בכח התפילה, להביא את הגאולה!
נו, שואפים אנו ומצפים לגאולה! נכון? ומאמינים: כי הגאולה ממשמשת ובאה, והננו מתקרבים יום לביאת המשיח, ואולי חיים אנו כבר מתחילת 'קיבוץ גלויות' ואולי. אומנם לפי מצבנו הרוחני, עודנו שקועים והולכים ומשתקעים עוד ועוד בגלות החשכה, שכן עדיין הולך וגדל רחמנא לצלן הרחוק מאור האמת! אה, כמה דתיים וחרדים רחוקים מן האמת... ברם, מן האמור אנו למדים: כי עניין הגאולה העתידה הינה חלק מעבודת האדם בגילוי ייחודו יתברך. זאת אומרת מוטל עלינו בעבודתנו: לגלות את ייחודו יתברך. נמצא, כי כאשר עובד האדם לגלות בלבבו וברעיונו את הכרת הייחוד - בזה הרי הוא יוצר גאולה.
כל אדם שעובד לְגַלות בלבבו וברעיונו את הכרת הייחוד, מה שלמדנו כרגע ולהפנים את זה היטב היטב ולראות את זה בכל מצב, בזה הוא הוא יוצר גאולה. וזו היא חובתנו בהיותנו 'מאמינים בביאת המשיח' ומייחלים לבואו במהרה! לקרב את הגאולה בכח הכרת האמונה שבלב, בכח בתפילה לעורר בנו את הכרת ייחודו יתברך. כח התפילה לבד! כח התפילה שאנחנו מתפללים, בכוחו לעורר בנו: את הכרת ייחודו יתברך כי אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ.
נמצא, כי התפילה לגאולה והתחינה שהפילו ישראל למען גאולתם היא שהוותה את הפתח לגאולה, הוא שאמר הכתוב: "וַיְהִי בַיָּמִים הָהֵם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים, וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב" (שמות ב כג) פירש הספורנו: "כי שמע ה' את התפילה שהתפללו אז צדיקי הדור, והיא גרמה לעורר זכות אבות", ומסיים שם וזה לשונו: "וזה ייעשה "בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו" (דברים ד ז) כמו שהעיד אחר כך באומרו: "וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וָאֶזְכֹּר אֶת בְּרִיתִי" (שמות ו ה) אז בכח התפילה להביא לגאולה.