פרשת תרומה | הרב עמנואל טולדנו

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

תרומה, תצבא, ויקל פקודי

מדברים על המשכן וכליו

פרסת השבוע,

הציווי של הקדוש ברוך הוא למשה רבנו

לעשות המשכן וכליו הארון, מה שכתוב בפרסת השבוע

זה הארון

אחרי הארון השולחן,

המזבח,

לא, אחרי הארון

השולחן,

אחרי השולחן המנורה,

ואחרי המנורה המשכן, המשכן, איך לבנות את המשכן,

איך לכסות אותו.

בסוף,

איך לבנות

מזבח הנחושת

בחוץ מן ההיכל,

בנו בחצר, בנו מזבח נחושת.

ואחרי זה גם כתוב על הכיור, זה גם בחוץ.

בפרסת תצווה הציווי על בגדי כהונה,

הבגדים של הכוהנים, האדיוטות,

בגדי כהן גדול.

ואחרי כן, מזבח הזהב

זה דבר פלא, אני לא עיינתי עכשיו ואין לי תשובה.

למה מזבח הזהב נשאר עד אחרי הקצף?

למה לא כתוב בפרשת תרומה כשאומרים המשכן וכליו,

הארון,

השולחן, המזבח?

למה לא מוזכר?

מזבח הקטורט.

למה רק אחרי בגדי כהונה

בפרשת תצווה.

אחרי כן, בו יקל, מספר שאיך

שמשה רבנו,

איך שבצלאל התחיל לבנות את המשכן הזה. הוא לא התחיל בארון,

הוא התחיל במשכן ידוע, מה שהוא אמר למשה רבנו.

מה אתה רוצה לבנות, שנבנה ארון, איפה נשים אותו?

קודם בונים במשכן, אחרי כן בונים את הארון.

והסכים איתו משהו רבנו.

אף על פי שבציווי בפרשה שלנו כתוב הארון קודם.

וכו' וכו'. זהו.

עכשיו בפרשת פקודי החשבונות.

משה רבנו נותן חשבונות.

בעזרת השם.

ידוע הגמרא בבחורות שאיזה גוי אמר משה רבכם

יעקב יוסטוס.

איפה? על החשבונות.

אז אמר לו, בוא נו, תעשה,

אמר שם איזו טענה שלו והוא יישב לו.

אני עכשיו היום נדבר, מקודם דבר יש לי

תמיד השאלה

וידבר השם אל משה לאמור.

דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה.

מאל כל איש אשר ידבנו ליבו תיקחו את תרומתי.

שואלים, היה צריך לכתוב ויתנו לי תרומה.

מה זה ויקחו לי?

אבל לא קשה ולא מידי.

טעות בפשט.

הפשט של הפסוק הוא,

כמו שכתוב, בספורמו.

ויקחו לי תרומה מאל כל איש אשר יתבנו בו.

תמנה גבאים.

דבר אל בני ישראל.

תמנה גבאים שילכו לקבל תרומות מכל המדיבים.

מאל כל איש אשר ידבנו ליבו תיקחו את תרומתי.

אז ויקחו, לא ויתנו.

הם הולכים לגבות.

רק בקיצור,

הפרסה, הפסוק הזה מפליא אותנו.

עושים מגבית.

אתה יודע למי עושים מגבית?

לקדוש ברוך הוא עושים מגבית לקדוש ברוך הוא.

אני לא יודע אם עושים לפעמים מגבית לאיזה עני,

עושים מגבית להכנסת כלה,

עושים מגבית לישיבה שהם גם כן עניים ועמלי תורה.

אבל איפה עושים מגבית לעשיר?

אנחנו נעשה מגבית.

דבר אל בני ישראל ויעשו לי מגבית.

ילכו לנדיבים ויעשו נדבות בשביל לבנות את המשכן.

מי שכתוב עליו

רבנוי הארץ ומלואה תבל ויושבה בה.

ליה כסף וליה זהב נאום השם.

אנחנו נעשה לו מגבית?

חסר לו זהב לקדוש ברוך הוא.

הנה, יש לו, הוא יודע איפה הוא החביא את הזהב.

יש יהודי אחד,

קוראים לו גוטניק, הוא חבדניק.

גוטניק

עשה עסקה עם אוסטרליה

באזור, באוסטרליה, לחפש שם זהב.

עשה עסקה, קנה מהם את הזכות.

ומצא זהב.

זהב, ראיתי פעם בתמונה איך שהם,

הרי הזהב הוא עפרות זהב.

הנה, חתיכות זהב ככה.

עפרות.

ומן העפר מוציאים את הזהב וגם מטיחים אותו כדי לסנן ושיהיה זהב טהור.

אני מבין שכנראה עושים, עם מגנטים

מעבירים מגנט על העפר

ואז זהב נקלט והעפר נשאר.

אחרי כן שמים את זה על אש,

באש, וזה ניתוח, ניתוח.

והראו כמו הצינורות שלה,

הצינורות הגדולים של הביוב.

נזרק משם הזהב.

ככה, כמו נחל של זהב.

והם העריכו

במיליארד דולרים.

הערך של הזהב שיש שם.

לא שומעים ממנו בזמן האחרון, אני לא יודע למה. הוא ירד, ירד, נפל. נפל? ממה הוא נפל?

הוא עקב בכסף, יפל.

ממה הוא נפל? זו הייתה עסקה מצוינת.

מה שהקדוש ברוך הוא קובע.

טוב,

השם הוריש ומעשיר.

אבל אני לא הולך להביא רעי על גוטניק,

אני הולך להביא רעי על הקדוש ברוך הוא.

מי שם שם הזהב באוסטרליה? מי שם זהב?

זה מבריאת מססת מעשי בראשית העיר שם זהב.

גם בדרום אפריקה יש זהב.

בכל מקום שזהב,

בורא עולם, עשה אותו שם, שם אותו שם.

מי שברא את העולם, מי שברא את הגלובוס הזה,

עם כל מה שיש בתוכו.

איך כתוב בלכו נרננה?

איך הוא נרננה ריאלציה שנים כאן, מה פנות אדומים האלה?

אשר לא מחקרי ארץ ותועפות הרים לו.

אשר לא מחקרי ארץ.

האדמה הזאת, יש בה

כל כך הרבה דברים, מכרות

ונפט,

והקדוש ברוך הוא יודע איפה הוא שם את זה.

האדמה מלאה,

אז מה הוא צריך טובות לעשות? לקבץ נדבות

מעם ישראל?

הוא לא יכול לבד להביא יותר זהב ולבנות את המשכן כולו זהב.

מה זה? זה לא כבוד לעשות מגבית. זה כבוד לעשות מגבית, לכבוש בך. זה מה לעשות.

דבר אל בני ישראל, אומר הצפונו,

ויקחו לי, תמנה גבאים

שילכו לגבות נדבות בשבילי.

וזאת התרומה אשר תקומת טעם, זהב, חסם ונחושת ועוד דברים.

הביאור בכל הפרשיות האלה, הביאור הוא כך.

אדון העולם אשר מלך

בטרם כל יציר נברא,

ואחרי שנברא העולם, גם כן בורא עולם מלך.

אבל מלכות

זה שני חלקים.

שהמלך שולט,

יש לו ממשלה ושולט,

וגם דבר שני שיש לו עם ששומעים לו,

שהוא שולט עליהם, שהם נשלטים על ידו

והם שומעים לגזרותיו, למצוותיו,

ודואגים למלך.

ודואגים למלך.

דואגים למלך לבנות לו בית.

כמה

שלמה מלך היה צריך סבלים בשביל להביא את העצים מצור,

שחירם היה מוריד אותם לים,

בצור,

ועשר הפסודות מגיעים עד יפו,

והוא,

שלמה היה לוקח מיפו את הקרשים ובנה בזה,

את המקדש,

המקדש בירושלים.

‫הבית, ממי הוא בנה? מכוח העזרה של העם. ‫העם בנו לו, העם עזרו לו בבניין.

‫כתוב שהוא לקח מס מאנשים, ‫הוא לקח המון.

‫יש שם בספר מלוכים כתוב.

‫גם צריך הקדוש ברוך הוא העם ‫שיקבל גזרותיו ומצוותיו,

‫ושיבנעו לו בית.

‫ועוד דבר כתוב בספר מלוכים.

‫כל יום הסעודה של שלמה מלך,

‫כמה קור חיטים וקור קמח

‫וכמה פרים, שברים,

‫הבקר וצאן,

‫זו הייתה ארוחה של כל יום.

‫כי היו לו הרבה אורחים והרבה משרתים.

‫כולם אכלו, והם באים מבחוץ,

‫אורחים מבחוץ.

‫ככה,

מה שרצה הקדוש ברוך הוא במשכן,

‫לא שהוא צריך משכן. ‫הלוא השמיים הוא שמי השמיים ‫לכלכלוך.

‫ואף הבית אשר אני בונה,

‫בית של שלושים אמה,

‫מה הקדוש ברוך הוא רצה פה?

‫הוא רוצה

שיש לו עם

שדואגים למלכות,

לבנות בית, ארמון למלך,

‫לדאוג לארוחות שלו.

‫הארוחות זה שני הכבשים,

‫כבשה אז בבוקר, כבשה אז בצהריים,

‫ונזקו והסולת,

‫מה זה סעודה.

‫סעודה זה לחם,

‫בשר ויין.

‫זה סעודה, זה התמידים,

‫זה כביכול מפורש כתוב,

‫את קורבני לחמי.

זה הלחם שלי.

את קורבני לחמי.

‫לישי,

ריח ניחוחי.

‫יש פסוק בשיר השירים.

‫צאנה וראנה בנות ציון במלך שלמה,

‫בעטרס עטרלו עמו ביום חתונתו ‫וביום שמחת ליבו.

‫מה זה ביום חתונתו?

‫זה מעמד הר סיני, מתן תורה.

‫זה יום חתונתו. המדוש אומר.

‫ומה זה יום שמחת ליבו?

‫זה יום הקמת המשכן.

‫מה צריך לעשות?

‫צאנה וראינה בנות ציון במלך שלמה. ‫מי זה מלך שלמה? ‫זה מלך של השלום שלו.

‫מה לעשות לו?

‫בעטרה, מה תראו? תראו,

‫בעטרה שעטרה לו אמו.

‫מי זאת אמו?

‫זו מילה.

מה זה?

‫אומרים חז״ל ככה.

‫הרי הפסוק אומר,

‫פיתחי לי אחותי,

‫רעייתי,

יונתי, תמתי.

‫בכל השמות של חיבה אמר הקדוש ברוך הוא,

‫קרא את כנסת ישראל.

‫פיתחי לי אחותי.

‫זה חיבה להגיד אחותי.

‫פיתחי לי אחותי, רעייתי, זה אשתי.

‫הרעייה שלי, החברה שלי, זה אשתי,

‫רעייתי, יונתי.

‫מה זה יונתי? המסורה לי כמו יונה. ‫אתם יודעים שהיונים

בין הבת זוג ובין הבן זוג ‫הם מאוד קשורים.

‫אפילו,

אפילו כשה...

‫היא לא תלחם אף אחד. ‫איזה חיים של משפחה,

‫אחד מסור לשני,

‫היונה והיון מסורים אחד לשני, לאף לי.

‫נדמה לי שגם אחרי שמת היון,

‫היא לא תיתן לכם אחרת.

‫ולהפך הוא,

זה יונתי, הקדוש ברוך הוא קורא את עם ישראל, יונתי.

‫שמוסרים,

שהם קשורים אליי כל כך.

‫מה זה תמתי?

‫תמתי מלשון תמים, שלם.

‫שלמתי.

‫כל המילים האלה לא הספיקו לו לקדוש ברוך הוא.

‫הוא הוסיף עוד, עם מי הוא קרא,

‫לכנסת ישראל.

‫בעטרה שהתראה לו אימו,

אימו,

‫זה כנסת ישראל,

‫לא זז מחבבה לשון החז״ל,

‫לא זז מחבבה אשקראה אימי,

‫אשקראה נעימי.

‫כזבוכו מחבב כל כך את עם ישראל, ‫וזה בעטרה שהתראה לו אימו,

‫זה כנסת ישראל נתנה לו עטרה,

‫מתי?

‫ביום חתונתו זה מתן תורה,

‫וביום שמחת ליבו זה יום הקמת המשכן.

‫ביום חתונתו, כשקיבלו את מצוותיו ‫ואת התורה שלו,

‫עכשיו יש לה קרדוש ברוך הוא עם ‫שמצייתים לו.

הוא היה מלך,

‫מלך שולט לפני בריאת העולם ‫ואחרי בריאת העולם.

‫אבל עד שלא באו ישראל ונעשו לו עם,

‫ואני אהיה לכם לאלוקים, ‫עד שלא נעשה,

‫לא היה לו עם שמצייתים לו.

‫מתי הוא נקרא מלך? אין מלך בלא עם.

‫אין מלך ולא עם.

‫אז מתי נהיה, יש לו עם?

‫וכשקיבלו את המצוות שלו, ‫את התורה שלו.

‫כל העם ויאמרו, נעשה ונשמע.

‫באותה שעה המליכו את הקב' ארוך הוא.

‫המליכו אותו.

‫זה מה שאומר הפסוק,

‫ואחרי כן בהקמת המשכן בנו לו ארמון,

‫למלך.

‫למה אתם בונים?

‫זה המלך שלנו, אנחנו צריכים לדאוג.

‫למלך, לדאוג לו לארמון,

‫לדאוג לו לארוחות, ‫כמו שכתוב בסבר מלכים לעל שלמה.

‫בעתרה שיתרה לו אמו ביום חתונתו, ‫זה מתן תורה.

‫מה זה עתרה?

כתר.

‫עתרה, זה נותנים למלך.

‫זאת אומרת, אז הוא נהיה מלך.

‫ברגע שקיבלו ישראל מצוותיו,

‫לכן כשמשה רבנו ביום פטירתו ‫ברך את עם ישראל,

‫אבל בשביל לברך הוא אמר

‫כמה מקודם דברי זכות לעם ישראל,

‫כדי שהברכה תחול.

‫אז מה הוא אומר?

‫ויהי בשורון מלך,

‫בהתאסף ראשי העם יחד שבטי ישראל. ‫ישורון זה ישראל.

‫ויהי בשורון

בישראל, בעם ישראל,

‫הקרוץ ברוך הוא נהיה מלך. ‫ויהי בשורון מלך.

מתי זה? בהתאסף ראשי העם,

‫התאספו לקבל את התורה יחד שבטי ישראל, ‫כמו שכתוב, ויחנו כל העם יחד.

‫כאיש אחד,

בלב אחד.

‫אז זה לימוד זכות, שהוא הלך לסעיר,

‫האשם מסעיר בא והלך,

‫האשם מסיני בא והלך מסעיר ‫להופיע מהר פרן, ‫ואתם ריבות קודש.

‫הם לא רצו לקבל את התורה. ‫לא האדומים בסעיר, וזה סעודיה.

‫זה הסעיר, זה סעודיה וחלק מירדן.

זהו סעיר.

‫שמע אדומים. ‫אני לא יודע אם הסעודים הם לא... ‫מאדום, מעיסר.

‫יכול להיות.

‫אולי זו אומה אחרת, ‫והאומה של אדום הלכה לרומא.

‫אבל בזמן התורה,

‫אדום זה סעיר.

‫ויהי, הלך לסעיר,

‫לבני עיסו,

‫חזר להר פרן, לבני שמואל,

‫ולא רוצים לקבל את הרמה כתיבה.

‫אז עד שבא לעם ישראל, ‫והם קיבלו אותו.

‫והם קיבלו אותו למלך. ‫ויהי, בישרון מלך ויתאסף ראשה.

‫אז אומר משה רבנו, מגיע להם.

‫הם ימליכו אותך בעולם הזה.

‫על ידם אתה נהיה את המלך. ‫ויהי, בישרון מלך.

‫בעתרה שיתרה לו אימו,

‫מה זה עתרה? ‫למי נותנים עתרה? למלך.

‫מתן תורה זה ביטוי,

‫אתה המלך שלנו.

‫והקמת המשכן עוד בביטוי,

‫אנחנו דואגים למלך,

‫בונים את המשכן.

‫יכל הקב'-ברוך-הוא להוריד משכן מן הסמים, ‫כמו שיעמיד את המקדש

בעתיד בעזרת השם באש.

‫אבל

אין על זה סוג מה, מה חסר לו? ‫מה צריך הקב'-ברוך-הוא? בית, מה?

‫כל המטרה של המשכן, ‫כל המטרה הייתה שימליכו אותו.

‫לכן צריך שהם ייתנו, הם יבנו.

‫לכן עשה מגבית. המגבית,

‫אני לא צריך את ה... ‫הקב'-ברוך-הוא לא צריך את הכסף שלנו,

‫לא הזהב שלנו, לא כל המתונות, הכול שלו.

‫כי מידך הכול ומידך נתנו לך.

‫תראו, במקדש יש בספר דברי היומים,

‫כמה זהב אסף דוד המלך ‫בשביל לבנות את המקדש.

‫כמה כיכרות זהב, 3,000 כיכרות.

‫אני עשיתי פעם ראשונה שיותר.

טונות.

זה טונות של זהב, הוא אסף. ‫כל כיכר זה 57 קילו.

‫וכתוב שם 3,000, זה מה שהוא נתן.

‫מה שהוא עשו, מה שאחרי כן

‫לקח מן ה...

היה המון זהב,

‫וכל הזהב הזה נמצא באדמה,

‫והם היה להם זהב.

‫הוא לא היה צריך, הקב'-ברוך-הוא, ‫את המדברה של עם ישראל.

‫הוא צריך להכיר שהוא המלך,

‫לעצות שהוא המלך שלנו.

‫אתה מלכנו, אנחנו עבדיך ואתה מלכנו.

‫ובאמת, אמרתי, גם העניין של התמידין,

‫זה גם כן מבטא מלכות.

‫כמו שעצב שלום המלך עשו לו, היו, היו, זה הכול מן המעש. ‫מאיפה יש לו כסף

‫טוב, היה עשיר גדול מן הנדבות ‫שהביאו לו עמים,

‫אבל לאורך זמן,

‫העיקר זה מה שהעם נותן.

‫העם, דאגו לארוחות של המלך, ‫הוא מינה נציבים.

‫נציב אחד בכל חודש היה אחד ‫ממונה לאסוף את המס.

‫יש, וגם מחולקים לאזורים.

‫תראו, בספר מלכים כתוב.

‫הכול היה מן העם.

‫יש לנו מלך,

‫אנחנו חייבים

לדאוג לפרנסה שלו?

‫מאיפה? למה רבים כולם להיות מלך?

‫רוצים את הכסף, ‫כולם רוצים את הפרנסה של מלך.

‫מאיפה? יש להם מיסים,

‫הם מיסים מן העם.

‫אז אנחנו דואגים לקדוש ברוך הוא,

‫שהוא מלכנו. ‫עכשיו, אני אשאל אתכם שאלה.

‫אנחנו מכירים את כל הגלובוס, ‫וכל

וכל המלכים, ‫כל אמר השם שרת, את טראמפ,

‫את ההוא של סין וההוא של צפון קוריאה.

צפון,

צפון?

‫איזה צפון זה שהיום יש ביניהם?

‫דרום קוריאה, צפון קוריאה.

‫אנחנו מכירים את ה...

‫אבל מיהו מלך העולם?

מלך העולם. ‫אנחנו כל יום בברכות, ‫אלוהינו מלך העולם.

מיהו מלך העולם?

‫הקדוש ברוך הוא.

‫הוא מלך כל העולם.

ואיפה עיר הבירה שלו?

ירושלים.

‫ואיפה הארמון שלו? ‫איפה הוא גר?

‫בבית המקדש.

‫ככה,

באמת זה ככה.

‫הקדוש ברוך הוא מלך העולם.

‫הוא מנהל את העולם ושולט בעולם.

‫הוא מלך העולם.

‫וגם

העיר הבירה שלו זה ירושלים, ‫עיר הקודש.

‫ובית המקדש זה הארמון שלו.

‫ותראו, בפרשת תצווה,

‫יש שם בגדי הכונה.

‫הכוהנים, אסור שיהיה בהם מום.

‫אם יש בהם מום,

‫פסולים לעבודה.

‫ואסור להם,

מי שיקרב, אסור להם לעבוד.

‫חוץ ממה שפסולה עבודה,

‫זר לא יקרב.

והבגדים,

‫כולם אותו דבר לכל הכוהנים ‫ובגדי הכוהן הגדול,

‫בגדים יפים לטבעי.

תפארת,

חוץ מהחושן שיש בו אבנים טובות.

כל הבגדים שלו היו יפים מאוד.

כמו שכתוב בפסוק, ועשית בגדי קודש לארון אחיך לכבוד ולתפארת.

וגם כן בשלכות המלך

שהמשרתים שלו לא יהיו בעלי מומין.

זה כבוד מלכות.

לא לוקחים כל אחד.

נכון, אני,

נכון.

אני פעם הערתי לרבי יהודה שפירא, זכר צדיק לברכה, הערתי לו

איזה הערה, שזה בזבוז מה שעשו בבית הכנסת.

בזבוז כסף.

אז הוא אמר לי,

מה אתה אומר?

לרומם את בית אלוקנו.

יש בפסוק, לרומם את בית אלוקנו.

תבינו, זה לא סתם שיחה של...

זה השקפות.

אני נהניתי מאוד לשמוע ממנו את זה.

מאוד נהניתי.

למה?

לא היה לי... אני למדתי בנוברדו.

כל העולם הזה דברים בטלים.

אבל צריך לדעת,

יש בורא עולם, יש מלך, וצריך לכבד אותו.

ברוך השם, הבית כנסת הזה יש בה כבוד לקדוש ברוך הוא. לא בשבילנו עשינו את היופי הזה.

בשבילכם עשיתם את היופי הזה.

לרומם בית אלוקנו זה בית מקדש מעט של הקדוש ברוך הוא.

העניין של כל המשכן,

אתם יודעים שיש בפרשת במדבר,

יש מצוות שמירה למשכן, לשמור, לשמור את המשכן.

בשביל מה לשמור?

מה הפחד? יש איזה פחד בשמירה.

שאומרים מפחד של ליסטים.

אבל מה, יש מצוות עשה לשמור את המשכן.

יש איזה פחד לא מליסטים. אין שום פחד.

להבדיל, להבדיל, משמר הכבוד של המלכה.

זהו, זה בדיוק.

אומר הרמב״ם, נקרא לכם לשון הרמב״ם, שמירת המקדש,

מצוות עשה.

ואף על פי שאין שם פחד מאויב ולא מליסטים,

שאין שמירתו אלא כבוד לו.

גם אני הבאתי הדוגמה הזאת

במשמר הכבוד של המלכה.

יש שם משקיפים עומדים כמו...

לא ראיתי, אבל...

לא הייתי עוד בלונדון, אבל שמעתי על כל פנים. כל העניין,

בכל, למשל,

הכהנים

אוכלים בתוך עזרה,

זה בית המקדש, עזרה זה קדושה.

זה מענה שכינה.

בעזרה.

אוכלים את הבשר של האשמות והחטאות.

קודשי קודשים.

הקדוש ברוך הוא נותן להם שיאכלו משלו, כמובן

משולחן גבוה, כזכור.

אי אפשר לקדש במנת

בשר של...

לקדש אישה קודשים.

תגיד, האישה גם לא יכולה לאכול קודשי קודשים.

‫אז מה יש לה מזה? יש לתת את זה לאח שלה או לבן שלה.

‫אבל היא לא מקודשת כי זה לא של הכהנים.

‫במשלם גבוה, כזכור. ‫משנה המקדש בקודשי קודשים, אינה מקודשת.

‫קידושין דבנון ב'.

‫אבל הם אוכלים.

‫יש איסור לא תותירו.

‫אסור לאכול נותר.

‫גם כן, זה עניין של כבוד. ‫בבית המלך יהיה בשר לא טרי?

‫זה לא כבוד מלכות.

‫כשמתחיל יום ולילה, כבר

‫סוחטים היום,

‫מחר בבוקר כבר זה נותר. ‫ואסור להותיר,

‫כי זה לא כבוד שיהיה

בשר שנותר. ‫בשר נותר זה לא בשר טרי, ‫זה לא כבוד למלכות.

‫ויש עוד הלכות כולן להבליט.

‫כאן גר המלך,

‫וזה לא לפי כבודו,

‫וזה לפי כבודו, ‫מה שעושים לפי כבודו.

‫הכול כבוד מלכות.

‫זה מה שאנחנו פה היום מדברים, ‫מתחילה שמו לארץ.

‫המנהל של העולם, ‫הבורא על המטבח שמו הקדוש ברוך הוא,

‫הוא מלך העולם,

‫והוא

בירושלים, עיר הבירה שלו, ‫והמקדש זה בארמון שלו,

‫שמה הוא נמצא בארמון הזה.

‫ועם ישראל, העם קדושו,

‫עבדיו, עד עבדיו,

‫זה להתקל על העולם. ‫ולכן באמת

אנחנו בוכים שהקדוש ברוך הוא יחזור,

‫יחזור לבית המקדש.

‫עכשיו, שכינתא בגלותא,

‫אין בית מקדש,

‫וכל העולם מפסידים מזה,

‫כי אם היה בית המקדש, ‫היה הרבה שפע בעולם,

‫ופחות צרות לכל העולם.

‫ביום א'

ניסן הוקם המשקל.

‫אמרתי פעם, הדרשה הזאת, ‫אמרתי פעם, בנתניה,

‫ביום שבת א', ניסן.

‫ביום ראש חדש, ניסן. ‫הייתי שם ודיברתי שם, ‫בשרדה השלישית,

‫שמעון גבאי היה שם התלמיד שלנו.

‫אז הייתי שם פעם בשבת, ‫ודיברתי, הדרשה הזאת,

‫אמרתי להם,

‫היום זה היום שהקרזבחון יהיה מלך,

‫יותר מלך, שהיה ביטוי,

‫יום הקטנות המשכן. ‫זה מה שכתוב, ציינה אוראינה,

‫בנות ציון במלך שלמה,

‫בעטרה שעתרה לו אמו, ‫ביום חתונתו,

‫וביום

שמחת ליבו, זה יום הקמת המשכן.

‫באותו זמן, זה נתנו לו מלכות, ‫נתנו לו עטרה, בעטרה שעתרה לו אמו.

‫עטרה למי נותנים עטרה למלך.

‫אז אמרתי להם,

‫אז היום זה היה שלושת אלפים ושלוש מאות שנה,

‫מאז

הקמת המשכן.

‫אז אמרתי להם, כיום הזה המליכו אבותינו ‫את הקדוש ברוך הוא עליהם.

‫לכן כיום הזה גם אנחנו נחדש את המלוכה,

‫ונתחזק להמליך את הקדוש ברוך הוא.

‫כתוב שם, אצל שאול,

‫היו כאלה

‫שלא קיבלו את המלכות שלו.

‫מה יושענו זה, הם אמרו, אה?

‫אחרי כן, כשראו

שהוא לחם נגד יבש גלעד,

‫אותם שמים מאיימים

על בני יבש גלעד, ‫שיבואו כולם עם בהונות או עם עין,

‫העקורה.

‫אז שאול התרגז מאוד ואסף,

‫ארגן צבא,

‫ואמרו,

‫נו להם, מחרנו. ‫והוא באמת הושיע אותם.

‫ואז אמרו,

‫אפילו אותם שהיו חולקים עליו,

‫בוא, אמר שמואל,

‫בואו נחדש שם את המלוכה בגילגא.

‫אנחנו אומרים גם כן,

‫בואו נחדש את המלוכה ‫לקבל עלינו עול מלכות שמים,

‫ונחדש את המלוכה, עוד מעט אלף נישא,

‫ונתפלל לקרוש ברוך הוא, תחזנה עינינו, ‫ושובך לציון ברחמי.

‫כתר יתנו לך, אלומי אלוהינו, ‫מלאכים אבוני מעלה, ‫עם עמך ישראל קבוצה מטה.

‫יחד כולם קדושי שלוש.

‫להכתיר עלינו את הקבוצה ברוך הוא, ‫זה לא קל.

‫להיות באמת הרגשה של עול מלכות שמים, ‫זה לא קל.

‫לא קל, צריך ל...

‫היום פטירת משה רבנו.

‫היום זה אינדר.

‫היום בשבת היה.

‫עכשיו.

‫או בלילה. ‫-עכשיו, עכשיו. עכשיו, אה.

‫הדברים יהיו לטובות נשמתו.

‫אללה ישמע לך.

‫זהו, רבי, אני, על הפרסיות האלה ‫אין לי דרסות ארוכות.

‫דרסה קצרה, אין לי מה להגיד.

‫אני רק אולי נגיד,

‫רבי חנניה בן עקשה אומר,

‫רצה הקבוצה ברוך לזכות את ישראל,

‫לפיכך חירבה להם תורה ומצוות שנאמר,

‫אדוני חפץ למען צדקו,

‫יגדיל תורה ויגדיל.