פרשת שמות | הרב עמנואל טולדנו
תאריך פרסום: 21.01.2017, שעה: 23:10
\n
- - - לא מוגה! - - -
\nבבקשה
התחלנו עכשיו ספר שמות
הפרשיות הבאות
בערה בו
בשלח
מספרות לנו איך הייתה יציאת מצרים
עם כל המופתים.
בפרשת שמות
מסופר בה קצת
העינוי שהיה במצרים,
הסבל שהם סבלו במצרים.
אבל ובמסוף פרשת בערה כבר משה רבנו מטרה
בפרעה שישלח את ישראל
וכבר מטרה בו במכת בכורות.
טוב אבל אנחנו יודעים דבר אחד
כמה מצוות, אני עוד לא ספרתי אותן,
כמה מצוות יש בתורה שהן זכר ליציאת מצרים.
חוץ ממה הגלוי, הפסח,
מצא זו שאנו אוכלים על שומה,
על שם שלא הספיק בצקה משל אבותינו להחמיץ.
זה היה יציאת מצרים.
כל הפסח,
אחרי כן יש
כל יום
יש מצוות שכירת יציאת מצרים מן התורה.
פעמיים ביום,
זה מחלוקת בגמרא אם גם בלילה
יש שכירת יציאת מצרים במשנה, זה מובא בבאגדה.
המשנה בדף י... בברכות, דף יב, אני חושב.
אם יש חיוב להזכיר יציאת מצרים בלילה או לא.
אומר בלעזר בנעזריה,
הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי להשתעמר אצל מצרים בלילות
עד שדרשה בן זומא,
שגם בלילה.
החכמים אומרים לו, זה בא לרבות למות המשיח, בלילה לא,
או חייבים.
אז כל יום אנחנו,
תיקנו חז״ל לזכור שם מצרים בבוקר ובאמת ויציב ובערב באמת ואמונה.
עם ברוכה.
כמו שקידוש,
מצוות קידוש מן התורה. זכור את יום השבת לקדשו.
לא צריך לעשות קידוש על יין,
לא צריך כל הנוסח.
להגיד ששבת
זה יום מיוחד,
יום קדוש.
זה יוצאים ידי קידוש מן התורה.
אבל רבנן תיקנו שיהיה קידוש עם ברכה.
מברכים ברכה אשר קידשנו ומצוותיו רצה בנו שבת קודשו.
ברוך אתה השם מקדש השבת.
הקדוש ברוך הוא רצה ש...
לא זה לא מן התורה זה מדרבנן.
רבנן תיקנו שיהיה עם ברכה.
אותו דבר, זכירת יציאת מצרים.
מספיק לומר,
יצאנו ממצרים, היינו בשעבוד,
והשם משחרר אותנו.
אבל רבנן תיקנו את זה, לעשות את זה בברכה,
ברכת געל ישראל
של שחרית.
זה זכירת יציאת מצרים של היום.
הרי בפסוק כתוב, למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך.
ימי זה הימים, כל לרבות הלילות.
אז יש שחירה של היום, יש שחירה של הלילה.
ותיקנו אותם בברכה,
באמת ויציב ובאמת ובאמונה.
וברוך אתה השם, געל ישראל.
זה תיקנו לזכור יציאת מצרים, הגאולה ממצרים,
בשחרית.
יש בליל הסדר, יש מציאת סיפור מיציאת מצרים.
אומרים האחרונים,
מה החידוש בסיפור?
הרי כל יום צריכים לזכור יציאת מצרים, אבל כל יום
לא צריכים שאלות ותשובות.
בליל פסח צריך את זה בדרך שאלה ותשובה.
כשהילד שואל מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות,
ועונים לו עבדים היינו לפרעה ומצרים ויצאנו השם.
זה בדרך שאלה ותשובה, הסיפור.
ותפילין זה לזכר יציאת מצרים,
ציצית זה לזכר יציאת מצרים,
מזוזז זה זכר יציאת מצרים.
ועוד הרבה מצוות
שזכר יציאת מצרים.
עוד הרבה מצוות.
אז באמת אני אומר לכם, חבל שצריך
צריך
פעם אחת בחיים לתפוס את העניין של יציאת מצרים,
ללמוד את העניין טוב,
דבר שהוא עיקר גדול בתורה.
הרבה מצוות
הן זכר יציאת מצרים.
ואנחנו לא יודעים כל כך, אתם יודעים,
המשגיח, זיכרונו לברכה, מפוניבז',
כל הזמן דיבר על יציאת מצרים.
וברוך השם, זכינו,
גם אני זכיתי שכתבתי במיוחד ספר עוטי אור,
על ספר, יש פה, על ספר בראשית ועל ספר שמות.
כל מכה,
מה העוצמה שלה,
מה הנזק שלה
ומה רוצה הקדוש ברוך הוא, שנדע מן המכות האלה.
בעזרת השם, כל מכה אנחנו נדבר עליה.
אבל בפרשת שמות עוד אין מכות.
הוא התרע בו שתהיה מכת וחרות,
אבל עוד לא עשה כלום.
אבל פרשת שמות מתארת לנו
והם מערערו את חייהם בעובה קשה, בחומר ובלבנים.
המרירות, איפה שהיו עם ישראל במרור.
אנחנו אוכלים מרור בשביל לזכור המרירות.
וגם מצה היא גם זכר לעוני.
הרי במצה יש שני חלקים.
בפרשת
כי תצא, אני חושב, או בפרשת ראה,
כתוב שם
שהמצה, שבעת ימים התחל מצות לחם עוני,
כי בחיפזון יוצאת המצרים.
שזה שני חלקים במצווה.
לזכור את העינוי על המצה, יש אומרים, אבן עזרא אומר,
שהיינו נותנים לאכול לחם מצה במצרים.
אבל גם אם לא כמו אבן עזרא,
זה מזכיר את העינוי.
ועוד דבר, זה מזכיר את היציאה בחיפזון. כשהגיע זמן הגאולה
לא נשארו אפילו רגע אחד
יותר
כי היו מוצאו מתוך עמי
ולא הספיקו אפילו להכין לחם.
רק עשו מצות כי לחם, להחמיץ צריך זמן.
אז פרשת שמות זה בעיקר בהגדה, בדין סיפור יציאת מצרים.
אז כתוב, מתחיל בגנות ומסיים בשבח.
עבדים היינו לפרעה בארץ מצרים ויוציאנו השם.
או גם יש, אומרים, מתחילים.
אבותינו היו עובדי עבודה זרה,
אביו של אברהם טרח היה
כומר לעבודה זרה.
אבל אחרי כן קרבנו המקום לעבודתו.
זה גם גנות ושבח, אבל זה בעיקר על יציאת מצרים.
צריך להזכיר גם העינוי וגם
המכות.
מה שיש עוד,
שאלה אחת יש לי בפרשת שמות.
פרעה
לא, הוא ראה שעם ישראל מתרבים.
הרי הפסוק אומר, בני ישראל פרעו,
מלשון פרי,
פרעו.
פרעו וישרצו,
כמו שרצים שישה וכרס אחד.
וירבו,
יתרבו,
ויעצמו במאוד מאוד.
מה זה ויעצמו?
עצמו זה עוצמה, זה כוח.
עכשיו, אפילו שהם היו נולדים שישה בכרס אחד,
בדרך רגיל התאומים הם חלשים.
כל אחד,
בפרט אם יש רביעייה,
כמו שהיה בשבוע שעבר,
רביעייה, הורך היה לו רביעייה
או שלישייה.
הילדים לא כמו כשהם לבד, אז כל המזון הולך אליהם
של האימא.
אבל כשהם הרבה, אז הם מתחלקים.
אבל עם ישראל היו נולדים שישה בכרס אחד,
ובכל זאת ויעצמו מאוד.
מה זה ויעצמו?
עוצמה.
היו חזקים.
ואז
פרעה אמר
אבל נדחק מה לא.
הוא היה, הוא עשה מועצה
כדי להתייעץ. מה לעשות?
הרי הם מתרבים, ואם יבוא איזה אויב
להילחם עם המצרים,
הם יצטרפו אליו ויזרקו אותנו מן ה...
יזרקו את המצרים החוצה.
ועלה מן הארץ, ועלינו,
הגמרא אומרת, הוא רק קרא,
אמר את ה...
הצרה אמר אותה על אחרים. אבל הכוונה שלו, ועלינו מן הארץ.
אז הוא היה דואג
איך לקיים
את המדינה, את האומה שלו,
את השלטון שלו, כמובן.
אז מה הוא אמר?
צריך למעט אותם.
קודם למעט אותם מפריה ורביה.
במה למעט אותם?
ראשית, שיעבדו.
ועל ידי... ועבודה,
היו דורשים מהם שיעבדו במקום לא על יד הבית,
רחוק,
וככה לא היו חוזרים הביתה.
זה מבזבז הרבה שעות לחזור הביתה.
ככה, וכוונתו בעיקר למעט אותם מפריה ורגביה.
שלא יהיו בבית.
אז זה באמת, על זה היה לו להכז' ברוך הוא עצה.
הנשים היו הולכות לשדה
ורואים את הבעל מסכן
עובד קשה,
אז היו מבשלים לו דגים קטנים
שהיו תופסים מן הבעירות
ומבשלים לו, והוא אוכל ונזקק לאשתו,
ומשמה רבבה כצמח השדה נטטיך
ותרבי ותגדלי.
זה היה בשדות.
היא הייתה מולידה בשדה.
והקרשבוך היה, איזה מדרסים על זה,
איזה ניסים היו,
איך האכיל את הילדים, איך קיבלו ילדים דבש וחלם.
אחרי כן,
הילדים האלה
באים הביתה, המון ילדים.
לכולם, זאת אומרת, ביחד.
לא עזר לו.
אז הוא רצה בפרך, עבודת פרך.
עבודת פרך ממש יכולה להרוג בן אדם.
סיפר
רבי יהושע משה אהרונסו, זכרו לברכה,
הוא ניצול השואה.
הוא היה באושוויץ,
והוא ניצול בסוף.
הוא נהיה רב בפתח תקווה.
הוא נפטר כבר.
אבל ראיתי בספר שלו פעם,
הוא מספר על השואה, מספר כל מה שהיה.
הוא אומר שבשנת 1944
התחילו משלוחי יהודים מהונגריה.
בהתחלה,
עד 1944-1943, ולפני כן
היה היטלר עם הונגריה היה בשקט.
לא היה מתנכל להם.
אבל ב-1944
הוא לא יודע אם הוא כבש את הונגריה.
על כל פנים התחילו,
או שהיו עושי דברו,
ההונגרים נכנעו לו.
הרי הוא כבש את צרפת,
ואת בלגיה, ואת הולנד, ואת
דנמרק.
ופולין כמובן היא הראשונה.
ואחרי כן הוא כבש את ליטא.
בהתחלה הרוסים לקחו את ליטא,
אבל הוא היה מאוד מרוגז עליהם, אז הוא כבש את ליטא גם.
אבל עם הונגריה היה שקט בהתחלה.
אבל ב-1944 התחילו משלוחים לאושוויץ
מהונגריה.
הוא מספר שההונגרים היו גבוהים וגיבורים.
היה שברחוב שלנו, בסוף הרחוב,
בשיכון אגודה,
זה שיכון של הונגרים.
היו, אני זוכר, עכשיו כולם נפטרו, אבל
כל האנשים מהונגריה היו גבוהים.
איזה גובה.
הוא ואשתו גבוה.
הרבה הרבה יהודים גבוהים היו פה.
גרים פה בסוף הרחוב מתיתיהו.
זה בשיכון שההונגרים,
זה הרי היה אגודת ישראל.
גם הם היו מהונגריה, זה הרשקוביץ.
והם בנו שיכון ליהודים שאחרי המלחמה,
אחרי
שעלו לארץ.
מהונגריה היה.
נו, אז הוא אומר, הם היו באים גיבורים אבל תמימים.
הם אמרו, אנחנו נעבוד בשביל הגרמנים,
נעזור להם במלחמה.
והם לא ידעו, הוא אומר,
שהגרמנים לא מעוניינים שיעזרו להם במלחמה. לא זה מה שמעניין אותם.
מעניין אותם להרוס אותם,
להרוג אותם.
במה?
בעבודה.
היו עובדים עודת פרך,
בלי אוכל, פרוסת לחם ליום,
ועבודת פרך אפילו הצדיק,
מצ'אנז,
הרבי מצ'אנז,
גם הוא,
נתנו לו להרים שקים של מלט,
כל שק 50 קילו.
וצדיק כזה שכל הזמן יגע בתורה,
הוא ירים 50 קילו עליו.
אבל לאחרים היינו נותנים להעלות אבנים,
להעלות צלעים, להעלות
עבודת פרס, ובלי אוכל.
אוכל פרוסה אחת ליום וכוס קפה.
זה היה אוכל.
אז הוא אומר, הרב אהרונסון, שההונגרים היו תמימים.
הם חשבו
אדרבא ובאו ברצון לעזור לגרמנים, אבל הגרמנים בטח קיבלו אותם לעבודה.
אבל כוונתם היא שתוך שבועיים-שלוש הם התמוטטו.
כי כשאדם מאמץ עצמו יותר מדי ובלי אוכל,
הלב,
הלב מתמוטט.
הלב מתמוטט.
וככה הוא מספר שאחרי שבועיים-שלוש כבר הרבה התמוטטו.
וכך היה גם במצרים,
למען עמנותו בסבלותם.
יש הרבה מדרשים, כדי לדעת קצת מדרשים.
אבל בעיקר ללמוד קודם פשט של הפסוקים.
בכל המכות גם כן.
יש מדרשים,
ולפעמים אתה רואה הרבה מדרשים, אתה רק מתבלבל.
דבר ראשון, העיקר ללמוד פשט
מה כתוב ומה רש״י אומר, זהו.
ולדעת טוב מה שכתוב.
וכתוב אחרי זה, וימררו את חייהם בעבודה קשה וחומר ובלבנים.
שאין לך עבודה קשה כמו לעבוד בטיט
כל הזמן.
יש בפרשה סיפורים איך משה רבנו.
משה רבנו ראה יהודים
יגעים בעבודה הזאת.
הוא השתתף איתם בעבודה.
זה היה לא מייד בהתחלה.
הסיפור של משה רבנו היה בסוף.
הם היו 210 שנים במצרים.
ומשה רבנו היה בן 80 כשיצאו ממצרים.
אז זה היה הסוף.
אבל על כל פנים, כמה שאנחנו מבינים את העינוי,
אז תדע לך, הגאולה,
מה עשתה לנו הגאולה? שאנחנו היום בני חורין.
אילו לא הוציא אותנו הקדוש ברוך הוא ממצרים,
עדיין היינו אנו ובנינו ובני בנינו ומשועבדים היינו לפרעה במצרים.
עכשיו, לי יש שאלה.
פרעה, לכאורה בתחילת הפרשה,
הוא דאג אולי הם יקומו ויתקוממו ויצטרפו לאויבים
ויגרשו את המצרים.
והוא לא ידע עצות, אז התחיל לעשות גזירות.
גזר ראשית הגזירה הראשונה על בני ישראל.
כל הבן
הילוד, לא,
עם המילדות,
ראיתם על האובניים, עמבנו ועמיתם אותו.
עם בתי וחיה.
מה זה אובניים?
איפה
כמו שהיולדת יושבת
ונתן לה, הוא רצה
אומרים ככה, שהוא רצה שהם יהרגו את העוברים,
לא אחרי שנולד.
למה? כי באמת ישראל לא נהרגה לעוברים.
אתם יודעים שבן נועה שעשה הפלה,
בת נוח, שעשתה הפלה,
חייבת מיתה.
ונוח נהרג על העוברים,
שנאמר בפסוק בפרסת בראשית,
שופך דם האדם באדם,
דמו יישפך.
דורשים חז״ל במסכת סנהדרין.
מה זה דם האדם באדם?
אדם בתוך אדם.
עובר.
העובר זה אדם בתוך אדם.
שופך דם. האדם באדם,
דמו יישפך.
היה חייב מיתה בנוח, שהרג עובר, לכן
בנוח שעושה הפלה, הוא רוצח, חייב מיתה.
זה הגויים לא יודעים את זה.
הם כולם עושים הפלות.
כולם הם
רוצחים.
אבל ישראל לא נהרג על העובר.
כתוב מכה איש.
לא סתם עובר.
אבל אסור לישראל, כי כל דבר שאסור לבן נוח,
אסור גם לישראל.
ליקה מידה שלבן נוח אסור וישראל מותר. אין דבר כזה.
אז ישראל, אסור לו לעשות הפלה. בטוסות,
בסנהדרין, משמש, יש
לא תרצח.
להרוג עובר זה לא תרצח.
אומנם אין מיתה.
אם הרג, לא חייבים מיתה.
אבל להרוג עובר זה לא תרצח.
אבל לא נהרגים על זה.
אז הרשע הזה רצה שהמיילדות יהרגו את הילדים.
אבל הוא גם רצה, תהרגו אותם בתור עובר.
לא אחרי שיוצאים. אולי כדי למנוע מהומות.
שלא ידעו. יצא, הילד מת.
אבל ככה אם יצא חי, רואים אותו חי והם הורגים אותו,
גם שיהיה להם קל, המיילדות. לא רצו, המיילדות.
אז הוא נתן להם סימן.
ילד, כשהוא יוצא, האמא שוכבת על הגב,
המיילדת,
יוצא תינוק.
אם הוא זכר, פניו למעלה.
פניו למעלה.
ואם הוא, לא, אם הוא זכר, פניו למטה.
ואם היא נקבה, פניה למעלה.
ואז אמר להם,
תלחצו על הראש שלו
עם הידיים
אם אתה רואה הראש היא כלפי מטה, זה סימן זה זכר.
זה ראיתי היום במדרש הגדול.
במדרש הגדול,
מלא מדרשים.
ואז הוא אומר,
אתם רואים שהוא זכר כי הראש שלו למטה.
תלחצו על הראש,
והמוח של התינוק רופץ.
הם מועכים לו את המוח.
עם הידיים אפשר להרוג תינוק.
זו הייתה הגזרה הראשונה.
המילדות לא שמעו לו.
המילדות לא שמעו לו.
אחרי כן הייתה גזרה שנייה,
אז רשי מסביר ככה.
בגזרה הראשונה הוא שמע,
אמרו לו האצטגנינים,
שעתיד להיוולד מושיען של ישראל.
אצל ישראל ייוולד מושיע.
אז הוא כבר דאג, אולי יקום
והתנכל לו,
אז הוא אמר ומתן אותו.
אבל אחרי זה,
מיום שנולד משה רבנו,
אמרו לו, האצטגנינים, היום נולד מושיען של ישראל, והנה אנחנו יודעים
אם הוא מן המצרים או מן היהודים.
אז הוא גזר גזרה על כל מצרים,
כל בן היילוד, והוא אומר לכל עמו,
תלמדו יפה הפסוק, והוא אומר לכל עמו, כל בן היילוד אמרו תשליכו.
הוא גזר גם על המצרים.
תארו לכם, מצרים,
נגיד היה בה מיליון אנשים,
חצי מיליון אנשים.
כמה תינוקות נולדו ביום אחד,
וכל התינוקות האלה
היו צריכים,
על פי גזירת פרעה,
האבות לקחת את הילד ולהטביע אותו ביאור.
כולם.
בשביל אולי המושיע הוא אצלם,
וגם אצל ישראל. אבל זה היה רק יום אחד.
היום נולד, זה היה,
ומשה רבינו נולד בתחילת החודש השביעי של ההיריון.
אחרי שלושה חודשים,
אז באו לחפש,
הממצאים באו לחפש אם היא ילדה,
אבל היא כבר ילדה מלפני שלושה חודשים.
אז כתוב שהם שמו אותו ביאור.
עשתה תיבת גומא?
לא הבנתי. הרי רק ביום, על יום אחד הוא גזר,
כל הבן הילוד, הרי תשליכו. מה, עכשיו זה כבר עבר? הוא נולד, המושיעה של ישראל, לפני שלושה חודשים.
למה?
כנראה שעל ישראל,
אחרי כן התבטלה גזרה מעל המצרים,
אבל נשארה על ישראל.
וגם אחרי כן היו זורקים. כל יום זרקו ילדים
ביאור.
כל יום שנולדו ילדים.
אז אחרי שלושה חודשים הלכו וראו
אם נולד ילד לחבד
אימו של משה או לא.
הלכו לברר. אז הם פחדו, והם שמו
תיבת עצי גומה,
שמו אותה ביאור, בסוף.
בסוף זה,
בשפת היאור לפעמים עולים עשבים,
ושם
כנראה הגזרה הזאת נשארה על היהודים. אפילו שעל הגויים הייתה רק יום אחד,
אבל על היהודים נשארה תמיד מאז.
נו, וגם לזכור מה שהרי כתוב,
ויקום מלך חדש על מצרים,
אשר לא ידע את זה,
וימות.
מה זה בימות אומר? רש״י נצטרע
ומצורע חסוך כמת
והיה שוחט ילדים ורוחץ
עושה אמבטיות ודם ילדים.
אז שאלתי שאלה אחת.
הוא הרי, כל הפחד שלו הוא שהם
יתרבו במצרים ואחרי כן יהפכו נגדם.
היה לו עצה, במקום להעביד אותם בפרך
ובמקום
להרוג ילדים,
היה יכול לגרש אותם.
צו גירוש,
כמו שעשו הספרדים והפורטוגל,
פורטוגל וספרד,
אספניה ופורטוגל,
הנוצרים, אחשמם,
עשו שם גירוש ליהודים.
אנחנו בנו מספרד,
אבל מאז הגירוש, שנת
רנב,
שנת,
דודי היה אומר, מזרה ישראל,
שנת מזרה,
גמטריה מזרה רנב,
ושנת רנב לאלף השישי
היה גירוש ספרד.
מי שקרא קצת על גירוש ספרד,
מסכנים יהודים שהולכים ולא נתנו להם להוציא ממון.
הכול השאירו.
אתה הולך,
ויש לך ילדים, יש לך סתה זקנה,
ואתה צריך אוכל,
ואתה הולך ומחפש איפה להיות.
אז הלכו למרוקו, לאג'יריה,
אבל גם ליוון הגיעו.
בסלוניקי היו מגירוס ספרד, וגם בחלף.
אמר לי הרב רפול, הוא מחלף.
הוא אומר שגם שמה באו מגירוס ספרד.
ויש איזה סיפור על,
יש איזה אי על יד איטליה,
לא יודע איך קוראים לה, סיביליה או סיציליה,
באי הזה גם היו יהודים גרים.
ואז באו הפליטים מן הגירוש,
באו, רצו לשם, והיהודים פחדו שהם יתרבו,
תתמוטט הקהילה, אין להם,
הם צריכים
לזון אותם, צריכים לעזור להם.
והם התנגדו להם,
יהודים.
זה דבר שיכול להיות שהיה.
זה לא קל להיות בגירוש,
לגרש אנשים.
למה? בספרד.
ספרד הייתה
בשנת
מלפני 800 ו-900 שנה. זה היה,
היו קוראים לזה
ויובל הזהב.
עם ישראל היה מרווח, כי היו חכמים
והיו עשירים
והיו משוררים ופילוסופים ותלמידי חכומים.
היו עם ישראל אשר בספרד
מיוחסים וחשובים,
ואחרי כן הכל הלך.
למה?
עם הגירוש
העשירים נהיו עניים,
כי הם לא יכולים לקחת שום רכוש.
וכולם הלכו
זקוקים למתנת בשר ודם, שירחמו עליהם,
שיאכלו, שיהיה להם מקום לגור.
אז יש קהילות
שקיבלו אותם,
אחינו בני ישראל,
קיבלו אותם
בכבוד,
ועזרו להם כמה שיכולים.
אבל הדרך,
וגם עש מתבססים,
אז אני חושב שהתשובה היא למה פרעה
לא עשה העצה הזאת.
במקום להרוג ילדים,
תגרש אותם, ואז אין לך מה לפחד.
התירוץ, אני חושב, התשובה היא,
הוא פחד,
שמא יתקוממו נגדו?
ישראל גיבורים.
מה זה גירוש?
יש לנו בתים,
יש לנו חנויות,
יש לנו שדות.
הם גרו בארץ גושן,
ארץ משובחת.
היו להם שדות, היו להם כרמים
ופרנסות,
ועכשיו מגרשים אותם.
ואיפה הם ילכו?
לאיפה הם ילכו?
תלכו למדבר סיני.
לאיפה הם ילכו?
הם צריכים מקום, יישוב, שיש שם אוכל ושם בתים.
איפה הם ילכו? גירוש זה דבר מאוד קשה.
והיהודים היו חכמים, ידעו מה שייצא מן הגירוש.
אז הוא פחד להילחם.
רק בערמומיות
הוא התחיל לומר להם,
אנחנו צריכים לפתח את המדינה.
צריכים לפתח את המדינה.
נבנה בניינים,
ובנו את פיתו ורעמסזה בשביל לשים שם את כל האוצרות
שהיו להם בשנות הרעב.
התעשו מאוד.
כל הכסף שיש
בארץ כנען ובארץ מצרים בא לפרעה.
היו צריכים
כספות,
אבל זה עושים כספת ובניין.
בנו פתאום ורעמסס ערי מסכנות.
מה פירוש המילה מסכנות?
זאת אומרת, איפה שעוצרים את הממות.
והוא היה בהתחלה,
אמר להם, בואו נפתח את המדינה, ושילם משכורת.
מי שעובד מקבל משכורת.
אחרי כן הוא ראה,
רשמו כמה כל אחד עבד.
כל אחד מרצונו,
כשהוא שילם,
אז ידעו כמה ביכולתו ליצור כמה לבנים
הוא יכול לייצר ביום.
ואז אחרי כן, כשנהפך לעבודת פרך,
אין כסף,
בלי משכורת,
תעבדו ותיתנו את אותו המניין של לבנים שעשיתם ביום הראשון.
באמת,
אז אני אומר, הוא פחד מלגרש.
הוא פחד. אבל יש לי שאלה.
אחרי כן, כשבא משה רבנו ואומר לו
שהקרש ברוך הוא רוצה שתשלח השם, אמר
שתשלח את עמי
עבדוני במדבר.
לא רצה לשלוח אותם.
עזר רבה, אם הם לבד רוצים ללכת, שילכו.
מה אתה מפחד? שהם לא יחזרו. מה שלא יחזרו? אתה הרי רוצה להתפטר מהם.
התשובה היא,
זה רק בהתחלה היה שהוא פחד מהם.
אבל אחרי זה,
כשהם עבדו, המצרים,
היהודים עבדו במצרים בכל השטחים.
בשיכון, היו בונים בניינים לשיכון,
היו בונים כבישים,
היו קורמים,
חקלאות,
תעשייה, הכול.
והכול, הם היו, היהודים,
הכלכלה של מצרים הייתה ביד היהודים.
עכשיו הוא כבר לא יכול
לזרוק אותם, הוא צריך אותם.
אני זוכר פה בארץ,
כשהייתה האינתיפאדה הראשונה,
והיו פיגועים,
היו נכנסים ערבים ועושים פיגועים,
אז הממשלה,
עשתה שאין, סגרה את השטחים.
לא נכנסים ערבים.
ערביי ישראל הם כבר פה, הם פה, אז הם מועטים וגם
אולי הם יותר נאמנים.
אבל אלה שבאים מעזה ומרמאללה ומכל,
אין כניסה.
טוב,
בזה ניצלו מן הפיגועים,
אבל אחרי זה המדינה השתתקה.
לא היו פועלים בשביל הקטיף,
פועלים בשביל הבניין.
הבנייה השתתקה, והערבים עבדו.
הבניין שלנו, אני זוכר, ערבים עבדו.
הם בנו את הארץ.
הערבים.
עכשיו, כשהיה סגר,
לא באו יותר הערבים, אז המדינה השתתקה.
היו צריכים קטיף. לא היה מי שיקטוף את הפירות.
תפוזים, למשל.
צריך עבודה, עוזיתים, הכל.
הכל היה בידיים.
וערבים?
אז מה עשו?
הממשלה הזמינה פועלים מתאילנד, מרומניה,
ובאו פועלים.
זרים, בשביל לקיים את המדינה.
אז גם במצרים זה מה שהיה.
אחרי זה פרעה לא יכול לוותר על היהודים,
כי הם זקוקים, הם נצרכים לקיום המדינה,
לקיום הכלכלה של המדינה.
לכן,
זו הצהרה,
מה שכתוב לקמאן בפרש אדמו.
מה נספר באוזני בנך ובנביכה, אשר התעללתי במצרים.
מה זה התעללתי?
עשה מהם,
היה
משחק מהם.
למשל,
הם קיבלו מכה.
מכת דם, נגיד.
מה הלאה. לחשוב, זה בעזרת השם בפרשת בוא.
מכת
פרשת ויירא, מכת הדם,
לתאר
את הצהרה שהיו, בלי מים.
היעור נהפך לדם,
ולא היה להם מה לשתות, וכל הממות
שהיו בכלים גם כן נהפכו לדם.
לא היה להם מה לשתות.
עזה, כזאת מכה.
אני לא יודע איך. תארו לכם,
בפריז
תהיה הפסקת מים שלושה ימים.
אין מים.
לא יכולים לבשל, אין מים.
במה תבשל?
לא יכולים להתרחץ, לא יכולים לנקות,
לא יכולים לשתות כוס תה, אין מים.
אין מים. לא קפה ולא תה ולא, מה תעשי?
אז
אחרי שהוא קיבל מכה כזאת, הוא היה מבואז, בוודאי.
והוא, לא יודע, הוא לא ביקש שיעצרו את מכת הדם. הוא לא ביקש.
אבל כל המכות.
היה מבקש, ואני אשלח אתכם.
אחרי כן הוא מתחרט.
זה לא סתם היה סתם, הוא פשוט,
היה קשה לו החלטה.
איך אני אעשה? אני אשלח את כולם?
מי יעבוד בכבישים?
מי יעבוד בבניין? מי יעבוד בחקלאות?
מי יעבוד בתעשייה? היו בונים שם עגלות ומרכבות.
וכל הזמן, טוב, אז הוא החליט
לא נשלח אותם.
אתה לא שולח?
תקבל עוד מכה.
ואחרי המכה שנייה הוא אומר, חבל,
הייתי שולח אותם, לא הייתי מקבל את המכה.
וטוב,
הוא מתחרט, אומר כאן, אני אשלח.
אבל בסוף הוא לא שולח,
כי הוא לא יכול, איך אני אשלח?
אפילו אחרי מכת בכורות
הוא אמר,
במכת בכורות אמר,
קומו צאו מתוך עמי, כי חשוש כולם מתים,
כולם ימותו.
אבל אחרי זה
הוא היה הופך לבב עמו ועבדיו אל העם, והיה אומר, מה זאת עשינו? כי שילחנו את ישראל מעובדינו.
איך עשינו שטות כזאת לשלח
עם של עבדים בחינם?
היינו נותנים להם לחם צר, אומר הרמב״ן,
כמו באושוויץ,
לחם צר,
ובחינם, ויש עבודה?
היה מישהו מתחריץ.
אחרי כן,
אז הוא קם ורודף אחריהם,
ומקבל עוד מכה, קריעת ים שום,
טובעים כולם בים.
וככה זה נקרא, התעללתי.
עשה ממנו צחוק.
היה עושה ממנו צחוק.
כל הזמן נותן לו לבטים לכאן ולכאן.
זהו, אז אנחנו, אני, מה שאמרתי בספר,
גירוש הוא לא יכול לעשות.
אחרי שהוא טעם את העבודה של היהודים,
הוא כבר לא יכול
לוותר עליהם.
הם מחזיקים את המדינה ומעשירים את המדינה.
אז
אני גומר כאן, רבי חנניה בן עקשי אומר,
הצעה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל,
ולפיכך חירבה להם תורה ומצוות, שנאמר,
ה' חווה זמן צדקו יעדי תורה ויעדי עיר.
אין מניין.
מה, וגם לא בלי כאן.
הבהרה קטנטנה, תודה על הזכות להאזין לנציב יום של היום בשופר קול, בשידור החוזר. ערב טוב אנו מבקשים למסור תודות מעומק הלב בראש ובראשונה - לכבוד הרב, על הזכות להאזין לנציב היום של היום 🙂. אשמח להעביר תודותינו לכל העוסקים במלאכת הקודש... על ההענות, היחס, המסירות והסבלנות... לא ברור מאליו. תהיה משכורתכם שלימה מן השמים. אמן. תודה ושבת שלום💐 משפחת ...
רבנו הטהור והקדוש! אני בהלם. ב"ה בהריון חודש 9 ואחרי 3 חודשים רצופים שבהם השתעלתי ללא הפסקה (ל"ע) עם שיעולים שההרגשה שנקרע הבטן בכל שיעול. לא היה לי יום ולא לילה. יום רביעי ביקשתי מרבנו שיברך: שיעלמו לי השיעולים והכאבים. ותודה רבה לבורא עולם שהעתיר לברכת הצדיק וגם עשיתי כעצת רבנו ושתיתי תה עם דבש והשיעולים פחתו באופן פלאי ממש!!! וגם אם יש שיעול אחת ל... זה לא כואב כפי שכאב. - אין מילים בפי. לא ברור לי איך לא פניתי לפני לרבנו שיברך. אני מודה לבורא עולם ולך רבנו היקר!! תודה על הברכה היקרה מפז! שתהיה שבת שלום ומבורכת לרבנו ולכל משפחתו💐💐 (אמן).
כבוד הרב היקר ב"ה אני באמצע בישולים לשבת קודש שומעת שו״ת ביוטיוב ועצרתי להקליט את הקטע הזה שריגש עד דמעות, כמה הרב איש חסד ועזרה לזולת, איך אכפת לו מכל יהודי. ושמחת את הבחור שלא היתה ידו משגת לתפילין והוא ממש הודה שמעו את השמחה שלו! איך הרב מתקתק את הענינים בכיתי מהשמחה של הבחור, והנדיבות של הרב והאכפתיות שיהודי יניח תפילין וגם הגדיל ודאג לו לתיק!! יה"ר שנזכה לדבוק בך ובאורחותיך תמיד לנצח! ישר כוח לרבנו הצדיק והיקר שהשי"ת ישמרהו אמן התרגשתי ממש!! זכינו בזכות גדולה שקשורים לכבוד הרב!!🌹
כבוד הרב היקר שליט"א שלום וברכה! רציתי לשתף לתועלת הציבור, היה לנו מקרה שהבת שלנו בכיתה ב' חזרה מצוברחת ושיתפה אותנו שיש ילדה שמציקה לה ואף שוברת לה את חפציה האישיים ועוד... (ל"ע) ב"ה בזכות כבוד הרב היקר שליט"א שלימד אותנו 'וקנה לך חבר...' - החלטנו לקנות מתנה קטנה בצירוף שוקולד קטן עטוף יפה באריזת מתנה עם פתק שהבת כתבה: "לחברה הכי טובה שלי" והיום מסרה את המתנה לילדה ה "מציקה"... - הילדה הייתה בהלם מוחלט וב"ה מאותו רגע השתנה בהתנהגות כלפי הבת שלי 360°, במקום שנאה מצאנו דרך להרבות אהבה! תודה רבה לכבוד הרב היקר שליט"א שמלמד אותנו חכמת התורה, הדבר הכי יקר בעולם!!!!!
כבוד הרב, יישר כוח על המסירות וההשקעה בהדרכת הציבור. כל מי שמבין את הדרך האמיתית של התורה והערכים שלה, יודע שכבוד הרב הוא חלק בלתי נפרד מכבוד התורה וזיכוי הרבים. לעיתים מופיעים כותבים או פעולות מתוך עין צרה, אך המסר החשוב נשאר – ב"ה הרב מוביל בדרך נכונה, חכמה ומחנכת, ומאיר את הדרך לכלל הציבור (ילד של 20 אלף shofar.tv/videos/18475).
פששש, רבנו הטהור והקדוש! ב"ה מהרגע הראשון הרב ידע כיצד להתמודד עם השאלה המאתגרת מצד הבחורים, ומצליח להאיר את החכמה הגדולה שלו לכל הנוכחים. בזכות הרב, גם כאשר מופיעה עזות פנים או חוסר הבנה, ניתן ללמוד כיצד להבחין ולכוון את הלבבות בדרך התורה. גאווה גדולה להיות חלק מהדרך שהרב מתווה לנו, וללכת בעקבות חכמתו והדרכתו (ילד של 20 אלף shofar.tv/videos/18475).
תודה לרבנו היקר על מסירותו הבלתי נלאית למען הציבור ולמען התורה. ב"ה הרב מקדיש מזמנו הפרטי והאישי כדי ללמד, לעודד, לחלק ספרי קודש ולחנך – לעיתים כמעט 20 שעות ביממה למען כולם. הסיפור עם הבחורים שמתקשים להבין את המסירות הגדולה שלו ממחיש עד כמה רב ההבדל בין העשייה הגדולה של הרב לבין התנהגות חסרת ניסיון או חוסר הבנה של צעירים. הרב ממשיך להוות דוגמה חיה של מסירות, השקעה ונחישות למען התורה והציבור (ילד של 20 אלף shofar.tv/videos/18475).
שלום וברכה, יישר כוח לכבוד הרב על המסירות וההשקעה בהדרכת תלמידי הדור. גם כאשר מופיעות שאלות או התנהגויות לא מכבדות מצד צעירים, ב"ה הרב ממשיך להאיר את הדרך בחכמה ובסבלנות. מי ייתן ונראה עוד רבים לומדים להעריך את כבוד הרב ולשאוף בעקבותיו בדרך התורה והיראת שמים (ילד של 20 אלף shofar.tv/videos/18475).
שלום וברכה לכבוד הרב שליט"א, תודה על ההדרכה וההרצאה המרתקת (פתח תקוה 8.12.25) גם כאשר הופיעה קנאה או חוסר הבנה מצד צעירים, ב"ה הרב ממשיך במסירות ובחכמה לקרב יהודים רחוקים לאביהם שבשמים. נאחל לרב שכל מה שעבר יהיה לתועלת ולכפרה. ויה"ר שימשיך בכל הכוח ובבריאות איתנה, ושהקב"ה ישפיע עליו שפע וברכה, כפי שהיה לרבי יהודה הנשיא זצוק"ל ואף יותר (אמן) תודה על המסירות, החכמה וההשקעה בחינוך ובהדרכה (ילד של 20 אלף shofar.tv/videos/18475).
תודה לרבנו על ההדרכה הנבונה ועל היכולת לענות גם לשאלות שמקורן בחוסר בשלות ובהשפעות חיצוניות. במקום שבו צעירים מושפעים ממראית העין ומתפיסות חיצוניות, ב"ה הרב מצליח להאיר את הדרך ולהעמיד את הדברים על דיוקם. אשרינו שזכינו לרב שמכוון, מחנך ומיישר את הלבבות בדרך טובה ובהירה (ילד של 20 אלף shofar.tv/videos/18475).