קלטת 121 - לא להתפשר–עד הסוף !!!

- - - לא מוגה! - - - 

ישראל רוצה שינוי.

באים נציגי האון, לא להשתנות להיות כמו שאנחנו,

להשתנות מהמצב של עכשיו, אתה מבין?

מדינת כל אזרחיה,

גויים, התבוללות, תערובת, הכל,

גיור, בלי רפורמים אפילו, כלום, כלום, כלום, כלום, כלום, לנער ולנטרל וכגג.

לצערנו הרב זה ככה, אנחנו נלחמים יום-יום, אתה רואה, משתדלים, מפיצים, מדברים, הולכים, מסבירים,

אבל זהו,

זה המצב.

בכל אופן צריך לדעת דבר רע,

אנחנו צריכים להסתכל על עצמנו בכל יום ובכל שעה.

יש לנו מטרה ומשימה,

המשימה היא איך אני גורם לקדש שם שמיים על ידי מעשיי ולהגיע לעולם העליון בצורה הטובה ביותר.

אין, אין. אין מצווה אחת מדרג מוצוות לעבוד, לא אדמה ולא לעבוד.

אין. הקדוש ברוך הוא אומר, אתה תדאג למה שאני מבקש ואני אדאג למה שאתה צריך.

לא כאותם טיפשים שאומרים,

שואלים אותם, תגיד, אתה עובד? אז הוא אומר, בטח, אם אין אני, למי לי? אתה לומד?

אומר השם יעזור, השם יעזור.

צריך להגיד הפוך, אתה עובד?

לא עובד. על מה אתה סומך?

השם יעזור, כמו שעזר על השם יעזור.

אתה לומד? בטח,

מי לי? כי על הביטחון יש הבטחה שהבוטח בשם חסד יסובבנו אבל הבוטח בעבודה עוד לא שמענו שהחסד יסובבנו אולי חובות יסובבו אז זאת אומרת אין הבטחה כזאת אבל אם אני סומך על הבורא יתברך אני אעשה מה שהוא אומר

נקלט את מספר 121 לא להתפשר עד הסוף

ערב טוב בעזרת השם נעשה ונצליח והשם עלינו בן רחמת ירוויח

שלמה המלך עליו השלום פותח את ספרו קהלת הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל כי מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש

שלמה המלך עליו השלום מצווה אותנו

הבל הבלים

לא כפל לשון הבל הבלים

אלא הבל את ההבנים

אנחנו מחשיבים לפעמים

את ההבנים לממשות ולעיקר

והוא אומר לנו, תשאירו את ההבלים כהבלים,

כמו ההבל היוצא מן הקומקום

וכמו היוצא מן הפה,

שניכר בתחילתו ומתאדה בסופו,

ואין בו שום ממש.

חיי העולם הזה הבל הם.

שבעה הבלים מזכיר כאן כנגד שבעים שנים של האדם.

ואומר,

ואומר שלמה המלך, הבל הבלים,

בלשון ציווי, תביל את ההבלים,

שלא תהיה כמו מי שנאמר בהם,

וילכו אחר ההבל ויהבלו.

תניים אהבלים מרוב ההבל.

זאת אומרת, אדם

מסתובב בעולם

ומחשיב עניינים שהם למעשה לא חשובים.

לדוגמה,

אדם מרבה בנכסים, מרבה בקניינים,

משקיע בלימודים, אבל לא כאלה הנצרכים,

בוודאי לא אישית,

אולי כללית, אבל לא לא אישית.

וכל זה קורה לזה, שלמה אומר, חלה ושלום. אם זה לא משמש למטרה שבשלה בא האדם,

זה הבל,

הכל הבל.

למה?

כי מה יתרון לאדם בכל עמלו שעמל תחת השמש?

מה נותר לאדם מכל עמלו שעמל תחת השמש?

אנחנו רואים, אנשים מסתלקים מן העולם, לוקחים איתם משהו.

לא לוקחים כלום.

אם היה להם מעשים טובים,

אם היה להם מצוות,

זה מה שהולך איתם.

אם היה להם עבירות, גם זה הולך איתם.

אבל על שני הדברים האלה, או מקבלים שכר, או מקבלים עונש.

אז תלוי אם אדם הכין את עצמו.

אם אדם מבין בכלל בשביל מה הוא בא.

אז כבר רומז לנו שלמה המלך ואומר,

כי מה יתרון?

מה נותר לאדם בכל עמלו שעמול תחת השמש? תחת השמש אין יתרון.

כל מה שעושה מתחת לשמש זה אין בו יתרון,

אבל אם הוא עושה למעלה מן השמש,

דהיינו שהוא מכין צידה לדרך,

אז יש בזה יתרון, זה נותר לו ורק זה נותר לו. שהעולם הזה פרוזדור, והעולם הבא טרקלין.

ואמרו חכמים, זיכרונם לך, עדכין עצמך בפרוזדור על מנת שתיכנס לטרקלין.

ועם מה נכנסים? זו השאלה.

זאת אומרת, כל העולם הזה זה עולם ההכנה ליציאה בעצם.

תינוק שנולד,

טרם הולדתו, תשעה חודשים בבטן האם הוא חי,

אבל אין חשיבות לחיים אלה בפני עצמם, הם רק הכנה.

הם טרום לידה, טרום חיים,

אף על פי שהם חיים בזכות עצמם.

ומניין הימים והחודשים והשנים שלו נמנע מרגע היציאה.

אותו דבר.

כל מה שאנחנו נמצאים פה בכדור הארץ זה טרום לידה,

טרום לידת הנשמה לחיי העולם הבא.

והחיים האמיתיים מתחילים ביום הפטירה,

יום העזיבה של הנשמה את הגופה.

זאת אומרת, למעשה האדם נמצא כאן בשלב ב',

בשלב ג' הוא העיקרי.

בלידה זה לידת הגופה,

במיטה זה לידת הנשמה.

זאת אומרת, הנשמה מתחילה את החיים הנצחים שלה.

אבל כמו שהגוף נבנה במשך תשעה חודשים בבית תנאים,

ויש לו את היסוד והתשתית להתקיים לאחר מכן,

היסוד והתשתית של האדם שהתקיים לחיי נצח זה בניין הנשמה שלו בעולם הזה.

זאת אומרת, כל רגע שיש לנו עלי אדמות,

אנחנו יכולים לצבור מצוות לחיי העולם הבא.

ברגע שאדם יסולק מזה העולם,

כל מה שהוא צבר זה שולחנו לחיי העולם הבא.

זה מה שהאדם צריך להסתכל נגד עניו. זה אומר לנו שלמה המלך עליו השלום.

הוא אומר, כי מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמוד תחת השמש? לא נותר לו מזה כלום.

אם זה בעמלו,

בעולם הזה,

ומתחת השמש.

אבל אם זה בעמלה של תורה למעל השמש, נותר ונותר.

לכן בסוף ספרו ממליץ,

הוא אומר,

בפוסק החכם מכל האדם,

סוף דבר

הקול נשמע

את האלוקים ירה ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם.

כל בריאת האדם עלי אדמות,

זה מצוות עשה ומצוות לא תעשה.

לירוא את השם

ולעשות את מצוותיו.

ותדע לך שסוף דבר, בסוף בסוף,

הכול עתיד להישמע ולידון לפני הקדוש ברוך הוא.

ואת כל מעשה יביא אלוקים במשפט

על כל נחלם, בין טוב ובין רע.

כמו שכתוב, מרב טובך אשר צפנת ליראיך,

פעלת לחוסים בך.

הפסוק מחלק בין שני סוגי אנשים.

יש יראי השם,

שזה דברים הצפונים בלב ואנחנו לא רואים אותם,

אבל הם יראי השם.

להם מבטיח השם,

מרב טובך אשר צפנת ליראיך.

אלה שהם יראים,

השכר לא פה.

צפון להם כמו שאצלהם היראה צפונה לנצח נצחים.

אבל יש את הסוג השני,

פעלת לחוסים בך נגד בני אדם.

יש כאלה שהם רק חוסים תחת כנפי השכינה, אבל נגד בני אדם. רק כשיש בני אדם,

אז הם חוסים נגד.

רק נגד.

יש בסביבה אנשים, אז הוא מתנדנד בתפילה.

הרב מסתכל, הופ, הופ, הופ, הופ, הוא מתנדנד.

לא מסתכל, הראש שלו במקום אחר.

מה יהיה בדרבי?

זאת אומרת,

בן אדם צריך לדעת, יש חוסים

ויש יראים.

החוסים נגד בני אדם, אצלהם כתוב, פעלת. הקדוש ברוך הוא נותן להם שכר בעולם הזה,

פה, בהווה.

פעלת.

אבל היראים, צפנת.

עדיין צפון.

ואני אומר לכם נוסחה,

איך אפשר להפוך חיים קצרים לאריכות ימים עוד בעולם הזה של עשייה.

עוד בלי השכר מהמקבלים על כל שעה של תורה,

שמי ששמע פעם קלטת שלי בעניין, אז השכר הוא אדיר. שמעתם פעם דבר כזה, מה השכר?

על שעה של תורה.

אז בואו אני אשמיע לכם.

הגמרא בירושלמי אומרת שדבר אחד מן התורה שקול כנגד כל התורה כולה.

דיבור אחד של תורה, אומר הגאון מווילנא,

שקול כנגד כל התורה כולה. זוהר הקדוש אומר,

בשעה שאדם למד, אות אחת שהוא מוציא מפיו,

מצוות תלמוד תורה.

זאת אומרת, אני יושב ולומד ואומר, תנא דבי אליהו,

אמרתי 11 אותיות, זה 11 מצוות של תלמוד תורה.

החפץ חיים זכר צדיק וקדוש לברכה בדק ומצא שאדם בדקה אומר בממוצע 200 מילים.

כל מילה בממוצע, ארבע אותיות.

כפול זה 800. זאת אומרת, בדקה אחת שאתה לומד תורה,

800 מצוות של תלמוד תורה.

בואו נבין מה זה אומר.

חג פסח, שבוע ימים, זה מצווה אחת.

חג סוכות, שבוע ימים,

זה מצווה אחת.

יום כיפור, 26 שעות צום, מצווה אחת.

תלמוד תורה, דקה אחת, 800 מצוות.

ולא התחלנו את החשבון.

מדוע?

מדוע? משום שמצווה אחת של תורה שקולה כנגד כל המצוות.

אז אם ניקח משקל ונשים מצווה אחת של תורה שזה אות אחת,

נשים פה תרייג, זה שקול.

נשים שתי אותיות,

אז יהיה פעמיים תרייג כנגד.

נעשה 800 כפול תרייג, יוצא כחצי מיליון מצוות לדקה.

בשעה,

30 מיליון מצוות של תלמוד תורה.

שעה.

ולא התחלנו את החשבון.

משום שהמשנה אומרת באבות שמצווה גוררת מצווה, והברטנורה אומר על המקום שכל העושה מצווה ומתענק בשעת עשייתה ושמח,

זה עוד מצווה.

מצווה גוררת מצווה.

אם כן, מצווה בשמחה כפול שתיים.

הלומד בשמחה, 60 מיליון מצוות בשעה.

מה קורה עם המצטער?

אדם בא עם מחושים, עם כאבים,

והוא לומד תורה.

יש לו צער בשעה שהוא לומד, אבל הוא לומד.

כתוב, גדולה אחת בצער, ממאה שלא בצער. פי מאה הוא מקבל.

זה שלוש מיליארד מצוות לשעה, ועוד לא התחלנו את החשבון.

כי כל זה מדובר, מי שלומד ביום חול, אבל הלומד בשבת,

אומר הבן ישחי בריש פרשת שמועות,

שזה שכר שבת פי אלף.

זאת אומרת, שלושים טריליון מצוות בשעה.

למי שלא יודע, זה שלוש עשרה אפסים אחרי הספרה הראשונה.

ועוד לא התחלנו את החשבון.

כי זה מדובר, מי שלומד יחידי,

אבל הלומד בחברותא כפול שתיים.

הלומד בציבור,

כפול לציבור.

עכשיו, כשאני לומד אתכם,

כל אחד מאיתנו מקבל כפול כל מי שנמצא כאן.

עכשיו, עוד דבר צריך להבין, כל זה, עוד לא התחלנו את החשבון,

כיוון שזה מדובר בשעה שכולם לומדים.

אבל אם הוא לומד בשעה שאחרים לא לומדים, הוא נוטל שכר כנגד כולם.

צא וחשוב, כמה שכר מגיע לאדם על לימוד תורה.

רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל?

לפיכך הרבה להם תורה ומצוות.

זאת אומרת,

הקדוש ברוך הוא כל כך אוהב אותנו

וכל כך נתן לנו אפשרויות לזכות כל כך הרבה,

ויש אנשים שמעבירים את זמנם

באכילת במבה, ביסלי,

אייס קופי,

קפוצ'ינו,

רואים שטויות,

קוראים שטויות,

משחקים,

מבלים את החיים ולא שמים לב שכל רגע שעבר מת,

מת,

מת,

מת, מת,

מת, מת, מת. החיים מתים.

אדם יבוא,

הוא החסיר מנחה, לא התפלל מנחה יום אחד.

החסרון הזה לא יוכל להימנות במניין המצוות בעולם האמת, אומר המדרש.

אין לו את המנחה הזאת לעולמי עולמים.

זאת אומרת,

כל מצווה שאתה מפספס היא הלכה ועבדה,

ולא רק היא,

אלא גם הזמן שיכולת לנצל.

על זה אומר הגאון מווילנה.

כשאדם מגיע לעולם האמת, עושים איתו דין וחשבון.

דין וחשבון.

דין

על העבירות וחשבון,

על הזמן של העבירה שיכולת לעשות בה מצווה.

לא רק על העבירה עצמה.

אבל אתה במשך החמש דקות שעשית עבירה יכולת לעשות בחמש דקות מצווה,

על זה עושים לך חשבון.

ובטח אתם תכירו את זה שאדבר עליו כעת.

היה פעם ילד שבקטנותו לא היה מצליח כל כך בלימודים.

מנסה אבל לא הולך, לא מתאמץ כנראה מספיק.

ויום אחד הוריו דיברו שעת לילה, כשהם חשבו שהוא ישן,

אמרו,

אם לא עלתה בידו,

נשלח אותו להיות שוליה לנגר.

לפחות שיהיה לו מקצוע, לפחות דרך ארץ.

לפחות שיהיה ייר השמיים.

נהיה בעל הבית, לא יהיה בן תורה.

אבל לפחות שיהיה יהודי טוב.

אותו ילד שמע את הדבר,

וכאב לו מאוד, ופרץ בבכי, ורץ לאביב,

וביקש ממנו בכל לשון של בקשה שייתן לו עוד סיכוי ללכת וללמוד שוב, והפעם הוא השתדל בכל כוחו.

האבא הסכים,

והבן הלך, גדל ונתעלה, עד שהפך להיות הנציב מוולוז'ין.

לפני שנפטר הנציב מוולוז'ין,

זכר צדיק וברכה מעולם זה,

הוא אמר למקורביו,

אוי ואבוי לי אם הייתי מגיע אחרי זקנה לעולם האמת,

ולא הייתי שומע את השיחה של אבא ואמא.

הייתי מגיע לבית דין של מעלה,

והיו מוציאים לי שני ספרים,

מעמק שאלה ומעמק דבר,

ואומרים לי, אתה מכיר את הספרים האלה?

והייתי אומר, מנין לי?

אני עבדתי בנגרות כל חיי, אני לא מכיר ספרים כאלה, אני לא הייתי למדן.

והיו אומרים לי, אתה יודע שאתה היית צריך להוציא את הספרים האלה?

מה הייתי עושה אז?

הוא שמע את השיחה של ההורים והציל את חייו והפך להיות הנציב מוולוז'ין.

כל אחד מפה יכול להיות הנציב מוולוז'ין.

לא הנציב בדיוק, אבל הנציב של עכשיו.

הנציב מוולוז'ין לא היה משה רבנו,

אבל הוא מילא את כל הפונקציה של הנציב מוולוז'ין.

זה מה שביקשו ממנו, זה הכלי שנתנו לו.

אתה לא יכול להיות יותר מזה,

אבל אל תהיה פחות מזה.

ומסביר את זה הבן ישחי, זכר צדיק וקדוש ברכה,

ואומר,

אחד בא לפני המלך,

הביא עשרה כדים,

שכל אחד מכיל עשרה כבין,

ומילא את כל אחד מהם בתשעה.

אמר המלך, מלאו אותם עפר ואבנים,

ושלחו אותו איתם.

בא אחריו אחר,

הביא כד שמכיל עשרה כבין,

ומילא אותם אחד עשר.

אמר, מלאו לו את הכד באבנים טובות ומרגליות.

שאלו העבדים,

תמה, זה הביא אחד עשר.

זה הביא תשעים.

איך זה עפר ואבנים,

וזה אבנים טובות ומרגליות?

אמר להם, זה העריך אותי ביותר ממה שיכול,

וזה העריך אותי בפחות ממה שיכול.

הכד שלו היה יכול להכיל עשרה,

והוא הביא לי תשעה.

זה היה יכול להכיל עשרה, והוא הביא לי אחת עשרה. העמיס, עפן עליו יותר.

זה מורה על הערכה של האדם

כלפי מי שנתן לו את הכלי.

אדם קיבל כלי, זו הנשמה.

והנשמה יכולה להכיל הרבה.

הוא לא יודע כמה.

אבל תארו לכם שאדם יגיע לעולם האמת,

ומלבישים אותו בימים

שהוא הכין לעצמו.

כמו שאמרנו,

הוא בא עם שעה של לימוד,

אז הוא יהיה בן שלוש.

אז ילבישו אותו בבגדים שהם אחד חלקי עשרים וארבע ממה שהיה צריך ללבוש.

אתם מתארים לכם אחד עומד ביום הדין רק עם גרביים?

זה הבגדים שהוא הכין לו לחיי העולם הבא.

תאר לך אדם, מגיע לסעודת מצווה,

נותנים לו בקבוק לא כזה, שזה גדול, נותנים לו בקבוק בירה,

הגדולים,

וממלאים לו אותו עשירית.

ואומרים, בכבוד, בכבוד.

איזה ביזיון.

איזה ביזיון.

אז עם זה אנחנו לא רוצים לעמוד במצב כזה,

אוי ואבוי אם המציאות שלנו תהיה כזאת,

ולא נעמוד בפני חברים במסיבה,

שאפשר לצחוק ולחייך ולהגיד, אה,

קטע יפה.

שמה לעמוד ביום הדין זה פדיחה לעולמים.

זה אי אפשר כבר לתקן.

זאת אומרת, אם לא תכין צידה לדרך, תהיה בעיה.

ריש לקיש,

כתוב,

כשהוא יצא מן העולם הזה, טרם צאתו עוד הספיק לומר,

הוא השאיר בעולם הזה קבא דמוריקה.

קבא דמוריקה.

כמו, תגידו, חבילת פטרוזיליה נשאר לו,

ועל זה הוא אמר, ועזבו לאחרים חנם.

ולא השאיר בתים, לא דירות, לא שטחים, לא שדות.

נשאר לו במקרר,

חבילה פטרוזיליה.

הוא אומר, חבל, גם זה השארתי.

על מה הוא התלונן, אתם יודעים? על מה הוא התלונן?

על הזמן שהיה צריך להשיג את החבילה פטרוזיליה,

שהוא לא ניצל,

כי זה נשאר פה.

אם הוא היה משתמש לפחות עם הפטרוזיליה,

אז הזמן שהוא השקיע בשביל להשיג אותה,

אז זה היה לו אותה מטרה ותכלית.

אבל אם זה נשאר פה, אז זה היה לריק.

אתם שומעים מה היה הבזבוז?

בזבוז

של כמה דקות.

כמה דקות מכל החיים שלו שאיר.

כבא דמוריקה.

אתם מבינים מה זה ערך של חיים?

אתם נכנסים לאיזה מסעדה, נגיד, והזמינו אתכם, ואומרים לכם, בואו נשב, נשתה ככה.

אתה יושב ושותה,

ומזמינים לך חתיכת עוגה, עוגה ככה, משהו, משהו. בשעה שאתה יושב,

ומקשקש בכוס על נס קפה,

ולוקח ביס מעוגת גבינה עם הקצפת,

ויכולת לקנות עולם הבא,

ואכלת עוגה.

לא אכלת עוגה,

אלא עוגה אכלה אותך.

אז מה, אז מה, אז מה, אז מה, אז מה, לא נחיה?

אז מה, כל הזמן נשב עם הגמרא ולא נזוז?

אז מה, מה, מה זה, מה, מה אתה מוסר לנו פה?

קודם כל הלוואי,

ונזכה.

זאת אומרת,

כשאנחנו מסתכלים,

מה אנשים מבקשים בעולם הזה?

אומר שלמה, המלך הרב שלום,

הבל הבלים, הבל את הבלים. תזכור, זה הבלים.

תזכור, זה הבלים.

אתם זוכרים אולי שהייתם קטנים, אני לא יודע אם אצלכם היה נהוג כך,

אבל כשילדים קטנים לפעמים, ההורים היו ככה, מכניסים אותם לאמבטיה, והם לא רוצים כל כך להתקלח, אז עושים להם אמבטיה מלאה.

והיו מביאים להם איזה אונייה קטנה,

ככה משהו מפלסטיק קטן, והם משיתים את זה, והילד מרגיש שהוא רב חובל, קפטן,

והוא לא יוצא, והוא משית אותה.

היו כאלה, לא היה להם כסף לאונייה קטנה, הם מבינים קבוצת גפרורים.

מה אתם אומרים? מצחיק לראות ילד ככה, נכון?

והוא חושב שזה, בואי בואי אם תיגע לו באונייה, ואם היא תיפול לבפנים, היא תשקע ומרגיש הטבעת לו את כל הרכוש.

כשמתבגרים, נשארים ילדים קטנים.

רק הפעם קוראים לזה יאכטה.

יאכטה, וואו, אתה יודע איזה יאכטה יש לו?

וואו.

מה יש לו? יש לו כמו אונייה קטנה באמבטיה שלהם.

רק זה גדל.

ועכשיו הוא בים הגדול, לא באמבטיה. אמבטיה יותר גדולה.

נו, אז מה אם הוא ביאכטה?

יש כאלה עוד מבסוטים, הם גם לוקחים שחטה.

שחטה.

איך הם מבסוטים, עושים עיגולים עם הסיגריות, הופ, הופ, הופ.

איזה יופי.

איזה גבורה, איזה גבורה.

יש כאלה שחולמים על בוכתה.

בוכתה, שיהיה להם בוכתה כסף, הרבה כסף.

אז כן, בטח.

יאכטה, בוכתה, שחטה, והכל חרטה.

הכל חרטה, הכל לבין המנהים, הכל.

אז אדם צריך להתבונן מה העיקר ומה הטפל.

אז אני שואל אתכם, אחרי 120 שנה שאדם יוצא מפה, 120 שנה, לא 70, 120,

אם הוא יוצא כמו רבי שמעון בר יוחאי,

שגם כן לא היו לו חיים קלים, ישב במערה 13 שנה, זה לא פשוט.

כן? זה לא בקניון, הוא לא היה בקניון.

הוא היה במערה 13 שנה.

אבל הוא חיבר את הזוהר הקדוש.

אתם שומעים?

אני שואל אתכם, מה יותר כדאי לצאת מהעולם הזה?

רבי שמעון בר יוחאי?

או לצאת רב חובל,

או מהנדס בכיר,

או מנכ״ל ברשת הגנים,

או אני לא יודע מה.

מה יותר חשוב?

מה יותר חשוב?

אחרי שהוא יוצא מהעולם הזה, בסדר, היה מנכ״ל, היה זה, היה פה,

אבל הוא יצא מפה קל מאוד.

אבל אם יצא רבי שמעון, נכון,

הוא לא יהנה כמו שאתם נהנים, הוא לא,

הוא הפסיד את החיים, במושגים שלנו הוא הפסיד את החיים, חבל.

אם אנחנו היינו שומעים קול,

קול

היינו שומעים לקול,

הרבנים שצליחים לדבר בקולי קולות,

צועקים בשביל שתקשיבו,

עוד קול ועוד קול ועוד קול, ומסבירים לכם בקול מה צריך לעשות על פי התורה,

וכמה מוכנים להקשיב,

כמה מוכנים ללכת בדרך הזאת עד הסוף,

כמה מכם, מי יודע, יכולים להיות הנציב מוולוז'ין ורבי שמעון?

השאלה אם הם שומעים את הקול,

אם אדם זכה לשמוע פעם אחת את הקול ותפס את הקול,

אי אפשר לדעת מה הוא יכול להיות.

אי אפשר לדעת מה אדם יכול להיות

אם הוא תופס את השעה הנכונה.

אי אפשר.

אני אגיד לכם, כשאני פתחתי פעם ראשונה בגיל 24 ספר, בספרייה של הוריי, אני הייתי חילוני,

והספר שמשך את עיניי זה היה קיצור שולחן ערוך של הרב גנצפריד,

זכר צדיק וברכה,

ורציתי לדעת מי אלה שנתנו מתנות לבר מצווה, ספרים במקום צ'קים.

לכן משך את העין שלי הספר הזה, ופתחתי אותו, אני חשבתי שזה ספר בישול.

איך מסדרים את השולחן בקיצור?

וחיפשתי עוגות לראות אולי תפריט, לא היה שם שום דבר.

ואני לא אספר לכם מה עברתי בין הדפים, עד שהגעתי לדיני עניית אמן,

ושם פתאום התחלתי להבין משמעות של אמן.

הייתי אומר אמן כשאבא שלי היה לוקח אותי לבית כנסת בשבתות,

אז הייתי אומר אמן, אבל אף פעם לא הבנתי שיש לזה משמעות.

מה זה אומר? יאמנו דברי האומר?

שאני מאמין בדברים.

פעמים צריך להתכוון יהי רצון, פעמים זה אמת.

את כל הדינים,

לא ידעתי.

וזה משך את סקרנותי, והמשכתי עוד לעיין ועוד לעיין ועוד לעיין ועוד לעיין ועוד לעיין, ולמדתי עוד ספר ועוד ספר, והתחלתי רצוף ולא הפסקתי.

הגעתי להרמב״ם, והרמב״ם כותב

שכל אדם,

אם רצה,

יכול להיות כמשה רבנו,

ואם רצה, יכול להיות כרובעם בן נבט.

הכל תלוי ברצונו של האדם.

אמרתי, אני רוצה להיות משה רבנו,

לא הנציב מוולוז'ין,

לא רבי שמעון בר יוחאי, אני לא הולך על קטן, רק על גדול.

משה רבנו, לא פחות.

פעם הסברתי לאנשים בהרצאה,

שאני החלטתי להיות משה רבנו.

תסתכלו עליי ככה, משה רבנו?

אני לא הייתי כמו שאני היום, אני הייתי סתם ככה, תשלבלע כזה.

עכשיו, מה זה הם תשמעו? אני הולך לכיוון של משה רבנו. אם אני לא יהיה משה רבנו, אז לא נורא אני מניע איזה יהושע בן נון, גם טוב.

אם אני לא אצליח להיות יהושע בן נון, אז מה, משהו רע בדוד המלך?

אז אני אהיה דוד המלך.

לא אוכל להיות דוד המלך?

שלמה בנו,

לא שלמה בנו.

נו, אז נהיה כמו אחד הנביאים,

ישעיה, יחזקאל, משהו, הושע בן בארי.

אם אני לא אזכה לזה, טוב, אז נהיה כמו רבי שמעון בר יוחאי,

רבי מאיר בעל הנס,

לא ילך, אביי ורבא, לא ילך.

נהיה כמו אלה ואלה, והתחלתי למנות ככה,

בסוף אמרתי, טוב, לא ילך, לא ילך, מה אני אעשה? אני אתאמץ, אני, יאללה, הרמב״ם.

לא הרמב״ם, בסדר.

אז נהיה, אני יודע, הרן.

אם לא הרן, אז טוב, לפחות הבית יוסף.

לפחות הבית יוסף, לא אם אתה הולך לכיוון של

משה רבנו, לפחות תהיה.

לא הבית יוסף, אז הארי הקדוש.

ואם לא נהיה הארי הקדוש, נו, אז הגאון מווילנא.

לפחות הגאון מווילנא. לא הגאון מווילנא, אז הבן אש חי.

לא הבן אישך, איזה חפץ חיים.

לא, החפץ חיים. אז אמנון יצחק גם טוב.

בינתיים נתקעתי באמנון יצחק.

אבל גם אמנון יצחק זה לא רע, לא?

אני חושב שזה לא רע.

אני עוד ממשיך, אני לא התייאשתי.

אני הולך לכיוון של משה רבנו, סתמינו.

תמיד תלך על גדול, למה אתה לא יודע מי אתה.

אתה לא יודע מי אתה עד שתמצה את כל כוחותיך.

אל תזלזלו בעצמכם, אל תראו את עצמכם קטנים. ונהי בעינינו כחגבים. אדם הוא ענק.

ענק, אין שיעור כמה הוא ענק.

ומה עוד?

שביהדות זה לא כמו בחילוניות. בחילוניות יש לאדם פוטנציאל, אין לו יותר מזה. זהו, זה הפוטנציאל.

ביהדות אין דבר כזה.

אתה יכול להיות נעבך,

חסר השכלה ומוגבל יחסית,

אבל לא הכישורים קובעים מי תהיה,

אלא המאמץ וההשתדלות.

בדרך שהאדם רוצה ללך, בנו לכינותו.

הבא לתאר, מסייעים לו.

הקב' ברוך הוא פותח לאדם מן השמיים עוד ועוד ועוד, עד בלי סוף.

אתה יכול להיות לא מוצלח בכיתה, לא מוצלח.

לא מוצלח.

לא מוצלח, לא מבין. כולם קולטים בשנייה.

אתה לא מבין.

אבל אם תתעקש,

אתה יכול להיות גאון הגאונים.

כי זה לא תלוי

לא ב-IQ ולא בשום דבר אחר.

זה תלוי ברצון שלך, כמה אתה מוכן למסור את עצמך בשביל התורה.

באזור הקדוש מסביר את זה נפלא בדרך משל.

הוא אומר משל לאדם

שרצה בחורה,

והוא רצה לקרוא לה.

היא הייתה בבית.

הבית סגור, והיו תריסים מוגפים.

איך הוא ימשוך את תשומת ליבה כשהוא נמצא בחוץ?

אני אומר את זה בלשון ציורית, כן, של ימינו.

אז הוא בא לשם עם גיטרה,

והוא יושב ליד החלון, ומנגן נעשה רנדה.

והוא מנגן, ועובר יום שלם, הוא מנגן והיא לא יוצאת.

והוא מגביר לאט לאט יותר, אולי לא שומעת,

ויומיים היא לא יוצאת.

ואחרי שלושה ימים פתאום נפתח שלב אחד.

הוא רק רואה, נפתח שלב אחד, התחיל טן, טן, טן, טן, טן, טן, טן, טן, טן, טן, טן.

הלך והביא תופים, והתחיל בום, טראח, טראח, בום, בום.

אחרי כמה זמן פתחה עוד שלב.

אה, חצוצרה, הזמין חבר'ה אלה, יושב שמה.

אחרי כמה ימים עוד פעם פתחה שלב, עד שבסוף פתחה את כל התריס וראה אותם מלוא הדרה.

הדרה.

אומר הזוהר הקדוש, ככה תורה.

התורה רואה שאתה מחזר אחריה.

אם אתה מחזר אחריה ולא מפסיק יום, יום, יום, יום,

בשלב מסוים, אם תפתח לך שלב,

היא תעיר לך. פתאום היא תיכנס לך הבהרה,

אתה לומד סוגיה קשה,

אתה לא מבין,

ופתאום אתה צועק, תפסתי, זהו, יש, יש.

תשמע את הסברה.

זהו, ואתה עכשיו מבין.

ואחר כך עוד פעם, אתה מתאמץ, מתאמץ, ועוד פעם,

ופתאום הדף הולך עליו,

ואתה מבין, ואתה מצליח לכוון לדעת זה ולדעת זה ולדעת זה ולדעת זה,

פתאום נפתח לך.

היית סתום לאורך זמן,

ופתאום זה נפתח.

מה הסוד אומר הזוהר הקדוש?

חיזור.

אתה מחזר אחרי התורה, אתה מראה את אהבתך לה.

אם תראה את זה,

הקדוש ברוך הוא יפתח לך.

זאת אומרת, זה לא תלוי בכישרונות,

זה תלוי ברצון.

כמה אתה מוכן להשקיע?

עכשיו, אם תראו לי

ותוכיחו לי

שיש דברים יותר חשובים

מלימוד התורה וקיום המצוות

להשיג את המטרה האמיתית, חיי העולם הבא,

אני היום מודיע לכם, אני מסתובב וחוזר אחורה 180 מעלות.

אחרי מה שאמרתי לכם, אם תשכנעו אותי הפוך,

אני מסתובב 180 מעלות.

ודיברתי עד היום,

עד היום,

עם מאות אלפי אנשים,

ועוד אף אחד לא הצליח לשכנע אותי שאני טועה.

בדיוק הפוך.

הצלחתי לשכנע את הטועים שיש דרך אמת.

נכון,

לא יהיה לכם אולי, אולי,

אונייה באמבטיה, או יכתה בים.

בכל מיניות.

זה לא סטירה, אפשר גם לפעמים גם.

אפשר מכונית יפה, אפשר בית נאה, אפשר

דירה נא, אישה נא, אין בעיה, לא אמרו, אסור.

מה שמותר בשביל התכלית, מותר, תעשה, למה לא? מלוא חופניים.

לא להתנזר.

אבל תשאף להיות מי שאתה.

ומי שאתה זה כל הפוטנציאל של הזמן העומד לרשותך.

אל תבזבז אותו להריג. תחשוב,

האם את הרגעים הבאים אני מנצל,

יישאר לי לחיי העולם הבא,

או לא יישאר.

תזכרו,

אם יום אחד אדם יצטרך לעמוד מול השאלה הגורלית,

כשמודיעים לו שיש עוד שעה לחייו,

ותו לא,

אבל יש אפשרות להציל את חייו

אם הוא ישקיע 200 אלף דולר בניתוח.

ברור שהוא ייתן את הדירה שלו ואת כל רכושו בשביל להאריך את ימיו.

אז אני שואל שאלה,

למה בשעה של החיים האחרונה אדם מבין

שכדאי לשלם את כל עמלו שעמל כל ימי חייו

בשביל עוד כמה שעות?

למה כשהיו לו הרבה הרבה שעות הוא בזבז אותם בחינם,

בלריף,

ולא קנה בהם כלום?

אם שעה שווה הכול,

אז למה היום אתה לא מנצל אותה?

אלא כל זמן שיש לנו את הזמן, אומר הזוהר הקדוש,

אדם מתהלך בעולם הזה וחושב שיחיה כאן לאלפי דורים,

לא דור ולא שניים, דורות רבים הוא חושב שיישאר כאן ולא יצא.

אין לו תוכניות לצאת.

תסתכלו בלוח השנה שלו.

לא כתוב בשום מקום שהוא הולך לצאת.

כן, לצאת לחו״ל, כן.

אבל לצאת מפה, לא.

אז אני שואל,

אנחנו לא יודעים כמה קצבו לנו משמיים.

וחכמים אמרו, יפה שעה אחת קודם.

וכל שעה שאדם מאחר, פשוט זה הפסד.

הפסד ועוד הפסד, הפסד ועוד הפסד.

כמה אנשים יחכמו אחרי הדרשה הזאת

וישמעו את הקול, ויתעשתו,

ויחליטו ללכת בדרך טובים באמת?

אני חילוני עד 2024. אתם

זכיתם להיות באוהלה של תורה.

אם אני הייתי מתחיל כמו שאתם התחלתם,

מי יודע איפה הייתי זוכה כבר להגיע היום.

לכם יש את כל הבסיס.

הורים,

אפשרויות,

מורים.

אתם צריכים רק להיות פנויים בראש בשביל לקבל ולקבל ולקבל ולקבל ולספוג כמה שיותר.

יגיעו ימים שתצטרכו אולי לצאת

לחיים, ולא כולם יתמודדו אותו דבר, לא כל אחד יהיה לו דרגת ביטחון.

יש כאלה שיסכימו,

יהיו מוכנים להיות

חיים של אברך, של בן תורה,

אפילו על מנת מיעוט,

מיעוט

של הנאות העולם הזה,

אבל בשביל לזכות בחיי העולם הבא, יהיו כאלה שירצו לשלב, ירצו כאלה ככה וככה.

אבל מי יהיה החכם

לקחת את כל החיים,

להבין אותם,

להתבונן,

לעשות שיקול אמיתי ולהחליט. מכאן והלאה, יש לי רק מטרה אחת ואני אגיע אליה,

ולצאת לדרך ולא להפסיק, זה החכם.

סוף דבר הכל נשמע.

את האלוהים יירה ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם, אין משהו אחר.

כל השאר זה הבל הבלים.

עשירים רבים,

שמענו עליהם,

היו ונפטרו.

שחקנים ואומנים,

היו ונפטרו.

ראשי ממשלות ונשיאים,

היו ונפטרו.

מה לקחו?

תראו דוגמה.

רבי שמעון בר יוחאי,

לפני אלפיים שנה.

בלג בעומר מגיעים לציון שלו במשך הימים, השבועיים של לג בעומר, מגיעים כמיליון איש לציון שלו.

למה?

גדולים צדיקים במיטתם יותר מבחייהם.

ביום הפטירה,

זה יום ההילולה של הצדיק,

וכוחו גדול מאוד בשמיים,

והוא עולה בכל יום בשנה, באותו יום, דרגה נוספת בעולם העליון.

תראו לי ראש ממשלה,

נשיא,

מי שאתם לא רוצים,

שאחרי חמש שנים עוד עולים אליו בכלל.

זה בגלל שהפוליטיקה מחייבת.

אבל רבין,

72 שעות אישהו את ארונו בשביל שיבקרו הרבה, יחלקו לו כבוד,

ומספר העוברים על ארונו היו בסך הכל 24,000 איש.

מה הכבוד האמיתי שאדם מקבל בחיי העולם הבאים? הייתם קוראים פעם מדרש הנעלם בזוהר הקדוש,

ורואים איך יוצאים מלאכי השרת להקביל פניו של צדיק, ואיזו הכרזה יש יום לפני שהוא מגיע.

פלוני בן פלוני הצדיק מגיע, ומודיעים לאבות הקדושים אברהם יצחק ויעקב, הולכים אצל הקדוש ברוך הוא, כל התיאור שנאמר שם,

עם כל המלאכים והמחנות שמגיעים ללוות את הצדיק ולקבל אותו, להכניס אותו למדורו בעולם האמת.

איי, איי, איי, איי, רק לקרוא את זה ולהתכונן.

זאת אומרת,

רואים מפה שכבוד חכמים ינחלו.

נכון שבשעת חיותם נפעמים החכמים לא נוחלים את הכבוד עכשיו.

לכן כתוב, הנחלו.

אבל תראו איזה כבוד, כבוד אמיתי.

אדם צריך לדעת,

החיים מתנה,

הזמן קצור,

והניצול תלוי בך.

או שאתה מנצל את החיים,

או שהחיים מנצלים אותך.

כן, למי שיש שאלות, בבקשה.

כן.

הרב סיפר לנו על כל מיני רבנים וגאוני עולם הכל,

אז אני מרגיש שזה תמיד די גדול עליי.

ואיפה הפרופורציה עומדת?

יש פרופורציה שאנשים שנולדים ילדים עד 14-15 ילדים, כל הזמן אומרים לעצמם,

השם יעזור, השם יעזור, פרנסה, ובינתיים הם מגרדים את הקירות הילדים שלהם.

אז איפה הקו הישר שהבן אדם אמור ללכת בהם, שיקרא יהודי ישר?

בשביל זה הכנתי אותך מראש וסיפרתי את הסיפור של הנאצים מוולאז'ין.

בשביל זה הסברתי לך שזה לא תלוי ביכולויות של האדם,

ובמסוגלות שלו ובכישרונות שלו,

אלא במאמץ והרצון שלו.

הרב חיים קנייבסקי יאריך ימים,

כשהוא למד בישיבה, הוא לא היה מהמצטיינים.

הוא בא פעם לאבא שלו, הסטייפלר, זכר צדיקה שלך, ואמר לו, אבא,

אני לומד גמרא,

אבל אני לא מבין.

אז הוא אמר לו, לא צריך להבין, צריך ללמוד.

אז הוא חזר ללמוד.

עד היום הוא לומד,

והוא גאון הגאונים.

זאת אומרת,

לא צריך להיות עם רקע של מוכשר במיוחד.

איינשטיין, להבדיל,

היה ילד לא בולט בכלל בלימודים בשעה שהוא למד,

ואחר כך יצא ממנו איינשטיין.

לא הכישרונות תמיד,

ההתחלתיים, הם הבסיס להצלחות העתידיות.

בפרט לא בתורה.

בפרט לא בתורה.

אז לכן אתה צריך להבין,

אם אתה רוצה לחיות חיי רווחה, וזה משאת נפשך,

ואתה לא רוצה שהילדים שלך יחיו בדוחק ובעוני,

אם אני מתאר את זה קיצוני.

אז בסדר.

זה החלטת. העדפת לחיות חיי שעה, ולא חיי נצח.

ומכרת, כמו עשיו, את הבכורה בנזיד עדשים.

גם הוא עשה אותו דבר.

הוא ראה את האדום, האדום הזה,

והוא אמר, אל עיתני, אני רוצה הרבה מזה,

והוא בלע את זה,

והוא הפסיד.

זאת אומרת, יש לך אפשרות.

אי אפשר בעולם הזה להרוויח את שתיהם. זה בא על חשבון זה.

אפשר לשלב מה שמותר לאותה מטרה.

אתה צריך לנוח קצת.

ודאי, אם זה לצורך הלימוד, זה מעלה.

השאלה אם זו לא התעללות בילדים של אותו אדם, וזו לא עבירה מה שהוא עושה.

אז אם אתה רוצה, יש מאמר בגמרא שכתוב שאם תלמיד חכם רוצה להיות תלמיד חכם, צריך להיות אכזרי על בניו כעורב.

בעורב הוא אכזרי מאוד.

הוא מניח את בניו כבר מהיום הראשון.

זה אחד מהמאמרים של חכמים בשביל להגיד עד כמה,

עד כמה,

עד כמה אין אחריות, כמו שאתה חושב, כלפי הבנים. אתה יודע שעל פי דין תורה צריך לזון את הילדים עד גיל שש. מגיל שש אתה כבר לא חייב על פי תורה.

זה שאנחנו זנים,

זה מה שאנחנו עושים יותר ממה שהתורה חייבה אותנו.

אבל הקדוש ברוך הוא זן ומפרנס את הכול. לדוגמה, אם אתה תיפטר מן העולם בתור אבא,

אז מה אתה חושב, שהילדים ימותו אחריך? לא ימותו.

אבל הם יתומים, אז מי יזון אותם?

מי שזן את הנמלים,

את הפינים, את העופות ואת הדגים,

הוא יזון אותם.

כמו שהוא זן אותך ונתן לך לתת להם,

הוא יכול לתת להם במישרין.

הוא יכול לתת להם דרך השכנים, דרך אחרים,

תיפול להם מהירושה שלך, ייתן להם כך או אחרת, אין לו בעיה.

הקדוש ברוך הוא זן את העולם כולו, לא אתה.

טעות לומר,

אני צריך לעבוד בשביל שיהיה לילדים שלי. אתה לא עובד ואתה לא זן את הילדים שלך.

מי שזן,

זה מי שקוצב את המזונות בראש השנה לכל ברייה וברייה,

בין אדם ובין בעל חי.

רק יש גזירת, בזיעת אפיך תאכל לחם.

החכמים הם מעטים בה עד כמה שאפשר,

והטיפשים מרבים בה,

אבל הפרנסה,

הפרנסה שתבין תלויה בשם יתברך ולא באדם.

יש הרבה אנשים שעובדים שעות רבות,

ולא רק שלא מרוויחים, אלא מפסידים גם את כל ממונם.

יש כאלה שלא טורחים כלל ומקבלים הכל מזומן.

יש מי שרודף אחרי הפרנסה,

ויש מי שהפרנסה רודפת אחריו.

אתה צריך להחליט מאיזה צד אתה.

זה שחבל על הזמן להיכנס לשיעורי תיכון לחבר'ה בגילנו, כי אתה אומר, הרב אומר, גם ככה הפרנסה תבוא מהשם, אז...

אם אתה שואל אותי,

אם נותנים לי עוד פעם לחזור אחורה ולהתחיל מחדש,

לא רואה שום דבר בעיניים, רק לומד תורה.

כלום אני לא רואה בעיניים.

לא שואל, יש מזון, אין מזון,

ברור לי שיגיע מזון.

שאל פעם אחת חכם יהודי,

אמר לו כבוד הרב,

תגיד לי, אם אני אסגור את החדר עם מנעול,

יגיע עליי האוכל?

אמר לו כן.

אמר לו, מה הראייה?

אמר לו, כשם שיש שיגך מלאך המוות בחדר סגור,

ככה יש שיגך מלאך מזון.

מי ששולח את זה, שולח את זה. אם השם רוצה שתחיה, אז אתה תחיה בכל מצב.

ילדה בטורקיה, מתחת להריסות, אחרי הרעש, והפחד, והבהלה,

והאבק, והחנק, ומה עוד אפשר לתאר?

אחרי שישה ימים היא יוצאת חיה.

אם השם רוצה,

אפילו ששלושה ימים אדם אוכל לא שותה, רוב בני אדם מתים בטבעם.

אם הקדוש ברוך הוא רוצה, יכול.

והיו הצדיקים שהיו מטענים תענית הפסקה, ממוצא שבת עד יום שישי לא אוכלים ולא שותים בכלל.

מי רצון.

זאת אומרת, אתה צריך להבין, המזונות והפרנסה לא בידך.

אל בינתך אל תשען,

אל תחשוב שאתה עם הבינה שלך תביא את הפרנסה.

בעל זה יש מאמרים רבים, תקרא שער הביטחון של רבנו בחי, שאני למדתי אותו טוב,

התחזקתי ממנו ואני פועל על פיו, וברוך השם, אני רואה סיעתא דשמיא בכל מעשי ידיי.

שער הביטחון זה השער לכל המצוות, לכל עבודת האלוקים.

למה?

כי מי שיש לו ביטחון בשם, חסד יסובבנו.

והבוטח בשם,

חסד יסובבנו מכל צד ומכל סיבה.

אבל ארור הגבר אשר ישים בשר זרועו מבטחו.

ארור.

וברוך הגבר אשר יבטח בהשם.

הקדוש ברוך הוא אומר, אתה תדאג למה שאני מבקש,

ואני אדאג למה שאתה צריך.

לא כאותם טיפשים שאומרים,

שואלים אותם, תגיד, אתה עובד? אז הוא אומר, בטח, אם אין אני לי, מי לי? אתה לומד?

הוא אומר, השם יעזור, השם יעזור.

צריך להגיד הפוך, אתה עובד, לא עובד. על מה אתה סומך?

השם יעזור, כמו שעזר לנו, השם יעזור.

אתה לומד? בטח, אם אין אני לי, מי לי? כשהיית בבטן של אימא שלך, עבדת?

לא.

מי הכין את צרכיך?

מי הכין לך מזרון מים שמה?

מי דאג שתמציא את המאכל המסודרת?

מי עשה את כל זה? אתה, שיצאת.

מי הכין לך חלב?

מי דאג שיהיה לך?

מי דאג שישמרו עליך?

אתה, שלחת לגן.

אתה אכנת את הסנדוויצ'ים, אתה קנית אותם.

מי דאג לך?

כשהתבגרת והגעת לגיל טיפש עשרה, אמרת, וואו, מה יהיה עכשיו? מי ידאג לי?

מה זה מי דאג? מי ידאג לך עד עכשיו?

כגמול עלי אימו.

אבל מה קורה? זה גיל הטיפש עשרה.

פתאום הוא רואה שיש לו שרירים,

יש לו כוח, יש לו הבנה.

הוא חושב שהוא יכול להביא כסף יותר טוב מאבא שלו, יותר טוב מאשר הכנת, יותר טוב מזה.

הוא כבר מבין גדול.

אז ישר הוא יוצא לציד,

לצות טרף לביתו, והוא מפסיד פשוט.

אתה חושב שזה חוסר באמונה מי שמתעסק בכל מיני לימודים אחרים חוץ מתורה?

זה לא חסר אמונה, זה ביטול הזמן.

אמנם יש חוכמות שצריכים אותן, שנקראות משרתות אצל חוכמת התורה, כמו מתמטיקה

ודברים אחרים שצריכים אותן, תשבורת,

תכונה,

כל הדברים שצריכים אותן בשביל התורה,

אבל אלה לא חוכמות שהן חוכמות שהן ראויות מצד עצמן.

אז יש חוכמות שהן לצד קיום העולם, כמו שצריך חשבון מסוים בשביל מסחר, בשביל לקיים את העולם המדיני,

אבל הן לא צורך לקיומו של האדם.

אבל יש חוכמות שצריך אותן בשביל להבין אחר כך את התורה.

אבל הן רק סולם ל.

אבל לא שהן בפני עצמן. אם לא הייתה תורה והיה רק אותן,

אין בהן שום שייכות לחיי העולם הבא.

אבל בשביל התורה,

אז פעמים צריך ללמוד עוד דברים. ובגמרא, ברוך השם, מה שצריכה אותנו תורה ללמוד, נמצא שם.

בוטניקה ומתמטיקה וכל הדברים האחרים.

מה שאנחנו צריכים, יש לנו.

אז זה לא שייך לאמונה, זה שייך לקטע של זמן וניצולו, כן.

אנחנו יודעים שתלמוד גדול שתלמוד מביא לידי המעשה.

כן.

וזאת אומרת שעיקר לימוד תורה שלנו בשביל לקיים את התורה, לקיים את המצוות. יש הרבה מצוות של הלכות צבא ומלחמה, הלכות משא ומתן באמונה, הלכות כמו הדברים האלה.

אם אני כל היום אשב ללמוד תורה, איפה אני אקיים מצוות? כתוב שצריך ללמוד על מה זה לקיים.

כשיש למה ללמוד לקיים, הם מספקים על ידו וכל זה.

אז בוא אני אגלה לך סוד שאולי אתה לא יודע,

כשהקדוש ברוך הוא שציווה את כל המצוות אמר אני רוצה שיהיה לי שבט אחד מתוך 12 השבטים שקוראים לו שבט לוי.

שבט לוי אני רוצה שלא אעשה שום דבר, רק ילמד תורה.

זה השבט לוי, זה השבט שלי הוא אומר.

ברך השם חילו, זה החיל שלי.

אני אזון ואני אפרנס ואני אכלכל אותם. אני רוצה שבט לוי.

שבט לוי מגונן על כל עם ישראל.

שבט לוי.

אפילו כשהיו ישראל במצרים והיו משועבדים בעבדות,

שבט לוי נשארו בגושן וכל ישראל פרנסו אותם.

מתן הדבריה אומר שבזכות זה יצאו גם ממצרים.

זאת אומרת,

שבט לוי זה שבט שהשם בחר בו.

עכשיו,

הרמב״ם בסוף אל קודש מיטה ויובל פוסק שכל אחד מבאי עולם,

אם הבינו מדעו וחשקה נפשו ועזב חשבונות בני האדם וישב ועסק בתורה,

הרי זה נתקדש קודש קודשים, והוא משבט לוי.

אפילו שהוא לא לוי בייחוס,

הוא משבט לוי, זה שאמר הקדוש ברוך הוא שהוא רוצה אותם.

והוא פטור גם ממלחמת מצווה שציווה השם את יהושע בן נון.

זה שבט לוי.

הקדוש ברוך הוא רוצה אותם,

והם המגוננים האמיתיים על עם ישראל.

רק זה לא מודרני היום לדבר על זה.

זה לא נראה כי כולם מדברים בין דם לדם, בין פה לשם.

אבל אתה צריך להבין,

אם אתה שואל על פי תורה,

זה השם אומר.

הקדוש ברוך הוא אומר,

אני יכול לשלוח לכם מחבלים לטייבה,

והם יכולים להצליח,

והשב״כ יגיע יותר מאוחר,

וכבר יהיה מאוחר.

ואני יכול לשלוח אותם בזמן,

אני יכול להודיע להם,

ואני יכול לא להודיע להם.

פעמים השב״כ רצה לתפוס, והיו פיגועים, ורבים נפלו חללים.

מחליט השם, לא רוצה שיהיה, אז אני אתן שייתפס, או לא אתן בלבם שיעשו, או שבהם עצמם לבד יתפוצצו.

אני עושה הכל.

אני עושה את זה לפי חשבון של כלל האומה ושל חשבון היחיד והפרט.

אני עושה את הכל. איך אני עושה? לפי מה שאתם עושים.

אז אם נגדיל זכויות ומצוות, אומר הקדוש ברוך הוא,

אם בחוקותיי תלכו, ושכבתם באין מחריד,

וחרם לא תעבור בארצכם,

ונתתי גשמיכם בעיטה,

והארץ תתן יבולה.

לא תהיה לכם שום בעיה. אני, אני, אני מטפל בעניין. תשאירו לי את הכול, הכול בסדר.

השם יילחם לכם ואתם תחרישון ממש כמו שהיה שלושת אלפים שלוש מאות שנה.

כשעשינו רצונו,

ניצחנו בלי אבידה אחת גם במלחמות גדולות מאוד.

כשרצה,

נתן חמישה מכבים ועוד כמה מאות חיינים להצליח נגד מעצמה יוון.

כשרצה,

נתן חזקיה בלי לעשות כלום,

להפיל ממחנה סנחרים 185 אלף איש,

והגמרא עומדת ראשי גייסון.

זאת אומרת, אין לו בעיה לקדוש ברוך הוא, אתה מבין,

לעשות כך או לעשות אחרת.

עכשיו יש שיטפונות במוזמביק,

מיליון אנשים לא יודעים מה איתם.

מה, עוד טיפה יותר גשם, זה הכול.

הוא רוצה, הוא מייבש פה,

הוא משקה שם, הוא עושה כך, הוא עושה אחרת.

אין לו בעיה.

רק מה?

אנחנו הגורמים, מה הוא יעשה?

אנחנו המושכים לחוטין.

אז הוא אומר לנו את הסוד, הוא אומר, תשמעו.

אם טובו הושמעתם, טוב הארץ תאכלו.

ואם תמאנו ומריתם, חרב תאכלו.

זה תלוי בכם.

אז אני אומר לכם, תרבו חיילים לתורה.

תצטרכו חיילים פחות על המשמר, פחות טילים, פחות בלאגן, פחות צרות, פחות אבדות.

תרבו בחיילים.

אתם לוקחים את כוחו של עשו ואומרים, זה כוחנו,

ומפקירים את קולו של יעקב.

אז אתם מהפכים את היוצרות.

ואני לא רוצה להגיד מה התוצאות.

אבל בשעה שקולו של יעקב נשמע בבתי מדרשות,

אין הידיים מדעסה עושות מלחמה.

זאת אומרת, זה תלוי בנו.

מה עם כל המצוות?

יש תרייג מצוות, הרי אנחנו יודעים שיש... אמרתי, כל המצוות.

שאלת על מצווה ספציפית, עניתי. עכשיו אני אומר לך על המצוות.

כל התרייג אנחנו עושים.

מה אנחנו לא עושים?

אברכים לא עושים מצוות? אם כל עם ישראל שוב ילמדו תורה כל היום, שזה דבר יכול להיות... זה מה שיהיה בימות משיח, עם המחקים.

זה ימות משיח, איך מביאים אותם?

אבל המטרה שלנו היום זה לקדש את העולם, נכון? לעלות איתו. לא, לא, לא, המטרה שלנו להביא מה שהיא. איך מביאים אותו? איך מביאים אותו? מקדשים את העולם, שיוכל להגיד. על ידי מצוות, על ידי מצוות. מקיימים מצוות. אוקיי, המצווה למשל לאבד את האדמה.

בצורה מסוימת ללקט שישך ערופאה וכל מצוות הארץ. אין מצווה כזאת חיובית על אדם. יש מצווה כזאת, אבל לא חיובית. שישה ימים תעבוד, מצווה תעשה. שמעת? אין דבר כזה.

אין מצווה כזאת מתרג מצוות.

אלא מה?

יש מצווה כזאת, היא לא חיובית, כמו מצוות צדקה.

אתה לא חייב כל הזמן לתת, כל חמש דקות צדקה. אם בא עני, אתה צריך לתת צדקה.

אבל לא בא עני, אתה לא חייב.

אין לי קרקע, אני לא צריך לעבד אותה.

יש לי קרקע, יש מצווה, לעשות, לנטוע, לזרוע, לעשות, יש.

אבל אני לא מחויב לקנות אדמה בשביל לעשות את זה. לא מחויב.

סוכה אני מחויב, גם לא מחויב.

אם יש לי בית שפטור, או שיש לי מצב פטור,

או שאני פטור מצד המעשים שלי, כגון מצטער, או כגון המהלך בדרך שעסוק במצווה וכו'.

יש כל מיני כללים. יש מצוות חיוביות ויש מצוות רשותיות.

זה לא מצווה שלך ימין.

לכן אתה צריך לדעת.

אין תרי״ג מצוות לכל אדם.

יש מצוות לכהן, לא שייכות לי, יש ללוי, לא שייכות לי.

יש למעביד, אני לא מעביד. יש ככה, יש ככה, יש ככה.

אתה צריך לעשות את המצוות, זה הכול. תעשה תורה, מצוות הכול.

לא אמרנו שאסור לעבוד.

אין מצווה לעבוד.

אבל לא אסור.

אתה צריך לעשות חשבון כמה לעבוד,

וזה תלוי בדרגת הביטחון שלך. אם אתה חכם ואתה תבין שהביטחון באמת מקנה לך יותר,

ולא עבודה יותר,

כי על הביטחון יש הבטחה שהבוטח בשם חסד יסובבנו.

אבל הבוטח בעבודה,

עוד לא שמענו שהחסד יסובבנו.

אולי חובות יסובבו.

אז זאת אומרת, אין הבטחה כזאת.

אבל אם אני סומך על הבורא יתברך,

אני אעשה מה שהוא אומר.

ככה אני הלכתי.

מרגע שאני הבנתי,

וברוך השם, יש לי עדות של 22 שנה

שאני חוזר בתשובה ואני רואה את הדברים עיני ענק.

עיני ענק על כל דבר, השגחה פרטית על כל דבר ודבר.

הרבה חוקי רשבי ולא עלתה בידם.

אז מה אמרו?

הגמרא המליצה את זה. אז מה אמרו? שמעטים כן. לכן אמרתי, מי יהיה פה החכם?

מי יהיה פה החכם?

שילך על כל הקופה.

נכון, יהיו מעטים כמו רשבי,

והרוב יהיו כרבי ישמעאל. נכון? אז מה? לא בישמעאל, זה בדיעבד, זה לא מלכתחילה.

אז לכן כתוב

שיפה תורה עם דרך ארץ.

נכון? ביד שכם. זאת אומרת, אבל מה המטרה?

שהגיעת שניהם השגחת עמון.

אם אני יכול להשגיח את העמון על ידי לימוד תורה, למה אני צריך גם דרך ארץ?

למה אני צריך גם עמל כפיים?

אם אין בו מצווה, תקשיב,

אין בו מצווה, ודבר נוסף,

אין לו מעלה של תורה.

אז אם אני יכול ל...

אני יכול לייצר עכשיו יהלומים, יהלומים הרבה, ואני יכול אחר כך בשעון מסויימות לייצר ברזל, ברזל.

אז אומרים, תשלב ברזל ויהלומים, העיקר שתהיה עסוק בעבודה, העיקר שלא תהיה פנוי ליצר.

אז אני שואל אתכם, מה אני יכול לעשות יהלומים כל הזמן, כל היום?

למה אני צריך חצי זמן לעשות ברזל?

מה, אין לי מצווה כזאת, ואין לי מזה שכר גם.

אז בשביל מה?

אה, בשביל הרווח, כיוון שאני מוגבל שכלית, או אני לא יכול כרגע, או אין לי סבלנות,

אז לפחות שאני עסוק ולא עושה עבירות, טוב, זה המעלה, על זה דיברו.

לא, אבל יש גם שיטה שאומרת, למשל, שכל קיום במצוות זה לתקן את העולם, לקדש את החומר, הדברים האלה.

איך אני מקדש את החומר אם אני לא עובד את החומר? כשאני עושה מצוות, אני מקדש את החומר. אז צריכים לעשות את המצוות האלה? אי אפשר כל הזמן. לא, לא, לא צריכים, לא צריכים. אין מצווה, אין בתרייג מצוות, מצטער. אם תביא לי מצווה כזאת, אני מחר מקדש את החומר. מחר. יש תפיסת הרבנים, אני לא יודע כפי זה כתוב בתורה. עזוב אותי מתפיסות, תן לי מצוות, תן לי, תיקח, תיקח את מי שאתה רוצה. קח את הרמב״ם, קח את בית יוסף, שולחן ארוך, תיקח את מי שאתה רוצה.

מצווה נגד של חרוב פאה, זו מצווה מדאוריית. אמרתי, אבל היא לא חיובית.

היא לא חיובית, אבל אם לא יקיימו אותה... אם עשיתי אותה פעם אחת, בסדר? עשיתי אותה פעם אחת.

אז קיימתי מצווה, מה אתה רוצה?

אני לא חייב כל פעם. עשית אותה פעם אחת? זאת אומרת, חייבים לעשות את זה. אבל לא חייב אפילו פעם. לא, רצוי, יש מצווה, יש מעלה כזאת.

יש עניין שאדם יעשה...

יש עניין, אבל לא חיוב.

אבל אתה יודע, אתה יכול להתקיים בלי המצווה הזאת?

העולם מתקיים, אם נגיד, דוגמא, ישראל לא נמצאים עכשיו על אדמתם, והם לא חייבים במצוות שתלויות בארץ,

אז מה הם עושים? העולם לא מתקיים.

אבל העולם נמצא בטוב, זה במצב של גלות, זה לא מצב. אז אנחנו גם עכשיו בגלות, גם בארץ ישראל אנחנו בגלות. מה עכשיו? שני שלישים מהיהודים נמצאים בחוץ? לא נמצאים פה, בעשרת השבטים עוד לא נתגלו. כן, אבל הוא כמו מלכות.

לא משנה איזה מלכות, זה מלכות.

מלכות בית דוד צריכה לקום, לא מלכות כזאת של מינים ואפיקורסים שרוצים להכחית את התורה.

מלכות של יהודים, אבל בינתיים. מה זה מלכות יהודים? מלכות יהודים ניתנה רק לדוד.

כשהחשמונאים הקימו מלכות במקום מלכות בית דוד, נענשו כולם מתו,

והם היו צדיקים.

כי הם היו לויים.

נו, אז הם מתו, למה? כי המלכות ניתנה לדוד, לזרועו אחריו.

אבל הרבנים שלנו, של הרב קוק, כתב שזה התחלת דגאולה, כל הדברים האלה. מה אני אעשה שהוא אמר? אני יכול להגיד משהו על מה שהוא אמר? אני לא יכול להגיד מה שהוא אמר. אז זה התחלת דגאולה. אבל כל הרבנים האחרים לא אמרו כך, מה נעשה? מי זה כל?

מי זה כל? כל הרבנים.

כל הרבנים. איזה רב שאתה רוצה עכשיו, אתה תמנה נגדו.

אתה מבין לי את הבן שלו.

מה זה שזה רב אחר? איזה רבנים חלקו עליו של אותך תקופה? אתם לא מכירים רבנים? זה בעיה אם אתם מכירים את זה. הרב זונלפן חלק עליו, אוקיי, זה רב מול רב. לא, לא, זה לא הרב זונלפן.

כל התפיסה של עולם התורה בכל ראשי הישיבות, בכל העולם כולו,

מאז הרב קוק ועד עכשיו,

כולם לא מסכימים שזה התחלתא דגאולתא, אלא סופא דגאולתא, ועוד לא סוף גמור.

זאת אומרת, התחלת הגאולה,

פירושו של דבר זה כבר נצנוצו של משיח.

אנחנו נמצאים בדכדוך, עכשיו, אנחנו נמצאים בסוף, אמנם, לקראת החושך הגדול,

שאחריו צריך לבוא האור,

אבל עדיין בחושך, בעמקי הקליפות,

אנחנו רואים איך הסטרא אחרא מתגברת מיום ליום,

אנחנו רואים איך שנאת הדת גוברת,

אנחנו רואים איך יהודים רודפים אחרי יהודים. בטח חזרה בתשובה, בזכות הרב גם. מה זה קשור עכשיו? אז אני מסביר, זה שאור.

אני מסביר עוד פעם, אתה מתאר את המצב, כשמדברים התחלתא דגולתא,

זה שכשבא משיח ומתחיל, העולם מתחיל להכיר מלכותו יתברך.

כבר כולם, תקשיב, עוד פעם, אתה קורא למלכות הזאת,

המלכות שהיא התחלתא, לא המלכות הזאת, המלכות הזאת שמה לה למטרה לעקור את התורה, זהו.

אז איך התחלת הגאולה,

באים נציגי האור ועושים חושך.

זאת אומרת, אתה צריך להבין, הם לא מתכוונים למה שאתה מתכוון,

והם לא מתכוונים למה שהרב קוק התכוון,

הם מתכוונים למשהו אחר והם מדברים היום ברור.

לא צריך להבין כמו לפני עשרים שנה שהם עוד כיסו את הדברים,

כאילו, כאילו.

היום מדברים ברור.

ישראל רוצה שינוי, לא להשתנות להיות כמו שאנחנו,

להשתנות מהמצב של עכשיו. אתה מבין?

מדינת כל אזרחיה,

גויים, התבוללות, תערובת, הכול,

גיור, בלי רפורמים אפילו, כלום, כלום, כלום, כלום, כלום.

לנער ולנטרל לגמרי.

לצערנו הרב זה ככה.

אנחנו נלחמים יום-יום, אתה רואה, משתדלים, מפיצים, מדברים, הולכים, מסבירים.

אבל זהו,

זה המצב.

בכל אופן צריך לדעת דבר אחד,

אנחנו צריכים להסתכל על עצמנו בכל יום ובכל שעה.

יש לנו מטרה במשימה,

המשימה היא איך אני משלים את עצמי במטרה האינדיבידואלית ובכללית.

איך אני גורם לקדש שם שמיים על ידי מעשיי,

ולהגיע לעולם העליון בצורה הטובה ביותר?

כל מה שאני יכול להרבות תקופות שמיים ומעשים של קיום תורה ומצוות,

זה מה שאני עושה. ככה אני עושה נחת רוח ליוצרי,

ועל זה אני אקבל שכר. כן, שכר.

הרב, לפי החשבון שאתה עשית עם המצוות של שעה,

אז אתה תעשה שעה ולא צריך יותר, יש לך עודף.

אני לא אגיד, אני לא רוצה בקושי ספור. נכון, הבנתי כבר. אז לכן אני רוצה להגיד לך שכתוב בספרים הקדושים,

שעל ביטול תורה זה בדיוק אותו חשבון.

רק מינוס.

אפשר לעשות חשבון כל כך ארוך, אם אפשר לעשות חשבון במספרים יותר... למה? אני אגיד לך למה. כי אם תדע מה מקבלים על מצווה אחת,

תבין כמה מתחיל להגיע לך חשבון.

אתה יודע כמה מקבלים?

כתוב שיפה קורת רוח של שעה אחת בעולם הבא מכל חיי העולם הזה.

אתם שואפים,

קצת נגיד, לחיי העולם הזה.

אז תיקח את כל ההנאות שהיית רוצה שיהיו לך,

ותקבץ אותם ביחד, למשך כל חייך, ביחד.

זה אושר שתתעלף ממנו.

אם תיקח את כל האושר והשמחה והעונג

שיש לכל הדור הזה,

כולם ביחד, ותיתן לאדם אחד,

אי אפשר להרגיש כזה. זו הנאה שאי אפשר להסביר אותה אפילו, נכון?

אם תיקח את כל חיי העולם הזה, מהאדם הראשון עד עכשיו, כמה היו?

טריליונים, טריליונים בני אדם.

תקבץ את כל האושר של כולם ותן לאדם אחד,

אומרת המשנה,

יפה קורת רוח בעולם הבא,

מכל חיי העולם הזה.

אפס אפסים,

כל מה שתקבץ פה מהנאות.

דבש מצאת, אכול דייקה, פן תשבע והכה אותו. אפילו דבש שהוא מתוק,

שיש לו ויטמין והוא בסדר ויופי וטעים ומתוק,

אבל אם תאכל יותר מדי, אתה תקיא אותו, אתה לא יכול. הגוף לא יכול לסבול.

הנאה רוחנית היא עצומה, היא אין קץ.

אבל אם תאסוף אפילו את כל ההנאות ותסבול אותן, תוכל לסבול,

זה כלום לעומת שעה, לא של הנאה,

אלא קורת רוח.

קורת רוח זה לא ההנאה עצמה.

אתה מתאר לך מה התיאור של מה שאתה הולך לקבל?

זה על מצווה אחת.

וכתוב, בהיה עלמא לי כאגרא.

בעולם הזה אין שכר. מה הפירוש?

אין לאדם אפשרות לקבל שכר על מצווה אחת.

אם יתנו לו את כל העולם הזה כולו, שלו, שלו, עם כל הנאותיו שלו, כך שלך בטאבו,

זה לא שכר על מצווה אחת.

כי כל שכר של העולם הזה הוא מוגבל וזמני וקצוב.

והשכר הנצחי הוא אין סוף. מיליארד שנה בגן עדן

זה אפילו לא שנייה.

אבל איך אני יודע איזה שעה זה נחשב,

כאילו, מתי זה נחשב ביטול תורה ומתי זה נחשב דבר הכרחי לחיים?

אז אם אדם עושה דברים שהם לצורך גופו וחיותו מותר לו, זה לא נקרא ביטול.

אבל אם אדם פנוי, הוא לא עסוק במלאכה,

ולא במלאכה יתרה סתם, יש אדם גם מרבה במלאכה יתרה, יותר מדי, סתם.

אוהב הרבה כסף, אוהב כסף, לא יסבע כסף, משקיע 12 שעות, 13 שעות, 16 שעות, לא יודע מה,

שהוא עוד כסף, עוד כסף, עוד כסף.

אם הוא, נגיד, עובד מה שצריך בשביל חיותו,

וזה משמש למטרות שהוא רוצה ללמוד תורה, לקיים בית יהודי, וכן הלאה, לחנך את בניו ובנותיו,

אז זה ייחשב לו עדיין לא כביטול תורה.

אבל אני באדם סתם, גמר את העבודה,

יושב סתם, מבסוט.

יושב ככה, איזה כיף, תביא, תביא את זה, נשב כאן, אוי, איזה...

סתם לענות?

אני אמרתי לך שאסור לענות? אין עבירה בזה שאתה נהנה. ביטול תורה איך? אבל ביטול תורה יש כאן.

למה?

אדם עכשיו קיבל חיים, בשביל מה?

בשביל מטרה. דוגמה, אתה באת לעבודה, אתה עובד אצלי, יש לי מפעל, אתה עובד אצלי שמונה שעות. ככה סיכמנו, שאתה עובד שמונה שעות, נכון?

אני בא, תופס אותך על חם, יושב ומעשן סיגריה ומשוחח,

ואני אומר לך, סליחה, מה עם העבודה?

אתה אומר, מה, סליחה, מה, אסור לענות?

אני אומר לך, בטח מותר, בחוץ.

אבל אם אני משלם לך על זה כסף,

ונתתי בשבילך איזה משכורת, אתה צריך לתת לי את התפוקה.

כסף נותן לך חיים למטרה, ואתה אומר לו, סליחה, אי אפשר להתבטל מהמטרה?

אז הוא אומר לך, לא, אי אפשר להתבטל מהמטרה.

אם זה משמש למטרה, אם אתה אומר לי, אני צריך לנוח

10 דקות

בשביל שפריון העבודה יהיה טוב, ובסוף היום אני אתן לך פירות טובים, כי אני מוגבל גופנית, אני לא יכול שמונה שעות לעמוד,

אז אני צריך לנוח 5 דקות, 10 דקות, לנוח לצורך המשך העבודה,

זה לא ביטול תורה.

אבל אם אני רוצה להיענות, לשם להיענות.

לשם להיענות,

אתה מותר, לדוגמה, אתה הולך לחתונה,

אתה משמח חתן וכלה, אתה נהנה, נכון? אבל אתה גם מקיים מצווה באותה שעה,

זה לא ביטול תורה.

אבל אם זה סתם פרק זמן שאתה יכול לעשות איתו את מה שאתה צריך, בין מצווה מעשית, בין לימוד תורה ואתה לא עושה,

או בין צרכים לחיותך ואתה לא עושה אותה שעה, אתה יושב סתם ככה.

יש מצווה גם ליהנות.

איפה יש מצווה ליהנות?

כאילו, כתוב שמי שלא נהנה מהעולם הזה.

זה לא מצווה, זו אמירה של חכמים שאמרו, שאדם,

יש דברים שבעולם שצריך להנות, כי השם נתן לאדם להנות. נכון, אבל אתה נהנה מעצם המצווה. אתה אוכל פרי,

רע פרי ולא אכל, אתה מבין?

עתיד ליתן את הדין עליו. בסדר, תאכל פרי, מישהו אמר לך לא לאכול.

הנאות כאלה שהן בגדר מצווה או לצורך מצווה, מותרות, אמרתי, אין בעיה.

אבל הנאה של עבירה זה ברור שאסור.

וסתם לבזבז זמן, אפילו בלי הנאה, בלי הנאה אפילו, סתם לבזבז זמן.

על זה יש עשבון, ביטול תורה.

כן, תן לו פועם הכחול כאן.

הרב אמר קודם,

שיהודי צריך ללמוד, והקדוש ברוך הוא כבר יוביל את השכר לילדים שלו, ייתן להם לאכול.

אלה אין מה ידאוג, הקדוש ברוך הוא כבר יביא להם,

הכול כבר קצור מראש השנה.

הכול נקבע מראש.

אז נגיד אני יכול, אני רוצה לבדוק איזה מגניב זה,

נגיד, איך יצא אם אני אקפוץ ממטוס.

אני אראה, אם הגז בחור ירצה שאני אמות, גם אם אני אלך ויחצה את הכביש שאני אמות ממעלה, אז אני אקפוץ, נראה. אם נא לא נמות, נמות. אם לא, אז לא.

לא.

וזה לא כזה... יש הבדל קטן, אתה יודע מה ההבדל?

שכתוב, ונשמרתם מאוד לנפשותיכם.

אז במקרה שלך, כתוב, ונשמרתם מאוד לנפשותיכם. אתה לא יכול ללכת נגד הטבע. הטבע שמי שנופל ממנה גובה, אז הוא מת.

הטבע שמי שעומד מול רכבת, הוא מת.

אבל הטבע... לא. עובדה, עובדה, 200,000 מובטלים לא מתים.

200,000 מובטלים לא מתים.

עניים לא מתים. נכון, הם חיים קצת בדוחק, אבל לא מתים.

זאת אומרת,

הקדוש ברוך הוא, אם הוא רוצה לזון את האדם...

אתה יכול לקצת לבחור על הנס.

זה לא נס.

מה שאני אומר כרגע זה לא נס, ואני אסביר.

רבי שמעון בר יוחאי, שברח מן הרומאים,

הוא בורח עם בנו,

רבי אלעזר, הם מגיעים למערה, כן?

הוא יודע שהוא יצטרך להסתתר שם תקופה ארוכה.

הוא לא לוקח איתו אוכל.

אתה בורח למערה,

ואתה נכנס למערה ואין שם אוכל. אתה לא יכול לצאת משם, כי אם יתפסו אותך הרומאים, יהרגו אותך.

אז מה התועלת?

אתה הולך מן הפח אל הפחת?

אז הצלת את עצמך יומיים, שלושה שבוע.

אחרי זה כבר אין אוכל.

לצאת אתה לא יכול, אז תעמוד במערה.

איך רבי שמעון בר יוחאי בורח

למערה ולא לוקח אוכל?

זה לא הדאגה שלו. ונשמרתם מאוד נפשותיכם,

זה הוא צריך,

כי אם רודף אחריך אויב, וניתנת רשות לרשע,

אז אתה צריך לברוח, אז הוא בורח, הוא מקיים את המצווה,

את ההלכה.

אוכל!

אוכל זה לא הדאגה שלי.

מן יאהב חיה יאהב מזונה, אומרת הגמרא. מי שנותן חיים נותן מזון.

למה?

כי אם הקדוש ברוך הוא לא רוצה שתחיה,

גם אם יהיה לך מקרר מלא מזון, הוא ייקח אותך.

לא המזון יעכב אותך.

אבל אם הוא רוצה שתחיה,

הוא קבע שבלי מזון אי אפשר לחיות.

לכן הוא מחויב, אם הוא רוצה שתחיה, לתת לך מזון.

זה צריך להבין.

רק לא התנסיתם בחוש.

אבל מי שזכה, יודע.

מה עשה הקדוש ברוך הוא מביא שמעון שהיה צריך להיות 13 שנה במערה?

אז נתן לו עץ חרובים,

ונתן לו נחל.

אז הוא שתה מים שאין בזה ויטמינים,

והוא אכל חרוב, שזה כמו חרבות לגוף, מאכל לא טוב,

שהגמרא ממליצה לאכול אותו בדיעבד רק פעם בחודש, כי הוא כחרבות לגוף.

וזה היה מאכלו 13 שנה, והוא התקיים.

ולא רק שהוא התקיים,

אלא הוא יצא כענק הרוח של עם ישראל.

זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא אפילו מחרוב יכול להחזיק אותך.

עם מים יכול להחזיק אותך.

אין בעיה, אתה צריך להיות מוחזק, אתה צריך רק לחיות.

אה, אתה רוצה לאכול גם שוקולד?

אה, אתה גם רוצה דברים אחרים נוספים? אה, אם אתה רוצה, בסדר, זהו, לא אתחייב לך.

אם אין קמח, אין תורה, זה נכון.

אבל קמח זה לא בעיה, קמח זה בזול,

ואפשר לסדר לך את זה.

אתה לא יכול להביא, אני אביא לך קמח.

תתחייב לי שתלמד תורה, אני אספק לך קמח. יותר קצת מקמח.

סולת אני אביא לך.

אני מוכן לממן את כולכם, כולכם תלכו ללמוד בכולל,

אני מוכן לממן אתכם. יהיה לכם אוכל, אוכל יהיה.

אבל לא עדיף, אדם עדיף שייכים מהמאמץ של רצון ראשי לכלל כיוון אחרים.

הרי זו הבעיה של כל האברכים, אבל אין בעיה.

אז אני מסביר עוד פעם, אין בעיה, מציירים את זה כבעיה.

האברכים מספיק חכמים לדעת אם זו בעיה. ואם זו הייתה בעיה, כמו שאתה מתאר שזו בעיה, כמו שמתארים אחרים, זו בעיה, אם לא היו אברכים.

אבל עובדה

טוב אני אומר מגיע הכפו יותר נכון

טוב הנהנה מגיע הכפו נכון זה שנהנה מעמל כפו כמו שאמר רבי נהוראי אני מלמד את בני אומנות אלא תורה אז הוא עשה זה יגיע הכפו מה אני יגיע?

יש אחד יגיע הוא עורך דין למד משפטים מה הוא עושה יושב הוא יגיע או לא יגיע?

לא הוא לא לקח טוריה זה לא עבודה הוא לא שר על כבישים הוא לא חקלאי

זה לא עבודה מה הוא לומד כל היום לומד כל הזמן משפטים?

כן, מה ברחמן לומד?

דינים, דינים, דינים, גם בשפטים.

ראשיתם תומתיין תורה, אז התורה לא תכניס, זאת אומרת שאומנות פה זה לא תורה.

אז אני מסביר הפוך, אומנות, אמר רבינו ארי, אני מלמד בני אומנות, כתוב שאדם חייב ללמד את בנו אומנות.

אמר רבינו ארי, זה רבי מאיר.

מלמד את בני אומנות אל התורה.

למה?

תורה עומדת לו גם בזקנותו.

ואדם בצעירותו יכול לעבוד, יש לו כוח, אבל כשהוא זקן כבר לא מועיל לו.

אבל חכם סוחב את החוכמה בראש,

וככל שהוא מסכים,

הוא יותר מקבל כבוד, יותר הערכה, ויותר אנשים נותנים לו.

אם בן אדם הולך בשביל ללמוד תורה, והקדוש ברוך הוא זן אותו, אני מחליט לעשות איתו יששכר וזבולון,

שהתורה התירה והמליצה, ואין בעיה עם זה, מצוין ומצוין.

והפוך, עמי הארץ אין להם אפשרות לקום בתחיית המתים.

שלושת הדרכים שממליצים שם, שהם יוכלו לקום בכלל בתחיית המתים, עמי הארץ,

זה בזכות האברכים.

אם הוא מנה את התלמידי החכמים מנחסיו,

אם הוא משיא ביטול תלמיד חכם,

אם הוא עושה פרקמטיאל תלמידי החכמים,

הפוך, אלה העצה בשביל כל עם הארץ.

אחרת במה הם יזכו?

ואם כולם יהיו עמי ארצות ויתעסקו רק בחומר,

איך יהיה המשך לעם ישראל?

אומר הקדוש ברוך הוא, אני לא צריך המלצות ולא טובות.

אני רוצה שבט לוי כמה שיותר גדול,

זה מה שאני רוצה.

ובסוף מה יהיו? ויהייתם כהנים, ממלכת כהנים וגוי קדוש.

אומר הקדוש ברוך הוא, בסוף אני רוצה שככה יהיה. וזו המטרה וזו התכלית של העולם.

למה? בסוף מה כתוב?

ומלאה הארץ דעה את השם כמים לים מכסים.

ולא ילמדו איש את רעהו ואיש את חברו, לא ילמדו.

ומלאה ארץ דעה, כולם ידעו למקטנם ועד גדולם.

זה התכלית. מה זה עם עוד משיח?

שכולם יושבים ועוסקים בחוכמה.

ומה יהיה? מה יהיה? ומי יהיה עם הנטיעות ועם הזרעים ועם הבישולים

ועם הכל מי יהיה?

ועמדו זרים ורעו צונכם ובני נכר עיקריכם.

יבואו הגויים ויעבדו, כמו שכתוב, יעבדוך העמים וישתחוו אל חלומים. למה אתה רוצה להיות עבד לבד?

הוא מוכן לעשות בשבילך.

מוחמד יכול להיות דוקטור, אתה לא חייב להיות דוקטור.

למה בארצות הברית כל אחד שהוא שם רופא, הוא הולך דווקא לבית חולים יהודי? לא.

הוא הולך לבוסטון וג'וני מרפא אותו.

מה, חייב להיות משה?

לא חייב להיות משה.

הרב גם אמר בשיחה שלו שכל העניין של לימוד התורה זה בשביל עולם הבא וכל השכר זה בעולם הבא.

כן. ובספר הכוזרי, אפילו אריאל אמר,

החבר אמר לכוזרי שכל ההבדל בינינו לבין הדתות האחרות שהם אומרים,

השכר שלכם בעולם הבא, עכשיו תעבדו ותראו את השכר בעולם הבא.

ההבדל בדת שאנחנו רואים את השכר גם בעולם הזה.

נכון. אז מה קרה? מה קרה בעולם הזה? לא סתרתי.

לא אמרתי שלא מקבלים שכר בעולם הזה ולא אמרתי שלא נרים מעון את זה. אמרתי שמותר ליהנות ומותר ליהנות ממצווה, מותר לרקוד ומותר לשמח. זה ביטול תורה, אם אתה נהנה. לא, אמרתי שזה מצווה, הפוך.

אמרתי, אם אתה פנוי לגמרי ואתה באותה שעה לא עושה לא מצווה ולא לימוד ולא כלום, על זה יתבוע אותך.

אבל אם אתה כן עושה דבר, אפילו לחיותך אמרתי, שזו הדרגה הכי פחותה,

זה גם כן עדיין בסדר.

זה השכר שלך. אבל אתה צריך להבין, התכלית בסוף,

מה הוא טוען שמה?

הוא טוען שהם מבטיחים להם רק עולם הבא, כיוון שהם לא יכולים להראות להם בעולם הזה שאכן יש שכר.

אבל התורה הבטיחה לנו גם כן בעולם הזה שכר, שהיא אמרה,

ונתתי גשמכם בעתם,

והתורה אמרה, וארץ תיתן נבולה,

והיא אמרה הפוך, שאם לא,

אז מחרה אף השם בכם, ועצרת השמיים, ולא יהיה מתן.

התורה מראה רק אצלנו בדת, בחוש, והיום,

שעל מצוות, כשעם ישראל הולך בדרכי התורה, אז הם זוכים בעולם הזה להשגחה, כמו שהיה בזמן המדבר,

שיצאו ממצרים, או כמו בכניסה לארץ, או כמו מכל מיני דורות.

התורה מראה, מה שאצלם הם לא יכולים להראות,

רק הם אומרים,

תתאבד, יהיה לך עולם הבא.

לא תתאבד, אתה לא קדוש, לא כלום, לא יהיה לך שום דבר.

כן.

הרב אמר את כל החשבונות האלה,

שבשבת זה כפול אלף מאשר ביום חול, השכר.

אז אם בן אדם יעשה חשבון פשוט, יישב כל השבת, ילמד תורה,

לפום צער האגרא, ילמד, כפול אלף, כפול כל החשבונות שלו, לפי צער, גם בשבת,

וכל השבוע יסתלבט.

אני אמרתי לך,

אם אתה לא עובר על ביטול תורה,

תקשיב, גם ש... שמעתי, אם אתה לא עובר ביטול תורה, תקשיב.

אם אתה לא עובר ביטול תורה,

אז קודם כל אין לך בעיה, לא עבר,

אתה לא עשית עבירה.

אבל שכרך יהיה פחות, כי מה אתה אומר?

תראה, אני עובד יום שישי, מקבל 300 אחוז.

יום רגיל, אני מקבל רק 100 אחוז.

אז בשביל מה אני אעבוד יום ראשון, שני, שלישי, רביעי, חמישי?

אני אעבוד יום שישי, קבל 300 אחוז.

כן, אבל אין לך רק 300 אחוז.

ואת ה-500 אחוז הנוספים שיכולת להרוויח מחמשת ימי המעשה,

הפסדת.

אז מה אתה אומר לי?

כיוון שאני מרוויח שם פי אלף,

למה אני צריך?

אבל גם פה אתה מרוויח.

אז מה אכפת לך אם יהיה לך עוד כמה מצוות, אתה מבין?

מה?

הפסד אין כאן. אם הוא לא ביטל תורה, אז הפסד יהיה לו. גם אם אני מבטל תורה, יש לי עוד פור מזה. לא, אמרנו ביטול תורה זה בדיוק באותו שיעור של אותם... לא, זה שיעור של יום חול, זה לא שיעור של שחר. נכון, בסדר, נכון, נכון. אז בוא נאמר, אני עושה... נכון, נכון. אז יש לי, אני לומד שתי אותיות בשבת. לא הבנת, אבל יש גם עונש, שכחת שזה רק, שיש לך ביטול תורה? לא, אבל העונש הולך לפי מידה של יום חול. לא, הבנת, אבל עונש.

זה מתקזז, ועוד נשאר לי רווח. לא מתקזז! נשאר לי עוד רווח משבת.

לא, ממי, אין דבר כזה.

בעולם, זו טעות מה שאתה אומר.

עולם הבא כתוב אחת לאחת למצוא חשבון.

כתוב שאדם מגיע לעולם האמת, שכר מצווה מצווה ושכר עבירה עבירה.

לא יבוא משה רבנו ויגיד לריבונו של עולם, ריבונו של עולם, שמע,

אתה יודע מה אני עשיתי? הורדתי תורה לישראל,

זכות התורה של כל הדורות שלי,

הכל שלי.

ואני עשיתי איזה טעות אחת שם עם המים, ודיבר על זה, והכיתי במקום לדבר, אבל תשחרר אותי,

תוריד לי עשר מצוות, יאללה. קח אלף, קח עשר, אין דבר כזה.

שכר מצווה, מצווה, שכר עבירה. כל המיליונים וטריליונים מגיע לך, תקבל. אבל קודם כל ישלמו לך על כל העבירות שעשית.

אתה חייב קודם להתנקות,

ורק כשאתה זך ונקי, אתה עולה לכאן עדן לקבל את השכר הראוי לך לפי מה שחסכת.

אבל לא מקזזים וההפרש.

אין דבר כזה, ממה.

כן, כן.

הרב דיבר לפניכם, עמידה לביטחון מאוד גבוהה,

של בלי לימודי תיכון, בלי עבודה, בלי כלום.

לא אמרתי, סליחה, לא הדרכתי אתכם, ולא כיוונתי אתכם, ולא אמרתי לכם

מה לעשות.

אמרתי לכם מה הכי טוב.

תרצו להיות הכי טוב, תהיו.

תרצו שלושת רבעי טוב,

תפסידו את הרבע הטוב. תרצו את חצי-חצי, אתם מחליטים, לא אני.

אני אומר לך, תשמע,

אני נותן לך 24 שעות

להיכנס לבנק,

פותח לך את הכספת,

נותן לך שקי יוטה ונותן לך את חפירה,

כמה שתוציא מהכספת שלך.

עכשיו אני אומר לך, אבל רק 24 שעות יש לך.

עכשיו אתה מחליט לאסוף 24 שעות,

יהיה לך 24 שעות כמה שאספת.

18, ואתה רוצה לאכול קרמבו באמצע ולשתות משהו וזה?

יהיה לך קרמבו פלוס כמה שיהיה לך יוטה.

כן, אבל אדם לא יכול לקפוץ מדרגות.

אני אמרתי במדרגות,

אני אמרתי בבת אחת,

אני אמרתי מהדרגה.

אתה תחליט איך אתה עולה על ההר.

אני אמרתי לך מה אני עשיתי.

אני החלטתי להיות משה רבנו. אז באותו יום נהייתי משה רבנו?

לא.

היום אני כבר משה רבנו? לא.

אבל שמתי לי מטרה ואני הולך בדרך, לכיוון.

החלטתי לנסוע עכשיו הביתה, לבני ברק. יאללה, אתה בא? נוסעים? נוסעים. נו, אז אני כבר שם? לא.

אתה צריך לנסוע, יש סיבובים, יש עליות, יש ירידות, יש בלאגן בדרך.

ככה, אבל בסוף מגיעים. אם החלטת, תגיע.

השאלה, מה אתה רוצה?

אבל אם אתה לא עושה מטרה, לאן תגיע?

אם אתה אומר, אני רוצה להיות בעל הבית, שיהיה לי משכורת עשר אלף שקל.

בסדר, זו המטרה שלך.

יפה מאוד.

עכשיו אני שואל אותך,

בעשר אלף שקל,

כמה אתה מרוויח, נגיד, לשעה שלושים שקל?

שלושים שקל.

אני שואל אותך שעה, אתה מוכן לתת שעה של חיים בשביל שלושים שקל.

ואתה יכול באותה שעה לצבור מיליונים של מצוות.

אתה קונה עלייה לספר תורה.

כמה זמן אתה עולה לספר תורה?

חמש דקות אתה קורא עלייה.

כמה שילמת? שלושים שקל.

עבדת שעה,

שילמת שלושים שקל בשביל לקרוא קצת בתורה, נכון?

אתה משלם בסוף עם כסף על מצוות.

יכולת בלי כסף לעשות הרבה יותר מצוות.

פירושו של דבר, אם תעשה חשבון.

מה אתה יכול לעשות בזמן?

לא כל דבר צריך כסף, שתבין.

לא כל דבר צריך כסף. אני אתן לך דוגמה. אני היום, אני היום, כן?

אני לא בניתי מהלך, לא עבודה, לא שום דבר. לא היה לי שום כוונה, שום תוכנית, שום תכלית. אני ראיתי כתוב במדרש.

כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם.

זה מה שראיתי כתוב במדרש.

ועל זה כתוב.

מה עדיף לאדם להיות? עבד לעבד או עבד למלך?

עבד למלך.

למה? כי עבד למלך. מה שיש למלך, יש לעבד.

ועבד לעבד, מה שיש לעבד, יש לעבד.

מה יש לעבד ביחס למלך? כלום.

אומר השם יתברך,

כי לי בני ישראל עבדים, עבדים של מלך, מלכו של עולם.

עדיף שתהיה עבד שלי מאשר תהיה עבד לעבד לבעל הבית,

שגם הוא ניזון ממני.

למה אתה צריך דרך המתווך לקחת את המזונות שלך, אם אני יכול לתת לך ישירות?

ואם תסמוך עליי שאני מלך שיכול לזון אותך,

אז אני אתן לך הרבה יותר ממה שאתה חושב.

אחת מהתלונות של ימיה הנביא על עם ישראל היו, שעזבו,

עזבו אותי מקור מים חיים, לחצוב להם בורות בורות נשברים אשר לא יאכילו המים.

מה?

עם ישראל עוזב את הקדוש ברוך הוא.

במה הקדוש ברוך הוא?

מקור מים חיים.

לאן הלכו?

לבורות, בורות נשברים אשר לא יאכילו מים. קודם כל, מי מילא את הבור?

המעיין.

והמעיין לא נגמר.

והבורות נשברים גם.

ואתה סומך על הבור שקיבל מהמעיין, שזה הקדוש ברוך הוא,

ואתה סומך עליו וגם הוא נשבר, הוא בעצמו, הרי אם לא ייתנו לו,

אז לא יהיה לו.

הוא בעצמו, לתת לעצמו, מה ייתן לך?

אז אתה סומך עליו, למה זה יותר מוחשי?

אני הולך איתו, סיכמתי איתו,

סגרנו חוזה, יש כסף.

או, עוזר הביתה מבסוט ומספר לאישה, יש כסף, איזה יש כסף?

זה הביטחון שלך? על זה אומר ירמיה הנביא.

כי אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם, בורות, בורות נשברים שלכם לא מים.

לכן צריך לדעת דבר אחד,

הקדוש ברוך הוא שם אותנו בניסיון.

למה הוא נתן מן בכל יום?

היה נותן פעם לשבוע, פעם לחודש,

לתת ליהודים אמונה.

ארבעים שנה,

תדעו לכם, אוכלי מן,

זכו לקבל את התורה.

מה זה אוכלי המן? לא ניתן תורה אלא אוכלי המן.

מה הכוונה של החכמים באמירתם?

מי שרוצה לזכות בתורה צריך להיות כמו אוכלי המן. כמו שאוכל המן לא יהיה בטוח שמחר יהיה לו,

כי אם הוא לקח יותר מדי איזה באש בעלת אורעים,

ככה הוא צריך לדעת.

שכל יום, יום יום יעמוס לנו, יום יום יעמוס לנו.

כל יום זה השגחה נוספת, כל יום זה השגחה מחודשת, כל יום השם נותן.

אפשר שיהיה לך מה לאכול ולא תהיה בריא לאכול.

זה לא תלוי בהשתדלות שלך,

זה תלוי במעשים שלך, במצוות שלך.

אם תעשה מעשים טובים ומצוות, יהיה ראוי,

אם לא, פחות ראוי.

זה מה שהתורה מסבירה לנו, לכן צריך לדעת.

אדם יכול לעלות בקצב שהוא יכול,

והוא צריך ללכת בקצב שהוא יכול.

אחד, יש אנשים שאם הוא לא יעשה את זה מהר, אז הוא ירד מזה.

יש אחד, אם ירוץ מהר, ייפול.

כל אחד צריך להמוד את עצמו.

אבל להסתכל כמו שאתה רץ לאוצר,

ואתה רוצה לזכות בו, ואתה לא מתמהמה,

מה שחיוני,

תעשה בדרך, כדי שתגיע בטוח ומהר.

מה שלא חיוני, תרפה, כי המטרה יותר חשובה.

זה הכלל.

עכשיו, כל אחד יעמוד את עצמו, יחליט מה הוא רוצה.

אף אחד לא יחייב אתכם.

אבל תזכרו, השנים עוברות.

עוד עשר שנים, עוד עשר, עוד עשר. יום אחד תעמדו ותתחרטו, שמעתם את הכול, ולא עשיתם.

ואז תמדדו מה אתם שווים. אפילו יהיה לכם מיליונים דולרים.

הייתם אדמונד ספרא.

בנקים שלכם. בנקים.

נו, אז מה קרה? רצחו אותו.

מה יצא מכל העושר?

רק מה שהוא עשה איתו.

בדיוק, רק מה שהוא עשה איתו.

אבל מה שהוא הניח, את המיליארדים?

הוא לא נהנה מהם. אם רישלה קיש בכה,

ארכבה דה מוריקה, מה יצא? אז מה עם הילדים שלו?

מי עם הילדים שלו?

אבל זה לא נחשב עליו כבר. גמרנו.

הוא נעלם את זה. אתה לא יכול להגיד שהוא לא נעלם את זה.

זה לא נקרא נהנה מזה. נהנה מזה זה מה שאתה מקבל.

נהנה מזה כשאתה חי. אני רואה את הילד שלי לומד תורה, אני נהנה. אבל זה לא הנאה שאני נהנה ממנה, פירושו של דבר, לחיי העולם הבא.

מה שהוא הניח להם זה שלהם כבר בדין, זה לא שלו.

אבל צריך לדעת מה שהוא עשה, הוא בעצמו זה שלו.

לכן צריך לדעת מה אני לוקח מהעולם הזה.

זה מה שאדם צריך לזכור.

כן, עוד שתי שאלות ונסיים.

אם זה האמת וזה היעד, אז למה, למה א' יש חולקים עליך,

וב. למה לא להיות בן אדם ריאליסט ולהגיד יעבדוך עמים ושתחוו לך לאומים

וכל הדברים האלה אם הרמב״ם בכלל כותב שיש שתי דרכים שהאדם הוא

שתי אופנים לאפיין חכם ומי שלא חכם

אז הוא בעצם בא לשרת את החכם

זאת אומרת שגם בנו יש אנשים שיכולים לעבוד את החכם

ולא רק עובדי תורה קודם כל לשאלתך הראשונה

עליי אף אחד לא חולק כי אני לא דעה בכלל מה שאני אומר

זה מה שכתוב בספרים ומי שחולק על מה שאמרתי

חולק על הרמב״ם ועל כל הגמרא ועל כל מה שאנחנו יודעים זאת אומרת עליי אין מחלוקת

לא, לא מפרשים אחרת, אני אסביר לכם יש בעיה של השקפה והבעיה של השקפה היא הבעיה

אתם יודעים מה זה השקפה?

כמו שאני יש לי משקפיים עכשיו עכשיו המשקפיים שלי מכוונות למה שאני זקוק, מה שחסר לי זה המשקפיים, אני רואה עכשיו ברור אני עכשיו רואה שיש שם משקפיים אבל אם יהיה לי מספר יותר גדול או יותר קטן אני אראה אבל מטושטש

בהשקפה יש מי שרואה ברור ויש מי שרואה מטושטש.

עכשיו צריך להבין מי רואה ברור ומי רואה מטושטש.

עכשיו אם אני טועה,

אם אני טועה,

אני לא מבין למה אני זכיתי לסיחתא דשמיא כזאת גדולה להחזיר כל כך הרבה יהודים אם אני טועה.

אני לא מבין למה מסכימים איתי כל גדולי הדור הזה,

למעט איזה שיש להם השקפה אחרת.

זאת אומרת,

אדם צריך להבין,

הדרך שאני הולך בה ושהולכים איתי ושהולכתי אחרים,

מוכיחה את עצמה.

כל החוזרים בתשובה היום חוזרים להיות שומרי תורה ומצוות והופכים להיות כמה שיותר חרדים,

כמה שיותר חרדים.

קשה למצוא כאלה שנעצרים באמצע.

מעטים יש, אבל במסה הגדולה של החוזרים בתשובה...

אני אסביר לכם מה זה מוכיח.

פירושו של דבר,

שאנשים מבינים, גם אלה שנכנסים,

מבינים שהאמת המוחלטת נמצאת אצל... אני לא מדבר עכשיו על חרדים במושג חרדים או אורח חיים,

אני מדבר על ההשקפה,

לא על איך נראים או מה,

על ההשקפה, שזה התכלית,

זו ההצלחה הגדולה,

זה הטאפ של הטאפ,

וזה צריך לשאוף.

אבל גם אדם של הרב קלאס.

בדיוק הפוך.

הרב קלאס.

בדיוק הפוך. להיות הגאון מווילנה זה הכי קשה,

להיות רבי שמעון זה הכי קשה,

להיות אברך כל החיים זה הכי קשה.

ולעמוד ולמות האור זה הכי קשה. לא, זה הכי קל.

למה אדם... מה פתאום?

גם זה הכי להתאוורר.

לא מצליחים ללמוד תורה כל הזמן או לעבוד וללמוד ביחד?

מבינים אלה שמצליחים גם לעבוד. הפוך, הפוך, הרבה אנשים בעלי בתים לומדים בראשם.

אבל לא, עושים שיעור של שער וחזקים עם אנשים רציניים.

מה זה רציני? אני מסביר לך, יש הרבה אנשים לומדים מחצי יום ומחצי יום גם אצל חרדים.

אבל הם יודעים שזה לא השיא, הם היו רוצים לא לעבוד.

אבל אין להם ברירה, בגלל שאין להם ביטחון והם צריכים לעבוד.

אז ככה הם חיים, אבל לא שבגלל שהם אומרים שזו השיטה.

עכשיו לחיות, להתאוורר? בטח, אדם כמה יכול לתפוס ראש?

כמה אדם יכול לשמור כל הזמן שלא להרפות מן התורה? כמה הוא יכול שלא לוותר תורה ולחיות עם התחושה הזאת?

אתה מבין, עם סטופר. כמה אנשים מסוגלים?

אז ככה, אני יודע, ארבע שעות אני לומד, נטו, יפה, אפילו מתענית דיבור,

גמרתי.

אחרי זה אין עליי את העול הזה, גמרנו עכשיו אני יכול.

אז בעבודה, אם אני מחפף קצת, אדבר קצת, אשחק קצת, מעונה טלפון, אדבר קשקש,

יותר קל, בטח יותר קל. אדמה, אדמה, פלחה, פלחה.

מה הבעיה?

ככה זה אידיאל, זה לא... לא הבנת, מה זה משנה מה אני עושה? נגר.

אז מה הבעיה?

אבל אין לי את אותו מתח שאני צריך להיות אתה מבין כל הזמן דרוך,

שאני מנצל את הזמן, שאני לא מבטל תורה,

שאני לומד בעיון, גם ללמוד ברפיון זה לא טוב.

החרדים גם סבורים לתוך עצמם, אין להם פגישה עם... עזוב את החרדים, לכן ברחתי מהמילה. זה השקפה. זה לא השקפה, אני לא מדבר על חרדים במושג... השקפת התורה לא שייכת לחרדים. היא שייכת לארי הקדוש, לבן ישחי,

לבית יוסף, לאלה שאתה לומד אותם בגמרא, לרשב״א, לר״ן, לר״תו״א, לאלה.

אלה לא הלכו בהשקפה של חצי-חצי,

הם הלכו בהשקפה שזה עניינו של האדם, זה עולמו. תקרא,

את כל גדולי אלה שאתה לומד, את בעלי התוספות, את כל מי שאתה מכיר.

מה היו אורחות חייהם?

לא תמצא אחת כזה שהלך על שיטה של חצי-חצי.

אתה לא מבין מה אני מסביר, אני מסביר לך.

רבי יוחנן הסנדר היה אונס,

הלל הזקן, יהושע הפחמי,

כולם היו בגלל שלא היה מה לאכול. פרסום של דבר היה מצב של עוני,

כמו שאברהם ירד בארץ כנען למצרים, היה עוני.

אין רעב גזירה. כשיש גזירה,

ברור שאדם צריך לצאת את עצמו מחמת הגזירה. אבל לא כשיטה.

לא כשיטה.

כשהופכים את זה לשיטה, זה הבעיה.

אז זה מה שהוא נתברך, אבל הוא למד תורה.

אבל הוא נתברך.

ויששכר מהברכה שלו.

למה?

למה?

למה?

למה?

אבל זבולון לא היה חצי-חצי, לא מצינו חצי-חצי.

מצינו

או אחד שהיה זבולון או אחד שהיה יששכר.

למד, אבל קבע עיתים לתורה. לא היה בשיטת חצי-חצי.

זאת אומרת, יש אחד שנתברך בזה, יש אחד בזה, יש אחד שהיה תפקיד לא כזה, כזה, כזה.

אבל מה האליטה של עם ישראל?

הלוויים והכהנים.

מי אמר?

הקדוש ברוך הוא, לא אני.

הוא אמר.

אז לכן,

אומר הרמב״ם,

שכל אחד מבאי העולם,

אם הבינו מדעו,

ופרש ועזב חשבונות בני האדם,

ונתעסק בתורה,

הרי זה קודש-קודשים.

אין מעלה יותר מזה.

ופטור אפילו ממלחמת מצווה, אתה שומע השם מצווה,

לצאת למלחמה.

הוא אומר, אבל אתה אל תזוז.

לא, לא, אני גם רוצה, אני גם רוצה, אני פייטר.

לא, לא, אל תזוז, אתה יושב שם.

זאת אומרת,

אתה, אני דיברתי על השיא, על הפסגה.

הפסגה של האדם להגיע יהודי היא זאת.

יש כאלה שלא יכולים, אני לא אמרתי שכל אחד בנוי,

יכול להיות שהוא יכול למנות את עצמו.

אבל אם הוא ירצה ללכת במהלך הטבעי שלו,

יש אדם עצל, יש אדם זריז,

כל אחד יש לו טבע,

אבל הוא יכול לשפר את טבעו, הוא יכול לשנות את מידותיו.

אם הוא ירצה זה עניינו.

אבל אדם יכול להגיע והוא צריך להגיע.

אם הוא החליט זה, אבל ללכת על מצב של ביניים,

לעשות שיטה כזאת, שיש עניין בזה ויש עניין בזה לא.

יש! אם היינו צריכים עכשיו,

היינו מצווים על ידי הקדוש ברוך הוא לכבוש את הארץ נגיד,

ואנחנו מצווים כמו יהושע ואנחנו יוצאים למלחמה,

וצריך לכבוש ולחלק את הארץ ולעשות את כל מה שצריך, ציוו אותנו עכשיו לעשות,

אז מתי אנחנו נעשה? זה המצווה.

וצריכים לצאת חלוצים למלחמה, וצריך הכול.

הכול, מה שצריך, ברור, אם ציוו אותנו זה מה שצריך.

אבל אם לא נצטווינו על זה במצווה מיוחדת,

אלא אנחנו פה ויכולים לעסוק גם בזה, או בזה, או גם בזה וגם בזה.

ודאי שהטופ והפסגה זה זה, שאיפת עייו של היהודי להיות כזה.

אבל מה נעשה?

מה נעשה?

שלא כולם מבינים את זה ולא כולם רוצים בזה. זה הבעיה.

אז אני מסביר לך עוד פעם, אתה חוזר?

רגע, רק מצווה אחת אתה מכיר?

לא, אני לא, המצווה הזאת... אבל זה היה, לא היום, אין היום את זה.

היום, אין, אין, אין. תקשיבו, תקשיבו, תקשיבו.

צריך להבין,

הרמב״ן כתב,

ואין בעיה עם מה שהוא כתב.

אבל יש רבים וטובים שכתבו, אתם למדתם פעם הלכה?

כל מה שכתב הרמב״ן זה להלכה? בספר המצוות. שואל, כל מה שהוא כתב, לא הכל, לא הכל, נכון? למה לא הכל?

כי אחרי רבים לעתוד, נכון?

זה הכלל בתורה, כן או לא?

אז אל תביאו לי הרמב״ן, הרמב״ן אנחנו... מי חולק עליו?

300 מגדולי הרבנים, 300 בספר שפתי שינים,

300 מהפוסקים,

חתם סופר ואחרים שבאים בדורות האחרונים,

שמדברים על יישוב ארץ ישראל עכשיו,

עוד לפני שהגיעו לפה,

עוד לפני שהגיעו לפה. מה זה עסקת הדו-שמצווה?

אתה רוצה לשמוע מה שאני אומר?

300, יש שני ספרים שנקראים ספתי שינים של 300 מגדולי הפוסקים

שדיברו על עצם העלייה לארץ ישראל,

ואיך ניתנגב ארץ ישראל, ואם זה חובת היחיד או חובת הרבים, וכולי וכולי וכולי וכולי,

והאם יש את המצווה היום, והאם זה חובה מותרת, והכל זה, ולא ולא ולא ולא ולא.

כולם מזכירים את הרמב״ן, ודאי שיש מצוות יישוב ארץ ישראל והכול, כן?

אבל גם צריך להבין,

האם זה חל על כל יחיד ויחיד,

באיזה מצב, מה מצבו העצמי, מה המצב בארץ, מה המצב של ככה?

זה מורכב, זה לא פשוט, כמו שסוכה. בטח צריך סוכה.

אבל אם מצטער, אז פטור.

ואם כך, אז לא חייב.

ואם כך, בטח יש מצווה.

אבל השאלה, מי, מתי, ואיפה, ולמי,

ואיך?

צריך לדעת את כל המסביב.

גם בהלכה אתה לומד הלכה.

אז צריך לדעת, אסור לנסוע בשבת.

בטח שאסור לנסוע בשבת. אני מי שיולדת.

חייבים לנסוע בשבת.

במצווה דווקא על ידי חכמים.

אז צריך לדעת רק רגע.

עכשיו, כשמלמדים רק את העניין הזה, ואת זה, וזהו זה,

וזה היסוד, וזה העיקר העיקרי, וזה הכול, זה בעיה.

צריך לדעת את הכול.

אסור לך להיות צד.

כאילו, אני שייך לצד הזה,

וברגע שאני בצד הזה, גמרנו, אני נעול, כל השאר אני לא רואה בעיניים.

אתה יודע, יש חסידי ברסלב שאומרים,

אין.

הרבי שלנו זה רבי האמת, וכולם מתבטלים אצל הרבי הצדיק.

מה זה הדבר הזה?

אין דבר כזה שהאדם... תורה ניתנה.

גם גדולי החכמים ישבו,

בבית יוסף ישב,

אז לקח את הריף,

הרמב״ם, הראש, עמודי הוראה.

הוא אמר שהוא עושה כלל, תמיד הוא ילך על פי שניים מעמודי ההוראה ויפסוק כמותם, ולא תמיד הוא עומד בזה. פעמים הסברה מסתברת כמו זה, אפילו כנגד שניים.

פעמים הוא משתמש בדעת אחרים,

פעמים הוא מביא דעת חידה בכלל.

אז צריך שיקול דעת. אי אפשר ללכת, אתה מין עיוור עם דבר אחד מסוים. ברור, רמב״ן, קדוש, הכול,

מקבלים את זה והפכת לחולק על מה שהוא אומר. אבל זה ורק זה, וזהו.

מה עם כולם שדיברו?

לא קיים.

אלא מה צריך בזה שיקול דעת,

וצריך להבין.

אז אנחנו פה.

בסדר, ברוך השם, אנחנו פה זכינו, אנחנו בארץ ישראל, אנחנו יכולים חלק לעשות זה וחלק זה אחר זה.

אבל אנחנו שואלים, מה חובת היחיד?

חובת היחיד זה לא רק בארץ ישראל, חובת היחיד. אחד באוסטרליה, יהודי.

מה חובתו?

אז חובתו לעשות את המקסימום,

לעשות רצונו יתברך.

מה המקסימום?

זה המקסימום, מה שאמרתי.

אתה לא יכול להגיע למקסימום, אתה לא רוצה?

זו בחירה שלך, נתנו לך בחירה.

תעשה מה שאתה רוצה.

אני אומר לכם, מה המקסימום, ושאתם יכולים,

וכל אחד יכול.

זה מה שאני אומר.

אם אני חילוני יכולתי לעשות את כל המהלך שעשיתי,

למה האחר לא יכול?

למה אחד שגדל מההתחלה בסדר, למה הוא לא יכול?

ודאי שיכול יותר ממני.

אל תנעלו על דבר, תהיו פתוחים תמיד לשמוע,

לא להחזיק צד.

אני גם לא מחזיק צד, אני לא מייצג חרדים.

חרדים, יש חרדים, נכון? הם חרדים?

אבל לא כל חרדי הוא חרדי, יש חרדים גם שהם לא חרדים.

חרד על דבר השם.

חרד לקיים הלכה, מצווה כבר חמורה.

חרד, זה חרד, לא צבחים,

לא זה מה שקובע, לא כיפות קובעות.

מה אתה רוצה להיות?

כשתגיע לפני בורא עולם,

אתה תצטרך להסביר לו למה בחרת במה שבחרת.

ואז הוא יראה לך מה היו היכולויות שלך,

איזה כד אתה קיבלת,

כמה אתה מילאת,

ולמה לא חשקת בתורה.

אולי היו לך חשקים אחרים?

אולי עיניך פזלו לעניינים אחרים?

אולי קלות ההשגה של דברים אחרים נעמה לך יותר?

עלי אתה יכול לספר אידיאולוגיות,

פטריוטיות, מה שאתה רוצה אתה יכול לספר לי.

אני קם עוד מעט, הולך,

נוסעתי ובריאים,

השמעתי את הכול,

וזהו, להתראות, תעשו מה שאתם רוצים. אבל,

יום אחד תזכרו, כמו שאני אגיע לשם, אתם תגיעו לשם.

אתם תצטרכו להסביר.

אם אתם צדקתם והימרתם טוב, בסדר,

הרווחתם אולי.

ואם לא,

אני בטוח שאם אני עושה את הטוב ואני רוצה להיות כמו משה רבנו,

כמו רבי שמעון בר יוחאי,

ברור שאני לא הפסדתי.

למה?

כי כל אלה שאני לומד מפיהם, וגם אתם,

כולם היו כאלה שאני תיארתי.

ולא הם היחידים, רק מעטים שואפים להיות כמותם.

לא שלא יכולים,

לא שואפים.

סתם בן אדם, תיגש בן אדם, מה השאיבות שלך בחיים? תראה מה הוא שואף.

מה, אין גאונים?

הוא הולך לתחום אחר, לתחום המדע,

אז הוא לא יושב וחוקר יומם ולילה על איזה חיידק?

הוא לא יושב, הוא משקיע את חייו בשביל חיידק.

אז מילא, חיידק שמציל חיים,

נגיד, וזה, ופה ושם, זו משימה.

אז אם עם החיידק שלך אתה רוצה להציל חיים, ספק אם תצליח, ואם תבין.

פה ודאי אתה מצליח. את עצמך הצלת ואתה שווה יותר מהחיידק.

בוודאי שתוכל להציל גם אחרים, אז למה לא?

ופה זה מצווה מפורשת,

ושמה זה לא מצווה חיובית, אתה לא חייב להיות מדען עם חיידקים.

רק מה, לאדם יש כוח.

השאלה לאן הוא רוצה להתוות את כוחו, זה הכול.

שאלה אחרונה? בבקשה.

בדרך אתה.

כן. הרב, לפי ההשקפה שציינת,

האם יש מצווה גם לקרב את האחרים, לקרב את הזולת, לקרב את אלה שבצד?

אין מצווה חיובית,

יש מצווה רשותית.

זאת אומרת, מה שאני עושה היום זה גמילות חסד.

אני לא חייב בזה.

חייך קודמין.

אז תגיד לי, אם יש לי או אפשרות ללמוד תורה או לתרום למישהו אחר,

אז עדיף ללמוד תורה.

בטח עדיף ללמוד תורה, זה חיוב עליך.

אפילו לסגור את עצמך. איך?

אז למה גם?

הסברתי למה. אנחנו מאזינים בתשובה, אין כל מה לעשות. זה ביטול תורה. לא, אני אסביר לך, אני אסביר לך. שאלה יפה, אני אסביר לך.

יש אדם שהוא מגיע למצב שחל עליו חיוב חדש.

לדוגמה,

אתה אומר ללמוד וללמד, נכון?

כל זמן שאתה לא למדת, אתה לא יכול ללמד.

כתוב שמי שמלמד ולא ראוי להוראה,

אז רבים חללים מפילה, מעצומים כל הרוגיה וכולי. אבל יש ציבור. רגע.

דוגמה, כל היכול להוכיח בתוך ביתו ואינו מוכיח, נתפס בעמון ביתו. כל היכול להוכיח בתוך עירו ואינו מוכיח,

אני צריך להוכיח בתוך עירי?

כן, אם אתה יכול להוכיח ולא הוכחת,

נתפס על עמון עירו.

כל היכול להוכיח את כל העולם כולו ולהוכיח,

נתפס על כל העולם כולו. אתה שומע?

פירושו של דבר שאדם יכול להגיע ממדרגה למדרגה,

שכבר החוב עליו מוטל, לא כשאר בני אדם.

רגע, רק שנייה.

לכן בא אליו המגיד ואמר לו שזה לא חוכמה לעבוד את השם

מתוך הסגר בבית,

והניסיון של האדם גם בזה שהוא יכול לצאת החוצה ולעמוד,

זאת אומרת, מה הוא אמר לו בעצם? הוא אמר לו שאדם נבחן

לא בשעת השלווה כשאין לו את הניסיונות,

לא שאדם צריך לחפש ניסיונות,

אבל בשביל שאדם יבדוק אם באמת תורתו תעמוד לו,

וצדקותו תעמוד לו גם כשהוא נמצא במצב של ניסיון, זה יורח על מצבו האמיתי.

אז לכן הסכים הגאון לדברי המגיד ויצא שלוש שנים לגלות,

וכמו שיצא גאון, חזר גאון.

זאת אומרת, לא ירד ממנו טיפה.

זאת אומרת, זה לעניין הבדיקה של האדם שהרחוב לא יכול להשפיע עליו, שהמציאות לא תצנוור אותו.

זה מעלה של הגאון, אנחנו לא מתבקשים לזה ולא לצאת לניסיונות ולא לחפש אותם.

אנחנו צריכים לברוח מניסיונות,

אנחנו אנשים חלשים,

אבל צריך לדעת,

אדם, ברגע שהגיע למעמד מסויני,

לדוגמה, הלכתי, שאלתי שאלה את הרב שלי, אמרתי לו, כבוד הרב, אני רוצה עכשיו ללכת שנה ללמוד רצוף ישר בלי הפסקה.

די.

אמר לי, אסור לך.

אתה חייב, אתה חייב להציל נפשות.

אתה חייב.

מה? אמרתי את זה הראשון.

אני אמרתי. אמרתי שיש אנשים שמצבם משתנה.

לדוגמה, כתוב שיש צדיק

טוב ויש צדיק לא טוב.

הגמרא אומרת, מה ההבדל בין צדיק טוב וצדיק לא טוב? צדיק, צדיק.

לא, יש טוב לעצמו ולא לאחרים, ויש טוב לעצמו ולאחרים.

צדיק טוב זה טוב לו ולאחרים. צדיק רע זה צדיק שדואג רק לעצמו.

כתוב, צדיק כתמר יפרח, כארז בלבנון ישגה.

אז כתוב, צדיק כתמר יפרח. מה פירוש? אתה רוצה להיות צדיק?

אתה צריך להיות כמו תמר.

כשהוא פורח,

הענפים שלו נוטים ומכסים ומצלים ונותנים פירות והכול, נהנים ממנו,

גם האחרים.

אבל כארז, אם הוא יהיה צדיק כארז,

שהוא רק הולך לגובה, אל תקרא ישגה אלא ישגה.

כי הארז בלבנון זה ישגה. דרך העבודה הזאת שאדם יהיה אגואיסט,

ידאג רק לעצמו.

אבל אם אדם לומד רק לעצמו בשביל שהוא פוחד להיכשל ולצאת לרחוב והוא יתפתה, אז הוא לא מחויב.

אם אדם יודע שהוא חלש בעצמו, הוא לא מחויב.

אם הוא יודע שהוא לא יכול לעמוד בניסיונות, הוא לא מחויב, אסור לו.

למה? אל תעמד עצמך בניסיון.

אבל אחד שבא כמוני מהרחוב,

מאס ברחוב,

עזב אותו,

הרחוב לא יכול למשוך אותי כבר.

אני כבר ראיתי, אבל דוגמה, קח בן ישיבה,

שגדל בישיבה כל ימיו,

ולא ראה את הלכלוך שברחוב, והוא יצא לרחוב, הוא עלול ליפול ולהתמוטט.

הוא לא יוכל להחזיק.

אז הרב, מי יותר עולה בגלל שעכשיו אתה ככה, זה נבע בגלל שהיית חילוני פעם, ועכשיו כשאתה אומר לנו,

אל תהיו חצי רצי, קודם... לא, לא בגלל זה.

לא בגלל זה. אני אסביר לך, לא בגלל זה.

אתה צריך להבין.

אני הייתי חילוני בגלל שאני רציתי להיות חילוני.

לא משנה אם אני הייתי אשם בזה, אם חונכתי בבית, בסביבה, לא משנה עכשיו.

נגיד, אני הייתי, רציתי להיות חילוני, בסדר?

אבל בשלב מסוים,

הבא לטהר מסייעין לו, הייתה לי נקודה אחת הקובעת בחיים שלי. אם אני לא הייתי פותח את הספר הזה ומתרשם,

אם הייתי מחליט,

כמו שרבי יוחנן שמע את הבת קול, הוא היה יכול להגיד, אם זה היה חד בזמננו והיה שומע שלפי הבת קול,

משמע שצריך ללכת לישיבה,

היה אומר, עזוב, פנטזיה, אתה שומע לך קולות, הנה עובדה שאילפא לא שומע שום דבר.

אתה רק מפנטז, אתה חי, זה אולי היית בגלל שאתה רעב, אתה כבר רואה ככה אשליות וזה וזה.

אז אחד כזה, אתה מבין? לא היה רבי יוחנן בסוף. למה? הוא אומר, עזוב אותך, בחייאת דינא כנעים, מה זה? בת קול רק אתה, מה פתאום?

אתה מבין?

אני המזל שלי, כמו רבי יוחנן, זה רבי יוחנן שמע את הבת קול והבין שזה בת קול,

ולא אמר את כל השטויות שיכול כל אחד מבני עמנו להגיד.

ואני המזל שלי היה שכשקראתי והבנתי,

לא התחמקתי, אתה מבין, מהידיעה עכשיו שנתבררה לי,

ולא עשיתי מיד את ההשלכה,

רגע, אם ככה אז אני אפסיד, אז אני אהיה דתי, אז אני אהיה ככה, אז אני לא אוכל ככה.

עזוב, סגור את הספר, תחזיר לזה.

זו הנקודה, אתה מבין? הנקודה, כשאדם שמע את הכול,

אם הוא תפס אותו והלך איתו,

הוא לא יודע לאן הוא יכול להגיע.

זה הנציב מבולושבין שסיפרתי.

לכן אתה צריך להתנהג,

לחפש את האמת כל הזמן ולהתדבק. מה אמר דוד המלך? קרבת אלוקים לי טוב. הוא היה מלך, והיה לו מלכות, והיה לו כסף, והיה לו כבוד.

אמר, לא מעניין אותי כל אבלי העולם.

אך עד שאלתי מאת השם אותה אבקש. זה הכול.

שבתי בבית השם כל ימי חיי.

לחזות בנועם השם ולבקר בהיכלם.

אם אני אשב בבית השם כל ימי חיי,

אתה יודע שאני אגיע לעולם העליון ואני אהנה שם את ההנאה הנצחית.

אבל אתה מלך, יש לך אחריות,

יש לך פה... לא מעניין אותי.

מה הוא היה עושה? נפגש עם מלכים. כולם מספרים על המלחמות, מה הם עושים?

מה הוא היה מדבר?

בדברה ועדבותך נגד מלכים ולא אבוש.

מדבר איתם דברי תורה,

מדבר איתם על חוכמה של התורה.

לא מדבר איתם לא מלכות, לא ניצחתי, לא עשיתי, לא שום דבר, לא כלכלה, לא בטיח.

מדבר רק דברי תורה.

חישבתי דרכיי.

בסוף לאן מוליכות אותו הדרכים, חושב ככה ככה, לבית המדרש.

זה ההבדל, אתה מבין? ההבדל.

אנחנו רוצים להיות צדיקים. מי שאין לו שאיפות להיות צדיק, טוב,

זכותו.

אבל על הזכות הזאת שניתנה לו הבחירה, הוא גם ישלם.

או שישלם

ויפסיד

או שהוא ירוויח.

הוא צריך להחליט.

אני באתי לפה בשליחות

להגיד לכם,

יש דרך שאתם יכולים לזכות בגדול.

תרצו פחות מזה,

זה עניינכם?

אין כפייה בצד. הרב, הרב,

בחזרה על השאלה שלי, כאילו,

אתה אמרת שאתה צריך ללמוד הרבה,

כאילו יש צו, ואז הצו נהפך עליך.

לא על הכול אחד, רק אחרי שלמדת הרבה, ואז יש עליך צו. תן לך את זה במשל שהסביר אותו החזון עם זכר צדיק וברכה.

יש אפשרות, תסתכלו,

שאני אמלא את הכוס הזה עד פה ואני אלך להשקות את הצמא.

אני אמלא אותו עוד פעם עד פה ואני אלך לשקות את הצמא השני.

כולם ירבו

ואני אהיה תמיד חסר.

אומר החזון, לא זו הדרך.

הדרך זה שאתה תמלא את הכוס

ואחר כך כל מה שיישפך תן לאחרים.

תמלא את עצמך, תהיה מלא בתורה ובירת שמיים,

ממנה זה יישפך ממך וכולם ייהנו ממך.

אבל אם תלמד שני פסוקים וכבר תתחיל לעשות קישקישקריה בכל מקום,

לא, יש ציבור, יש,

אתה דיברת על ציבור אחר, והרב דיבר על ציבור אחר ואני דיברת על ציבור אחר.

יש ציבור שאפילו הרמת לימוד שלי שלך,

שלך, שמה שלמדת בישיבה תיכונית,

זה מאוד לתמוך בהם ומאוד יצא להם להמשך הדרך שהם ילמדו בעצמם.

אם זה על הדרך, ואם תתפוס אותם עכשיו, כשאתה צעיר, אז זה לא על חשבונך,

בסדר, אבל אם זה על חשבונך בשביל להציל אותם,

חייך קודמין, שאפילו אם תהיה עם חברך במדבר, שניכם באותה ישיבה

ויש לכם ממייה אחת שתספיק רק לאחד, אם שניכם תשתו, שניכם תמותו,

חייך קודמין.

ממש קודמין, הוא ימות, אתה יודע שהוא ימות ממש.

לידך הוא ימות.

חייך קודמין, מי שמחזיק את הממייה.

הבנת?

אז כל שכן בזה בחיי הנפש.

על הדרך?

אין בעיה.

אבל במקום?

בשום אופן לא.

כן.

די.

הבטחתי.

עכשיו אתה?

בקשר למה שהרב אמר, שהוא חושב שהוא צודק, העובדה שהוא הצליח עד עכשיו,

זה לא נראה לי כל כך רע, כיוון שאני יכול להגיד אותו דבר על המדינה.

אתה טען שהמדינה זה סוף הטוב, אני טוען שהמדינה זה תחלת את הגול. העובדה שהיא הצליחה, אבל אני לא צריך לספר על כל המלחמות שהמדינה הצליחה בהן. תגיד לי, מי אמר לך שהצלחה במלחמות זה מורה על דרך אמת?

טוב, שמלחמה אחת, מלחמה אחת, זה מלחמות. עשר מלחמות, לא אחת. זה עשר מלחמות, ושכל אחד מהם זה בדרך נשיאית, זה חייב להיות משהו, כזה קדוש ברוך הוא אולי היה עושה את זה. אז אני אסביר לך.

בוא אני אסביר לך. כמו שאמר רב אמר שהיה לסיוע... בוא אני אסביר לך.

לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי איתם.

חיציי יכלבם.

חיציי קלים בהם אינם קלים.

יש הבטחה אלוקית פשוט שלנו לא נושמד.

עד כדי כך.

אז מה?

15 או 18 אלף הרוגים עד היום במלחמות, זה טוב?

רגע,

ועכשיו כשהיו 50 שנה בחוץ,

כאלה שלא נכנסו לארץ

ולא מת בהם אחד.

אז מה? מה? עלה להילחם?

אני מסביר עוד פעם, תקשיב. שני שליש מהעם היהודי בחוץ.

לא נלחמו מלחמה אחת ולא מתו 18 אלף חיילים.

פה היו שבע מלחמות, תקשיב,

ומתו 18 אלף חיילים. לזה אתה קורא הצלחה?

הרב, אותו דבר אני יכול להגיד לך, הרב, היה... אני שואל, רק על זה תענה.

אני אענה לך באותו עיקרון. קודם על זה ואחר כך.

אני חושב שהיה צלחה בתוך שאלה צלחה. מה, אתה לא שומע?

אני שואל, אם אני יכול לחיות?

אם אני יכול לחיות?

אם אני יכול לחיות?

כיהודי,

כן?

ולא בארץ ישראל.

כמו הגאון מווילנה,

כמו החפץ חיים. שש מיליון הרוגים.

עזוב עכשיו שש מיליון הרוגים. שש מיליון הרוגים

זה בגלל גזירה של עם ישראל שהיו ראויים לקבל עונש כמו שהיה בזמן חורבן הבית הראשון וחורבן בית שני.

רגע, רגע.

זה לא חשבונות שמיים שאני יודע, זה התורה פרסמה.

כל פרשת בחוקותיי, פרשת כי תבוא,

מביא אותם הרמב״ן, אותו הרמב״ן שאתם מזכירים,

ומסביר שזה כל ההרוגים שיהיו בשני החורבנות.

ולמה? בגלל שלא עושים את המצוות.

אז זה שנהרגים זה לא משנה איפה,

בישראל או מחוצה לה זה על עבירות.

זה אחד.

שתיים, אתה צריך להאמין.

בקשר לזה, אותו דבר אני יכול להגיד לך,

גם אלה שב-17,000 זה היה על עבירות פרטיות שלהם,

וגם עוד דבר. אני מסביר, אבל אתה אומר שיש פה הצלחה מדינית, אתה לא שומע.

לא הצלחה, זה עונש שהם קיבלו בדיוק כמו שהם... עזוב עכשיו, אתה דיברת, אבל שיש הצלחה...

אתה לא שומע מה אני מדבר.

אתה אומר שיש הצלחה מדינית, מה פירוש?

אתה מודד לי את ההצלחה המדינית בזה שהיו מלחמות וניצחנו. אני אומר, המלחמות שניצחנו

עלו לנו בשמונה עשרה... תקשיב,

אם יכולנו בלי להילחם, למה הולכים עכשיו על שלום?

כי לא רוצים להילחם.

ואם יהיה שלום זה לא יהיה יותר הצלחה ומלחמה.

יותר הצלחה, נכון?

אם יבוא שלום זה שיא ההצלחה.

אז זאת אומרת שואבים לשלום.

עכשיו, אם היינו בשלום

בחוץ לארץ 50 שנה, ולא מת אחד,

ופה היינו במלחמה,

ומתו שמונה עשרה. זה הצלחה?

זה ודאי לא הצלחה. זו עובדה שמתו שישה מיליון, ומי אמר שלא יהיו מתים עשרים מיליון? אתה לא שומע, עוד פעם. אני אומר, בסדר. אתה לא שומע מה אני מדבר. אבל איך אתה יכול לנחש הרבה מה קורה? אתה אומר שאם היו בחוץ לארץ היה שלום, מי אמר שלום? אתה לא שומע מה אני מדבר.

למה לא?

אתה תולה את הצלחת המדינה במלחמות!

אתה רוצה להראות, זה לא דרך, כי דרך הזאת מביאה להרוגים. אבל בחוץ לארץ מיצלר לא היה... אתה לא שומע, אבל זה לא מורה.

שם זה מורה שהייתה גזירה, פה המלחמות היו. פה זה היה גזירה של מלחמה, מה הבעיה? במלחמה, שתדע, במלחמה אין את הדבר הזה הפשוט שאתה חושב כמו בסתם מיתה, אין דבר כזה.

כתוב שאדם שמת במלחמה, מת בטרם עתו.

למה?

משום שזה אדם יוצא למלחמה, היום הוא הולך למקום סכנה.

והוא הולך למקום סכנה, לא תמיד יעמוד לו.

אל תלך ליד סולם רעוע, אל תלך ליד זה. למה? כי אתה מכניס את עצמך למקום סכנה.

עכשיו, כשאני בא מדעת ואני מכניס את עצמי למצב של סכנה,

ואני קורא לזה להצלחה שמתו 18,000, זה לא הצלחה, זה אחד. שתיים.

זה לא מראה, הפוך.

אתה צריך להבין, כתוב שאין מגלגלין,

אין מגלגלין מצווה אלא על ידי זכאי,

בלא עבירה אלא על ידי חייב.

עכשיו,

את המצווה הזאת הגדולה של להקים מלכות, כאילו שהיא לא המלכות הזאת,

לא יכולים לגלגל על ידי החייבים הגדולים ביותר שעמדו לעם ישראל, כמו חרצל ונורדאו,

וכל אלה שרצו להמיר את הדת של עם ישראל.

המשיח בנו לא יודע, לגלות לוט. מה קשור?

מה קשור?

מה קשור? איך משיח ישראל... מה קשור?

מה קשור?

מה קשור?

מה קשור?

לא היה חיוב בכלל של תורה, אז מה אתה מקשה?

מה אתה קושר בכלל? איזה היה חטא?

מה פתאום חטא? איזה חטא?

אריות? לא היה שם אריות. לא היה אריות, איזה אריות.

הם נתכוונו לשם שמיים ובגלל זה יצא, וכמו תמר שנתכוונו לשם שמיים ובגלל זה יצא,

וזה הגלגול של הקדוש ברוך הוא, בשביל שהסטרה אחרה לא ידעה מאיפה זה בא,

אבל בדרך היתר,

אבל בדרך היתר, יא שכל, בדרך היתר,

לא בדרך איסור.

פה אנשים באים ואומרים, רוצים להמיר את הדת של העם היהודי.

אז זה לא צדיקים שמגלגלים על ידם זכות, שתבין.

אבל לוט ואללה היו צדיקים, נאמר עליהם במקרה הזה, ותמר הייתה צדיקה.

לא אמרו שהיא הייתה רשעה ונתגלגל על ידי רשעה הזכות.

הם היו צדיקים במקרה הזה.

זה ההבדל.

שפה רשעים רצו לעשות בדרך רשעות.

זה לא היה בכל התיאורים שאתה אומר.

הרב, הרב, עזוב, הרב, בקשר למה שאמר... תשמע, הקלטת שלי היא שלושת אלפים, שלושת אלפים שנה מול ארבע, שלושת אלפים שלוש מאות מול ארבעים שנה, תשמע אותה.

תשמע שאני מקריא את מה שהם אמרו עליך ועליי, עלינו בכלל, על היהודים.

תקרא מה הם אמרו, כמה הם התכוונו להציל. תקרא אותם מתוך כתביהם, אתם לא יודעים.

גם אלה שבאו לחזרה... אני הייתי כמוך, שתהיה בר יותר ממך.

אני למדתי אותם כמו שהסתירו ממני.

אני התברר לי רק אחר כך מחקירה.

זה ההבדל.

הרב, גם אלה שבאו לחזרה לא היו ככה צדיקים. בסדר, נשמה שלי, בסדר.

בסדר, לא, לא, לא. עזרה וזה היו צדיקים, זה ההבדל.

הצדיקים יכולים לזכות גם את החוטאים, זה נכון.

אבל אלה לא היו צדיקים גדולי הרשעים שלך,

אלה שיגעו עם עזרה.

טוב, בואו נסיים בדבר טוב. בואו נסיים בדבר טוב. הרב, בבקשה, מה שאמרת, שמתו 18,000, ואני יכול להביא לך רעיה אחרת,

שהיה את האדמו״ר הזה,

שאלו אותו יום לפני שהתחילה מלחמת העולם עם היטלר, שאלו אותו אם לעלות לארץ, והוא אמר לא.

באותו ערב מתו לו כל החסידים,

25,000 חסידים, אני חושב שזה היה,

ורק הוא ניצב, ומאז קיללו אותו, את האדמו״ר הזה. איך אתה מסביר את זה? קודם כל, אני לא מכיר אדמו״ר כזה ולא סיפור כזה, אבל אני יכול להגיד לך רק... עזוב את הסיפור, תקשור, עזוב סיפור.

אני יכול רק להגיד לך דבר אחד,

שמי שמת בשואה,

מת כהרוג מלכות,

ומי שמת בארץ ישראל,

יכול ללכת גם לגיהינום.

זאת אומרת,

ארץ ישראל זה לא ערבות.

יש באמת ברחבות ישראל למען ארץ ישראל? לא. אם יוסי שריד,

אם יוסי שריד, לדוגמה,

הוא נגיד יוצא נגד הדת וכופר באלוקי השמיים, הוא וטומי לפיד נגיד, נגיד,

היו הולכים למלחמה והיו חלילה מתים במלחמה,

אז מה אתה חושב שהוא הולך לגן עדן?

לא, יש לו זכות, יש לו זכות.

שום דבר, גורנישט מת גורנישט. לא נכון, הרב, לא נכון. שטויות, אתם לא ממינים בכלל. הרב, זה לא נכון. בן אדם שעשה מעשה טוב, בן אדם שעשה מעשה טוב, גם אם הוא כופר כל הזמן, יש לו את הקטע של המעשה טוב הזה. לא, לא, לא, לא. תקשיב, המעשה מגיע לאדם אפילו שיהיה נבוכד נצר. אבל מה קשור? אבל מזה הוא יקנה את הגן עדן? כן, הוא יקבל את העונש שלו. לא. מה זה עונש? מתי הוא יצא בכלל? מתי הוא יצא?

הוא יצטרך להתגלגל בחולדה עוד.

אז אין פה צדק, אם הוא לא יצא אז אין פה צדק, טוב די די די, בואו נסיים בדבר טוב

רגע רגע די מותק בדרך אני אלך איתך לאוטו

בואו נסיים בדבר טוב

כתוב במדרש

כתוב במדרש כי לקח טוב נתתי לכם

תורתי אל תעזובו אומר הקדוש ברוך הוא

אין מכח כמכחה של תורה.

אין מכח כמכחה של תורה. נגיד אני סוחר,

אני יש לי נגיד יהלומים,

והוא יש לו עכשיו בגדים.

אני רוצה לקנות אצלו בגדים,

אז אני משלם לו ביהלומים שיש אצלי.

הבאתי בגדים, החסרתי מעצמי קצת יהלומים.

הוא רוצה לקנות אצלי יהלומים, הוא משלם לי בגדים. הוא נחסר קצת מבגדים,

ואני,

עכשיו,

זה מקח וממכר בין בני אדם,

אבל אין כמקחה של תורה.

אני למדתי סדר זרעים, הוא למד סדר מועד.

אני מלמד אותו סדר זרעים, הוא יודע עכשיו מועד וזרעים.

הוא לא נחסר ואני לא נחסר.

הוא לימד אותי את מה שהוא למד, אני לא נחסר והוא לא נחסר. אין מקח כמקחה של תורה.

ועוד דבר,

אדם שלומד תורה,

חוכמתו הולכת איתו.

אדם בעל מקצוע, כלי אומנותו לא תמיד לידו.

זאת אומרת,

כשאדם חכם,

המדרש מביא איזה סיפור של אונייה, שאלה שם אחד, ושאלו אותו מה אתה הבאת, איזה מרכולת, והוא אמר להם, אני לא יכול להראות לכם אותה כרגע, וכולי.

הם הביאו קונטיינרים מלאים זה פה, וצחקו עליו, כל הזמן בסיפון היו צוחקים עליו, והוא התפלח בטח לאונייה, וזה וזה וזה.

הייתה צערה, אונייה טבעה,

הגיעו לחוף מבטחים, כל הרכוש של כולם עבד,

הוא עלה ליבשה, כיוון שהוא היה חכם,

הגיע לבית כנסת, שם ראו את חוכמתו, העמידו אותו רב על הקהל.

אותם האחרים שנפלו,

הגיעו לבית הכנסת בשבת, ופתאום את מי הם רואים?

את ההוא שצחקו עליו, עומד ודורש.

וכולם הכתירו אותו, הרב של הבית כנסת, הוא יקבל משכורת גדולה, וכו' וכו'.

אמר להם, אתם רואים, כשצחקתם עליי,

איפה הרכוש שלי, ואיפה הסחורה שלי?

לא יכולתי להראות לכם. למה? באונייה ראיתי שאתם לא מבינים.

אבל היום אתם רואים, הסחורה שלי נמצאת פה.

היא לא טובה עד, היא הולכת איתי לכל מקום.

אתם הרכוש שלכם,

הוא בר חלוף.

אבל אפילו אם אדם ילך מן העולם,

מה שהוא קנה בחייו, זה מה שנשאר לו.

כל מה שקנית, חוכמה ודעת, אומר הרמב״ם.

אדם זוכה לעולם הבא,

כפי רוב חוכמתו וגודל מעשיו הוא זוכה.

זאת אומרת, כמה שאדם ירבה חוכמה,

וכמה שעושה מעשים שהם גדולים,

ככה הוא יזכה לחיי העולם הבא.

אני נתתי לכם

את האפשרות הטובה ביותר.

אני מקווה שיהיה לפחות חכם אחד או שניים מפה,

שאולי נפגש לאורך זמן, אם ירצה השם,

ונגיד, הקול ההוא

שנשמע באותו זמן ברכסים,

עשה את החדירה שלו,

נכנס לראש,

ובפרט ללב, שזה העיקר, כי וידעת היום והשבות האלה לבאבך.

התיישב שם, תפס לו מקום,

ואני החלטתי, אני ממשיך עד הסוף.

אשרינו שנגיע לחיי עולם האמת

ונזכה בעזרת השם נתברך,

לראות

את המקום והמשכן של כל הצדיקים

שהלכו בדרך השם עד הסוף.

שם אנחנו רוצים להיות.

חבל להתפשר.

עד הסוף.

רבי חנניה בן הכרשי אומר,

רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות,

שנאמר,

אדוני חפץ למען צדקו, יגדיל תורה ויאדיל.

הרב אמר את כל החשבונות האלה שבשבת זה אלף,

זה כפול אלף מאשר ביום חול, השכר.

אז אם בן אדם יעשה חשבון פשוט, יישב כל השבת, ילמד תורה,

לפום צער האגראי למען, כפול אלף, כפול כל החשבונות שלפי צער, גם בשבת,

וכל השבוע יסתלבט.

סגנך יהיה פחות, כי מה אתה אומר?

תראה, אני עובד יום שישי, מקבל 300 אחוז. יום רגיל, אני מקבל רק 100 אחוז. אז בשביל מה אני אעבוד יום ראשון, שני, שלישי, רביעי, חמישי? אני אעבוד יום שישי, מקבל 300 אחוז.

כן, אבל אין לך רק 300 אחוז.

ואת ה-500 אחוז הנוספים שיכולת להרוויח מחמשת ימי המעשה, הפסדת.

אז מה אתה אומר לי?

אתם מבינים מה זה הערך של חיים?

אתם נכנסים לאיזה מסעדה, נגיד, והזמינו אתכם, ואומרים לכם, בואו נשב, נשתה ככה.

ואתה יושב ושותה,

ומזמינים לך חתיכת עוגה, עוגה ככה, משהו, משהו.

בשעה שאתה יושב ומקשקש בכוס על נס קופה,

ולוקח ביס מהעוגת גבינה עם הקצפת.

ויכולת לקנות עולם הבא, ואכלת עוגה.

ולא אכלת עוגה,

אלא עוגה אכלה אותך.

אז מה, אז מה, אז מה, אז מה, אז מה, לא נחיה?

אז מה, כל הזמן נשאר עם הגמרא ולא נזוז?

אז מה, מה, מה זה, מה, מה אתה מוסר לנו פה?

אשרנו שנגיע לחיי עולם האמת,

ונזכה בעזרת השם נברך, לראות את המקום והמשכן של כל הצדיקים שהלכו בדרך השם, עד הסוף.

שם אנחנו רוצים להיות, אבל להתפשר, עד הסוף.

אם רצונכם לשמוע עוד על יהדות,

או אם יש לכם שאלות בנושאים הקשורים ליהדות,

צלצלו עלינו ל-03-6777779

או אם לרצונכם להיכנס לאתר האינטרנט של ארגון שופר