פרשת בשלח | הרב עמנואל טולדנו

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

הלו?

כבר טוב. אפשר להתחיל. ממש אפשר להתחיל.

אני הולך לדבר היום

פשט בקריעת ים סוף.

מה היה? איך היה קריעת ים סוף?

מה היה ואיך היה?

נתחיל.

ידוע שיש בהגדה של פסח

הגרסאי

אילו קרע לנו את הים

ולא העבירנו בתוכו ביבשה,

דיינו.

פלא, מה זאת אומרת

אילו קרע לנו את הים ולא העביר לנו בתוכו ביבשה?

אז מה היה לנו כל התועלת של ה...

מה הייתה התועלת? התועלת היא שיברחו,

המצרים רדפו אחריהם

והם היו צריכים להימלט דרך הים.

אם הם לא היו עוברים בים אז

מה זה אילו קרע לנו את הים

ולא העבירנו בתוכו

בערבה או ביבשה או בערבה. בדקתי

כל הגרסאות,

מצאתי בכל הסוגים של האגדות, יש הגרסה הזאת.

שואל הגרס,

שואל הגרס, מה הפשט בזה?

אומר הגאון, זה נמצא, גאון ביאורו של הגרו נמצא בישעיה,

פרק ח'.

אם יש ביאור הגרו, שמה זה כתוב.

כתוב.

אומר הגאון

שהים לא נקרע,

איך אנחנו מבינים בפשטות?

נקרע הים.

חלק מהמים זזו לכאן,

חלק זזו לכאן והם עברו בתוך.

איך הם עברו? ירדו לתוך הים, ירדו.

לפעמים זה עמוק.

אמרו לי,

יש לי תלמיד שיש לו ארזן כן משהו כאן,

אמר לי, המקום הכי נמוך בים

זה 11 קילומטר.

ולא כל הימים הם נמוכים מאוד, לא?

יכול להיות 200 מטר נגיד.

אבל גם זו הייתה טרחה גדולה לרדת ולעלות.

וגם איך לעלות, השאלה אם יש

לעבור את כל הים ולעלות.

הקדוש ברוך הוא לא רצה להטריח אותם.

אז אומר הגאון, מה עשה הקדוש ברוך הוא?

הם לא בכלל לא ירדו על הקרקע,

אלא הקפיא את המים ונהיה קרח,

ועברו על הקרח כמו

בקוטב הצפוני יש ים של קרח.

איך קוראים לו? ארכתי? אני יודע איך קוראים לו.

יש ים של קרח,

והם עברו

על הקרח.

ועוד אומר הגאון,

כידוע הוא אומר,

שהים מלא מים יותר ממה שהוא יכול להאכיל.

הנה כוס.

יש לי פה כוס מים.

אם אני אמלא אותו עד למעלה,

המים יתפרצו החוצה.

הוא לא יכול להתמלות

או להיות כיפה, ליצור כיפה.

לא,

רק ככה, כי המים מפעילים לחץ.

אם תהיה כיפה הם ילכו לצד,

ואין מה שיעצור אותם.

המים, כוס מלא רק עד ראשו.

קח את המכתש של הים.

החפירה של הים,

קוראים לזה מכתש,

כמו מכתש רימון.

זה הר הפוך.

ההר

הוא אדמה למעלה.

ותיקח אותו הפוך, חלל.

מכתש,

כמו מכתש רימון.

אז הים הוא מכתש ומלא מים.

הוא אומר, הגאון שם, המכתש

של הים מחזיק יותר מים מאשר,

מלמעלה מן

הגדות.

הוא בפנים, לכן הים,

הים הוא ככה.

הים הוא לא ישר.

הים,

יש לו פסגה. הוא גבוה. רואים את זה מן החוף,

שהים יותר גבוה.

יש כאלה, אני זוכר, בבית ספר היו אומרים

שזו טעות אופטית.

טעות בראייה.

האמת, הים הוא שטוח.

רק הנדמה לך שהוא עולה.

אז זה לא נכון.

זה לא נכון. לדעתי זה לא נכון. למה?

אם היה כדבריהם, אז לא רק

כשאני מסתכל על הים לצד מערב, פה אצלנו,

מערב, גם אם אני אסתכל לצפון או לדרום,

למה לא אראה כיפה?

למה רק?

ואני עוד ראייה.

אני הייתי בנתניה וטיילתי שם בכביש

מעל גבעה.

היה שם גבעה,

בתחתית הגבעה היה חוף הים.

רק בשביל לרדת לחוף הים צריך 50 מטר לרדת.

גבעה.

ומעל הגבעה היה כביש ושני שורות של בתים,

הבתים המערביים על יד הצד מערב, על יד הים,

והם הבתים ששם.

שם. אני טיילתי במדרכה שעל יד הבתים של המערב.

ומאחורי הבתים, לא יודע למה הם שמו שם קיר

של שני מטר גבוה.

חוסם את הראייה.

אבל טוב, אני מטייל ומסתכל ככה מלמעלה.

אני לא יודע למה עשו את הקיר הזה.

עכשיו, נמצא, אני מסתכל למעלה, והקיר נוסף

לגובה של הגבעה,

יש עוד קיר שני מטר.

ואני מטייל מרחוק במדרכה,

ומסתכל מעל הגבעה, מעל הקיר.

מרחוק.

ואני רואה את פסגת הים.

אתם יכולים לבד לבדוק את זה.

היה לי תלמיד שהוא אמר לי שהוא בדק את זה.

ורואים את פסגת הים. איך יכול להיות?

אני נמצא בגבעה, יותר מגובה הים של החוף,

אני נמצא 50-60 מטר למעלה,

ואני רואה את הפסגה, פסגה בולטת ככה מעל,

רואים שהים מלא יותר קרע. הרי אם אתה

תדמה את הים לכוס,

אז יש שם מכתש לים. בהתחלה

הוא לא עמוק,

אבל לאט לאט

הוא מעמיק.

הים, תיכנס לים.

בהתחלה זה גובה של הדם,

אחרי זה תמשיך

יותר נמוך.

אז המכתש הוא,

השפתיים של המכתש זה חוף הים.

אז לא יכול להיות שיהיו מים מעל חוף הים,

כי המים הרי מתפרצים ואין מי שיעצור אותם.

יש דיבה, נדמה לי שבבית ספר היו אומרים

שהמים יש בהם לחץ

והם לוחצים בין לעומק, בין למעלה, וגם מתפשטים.

המים פועלים לחץ.

שמעתי פעם

איזה יהודי

קרוב שלי אומר לאשתו

אל תפעילי לחצים עליי.

אומר לה בספרתית

כמו שאומר לה

זה פונקציון פא דה פרסיון.

מה זה פרסיון? לחצים.

אל תפעילי לחצים עליי.

כך היה פה בקוממיות הרב בניומין זכרונו לברכה הוא רצה לבנות

שיהיה תמיד מי גשמים

לא יצטרכו השקה

שלא יצטרכו השקה.

אז הוא בנה בריכה מבית ההון עמוקה אולי של מטר, מטר וחצי,

מלא מים,

ומילא את זה מי גשמים.

מילאו את זה מי גשמים.

הגשמים שנפלו וגם עושים מרזיבים,

שכל הגשמים של השטח יעברו לכאן, זהו.

אחרי כן הבטון נשבח.

הלחץ למים,

המים מפעילים לחץ, הם לא יושבים כמו אדם יושב על הרגליים שלו, על מקום הרגליים שלו.

לא.

המים לא יושבים ככה. הם כל הזמן עושים מפעילים לחצים.

ולכן לא היה כוח לבטון

להחזיק את הלחץ למים.

אז הבטון נשבר והכל הלך לאיבוד,

הכל הלך לטמיון. אבל זה ידוע שהמים מפעילים לחצים.

עכשיו, אם יש פסגה,

הפסגה של מים,

זאת

מפעילה לחץ, ואין מי שיעצור אותה.

מה היה צריך להיות?

שיהיה שיטפון ביבשה.

המים היו צריכים לעלות על היבשה ולשטוף

את היבשה.

לפי שאין מי שיעצור אותם והם יותר גבוהים מהמכתש,

המכתש,

החוב של המכתש זה בשפת הים,

והוא נמוך יותר מן המים,

אז המים היו צריכים לשטוף.

אלא למה באמת המים לא שוטפים?

אז יש על זה גבול סמת בל יעבורון בל ישובון לכסות הארץ.

יש בספר ירמיה נפלא מאוד, בספר ירמיה, פרק ה'.

בספר ירמיה, פרק ה'.

שימעונה זאת.

שימעונה זאת

עם שחל

ואין לב.

הוא מדבר, ירמיה צועק על העם.

עם שחל ואין לו לב להבין.

עיניים להם ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו.

האותי לא תיראו נאום ה'.

אם מפני לא תחילו,

אז אתם לא מפחדים ממני,

לא תרעדו ממני.

אשר שמתי כל גבול לים,

חוק עולם ולא יעברנו.

אני שמתי את החול,

גול הים.

עד פה תבוא, לא יותר.

ואתה רואה בים, אתה רואה לפעמים באים איזה גלים,

ככה, הולכים לשטוף את העולם.

מגיעים לחול,

הם נופלים.

זה בגלל שיש חוק, אומר הקדוש ברוך הוא.

שמתי גבול חול,

גבול לים,

חוק עולם ולא יעברונו, ויתגעשו ולא יוכלו, ואמו גליו

ולא יעברונו.

ואתם,

שיש לכם שכר ועונש,

ולעם הזה היה לב שורר,

ומוריהם מפחד... הים מקיים את החוק שלי.

אפילו זה נגד הטבע.

הטבע של הים היה צריך להתפשט על היבשה,

לעלות על היבשה.

אבל הים נכנע לפקודה של הקדוש ברוך הוא.

חוק בטבע,

שמיים לא יעברו את החול.

יש מקומות כמו מה שקוראים

המדינות הנמוכות,

זה הולנד,

ועוד כמה, אולי גם קצת בילגיה,

ששם יש באמת תמיד שיטפונות הים יותר גבוה מן האדמה.

אז הם בנו שם חומה גדולה

לעצור את המים.

אבל בכל העולם, אצלנו,

לא, לא, הים לא שוטף.

אפילו שהמים יותר, יש יותר מים בים מאשר המכתה שיכול להכיל. אז אין מה שיחזיק

את הים מלהתפרץ.

אבל גבול סמטה בל יעברו.

אז כאן רואים, אני אמרתי את החידוש הזה,

על הפסוק

ייקבעו המים אל מקום אחד

ותראה היבשה.

שאלתי קושייה,

מצאתי אחר כך, אחרי שהתפרטתי,

בספר בית הלוי גם מקשה את אותה קושייה.

הרי העולם, כדור הארץ היה כולו מים בהתחלה,

ורוח אלוקים מרחפת על פני המים. וכך ראיתי במדרש הגדול

שמשה רבנו טען

לקדוש ברוך הוא מטה, הוא אומר שהעפר יהפך לקינים.

איך עפר יכולה להפוך לקינה?

עפר יהיה בעל עין?

איך יכול להיות?

אמר לו הקדוש ברוך הוא.

ומאיפה העפר הזה?

מהו היה המקור שלו? מים.

ואני אמרתי שהמים יהפכו לקינים ונהיו קינים.

אז אמרתי שהמים יהפכו לעפר ונהיה עפר.

עכשיו אני אומר שיהיו קינים.

אז זה כתוב במדרש ההיא אומר שהכול היה מלא מים.

התשובה של הקדוש ברוך הוא הייתה, הכול ממים.

אז אם הכול היה מלא מים,

כל הכדור היה מלא מים

סביב הכדור,

אז כל החפירות

היו מלאים.

כל המכתשים של הימים היו מלאים.

כי הרי המים הולכים למקום נמוך.

אז הרי בים זה מקום נמוך.

אז מה זה ייקבעו המים למקום אחד? איך יתווספו המים?

זו רק גישה שלי, ואמרתי, תירוץ נדמה לי,

אני צריך עוד לבדוק שגם הבית הלוי אומר אותו תירוץ.

שיקבעו המים זה שיתווספו מים על הים.

נכון, הים כבר מלא,

אבל הקדוש ברוך הוא דחס מים בים.

מאז נהיה שיש יותר מים בים

מאשר

המכתש שיכול להכיל.

מה זה ייקבעו המים? זה כבר מלא. לאיפה יתאספו? איפה ילכו?

התשובה היא שיתווספו במכתשים.

יתווספו מים על הים.

עכשיו נראה

מה אומר הגאון.

אומר הגאון

שקריעת ים סוף הייתה

לא בעומק.

לא בעומק עד הקרקע.

רק המים האלה שהם

מעל הדפנות של המכתש,

המים האלה נקרעו לשנים עשר גזרים,

כמו שאומרים, לגוזר ים סוף לגזרים וכתוב באבות דרבי נתן

שניים עשר,

שלושה עשר חומות

של קרח

נהיו והם יצרו

שניים עשר שבילים.

שביל לכל שבט

והמים להם חומה ממינם ומסמאלם.

המים היו חומה של קרח.

זה קרח.

נעמדו.

כתוב בפסוק, וברוח הפכה נערמו מים,

ניצבו חמונד נוזלים,

קפאו תהומות בלב ים.

מה זה המילה נערמו מקודם?

נערמו, יש

אולי מלשון ערימה,

אבל רשי אומר בשם התרגום

נערמו מלשון עורמה,

ערמימות.

התרגום מתרגם

חכימון מיה.

המים התחכמו.

איך היה להם שכל לעמוד שלושה עשר חומות

ולעשות שבילים לשנים עשר שבטים?

זה חכימון מיה.

זה השירה.

השירה בלשון מליצית.

כאילו המים קיבלו שכל ונעמדו, אנחנו יודעים, זה דבר השם.

הקדוש ברוך הוא רצה,

אז איך, והם עברו, אומר הגאון,

שרק המים שמעל המכתש,

מעל גובה הדפנות של הים,

שזה בדיוק

שווה ליבשה.

הרי אמרנו, חוף הים הוא הדפנות של המכתש לים.

אם לא היה מים מעל המכתש,

אז היה חוף הים

והמים היו באותו גובה.

אבל היות שהיו יותר מים, אז זה לא אותו גובה.

אז הקדוש ברוך הוא עשה,

החלק העליון קרע אותו,

נגזרים.

אבל בגובה הים, דהיינו בגובה דפנות המכתש,

קפאו, קפאו תאומות בלב ים, עשה קיפאון.

הם נהיו קרח,

ועם ישראל עברו על הקרח.

נכון, למעלה גם היו מים, אז זה נעשה דרכים, נעשו שבילים.

עברו בתוך השביל, אבל על מה הם זרחו?

על הקרח.

הים נהיה קרח.

קפאו תאומות בלב יום.

וראיתי בתוספות שאנץ,

סוטה דף י״ז,

שגם כן אומר, כמו הגאון, מה זה בלב ים?

זאת אומרת, כמו שהלב

הוא בתחתית השלישה העליון של האדם,

בתחילת השלישה האמצעי,

אלה כפוף ועשו חומות,

ונקרעו גם,

שאפשר לעבור ביניהם.

אבל המים,

המים של הים עצמו,

בתחתית השלישה העליון של האדם,

אומרים שזה כל כך הרבה מים, יש מעל זה.

הם קפאו.

ולכן,

מה עשה קרח, שילכו יסר במישור.

לא כתוב וירדו בני ישראל אל הים,

ויבואו,

לא ירדו, ויבואו אל הים.

זה היה במישור אותו גובה של היבשה.

כי באמת, אם לא היה ה...

ואז כשזה קפא,

יכלו לעבור,

כמו בקוטב הצפוני,

יש ים, כולו קרח,

קוראים לו הים ארכתי.

ארכתי.

ים קפוא,

עוב ישראל בים,

לא ירדו למטה, לא עלו למעלה. זו הכוונה.

אילו קרע לנו הקדוש ברוך הוא את הים אפילו

על אקם מצרים.

אבל הקדוש ברוך הוא לא רצה להטריח אותנו,

הוא הקפיא אותנו.

עכשיו נראה איך הקדוש ברוך הוא עשה קריחת ים סוף.

אני בילדותי, כל אחד בילדותו חושב,

זה מלמד אותנו איך הקדוש ברוך הוא,

הטבע ביד שלו.

כל הטבע, כל הבריאה, הוא משתמש בטבע.

הרי

אני אקרא את הפרט ככה.

שמצרים,

כיוון שעם ישראל, אחרי שלושה ימים,

ביום השישי

הוא רדף ביום אחד מה שהם עשו בשישה ימים.

כל סוס פרעה, רכב פרעה, פרשיו

וחליו על פי החירות, לפני בעל צפון.

בעל צפון זה עבודה זרה.

איך נשאר בעל צפון?

כשבו,

הרי כתוב, ובכל אלוהי מצרים מעשה שפטים.

היה נרקב.

אם זה היה של

מתכת היה ניתח.

ושל אבן כתוב, גם כן היה נמס.

כך כתוב במדרש הגדול.

על כל פנים,

ונשאר בעל צפון, נשאר חי.

אין להם ללכת.

ותראו שהוא עוד קיים.

נכון, הוא הרג את כל העבודה הזרה שלנו, אבל בעל צפון זה אלוהו החזק.

וככה הוא הסית את עמו להמשיך לזדוף את ישראל.

וכשהגיעו ליד ישראל, פחדו.

ופרעה הקריא, ויסלו בני ישראל את עיניהם, והנה מצרים נוסע אחריהם.

ויראו מאות,

ויצעקו.

יש כאן קושייה של אבן עזרא.

למה פחדו? יכלו להילחם.

הם היו 600,000 מבוגרים,

בני עשרים ומעלה, נגד אדוני.

העבד לא יכול,

אין לו את האומץ.

כל הזמן הרגילו אותו להכנעה,

עד שהוא מאבד

את האישיות שלו, העצמאות שלו.

הוא לא יכול להילחם עם הזאת.

אז

וישאו בני ישראל את עיניהם, ואז הם ויראו מאות, ויצעקו בני ישראל לה'

וכו', ויאמרו המבלי אין קברים במצרים, וכו' וכו'.

כאשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עד עד עולם.

אוה,

עכשיו אומר הקדוש ברוך הוא למשה,

מה תצעק אליי?

דבר אל בני ישראל ויסעו.

הוא היה מתפלל, אמר לו, זה לא זמן לעמוד בתפילה.

בזמן שבניי נטועים בצרה,

לא צריך להאריך בתפילה. אנחנו רואים

שלפעמים תפילה קצרה,

משה רבנו התפלל על מרים אחותו,

קל נא רפא נא לה.

תפילה ארוכה.

ארבעים יום וארבעים לילה

לחם לא אכלתי בשביל להתפלל עליכם.

ארבעים השניים.

אז יש לפעמים טיל ארוכה, ישבהם תפילה קצרה.

אז כאן אמרנו, רק אמרנו, תפסיק להתפלל, זה לא זמן להתפלל עכשיו.

קח ואתה ערם את מטיך ומטה את ידיך על הים ופקעהו,

ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבושו.

ואני אינני מחזק את לב מצרים עכשיו.

אז כשיטביע אותם,

הוא לקח,

הקדוש ברוך הוא, לא הספיק לו כל המכות

שהוא נתן למצרים.

רצה לרסק לגמרי את הצבא שלו.

כל הצבא של מצרים

אסף פרעה

והביא אותם לים,

ושם ריסק אותם הקדוש ברוך הוא.

כל מדינה יכלה אז לכבוש את מצרים, כי לא היה שום כוח

שיכול להתנגד.

אין כוח.

אפילו שחז״ל אומרים, פרעה נשאר חי בסוף,

בעבור זאת.

ואחרי כן הוא נהיה מלך בן ענווה.

אז פרעה נשאר, אבל בלי צבא אין לו כלום.

אז אין לו שום כוח.

כל עם יכל היה לכבוש את כל מצרים

ולקחת את כל העושר שיש למצרים.

בערים מסכנות לפרעה

היו שם מטמונות של כסף וזהב

שיוסף אסף.

בקיצור, אז מה כתוב?

אז הוא אמר,

וידעו מצרים כי אני השם,

ויעכב לי בפרעה ורקבו פרשה.

המצרים ידעו שיש אלוקים.

הקרש ברוך הוא לוחם עם הגאווה של המצרים.

ידעו מצרים כי אני השם.

אני האלוקים, לא הם.

ויעכב לי בפרעה וטוב, וכתוב, וישע מלאך האלוקים

ההולך לפני מחנה ישראל

וילך מאחריהם.

אומר רש״י, כביכול,

לקבל את כל הבליסטרות והחיצים,

שלא יפגעו ביהודים, יהיה מלאך שמה.

ויישא עמוד הענן מפניהם ויעמוד מאחריהם.

הרי ידוע שבלילה

היה להם עמוד ענן,

עמוד אש.

בלילה עמוד אש מנחה אותם.

אבל ביום

עמוד לילה, הענן היה מנחה אותם.

והענן היה שוקע

אחרי השקיעה, קצת אחרי השקיעה או בשקיעה,

היה שוקע,

ובא במקומו עמוד אש.

עכשיו, אומר רש״י שהעמוד ענן

לא שקע.

זה היה הרי לפנות ערב, הדבר הזה, שהמצרים פגשו אותם על יד הים.

זה לפנות ערב.

בא העמוד ענן במקום לשקוע,

ולחזור עד מחר בבוקר.

הוא הלך לאחוריהם ועשה ערפל.

שהמצרים יהיה חושך.

אבל מצד שני, עמוד אש

נשאר קדימה. הרי בא לילה.

הלילה, בלילה, בעמוד אש.

כשיוצא ענן,

בא במקומו עמוד אש.

עמוד אש

הולך

לפניהם בלילה, מאיר להם, וגם מנחה אותם הדרך.

אני מאוד התרגשתי תמיד

כשהייתי קורא את הפסוק, שומע את הפסוק

מקריאת התורה.

ואדוני הולך לפניהם יומם בעמוד ענן, להנחותם הדרך,

ובעמוד אש ולילה, בעמוד אש להעיר להם,

להנחותם

יומם ולילה.

מה זה כתוב פה?

בשם בעצמו,

בכבודו ובעצמו הולך להראות להם הדרך?

אין לו שמשים לקדוש ברוך הוא?

לא יכול לשלוח מלאך שיראה להם? הוא בעצמו צריך...

כך כתוב.

ועדו עיניי

הולך לפניהם יומם בעמוד ענן,

להנחותם הדרך,

ובעמוד אש ולילה,

בעמוד אש להעיר להם.

לא ימיש, עמוד ענן יומם.

מעולם הקדוש ברוך הוא לא הזיז את עמוד הענן ביום.

ועמוד אש בלילה.

לא ימיש, לא כתוב לא ימוש.

אומר רשי, לא ימיש, מישהו אחר ממיש.

לא תמיד עמוד ענן

היה מופיע בבוקר

ומגין עליהם ביום, וגם מנחה אותם.

ועמוד אש בלילה.

כאן עמוד ענן היה צריך כבר ללכת ולבוא במקומו עמוד אש.

אבל הוא לא הלך ושקע, הוא בא מאחוריהם.

עשה להם חושך למצרים.

וכך כתוב.

ויבוא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל, ויהיה ענן וחושך

ויער את הלילה, ולא קרב זה אל זה כל הלילה.

מה זה ויער כל הלילה עם עמוד האש לישראל היה אור?

עמוד האש היה

בקדמת המחנה, בקדמת מחנה ישראל, לא מאחורה.

אבל הענן עשה שלא ייכנס אור.

הערפל סתם את האור ומצרים, בחושך זה לילה.

לא היה חושך

כמו החושך של מצרים,

אבל הוא עצר את האור.

ככה הגן עליהם.

וייט משה את ידו על הים,

עכשיו מתחיל.

את התהליך של

קריעת ים סוף.

וכתוב איך הוא עשה קריעת ים סוף.

תלמד טוב את הפסוק

ואתה תדע.

ויולך השם את הים ברוח קדים עזה כל הלילה.

הביא רוח מזרחית

כל הלילה והיא עזה, רוח שערה עזה,

וכל הזמן היא על הים.

אז היא קיררה את הים.

רוח קדים היא קרה, וגם הרוח מקרר, ידוע.

למה

למה בהרים קר?

כי בהרים אין מי שיעצור את הרוחות.

אז קר, הרוחות מקררות.

אז עם הרוח הזה כל הלילה

וייט משה את ידו.

מה קרה?

קרה, התחילה רוח עזה.

כל הלילה. הרי זה היה בתחילת הלילה.

פגש אותם.

כל הלילה רוח מקפיאה את המים.

כתוב, ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה,

והמים להם חומה מימינם מסים עולם.

היו, כמו שאמרנו, ניצבו כמונד נוזלים,

קפאו תאומות ולווים.

ניצבו כמונד נוזלים.

המים נהיו כמו חומה.

איך זה היה? זה קרח.

היו פה 13 חומות של קרח,

ביניהם 12 שבילים,

לכל שבט

שביל אחד,

אבל המים שתחת הרגליים קפאו תאומות ולב יום,

ועברו כמו בים הארכתי.

זה היה, וככה לא הטריע אותם הקדוש ברוך הוא במשרדו.

יש דקדוק של הגאון,

הוא מביא אותו שם בישעיה.

הגאון מדייק בגמרא בסנהדרין,

שם כתוב, מלכי השרת, כשבט על חרם,

מלכי השרת אמרו לפני הקדוש ברוך הוא, יעשה נס

לחזקיום

כדורכי הים וכעוברי הירדן.

מדקדק הגאון, למה פה כתוב דורכי הים ופה כתוב עוברי הירדן?

עוברי.

הוא אומר, כי בירדן,

המים של הירדן, מה היה נסך עברי הירדן? פלאי פלאים.

שהמים, במקום להמשיך

לזרום לים המלח,

אתם יודעים שים המלח הוא נמוך,

והירדן, הוא בא מהבניאס,

ונכנס לתוך הכנרת,

פלאי פלאים.

הירדן, גם בתוך הכנרת, הוא ממשיך

להיות נחל.

נחל בתוך הים.

והוא ממשיך ויוצא מן הכנרת,

עושה נהר הירדן.

הרי אין שם מעיינות

בדרום הכנרת.

מאיפה המים של הירדן באים?

מנפניה.

איך הם נכנסו לכנרת, לא התערבבו.

זה פלא עצום שיש ירדן בהמשך בכנרת.

אני לא,

על יד הכנרת הייתי פעם,

אבל אין שם שום מעיינות.

מהכנרת יוצא מים.

אז מה, אבל זה לא הכנרת,

זה לא המים של הכנרת.

הם יצאו החוצה?

אומרים ככה מקובל שהירדן,

ממשיך להיות נחל בתוך הכנרת,

ויוצא ומדרדר לים-המלח.

מה?

מהבניה. מהבניה.

אבל אחרי זה קוראים לזה נהר הירדן.

ונהר הירדן צריך לזרום לים-המלח, שהיא נמוכה.

ים-המלח זה נמוך,

המקום הכי נמוך בעולם.

ודרך המים לרדת למקום נמוך.

אבל מה עשו אז כשיהושע בן נעליו השלום

ואבותינו כשנכנסו לארץ כנען?

היו צריכים לעבור את הירדן.

אז הכהנים ירדו,

שמו את הרגליים בקרקעית הירדן בגדה המזרחית,

ואז המים, במקום להמשיך,

הם התחילו לעלות כפין-כפין.

ככה ערימות שומעים במים תלויים,

תלויים, עולים ועולים ועולים.

שהיו רואים, נדמה לי, בפסוק כתוב מאיזה עיר,

היו רואים מרחוק.

תראה, אוי,

תראה איזה,

כל כך עלו המים

ועם ישראל עבר בירדן,

על קרקעית הירדן הם עברו.

זה נקרא עוברי הירדן.

הם עברו על הקרקעית,

אבל עם ישראל לא עברו בים-שוב.

הם דרכו על יום-שוב.

כי המים קפאו נהיו קרועים, וככה עברו.

הגאון מדקדק

לשונם הזהב של חז״ל,

כעוברי הירדן וכדורכי הים.

יעשנת לחזקיהו

כעוברי הירדן, כדורכי הים ועוברי הירדן.

אז זה היה כל הסיפור.

אבל אחרי זה המצרים ראו, היהודים נכנסו,

בני ישראל נכנסו לתוך הים,

בבשק כל אחד עם השיר שלו, כל שבט.

בצאת ישראל ממצרים ותעקוב מאמנעז הייתה יהודה לקודשו,

ישראל ממשלותיו.

ככה, לתחייבי.

ממשלות, איזה שבטים, שבטים נכנסו.

אז המצרים הגיעו, הם גם הגיעו, הם גם הגיעו עד הים,

והם רואים בזה קרח.

והם יודעים, זה הים, פה זה הים.

הם היו צריכים להיעצר.

הם משוגעים, אנחנו ניכנס לים?

טוב, עכשיו הוא קרח, מה יהיה?

וגם, הם לא היו כאלה,

כאלה מטומטמים, לא הבינו שמה שנהיה קרח זה נס.

היום אף פעם לא נקפא, אף פעם לא קרה דבר כזה.

אז הם הבינו, אז למה הם ייכנסו?

אבל מה?

פרעה היה בראש.

הוא היה אומר להיכנס.

אבל פרעה עצמו

כתוב בחז'ל

בשיר השירים, אתם תראו בשיר השירים רבו.

אני כתוב, לסוסתי ברכבי פרעה

דמיתך רעייתי.

מה זה לסוסתי ברכבי פרעה?

הרי לפרעה היה רוכב על הסוס, או מרכבה והסוס,

עם סוס אחד או שני סוסים.

אז הוא הביא, הקב'ה ראה לו,

אחד רוכב על סוסה.

ואני שומע מהחז'ל הזה,

שהסוס

הוא מאוד רואה סוסה, הוא משתגע, כמו כלב.

הכלב, יודעים שהוא נקשר עמם קיבה,

לא יכול לעזוב אותה.

זה מה שאומרים חז'ל כשהוא רבוקר כלב.

כשאדם חס ושלום חוטא בעריות,

זה לא חטא ונגמר.

לא נגמר.

תאמין, אתה כבר בראש שלך,

הפרוצה הזאת היא בראש שלך,

ואתה כל הזמן תערער עליה. זה נקרא קשורה עם הקקרת.

אולי יותר מזה.

אני רק

אומר פשוט,

אולי יותר מזה.

זה נקרא קשורה. אבל מה שאני ראיתי, שסוס,

זה מה שכתוב בחז'ל.

יכול להיות, אנשים אומרים שזה נכון, זה ידוע,

שהסוסים,

הסוסים הם בעלי תאווה גדולים,

יש להם הרבה זרע,

וזה מושך אותם.

זרמת סוסים זרמתם.

מה?

זרמת סוסים זרמתם. כן, זרמת סוסים.

אני ראיתי בילדותי

סוס שהוציא זרע.

עמוב.

על כל פנים, זה הרי, אם יש ריבון זרע,

זה מה שמדרבן, הרי אומרים על שמשון

וגם על אדוננו דוד.

גם כן אומרים שהוא נברא עם יצירה של זרע גדול.

לכן היה יצר של האריות,

גם שמשון קדוש השם, כך קורא לו הרמב״ם.

שמשון קדוש השם.

שמשון ראה בתמנת אישה,

אמר לו, אם אתה חסר בנות

מעם ישראל, מה אתה תלך לה?

אמר לו,

אותה היא

יצרה בעיניים.

נו, ושמשון שחטא בעיניו,

נקרו עיניו, מידה כנגד מיתה.

על כל פנים,

אז מה עשה כזו אחר כך? הוא הביא סוסה.

לפני הרכב סופרהו.

אז הסוס

בהר אחריה.

אם פרעה נכנס, כולם נכנסים.

פרעה היה מנהיג,

וכולם נכנסים, ונכנסו כולם לתוך השבילים

על הקרח.

זה בהתחלה.

זה היה בתחילת,

זה היה בערך

בחצות הלילה.

ובתחילת האשמורה השנייה,

עברו ישראל, והמצרים נכנסו בתוכם.

מה עושה הקרח-שבוח עכשיו להטביע את המצרים?

מביא רוח חמה בצד של המצרים.

בצד של המצרים.

והרוח החמה, חמסין גדול.

אני הייתי פעם בחמסין חמישים מעלות.

חם מאוד.

זה השם, חמסין, זה מלזון חמישים. מה?

חמסין זה מלזון חמישים.

זה סאדאת אמר לבגין.

לא ידעתי.

הוא שאל אותו, של המצרים. אתה יודע מה? חמישים מעלות.

אני הייתי פעם בעיר שלנו.

היה חם מאוד.

עבדודי היה אומר לי,

הוא היה הולך בזמן האחרון, אני זמן לא הייתי שם.

אני כבר היה.

אבל הוא היה אומר לי, זה תנור.

העיר שלנו זה תנור.

כל כך כמו תנור להיכנס לעיר.

בקיצור, היה חם מאוד, מביא הכס ברוך הוא, חום.

על זה הולך הפסוק.

וברוח אפיך, לא, וברוח אפיך נערמו מים, זה המים,

המים שנקפאו.

והם עשו כמו חכמים,

נעמדו כמו חומות של קרח,

ועשו 13 חומות.

אחרי כן כתוב, וברוח אפ,

אחרי כן, נסבת ברוחך

כי שמו יעז.

צל אלוק העופרת, מים הדין.

מה זה נסבת ברוחך, אומר אבן-אזור, רוח חמה.

כאן הוא העביר רוח חמה והפשיר את המים.

אז המים, באמת,

בפסוקים משמע,

איפה גם בגאון,

המים העליונים,

החומות נפלו עליהם.

אני אגיד לכם ראיה לזה.

לא כפי שקיפאון

של ים, אפילו רק שני מטר,

כמה הקרשבוח הוא הקפיא מים שהם עברו עליו כל ישראל.

נגיד שני מטר קרח עומק.

אבל זה אי אפשר ברוח

להמיס כל הקיפאון הזה.

אבל את החומות,

יש רוח.

בין החומות,

רוח משני הצדדים,

רוח חמה מאוד,

הפשירה את החומות,

והחומות נפלו עליהם.

כי ראיתי במדרש,

במדרש הגדול,

הוא אומר

שהמים היו נופלים על המצרים,

אבל מפילים אותם

ונותנים להם מכות על הקרח.

אתה מפיל בן אדם על קרח, אז קרח שאתה מפיל אותו על אבן.

מי שהיה צריך מכות,

אז הקיפאון של הים,

של הים עצמו, איפה שדרכו עם ישראל,

לא כל כך מהר נהיה קרח.

רק היה קשה לי, אז איך הם צללו כעופרת במים?

הרי עופרת היא כבדה מאוד, היא מהר תיפול לתחתית הים.

אבנים פחות כבדים.

ויש, היו עוד כאלה,

נשארו כמו קש.

זה הרשעים, הם לא צללו,

הם היו כמו קש.

שלושה פסוקים כתובו,

קש,

אבן, עופרת.

אז רש״י מביא את זה, היו שלושה

דרגות של מצרים.

אבל כתוב שהם מקבלים מכות,

אז איך הם צללו?

אולי אחרי זה צללנו.

אולי אחרי זה, אחרי זה, בוודאי.

אחרי שהמים העליונים הופשרו,

ואולי אם היה חמסין גדול כזה,

המים היו חמים.

ולאט לאט הפשירו גם התאומות,

ואז הם צללו למטה.

זה, והאמר לפי דברינו, ואתה רואה בפסוק משמע ככה.

שבעוד

ישראל עוד

נמצאים בים, בצד שהם הלכו,

באותו זמן טבעו המצרים.

כאן הייתה רוח חמה,

כאן המשיכה רוח קרה להחזיק את הקיפאות,

כדי שימשיכו היהודים להתקדם.

באותו זמן, ככה משמע בפסוק,

הנה,

הפסוק אומר,

וישובו המים.

ויית משה את ידו על הים,

זה בסוף הלילה.

ויאמר השם אל משה נטה את ידך על הים, וישוב המים על המצרים.

ויית משה את ידו על הים, וישוב הים לפנות בוקר לעת ענו.

ומצרים נשים לקראתו,

הם בפנים.

ויינער אדוני את מצרים בתוך הים.

נער, ויינער זה, זאת אומרת, דופק אותם עם הקרח.

וישובו המים ויחסו את הרכב ואת הפרשים.

חיסל את כל הצבא המצרי.

חיסל את כל הצבא, ריסק אותו.

עוד לא הייתה, ראינו איש שואה כזאת, אנחנו עוד לא ראינו.

לקחת כל הצבא המצרי,

להשתמש בטבע, ברוחות.

איך עשה הקדוש ברוך הוא? עם הרוחות.

ובמים של הים.

והטביע את כולם. וחסו את הרכב ואת הפרשים לכל חיל פרעה, באים אחריהם.

בים לא נשרע ארבעים עד אחד.

ובני, תשמעו הפסוק הזה,

ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים.

ומים להם חומה.

מי מן המצרים, וזה יש, תכף נגיד. אבל מה רואים?

אחרי שסיפר לנו שהמצרים טבעו והתחסו,

באותו זמן עדיין בני ישראל הלכו ביבשה. כי זה לא מתכוון לפני כן.

וכבר יצאו ישראל, ועכשיו המצרים בים.

לא, ישראל לא.

לא, משמע, מה חוזר על זה עוד פעם?

משמע, באותו זמן

שהמצרים טבעו,

באותו זמן עדיין ישראל בתוך הים.

יש איזה דקדוק עצום,

שבהתחלה כתוב,

בהתחלה כתוב,

ויבואו בני ישראל בתוך הים בהיבשה,

והמים להם חומה,

חומה עם ו'.

חומה, חומות.

והמים להם חומה זה החומות שנעשו על ידי

הקרח ממינם ומשמונם.

כאן כתוב, בפסוק הזה כתוב, המים להם חומה בלי ו',

כאילו חימה.

אז אומרים חז״ל

שהיה אסמאל קטרג על ישראל.

למה אלו אתה מציל ואלו אתה לא מציל?

למה

אתה מטביע את האמצעים שהם עובדי עבודה זרה? גם ישראל עבדו עבודה זרה.

אמר לו הקב' הוא, שויטש באוילון.

אלה עבדו מרצונם,

אבל ישראל עבדו מתוך טירוף הדעת של עבודת פרך, הם היו שווים.

אתה עושה שוגגין כמזידין?

אבל זה כתוב, חומה בלי ו', כי יתמלא שרו של ים, שרו של מצרים,

שרו של ים,

יתמלא עליהם חומה.

חימה.

אז זה רק כשהם היו ביחד.

למה אני אמרתי עכשיו את הדקדוק הזה?

כי אמרתי עכשיו,

פה יש המצרים והם טובעים ופה ישראל עוד ממשיכים ללכת.

בתוך הים.

אז הטענה, מה אלו? אף אלו.

אלו עובדי עבודה זרה ואלו. למה?

כאן אתה הורס אותם וכאן אתה

לא נוגע בהם.

אמר לו שוטש באו אליו.

אז זה מה שאמרנו, פשט

עם הרוחות,

רוח קרה, רוח קדים,

עם זהו.

דומני שבילדותי ראיתי בספר התניא באחד הפרקים

שהוא

רקועת ים סוג זה היה טבעי.

נכון, מה טבעי?

קשור אחרי ברוח עזה,

כי הוא שולט ברוחות

והוא קירר את הים

ואחרי כן רוח חמה,

אולי רוח, איזה רוח חמה?

הרוח הזאת,

איזה רוח חמה?

קדים, קדים היא חמה.

הרוח קדים היא חמה. אבל בפסוק, בהתחלה כתוב

ה' הולך

את הים ברוח קדים עזה כל הלילה.

רוח קדים זה רוח מזרחית חמה.

אז איך נהיה הקרח?

זה היה ההיפור.

זאת אומרת, הם היו צריכים להבין שהקדוש ברוך הוא עושה נס לכבוד ישראל.

זאת אומרת, אם זה היה מקפיא,

אז אין בזה חידוד.

אבל בגלל שהוא רואה מזרחית חמה, זה בכל אופן כבוד. אז לא היה צריך רוח בכלל, השיעי יקפיא בלי.

לטעות אותם, שייקלו בזה, אפילו שאין בזה מה לקלוט,

תנו בזה.

אני חושש, בוויין עזרא כתוב, כמו שאני אמרתי,

שרוח קדים הייתה קררה

והקפיאה את המים.

אבל,

אז זאת אומרת, מה הרוח השנייה שהיא חמה? אולי רוח דרומית.

לא כך רוח דרומית יכלה.

רוח דרומית

אולי רוח חמה.

או רוח צפונית אולי. לא, לא, דרומית היא חמה.

לא, קדים, מזרחית,

מזרחית מחמה.

נו, טוב, אבל פה כתוב שזה קירר.

אז זה כבר יותר מדי.

טוב, הכל פונים,

ואז

כתוב בחז'ל

שישראל

פחדו שהמצרים יעלו, גם הם יצאו מן הים.

אנחנו, הנה, אנחנו עברנו ועלינו עכשיו.

בחוב של ים-סוג מהצד השני.

אז הם גם יעלו.

אז שואל התוספות, בערכין דטבו,

התוספות שואל, איך היו קטני אמנה כל כך?

מה, הם לא מבינים שזה,

השם עשה להם נס,

אז זה בשביל להציל אותם מן המצרים.

אז גם למצרים יש נס, יעלו.

אז תוספות מטרס

שלא חשבו שהם יעלו איתם מן הים.

יעלו גם מן הים.

אלא הם יבואו ביבשה מסביב.

מסביב לים-סוף. הרי ים-סוף נשלם, ים-סוף לא ציירתי,

ים-סוף זה ככה.

פה זה אילת,

ופה זה סוף הים-סוף, זה סואץ.

העיר סואץ.

שמה עשו האנגלים תעלת סואץ.

אז הם באו ככה,

יצאו ככה למדבר,

והם היו עלולים, המצרים, לבוא לתפוס אותם מן הצד הזה.

לא ממש, לא דרך הים.

הכול פונים,

מה עשה הקדוש ברוך הוא שלא יחשבו מחשבות כאלה?

הוציא להם את המצרים לשפת הים,

והראה להם,

וכל אחד הראה, אה, זה הרשע הזה שהיה מרביץ לי.

זה הרשע הזה שהיה נותן לי בזע.

והכירו אותם, הנה הם מתים עליהם.

ואהר ישראל את היד הגדולה שרעשה אדוני במצרים,

וירעו העם את אדוני ואמינו, ואדוני משא עבדו.

למה זה יביא אותם ליראת?

הם ראו שהקדוש ברוך הוא מעניש.

הנה זה שהרביץ לי, הנה, הנה הוא.

וזה ככה.

אז קיבלו יראת שמיים,

כי יראת שמיים בעיקר מתחילה עם יראת העונש.

כשאדם ידע שימו חוטא,

הוא יעניש.

כל ספר בראשית

מלא מזה.

לדעת את הכלל.

יש שכר ועונש.

ויראו, וגם ויאמינו בשם ובמושע עבדו.

עכשיו הם נהיו מאמינים אמיתיים

ובמושע עבדו.

אז ישיר משה ובני ישראל.

לא כתוב אז ישירו.

אז ישיר.

משה היה אומר לבדו פסוק

והם עונים אחריו.

אם היה כתוב אז ישירו.

הם משמש אמרו יחד.

אבל באמת,

זו מחלוקת בגמרא, בסויטרא.

יש אומרים

רק הוא התחיל והם כולם הלכו אחריו.

אבל הוא היה מדחיק.

וכולם קיבלו רוח הקודש

לכוון לאותן המילים

של השירה.

זה תמיד, התפלאתי פעם.

אמרתי, לא, התפלאתי. התפעלתי מאוד.

אמרתי,

לא היה בהיסטוריה,

בכל העולם,

שאומה שלמה,

600,000 גברים וילדים גם.

מיליון.

שרים אותו שיר ביחד.

ונשים גם.

והם ביחד שרו, לא הנשים לחוץ והגברים לחוץ. זה לא שומעים אחד את השם.

ושרו לקדוש ברוך הוא. אומה שלמת השיר שירה. איזה שירה יפה.

ושרו. אבל איזה קול אדיר

היה יוצא מן השירה. כולם שרו.

ויש, אתם יודעים, מנהג,

קול ישראל,

שיש מילים שכופלים את

מרימים את הקול.

החזן

אשיר

להדינו אי כי גאו גאה. סוף ורוחבו אהור המובן. יש פסוקים

שמרימים עוד את הקול יותר.

היה לנו בלדרמן,

מזמן ראשי הסטפלר היה חי על הר שלום הזה.

הוא הרי לא היה שומע טוב.

אז הוא היה יושב תמיד

בקריאת התורה,

על יד הבימה,

ומטה אוזנו לשמוע כל מילה.

והיה לנו חזן שמזכה, איש מרעור, עוד חי.

הבן שלבידל בויאן,

קוראים לו מוישה בויאן.

מכרו אותם, מתחכם, הברכתם מתחכם,

ויש לו קול אדיר.

והוא היה אומר את הפרסה בבית,

והסטפלר שומע.

וכשהיה מגיע למילים

אדוני איש מלחמה,

אדוני שמון,

מי כמוך באלים אדוני,

מי כמוך נהדר בקודש,

נורא תהילות אוסף אלה.

כשהיה מגיע לפסוקים שצריכים להרים קול,

אז היה מרימה עוד יותר את הקול כדי לקיים את המנהג.

ואני הייתי יושב

מאחורי הבימה.

הבימה הייתה,

הייתי יושב מאחורי הבימה, והכול מרעיד.

זה נתן לי תחושה

להרגיש איך השירה הזאת הייתה, איזה קולות.

עם ישראל, 600,000, כולם אמרו את השירה בקול.

לא יודע איזה ניגון

היה להם,

אבל יש הרבה ניגונים.

אבל אמרו כולם בקול, בקולי קולות.

ואחרי כן גם מרים.

ואל תיקח מרים, הנביאה אחות אהרון.

מה זה פירוש המילים

אחות אהרון, אחות אהרון ולא אחות משה?

הפירוש הוא הנביאה אחות אהרון.

שהיא נהיית נביאה עוד כשהייתה רק אחות אהרון, משה עוד לא נולד.

מילדותה היא הייתה נביאה, היא הייתה יותר מבוגרת מאהרון.

נגיד בשנתיים.

אבל עוד לא נולד משה.

הייתה ילדה בת ארבע,

והיא מתנבאה עתידה אמי להוליד משה על שליצ רואה,

והלכה לעמרם אביה שיחזור לאימא שלו.

הוא אמר, מה, אנחנו נוליד ילדים אם יזרקו אותם

בים?

אז פרש מאשתו.

הלכה,

זאתי, איך קוראים לה?

אה, זאתי, מרים היא שהלכה, לא? מרים, נכון.

מרים הלכה אליו

ואמרה לו, גזירתך גדולה מגזירת פרעה,

שפרעה גזר על הזכרים, אתה גזר על הזכרים.

פרעה, לא בטוח שתתקיים הגזירה שלו,

אבל אתה, אם אתה גוזר גזירה,

כולם ישמעו לך. הוא אמר לכולם לפרוס מן האנשים.

אמרה לו,

זו גזירה, הרי אם אתה גוזר ותגזר אומר ויעקב לך צדיק גוזר, והקדוש-ברוך-הוא מקיים.

כולם יקיימו את הגזירה שלך,

ועל פרעה לא בטוח שיקיימו את הגזירה שלך.

כל הבן היה לו טהורה, תשלחו, ויהיו תחבולות איך להימלט מן האזוואה.

אז הוא חזר לאשתו.

אז היא אז התנבאה והיא עוד הייתה לפני שנולד משה.

רק אחות אהרוני הייתה.

אבל זה חוזר, זאת אומרת, המילים, אחות אהרון,

חוזר על המילה נביאה.

ותיקח מרים, מרים אחות משה,

אבל הנביאה כשהייתה אחות אהרון.

כשהייתה רק אחות אהרון גם היא התנבאה, אפילו עוד לא נולד משה.

היתה ילדה קטנה.

ותיקח מרים ונתן טוב בידה,

ותצאנה כל הנשים אחריה, ותומבים, זאת אומר רשי,

שידעו הצדקניות של אותו הדור שעתידים לישראל להיגאל,

והכינו תופין בשביל לתופף

בשירה לשיר לקרוש ברוך.

זה מעניין ככה.

אומה שלמה שרה לקרוש ברוך.

אה, זה לא איזה דבר.

על חזקיהו המלך

ביקש הקרוש ברוך הוא לעשות חזקיהו, מלך המשיח,

שהיה אוכל ארוחת ירק,

הוא יושב ועוסק בתורה.

הוא היה אוכל רק ירקות, לא אכל בשר.

רק ירקות הוא אכל

כדי שלא יכביד על הזה,

וישב ולמד כל הזמן.

חזקיהו מתמיד גדול וגם זיכה את הרבים.

החזיר עטרו לשמה זיכה את הרבים

ובדקו מדן ועד באר-שבע, ולא מצאו תינוקת, תינוקת

שאינם כאים בהלכות טהרה, בהלכות טומאה וטהרה.

כל כך הלימוד היה,

הוא היה עמוד התורה כמו

בדורנו היה רב ארון קוטלר באמריקה.

חוץ ממה שהוא היה גאון גדול,

ובגלל,

לא חוץ, בגלל זה,

הוא הצליח להפוך,

להקים תורה באמריקה.

ואתם חושבים איזה שממה הייתה באמריקה גם היום.

יש מקומות,

אמרו לי, מקום,

לא יודעים בכלל שהם יהודים.

עיר שכולה יהודים,

אבל אין להם כלום,

שום יד.

לא כולם יודעים, מתבוללים, אבל

השממה הייתה נוראה, להקים שם מסיבה עם טרו כמו שצריך.

אז חזקי המלך ביקש רק, אמרו, ועשו אותו מלך המשיח.

אבל אמרו לפניו מלכה שרת.

מי שעשית לו נס

ולא אמר לפניך שירה תעשו משיח,

הרי הוא לא שר לפניך,

עשית לו נס ושון חרב, הוא לא שר.

דודי רבי יוסף

אמר הערה.

אילו היה חזקיהו שר,

אז הקדוש ברוך הוא היה עושה אותו משיח.

אם הוא היה משיח, לא היה נחרב בית המקדש.

הרי הוא היה בסוף בניין,

בסוף,

לפני החורבן של בית ראשון.

אז לא היה חורבן, והיה שם משיח ומשיח עם שליצ רוען.

לא היינו יודעים מכל הצרות.

וכל זה הפסדנו בגלל שאדוננו חזקיה לא אמר שירה.

תראה מה זה קל מה ששירה לשיר לא קלוס ברוך הוא, זה חסום.

ומה הייתה הטעות שלו?

הוא אמר שהטוירה זה שירה?

שהוא ממשיך ללמוד טוירה זה השירה?

זה לא טוב.

אתה רואה?

זה עד

שעת תורה לחוד, שעת שירה לחוד.

זה מה שאומרים על תפילה.

אז זה היה,

לא, אני אומר רק שנדע,

גם אדוננו דוד,

אני הסתפקתי אם יש חיוב

לכבד את המלך לאחר מותו.

נדמה לי שיש לי, הייתה לי ראיה.

אכן אני אומר תמיד המילה אדוננו,

אדוננו דוד.

שדנה דוד.

שדנה דוד בן ישי.

אז דוד המלך,

קורא לכל הציבור.

הללויו,

הללו אל בקדשו,

הללוהו ברקיע עוזו,

הללוהו בגבורותיו,

הללוהו קרוב גודלו.

לא מכירים את הבורא העילון, אף פעם לא מכירים לו הכבוד הזה.

הללוהו קרוב גודלו, הללוהו בתקע סופר, הללוהו בנבל וחינון,

הללו בתוף ומחול,

הללו במינים ועוגב,

הללוהו בצלצלת שבע,

הללוהו בצלצלת תרועה.

כל הנשמה תליל עליה.

הוא קורא לנו,

תשבחו את הקדוש ברוך הוא, תהללו אותו.

ותהללו אותו גם בתוף, בכינור,

בתוף וכינור, אז אמרו לו,

ישמח ישראל בעושיו, בני ציון יגילו במלכם,

יעלילו שמו במחול,

בטוב וכינור, אז אמרו לו.

שהקרוב ברוך הוא יזכנו לישועתו,

ונזכה לראות ישועתו, וביאת גואל צדק,

ונשיר לו שירה חדשה.

שיר חדש.

שיר חדש.

איננה חרב עוד.

שירו לה' שיר חדש,

כי נפלאות עשה,

או שיעלו ימינו וזרוע קדשו.

הודיע אדומה ישועתו.

אני רק רציתי,

ונוכל לומר קדיש.

הרי אפירוש

התגדה והתקדש מרבה.

הוא יצמח פורקנה.

היה צריך לומר, הוא יצמח פורקננה.

למה פורקנה?

הישועה שלו,

הפדיון של הקדוש ברוך הוא, כי הכלל ברוך הוא העימה אורכי בצרה.

ואנחנו מתפללים. גם פה בפסוק כתוב,

הודיע ה' ישועתו, לא ישועתנו,

ישועתו

לעיני הגויים בגלל צדקתו.

רבי שמעון בר יוחאי אומר בתיקונים שהקדוש ברוך הוא אסור,

ואין חמוש מתיר את עצמון בית האסורים.

ומה ההסתר שלו? איך מתירים אותו?

על ידי התשובה.

והוא אומר, תפדו אותי.

תפדו אותי על ידי התשובה.

איי, איי, איי, איי, איי,

איי, איי.

שובו אלי, בשובה אליכם, שובו אלי.

מה אומרים לו ישראל?

תשיבנו ונשובה.

נו, אז יש לי כוח.

מחלייקים.

אז בואו נעשה פשרה.

נעשה פשרה. כשיש ריב כזה, אז עושים פשרה.

כשבוכי יתחיל לעשות ישועות.

הוא עושה, הוא עושה.

לא, ביום. אז צריך קנישתא אחד, אפילו עשרה יהודים שישבו באמת וברצינות, קנישתא, יכולים להריץ את הגבולה.

זה אין. שמה, מה יעשו? קנישתא,

שישבו וילמדו תורה ויהיו בחבורה אחת.

ביד אחת, בדעה אחת.

יכולים להביא את הגבולה.

רבי חנניה בן הקרשייה אומר,

רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל.

לפיכך חירבה להם תורה ומצוות,

שנאמר אדוני חפץ

למען צדקו יגדיד תורה וידיה.