צריך סיעתא דשמיא לתת תרומה למקום הגון
תמהו המפרשים: "וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה"? היה צריך להגיד: 'ויתנו לִי תְּרוּמָה' שתרומה נותנים ולא לוקחים. מצינו בגמרא (בסוכה מט): "שמא תאמר כל הבא לקפוץ קופץ?" פירש רש"י: "שמא תאמר כל שבא לקפוץ ולעשות צדקה וחסד קופץ וממציאים לו אנשים מהוגנים שיעשה איתם חסד?" אתם חושבים: 'שכל מי שרוצה לתת צדקה - זוכה לתת לאדם הגון? או לעניין הגון?' תלמוד לומר: "מַה יָּקָר חַסְדְּךָ אֱלֹהִים" (תהלים לו ח) פירש רש"י: "צריך לתת לב ולטרוח ולרדוף אחריה! לפי שאינה מצויה תמיד לזכות בה למהוגנים". מצות צדקה צריכה בירור צריך לב, לטרוח ולרדוף אחריה לברר: מה עושים עם הכסף? לפי שאינה מצויה תמיד לזכות בה למהוגנים.
נמצאנו למדים: שעצם האפשרות ליתן להתנדב לדבר הגון - הוא דבר יקר שאדם זוכה לו מאת ה'! נמצא איפוא, שנתינה התרומה - לקיחה היא מאת ה', ולפיכך נאמר: "וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה" זאת אומרת צריך סיעתא דשמיא שהאדם יזכה לתת תרומה הגונה! למקום הגון!! וסיעתא דשמיא - זה מאת ה'! אז לכן זה נאמר: "וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה" כי אמרנו: "מַה יָּקָר חַסְדְּךָ אֱלֹהִים" שהקב"ה מזכה את האדם לתת לאנשים הגונים – זה חסד של הקב"ה! אז פירושו: "וְיִקְחוּ לִי" עם התרומה, כדי שיתנו תרומה הגונה למקום הגון; לוקחים לי - כי אני מאפשר שתזכה.
כי ירמיה הנביא קילל את ישראל: 'שיתנו צדקה לאנשים לא מהוגנים!' ואז הם לא מקבלים שום זכות בזה. בן אדם שאיבד מעות בדרך ולא התכוון לתת צדקה ומצא את זה עני - זכה המאבד בצדקה! אפילו שזה לא היה מדעתו. אבל אם בן אדם נותן לאדם לא הגון, מרצון אפילו והוא לא יודע שהוא לא הגון, או שהוא יודע שהוא לא הגון והוא בכל אופן נותן, אין לו בזה שום זכייה! שום דבר. אז לכן צריך זכות גדולה.
לכן ב"ה אחרי כל המחלוקת עם שס שעשו, אז הרבה מאלה שהם אנשי שקר ביטלו 'הוראות קבע' כיוון שאין להם זכות לתת למקום הגון, עכשיו הם 'זכו' להעביר את זה למקום שאינו הגון...