים המין ההוא שאני צריך אותו.

אבל הפנטזיה, מה שהם עושים לך, זה שכולם יחיו בהרחבה, או משהו שלא יהיה בגן עדן.

כן.

שכולם בשיתוף והפרץ.

אז בגן עדן בני האדם לא ישתמשו בחיות.

בגן עדן אין חיות.

מה ההנחה שהיה?

זה גן עדן התחתון.

יש גן עדן עליון.

מה שאת קוראת במקרא, בפרשת בראשית,

בתנ״ך, כן, בתנ״ך זה גן עדן התחתון.

אבל יש גן עדן עליון של הנשמות,

אחרי שאדם יוצא מן העולם הזה,

יש גן עדן רוחני.

אז יש שני גן עדן, תחתון ועליון.

גן עדן תחתון נסתר מעינינו היום.

גן עדן עליון זה כשהנשמה יוצאת מכאן.

שם היא שוהה, וזה רק עולם שני.

יש חמישה עולמות, יש עולם הזה,

עולם הנשמות, גן עדן וגיהינום,

עולם שלישי, ימות משיח,

עולם רביעי, תחיית המתים, עולם חמישי, עולם הבא.

כמו שאמרתי, היה מבוסס ספר בראשית, מה שכתוב בו. כן.

שזה גן עדן אחד.

נכון, אני מסכים.

מאיפה כל התיאוריות האלה?

אבל גם לא כתוב בפרשת בראשית על הגיהינום.

אז מה, אז אין גיהינום? אולי אין גיהינום. נכון. את השם של אמא של אברהם לא כתוב.

אז לא הייתה לו אמא.

לא הכל כתוב בתורה,

במקרא,

בתורה שבכתב. התורה כתבה את מה שהיא רצתה שהיא כתב,

והשאר ניתן בתורה שבעל פה.

עכשיו, בתורה יש את הכל, גם מה שכתוב בתורה שבעל פה.

לכן, כשלומדים תורה שבעל פה, משנה וגמרא,

אז תמיד שואלים מה המקור לזה בתורה.

אבל איך לומדים תורה,

איך לומדים את התורה שבכתב,

צריך בשביל זה להכיר את התורה שבעל פה.

ושתי התורות האלה ביחד עם התורה.

בלי זה תורה אחת בכתב,

אי אפשר לקיים מצווה אחת.

אחת אי אפשר.

למה?

כי אין ביאור איך מקיימים את כל המצווה.

לדוגמה,

כתוב, וקשרתם לאות על ידכם והיו לטוטפות בין עיניכם. כולם יודעים שזה תפילים, אבל לא כתוב תפילים.

גם לא כתוב כיצד הן נראות.

גם לא כתוב אם זה מעור או מבד או מפלסטיק או משהו אחר.

גם לא כתוב שצריך רצועות וכמה קושרים.

לא כתוב איזה פרשיות יהיו בפנים.

וכן, על זה הדרך. הרבה, הרבה, הרבה תנאים לקיום מצוות וקשרתם לאות על ידכם

והיו לטוטפות בין עיניכם לא כתובים בתורה שבכתב,

אבל בתורה שבעל פה הם כתובים.

זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא שהוריד תורה מסיני,

אמר למשה רבנו את התורה שבכתב, ונתן לו גם את התורה שבעל פה, ועל זה הוא אומר לו בפסוק,

ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצווה אשר כתבתי להורותם.

לך תורה את בני ישראל.

ובספר דברים, פרק א', כתוב, הואיל משה באר את התורה.

זאת אומרת, התורה הזאת נתבערה למשה ובאר אותה לעם ישראל, אחרת לא יכולים לקיים את המצוות.

אי אפשר לקיים מצוות

בלי ההבנה שלהם.

לדוגמה, אני אומר לך,

אני מבקש שתרדי למכולת, תקני 30 ביצים,

מרגרינה וליטר חלב.

בסדר, רשמת את הפרטים.

מה זה כל דבר?

לא כתוב בפתק.

מאיפה קונים?

לא כתוב.

אבל כשאני אמרתי לך את זה, את יודעת למה אני מתכוון,

ואת יודעת גם איזה חלב, אם זה 3% או 1% אם זה טרה או תנובה,

לא כתבת,

כי זה ידוע.

אמרתי לך, את יודעת, פעם אחת אמרתי לך,

אחרי זה כשמדברים, מדברים על אותו דבר.

אם לקנות אצל זיסקינד

או אצל בן אבו,

אני לא אומר לך,

את צריכה לדעת לפי מה שאמרו לך. זה תורה שבעל פה.

זאת אומרת, יש הרבה דברים שנאמרים בקיצור, בתמצית,

וההרחבה ניתנת בעל פה.

עכשיו, לדוגמה, אני ואת מדברים.

מה שמך?

תמר. תמר.

אז אני הכרתי אותך תוך כדי השיחה, ואני שומע, ואני יכול לחוות דעה עלייך

ולומר כיצד את נראית.

עכשיו, אם אני ארצה לפתוח את הדברים ולכתוב אותם,

ייקח לי עכשיו ארבעה דפים, חמישה דפים, כמה שאני רוצה להתרחם.

אבל כשאני אזכיר ליהודי הזה שישב פה, ואני אגיד לו, אתה זוכר, כשאני הייתי בהרצאה במוזיאון,

הייתה שם בחורה בשם תמר,

אז הוא יזכור כבר לבד, הוא ידע על מה מדובר,

מה הייתה השאלה, איך היא נראית, מה היא אמרה, מה הוא ענה, וכן הלאה.

לא צריך להגיד את כל זה.

הדברים נאמרו בקיצור למשה רבנו, הוא כתב אותם כראשי פרקים,

והוא ירד וביאר אותם לעם ישראל.

כן.

רציתי לשאול אותה, הסברת אמנם את ייסורי איוב

מגילגול קודם.

השאלה שלי, שהיום מדברים,

שאם היהודים, עם ישראל, ישמור את השבת, זמן שתי שבתות,

בעזרת השם יגיע המשיח.

עכשיו, מה שאני שואלת, לפני דור ההשכלה, שכנראה הפסיקו חלקם לקיים מצוות,

כולם,

אפשר לומר,

קיימו מצוות והיו אנשים דתיים. זאת אומרת, בערך 1,800 שנה, או פחות או יותר,

הם קיימו מצוות, הם שמרו את השבת, הם היו דתיים חרדים, הם היו, למה לא הגיע המשיח אז?

קודם כל, את צריכה להבין, לצערנו הרב, לא היה מצב כזה שעם ישראל כולו שמר את השבת,

שאם כן, היינו כבר נגענים.

אבל תמיד היו כיתות

שלא הלכו בדרך התורה והמצוות,

היו צדוקים, היו בייטוסים והיו אחרים במשך כל ההיסטוריה,

במשך כל הדורות.

לא רק בהשכלה,

בהשכלה זו כבר הייתה הקצנה, שאנשים פרסו. וגם על הגלות.

בגלות, בגלות. לא כל קהילה, היו קהילות שבכלל לא ידעו דברים.

לדוגמה,

יש קהילות שהיום מגיעות לארץ, ואת רואה שיש להן רק חלק מן התורה, חלק של תורה שבכתב ותורה שבעל פה נשמטה מהן, הם כבר לא זוכרים.

במסורת זה נשכח להם.

עכשיו, צריך להבין עוד דבר אחד. עם ישראל, לצערנו הרב,

לא ישב על מי מנוחות במשך כל שנות קיומו.

והיו תקופות שהוא היה צריך לברוח ממקום למקום,

והיו מלחמות וקטטה גדולה בעולם,

והיה מושג שנקרא גייסות לוחמים שעברו ממקום למקום, בזיזו ושדדו,

כידוע בהיסטוריה.

והיהודים היו צריכים להיחבא, ולא כולם ישבו בישיבה באוהלה של תורה,

והמשיכו את התורה. אז היו יחידים שרידים שהשם קורא,

לקיים ולהחיות את התורה הזאת במשך כל הדורות,

והם העבירו אותה כמו לפיד בוער בכל קהילה וקהילה,

עד שברוך השם נהיה קיבוצים גדולים. כל פעם חזרו ונתקבצו. אז היה בבל,

היה בספרד תקופה נפלאה,

הייתה תקופה באירופה, הייתה תקופה פה, תקופה שם. תמיד הם נעו ממקום למקום,

והתורה הזאת ליוותה אותם במשך כל הדורות.

אבל היו רבים אחרים שלא שמרו,

שהתרחקו, שהתנתקו, שאפילו כפרו, יצאו נגד.

לפני דור ההשכלה. בטח.

לצערנו הרב.

כן.

אמרת שאנחנו עובדים, יש את התורה שבכתב, שירדה ממשה רבנו, ושנתנו גם ביחד את התורה שבעל פה.

הוא העביר אותה והעביר אותה על עם ישראל,

והעביר אותה ליהושע בן נון, ויהושע בן נון לשופטים,

לזקנים או לזקנים ולזקנים, וכן הלאה וכן הלאה.

איפה לנו, איך אתה יכול להוכיח שבדרך,

כמו שאתה אומר, אמרת לפני דקה,

חלק מהדורות, חלק מכל מיני מדינות, יהודים,

מכל מיני מדינות, נשכחה בהן חלק מהמסורת, חלק מהתורה שבעל פה, נשארה בהן התורה שבכתב, התורה שבעל פה,

חלק מהן נשכחה.

איך אתה יכול להוכיח לי שהיום,

התורה שבעל פה, שהיום אתה מדבר איתי עליה, המצוות שאנחנו צריכים לקיים אותן היום, זה המצוות שאתה בורר לא מתכוון אליהן. אולי משהו בדרך יתפקשש, אולי טלפון שבור,

ואולי טלפון שבור שמישהו פיקשש פירשה את זה בצורה אחרת.

היום גם אתם, כל העדות החרדיות והדתיות, לא כולכם מאוחדים ביחס לאותן מצוות וביחס לאותם דברים.

אז קודם כל, שתבין שבמצוות של התורה, תרי״ג מצוות,

אין מחלוקת בין אף אחד לאף אחד.

במנהגים, בתקנות, בגזרות שהיו בדורות מאוחרים,

יש שוני,

וזה מעוגן בהלכה.

והרמב״ם, בהקדמה שלו,

אם תיקח את ההקדמה של הרמב״ם על ספרו, ספר המדע,

הוא מביא שם כך.

כל המצוות שניתנו לו למשה בסיני,

בפירושן ניתנו, שנאמר בספר שמות כד, פסוק יב,

בהתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצווה.

תורה זו תורה שבכתב, והמצווה זו פירושה.

וציוונו לעשות התורה על פי המצווה,

ומצווה זו היא הנקראת תורה שבעל פה.

כל התורה כתבה משה רבנו קודם שימות בכתב ידו,

ונתן ספר לכל שבט ושבט,

וספר אחד נתנהו בארון לעד.

שנאמר בספר דברים ל״א, פסוק כ״ו,

לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו בצד אהרון.

והמצווה שהיא פירוש התורה לא כתבה,

אלא ציווה בה לזקנים, ליהושע ולשאר כל ישראל,

שנאמר בדברים י״ג, פסוק א׳,

את כל הדבר אשר אנוכי מצווה אתכם אותו תשמרו לעשות.

ומפני זה נקראת תורה שבעל פה.

אף על פי שלא נכתבה תורה שבעל פה,

לימדה משה רבנו כולה בבית דינו לשבעים זקנים,

ואלעזר ופנחס ויהושע שלושתם קיבלו ממשה.

וליהושע, שהוא תלמידו של משה רבנו,

מסר תורה שבעל פה וציווהו עליה.

וכן יהושע כל ימי חייו למד על פה,

וזקנים רבים קיבלו מיהושע,

וקיבל עלי מן הזקנים ומפנחס,

ושמואל הנביא קיבל מעלי ובית דינו,

ודוד קיבל משמואל ובית דינו,

ואחיה השילוני מיוצא מצרים היה ולוי היה ושבע ממשה

והיה קטן בימי משה והוא קיבל מדוד ובית דינו

ואליהו קיבל מאחיה השילוני ובית דינו ואלישע קיבל מאליהו ובית דינו ויהוידע הכהן קיבל מאלישע ובית דינו וזכריה קיבל מיהוידע ובית דינו והושע קיבל מזכריה ובית דינו ועמוס קיבל מהושע ובית דינו וכך כל הנביאים ובית דינו של עזרא אני דילגתי

בית דינו של עזרא הם הנקראים אנשי כנסת הגדולה

והם הנביאים, חגי, זכריה ומלאכי, דניאן,

חנניה, מישאל ועזריה ונחמיה בן חכליה ומרדכי בלשן וזרובבל והרבה חכמים עמהם.

תשלום 120 זקנים, זה ה-120 זקנים שנקראו כנסת הגדולה.

האחרון מהם הוא שמעון הצדיק,

והוא היה מכלל ה-120 וקיבל תורה שבעל פה מכולם,

והוא היה כהן גדול אחר העזרה.

אחר כך מתחילים הזוגות, אנטיגנוס, איש סוחו ובית דינו, קיבלו משמעון הצדיק ובית דינו,

ויוסף בן יוחנן, איש שרידה, ויוסף בן יוחנן, איש ירושלים ודינם, קיבלים מאנטיגונוס ובית דינו,

וככה זה עבד.

אחר כך תלמידים שהיו לרבן יוחנן בן זכאי, וכן הלאה וכן הלאה, 40 דור שכל התורה שבעל פה עברה מסודרת איש מפי, איש עד משה רבנו. לא היה פיקשוש בדרך. בזה לא היה שום פיקשוש. איך אפשר להוכיח את זה?

אנחנו בעדה, הם היו... אז אני מסביר.

מה עשה רבי רבנו הקדוש, רבי יהודה הנשיא?

עכשיו,

אני אצטרך לפי זה להקריא לך עוד קצת.

ובכן,

רבן גמליאל הזקן קיבל מרבן שמעון אבי בנו של אילן זקן, ורבן שמעון בנו קיבל ממנו, ורבן גמליאל בנו קיבל ממנו, ורבן שמעון בנו קיבל ממנו, ורבי יהודה בנו של רבן שמעון, זהו הנקרא רבנו הקדוש,

והוא קיבל מאביו, ומריבי אלעזר בן שמעון, ומריבי שמעון חבריו. אני רוצה רק שתבין, מזכירים פה את הראש שהוא הנשיא,

אבל סביבו היו אלפים של חכמים תנאים. רק רגע, שתבין,

לא מדובר באדם אחד שהעביר רק.

אחד, שהוא היה הראש,

אבל מסביבו היו אלפים, מה זה אלפים?

שכולם דנו, ודסכסו, ודיברו, וטחנו, ומשא ומתן, כמו שאתה יודע, אם ראית פעם גמרא,

זה עבר במשך הדורות בלא הפסקה.

אחר כך,

מה קרה?

רבנו הקדוש חיבר המשנה.

רבנו הקדוש חיבר המשנה, ומימות משה רבנו ועד רבנו הקדוש לא חיברו חיבור שמלמדים אותו ברבים בתורש ועל-פה,

אלא בכל דור ודור,

ראש בית דין או נביא שהיה באותו דור,

כותב לעצמו זיכרון השמועות ששמע מריבותיו,

והוא היה מלמד על-פה לרבים.

וכן, כל אחד ואחד כותב לעצמו כפי כוחו מביאור התורה ומנחותיה, כמו ששמע,

ומדברים שנתחדשו בכל דור ודור,

בדינים שלא למדו מפי השמועה,

מפי השמועה זה מפי

משה רבנו,

אלא במידה משלוש עשרה מידות. יש שלוש עשרה מידות שקיבלנו, שלפיהן לומדים.

והסכימו עליהם בדין הגדול של שבעים ואחת, זה הסנהדרין.

וכן היה דבר תמיד,

עד שבא רבנו הקדוש, והוא קיבץ כל השמועות וכל הדינים וכל הבאורים והפירושים ששמעו ממשה רבנו,

ושלמדו בדין שבכל דור ודור, בכל התורה כולה,

וחיבר מהכל ספר המשנה.

ושיננו לתלמידים ברבים, ונגלה לכל ישראל.

לא היה אחת בישראל שלא ידעה את זה.

ונגלה לכל ישראל.

וכתבו כולם,

וריבצו אותו בכל מקום, כדי שלא תשתכח תורה שבעל פה מישראל.

ולמה עשה רבנו הקדוש כך?

ולא הניח הדבר כמות שהיה,

לפי שראה שהתלמידים מתמעטים והולכים,

והצהרות מתחדשות ובאות,

ומלכות רומי פושטת בעולם ומתגברת,

וישראל מתגלגלים והולכים לקצוות.

חיבר חיבור אחד להיות ביד כולם,

כדי שילמדו במהרה ולא יישכח.

וישב כל ימיו, הוא ובית דינו, ולימדו המשנה ברבים.

ואלו הם גדולי החכמים,

שהיו בבית דינו של רבנו הקדוש וקיבלו ממנו.

שמעון וגמליאל בנה, ורבי אפס, ורבי חנינה בן חמה,

ורבי חיה, ורבי ינאי,

וברקה פרא, ושמואל, ורבי יוחנן,

ורבי הושעיה, ואלו הם גדולי החכמים שקיבלו ממנו,

ועימהם אלפים ורבבות משאר החכמים.

אף על פי שאלו ה-11 קיבלו מרבנו הקדוש ועמדו במדרשו,

רבי יוחנן קטן היה,

ואחר כן היה תלמיד לרבי ינאי,

וקיבל ממנו תורה,

וכן רב קיבל מרבי ינאי, ושמואל קיבל מרבי חנינה בר חמה.

רב חיבר ספרה וספר... בקיצור, הוא ממשיך כאן ומונה את הכול.

אני מדלג ואומר, נמצא

מרב אשי עד משה רבנו, עליו השלום, ארבעים דורות,

והוא מונה אותם,

וחוזר ומגיע עד משה רבנו,

שקיבל מפי הגבורה, מפי הקדוש ברוך הוא, נמצא שכולם מהשם אלוקי ישראל.

זה עד כאן.

אחר כך,

כל אלו החכמים הנזכרים הם גדולי הדורות,

מהם ראשי ישיבות, מהם ראשי גלויות, מהם סנהדרי גדולה,

ועימהם בכל דור ודור אלפים ורבבות,

ששמעו מהם ועימהם.

רבינה ורב אשי הם סוף חכמי הגמרא,

ורב אשי הוא שחיבר הגמרא בבלית בארץ שנער,

לאחר שחיבר רבי יוחנן את הגמרא הירושלמית בכמו מאה שנה.

בעניין שני הגמרות הוא, מה זה הגמרות?

זה פירוש דברי המשניות ובאור עמקותיה,

ודברים שנתחדשו בכל בית דין ודין מימות רבנו הקדוש ועד חיבור הגמרא.

ומשני הגמרות,

ומן התוספתות,

ומספריו וספריהם מכולם התבאר האסור והמותר,

הטמא והטהור,

החיוב והפטור,

הפסול והכשר,

כמו שהעתיקו איש מפי איש, מפי משה רבנו מסיני.

עכשיו, גם התבאר מהם דברים שגזרו חכמים, ניתן כוח ביד החכמים,

כמו שכתוב בתורה, על פי התורה, אשר יורוך לא תסור ימין ושמאל.

גם התבאר מהם דברים שגזרו חכמים ונביאים שבכל דור ודור,

לעשות סייג לתורה,

כמו ששמעו ממשה בפירוש, שנאמר, ושמרתם את משמרתי,

עשו משמרת למשמרתי.

וכן התבאר מהם מנהגות, תקנות,

שהתקינו או שנהגו בכל דור ודור,

כמו שראו בדין של אותו הדור.

לפי שאסור לסור מהם, שנאמר לא תסור.

מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל

וכן משפטים מדיניים מופלאים שלא קיבלו ממשה

ודנו בהם בדין של אותו הדור במידות שהתורה נדרשת בהם

ופסקו אותו הזקנים וגמרו שהדין כך הוא

הכל חיבר רב אשי בגמרא מימות משה ועד ימיו

וחיברו חכמי המשנה חיבורים אחרים ולפרש את דברי התורה רבי הושעת תלמידו של רבנו הקדוש חיבר ביאור ספר בראשית רבי ישמעאל פרש מאלה שמות עד סוף התורה והוא הנקרא וחילתא

וכן רבי עקיבא חיבר מחילתא וחכמים אחרים אחריהם חיברו מדרשות והכל חובר קודם הגמרא הבבלית

נמצא

רבינה ורב אשי וחבריהם סוף גדולי חכמי ישראל

כשאתה אומר חזל חכמים זכרונם לך חזל שאתה שומע בכל מקום זה אלה מכאן

ועד למעלה

אלה מעתיקי התורה שבעל פה ושגזרו גזרות והתקינו תקנות והנהיגו מנהגות

ופשטה גזירתם ותקנתם ומנהגותם בכל ישראל בכל מקומות מושבותם.

ואחר בית דין של רב אשי שחיבר את הגמרא וגמרו בימי בנו, פה זה נוגע לשאלתך,

נתפזרו ישראל בכל הארצות פיזור יתר

והגיעו לקצוות ואיים הרחוקים ורבתה קטטה בעולם ונשתבשו הדרכים בגייסות ונתמעט תלמוד תורה ולא נכנסו ישראל ללמוד בישיבותיהם אלפים ורבבות כמו שהיה מקדם

אלא מתקבצים יחידים ומסרידים אשר השם קורא בכל עיר ועיר ובכל מדינה ומדינה ועוסקים בתורה ומבינים בחיבורי החכמים כולם ויודעים מהם דרך המשפט האח הוא.

בכל בית דין שעמד אחר הגמרא בכל מדינה ומדינה וגזר או התקין או הנהיג לבני מדינתו או לבני מדינות רבות

לא פשטו מעשיו בכל ישראל כמו שאמרנו על הגמרא

מפני ריחוק מושבותיהם ושיבוש הדרכים.

בהיות בית דין של אותה מדינה יחידים

ובית הדין הגדול של 71 בטל כבר מכמה שנים קודם חיבור הגמרא,

לפיכך אין כופין אנשי מדינה זו לנהוג כמנהג מדינה האחרת

ואין אומרים לבית דין זה לגזור גזרה שגזרה בית דין אחר במדינתו.

וכן אם למד אחד מהגאונים שדרך המשפט הגאונים זה תקופה אחרי

הגמרא

אז הגאונים אם למד אחד מהם שדרך המשפט כך הוא

ונתבהר לבית דין אחר שעמד אחריו שאין זה דרך המשפט הכתוב בגמרא

אין שומעין לראשון אלא למי שהדעת נוטה לדבריו בין ראשון בין אחרון.

אבל כולם צריכים לכוון את דבריהם לפי הגמרא.

ודברים הללו בדינים גזרות ותקנות ומנהגות שנתחדשו אחר חיבור הגמרא אבל כל הדברים שבגמרא הבבלי

חייבין כל ישראל ללכת בהן וכופין כל עיר ועיר בכל מדינה ומדינה לנהוג בכל המנהגות שנהגו חכמי הגמרא ולגזור גזרותם וללכת בתקנותם.

הואיל וכל אותם הדברים שבגמרא הסכימו עליהם כל ישראל

ואותם החכמים שהתקינו או שגזרו או שהנהיגו או שדנו דין ולמדו שהמשפט כך הוא הם כל חכמי ישראל או רובם להם ששמעו הקבלה קבלה איש מפי איש

בעיקרי התורה כולה דור אחר דור עד משה רבנו עליו השלום.

זאת אומרת הייתה ביקורת על הדברים בכל העולם כולו.

וקח לך דוגמה עובדתית פשוטה.

אחרי אלפיים שנות גלות אתה רואה שהתקבצו פה מכל המקומות בעולם, נכון יהודים? מכל המקומות בעולם.

כולם הגיעו לארץ עם תפילין,

כולם הגיעו עם ציצית,

כולם הגיעו עם ספר תורה,

כולם הגיעו עם מזוזה,

כולם הגיעו עם אותו דבר.

אותו תפילין לכל היהודים עם נתק של אלפיים שנה.

אותן פרשיות בפנים כתובות,

כולן מרובעות בדיוק, כולן שחורות, רצוחות שחורות, אין שוני.

ציצית, כולם שמונה חוטים בארבע כנפות הציצית,

בדיוק, אין אחד תשע, אחד שבע, אחד יותר, אחד פחות.

אין דבר כזה.

מזוזה,

כולם אותו דבר, שתי פרשיות מהתורה,

כולם שמים באותו מקום.

לא השתנה שום דבר בעיקרי התורה.

תקנות, גזרות,

מנהגים שהתקינו בכל מדינה ומדינה, חכמי הדור בכל מקום,

אכן חלים ומחיימים את בני אותו דור.

לתימנים,

לפרסים,

לאשכנזים,

לכל אחד בכל מקום בעולם,

חכמי התורה באותו דור נהגו והתקינו לפי הצרכים של אותה שעה.

זאת אומרת, אם הייתה פרצה,

היינו צריכים לגדור אותה.

אז זה היה גדר מסוים שבמקום אחר לא היו צריכים לגדור אותו.

לכן, לא תמצא בקהילה הזאת את הגדר הזה,

אבל במקום זה כן. דוגמה, פסח עכשיו לפנינו.

יש מנהג,

מנהג, לא דין,

שאשכנזים מחמירים שלא לאכול קטניות,

זה לא איסור בדין,

אלא בגלל שקשה מאוד שלא ייבלע בתוך אלה גרגיר חיטה שיחמיץ,

וזה איסור חמור,

אז הם התקינו אצלם שהם מחמירים, לא אוכלים קטניות, נקודה.

לא איסור, אבל זה מחייב אותם.

אבל ספרדים שלא נהגו כך, והם בודקים שלוש פעמים על ידי שלושה אנשים שונים,

על פי ההלכה זה מותר, כי זה הדין לכולם.

רק אלה הנהיגו חומרה וזה מחייב אותם.

אז לא שיש שוני בתורה,

התורה היא אותה תורה.

חמץ לכולם אסור,

ומה שלא חמץ לכולם מותר.

אבל אם אלה החמירו על עצמם,

המנהג הזה תקף.

זה כמו שתגיד, חוק עזר עירוני.

פה יש חוק עזר עירוני שהחליטו בגלל סיבות כאלה וכאלה.

הגמרא,

אם נקיש, זה כמו חוקי יסוד בכל חוקה וחוקה,

לא משנים חוקי יסוד.

אבל במשך הזמן יש חוקים שמצטברים לפי הצרכים, לפי הזמן, לפי המקום.

זה המצב,

ואין לנו לשנות,

וזה הכוח שנתנה התורה לחכמי התורה

במשך כל הדורות.

על פי זה הלכו.

ואין עם בעולם שמדקדק על קוצו של יו״ד אלפי שנים

ונותן אפשרות לפתוח ולבחון את הדין מחדש כל הזמן.

אין דבר כזה.

ילד בתלמוד תורה,

ואברך,

ותלמיד חכם, וגאון, כולם לומדים אותה סוגיה.

ויכולים כולם להגיד דעתם וסברתם, ויש כללים.

אתה מבין?

אין דבר כזה.

אני לא יכול בתור אזרח לקחת עכשיו את ספר החוקים של מדינת ישראל,

להתחיל לפשפש ולהגיד למחוקק, תשמע, פה זה לא נכון, פה טעיתם, שיקול דעת שלכם לא היה בסדר,

זה לא מסתבר,

הסברה הזאת לא נכונה,

לפי זה צריך לעצור... אין דבר כזה, לא נוגעים, זה חתום,

זהו. רק השופטים יכולים להחליט מה כוונת המחוקק,

שלום.

פה?

כל אחד יכול להיכנס לגמרא,

להתווכח, תראה רב גדול, ראש ישיבה,

תראה תלמיד קטן,

שניהם נלחמים על חמתה של התורה. זה דופק בסטנדר,

וזה דופק בסטנדר, וזה אומר ככה סברה,

וזה אומר ככה סברה, וזה לא בושה.

זה המקום היחידי שנותנים לך לשאול שאלות.

אין פנאטיות בתורה, בדיוק הפוך.

המקום הפתוח, ונותן לך את האפשרות לשקול כל דבר מההתחלה ולהגיע עד ליסוד היסודות,

זה תורתנו הקדושה.

כל השאר באים על מוכן,

יש מישהו איזה חכם, אומר לך מה צריך לעשות, שלום, אתה הולך, אין שאלות.

תלך לקאדי אצל המוסלמים, אין שאלות. תלך לכומר, אין שאלות.

אין שאלות ותשובות. הוא אומר לך מה צריך לעשות, שלום. תרצה, תעשה, לא תרצה, אל תעשה.

המקום היחידי שאתה יכול להתווכח זה פה.

גם פה אתה יכול להתווכח, אבל בסופו של דבר יש את האמירה האחרונה של אותו רב,

שככה צריך להיות, וככה זה הכול, ככה ההלכה עוברת, ככה המצווה אומרת.

אז אני אגלה לך סוד,

שהרי אמרנו את זה עכשיו בשם הרמב״ם,

שאפילו אם אחד מן הגאונים פסק פסק ויבוא דור אחריו

ויבין שהוא לא דייק בגמרא,

אין שומעים לראשון

אלא לאחרון. איך מחליטים?

אם עכשיו ישבו, כן,

חכמים שמתעסקים, זה התחום שלהם,

והם ישבו וידונו,

ויראו את הסברה של זה ואת הסברה של זה,

ודעת הרבים תהיה נוטה לאחרון,

מתבדלים דברי הראשון.

אתה שומע מה אני מדבר?

זאת אומרת, אין דבר כזה חתימה גמורה, חוץ מהגמרא,

עד הגמרא, כיוון שזה קיבלו כולם,

איש מפי איש,

וקיבלו את זה בדרך ישירה,

זה חתום,

זה היסוד, זה יסוד היסודות, על זה אין מה להתווכח.

זה קיבלנו בסיני.

אבל כל הדברים שאחר כך נתחדשו, פרטים בנושאים מסוימים,

אז זה לפי שיקול דעת של כל בית דין ודין,

בדברים שהתחדשו והם דנו בהם, זה הכול.

שאלה קצת בנושא אחר.

אני בעברי הייתי דתי.

בגיל 18 אמרתי לאבא שייקח את זה, תודה רבה.

את הדת אני חושב שיש בה דברים יפים,

והדת, אפשר לאור אותה,

רק יש בעיה לדתי מהצד שלכם.

אני רואה היום את כל המאבק בין חילונים לדתיים,

בעיקר כל העסקנים והרבנים הגדולים,

שהם לא עושים את זה בצורה של דרכי נוער ולא בצורה של לקרב את החילונים לדת, אלא בצורה שכביכול להתעמת אתנו עם החילונים,

וזה רק מרחיק אותנו.

לדעתי אתם לא נותנים את הדת על כך.

אתם מנסים

להשריש את הבעיה, ככה אנחנו רואים, ככה אני רואה את זה, להשריש את הבעיה ולחזק את הבעיה ולא לגמד אותה או להעלים אותה,

וליצור כמה שיותר את המריבות האלה בין חילונים דתיים בכל התחומים.

בכל התחומים.

אתם לא מנסים לקרב אותנו, מה שאתם עושים זה רק מרחיקים אותנו.

לדעתי אתם לא נותנים את הדת על כך.

שמעתי. אתה רוצה שאני אשיב, נכון?

את כל מה שאתה יודע על הדתיים אתה יודע בעצם מכלי התקשורת.

אני לא יודע מה תקשורת, אני יודע גם על עצמי, כי אין דומות אחרת עד גיל 18 שנה וחצי.

אתה בטח לא ראית את האנשים שעומדים בחוץ, בכניסה. אני הייתי, וחלק מהדברים שהם אומרים, אני חלק מזה מסכים.

אני חלק מסכים עם זה. בסדר, אין בעיה. אתה מותר. אבל אתה אומר רציני. לא, לא, בסדר. לגיטימי. הצורת דיבור זה... אין בעיה, אין בעיה. אתה יכול להסכים אפילו ב-100%. אין בעיה.

אני רוצה רק להסביר לך דבר אחד.

מצוות קירוב רחוקים זה מצווה שמוטלת על היהודים שומרי תורה ומצוות. מצוות קירוב רחוקים. זאת אומרת, מי שהתרחק מן התורה, גם אני הייתי פעם רחוק מן התורה,

יש מצווה לקרב אותו. מה זה לקרב אותו? לא לבוא, לחבק אותו, לנושק אותו ולקרב אותו,

אלא להכיר לו את היהדות. מה פירוש? להציע לו את האפשרות להכיר את היהדות, כן?

עכשיו, זה דבר ש... מצווה, יש לנו מצווה. כמו שיש לי מצווה לא תעמוד על דם רעך, אם אני רואה אותך טובע בנהר,

אז אני לא יכול להגיד מה אכפת לי אם אשתו לא דואגת לו, אם האחים שלו, הדודים שלו לא דואגים לו, אני צריך לקפוץ לים בשבילו?

יבוא אחד, יגיד, תגיד, אתה מהמשפחה שלו? מה אתה מתערב?

מה אתה מתערב? תן לו לטבוע, מה זה עניינך?

מה זה, מה זה עניינך?

אני יהודי ומצווה להציל יהודי אחר, מה זה?

מה זה, מה זה עניינך?

לי יש מצווה, קירוב רחוקי.

אז אני מנסה לעשות את זה בדרכים שלי.

אבל מה?

יש אנשים שלא מוצא חן בעיניהם.

אז הם לא מתעמתים איתך במישור האינטלקטואלי, באים ואומרים, תשמע, מה שאתה טוען בכלל, מה שאתה אומר, זה בכלל דברים בדויים, אין להם שום בסיס, שום היגיון,

ואתה מוכר לאנשים להקשיב, לא יודע, אתה פותח לך סיעה, מפלגה, אני לא יודע מה האינטרסים שלך, אבל אתה לא מתכוון לשם שמיים.

אם יבואו ויאכילו שאכן ככה דברים, בסדר, יכול להיות.

אתה צריך להבין דבר אחד, העסקנים שאתה אומר, והרבנים וכו' וכו',

אם הם היו עושים כמו שאתה אומר,

ולא היו מחפשים את השלום ואת הקרבה,

הרי המפסידים הישירים זה הם, כי הנה, אתה מתרחק.

ובמקום שהם יקרבו, הם יגרמו לרחוק. אז ודאי שזו לא השיטה וזו לא הכוונה.

אבל אם מציגים כל מעשה שלהם בצורה שמשתמע ממנה, שאכן הם הולכים לכיוון שלילי,

ומחפשים אינטרסים אישיים,

כמו המושגים הידועים, סחטנות,

ופרזיטיות, ועלוקות, וכל השמות היפים,

ממילא כשזה נשמע פעם אחר פעם,

פעם אחר פעם, פעם אחר פעם.

אדם קץ בזה, די, נמאס לי מהם, שיצאו לנו מהחיים.

גם אני, אם אני אגיד לך דברים שאני אחזור עליהם תמיד,

אתה גם כן באיזשהו מקום זה כבר ייכנס,

וכשתיתקן איתם, אז אתה תפלוט אותם.

אין ברירה.

לחרדים אין הסברה,

אל תשכח.

מסבירים אותם תמיד, אומרים מה הם מתכוונים,

מה הם עושים, למה הם עושים,

אבל הם לא נותנים להם את אותן שעות להסביר את ההפוך.

פעם, בפופוליטיקה, מביאים אחד בשביל לתלות אותו.

פעם? פעם. אתה יודע כמה חברי כנסת יש דתיים?

אני יודע. נו, זה לא, וזה אחרי כל מה שיוצאים נגדם. תאר לך, הם לא יוצאים נגדם? צריכים לבאר את הדרך שלהם, להסביר את הדרך שלהם. אז אני מסביר עוד פעם.

אתה מכיר את רשת השידור?

כמה שעות יש לחרדים?

כמה תחנות פיראטר יש לכם? עזוב את התחנות פיראטר. כמה יש לפלסטינים תחנות? עזוב עכשיו.

כמה יש לחילונים, תחנות פיראטיות? אתה יודע, יותר מהחרדים.

אבל מה זה קשור עכשיו? אני שואל אותך, שאלת חברי כנסת, שרים,

אני שואל, אם אחרי כל

מה שקמים נגדם,

זה מה שיש, תאר לך, הם לא היו קמים נגדם,

והיו נותנים להם אפשרות ביטוי ובמה הוגנת,

אז באמת היה 70. ובגלל שיש פחד שיהיו 70 כי יש להם מה למכור,

אז הולכים כנגדם.

אז מציגים אותם בצורה כזאת או כזאת.

את אומרת לא רלוונטי. לא רלוונטי. ואני מסכים איתך.

אני אקריא לך משהו ותגידי לי מה את אומרת.

בסדר?

אני אקריא לך משהו.

זה התפרסם באתר באינטרנט שנקרא שבענט.

כדאי שתיכנסי שם לבקר.

דוגמה,

יהודי שכואב לו, הוא שואל ככה,

למה הם עוינים אותנו?

והכותרת שלו זה, הלא אנשים אחים אנחנו.

למה הם עוינים אותנו?

אז הוא מביא כמה דוגמאות.

למה הכאפייה הערבית,

התרבוש האפריקני,

הסארי, ההודי ודומיהם,

ממלאים אותם רגשי כבוד למסורת הלאומים,

אבל הלבוש החרדי נושא לגיחוך והסתייגויות רעות לב.

תדעת שאומרים, אלה שרבושים שחור, למה הם הולכים ככה? מה זה, איזה גלות? מה פתאום אתם הולכים ככה? למה אתם...

ההוא הולך עם הסארי,

ראית פעם, מודי? נחמד בניו יורק, ככה.

זה אף אחד לא אומר שהוא...

אף אחד.

שבאה פאפה מרומא לכאן, איך התייחסו אליו? איזה כבוד.

כבוד גדול. גדול מאוד.

מאוד.

לא רק זה. מה זה? תקשיב רגע, מה הוא ביקש?

הוא אמר,

כל מקום שיש מגן דוד,

תורידו.

אבל אני אלך עם הצלב ותשתחוו לי.

מה אמרי התשקולות על זה?

אף מילה.

למה אף מילה?

עשתה 24 שעות.

מה אף מילה?

24 שעות לביקור של הפאפה.

וזה בן אדם דתי, דתי. איך דתי, נוצרי, מכובד,

דתי-יהודי, לא מכובד.

27 מיליון לרחוץ לו את בית לחם?

אומרים לו, תבוא לילדתך קודש. מה פתאום מעט דמת הקודש?

ברק, עד שהגיע האפיפיור, לא אמר אף פעם אדמת הקודש.

מהרגע שהגיע, כבר ידע שיש אדמת הקודש.

ופתאום כולם אמרו,

הוט קדושתו, איזה מילי!

איזה מילי! משהו!

אבל מה נעשה?

רגע, רק שנייה.

אנחנו עוד בשבע נטרק התחלנו.

למה מי שלומד הודית עתיקה,

או מבלה את זמנו בהתחקות אחר הדיאלקט האינדיאני,

או מוגיע את מוחו במבנה השבטי של הזולו האפריקני,

הוא אצלם חוקר ואיש רוח.

אבל להבדיל אלף אלפי הבדלות, מי שיושב ועוסק בתורת ישראל,

הוא בלשונם פרזיט, עלוקה ואוכל לחם חינם.

למה? לא רואים את ההבדל?

מה עם הכנים?

כן, תכף רגע.

הלאה.

למה העיקרון הליברלי,

שכל אדם יכול לבנות את ביתו בכל מקום,

חל בעיניהם על כולם,

יהודים, ערבים, נוצרים, עולים ותיירים?

רק ליהודי החרדי מקצים הם את תחום המושב.

ומה לנו יותר מרמת אביב ג' שאנחנו נמצאים כאן?

שכמה חבדניקים

שמו להם איזה שולחן קטן ומניחים לאנשים תפילין מי רצון, בוגרים,

ועומדים עם אנשים ונלחמים כאילו כובשים את רמת אביב ג',

שחורה משחור אין מקום.

וחבר הכנסת פריצקי אומר שחרדים לא יכולים לגור בשכונה חילונית.

למה? באותה סיבה? בית-כנסת אחד.

בסדר, באותה סיבה שחילונים לא יכולים לגור בשכונה דתית.

אני גר בבני-ברק. אני גר בבני-ברק,

ובבני-ברק, אם אתה לא יודע,

יש הרבה חילונים.

למה הוא לא יכול לעשות משמעות? יותר מזה רק שנייה.

יש אפילו נציג למערך בבני-ברק.

אבל למה הוא לא יכול לגור בשכונה?

שנייה.

למה? כי יש חוק במדינה,

שאם ציבור מסוים, חוק זה חוק,

אם יש ציבור שהחליט לסגור, לאו דווקא מטעמי דת,

אפילו מטעמי מדרחוב,

כמו דיזינגוף,

ציבור החליט, או עירייה החליטה,

זה מה שהחליטו, החוק מאפשר.

יבקשו רבים מהחוק מאפשר, ככה יעשו.

לא מסכים החוק? לא יעשו.

למה החוק שמגיע אצל דתיים זה כבישת הרחובות,

ובמקום אחר

זה מקום תיירותי, נקרא?

הלאה. בואו נמשיך שנייה.

עכשיו, רגע, אני רוצה שתבינו עוד דבר אחד מדהים.

למה הגידול הטבעי של הערבים, הצ'רקסים, הדרוזים והנוצרים, מעוגן בתקציב החינוך של המדינה כדבר מובן מאליו,

אבל הגידול הטבעי של תלמידי בתי-ספר החרדים הוא מחוץ לחישובי התקציב,

ומדי שנה צריך להיאבק ולהילחם על הפריבילגיה המיוחדת הזאת לגדול? אתה רוצה תשובה? לא, עוד לא.

ועכשיו ביילין הודיע, ארבע, מספיק לכם.

זה לא נכון.

שבע עשרה?

לא תקבלו כסף. זה לא נכון.

שיהיו עניים. אתה מהווה את המילים שלו. שיהיו עניים.

יותר מארבעה ילדים לא לתת תקציב. מה פירוש?

אז אני מביא שבע עשרה ילדים. מה יהיה איתם?

עניות.

לא היה לי מה להאכיל אותם. למה?

כי הוא החליט שמספיק.

מספיק.

אבל לביילין אין חתול בקרב.

אני לא יודע מה יש לו. לא, לא. אבל זה חסר דרכים לקיצוניות. זה חד-סטחי, זה מגמתי.

צריך לילדים. מה? מה מגמתי? צריך להישאר בשביל ההרצאה. אני מסכים.

בואי תשמעי מה אמר טומי שהחבר'ה שלו עמדו בחוץ.

הנה,

תסתכל, טומי לפיד בגבעתיים,

הוא היה שם בתיכון קלעי,

לכיתות יא'-יבית זה בגיל הטיפש עשרה, מה שקרויים קטינים,

בלשון המפחדים.

הוא אומר לתלמידים.

אתם עלולים למצוא את עצמכם במדינה שבה דתיים נותנים את הטון

כי יש להם יותר ילדים.

לי למשל

יש ארבעה נכדים.

לאבא של הרב אייכלר, יריבים מפופוליטיקה, יש 70 נכדים.

הם ירבו. אצל החילונים אומרים חמסה.

צריך להסביר לחרדים,

הוא אומר לנו, צריך להסביר לחרדים שהם מגדלים דור של עוני ובערות,

ולכן יש לה דריכם בתכנון המשפחה.

יעני, אצלנו כולם סתומים,

לא מבינים כלום,

הוא, החכם הגיע,

והוא ילמד אותנו תכנון המשפחה.

אחר כך הוא אומר, החברה המערבית שלנו נמצאת בסכנה ממשית כי עלולים להשתלט עליה.

עכשיו תשמעו.

הוא אומר ככה, אם משה רבנו היה יורד היום מהשמיים

והיו שואלים אותו

מי יותר יהודי,

אני או הרב עובדיה יוסף, הוא היה אומר שאני.

אתה?

טומי, החרדי הכי גדול במדינה.

טוב, אבל זה נותנים לו להיכנס לבית ספר, אני לא נותנים לי להיכנס לבית ספר, אני לא תרבותי,

מה נעשה? אני פרימיטיבי, אני שייך לעם של 3,300 שנה.

אני לא שייך לדור הצעיר, מה שנקרא, כן? מה אני אעשה?

מה אני אעשה?

הוא עוד ימתן לה על הראש.

כן. למה מיליארדים של כספי קיבוצים אשר עבדו בנסיבות מצערות

בשל עסקאות בשוק ההון האפור מכוסים על ידי הממשלה כתביעה לגיטימית של מפלגות מסוימות,

אבל צורכי החינוך החרדי הם עסקה קואליציונית מפוקפקת?

למה כל מפלגה המוכנה להצטרף לקואליציה מגישה תביעות שיש בהן כדי לממש את עקרונותיה?

אבל במקרה של המפלגות החרדיות קוראים לזה סחיטה.

למה מנפנפים בכל עד מצוא בסיסמה כי מדינתנו היא מדינת חוק,

אבל כאשר שר חרדי מודיע שהוא יעמוד על קיום החוק אשר חקיקה הכנסת, חוק שעות עבודה ומנוחה,

מסיבות סוציאליסטיות,

הוא מותקף באותה כנסת עצמה באורח פראי.

מה פתאום אתה כופה את החוק עלינו?

אבל זה החוק.

למה כאשר מישהו מואשם או נחשד באשמה כלשהי, מדברים עליו בלשון יחיד,

אבל אם מדובר באדם בעל חזות מוגדרת,

קוראים לו בכינוי לכולל יהודי חרדי?

למה הנערים הנחמדים שרצחו את הנהג מונית ברעננה עד היום לא יודעים מי הם,

והם נקראים בני טובים,

ואילו אחרים שמותם מתנוססים בכל מקום, כולל משפחותיהם,

בצילומים מהבתים שלהם? למה?

מה האיפה והאיפה הזאת? אבא שלו תובע משטרתי, ואימא שלו קצינת נוער.

למה ציבור המתפרע במשחק כדורגל, בצעקות ובגילויי אלימות,

מתואר כציבור חובבים נלהב,

אבל להבדיל, יהודים המפגינים וקוראים מקירות ליבם את זעקת השבת, מוגדרים כקבוצה אלימה וצחקנית.

למה איפה ואיפה?

למה לכל מיני מתנ״סים ומועדונים אחרים שהפעילות הנעשית בהם היא לאו דווקא חינוכית, בלשון המעטה,

יש תקציבים מאושרים כחוק וללא עוררין,

אבל מועדוני נוער חרדי קוראים בעיתונות שדידת הקופה הציבורית.

למה לכספי ענק שתכליתם לקדם מכירות?

גם מייקרים את מחיר המוצרים, קוראים פרסומת,

אבל להוצאות השגחה שמקדמים מאוד את מכירת המוצרים קוראים ניפוח מחירים בהוצאות מיותרות.

בקיצור, רואים איפה ואיפה. ההגדרות משתנות

כשמגיעים לסוג אוכלוסייה אחרת.

לא, אז עכשיו שאלת פשוט איזה 20-30 שאלות שבמיוחד הם נראים שאלות דיפוזנטיות.

לא, אתה לא דרשת תשובה.

הם נראים שאלות. אלה הם ההגדרות שמופיעות בעיתונות. לא, יש עליהם תשובות גם.

לא משנה.

אבל למה ההגדרות? אתה שואל למה? לא, לא, תקשיב, לא הבנת.

אם תגדיר את כולם אותו דבר,

בסדר, אחר כך תגיד שיש לך טענה צודקת על אלה,

וטענה צודקת, אין לי בעיה.

תגדיר, אבל תגדיר בשווה.

תגדיר בשווה.

תגיד, אתה יודע מה, אני לא סובל את אלה שהולכים עם השחור,

אני גם לא סובל את אלה שהולכים עם הכאפייה,

ואני לא סובל את, בסדר, יש, אתה לא סובל מבגדים שהם לא אירופאיים.

בסדר.

אבל למה לזה אתה קורא אדם תרבותי וזו התרבות שלו ואתה מכבד ועל זה אתה מלגלג ומבזה? מה יש?

למה? אבל תשים לב, זה אותו ציבור שכשמגיעים אליו ההגדרות משתנות כלפיו. למה? אין לי בעיה עם איך שאתה מתכוון. על ההגדרות. אין לי בעיה עם... לא אתה.

למה העיתונות? לא הבנת. לא אתה. לא מדברים על אדם ספציפי. אני אישי, אני מדבר בעוד קבוצה של אנשים שחוזרים מאוד כמוני. לא מדברים עליך. אבל אני מדבר בעוד קבוצה של אנשים גדולים.

הגדרות, לא אכפת לי איך להתלבש אותה, להתלבש עם שחורים, עם זקן, עם איך שאתה רוצה.

כדאי להקשיב, מופי, שחברים פה. אני מסכים. וחבל להפסיד אותם, כי זה דור ההמשך. עוד פעם.

בואי, בואי אני אסביר לך, תקשיבי.

אני אומר, ואני מוכן לענות לך אחת לאחת עכשיו, תקשיב. עכשיו אני מוכן לענות לך אחת לאחת לכל טענה שיש לך על החרדים.

אני אמרתי את זה בשביל להראות שהגדרות משתנות בשני סוגי אוכלוסייה. זה אחד.

אני יכול להגיד לך עוד אלפי דוגמאות,

אבל הגדרות משתנות והיחס משתנה והשיקול דעת והמשפט משתנה בשתי אוכלוסיות שונות.

אם תיתן לי עוד אפשרות, אני אגיד לך עוד דוגמא ואחר כך תשאל אותי, או אם תרצה עכשיו, אני אתן לך עכשיו שתשאל אותי ואחר כך אני אגיד כמה דוגמאות.

איך שתרצה.

תראה,

מה שהתחלתי להגיד זה שהרבה אנשים שחושבים כמוני, מסכים. תגיד מה כואב לך.

מה כואב לי?

ישירות. כואב שאנחנו החילונים מסתכלים, כמו שאמרתי לך, על העסקנים, הרבנים, האנשים הקיצוניים. הסברתי לך למה. שנייה, שנייה. האנשים הקיצוניים שמראים את הדעת והדתיים בצורה הכי מכוערת שיכולה להיות, תסלח לי על הביטוי,

ואתם מסתכלים על פריצקי, על טומי לפיד, על יוסי שריד, על האנשים הקיצוניים בצד השני.

יש את האנשים, הרוב הדומם, הרוב שנמצא באמצע, שלא חושב לא כמו הקיצוניים בצד שלכם ולא כמו הקיצוניים בצד שלנו. שאלתי, גמרנו.

בוא אני אגיד לך, אותי מגדירים אנשי טומי, ואיך אתה מגדיר אותי? רק שנייה.

אנשי טומי ויוסי מגדירים אותי מסית,

מדיח, חומייני,

גורם להתאבדויות, אלף, תקשיב רגע, תקשיב. אבל אותך אולי ספציפית, לא כל ה... בוא נדבר עליי, הכי טוב עלייך. הכי טוב עלייך. אז אתה מדבר עלייך. אבל אני הנציב הכי שחור שיש במדינה. זה לא נכון.

לא נכון. כהומרים. לא נכון. אתה אומר לי לא. אתה יודע למה באים אליך בטענות? בוא נגיד לך לאומות. תגיד לי למה באים אליהם בטענות. כי הייתה תקופה שלא יודעת אם זה נכון או לא נכון, כי אני לא שמעתי את הכסף שלך,

אף פעם אתה באת בקטע של הפחדה, החילוני, מי שלא שומר שבת, מי שלא שומר תורה ומצוות,

הגיע לגיהנום, לכף הקלע, טעו אותו, יסדו אותו כמו על אדם עובר ל-500 בעלות. טעו? איזה איתושים. טעו? לא אמרת את הדברים האלה. טעו? מעולם. בוא אני אסביר לך. טעו? תגיד לי מה אמר לך. מעולם לא אמר לך. טעו? אילנה דיין אמרה לך את זה. עכשיו אני אסביר לך מה היה.

אילנה דיין אמרה לך. אני אגיד לך מה היה, תקשיב. לא משנה מה. אני אסביר לך, אני אסביר לך. תקשיב. אני אתן לך רק שאלות. רק שנייה, אתן לך שאלות.

אני רוצה שתבין.

כל מה שאמרו עלי עד היום, הכול שקר.

איך הכול שקר? לא שאני אומר שקר, זו לא חוכמה, כל מי שיטענו יגיד שקר, נכון?

על כל טענה הוצאתי קלטת,

ואני מחלק אותם בחינם, שאנשים ידעו איפה השקר.

הייתה טענה, אתה אומר, שאני אמרתי שחילונים מחללי שבת יישרפו, יהיה ככה, טוזטוז, נכון?

נכון?

אז בוא אני אגיד לך.

זה נמצא עכשיו בתביעה נגד ידיעות אחרונות על מיליון שקל.

הם כתבו בכותרת שאמנון יצחק קורא להשמדת החילונים. כותרת בידיעות, אתה יודע מה זה? בכותרות, אמנון יצחק קורא להשמדת החילונים.

אני קורא להשמדת החילונים?

אני הולך 22 שנה, כמעט כל ערב, לחילונים,

מחפש את החילונים,

מדבר איתם דברי תורה,

הומור, מצחיק אותם,

בסוף קמים, אנשים שמים ציציות, הולכים הביתה.

אף פעם לא הייתה לי התגוששות עם חילונים.

מעולם.

עד שראו שאני מצליח,

וההצלחה הזאת לא לרוחם של מספר אנשים, שזה גורם להם להתמעט בבחירות,

אף על פי שאני א-פוליטי ולא בוחר בעצמי ולא שייך לאף אחת מהמפלגות,

וגם מעביר ביקורת עליהן,

אבל בכל אופן, היות ובסוף, בצורה טבעית, אלה שחוזרים בתשובה והופכים להיות דתיים,

עוברים למפלגות דתיות כאלה או אחרות,

זה לצנינים בעיניהם.

אז הם מחפשים את השורש לבעיה,

וכיוון שזה אני,

כיוון שזה אני,

ואין להם חומר כנגדי, אין להם חומר, מה נעשה, אין.

חיפשו מכאן, מכאן, חקירות, חוקרים, מה שאתה רוצה.

אפילו אילן עדיין שלוש שנים חקרה עליי, בסוף לא יודעת את הכתובת שלי.

ואחרי כל זה,

אחרי כל זה, אין להם מה לעשות.

אז מה,

אם הם תופסים איזה משהו שאפשר לתפור אליי ובקרבתי,

זה מספיק. דוגמה,

הטוסטס הזה,

זה אני אומר פסוק במלאכי, כתוב בספר מלאכי, אני אקריא לך מה כתוב,

ואני לא אמרתי את זה לא על חילונים ולא על דתיים ולא על אחרים.

מה שכתוב במלאכי, שאלו אותי, בדרך כלל שואלים אותי, אם לא שואלים אותי, אני לא מדבר על זה.

אבל שאלו אותי מה יהיה באחרית הימים, מה יהיה מגוג ומגוג. אנשים מכירים, יודעים, שואלים. אז אני עונה, מה אתה רוצה שאני אענה?

לא אענה, אענה, עונה.

פתחתי להם את הספר ואמרתי להם, תראו מה כתוב בספר מלאכי.

בספר מלאכי כתוב,

שנייה,

כי הנה היום בא בוער כתנור,

והיו כל זדים וכל עושי רשעה קש.

ולהט אותם היום הבא אמר השם צבקות אשר לא יעזוב להם שורש וענף.

וזרחה לכם יראה שמי שמש צדקה ומרפה בכנפיה ויצתם ופשתם כעגלי מרבק.

זה אמר מלאכי הנביא, לא אני.

עכשיו, מה כתוב פה?

כל מי שיהיה זד זה רשע, ועושה רשעה,

יבוא יום שילוי ילהט את אותם רשעים.

ובאותה שעה שהוא ילהט את הרשעים,

אלה שלא יהיו רשעים,

זה יהיה בשבילם מרפא.

בסדר?

הוא לא דיבר על חילונים ולא על חרדים,

הוא לא דיבר הפסוק לא על גויים ולא על יהודים, הוא דיבר על כלל העולם.

זה מה שהוא אמר, מה יהיה בתקופה האחרונה, בדור האחרון.

אז נתתי תיאור.

כיוון שבחז״ל כתוב שחום היום יהיה פי ארבעים ותשע,

ועשיתי ממוצע שלושים מעלות, זה ממוצע,

כפול ארבעים ותשע, זה יוצא בערך אלף חמש מאות מעלות.

אז עשיתי את זה בצורה ציורית.

אמרתי להם, תשמעו, אתם מכירים את המכשיר הזה הסגול שיתוש נכנס והוא מגיע לשם?

יגיע יום שאנשים יצאו לעבודה ופתאום ישמע השכן טוסטוס.

מה שכן עליו?

ציינתי את הדבר. מצחיק. אם הייתי בטלוויזיה סאטירה,

היו שמים אותי בחרצופים.

אבל מה, בגלל שאני אמנון יצחק ואני דתי, אז אסור לי לשחוק על דברים כאלה. זה מפחיד.

מה אמרתי?

אמרתי, זה יכול לקרות לי אם אני אהיה עם אלה שכתוב זדים, עושה רשעה,

זה יכול להיות לי, זה יכול להיות משפחתי.

לכל אדם זה יכול להיות. לא ציינתי,

ועל זה יש תביעה.

אבל מה אכפת לעיתון? העיתון יודע את הרווח.

הרווח זה שהוא יכתוב את הכותרת.

200,000 יקראו,

יעבירו.

אחר כך, אם הוא יצטרך להתנצל, אז הוא יכתוב שלוש שורות.

מי יראה אותם?

בינתיים הסטיקר נדבק.

אבנון יצחק נגד החילונים.

אני האחרון שאתה יכול להגיד עליי.

כי אני לא הולך לתת הרצאות בישיבות,

ולא הולך לחרדים,

ולא נותן בתי כנסת, ומחפש רק את החילונים.

אז איך אפשר להגיד עליי שאני הפוך, אני יוצא נגד החילונים?

אלא מה?

כיוון שהציבור לא כולו מגיע, אז דואגים שהוא לא יגיע.

מונעים אותו על ידי זה שאומרים שזה האיש ההוא.

הבנת איך הם עובדים?

אתן לך דוגמה אחרת.

פרשת הומור ואטרקציה.

30 תוכניות עשו עליי להגיד שאני רציתי לעשות ערב לחללי אסון המסוקים,

ולעשות ממנו הומור ואטרקציה.

הוצאתי קלטת שנקראת התגובה, שלוש שעות.

הראיתי שקודם כול לא הייתי בארץ בכלל באותה תקופה.

אחרי שהתפרסמה הפרשה, ואני כבר הייתי בארץ, זה היה שבת שהם התחילו לפרסם את הדבר,

אז הם אומרים, הרב לא הגיב.

איך אני אגיב אם התחלתם בשבת לשדר?

אחרי זה מפרסמים במשך שלושה ימים 30 תוכניות טלוויזיוניות, חוץ מהעיתונים. אתה מתאר לך מה הולך פה?

זה רצח.

שלחתי מכתב לעורך דין יורם חכם,

כתוב שם את כל ההשתלשלות של העניינים, אין קשר בכלל, המזמין הזמין,

לא קשור למשרד, אנחנו מעולם לא מארגנים הרצאות, תמיד מוזמנים.

מצאו את האדם, איך מצאו אותו?

על המודעה כתוב מי מזמין ההרצאה,

אין קשר בין המזמין למוזמן,

מספר תעודת זהות ופלאפון, איך משיגים אותו?

כתוב במארגן.

הביאו אותו.

הביאו אותו, שמו אותו על המרקע.

הצלילו את דמותו,

שלא יראו מי זה.

כתבו שזה רק מארגן הערב,

אבל איך יפילו אותי בתוך הקלחת?

אמרו, ועוד מארגן היה,

עם לא נצחק, ואותי יראו,

בלי הצללה.

למה אני בלי הצללה?

למה אני פרוזקטור, תמיד?

ועכשיו טחנו אותי במשך 30 תוכניות.

שלחתי מהעורך דין, לא פרסמו.

לא הגיבו שום דבר.

לא הייתה לי ברירה לעשות קלטת.

סוף חלק א', ההמשך בקלטת מספר 125.