קלטת מס' 101 - עובדה בעיניים

- - - לא מוגה! - - - 

וכשהעולם הזה יבוא אל קיצו,

תישאר רק אמת ברורה ומוחלטת.

הרב אמנון יצחק במסע אל האמת,

אל תורת ישראל.

שכל אחד יסיר מעצמו את האני שלו,

את האגו,

את האנוכיות שלו,

להסתכל על זולתו ולא על עצמו, לא מה יוצא לי מזה,

אז יכול להיות אחדות.

אבל אם כל אחד חושב על עצמו,

איך תהיה אחדות?

מסע הכפשות של התקשורת נגד הרהב אמנון יצחק.

הקטעים שלפניכם לקוחים מתוך קלטת מס' 99,

ענייני האומה, ערוץ 2.

כן.

אם אפשר להעביר לפה את המיקרופון.

אחד הדברים שהוא שאל

על העולם ואיך העולם,

שלוש פעמים ביום אנחנו אומרים לתקן עולם במלכות שדאי. העולם נברא

לא הכי שלם, והתפקיד שלנו זה לתקן.

וזה אחד מהדברים שאנחנו מנסים לעשות. מי שיתקן, יגיע למצב של גמורה, מגיע לעולם הבא.

עכשיו,

הדברים שאנחנו מדברים פה הם מאוד כבדים,

מדברים על גלקסיות והכול.

אחיין שלי התאבד לפני חודשיים,

והדברים שאנחנו אומרים כרגע הם מאוד כבדים,

מאוד מאוד כבדים.

ודיברת על מישהו, קצין בחיל האוויר שהגיע לפני כן בהתחלה ובפתיח.

הבחור דיבר פה על דברים מאוד גבוהים.

ואני חושב שהשיחות האלה כרגע הן גבוהות לאנשים מבוגרים, ויש פה הרבה נערים.

ואחד התיקון שאני רוצה להביא לעולם,

שהשיחות שלך היו ברמה של אנשים גדולים וחזקים

ולא ברמה של קטנים, כי אני חושב שזה עושה להם לא טוב.

הבחור אמר שהוא הסתגר, וכל זה הוא בחור שעבר הרבה,

והוא מצליח איכשהו לצאת מזה

ולהתעשר אולי ביכולות שלך וביכולות של הסביבה.

קטנים זה בעיה,

ואני חושב שבהרצאות מהסוג הזה אנחנו צריכים לעשות מבוגרים לבד

וצעירים לבד

וקטנים לבד.

בהרצאות, עם כל דבר לפי הגיל, כמו שביהדות יש 13 למצוות ויוד-חית

לחתונה וכאלה וכאלה. שמעתי.

ובכן,

אני מכיר אותך, ראיתי אותך בטלוויזיה,

כשאתה דיברת על המנוח שהתאבד אצלכם במשפחה וניסיתם להאשים אותי בהתאבדות שלו.

יש לי גם חומר שמראה בדיוק מה היו הסיבות להתאבדות.

לא הוצאתי אותו משום כבוד המשפחה וכבוד הנפטר.

אבל אני רוצה להגיד לך דבר אחד.

אם יש טענה שמישהו שהוא צעיר או קטן יכול להיות מושפע

בגלל חומר כזה, כשמדברים על חיים לאחר המוות או שמדברים על דברים שאדם מתוודע אליהם פעם ראשונה,

אני חושב שמה שמתוודעים, ואתם בטלוויזיה יום-יום, ילדים ונוער,

זה הרבה יותר גרוע והרסני,

והתוצאות ברורות.

דבר נוסף,

אצלנו בתלמודי תורה,

לילדים הקטנים שלנו מודיעים שיש שכר ועונש,

שיש גן עדן, מקום טוב לצדיקים,

יש גיהינום, מקום לא טוב לרשעים.

משתתפים להסביר שכדאי להיות בגן עדן וכדאי לא לעבור עבירות.

אין בזה שום פסול.

היהדות לא המציאה את זה.

זה קיים בכל הדתות האחרות גם כן, בנצרות, באסלאם.

דברים של שכר ועונש מודעים להם בכל העולם.

שישים וחמישה,

חת, חת, חת,

חת, חת, חת,

למה זה לא עובד?

חת, חת, חת, אה, אה.

עופר, חת, חת, חת, חת, חת, שתיים.

ובכן,

נתבקשתי על ידי הנהלת המקום,

במנהלי הערב הזה, שמי שנכנס שלא כדין

ולא נכנס ברשות,

הרי זה גזל גמור ומתבקש לצאת החוצה ולמנוע חילול השם.

אנחנו ממשיכים.

לצערי הרב, השואל נעלם.

איפה השואל?

איננו.

ובכן, יהודים יקרים,

אני מאוד מצטער בסוגיה הזאת שנשאלתי כרגע.

אחרי 20 שנה שאני מדבר בסייעתא דשמיא ודורש לרבים,

והקלטות הגיעו כבר למיליונים יהודים בעולם כולו,

עוד לא שמענו דבר אחד

שיהודי יתאבד בגלל זה.

שמענו שהם התאבדו, לצערנו הרב, מכל הסיבות האפשריות האחרות.

ראינו מאות אלפים של חוזרים בתשובה

שזכו לחזור בתשובה.

ראינו אלפים של חוזרים בתשובה שזכו לחזור על ידי קלטות.

אני רוצה לשאול, כמו בציבור הקדוש שיושב כאן,

אם יש אנשים שזכו לחזור בתשובה

דרך קלטות

או הרצאות שלי, אם אפשר להרים את היד, בבקשה, גבוה.

תודה רבה.

לפי מה שאני יודע,

מאות אלפים של משפחות

מאושרות שהילדים שלהן חזרו בתשובה.

מאות אלפים של משפחות.

אבל התשקורת לא יודעת להתווכח תרבותית,

והיא משתדלת להכפיש.

לכן, היא מחפשת כל פעם עלילות שונות ומשונות.

לדוגמה,

היום סיפרו לי על-ידי מנהלי הערב שבשעה 1400 כבר היום בערב בצהריים היו מערוץ 2 כאן.

הם ביקשו להיכנס לערב. דרך אגב, הם נמצאים גם כאן, אומנם בלי המצלמות,

אבל הם ניסו למנוע את הערב הזה ולומר איך נותנים לאדם כזה לבוא למקום כזה.

אחר כך צלצלו למארגן הערב ואמרו לו שמדברים מערוץ 2, מבקשים להיכנס עם מצלמות, לעשות כתבה חיובית,

על הרב.

אתם מאמינים להם, נכון?

מאמינים או לא?

לא! איך קוראים להם?

שושלם! עוד פעם? שושלם! אוה, יופי.

ביום שני הקרוב

רבי יעקב אחימאיר

מהתוכנית פוליטיקה, פופוליטיקה, משהו עם פוליטיקה.

אמור לזמן כמה הורים של חוזרים בתשובה שנפגעו מהחזרה בתשובה של אמנון יצחק.

אז הולכים לעשות תוכנית, להביא הורים שיבכו,

שלקחו להם את הילד,

ומה הם יעשו, וצריך לעצור את זה.

ככה עשו כבר בתוכניות שונות.

לא הביאו אף פעם הורים מוכי סמים בשביל שיוציאו את הסמים מבתי-ספר.

לא הביאו הורים שילדיהם נפגעו על-ידי סכינים.

לא הביאו הורים כאלה, לצערנו הרב.

לא הביאו אנשים שיבכו על מערכת החינוך הכושלת ועל פשיטת הרגל,

ובעצם לא מביאים שום דבר.

רק הכול נגד החרדים.

ובכן,

יש עוד הרבה מה לדבר בסוגיה הזאת.

תוכנית עובדה,

גם כן, אילנה דיין כבר עושה תחקיר שלוש שנים עלי.

שלוש שנים תחקיר.

והתחקרנית שלה נמצאת פה, גם מצולמת על-ידי הצלמים שלנו.

היא כבר פעם שנייה בהרצאות.

אתמול צלצלו מעובדה לחבר הכנסת יצחק וקנין משס,

והיא מדברת איתו עשרים וחמש דקות

ומנסה להוציא ממנו שאמנון יצחק מפחיד.

אני מפחיד או מצחיק?

מפחיד או מצחיק?

אני לא מבין איך מפחיד מצליח להביא אלפים.

איך מפחיד?

תודה.

אני רוצה להגיד לכם עוד דבר.

אז כשלא הולך להם בדרך זו, הם מנסים דרך אחרת. והיא מקשה ושואלת את חבר הכנסת,

תגיד לי,

איך זה שאתם הולכים אתו ביחד?

הרי ייתכן שיש קשר שאתם למעשה עובדים ש״ס עם אמנון יצחק

בשביל להרבות קולות

בשביל ש״ס.

כולם יודעים וכותבים גם בעיתונים שאנחנו לא מתעסקים עם פוליטיקה ולא מדברים על פוליטיקה, זה לא ענייננו,

מתייחסים רק לנקודות ששייכות ליהדות.

אני עצמי לא בוחר אפילו בבחירות,

לא מקבל כסף מהמדינה בשום דרך כלשהי,

נעזר בזכות תרומותיכם ועושה את כל מה שאפשר במקום משרד החינוך.

אבל אל תדאגו,

בתוכנית,

עובדה,

אתם תראו שאני גורם להתאבדויות,

אני גורם כנראה גם לסמים בדרך עקיפה,

וכן על זה הדרך.

הדרך הזאת ידועה ומפורסמת.

ערוץ 2, תמתין.

עוד רגע.

ובכן, מעולם לא חיפשו דבר טוב שנמצא ביהדות.

מעולם.

מחפשים רק דבר שיכול להיות שחור, מכפיש,

וגל ההסתה הפרוע שנראה בימים האחרונים ברחבי הארץ,

22 חיילים נהרגו בלבנון,

ואף אחד מאלה שיושבים בישיבות לא נהרג באוהלה של תורה,

כותרת אנטישמית כזאת מדברת בעד עצמה.

אבל לצערנו הרב יש גיבוי לכל הקיצונים האלה על-ידי התשקורת.

ואין ביטוי לציבור שרוצה בעצם לשמוע גם את הפן האחר.

האם אתם חושבים שהתשקורת נותנת ביטוי ליהדות האותנטית?

כן או לא?

לא.

כמה חילונים יש פה, אם אפשר להרים את האצבע?

נו, ברוך השם, יש פה גוש נכבד, לפחות בהתחלה.

יהודים יקרים,

תדעו לכם,

מה שאנחנו רוצים לעשות זה רק דבר אחד,

שהיהודים יכירו את היהדות ויבחרו את הדרך שהם רוצים ללכת בה.

מעולם לא כפינו על אדם את הדרך שלנו.

מעולם היהדות בהיסטוריה שלה לא כפתה על עמים אחרים את התורה.

הנצרות כפתה

על-ידי האינקוויזיציה,

האסלאם על-ידי ג'יהאד.

היהדות מעולם

אפילו מסרבת, משתדלת, שלא לקבל גרים שעלולים להיות כספחת

ולא יהיו גרי צדק.

אם הם יהיו גרי צדק,

אנחנו מברכים עליהם גם בתפילת 18 ועל גרי הצדק.

מברכים אותם בברכת הצדיקים.

אז יהדות

אינה כופה,

אלא מה רוצים? לאיים על הציבור שנמצא בארץ-ישראל כאילו עומדת להיות מדינת הלכה.

ואז הדתיים יכניסו את החילונים לגטאות,

זה התסריט,

שם יושיבו אותם עד זיקנה ושיבה ולא ייתנו להם לצאת.

זה מה שרוצים לצייר.

תשכחו מזה, לעולם זה לא יהיה,

ואין דרך היהדות כזאת,

ואין אנו כופים את חיינו, מי שרוצה לחיות כמו שהוא רוצה שיחיה.

אנחנו מבקשים זכויות במינימום,

מה שניתן לקבל ביחס שנמצא בציבור.

כמו שהציבור הקיצוני השמאלי,

מרצ,

רוצה לבטא את מה שהוא רוצה וצועק את זה בחוצות,

אנחנו רוצים באחוז הקטן שלנו לבטא את מה שאנחנו מאמינים בו.

אם קראתם למשטר כאן דמוקרטיה,

אז תשתדלו להתנהג לפי מה שאתם הכתבתם,

אבל גם זה לא נותנים פה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

לסיום הקטע הזה אני רוצה להקריא לכם דבר שהתפרסם בעיתונים בימים האחרונים.

זה אתמול התפרסם,

קצת סבלנות. ותשמעו פעם

בעיתון יתד,

עיתון חרדי,

חבל שהוא מתפרסם רק

אצל חרדים ולא מתפרסם אצל חילונים.

אם היו שומעים את האמת לאט-לאט, אולי היו מתעוררים.

ותשימו לב, הדברים מדברים בעד עצמם.

הכותרת היא מיהו בריון.

אין כמעט יום שבו התקשורתנים החילוניים אינם עוסקים בבריונות החרדית.

כל בר-דעת המכיר מעט תאווי החילוני היומיומי צריך להעלות חיוך על דל שפתיו

לנוכח צירוף המלים הללו.

עמודי הפלילים בתקשורת המקומית קדושים מדי יום במעשי פשע חמורים

לבריונות אלימה וברוטלית,

המתגברת בהתמדה משנה לשנה.

ברחוב החילוני כבר התרגלו למעשי פשע אלו,

שרק החריגים והבולטים בהם זוכים לאזכור עיתונאי.

רובם הגדול כלל אינם תופסים מקום,

ורק הציבור הרחב, שצריך לאבטח את רכושו בכל דרך אפשרית

ולהגן על חייו מפני בריונים אלימים

יודע כי מדובר במכת מדינה קשה ונוראה.

אבל כאשר חרדי נחשב בפגיעה בחילוני,

מובטח לו כי התקשורת תדוש במעשה יום אחרי יום,

שבועות ארוכים,

כדי שחלילה לא יהיה מישהו במדינת ישראל שישכח שגם החרדים אלימים.

לפני כמה שבועות

פגעו כמה חרדים ברכושן של נשים נוצריות שנחשדו במיסיונריות.

הנשים עצמן לא נפגעו,

אולם עובדה זו לא מנעה מהתקשורת הישראלית להכתיר את המעשה כפוגרום נוסח ליל הבדולח,

לא פחות,

אמירה שלא זכתה לגינוי מפי כל אלה שגינו את ההשוואה שערך עיתונאי חרדי בין ההסתה נגד החרדים

לבין האנטישמיות הנאצית.

ואין יום בו

לא קם איזה לבלר פוחז ומזכיר את הפשע הנורא.

כל מעשי הפשע והוונדליזם ברחוב החילוני מתגמדים ונשכחים מול מעשיהם של יחידים שאינם מייצגים איש,

והופכים בידי התקשורת למייצגי כל הציבור החרדי.

לפני ימים ספורים נכנסו שני בריונים לביתו של קשיש בירושלים,

והיכו אותו קשות.

המכים היו רעולי פנים,

כך שזהותם אינה ידועה,

אבל החשד הוא שמדובר בחרדים שהכו את הקשיש על שהפעיל בביתו מכשיר טלוויזיה בשבת.

המשטרה עדיין חוקרת.

איש אינו יודע במה מדובר,

אבל דינו של הציבור החרדי כבר נחרץ,

ומעשה חריג,

גם אם בוצע על-ידי מי שקורא לעצמו חרדי,

הופך לכתב אישום נגד כל הציבור החרדי.

העובדה שימים ספורים קודם לכן נפגע רכושו של צעיר חוזר בשאלה,

בהחשד כאילו מדובר במעשה של חרדים,

הופרך לאחר שנלכדו הפוגעים,

אינה מונעת מלהזכיר גם מקרה זה בנשימה אחת

עם שאר מעשי הבריונות החרדיים.

וגם אני יודע את זה מעצמי.

אותה עלילה מתועבת של אנשי התשקורת,

שאמרו שאני רציתי לעשות ערב של הומור ואטרקציה על חללי 73 חללי המסוקים,

שקר וכזב,

שלא נברא עוד כדוגמתו, והוצאתי קלטת וידאו שנקראת התגובה שלוש שעות.

אני בכלל לא הייתי בארץ באותה שעה.

והם משתוללים במשך ימים שלמים שאמנון יצחק מארגן הערב.

יתרה מזו,

הם מצאו את מארגן הערב.

כתוב על המודעה מי מארגן הערב, תעודת זהות ופלאפון.

הביאו אותו לתוכנית

והצלילו את פניו, שלא יראו אותו.

ואני, שלא הייתי בכלל בקטע,

שמו את הפנים שלי כל הזמן לעיני כולם.

כן,

אני רוצה לתת אפשרות פה לידידינו, בבקשה.

תן לו מיקרופון, מגיע לו.

מחיאות כפיים.

יש לנו מצלמה פה למטה. לאט, לאט, לאט, רגע, שאני אקשיב.

בבקשה.

תקשיבי. כן.

יש לנו מצלמה למטה.

עוד פעם.

מדוע אנחנו לא יכולים לצלם את הבחור הזה?

מדוע אתה לא מרשה לנו לצלם בתוך הערב?

ובכן, שלא...

חבר'ה, לנו,

לנו,

אין חלילה וחס שנאה ליהודים האלה, שעושים נאמנה את מלאכתם לפי אמונתם.

רגע.

אנחנו פשוט מאוד למודי ניסיון

שכל חומר שהגיע למערכת שלכם סולף, קוצץ,

לפי המטרות שאתם הגדרתם מראש.

אבל בשביל מה אתה צריך את המצלמה שלך?

אני מוכן לתת לך כל קטע שתרצה

ממה שאני צילמתי והבאתי רחף, אתם בטלוויזיה,

בשביל שירחף מעליך. תודה רבה, אני מאוד מוזמן.

ומה שתרצה. אתה רוצה את הקטע של הילד הזה? אני מבטיח לך שאתן לך אותו בבטא.

תודה.

אין בעיה.

אבל אתה צריך להיות ג'נטלמן.

שאתה,

את אותה אווירה שאתה רואה פה,

תגדיר אותה על המסך.

אפשר לעשות את זה ככה.

אפשר להגיד, זה פחד. היו אלפים בפנים, אלפים צבעו בחוץ, שברו את הדלתות,

הגיעה משטרה ולא הצליחה להשתלט עליהם בגלל המטיף חומייני שיושב על הבמה.

ואפשר להגיד את זה אחרת.

אולי טעינו כל הזמן שהאשמנו אותו ולא בדקנו למה יש אהדה בציבור לאיש הזה,

מה הוא עשה טובה לאנשים מסוימים. לחלק אולי לא, אבל לחלק אולי כן.

מה הטוב שפה?

למה לא לתת לאנשים את האפשרות לבחירה?

והביאו לי מיפעת קטע,

ששם היתה איזו דוגמנית שאחיה חזר בתשובה,

והיא מספרת שהוא חזר בתשובה.

אחת מן הדרכים היו הקלטות שלי שהגיעו לידו והוא חזר. היה שם טומי לפיד, אתה מכיר אותו, כן?

טומי אמר, בטח איזה מיסיונר תפס אותו.

אז אמרו לי שהיה שם עורך-דין בר-און שאמר,

אני לא מבין,

אם בן 17 יכול להיות אחראי לחייו ולשמור על האומה,

להחזיק נשק ולדעת מתי לירות ומתי לא,

עם זה הוא יכול להחליט,

למה הוא לא יכול להחליט מתי לחזור בתשובה?

איך?

הוא שואל, אני הבנתי את השאלה, הוא שואל

ומה בקשר לנערים בני ארבע עשרה וחמש עשרה?

ובכן,

אם נער בן שלוש עשרה נוסע לאילת שלא על דעת הוריו ושלא ברצונם

בגלל החינוך שהוא סופג מהטרם בטלוויזיה,

או אם נערים מחליטים ללכת לכת השטן בן 15,

או נערים בגיל 12 סוחרים בסמים בבתי-ספר,

ועוד כהן תופעות שליליות,

בגלל הפתיחות,

בגלל הפתיחות שהם חשופים לדעת את כל הדברים האלה,

אולי נגביל ונכניס צ'יפ,

כמו שיש בארצות-הברית,

בטלוויזיה שם,

שלא מאפשרת לנוער בתוכניות מסוימות להסתכל,

והשליטה תהיה של ההורים.

למה פה בארץ לא מגבילים את ההסתכלות לנערים עד גיל מסוים?

כשאני הייתי צעיר אני זוכר שהיו סרטים,

פחות מגיל 16 אסור להיכנס,

אז היו מתפלחים מאחורי אחד ענק,

אבל ידעו שעד גיל 16 אסור.

מה היה אסור?

נקודות של צניעות.

היום, איפה יש צניעות?

בכל דוכן

יש מישהו שעומד, מפקח ממשרד החינוך, שאומר, ילד,

אתה אסור לקנות חוברת תועבה כזאת

כי אסור מתחת לגיל 16?

האם יש מישהו שעומד ושומר על הנוער מחשיפה בפני כל הפגעים בתחלואי החברה הישראלית? אין.

רק אם הוא עלול להיחשף ליהדות,

אותנטית,

ועלול בגלל זה לחזור לשורשים,

זה אסור.

מאיפה הבאתם את זה?

אני מרשה לך להביא מיקרופון שלכם.

תודה.

מי זה אתם?

למי אתה מתכוון? מי זה אתם הזה שמוסיף?

אלה שטוענים

כנגד אלה שמדברים לגיל 14-15,

אצלנו יש כלל,

קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים.

אם תעמדו בקריטריון הזה לפנינו, מי זה אתם? מי זה אנחנו ומי זה אתם? מי שמעלה את הטענה הזאת בתשקורת ונותן לה את הביטוי ומביא הורים שיגידו דברים כאלה,

או לוקח יהודי כמו שהיה פה ונותן לו במה להאשים את אמנון יצחק בהתאבדות שנגרמה מסיבות אחרות לגמרי,

וכשהוא התאבד הוא כבר חצי שנה חזר בשאלה בכלל,

ופיצול האישיות שלו היה נובע מבדידותו החברתית ועוד כהנה וכהנה. מי שנותן במה לדברים מן הסוג הזה,

ודאי שלא אכפת לו גם מגיל 14-15.

אז איך שואלים שאלה כזאת בכלל?

תחשוב על עוד משהו, בינתיים, לא הבנתי, אבל עדיין, מי זה אתם ומי זה ההם?

עוד לא הבנת? לא הבנתי.

אז תאר לך שהייתי בא לראיון וקצבנו חצי שעה, זה היה נערך שעה וחצי.

שעה וחצי? היינו שמים שעה וחצי. אם אתה נותן לי שלוש שעות רצוף לומר מה שאני רוצה בערוץ 2, עכשיו אני עושה איתך עסק, אני בא.

ואני מבטיח לך עוד משהו.

אם הייתי יכול להבטיח לך שלוש שעות, בשמחה. ואני מבטיח לך עוד משהו.

אם אתה ערוץ 2, מה שמעניין אותך זה כסף,

ויהיה לך את הרייטינג הכי גדול שהיה בהיסטוריה היהודית.

שלוש שעות.

אם מראיין או בלי מראיין?

איך? אם מראיין או בלי מראיין?

מישהו יראיין? אני, אחרי שאדבר את מה שאני רוצה, מוכן לתת למראיין לשאול אותי שאלות.

אנחנו לא ננהל משא ומתן כזה, למה אני לא מוסמך לנהל אותו.

אני מוכן לתת לך את הזכות לעמוד במשא ומתן עם אלה שמעליך.

נראה אם תעמדו בזה.

שלוש שעות, אגב, גם ראש הממשלה לא מקבל. שלוש שעות? גם ראש הממשלה לא מקבל שלוש שעות. אני יודע, אין לו מה למכור.

תודה רבה. מרוך תהיה.

כן

היה לנו ערב, תרחיק טיפה.

היה לנו ערב חינוך, תקריב טיפה.

אה, הינה, עכשיו בסדר. בסדרת חינוך, איך יכול להיות

שמשירים של אביב גפן,

נערים בישראל שמים קץ לחיים שלהם? איך זה יכול להיות?

איך ייתכן דבר כזה?

הרי אביב גפן,

שאין לי שום דבר נגדו כבן אדם,

הוא הסמל והוא הזה והוא פה והוא שם.

אני היום בחור בן 24,

גדלתי על חינוך חילוני,

אמרתי כבר קודם, הורדתי את הפאות שלי,

הוציאו ממני את הדת באכזריות.

הרי עצם העובדה, איפה שאני היום שומר,

אני שמתי יום אחד את הכיפה, אנשים נבהלו ממני,

מה, זה לא אותו איתי, הוא כבר לא יהיה נחמד, הוא לא יהיה זה,

עד שהם לא נרגעו קצת והבינו שסך הכול זו מדינה דמוקרטית, ואם אני מניח תפילין,

ואם אני אומר שמע ישראל,

ואני לא פוגע ולא כופה על אף אחד אחר,

אז זו זכותי, זו דמוקרטיה אמיתית.

עכשיו, עם כל הכבוד לאחיאנה, אם הוא מתאבד אז אני יכול להביא עשרות, אם לא מאות, של מקרים של נערים בישראל.

בצבא יש כל כך הרבה מקרים של אנשים שמתאבדים,

שהמפקדים צוחקים עליהם, אפילו נערים חילוניים. טוב, לא צריך להגיד את כוללם ורבים, הדברים המפורסמות.

רק אני רוצה להגיד לך דבר אחד, אם הזכרת את אביב ג'יפה,

אז אני רוצה להגיד לך משהו.

אדוני היושב-ראש,

לפני כמה זמן,

כשנה בערך,

הזמינו אותי אנשים פרטיים לערב

בבית החייל בתל-אביב.

יש גם חרדים שתורמים לעמותה של בית החייל.

יש הרבה חרדים שתורמים את עצמם בזיהוי חללים למען חיילי צה״ל ואזרחי המדינה.

כל אחד תורם במה שהוא יכול,

אבל הציבור שלנו מופלה לרעה.

בית החייל החליט לא לקיים, בעקבות פנייה של עמותת עם חופשי, את ההרצאה שלי.

למה? בגלל שהחרדים לא משרתים בצה״ל.

אני שירתי בצה״ל כחייל קרבי שלוש שנים מלאות, וסיימתי עם תעודת הצטיינות.

זה לא מספיק להם.

אבל השכנים שלך לא משרתים, אז אתה לא תיכנס.

אבל אביב ג'יפה, חצי שנה לפניי, היה בבית החייל,

וגם אחרי שסירבו לי היה עוד פעם בבית החייל,

ובשאילתא בכנסת

התחמק שר הביטחון במתן תשובתו לחבר כנסת למה הוא כן ואני לא.

מה איפה ואיפה? הוא שר שירים נגד צה״ל,

מטיף נגד שירות ובעד ירידה מהארץ.

הוא בסדר, כי הנוער הישראלי אוהב אותו.

אני לא.

אתה מבין איפה אנחנו אחזים?

זה לצערנו הרב.

כשהעולם הזה יבוא אל קיצו,

תישאר רק אמת ברורה ומוחלטת.

הרב אמנון יצחק במסע אל האמת,

אל תורת ישראל.

שכל אחד יסיר מעצמו את האני שלו,

את האגו, את האנוכיות שלו,

להסתכל על זולתו ולא על עצמו, לא מה יוצא לי מזה,

אז יכול להיות אחדות.

אבל אם כל אחד חושב על עצמו,

איך תהיה אחדות?

הגיע הזמן לעצור את שנאת החינם.

איך הכול מתוכנן, מבושן, איך עושים?

מה הבעיה שלהם?

קלטות.

הקלטות עושות שמות.

אחר כך הביאו אחת מהמערך,

דליה יציק,

והיא ישבה שם

כאחת מנשות החוק,

מבית המחוקקים הישראלי.

היא אמרה שמגיע על דבר כזה לפחות שנתיים-שלוש מאסר.

אם אתם לא יודעים, רבותיי, אני אשם בכל מה שמתרחש במדינה.

הכול זה בגלל הקלטות.

שתי נשים עקרו אתמול שיניים בגללי.

אחד הידרדר במדרון בירושלים בגלל שהוא שמע קלטת.

נער אחד התאבד אפילו כשהוא חזר בשאלה בגללי.

ביבי עלה לשלטון גם בגללי, כי הוא שמע קלטת.

ברק לא יעלה לשלטון, כי הוא לא שומע קלטת.

ובקיצור, רבותיי, הכול זה קלטת.

אז מישהו שלח לי פה איזה חומר בנושאים האלה של הקלטות.

זה לצנינים בעיניהם הקלטות.

והוא כותב כך,

מדוע הכנסת לוהטת?

כי שמעו קלטת.

על דגלה דמוקרטיה חורטת,

אבל רק לא קלטת.

בחופש הדיבור מתקשטת,

אבל רק לא קלטת.

לחוקק חוק היא מתלבטת,

כיצד לאסור את הקלטת.

ודליה איציק מחרטטת,

שלוש שנות מאסר על קלטת.

הטלוויזיה מצטטת

את מה שאין בקלטת.

וכך על כולם שולטת

בסילוף הקלטת.

את חופש הביטוי שוחטת, ועל שקריה היא שוקדת,

באובייקטיביות ממעטת,

כאילו זו הקלטת.

הורים בחיינים היא מלקטת,

ולכבודם אולפן מרהטת.

העיקר שיאשימו את הקלטת.

מהורים מאושרים היא משתמטת,

שראו את כל הקלטת.

זו שיטה בה היא נוקטת,

בה אותנו מנווטת,

ואת לפיה היא פושטת

רק בזכות הקלטת.

ועל כך יום-יום פטפטת,

הכל הכל בגלל קלטת.

אבל כידוע לכם, כשאני מתרגז אז אני אשחרר עוד חצי מיליון.

שלום לך, עיתונאי קטן שלי,

כלב שמירה יקירי.

כיושב ראש זכות הציבור לדעת,

ראיתי לנכון להעיר לך הערה קטנה לאחר שקראתי את

כתבתך מיום אמש.

אך קודם לכן, הינה ציטוט מתוך הכתבה.

ביום ג' שעבר בוצע שוד בסניף בנק במרכז הארץ.

החשוד שלומי לבש כובע גרב בעת ביצוע השוד.

הכספרית רחל,

אשת יוסי, זה שעובד במסגרייה ומתעסק בסמים למחייתו,

שם אשתו של החשוד גילה, בת 45 ממשפחת כהן המפוארת,

עובדת ניקיון בבית יתומים ומשתכרת סך 1,438 ו-42 אגורות לחודש. יש לה כתם לידה קטן,

בולט,

בלחי השמאלי.

למשפחתו של החשוד שלושה ילדים.

גיל לומד בגן יפה במושבה ופוזל בעינו הימנית.

רון, ילד עצלן, לומד בכיתה ח' אצל המורה ריטה חריטה, שהתגרשה.

עקב כך שהיא אינה יודעת לאפות ולבשל.

הילד השלישי, יוסי, קצת גיבל.

שלומי החשוד מתגורר ברחוב המעפילים מספר 5 בקומה שלישית, דירה מספר 9. גיל את הדירה בצבע חום לבן.

את אשתו הכיר כאשר עצר לטרמפ לאחר שנזרקה מביתה על ידי הוריה, ועוד הייתה בגיל 19. אביו, משה, רוכל משוק הפשפשים, ואת יומו מבלה בטנדלר אלטיזכן.

אמו, נורית, הייתה תופרת גרביים,

אך הפסיקה מאחר שהיא רועדת בידה השמאלית.

נחום הסבא מצד האבא סובל מלחץ דם גבוה ומסוכסך עם בני משפחתו כבר 20 שנה.

הסבתא מצד האימא, דליה, חולת סוכר, ורק אמש השתחררה מהמחלקה הנורולוגית

של הפרופסור דודוביץ', שנוהג לקחת שוחד מהפציינטים ועדיין לא נתפס.

יעקב, הסבא של הדוד של הגיס של החותן, של החשוד,

מכור לאלכוהול,

וחי עם האח של הסבתא מצד האבא של הסבתא החורגת,

שתיין בירה בדרך כללי,

ויוסי, הבן דוד של האח של הסבא מצד הסבתא החורגת, מעשן שלוש חפיסות סיגריות ביום.

במקצועו הוא חלפן כספים בשוק השחור,

וראו בן האח החורג של החשוד,

מתכנן לעבור דירה בעוד יומיים לצפון הארץ,

לאחר שהסתכסך עם אשתו נורית ממשפחת קופילוביץ',

שברחוב הגשר מס' 51. כאשר נכנסתי לראיין את אחד מבני משפחת החשוד, הבחנתי כי חדר הסלון ממוקם בצד צפון-מערב,

צבע השטיח בגוון חום בהיר,

צבע הקרמיקה במטבח סגול כהה,

צבע החרסינה והמבטיה ירקרק עם פס ורוד,

ריח השמפו כנראה בריח אורנים על בסיס לימון ומנטה,

את צבע האסלה לא ראיתי כי היה תפוס בשעת עריכת הראיות.

ג'קוזי לא מצאתי, למרות שדיווחו בתקשורת שהוא בצבע זהב בגוון נחושת,

את האינטרסול בחדר השינה לא הצלחתי לבדוק כי לא מצאתי סולם לטפס.

עד כאן ציטוט מתוך כתבתך.

ובכן,

כקורא קבוע של עיתונך,

באתי בזאת להעיר לך, ידידי העיתונאי,

כי למרות ושכחת לציין פרט קטן ושולי,

שהחשוד שלומי

שוחרר שעתיים לאחר שנעצר,

מאחר שהתברר מעל לכל ספק

כי אין לו כל קשר לאירוע ואין לו עבר פלילי,

והוא אדם נחמד ואהוב על החברה,

וסיים את שירותו בצהל עם תעודת מצטיין.

למרות כל זאת,

הינני להעיר את תשומת לבך בשם זכות הציבור לדעת

שמחובתך כחלב שמירה של הדמוקרטיה היה עליך לציין ולפרט גם כן את שם השכנים של החשוד

החף מפשע,

כולל מפרט הטכני של דירתם

ופרטי הריהוט שברשותם,

וכן את אורח חייהם וקרוביהם,

וכמעט טובים הם,

משאר בני משפחתו של שלומי היקר,

שמעולם לא חטאו,

לא הוא ולא הם.

כמו כן, חייבת לדעת כעיתונאי שאם וכאשר

יובא החשוד שוב לחקירה,

לא תוכל המשטרה להגיש נגדו תביעה פלילית על ביצוע שוד,

אם לא נפרט בדיוק

מתי הכיר את אשתו

ולמה בחר דווקא בה,

ואיזה צבע עניבה לבש ביום חתונתו,

וכמה מתנות קיבל לכבוד יום החתונה,

ומי היה הצלם,

ואיך קוראים לאשתו.

כיצד נוכל לנהל מדינת חוק וסדר ללא כל הפרטים העיקריים האלה?

מחובתך כעיתונאי

לבדוק את מספר החולצות במגירה השמאלית,

ולא להסתפק בצבע הגרביים שבמגירה הימנית,

כך שנוכל להקל על צוות החקירה

ועל כבוד השופטים

לנהל כמה שיותר מהר את החקירה וביצוע גזר הדין,

כדי לא לעשות עינוי דין.

הקווה של הבה תשתדל ביתר שאת

לעקוב היטב

ולעמוד על המשמר

בכל כללי האתיקה העיתונאית וחוקיה כראוי לעיתונאי מבריק

במדינה דמוקרטית ונאורה,

במדינה הדוגלת בשוויון זכויות,

ובעיקר במדינה המתפארת בדאגתה

לצנעת הפרט.

לסיום,

עליך לזכור, עיתונאי נכבד, את הכלל הידוע

כי אינך כלב שמירה,

וככלב

ששומר היטב על זכות הציבור לדעת.

נוסף בזה,

בהזדמנות זו חשוב לי להזכירך שוב ככתב לענייני פלילים,

כי כאשר מדובר בחשוד חרדי,

מחובתך להדגיש את כותרת הכתבה בנוסח

חרדי נתפס,

חרדי נעצר,

חרדי אשם.

חשוב לנו

לפגוש אותם לפחות בעיתון,

אם לא בבתי הכלא.

ונס כזה לא מתרחש בכל יום.

על החתום, דובי כלבת,

יושב ראש עמותת זכות הציבור לדעת,

רחוב צנעת הפרט, מספר אפס,

כיכר לשון הרע, שכונת רכילות.

וזה, אני חושב, מסביר קצת, לא?

עד כמה הדברים כואבים.

עד כמה הדברים כואבים.

יש פה כמה שאולי יבינו מה שנאמר כאן. שימו לב.

זה שלח לי אחד

אחרי ההפגנה,

והוא כותב כך,

שלום לך, ארץ נהדרת.

זה לי כמה שנים בארצנו הקטנטונת לאחר אלפי שנות גלות בארץ נכר.

התארחתי אצל בנימין זאב מרחוב הרצל,

השכן של זאב מרחוב ז'בוטינסקי,

דודו של נחמן מרחוב ביאליק, אח של סבא אליעזר מרחוב בן-יהודה,

שכן של יצחק מכיכר רבין, שהכיר את אדון דוד משדרות בן-גוריון ואת מנחם מרחוב בגין, בן דודו של ברל מרחוב כצנלסון,

שהיה שכן של חיים מרחוב הרצוג ושל יצחק מרחוב בן-צבי, גיסו של הירקן שאול מרחוב צ'רניחובסקי,

חבר טוב של אחד העם,

עד שהגענו למנדלה מוכר ספרים ואמרתי לו, שלום עליכם.

אך כאשר ביקשתי לדעת

איכן רחוב משה רבנו שעל פי תורתו חונכתי אני ואבותיי מדורי דורות,

אז הוא לקח אותי לרחוב

משה שרת,

משה סנה,

משה הס,

משה דיין ועוד הרבה מוישאלה.

אך את רחוב משה רבנו עדיין אני מחפש.

וכך אני ממשיך לטייל עם ידידי היקר בדרכים,

דרך פתח תקווה,

דרך יפו,

דרך השלום,

דרך בן צבי,

דרך נמיר,

דרך ההגנה.

אני שואל את ידידי,

היכן דרך התורה?

אז הוא ענה לי, מכאן עד הסוף שמאלה זה דרך ההלכה.

וכך מן הדרכים הגענו להרבה כיכרות,

כיכר המושבות, כיכר דיזנגוף, כיכר מוגרבי, כיכר העצמאות, כיכר ההסתדרות,

כיכר ויצמן.

ואז שאלתי,

האם יש גם כן כיכר המסמל את היום המיוחד שלנו, של עם ישראל?

והוא עונה לי, ודאי, ודאי, כיכר ה' באייר.

לא אני אומר,

כוונתי ליום השבת שלנו.

ואז הוא עונה לי, אה,

יש איזה רחוב קטן, בו מתגוררת קבוצה קטנה מימי הביניים,

קבוצה פרימיטיבית בלב העיר ירושלים,

והם קוראים לה כיכר השבת.

אבל ה' באייר זה אחד הניסים הגדולים שלנו,

שהוא יום העצמאות.

אז שאלתי, האם יש גם כן כיכר י' באגר,

זכר לאורי,

או כיכר כה' בכסלו,

זכר לחנוכה?

כיכר יציאת מצרים?

כיכר מתן תורה?

אז הוא לקח אותי לכיכר המדינה ואמר,

זה כולל הכל!

כך הוא אמר.

וכך, בטרם יצאנו לכיוון ירושלים,

והנה אני צופה בהרבה בניינים מפוארים.

בית ברל,

בית אשכול,

בית ההסתדרות,

בית המהנדס,

בית הסופרים,

בית האיכרים,

בית החקלאים.

שאלתי את ידידי,

האם יש גם זכר לבית המקדש?

אז הוא ענה לי,

החוק היום זה בית המשפט,

וזה מאוד קדוש לנו.

שאלתי, מה זה כל כך קדוש?

אז הוא ענה לי, מה?

לא ראית את אלפי האנשים שהיו בגן סאקר שהזדהו עם בית המשפט?

אז שאלתי אותו,

ומה עם החצי מיליון שהיו מנגד?

אז הוא ענה לי,

זאת הקבוצה הקטנה מכיכר השבת.

סליחה, אדוני, אני עוצר ושואל.

כמדומני שחצי מיליון זה קצת יותר מכמה אלפים.

אז הוא אמר לי, לא,

החצי מיליון הם לא אנשים,

הם רק קינים בעלוקות.

אבל אנשים הם אלה שהיו בגן סאקר.

שאלתי אותו,

אבל חצי מיליון היו נראים כמו אנשים.

אז הוא אמר לי, לכן יש לנו שופטים ובגצים,

והם קובעים מי אנשים ומי קינים.

לכן אנו קוראים למדינה שלנו מדינה דמוקרטית,

מדינה ליברלית, מדינה חופשית,

חופש הדת,

חופש הביטוי.

כאשר חזרתי סוף סוף הביתה אחרי יום טיולים ארוך,

שאלתי את עצמי,

האם היה זה טיול בארץ ישראל במדינת היהודים,

או שאני עדיין באמצע החלום?

זה המצב, יהודים יקראו.

כשבמדינת היהודים יהודים נלחמים נגד יהודים,

מוכנים לעשות שלום עם ערבים, מוכנים לעשות שלום עם כל מדינות העולם,

משלימים עם תופעות חברתיות מגונות שהיו לפני 10 ו-15 שנה,

יהודים נלחמים נגד יהודים.