בשמך יקראוך, ובמקומך יושיבוך, ומשלך יתנו לך
אנחנו יודעים מה שכתוב ביומא לח: "בשמך יקראוך ובמקומך יושיבוך, ומשלך יתנו לך, אין אדם נוגע במוכן לחברו ואין מלכות נוגעת בחרתה אלא כמלוא נימה". יודעים ועסוקים כל כך בביצור שמנו ומקום פרנסתנו בכוחנו ועוצם ידינו ובפיצתנו.
הרי כתוב "בשמך יקראוך", איך שקוראים לך זה לפי מה שראוי לך. "במקומך יושיבוך". זה המקום שלך, הם הושיבו אותך שמה, זה המקור שלך.
"ומשלך יתנו לך"- רק ממה שנקצב לך במרום. ומשלך, שנקצב לך יתנו לך.
"ואין אדם נוגע במוכן לחברו", אז למה תגנוב? ולמה תגזול? ולמה תעשה... אתה רואה, אתה הרי לא יכול לגעת בשל חברך, אתה לוקח שלא ברשות, אתה גורם להקב"ה להטריח אותו להחזיר לו את מה שאתה גנבת ממנו. אתה מטריח את הקב"ה. אבל אתה לא תקבל יותר ממה שנקצב לך. אתה פשוט לקחת ממקום אחר את מה שמגיע לך. ולקחת את זה בגנבה או בגזל או בחמס.
"ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלוא נימה", אתה לא צריך לדחוף במרפקים ולא להתאמץ ולא כלום, מה שמגיע לך יגיע אליך, יזמינו אותך, הכל יהיה בסדר. "ויריצוהו מן הבור". אל תדאג! אם אתה צריך מלכות, היא תגיע.
אבל אנחנו עסוקים בביצור שמנו, מקומנו, ופרנסתנו ,וכוחנו ועוצם ידינו. ההפך ממה שלמדנו עכשיו.