החזון איש זצ"ל - כשמתרחקים מהאור... נהיה יותר צל!
אני זוכר, אומר רבי יענקל'ה, בשעתו הייתה בני ברק ישוב קטן, החזון איש רצה להרחיב את גבולות הקדושה, עבר התגורר ברחוב עזרא. היום קוראים לזה רחוב חזון איש. ואת רחוב עזרא העבירו מזרחה. אבל אז הבית שלו היה מחוץ לעיר, בין חורשות של עצי איקליפטוס. בלילות נשמעו יללות תנינים וצבועים. פחד היה לעבור שם בחשכה. ראש העיר דאז רבי יצחק גרשטנקורן הציב עמוד תאורה, פנס רחוב ליד ביתו. יום אחד באתי וחזון איש שאל: "נו, רבי יעקב מה תאמר לעמוד חשמל שהציבו כאן". הבנתי שהוא רוצה לומר דבר מה. צדקתי.
אז הוא אמר לי ככה: "תראה, אני יוצא פה מהבית, ורואה שיש לי צל ענק...". מי שנמצא ליד פנס יש צל ענק. "...והצל הולך ומתמשך למרחקים . ככל שאני מתקרב לעמוד החשמל, הצל הולך ומתקטן". נכון. שאתה עומד מתחת לאור, אין צל. כשאתה מתרחק טיפה, מתחיל לצאת. "שאני מגיע אליו, הצל נעלם. אני ממשיך והולך הצל נמתח שוב. ככל שאני מתרחק, הצל מתארך. ומה למדתי מזה?". כל דבר חכמים מתבוננים "מה למדתי מזה? שככל שמתרחקים מהאור, מרגשים יותר את היש. שמתקרבים אל האור, אל חוכמת התורה וחכמי התורה של הדורות הראשונים, אנחנו מתקטנים ומבינים את אפסיותנו...".
אין לנו שום צל. שום יש. כי צל מורה שיש. מה הצל מורה? שיש פה איזה עצם. הצל ממה נהיה? מעצם כל שהוא. אבל אתה מתרחק מהאור, אז נהיה יותר צל, יותר יש. כאילו אתה יותר חשוב, מחשיב את עצמך, "מי זה חכמים?". זה בגלל שאתה רחוק מהאור. אבל היית עומד קרו לאור, היית רואה שאתה אפס אפסים.
וזהו מה שאמרו בקידושין מ"ט: סימן לגסות הרוח, זה עניות של תורה. שאדם עני בתורה, הוא גס רוח. בעל גאווה סרוחה. מדבר בצורה בוטה. זה בגלל שהוא עני. אם הוא היה עשיר בתורה, לא היה לו גסות הרוח. זאת אומרת, שמשווה עצמנו לפחותים ממנו ומתגאה עליהם. וממלא אינו משווה עצמו לגבוהים ממנו ואל משתדל להעפיל אליהם.
עכשיו, אם נלמד שוב מהארון, ארון הברית, שהיה בעל מידות שבורות, אז נדע שאנחנו עדיין חסרי שלמות. אז מה צריך להיות? פורשי כנפיים למעלה, כמו הכרובים. כרובים זה מלשון "רביה". רביה זה נער בארמית. כרובים, הפנים שלהם הם כמו הנער. למה בחר הקב"ה שיהיו כמו נער? שנער תמיד יודע שיש לו עוד מה ללמוד. לכן הכנפיים למעלה. להעפיל, לנסוק. לשמי מרום. ואז מה נרוויח בזכות זה? כתוב בפסוק, בשמות כ"ה, כ"ב: "ונועדתי לך מבין שני הכרובים". אז יזכה האדם להשראת שכינה שהיא נמצאת בין הענווים. מי שהוא ענו, לא גס רוח בגלל שפלותו ועניותו בתורה, אלא בגלל שהוא למעלה, למעלה ברוחניות, ה' ישרה שכינתו עליו. אמן!