לחתור למטרה באמונה ובטחון! לימוד נפלא מבת פרעה
מעשה שהיה - פעם נתכנסו בלובלין כמה מראשי הקהילה עם רבני העיר, ועדיין דנו בענין חשוב שהיה בו משום הצלת נפשות רבות לישראל, אמרו אנשי המעשה שנאספו שם, הענין הזה שאנחנו דנים בו בפיקוח נפשות כבד מאתנו ולא נוכל לבצע אותו בכוחות הדלים, התערב הגאון רבי מאיר שפירא ראש ישיבת חכמי לובלין בימים ההם וקרא בהתרגשות, רבותינו כידוע דרשו על הכתוב "ותשלח את אמתה" כתוב שבתיה ירדה ליאור והיא ראתה את התיבה, והיא שלחה את אמתה, אז יש שני פירושים, אחד שהיא שלחה את האמה של - את השפחה בשביל להביא את התיבה, ופירשו שדרשו חכמים שהיא שלחה את האמה שלה. אז הוא אומר רבותינו דרשו כידוע "ותשלח את אמתה" זה את ידה, את היד שלה - את האמה, ועוד אמרו, שידה של בת פרעה היתה קצרה מלהגיע באורח טבעי, אבל כיון שהיא הושיטה את ידה נעשה לה נס ונתארכה ידה אמות הרבה, ונסיון ההצלה הצליח בידה. אז הוא אומר, יש מקום לשאול מה היתה סבורה בת פרעה כשהיא הושיטה את היד, לדוגמא אני רוצה להגיע עד השורות האחרונות עם היד ליטול משמה חפץ, מה שייך בכלל שאני אושיט את היד מכאן עד לשם? מה היא חשבה בשעה שהיא עשתה את זה?
אלא אומר רבי מאיר שפירא, מהפרשה הזאת יש לימוד של מוסר השכל, אדם צריך לחתור אל המטרה באמונה ובטחון בקב"ה, ואפילו שהמטרה נראית רחוקה מלהשיג באופן טבעי, אסור להתייאש ולהוריד את ידיו מחוסר אונים ובאפס מעשה, וצריך להאמין שעלינו רק להתחיל את ההתחלה ולהשתדל, ואת השאר ה' יסייע להשלים. ז"א - כמו שאומרים על הרשע, ממתי הוא נהיה רשע? מרגע שהוא הרים את היד להכות, אפילו שהוא לא הכה הוא כבר נקרא רשע, וממתי נקרא אדם מציל או צדיק? ממתי שהוא רק הושיט את היד לבצע פעולה, מאותו רגע מה שנשאר זה רק שה' ישלים את המעשה ויגמור אותו, אבל כבר האדם נבחן לפי הבחירה שלו והרצון שלו לקיים את הדבר.