קלטת 97 - מי האנשים ומי הכינים - חלק א

- - - לא מוגה! - - - 

מי האנשים ומי הכנים?

החצי מיליון הם לא אנשים,

הם רק כנים ועלוקות!

התקשורת מסלקת.

אנא,

אנא, התייחסו לבקשתנו בחיוב,

ואנחנו תפילה שהכל יהיה רק לטובה.

בברכה חמה,

מערכת התוכנית פוליטיקה בהנחיית יעקב אחימאיר על החתום רות כפרי.

ננסה דרמוס את כל היקר לעם היהודי. עוצפה שאין כדוגמתה.

יש שופטים בבית המשפט שלא משרתים בצבא בגלל תפקידם הרם. שוב, שהתקשורת מעוות את זה.

אז הוא אמר לי, לכן יש לנו שופטים בבגצים.

והם קובעים מי אנשים ומי כנים.

תלך את המספר 97-98.

מי האנשים ומי הכנים?

החצי מיליון הם לא אנשים,

הם רק כנים ועלוקות!

מי האנשים ומי הכנים?

מי רצון שנמצה את הערב הזה במהירות האפשרית?

לפני כן הייתי רוצה לשאול אם יש פה תלמידים מבית ספר רודמן.

כן.

יש, יפה מאוד.

למרות שמנהל בית הספר רודמן עבר מכיתה לכיתה להסדיר את התלמידים שלא להגיע להרצאה של הרב אמנון יצחק.

טוב,

ובכן,

לפני שנתחיל את ההרצאה, הייתי רוצה לדעת כמה מן הציבור כאן ראו כבר קלטות וידאו שלי, אם אפשר להרים אצבע.

תודה רבה.

כמה שמעו טייפ, אם אפשר להרים אצבע,

בלי עין הרע.

מי עוד לא שמע אותי בכלל?

איפה היית עד עכשיו?

טוב, יהודים יקרים,

אני אעשה פתיח קטן,

ואחרי זה ניתן אפשרות לשאלות ותשובות.

אם היו נותנים לי לדבר, לדוגמה, בטלוויזיה הישראלית,

בערוץ הממלכתי או האחר,

אני חושב שהייתי תוך 20 דקות מצליח, פחות או יותר,

להגיע לאיזו תוצאה טובה.

לפחות דבר אחד אפשר להוכיח במהירות,

זה את מציאות הבורא יתברך.

מה שנראה כי בלתי אפשרי,

שזה שייך רק לאמונה,

זה שייך רק לאנשים החשוכים, הפרימיטיביים, הדתיים, הפנאטיים.

או כמו שהוציאו גלויה בימים אלה,

החרדים נמלים שחורות,

חרקים קבוצתיים,

לובשי שחורים,

הפועלים במלוכד למען מטרתם ומצייתים בעיוורון למלכתם.

משהו שמזכיר את הימים שלפני 50 שנה.

רואים פה חרדים כמו חבר הכנסת רביץ,

אלי ישי, שר העבודה,

פרוש, סגן שר הבינוי,

סוחבים כסף על הגב ויוצאים מבית אוצר המדינה.

הנמלים החרדים.

ובכן, אם היו נותנים לנו לדבר כמה דקות,

איי, איי, איי, מה היה לנו להגיד?

היום אמרו לי שהקיבוצים מגישים תלונה נגד ערוצים פיראטיים שיורדים עליהם.

מה אומרים?

שהם חיים על חשבון המדינה.

האוכל והשתייה והחלב והנסיעות וחוץ לארץ,

הכול על חשבון האזרחים.

הקיבוצים מקבלים את ה-100 אחוז, לא 650 כמו בחור ישיבה,

אלא את כל הכסף מאלף ועד תו על חשבון המדינה.

וגם בסוף,

גם בסוף,

אחרי הכול הם במינוס שצריך כל שנת תקציב לכסות בערך 2 מיליארד שקל,

ושאלה פרס בזמנו 7 מיליארד שקל לכיסוי חובות וגירעונות.

ועל זה הם כועסים?

זה לא סחיטה, זה מגיע להם, בצדק. הרי הם הרוב במדינה.

זה המיעוט הכי קטן שיש.

הם פחות מהחרדים בהרבה.

אבל על זה הם הולכים למשפט.

כשהם אומרים על החרדים, סחטנים והכול,

זה בסדר, מה זה?

זה הציבור המוכה. זה הציבור, צריך להכות אותו.

הם הציבור הנאור.

הנאור. שמעתם על זה פעם, כן? הציבור הנאור.

ובכן, יהודים יקרים, אם היו נותנים לנו קצת לדבר,

ולא נותנים, לא נותנים, אולי אני אראה לכם הערב כמה קטעים יפים,

איך עובדת את הטלוויזיה הישראלית.

אם היו נותנים קצת לדבר,

20 דקות

אפשר להסביר

ולהוכיח מבחינה לוגית לבעלי השכל והסברה שיש בורא לעולם.

מי שמבין מהר,

תוך חמש דקות.

בואו ננסה את קריית ים,

איך הם, מבינים מהר

או לאט?

לא מבינים מהר, אתה אומר כבר מראש.

אם אני מוכיח

שכל אחד מאיתנו כאן נברא מוכרח שיש בורא.

אם אני נברא

ואני לא בראתי את עצמי,

אז אני נבראתי על ידי האחר.

אם אני נברא,

ודאי מוכרח שיש בורא.

עד פה זה ברור?

זה פשוט.

איך נוכיח שאני נברא

ואני לא הבורא של עצמי? איך נוכיח?

יש שתי אפשרויות.

או שאני הייתי לפני שנבראתי

או שאני לא הייתי לפני שנבראתי.

אם הייתי לפני שנבראתי,

לא נבראתי

כי הייתי.

אם לא הייתי לפני שנבראתי,

איך נבראתי?

הרי לא הייתי בשביל לברוא את עצמי.

זאת אומרת,

אני נבראתי,

ולא על ידי עצמי.

ברור מה שאמרתי?

ברור?

כן. מי יכול לחזור על זה?

הנה, זה שאמר שלא יבין, הוא דווקא יבין.

כן.

תסביר, אמרת שאתה רוצה להסביר. לא, אמרת אם אפשר לחזור.

אה, אתה רוצה שאני אחזור?

לא.

אתה הבנת מה אמרתי?

אתה יכול לחזור?

כן, אבל ייקח לי קצת. אפשר? ייקח זמן. אני אחזור עוד פעם.

אתה לא צריך להוכיח לי כלל. אני יודע.

אתה ברור, אבל לא בשבילך אני עושה את זה.

כן.

עוד פעם.

או שהייתי לפני שנבראתי,

או שלא הייתי לפני שנבראתי. נכון? רק שתי אפשרויות יש.

אם הייתי לפני שנבראתי,

לא נבראתי, כי הייתי.

אם לא הייתי לפני שנבראתי,

אז איך נבראתי אם לא הייתי?

בשביל להבות את עצמי,

מוכרח שנבראתי

על ידי אחר

חוץ ממני.

עד פה ברור?

כן. בקיצור יש בורא לעולם.

בטח, בקיצור יש בורא לעולם.

זאת אומרת,

אני נברא, ואם אני נברא ואתם נבראים, מוכרח שיש בורא.

כי אנחנו לא בראנו את עצמנו.

עכשיו,

הבורא

אין לו בורא,

כי אם לבורא

יש בורא, גם הוא נברא.

ואי אפשר שיהיו רק נבראים

בלי בורא,

שהרי הם נבראים על ידי האחר.

אז מוכרח שיהיה האחר שברא את כל הנבראים.

ומוכרח שלבורא לא יהיה בורא,

כי אם לבורא יהיה בורא, גם הוא נברא.

אבל אולי זה פועל במעגל.

אולי זה פועל במעגל?

שאלה יפה.

אם זה פועל במעגל,

נשאל כך.

אם זה פועל במעגל, האם המעגל הזה מוכרח או לא מוכרח?

אם נגיד שהוא מוכרח,

אז הוא מוכרח על ידי האחר.

חזק, אה?

ואם זה לא מוכרח, אז זה לא מוכרח. אז זה יהיה, לא מתחיל ונגמר. זה לא מעגל.

עכשיו,

דבר נוסף.

מוכרח

שהבורא יהיה מגביל ולא מוגבל.

זה מוגבל.

מישהו עשה לו גבולות.

השולחן מוגבל,

מישהו גבל אותו.

האולם מוגבל,

מישהו הגביל אותו.

כדור הארץ מוגבל,

מישהו הגביל אותו.

השמש, הירח, הכוכבים, הגלקסיות מוגבלים, מישהו הגביל אותו.

לכל המוגבלים יש מקביל,

ולמקביל אין מקביל,

כי אחרת גם הוא מוגבל.

ואי אפשר שיהיו מוגבלים בלי מקביל.

שאם המוגבלים הם לא מוגבלים,

אז הם מגבילים.

ואם הם מגבילים,

אז הם מגבילים את המוגבל.

ואם אין מי שיגביל אותם,

זה הבורא יתברך.

מקביל שאין מי שיגביל אותו,

הוא הבורא שברא לכל הנבראים.

התחלת התיאוריה של אריק פון דינקן, מה שהתפרסם לאחרונה,

לפני מספר חודשים,

לא, באחרונה יש לו כבר חידושים,

הוא אומר שהעולם נוצר מגרגיר אפונה.

לא?

לא.

אני מדבר על התיאוריה של... המפץ הגדול.

לא.

אריק פון דינקן לא דיבר עליו. אה, אתה מדבר על אריק, סליחה, שזה סטיבן הוקינג. סליחה.

סטיבן הוקינג זה אחד אחר. אריק פון דינקן ומרכבות האלים, אכן.

אין לו דרך.

הוא רוצה להגיד שהכול טבע,

אבל אין לו הסבר מנין הגיע הטבע.

אם טבע זה חול, מים ואבנים,

מאיפה הם הגיעו?

חומר יש לו זמן. אנחנו לא מדברים על אותו דבר. אז מה אתה מדבר?

אני מתכוון לתיאוריה שהיו יצורים מפותחים יותר שהגיעו לכדור הארץ.

היו יצורים מפותחים שבאו ופיזרו אותנו פה, והלכו לטייל בינתיים.

לא.

היו יצורים מפותחים יותר שראו ציוויליזציה נכשלת.

כן.

ומי עשה את הציוויליזציה הנכשלת?

איסלאם פעיד.

ומי עשה את היצורים האלה שבאו לבקר את האוכלוסייה הנכשלת?

הרי הם נבראים.

ואם הם נבראים, יש בורא. לא אמרתי שהם לא נבראו. אם הם נבראו, בשביל מה אני צריך את אריק פון דינקן? יש לי תורה.

לא אמרתי שזה לא נכון.

אבל אמרתי, דיברתי על תיאוריה שנה.

אני שואל, לנו אין תיאוריה, לנו יש אמת.

לא, יש תיאוריה.

לא, אמרתי שזה לא אמת.

אז לא יכול להיות שהתיאוריה והאמת שהם סותרים אחד לשני, יקוימו ביחד.

מי אמר שהם סותרים?

אם הוא אומר שיש יצורים שבאים לבקר. אבל זה לא סותר.

בתורה אין דבר כזה.

אף פעם יש. מה יש?

כתוב, יש איזשהו מאמר שקראתי על חוקרים קפליים,

משהו כזה,

שישנם עוד עולמות ושכל תופעת העב״מים אכן באמת קיימת. זה דבר נכון, דבר שקיים ועוד הוזכר ימים ימים מאחור.

אין בקבלה דבר כזה כלל.

יש קבליסטים, נכון, שעושים הרבה כסף על דברים כאלה.

במקורות שלנו אין בכהוא זה.

המדענים לא מסכימים עם זה,

והמדענים אומרים שאין דבר כזה עב״מים.

20 שנה הם חוקרים את הנושא,

ולא נתגלה עב״ם אחד שניתן להוכיח מדעית.

מה שלא נתגלה זה לא אומר שלא קיים.

ברור.

ומה שלא נתגלה, ברור שהוא לא קיים עד שיתגלה.

נכון? אבל זה לא בטוח שהוא לא קיים.

אני אמרתי שהוא לא קיים?

לגבינו כרגע, לגבי דידי,

חוץ ממי שנמצא כאן באולם, לא נמצא פה אף אחד.

בינתיים,

אם יבואו עוד, נגיד, הנה, עוד עב״מים נכנסו.

אבל בינתיים זה מה שיש.

ובכן, מגביל ומוגבל.

אז מוכרח שהבורא הוא מגביל

והוא לא מוגבל.

כי אם יש מי שמגביל אותו, גם הוא מוגבל והוא המגביל.

אז מוכרח שהבורא הוא מגביל ולא מוגבל.

מוכרח שהבורא הוא כל-יכול.

קול יכול, שאם הוא לא קול יכול אז הוא מוגבל,

ואם הוא מוגבל

אז יש לו מקביל, ואם יש מקביל אז הוא הבורא המקביל

ואינו מוגבל הוא הקול יכול.

אולי נגיד שיש שניים הקול יכול?

שניים הקול יכול, למה נגיד אחד?

בואו נלך על שניים.

נשאל, האם הקול יכול הזה יכול להגביל את זה?

אם הוא יכול להגביל אותו אז זה מוגבל,

אם הוא לא יכול להגביל אותו, אז הוא מוגבל.

אולי אנחנו הולכים בהרמוניה.

איזה הרמוניה?

שהם יחד לא מגבילים לך.

אפילו אם תגיד כך, עצם זה שהם שניים זה כבר מוגבל.

אם יש שניים זה כבר מוגבל.

כי אחד זה אחד ואחד זה עוד אחד.

וזה מגביל את השני.

במקום שזה נמצא, השני לא יכול להימצא.

כי זה אחד וזה עוד אחד.

אבל אולי זה מעבר למה שאתה מכיר. מה פירוש מעבר? הכל אני יכול להגיד מעבר.

נשים הכל מעבר לפינה ונעשה מה שאנחנו רוצים, הכי טוב.

כל זמן שהשכל שלך יכול להגיע לאן שאני מוביל אותך,

אתה לא צריך להישאר מעבר.

תישאר פה בינתיים.

התכוונת?

אברהם היה מעבר.

אברהם העברי היה מעבר אחד וכל העולם מעבר השני.

הוא הבין את מה שאני אומר.

אתה מבין? בגלל זה אני מבין מה שהוא אמר.

זה העניין.

כל השאר נשארו מעבר. לא רצו להבין מה שאברהם אמר.

אם כן,

יש בורא לעולם אחד יחיד ומיוחד שברא את כל הנבראים בעולם,

הוא מגביל ואינו מוגבל והוא הכל יכול.

האם הוא חכם?

ודאי שהוא חכם.

אם אנחנו מתפעלים מדברים שאנחנו רואים ואומרים כמה חוכמה יש בדבר הזה וכמה בזה,

וזה ניצול במקסימום של המקסימום,

של 10% עד 15% בלבד. איינשטיין ניצל את מוחו

בין 10% ל-15% בלבד.

אז אתם מבינים מה זה

בורא עולם

שנתן לכל אחד חוכמה

מיליארדים שנמצאים היום,

ועוד ביליוני ביליונים שהיו משכבר,

וחילק לכל אחד חוכמה,

ומה שיש ביד זה, אין ביד זה.

זאת אומרת, הוא חכם.

חכם בורא דברים לתכלית.

מהי התכלית שברא הקדוש ברוך הוא את עולמו?

מי שעשה את המיקרופון הזה עשה אותו לתכלית,

מי שעשה את הרמקולים עשה אותם לתכלית.

מה התכלית שלנו שנבראנו?

לאיזה צורך? לאיזה עניין?

מה המשימה שמוטלת עלינו?

מוכרח שהבורא החכם

יודיע לברואיו

מהי התכלית שהוא רוצה מהם.

יצרן,

משאיר הוראות יצרן, איך מפעילים את המכונה?

איך מתקנים אותה?

מפרט טכני.

באיפה שלנו?

מה המטרה שלנו?

בורא עולם, יש לו כמה דרכים להודיע לברואיו.

אחת, זה בגילוי אישי.

שתיים,

זה על ידי מסירה, על ידי שליחים.

שלוש, זה בכתב.

גילוי אישי היה במעמד הר סיני לעיני מיליונים,

גם לא יהודים.

הוא נתן מכתב, עשרת הדיברות, והמכתב, מכתב אלוקים, חרוט על הלוחות.

והוא גם שלח ביד עבדיו הנביאים לומר דברים לעם בשמו,

ולא רק לאותה שעה, עד סוף הדורות.

ובמבחן הזמן,

3,300 שנה עד היום,

כל דברי הנביאים קוימו.

אפילו שמבחינה מציאותית לא שייך שהאדם ידע את המחר,

לפני שנולד המחר.

והמחר,

לא תלוי באחד,

המחר תלוי בכולם.

לדוגמה,

אני רוצה מחר לעשות כך וכך, זה תלוי אם יהיה רכב, אם יהיה דלק, אם זה ייסע, אם לא יהיה פקק,

אם ההוא יגיע בזמן לפגישה, וכן הלאה, זה מורכב.

אפילו אם אני אתכנן ואני אקבע, וסיכמנו והבטחנו,

זה לא בידך,

זה למחר.

כשכבר דיברת עם ההוא

לעוד אלף שנה, אתה עוד לא יודע מי יהיה ההוא.

אתה יכול כבר לקבוע איתו מראש מה יהיה,

ושזה יעמוד במבחן המציאות.

ככה הנביאים דיברו,

מראש עד אחרית,

עד גוג ומגוג.

בביאת גואל צדק, בבניין בית שלישי,

הכל נכתב מראש.

זאת אומרת,

הקדוש ברוך הוא בגילוי במעמד הר סיני,

אמר לעולם, אני כאן.

אנוכי השם אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, מבית עבדים.

ושלא תטעה,

זה לא פנטזיה,

זה לא דמיון,

זה לא מערכות JVC מאחורי ההרים,

זה אני.

אני שהוצאתיך מארץ מצרים,

עם עשר מכות לפרעה,

דם, צפרדע, כנים, ערוב, דבר, שחין,

כמו שפירטנו בקלטות,

חבית על חבית.

וליהודים לא קורה,

ולמצרים כן קורה.

במכת בכורות,

שכל הבכורות מתים כרגע,

כריעת ים סוף,

ענני כבוד,

ירידת המן, אוכל מן השמיים, 40 שנה, לא יום ולא יומיים.

מים במדבר, ארץ יא.

מים, מלווים אותם כל הדרך עם סלע.

זה לא בא אחד ועשה איזה פטנט והלך לו.

זה אחרי 40 שנה של הוכחות במדבר,

ועוד

שנה שלמה רצופת מכות על המצרים,

ולצאת ממצרים מעבדות לחירות, זה לא דבר פשוט.

אחרי כל זאת, הוא מודיע לברואיו בספר התנ״ך,

אלה החוקים והמשפטים והמצוות אשר אני מצווה אתכם.

זהו, זו התכלית. בשביל זה נבראתם.

תקיימו את זה.

אתן לכם שכר בעולם זה ובעולם שאליו תגיעו.

העולם הזה זה רק מעבר.

העולם שאליו אנחנו יוצאים,

זה העולם האמיתי שבשבילו נבראנו.

באנו ממנו וחוזרים אליו.

זה רק תחנת ביניים.

פה אף אחד לא נשאר.

נכנסים בתוך גוף,

עושים את מה שצריך.

יש לך תיק

שאתה נושא איתך מכאן,

שיש בו את המצוות,

ויש בו את העבירות,

וכשאתה יוצא מכאן אתה מגיע מוסר דין וחשבון.

לפי זה אתה מקבל מה שמגיע לך,

ועל זה תשתכר לנצח נצחים, או להפך.

כל זה נעשה בשביל להיטיב לנו.

כל הבריאה כולה להיטיב לנו.

עכשיו אני שואל שאלה.

אני לא חכם

כמו הבורא שלי,

אבל אני מספיק חכם בשביל להבין שהוא חכם ממני,

ושגורלי מסור בידו ולא בידי.

משהנשמה שנפח בי מסורה בידו ולא בידי, כי אין גיבור לכלוא את הרוח.

ואני בטוח שהוא ברא אותי לטובתי,

והוא הכין לי את כל צרכיי,

והוא מבקש את טובתי. כמו שאבא שלי רוצה את טובתי,

וכמו שאני רוצה את טובת בני,

כך אבי שבשמיים רוצה בטובתי.

אבל כמו כל ילד, כשהוא קטן, הוא סרבן ומרדן,

ולא שומע, ורוצה דווקא את מה שהוא רוצה,

ומתי שהוא רוצה,

וכמה שהוא רוצה.

כשהוא מתבגר,

אז הוא מבין קצת אחרת,

ושאבא צודק והוא לא נודניק, וגם אימא לא,

כיוון

שמבקשים ממנו לקחת סוודר זה לטובתו,

ואל תשכח לשתות,

כי היום חם זה לטובתו.

אבל לפעמים הוא רוצה להרגיש עצמאי, הוא כבר גדול. בשביל מה צריך להסביר לי כל רגע? ככה סוודר, תשתה, תאכל,

אל תשכח, יש לך כרטיסייה,

יש לך כסף.

בשביל מה? הוא רוצה להרגיש עצמאי.

ומה אכפת לך אם משגיחים עליך?

ומה אכפת לך אם יזכירו לך?

האגו,

אני, אני ואפסי עוד. אני.

אז כשהוא יוצא מרחם אימו,

הוא תלוי באימו.

כשהיינו בבטן אצל אימא לפנים תשעה חודשים,

בתוך מזרון מים,

ככה שתים על הכיפק, סלטות, ימינה, שמאלה,

ומקבלים את תמצית המזון הטוב של אימא, את התמצית הטוב של אימא,

ומסתפקים במועט,

ונס,

נס בתוך הבטן, נס.

מה הנס?

בדרך כלל, אם לוקחים דבר ושמים אותו בתוך מים,

אם הוא כבד,

הוא שוקע, אם הוא קל, הוא צף.

ובבטן של אימא,

כשאתה קטנצ'יק, אתה בתחתית הבטן.

כשאתה

גודל יותר, אתה עולה למעלה.

ואחר כך עוד יותר, עד שאתה יושב לה כבר פה.

היית צריך לרדת במים, לא?

הוא עולה למעלה.

הרגע הוא עושה סלטה, הופ!

בא החוצה.

פלפלאות.

וקודם הוא היה נושם

דרך האימא.

דרך הטבור.

איך שהוא יוצא וחותכים את הטבור,

מתחברים אצלו צינורות שהוא יכול לנשום בזכות עצמו.

אם לא יתחברו הצינורות האלה כהרף עין,

או לא יתחברו בדיוק,

מת.

ואצל כולם זה עובד כמעט, כולם כמעט, אוטומטית, טיק.

מי סידר את זה?

דאגת למזון בפנים?

לא. דאגו לך.

יצאת מהבטן, הכינו לך מזון בחוץ.

כן?

כשלא הייתה מטרנה,

היה חלב אם.

ואימא גודלת ומגדלת אותך,

ורוחצת ושוטפת,

ואתה אפילו לא בר דעת להבין את הטובה שעושים איתך.

אוכל ושותה.

רוצה משהו?

וואי!

בשתיים, בשלוש, בארבע בבוקר, כמה פעמים? וואי!

ישר אבא ואימא וכולם כן, מה מי כן, מה מי כן, מותק? מה, מה, מה, מה, מה?

נראה היום, תגיד לי, אמא, וואי! תקבל כף.

היום אתה גדול, קום לבד.

אבל מה, כשהיית קטן,

דאגו לך, פינקו אותך, חיתלו אותך,

קנו לך,

לקחו אותך, לימדו אותך.

יום אחד הגעת לגיל טיפש עשרה, אני חי לבד.

זהו, אני גבר.

מעכשיו לא אבא, לא אימא, לא אלוקים, לא שום דבר. אני לבד עם הונדה.

טררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררר זהו.

ומפה חביבי יוצא לדרך חדשה.

אחרי הונדה מחפש לו ג'יפ.

הופה,

פיפיפ, הופ.

איזה יופי.

מה התכלית?

אופנוע?

ג'יפים?

ג'ימסי. בסוף ג'ימסי, אה?

כולם מגיעים לג'י.אם.סי השחור,

נוסעים למשכן האחרון.

אז אני שואל שאלה, מה התכלית?

חוכמה מופלאה, עולם נפלא,

לא חסר לנו כלום, הכל מוכן ומזומן.

בשביל מה כל זה?

מה המטרה של הבריאה?

ליהנות.

ליהנות פה?

שם.

ליהנות שם.

ליהנות פה ודאי שלא נהנים.

אתה יודע, אמרו שהיום היה פריימריז של המערך.

יש כמה נהנו ויש כמה לא נהנים.

ככה זה בחיים.

ויש כאלה שנהנים מן הספק.

הנאה אמיתית בעולמנו זה אין.

אין הנאה אמיתית. אפילו חתונה של ילד, שזה שמחה ושיא בחיים.

לחתן ילד, זה לא צחוק, לחתן ילדה, טרחת, הכנת.

איך נראה היום החתונה?

איך נראה עד החתונה?

כמה הכנות, כמה טרחות, כמה מריבות, כמה ויכוחים.

את זה כן נזמין, זה לא נזמין. צלם כזה, לא 100 תמונות, לא 200 תמונות.

מה, אתה לא צלם את המשפחה שלי?

אין לי כסף.

אז לא נזמין. אז אתה יודע מה? לא נעשה עתונה.

אז ככה, וויכוחים, וצרות, ובעיות, ואיזה תפריט, ואיזה אוכל, ואיזה בגדים.

ותקנה לי, ותקנו לי, ות...

וואי, וואי, וואי, וואי. ואחרי זה שמגיע כבר הערב.

אז מחכים בכניסה, עם השקית של הצ'קים.

ואחר כך, תגידי, הוא לא נתן לך? לא, הוא לא נתן. לך הוא לא נתן?

לא, הוא לא נתן.

וואלך, ראית?

ומתחילים לאכול את הלב,

ואחר כך להצטלם עם כל אחד, וכל צילום עוד כמה שקלים, ועוד צילום עוד כמה שקלים.

וזה לא בא, וזה כן בא, וכך, ולא מספיקים. עבר הערב שעתיים-שלוש,

נשארת עם חובות.

זה השיא כבר. אתה לא יכול להגיד שאתה יושב שלוש-ארבע שעות ככה, כמו מלך,

ואתה נהנה,

וכולם משרתים אותך, ואין לך שום דבר של דאגה. אין.

זה כבר שיא.

מתי אנחנו נהנים באמת?

מקצת מנקצת ביממה אפילו. אם כל יום אין לנו מקצת מנקצת ביממה אושר אמיתי,

אושר אמיתי,

והרי זה זכרנו.

אבל האם יכול להיות שקיבלנו 24 שעות בשביל חמש, עשר, רבע שעה ביממה? בשביל זה צריך לעבוד שמונה שעות, ולנוח, ולהתכונן, ולהכין, והכול בשביל רבע שעה הנאה?

בשביל זה 24 שעות?

לא ייתכן.

כל המאמץ ישתלם רק אם בסוף נקבל יותר ממה שהשקענו.

לדוגמה,

אדם שפותח עסק ומשקיע 5,000 דולר,

ודאי שהוא רוצה להרוויח עשרות אלפי דולרים.

אדם שמשקיע 100,000 דולר,

ודאי שהוא מתכוון להרוויח מיליונים.

אדם שמשקיע מיליונים דולרים,

ודאי שהוא רוצה להרוויח הרבה יותר מכך.

אבל אין אחד שמשקיע 100,000 דולר להרוויח 1,000 דולר.

אז לא יכול להיות ש-70 שנה נחיה כאן,

ונרוויח את החלק המאה מזה כאן.

זה לא יכול להיות.

יתרה מזאת,

אם אני רואה שאדם השקיע מיליון דולר בעסק,

אני מבין שהוא הולך להרוויח הרבה יותר.

אם אני רואה שהקדוש ברוך הוא השקיע בשבילי, בשבילי,

את כל העולם כולו,

את כל הגלקסיות הוא ברא בשבילי,

בשבילי, שהשמש תאיר לי והירח יהיה למאור לילה,

ושיהיה לי כוכבים,

שתהיה לי תקרה יפה, אקוסטית, למעלה בשמיים כשאני יוצא, כשאני אסתכל למעלה, אני אענה,

שיהיה לי אוויר,

שיהיו לי פירות בכל הצבעים,

בכל הצורות, שיהיה לי נחים, שיהיה לי טוב, שיהיה לי טעים.

לא יכול להיות שאת כל זה הוא ברא בשביל שבסוף אני אהיה מאכל לטולעים.

לא יכול להיות.

זה הכל בר דעת, מבין.

להשקיע כל כך הרבה בשביל שיצא מזה nothing,

זה לא יכול להיות.

תגיד לי, אמא,

כדאי לך להיות בהיריון.

למה?

אחרי תשעה חודשים

תהיה לך

שקית חול.

שקית חול אחרי תשעה חודשים?

מי תיכנס להיריון?

ומה מקבלים?

מקבלים ילד,

שבעוד 70 שנה הוא יהיה שקית חול.

אז בשביל מה משקיעים את הכול?

וכי חסר לו לבורא עולם חול?

שפת הים מלא חול.

כדור הארץ מלא חול, הוא צריך גם אותי שקית חול.

אלא ודאי שכל בר דעת מבין

שיש תכלית לבריאה,

גם אם הוא לא נתקל בספר התורה.

וגם אם הוא לא למד בבית ספר דתי,

הוא צריך להגיע למסקנה לבד.

עד כאן ההקדמה למי שיש שאלה, בבקשה.

כן.

כן, מה השאלה?

האמת היא שבהרבה מהקלטות שלך אתה שואל מה תכלית

תיאומנו מבחינה חילונית.

כן. לחלוטין.

יעזר לי לשמוע את הקלטות. יש לי תשובה, אתה מעוניין לשמוע?

בטח.

לעניות דעתי, תכלית קיומנו, החילונית לחלוטין,

היא ליצור פה חיי נסף.

זה אומר,

אם לפני 500 שנה הנשים, תוחלת החיים שלהן

הייתה 30-40 שנה בערך, והיום 80 שנה,

יש,

יש. הכירתי את זה, אז אם אתם רוצים להגיד, תגידו לי כבר מה שיש.

והיום אנחנו ב-80 שנה, אז בעוד 500 שנה יכול להיות,

יכול להיות, לא בטוח,

אבל זאת הערכה,

שאנחנו נחיה פה 120 שנה, 130, 140, עד... קחי אלפיים.

כמה שעות. ובעדין?

אין לי מושג מה יהיה, אני לא חיה שם. 5,000 שנה.

נו,

ומה עם אלה שעוד לא הגיעו לזה ומתו אחרי 120 שנה?

מה הייתה התכלית של בריאתם?

אדמה. להמשיך ליצור כמו חיי נצח.

זאת אומרת, לפי שיטתך,

אנחנו רק מכינים למישהו פעם שיהיה לו משהו.

לא, אנחנו מכינים לעצמנו.

כך, את לא תהיי כבר.

בסדר.

מה בסדר?

אז לא לעצמנו.

אני אחראה יותר מהדור הקודם, זה גם משהו.

בואי, בואי אני אסביר לך, תקשיבי.

אם זו תכלית נצחית, אוי ואבוי לחילונים שחושבים כך.

היה אחד שהגיע לגיל 40,

בא אליו הרב ואמר לנו, אתה בגיל 40 כבר?

בוא,

שב קצת, תלמד תורה.

אמר לו, תראה מה אני אגיד לך, עוד אין לי מספיק כסף. כשיהיה לי מספיק כסף, אני אשב ללמוד תורה.

טוב,

חיכה עוד קצת, אחרי עשר שנים כבר היה לו מספיק כסף.

אמר לו, נו, עכשיו אולי תשב ללמוד תורה.

אמר לו, לא, עכשיו אני אגיד לך את האמת, אני מכין קצת שיהיה לבן שלי.

אני עובד עכשיו בשביל הבן שלי.

טוב, הבן שלך, הבן שלך.

ומה איתך? לא, הבן שלי. יותר חשוב הבן שלי.

מכין לבן שלו, מכין לבן שלו, יום אחד נפטר, הבן שלו כבר

עשיר בלי שיעבוד.

אמר לו הרב,

בוא אתה תשב, תלמד.

הוא אומר לו, תשמע, לי אין בעיה, אני מוכן ללמוד, אבל מה יהיה עם הבן שלי? אני צריך להכין לבן שלי.

אז גם הוא מכין לבן שלו.

והבן שלו, שואלים אותו, ומה איתך? הוא אומר, אני גם מכין לבן שלי.

והרב שואל, מי זה הבן שכולם מכינים לו?

ומה איתכם?

אתם לא בנים.

למה שאתם תמותו בשביל ההוא שעוד לא נולד?

כי דאגו לי לפני שנולדתי. נכון.

ולמה?

כי רצו ליצור בשבילי. ולמה? הכי טובים שהם יכולים. ולמה?

ולמה? כי אני יוצאת מתוך נקודת הנחה שאהבו אותי. שאהבו אותך.

את יודעת, יש הורים היום בעולם שלא מולידים בכוונה בגלל שהם אוהבים את הבנים שלא ייוולדו להם.

כי הם לא רוצים לגרום להם שימותו.

מכירה אותם?

אתם בפלוויזיה מדברים על אנשים כאלה של זוגות שמתחתנים שלא על מנת ללדת. למה?

שלא לגרום צער לילדים שלהם שגם הם ימותו. הם אומרים, מספיק, אנחנו נמות בשביל כולם.

מה את אומרת?

זה יותר טוב מלהאריך את תוחלת החיים ולגרום מיתה.

איש באמונתו יחיה, את אומרת.

ומה התכלית של כל הבריאה? אין לך תשובה.

לא, אמרתי לך מה התשובה.

ליצור כוח חיי נצח.

באפשר, את חושבת. בסופו של דבר, יכול להיות שיהיה אפשר.

יכול רק. אני מניחה שזאת המטרה. של מי?

של כל הבריאות, שהן חילונים. אני שואל עכשיו,

יש פה חילונים שירימו אצבע.

יש פה חילונים, בבקשה, להרים אצבע.

יופי. כמה מכם חושבים כמוה?

אף אחד לא קם. עדיין לא אמרים שזה לא נכון.

זה ברור שזה לא אומר שזה לא נכון.

זה נכון שזה לא אומר שזה לא נכון. זה נכון מה שהיא אומרת שזה לא נכון,

ואני אסביר לך.

אבל בן אדם ניסיוני אין לו ארבעה מוחד ויעבוד.

בינתיים.

אין לו ארבעה מוחד. לא, אין דבר כזה.

יש אדם שלא רוצה לבדוק.

עייפות החומר זה פיזיקה.

כן, פעם אבל זה היה בגיל 40, היום זה בגיל 80. את יודעת שפעם חיו גם יותר?

את יודעת שפעם חיו 930 שנה.

אוקיי, אז אתה רוצה לתת לי דוגמאות מהתנ״ך, אבל אני בן אדם חילוני, מבחינתי אין תנ״ך. אין דבר כזה.

את יודעת, אני אדם דתי, מבחינתי את לא נמצאת כאן.

אוקיי, זכותך? מה זה זכותך? אני יכול להכחיש את המציאות שאת כאן?

אני יכול להכחיש את המציאות שאת כאן? מה זה מבחינתי אין תנ״ך?

אני, מבחינתי אין משטרה,

מבחינתי אין אנשים, מבחינתי אין כלום. מה זה מבחינתי?

אם אתה רוצה תשובה חילונית... זה לא תשובה חילונית.

חילוני הוא עדיין מן היישוב שצריך להתייחס להיסטוריה ולעתיד.

הוא לא יכול להגיד בשבילי אין עבר כזה. מה זה אין?

אני יכול להגיד, לא מעניין אותי שהייתה מהפכה צרפתית,

אבל אני לא יכול להגיד שהיא לא הייתה בגלל שאותי זה לא מעניין.

לא.

הבנת?

אני מתייחסת להיסטוריה, אני מתייחסת לתורת דרווין,

אני מתייחסת לכל ההיסטוריה כמו שהיא מצוינת בספרי היסטוריה.

מתי חי דרווין? מתי חי דרווין?

זה לא שייך ליהודייה מה שהיא אומרת.

גם אישה אם היא גויה יכולה לשאול שאלה כזאת, אבל הנקודה היא כזאת,

תקשיבי רק רגע.

אני שואל אותך, את יודעת לפני כמה זמן חי דרווין?

לא יודעת.

אני שואל אותך, אם יבוא בן אדם,

סליחה, את למדת בבית ספר?

עד איזה כיתה?

עד כיתה יב. יב.

אני שואל אותך, לימדו אותך את לוח הכפל? לימדו.

לפני כמה שנים זה היה?

זה ה... מי? כיתה ב', אני מניחה, עד כיתה יב. בערך כמה זמן? עשרים שנה?

עשרה שנה לגבי. עשרה שנה.

אז אני שואל אותך עכשיו שאלה.

אם יבוא בן אדם

חמש דקות לפני שדיברנו

ויגיד לך

שלוח הכפל יסודו בטעות,

ויש לו עכשיו לוח אחר,

תקבלי את מה שהוא אומר או לא תקבלי?

תשמע, זה דבר שהוא תלוי. תקבלי או לא תקבלי?

יכול להיות שכן.

יכול להיות שכן. הוא אומר לך, תשמעי, עוד אין לי את הלוח החדש מבוסס,

אבל אני מקווה שבעוד אלף שנה אני אצליח לבסס אותו.

בינתיים עזבי את לוח הכפל הקודם

ותתחילי להסתמך

על לוח הכפל העתידי שעוד לא הומצא.

מה את אומרת?

תקבלי להיקבל. לא תקבלי אותו.

אריק פונדינקן חי לפני 110 שנים,

ואברהם, יצחק ויעקב חיו לפני 4,000 שנה,

ואת לוח הכפל שלהם כל העולם מכיר.

ואת דרווין, אני אמרתי אריק פונדינקן? מה אמרתי?

כן. בטעות.

כן.

ודרווין, הוא רק לפני כמה זמן, את מבינה, בא עם תיאוריה שאינה מבוססת,

ואין היום במדע החיצוני כמעט מי שמחזיק ממנה היום לאור הפרחות שיש עליה,

וגם הוא לא אמר שמצא את הסוף ואת ההוכחה המוחלטת.

רק ברבות.

אז אולי תימצא,

ולהתחלה אין לו הסבר איך התחיל הכל,

ואת כבר מסתמכת עליו ולא על אברהם, יצחק ויעקב.

ההפך ממה שהחלט לגבי לוח הכפל.

למה?

כי לוח הכפל,

לוח הכפל שלנו הוא דתי.

ולוח הכפל שלך, את קורא לו חילוני.

ובגלל שיש מושג דתי וחילוני פה בארץ,

לכן לא מתאים לי לוח הכפל המדויק אפילו של הדתיים.

עדיף לי לוח כפל שימציאו פעם, אולי,

חיים נצחיים וכו', אולי.

עדיף לי לחיות על זה, למות בינתיים,

וליהנות מזה שאולי פעם יחיו אנשים בזכותי. איזה מין תיאוריה זאת.

אצלנו אומרים,

קחת ודאי להסתלק מן הספק.

אם יש ודאי,

עוזבים ספק.

אם את מחפשת עבודה ואומרים לך, פה יש מקום עבודה.

פה יש מקום עבודה בטוח עם משכורת 7,000 שקל.

פה יש ספק.

לא ברור אם תתפטר האישה ויהיה מקום,

וגם מרוויחים 3,000 שקל. זאת אומרת, אני לא רוצה את ה-7,000.

אני רוצה את הספק.

איזה מין התנהגות זו?

בכל אורח חייך לא תלכי בדרך שאת הולכת כרגע.

בכל מעשה שאתה עשי.

תמחרי את הוודאי ולא את הספק.

אה, תגידי, יותר קשה?

תגידי, לא מתאים? חזותית? תגידי כל מיני סיבות? נו, אני יכול לשמוע.

אבל לשלול את האמת בגלל שלא נחמד לי כרגע להיות איתה?

אי אפשר, אי אפשר להגיד שלוח הכפל מבוטל

בגלל ספק שעתיד להיות אולי.

אי אפשר.

את יכולה להגיד, זה אמת,

זה אמת,

אבל לא מתאים לי לחיות לפי האמת הזאת. בסדר, את יכולה להגיד, בחירה שלך.

אני יכול להגיד שהחוק הוא חוק,

אבל אני לא מעוניין לקיים אותו. בסדר, כנס בבית סוהר.

אין בעיה.

מישהו אמר לך שאתה חייב?

החוק מחייב אותך, אבל אתה לא חייב. הנה עובדה, אתה יכול לבחור.

אבל לבוא להגיד שאין חוק,

שאין יהודים,

שאין יהדות, שאין אמת, שאין בריאה, שאין בורא,

זה צריך להביא הוכחות סותרות או משהו כנגד.

לבוא עם ספקולציות ולדחות אמת, אי אפשר.

אתה חושב שכל מה שדרווין אמר, כל תורה דרווין היא ספקולציה?

לא ספקולציות. הוא אומר בעצמו, זה הנחה.

את לא קראת אף פעם את דרווין.

תתפלא.

אני אתפלא?

תביא לי בבקשה את דרווין, בבקשה.

אני אראה לך מה פרופ' ליפסון,

מדען בכיר במכון ויצמן, אומר על דרווין,

בשם דרווין.

מה דרווין כתב על עצמו.

וגם אם תקראי באנציקלופדיה העברית,

תוכלי לראות מה דרווין ידע ומה הוא אמר על עצמו.

ואם תיקחי ספר שנקרא אבולוציה ויהדות,

אז תוכלי לראות גם שם מה אמר דרווין ומה אמר אבא שלו על דרווין.

את יודעת שהוא היה פסיכופת?

לא ידעת. את רואה? את לא מכירה את דרווין.

אבא שלו הכיר אותו וכתב עליו.

ועוד כמה דברים כאלה. ואני יכול להראות לך גם מה אומר נשיא ארצות הברית על דרווין.

וגם מה המדענים אומרים על דרווין.

ויותר מזה,

מה דרווין גרם להיטלר כשעשה את השואה.

שנייה,

אז עם כל המדענים וכולם סותרים את תורת דרווין, אז איפה יכול להיות שרוב העולם מאמין?

הפוך, איך יכול להיות שרק בארץ כמעט עדיין מחזיקים בדרווין?

כי הם כמוך.

הם לא רוצים את הדת היהודית,

הם מעדיפים להגיד שאין בורא, אין יהדות, אין כלום. יש קופים.

קופים לא חייבים במצוות.

אז אני יכול לחיות איך שאני רוצה.

משרד החינוך מעדיף את זה על זה.

לא חייב להיות סותר.

מה סותר?

דרווין ו...

דרווין ותורה לא סותר.

לא, לא, לא, אני... הכוונה שלי, זה לא חייב להיות סותר, מדע ודת.

המדע ודת לא סותר. אני אמרתי שדווקא סותר? לא. זה מה שמשתמש. אבל זה לא מדע.

הנחה זה לא מדע.

הפוך, המדע אומר שמה שדרווין אמר לא אמר בכלל.

למה?

למה?

בואו נראה.

תשמע את המדענים.

מדענים אמריקאים, לא יהודים, שלא תגיד דתיים וזה.

אמריקאים. גויים.

זה אוהבים בישראל.

אם זה בא מהמערב,

אמריקה, או, זה חזק.

אם תביא משהו ישראלי, זה אה,

חלש. זה כחול לבן.

צריך משהו עם כוכבים, הרבה כוכבים.

זה לא משהו עם כוכבים.

Well,

זה חלק.

זה חלק.

זה חלק.

זה חלק.

זה חלק.

זה חלק.

במהלך המדע נכון.

זה לא חלק.

במדעת החברה הלאומית.

אני יכול להגיד ככה ככה, אבל אם הם לא הולכים לבחור במדעות החולים,

אז אני חושב שגם

ההיסטוריה של קריאה,

שהיא לא קריאה,

היא היסטוריה ביסטורית,

צריכה גם להגיד.

ומי נפגע אותם ככה?

יש לי הרבה שאלות.

אבל אני חושב שהסבר הזה יצא לבחור במדעות החולים.

אני חושב שזה חלק.

אז פה את רואה שזה תיאוריה, ואת רואה שיש בזה הרבה פרצות,

וזה רק הנחה.

ואם דוד יסכים לתת לי את פרופסור ליפסון,

אני אשמח מאוד להקריא לך גם כן.

זה מופיע גם באינטרנט,

באתר של מרצ.

תוכלי שם גם כן לראות.

אני מקווה שהקלטות של החברה שלך בהפסקית, זה עובד טוב.

שומעים טוב הכול?

בשביל העיתון? הכול בסדר.

לא? לא ביחד?

טוב.

ובכן,

צריך לדעת דבר אחד נוסף,

תיאוריות לחוד, מציאות לחוד.

זה צריך להבין.

ומי שעל הקרקע צריך להעדיף את המציאות מאשר את הדמיונות.

דמיונות,

בשוק הכרמל יש הרבה הרבה אנשים עם דמיונות.

למה? מה הבעיה? כל אחד מדמיין מה שהוא רוצה,

אין בעיה, לכן הוא פתח בסטה כזאת.

אין בעיה.

לא חייבים להיות מדענים בשביל להגיד דמיונות.

אבל מדמיונות לא בונים מדע.

את זה צריך לדעת.

מדע זה מלשון ידיעה.

אם זה אמפירי, מוכח,

חוזר על עצמו, יש הוכחה, בסדר, יש קריטריונים איך בונים את זה.

אבל להגיד סתם?

חבל.

הנה פרופסור ליפסון.

זו בדיוק הנקודה שרציתי להגיע אליה בין כה, וטוב ששאלת, שהמינים מתפתחים זה מזה בהדרגה. יש יותר מדי סימוכים כדי שנוכל להיכנס אליהם.

אבל הבעיה של התחלת החיים,

המעבר מן החומר הדומם,

מן העולם הדומם לעולם החי,

זו הייתה באמת חידה.

ואכן, דרווין נשאל על כך בשעתו.

ב-1860 וכמה, במכתב שאל אותו ידידו,

איך אתה מסביר את החי הראשון?

החיים מתפתחים בהדרגה, אבל כדי שתהיה התפתחות צריכים להיות חיים קודם.

אז דרווין אמר שזוהי בעיה שאנחנו לא מסוגלים לענות עליה.

זה היה במאה הקודמת.

אז כל תורת דרווין

מתבססת על האפס והתוהו.

אין לו בסיס אפילו לתיאוריה.

אני חוזר, הוא אומר,

דרווין אמר שזוהי בעיה שאנחנו לא מסוגלים לענות עליה.

איך התחילו החיים?

ופרופסור ליפסון בעצמו אומר כך,

נניח שכל החיים על כדור הארץ יושמדו,

יישארו רק בניינים וקשרים ומוזיאונים,

וינחת כאן מישהו מעולם אחר,

הוא יגיד,

פה היו חיים.

איך הוא יודע?

מכיוון שגשר זה לא סתם דבר שיכול לקרות באקראי.

בניין רב-קומות או מוזיאון או ספרייה זה לא דבר שיכול לקרות באקראי.

גם שעון לא יכול לקרות באקראי.

אי אפשר שבאקראי ייווצר מטוס.

כל דבר שיש לו תכלית הוא מוכרח להיווצר על ידי מישהו.

פרופסור ליפסון, מדען בכיר שמצדד,

מצדד בדרווין.

אז שואל אותו המראיין,

האם לא מכאן נובע שבעצם היה מתכנן?

לא.

כל הניסיון לדבר על מתכנן מוליך אותך לשאלה הרבה יותר גדולה, איזה הוכחה יש לך שיש מתכנן?

ופה פרופסור ליפסון חוזר נסוג,

ואומר, רגע, פה אנחנו מסתבכים, אתה יודע.

אם אנחנו נגיד מתכנן,

אז אנחנו נצטרך להביא הוכחה שיש מתכנן.

הוא בעצמו אמר את ההוכחה.

הוא אמר שלא ייתכן באקראי בניין מטוס וכו'.

למה ברחת?

כי זה חייב להגיד שיש אלוקים.

זהו, לא רוצה כי זה מחייב.

לכן פתחתי את ההרצאה להוכיח לוגית

שמוכרח שיש בורא מקביל ואינו מוגבל, הכל יכול,

אחד יחיד ומיוחד שברא לכל הנבראים,

אחרת לא היינו כאן הערב.

אבל פרופסור ליפסון,

זה בעיה, הוא במכון, בוויצמן,

משכורת, מעמד.

מה, ישים כיפה שחורה על הראש?

זה בעיה היום במדינה שלנו.

אז לכן, להבין הוא מבין, ולהסכים הוא לא רוצה.

כן, עוד שאלה.

בבקשה.

דיברתי על הנושא של סיום מצוות כקבלת שכר בעולם הבא.

כן. עד כמה שאני מכיר את התפילה של הבוקר,

יש שם משפט שאומר, נשמה שנתת בי טהורה, אתה ברטע ואתה שמת בקרבי.

אני קצת שמעת על גלגול נשמות.

איך אני יכול להיות בטוח שאפילו אם אני, כאדם,

אקיים מצוות

ואלך בדרכי האל,

היות שלא קיבלתי נשמה שהיא כבר במינוס עצום מהבחינה הזאת,

איך אני יכול להיות בטוח שאני אזכה לתחום?

קודם כל, אני יכול להרגיע אותך ולהודיע לך חגיגית שאתה גלגול.

אוקיי.

ולמה?

משום שכולנו גלגולים.

אין בדורות האלה כלל וכלל נשמות חדשות.

כבר בזמן הארי הקדוש, לפני חמש מאות שנה, כבר נאמר על ידי גדולי המקובלים שהיו בדורות ההם, כגון הארי הקדוש וחבריו,

אין יותר נשמות חדשות.

הכל גלגולים לקראת סיום העולם,

להשלים את התיקון, שלא יידח ממנו נידח.

עכשיו, גלגולים באדם יכולים להיות שלושה, על שלושה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו.

מגלגול רביעי ועל ארבעה, אם לא תיקנת בשלושה שנתנו לך את האפשרות הבחירה,

תצטרך להתגלגל בדומם או בצומח או בחי להשלים את התיקון.

וזה יכול להיות מספר פעמים רב.

אז לכן, תירגע, אתה מגולגל.

אבל אם אתה תעשה מה שכתוב בתורה,

אפילו אם אתה לא יודע על מה התגלגלת,

אז ודאי שאתה גמרת את התיקון ותהיה על הכיפאק בגן עדן.

עכשיו,

יש סימנים גם למה כל אדם מתגלגל.

כתוב בספרים הקדושים,

שאדם שיש לו ניסיונות תמיד בדבר מסוים ספציפי, וקשה לו להתגבר דווקא בדבר זה,

וכל פעם מזדמן לו ניסיון זה,

זה אחד מן הדברים שהוא צריך לתקן בדווקא.

יש אדם, לדוגמה,

אין לו משיכה לכסף. הוא לא אחד, אתה יודע, שכל מקום שאפשר לקחת, לא,

בכלל לא.

ותרן בממונו, נדיב, אין לו בעיה עם כסף.

זאת אומרת, בגלגול קודם לא הייתה לו בעיה של כסף.

אבל יש אחד, בדיוק הפוך.

קמצן,

מה שהוא יכול לעגל, מעגל,

ויש לו הרבה הזדמנויות, כל פעם יש לו הזדמנות.

אחד כזה צריך להיזהר.

בענייני ממון צריך להקפיד בכפל כפליים,

יותר מאדם רגיל.

למה?

כי הוא יודע שכל הזמן הוא נכשל בזה,

וכל הזמן דווקא לא.

בדבר הזה הוא צריך לתקן.

וכהנה יש כל מיני סוגי דברים שאדם יודע שבהם הוא חלש.

תשאל בן אדם, אתה מוכן לשמור בצוות? הוא אומר, כן.

באופן עקרוני, כן.

אבל קשה. מה קשה? הוא יגיד לך, זה וזה וזה וזה קשה לי.

והוא יודע שקשה לו. הוא צודק, קשה לו.

פה אתה צריך לעבוד יותר.

לברך זה לא בעיה.

נכון? שהכול נהיה בדברו, לא בעיה.

תשמור שבת. הוא אומר, שמע, בעיה.

שבת, אני יודע, כדורגל שרוף, דלוק,

לא יודע מה.

יש לו בעיה.

הוא בלי הפועל חיפה, לא יכול.

חבל על הזמן, לא יכול.

נשרח אחריהם כמו שרוך.

איפה הם הולכים? הוא איתם.

יש אנשים כאלה.

יש אנשים שבדבר אחר, כלפן,

מהמר,

רק קלפים כל היום. כל החיים שלו. ימכור את הדירה, ימכור הכול.

רק הימורים. כל הזמן, כל הזמן, כל הזמן, כל הזמן.

יש אחר נמשך לזה, ויש אחר לזה.

כל אחד,

מה שהניסיון שלו,

בזה צריך להתגבר יותר.

אני לא מביא את הבן אדם בתור חסר. הוא לא מביא אותו בשלמותו.

אדם בא להשלים את חסרונו, נכון, בגלגול.

אבל מתחילה הוא לא נברא חסר,

מתחילה הוא נברא שלם.

אז למה ירד בכלל?

בשביל לעשות את מה שהוא עושה מרצון ובבחירה,

כדי שיקבל על מעשיו בזכות ולא בחסד.

כמו שהסברנו בקלטת.

סליחה, כבוד הרב, לפי מה שאתה אומר,

על הנשמה שלי כרגע... שלך, זאת שעכשיו בך,

היא הייתה בנשמה, היא הייתה בגוף של יוסי קודם. זה מה שאני אומר, יש לי שותפים על הנשמה. לא, אין לך שותפים, היו לך רק מלבושים שונים.

פעם היה גוף אחר,

ואף נכן גוף אחר, בשם אחר, אבל זו אותה נשמה.

זה כמו שאני אקח שתייה,

משקק.

קוקה קולה,

אני אשים אותו בתוך בקבוק פפסי,

ואני אעביר את זה אחר כך לקריסטל,

ואחרי זה אני אעביר את זה לבקבוק יין.

זה אותו קוקה קולה שעבר בכל הבקבוקים. אוקיי, אז בעולם הבא אני פוגש גם את המלבושים האחרים.

המלבושים נמצאים בקבר.

הנשמה רק עוברת, את הפחיות זורקים לפח.

אבל שתק התחום מתחיית המתים...

אבל כשאתה תקום בתחיית המתים, בעזרת השם, תהיה צדיק,

אז אתה תקום בגוף שנעשה בו עיקר התיקון.

נגיד, אם עכשיו אתה תעשה את עיקר התיקון שלך,

אתה תקום ככה.

יותר מבוגר כמובן, כן?

כן.

למה לא מזהירים אותו פה בכדורסל חמש עבירות?

למה לא מזהירים אותו באזהרה השלישית,

שאתה כבר סיימת זה פעם אחרונה?

הבנתי.

אז בוא אני אגיד לך, מזהירים על כל עבירה כמעט.

לא, אני מתכוון בגיל. אני גם מדבר.

איך?

כשאתה מרגיש כאב,

או פצע,

או נשכת את הלשון,

או נפלת, או הפסדת ממון, או גנבו לך, או ציערו אותך,

כל סוגי הייסורים, מקטן שבהם

עד הגדול שבהם, זה תזכורת,

זה טיים אאוט.

מה פירוש?

אתה צריך לקחת פסק זמן ולחשוב, למה זה קרה לי?

זאת אומרת,

בן אדם, יש לו כל הזמן איתותים, רק מה? יש איתותים שהוא לא מחשיב.

חכמים אומרים בגמרא,

עד היכן תחליט ייסורים?

עד איפה זה נחשב ייסורים?

אומרים, עד שאדם רוצה להכניס את ידו לכיסו,

להוציא שלוש מטבעות

והוציא שתיים.

עכשיו הוא צריך להחזיר את היד עוד פעם, להוציא עוד אחד.

זה שהוא מכניס עוד פעם בחינם,

זה ייסורים גם כן.

הרוצה ללבוש חלוקו ולבש אותו במהופך, או גופייה, כן?

הוא צריך עכשיו לפשוט עוד פעם ולשים עוד פעם, גם זה ייסורים.

גם זה מאותת לך.

אם היית מאה אחוז צדיק, מאה אחוז,

אתה היה, הכל הולך אצלך כמו סכין בחמאה.

אתה רוצה עכשיו פרק כא',

אתה עושה ככה, הופ,

הנה, פרק כא'.

אם אתה צריך לדפדף ככה ולחזור ככה ועוד פעם ככה,

זה בגללך.

אתה יודע, כשאני חזרתי בתשובה בהתחלה,

אז אני הייתי צדיק.

איך אני יודע שהייתי צדיק?

איפה שחיפשתי, פתחתי.

אחר כך ידעתי שזה הולך ככה, החשבון.

מה שרציתי, מצאתי.

אתה יודע מה? יותר מזה.

כל פעם שהלכתי להרצאה או לחוג בית,

תמיד שאלו אותי את מה שלמדתי אתמול.

זאת אומרת,

אם לא הייתי לומד אתמול את מה ששאלו היום, לא היה לי מה לענות.

אתה מבין מה אני מדבר? זה רק אני יודע.

זה מי שהולך בדרך השם ורוצה לעבוד אותו באמת,

הקדוש ברוך הוא לא מפריע לו בכלל, הפוך.

רק נותן לו, סייעתא דשמיא,

סיוע מן השמיים שיצליח.

כי הקדוש ברוך הוא רוצה שהוא יעשה את מה שהוא רוצה.

ודאי שהוא רוצה, הרי הוא אמר לו לעשות.

אז הוא יעכב אותו?

הוא מביא לו ניסיונות?

ניסיונות זה למי שזקוק להם. אפילו לא, אפילו שהוא חוזר.

זה בשביל להגדיל את מעלתו ואת זכויותיו, כמו אברהם אבינו.

אבל ניסיונות שאנחנו מקבלים סתם בני אדם,

זה ניסיונות שצריכים לתקן.

אבל יש ניסיונות בשביל להרים את האדם.

אלא ניסיונות שהצדיקים הגדולים מקבלים.

אפילו ייסורים.

יש ייסורים של אהבה.

זאת אומרת,

המטרה של הייסורים לא בגלל שמגיע לו את הייסורים,

אלא בשביל שיעבוד בדרגה גבוהה של ייסורים,

ואז מעלתו גדלה יותר ויותר.

נאמנות של בן אדם

למעביד שלו,

זה גם אם הוא מקבל משכורת פחותה,

ולכולם העלו את המשכורת,

ואותו לא מעלים לו, ועוד העלו פעם נוספת,

ועוד פעם, והוא נשאר באותה משכורת,

והוא נאמן לו בדיוק כמו שהוא נכנס ביום הראשון וקיבל העלאה.

זה נאמנות.

אחרי זמן שהוא יעמוד בניסיון כזה,

אם המעביד שלו הוא באמת המנסה אותו,

הוא יגדיל את משכורתו על משכורת כולם, עשרת מונים.

זה הניסיון.

נראה אותך עובד אותי, אומר הקדוש ברוך הוא,

מתוך ניסיון, מתוך רווח, זה לא בעיה.

לתת צדקה כשאתה מיליונר, זה לא בעיה.

תן צדקה כשאתה בעצמך עני, ועני חייב בצדקה.

זו החוכמה, זה ניסיון.

זאת אומרת, אדם צריך לדעת,

כשבאים עליו ייסורים, זה איתותים.

אם הוא בטוח שהוא כבר בדרגה,

שזהו, לא מגיע לו שום ייסורים, וקיבל,

ישמח בהם.

אשרי הגבר אשר תייסרנו יא ומתורתך תלמדנו. למה?

ייסורים אלה, להרים אותו במעלתו.

כן, בבקשה.

כבוד הרב, אני חזרתי גם לא מזמן בתשובה, ואני רוצה לשאול משהו.

אדם, כשהוא נברא,

כתוב לו בדיוק

את כל העתיד שלו.

כתוב לי על משה רבנו, כתוב, להיפלם כה וכה,

על המצרי שהוא הרג, הוא ראה שממנו לא יקצה שום דבר, אז הוא הרג את המצרי.

עכשיו, אם כתוב על האדם, וכתוב לו שבזמן הזה הוא יהיה דתי, והוא יחזור בתשובה,

וכתוב לו שבזמן הזה יהיה אשר, וכתוב לו שיהיה עני בזמן הזה,

אז איפה אנחנו פה בתמונה?

נכון שיש בחירה, ויש בחירה שאומרת שאתה צריך לבחור בין דרך זו או אחרת,

אבל אם כתוב לי מראש שבגיל 70 אני אהיה צדיק, או בגיל 80 אני אהיה זה,

אז איפה אני פה בתמונה? למה אני צריך לבוא לפה? אם כתוב לי, אז למה אני לא אגיע לזה בלי שאני אגיע לפה?

קודם כל היה כתוב שאתה תבוא לפה ותשאל את השאלה.

הנה, אתה רואה שאתה פה ושואל את השאלה.

עכשיו, כתוב גם שאתה תמות יום אחד.

אז בשביל מה הייתה פה עד עכשיו?

זה שכתוב שאנחנו נמות, זה לא אומר שאנחנו לא יכולים לחיות בינתיים.

מה שהוא יודע,

זה לא מה שאתה יודע.

אתה יודע שהוא יודע,

אבל אתה לא יודע מה הוא יודע עליך.

ואתה תעשה מה שאתה רוצה כמו שאתה עושה,

והוא בידיעה שלו לא משנה את הבחירה שלך,

הוא רק יודע, אז מה אכפת לך שהוא יודע?

אני צריך לחשוב על זה,

אני יכול לחזור עוד פעם.

אה, עניתי לך על השאלה, ברוך השם.

כן.

אנחנו יודעים שהטבע מחולק לשלוש קבוצות.

דומם, צומח וחי.

ועוד אחד מדבר.

זה, זה חי.

לא, זה לא חי, זה מדבר.

חי זה חי?

לא.

חי זה בהמה ומדבר זה אתה. טוב, נניח. לא נניח. אתה רוצה לשאר בהמה? תעלה את המדרגה. מדבר.

אתה מדבר.

כן.

בסדר, אנחנו מפחידים ממך לבין מדבר. קוראים לזה דצחם.

דומם,

צומח, חי, מדבר. כן. וייתכן שצמח יצא מדומם וחי יצא מצמח?

חושך חי מחי וצמח מצמח ומדומם יצא דומם.

יש דבר כזה שמצמח

יש חי,

ויש דבר כזה שמדומם יוצא צמח.

זה נקרא ממוצעים,

ממוצע,

בין לבין.

לדוגמה,

דומם

זה דרגה,

וצמח זה דרגה מעליו.

ואלמוג הוא גם דומם וגם צמח.

זה הממוצע.

בין צמח

לבין חי

יש גם ממוצע.

קוראים לזה אדני השדה.

זה נקרא

חיה שנקראת אדני השדה,

שנבראת מהאדמה כמו צמח,

והטבור שלה מקושר לאדמה והיא קשורה למקומה,

והיא למעשה צומחת מן האדמה וחיה כמו בעל חי.

ואיך היא מתה? אם מנתקים את הטבור שלה ממנה,

היא מתה.

מדוע נשארת? יש גם ציפורים.

שהן נבראות מעלים.

הן נבראות בעץ מעלה.

מעלה עצמו נברא כמין ציפור,

כמו עוף קטן,

והיא חיה כמו ציפור, קשורה לעלה.

ויש שאלה בהלכה.

אם נתקים אותה מן העלה,

האם יש לה דין של עוף שהיא מותרת בשחיטה או לא מותרת בשחיטה?

ויש בין החי

לבין המדבר, שזה האדם,

גם כן ממוצע,

וזה השימפנזה,

שהוא הממוצע בין לבין.

ומעל המדבר יש עוד מדרגה

שהיא נקראת המלאכים.

והממוצע בין האדם לבין המלאכים זה ישראל.

הבנת?

אבל אני שאלתי, האם ייתכן שצומח

יתהפך לחי?

לגמרי?

כן. דוגמה?

דוגמה שאם אני אשים תפוח בארון, יצא ממנו תולעת. בטח, אתה יודע שזה קורה.

אני שואל, אם זה... הנה, אמרת לבן.

בסדר, אז איש אפשר שצומח יתהפך לחי.

לא, הוא לא יתהפך.

למה? רק מאיפה יצא התולעת?

מתהווה ממנו.

בסדר, זה תמיד התהפך, זה נקרא.

תקרא לזה מתהפך.

כן, אז אפשר דבר כזה.

עכשיו התולעת זה חי?

התולעת זה חי. יש לה נפש?

יש לה נפש בהמית כמו לחי.

אז זה נפש שאלוהים נכניס בה את רוח החיים. אבל לא רוח חיים כמו שלנו.

בסדר, זה שונה. יש לכל ית... לא, זה לא סתם.

אני אתן לך דוגמה.

גם בי יש נפש חיה. נכון, וגם בתולעת. וגם בה יש.

אבל לי יש מעל לזה, לי יש נשמה.

נכון, שיש להם איזה... רוח מעליונה, לא מבריאה מהאדמה. אבל יש דרגות שונות בחיים. נכון. נכון, אז גם לתולעת יש נפש חיה.

נכון.

ויהי את הצלח של הצמח. אז מה יש?

אני רק רציתי לשאול, איך אתה... אז אני אגלה לך עוד סוד.

שהרמב״ם בשמונה פרקים שלו כותב

שיש גם נפש הצומחת.

גם הצומח יש לו נפש.

וזה נקרא נפש הצומחת.

ולא רק זה, אלא יש בצומח גם סוג ידיעה.

לדוגמה,

שורשי הצמח תמיד נוטים לכיוון המים.

צמח, כשהוא מרגיש שיש לו אבן שמפריעה לו,

הוא הולך איתה.

יש לו מושג של דעת משהו,

לא מסוג הידיעה של הבנה שלנו,

אלא בתבעו כך.

זה נקרא נפש הצומחת.

וגם בדומם

יש תנועה.

לדוגמה, כל דומם מורכב מניטרונים, פרוטונים, אלקטרונים.

וזה בתנועה.

והכל חי מכוח חיותו יתברך

שנופה חיים בכל הבריאה לפי הדרגות שקמה להם.

האמנת?

רציתי לשמוע את זה ממך.

ברוך השם. אתה לא יכול לומר מה שאתה אומר. סליחה. כן.

אני גורם בן אדם לא אמין.

אני רוצה לשאול אותך את השאלה שיותר ספציפית לי.

איך זה שיש חיילים

שנולחים לצבא ונהרגים בצבא,

ותלמידי ישיבות שיושבים ולומדים תורה,

וברור לי שצריך צבא,

כי אנחנו מוקפים אויבים.

אם היה צבא אז אנחנו נהיה בסיכון.

ואני רוצה לדעת למה תלמידי ישיבה יושב עם זמן תורה ויקבל כסף על זה, ומצד שני, חייל ששחררים מהצבא ולוקחים לו גם את המהלכים שרוצים לתת לו, שהוא אמור לקבל אותם.

אני רואה ש... סליחה רגע, אבל למה אני צריכה לגדל ילד 18 שנה ולדעת שהוא ילך לצבא ואולי הוא ימות?

ממש, כל השאלות של טומי לפיד.

לא, אני רוצה לדעת.

כן, לא רק הוא, גם אמנון דנקנר שואל את זה. כן. אני בהיאדר מאמין, בניגוד לטומי לפיד, ואני רוצה, אם יש לי ספק בקשר לעניין הזה. מה הספק שלך? שאת לא מבינה למה ולמה.

יופי. יש לי עוד הרבה ספקות פה במדינה,

על הרבה דברים נוספים.

אבל אני אסביר לך דוגמה.

את מבינה שיש צורך בצבא, נכון?

גם אנחנו מבינים שיש צורך בצבא.

אז אנחנו בסדר? אותו דבר?

לפני שהיה צבא ישראלי שקרוי היום צה״ל, צבא הגנה לישראל,

היה צבא לעם ישראל?

היה או לא היה?

לא היה?

מי זה היה יהושע בן נון? היה צבא. בטח היה צבא. איך אתם פה? בזכות מי?

בזכות יהושע בן נון, בזכות דוד המלך שנלחם,

בזכות כל המלכים,

בזכות כל מה שהיה במשך כל השנים,

בזכות המכבים,

בזכות כולם. מי הם היו?

ראשי ישיבות,

מנהיגים רוחניים של עם ישראל.

זאת אומרת,

התורה מחייבת צבא.

היא כותבת באיזה גיל יוצאים לצבא, מתי חוזרים לצבא,

מה התפקיד של כל אחד בצבא.

התורה בעצמה מחייבת צבא.

יש הלקות מלכים ברמב״ם

שמדברים על הלקות צבא.

עכשיו,

אבל אותה תורה שמחייבת צבא,

אומרת אבל שבט אחד,

לעולם אני אומרת לכם, לא יהיה בצבא.

קוראים לו שבט לוי.

זה שבט שלי, אומר הקדוש ברוך הוא.

אלה המנהיגים הרוחניים של העם היהודי,

אלה,

לא תיקחו אותם לצבא אפילו במלחמת מצווה.

אפילו אם זה מלחמת מצווה,

שאני הקדוש ברוך הוא אומר לכם,

צאו וילחמו בעמלק נגיד, או צאו וילחמו באמורי,

או צאו ותלחמו בקנעני,

אני אומר לכם, הם לא.

למה הם לא?

אומר הקדוש ברוך הוא.

אלה אני מיניתי אותם להיות המנהיגים של העם היהודי.

אלה שיושבים באוהלה של תורה הם המנהיגים הרוחניים

של העם היהודי בלעדיהם לא תיכון יהדות.

עכשיו, אם את חושבת שרק בעם היהודי יש את ההנהגה הזאת, את טועה,

בכל העמים יש קבוצה דתית שלא משרתת בצבא.

גם במצרים העתיקה היו כהנים שלא היו משלמים מיסים והיו מקבלים אדמה בחינם,

והם היו הכומרים שלהם.

בכל העולם כולו ידוע שיש אנשי רוח שהם לא שייכים לחלק הזה.

אז מה תגידי?

אבל זה לא פייר.

יכול להיות שבעינייך זה לא פייר.

יש אחד אומר, אתה יודע, זה לא פייר, למה אני נבראתי גבר?

והשנייה אומרת,

תשמע, זה לא פייר,

למה אחותי נבראה נקבה?

וכל אחד יגיד, זה לא פייר?

למה הוא מנכ״ל ואני פועל פשוט?

והוא יגיד, זה לא פייר.

אם כבר לצבא, אז אני אהיה רמטכ״ל, למה חייל?

והרבה לא פייר יש.

יש לי עוד לא פייר.

למה עובדים בחברת חשמל לא ישלמו חשמל?

ויש לי עוד לא פייר.

למה נהגי מוניות לא יחגרו חגורה ויגידו לי, תחגור חגוריו?

ויש לי עוד לא פייר.

למה ירקנים לא משלמים מע״מ?

זה לא פייר.

אוכלים עגבניות על חשבוני?

למה זה לא פייר?

יש לי עוד הרבה לא פייר.

אבל מה נעשה?

ככה זה.

אלא מה?

מה יותר קל?

מה יותר קל מאשר למצוא כביכול דופי אצל השני בשביל להתרומם על חשבונו?

מה יותר קל?

מרץ,

רוני בלוני, אנחנו מפלגה,

נגד הדת. אל תגיד נגד הדת. תגיד נגד העם היהודי.

אנחנו נגד העם היהודי. מה יש לך מהעם היהודי? מה עשו לך?

מה, הדתיים פה שהגיעו לארץ, הם המציאו את השבת?

הם המציאו את התורה?

החרדים בירושלים, הם המציאו את התורה?

אבא של אבא שלך לא שמר תורה, רוני בלוני.

הוא גם שמר תורה.

מה אתה מבלבל את המוח כאילו זה של חרדים?

מה זה של חרדים?

אם נצא עכשיו מהארץ ונלך עכשיו לליסבון,

אז מה, התורה הזאת לא מחייבת את רוני?

היא לא מחייבת את שריד?

מה, היא שלי?

היא שלי כמו שלו.

הוא לא רוצה לקיים, אני כן רוצה לקיים.

ובשביל זה הוא אומר, אני נגד?

חוצפה שאין כדוגמתה.

יש שופטים בבית המשפט שלא משרתים בצבא

בגלל תפקידם הרם.

רגע.

הלו,

ומה?

הם לא הסתכנו ואחרים כן הסתכנו.

למה?

ויש פי עשרה חילונים שלא משרתים בצבא, משתמטים.

ולמה נגדם לא קמה מפלגה?

מפלגה נגד חילונים משתמטים. למה?

אם המפלגה תקום, מפלגת המשתמטים,

יהיה לה יותר מנדטים ממפלגת המרכז.

אם רק המשתמטים יחליטו להיות מפלגה.

אבל עליהם לא מדברים כי הם לא דתיים, אז לכן מותר להם להשתמט.

לחילונים מותר לגנוב,

לחילונים מותר לרצוח, לחילונים מותר לאנוס.

זה לא פגם, זו תרבות.

בתי סוהר מלאים ממה?

מחילונים, רוצחים ואנסים וגנמים והכול.

אבל מצאו דופי. איזה דופי?

דופי, מה דופי?

שכמה מהחרדים לא משרתים בצה״ל.

על פי חוק, אבל.

אבל על פי חוק, לא שלא על פי חוק.

על פי חוק, חמישים שנה חוק.

רגע,

על פי חוק.

עכשיו אני רוצה להבין.

בסדר,

ורק רגע, כמה משרת חייל בצה״ל?

דרך אגב, שתבינו, אני שירתתי בצה״ל וסיימתי אותו בהצטיינות.

וכמוני,

תשעה מחברי ש״ס, ואני לא מש״ס, שירתו בצה״ל.

ויש כמה במרץ שלא שירתו בצה״ל.

אז אני רוצה שתבינו דבר אחד.

וגם ארנני קותיאלי,

זה מעם חופשי שצוחק על הגיוס, והוא הוציא את הסטיקר 26 מתו בלבנון,

ואף אחד לא מת בוהלה של תורה,

הוא בעצמו לא שירת בצה״ל.

חצוף.

אבל אין מותר להם להגיד הכול.

אז אני רוצה להבין, כמה משרת חייל בצה״ל?

שלוש שנים.

שלוש שנים.

וכמה משרת בן ישיבה?

כל החיים.

כל החיים.

אתה מוכן? בוא נחליף.

אתה תשב בישיבה כל החיים,

והוא ילך לצבא שלוש שנים.

מי מוכן להחליף?

כל אחד מבין שלהיות מקובע במקום אחד כל החיים,

במושגים של החילוני, זה לא חיים.

ולמה הוא נמצא שם?

בשביל שהוא ילמד את כל הדינים וההלכות.

שיום אחד תצלצל.

כבוד הרב, אפשר לעשות ברית לבן?

אז הוא יגיד לך כן, והוא יבוא.

אפשר לקדש את הבת שלי?

כן.

אפשר לקבור את המת שלי?

כן.

כבוד הרב, העוף הזה כשר או טרף?

כבוד הרב, אני רוצה לדעת כך ואחרת.

מאיפה תדעו את כל הדינים וכל העניינים?

מי יעשה לכם את כל זה?

שולמית אלון. בטח.

אבל מה?

עוד דבר פלא.

כשמסתבכים החילונים והרפואה לא עוזרת,

מגיעים לרבנים.

מה אתה עומד בתור אצל המשתמטים?

אם אלה שלומדים בישיבות הם לא בסדר,

למה אתה הולך לבקש מהם ישועה?

מכוח מה אתה הולך?

אתה מאמין שכיוון שהם קרובים אצל הקדוש ברוך הוא,

והם עובדים אותו בנאמנות,

אז ודאי שיש להם שיח ושיג איתו,

והם יכולים להיענות על ידו.

לכן אתה הולך אצלם.

אבל אם זו הייתה עבירה

שהם לומדים בישיבה,

והם עושים עבירה שהם יושבים בישיבה, הוא לא היה שומע להם.

שיבקשו כמה שיבקשו.

לאלה שעוברים עבירות הוא לא שומע.

לאלה שמקיימים מצוות הוא שומע.

אז מה זה הסיפור הזה?

לא.

אני מסביר. ההסדרניקים לא עושים?

עושים. נו, אז למה שלא יהיו פה הסדר נגד? למה לא? אני אגיד לך למה. למה לא? משום שיש דרך של מפד״ל ויש דרך של חרדים,

ואני אסביר לך מה ההבדל.

במפד״ל 30% עוזבים את הדת בצבא לפי הנתונים שלהם,

והחרדים לא עוזבים בגלל הצבא בכלל.

זה אחד. הם לא עוזבים, אז אין להם מה לעזור.

לכן אני מסביר.

אז צריך להאמין שאדם חכם,

שהוא יודע שאי אפשר לקיים את התורה בצבא,

אי אפשר לקיים את התורה בצבא

כמו שהוא מקיים,

כמו שהוא מקיים,

בטח, נו, מה אתה רוצה?

הוא לא עושה את זה שתבין. אחד שנמצא בישיבה לא נמצא בישיבה בגלל שיש צבא.

הוא נמצא בישיבה בגלל שצריך להיות בישיבה,

כמו אחד נמצא בגייצת.

אז הוא מפקיר את כל חיי חברה כמו שאתה חי,

בגלל שהוא יודע שזו האמת וזה העיקר.

אז לכן הוא נמצא בישיבה, לא בגלל צבא הוא נמצא.

עכשיו, כיוון שהוא מבין שזה חייו,

לכן הוא לא רוצה לשנות מהם כהוא זה, והוא משבט לוי שפטור על פי הקדוש ברוך הוא, נקודה.

קודם כל, אני משבט לוי ואני עושה צבא. רק שנייה, שנייה, שנייה.

שנייה, אם היית לוי, אם היית לוי,

אני עד עכשיו עושה צבא. אתה לא מבין. אם היית לוי, כמו שמגדיר הרמב״ם,

אני אסביר לך.

לא, לא הבנת.

אתה, בהולדה שלך, אתה משבט לוי, אתה יכול להיות גם כהן.

אבל אם אתה מקיים את מה שהרמב״ם אומר, אתה לוי אפילו שאתה ישראל.

זו הנקודה.

לוי זה אלה שהם מורי הוראות בישראל, לא רק לוי שנולד

ללוי

אלא מי שיושב באוהלה של תורה, וזה חייב.

אלה שמשתמטים, נגיד,

אם יש אחוז מסוים שמשתמטים עליהם, גם אנחנו לא מדברים, אף אחד לא מדבר עליהם.

משתמטים מכל הצדדים, דינם שווה.

אנחנו מדברים על אלה שהם באמת לומדים תורה, לא רק בשביל עצמם,

גם בשבילך הם לומדים, בשביל כולם.

זאת אומרת, אתה צריך להבין דבר אחד,

זה דבר

שלא נוצר בגלל שקם צה״ל או קם המדינה.

זה דבר מאז תקומתו של העם היהודי,

בציווי האלוקים,

כמו שאנחנו מצווים לשמור שבת,

כמו שאתה מצווה לשמור יום כיפור,

אנחנו מצווים שיהיה שבט לוי. מצווים.

אי אפשר בלי שבט לוי. אי אפשר.

אתה רוצה להיות שם? בבקשה. אתה לא רוצה, יש איש אחר שנמצא שם.

אבל חייב להיות שבט לוי בשביל כולנו.

מוצא חן בעיניך, לא מוצא חן בעיניך, זה המצב.

לפעמים,

אולי אני הייתי מעדיף שיום שבת יידחה בעוד יומיים.

נגיד.

למה? יש לי סידורים, אני צריך להספיק.

אין דבר כזה. נכון, מתאים, לא מתאים, יום שבת נופל מתי שנופל.

תעצור את המלאכה,

תנוח, תמשיך.

אותו דבר.

יש דבר כזה שנופל בעם ישראל מכל השבטים, שבט אחד, שהוא פטור.

מה נעשה?

זה לרעת עם ישראל?

זה לטובת עם ישראל?

תגיד לי, אתה יודע כמה עוזרים אלה שיושבים בישיבות, בלי השנאה והשטנה,

כמה הם עוזרים לאלה שנלחמים? יש לך מושג?

הרי מה מחזיק את עם ישראל?

הזכויות שלו.

אם עם ישראל כולו חייב,

כבר קיבלנו חבית על חבית.

אנחנו כבר למודי ניסיון.

כשחזרנו לאבינו שבשמיים,

אז הקב'ה הסיר מעלינו את הגזרות.

תפתח את ההיסטוריה, דפי היסטוריה יהודית, ותקרא.

זאת אומרת, כמה שיהיה לנו יותר מקיימי מצוות,

יותר כאלה ששוקדים באוהלה של תורה,

יותר כאלה שנקראים

הצבא של הקדוש ברוך הוא, אלה הצבא של הקדוש ברוך הוא.

כמה שיהיה לנו כאלה יותר, נצטרך להילחם פחות

במספר ההרוגים, ימעט.

זה צריך להבין.

אתה יודע, פעם מספרים על החפץ חיים, זכר צדיק וקדוש ברוך הוא,

כשהוא עשה התרמה,

עשו בית חולים בעיר ראדין,

ואז הוא הזמין עשירים, הגיעו עשירים, ואז הוא שאל כל עשיר,

שלום, כמה כבודו תורם מיטות לבית החולים?

אחד אמר חמש, אחד אמר עשר, אחד אמר חמישים, אחד אמר כך, אחד אמר אחרת.

ואת כל העשירים הוא קיבל בסבר פנים יפות, וחייך הוא היה גדול לדור הקודם.

כשהגיעו בני הישיבה ונכנסו לאותו מקום,

ראו שהחפץ חיים יוצא מגדרו ומקבל אותם בלבביות ובחום מיוחד ביותר.

אז היו כמה עשירים שנפגעו קצת,

וככה עקצו ושאלו את החפץ חיים,

כבוד הרב,

וכמה מיטות הם תרמו?

אז הוא אמר להם, הם תורמים שיהיו פחות מיטות בבית החולים.

לא מי שתורם,

אתה מבין?

אז הוא התורם.

אחד שיכול למנוע שיהיה חולים עוד יותר טוב.

ומי שעובד את השם יותר ויותר,

הוא מכניס זכויות לעם ישראל יותר ויותר.

אם המאזן היה פרטי, רק שלי לחוד ושלך לחוד,

בסדר, אז מה אכפת לך מה אני עושה ומה אכפת לי מה אתה עושה?

אבל כיוון שאנחנו בסירה אחת,

ואם אני בתא שלי עושה חור, גם אתה תטבע,

לכן אתה צריך לדאוג שגם אני לא אעשה חור.

אנחנו משתדלים לסתום את כל החורים שיש בעם ישראל.

אתה שומע?

החילונים חיים בהפקרות טוטלית,

עושים מה שהם רוצים, ואנחנו לא באים אליהם בטענות.

לא באים ואומרים להם, תשמע,

דיר באלכ, אל תאכל את האוכל הזה, תיזהר, אתה זה, לא.

אתה רוצה לאכול, תאכל, אתה לא רוצה, אל תאכל.

אלא מה?

אנחנו את מה שיכולים לעשות בשביל הכלל עושים.

יש כאלה שרוצים לסלף ולומר שאנחנו לא מתפללים על כולם.

אתה דתי, משבט לוי אמרת.

משבט לוי ולא דתי?

אלה פלאות.

בסידור אצלנו אנחנו אומרים, עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל.

אנחנו, כשמדברים בתפילה, לא מדברים בלשון יחיד. אני לא אומר,

ריבונו של עולם, רפאני.

רפאנו.

סלח לנו.

ברחנו.

ברך עלינו את השנה הזאת.

אנחנו מתפללים בשביל כלל ישראל.

אתה מכיר את החילונים שקמים ומתפללים על החרדים?

אתה מכיר כזה דבר?

בוקר טוב,

זה גנבו, סעטו, לקחו, חטפו, מחטף,

אכלה, ווא, ווא,

כל היום.

בוא, אני אקריא לך משהו שישקף את ההפגנה שהייתה באחרונה.

קצת ככה שתבין

עד כמה הדברים כואבים, עד כמה הדברים כואבים.

יש פה כמה שאולי יבינו מה שנאמר כאן. שימו לב.

זה שלח לי אחד

אחרי ההפגנה,

והוא כותב כך,

שלום לך, ארץ נהדרת.

זה לי כמה שנים בארצנו הקטנטונת, לאחר אלפי שנות גלות בארץ נכר.

התארחתי אצל בנימין זאב מרחוב הרצל,

השכן של זאב מרחוב ז'בוטינסקי,

דודו של נחמן מרחוב ביאליק, אח של סבא אליעזר מרחוב בן-יהודה,

שכן של יצחק מכיכר רבין, שהכיר את אדון דוד משדרות בן-גוריון ואת מנחם מרחוב בגין, בן דודו של ברל מרחוב כצנלסון,

שהיה שכן של חיים מרחוב הרצוג ושל יצחק מרחוב בן-צבי, כיסו של הירקן שאול מרחוב צ'רניחובסקי,

חבר טוב של אחד העם,

עד שהגענו למנדלה מוכר ספרים ואמרתי לו שלום עליכם.

אך כאשר ביקשתי לדעת

היכן רחוב משה רבנו,

שעל פי תורתו חונכתי אני ואבותיי מדורי דורות,

אז הוא לקח אותי לרחוב

משה שרת,

משה סנה,

משה הס,

משה דיין ועוד הרבה מוישאלה.

אך את רחוב משה רבנו עדיין אני מחפש.

וכך אני ממשיך לטיין עם ידידי היקר בדרכים,

דרך פתח תקווה,

דרך יפו,

דרך השלום,

דרך בן צבי,

דרך נמיר,

דרך ההגנה.

ואני שואל את ידידי,

היכן דרך התורה?

אז הוא ענה לי,

מכאן עד הסוף שמאלה זה דרך ההלכה.

וכך מן הדרכים הגענו להרבה כיכרות,

כיכר המושבות,

כיכר דיזנגוף, כיכר מוגרבי, כיכר העצמאות, כיכר ההסתדרות, כיכר ויצמן.

ואז שאלתי,

האם יש גם כן כיכר המסמל את היום המיוחד שלנו, של עם ישראל?

והוא עונה לי, ודאי, ודאי,

כיכר ה' באייר.

לא, אני אומר,

כוונתי ליום השבת שלנו.

ואז הוא עונה לי, אה,

יש איזה רחוב קטן בו מתגוררת קבוצה קטנה מימי הביניים,

קבוצה פרימיטיבית בלב העיר ירושלים,

והם קוראים לה כיכר השבת.

אבל ה' באייר זה אחד הניסים הגדולים שלנו,

שהוא יום העצמאות.

ואז שאלתי, האם יש גם כן כיכר י' באדר,

זכר לפורים?

או כיכר כה בכסלו,

זכר לחנוכה?

כיכר יציאת מצרים?

כיכר מתן תורה?

אז הוא לקח אותי לכיכר המדינה ואמר,

זה כולל הכול.

כך הוא אמר.

וכך, בטרם יצאנו לכיוון ירושלים,

והנה אני צופה בהרבה בניינים מפוארים.

בית ברל,

בית אשכול,

בית ההסתדרות,

בית המהנדס,

בית הסופרים,

בית האיכרים,

בית החקלאים.

שאלתי את ידידי,

האם יש גם זכר לבית המקדש?

אז הוא ענה לי,

החוק היום זה בית המשפט.

וזה מאוד קדוש לנו.

אז שאלתי, מה זה כל כך קדוש?

אז הוא ענה לי, מה?

לא ראית את אלפי האנשים שהיו בגן סאקר שהזדהו עם בית המשפט?

אז שאלתי אותו,

ומה עם החצי מיליון שהיו מנגד?

אז הוא ענה לי,

זאת הקבוצה הקטנה מכיכר השבת.

סליחה, אדוני, אני עוצר ושואל,

כמדומני שחצי מיליון זה קצת יותר מכמה אלפים.

אז הוא אמר לי, לא,

החצי מיליון הם לא אנשים,

הם רק קינים בעלוקות,

אבל אנשים הם אלה שהיו בגן סאקר.

שאלתי אותו,

אבל החצי מיליון היו נראים כמו אנשים.

אז הוא אמר לי,

לכן יש לנו שופטים ובגצים,

והם קובעים מי אנשים ומי כינים.

לכן אנו קוראים למדינה שלנו מדינה דמוקרטית,

מדינה ליברלית,

מדינה חופשית,

חופש הדת,

חופש הביטוי.

כאשר חזרתי סוף סוף הביתה, אחרי יום טיולים ארוך,

שאלתי את עצמי,

האם היה זה טיול בארץ ישראל במדינת היהודים,

או שאני עדיין באמצע החלום?

זה המצב, יהודים יקרים.

כשבמדינת היהודים יהודים נלחמים נגד יהודים,

מוכנים לעשות שלום עם ערבים, מוכנים לעשות שלום עם כל מדינות העולם,

משלימים עם תופעות חברתיות מגונות שהיו לפני 10 ו-15 שנה,

הומואים ולסביות, זה השיא של החברה הישראלית.

איצ'יק דאנה, שזכתה באירו-ביזיון,

זה הסמל הגדול של מדינת ישראל והפאר וההדר.

כל המדינות שלחו,

כל המדינות שלחו לאירו-ביזיון

זמר אחד או זמרת,

ישראל שלחה שניים,

גם גבר וגם אישה.

איך אמר הרב אורי זוהר?

זה לא היא,

זה לא הוא,

זה ה.

זה תרבות,

זה תרבות.

כן, אבל אם היו נותנים לי, אם היו נותנים לי לדבר קצת, קצת,

לדבר קצת

בטלוויזיה,

אם היו נותנים לי,

אני חושב שהייתי מצליח להעביר קצת מסר. לא? אתם חושבים?

כן, אבל הם לא נותנים.

אני אראה לכם עכשיו,

הייתה תוכנית עליי לפני שבועיים בערך

עם יעקב אחימאיר בתוכנית פוליטיקה. מי ראה את זה?

הנה, יש פה ארבעה אנשים.

אם הוא היה יודע שזו הכמות, הוא היה סוגר את התוכנית.

הייתי לפני שבוע במקום אחר, היה רק אחד שהצביע.

מה זה? אומרים שיש לו רק 7% צפייה. אתה היית בטלוויזיה הזאת? זאת אומרת, הופעת או ש...

אני, שמים אותי בלי לשאול.

זאת אומרת, לא היית נוכחת. בטח שלא הייתי נוכח. אם הייתי נוכח, אתה חושב שזה היה נראה ככה?

אני לא יודע איך זה נראה. אני אראה לך תכף.

אבל אני רוצה להגיד לכם דבר אחד.

יש לך פה את רותי כפרי, התחקירנית?

הם שלחו לי בקשה להגיע לתוכנית.

איי, איי, מי שלא מכיר אותם, איי, איי, איי.

מי שנובל לידיים שלהם.

שלחו לי מכתב,

אתם יודעים, הם טוענים שאני מפתק טינים.

לא בדברים לא צנועים.

לא, חס ושלום.

אני מפתה קטינים. מה פירוש?

אם קטין, מה זה קטין? בן 18. אם קטין בן 18 קיבל קלטת שלי ביד,

זה נקרא שאני מפתה אותו.

פיתוי קטין.

אז אני רוצה להגיד לכם דבר אחד,

שהם ניסו לעשות לי פיתוי בגיר.

ניסו לפתות אותי.

איך?

שלחו לי בקשה להגיע לתוכנית.

אני הראשון שהודיעו לי, אני חושב, עוד לפני שהתחילה התוכנית.

הנה,

תוכנית זה נשלח אליי ב-5 בנובמבר 1998. הכותבת,

תחקירנית רות כפרי.

לכבוד ארגון שופר,

אנו שולחים בקשתנו אליכם לקיים ראיון אישי

עם הרב החשוב, אמנון יצחק, נרו יאיר.

הערוץ הראשון מתכנן תוכנית חדשה בהנחייתו של יעקב אחימאיר.

גם אני חשבתי בהתחלה,

שהוא יעקב אחי מאיר.

חשבתי שהוא אחי וגם מאיר.

התברר לי,

אחי ממאיר.

אתם תראו עוד מעט למה.

התוכנית תשודר כל יום ב' בשעה 2130 בשידור ישיר.

אנו מציעים לרב במה ייחודית לשיחה של כ-20 דקות,

בלי הפרעה

ובלי עריכה.

רצינו להוסיף שתי סיטואציות אישיות שאולי יסבירו את רצוננו העז לראיון הנ״ל.

א',

יש במערכת אנשים עם עבר עשיר ומכובד שנים רבות של חזרה בתשובה.

הקלטות של הרב השפיעו רבות על אורח המחשבה והחיים שלהם,

ואנחנו מודעים לכוחו הרוחני הרב ולעניין ששיחה כזו יכולה לעורר.

זה סעיף א' בפיתוי הבגיר.

סעיף ב',

הגיעו עלינו אורחים מחוץ לארץ,

יהודים ציונים חמים מארצות הברית.

הם סיפרו ששמעו שיחה של הרב בבית הכנסת בלוס אנג'לס.

הם יצאו מהשיחה

ממש מזועזעים מעוצמת האמת והכוח,

וסיפרו שאינם מכירים את הרב, אך שמו הוא אמנון יצחק.

לאור כל זאת,

אנחנו בטוחים שהיום, עם התגברות גל החזרה בתשובה של מאות ואלפים,

השיחה תיפול על אוזניים כרויות ותעורר עניין רב.

אנא,

אנא.

התייחסו לבקשתנו בחיוב,

ואנחנו תפילה שהכל יהיה רק לטובה.

בברכה חמה,

מערכת התוכנית פוליטיקה,

בהנחיית יעקב אחימאיר,

על החתום רות כפרי.

אני רוצה להגיד לכם, יהודים יקרים,

התפילה שלהם לא התקבלה,

ותכף תראו למה.

הם רצו להפיל אותי בפח,

אבל הם נפלו בפח,

כי הם לא ידעו עם מי הם מתעסקים.

בואו תראו, מה קרה?

החזרה בתשובה, ואנחנו נצפה עכשיו, נצפה בקטע של אמנון יצחק,

אחד מן המחזירים בתשובה של ילדים, של נערים מישראל. בבקשה לצפה. תודה רבה לכם.

שישי,

למה שאם נעש שיעים, אז יש שבעת מלכים,

תדברו על תופעות עצמך, שבעה, תשעים לשישי ונצפיעים,

מה יקרה עם אלה שלא יחזרו בתשובה לפני גוג ומגוג, ומה יקרה עם אלה שחזרו?

שואל הבחורצ'יק הזה,

איך שר החינוך שהוא דתי לא מתייחס לבעיה הזאת שמלמדים קוראן ובצדק?

באמת זאת שאלה.

שלחתי לו עכשיו את החומר בקלטות, את החומר הכתוב פלוס הקלטת,

נראה איך הוא יטפל בזה.

אם לא,

נשארת לכם הברירה,

לא לשים את הילדים בבתי ספר כאלה.

אם ההורים אומרים לילדים לא להלך בדרכי התורה,

אין הילדים מצווים לשמוע בקול הוריהם.

אין צדקה יותר גדולה מזה להחזיר יהודי רחוק שלא ידע את האמת ולקרב אותו לעמים שבשמיים.

זה לפחות כמו להביא את רון ארד מאצל אומות העולם.

לרון ארד מחכים הרבה שנים,

וזה עולה הרבה כסף,

או פדיון גדול מאוד.

להחזיר הרבה יהודים לחוקים זה מעט כסף.

2.5 שקל אפשר להחזיר היום יהודי בתשובה.

תלטת פלסטיק,

2.5 שקל חומר גנם,

אפשר להחזיר יהודי בתשובה.

הגיון.

שר החינוך יצחק לוי, מה דעתך על הדברים שנאמרו כאן?

טוב, הדברים הם דברים מאוד קיצוניים.

אני לא יודע באיזה בית ספר לומדים קוראן. אם מלמדים קוראן, לומדים קוראן בבתי ספר ערבים,

וצריך ללמד קוראן.

אני לא הייתי בשידור חי,

ניסיתי ילדים נגד הוריהם.

הוא אומר, אל תשמעו להורים.

דוד, די.

תודה.

זה הקטע.

מה שראיתם עד כרגע,

חמור או לא חמור?

חמור.

לא, לא. לא מה שהוא אמר.

מה שאני אמרתי, חמור או לא חמור?

מה היה חמור שאמרתי?

רק רגע.

מה היה חמור?

בהצבעה, בהצבעה.

כן, מה היה חמור?

להקשיב להורים.

לא להקשיב להורים.

מה את אומרת, חמור? אני אומרת, זה לא להקשיב להורים שכאילו כופים עליך לא להיות דתיים. זה בסדר. הרי כיבוד הורים כמובן הכול. הורים שאומרים לך, אל תהיה דתי, אל תלך בדרך התורה, ואתה רוצה ללמד את זה בתורה, אתה לא חייב להקשיב להורים שלך. הוא אומר, זה חמור? את אומרת, לא. זה לא חמור. מה שאמרת בקשר לקוראן, כשמלמדים בבתי ספר ערבים, זה חמור. זה חמור, בסדר? לא, לא משנה. רגע, לא, לא.

מעניין אותי איך זה נקלט בציבור, אני עושה דיון ציבורי עכשיו. מי עוד רוצה להגיד?

רון ארד, רון ארד. שמעתי, כן. מי עוד ראה משהו חמור? כן.

רון ארד לא היית צריך להשוות שזה הרבה כסף, כי פדיון שבויים זה שווה את הכול.

נכון.

לכן הבאתי את הדוגמה,

שאם רון ארד יעלה הכי הרבה כסף, נפדה אותו,

אז ודאי שב-2.5 שקל נפדה יהודי. זה לא הובן ככה.

זה לא הובן ככה?

והובן כאילו, הנה אנחנו מצרידים את האתון הרז. לא, לא בזבזנו עוד כלום ולא עלה לנו כלום.

ועוד לא מצאנו אותו. אם נמצא, ישלמו כל מחיר. זה ברור? פדיון שבויים קודם לכול.

זה אמרתי.

רק בגלל המהירות,

זה התפקיד שלכם בפלוויזיה, שלא יובן.

מי עוד חמור? אני רוצה להגיד לך משהו. כן.

שמעתי את הקלטת שלך על הקוראן,

כי זה מאוד נהגה לדילה.

תסבירי לה,

סליחה שמה, הגברת שאמרה על הקוראן. רגע, הילדה שלי מאשר, שמעתי את הקלטת, אמרתי לה, נתן, מהיום את לא צריכה ללמוד ערבית בבית זה. אם המורה יש לה בעיה, שתתקשר אליי.

וכך עשתה, במבחן נכשלה.

מתקשרת אליי המורה, מה זה צריך להיות?

לה לא חייבת לימוד ערבית וקוראן.

תלמדי אותה, יהדות.

זה בסדר, אני לומדה קוראן.

זה בסדר, אבל יש.

תסתכל על העבודה קודחית, אבל אתה מראה מה עושה.

זה שלומדים קוראן, רבותיי, זה לא אני המצאתי.

יש לי את החומר.

משרד החינוך מנפיק את הספרים,

ויש קלטות שהראיתי בווידאו. אם תרצו, אני אראה לכם ואזעזע אתכם גם. אבל זה לא הבעיה.

מה?

לנעות? כן. אני אראה.

אתה תכין, בסדר.

רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע.

עכשיו

אני מעביר לכם שיעור בתשקורת. הוא חייב לשמוע. דרך אגב, מפת יש לידיים דם, חד בערבי.

חד בערבי, חד בערבי. אם אתם גם ככה רוצים להבין, עדיף לי לבוא ולשמוע את נוסחה.

יפה מאוד.

רגע, רגע, רגע.

אני אראה לכם מה זה שיעור בתשקורת. שימו לב.

אתם שמים לב.

לא, אבל אם ככה, אני לא אשאל אתכם שאלות ואני אציג את הדברים, וגמרנו.

אני רוצה לפתח אתכם דיון,

שאתם תשימו לב פעם אחת. אם יצא לכם פעם וראיתם אתם בפלוויזיה, שתדעו איך מבשלים.

יש בית התבשיל של ערוץ אחד,

מתפרת ערוץ הממלכתי, על חשבון משלם המיסים.

תופרים תוכנית.